פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פד א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added yair hashulchan's seif.)
 
מ (Updated article link)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 14: שורה 14:
'''ט"ז''': העמיד דברי הרמ"ה בבעל עני שבפועל אינו זן אותה ובכך לא שייך איבה, אך באומרת איני ניזונת ואיני עושה נחשבת כניזונת ומשום איבה מציאתה לבעלה.
'''ט"ז''': העמיד דברי הרמ"ה בבעל עני שבפועל אינו זן אותה ובכך לא שייך איבה, אך באומרת איני ניזונת ואיני עושה נחשבת כניזונת ומשום איבה מציאתה לבעלה.
</blockquote>
</blockquote>
'''מתוך הספר יאיר השולחן'''
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==

גרסה אחרונה מ־12:56, 19 במאי 2019


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר פד א

סעיף א[עריכה]

מציאת האשה, לבעלה (משנה כתובות סה,ב); ואם היא ספק מגורשת, מציאתה לעצמה (משנה וגמ' ב"מ יב).

עיין בסימן פ,א שלדעת ר' האי אם עשתה מלאכה בלילות שייך לבעל, ואם עשתה כמה מלאכות יחד שייך לאשה; לדעת ר"ח הכל לאשה; לדעת הרי"ף, הרמב"ם, השו"ע והחזו"א הכל לבעל; ולדעת הב"ח, הח"מ והב"ש נוהגים שלא להוציא מהאשה שום העדפה שע"י הדחק, כיוון שיכולה לומר קים לי כר"ח, וכתבו הח"מ והב"ש שה"ה במציאה שמוצאת ע"י הדחק, והוסיף הב"ש שמ"מ אם תפס אין מוציאין מידו, ואפילו אם אינו מעלה לה מעה כסף[1]. ואמנם לפי רש"י כל מציאה דינה כהעדפה שע"י הדחק בגלל שרוב המציאות באות ע"י הדחק, אך הרא"ש כתב שדוקא מציאות שבאו ע"י הדחק.

איני ניזונת ואיני נותנת מציאה: רמ"ה: רשאית לומר כן. טעם התקנה הוא שלא תהיה איבה, כדי שיזונה, וכשאינה ניזונת לא אכפת לנו שתהיה איבה.

רא"ש: אינה רשאית. כיוון שעושים כן ברשות, אנו חוששים לאיבה[2]. הב"ש הביא המחלוקת, וכן הב"ח כתב שאינו כדאי להכריע.

ח"מ: מכריע שהיא רשאית לומר איני ניזונת ואיני נותנת מציאה, אולם כשהוא אומר לה צאי מעשה ידייך, חייבת לתת לו מציאתה. והוסיף, שיתכן שלא נחלקו. עיין בסיכום לסי' פ,א שהמל"מ כתב שיכולה לומר קים לי כרמ"ה.

ט"ז: העמיד דברי הרמ"ה בבעל עני שבפועל אינו זן אותה ובכך לא שייך איבה, אך באומרת איני ניזונת ואיני עושה נחשבת כניזונת ומשום איבה מציאתה לבעלה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. הבית יעקב הקשה כיצד עדיף ממותר, עיין שם ביישובו.
  2. נראה שלדעתו החשש מאיבה עומד בפני עצמו ואינו רק שמא לא יזונה.