פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ כה: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שמ כה

סעיף כה – חשב שמת וטעה[עריכה]

נדרים פז ע"א[עריכה]

והתניא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף, וכמדומה שמת וקרע, ואחר כך מת - לא יצא ידי קריעה; אמר ר' שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: לא שנו אלא שמת לאחר כדי דיבור, אבל בתוך כדי דיבור - כדבור דמי. והילכתא: תוך כדי דבור, כדבור דמי.

• וכ"פ השו"ע: "היה לו חולה, ונתעלף, וקרע עליו, ואח"כ מת; אם מת תוך כדי דיבור של קריעה - אין צריך קריעה אחרת. ואם לאו - צריך קריעה אחרת".

• סעיף כו – פסק מאבלותו בטעות כתב אחד הגאונים (הובא ברי"ץ גיאת הל' אבל עמ' פח): "מי ששמע שמת אביו וקרע וישב עליו ג' ימים ובאו ואמרו לו: קיים היה, ופסק ואח"כ אמרו לו: מת – כיון שקרע בשעת חימום יצא ידי קריעה, ואינו צריך לחזור ולקרוע".

• באיזה מקרה התכוון הגאון שיצא י"ח הקריעה: (רי"ף גיאת הל' אבל עמ' פח, תורת האדם שער הסוף עניין הקריעה סע' יג, טור)

• רי"ץ גיאת – מדובר במקרה שאביו היה קיים בשעה שבנו קרע. אך יש לחלוק על דברי הגאון, שהרי הקורע בהפרש של יותר מכדי דיבור מפטירת המת - לא יצא יצא ידי חובתו, ועל כן יש להורות שהיה צריך לקרוע שוב.

• רמב"ן – מדובר במקרהשאביו היה מת בשעה שבנו קרע, אלא שהעידו עדי שקר שהוא קיים, ולאחר מכן התגלה שהעדים שיקרו, ולכן קריעתו הייתה נכונה, ויצא ידי חובת הקריעה, וכפי שהורה הגאון.

  • הכרעה: השו"ע כתב כמסקנתם: "אמרו לו: מת אביו, וקרע ונהג קצת ימי אבלות, ואח"כ אמרו לו: לא מת, והפסיק, וחזרו ואמרו לו: בפעם הראשון מת, כמו שאמרו הראשונים, יצא ידי קריעה".
  • והוסיף הש"ך (ס"ק לט): "אבל אמרו לו מת וקרע, ולא מת, ואח"כ מת - לא יצא ידי קריעה".

  
  

• אדם שקרע על אביו ונהג קצת ימי אבלות, ואחר כך אמרו לו שהוא חי, ופסק מאבלו, והתברר שהוא מת בתחילה, האם ממשיך את ימי השבעה או שצריך לשבת שבעה מחדש: (טור, ש"ך ס"ק מ)

• אחד הגאונים (הובא ברי"ץ גיאת) – צריך לשבת שבעה מחדש, כיוון שפסק מאבלותו.

• רמב"ן­­ – "קרוב היה לומר שכיון שחלה עליו אבלות ונהג בו אף על פי שבטל מקצת הימים בשוגג - עולין לו ואין תשלומין לאבילות. ודבר זה צריך תלמוד". משמע שלא הכריע לחלוטין.

  • הכרעה: הש"ך ציטט את דברי הרמב"ן ולא הכריע באופן מוחלט.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים