כלב בן יפונה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי''' היה נשיא [[שבט יהודה]] והיה נציג שבט יהודה ב[[שנים עשר המרגלים]] שנשלחו על ידי [[משה רבינו]] לתור את הארץ. כלב, יחד עם [[יהושע בן נון]], לא הוציא דיבת הארץ רעה כשאר המרגלים, אלא עמד מול שאר המרגלים והעם, והצהיר כי "טובה הארץ מאוד מאד". בזכות מעשה זה ניצל מהגזרה על בני דורו, שלא להיכנס ל[[ארץ ישראל]]. | |||
==עם המרגלים== | |||
בפרשת שלח, מסופר כי בעודו בן ארבעים, כלב נשלח לתור את ארץ כנען כנציג שבט יהודה ב[[שנים עשר המרגלים]] שנשלחו על ידי [[משה רבינו]]. על פי דברי הגמרא, <ref>סוטה לה,א</ref> במהלך מסעם של המרגלים, כלב ששמע על כוונת שאר המרגלים, הלך לבדו להשתטח על קברי אבות בחברון ולהתפלל שיצליח למנוע את עצת המרגלים להוציא את דיבת הארץ רעה. | |||
לאחר | לאחר שחזרו המרגלים ממסעם, הם הוציאו את דיבת הארץ רעה בתיאורים על עוצמת העם היושב בה, והובילו לבכי בקרב העם. כלב היסה את דברי המרגלים, וטען שלא יראו כי "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". לפי המדרש היסה כלב את העם בתחבולה: {{ציטוטון| צווח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם. השומע היה סבור שבא לספר בגנותו, מתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים. שתקו כולם לשמוע גנותו, אמר והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו!}} ({{מקור|פרשנות-תנ"ך:רש"י במדבר יג ל$רש"י במדבר יג, ל}}). לאחר דבריו אל העם, קרעו הוא ו[[יהושע בן נון]] את בגדיהם כאות אבל על חוסר האמון של העם בכוחו של הקב"ה. כלב ויהושע היו שני המרגלים היחידים שלא נענשו בחטא המרגלים, ובתור שכר על מעשיו ה' מבטיח לכלב: "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה". הגמרא (מגילה יג,א) מביאה שכלב נשא את [[בתיה]] בת פרעה לאשה לאחר שהתגיירה. | ||
לפי ה[[מדרש]] <ref>במדבר רבה טז א</ref>, כלב בן יפונה ו[[פינחס|פינחס בן אלעזר]] הכהן היו שני המרגלים ששלח [[יהושע בן נון]] לתור את [[יריחו]]. הם התחבאו אצל [[רחב הזונה]] ולבסוף הצילו אותה ואת משפחתה. | |||
==מורשתו של כלב== | |||
בעת חלוקת הארץ על ידי יהושע, הזכיר לו כלב את הבטחת הקב"ה שיירש את הארץ, וביקש לקבל נחלה בהרי יהודה. יהושע העניק לו את קרית ארבע, וכלב הצליח להוריש את ארבעת בני הענק שהיו בה ולנחול את חלקו ({{מקור|תנ"ך:יהושע יד א$יהושע יד}}). כלב הבטיח את ביתו עכסה למי שיכבוש את קרית ספר מידי הענקים שגרו בה. [[עתניאל בן קנז]], אחיו של כלב מאביו, כבש את העיר ובתמורה קיבל את עכסה לאישה. הוא העניק לה לאחר בקשתה את מעיינות המים גולות עילית וגולות תחתית, בשל העובדה שנתן לה רק נחלה בנגב היבש. | |||
כלב נקבר בתמנת סרח - היא "כפל חארת'", בה קבור גם [[יהושע בן נון]]. | |||
בניו של כלב בן יפונה הם עירו, אלה ונעם, ירד, חבר ויקותיאל ({{מקור|תנ"ך:דברי הימים א ד$דברי הימים ד}}). | |||
== כלב בן יפונה וכלב בן חצרון == | |||
ב[[דברי הימים]] ({{מקור|תנ"ך: דברי הימים א ב$דברי הימים א}}), מוזכר כלב בן חצרון, בתור בן לשבט יהודה המקושר לחברון ולסביבתה. המדרש מקשר בין כלב בן יפונה לכלב בן חצרון, וטוען כי השם יפונה מלמד על תכונתו של כלב, ש'''פנה''' מעצת המרגלים. | |||
על פי זיהוי זה, כלב נשא לאשה את עזובה ונולדו להם שתי בנות: עזובה-אשה ויריעות, ושלושה בנים: ישר, שובב וארדון. לאחר מות עזובה נישא כלב לאפרת, שהיא על פי המדרש מרים אחות משה. בנם של כלב ואפרת היה [[חור]], כאשר נכדו של חור היה [[בצלאל בן אורי]], מבוני [[המשכן]]. לפי דברים אלו יוצא, כי כלב, שהיה בן 40 ביציאת מצרים, היה אבי סבו של בצלאל שהיה כבר אדם בוגר שבנה את המשכן. המדרש מחשב שלפי סדר הדורות, כלב, חור ואורי הביאו את בניהם לעולם בעודם ילדים. | |||
מאידך, ה[[אבן עזרא]]<ref>אבן עזרא (הפירוש הארוך), שמות, פרק ל"א, פסוק ב'</ref> כותב שלמרות דברי המדרש: "על דרך הפשט כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות". לדבריו, מוצאו של כלב בן יפונה היה מ'קנז', אחד משבטי הקינים שהסתפח אל שבט יהודה והתיישב בחברון וסביבותיה. גם אחיו עתניאל מוזכר בתנ"ך כ'בן קנז'. לעומת זאת, חצרון היה בנו של פרץ בן יהודה ומכאן שהיה צאצא ישיר של אבי השבט. | |||
[[עכסה]] בתו של כלב בן יפונה הקנזי מוזכרת בספר יהושע פרק טו, ובספר שופטים פרק א'. כלב בן יפנה הקנזי מבני שבט יהודה התקשה לכבוש את העיר קריית ספר, והציע לאיש אשר יצליח לכבוש אותה את עכסה בתו לאישה. מי שזכה בפרס היה אחיו הקטן [[עתניאל בן קנז]]. אלא שבספר דברי הימים נזכרת עכסה כבתו של כלב בן חצרון ({{תנ"ך|דברי הימים א|ב|מט|קצר=כן}}), ולא בפסוקים על כלב בן יפונה ({{תנ"ך|דברי הימים א|ד|טו|קצר=כן}}). אם לא נקבל את הפירוש לפיו מדובר באותו אדם, נצטרך לומר שלשניהם הייתה בת בשם עכסה. ([[מלבי"ם]] על {{תנ"ך|דברי הימים א|ב|מט|קצר=כן}}) | |||
על [[נבל הכרמלי]] נאמר שהיה 'כליבי' - ייתכן שמילה זו מרמזת על כך שהיה צאצא של כלב בן יפונה. | |||
[[קטגוריה:אישים בתנ"ך]] | |||
[[קטגוריה: אישים משבט יהודה]] | |||
גרסה אחרונה מ־01:28, 11 בפברואר 2019
|
|
כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי היה נשיא שבט יהודה והיה נציג שבט יהודה בשנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה רבינו לתור את הארץ. כלב, יחד עם יהושע בן נון, לא הוציא דיבת הארץ רעה כשאר המרגלים, אלא עמד מול שאר המרגלים והעם, והצהיר כי "טובה הארץ מאוד מאד". בזכות מעשה זה ניצל מהגזרה על בני דורו, שלא להיכנס לארץ ישראל.
עם המרגלים[עריכה]
בפרשת שלח, מסופר כי בעודו בן ארבעים, כלב נשלח לתור את ארץ כנען כנציג שבט יהודה בשנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה רבינו. על פי דברי הגמרא, [1] במהלך מסעם של המרגלים, כלב ששמע על כוונת שאר המרגלים, הלך לבדו להשתטח על קברי אבות בחברון ולהתפלל שיצליח למנוע את עצת המרגלים להוציא את דיבת הארץ רעה.
לאחר שחזרו המרגלים ממסעם, הם הוציאו את דיבת הארץ רעה בתיאורים על עוצמת העם היושב בה, והובילו לבכי בקרב העם. כלב היסה את דברי המרגלים, וטען שלא יראו כי "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". לפי המדרש היסה כלב את העם בתחבולה: " צווח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם. השומע היה סבור שבא לספר בגנותו, מתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים. שתקו כולם לשמוע גנותו, אמר והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו!" (רש"י במדבר יג, ל). לאחר דבריו אל העם, קרעו הוא ויהושע בן נון את בגדיהם כאות אבל על חוסר האמון של העם בכוחו של הקב"ה. כלב ויהושע היו שני המרגלים היחידים שלא נענשו בחטא המרגלים, ובתור שכר על מעשיו ה' מבטיח לכלב: "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה". הגמרא (מגילה יג,א) מביאה שכלב נשא את בתיה בת פרעה לאשה לאחר שהתגיירה.
לפי המדרש [2], כלב בן יפונה ופינחס בן אלעזר הכהן היו שני המרגלים ששלח יהושע בן נון לתור את יריחו. הם התחבאו אצל רחב הזונה ולבסוף הצילו אותה ואת משפחתה.
מורשתו של כלב[עריכה]
בעת חלוקת הארץ על ידי יהושע, הזכיר לו כלב את הבטחת הקב"ה שיירש את הארץ, וביקש לקבל נחלה בהרי יהודה. יהושע העניק לו את קרית ארבע, וכלב הצליח להוריש את ארבעת בני הענק שהיו בה ולנחול את חלקו (יהושע יד). כלב הבטיח את ביתו עכסה למי שיכבוש את קרית ספר מידי הענקים שגרו בה. עתניאל בן קנז, אחיו של כלב מאביו, כבש את העיר ובתמורה קיבל את עכסה לאישה. הוא העניק לה לאחר בקשתה את מעיינות המים גולות עילית וגולות תחתית, בשל העובדה שנתן לה רק נחלה בנגב היבש.
כלב נקבר בתמנת סרח - היא "כפל חארת'", בה קבור גם יהושע בן נון.
בניו של כלב בן יפונה הם עירו, אלה ונעם, ירד, חבר ויקותיאל (דברי הימים ד).
כלב בן יפונה וכלב בן חצרון[עריכה]
בדברי הימים (דברי הימים א), מוזכר כלב בן חצרון, בתור בן לשבט יהודה המקושר לחברון ולסביבתה. המדרש מקשר בין כלב בן יפונה לכלב בן חצרון, וטוען כי השם יפונה מלמד על תכונתו של כלב, שפנה מעצת המרגלים.
על פי זיהוי זה, כלב נשא לאשה את עזובה ונולדו להם שתי בנות: עזובה-אשה ויריעות, ושלושה בנים: ישר, שובב וארדון. לאחר מות עזובה נישא כלב לאפרת, שהיא על פי המדרש מרים אחות משה. בנם של כלב ואפרת היה חור, כאשר נכדו של חור היה בצלאל בן אורי, מבוני המשכן. לפי דברים אלו יוצא, כי כלב, שהיה בן 40 ביציאת מצרים, היה אבי סבו של בצלאל שהיה כבר אדם בוגר שבנה את המשכן. המדרש מחשב שלפי סדר הדורות, כלב, חור ואורי הביאו את בניהם לעולם בעודם ילדים.
מאידך, האבן עזרא[3] כותב שלמרות דברי המדרש: "על דרך הפשט כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות". לדבריו, מוצאו של כלב בן יפונה היה מ'קנז', אחד משבטי הקינים שהסתפח אל שבט יהודה והתיישב בחברון וסביבותיה. גם אחיו עתניאל מוזכר בתנ"ך כ'בן קנז'. לעומת זאת, חצרון היה בנו של פרץ בן יהודה ומכאן שהיה צאצא ישיר של אבי השבט.
עכסה בתו של כלב בן יפונה הקנזי מוזכרת בספר יהושע פרק טו, ובספר שופטים פרק א'. כלב בן יפנה הקנזי מבני שבט יהודה התקשה לכבוש את העיר קריית ספר, והציע לאיש אשר יצליח לכבוש אותה את עכסה בתו לאישה. מי שזכה בפרס היה אחיו הקטן עתניאל בן קנז. אלא שבספר דברי הימים נזכרת עכסה כבתו של כלב בן חצרון (תבנית:תנ"ך), ולא בפסוקים על כלב בן יפונה (תבנית:תנ"ך). אם לא נקבל את הפירוש לפיו מדובר באותו אדם, נצטרך לומר שלשניהם הייתה בת בשם עכסה. (מלבי"ם על תבנית:תנ"ך)
על נבל הכרמלי נאמר שהיה 'כליבי' - ייתכן שמילה זו מרמזת על כך שהיה צאצא של כלב בן יפונה.