דרשני:טעמי איסור בישול בשר בחלב: הבדלים בין גרסאות בדף

אחד מהאיסורים הנוכחים ביותר במטבח היהודי הוא האיסור לבשל בשר בחלב. במאמר זה אנסה לפרוש השיטות השונות בהסבר טעמו של האיסור.

השוני בין איסור בישול ואיסור אכילת טריפות

בפרשת משפטים מופיע דין של איסור בישול בשר בחלב ודין זה מופיע אח"כ בשנית בפרשת ראה. דין זה בשונה משאר דיני טריפות ונבילות ושאר דיני בהמות כשרות וטמאות אינו רק נאסר מתי שהאדם אוכל את הבשר אלא האיסור הוא גם לבשל ואף להנות ממנו.

האיסור גם בבישול ובהנאה

הרש"ר הירש מסביר לימוד זה שאוסרים בשר בחלב אף בהנאה אע"פ שבפשט התורה אוסרת רק בבישול בגדי בחלב אמו שמזה שהתורה בפרשת ראה (דברים יד,כא) מביאה את איסור אכילת נבילה ואומרת שמותר למוכרה ומביאה בהמשך הפס' באופן ניגודי "לא תבשל גדי בחלב אמו" שלעומת הנבילה שמותרת בהנאה מה שבושל בבשר וחלב אסור אף בהנאה (אוה"ח מסביר שהסיבה שהפס' במשפטים סומך "ראשית ביכורי אדמתך" ל"לא תבשל גדי בחלב אמו" ללמד שאסורים בהנאה כמו שהביכורים אסורים בהנאה). וכך מסביר את דרשת הגמ' שנכתב איסור זה שלוש פעמים אחד לאסור בבישול אחד לאסור באכילה ואחד לאסור בהנאה. ולכן בניגוד לאיסורי נבילות וטריפות שבהם התורה מתבטאת ב"אל תשקצו את נפשותיכם" או ב"ולא תטמאו את נפשכם" שמשמע שע"י האכילה הנפש של האדם תטמא כאן שהאיסור הוא אף בהנאה א"א לומר כן.

ההסברים השונים בטעם האיסור

הראשונים והאחרונים נתנו טעמים שונים לאיסור בישול בשר בחלב:

הרחקה מעבודה זרה

הרמב"ם בהלכות מעילה (ח,ח) אומר שדין איסור בשר בחלב הוא כחוקה ללא דין, אך במורה נבוכים (ח"ג,פמ"ח) אומר שדבר זה הוא אסור לפי שכך נהגו עובדי ע"ז לערב בשר בחלב ולכן הרחיקה אותנו התורה מערבוב זה.

ערבוב כוחות רוחניים

החינוך (מצווה צב) אומר שאיסור זה הוא איסור שדומה לאיסור מכשפות וכן לאיסור כלאיים שהם כולם נובעים מדין אחד שלכל דבר בעולם יש שורש רוחני וממילא ע"י ערבוב של שני מינים שונים יש הכחשה לשורשים הרוחניים שלהם. וכן מביאים בשם הרדב"ז שהבשר מסמל מידת הדין בבחינת "קץ כל בשר בא לפני" שמבטא את מלאך המוות. ולעומתו החלב מבטא את מידת החסד ולכן המערבם יחד מערב את מידת החסד עם מידת הדין ו"מערב מוות בחיים טוב ברע"-וכנראה כנ"ל שמערבב כוחות רוחניים ומכחישם.

מניעת האכזריות

הרשב"ם (שמות כג,יט) מסביר שדרך העולם הוא שנולדים שני גדיים יחד ולאמן יש חלב מרובה ולכן נהגו לבשל את הגדי בחלב אמו ואומר שזו דרך "גנאי ורעבתנות" לבשל את בשר הילד עם אמו. וזהו כעין איסור "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" וכנראה שאף שאסור גם לבשל בשר שלא קשור כלל לחלב סובר כרמב"ן (דברים יד,כא) שזה מדין שלא נהיה אכזריים שנחלוב את האם ונבשל בחלב זה את בנה ואומר ש"כל מינקת תקרא אם וכל יונק ייקרא גדי לעניין זה"- שנחשב כמין היונק במין המניק.

החלב חוזר למזגו הרע יחד עם הבשר

רבינו בחיי (כג,יט) אומר שזה מדין להתרחק מאכזריות אבל באופן אחר שאומר שלפי שהחלב נוצר מן הדם ויש לדם מזג רע ומוליד אכזריות למי שאוכלו ממילא אף שהחלב השתנה וכבר אינו דם כאשר האדם מערבו עם הבשר הוא חוזר לטבעו הרע הראשוני כדם ולכן אסור לאוכלו "שמוליד גסות ותכונה רעה בנפש האוכל" (וכנראה שלשיטתו האיסור לבשל הוא מדיני הרחקה או שלא להפוך חזרה את אופי החלב לדם).

הדגשת החילוק בין אכילת בשר הדיעבדית לאכילת חלב

הרצי"ה (מתוך התורה הגואלת עמ' 117) מביא פירוש בשם אביו- שכעיקרון אכילת בשר אינה לכתחילה אלא היא באה מתוך תאוות האדם "כי תאווה נפשך לאכול בשר בכל אוות נפשך תאכל בשר" לפי שאכילת בשר כרוכה בנטילת נשמה שהוא מעשה שמשחית את הנפש. לעומת אכילת הבשר (שבאה כעין היתר מיוחד של התורה כעין אשת יפת תואר שלא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע") אכילת החלב היא אכילה לכתחילאית שהיא דבר מותר לקחת מחלב הבהמה וממילא בשביל להדגיש את החילוק בין שני מעלות האכילה בין האכילה המותרת לגמרי לבין האכילה שהותרה בדיעבד מגיע איסור זה של בישול בשר בחלב. (ובאותו אופן מסביר גם איסור שעטנז שיש להבדיל בין הצמר שנלקח מהבהמה לצורך האדם לבין הפשתן שגדל ואין בו השתלטות ולקיחה מבהמה את צמרה (אמנם אין לקיחת הצמר מהבהמה הותרה רק באופן דיעבדי כמו אכילת הבשר אבל עדיין אסור לערב בין שני סוגים אלו של בגדים).

ריסון התאוות

הרש"ר הירש (שמות כג,יט) מסביר שהאיסור בא לסמל רעיון רוחני. איסור בשר וחלב כמו איסור כלאיים הוא האיסור לשנות את חוקי הבריאה שאף שמותר לאדם לפעול בעולם ולחרוש או ללבוש בגד וכן כשמבשל ואוכל עדיין חובה עליו לשמור שכל מין ומין מהעולם יישאר על מקומו ויישאר כבשעת הבריאה "למינו". ולפי הסבר זה גם מסביר למה איסור זה בא שלושה פעמים בסופם של חוקי בין אדם לחבירו לבטא שקיום חוקי התורה (ובייחוד האלה הסוציאליים שלפעמים יותר קשים לאכיפה כמו היחס ליתומים וכו') אין עיקרו להיות נאכף ע"י שוטרים אלא שכל אחד יאכפו על עצמו כמו ששומר בין בשר לחלב ושומר על חוקי ה'. וממילא לא הפחד מהעונש יביא לקיום המצוות אלא הנאמנות לציווי ה' ולחוקיו. ומלבד זאת שמבטא את השמירה על חוקי הבריאה ועל קיום מצוות ה' מרצוננו יש גם סמליות באיסור זה שהבשר מבטא את רעיון החיות והתנועה שהוא מה שמייחד את החי מהצומח התנועה שלו לעומת זאת החלב מבטא את כח ההזנה והרבייה של החי. ולכן כאשר מערבים את כח ההזנה שהוא כח התאווה עם החיות אנו בעצם משעבדים את החיות והתנועה בשביל ההזנה ודבר זה באה התורה לשלול שהאדם אינו כבהמה שכל חיותה ותנועתה היא למען ההזנה שלה אלא לאדם יש גם נפש אלוקית עם רצון חופשי ויכול להתעלות מעל למגבלות ההזנה ולחיות למען דברים נעלים יותר (ואף יותר מסביר לפי"ז ההקשר בפס' עצמו "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך לא תבשל גדי בחלב אמו"- שלא כל מעגל השנה החקלאי יסתיים למען הבאת תזונה אלא שנדע שייעוד האדם הוא הנפש האלוקית שבו להתעלות מעל מעגל זה למטרה טובה יותר).

סיכום השיטות

לסיכום, ניתן לומר שאיסור בישול בשר בחלב אין עניינו כשאר מאכלות אסורות שבא רק מאכילה של המאכל אלא אף בבישולם ובא למונענו מערבוב כוחות רוחניים בין הדינים שבבשר לחסד שבחלב לחינוך ולרדב"ז או למונענו מעבודה זרה לרמב"ם. הרמב"ן מסביר דין זה בתור דין בבישול שמראה אכזריות שאנו מבשלים את הבשר בחלב אמו והרשב"ם אומר שבא להרחיקנו מאכזריות אבל מאופן אחר שע"י בישול הבשר בחלב אנו מחזירים לחלב את שורשו הרע שבא מהדם ולכן אל לנו לאוכלו (ואיסור הבישול בא להרחיקנו מזה או שיש גם רע בעצם העניין שאנו מחזירים את הטבע הרע לחלב). לעומתם הרש"ר הירש והרצי"ה הסבירו איסור זה בתור דבר יותר סימבולי שבא ללמדנו על ההבדל בין אכילת הבשר הדיעבדית לאכילת החלב הלכתחילאית או ללמדנו שאל לנו לשעבד את תאוותינו ואת כוחות ההזנה שמתבטאים בחלב לכוחות