פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד כו: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ד כו

סעיף כו - פנויה שהתעברה

אחד מעשרת סוגי החללים שמוזכרים בתחילת פרק רביעי בקידושין הוא שתוקי, והמשנה קידושין ד ב מבארת ששתוקי הוא אדם היודע מיהי אימו אך לא מיהו אביו. בגמרא קידושין עד א מבואר שאבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי, כי בודקים את אימו ואם אומרת שנבעלה לכשר היא נאמנת. רבא פוסק כאבא שאול.

רמב"ם וטור: פנויה שהתעברה וילדה, אם היא לא אומרת לנו ממי היא התעברה הילד ספק ממזר. אם אומרת שהתעברה מפלוני שהוא ממזר, אפילו אם גם הוא מודה בכך - הולד ספק ממזר בלבד, כי כמו שזינתה איתו כך מסתמא זינתה עם אחר, ואולי הילד מהשני. אם אומרת שנבעלה לכשר היא נאמנת, אך לא מחזיקים אותו בוודאות כבנו של אותו אדם ולכן אינו יורש אותו, ובכל זאת אסור בקרובות אותו האיש.

⤶ מגיד משנה: חכמים האמינו לאמא רק באיסור דרבנן, ולכן היא יכולה להתיר את הבן בקהל כי ספק ממזר אסור מדרבנן בלבד. היא לא יכולה לקבוע שהתינוק ממזר גמור ולהתיר אותו בממזרת, כי מדאורייתא ספק ממזר אסור בממזרת [[[חת"ס]] ובית מאיר: אמנם הגמרא מזכירה לימוד שמדאורייתא ספק ממזר מותר בממזרת, אך המגיד משנה סובר כדעת הריטב"א שהדרשה הזאת לא התקבלה להלכה, וכך נראה לדייק גם מדברי הרמב"ם עצמו] .

☜ כך פסק השו"ע. הרמ"א הוסיף שאפילו אם הייתה מיוחדת לאותו האיש, אינה נאמנת להגדיר את התינוק כבנו הוודאי. אם זינתה תחת בעלה, אפילו אם אומרת שהוולד הוא בן של ממזר מסויים, אינה נאמנת כלל והבן מותר בקרובות אותו הממזר.

⦿ כשטוענת שנבעלה לפלוני והוא מודה

◄ רמב"ם: אם גם האיש מודה שהוולד נולד ממנו, הוא יורש אותו אך עדיין ספק לעניין יבום.

☜ כך פסק בשו"ע, אך כתב שנאמן לעניין הירושה דווקא אם אמר 'בני הוא' ולא 'נבעלה לי' .

◄ רא"ש, רשב"א ומגיד משנה: אם שניהם מודים ואינה חשודה לזנות עם אחרים, הוא בנו ודאי לכל דבר.

⤶ ב"ש: יש לפסוק כך רק לעניין איסורי דרבנן (בדעת השו"ע), או במקרה שהייתה מיוחדת לו (בדעת הרמ"א).