רבי פנחס זליג הכהן שוורץ (השני): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 25: שורה 25:


==אחיו וגיסיו==
==אחיו וגיסיו==
*אחיו הגדול [[ר' יוסף הכהן שווארץ]] ראב"ד [[גרוסוארדין]], מחבר הספר, וילקט יוסף, זכרון למשה, ועוד
*[[ר' יוסף הכהן שווארץ]] ראב"ד [[גרוסוארדין]], מחבר הספר, וילקט יוסף, זכרון למשה, ועוד
* אחיו [[רבי יצחק מאיר הכהן שוארץ]]{{הערה| בספרו עטרת פז עמ' לד הביא חידוש תורה ממנו וכתב זה מאחי ר' יצחק מאיר הכהן וכו' יעוין שם}}
*[[רבי יצחק מאיר הכהן שוארץ]]{{הערה| בספרו עטרת פז עמ' לד הביא חידוש תורה ממנו וכתב זה מאחי ר' יצחק מאיר הכהן וכו' יעוין שם}}
* אחיו הקטן [[ר' שמואל הכהן שווארץ]] מסטמאר
*[[ר' שמואל הכהן שווארץ]] מסטמאר
* גיסו הנשוי לאחותו [[ר' חיים צבי עהרהענרייך]] שהיה דומ"צ.
* גיסו הנשוי לאחותו [[ר' חיים צבי עהרהענרייך]] שהיה דומ"צ.
* גיסו הנשוי לאחותו [[ר' בן ציון ראזענצוייג]].{{הערה|מקורות מהספדו על אמו בסוף ספרו עטרת פז}}
* גיסו הנשוי לאחותו [[ר' בן ציון ראזענצוייג]].{{הערה|מקורות מהספדו על אמו בסוף ספרו עטרת פז}}


==הערות==
==הערות==

גרסה מ־22:31, 14 בינואר 2019

רבי פינחס זליג הכהן שוארץ בן מרת עלקא‏[1] ורבי נפתלי הכהן שוארץ[2] (י"ט טבת ה'תרל"ז - י"ח סיון ה'תש"ד) היה מורה הוראה הונגרי בקהילת קליינוארדין ומחבר ספרים פורה שנספה בשואה. היה ידוע בידענותו הרבה בענייני היסטוריה של חכמי ארץ הונגריה. עיקר פרסומו מספרו העיקרי "שם הגדולים מארץ הגר"- ריכוז היסטורי על רבני הונגריה.

חיבוריו

בנוסף, חיבר את הספרים דלהלן לפי סדר א"ב:

בניו

היה נשוי לרבקה בת ר' עוזר אולמאן ועטא שרה אולמאן‏[3] שנספתה בשואה. ילדיו; ר' יוסף מרדכי, ר' אברהם משולם פייביש, ר' שמואל זאנוויל.

ר' אברהם משולם פייביש הכהן שווארץ הקים ישיבה וכולל בארה"ב בשם קול יהודא לזכר זקינו ר' אברהם יהודה הכהן שוארץ ראב"ד מאד בעל הקול אריה‏[4].

אחיו וגיסיו

הערות

  1. בת הגביר ר' יהודה לייב פרוכטער
  2. ראה בהקדמתו לספרו עטרת פז
  3. בהקדמת ספרו עטרת פז מזכיר שמותם
  4. ראה הקדמת ספר זכרון למשה
  5. בספרו עטרת פז עמ' לד הביא חידוש תורה ממנו וכתב זה מאחי ר' יצחק מאיר הכהן וכו' יעוין שם
  6. מקורות מהספדו על אמו בסוף ספרו עטרת פז