|
|
| שורה 127: |
שורה 127: |
| ==הערות שוליים== | | ==הערות שוליים== |
| <references /> | | <references /> |
| {{אנציקלופדיה_תלמודית}}
| |
| '''הגדרת הערך - '''חג ועצרת שחל ביום האחרון של חג הסוכות
| |
|
| |
| === שמיני עצרת ===
| |
|
| |
| ביום השמיני של חג הסוכות הוא חג שמיני עצרת<ref>עי' להלן.</ref>, ומקורו מן התורה, שנאמר ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה' עצרת היא, כל מלאכת עבדה לא תעשו<ref>ויקרא כג לו.</ref>, ונאמר ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון<ref>שם לט.</ref>. ועוד נאמר, ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה אל תעשו<ref>במדבר כט לה.</ref>.
| |
|
| |
| על ישיבת-סוכה* ביום זה, ועל דיני ישיבת סוכה בחוץ לארץ, ע"ע יום טוב שני של גלויות<ref>ושם: ספק היום בדינים אחרים, וע"ש ציון 1396 ואילך.</ref>.
| |
|
| |
| על הזכרת נשמות ביום זה, ע"ע<ref>ושם ציון 73 ואילך.</ref>.
| |
|
| |
| על הזכרת גשמים – שלהלכה מתחילים להזכירם ביום זה – ע"ע גבורות<ref>ושם: זמן הזכרת גשמים.</ref>.
| |
|
| |
| ==== כשאר ימים טובים ====
| |
|
| |
| שמיני עצרת אסור במלאכה, וחייב בקידוש היום, ודינו כשאר ימים טובים<ref>עי' רמב"ם שביתת יו"ט פ"א ה"א.</ref>. על דיני יום טוב, ע"ע. איסור זה נמנה במנין המצוות<ref>סהמ"צ להרמב"ם לאוין שכח; החינוך שכא.</ref>.
| |
|
| |
| ==== קרבנות היום ====
| |
|
| |
| בשמיני עצרת מקריבים פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים<ref>במדבר כט לו.</ref>, ושעיר חטאת<ref>שם לח.</ref>.
| |
|
| |
| ==== רגל בפני עצמו ====
| |
|
| |
| שמיני עצרת אינו חלק מחג הסוכות אלא חשוב כרגל בפני עצמו<ref>ר"ה ד ב ויומא ג א וסוכה מז א ומח א וחגיגה יז א.</ref>, והיינו לענין פז"ר קש"ב<ref>גמ' הנ"ל.</ref>, דהיינו שטעון פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שירה – ויש גורסים שמחה<ref>סדר היום סדר שמחת תורה, ושם שהיינו שאין יוצאים בשלמי שמחה של החג, וע"ע שלמי שמחה.</ref> - בפני עצמו, ברכה בפני עצמו<ref>סוכה שם, ועי' להלן.</ref>.
| |
|
| |
| פיס*, היינו שמטילים פיס בין משמרות הכהונה מי יקריב את קרבנות החג, כדרך שמטילים בשאר רגלים<ref>עי' סוכה נה ב. וע"ע פיס, ושם על אופן הטלתו.</ref>, ומטילים פיס בשמיני מי יקריב את קרבנות היום<ref>רש"י שם.</ref>. בפיס זה נחלקו תנאים: רבי סובר שמטילים פיס בין כל המשמרות, וחכמים סוברים שמטילים פיס רק בין המשמרות שלא הקריבו בחג הסוכות<ref>סוכה שם.</ref>. להלכה מטילים פיס בין כל המשמרות<ref>רמב"ם תמידין ומוספין פ"י הי"ג.</ref>.
| |
|
| |
| זמן, היינו ברכת-הזמן*, ודין זה שנוי במחלוקת אמוראים, רב נחמן אמר שאומרים ברכת הזמן בשמיני עצרת ורב ששת אמר שאין אומרים<ref>סוכה מז ב.</ref>, ולהלכה אומרים<ref>גמ' שם.</ref>, כשם שמברכים על שאר ימים טובים<ref>רש"י סוכה מח א.</ref>.
| |
|
| |
| רגל, נחלקו ראשונים בפירושו: יש שפירשו שחשוב רגל בפני עצמו, כלומר שאין יושבים בו בסוכה<ref>רש"י סוכה שם.</ref>, ויש שהוסיפו שאף אין נוטלים בו לולב וערבה<ref>תוס' ר"י הזקן יומא ג א. ועי' ערוך לנר סוכה מז א, שאף רש"י מודה לזה.</ref>; ויש שפירשו שאינו נקרא בשם "חג הסוכות"<ref>רש"י יומא ג א.</ref>, והיינו שאין מזכירים את חג הסוכות בתפילה ובברכת המזון אלא מזכירים חג בפני עצמו<ref>תוס' ר"ה ד ב. ועי' ציון 47.</ref>; ויש שפירשו שטעון לינה* בירושלים בפני עצמו – על פרטי דיני לינה, ע"ע – ואין יוצאים ידי חובה בלינה של חג הסוכות<ref>תוס' סוכה מח א ד"ה רגל. ועי' ציון 48.</ref>; ויש שפירשו שחשוב כרגל היינו לענין שחשוב כשבעה ימים לדחות אבלות* שהחלה לפני החג<ref>רי"ף סוכה כג א; ר"ח הובא בתוס' סוכה מח א. וע"ע אבלות ציונים 352, 358, בדין אבלות שפגעה בשמיני עצרת.</ref>; ויש שפירשו לענין הקבלת פני רבו, שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל<ref>ע"ע כבוד רבו: הקבלת פני רבו.</ref>, ואין יוצא ידי חובה בהקבלת פני רבו שהקביל בסוכות, אלא צריך להקביל גם בשמיני עצרת<ref>גליוני הש"ס ר"ה ד ב. ועי' שו"ת שיח יצחק סי' שיט.</ref>; ויש שפירשו שרגל בפני עצמו לענין תשלומים של קרבן חגיגה* - שמי שלא הביא ביום טוב ראשון של הרגל מביא בשאר ימות החג<ref>ע"ע חגיגה ציון 80, ושם לענין תשלומים בשמיני עצרת.</ref> - אף לדעת הסוברים שכל ימות חג הסוכות הם תשלומים של היום הראשון<ref>ע"ע הנ"ל ציון 112, ושם שי"ח.</ref> – ומי שהיה פטור ביום הראשון פטור בשאר ימות החג<ref>ע"ע הנ"ל ציון 115.</ref>, ומכל מקום בשמיני עצרת חייב<ref>ע"ע הנ"ל ציון 121, וע"ש ציון 122 שי"ח.</ref>.
| |
|
| |
| קרבן, בשמיני עצרת מקריבים רק פר אחד<ref>סוכה מז א. ועי' ציון 10.</ref>, ואף על פי שסדר הקרבנות בסוכות הוא שמקריבים ביום הראשון שלושה עשר פרים, ובכל יום מפחיתים אחד<ref>ע"ע סוכות.</ref>, ואם כן בשמיני עצרת צריך להקריב ששה פרים, אבל כיון שהוא רגל בפני עצמו אין מקריבים בו כסדר חג הסוכות אלא פר אחד בלבד<ref>רש"י סוכה שם ור"ה שם, ועי' סוכה שם שלר' יהודה שהיה מנסך, אין חילוק לענין ניסוך המים.</ref>.
| |
|
| |
| שירה, נחלקו ראשונים בפירושו: יש שפירשו שאין אומרים בו שיר-של-יום* - בבית הכנסת, ושמא גם בבית המקדש על הדוכן<ref>תוס' סוכה מז א.</ref> - כשאר ימי חג הסוכות<ref>רש"י ר"ה ד ב וסוכה מז א ויומא ג א.</ref>, אלא אומרים בו למנצח על השמינית<ref>רש"י ר"ה שם.</ref>; ויש שפירשו שהיינו שבשמיני אומרים מזמור שלם, ואינו כשאר ימות החג שאומרים חציו ביום אחד וחציו ביום אחר<ref>תוס' ר"ה וסוכה שם.</ref>; ויש שפירשו שאינו כשאר ימות חג הסוכות שהשיר נדחה מפני שבת, ונאמר ביום הבא, אבל בשמיני אין דוחים את השיר מפני שבת<ref>ארחות חיים שמיני עצרת סי' מד. ועי' ריטב"א ר"ה שם.</ref>; ויש שפירשו ששירו של שמיני אינו כשאר ימות חג הסוכות, שבכל הימים אומרים שיר רק במוסף, ושירו של שמיני הוא אף בין הערביים<ref>פנ"י יומא שם.</ref>; ויש שפירשו ששיר היינו אמירת הלל*, שגומרים בו את ההלל אף על פי שאין נוטלים בו לולב<ref>צ"פ סוכה פ"ו הי"ב, ושם שעיקר אמירת הלל שלם בסוכות הוא משום שנוטלים לולב.</ref>. על השיר שאומרים בחוץ לארץ בשמיני עצרת ובשמחת תורה, ע"ע שיר של יום.
| |
|
| |
| ברכה, שמברכים את החג<ref>רש"י סוכה שם.</ref>, ויש שפירשו שמברכים את המלך ביום השמיני<ref>רש"י שם בשם התוספתא. ומ' שהיינו מלך ישראל, אמנם עי' מחזור ויטרי סי' שפד, שהיינו מלכו של עולם, ועי' תוס' ישנים יומא ג א.</ref>. ויש שפירשו שברכה היא הזכרת היום בתפילה ובברכת המזון<ref>ר"ח סוכה מז ב; תוס' ר"ה ד ב וסוכה מח א. ועי' ציון 26.</ref>.
| |
|
| |
| ==== לינה ====
| |
|
| |
| לענין לינה*, יש סוברים שמיני עצרת רגל בפני עצמו, שטעון לינה* בפני עצמו, ואין יוצאים בלינה של חג הסוכות<ref>סוכה מז א, ושם מח' בדבר, וע"ע לינה, ועי' ריטב"א שם מח א, שלא נזכר בסימן פז"ר קש"ב, כיון שכלול ברגל בפני עצמו, עי' ציון 27.</ref>.
| |
|
| |
| ==== סוכה לולב וניסוך המים ====
| |
|
| |
| שמיני עצרת חלוק מחג הסוכות גם לענין סוכה ולולב וניסוך המים שאין נוהגים בו<ref>סוכה מז א. ועי' ציונים 23,24.</ref>.
| |
|
| |
| ==== הזכרה בתפילה ====
| |
|
| |
| בתפילה מזכירים את היום<ref>עי' להלן.</ref>, ונחלקו באופן הזכרתו, יש שכתבו שאומרים "יום חג שמיני עצרת הזה"<ref>רמב"ם סדר תפילות כל השנה; שו"ע או"ח תרסח; מ"ב שם, וע"ש אם אומרים עצרת או העצרת.</ref>. ויש שכתבו שלא נזכר שם "חג" על יום זה, ולכך אומרים רק יום שמיני עצרת<ref>רמ"א שם.</ref>. ויש סוברים שיש לומר "יום שמיני עצרת החג הזה"<ref>באר היטב שם; ט"ז שם; שע"ת שם.</ref>. טעה ואמר בתפילה "חג הסוכות הזה", נחלקו אחרונים אם יצא<ref>מ"ב שם סק"ג.</ref>.
| |
|
| |
| ==== הלל ====
| |
|
| |
| בשמיני עצרת אומרים הלל שלם<ref>שו"ע או"ח תרמד א. ועי' העמק שאלה קעא, שהלל אינו רק על היו"ט אלא גם על גמרה של תורה, עי' להלן: שמחת תורה.</ref>.
| |
|
| |
| === שמחת תורה ===
| |
|
| |
| בשמיני עצרת מסיימים את סדר קריאת התורה<ref>עי' להלן.</ref>, וקוראים ליום זה גם בשם "שמחת תורה"<ref>תקו"ז תיקון נא.</ref>, כיון ששמחים בו שמסיימים את התורה<ref>מנהגים לר"י טירנא הל' שמיני עצרת; מנהגים לר"י ברונא סי' פד.</ref>, ויש לשמוח ביום זה, ועושים בו משתה לגמרה של תורה<ref>טור או"ח תרסט.</ref>, ורגילין לעשות בו קילוסים והידורים לספר התורה, ואומרים דברי שבח והודות לכבוד ספר התורה<ref>הל' רי"צ גיאת ח"א עמ' קיז.</ref>, ומרבים ביום זה בפיוטים<ref>אבודרהם סדר תפילת סוכות.</ref>.
| |
|
| |
| בחוץ לארץ עושים שני ימים, הראשון שמיני עצרת והשני שמחת תורה<ref>שו"ע או"ח תרסט, וע"ע יום טוב שני של גלויות.</ref>.
| |
|
| |
| ==== השמחה ====
| |
|
| |
| יש לשמוח בכל מה שאפשר בשמחה של מצוה, ולא כאותם שמכים ודוחים אלו לאלו עד שהשמחה נהפכת לתוגה, ומונעים שמחה של מצוה, ויש לגעור בהם<ref>א"ר או"ח תרסט, הובא במ"ב שם ס"ק ו. ועי' מעשה רב אות רלג, שהגר"א היה שמח מאד ומספק כף אל כף ומכרכר בכל עוז לפני הס"ת, וכשהחזירו הס"ת להיכל שוב לא היה שמח אלא כשאר יום טוב.</ref>. ויש להתאמץ ולרקד ולפזז לכבוד התורה<ref>מהרי"ק שורש ט.</ref>, ואל יאמר אדם אין זה כבודי וכבוד התורה שארקד לפני העם כאחד הריקים<ref>מהרי"ק שם.</ref>.
| |
|
| |
| ==== נרות ====
| |
|
| |
| נהגו להרבות בנרות בבית הכנסת לכבודה של תורה<ref>א"ר או"ח תרסט; מ"ב שם ס"ק ד.</ref>. ומעטרים את ספרי התורה בכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהם<ref>סדור יעב"ץ שמחת תורה.</ref>.
| |
|
| |
| ==== הקפות ====
| |
|
| |
| בערבית ובשחרית מקיפים את הבימה עם ספרי תורה<ref>רמ"א או"ח תרסט.</ref>, ויש שנהגו אף אחרי מנחה<ref>לדוד אמת (להחיד"א) סי' כו.</ref>. ומוציאים את כל ספרי התורה – ואפילו הפסולים<ref>הגהות החות יאיר על מנהגי ורמיישא מנהגי שמחת תורה.</ref> - ומקיפים את הבימה כדרך שמקיפים עם הלולב, ואומרים שירות ותשבחות<ref>רמ"א סי' תרסט; מ"ב שם ס" טו וס"ק יא. ועי' שערי אפרים שער ט סמ"ו, שיש שנהגו שיהיה שבעה ספרי תורה להקיף בהם.</ref>.
| |
|
| |
| קהל שאין להם ספרי תורה לא יקיפו כלל<ref>ביכורי יעקב סי' תרס ס"ק ב.</ref>. וכשאין עשרה בבית הכנסת אין להוציא ספרי תורה להקפות<ref>מהרי"ל סוף הל' סוכה.</ref>.
| |
|
| |
| ==== פסוקי ההקפות ====
| |
|
| |
| קודם הוצאת ספרי התורה נהגו לומר פסוקי אתה הראת וכו'<ref>מחז"ו סי' ת; א"ר סי' תרסט אות ה.</ref>, ואומרים פסוקים אלו בנעימה<ref>ספר המנהגות למהר"ם מרוטנבורג שמחת תורה.</ref>. וכשאומרים פסוק ויהיה בנסוע הארון, פותחים את ארון הקודש<ref>א"ר שם.</ref>, וכשואמרים כי מציון תצא תורה מוציאים את ספרי התורה<ref>א"ר שם.</ref>. בתחילת ההקפות שליח ציבור נוטל ספר תורה בידו ואומר אנא ה' הושיעה נא וכו'<ref>לבוש סי' תרסט.</ref>.
| |
|
| |
| ==== מספר ההקפות ====
| |
|
| |
| יש שנהגו להקיף שלש פעמים<ref>אליה רבה או"ח תרסט.</ref>, ויש שנהגו שבע פעמים<ref>מ"ב שם סק"י; מעשה רב אות רלג.</ref>, ומכל מקום אפשר להוסיף עליהם<ref>מעשה רב שם.</ref>.
| |
|
| |
| ==== כיבוד בהקפות ====
| |
|
| |
| נוהגים לכבד בהחזקת ספרי התורה בזמן ההקפות<ref>עי' להלן.</ref>, ויש שנהגו לכבד תחילה כהנים ולויים להחזיק את ספרי התורה בהקפה הראשונה<ref>שו"ת האלף לך שלמה ח"א סי' לז; לבושי מרדכי סי' קלו.</ref>. מי שקוראים לו להקיף עם ספר תורה חייב להקיף<ref>האלף לך שלמה שם.</ref>.
| |
|
| |
| ==== ספיקת כף ====
| |
|
| |
| אף שבשבת וביום טוב אסור לספוק כף אל כף<ref>ע"ע שבות.</ref>, מכל מקום בשמחת תורה לכבוד התורה מותר<ref>ב"י סי' שלט בשם רב האי גאון.</ref>.
| |
|
| |
| ==== מכירת עליות ====
| |
|
| |
| יש מקומות שנהגו בליל שמחת תורה למכור את העליות של כל השנה<ref>תשב"ץ ח"ג סי' קנו; מהרי"ק שורש ט; יוסף אומץ סי' תתרס.</ref>.
| |
|
| |
| ==== קריאת התורה בלילה ====
| |
|
| |
| בליל שמחת תורה נהגו לקרוא בתורה בפרשת וזאת הברכה<ref>מ"ב סי' תרסט ס"ק טו. ועי' רמ"א שם שהיו מנהגים שונים מה לקרוא בליל זה.</ref>. והיינו אחרי ההקפות אין מחזירים את כל ספרי התורה, אלא משאירים ספר אחד בחוץ ובו קוראים<ref>רמ"א או"ח תרסט.</ref>. ונהגו שהעולים מברכים, אף על פי שאינה קריאה של חובה אלא של מנהג<ref>מעשה רב אות רל.</ref>.
| |
|
| |
| ==== קריאת התורה ביום ====
| |
|
| |
| ביום שמחת תורה נהגו לסיים את התורה<ref>עי' להלן.</ref>, ונהגו להרבות הקרואים לספר תורה<ref>רמ"א דלהלן.</ref>, כדי לזכות את כולם בקריאת התורה ביום סיומה<ref>לבוש שם.</ref>, ולצורך כך חוזרים על פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר<ref>רמ"א או"ח תרסט.</ref>.
| |
|
| |
| על קריאת כמה אנשים יחד, ועל חזרה על פסוקים שכבר נקראו, ושאר פרטי דינים בקריאת התורה, ע"ע קריאת התורה.
| |
|
| |
| ==== חתן תורה וחתן בראשית ====
| |
|
| |
| המסיים את התורה נקרא חתן תורה, והמתחיל את בראשית נקרא חתן בראשית<ref>ראשונים ואחרונים דלהלן, ועי' ציון 103.</ref>, ומעלה גדולה לעלות לתורה בעליות אלו<ref>עי' מחז"ו סי' תיח.</ref>, ונהגו לקנות עליות אלו בדמים מרובים<ref>סדור יעב"ץ שמחת תורה.</ref>. ויש שאף כתבו שהעולים לעליות אלו יברכו שהחיינו<ref>הרוקח סי' שעא.</ref>. יש שנהגו לקרוא גם לעולה ל"מעונה אלוקי קדם" "חתן מעונה"<ref>כנסת הגדולה סי' תרסט.</ref>.
| |
|
| |
| ==== חתן תורה ====
| |
|
| |
| עליית חתן תורה, יש שכתבו שנהגו לסיים את התורה אף על קטן העולה<ref>רמ"א או"ח תרסט.</ref>, ויש שכתבו להיפך, שנהגו שלא לתת לקטן עליות אלו<ref>ערוה"ש או"ח תרסב ב.</ref>, ואדרבה קוראים דוקא לתלמיד חכם לסיום התורה<ref>רמ"א שם בשיטה הב'.</ref>. כשעולה לתורה הקורא האחרון לקרוא בפרשת וזאת הברכה, המנהג לומר פזמונים כמו שעושים לחתנים, והעולה נקרא "חתן תורה"<ref>שבלי הלקט שעב.</ref>.
| |
|
| |
| ==== כל הנערים ====
| |
|
| |
| נהגו לקרוא לכל הנערים לספר תורה<ref>רמ"א או"ח תרסט.</ref>, וקוראים להם פרשת המלאך הגואל<ref>רמ"א שם.</ref>. ויש שכתבו שנוהגים לקרוא להם מ"מעונה אלוקי קדם"<ref>לבוש שם.</ref>. ויש שכתבו שנוהגים לקרוא להם מ"ולדן אמר", עד "מעונה"<ref>מ"ב שם ס"ק יג.</ref>. על פרטי דיני עליית קטן לתורה, ע"ע קריאת התורה.
| |
|
| |
| ==== משתה החתנים ====
| |
|
| |
| נהגו שחתן תורה וחתן בראשית נודרים נדבות, ומזמינים את הציבור לעשות משתה<ref>רמ"א או"ח תרסט.</ref>, ונותנים לציבור מאכלים טובים אווזים ותרנגולים<ref>אור זרוע ח"ב סי' שכ.</ref> ומחלקים לציבור מגדים ומיני מתיקה<ref>שבלי הלקט סי' שעב.</ref>. ואפילו אבל מותר לאכול במשתה זה<ref>מ"ב שם ס"ק ח. ועי' בכורי יעקב ס"ק ז בטעם הדבר.</ref>.
| |
|
| |
| ==== הקפות שניות ====
| |
|
| |
| יש שנהגו במוצאי שמחת תורה אחר ערבית להוציא הספרי תורה ולהקיף עוד שבע הקפות<ref>שער הכוונות דף קד, שכן נהג האר"י.</ref>. ויש סוברים שאין לעשותם<ref>עי' מעשה איש ח"ה עמ' צח בדעת החזו"א.</ref>.
| |
|
| |
|
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
הגדרת הערך - חג ועצרת שחל ביום האחרון של חג הסוכות
שמיני עצרת
ביום השמיני של חג הסוכות הוא חג שמיני עצרת[1], ומקורו מן התורה, שנאמר ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה' עצרת היא, כל מלאכת עבדה לא תעשו[2], ונאמר ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון[3]. ועוד נאמר, ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה אל תעשו[4].
על ישיבת-סוכה* ביום זה, ועל דיני ישיבת סוכה בחוץ לארץ, ע"ע יום טוב שני של גלויות[5].
על הזכרת נשמות ביום זה, ע"ע[6].
על הזכרת גשמים – שלהלכה מתחילים להזכירם ביום זה – ע"ע גבורות[7].
כשאר ימים טובים
שמיני עצרת אסור במלאכה, וחייב בקידוש היום, ודינו כשאר ימים טובים[8]. על דיני יום טוב, ע"ע. איסור זה נמנה במנין המצוות[9].
קרבנות היום
בשמיני עצרת מקריבים פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים[10], ושעיר חטאת[11].
רגל בפני עצמו
שמיני עצרת אינו חלק מחג הסוכות אלא חשוב כרגל בפני עצמו[12], והיינו לענין פז"ר קש"ב[13], דהיינו שטעון פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שירה – ויש גורסים שמחה[14] - בפני עצמו, ברכה בפני עצמו[15].
פיס*, היינו שמטילים פיס בין משמרות הכהונה מי יקריב את קרבנות החג, כדרך שמטילים בשאר רגלים[16], ומטילים פיס בשמיני מי יקריב את קרבנות היום[17]. בפיס זה נחלקו תנאים: רבי סובר שמטילים פיס בין כל המשמרות, וחכמים סוברים שמטילים פיס רק בין המשמרות שלא הקריבו בחג הסוכות[18]. להלכה מטילים פיס בין כל המשמרות[19].
זמן, היינו ברכת-הזמן*, ודין זה שנוי במחלוקת אמוראים, רב נחמן אמר שאומרים ברכת הזמן בשמיני עצרת ורב ששת אמר שאין אומרים[20], ולהלכה אומרים[21], כשם שמברכים על שאר ימים טובים[22].
רגל, נחלקו ראשונים בפירושו: יש שפירשו שחשוב רגל בפני עצמו, כלומר שאין יושבים בו בסוכה[23], ויש שהוסיפו שאף אין נוטלים בו לולב וערבה[24]; ויש שפירשו שאינו נקרא בשם "חג הסוכות"[25], והיינו שאין מזכירים את חג הסוכות בתפילה ובברכת המזון אלא מזכירים חג בפני עצמו[26]; ויש שפירשו שטעון לינה* בירושלים בפני עצמו – על פרטי דיני לינה, ע"ע – ואין יוצאים ידי חובה בלינה של חג הסוכות[27]; ויש שפירשו שחשוב כרגל היינו לענין שחשוב כשבעה ימים לדחות אבלות* שהחלה לפני החג[28]; ויש שפירשו לענין הקבלת פני רבו, שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל[29], ואין יוצא ידי חובה בהקבלת פני רבו שהקביל בסוכות, אלא צריך להקביל גם בשמיני עצרת[30]; ויש שפירשו שרגל בפני עצמו לענין תשלומים של קרבן חגיגה* - שמי שלא הביא ביום טוב ראשון של הרגל מביא בשאר ימות החג[31] - אף לדעת הסוברים שכל ימות חג הסוכות הם תשלומים של היום הראשון[32] – ומי שהיה פטור ביום הראשון פטור בשאר ימות החג[33], ומכל מקום בשמיני עצרת חייב[34].
קרבן, בשמיני עצרת מקריבים רק פר אחד[35], ואף על פי שסדר הקרבנות בסוכות הוא שמקריבים ביום הראשון שלושה עשר פרים, ובכל יום מפחיתים אחד[36], ואם כן בשמיני עצרת צריך להקריב ששה פרים, אבל כיון שהוא רגל בפני עצמו אין מקריבים בו כסדר חג הסוכות אלא פר אחד בלבד[37].
שירה, נחלקו ראשונים בפירושו: יש שפירשו שאין אומרים בו שיר-של-יום* - בבית הכנסת, ושמא גם בבית המקדש על הדוכן[38] - כשאר ימי חג הסוכות[39], אלא אומרים בו למנצח על השמינית[40]; ויש שפירשו שהיינו שבשמיני אומרים מזמור שלם, ואינו כשאר ימות החג שאומרים חציו ביום אחד וחציו ביום אחר[41]; ויש שפירשו שאינו כשאר ימות חג הסוכות שהשיר נדחה מפני שבת, ונאמר ביום הבא, אבל בשמיני אין דוחים את השיר מפני שבת[42]; ויש שפירשו ששירו של שמיני אינו כשאר ימות חג הסוכות, שבכל הימים אומרים שיר רק במוסף, ושירו של שמיני הוא אף בין הערביים[43]; ויש שפירשו ששיר היינו אמירת הלל*, שגומרים בו את ההלל אף על פי שאין נוטלים בו לולב[44]. על השיר שאומרים בחוץ לארץ בשמיני עצרת ובשמחת תורה, ע"ע שיר של יום.
ברכה, שמברכים את החג[45], ויש שפירשו שמברכים את המלך ביום השמיני[46]. ויש שפירשו שברכה היא הזכרת היום בתפילה ובברכת המזון[47].
לינה
לענין לינה*, יש סוברים שמיני עצרת רגל בפני עצמו, שטעון לינה* בפני עצמו, ואין יוצאים בלינה של חג הסוכות[48].
סוכה לולב וניסוך המים
שמיני עצרת חלוק מחג הסוכות גם לענין סוכה ולולב וניסוך המים שאין נוהגים בו[49].
הזכרה בתפילה
בתפילה מזכירים את היום[50], ונחלקו באופן הזכרתו, יש שכתבו שאומרים "יום חג שמיני עצרת הזה"[51]. ויש שכתבו שלא נזכר שם "חג" על יום זה, ולכך אומרים רק יום שמיני עצרת[52]. ויש סוברים שיש לומר "יום שמיני עצרת החג הזה"[53]. טעה ואמר בתפילה "חג הסוכות הזה", נחלקו אחרונים אם יצא[54].
הלל
בשמיני עצרת אומרים הלל שלם[55].
שמחת תורה
בשמיני עצרת מסיימים את סדר קריאת התורה[56], וקוראים ליום זה גם בשם "שמחת תורה"[57], כיון ששמחים בו שמסיימים את התורה[58], ויש לשמוח ביום זה, ועושים בו משתה לגמרה של תורה[59], ורגילין לעשות בו קילוסים והידורים לספר התורה, ואומרים דברי שבח והודות לכבוד ספר התורה[60], ומרבים ביום זה בפיוטים[61].
בחוץ לארץ עושים שני ימים, הראשון שמיני עצרת והשני שמחת תורה[62].
השמחה
יש לשמוח בכל מה שאפשר בשמחה של מצוה, ולא כאותם שמכים ודוחים אלו לאלו עד שהשמחה נהפכת לתוגה, ומונעים שמחה של מצוה, ויש לגעור בהם[63]. ויש להתאמץ ולרקד ולפזז לכבוד התורה[64], ואל יאמר אדם אין זה כבודי וכבוד התורה שארקד לפני העם כאחד הריקים[65].
נרות
נהגו להרבות בנרות בבית הכנסת לכבודה של תורה[66]. ומעטרים את ספרי התורה בכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהם[67].
הקפות
בערבית ובשחרית מקיפים את הבימה עם ספרי תורה[68], ויש שנהגו אף אחרי מנחה[69]. ומוציאים את כל ספרי התורה – ואפילו הפסולים[70] - ומקיפים את הבימה כדרך שמקיפים עם הלולב, ואומרים שירות ותשבחות[71].
קהל שאין להם ספרי תורה לא יקיפו כלל[72]. וכשאין עשרה בבית הכנסת אין להוציא ספרי תורה להקפות[73].
פסוקי ההקפות
קודם הוצאת ספרי התורה נהגו לומר פסוקי אתה הראת וכו'[74], ואומרים פסוקים אלו בנעימה[75]. וכשאומרים פסוק ויהיה בנסוע הארון, פותחים את ארון הקודש[76], וכשואמרים כי מציון תצא תורה מוציאים את ספרי התורה[77]. בתחילת ההקפות שליח ציבור נוטל ספר תורה בידו ואומר אנא ה' הושיעה נא וכו'[78].
מספר ההקפות
יש שנהגו להקיף שלש פעמים[79], ויש שנהגו שבע פעמים[80], ומכל מקום אפשר להוסיף עליהם[81].
כיבוד בהקפות
נוהגים לכבד בהחזקת ספרי התורה בזמן ההקפות[82], ויש שנהגו לכבד תחילה כהנים ולויים להחזיק את ספרי התורה בהקפה הראשונה[83]. מי שקוראים לו להקיף עם ספר תורה חייב להקיף[84].
ספיקת כף
אף שבשבת וביום טוב אסור לספוק כף אל כף[85], מכל מקום בשמחת תורה לכבוד התורה מותר[86].
מכירת עליות
יש מקומות שנהגו בליל שמחת תורה למכור את העליות של כל השנה[87].
קריאת התורה בלילה
בליל שמחת תורה נהגו לקרוא בתורה בפרשת וזאת הברכה[88]. והיינו אחרי ההקפות אין מחזירים את כל ספרי התורה, אלא משאירים ספר אחד בחוץ ובו קוראים[89]. ונהגו שהעולים מברכים, אף על פי שאינה קריאה של חובה אלא של מנהג[90].
קריאת התורה ביום
ביום שמחת תורה נהגו לסיים את התורה[91], ונהגו להרבות הקרואים לספר תורה[92], כדי לזכות את כולם בקריאת התורה ביום סיומה[93], ולצורך כך חוזרים על פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר[94].
על קריאת כמה אנשים יחד, ועל חזרה על פסוקים שכבר נקראו, ושאר פרטי דינים בקריאת התורה, ע"ע קריאת התורה.
חתן תורה וחתן בראשית
המסיים את התורה נקרא חתן תורה, והמתחיל את בראשית נקרא חתן בראשית[95], ומעלה גדולה לעלות לתורה בעליות אלו[96], ונהגו לקנות עליות אלו בדמים מרובים[97]. ויש שאף כתבו שהעולים לעליות אלו יברכו שהחיינו[98]. יש שנהגו לקרוא גם לעולה ל"מעונה אלוקי קדם" "חתן מעונה"[99].
חתן תורה
עליית חתן תורה, יש שכתבו שנהגו לסיים את התורה אף על קטן העולה[100], ויש שכתבו להיפך, שנהגו שלא לתת לקטן עליות אלו[101], ואדרבה קוראים דוקא לתלמיד חכם לסיום התורה[102]. כשעולה לתורה הקורא האחרון לקרוא בפרשת וזאת הברכה, המנהג לומר פזמונים כמו שעושים לחתנים, והעולה נקרא "חתן תורה"[103].
כל הנערים
נהגו לקרוא לכל הנערים לספר תורה[104], וקוראים להם פרשת המלאך הגואל[105]. ויש שכתבו שנוהגים לקרוא להם מ"מעונה אלוקי קדם"[106]. ויש שכתבו שנוהגים לקרוא להם מ"ולדן אמר", עד "מעונה"[107]. על פרטי דיני עליית קטן לתורה, ע"ע קריאת התורה.
משתה החתנים
נהגו שחתן תורה וחתן בראשית נודרים נדבות, ומזמינים את הציבור לעשות משתה[108], ונותנים לציבור מאכלים טובים אווזים ותרנגולים[109] ומחלקים לציבור מגדים ומיני מתיקה[110]. ואפילו אבל מותר לאכול במשתה זה[111].
הקפות שניות
יש שנהגו במוצאי שמחת תורה אחר ערבית להוציא הספרי תורה ולהקיף עוד שבע הקפות[112]. ויש סוברים שאין לעשותם[113].
הערות שוליים
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ויקרא כג לו.
- ↑ שם לט.
- ↑ במדבר כט לה.
- ↑ ושם: ספק היום בדינים אחרים, וע"ש ציון 1396 ואילך.
- ↑ ושם ציון 73 ואילך.
- ↑ ושם: זמן הזכרת גשמים.
- ↑ עי' רמב"ם שביתת יו"ט פ"א ה"א.
- ↑ סהמ"צ להרמב"ם לאוין שכח; החינוך שכא.
- ↑ במדבר כט לו.
- ↑ שם לח.
- ↑ ר"ה ד ב ויומא ג א וסוכה מז א ומח א וחגיגה יז א.
- ↑ גמ' הנ"ל.
- ↑ סדר היום סדר שמחת תורה, ושם שהיינו שאין יוצאים בשלמי שמחה של החג, וע"ע שלמי שמחה.
- ↑ סוכה שם, ועי' להלן.
- ↑ עי' סוכה נה ב. וע"ע פיס, ושם על אופן הטלתו.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ סוכה שם.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין פ"י הי"ג.
- ↑ סוכה מז ב.
- ↑ גמ' שם.
- ↑ רש"י סוכה מח א.
- ↑ רש"י סוכה שם.
- ↑ תוס' ר"י הזקן יומא ג א. ועי' ערוך לנר סוכה מז א, שאף רש"י מודה לזה.
- ↑ רש"י יומא ג א.
- ↑ תוס' ר"ה ד ב. ועי' ציון 47.
- ↑ תוס' סוכה מח א ד"ה רגל. ועי' ציון 48.
- ↑ רי"ף סוכה כג א; ר"ח הובא בתוס' סוכה מח א. וע"ע אבלות ציונים 352, 358, בדין אבלות שפגעה בשמיני עצרת.
- ↑ ע"ע כבוד רבו: הקבלת פני רבו.
- ↑ גליוני הש"ס ר"ה ד ב. ועי' שו"ת שיח יצחק סי' שיט.
- ↑ ע"ע חגיגה ציון 80, ושם לענין תשלומים בשמיני עצרת.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 112, ושם שי"ח.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 115.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 121, וע"ש ציון 122 שי"ח.
- ↑ סוכה מז א. ועי' ציון 10.
- ↑ ע"ע סוכות.
- ↑ רש"י סוכה שם ור"ה שם, ועי' סוכה שם שלר' יהודה שהיה מנסך, אין חילוק לענין ניסוך המים.
- ↑ תוס' סוכה מז א.
- ↑ רש"י ר"ה ד ב וסוכה מז א ויומא ג א.
- ↑ רש"י ר"ה שם.
- ↑ תוס' ר"ה וסוכה שם.
- ↑ ארחות חיים שמיני עצרת סי' מד. ועי' ריטב"א ר"ה שם.
- ↑ פנ"י יומא שם.
- ↑ צ"פ סוכה פ"ו הי"ב, ושם שעיקר אמירת הלל שלם בסוכות הוא משום שנוטלים לולב.
- ↑ רש"י סוכה שם.
- ↑ רש"י שם בשם התוספתא. ומ' שהיינו מלך ישראל, אמנם עי' מחזור ויטרי סי' שפד, שהיינו מלכו של עולם, ועי' תוס' ישנים יומא ג א.
- ↑ ר"ח סוכה מז ב; תוס' ר"ה ד ב וסוכה מח א. ועי' ציון 26.
- ↑ סוכה מז א, ושם מח' בדבר, וע"ע לינה, ועי' ריטב"א שם מח א, שלא נזכר בסימן פז"ר קש"ב, כיון שכלול ברגל בפני עצמו, עי' ציון 27.
- ↑ סוכה מז א. ועי' ציונים 23,24.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ רמב"ם סדר תפילות כל השנה; שו"ע או"ח תרסח; מ"ב שם, וע"ש אם אומרים עצרת או העצרת.
- ↑ רמ"א שם.
- ↑ באר היטב שם; ט"ז שם; שע"ת שם.
- ↑ מ"ב שם סק"ג.
- ↑ שו"ע או"ח תרמד א. ועי' העמק שאלה קעא, שהלל אינו רק על היו"ט אלא גם על גמרה של תורה, עי' להלן: שמחת תורה.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ תקו"ז תיקון נא.
- ↑ מנהגים לר"י טירנא הל' שמיני עצרת; מנהגים לר"י ברונא סי' פד.
- ↑ טור או"ח תרסט.
- ↑ הל' רי"צ גיאת ח"א עמ' קיז.
- ↑ אבודרהם סדר תפילת סוכות.
- ↑ שו"ע או"ח תרסט, וע"ע יום טוב שני של גלויות.
- ↑ א"ר או"ח תרסט, הובא במ"ב שם ס"ק ו. ועי' מעשה רב אות רלג, שהגר"א היה שמח מאד ומספק כף אל כף ומכרכר בכל עוז לפני הס"ת, וכשהחזירו הס"ת להיכל שוב לא היה שמח אלא כשאר יום טוב.
- ↑ מהרי"ק שורש ט.
- ↑ מהרי"ק שם.
- ↑ א"ר או"ח תרסט; מ"ב שם ס"ק ד.
- ↑ סדור יעב"ץ שמחת תורה.
- ↑ רמ"א או"ח תרסט.
- ↑ לדוד אמת (להחיד"א) סי' כו.
- ↑ הגהות החות יאיר על מנהגי ורמיישא מנהגי שמחת תורה.
- ↑ רמ"א סי' תרסט; מ"ב שם ס" טו וס"ק יא. ועי' שערי אפרים שער ט סמ"ו, שיש שנהגו שיהיה שבעה ספרי תורה להקיף בהם.
- ↑ ביכורי יעקב סי' תרס ס"ק ב.
- ↑ מהרי"ל סוף הל' סוכה.
- ↑ מחז"ו סי' ת; א"ר סי' תרסט אות ה.
- ↑ ספר המנהגות למהר"ם מרוטנבורג שמחת תורה.
- ↑ א"ר שם.
- ↑ א"ר שם.
- ↑ לבוש סי' תרסט.
- ↑ אליה רבה או"ח תרסט.
- ↑ מ"ב שם סק"י; מעשה רב אות רלג.
- ↑ מעשה רב שם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ שו"ת האלף לך שלמה ח"א סי' לז; לבושי מרדכי סי' קלו.
- ↑ האלף לך שלמה שם.
- ↑ ע"ע שבות.
- ↑ ב"י סי' שלט בשם רב האי גאון.
- ↑ תשב"ץ ח"ג סי' קנו; מהרי"ק שורש ט; יוסף אומץ סי' תתרס.
- ↑ מ"ב סי' תרסט ס"ק טו. ועי' רמ"א שם שהיו מנהגים שונים מה לקרוא בליל זה.
- ↑ רמ"א או"ח תרסט.
- ↑ מעשה רב אות רל.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ רמ"א דלהלן.
- ↑ לבוש שם.
- ↑ רמ"א או"ח תרסט.
- ↑ ראשונים ואחרונים דלהלן, ועי' ציון 103.
- ↑ עי' מחז"ו סי' תיח.
- ↑ סדור יעב"ץ שמחת תורה.
- ↑ הרוקח סי' שעא.
- ↑ כנסת הגדולה סי' תרסט.
- ↑ רמ"א או"ח תרסט.
- ↑ ערוה"ש או"ח תרסב ב.
- ↑ רמ"א שם בשיטה הב'.
- ↑ שבלי הלקט שעב.
- ↑ רמ"א או"ח תרסט.
- ↑ רמ"א שם.
- ↑ לבוש שם.
- ↑ מ"ב שם ס"ק יג.
- ↑ רמ"א או"ח תרסט.
- ↑ אור זרוע ח"ב סי' שכ.
- ↑ שבלי הלקט סי' שעב.
- ↑ מ"ב שם ס"ק ח. ועי' בכורי יעקב ס"ק ז בטעם הדבר.
- ↑ שער הכוונות דף קד, שכן נהג האר"י.
- ↑ עי' מעשה איש ח"ה עמ' צח בדעת החזו"א.
