מנורת המאור: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(3 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
ספר '''מנורת המאור''' הוא ספר מוסר חשוב אשר חיבר [[יצחק אבוהב (מנורת המאור)|רבי יצחק אבוהב]].  
{{לשכתב|מועתק מויקיפדיה}}
ספר '''מנורת המאור''' הוא ספר מוסר חשוב אשר חיבר [[רבי יצחק אבוהב]].


==מחברו==
==מחברו==
שורה 55: שורה 56:
** [http://www.hebrewbooks.org/41762 ספר מנורת המאור] אמשטרדם מהדורת [[תצ"ט]] ([[1739]]).
** [http://www.hebrewbooks.org/41762 ספר מנורת המאור] אמשטרדם מהדורת [[תצ"ט]] ([[1739]]).
** [http://www.hebrewbooks.org/37510 ספר מנורת המאור] ווילנא מהדורת [[תרל"ט]] ([[1879]]).
** [http://www.hebrewbooks.org/37510 ספר מנורת המאור] ווילנא מהדורת [[תרל"ט]] ([[1879]]).
==הערות שוליים==
<references/>.


{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ארון הספרים היהודי]]
[[קטגוריה:ספרי מוסר]]
[[קטגוריה:ספרי מוסר]]
[[קטגוריה:ספרי ראשונים]]

גרסה אחרונה מ־12:42, 6 בדצמבר 2018
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: מועתק מויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ספר מנורת המאור הוא ספר מוסר חשוב אשר חיבר רבי יצחק אבוהב.

מחברו[עריכה]

דעות החוקרים חלוקות בענין תקופת ומקום חייו של המחבר, יש המשייכים אותו לתחילת האלף השישי בספרד, יש המשייכים אותו למאה השלישית לאלף השישי בצרפת, ויש המצביעים על המאה השניה של האלף בצרפת. המחבר כתב גם שני ספרי הלכה שלא מצויים כיום בידינו: ארון העדות על הדינים הנהוגים בזמן הזה ושלחן הפנים על הברכות והתפילות.

המניע לכתיבת הספר[עריכה]

מתוך הספר אנו למדים על מצבם הרוחני של בני דורו על התרחקותם מלימוד התורה ורדיפה אחר הבצע והתענוגות ושגם אלו המעטים העוסקים בתורה פונים רק להלכה ואילו את האגדה משליכים מאחוריהם, המחבר רואה כאן התעלמות מתפיסתם של חז"ל שכן בתלמוד ובירושלמי מצינו שאין כל הבדל בין חשיבותה של אגדה להלכה. ועוד שמצא רבי יצחק אבוהב כי לתועלת בני דורו נחוצה האגדה יותר מן ההלכה כי הם מכילות דברי מוסר ומידות טובות והנהגות בני אדם ותיקון הנפש והגוף המדריכים בייחוד את ההמון ומושכים את ליבם לדרך הישרה.

וראה מחברנו שחיבור בין ההגדות לבין ההלכות מונע מפשוטי העם את הגישה אליהם לפיכך החליט להוציאם ממקום שיבוצם ובחר מהאגדות והמדרשים - שהדברים מועילים לקצר הדרך למפולפלים וליישר ליבות האווילים.

חלוקת הספר ותוכנו[עריכה]

הספר מחולק לשבעה חלקים כמנין הנרות במנורה, ולכן קרא לכל חלק "נר", והחלקים נחלקו לכללים, וכל כלל לפרקים. הקדמה קצרה לכל חלק וחלק משבעת הנרות, ולכל נר יש חתימה שהיא תמצית המדובר בכל פרקיו.

הנר הראשון - שלא לרדוף אחרי המותרות. נחלק לג' כללים: קנאה, תאוה, וכבוד.

הנר השני - שלא יפתח פיו בדיבור של חטא. נחלק לעשרה כללים: ליצנות, שקר, חנופה, לשון הרע, הלבנת פנים, שמירת סוד, דברי ריב, שחוק, שם שמים לבטלה, ודברי גידוף.

הנר השלישי - לקיים המצוות. נחלק לעשרה כללים: מילה, חובת האב לבנו, תפילה, לכבד שבתות ויו"ט, כבוד אב ואם, לישא אישה, צדקה, גמילות חסד, לדון דין אמת, לרדוף אחר המצות.

הנר הרביעי - בעניין תלמוד תורה. נחלק לארבעה כללים: לקבוע עתים לתורה, גודל שכרה, פלפול החכמה, כבוד לחכמים.

הנר החמישי - בדרכי התשובה. נחלק לשלושה כללים: בדבר התשובה, ימי התשובה, יסורין הממרקין החטא.

הנר הששי - בדרכי השלום. נחלק לשני כללים: דרך ארץ, דברי שלום ואהבה.

הנר השביעי - בדבר הענוה נחלק לשני כללים: שפלות הרוח, בושת הפנים.

נראה שחלקים מן הספר אבדו, כיוון שהמחבר מפנה במספר מקומות בספר למקומות אחרים בחיבור, שאינם מופיעים אצלנו.

הקדמות[עריכה]

לספר שלוש הקדמות

מקורות לספר[עריכה]

המקורות מהם שאב המחבר הם המשנה, התוספתא, מכילתא, ספרא וספרי, מדרש רבה, התנחומא, מדרש תהילים ומשלי, פסיקתא ופרקי דר' אליעזר.

מלבד ספרות חז"ל, המחבר מסתמך על תורתם של הגאונים, הרי"ף[1], רש"י[2], רשב"ם[3], רבינו תם[4], רמב"ם, אותו הוא מכנה "מורה צדק"[5] ו"בחיר ה' שלם בתורה ובעל חכמה מפוארה"[6], אבן עזרא[7], ראב"ד[8], ספר המנהיג[9], רבי יעקב אנטולי- בעל מלמד התלמידים[10], רבינו יונה[11], רמב"ן[12], רבי יצחק אבן לטף (שאמנם לא הגיעו ספריו לידינו בשלמותם, אבל היו לנגד עיני המחבר)[13], רשב"א[14], רא"ש[15], ויתכן גם כי השתמש בספרים חובת הלבבות, שערי אורה, סמ"ג ואבודרהם. כמו כן, מביא גם מדבריהם של חכמי האומות- אפלטון[16], אריסטו[17] ו"רופאים שנתחדשו באומות"[18]. כפי הנראה, המחבר לא ראה את ספר הזוהר, או לחילופין התעלם ממנו, שכן ישנם מקומות רבים בהם יכל להשתמש בו ובכל זאת לא מזכירו.

התקבלות הספר[עריכה]

ספר מנורת המאור נתקבל ע"י הרבים באהבה ובהתלהבות ונעשה לספר עממי ממדרגה ראשונה, וזו היתה מטרתו של המחבר לכתוב ספר לכל העם כולו "לקטנים ולנערים ולזקנים ולשלימים ולריקנים לאנשים ונשים" (מתוך ההקדמה). ויש קהילות שנוהגים לקרוא קטע לאחר גמר התפילה בשבת. באחת המהדורות (לבוב תקע"א) כתוב בהקדמת המלבה"ד שדברי ר' יצחק אבוהב "מסוגלים מאוד ללמדם בבתי החולים ושב ורפא לו".

הדפסות[עריכה]

ספר מנורת המאור נדפס לראשונה בקושטא בשנת רע"ד (1513 - 1514) ע"י ר' אשטרוק דטולון. נדפס שנית בונציה בשנת ש"ד ע"י מסיר זנין די פארי ואחיו, בהגהתו של ר' ברוך חזק, בתיקון כמה שגיאות ובהוספות קלות. נדפס בשלישית במנטובה בשנת שכ"ג, במהדורה עם הרבה תיקונים והוספות. ר' יהודה פריס חורב החל בעבודת תיקון שגיאות הדפוס והשמטות הצנזורה מהספר, אולם נפטר באמצע עבודתו. הספר יצא בהמדורה חדשה, מתוקנת, עם הערות והגהות, בההדרתו של הרב משה חיים הלוי קצנלבוגן, בהוצאת מוסד הרב קוק בשנת תשכ"א.

תרגום לשפות[עריכה]

מנורת המאור נדפס עם תרגום ספרדית (ליוורנו 1567). ר' משה פרנקפורט דיין באמשטרדם חיבר לו פירוש "נפש יהודה" עם תרגום ליידיש (אמשטרדם 1701), וכן כתב קיצור הספר בשם "שבע פתילות". גם תורגם הספר ללשון אשכנזית צחה מאת רפאל בר"י פירשטענטהאל ובנציון בעהרענד (קראטאשין 48-1845) וללשון אידיש דפוס וילנה 1880. [19]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ↑ עמ' 139 ו-280 במהדורת מוסד כהרב קוק.
  2. ↑ למשל: עמ' 18.
  3. ↑ עמ' 26.
  4. ↑ עמ' 180, 189, 724.
  5. ↑ עמ' 138 ו-178
  6. ↑ עמ' 173
  7. ↑ עמ' 213.
  8. ↑ עמ' 370, שם עיבד קטעים מהספר בעלי הנפש.
  9. ↑ עמ' 181.
  10. ↑ עמ' 210.
  11. ↑ לא נזכר בפירוש, אולם רואים כי השתמש בכתביו- עמ' 21, 54 ועוד.
  12. ↑ למשל עמ' 236 ועוד.
  13. ↑ עמ' 488 ועוד.
  14. ↑ עמ' 293
  15. ↑ עמ' 213.
  16. ↑ עמ' 484.
  17. ↑ עמ' 276 ועוד.
  18. ↑ עמ' 731.
  19. ↑ נלקח מאתר "דעת".

.

אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=מנורת_המאור&oldid=119109"