המהריב"ו: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:YBW.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דמות דיוקנו של רבי יצחק בן וואליד - Rabbi Yitzchak Ben-Walid]] | [[קובץ:YBW.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דמות דיוקנו של רבי יצחק בן וואליד - Rabbi Yitzchak Ben-Walid]] | ||
מתוך ה[[ויקיפדיה העברית]]; נר המערבי הדיין המצויין '''רבי יצחק בן וואליד''' בן רבי שם טוב בן וואליד (מכונה המהריב"ו או ריב"ו או הנר המערבי; 1777, תקל"ז - 9 ב[[פברואר]] 1870, ט' ב[[אדר]] ב' ה'תר"ל) היה מקובל מגדולי רבני [[מרוקו]], אב בית הדין ורבה של קהילת יהודי תטואן במשך כ-40 שנים. מחבר שו"ת "ויאמר יצחק". מטה ההליכה שלו מפורסם כמסוגל ללידה קלה הופקד בידיו של הרב [[יצחק כהן]] רב [[שכונת שמואל הנביא]]. | מתוך ה[[ויקיפדיה העברית]]; נר המערבי הדיין המצויין '''רבי יצחק בן וואליד''' בן רבי שם טוב בן וואליד (מכונה המהריב"ו או ריב"ו או הנר המערבי; 1777, תקל"ז - 9 ב[[פברואר]] 1870, ט' ב[[אדר]] ב' ה'תר"ל) היה מקובל מגדולי רבני [[מרוקו]], אב בית הדין ורבה של קהילת יהודי תטואן במשך כ-40 שנים. מחבר שו"ת "ויאמר יצחק". מטה ההליכה שלו מפורסם כמסוגל ללידה קלה הופקד בידיו של הרב [[יצחק כהן]] רב [[שכונת שמואל הנביא]]. | ||
==פטירתו== | |||
בגיל 93 נחלש כוחו וגם כאשר שכב במשך 3 שבועות על ערש דווי הקפיד שיגיעו לביתו מנין לתפילה, ובשנת [[1870]] עם כניסת השבת נפטר בעת ש'''שפתותיו דובבות''' את המילים "[[מזמור שיר ליום השבת]]". | |||
בצניעותו ציווה בצוואתו שכאשר ילוו את מיטתו לא יקראו לו בתארים אלא רק רב ודיין, ואת בניו שימשיכו במעשי צדקה. | |||
ביקש שיכריזו לבקש מחילה אם פגע במישהו. | |||
הוא נטמן בעירו תטואן וקברו נודע כאתר עלייה לרגל וביום השנה לפטירתו היו באים המונים להתפלל להשתטח על קברו. | |||
גרסה מ־07:47, 18 במרץ 2019
|
|
מתוך הויקיפדיה העברית; נר המערבי הדיין המצויין רבי יצחק בן וואליד בן רבי שם טוב בן וואליד (מכונה המהריב"ו או ריב"ו או הנר המערבי; 1777, תקל"ז - 9 בפברואר 1870, ט' באדר ב' ה'תר"ל) היה מקובל מגדולי רבני מרוקו, אב בית הדין ורבה של קהילת יהודי תטואן במשך כ-40 שנים. מחבר שו"ת "ויאמר יצחק". מטה ההליכה שלו מפורסם כמסוגל ללידה קלה הופקד בידיו של הרב יצחק כהן רב שכונת שמואל הנביא.
פטירתו
בגיל 93 נחלש כוחו וגם כאשר שכב במשך 3 שבועות על ערש דווי הקפיד שיגיעו לביתו מנין לתפילה, ובשנת 1870 עם כניסת השבת נפטר בעת ששפתותיו דובבות את המילים "מזמור שיר ליום השבת".
בצניעותו ציווה בצוואתו שכאשר ילוו את מיטתו לא יקראו לו בתארים אלא רק רב ודיין, ואת בניו שימשיכו במעשי צדקה. ביקש שיכריזו לבקש מחילה אם פגע במישהו.
הוא נטמן בעירו תטואן וקברו נודע כאתר עלייה לרגל וביום השנה לפטירתו היו באים המונים להתפלל להשתטח על קברו.