פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכו א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קכו א

סעיף א

כותבין הגט בכל כתב^א ובכל לשון^ב (משנה גיטין פז,ב), בין שהוא כתב העובדי כוכבים בין שהוא כתב ישראל, כגון פרובינצאל וכיוצא בו (ר"י מיגש,רמב"ם, דלא כאו"ז). אבל אם היה מקצת הגט כתוב בלשון אחד מקצתו בלשון אחר, פסול^ג (תוספתא,רמב"ם). הגה: ויש מכשירין (הראב"ד). ונ"ל דאפילו למאן דפוסל, מודה דמקצתו לשון הקדש ומקצתו לשון ארמי כשר, דשניהם נתנו בסיני והיו קרובים בלשון, וכלשון אחד דמיא, ולכן נוהגין עכשיו לכתוב בגט מקצת מלות לשון הקודש ורובו לשון ארמית. אי נמי מאחר דרובו לשון ארמית, ואין בו רק מלות לשון הקודש, אין זה מקצתו בלשון אחר. אי נמי דדוקא בתורף הצורך קאמר, אבל מה שמוסיפין בתורף הרי את מותרת לכל אדם^ד או שאר מלות, אינן צריכין ואין רק כפל דברים שנוהגין לכתחלה, כן נראה לי ליישב המנהג. ונהגו לכותבו בלשון ארמית ובכתב אשורי (לחוש לאו"ז). הגה: ואין להכשיר בכתב אחר, רק במקום עיגון ושעת הדחק^ה, כגון שהובא ממרחקים ואין שיירות מצויות (תשובת הרא"ש כלל מ"ה). וע"ל סי' קכ"ה סעיף ט"ו.

א. בכל כתב: ר"י מיגש,רמב"ם,שו"ת רשב"א: מותר לכתוב בכל כתב. ואדרבה העדיפו לכתוב שלא באשורית כדי לא להשתמש בדברי חול בקדושת כתב אשורי.

או"ז,תרוה"ד: צריך כתב אשורי ולא משיי"ט ואפילו קוצו של יו"ד מעכב. ב"י – יתכן שפוסלים דוקא כתב הדומה לאשורי, אך כל שאינו דומה כמו כתב פרובינצאל הריהו כתב בפני עצמו ולא גרע מכתב גויים שכשר.

שו"ת רא"ש: כל כתב שאינו אשורי פוסלים בארצנו ובמקום עיגון כשר. ב"י – משמע שנהגו לפסול אף כתב גויים, אך לא מעיקר הדין.

שו"ע: מותר בכל כתב ובכל לשון, ונהגו בלשון ארמית ובכתב אשורי.

רמ"א: רק במקום עיגון יש להכשיר כתב אחר.

ב. כל לשון: משנה גיטין פז,ב: גט שכתבו עברית ועדיו יוונית יוונית ועדיו עברית... כשר.

תוספתא,רמב"ם,ר"ן,שו"ע: דוקא כשהכל כתוב באותה לשון.

רמ"א בשם ראב"ד: גם בשתי לשונות כשר.

ח"מ בשם ראב"ד: הסתפק בדבר ולא הכריע.

ג. שני מיני כתבים: ח"מ: כשר. דוקא שתי לשונות פסול.

לבוש,ב"ש: פסול. הב"ש מדייק כן מהרמב"ם וכן מהשו"ע בסי' קל.

ד. הרי את מותרת: רמ"א: אינו חלק מהתורף.

ב"ש: חלק מהתורף.

ה. בשעת הדחק: ב"ש – וכן אם כבר ניתן לה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.