פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר מב ה: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר מב ה סעיף ה - המקדש בפסולי עדות

הגמרא בסנהדרין (כו, ב) מביאה שחשוד על העריות פסול לעדות אשה לכו"ע. לדעת ר"ת, רש"י ורי"ף מדובר על אדם שפסול לעדות מדאורייתא, אך התוס' והרא"ש פירשו שמדובר על חשוד בעלמא.

טור ושו"ע: המקדש בפני פסולי עדות מדאורייתא, אינם קידושין.

֎ קידושין בפני פסולי עדות מדרבנן

◄ רי"ף: כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, ורבנן הפקיעו לגמרי קידושין כאלה.

◄ בה"ג, גאונים ורמב"ם: דנים לחומרה, צריכה קידושין שוב (כי מדרבנן אינה מקודשת) ומאידך צריכה גט (כי מדאורייתא מקודשת).

☜ כך פסקו הרמב"ם, הטור והשו"ע.

⤶ שו"ע עפ"י המגיד משנה: אם אחר נתן לה קידושין, מקודשת גם לשני מספק. במצב כזה צריכה גט משניהם או שהראשון יגרש והשני יכנוס. אי אפשר שהשני יגרש והראשון יכנוס, שמא יאמרו שהחזיר גרושתו אחרי שנישאה לאחר.

֎ קידושין מדרבנן בפני פסולי עדות מדרבנן

רמ"א עפ"י התשב"ץ: גם הסוברים שחוששים לקידושין כשקידש בפני פסולים מדרבנן, הוא דווקא בקידושי דאורייתא, אבל בקידושי דרבנן אין חוששים לעדים כאלה (קידושין מדרבנן - כמו קטנה שהתקדשה שלא בפני אביה).

סעיף ה[עריכה]

המקדש בפסולי עדות דאורייתא, אינן קדושין (מסנהדרין כו,ב). אבל בפסולי עדות דרבנן, או בעדים שהם ספק פסולי תורה, אם רוצה לכנוס חוזר ומקדש בעדים כשרים. ואם לא רצה לכנוס, צריכה גט מספק. ואפילו כפרה האשה ואמרה: לא קדשתני, כופין אותו ליתן גט^א. וכן דין כל קדושי ספק, אם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי, ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק (גאונים,רמב"ם), ואם עמד אחר וקידשה, הרי זו מקודשת לשני מספק^ב, וצריכה גט משניהם, או מגרש ראשון ונושא שני; אבל לגרש שני ולכנוס ראשון, לא (מ"מ מגיטין כט,ב). הגה: החשוד על העריות, אע"פ שאין עדים שבא על הערוה, רק שחשוד בעלמא (תוספות והרא"ש), פסול לעדות אשה, בין לענין קדושין בין לענין גירושין^ג (הרמב"ם מסנהדרין כו,ב). המקדש לפני פסולי עדות דאורייתא מכח רשעתן, כגון לפני אנוסים או שאר רשעים, י"א חיישינן לקדושין, דלמא חזרו בתשובה (ר"י מינץ סי' י"א, וכ"כ בא"ח בשם רש"י). ויש מקילין^ד (ב"י ומהר"מ פאדוואה סי' ל"ז). מיהו אלו האנוסים שהוצרכו להמיר מכח יראה, וא"א להם למלט על נפשם, ובצנעה מקיימים המצוות, הם כשרים לעדות (ריב"ש סי' י"א). י"א הא דאמרינן המקדש בפסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין, היינו בקידושי דאורייתא, אבל בקידושי דרבנן ועדים פסולים מדרבנן, אין חוששין לקדושין כלל (בית יוסף בשם הרשב"ץ בתשובה).

קרובים מן האם או דרך אישות: רמב"ם: אינם פסולים מהתורה אלא רק מדבריהם. אמנם הרשב"ץ כתב שכוונתו שאינו נכלל במנין המצוות אך פסול מהתורה.

רמב"ן,רשב"א: מהתורה.

ב"י: אם עוד לא נישאת לאחר יש לחוש לרמב"ם לכתחילה.

רמ"א חו"מ לג,ב: הביא י"א שפסול רק מדרבנן.

א. כופין אותו: ב"ש – כך גירסת הטור, ומדובר כשאינו רוצה לקדשה, אך אם רוצה לא כופים אותו לגרשה. והרמב"ם גרס שכופין אותה, וביאר הב"ח כוונתו שאם רוצה להינשא לאחר כופין אותה לקחת גט.

ב. פסולי דרבנן: שו"ת רי"ף: אינה מקודשת כלל, כיוון שכל המקדש על דעת חז"ל מקדש.

רמב"ם,שו"ע: מקודשת לחומרא וצריכה גט.

רשב"ץ,רמ"א: ובקידושי דרבנן כגון קטנה שלא בפני אביה, אם קידשה בפסולי דרבנן לא חוששים כלל.

קידשה אחר: תשו' מ"כ,ב"י,ב"ש: גם בפסולי דרבנן תופסים קידושי השני, ואפי' אם גם השני קידש בפני פסולי דרבנן. הב"ש העיר שמדברי הרמב"ם והשו"ע שבקידושי ספק אם קידשה אחר מקודשת לשני מספק משמע שדוקא בספק אך אם נתקדשה בפסולי עדות דרבנן לא תופסים כלל קידושי השני, אך ציין שהב"י כתב שגם בכך תופסים, ומשמע שכך מכריע וכן מבואר בב"ש מד,סק"א וטו,א.

שו"ת רי"ף: לדעתו מקודשת לשני לגמרי.

עברו על שבועת ביטוי: ר"ת: פסולים לעדות. תשו' מ"כ,ב"י,ב"ש – רק מדרבנן.

רי"ף,רמב"ם,רש"י: אינם פסולים.

שו"ע חו"מ צב,ב: סתם כר"ת וי"א כרי"ף וכרמב"ם.

ג. החשוד על העריות: סנהדרין כו,ב: אמר רב נחמן: החשוד על העריות כשר לעדות. אמר רב ששת: עני מרי, ארבעין בכתפיה וכשר? אמר רבא: ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול. אמר רבינא ואיתימא רב פפא: לא אמרן אלא לאפוקה, אבל לעיולה - לית לן בה [גי' רי"ף,רמב"ם,רא"ש – בין לאפוקא בין לעלויא].

גירסתנו וגי' עיטור: פסולים לגרש אך כשרים לקדש.

גי' רי"ף,רמב"ם,רא"ש,רמ"א: פסולים בין לקדש בין לגרש.

רי"ף,ר"ת,רש"י: דוקא כשיש עדים שבא על הערווה.

תוס',רא"ש,רמ"א: אפילו חשוד בעלמא.

ח"מ,ב"ש – הבא על הערווה בעדים, לדעת הפוסקים כרב ששת פסול מהתורה, ולמקצת הפוסקים שפסקו כרב נחמן כשר מהתורה כיוון שיצרו תקפו, ורק לעדות אשה נפסל מדרבנן. וחשוד בעלמא וכן המתייחד עימן נפסל רק מדרבנן, ואם מנשק ומחבק לחייבי כריתות ומיתות בי"ד דינו כבא על הערווה.

ד. בפני רשעים ואנוסים: ר"י מינץ: חוששים לקידושין שמא חזרו בתשובה. אנוסים פי' שאנסום בתחילה וכעת אפשר להם להימלט ובכל זאת עושים ברצון.

מהרמ"פ,ב"י: אין חוששים.

רמ"א: הבין שנחלקו והביא שתי השיטות.

ח"מ,ב"ש: לא נחלקו. ר"י מינץ עוסק בחזרו לבסוף בתשובה ולכן חוששים שליבם היה תמיד לשמים, והמהרמ"פ והב"י בלא חזרו. ב"ש – ואינו דומה למקדש ע"מ שהוא צדיק שחוששים שהרהר בתשובה הואיל ושם בגלל שהתנה כך רגליים לדבר שהרהר בתשובה.

קרובים בקידושי קטנה: כנה"ג – אם העדים קרובים לאב פסולים. ומסתפק במקרה שקרובים לבת ורחוקים מהאב. ולגבי חתימת הכתובה, במקום שנוהגים כתקנות שו"ם שאם מתה בלי זרע חוזר לאביה גם בגדולה פסולים הקרובים לאביה.

קידש בפני פסולים: מהרי"ו – צריך לחזור ולקדש בלי ברכה ולא צריך לכתוב כתובה חדשה, ואם נתייחד עימה בפני עדים ובעלה שוב אינו צריך לקדשה. יש להעיר שלכאורה דין זה תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א, שלשו"ע לא,ט לא צריך לקדשה, ואילו לרמ"א כח,טז צריך לחזור ולקדשה מספק.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.