פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ע א: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added yair hashulchan's seif.) |
מ (Updated article link) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
'''ב"ח''': אף כשנתרצתה לאכול ע"י שליש, יכולה לומר שנתרצתה רק על דעת שיתן לה כמנהג בית אביה. '''הב"ש''' הביא את שתי הדעות. | '''ב"ח''': אף כשנתרצתה לאכול ע"י שליש, יכולה לומר שנתרצתה רק על דעת שיתן לה כמנהג בית אביה. '''הב"ש''' הביא את שתי הדעות. | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''' | '''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־12:53, 19 במאי 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
כיצד חייב במזונותיה, אוכלת ושותה ממה שהוא אוכל ושותה. ואם כל בני משפחתה רגילים בגדולות, צריך להנהיגה כן; ואם אין כולם רגילים בגדולות, אינו חייב להנהיגה בכך כשאוכלת עמו (תוס',רא"ש). (אבל כשאינה אוכלת עמו צריך להנהיגה כדרך שהיתה נוהגת בבית אביהא) (טור).
כתובות ע,א: משנה: המדיר את אשתו מליהנות לו, עד ל' יום - יעמיד פרנס. גמרא: וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה?... [ע,ב] באומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך. אי הכי, פרנס למה לה? בדלא ספקה. אי בדלא ספקה, הדר קושיין לדוכתיה! א"ר אשי: במספקת לדברים גדולים, ואינה מספקת לדברים קטנים. הני דברים קטנים היכי דמי? אי דרגילה בהו, הא רגילה בהו! ואי לא רגילה בהו, פרנס למה לה? לא צריכא, דרגילה בבית נשא וקא מגלגלא בהדיה, דאמרה ליה: עד האידנא דלא אדרתן גלגילנא בהדך, השתא דאדרתן לא מצינא דאיגלגל בהדך.
תוס',רא"ש,שו"ע: שואלים מדוע כשהתגלגלה עימו לא היה חייב כהרגלה בבית אביה הרי עולה עימו ואינה יורדת עימו, ועונים שדוקא כשכל בני משפחתה אף שאינם עשירים רגילים בגדולות אינה יורדת עימו, אך אם העניים יותר נוהגים כמוהו היא מתגלגלת עימו[1]. בתירוץ נוסף כתבו התוס', שמדובר שמחלה, והגמ' מחדשת שאין המחילה מועילה אלא כל עוד היא עימו. הב"ש כתב שיתכן שעיקרון זה מוסכם גם לפי התירוץ הראשון, ונפק"מ שאם מחלה על דברים שכל בני המשפחה רגילים בהם, המחילה היא רק על דעת שתאכל עימו.
א. כשאינה אוכלת עימו: תוס',רמ"א: צריך לזונה כפי שהיא רגילה בבית אביה, אפילו אם אחיה שאינם עשירים ניזונים בפחות.
ב"ש בטור: הטור כתב דין זה דוקא בשיטת הרמב"ם שיכול הבעל להאכילה בע"כ ע"י שליש (וכן נפסק בשו"ע), משום שהדין כן דוקא במקרה זה, אך במקרה שנתרצתה לכך ודאי נתרצתה גם להמשיך לאכול כפי שאכלה עם בעלה.
ב"ח: אף כשנתרצתה לאכול ע"י שליש, יכולה לומר שנתרצתה רק על דעת שיתן לה כמנהג בית אביה. הב"ש הביא את שתי הדעות.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ יש לעיין אם הענין הוא שמודדים מהי רמת ההשקעה שנותנים למזונות בבית אביה, ורמה זו יש לו לתת ביחס לעושרו, כלומר יש למדוד איזה אחוז מההוצאות נותנים בבית אביה עבור המזונות וע"פ זה נקבע חיובו, ולפי"ז אף אם אין לה אחים עניים, הוא לא חייב כנהוג בבית אביה (בדיקת האחים היא רק מדד), או שעקורנית הוא חייב כנהוג במשפחתה, אלא שלא בודקים רק את המנהג בבית אביה אלא את המנהג בכל משפחתה, לפי שאם יש לה אחים עניים והם גם חלק מהמשפחה, א"כ גם הוא לא גרע מהם, ולפי"ז כשאין אחים עניים יתחייב כפי מנהג העשירים ולא נתחשב במצבו הכלכלי. בדברי הח"מ סק"א נראה שנקט בשני הטעמים ולא ברור איזה מהם הוא העיקרי.