פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעא ה: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעא ה

סעיף ה – מת תופס ארבע אמות לטומאה[עריכה]

סוטה מד ע"א[עריכה]

מת תופס ארבע אמות לטומאה. ותנא תונא {וכן שנינו במסכת טהרות}: 'חצר הקבר {החצר שלפני מערת הקבורה} – העומד בתוכה טהור. והוא שיהו בה {בחצר} ארבע אמות דברי בית שמאי. בית הלל אומרים: ארבעה טפחים {שאז נחשב כדבר חשוב}'... במה דברים אמורים {אליבא דב"ה}: שפתחה מן הצד {שהכניסה לחצר הקבר מהצד}, אבל פתחה מלמעלה - ארבע אמות. והני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא {שמצויינת במחיצות}, אבל מת בעלמא - תפיס {ד' אמות}.

• כמה הכהן צריך להרחיק לעניין טומאה מקבר המת: (ב"י)

• רבנו יונתן – "בציון משהו סגי", דהיינו שמספיק להרחיק מהקבר הרחקה קטנה (שבכך יש היכר שנקבר).

• רא"ש (הל' טומאה סי' יח) וטור – אם לא בנו מחיצות בגובה י' טפחים - צריך להרחיק ד' אמות. ואם בנו מחיצות בגובה י' טפחים - צריך להרחיק ד' טפחים.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרא"ש וסיעתו: "אסור לקרב בתוך ארבע אמות של מת או של קבר. בד"א, שאין הקבר מסויים במחיצות גבוהות י' טפחים, אבל אם הוא מסויים במחיצות גבוהות עשרה טפחים, או בחריץ עמוק י' טפחים, אין צריך להרחיק ממנו אלא ד' טפחים". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב סע' ו עמ' י).

מת הנמצא על המיטה[עריכה]

• כמה הכהן צריך להרחיק לעניין טומאה ממת הנמצא במיטה מחוץ לבית, כגון: בבית צידוק הדין: (ש"ך ס"ק יט)

• טור ודרישה (ס"ק ז) – ד' אמות, משום שמת תופס מקום ד"א תמיד, וכן משום שיש חשש שמא הכהן ייגע במת.

• רוקח (סי' שטו) – אין צריך להרחיק, משום שמת תופס ד' אמות לטומאה רק כשהוא במקום קביעותו (כגון בקבר או בבית), אך כשהמת במיטה הוא לא תופס קביעות.

  • הכרעה: משמע מלשון השו"ע שהכהן תמיד צריך להרחיק מהמת ד' אמות: "אסור לקרב בתוך ארבע אמות של מת".

מת הנמצא בבית פתוח או סגור[עריכה]

בבא בתרא יב ע"א / שבת קמו ע"ב[עריכה]

תניא: ... בית סתום {"והמת בתוכו" (רש"י על שבת) "ולא פרץ פצימיו" (שו"ת הרשב"א ח"א סי' קלו)} - אינו מטמא כל סביביו {"אלא כנגד הפתח" (רש"י על ב"ב)}. פרץ את פצימיו {אחר שסתמו פירק את המשקוף והמזוזות, באופן שלא ניתן לדעת מהיכן המת ייצא, דין הבית כדין קבר (רש"י)} - מטמא כל סביביו {"ארבע אמות" (רש"י) "לפי שאינו ידוע באי זה פתח יצא" (הרשב"א שם)}.

• כתב הרשב"א (שו"ת ח"א סי' קלו, הובא בדר"מ ס"ק ד): "אם בית {שיש בו מת} פתוח הוא - מותר לכהן לעבור סמוך לו ממש ואפילו ליגע בכותלי הבית... כל שלא פרץ פצימיו אע"פ שסתם פתחו עדיין הוא נדון כפתוח ואינו מטמא כל סביביו".
• וכ"פ הרמ"א ע"פ הרשב"א: "ומותר לכהן לעמוד אצל בית {פתוח או סגור (כל עוד לא סתמו לחלוטין) (ע"פ הרשב"א שם)} שיש בו מת, ומותר ליגע בכותליו, ובלבד שלא יהא שום דבר {המחובר לבית} מאהיל עליו {מעל הכהן}".

מת הנמצא בבית שסתמו לחלוטין את פתחו[עריכה]

• כמה צריך הכהן להתרחק מבית עם מת שסתמוהו לחלוטין (שברו את המשקוף והמזוזות): (ב"ח סע' ה, ש"ך ס"ק יט)

• רא"ש וטור – צריך להתרחק ארבעה טפחים (שאף מקבר עם מחיצה י' טפחים צריך להתרחק רק ד' טפחים).

• רש"י, תוספות ורוקח (סי' שטו) – צריך להתרחק ארבע אמות, שדינו כקבר (כשהקבר ללא מחיצה י' טפחים).

  • הכרעה: הב"ח כתב שיש להחמיר שהכהן צריך להתרחק ארבע אמות מהבית.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים