פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סו ז: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added yair hashulchan's seif.) |
מ (Updated article link) |
||
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
שורה 31: | שורה 31: | ||
א. מוהר זוזי אלף: '''ח"מ''' – זה הולך לפי הדעות שמותר לכלול יחד או לכו"ע במשפחות מיוחסות. | א. מוהר זוזי אלף: '''ח"מ''' – זה הולך לפי הדעות שמותר לכלול יחד או לכו"ע במשפחות מיוחסות. | ||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''' | '''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] | [[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] |
גרסה אחרונה מ־12:52, 19 במאי 2019
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
שולחן ערוך:אבן העזר סו ז סעיף ז - תוספת הכתובה
המשנה במסכת כתובות (נא, א) אומרת שאמנם כתובת בתולה מאתיים ואלמנה מנה, אך אם רוצה יכול להוסיף על כך. הגמרא שם מבארת שהייתה ה"א שחכמים יאסרו להוסיף כדי שלא לבייש את מי שאין לו, וזה מה שרצתה המשנה ללמדנו - שאין מניעה לעשות כך.
בחלק מהדברים התוספת נחשבת כמו עיקר הכתובה, ובחלק לא: לעניין מכירה התוספת נחשבת כמו העיקר ולכן המוכרת סתם מכרה גם את התוספת. גם במורדת ועוברת על דת תוספת כעיקר ולא גובה כלום. אלמנה שתבעה את דמי הכתובה מהיורשים, כל עוד לא גבתה הכל ניזונת מנכסי הבעל, וגם בזה תוספת כעיקר ואם רק את התוספת לא גבתה, עדיין ניזונת (שו"ע בסימן צג, י-יא. עז, ב. קטו, ה). אלו דברים שבהם תוספת כעיקר, ויש עוד.
חלק מהדברים שבהם תוספת אינם כעיקר: כשטוען טענת בתולים, נאמן להפסיד את כתובתה אך לא את התוספת (סי' סח, ח). אם נשא אשה האסורה עליו בלאו ולא הכיר בה בהתחלה, פטור מתשלום עיקר הכתובה אך לא מהתוספת (סי' קטז, א).
◄ ר"ן, מגיד משנה וריב"ש: אין צורך לפרש את עיקר הכתובה בפני עצמה ואת התוספת בפני עצמה, אלא יכול לכתוב אותם ביחד.
◄ מרדכי: צריך לכתוב את הכתובה כמנהג המדינה בפני עצמה ואת התוספת בפני עצמה. אם המשפחה כולה נוהגת לכתוב תוספת, אין צורך לכתוב אותה בפני עצמה.
☜ רמ"א: נוהגים לכתוב כל אחד בפני עצמו. כך נהגו גם הספרדים (ילקוט יוסף). אם כתב 'ואתן לך מוהר הבתולים אלף זוז', זה כולל הכל (ח"מ: רק לשיטת הר"ן, ולא למרדכי).
סעיף ז[עריכה]
אם ירצה להוסיף על זה, מוסיף (משנה בכתובות נד,ב); וזה התוספות שמוסיף, יש דברים שדינו בהם כעיקר הכתובה, ויש דברים שהוא חלוק בהם מעיקר הכתובה, כדלקמן (טור). הגה: ואין צריך לפרש עיקר הכתובה בפני עצמה והתוספת בפני עצמו, אלא כולל הכל ביחד, אם ירצה (הר"ן ריש אע"פ והמ"מ פ"י וריב"ש סימן ס"ה); ויש חולקים, וסבירא להו דצריך לכתוב הכתובה כמנהג המדינה בפני עצמה, והתוספת בפני עצמו, וכן נוהגין. ואם יש משפחה שכולן נוהגים בתוספת, אין צריך לכתוב כל אחד בפני עצמו (מרדכי פ"ק דכתובות). כתובה שכתב בה: ודין נדוניא דהנעלת ליה מאה דינרין והוסיף לה מן דיליה כך וכך, אין עיקר כתובה בכלל, וצריך לשלם לה בפני עצמו, עד שיהיה כתוב: ויהיבנא ליכי מוהר בתוליכי כסף זוזי אלףא, דאז העיקר כתובה בכלל (ריב"ש סימן ס"ה).
כתובות נד,ב: משנה: אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה - יוסיף. גמרא: פשיטא! מהו דתימא קיצותא עבדו רבנן, שלא לבייש את מי שאין לו, קמ"ל.
רמב"ן,ר"ן,ריב"ש: החידוש הוא שמותר לכתוב את כל הסכום בעיקר הכתובה "ויהיבנא ליכי מוהר בתולייכי כך וכך". חת"ס (פת"ש סק"ה) – אך אין לכתוב דחזי ליכי מדאורייתא, ואם כתב פסול.
מרדכי[1]: אסור לעשות כך אלא במשפחה שמנהגה כך, והחידוש כאן הוא שמותר להוסיף ולכתוב לחוד. בכתובות יב משמע שדוקא כהנים ומשפחות מיוחסות רשאיות לכתוב סכום גבוה יותר, ולכן צריך לחלק מהמשנה כאן שבכל אדם צריך לכתוב לחוד ואילו בכהנים אפשר לכלול יחד לאחר "דחזי ליכי". אמנם התוס' כתבו, שבכהנים ומיוחסות אפילו אם לא כתב לה כתובה גובה כנהוג במשפחתה בתנאי בי"ד, ודין זה נפסק לקמן בשו"ע סע' י.
רמ"א: הביא את שתי הדעות וכתב שנוהגים כמרדכי.
א. מוהר זוזי אלף: ח"מ – זה הולך לפי הדעות שמותר לכלול יחד או לכו"ע במשפחות מיוחסות.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כתובות אות קלו