פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יג י: הבדלים בין גרסאות בדף
(סיכום הפוסקים העוסקים בסעיף) |
(הוספת קישור למקור) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
סעיף י - עבר וקידש בתוך שלושת החודשים | סעיף י - עבר וקידש בתוך שלושת החודשים | ||
בגמרא במסכת יבמות {{#makor-new:יבמות לז א|בבלי-יבמות|לז|א}} מובאת מחלוקת מה הדין כשאדם קידש אשה בתוך חודשי ההמתנה וברח מכאן. לדעת [[רב אחא]] מנדים אותו, ורפרם סובר שהבריחה מספיקה במקום הנידוי. הראשונים קיבלו את דעת רפרם, ולכן אם ברח לא עושים כלום אך אם הוא כאן מנדים אותו, ונחלקו מה סיבת הנידוי: | |||
◄ [[רמב"ם]], [[מגיד משנה]] ו[[ר"ן]]: מנדים אותו על שעבר על תקנת חכמים, ואם ברח הגלות מכפרת לו. בכל מקרה לא כופים אותו לגרש אותה, וגם אם הוא פה רק מפרישים אותם עד סוף שלושת החודשים. | ◄ [[רמב"ם]], [[מגיד משנה]] ו[[ר"ן]]: מנדים אותו על שעבר על תקנת חכמים, ואם ברח הגלות מכפרת לו. בכל מקרה לא כופים אותו לגרש אותה, וגם אם הוא פה רק מפרישים אותם עד סוף שלושת החודשים. | ||
גרסה מ־15:28, 12 באפריל 2018
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
שולחן ערוך:אבן העזר יג י סעיף י - עבר וקידש בתוך שלושת החודשים
בגמרא במסכת יבמות יבמות לז א מובאת מחלוקת מה הדין כשאדם קידש אשה בתוך חודשי ההמתנה וברח מכאן. לדעת רב אחא מנדים אותו, ורפרם סובר שהבריחה מספיקה במקום הנידוי. הראשונים קיבלו את דעת רפרם, ולכן אם ברח לא עושים כלום אך אם הוא כאן מנדים אותו, ונחלקו מה סיבת הנידוי:
◄ רמב"ם, מגיד משנה ור"ן: מנדים אותו על שעבר על תקנת חכמים, ואם ברח הגלות מכפרת לו. בכל מקרה לא כופים אותו לגרש אותה, וגם אם הוא פה רק מפרישים אותם עד סוף שלושת החודשים.
☜ כך פסק השו"ע.
◄ רש"י, ראב"ד, נימוקי יוסף, רא"ש וטור: מנדים אותו כדי שיגרש אותה, ואם ברח לא מנדים כי גילה בדעתו שאינו רוצה לכנוס אותה בשלושת החודשים הללו.
◄ אור זרוע ורבנו ירוחם: רק כשקידש במזיד מנדים אותו כדי שיגרש, אך אם היה שוגג לא כופים אותו לגרש אלא רק מפרישים אותם עד סוף חודשי ההבחנה. (בתרומת הדשן כתב שלא מקלים כשיטתם, אלא רק בכהן שאם יגרש לא יוכל להחזיר).
☜ כך פסק הח"מ.
☜ דרכי משה, ב"ש, באר היטב וישועות יעקב: בכהן כדעת הרמב"ם שלא כופים לגרש, ובישראל כדעת האור זרוע שאם היה מזיד כופים לגרש.
⤶ ח"מ בדעת הרמ"א: בכהן כדעת האור זרוע, ובישראל כדעת תרומת הדשן.