פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ כד: הבדלים בין גרסאות בדף
Shirayhayam (שיחה | תרומות) (Added shirat haram's seif.) |
מ (Try fix category tree) |
||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:שירת הים]] | [[קטגוריה:שירת הים]] | ||
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:03, 20 בינואר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כד – כוונה בקריעה[עריכה]
קרע על אביו ונמצא שהוא בנו[עריכה]
נדרים פז ע"א[עריכה]
ותניא: 'אמרו לו מת אביו וקרע, ואחר כך נמצא {שמת} בנו - יצא ידי קריעה'? אמרי, לא קשיא: הא בסתם {שלא אמרו לו מי מת}. והא במפרש {שאמרו לו במפורש דבר טעות}.
והתניא: 'אמרו לו מת אביו וקרע, ואחר כך נמצא {שמת} בנו - לא יצא ידי קריעה, אמרו לו מת לו מת, וכסבור אביו הוא וקרע, ואחר כך נמצא בנו - יצא ידי קריעה'?
רב אשי אמר: כאן בתוך כדי דבור, כאן לאחר כדי דבור, הא דקאמרת יצא ידי קריעה - שנמצא בנו בתוך כדי דבור, הא דאמרת לא יצא ידי קריעה - לאחר כדי דבור.
וכ"פ השו"ע ע"פ הראשונים: "אמרו לו: מת אביו, וקרע, ואח"כ נמצא שהוא בנו - יצא ידי קריעה, והוא שנודע לו תוך כדי דיבור. ואם לא נודע לו עד אחר כדי דיבור - לא יצא".
- אדם שאמרו לו שמת קרובו, וחשב שמת אביו, וקרע, והתברר שמת בנו: (ב"י, ערוה"ש סע' ל ו-לב, ש"ך ס"ק לז)
רי"ף, רא"ש ור"ן – יצא גם אם נודע לו אחר כדי דיבור (כתירוץ הראשון בגמרא: "הא בסתם" שאם לא פירשו לו - יצא ידי קריעה, ורב אשי לא חלק על התירוץ הראשון).
רמב"ם ורמב"ן – לא יצא, אא"כ הוברר תוך כדי דיבור (כדעת רב אשי שחלק על התירוץ הראשון בגמרא).
קרע לשם מישהו ואח"כ נודע לו מי הוא[עריכה]
כתב הדר"מ (ס"ק יג) ע"פ הנימוק"י, שאם אמרו לו: "מת לך מת" סתם, ואינו יודע מיהו, וקרע ואח"כ נודע לו מי המת - יצא ידי קריעה, משום שנפסק להלכה ש"יש ברירה". וכ"פ הש"ך (ס"ק לח) והפני ברוך (סי' א סע' כג).
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
וביאר ערוך השולחן (סע' לא) שהטעם לחלק בין המקרה הקודם (שאמרו לו במפורש שמת אביו ונמצא שהוא בנו) שלא יצא ידי חובה אחר שקרע, למקרה זה (שלא אמרו לו במפורש אך כיוון לשם אביו) שיצא ידי חובה, הוא שבמקרה הקודם: "גנאי הוא למת הזה שמפורש לא קרע לשמו, אבל בסתמא לית לן בה".
- ↑
כתב הב"י שהגמרא והפוסקים לא הזכירו את הברייתא במסכת שמחות (פ"ט הט"ז) שכתבה כך: "אמרו לו: מת אביו וקרע, והוא אינו אלא אמו – יצא, מתה אמו וקרע, והיא אינה אלא אביו – יצא. מת אביו, מתה אמו, וקרע, והוא אינו אלא אחד מן הקרובים – יצא, מת אחד מן הקרובים וקרע, והוא אינו אלא אביו או אמו – לא יצא", משום שברייתא זו אינה להלכה.