ברכת מחיה המתים: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[ברכת מחיה המתים]] היא אחת מברכות השבח אותה מברך מי שלא ראה את חבירו במשך י"ב חודשים. על אף שבמקור תוקנה הברכה בשם ומלכות, בימינו נהגו שלא לאומרה. | [[ברכת מחיה המתים]] היא אחת מברכות השבח אותה מברך מי שלא ראה את חבירו במשך י"ב חודשים. על אף שבמקור תוקנה הברכה בשם ומלכות, בימינו נהגו שלא לאומרה. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
בגמרא בברכות {{#makor-new:ברכות נח ב|בבלי-ברכות|נח|ב}} מובא: {{ציטוטון|אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", | בגמרא בברכות {{#makor-new:ברכות נח ב|בבלי-ברכות|נח|ב}} מובא: {{ציטוטון|אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", לאחר י"ב חודש אומר: "ברוך מחיה המתים".}} | ||
ה[[מהרש"א]] הסביר בטעם הברכה שמאחר שבמשך הזמן של י"ב חודשים עברו עליו ראש השנה ויום הכפורים, שבהם נידון האם יחיה או ימות, על כן אומר "מחיה המתים", משום שניצול מדין מיתה בשנה זו. מנגד, | ה[[מהרש"א]] הסביר בטעם הברכה שמאחר שבמשך הזמן של י"ב חודשים עברו עליו ראש השנה ויום הכפורים, שבהם נידון האם יחיה או ימות, על כן אומר "מחיה המתים", משום שניצול מדין מיתה בשנה זו. מנגד, | ||
גרסה מ־21:57, 28 באוקטובר 2019
|
|
ברכת מחיה המתים היא אחת מברכות השבח אותה מברך מי שלא ראה את חבירו במשך י"ב חודשים. על אף שבמקור תוקנה הברכה בשם ומלכות, בימינו נהגו שלא לאומרה.
מקור וטעם
בגמרא בברכות ברכות נח ב מובא: "אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", לאחר י"ב חודש אומר: "ברוך מחיה המתים"."
המהרש"א הסביר בטעם הברכה שמאחר שבמשך הזמן של י"ב חודשים עברו עליו ראש השנה ויום הכפורים, שבהם נידון האם יחיה או ימות, על כן אומר "מחיה המתים", משום שניצול מדין מיתה בשנה זו. מנגד, יש שקישרו את דברי ריב"ל להמשך הגמרא שם נאמר כי "אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש" וממילא הברכה היא על החזרת החברות בראיית החבר [1].
הרב קוק הרחיב את הפירוש האחרון והסביר שהחזרת שמחת החברות לאחר שנה מקבילה לתחיית המתים העתידית. לפירושו, גם לאחר י"ב חודש שבהם נראה שרגש החברות נעלם, למעשה ברגע הפגישה המחודשת ניתן לראות שהחברות מצליחה לחזור. וכשם שהחיים הפנימיים מסוגלים להתעורר גם לאחר שנראה כלפי חוץ שנעלמו, כך גם לאחר המוות, שנראה כהיעלמות מוחלטת של החיים, יכולים לחזור החיים הפנימיים ולעלות חזרה בתחיית המתים [2].
הברכה בימינו
על אף שהברכה נפסקה להלכה בשו"ע אורח חיים רכה א, למעשה בימינו לא נהגו לברכה. יש שהסבירו שהדבר קשור לכך שעם אמצעי התקשורת המודרנים הקיימים כיום, אם היה קורה לחבר דבר היה נשמע הדבר [3]. בנוסף, יש שחששו שמפני חוסר הנעימות גם מי שלא באמת שמח במפגש עם חבירו יברך על המפגש בשם ומלכות על מנת שלא להעליב את החבר, ולכן העדיפו לנהוג שלא לברך ברכה זו כלל [4].