שבע ברכות: הבדלים בין גרסאות בדף
(←תוכנן) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[ | [[ברכות חתנים]], הן שבע הברכות שמברכים בשעת הכניסה ל[[חופה]], ובכל סעודה מסעודות שבעת ימי המשתה - אם יש "פנים חדשות". | ||
==מקור== | |||
המקור הראשוני לברכות חתנים ניתן למצוא במסכת כלה (א,ה) שם מובא שניתן למצוא רמז לברכת חתנים מן התורה שנאמר "ויברכו את רבקה" לפני נישואיה עם יצחק. לעומת זאת, תוס'<ref> (כתובות ח, ד"ה שנאמר) </ref> למדים שדין ברכת חתנים נלמד ממעשה בועז שלקח "עשרה אנשים מאנשי העיר" כהכנה לברכת חתנים. נוסח הברכות מופיע בגמרא במסכת כתובות <ref>דפים ז-ח</ref> ושם גם מובאים דיני הברכות. | |||
==ברכות חתנים ושבעת ימי המשתה== | |||
חתן רווק הנושא בתולה חייב בברכות חתנים במשך כל שבעת ימי המשתה. לפי רוב הפוסקים, במהלך שבעת ימים אלו, חייב החתן לשמוח עם הכלה (מטעם תקנת שקדו) ואסור לו לעבוד בימים אלו. מאידך, הרמב"ם <ref>אישות י,יב</ref> פסק שאין תלות בין שני הדינים ושבחור הנושא בתולה שמח עמה שלושת ימים ומברכים לו ברכת חתנים כל שבעה, אף שלאחר שלושה ימים רשאי לצאת לעבודתו. לשיטתו, אין תלות בין הברכות והשמחה, וממילא הנושא נשים רבות ביום אחד- "מברך ברכת חתנים לכולן כאחת, אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה: עם בתולה ז' ועם בעולה ג' ואין מערבין שמחה בשמחה". מדבריו מובן שעל אף שהשמחה נמשכת ימים רבים (7 ימים לכל אשה), עדיין הברכה היא רק בשבעה הימים הראשונים. | |||
== תוכן הברכות == | == תוכן הברכות == | ||
| שורה 5: | שורה 11: | ||
שבע הברכות הן: א. "בורא פרי הגפן"; ב. "שהכל ברא לכבודו"; ג. "יוצר האדם"; ד. "אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד, ברוך אתה ה', יוצר האדם"; ה. "שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה במהרה בשמחה, ברוך אתה ה', משמח [[ציון]] בבניה"; ו. "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך ב[[גן עדן]] מקדם, ברוך אתה ה', משמח חתן וכלה"; ז. [[ברכת אשר ברא]] ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה וחדוה, אהבה ואחוה, שלום ורעות. מהרה ה' אלקינו ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם, ונערים ממשתה נגינתם, ברוך אתה ה', משמח החתן עם הכלה". | שבע הברכות הן: א. "בורא פרי הגפן"; ב. "שהכל ברא לכבודו"; ג. "יוצר האדם"; ד. "אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד, ברוך אתה ה', יוצר האדם"; ה. "שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה במהרה בשמחה, ברוך אתה ה', משמח [[ציון]] בבניה"; ו. "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך ב[[גן עדן]] מקדם, ברוך אתה ה', משמח חתן וכלה"; ז. [[ברכת אשר ברא]] ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה וחדוה, אהבה ואחוה, שלום ורעות. מהרה ה' אלקינו ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם, ונערים ממשתה נגינתם, ברוך אתה ה', משמח החתן עם הכלה". | ||
== | ==חיוב מניין עשרה לברכה== | ||
ניתן לברך ברכות חתנים רק כאשר נוכחים בברכה מניין עשרה. הגמרא מביאה לכך שני מקורות- מהפסוק שנאמר בבועז "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר", או מהפסוק "במקהלות ברכו אלוקים ה' ממקור ישראל" ומסבירים המפרשים, שכאשר מברכים על מקור ישראל (החתונה שהיא תחילת הפריה ורביה) יש לברך במקהלה ואין קהל פחות מעשרה. | |||
בטעם החיוב נחלקו הראשונים: יש המסבירים שהברכות מוגדרות כדבר שבקדושה, הנדרשות למניין עשרה על מנת לאומרן<ref>השיטה מקובצת הביא בשם הגאונים</ref> ויש האומרים שזהו דין נפרד שיש צורך במניין עשרה משום שבח הברכה וגודל המעמד<ref>כן משמע מדברי הריטב"א (כתובות ז) שזהו דין נפרד. ערוך השולחן (אהע"ז סב,יא) הסביר שיש צורך בעשרה משום ברכת "שהכל ברא לכבודו" וברכת "שוש תשיש" על ירושלים, ואין זה מדרך הכבוד לברך ברכות אלו בפחות מעשרה.</ref>. | |||
נפקא מינה בין טעמים אלו קיימת במקרה בו התחילו את הברכות בעשרה ויצאו מקצתן. במידה וחיוב המניין שווה לדין דבר שבקדושה- אזי ניתן לברך כל עוד נותרו רובם, וכן פסק ערוך השולחן<ref>סב, יג</ref>. מאידך, לשיטות שהטעם הוא בשביל לפרסם את השבח או משום כבוד הברכה- לא ניתן להמשיך את הברכות<ref>עניין נוסף השייך לדין זה הוא האם בברכת הגומל בעל הנס מצטרף למניין עשרה. המשנ"ב (או"ח ריט, סק"ו) פסק שבעל הנס מצטרף למניין עשרה, והסביר דבריו בשער הציון שכמו שחתן מצטרף למניין עשרה כך רשאי להצטרף בעל הנס. מאידך, הגרי"ז פסק שאין להוכיח מדין זה משום שבברכת הגומל יש צורך בעשרה מלבד בעל הנס על מנת לפרסם את הנס, ואין להוכיח מברכת חתנים שם מדובר בדין שונה.</ref>. | |||
בדיעבד, כשבירך "שבע ברכות" בפחות מעשרה, יש אומרים שיצא, ויש אומרים שלא יצא. | |||
בפירוש "פנים חדשות" | == פנים חדשות == | ||
מהיום השני ואילך של שבעת ימי המשתה, אין מברכים את ברכות החתנים אלא כאשר הגיעו "פנים חדשות". בפירוש "פנים חדשות" ישנה מחלוקת בראשונים: יש האומרים שאף מי שהיה בסעודת החתונה, אלא שלא שמע את ברכת הנישואין נחשבים כפנים חדשות<ref>[[רמב"ם]] ברכות פ"ב ה"י</ref>, ויש האומרים, שפנים חדשות הם אלו שלא אכלו בסעודת החתונה, אף ששמעו את הברכות בשעת החופה<ref>רא"ש כתובות, סימן ג וכן טוש"ע אבן העזר סי' סב סעי' ז</ref>. | |||
הקהילות יעקב (כתובות, ו) הסביר שמחלוקת הראשונים נובעת מהטעמים השונים לברכות החתנים בשבעת ימי המשתה. לשיטה הראשונה, מי שלא השתתף בברכות החתונה עדיין מחויב בברכה, ולכן כאשר נפגש עם החתן והכלה מברכים את שבע הברכות בשבילו, על מנת להוציאו ידי חובה. מאידך, לשיטה השניה, התולה את גדר הפנים החדשות בהשתתפות בסעודה, הפנים החדשות גורמות לריבוי שמחה (משום שלא השתתפו לפני כן בסעודה) ומחזירות את שמחת החתונה, ולכן מברכים את הברכות כמו ביום החתונה משום השמחה. | |||
ישנם כמה חילוקי דינים הנובעות משיטות אלו: | |||
* '''פנים חדשות בשבת'''- יש הפוסקים שמכיוון שבשבת קיימת שמחה מיוחדת היכולה להחזיר את שמחת החתונה, אין צורך בפנים חדשות בשבת משום שיש כבר שמחה אף ללא שיגיע אדם נוסף. לעומתם השיטות הסוברות שברכות החתנים הם משום התחייבות האדם שלא השתתף בחופה- לא סוברות דין זה. | |||
* '''קטן כפנים חדשות'''- קטן אינו מחויב בברכה, ולכן יש הסוברים שאינו יכול להיחשב כפנים חדשות ולא יתחייב בשבע ברכות. לעומת זאת, יש הסוברים שמכיוון שמרבה את השמחה יכול להיחשב כפנים חדשות. | |||
שיטה נוספת גורסת שאף אומרים, שאם היו שם פנים חדשות, אפילו שלא אכלו שם, רק שעומדים שם בשעת הברכה, מברכים בשבילם (רמ"א שם).</ref>. ונהגו שאם יש מוזמן אחד - לדעת האשכנזים, או שני מוזמנים - לדעת הספרדים, שלא אכלו עד עתה, אפילו שהיו בשעת החופה ושמעו "שבע ברכות" - מברכים "שבע ברכות". | |||
==ראה עוד== | ==ראה עוד== | ||
גרסה מ־23:34, 3 בפברואר 2019
|
|
ברכות חתנים, הן שבע הברכות שמברכים בשעת הכניסה לחופה, ובכל סעודה מסעודות שבעת ימי המשתה - אם יש "פנים חדשות".
מקור
המקור הראשוני לברכות חתנים ניתן למצוא במסכת כלה (א,ה) שם מובא שניתן למצוא רמז לברכת חתנים מן התורה שנאמר "ויברכו את רבקה" לפני נישואיה עם יצחק. לעומת זאת, תוס'[1] למדים שדין ברכת חתנים נלמד ממעשה בועז שלקח "עשרה אנשים מאנשי העיר" כהכנה לברכת חתנים. נוסח הברכות מופיע בגמרא במסכת כתובות [2] ושם גם מובאים דיני הברכות.
ברכות חתנים ושבעת ימי המשתה
חתן רווק הנושא בתולה חייב בברכות חתנים במשך כל שבעת ימי המשתה. לפי רוב הפוסקים, במהלך שבעת ימים אלו, חייב החתן לשמוח עם הכלה (מטעם תקנת שקדו) ואסור לו לעבוד בימים אלו. מאידך, הרמב"ם [3] פסק שאין תלות בין שני הדינים ושבחור הנושא בתולה שמח עמה שלושת ימים ומברכים לו ברכת חתנים כל שבעה, אף שלאחר שלושה ימים רשאי לצאת לעבודתו. לשיטתו, אין תלות בין הברכות והשמחה, וממילא הנושא נשים רבות ביום אחד- "מברך ברכת חתנים לכולן כאחת, אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה: עם בתולה ז' ועם בעולה ג' ואין מערבין שמחה בשמחה". מדבריו מובן שעל אף שהשמחה נמשכת ימים רבים (7 ימים לכל אשה), עדיין הברכה היא רק בשבעה הימים הראשונים.
תוכן הברכות
שבע הברכות הן: א. "בורא פרי הגפן"; ב. "שהכל ברא לכבודו"; ג. "יוצר האדם"; ד. "אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד, ברוך אתה ה', יוצר האדם"; ה. "שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה במהרה בשמחה, ברוך אתה ה', משמח ציון בבניה"; ו. "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, ברוך אתה ה', משמח חתן וכלה"; ז. ברכת אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה וחדוה, אהבה ואחוה, שלום ורעות. מהרה ה' אלקינו ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם, ונערים ממשתה נגינתם, ברוך אתה ה', משמח החתן עם הכלה".
חיוב מניין עשרה לברכה
ניתן לברך ברכות חתנים רק כאשר נוכחים בברכה מניין עשרה. הגמרא מביאה לכך שני מקורות- מהפסוק שנאמר בבועז "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר", או מהפסוק "במקהלות ברכו אלוקים ה' ממקור ישראל" ומסבירים המפרשים, שכאשר מברכים על מקור ישראל (החתונה שהיא תחילת הפריה ורביה) יש לברך במקהלה ואין קהל פחות מעשרה. בטעם החיוב נחלקו הראשונים: יש המסבירים שהברכות מוגדרות כדבר שבקדושה, הנדרשות למניין עשרה על מנת לאומרן[4] ויש האומרים שזהו דין נפרד שיש צורך במניין עשרה משום שבח הברכה וגודל המעמד[5].
נפקא מינה בין טעמים אלו קיימת במקרה בו התחילו את הברכות בעשרה ויצאו מקצתן. במידה וחיוב המניין שווה לדין דבר שבקדושה- אזי ניתן לברך כל עוד נותרו רובם, וכן פסק ערוך השולחן[6]. מאידך, לשיטות שהטעם הוא בשביל לפרסם את השבח או משום כבוד הברכה- לא ניתן להמשיך את הברכות[7].
בדיעבד, כשבירך "שבע ברכות" בפחות מעשרה, יש אומרים שיצא, ויש אומרים שלא יצא.
פנים חדשות
מהיום השני ואילך של שבעת ימי המשתה, אין מברכים את ברכות החתנים אלא כאשר הגיעו "פנים חדשות". בפירוש "פנים חדשות" ישנה מחלוקת בראשונים: יש האומרים שאף מי שהיה בסעודת החתונה, אלא שלא שמע את ברכת הנישואין נחשבים כפנים חדשות[8], ויש האומרים, שפנים חדשות הם אלו שלא אכלו בסעודת החתונה, אף ששמעו את הברכות בשעת החופה[9].
הקהילות יעקב (כתובות, ו) הסביר שמחלוקת הראשונים נובעת מהטעמים השונים לברכות החתנים בשבעת ימי המשתה. לשיטה הראשונה, מי שלא השתתף בברכות החתונה עדיין מחויב בברכה, ולכן כאשר נפגש עם החתן והכלה מברכים את שבע הברכות בשבילו, על מנת להוציאו ידי חובה. מאידך, לשיטה השניה, התולה את גדר הפנים החדשות בהשתתפות בסעודה, הפנים החדשות גורמות לריבוי שמחה (משום שלא השתתפו לפני כן בסעודה) ומחזירות את שמחת החתונה, ולכן מברכים את הברכות כמו ביום החתונה משום השמחה.
ישנם כמה חילוקי דינים הנובעות משיטות אלו:
- פנים חדשות בשבת- יש הפוסקים שמכיוון שבשבת קיימת שמחה מיוחדת היכולה להחזיר את שמחת החתונה, אין צורך בפנים חדשות בשבת משום שיש כבר שמחה אף ללא שיגיע אדם נוסף. לעומתם השיטות הסוברות שברכות החתנים הם משום התחייבות האדם שלא השתתף בחופה- לא סוברות דין זה.
- קטן כפנים חדשות- קטן אינו מחויב בברכה, ולכן יש הסוברים שאינו יכול להיחשב כפנים חדשות ולא יתחייב בשבע ברכות. לעומת זאת, יש הסוברים שמכיוון שמרבה את השמחה יכול להיחשב כפנים חדשות.
שיטה נוספת גורסת שאף אומרים, שאם היו שם פנים חדשות, אפילו שלא אכלו שם, רק שעומדים שם בשעת הברכה, מברכים בשבילם (רמ"א שם).</ref>. ונהגו שאם יש מוזמן אחד - לדעת האשכנזים, או שני מוזמנים - לדעת הספרדים, שלא אכלו עד עתה, אפילו שהיו בשעת החופה ושמעו "שבע ברכות" - מברכים "שבע ברכות".
ראה עוד
הערות שוליים
- ↑ (כתובות ח, ד"ה שנאמר)
- ↑ דפים ז-ח
- ↑ אישות י,יב
- ↑ השיטה מקובצת הביא בשם הגאונים
- ↑ כן משמע מדברי הריטב"א (כתובות ז) שזהו דין נפרד. ערוך השולחן (אהע"ז סב,יא) הסביר שיש צורך בעשרה משום ברכת "שהכל ברא לכבודו" וברכת "שוש תשיש" על ירושלים, ואין זה מדרך הכבוד לברך ברכות אלו בפחות מעשרה.
- ↑ סב, יג
- ↑ עניין נוסף השייך לדין זה הוא האם בברכת הגומל בעל הנס מצטרף למניין עשרה. המשנ"ב (או"ח ריט, סק"ו) פסק שבעל הנס מצטרף למניין עשרה, והסביר דבריו בשער הציון שכמו שחתן מצטרף למניין עשרה כך רשאי להצטרף בעל הנס. מאידך, הגרי"ז פסק שאין להוכיח מדין זה משום שבברכת הגומל יש צורך בעשרה מלבד בעל הנס על מנת לפרסם את הנס, ואין להוכיח מברכת חתנים שם מדובר בדין שונה.
- ↑ רמב"ם ברכות פ"ב ה"י
- ↑ רא"ש כתובות, סימן ג וכן טוש"ע אבן העזר סי' סב סעי' ז