אנציקלופדיה תלמודית:סוטה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 7: שורה 7:
סוטה אסורה לבעלה ולבועלה<ref>עי להלן.</ref>, ולכהונה<ref>ע&quot;ע אשת כהן.</ref>, ומפסידה את כתובתה<ref>עי' להלן.</ref>.
סוטה אסורה לבעלה ולבועלה<ref>עי להלן.</ref>, ולכהונה<ref>ע&quot;ע אשת כהן.</ref>, ומפסידה את כתובתה<ref>עי' להלן.</ref>.


=== '''בודאי''' ===
==== האיסור ====
==== האיסור ====
=== בודאי ===
סוטה בודאי, יש מן הראשונים שכתבו שודאי היינו שראו עדים את הבועל והאשה כמכחול בשפופרת<ref>בה&quot;ג סי' לב הל' מיאון (עמ' שמה) ורא&quot;ש יבמות פ&quot;ב סי' ח ותוס' רא&quot;ש ותוס' שאנץ כתובות סג ב בשמו.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שראו אותם כדרך המנאפים<ref>ר&quot;ת יבמות כד ב; רא&quot;ש שם ותוס' רא&quot;ש כתובות שם.</ref>. על אשת-איש* שראו בה דבר מכוער אם חשוב כראו שזינתה, ע&quot;ע כעור<ref>לאסרה על בעלה ולאוסרה על הנטען.</ref>. על אשת איש שיצא קול* שזינתה אם חשוב כעדים, ע&quot;ע קול וע' כעור. על אשת איש שהתיחדה עם אחר אם חשוב כזנות, ע&quot;ע יחוד<ref>ציון 279 ואילך.</ref>.
סוטה בודאי, יש מן הראשונים שכתבו שודאי היינו שראו עדים את הבועל והאשה כמכחול בשפופרת<ref>בה&quot;ג סי' לב הל' מיאון (עמ' שמה) ורא&quot;ש יבמות פ&quot;ב סי' ח ותוס' רא&quot;ש ותוס' שאנץ כתובות סג ב בשמו.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שראו אותם כדרך המנאפים<ref>ר&quot;ת יבמות כד ב; רא&quot;ש שם ותוס' רא&quot;ש כתובות שם.</ref>. על אשת-איש* שראו בה דבר מכוער אם חשוב כראו שזינתה, ע&quot;ע כעור<ref>לאסרה על בעלה ולאוסרה על הנטען.</ref>. על אשת איש שיצא קול* שזינתה אם חשוב כעדים, ע&quot;ע קול וע' כעור. על אשת איש שהתיחדה עם אחר אם חשוב כזנות, ע&quot;ע יחוד<ref>ציון 279 ואילך.</ref>.


שורה 125: שורה 123:
על נאמנות עד אחד בסוטה אחר קינוי וסתירה, ע&quot;ע וע' קנוי וסתירה. על עדות על אשת איש שזינתה, אם צריכה להאמר בפני הבעל והאשה, ע&quot;ע עדות. על חיוב מיתה על זנות, ע&quot;ע חיבי מיתות בית דין<ref>ציונים 232, 243 ואילך</ref>.
על נאמנות עד אחד בסוטה אחר קינוי וסתירה, ע&quot;ע וע' קנוי וסתירה. על עדות על אשת איש שזינתה, אם צריכה להאמר בפני הבעל והאשה, ע&quot;ע עדות. על חיוב מיתה על זנות, ע&quot;ע חיבי מיתות בית דין<ref>ציונים 232, 243 ואילך</ref>.


=== בספק על ידי קינוי וסתירה ===
=== '''בספק על ידי קינוי וסתירה''' ===


ספק סוטה, שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע&quot;ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה עליו<ref>ע&quot;ע השקאת סוטה. משנה סוטה ב א וברייתא שם כח א; רמב&quot;ם סוטה פ&quot;א ה&quot;ב; טוש&quot;ע אה&quot;ע קעח א.</ref>, מן הכתוב: ונטמאה<ref>במדבר ה כט.</ref>, ודורשים שאשת איש שאחרי קינוי וסתירה ספק זינתה, אסורה<ref>ברייתא שם.</ref>, שאסרה הכתוב עד שיתברר הספק על ידי השקאתה<ref>ע&quot;ע השקאת סוטה. רש&quot;י שם ד&quot;ה שעל הספק.</ref>, ואף על פי שהיה לנו להתירה מחמת שיש לה חזקת התר<ref>ע&quot;ע חזקה ב (דמעיקרא): הענינים הנדונים בחזקה. עי' ציון 400. עי' תוס' שם כט א ד&quot;ה שכן; מהרש&quot;א שם כח א על תוס' ד&quot;ה מה.</ref>, מכל מקום אסורה, לפי שהספק בה כודאי<ref>עי' ציון 236 וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 89 ואילך.</ref>, וחזקה* לא נאמרה אלא בספק<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 93 וכעין זה שם ציון 386. שערי ציון סי' לג; שו&quot;ת עונג יו&quot;ט סי' קעא.</ref>, או לפי שהורעה החזקה מחמת הקינוי והסתירה<ref>תוס' חולין ט ב וסוטה כה ב ועי' תוס' נדה ב א; ש&quot;ש ש&quot;א פט&quot;ו לענין חזקת הגוף. ועי' ציון 248.</ref>, שיש רגלים לדבר<ref>פנ&quot;י כתובות ט א בתוס' ד&quot;ה לא צריכא; חת&quot;ס ח&quot;ג (אה&quot;ע ח&quot;א) סי' קלא (החלק הב). ועי' ציון 237.</ref>, או לפי שעל דיני סוטה, חזקה אינה מועילה<ref>עי' ש&quot;ש ש&quot;ו פכ&quot;ג.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שאף בלא חזקה היה לנו להתירה, לפי שעל ידי הקינוי והסתירה אינו מתעורר ספק כלל, שהרי אין אוסרים על היחוד*<ref>עי' ציון 8.</ref>, ובקינוי וסתירה חידשה התורה שאסורה<ref>חי' הגר&quot;ח יבו&quot;ח פ&quot;ו הי&quot;ט.</ref>. על גדר האיסור, עי' להלן<ref>ציון 236 ואילך.</ref>.
ספק סוטה, שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע&quot;ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה עליו<ref>ע&quot;ע השקאת סוטה. משנה סוטה ב א וברייתא שם כח א; רמב&quot;ם סוטה פ&quot;א ה&quot;ב; טוש&quot;ע אה&quot;ע קעח א.</ref>, מן הכתוב: ונטמאה<ref>במדבר ה כט.</ref>, ודורשים שאשת איש שאחרי קינוי וסתירה ספק זינתה, אסורה<ref>ברייתא שם.</ref>, שאסרה הכתוב עד שיתברר הספק על ידי השקאתה<ref>ע&quot;ע השקאת סוטה. רש&quot;י שם ד&quot;ה שעל הספק.</ref>, ואף על פי שהיה לנו להתירה מחמת שיש לה חזקת התר<ref>ע&quot;ע חזקה ב (דמעיקרא): הענינים הנדונים בחזקה. עי' ציון 400. עי' תוס' שם כט א ד&quot;ה שכן; מהרש&quot;א שם כח א על תוס' ד&quot;ה מה.</ref>, מכל מקום אסורה, לפי שהספק בה כודאי<ref>עי' ציון 236 וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 89 ואילך.</ref>, וחזקה* לא נאמרה אלא בספק<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 93 וכעין זה שם ציון 386. שערי ציון סי' לג; שו&quot;ת עונג יו&quot;ט סי' קעא.</ref>, או לפי שהורעה החזקה מחמת הקינוי והסתירה<ref>תוס' חולין ט ב וסוטה כה ב ועי' תוס' נדה ב א; ש&quot;ש ש&quot;א פט&quot;ו לענין חזקת הגוף. ועי' ציון 248.</ref>, שיש רגלים לדבר<ref>פנ&quot;י כתובות ט א בתוס' ד&quot;ה לא צריכא; חת&quot;ס ח&quot;ג (אה&quot;ע ח&quot;א) סי' קלא (החלק הב). ועי' ציון 237.</ref>, או לפי שעל דיני סוטה, חזקה אינה מועילה<ref>עי' ש&quot;ש ש&quot;ו פכ&quot;ג.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שאף בלא חזקה היה לנו להתירה, לפי שעל ידי הקינוי והסתירה אינו מתעורר ספק כלל, שהרי אין אוסרים על היחוד*<ref>עי' ציון 8.</ref>, ובקינוי וסתירה חידשה התורה שאסורה<ref>חי' הגר&quot;ח יבו&quot;ח פ&quot;ו הי&quot;ט.</ref>. על גדר האיסור, עי' להלן<ref>ציון 236 ואילך.</ref>.
שורה 173: שורה 171:
סוטה ספק שהיא עצמה יודעת שלא זינתה, יש מן האחרונים סוברים שאסורה לבעלה, לפי שלדעתם איסור סוטה הוא איסור בפני עצמו שכל שקינא לה בעלה ונסתרה, אסורה<ref>רע&quot;א בשו&quot;ת חת&quot;ס אה&quot;ע ח&quot;א סי' קנב; מנ&quot;ח מ' שסה אות ב; עי' או&quot;ש סוטה פ&quot;א ה&quot;א; מרחשת ח&quot;ב סי' יח אות ד.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים שלפי שבעלה עובר איסור, לפי שעליו אסרה התורה שאינו יודע<ref>עי' לעיל.</ref>, אף היא אסורה מן הכתוב: איש איש<ref>במדבר ה יב.</ref> ודרש ר' עקיבא שאסורה אשה כאיש<ref>במדב&quot;ר פר' נשא פר' ט סי' כח. פנים יפות במדבר שם הובא בקובץ תשובות הגרי&quot;ש אלישיב ח&quot;ג סי' קפה.</ref>. ויש מן האחרונים סוברים שכל שהיא יודעת האמת ואין לה ספק, מותרת, לפי שלא נאמר איסור אלא למסופק בדבר<ref>משל&quot;מ סוטה פ&quot;ב ה&quot;ח ד&quot;ה ואיכא לעיוני; מהר&quot;ם מינץ בשו&quot;ת חת&quot;ס אה&quot;ע ח&quot;א סי' קנ, ועי' ציון 303; קוה&quot;ע סי' טו אות יט; חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>.
סוטה ספק שהיא עצמה יודעת שלא זינתה, יש מן האחרונים סוברים שאסורה לבעלה, לפי שלדעתם איסור סוטה הוא איסור בפני עצמו שכל שקינא לה בעלה ונסתרה, אסורה<ref>רע&quot;א בשו&quot;ת חת&quot;ס אה&quot;ע ח&quot;א סי' קנב; מנ&quot;ח מ' שסה אות ב; עי' או&quot;ש סוטה פ&quot;א ה&quot;א; מרחשת ח&quot;ב סי' יח אות ד.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים שלפי שבעלה עובר איסור, לפי שעליו אסרה התורה שאינו יודע<ref>עי' לעיל.</ref>, אף היא אסורה מן הכתוב: איש איש<ref>במדבר ה יב.</ref> ודרש ר' עקיבא שאסורה אשה כאיש<ref>במדב&quot;ר פר' נשא פר' ט סי' כח. פנים יפות במדבר שם הובא בקובץ תשובות הגרי&quot;ש אלישיב ח&quot;ג סי' קפה.</ref>. ויש מן האחרונים סוברים שכל שהיא יודעת האמת ואין לה ספק, מותרת, לפי שלא נאמר איסור אלא למסופק בדבר<ref>משל&quot;מ סוטה פ&quot;ב ה&quot;ח ד&quot;ה ואיכא לעיוני; מהר&quot;ם מינץ בשו&quot;ת חת&quot;ס אה&quot;ע ח&quot;א סי' קנ, ועי' ציון 303; קוה&quot;ע סי' טו אות יט; חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>.


=== האיסור לבועל ולנסתר עמה ===
=== '''האיסור לבועל ולנסתר עמה''' ===


אשת איש שזינתה או שבעלה קינא לה ונסתרה, אסורה על הבועל או הנסתר עמה<ref>משנה סוטה כז ב, ועי' משנה יבמות כד ב ורש&quot;י שם ד&quot;ה יוציא ורש&quot;י כתובות ט א ד&quot;ה ועוד מי וסנהדרין מא א ד&quot;ה והא יכולין, שהדברים אמורים אף בודאי זינתה; רמב&quot;ם סוטה פ&quot;ב הי&quot;ב; טוש&quot;ע אה&quot;ע יא א קעח יז.</ref>. שנאמר: ונטמאה<ref>במדבר ה כט.</ref>, ודורשים ו המיותר, שכשם שנטמאה לבעל נטמאה אף לבועל או לנסתר עמה<ref>ר&quot;ע משנה סוטה שם.</ref>, או שנאמר פעמים נטמאה<ref>שם ה יד.</ref>, ודורשים אחד לבעל ואחד לבועל או לנסתר עמה<ref>רבי משנה סוטה שם.</ref>.
אשת איש שזינתה או שבעלה קינא לה ונסתרה, אסורה על הבועל או הנסתר עמה<ref>משנה סוטה כז ב, ועי' משנה יבמות כד ב ורש&quot;י שם ד&quot;ה יוציא ורש&quot;י כתובות ט א ד&quot;ה ועוד מי וסנהדרין מא א ד&quot;ה והא יכולין, שהדברים אמורים אף בודאי זינתה; רמב&quot;ם סוטה פ&quot;ב הי&quot;ב; טוש&quot;ע אה&quot;ע יא א קעח יז.</ref>. שנאמר: ונטמאה<ref>במדבר ה כט.</ref>, ודורשים ו המיותר, שכשם שנטמאה לבעל נטמאה אף לבועל או לנסתר עמה<ref>ר&quot;ע משנה סוטה שם.</ref>, או שנאמר פעמים נטמאה<ref>שם ה יד.</ref>, ודורשים אחד לבעל ואחד לבועל או לנסתר עמה<ref>רבי משנה סוטה שם.</ref>.
שורה 241: שורה 239:
על אשת איש שספק אם זינתה, אם מעמידים על חזקה, ע&quot;ע חזקה דמעיקרא<ref>ציון 89 ואילך.</ref>.
על אשת איש שספק אם זינתה, אם מעמידים על חזקה, ע&quot;ע חזקה דמעיקרא<ref>ציון 89 ואילך.</ref>.


=== '''לכהן ולתרומה''' ===
==== האיסור לכהן ====
==== האיסור לכהן ====
=== לכהן ולתרומה ===
סוטה, אף באופן שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע&quot;ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה לכהן<ref>סוטה כט א; רמב&quot;ם איסו&quot;ב פי&quot;ח הי&quot;ב.</ref>, יש מן התנאים סוברים שדורשים מן הכתוב: ונטמאה הכתוב ארבע פעמים<ref>במדבר ה יג – יד - כט.</ref>, לבעל<ref>עי' ציון 11 ואילך.</ref> לבועל<ref>עי' ציון 309 ואילך.</ref> ולתרומה<ref>עי' ציון 432 ואילך.</ref>, ודורשים שאף לכהן אסורה<ref>ר&quot;ע שם.</ref>, ויש מן התנאים סוברים שאין דורשים אלא מן הכתוב שלוש פעמים, לבעל לבועל ולתרומה, ולכהונה אסורה מקל וחומר מאיסורה בתרומה<ref>ר' ישמעאל שם.</ref>. יש מן הראשונים שכתבו שסוטה האסורה משום קנוי-וסתירה* הוא איסור מספק<ref>רמב&quot;ם שם.</ref>, לפי שלדעתם איסור לכהן נלמד בקל וחומר מאיסור בתרומה<ref>עי' ציון 409.</ref>, וכיון שלתרומה הוא ספק<ref>עי' ציון 437 ואילך.</ref>, אף לכהן הוא ספק.
סוטה, אף באופן שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע&quot;ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה לכהן<ref>סוטה כט א; רמב&quot;ם איסו&quot;ב פי&quot;ח הי&quot;ב.</ref>, יש מן התנאים סוברים שדורשים מן הכתוב: ונטמאה הכתוב ארבע פעמים<ref>במדבר ה יג – יד - כט.</ref>, לבעל<ref>עי' ציון 11 ואילך.</ref> לבועל<ref>עי' ציון 309 ואילך.</ref> ולתרומה<ref>עי' ציון 432 ואילך.</ref>, ודורשים שאף לכהן אסורה<ref>ר&quot;ע שם.</ref>, ויש מן התנאים סוברים שאין דורשים אלא מן הכתוב שלוש פעמים, לבעל לבועל ולתרומה, ולכהונה אסורה מקל וחומר מאיסורה בתרומה<ref>ר' ישמעאל שם.</ref>. יש מן הראשונים שכתבו שסוטה האסורה משום קנוי-וסתירה* הוא איסור מספק<ref>רמב&quot;ם שם.</ref>, לפי שלדעתם איסור לכהן נלמד בקל וחומר מאיסור בתרומה<ref>עי' ציון 409.</ref>, וכיון שלתרומה הוא ספק<ref>עי' ציון 437 ואילך.</ref>, אף לכהן הוא ספק.


שורה 263: שורה 259:
סוטה, אף באופן שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע&quot;ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה באכילת תרומה<ref>משנה סוטה ב א; רמב&quot;ם תרומות פ&quot;ה הט&quot;ו.</ref>, מן הכתוב: ונטמאה הכתוב שלוש פעמים<ref>במדבר ה כט.</ref>, ומאחד מהם דורשים שאסורה בתרומה<ref>סוטה כט א.</ref>. יש מן הראשונים שכתבו שלסוטה ודאית<ref>עי' לעיל: בודאי.</ref>, הוא איסור ודאי, ולסוטה מספק<ref>עי' לעיל: מספק על ידי קינוי וסתירה.</ref>, הוא איסור מספק<ref>רמב&quot;ם שם.</ref>, לפי שלדעתם הכתוב נאמר בסוטה ודאי, ובספק סוטה, אף על פי שלענין איסור לבעלה אף בספק סוטה הוא איסור ודאי<ref>עי' ציון 236 ואילך.</ref>, לענין תרומה וכהונה אינו אלא ספק, וחוששים לאיסור, ואין מעמידים על חזקתה<ref>עונג יו&quot;ט סי' קעב.</ref>, או שלדעתם ספק כודאי הנאמר בסוטה הוא איסור בפני עצמו<ref>עי' ציון 242 ואילך.</ref> ואינו נאמר אלא למי שנוגע לו, כגון הבעל, ולמי שאינו נוגע לו, כגון לבית-דין*, נשאר ספק<ref>חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שהסוטה עצמה שיודעת שלא זינתה, מותרת בתרומה, והאיסור בתרומה הוא כלפי בית-דין, שעליהם למונעה מלאכול תרומה או שלא להאכילה בתרומה<ref>חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>.
סוטה, אף באופן שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה<ref>ע&quot;ע קנוי וסתירה.</ref>, אסורה באכילת תרומה<ref>משנה סוטה ב א; רמב&quot;ם תרומות פ&quot;ה הט&quot;ו.</ref>, מן הכתוב: ונטמאה הכתוב שלוש פעמים<ref>במדבר ה כט.</ref>, ומאחד מהם דורשים שאסורה בתרומה<ref>סוטה כט א.</ref>. יש מן הראשונים שכתבו שלסוטה ודאית<ref>עי' לעיל: בודאי.</ref>, הוא איסור ודאי, ולסוטה מספק<ref>עי' לעיל: מספק על ידי קינוי וסתירה.</ref>, הוא איסור מספק<ref>רמב&quot;ם שם.</ref>, לפי שלדעתם הכתוב נאמר בסוטה ודאי, ובספק סוטה, אף על פי שלענין איסור לבעלה אף בספק סוטה הוא איסור ודאי<ref>עי' ציון 236 ואילך.</ref>, לענין תרומה וכהונה אינו אלא ספק, וחוששים לאיסור, ואין מעמידים על חזקתה<ref>עונג יו&quot;ט סי' קעב.</ref>, או שלדעתם ספק כודאי הנאמר בסוטה הוא איסור בפני עצמו<ref>עי' ציון 242 ואילך.</ref> ואינו נאמר אלא למי שנוגע לו, כגון הבעל, ולמי שאינו נוגע לו, כגון לבית-דין*, נשאר ספק<ref>חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שהסוטה עצמה שיודעת שלא זינתה, מותרת בתרומה, והאיסור בתרומה הוא כלפי בית-דין, שעליהם למונעה מלאכול תרומה או שלא להאכילה בתרומה<ref>חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.</ref>.


=== '''הפסד זכויותיה''' ===
==== סוטה ודאית ====
==== סוטה ודאית ====
=== הפסד זכויותיה ===


<blockquote>סוטה ודאית - אפילו סברה שמותר לזנות<ref>שו&quot;ת עין יצחק אה&quot;ע ח&quot;א סי' ע ענף א אות ב.</ref> - אינה גובה עיקר ותוספת כתובתה ולא אחד מתנאי כתובתה<ref>עי' כתובות קא א; רמב&quot;ם אישות פכ&quot;ד ה&quot;ו וה&quot;י; טוש&quot;ע אה&quot;ע קטו ה.</ref>. נכסי-מלוג* הקיימים, אינה מפסידה, שאין קיימים, מפסידה<ref>כתובות שם.</ref>. נכסי-צאן-ברזל*, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה מפסידה, לפי שהוא כמו חוב בעלמא<ref>שו&quot;ת מהרח&quot;ש סי' נז צד ב וחי' רע&quot;א שם ב בד' שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל לב סי' ט, ועי&quot;ש, שחזר בו בפסקיו שבציון 449.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמפסידה<ref>ר&quot;ן שם א (נט ב) וחי' רע&quot;א שם ב בד' רש&quot;י שם א ד&quot;ה מה שבפניה.</ref>, לפי שמיד שהכניסתם לו חשובים ברשותו<ref>חי' רע&quot;א שם. וע&quot;ע נכסי צאן ברזל.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שנכסים הקיימים אינה מפסידה, ואם אינם קיימים, אין מוציאים מהבעל<ref>רי&quot;ף שם; רמב&quot;ם שם ה&quot;י; ר&quot;ן שם; רא&quot;ש שם פי&quot;א סי' כה – כח; מהרש&quot;ל שם בד' רש&quot;י שם; שו&quot;ת הר&quot;י הלוי סי' לט בד' שו&quot;ת הרא&quot;ש שם.</ref>. בטעם שאינם כחוב בעלמא, כתבו אחרונים לפי שמעיקר הדין אינו חייב באחריותם, וחכמים תקנו שחייב<ref>בית מאיר אה&quot;ע סי' קטו ס&quot;ה.</ref>. להלכה בין נכסי מילוג ובין נכסי צאן ברזל, הקיימים יש לה, ושאינם קיימים, אין לה<ref>טוש&quot;ע שם.</ref>. מעות נדוניה שהכניסה לו, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שיש לה, לפי שהוא כמו חוב בעלמא<ref>שו&quot;ת מהרח&quot;ש שם בד' שו&quot;ת הרא&quot;ש שם, ועי&quot;ש, שחזר בו בפסקיו שבציון 449; בית מאיר שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שחשובים כאינם קיימים, שלהוצאה ניתנו<ref>שו&quot;ת חכם צבי סי' קמה; חי' רע&quot;א שם בד' שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;ב סי' קעה ורשב&quot;א וריטב&quot;א ונימוק&quot;י יבמות פז ב ור&quot;ן כתובות שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהמעות עצמם שקבל, חשובים קיימים, ומעות שהוציאם, חשובים אינם קיימים<ref>שו&quot;ת מהרח&quot;ש שם צד א; שו&quot;ת הר&quot;י הלוי שם בד' שו&quot;ת הרא&quot;ש שם.</ref>, ואפילו לדעתם, חפצים הקיימים שקנה במעות שקבל, חשובים קיימים<ref>חי' רע&quot;א שם.</ref>. בטעם שמפסידה כתבו ראשונים לפי שמעשיה גרמו לה להאסר על בעלה<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;ו.</ref>, ואין הבעל מתחייב בהם אלא על דעת שלא תזנה תחתיו<ref>מהרי&quot;ק שורש פא.</ref>. בגדר סיבת ההפסד יש מן האחרונים שכתבו שגרימתה לאוסרה לבעלה מפסידה כתובתה<ref>שיעורי ר' שמואל יבמות לח ב אות תנו בד' הבית יעקב שקטנה שנתפתתה אינה מפסידה כתובתה.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שעצם מעשה זנות מפסידה כתובתה<ref>שיעורי ר' שמואל שם בד' המהרש&quot;א כתובות ל ב שקטנה שנתפטתה מפסידה כתובתה.</ref>. את מה שהכניסה לו מפסידה משום קנס<ref>מהרי&quot;ק שם. ועי' ציון 476.</ref>.
<blockquote>סוטה ודאית - אפילו סברה שמותר לזנות<ref>שו&quot;ת עין יצחק אה&quot;ע ח&quot;א סי' ע ענף א אות ב.</ref> - אינה גובה עיקר ותוספת כתובתה ולא אחד מתנאי כתובתה<ref>עי' כתובות קא א; רמב&quot;ם אישות פכ&quot;ד ה&quot;ו וה&quot;י; טוש&quot;ע אה&quot;ע קטו ה.</ref>. נכסי-מלוג* הקיימים, אינה מפסידה, שאין קיימים, מפסידה<ref>כתובות שם.</ref>. נכסי-צאן-ברזל*, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה מפסידה, לפי שהוא כמו חוב בעלמא<ref>שו&quot;ת מהרח&quot;ש סי' נז צד ב וחי' רע&quot;א שם ב בד' שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל לב סי' ט, ועי&quot;ש, שחזר בו בפסקיו שבציון 449.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמפסידה<ref>ר&quot;ן שם א (נט ב) וחי' רע&quot;א שם ב בד' רש&quot;י שם א ד&quot;ה מה שבפניה.</ref>, לפי שמיד שהכניסתם לו חשובים ברשותו<ref>חי' רע&quot;א שם. וע&quot;ע נכסי צאן ברזל.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שנכסים הקיימים אינה מפסידה, ואם אינם קיימים, אין מוציאים מהבעל<ref>רי&quot;ף שם; רמב&quot;ם שם ה&quot;י; ר&quot;ן שם; רא&quot;ש שם פי&quot;א סי' כה – כח; מהרש&quot;ל שם בד' רש&quot;י שם; שו&quot;ת הר&quot;י הלוי סי' לט בד' שו&quot;ת הרא&quot;ש שם.</ref>. בטעם שאינם כחוב בעלמא, כתבו אחרונים לפי שמעיקר הדין אינו חייב באחריותם, וחכמים תקנו שחייב<ref>בית מאיר אה&quot;ע סי' קטו ס&quot;ה.</ref>. להלכה בין נכסי מילוג ובין נכסי צאן ברזל, הקיימים יש לה, ושאינם קיימים, אין לה<ref>טוש&quot;ע שם.</ref>. מעות נדוניה שהכניסה לו, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שיש לה, לפי שהוא כמו חוב בעלמא<ref>שו&quot;ת מהרח&quot;ש שם בד' שו&quot;ת הרא&quot;ש שם, ועי&quot;ש, שחזר בו בפסקיו שבציון 449; בית מאיר שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שחשובים כאינם קיימים, שלהוצאה ניתנו<ref>שו&quot;ת חכם צבי סי' קמה; חי' רע&quot;א שם בד' שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;ב סי' קעה ורשב&quot;א וריטב&quot;א ונימוק&quot;י יבמות פז ב ור&quot;ן כתובות שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהמעות עצמם שקבל, חשובים קיימים, ומעות שהוציאם, חשובים אינם קיימים<ref>שו&quot;ת מהרח&quot;ש שם צד א; שו&quot;ת הר&quot;י הלוי שם בד' שו&quot;ת הרא&quot;ש שם.</ref>, ואפילו לדעתם, חפצים הקיימים שקנה במעות שקבל, חשובים קיימים<ref>חי' רע&quot;א שם.</ref>. בטעם שמפסידה כתבו ראשונים לפי שמעשיה גרמו לה להאסר על בעלה<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;ו.</ref>, ואין הבעל מתחייב בהם אלא על דעת שלא תזנה תחתיו<ref>מהרי&quot;ק שורש פא.</ref>. בגדר סיבת ההפסד יש מן האחרונים שכתבו שגרימתה לאוסרה לבעלה מפסידה כתובתה<ref>שיעורי ר' שמואל יבמות לח ב אות תנו בד' הבית יעקב שקטנה שנתפתתה אינה מפסידה כתובתה.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שעצם מעשה זנות מפסידה כתובתה<ref>שיעורי ר' שמואל שם בד' המהרש&quot;א כתובות ל ב שקטנה שנתפטתה מפסידה כתובתה.</ref>. את מה שהכניסה לו מפסידה משום קנס<ref>מהרי&quot;ק שם. ועי' ציון 476.</ref>.
שורה 303: שורה 298:
בן הסוטה מבעלה, יש מן הראשונים שכתבו שהוא ממזר* מדברי חכמים<ref>ר&quot;ח הובא בתוס' יבמות מט ב וברמב&quot;ן ורשב&quot;א שם פה ב פי' א.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שאינו ממזר<ref>ר&quot;ח בשם י&quot;א הובא ברמב&quot;ן ורשב&quot;א שם; רש&quot;י שם ד&quot;ה סוטה ודאי ורמב&quot;ן ורשב&quot;א שם בביאורו; תוס' שם מט ב.</ref>, שלא קנסו בה חכמים<ref>תוס' שם.</ref>.
בן הסוטה מבעלה, יש מן הראשונים שכתבו שהוא ממזר* מדברי חכמים<ref>ר&quot;ח הובא בתוס' יבמות מט ב וברמב&quot;ן ורשב&quot;א שם פה ב פי' א.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שאינו ממזר<ref>ר&quot;ח בשם י&quot;א הובא ברמב&quot;ן ורשב&quot;א שם; רש&quot;י שם ד&quot;ה סוטה ודאי ורמב&quot;ן ורשב&quot;א שם בביאורו; תוס' שם מט ב.</ref>, שלא קנסו בה חכמים<ref>תוס' שם.</ref>.


=== סוטה דרבנן ===
=== '''סוטה דרבנן''' ===


<blockquote>סוטה מדרבנן היא אשת איש שהעידו על בעלה שמת ונישאת לאחר, ובא בעלה, שמן התורה מותרת לחזור לבעלה ומדרבנן אסורה לו<ref>יבמות יא א ורש&quot;י שם ד&quot;ה ואת אמרת לי.</ref>.
<blockquote>סוטה מדרבנן היא אשת איש שהעידו על בעלה שמת ונישאת לאחר, ובא בעלה, שמן התורה מותרת לחזור לבעלה ומדרבנן אסורה לו<ref>יבמות יא א ורש&quot;י שם ד&quot;ה ואת אמרת לי.</ref>.

גרסה מ־16:36, 28 בינואר 2020
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - אשת איש שזינתה בודאי או בספק על ידי קינוי וסתירה.

סוטה נקראת כן לפי שסטתה מבעלה[1].

סוטה אסורה לבעלה ולבועלה[2], ולכהונה[3], ומפסידה את כתובתה[4].

בודאי

האיסור

סוטה בודאי, יש מן הראשונים שכתבו שודאי היינו שראו עדים את הבועל והאשה כמכחול בשפופרת[5]. ויש מן הראשונים שכתבו שראו אותם כדרך המנאפים[6]. על אשת-איש* שראו בה דבר מכוער אם חשוב כראו שזינתה, ע"ע כעור[7]. על אשת איש שיצא קול* שזינתה אם חשוב כעדים, ע"ע קול וע' כעור. על אשת איש שהתיחדה עם אחר אם חשוב כזנות, ע"ע יחוד[8].

סוטה בודאי אסורה לבעלה[9], והוא שזינתה ברצון[10], מן הכתוב: ונטמאה[11], ודורשים שאסורה לבעל[12]. איסורה הוא לא-תעשה*, מן הכתוב האמור במחזיר-גרושתו*: לא יוכל בעלה הראשון וגו' לשוב לקחתה וגו' אחרי אשר הטמאה[13], ואין "אחרי אשר הטמאה" מוסב על מחזיר גרושתו - שאיסורו הוא אפילו כשלא נבעלה לאחר[14], ועוד שבעילת הגרושה שנישאת היתה בהיתר, ואינה נקראת טומאה[15] - אלא לרבות סוטה שנסתרה[16], היינו שנבעלה[17], שאף היא בכלל לא תעשה זה[18]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף אסורה בעשה*, מן הכתוב: ונטמאה[19]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאין בה עשה[20]. מלקות* על לאו זה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלוקה[21], ויש מן האחרונים שכתבו בדעתם שבאופן שלא גרשה, אינו לוקה, ובאופן שגרשה וחזר ולקחה, לוקה[22]. על דעות נוספות במלקות על לאו זה, ע"ע לאו-שבכללות[23].

סוטה אחר שגרשה כתבו אחרונים שאינה אסורה על בעלה בלא קידושין אלא מחמת איסור הנדרש מן הכתוב: ונטמאה[24], ואינה אסורה מן הכתוב: לא יוכל בעלה[25], שנכתב בו: לקחתה[26], שהתורה אסרתה דרך לקיחה היינו קידושין[27]. וע"ע מחזיר גרושתו.

סוטה בודאי יוצאת מבעלה, ואפילו יש לה בנים ממנו[28].

גדר האוסר

בגדר האוסר לבעלה, יש מן הראשונים שכתבו שהוא מעילתה בו, שהכתוב קורא עליה: מעלה מעל באישה[29]. ויש מן הראשונים והאחרונים שנראה בדבריהם שהוא האיסור שעברה בזנותה[30]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שגדר האיסור הוא שם זונה שעליה[31].

חובת הפרשתה

סוטה ודאית, אפילו לא נתברר הדבר אלא על ידי קינוי-וסתירה* ועד-אחד*, כופים את הבעל ומפרישים אותו ממנה[32]. ויש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שכופים לגרשה[33], לפי שחוששים שיבא עליה[34] או כדי שלא תתעגן[35]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאין צריך לגרשה[36], שאין חוששים שמא יבא עליה לפי ששונא אותה ומאוסה היא בעיניו[37]. להתיחד עימה, לסוברים שצריך לגרשה[38], אסור להתיחד עימה[39]. לסוברים שאין צריך לגרשה[40], יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאף להתיחד עימה מותר[41]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הראשונים שאף לסוברים שאין צריך לגרשה, להתיחד עימה אסור[42].

בעל שקנא לאשתו ונסתרה שאסורה עליו[43], יש מן הראשונים שכתבו שאין כופים אותו לפרוש ממנה[44]. יש מן הראשונים שכתבו וכן מן האחרונים כתבו מסתימת הפוסקים שמפרישים אותו ממנה[45]. להתיחד עמה, כתבו אחרונים שאף לסוברים שבזינתה בודאי, מותר להתיחד עימה[46], בנאסרה משום קינוי וסתירה אסור, לפי שאינו אלא מספק ואינה מאוסה עליו כל כך[47].

אשת קטן

אשת קטן* – על ידי יבום*, לסוברים כן[48], או שקדש לו אביו, לסוברים כן[49] – שזינתה, יש מן הראשונים שכתבו שאינה נאסרת[50], לפי שנתמעטה מן הכתוב: אשת איש[51], ודורשים למעט אשת קטן[52], שאין לו אישות גמורה[53], או לפי שאין חייבים מיתה על אשת קטן[54]. ויש מן הראשונים שכתבו שנאסרת[55]. וע"ע יבום[56].

אשת קטן מדברי חכמים, באופן שהיתה זקוקה לו מן התורה, שנפלה לפניו ליבום[57], לסוברים שיבומו אינו קונה אלא מדברי חכמים[58], יש מן הראשונים סוברים שנאסרת, שכל-דתקון-רבנו-כעין-דאוריתא-תקון*[59]. ויש מן הראשונים שכתבו שאינה נאסרת, שחכמים לא החמירו באישות מדבריהם להאסר בזנות[60]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שאשת איש מדברי חכמים, נאסרת לבעלה[61], אשת קטן אינה נאסרת, שנתמעטה אף בקידושין מדברי תורה[62]. באופן שלא היתה זקוקה לו, כגון שקדש לו אביו אשה, לסוברים שמקודשת מדברי חכמים[63], כתבו אחרונים שאף לסוברים שבזקוקה לו נאסרת[64], באינה זקוקה לו אינה נאסרת, לפי שיכול לבטל הקידושין[65].

קטנה

סוטה קטנה* - שהגיעה לעונת הפעוטות*[66] - נחלקו בה ראשונים ואחרונים בדעת תנאים ואמוראים: יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בדעת תנאים ואמוראים שמותרת לבעלה[67], לפי שלדעתם פיתוי קטנה חשוב אונס[68], לפי שדעתה קלה להתפתות[69], או לפי שאין לה תאוה לדבר[70], ויש מן האחרונים שכתבו שלדעתם האוסר הוא המעשה והרצון[71], ולקטנה חסר ברצון, ולפיכך מותרת[72]. ויש מן האחרונים שכתבו שנלמד מן הכתוב: והיא[73], למעט קטנה, שאף שנתפשה מותרת[74], ויש מן האחרונים שכתבו שרצון של קטנה דינו כאונס, שהרי פטרה אותה התורה מעונשים[75], ואף לענין זנות אף על פי שעושה ברצון, דינה כאנוסה[76]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שקטנה פחות מבת שתים עשרה - היינו קטנה בת מיאון*[77] - שאין חוששים שהיא גדולה*, והיא אשת-איש* מדברי חכמים[78], מותרת, לפי שפיתויה אונס, אלא שקטנה בת שתים עשרה, אף על פי שבדקנוה ולא הביאה סימנים, שמעיקר הדין היא קטנה[79], חוששים שהביאה סמנים ונשרו, והיא גדולה, ויש לה רצון, לפי שהיא אשת איש מן התורה[80], ולפיכך אסורה לבעלה[81]. ויש מן הראשונים ואחרונים שכתבו בדעת תנאים ואמוראים שאסורה לבעלה[82]: יש מן הראשונים ואחרונים בדעת ראשונים שכתבו שסוטה קטנה שהשיאה אביה[83], אסורה לבעלה[84], וקטנה בת מיאון, מותרת לבעלה[85]. בטעם הדבר שבהשיאה אביה אסורה לבעלה, יש מן הראשונים ואחרונים שכתבו בדעת תנאים ואמוראים לפי שלדעתם פיתוי קטנה חשוב רצון[86], שהוא חשוב מעילה בבעלה[87], ומהם שכתבו, שלדעתם המעשה הוא האוסר ואונס הוא פְטור[88], ופיתוי קטנה אינו חשוב אונס לפטור[89]. ויש מן האחרונים שכתבו, שמדברי סופרים החשיבו פיתויה לרצון, ואסורה מדברי סופרים[90]. ויש מן הראשונים שחילקו שקטנה שיש לה דעת רצון ותאוה, כגון בת עשר ומעלה או פחות לפי דעתה, פיתויה חשוב רצון, וקטנה שאין לה דעת רצון ותאוה, כגון עד גיל שש או יותר לפי דעתה, פיתויה חשוב אונס[91]. ויש מן האחרונים שכתבו שבאופן שהיה הפיתוי על ידי הבועל, שנשמעה לו, פיתויה חשוב אונס, שכן דרך קטנים להשמע לגדולים, ובאופן שלא היה פיתוי מצד הבועל, אלא מעצמה נתפתתה, חשוב פיתויה רצון, לפי שניכר רצונה מתוך מעשיה[92]. ויש מן האחרונים שכתבו שבאופן שמעשיה מוכיחים על מחשבתה למעול בבעלה, כגון שהשיאה אביה, שמעשה זנות הוא ודאי מעילה בבעל[93], אסורה, ובאופן שאין מעשיה מוכיחים על מחשבתה, כגון בת מיאון, שאפשר שמחשבתה למאן בבעלה, אינה אסורה[94]. ויש מן האחרונים שכתבו שהוא ספק* אם הוא רצון או אונס, לפי שאין יודעים אם יכולה לעמוד על עצמה ולא להתפתות, וכשזינתה, חוששים שהיה ברצון, ואסורה[95], או שלדעתם ספק סוטה הוא כודאי[96]. קטנה שהיא פחות מעונת הפעוטות, פיתויה אונס, שאינה יודעת ענין בעל כלל[97].

בטעם שקטנה בת מיאון מותרת, לסוברים שפיתוי קטנה חשוב רצון[98], יש מן הראשונים שכתבו לפי שהיא אשת-איש* מדברי חכמים, שהיא כפנויה שזינתה[99]. ויש מן האחרונים שכתבו לפי שהוא ספק שמא אינה רוצה כלל את קידושיה, והוא כמיאון, ובטלו הקידושין למפרע[100]. ויש מן האחרונים שכתבו לפי שאין לה תאוה וזנותה היא כמיאון[101].

סוטה קטנה, אף על פי שאינה עוברת איסור כשמזנה, שקטנה פטורה מכל המצות[102], מכל מקום אסורה לבעלה, לסוברים כן[103], לפי שמעלה בו מעל[104].

שוטה

סוטה שוטה, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שקטנה אסורה אף שוטה אסורה, ולסוברים שקטנה מותרת, אף שוטה מותרת[105]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שקטנה אסורה, שוטה חשובה אנוסה ומותרת[106]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף לסוברים שקטנה אנוסה ומותרת, שוטה אסור, לפי שקטנה אין לה תאוה[107], ושוטה יש לה תאוה[108]. וע"ע שוטה.

חרשת

סוטה חרשת, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שקטנה אסורה, אף חרשת אסורה, ולסוברים שקטנה מותרת, אף חרשת מותרת[109]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שקטנה מותרת[110], חרשת אסורה[111], לפי שקטנה אין לה תאוה[112], וחרשת יש לה תאוה[113] או לפי שאינה יכולה למאן[114]. וע"ע חרש[115].

שפחה חרופה

שפחה-חרופה* שזינתה, אינה נאסרת לבעלה, לפי שאין חייבים מיתה על בעילתה[116]. על יבמה שזינתה ע"ע יבמה לשוק[117].

על ידי קטן

אשת איש שנבעלה על ידי קטן פחות מבן תשע, אינה אסורה לבעלה, לפי שאין ביאתו ביאה[118].

על ידי גוי

סוטה עם גוי, יש מן הראשונים שכתבו שאינה נאסרת לבעלה[119], לפי שביאת גוי אינה ביאה[120], ואין חייבים מיתה על ביאתו[121]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שנאסרת[122], שביאת גוי חשובה ביאה לענין זה[123], או לפי שלדעתם האיסור לבעלה תלוי בשם זונה שעליה[124], ואף שביאת גוי אינה חשובה ביאה, מכל מקום שם זונה עליה[125], או לפי שמכל מקום אדם הוא ויש כאן מעילה בבעלה[126]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאסורה מדברי חכמים[127].

על ידי בהמה

סוטה עם בהמה אינה נאסרת, לפי שאין זנות לבהמה[128], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלפי שאין זנות לבהמה נתמעטה מן הכתוב: איש[129].

באונס

אשת ישראל שנאנסה, מותרת לבעלה[130], מן הכתוב: והיא לא נתפשה[131] שמשמע שאם נתפשה, מותרת[132]. בגדר הפטור יש מן האחרונים שכתבו שכדי לאסור צריך מעשה ורצון, ובאונס שאין רצון, חסר בסיבת האיסור[133]. ויש מן האחרונים שכתבו שאונס הוא פטור ככל התורה, שאף שיש מעשה האוסר, האונס מפקיע מהאיסור[134]. תחילתה באונס וסופה ברצון, אבוה דשמואל סובר שאסורה[135], לפי שלדעתו המעשה והרצון אוסרים[136], וכיון שבסופה היתה ברצון יש כאן רצון ומעשה[137]. ורב ורבא סוברים שמותרת, לפי שעל ידי אונס תחילת הבעילה, נכנס בה הרצון[138], ולדעתם המעשה הוא סיבת האיסור[139], ומעשה שהרצון שבו בא על ידי אונס שאין בידה שלא לרצות, יש בו פטור אונס[140].

סוטה שאין העדים מעידים אם זינתה ברצון או באונס, אסורה בודאי, לפי שסתם מזנה בחזקת רצון היתה[141]. וע"ע אנוסה[142].

קטנה שהכניסה עצמה לפיתוי, כגון שנסתרה אחר קינוי וסתירה, יש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שפיתוי קטנה הוא אונס, כשהכניסה עצמה היא כמכניסה עצמה לאונס, שחשוב רצון, ואסורה[143].

שוגגת שסוברת שמותר

סוטה הנשואה שסברה שמותר לזנות, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאסורה לבעלה[144], בטעם האיסור יש מן הראשונים שכתבו שהוא מדברי חכמים, שקנסו אשה שנשאה לאחר, שהיה לה לבדוק[145], ויש מן הראשונים שכתבו לפי שגדר האוסר אשה שזינתה לבעלה הוא מחמת שמעלה בו מעל[146], וכל שזינתה ברצון, אף בלא שעברה איסור, היא מועלת בבעלה[147]. ויש מן האחרונים שכתבו שחשובה קרובה למזיד[148], לסוברים שאומר-מותר* חשוב קרוב למזיד[149], או לפי שהתכונה לזנות, ואף אם יאמרו לה שאסור, קשה לה הפרישה, ואין-אפוטרופוס-לעריות*[150]. ויש מן האחרונים שכתבו לפי שהבעל אוסר את האשה על הבועל[151]. ויש מן האחרונים שכתבו שמותרת לבעלה, לפי שלא עברה על איסור במזיד[152].

סוטה הארוסה שסברה שמותר לזנות, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שטעם איסור נשואה שזינתה הוא משום שמעלה בבעלה[153], ארוסה אינה אסורה, לפי שכל שלא נכנסה לרשותו אין זנותה חשובה מעילה[154].

שוגגת שסברה שבעלה הוא

סוטה שוגגת, שסברה שבעלה הוא, מותרת[155], שהשגגה יש בה צד אונס[156], ואין כאן מעילה בבעל[157].

פיקוח נפש

זינתה לצורך פקוח-נפש*, אפילו באופן שאינה מחויבת ליהרג ולא לעבור[158], לסוברים שטעם האיסור לבעל בזנות הוא משום מעילתה בו[159], אסורה לבעלה[160]. ולסוברים שטעם איסורה לבעלה משום עבירת האיסור[161], יש מן האחרונים שכתבו שאף בפקוח נפש חשובה עבירה[162]. ויש מן האחרונים שחלקו שבאנסוה על הביאה בהפחדת מיתה, מותרת לבעלה, ובאנסוה בהריגה סתם, והיא מסרה עצמה לביאה להצילה, אסורה לבעלה, לפי שיש לה רצון להציל הנפש, ואינו חשוב אונס[163].

הוא בפיקוח נפש והיא נתרצית

סוטה שאיימו על הבועל שאם לא יבא עליה יהרגוהו והיא נתרצתה להצילו, יש מן האחרונים שכתבו שמותרת, לפי שהיא חשובה אנוסה[164]. ויש מן האחרונים שכתבו שאסורה[165] לפי שחשובה ברצון, הואיל ונהנית[166], או לפי שהיא מועלת בבעלה[167].

הוא שוגג והיא מזידה

סוטה מזידה שהבועל היה שוגג, אסורה[168], שהתר אונס נכתב בה[169] . או שנתמעט מן הכתוב: לטמאה בה[170], שהדבר תלוי בה[171].

ברצון הבעל

זינתה ברצון והסכמת הבעל, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שטעם האיסור לבעל בזנות הוא משום מעילתה בו[172], אינה נאסרת, שברצונו והסכמתו אינה מעילה בו[173]. ויש מן האחרונים שכתבו שנאסרת, לפי שהיא מעילה בבעל בעיני שאר בני אדם[174].

בועל שאין חייבת עליו מיתה

בועל שאין הסוטה מתחייבת מיתה בבעילתו, יש מן האחרונים שכתבו שאינה נאסרת על בעלה[175]. ויש מן האחרונים שכתבו שנאסרת[176].

באבר מת

סוטה שנבעלה באבר מת, יש מן האחרונים סוברים שאינה נאסרת, שלדעתם היא ביאה שאין חייבים בה מיתה, וכן הלכה[177], וכל ביאה שאין חייבים עליה מיתה, אינה אוסרת[178], ולסוברים שהיא ביאה שחייבים עליה מיתה[179], נאסרת[180]. ויש מן האחרונים סוברים שנאסרת, שלהאסר על הבעל אין צריך ביאה שחייבים בה מיתה[181]. ויש מן האחרונים שחלקו שאדם שיכול לבעול באבר חי ובעל באבר מת, אינה נאסרת, ואדם שבטבעו אינו יכול לבעול אלא באבר מת, נאסרת[182].

בקינוי וסתירה

סוטה שקינא לה בעלה, ונסתרה ונטמאה בודאי, כגון בעדים* או בעד-אחד*, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף באופנים שבסתם זנות אינה נאסרת על בעלה, כגון ביבמה שזינתה, לסוברים כן[183], או אשת קטן שזינתה, לסוברים כן[184], או שנבעלה באבר מת, לסוברים כן[185], בזינתה אחר קינוי-וסתירה*, נאסרת[186], לפי שבקינוי וסתירה נאסרת משום קפידת הבעל[187]. ובדעת ראשונים אחרים כתבו שאינה נאסרת, לפי שאין סוטה נאסרת משום קפידת הבעל, אלא משום חשש הזנות, וכל שאינה נאסרת בסתם זנות, אינה נאסרת אף בקינוי וסתירה[188].

אשת איש מדברי חכמים

אשת איש מדברי חכמים, כגון אשת חרש* או קטנה* שהשיאוה אמה ואחיה[189] או אשת איש שנתגרשה בגט* הכשר מן התורה ופסול מדברי חכמים[190], שזינתה, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאינה נאסרת על בעלה[191], שכל שאינה אשת איש מן התורה הרי היא כפנויה[192], שחכמים לא החמירו לאסרה על בעלה[193]. ויש מן האחרונים שכתבו שאסורה לבעלה[194], שענין קידושין הוא שאסורה על כל העולם וכשמזנה נאסרת לבעלה[195], או לפי שכל-דתקון-רבנן-כעין-דאורייתא-תקון*[196].

נאמנות עד אחד בה

סוטה, אין עד-אחד* נאמן לאוסרה לבעלה בעודה תחתיו[197]. אחר שגרשה יש מן האחרונים שצדדו בדעת אחרונים אחרים שנאמן, לפי שאינה תחתיו ועדותו אינה מוציאתה ממנו, ואינו חשוב דבר-שבערוה*[198]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינו נאמן[199], לפי שמעשה הזנות שנאמר עליו איסור טומאה[200], חשוב דבר שבערוה[201] או לפי שכל עדות ע אשת איש החמורה חשוב דבר שבערוה[202]. להתירה לו, יש מן האחרונים שכתבו שאינו נאמן[203], לפי שחשוב דבר-שבערוה*, שעל הסוטה אמר הכתוב: כי מצא בה ערות דבר[204], ומכתוב זה דורשים בגזרה-שוה* דבר דבר מן הכתוב על פי שנים עדים יקום דבר[205] שאין דבר שבערוה פחות משנים[206]. ויש מן האחרונים שכתבו שעד אחד נאמן להתירה לבעלה[207], לפי שאינו מוציא אשה מתחת בעלה ולאסרה עליו, ואין בה אלא איסור לא-תעשה*[208], אינו חשוב דבר שבערוה[209], ועוד שעל מעשה הזנות אומר שלא היה כלל ואין כאן דבר שבערוה[210].

לאוסרה על הבועל, יש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שלענין לאסרה על בעלה אינו נאמן, לאסרה על הבועל נאמן, שאינו חשוב דבר שבערוה[211].

על נאמנות עד אחד בסוטה אחר קינוי וסתירה, ע"ע וע' קנוי וסתירה. על עדות על אשת איש שזינתה, אם צריכה להאמר בפני הבעל והאשה, ע"ע עדות. על חיוב מיתה על זנות, ע"ע חיבי מיתות בית דין[212].

בספק על ידי קינוי וסתירה

ספק סוטה, שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה[213], אסורה עליו[214], מן הכתוב: ונטמאה[215], ודורשים שאשת איש שאחרי קינוי וסתירה ספק זינתה, אסורה[216], שאסרה הכתוב עד שיתברר הספק על ידי השקאתה[217], ואף על פי שהיה לנו להתירה מחמת שיש לה חזקת התר[218], מכל מקום אסורה, לפי שהספק בה כודאי[219], וחזקה* לא נאמרה אלא בספק[220], או לפי שהורעה החזקה מחמת הקינוי והסתירה[221], שיש רגלים לדבר[222], או לפי שעל דיני סוטה, חזקה אינה מועילה[223]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף בלא חזקה היה לנו להתירה, לפי שעל ידי הקינוי והסתירה אינו מתעורר ספק כלל, שהרי אין אוסרים על היחוד*[224], ובקינוי וסתירה חידשה התורה שאסורה[225]. על גדר האיסור, עי' להלן[226].

על הקינוי והסתירה הגורמים לדיניה, ע"ע קנוי וסתירה. על ברור הדבר על ידי השקאתה מי סוטה ודיניה, ע"ע השקאת סוטה. על המגילה הנמחית במי סוטה, ע"ע מגילת סוטה. על מנחתה ודיניה, ע"ע מנחת סוטה.

שם האיסור

באיסורה לבעלה נחלקו ראשונים: יש מן הראשונים שכתבו שיש בה לא-תעשה*[227] – הנאמר לענין סוטה ודאית[228] - ולוקה עליה, לפי שספק בה כודאי[229], שלדעתם היינו שנוקטים שזינתה ודאי[230]. ויש מן הראשונים שכתבו שאינה בלאו גמור, לפי שהוא ספק אם נטמאה[231], לפי שלדעתם ספק כודאי שנאמר בה, אינו אלא שנתחדש בה דין ודאי[232], וסוברים שאינו אלא לענין הדינים הכתובים בפרשתה, ולא תעשה שאינו כתוב בפרשתה, אין לענינו דין ודאי[233]. ולדעתם וכן כתבו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים יש בה איסור עשה*, מן הכתוב: ונטמאה[234], הנאמר לאסור את הבעל[235]. ולדעתם כתבו ראשונים שלוקה מכת-מרדות*[236].

גדר האוסר

בגדר האוסר יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא משום קפידת הבעל[237]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא משום ביאת איסור[238].

ספק כודאי

איסור הסוטה בספק שעל ידי קינוי וסתירה הוא כודאי[239], לפי שרגלים לדבר שנבעלה[240]. יש מן האחרונים שכתבו שהתורה הגדירה את איסורה כאיסור טומאה[241], ועליו נאמר שהוא כודאי[242], ויש מן האחרונים שכתבו שהוא חידוש באיסור סוטה שהוא כודאי[243], שהרי אסרתה תורה כנגד החזקה, לסוברים שיש לה חזקת התר[244], או לסוברים שחזקת התר שלה התערערה[245], שהרי אסרתה התורה לבועל אף באופן ששניהם טוענים בודאי שלא נטמאה[246], או שהרי אסרתה התורה מפורש לתרומה, ואף על פי שבלא איסור מפורש אסורה מספק[247]. בגדר האיסור כודאי כתבו אחרונים שיש מן הראשונים סוברים שהוא שמחזיקים שזינתה ודאי[248], ויש ראשונים סוברים שהוא אסור אף אם לפי האמת לא נבעלה[249], שאף שהוא ספק, גזרה התורה שיש בה דין ודאי[250], והוא איסור בפני עצמו – מן הכתוב: ונטמאה הנאמר בספק סוטה[251] - שבספק יש איסור ודאי[252]. ויש מן הראשונים שכתבו שלענין דינים שהם חומרא, נאמר שהיא כודאי[253]. ויש מן האחרונים שכתבו שרק על דינים שאמרה התורה טומאה, הוא כודאי, אבל לענין שאר איסורים, כגון איסור זונה, לא נאמר שהוא כודאי[254]. וע"ע ספק טומאה. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים בירושלמי שאינו דין מיוחד כודאי, אלא שמשום הקינוי והסתירה שהם רגלים לדבר, נוטה הדבר לאיסור[255].

ספק ברשות הרבים

סוטה שנסתפק לנו אם זינתה ברשות-הרבים*, יש מן האחרונים שמשמע מדבריהם שמותרת[256], לפי שלדעתם איסורה הוא איסור טומאה[257]. ויש מן האחרונים שכתבו שבאופן שחשובה סתירה[258], אסורה, ובאופן שאינה חשובה סתירה[259], מותרת, לפי שלדעתם איסורה הוא חידוש באיסור סוטה[260], ולענין איסורים לא נאמר חילוק בין רשות היחיד לבין רשות הרבים[261]. ויש מן האחרונים שכתבו שזנות חשובה לעולם כרשות-היחיד*[262]. וע"ע ספק-טומאה.

ספק באין דעת לישאל

ספק סוטה שאין לבועל ולסוטה דעת לישאל[263], יש מן האחרונים שכתבו שמותרת[264], לפי שלדעתם איסורה הוא איסור טומאה[265], ובטומאה כל שאין בו דעת לישאל, טהור[266]. ויש מן האחרונים שכתבו שאסורה, לפי שלדעתם איסורה הוא חידוש באיסור לטומאה[267], ולענין איסורים לא נאמר חילוק בין אין בו דעת לישאל לבין יש בו דעת לישאל[268].

ספק בלא קינוי וסתירה

ספק סוטה, שנסתפק הדבר בלא קינוי וסתירה, אם חשוב כודאי, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים, יש מן האחרונים שכתבו וכן כתבו אחרונים בדעת ר' יוחנן בירושלמי[269] שאינו כודאי[270], לפי שאין רגלים לדבר[271], או לפי שספק כודאי הוא מדיני הקינוי, וכשאין קינוי לא נאמר דין ודאי[272] או לפי שהסוטה לא גרמה לעצמה להאסר[273] או לפי שבלא קינוי וסתירה אינו חשוב שהוחזק ספק, שלא נחשדו בנות ישראל על העריות*, וכל שלא הוחזק ספק, לא שייך ספק כודאי[274]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו וכן כתבו אחרונים בדעת סתם ירושלמי[275] שהוא כודאי[276]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבאופן שהספק נולד בהיותה אשת איש, הספק כודאי, ובאופן שהספק הוא אם זינתה קודם היותה אשת איש, לדעת סתם ירושלמי[277], הוא כודאי, ולדעת ר' יוסי בירושלמי[278] וסתם בבלי[279], אינו כודאי[280]. ויש מן האחרונים שכתבו שבספק אם ברצון או באונס, אינו כודאי, לפי שאינו ספק טומאה שלכל הצדדים היתה טומאה, שאף לצד האונס נטמאה, אלא שהאונס מתירה[281], ובשאר ספקות, הוא ספק טומאה ואסורה כודאי[282].

בנסתרה עם שנים

קינא לה בעלה שלא להסתר עם שנים[283], ונסתרה עם שניהם כאחד, לסוברים שאסורה לשניהם[284], יש מן האחרונים שכתבו שבאופן שנסתרה כדי טומאה לאחד, אינה אסורה כודאי אלא ככל ספק-אסור*, לפי שאי אפשר שאסורה לשניהם[285], ואין מעמידים אותם על חזקת התר[286], לסוברים שיש לאשת-איש* חזקת התר לאחר התרה מבעלה[287], לפי שהוא ספק אחד על שניהם[288]. ויש מן האחרונים שכתבו שאסורה כודאי, שבמקום שאין חזקת התר, חידשה התורה שאסורה אף באופן שודאי אינו יכול להיות[289].

על ידי קטן

סוטה שבעלה קינא לה מקטן בן תשע[290], שביאתו ביאה[291], ונסתרה איתו, נאסרת לבעלה[292]. קטן פחות מבן תשע, אינה נאסרת[293], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא מסברא[294], שאין ביאתו ביאה לכל דבר[295], וכל ביאה שאינו חייב מיתה בה, אינו נאסר בה[296]. ויש מן הראשונים שכתבו שנתמעט מן הכתוב: איש[297], לפי שלדעתם אף בביאה שאינו חייב בה מיתה אפשר שנאסרת על בעלה, לפי שמקפיד על כך[298], ומשום מיעוט הכתוב בלבד מותרת[299].

בא עליה באיסור

סוטה שבעלה בא עליה באיסור, יש מן האחרונים שכתבו שאין לה לסייע לו, אף שיודעת שטהורה היא, לפי שלדעתם איסורה לו הוא ודאי, אף אם לפי האמת לא נטמאה[300].

סוטה שבא בעלה עליה קודם ששתתה, שנעשית זונה*, לסוברים כן[301], ונתברר בעדים לאחר מכן שלא נטמאה, יש מן האחרונים שכתבו שחשובה זונה, לפי שבשעה שבא עליה היה איסורה ודאי[302]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינה חשובה זונה, לפי שרק בספק היה לנו להחזיקה שאסורה לבעלה כודאי זינתה[303], וכל שנתברר שלא זינתה נתברר שלא היתה אסורה כלל[304].

איסור לסוטה שיודעת שטהורה

סוטה ספק שהיא עצמה יודעת שלא זינתה, יש מן האחרונים סוברים שאסורה לבעלה, לפי שלדעתם איסור סוטה הוא איסור בפני עצמו שכל שקינא לה בעלה ונסתרה, אסורה[305]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים שלפי שבעלה עובר איסור, לפי שעליו אסרה התורה שאינו יודע[306], אף היא אסורה מן הכתוב: איש איש[307] ודרש ר' עקיבא שאסורה אשה כאיש[308]. ויש מן האחרונים סוברים שכל שהיא יודעת האמת ואין לה ספק, מותרת, לפי שלא נאמר איסור אלא למסופק בדבר[309].

האיסור לבועל ולנסתר עמה

אשת איש שזינתה או שבעלה קינא לה ונסתרה, אסורה על הבועל או הנסתר עמה[310]. שנאמר: ונטמאה[311], ודורשים ו המיותר, שכשם שנטמאה לבעל נטמאה אף לבועל או לנסתר עמה[312], או שנאמר פעמים נטמאה[313], ודורשים אחד לבעל ואחד לבועל או לנסתר עמה[314].

שם האיסור

בשם האיסור לנסתר עמה נחלקו ראשונים ואחרונים: יש מן הראשונים סוברים שהוא בלא-תעשה[315]. ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שהוא איסור עשה*[316]. ויש הסוברים שהוא אזהרה, ואין לה עיקר מן התורה[317].

גדר האיסור

בגדר האיסור לבועל, יש מן האחרונים סוברים שהוא משום שאסר אותה על בעלה[318]. ויש מן האחרונים סוברים שהוא משום מעשה הטומאה שעשה[319].

אסורה עד שתשתה

סוטה שקינא לה בעלה ונסתרה, אסורה לנסתר עמה עד שתשתה מי-סוטה*[320], וכל שלא שתתה, אף על פי שהוא מחמת הבעל, כגון שאמר איני משקה[321], אסורה[322], שאין לה תקנה אלא בשתית המים[323]. בזמן הזה, שאין השקאת מי סוטה, אסורה לו לעולם[324].

בטוענים ודאי שטהורה

סוטה שקינא לה בעלה ונסתרה, וטוענים האשה והנסתר עמה שלא נטמאה, ואין הבעל רוצה להשקותה[325], יש מן האחרונים שכתבו שאסורים[326], לפי שעשתה התורה את האיסור כודאי[327] או לפי שהוא איסור מחודש לנסתר עמה, לפי שמחמתו אסורה לבעל[328]. ויש מן האחרונים שכתבו שכל שאסורה מחמת הבעל שאינו רוצה להשקותה, וטוענים ודאי שלא נטמאה, מותרת לנסתר עמה[329].

הוא מזיד ואשת ישראל שוגגת או אנוסה

אשת ישראל שזינתה שוגגת או אנוסה – שמותרת לבעלה[330] - והבועל מזיד, יש מן האמוראים שנראה בדבריהם וכן כתבו ראשונים ואחרונים שמותרת לבועל[331], שמסברא אין לאוסרה על הבועל כשאינה נאסרת על בעלה[332], או לפי שהכל תלוי באשה[333], מן הכתוב: לטמאה בה[334], והיינו לפי שהאיסור לבועל הוא משום טומאת האשה[335], וכל שאינה נאסרת על בעלה, לא נטמאה[336], שאין שם סוטה עליה, שעיקר שם סוטה הוא משום איסורה לבעל, וכשאין שם סוטה עליה, אינה אסורה לבועל[337], או שכך הוא הלימוד מן הכתוב: ונטמאה[338] לאיסור הבעל[339] והבועל[340], שכשם שאסורה לבעל אסורה לבועל[341], שאיסורה לבועל משום שאסרה על בעלה[342]. ויש מן האמוראים בירושלמי שאמרו וכן כתבו אחרונים בדעת אמוראים אחרים בבבלי שאסור בה[343], לפי שהמעשה שלו במזיד, אוסר אותה עליו[344]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאסורה על הבועל משום קנס[345].

כשהבעל מאמינה

אשה שאמרה שזינתה והאמינה בעלה, שאסורה עליו אפילו אם חזרה בה האשה, ששויא אנפשה חתיכה דאיסורא[346], יש מן האחרונים שכתבו שאף על הבועל, אף על פי שמכחיש, אסורה, הואיל ונאסרה מחמתו על בעלה[347].

כשהבעל אינו יודע

סוטה שאין הבעל יודע שזינתה, כגון כשאין עדים בדבר, ולפיכך סובר שמותרת לו, כתבו ראשונים שאף לסוברים שכשמותרת לבעל מותרת לבועל[348], באינו יודע, אסורה לבועל[349], שלפי האמת אסורה לבעל[350]. ויש מן האחרונים שכתבו שכל שאין הבעל יודע שאשתו זינתה, ולכך בפועל מותרת לו, לסוברים שכשמותרת לבעל מותרת לבועל[351], אף לבועל מותרת[352].

הוא מזיד ואשת כהן אנוסה

אשת כהן שנאנסה והבועל מזיד, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאסור בה[353], לפי שנאסרה לבעלה כהן[354], וכל בועל שמחמתו נאסרה אשה על בעלה, נאסר בה[355]. ויש מן האחרונים שכתבו שמותרת[356], לפי שהאיסור לבועל התלוי באיסור לבעל נאמר באשת ישראל, ואין לך בו אלא חידושו שהיא ברצון[357] או לפי שהמיעוט שנאמר על אונס[358], על כל הפרשה נאמר[359].

אשת כהן שנאנסה, שהיתה אסורה לבעלה כהן, כגון שנאנסה קודם לכן, יש מן האחרונים שכתבו שמותרת לבועל שני, שהרי לא אסרה על בעלה[360]. ויש מן האחרונים שנסתפקו בדבר[361].

הוא שוגג והיא מזידה

סוטה שהיה בועלה שוגג, יש מן האמוראים בירושלמי וכן יש מן הראשונים שפסקו שאסור בה[362], מן הכתוב: לטמאה בה[363], לפי שכל שאסר אותה לבעלה אסור בה[364].

בועל שני

סוטה האסורה, וזינתה שנית עם בועל שני, יש מן האחרונים שכתבו שמן התורה מותרת לשני, לפי שלא אסרה על בעלה, שהיתה כבר אסורה עליו משום הבועל הראשון[365], ומהם שכתבו שאסורה משום קנס[366]. ויש מן האחרונים שכתבו שאסורה על השני[367] ואפילו הוא שוגג אם היא מזידה[368], לפי שלדעתם האיסור לבועל הוא משום המעשה שלו[369] או לפי שאף הזנות עם השני היא סיבה לאסרה על בעלה[370].

בגוי שנתגיר

בועל גוי שנתגיר, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שמותר בה[371], לפי שביאתו אינה חשובה ביאה[372], או לפי שהיתה אסורה עליו קודם שבא עליה[373], או לפי שגר* שנתגיר כקטן שנולד[374]. ויש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שאסור בה[375], לפי שביאתו חשובה ביאה לענין זה[376], ולדעתם מה שהיתה אסורה עליו אינה מתירתו[377].

באסורה עליו קודם הזנות

בועל, שהסוטה היתה אסורה עליו באיסור אחר קודם הזנות, כגון שהיתה אחות אשתו[378], יש מן הראשונים שנראה בדבריהם שלא נאסר בה באיסור סוטה, ומותר בה כשניתר האיסור האחר, כגון שמתה אשתו וניתר באחותה[379], לפי שאין לדרוש עליה: ונטמאה[380], שהרי בשעת הזנות היתה אסורה עליו[381], או לפי שאין-אסור-חל-על-אסור*[382]. ויש מן האחרונים שנראה בדבריהם שאסור בה[383], שדורשים ונטמאה[384] לזמן שאחר מיתת אשתו[385], או דורשים שנטמאה אם לא היה איסור אחר[386], או שדורשים שנטמאה באיסור של טומאה[387], או סברא שהיא ככל סוטה אלא שאיסורה מיתלי תלי עד שיותר איסור אחות אשה[388].

באסורה לבעל קודם הזנות

סוטה שהיתה אסורה לבעלה קודם הזנות, כגון אלמנה-לכהן-גדול* או ממזרת לישראל, יש מן האחרונים שכתבו לדעת רבא שפרש את המשנה שאלמנה לכהן גדול וממזרת לישראל אינן שותות מי סוטה[389], לענין כתובה*[390], שאינה נאסרת לבועל, לפי שלדעתו האיסור לבועל הוא משום שאסרה על בעלה[391]. ולדעת ר' יהודה מדיסקרתא נאסרת לבועל[392], לפי שלדעתו האיסור לבועל משום מעשה הזנות שלו[393]. ויש מן האחרונים שכתבו שלדברי הכל אסורה משום הכתוב: אחרי אשר הוטמאה[394], שנאמר בכל אשה שנבעלה לאחר[395].

איסורה על ידי שתית מי סוטה

סוטה האסורה על בעלה על ידי קינוי-וסתירה*, שדינה שתשתה מי סוטה[396], שתתה והיתה טהורה, מותרת לבעלה[397]. שתתה ומתנונת והולכת כדרך ניוון סוטה, בבטן וירך[398], אסורה לבעלה[399]. שתתה והיתה מתנוונת והולכת שלא כדרך ניוון סוטה, כגון שראשה ואבריה כבדים, מותרת לבעלה[400]. וע"ע השקאת סוטה[401].

בנתברר שאינה אשת איש

אשת איש שזינתה והתברר שלא היתה אשת איש באותה שעה, כגון שבשעת הזנות היה בעלה מת ונודע לה לאחר הזנות, מותרת לבועל[402].

על אשת איש שספק אם זינתה, אם מעמידים על חזקה, ע"ע חזקה דמעיקרא[403].

לכהן ולתרומה

האיסור לכהן

סוטה, אף באופן שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה[404], אסורה לכהן[405], יש מן התנאים סוברים שדורשים מן הכתוב: ונטמאה הכתוב ארבע פעמים[406], לבעל[407] לבועל[408] ולתרומה[409], ודורשים שאף לכהן אסורה[410], ויש מן התנאים סוברים שאין דורשים אלא מן הכתוב שלוש פעמים, לבעל לבועל ולתרומה, ולכהונה אסורה מקל וחומר מאיסורה בתרומה[411]. יש מן הראשונים שכתבו שסוטה האסורה משום קנוי-וסתירה* הוא איסור מספק[412], לפי שלדעתם איסור לכהן נלמד בקל וחומר מאיסור בתרומה[413], וכיון שלתרומה הוא ספק[414], אף לכהן הוא ספק.

גדר האיסור

בגדר האיסור יש מן האחרונים שכתבו שמה שנטמאה לבעלה היא האוסרתה לכהונה[415]. ויש מן האחרונים שכתבו שמעשה הזנות הוא האוסרה לכהונה[416].

אשת כהן באונס

אשת כהן שנאנסה, אסורה לבעלה, מן הכתוב: והיא לא נתפשה[417], שבאשת ישראל דורשים שבאונס מותרת[418], מיעט הכתוב: היא, שיש אחרת האסורה, היינו אשת כהן[419]. איסורה הוא משום הלאו הנאמר בסוטה ודאית[420], שלא מיעטה הכתוב ממנו[421]. על איסורה משום זונה, ע"ע אשת כהן[422].

אשת ישראל באונס

אשת ישראל שנאנסה רב ששת אמר שאסורה לכהונה[423], בטעם הדבר שאסורה, יש מן הראשונים שכתבו שהאיסור לכהונה הנלמד מן הכתוב: ונטמאה[424] לא נאמר בו מיעוט באונס[425], לפי שלדעתם הטומאה לבעל היא האוסרתה לכהונה[426]. ויש מן הראשונים שכתבו שאסורה מטעמים אחרים[427], לפי שלדעתם מעשה הזנות אוסרה משום טומאה לכהונה[428], ובאונס אינו חשוב מעשה זנות[429]. בדעת רבה שאמר שאשת כהן שנאנסה אסורה לכהונה יש מן הראשונים סוברים שאף אשת ישראל אסורה[430]. ויש מן הראשונים סוברים שאשת ישראל מותרת[431], שמתוך שהותר לבעלה הותרה אף לכהונה[432].

האיסור בתרומה

סוטה, אף באופן שנסתפק הדבר על ידי שבעלה קינא לה ונסתרה[433], אסורה באכילת תרומה[434], מן הכתוב: ונטמאה הכתוב שלוש פעמים[435], ומאחד מהם דורשים שאסורה בתרומה[436]. יש מן הראשונים שכתבו שלסוטה ודאית[437], הוא איסור ודאי, ולסוטה מספק[438], הוא איסור מספק[439], לפי שלדעתם הכתוב נאמר בסוטה ודאי, ובספק סוטה, אף על פי שלענין איסור לבעלה אף בספק סוטה הוא איסור ודאי[440], לענין תרומה וכהונה אינו אלא ספק, וחוששים לאיסור, ואין מעמידים על חזקתה[441], או שלדעתם ספק כודאי הנאמר בסוטה הוא איסור בפני עצמו[442] ואינו נאמר אלא למי שנוגע לו, כגון הבעל, ולמי שאינו נוגע לו, כגון לבית-דין*, נשאר ספק[443]. ויש מן האחרונים שכתבו שהסוטה עצמה שיודעת שלא זינתה, מותרת בתרומה, והאיסור בתרומה הוא כלפי בית-דין, שעליהם למונעה מלאכול תרומה או שלא להאכילה בתרומה[444].

הפסד זכויותיה

סוטה ודאית

סוטה ודאית - אפילו סברה שמותר לזנות[445] - אינה גובה עיקר ותוספת כתובתה ולא אחד מתנאי כתובתה[446]. נכסי-מלוג* הקיימים, אינה מפסידה, שאין קיימים, מפסידה[447]. נכסי-צאן-ברזל*, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה מפסידה, לפי שהוא כמו חוב בעלמא[448]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמפסידה[449], לפי שמיד שהכניסתם לו חשובים ברשותו[450]. ויש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שנכסים הקיימים אינה מפסידה, ואם אינם קיימים, אין מוציאים מהבעל[451]. בטעם שאינם כחוב בעלמא, כתבו אחרונים לפי שמעיקר הדין אינו חייב באחריותם, וחכמים תקנו שחייב[452]. להלכה בין נכסי מילוג ובין נכסי צאן ברזל, הקיימים יש לה, ושאינם קיימים, אין לה[453]. מעות נדוניה שהכניסה לו, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שיש לה, לפי שהוא כמו חוב בעלמא[454]. ויש מן האחרונים שכתבו שחשובים כאינם קיימים, שלהוצאה ניתנו[455]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהמעות עצמם שקבל, חשובים קיימים, ומעות שהוציאם, חשובים אינם קיימים[456], ואפילו לדעתם, חפצים הקיימים שקנה במעות שקבל, חשובים קיימים[457]. בטעם שמפסידה כתבו ראשונים לפי שמעשיה גרמו לה להאסר על בעלה[458], ואין הבעל מתחייב בהם אלא על דעת שלא תזנה תחתיו[459]. בגדר סיבת ההפסד יש מן האחרונים שכתבו שגרימתה לאוסרה לבעלה מפסידה כתובתה[460]. ויש מן האחרונים שכתבו שעצם מעשה זנות מפסידה כתובתה[461]. את מה שהכניסה לו מפסידה משום קנס[462].

ספק סוטה

ספק סוטה שאינה יכולה לשתות מי-סוטה*, משעת סתירה, כגון ארוסה[463] או איסורי לאו[464], אין לה כתובה[465].

מחמת הבעל

ספק סוטה שאינה יכולה לשתות מי סוטה מחמת הבעל, כגון מת הבעל[466], וטוענת ברי שטהורה, בית הלל אומרים אין לה כתובה[467], שכיון שעשתה אותה התורה ספק – היינו שספק סוטה כודאי[468] - אינה נאמנת בטענת ברי[469]. או לפי שאסרה עצמה בפשיעותה, וכל שאין לה טענה שישקנה ויברר[470], אינה גובה כתובה[471]. ובית שמאי אומרים גובה כתובתה[472], לפי שבשעת סתירה ראויה לשתיה[473].

בזמן הזה שאין השקאת מי-סוטה*[474], מפסידה כתובתה, לפי שהיא גרמה להאסר, שנסתרה בזמן שאינה יכולה ליבדק[475].

קטנה

קטנה שזינתה, לסוברים שפיתוי קטנה אונס[476], יש לה כתובה, ולסוברים שפיתוי קטנה חשוב רצון ואסורה לבעלה[477], אינה מפסדת אלא עיקר כתובה ותוספת, אבל מה שהכניסה לו, אינה מפסידה, שאין קנס בקטנה[478], או לפי שהם ברשותה, שקטנה אינה יכולה להקנות[479].

אנוסה

אשת איש שנאנסה, אפילו אשת כהן שנאסרת עליו[480], יש לה כתובה[481], לפי שנסתחפה שדהו[482], שקדושתו אוסרתו בה[483].

שוגגת

סוטה בשגגה, שסברה שבעלה הוא, אפילו באשת כהן שנאסרת עליו[484], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה מפסידה כתובתה[485].

מחזיר סוטתו

מחזיר ספק סוטתו, לסוברים שאינה נעשית זונה* בביאתו[486], או מחזיר סוטתו אמרו בגמרא שנחלקו תנאים אם יש לה כתובה: לסוברים בטעם ששניות* אין להם כתובה משום שהוא איסור מדברי חכמים[487], מחזיר סוטתו שהוא איסור מן התורה, יש לה כתובה[488], ולסוברים בטעם ששניות אין להם כתובה משום שהיא מרגילה אותו לעבירה[489], אף במחזיר סוטתו אין לה כתובה, לפי שהיא מרגילתו לעבירה[490], שהרי אינה נעשית זונה[491], ואין הולד פסול[492].

תפיסת קידושין

סוטה שגרשה בעלה והחזירה, תופסים בה קדושין*[493], מן הכתוב: להיות לו לאשה[494]. סוטה שנתקדשה לבועלה, יש מן הראשונים שכתבו שתופסים לו בה קידושין[495]. ויש מן הראשונים שכתבו שלא תופסים לו בה קידושין, לפי שלא נאמר עליו הויה בכתוב[496].

ממזר

בן הסוטה מבעלה, יש מן הראשונים שכתבו שהוא ממזר* מדברי חכמים[497]. ויש מן הראשונים שכתבו שאינו ממזר[498], שלא קנסו בה חכמים[499].

סוטה דרבנן

סוטה מדרבנן היא אשת איש שהעידו על בעלה שמת ונישאת לאחר, ובא בעלה, שמן התורה מותרת לחזור לבעלה ומדרבנן אסורה לו[500].

אשת איש שעד-אחד* העיד שבעלה מת והתירוה לינשא, ונישאת לאחר – אפילו - ובא בעלה, תצא מזה ומזה[501], שהיא כסוטה[502], וגזרו חכמים לאסרה[503]. יש מן האחרונים שכתבו שלפרוש ממנה בלבד אינו מועיל, וצריכה לצאת בגט[504]. ויש מן האחרונים שכתבו שכשאין האשה תובעת גט, פורש ממנה בלבד[505]. בטעם הדבר שצריכה לצאת מן הראשון בירושלמי אמרו וכן יש מן הראשונים שכתבו בדעת תנאים שקנסוה לצאת מבעלה, לפי שנישאת לאחר בלא שבדקה היטב אם בעלה מת[506], ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו לפי שהיא פושעת[507], ויש מן הראשונים שכתבו בדעת תנאים שכדי שלא יאמרו שהראשון מחזיר גרושתו, שהרי צריכה גט מן השני[508], אסרוה לראשון[509]. קדשה השני ולא נשאה, מותרת לחזור לראשון[510], ואין חוששים שמא יאמרו גרשה הראשון ונשאה השני, ונמצאת אשת איש נישאת בלא גט, לסוברים כן[511], לפי שאין קונסים[512], שלא עשתה איסור[513], או לפי שתולים שיאמרו קידושי טעות היו, או תנאי היה בקידושיה ולא נתקיים[514]. נכנסה לחפה* ולא נבעלה, יש מן הראשונים ואחרונים בדעת ראשונים שכתבו שאסורה לראשון[515], לפי שאף חופה היא נשואין*[516], ואין תנאי* בנישואין[517], ואין לתלות שיאמרו שתנאי היה בנישואין[518]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמותרת לראשון, שלא עשתה איסור[519].

צריכה גט

סוטה דרבנן היוצאת מן הראשון ומן השני[520], לדעת סתם משנה צריכה גט מזה ומזה[521], מן הראשון צריכה גט לפי שהיא אשתו[522], בטעם שצריכה גט מן השני, יש מן הראשונים שכתבו גזירה שמא יאמרו גרשה הראשון ונשאה השני, ונמצאת אשת-איש* נישאת בלא גט[523], ואין תולים שיאמרו קידושי השני קדושי טעות, משום קנס[524], כדי לעגן אותה שלא תנשא בלא גט[525] או כדי לחזק האיסור על הראשון[526]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שעיקר הטעם הוא כדי לחזק איסורו של הראשון, שכל שהשני לא נתן גט אסורה על הראשון והולד ממנו ממזר[527], ובצרוף לטעם שיאמרו גרש זה ונשאה השני ונמצאת אשת איש יוצאת בלא גט[528]. לדעת סתם גמרא לדעת ר' שמעון אינה צריכה גט מן השני, לפי שלדעתו אינה אלא כאשת איש שזינתה במזיד[529].

כתובה

סוטה דרבנן, מן השני אין לה כתובה[530], לפי שאינה אשתו[531]. נטלה כתובה ממנו קודם שבא הראשון, אינה מוציאה ממנו[532]. מן הראשון, לדעת סתם משנה מפסידה את כתובתה[533], לסוברים שכתובה מדברי חכמים[534], לפי שתקנו כתובה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה[535], וזו רצו חכמים שתהיה קלה בעיניו להוציאה[536], ואפילו לסוברים שכתובתה מן התורה[537], מפסידה, משום קנס[538]. אפילו תפשה, מוציאים ממנה[539]. לדעת ר' יוסי יש לה כתובה*[540]. להלכה אין לה כתובה[541]. וע"ע כתובה[542].

תנאי כתובה

סוטה דרבנן, תנאי-כתובה* דהיינו מזונות ובלאות ופדיונה וכתובת-בנין-דיכרין*, מפסידה[543], לפי שתנאי כתובה ככתובה[544], וקנסו אף על זרעה[545]. בלאות קיימים, שסתם סוטה אינה מפסידה[546], יש מן הראשונים שכתבו שאף סוטה דרבנן אינה מפסידה[547]. ויש מן הראשונים שכתבו שמפסידה[548], לפי שהחמירו בה, לפי שהיא קרובה לטעות ולסמוך על העד[549].

בת ישראל או לוי או כהן

סוטה דרבנן, שהיתה בת ישראל* נפסלת מן הכהונה*[550], לפי שהיא זונה*[551]. היתה בת לוי*, נפסלת מן המעשר*[552] משום קנס[553]. היתה בת כהן* נפסלת מן התרומה*[554], ואפילו תרומה דרבנן[555].

הולד

סוטה דרבנן, לדעת סתם משנה הולד מן הראשון ומן השני ממזר*[556], מן השני מדברי תורה[557], ומן הראשון מדברי חכמים[558], יש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שהוא משום קנס[559], לפי שעשאוה כאשת-איש* מדבריהם[560] או לפי שעברה על איסורה בו[561]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא משום שלא יאמרו גרשה הראשון ונשאה לשני[562]. ר' שמעון אומר מן הראשון הולד כשר[563]. מת הראשון, יש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שהולד מן השני כשר[564], לפי שלא גזרו חכמים על ולד הבועל כשאין גזירה על ולד הבעל[565]. ויש מן הראשונים שכתבו הולד ממזר מדברי חכמים[566]. גרשה הראשון, יש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שהולד מן השני כשר[567], לפי שאינה אשת איש[568], ולדעתם. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהולד ממזר מדברי חכמים[569], משום שעברה על איסורה בו[570], וקנסוה[571] כדי שתבדוק קודם שתינשא[572]. גרשה השני, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהולד מן הראשון כשר[573], לפי שאין זנותה קיימת[574], ולפי שאיסורו קל, שלא שייך בו כלל ממזר מן התורה[575]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהולד ממזר[576].

ירושה

סוטה דרבנן לדעת סתם תנאים בתוספתא וכן יש מן הראשונים שכתבו בדעת תנאים במשנה שאין בעלה הראשון ולא השני יורשים אותה[577], לפי שלדעתם ירושת-הבעל* מדברי חכמים[578], וכדי שלא לחלק אמרו שכשם שאינו זכאי במציאתה[579] ובמעשה ידיה[580], אינו זכאי בירושתה[581]. ר' אליעזר אומר שהראשון יורשה[582], וכן סתמו הראשונים - מסתימת המשנה[583] - שיורשה, שאין סיבה להפסידו, לפי שלא עשה איסור[584], לפי שלדעתם ירושת הבעל מן התורה[585].

מציאתה

סוטה דרבנן, לדעת סתם תנאים אין לבעלה את מציאתה[586], כדי שתהיה איבה בינו לבינה[587]. לדעת ר' אליעזר בעלה הראשון זכאי במציאתה[588], שלא קנסו את הבעל להפסיד, שלא עשה איסור[589]. וע"ע בעל[590].

פירות נכסי מלוג

סוטה דרבנן, פירות נכסי-מלוג* שאכלו בין הראשון ובין השני, אין חייבים לשלם לה[591] - אף לסוברים שאין לה כתובה[592], ופירות נתקנו כנגד פדיונה[593] - משום קנס[594]. פירות שנטל הבעל הראשון ועדין קיימים, אינה מוציאה ממנו, שהיתה לו זכות בהם[595]. פירות שנטל השני ועדין קיימים, מוציאה ממנו, שלא היתה לו זכות בהם מעולם[596]. פירות שאכל השני אחר שבא הראשון, אמרו בירושלמי שמוציאה ממנו[597].

מעשי ידיה

סוטה דרבנן, לדעת סתם תנאים אין לבעלה את מעשי ידיה[598], לפי שנתקנו כנגד מזונותיה[599], ואין לה מזונות[600]. לדעת ר' אליעזר בעלה הראשון זכאי במעשי ידיה[601], שלא קנסו את הבעל להפסיד, שלא עשה איסור[602].

הפרת נדריה

סוטה דרבנן, לדעת סתם תנאים אין בעלה מפר נדריה[603], כדי שאם תדור, תתגנה עליו[604] או לפי שאינה נודרת על דעתו, שהרי עומד לגרשה[605]. לדעת ר' אליעזר בעלה הראשון מפר נדריה[606], שלא קנסו את הבעל להפסיד, שלא עשה איסור[607].

להיטמא לה

סוטה דרבנן, אין בעלה מיטמא לה[608], לפי שאין אדם ניטמא לאשתו האסורה לו[609].

בשני עדים

אשת-איש*, שהעידו שני עדים* שבעלה מת, ונישאת לאחר, ובא בעלה, נחלקו תנאים ואמוראים בדעת תנאים אם קנסו בה: ר' שמעון אומר וכן יש מן האמוראים סוברים בדעת חכמים שמותרת לחזור לו[610], לפי שהיתה אנוסה[611]. ויש מן האמוראים סוברים בדעת חכמים שחולקים שאסורה לו, וצריכה גט[612], שאף בשני עדים קנסו[613], שלא חילקו[614], או לפי שאם היתה מדקדקת היתה יודעת שלא מת, ויש כאן מעילה בבעלה[615]. לשני, לסוברים שמותרת לבעלה הראשון, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמותרת[616]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאסורה[617].

להלכה יש מן הראשונים שפסקו שאסורה לזה ולזה עם כל דיני סוטה דרבנן[618]. ויש מן הראשונים שפסקו שלכתחילה לא תחזור לבעלה הראשון, ואם חזרה, אינה צריכה לצאת[619].

בערוה על השני

סוטה דרבנן, שהיתה ערוה שלא על ידי קדושין*[620] על השני, אינה צריכה ממנו גט[621], לפי שאין חשש שהשני נשאה[622], ואף לסוברים שסוטה דרבנן צריכה גט מטעם איסורו של ראשון[623], כיון שהוא בצרוף החשש שיאמרו שגרש הראשון ונשא השני[624]. היתה ערוה שעל ידי קידושין לשני, כגון שהיתה אחותה מקודשת לו[625], והעידו שמתו בעלה ואחותה, ונשאה בעל האחות - שמותרת לו אחר מיתתה[626] - ובאו בעלה ואחותה, שהיא אשת הנושאה, ונתברר שהיא ערוה עליו, יש מן התנאים סוברים שאינה צריכה גט מן השני ור' עקיבא אומר שצריכה גט מן השני[627], לפי שאף בה חוששים שיאמרו אשת איש יוצאת בלא גט[628], שיאמרו שתנאי היה בקידושי אחותה ולא נתקיים, ובטלו קידושי האחות, ותפסו קידושיה[629]. היתה אחותה נשואה לשני, יש מן האמוראים סוברים שאף לסוברים שבמקודשת, צריכה גט, בנשואה, אינה צריכה גט, שאין חשש שיאמרו שהיה תנאי בנישואי אחותה, לפי שתנאי אינו מבטל נשואין* או שאינו שכיח שיתבטלו נישואין מחמת תנאי[630]. ויש מן הגאונים שכתבו צריכה גט[631], ובדעתם כתבו אחרונים שכשבאה לפנינו, אינה צריכה גט, לפי שרואים כולם שאינה מקודשת, וכשרק שמעו שהיא חייה ואינה לפנינו, צריכה גט, לפי שלא שמעו כולם שהם חיים ויאמרו שיוצאת בלא גט[632]. הלכה כר' עקיבא[633]. פנויה, שהעידו שמתה אחותה ונשאה בעל האחות, לסוברים שבנשואה צריכה גט מן השני[634], יש מן האחרונים שכתבו בדעת הראשונים שאינה צריכה ממנו גט[635]. ויש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שצריכה ממנו גט[636].

זינתה

אשת איש שהותרה על פי עד אחד או שני עדים וזינתה עם אחר ובא בעלה, יש מן האחרונים שכתבו שלבעלה מותרת, לפי שאין חשש שיאמרו גרש זה ונשא זה. לשני אסורה, לפי שעשה איסור[637].

אנסוה להינשא

אשת איש שאנסוה להינשא, מותרת לבעלה הראשון[638].

סברה שלא נתקדשה

אשה שהיה חשש שנתקדשה לאחד וסברה שלא נתקדשה, ונישאה לאחר, תצא מזה ומזה, שהיה לה לברר אם באמת נתקדשה[639]. באיסורה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא מן התורה[640], ויש מן האחרונים שכתבו בבדעת ראשונים שאסורה מדברי חכמים[641]. הורו לה בית-דין* שאין חשש שנתקדשה ומותרת להינשא, יש מן הראשונים שכתבו שמותרת לבעלה[642], לפי שלא היה לה לדקדק, ואינה מועלת בבעלה[643]. ויש מן האחרונים שכתבו שאסורה לו מן התורה[644]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאסורה לו מדברי חכמים[645]. וע"ע הוראת ב"ד: גדרה, ובדעתם יש מן האחרונים שכתבו שקטנה מותרת, שבקטנה לא גזרו[646].

קטנה שספק למי מקודשת

קטנה שבאו עדים שמקודשת לאחד ואביה אומר שקדשה לאחר, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שתצא מזה ומזה[647], לפי שאסורה לבעל ולבועל[648], ויש מן האחרונים שכתבו שאסורה מטעם אחר[649]. ויש מן האחרונים שכתבו שמותרת, לפי שהיא כהורו לה בית דין שמותרת להינשא[650], ואנוסה היא[651].

באשת איש מדברי חכמים

אשת-איש* מדברי חכמים, כגון הנשואה לחרש*[652] או קטנה בת מיאון[653], ונשאה בנישואין מן התורה לאחר, אמרו בירושלמי וכן כתבו ראשונים שתצא מזה ומזה[654], גזירה משום אשת איש מן התורה[655]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שמותרת לבעלה[656], לפי שבקידושין מדברי חכמים לא תקנו שתצא מזה ומזה[657] או לפי שלא עברה איסור מן התורה[658]. ובדעתם יש מן האחרונים שכתבו שהנישאת מחמת ששמעה שבעלה מת, תצא מזה ומזה, שגזרו בה לפי שדומה לאשת איש מן התורה, ששמעה שמת בעלה ונישאת לאחר, והנישאת לאחר שלא מחמת ששמעה שמת בעלה, מותרת לבעלה, שאינה דומה לאשת איש מן התורה שנישאת לאחר חמת ששמעה שמת בעלה, ולפיכך לא גזרו בה[659]. הולד מן השני, יש מן הראשונים שכתבו שאינו ממזר[660], לפי שבנישואין מדברי חכמים די בקנס שתצא[661]. ויש מן הראשונים שכתבו שהוא ממזר מדברי חכמים[662]. קדשה אחר ולא נשאה, אמרו בירושלמי וכן יש מן הראשונים שכתבו שגרשה האחד מותרת לשני[663], ואין חוששים שיאמרו גרשה ונמצא מחזיר גרושתו[664], שהכל יודעים שקידושיהם מדברי חכמים[665]. ויש מן הראשונים שכתבו שאסורה לראשון[666]. וע"ע חרש[667].


הערות שוליים

  1. ↑ שבת קד ב בהשמטות הצנזורה הובא בחינוך מ' שסה.
  2. ↑ עי להלן.
  3. ↑ ע"ע אשת כהן.
  4. ↑ עי' להלן.
  5. ↑ בה"ג סי' לב הל' מיאון (עמ' שמה) ורא"ש יבמות פ"ב סי' ח ותוס' רא"ש ותוס' שאנץ כתובות סג ב בשמו.
  6. ↑ ר"ת יבמות כד ב; רא"ש שם ותוס' רא"ש כתובות שם.
  7. ↑ לאסרה על בעלה ולאוסרה על הנטען.
  8. ↑ ציון 279 ואילך.
  9. ↑ ספרי כי תצא פיסקא רע הובא יבמות יא ב; רמב"ם גירושין פי"א הי"ד; יראה"ש סי' לז; עי' טוש"ע אה"ע יא א. ועי' ציונים 19 211.
  10. ↑ עי' ציון 130. עי' כתובות ט א; רמב"ם שם; יראה"ש שם. ועי' להלן באשת כהן.
  11. ↑ במדבר ה כט.
  12. ↑ משנה סוטה כז ב וברייתא שם כח א ועי' יבמות יא ב.
  13. ↑ דברים כד ד.
  14. ↑ ע"ע מחזיר גרושתו.
  15. ↑ תוס' יבמות שם.
  16. ↑ ספרי כי תצא פיסקא רע הובא יבמות שם.
  17. ↑ יבמות שם.
  18. ↑ יבמות שם; רמב"ם שם; סמ"ג לאוין פב; יראה"ש סי' לז. ועי' חידושי הגר"ח איסו"ב פ"א הכ"ב, שהם שני דיני טומאה לאסור, דין טומאה בסוטה שנתברר ע"י שני עדים שזינתה, ודין טומאה שנתברר ע"י עד א' בקינוי וסתירה, ועי"ש, כמה נפ"מ ביניהם.
  19. ↑ עי' ציון 11 ואילך. תוס' כתובות מ א ד"ה ניתי; תוס' רא"ש שם.
  20. ↑ עי' רשב"א וריטב"א שם, שלא תי' כן.
  21. ↑ רמב"ם שם ולח"מ שם צד א ושו"ת עונג יו"ט סי' קעב בדעתו.
  22. ↑ כס"מ בשם יש מי שפרש בד' הרמב"ם שם.
  23. ↑ ציון 70 ואילך.
  24. ↑ עי' ציון 11 ואילך.
  25. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  26. ↑ דברים כד ד.
  27. ↑ קה"י סוטה סי' ב בד' הרמב"ם סוטה פ"א ה"כ.
  28. ↑ יבמות כד ב; רמב"ם סוטה פ"ב הט"ז; טוש"ע אה"ע יא ב.
  29. ↑ במדבר ה יב. שו"ת מהרי"ק שורש קסז. ועי' שו"ת עמק הלכה ח"א סי' כא בשם לחם יהודה למהר"י עייאש, שתמה שא"א להמציא דרשה, ועי' עמק הלכה שם, בביאור הספרי זוטא במדבר ה יב: שאתה מרבה שאר בני אדם. עי' ציונים 87 93 126 146 ואילך 153 ואילך 157 169 ואילך 613.
  30. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפט; עי' שו"ת שער אפרים סי' עח הגה מבן המחבר ד"ה הנה בהשקפה; לחם יהודה אישות פכ"ד הובא בשו"ת חיים שאל ח"א סי' מח; עי' שו"ת עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע ענף ד (אות יח). ועי' ציונים 152 161 ואילך.
  31. ↑ קוה"ע סי' מה ס"ק ז, ועי"ש, בשם הריטב"א יבמות נו ב.
  32. ↑ רא"ש כלל לב סי' ט; רי"ו תו"א נכ"ג ח"ב (קצד ב) הובא בב"ש סי' יא ס"ק א.
  33. ↑ רא"ש שם; מג"א בתשובה בסוף פירושו על התוספתא בד' תוס' כתובות סג ב הובא ברע"א דלהלן; בית מאיר אה"ע סי' קיז סוף ס"א ורע"א דו"ח כתובות כתבים (עמ' 181) תשובה להר' מאיר וויל בד' הרמב"ם אישות פכ"ד הי"ח ורע"א שם צד ב בד' תוס' זבחים ב ב ובד' תוס' יבמות לו ב תי' א.
  34. ↑ רע"א שם בד' הרמב"ם שם ותוס' יבמות שם.
  35. ↑ רע"א שם בד' תוס' זבחים שם.
  36. ↑ תוס' זבחים שם ורע"א שם צד א בביאורם; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתמ בשם ר"י; שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף קס; רמ"א אה"ע קיז א; רע"א בד' תוס' יבמות שם תי' ב.
  37. ↑ רשב"א שם; רמ"א שם.
  38. ↑ עי' ציון 33.
  39. ↑ רא"ש שם הובא בב"ש סי' קעח ס"ק א.
  40. ↑ עי' ציון 36.
  41. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתמ הובא בח"מ שם ס"ק ח וב"ש שם ס"ק ח.
  42. ↑ תוס' זבחים ב ב ורע"א דו"ח כתובות כתבים (עמ' 181) תשובה להר' מאיר וויל בדעתם.
  43. ↑ עי' להלן: בספק על ידי קינוי וסתירה.
  44. ↑ רי"ו שם הובא בב"ש סי' קיז ס"ק ח.
  45. ↑ רא"ש שם; ב"ש שם.
  46. ↑ עי' ציון 41.
  47. ↑ ב"ש שם.
  48. ↑ ע"ע יבום ציון 1165 ואילך.
  49. ↑ ע"ע קדושין וע' קטן.
  50. ↑ רמב"ן ורשב"א בשם ר"א אב"ד יבמות נא ב; מאירי שם בשם גדולי קדמונינו.
  51. ↑ ויקרא כ י.
  52. ↑ קידושין יט א.
  53. ↑ רשב"א בשם ר"א אב"ד שם.
  54. ↑ מאירי שם; עי' מנ"ח מ' שסה אות יט; מרחשת ח"ב סי' יח.
  55. ↑ עי' רש"י שם צו ב ד"ה ביאת; רמב"ם סוטה פ"ב ה"ב – ג; עי' תוס' ורמב"ן ורשב"א וריטב"א שם נא ב.
  56. ↑ ציון 1222 ואילך.
  57. ↑ ע"ע יבם יבמה ציון 480.
  58. ↑ ע"ע יבום ציון 1221.
  59. ↑ ע"ע ציון 41 ואילך. תוס' יבמות נא ב.
  60. ↑ עי' ציון 188 ואילך. ריטב"א שם בשם יש מתרצין.
  61. ↑ עי' ציון 191.
  62. ↑ עי' ציון 50 ואילך. צ"צ (לובאוויטש) אה"ע סי' לד.
  63. ↑ ע"ע קדושין וע' קטן.
  64. ↑ עי' ציון 59.
  65. ↑ ע"ע הנ"ל. צ"צ (לובאוויטש) שם.
  66. ↑ ע"ע וע' קטן. עי' ציון 97.
  67. ↑ ראשונים ואחרונים דלהלן; שו"ע אה"ע קעח ג דעה ב.
  68. ↑ עי' ציון 130. ע"ע אונס ציון 134 וע' אנוסה ציון 55 ואילך וע' מפתה. יבמות לג ב ור"ן כתובות ט א (ג א) בביאורה ויבמות סא ב ותוס' כתובות ט א ומשל"מ אישות פי"א ה"ח בביאורה; ירושלמי סוטה פ"ב ה"א ומאירי סוטה כד א ומ"מ איסו"ב פ"ג ה"ב ור"ן כתובות שם ושו"ת רדב"ז ח"א סי' סג לדעה א ושערי ציון סי' לג בביאורה ור' יוחנן בירושלמי שם פ"א ה"ב וקר"א סוטה כח א ומשרת משה סוטה פ"ב ה"ד בביאורה; בה"ג סי' לו הל' כתובות; תוס' כתובות ט א ומ ב ונדה מה א ועי' יבמות נא ב; ר' יהונתן כתובות ט א (ג א); שו"ת הרי"ד סי' צד; ראב"ד איסו"ב שם וסוטה פ"ב ה"ד; המנהיג הל' מיאון; רמב"ן יבמות שם; רשב"א יבמות שם וכתובות שם ושו"ת ח"א סי' י; רא"ה שם; תלמידי ר' יונה בשטמ"ק שם; מאירי יבמות לג ב וסא ב וסוטה כד א ונדה מה א; ריטב"א יבמות לג א וכתובות שם ונדה שם; תוס' רא"ש כתובות שם; חי' הר"ן כתובות שם; שו"ת מהרי"ק סי' פא בד' רש"י כתובות ט א ד"ה פחותה ותוס' שם ד"ה אי נמי; קובץ על יד סוטה פ"ב ה"ד; שו"ת משכנות יעקב אה"ע סי' מז בד' ר' מאיר במשנה כתובות כט א, שלקטנה אין קנס.
  69. ↑ ראב"ד שם.
  70. ↑ עמק המלך נערה בתולה פ"א ה"ט. ועי' ציון 108. וע"ע יחוד ציון 1002.
  71. ↑ עי' ציון 133.
  72. ↑ נתיב מאיר איסו"ב שם.
  73. ↑ במדבר ה יד.
  74. ↑ קובץ על יד סוטה שם, ועי' ציון 86.
  75. ↑ ע"ע קטן וע' קטנה.
  76. ↑ שו"ת חת"ס ח"ד (אה"ע ח"ב) סי' קעב
  77. ↑ עי' ציון 85.
  78. ↑ ע"ע קדושי קטנה.
  79. ↑ ע"ע גדולה: הסימנים.
  80. ↑ ע"ע אשת איש ציון 31 וע' קדושי קטנה.
  81. ↑ מרה"פ סוטה פ"ב ה"א בשם רבו הר"ר אריה ליב (אמסטרדם) בד' הרמב"ם שבציון 84.
  82. ↑ ראשונים ואחרונים דלהלן; שו"ע שם דעה א.
  83. ↑ ע"ע אשת איש ציון 31 וע' קדושי קטנה.
  84. ↑ ע"ע אנוסה ציון 57. רמב"ם שם ושם; חי' רע"א כתובות ט א בד' הרי"ף שם
  85. ↑ רמב"ם אסו"ב שם וסוטה שם.
  86. ↑ מ"מ איסו"ב שם לד' הרמב"ם שם, בד' סתם גמ' כתובות ט א, ומה שאמרו פיתוי קטנה אונס, בדרך דחיה אמרו, הובא בכס"מ סוטה שם; שו"ת הרדב"ז שם בד' הירושלמי סוטה פ"ב ה"א לדעה ב; משל"מ אישות פי"א ה"ח ד"ה הן אמת, מכתובות מד א, והיינו שחולקת על הגמ' שבציון 68; מער"ק איסו"ב שם, מקידושין מו א, שלד' הרמב"ם שם פי"ז הי"ג, הוא בקטנה; שירי קרבן סוטה פ"א ה"ב וקר"א סוטה כח א ומשרת משה סוטה פ"ב ה"ד ותוס' רי"ד ירושלמי שם וחי' הגרש"ש כתובות סי' ח ושע"י ש"א פי"ח ואבהא"ז אישות פ"י הט"ו ד"ה והנה האריך וסוטה פ"ב ה"ד ויד המלך שם, לד' בן זומא בירושלמי שם; בית יעקב כתובות ט א; שו"ת משכנות יעקב אה"ע סי' מז בד' חכמים במשנה כתובות כט א שלקטנה יש קנס; קובץ על יד סוטה שם לד' הבבלי סוטה כו א, שדורש מן הכתוב והיא, לענין אחר, ועי' ציון 74; משכנות יעקב סי' מז מסנהדרין שם בד' חכמים כתובות כט, שקטנה יש לה קנס; נחל איתן שם, מסנהדרין שם; לבב דוד איסו"ב שם; ערול"נ יבמות סא ב בד' ר"פ ורנב"י שם; דרך המלך סוטה שם מסנהדרין נה א; או"ש איסו"ב שם מכתובות מ ב ומירושלמי שם פ"ד ה"ה, ומה שאמרו פיתוי קטנה אונס, הוא להו"א; בנין יהושע שם מכתובות לו א ומירושלמי שם פ"ד ה"ה, והיינו שחולקת על הגמ' שבציון 68; בית אבי גדר סוטה שם, ועי"ש, שנחלקו בו חכמים ור"מ כתובות שם; זרע אברהם סי' מז מכתובות ט א; נתיב מאיר איסו"ב שם.
  87. ↑ עי' ציון 29. בית יעקב כתובות ט א.
  88. ↑ עי' ציון 134.
  89. ↑ נתיב מאיר שם.
  90. ↑ שו"ת רדב"ז ח"א סי' סג צד ב; מרכה"מ (חעלמא) איסו"ב שם.
  91. ↑ מגדל עוז איסו"ב שם וסוטה שם, ועי"ש, שהוא ע"פ מה שחילק הרמב"ם אישות פ"ד ה"ז.
  92. ↑ ישועות יעקב אה"ע סי' קעח ס"ק ב; לבוש מרדכי יבמות סי' כו אות ב. ועי' דרך המלך סוטה שם, שהרמב"ם שבועות פ"ב הי"ח, סובר שבגדול על ידי אחר, חשוב רצון, ולדעתו ה"ה קטן.
  93. ↑ עי' ציון 29.
  94. ↑ שו"ת דברי חיים אה"ע ח"ב סי' עב.
  95. ↑ חת"ס כתובות ט א; עי' ערוה"ש אה"ע סי' ו ס"ל.
  96. ↑ עי' ציון 241 ואילך.
  97. ↑ בית מאיר אה"ע סי' ו; בית יעקב שם, ועי"ש, שבה מדובר בסוגיות שבציון 68, שפיתוי קטנה אונס; עמק הנצי"ב נשא פיסקא ז; קוה"ע סי' סו אות ו.
  98. ↑ עי' ציון 86.
  99. ↑ עי' ציון 189. מ"מ איסו"ב שם לד' הרמב"ם שם.
  100. ↑ ע"ע מיאון. מהרי"ט כתובות ט א הובא במרכה"מ (חעלמא) סוטה פ"ב ה"ד ובבית מאיר אה"ע סי' מד ס"א, לד' הירושלמי סוטה פ"א ה"ב; צ"צ (לובאוויטש) אה"ע סי' לד.
  101. ↑ צפנת פענח סוטה שם.
  102. ↑ ע"ע קטנה.
  103. ↑ עי' ציון 84 ואילך.
  104. ↑ עי' ציון 146 ואילך. שו"ת משכנות יעקב אה"ע סי' מז; או"ש איסו"ב שם.
  105. ↑ עי' משל"מ אישות פי"א ה"ח; שו"ת כנסת יחזקאל אה"ע סי' עח צד א; עמק המלך נערה בתולה פ"א ה"ט בד' השטמ"ק כתובות לו א בשם קונטריסים שהוא אונס כקטנה.
  106. ↑ בית מאיר אה"ע סי' ו סי"ד הובא בפ"ת שם סי' קעח ס"ק ז; רע"א שם סי' קעח ס"ג ושו"ת מהדו"ק סי' ריח הובא בפ"ת שם; בינת אדם שער בית הנשים סימן יח (לה) צד א הובא בפ"ת שם; שו"תברית אברהם אה"ע סי' עו-עז; נחל איתן סוטה פ"ב ה"ד; ערוה"ש שם סי' קעח סכ"ח.
  107. ↑ עי' ציון 70.
  108. ↑ עי' שו"ת כנסת יחזקאל שם צד ב ועמק המלך שם בביאורו; עמק המלך שם בד' בעה"מ כתובות שם (יג ב); שו"ת מקום שמואל סי' כה הובא בפ"ת שם; בינת אדם שם צד ב הובא בפ"ת שם.
  109. ↑ עי' משל"מ אישות פי"א ה"ח; עמק המלך נערה בתולה פ"א ה"ט בד' השטמ"ק כתובות לו א בשם קונטריסים שהוא אונס כקטנה; ערוה"ש אה"ע סי' קעח סכ"ח.
  110. ↑ עי' ציון 100.
  111. ↑ עמק המלך שם בד' הבעה"מ כתובות שם (יג ב); צ"צ (לובאוויטש) אה"ע סי' לה.
  112. ↑ עי' ציון 70.
  113. ↑ עמק המלך שם.
  114. ↑ ע"ע מיאון. עי' ציון 100. צ"צ (לובאוויטש) שם.
  115. ↑ ציון 163 ואילך.
  116. ↑ ע"ע שפחה חרופה. מנ"ח מ' שסה אות כ.
  117. ↑ כשנישאת לאחר ואיסורה כשזינתה.
  118. ↑ ע"ע ביאה ציון 131 ואילך וע' קטן. רמ"א אה"ע כ א.
  119. ↑ ע"ע גוי ציון 191 ואילך. ר"ת בתוס' כתובות ג ב וסנהדרין עד ב ומאירי כתובות שם ושטמ"ק שם פי' ב ותרוה"ד סי' ריט צד א וביה"ל ח"ב סי' מ אות ה בדעתו.
  120. ↑ ר"ת שם ושם.
  121. ↑ ע"ע הנ"ל שם. מרחשת ח"ב סי' יח.
  122. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 194. רש"י כתובות כו ב ד"ה אסורה; תוס' שם ושם ג ב בשם ריב"ם; סמ"ק סי' קצ; מאירי שם; ריטב"א שם; רא"ש שם פ"א סי'ד ופ"ב סי' כט ותוס' הרא"ש שם; ר"ן שם כו ב (יא א); אגודה שם סי' כח; תרוה"ד פסקים סי' צב. ועי' פסקי הרי"ד שם ורמב"ן שם והג' ר"פ על הסמ"ק שם ורשב"א שם ורא"ה שם ושטמ"ק שם ושו"ת מהרי"ל סי' פב, שהתירו רק משום אונס.
  123. ↑ ריב"ם בתוס' שם; ריטב"א שם ושטמ"ק שם פי' א ותרוה"ד שם צד ב וזרע יצחק שם ופנ"י שם פי' ב בד' ר"ת; עי' מהרי"ק שורש קסז; קרב"נ שם פ"א סי' ד אות ח.
  124. ↑ עי' ציון 31.
  125. ↑ קוה"ע סי' מה ס"ק ט.
  126. ↑ עי' ציון 29. חת"ס שם בד' ר"ת.
  127. ↑ פנ"י שם פי' א והפלאה שם בד' ר"ת.
  128. ↑ עי' סוטה כו ב.
  129. ↑ במדבר ה יג. שיעורי ר' שמואל סנהדרין עד ב הערה תקכב לד' הרמב"ם שבציון 295.
  130. ↑ יבמות נו ב ועוד; רמב"ם אישות פכ"ד הי"ט ואיסו"ב פי"ח ה"ז; טוש"ע אה"ע ו יא .
  131. ↑ במדבר ה יג.
  132. ↑ יבמות שם; רמב"ם שם.
  133. ↑ נתיב מאיר איסו"ב פ"ג ה"ב צד א. ועי' ציונים 136 71.
  134. ↑ עי' שו"ת זכר יצחק ח"א סי' כד; נתיב מאיר שם צד ב. ועי' ציונים 139 88.
  135. ↑ כתובות נא ב.
  136. ↑ עי' ציון 133.
  137. ↑ נתיב מאיר שם.
  138. ↑ כתובות שם ורש"י ד"ה יצר; רמב"ם אישות שם. וע"ע אונס ציון 127 ואילך.
  139. ↑ עי' ציון 134.
  140. ↑ נתיב מאיר איסו"ב שם.
  141. ↑ ריטב"א יבמות כד ב תי' א.
  142. ↑ ציון 23 ואילך.
  143. ↑ זרע אברהם סי' מז.
  144. ↑ שו"ת מהרי"ק שורש קסז; רמ"א אה"ע קעח ג; שו"ת שער אפרים סי' עח הגה מבן המחבר ד"ה הנה בהשקפה; שו"ת חיים שאל ח"א סי' מח; שו"ת עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע ענף ד (אות יח).
  145. ↑ עי' להלן: סוטה דרבנן. שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפט.
  146. ↑ עי' ציון 29.
  147. ↑ שו"ת מהרי"ק שם.
  148. ↑ שו"ת שער אפרים שם; לחם יהודה אישות פכ"ד לסוברים כן; שו"ת עין יצחק שם.
  149. ↑ ע"ע ציון 18. שו"ת עין יצחק שם. וע"ע הנ"ל ציון 70.
  150. ↑ שו"ת שער אפרים שם.
  151. ↑ קרב"נ כתובות פ"א סי' ד אות ח.
  152. ↑ עי' ציון 30. לחם יהודה אישות פכ"ד הובא במעשה רקח אישות פכ"ד הי"ט ובשו"ת חיים שאל שם.
  153. ↑ עי' ציון 29.
  154. ↑ שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' קסד.
  155. ↑ עי' יבמות לג ב; ירושלמי סוטה פ"ה ה"א; עי' סוטה כח א; רמב"ם אישות פכ"ד הי"ט; רמ"א אה"ע קעח ג.
  156. ↑ עי' ציון 130 ואילך. רמב"ם שם ה"כ, וע"ע אנוסה ציון 33 ואילך.
  157. ↑ עי' ציון 29. עי' שו"ת מהרי"ק שורש קסז.
  158. ↑ ע"ע יהרג ואל יעבר ציון 395 ואילך.
  159. ↑ עי' ציון 29.
  160. ↑ שו"ת מהרי"ק שורש קסז; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קיז; שו"ת חיים שאל ח"א סי' מח.
  161. ↑ עי' ציון 30.
  162. ↑ לחם יהודה אישות פכ"ד הובא במעשה רוקח שם ובשו"ת חיים שאל שם, ועי' שו"ת חיים שאל שם.
  163. ↑ חי' הגר"ש שקאפ כתובות סי' ד.
  164. ↑ שו"ת בית יעקב סי' לט צד א בד' הטור אה"ע סי' כ והב"ח שם בדעתו הובא בשו"ת חיים שאל ח"א סי' מח.
  165. ↑ שו"ת בית יעקב שם צד ב; שו"ת חיים שאל שם.
  166. ↑ שו"ת בית יעקב שם לצד זה.
  167. ↑ עי' ציון 29. שו"ת חיים שאל שם.
  168. ↑ רי"ו תו"א נכ"ג ח"ב (קצד ב); משל"מ סוטה פ"ב הי"ב; ערול"נ יבמות צו ב.
  169. ↑ עי' ציון 131 ואילך. משל"מ שם.
  170. ↑ ויקרא יח כ.
  171. ↑ ירושלמי סוטה פ"ה ה"א וקה"ע שם בביאורו. ועי' משל"מ שם שפרש בענין אחר.
  172. ↑ עי' ציון 29.
  173. ↑ שו"ת שו"מ מהדות"ל ח"ב סי' קלט.
  174. ↑ שו"ת עמק הלכה ח"א סי' כא.
  175. ↑ רמ"א אה"ע כ א, ועי"ש שכן היא ד' הטור שם, ולפיכך חילק בין החייבים מיתה לשאינם חייבים.
  176. ↑ ב"ש אה"ע סי' כ ס"ק ה; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' צד.
  177. ↑ ע"ע ביאה ציון 149 ואילך.
  178. ↑ עי' רמ"א אה"ע כ א.
  179. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  180. ↑ שו"ת שער אפרים סי' עח הגה מבן המחבר ד"ה הנה סהדי.
  181. ↑ ב"ש שם ס"ק ה; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' צד.
  182. ↑ הר"ר יששכר בערמאן הלוי בשו"ת שער אפרים שם ד"ה ושאלתי.
  183. ↑ עי' ציון 117.
  184. ↑ עי' ציון 56.
  185. ↑ עי' ציון 174.
  186. ↑ שו"ת שער אפרים סי' עח (קונ' אחרון); מנ"ח מ' שסה אות א; שו"ת ביה"ל ח"ב סי' מ לד' הרמב"ם סוטה פ"א ה"א וה"ו ופ"ב ה"ב ולד' הטוש"ע אה"ע קעח ב ולד' ר"ת שבציון 119 ולד' גמ' יבמות צב ב וצה ב לבי' תוס' סוטה יח ב ולד' רש"י סוטה כג ב ד"ה ולא נוטלות כתובה; מרחשת ח"ב סי' יח אות ה בד' רש"י יבמות נא ב ד"ה ביאת שני.
  187. ↑ שו"ת שער אפרים שם; ביה"ל שם.
  188. ↑ שו"ת ביה"ל שם לד' תוס' סוטה כג ב ד"ה ושומרת וכו ב ד"ה אבל וד"ה שחוף והרא"ש כתובות פ"א סי' ד.
  189. ↑ ע"ע קדושין וע' קטנה.
  190. ↑ ע"ע גרושין: גרושין בגט פסול.
  191. ↑ ריטב"א יבמות נא ב בשם יש מתרצין; מ"מ איסו"ב פ"ג ה"ב; מהר"י באסאן סי' פ הובא במשל"מ אישות פי"א ה"ח ד"ה וראיתי לדקדק בסברת הרמב"ן בד' הרמב"ם גרושין פי"א ה"ו והראב"ד הובא בס' הזכות יבמות פי"ג (לח א) וברא"ש שם סי' ז ובד' הרא"ש שם והטור אה"ע קנה ורי"ו תא"ו נכ"ב ח"ה; ב"ש סי' קעח ס"ק ב בד' הרמב"ם שבציון 85; בית הילל שם סי' מד ס"א; ברכ"י שם סי' י ס"ק א בד' הרמב"ם גרושין פ"י ה"ב והראב"ד והרא"ש הנ"ל והרשב"א מגילה טו א; צ"צ (לובאוויטש) שם סי' לד צד א; צפנת פענח סוטה פ"ב ה"ד בד' רש"י יבמות נא ב ד"ה ביאת.
  192. ↑ מ"מ שם; מהר"י באסאן שם בד' הראב"ד הובא ברא"ש יבמות שם והרא"ש שם והטור אה"ע קנה ורי"ו שם; (לובאוויטש) אה"ע סי' לה לד' רש"י נדה נב א ד"ה והיא צד א.
  193. ↑ מהר"י באסאן שם, ועי"ש, שלא תהיה חמורה יותר מיבמה שזינתה, עי' ציון 117; בית הילל שם; ברכ"י שם סי' י ס"ק א בד' הרי"ף בשו"ת סי' קא (בילגוריי) הובא ברמב"ן ורשב"א גיטין פו א וברא"ש שם פ"ט סי' ו; צ"צ (לובאוויטש) שם לצד זה.
  194. ↑ ב"ח שם סי' קעח ס"ב; בית שמואל שם סי' מד ס"ק ב; בי"מ שם ס"א בד' רש"י יבמות נא ב ד"ה ביאת ובד' המהרי"ט כתובות ט א, שבזנות מותרת משום שהיא כמיאון; עמק המלך נערה בתולה פ"א ה"ט בד' השיטמ"ק בשם השיטה ישנה והמהרי"ט כתובות שם; עצי ארזים אה"ע שם ס"ק ד לד' הסוברים שבסברה שמת ונישאת לאחר תצא מזה ומזה, עי' ציון 652; צ"צ (לובאוויטש) אה"ע שם צד ב וסי' לד.
  195. ↑ צ"צ שם.
  196. ↑ תוס' יבמות נא ב, ועי' ציון 59.
  197. ↑ ע"ע דבר שבערוה: בזנות. כתובות ט א; רמב"ם אישות פכ"ד הי"ח; טוש"ע אהע"ז קעח יח. ועי' שו"ת אחיעזר ח"א אה"ע סי' ו.
  198. ↑ שו"ת אחיעזר שם בד' הנוב"י מהדו"ק אה"ע סי' יא.
  199. ↑ שו"ת אחיעזר שם.
  200. ↑ עי' ציון 11 ואילך.
  201. ↑ שו"ת אחיעזר שם, ועי"ש בשם שו"ת רע"א סי' קכה.
  202. ↑ שו"ת אחיעזר שם לד' נתיה"מ בשו"ת רע"א שם.
  203. ↑ נוב"י שם צד ב; אבנ"מ סי' י ס"ק ב.
  204. ↑ דברים כד א.
  205. ↑ שם יט טו.
  206. ↑ ע"ע דבר שבערוה ציון 2 ואילך. אבנ"מ שם.
  207. ↑ נוב"י שם צד א.
  208. ↑ עי' ציון 18.
  209. ↑ שו"ת אחיעזר שם בד' הנוב"י הנ"ל.
  210. ↑ שו"ת אחיעזר שם.
  211. ↑ שו"ת רע"א קמא סי' קכד.
  212. ↑ ציונים 232, 243 ואילך
  213. ↑ ע"ע קנוי וסתירה.
  214. ↑ ע"ע השקאת סוטה. משנה סוטה ב א וברייתא שם כח א; רמב"ם סוטה פ"א ה"ב; טוש"ע אה"ע קעח א.
  215. ↑ במדבר ה כט.
  216. ↑ ברייתא שם.
  217. ↑ ע"ע השקאת סוטה. רש"י שם ד"ה שעל הספק.
  218. ↑ ע"ע חזקה ב (דמעיקרא): הענינים הנדונים בחזקה. עי' ציון 400. עי' תוס' שם כט א ד"ה שכן; מהרש"א שם כח א על תוס' ד"ה מה.
  219. ↑ עי' ציון 236 וע"ע הנ"ל ציון 89 ואילך.
  220. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 93 וכעין זה שם ציון 386. שערי ציון סי' לג; שו"ת עונג יו"ט סי' קעא.
  221. ↑ תוס' חולין ט ב וסוטה כה ב ועי' תוס' נדה ב א; ש"ש ש"א פט"ו לענין חזקת הגוף. ועי' ציון 248.
  222. ↑ פנ"י כתובות ט א בתוס' ד"ה לא צריכא; חת"ס ח"ג (אה"ע ח"א) סי' קלא (החלק הב). ועי' ציון 237.
  223. ↑ עי' ש"ש ש"ו פכ"ג.
  224. ↑ עי' ציון 8.
  225. ↑ חי' הגר"ח יבו"ח פ"ו הי"ט.
  226. ↑ ציון 236 ואילך.
  227. ↑ תוס' יבמות יא ב ד"ה מאי ופה ב סוף ד"ה ולרבי מתיא ועי' תוס' מט ב וכתובות מ א ד"ה ניתי; רשב"א שם יא ב.
  228. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  229. ↑ עי' ציון 246. תוס' שם יא א ד"ה צרת סוטה תי' א וקוה"ע סי' טו אות י בדעתם ושם ב ד"ה מאי ורשב"א שם וקוה"ע שם אות כג בדעתם; ראב"ד איסו"ב פ"א הכ"ב וש"ש ש"א פי"ג בדעתו.
  230. ↑ עי' ציון 241. כתבי הגר"ח סוטה כז ב.
  231. ↑ תוס' יבמות יא א תי' ב וקוה"ע שם אות יא בביאורם; מ"מ גירושין פי"א הי"ד בד' הרמב"ם שם.
  232. ↑ עי' ציון 243 ואילך.
  233. ↑ כתבי הגר"ח סוטה כז ב; קוה"ע שם אות כג.
  234. ↑ במדבר ה כט.
  235. ↑ עי' ציון 211 ואילך. עי' תוס' יבמות שם תי' ב ושם ג ב ד"ה לפי ושם סט א וכתובות שם וסוטה כח א; משל"מ אישות פ"א ה"ח בד' תוס' יבמות יא א ורא"ש שם סי' ד; עי' עונג יו"ט סי' קעב בד' הרמב"ם שם.
  236. ↑ רמב"ם שם.
  237. ↑ שו"ת ביה"ל ח"ב סי' מ אות ד – ה בד' הרמב"ם סוטה פ"א ה"א – ו. ועי' ציון 295 ואילך.
  238. ↑ שו"ת ביה"ל שם בד' תוס' סוטה כו ב. ועי' ציון 292 ואילך.
  239. ↑ ברייתא סוטה כח א. ועי' ציונים 226 325 300 466.
  240. ↑ נדה ג א לד' ר"ש; חי' הגר"ח יבו"ח פ"ו הי"ט. ועי' ציון 219.
  241. ↑ עי' ציון 212 ואילך.
  242. ↑ ש"ש ש"א פי"ג. ועי' ציונים 250 258 274.
  243. ↑ שו"ת עונג יו"ט סי' קעא; שו"ת אחיעזר ח"א סי' ז אות ב; שער"י ש"א פט"ז-יז. ועי' ציונים 253 260.
  244. ↑ עי' ציון 215.
  245. ↑ עי' ציון 218.
  246. ↑ עי' ציון 328 ואילך.
  247. ↑ שו"ת עונג יו"ט שם.
  248. ↑ כתבי הגר"ח סוטה כז ב, צד א; שו"ת אחיעזר ח"א סי' א צד א; קוה"ע סי' טו אותיות ט-י בד' תוס' יבמות יא א תי' א.
  249. ↑ תוס' סוטה כח א. ועי' ציון 298.
  250. ↑ שו"ת רע"א מהדו"ת סי' ק; שו"ת עונג יו"ט סי' קעא; כתבי הגר"ח שם צד ב; או"ש סוטה פ"א ה"א; שו"ת אחיעזר שם צד ב; קוה"ע שם בד' תוס' סוטה יא א תי' ב והרא"ש שם פ"א סי' ד; שיעורי ר' נחום יבמות סי' יא, ועי"ש, שכן ד' ב' תי' התוס' הנ"ל.
  251. ↑ עי' ציון 211 ואילך.
  252. ↑ שו"ת אחיעזר שם; שע"י ש"א פי"א.
  253. ↑ תוס' יבמות יא ב, ועי' שע"י ש"א פי"א בביאורם.
  254. ↑ ש"ש ש"א פי"ג.
  255. ↑ עי' ציון 218. שערי ציון סי' לג בביאור ד' ר' זעירא בירושלמי סוטה פ"ב ה"א, שקטנה אין לה רצון.
  256. ↑ נוב"י מהדו"ת יו"ד סי' קכ.
  257. ↑ עי' ציון 239.
  258. ↑ ע"ע קינוי וסתירה.
  259. ↑ ע"ע הנ"ל.
  260. ↑ עי' ציון 240240.
  261. ↑ שו"ת אחיעזר ח"א סי' ז אות ב בד' הרמב"ם אבוה"ט פט"ז ה"א; שער"י ש"א פט"ז-יז.
  262. ↑ עי' מנ"ח מ' שסה אות ד.
  263. ↑ ע"ע ספק טומאה.
  264. ↑ ש"ש ש"א פט"ז.
  265. ↑ עי' ציון 239.
  266. ↑ ע"ע ספק טומאה. ש"ש שם.
  267. ↑ עי' ציון 240.
  268. ↑ שו"ת אחיעזר ח"א סי' ז אות ד; שער"י ש"א פט"ז-יז.
  269. ↑ סוטה פ"א ה"ב.
  270. ↑ עי' בדה"ב ב"ד ש"ב (כה א); פנ"י כתובות ט א בתוס' ד"ה לא צריכא בביאור הגמ' שם; שו"ת חת"ס ח"ג (אה"ע א) סי' קלא (החלק הב); משרת משה סוטה פ"ב ה"ד בד' ר' יוחנן ירושלמי שם; או"ש איסו"ב פי"ח ה"י; חי' הגר"ח יבו"ח פ"ו הי"ט; שו"ת אחיעזר ח"א סי' ז אות ז בד' הבבלי כתובות שם; שער"י ש"א פט"ז-יז.
  271. ↑ עי' ציון 237. פנ"י כתובות שם; שו"ת חת"ס שם, ועי"ש, שבספק והיא טוענת טענה שאינה ראויה, כגון שהבעל טוען פתח פתוח והיא מכחישתו, הוא קצת רגלים לדבר שאסורה מספק, ומ"מ אינו ספק כודאי וע"י חזקה או ס"ס, מותרת.
  272. ↑ חי' הגר"ח יבו"ח שם; שער"י שם.
  273. ↑ או"ש איסו"ב שם.
  274. ↑ שו"ת אחיעזר שם.
  275. ↑ שם בתי' וכתובות פ"א ה"א.
  276. ↑ מהרש"א נדה יט א; ש"ש ש"א פט"ו; שו"ת עונג יו"ט סי' קעא; משרת משה סוטה שם בביאור ירושלמי שם ושם, ועי"ש, בד' תוס' כתובות שם, שהבבלי אינו חולק; או"ש שם; שו"ת אחיעזר שם אות ח בד' ירושלמי כתובות שם והרשב"א כתובות שם ד"ה וי"א צד א בביאורו; ברכת שמואל כתובות סי' יז בד' השטמ"ק כתובות שם. וע"ע שויה אנפשיה חתיכה דאסורא, אופן שאינו חשוב ספק כודאי.
  277. ↑ סוטה שם וכתובות שם.
  278. ↑ סוטה שם.
  279. ↑ כתובות שם.
  280. ↑ משרת משה שם בד' הרמב"ם שם; שו"ת עונג יו"ט שם בד' הרשב"א משמרת הבית ב"ד ש"ב (כה א).
  281. ↑ עי' ציון 134.
  282. ↑ עי' ציון 239. שו"ת זכר יצחק ח"א סי' כד.
  283. ↑ ע"ע קנוי וסתירה.
  284. ↑ ע"ע הנ"ל.
  285. ↑ מנ"ח מ' שסה אות ב צד א; שו"ת אחיעזר סי' ז אות ה - ו.
  286. ↑ ע"ע חזקה ב (דמעיקרא): הענינים הנידונים בחזקה.
  287. ↑ ע"ע הנ"ל: חזקה שלעתיד להיות וציון 708 ואילך.
  288. ↑ ע"ע הנ"ל: בתרתי דסתרי ציון 417 ואילך. שו"ת אחיעזר שם אות ו.
  289. ↑ מנ"ח שם צד ב.
  290. ↑ ע"ע קנוי וסתירה.
  291. ↑ ע"ע ביאה ציון 124.
  292. ↑ תוס' סוטה כו ב; עי' רמב"ם סוטה פ"א ה"ו וכס"מ שם.
  293. ↑ ראשונים דלהלן; רמ"א אה"ע כ א.
  294. ↑ תוס' סוטה שם וביה"ל ח"ב סי' מ אות ד בדעתם.
  295. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 131.
  296. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 132; עי' רמ"א שם, ועי"ש, שהוא ד' הטור שם, שכתב באיזו ביאה חייב מיתה. ועי' ציון 235.
  297. ↑ במדבר ה יג. עי' סוטה שם ורמב"ם שם בביאורה.
  298. ↑ עי' ציון 184 וציון 234.
  299. ↑ משל"מ שם פ"א ה"ג; ביה"ל ח"ב סי' מ אות ד.
  300. ↑ עי' ציון 242 ואילך. שערי ציון סי' לג ס"ק ה. ועי' ציון 241, דעת החולקים.
  301. ↑ ע"ע זונה ציון 273.
  302. ↑ עי' ציון 242 ואילך. מרחשת ח"ב סי' יח אות ד; קוה"ע סי' טו אות יז לצד זה.
  303. ↑ עי' ציון 241.
  304. ↑ קוה"ע שם אות כא ואילך לצד זה. ועי"ש, שלענין איסור זונה לכהן לא נאמרה הלכה שספק כודאי ואינה רק ספק זונה, ולכך בא עליה בעלה באיסור, שלענין בעלה כל שלא נתברר, הוא איסור ודאי, עי' ציון 236, בתולדה מאיסורה לבעלה, כל שלא נתברר, מחזיקים אותה זונה ודאית.
  305. ↑ רע"א בשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' קנב; מנ"ח מ' שסה אות ב; עי' או"ש סוטה פ"א ה"א; מרחשת ח"ב סי' יח אות ד.
  306. ↑ עי' לעיל.
  307. ↑ במדבר ה יב.
  308. ↑ במדב"ר פר' נשא פר' ט סי' כח. פנים יפות במדבר שם הובא בקובץ תשובות הגרי"ש אלישיב ח"ג סי' קפה.
  309. ↑ משל"מ סוטה פ"ב ה"ח ד"ה ואיכא לעיוני; מהר"ם מינץ בשו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' קנ, ועי' ציון 303; קוה"ע סי' טו אות יט; חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.
  310. ↑ משנה סוטה כז ב, ועי' משנה יבמות כד ב ורש"י שם ד"ה יוציא ורש"י כתובות ט א ד"ה ועוד מי וסנהדרין מא א ד"ה והא יכולין, שהדברים אמורים אף בודאי זינתה; רמב"ם סוטה פ"ב הי"ב; טוש"ע אה"ע יא א קעח יז.
  311. ↑ במדבר ה כט.
  312. ↑ ר"ע משנה סוטה שם.
  313. ↑ שם ה יד.
  314. ↑ רבי משנה סוטה שם.
  315. ↑ תוס' כתובות מ א ושו"ת מלבושי יו"ט (באסלינסקי) אה"ע סי יח ד"ה ועוד אפ"ל בדעתם.
  316. ↑ עי' תוס' יבמות ג ב ד"ה לפי שאינן תי' ב; עי' תוס' כתובות שם ופורת יוסף שם ואור החמה שם בדעתם; משל"מ אישות פ"א ה"ח; בית מאיר אה"ע סי' קעד ס"א בד' הרשב"א יבמות כ א הובא בשו"ת מלבושי יו"ט שם ד"ה וראיתי להגאון; שו"ת רע"א קמא סי' קכד.
  317. ↑ רי"ו תו"א נכ"ג ח"ב (קצד ב); דברי אמת עניני לאוין (פד ד) ד"ה וראיתי לת[התוס' בד' תוס' יבמות מט ב.
  318. ↑ משל"מ סוטה פ"ב הי"ב ד"ה דע דאשת, צד א. ועי' ציונים 340 353 363.
  319. ↑ משל"מ שם צד ב; אביעזרי סוטה שם. ועי' ציון 342.
  320. ↑ ע"ע השקאת סוטה: הדין וגדרו.
  321. ↑ ע"ע הנ"ל: כשאינם רוצים.
  322. ↑ עי' יבמות צה א; רמב"ם סוטה פ"ב הי"ב, ועי' משל"מ שם.
  323. ↑ ב"ש סי' יא ס"ק ב.
  324. ↑ שו"ת הרא"ש כלל לב סי' ט; עי' טוש"ע אה"ע קעח א; רמ"א שם ז.
  325. ↑ ע"ע השקאת סוטה ציון 44 ואילך.
  326. ↑ שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' קנב; מנ"ח מ' שסה אות ב; או"ש סוטה פ"א ה"א ואיסו"ב פי"ח ה"י; מרחשת ח"ב סי' יח אות ד; חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.
  327. ↑ עי' ציון 236. מנ"ח שם; או"ש שם; מרחשת שם.
  328. ↑ חי' ר' שמואל שם.
  329. ↑ ח"מ סי' יא ס"ק א, ועי' חי' ר' שמואל שם בביאורו.
  330. ↑ עי' ציונים 130 155.
  331. ↑ כתובות ט א תי' א; ירושלמי סוטה פ"ה ה"א דעה ב ומשל"מ סוטה פ"ב הי"ב ד"ה עוד יש בביאורו; תוס' שבת נו א ויבמות לה א סוף ד"ה אף על פי; תשובת ר"ת בשו"ת מהר"ם (ד"פ) סי' רמ; רמב"ן כתובות ט א; רשב"א שם; רא"ש יבמות פ"ו סי' ו; רמ"א אה"ע יא א וב"ש שם ס"ק ג בביאורו; ב"ח שם סוף אות ד; ח"מ שם ס"ק י; משל"מ סוטה שם ד"ה מפי השמועה צד א; נתיבות לשבת שם ס"ק ב לד' כל האמוראים בכתובות שם. ועי' ציון 341 על כתובות שם תי' ב.
  332. ↑ תוס' יבמות שם; רא"ש שם ובית מאיר אה"ע סי' יא ס"א בדעתו; שו"ת עונג יו"ט סי' קעא בביאור הגמ' כתובות שם.
  333. ↑ ירושלמי שם; רמב"ן כתובות שם; רא"ה שם לגי' הברכ"י אה"ע סי' יא ס"ק ג; תשב"ץ ח"ג סי' פח.
  334. ↑ ויקרא יח כ. ירושלמי שם ומשל"מ שם בביאורו.
  335. ↑ עי' ציונים 11 ואילך 309 ואילך.
  336. ↑ בית מאיר אה"ע סי' קעח סי"ט; ברכ"י שם סי' יא ס"ק ג; אביעזרי סוטה שם. ועי' ציון 365
  337. ↑ חי' ר' ראובן יבמות סי' לז.
  338. ↑ במדבר ה כט.
  339. ↑ עי' ציון 11 ואילך.
  340. ↑ עי' ציון 309 ואילך.
  341. ↑ עי' משל"מ שם בסו"ד ד"ה עוד יש לי.
  342. ↑ עי' ציון 316. משל"מ שם ד"ה מפי השמועה. ועי' ציון 363. ועי' חת"ס אה"ע סי' כו הובא בפ"ת אה"ע סי' יא ס"ק ה שזהו לר"ע שדורש מיתור ו לאוסרה לבועל, עי' ציון 309 ואילך, שתלוי באיסורה לבעל, אבל לחכמים שדורשים יתור ונטמאה, עי' ציון 311 ואילך, אינו תלוי באיסורה לבעל.
  343. ↑ כתובות שם תי' ב וב"ש שם בביאורה; ירושלמי סוטה פ"ה ה"א דעה א הובא בתוס' סוטה כז ב. ועי' ח"מ שם ומשל"מ סוטה פ"ב הי"ב וברכ"י שם סי' יא ס"ק ג, שאפשר שאמוראים אלו מודים שמותרת. ועי' בי"מ סי' יא ס"א, שהוא משום קנס, עי' ציון 343.
  344. ↑ עי' ציון 317. עי' ירושלמי שם הובא בתוס' שם; משל"מ שם צד ב.
  345. ↑ ב"ש אה"ע סי' קנט ס"ק ט; משל"מ שם בסו"ד ד"ה ודע שראיתי בד' הנימוק"י יבמות צב ב (כט א) בשם הריטב"א שם, צד א, ועי"ש צד ב, שהקנס הוא לענין אחר.
  346. ↑ ע"ע שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא.
  347. ↑ קובץ תשובות הגרי"ש ח"א סי' קצב בד' בהגר"א אה"ע סי יא ס"ק ה.
  348. ↑ עי' ציון 329.
  349. ↑ רשב"א ט א במסקנת הגמ' שם; תשובת ר"ת בשו"ת מהר"ם (ד"פ) סי' ר"מ; שו"ת הרא"ש כלל לב סי' טו; שו"ת מהריט"ץ (ישנות) סי' קל.
  350. ↑ עי' מהריט"ץ שם ושם בד' הרא"ש שם.
  351. ↑ עי' ציון 329.
  352. ↑ רש"ש כתובות ט א; שו"ת שו"מ ח"ד סי' עו.
  353. ↑ ריטב"א יבמות נו ב בשם רא"ה; רמ"א אה"ע יא א וב"ש שם ס"ק ג בביאורו; ח"מ שם ס"ק י צד א; משל"מ סוטה פ"ב הי"ב ונתיבות לשבת אה"ע שם ס"ק ב בד' תוס' שם לה א, ועי' משל"מ שם, בד' הרמ"א הנ"ל; ישועות יעקב אה"ע סי' ו פיה"ק ס"ק ד.
  354. ↑ ע"ע אשת כהן ציון 31.
  355. ↑ עי' ציון 316. רמ"א שם וב"ש שם בביאורו.
  356. ↑ ח"מ שם צד ב; משל"מ שם צד ב.
  357. ↑ משל"מ שם.
  358. ↑ עי' ציון 131 ואילך.
  359. ↑ ברכ"י אה"ע סי' יא ס"ק ד.
  360. ↑ הג' ברוך טעם אה"ע סי' יא על ח"מ ס"ק י.
  361. ↑ נתיבות לשבת שם ס"ק ב.
  362. ↑ ירושלמי סוטה פ"ה ה"א; רי"ו תו"א נכ"ג ח"ב (קצד ב).
  363. ↑ ויקרא יח כ.
  364. ↑ ירושלמי שם.
  365. ↑ עי' ציון 316. שו"ת תורת אמת סי' קצו צד א; שו"ת שער אפרים סי' עח (קונ' אחרון); אורים גדולים לימוד קל (מו ג) הובא בברכ"י אה"ע סי' יא ס"ק ג; חלקת יואב אה"ע סי' א.
  366. ↑ חלקת יואב שם.
  367. ↑ שו"ת תורת אמת שם צד ב; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' צד; ישועות יעקב אה"ע שם פיה"ק ס"ק ו; ברכ"י שם לד' כל הראשונים, הובא בפ"ת שם ס"ק א; אבנ"ז שם. ועי' רע"א סנהדרין מא א.
  368. ↑ ברכ"י שם.
  369. ↑ עי' ציון 317. ברכ"י שם לד' הרמב"ן הרא"ה והתשב"ץ שבציון 331.
  370. ↑ ברכ"י שם לד' תוס' שבציון 330.
  371. ↑ ר"ת בתוס' כתובות ג ב; מרדכי סנהדרין רמז תשכ בשם ר' יחיאל; ריטב"א כתובות שם בשם ר' יחיאל; רא"ש שם פ"א סי' ד; טוש"ע אה"ע קעח יט.
  372. ↑ ר"ת בתוס' כתובות שם, ועי' קוה"ע סי' מה ס"ק ט, שאף שלבעל אינו תלוי בביאה אלא בשם זונה, עי' ציונים 31 125, לענין הבועל, תלוי בשם ביאה.
  373. ↑ עי' ציון 379 ואילך. רא"ש שם; שו"ע שם ובית שמואל שם ס"ק ג וביאור הגר"א שם בביאורו.
  374. ↑ ע"ע גר ציון 111. מרדכי סנהדרין שם הובא בביאור הגר"א אה"ע שם; ריטב"א כתובות שם. ועי' תרוה"ד (פסקים) סי' כט, שסברת כקטן שנולד היא רק לענין שיחשב שאסורה על הבועל באיסור אחר, עי' ציון 371, כיון שאין התר לאיסורו, לפי שבעודו גוי אין התר לאיסורו, וכשמתגיר, הוא כקטן שנולד.
  375. ↑ ריב"ם בתוס' שם; ארחות חיים הל' כתובות סי' כט (ל) הובא בב"י אה"ע שם; שו"ת אורים גדולים לימוד קלא (מז א) בד' הרמב"ם סוטה פ"ב ה"ט.
  376. ↑ ריב"ם בתוס' שם; ארחות חיים שם הובא בב"י שם.
  377. ↑ עי' ציון 381 ואילך
  378. ↑ ע"ע אחות אשה: האיסור והחיוב.
  379. ↑ ע"ע הנ"ל: שלא בחייה.
  380. ↑ עי' ציון 309 ואילך.
  381. ↑ רא"ש כתובות פ"א סי' ד ותרוה"ד סי' כט ותפארת שמואל שם ס"ק ב בדעתו.
  382. ↑ שו"ת אורים גדולים לימוד קל (מו ג).
  383. ↑ תרוה"ד שם; רמ"א אה"ע שם; קר"א יבמות צד ב. ועי' ראשונים שבציונים 370 372 שכתבו טעמים אחרים.
  384. ↑ עי' ציון 309 ואילך.
  385. ↑ תרוה"ד שם הובא בבית שמואל שם וביאור הגר"א שם.
  386. ↑ בית מאיר אה"ע שם פי' א.
  387. ↑ עי' ציון 334. בית מאיר שם פי' ב.
  388. ↑ קר"א שם.
  389. ↑ סוטה כד א.
  390. ↑ שם כה א. עי' להלן: הפסד זכויותיה.
  391. ↑ עי' ציון 316. אורים גדולים לימוד קל (מו ג) הובא בברכ"י אה"ע סי' יא ס"ק ג.
  392. ↑ סוטה שם.
  393. ↑ עי' ציון 317. אורים גדולים שם הובא בברכ"י שם.
  394. ↑ דברים כד ד. עי' ציון 16 ואילך.
  395. ↑ ברכ"י שם.
  396. ↑ ע"ע השקאת סוטה.
  397. ↑ רמב"ם סוטה פ"ג הט"ז.
  398. ↑ ע"ע הנ"ל: בדיקת המים.
  399. ↑ עי' סוטה כו א; עי' רמב"ם שם הכ"א.
  400. ↑ סוטה שם; רמב"ם שם. וע"ע הנ"ל ציון 604.
  401. ↑ בדיקת המים.
  402. ↑ ישועות יעקב אה"ע סי' יא פיה"ק ס"ק ו; ברכ"י שם ס"ק ה, הובאו בפ"ת שם ס"ק ג.
  403. ↑ ציון 89 ואילך.
  404. ↑ ע"ע קנוי וסתירה.
  405. ↑ סוטה כט א; רמב"ם איסו"ב פי"ח הי"ב.
  406. ↑ במדבר ה יג – יד - כט.
  407. ↑ עי' ציון 11 ואילך.
  408. ↑ עי' ציון 309 ואילך.
  409. ↑ עי' ציון 432 ואילך.
  410. ↑ ר"ע שם.
  411. ↑ ר' ישמעאל שם.
  412. ↑ רמב"ם שם.
  413. ↑ עי' ציון 409.
  414. ↑ עי' ציון 437 ואילך.
  415. ↑ שיעורי ר' דוד יבמות נו ב אות לד צד א.
  416. ↑ שיעורי ר' דוד שם צד ב.
  417. ↑ במדבר ה יג.
  418. ↑ עי' ציון 131 ואילך.
  419. ↑ יבמות נו ב ועי' רש"י שם ד"ה בעלה לוקה עליה בביאורה; רמב"ם איסו"ב פי"ח ה"ז.
  420. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  421. ↑ יבמות שם; רמב"ם שם.
  422. ↑ ציון 33 ואילך בזנות.
  423. ↑ יבמות לה א נו ב.
  424. ↑ עי' ציון 408 ואילך.
  425. ↑ תוס' שם לה א.
  426. ↑ עי' ציון 413. שיעורי ר' דוד שם נו ב אות לה.
  427. ↑ ע"ע זונה ציון 222 ואילך.
  428. ↑ עי' ציון 414.
  429. ↑ שיעורי ר' דוד שם.
  430. ↑ רמב"ן מלחמות שם נו ב (יח ב); תוס' הרא"ש שם צד ב.
  431. ↑ בעה"מ שם; תוס' הרא"ש שם צד א בד' רש"י שם.
  432. ↑ בעה"מ שם וכעי"ז בתוס' הרא"ש שם.
  433. ↑ ע"ע קנוי וסתירה.
  434. ↑ משנה סוטה ב א; רמב"ם תרומות פ"ה הט"ו.
  435. ↑ במדבר ה כט.
  436. ↑ סוטה כט א.
  437. ↑ עי' לעיל: בודאי.
  438. ↑ עי' לעיל: מספק על ידי קינוי וסתירה.
  439. ↑ רמב"ם שם.
  440. ↑ עי' ציון 236 ואילך.
  441. ↑ עונג יו"ט סי' קעב.
  442. ↑ עי' ציון 242 ואילך.
  443. ↑ חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.
  444. ↑ חי' ר' שמואל יבמות סי' ז.
  445. ↑ שו"ת עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע ענף א אות ב.
  446. ↑ עי' כתובות קא א; רמב"ם אישות פכ"ד ה"ו וה"י; טוש"ע אה"ע קטו ה.
  447. ↑ כתובות שם.
  448. ↑ שו"ת מהרח"ש סי' נז צד ב וחי' רע"א שם ב בד' שו"ת הרא"ש כלל לב סי' ט, ועי"ש, שחזר בו בפסקיו שבציון 449.
  449. ↑ ר"ן שם א (נט ב) וחי' רע"א שם ב בד' רש"י שם א ד"ה מה שבפניה.
  450. ↑ חי' רע"א שם. וע"ע נכסי צאן ברזל.
  451. ↑ רי"ף שם; רמב"ם שם ה"י; ר"ן שם; רא"ש שם פי"א סי' כה – כח; מהרש"ל שם בד' רש"י שם; שו"ת הר"י הלוי סי' לט בד' שו"ת הרא"ש שם.
  452. ↑ בית מאיר אה"ע סי' קטו ס"ה.
  453. ↑ טוש"ע שם.
  454. ↑ שו"ת מהרח"ש שם בד' שו"ת הרא"ש שם, ועי"ש, שחזר בו בפסקיו שבציון 449; בית מאיר שם.
  455. ↑ שו"ת חכם צבי סי' קמה; חי' רע"א שם בד' שו"ת הרשב"א ח"ב סי' קעה ורשב"א וריטב"א ונימוק"י יבמות פז ב ור"ן כתובות שם.
  456. ↑ שו"ת מהרח"ש שם צד א; שו"ת הר"י הלוי שם בד' שו"ת הרא"ש שם.
  457. ↑ חי' רע"א שם.
  458. ↑ רמב"ם שם ה"ו.
  459. ↑ מהרי"ק שורש פא.
  460. ↑ שיעורי ר' שמואל יבמות לח ב אות תנו בד' הבית יעקב שקטנה שנתפתתה אינה מפסידה כתובתה.
  461. ↑ שיעורי ר' שמואל שם בד' המהרש"א כתובות ל ב שקטנה שנתפטתה מפסידה כתובתה.
  462. ↑ מהרי"ק שם. ועי' ציון 476.
  463. ↑ ע"ע השקאת סוטה ציון 246 ואילך.
  464. ↑ ע"ע הנ"ל: באסורה עליו.
  465. ↑ משנה סוטה כג ב ותוס' יבמות שם בביאורה, ועי' חי' הגרי"ז סוטה ב א לדעתם; קר"א סוטה שם.
  466. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 229 ואילך.
  467. ↑ משנה סוטה כד א.
  468. ↑ עי' ציון 236. ביה"ל ח"ב סי' מ אות יד.
  469. ↑ תוס' סוטה כה ב.
  470. ↑ ע"ע קינוי וסתירה.
  471. ↑ קה"י סוטה סי' ב בד' הרמב"ם סוטה פ"א ה"כ.
  472. ↑ משנה סוטה כד א.
  473. ↑ עי' תוס' יבמות לח א ד"ה ב"ש תי' א.
  474. ↑ ע"ע השקאת סוטה ציון 17א.
  475. ↑ שו"ת הרא"ש כלל לב סי' ט.
  476. ↑ עי' ציון 68 ואילך.
  477. ↑ עי' ציון 84 ואילך.
  478. ↑ עי' ציון 460. שו"ת מהרי"ק סי' פא הובא במשל"מ אישות פי"א ה"ח ד"ה אך אכתי קשיא.
  479. ↑ ע"ע קטן. יד המלך סוטה פ"ב ה"ד.
  480. ↑ עי' ציון 417 ואילך.
  481. ↑ נדרים צא א; רמב"ם אישות פכ"ד הכ"ב; טוש"ע אה"ע קטו ו.
  482. ↑ נדרים שם.
  483. ↑ ר"ן שם.
  484. ↑ עי' ציון 417.
  485. ↑ שו"ת עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע ענף ב אות ו בד' הרמב"ם אישות פכ"ד הכ"ג.
  486. ↑ ע"ע זונה ציון 15 ואילך.
  487. ↑ ע"ע כתובה ציון 527 ואילך.
  488. ↑ יבמות פה ב.
  489. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 537 ואילך.
  490. ↑ יבמות שם.
  491. ↑ עי' ציון 484.
  492. ↑ עי' ציון 497. שו"ת עונג יו"ט סי' קעב הע' 3.
  493. ↑ יבמות מט ב ותוס' שם.
  494. ↑ דברים כד ד. תוס' שם.
  495. ↑ תוס' שם תי' א.
  496. ↑ תוס' שם תי' ב.
  497. ↑ ר"ח הובא בתוס' יבמות מט ב וברמב"ן ורשב"א שם פה ב פי' א.
  498. ↑ ר"ח בשם י"א הובא ברמב"ן ורשב"א שם; רש"י שם ד"ה סוטה ודאי ורמב"ן ורשב"א שם בביאורו; תוס' שם מט ב.
  499. ↑ תוס' שם.
  500. ↑ יבמות יא א ורש"י שם ד"ה ואת אמרת לי.
  501. ↑ משנה יבמות שם; רמב"ם גירושין פ"י ה"ה; טוש"ע אה"ע יז נו.
  502. ↑ עי' לעיל. רש"י שם ד"ה תצא מזה ומזה.
  503. ↑ עי' גמ' שם צד ב.
  504. ↑ עי' ציון 519 ואילך. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף קס; כנה"ג הגה"ט אה"ע סי' יז בד' הטור שם.
  505. ↑ השואל בשו"ת הרדב"ז שם.
  506. ↑ ירושלמי יבמות פ"י ה"א הובא ברשב"א שם; רש"י שם ד"ה תצא ושם צה ב בד' חכמים במשנה שם צד א.
  507. ↑ מאירי שם פז ב; משל"מ גרושין פ"י ה"ד טעם ב.
  508. ↑ עי' ציון 519.
  509. ↑ רמב"ם גירושין פ"י ה"ה ומשל"מ שם ה"ד בביאורו טעם א; רש"י שם צה ב בד' ר' יצחק נפחא שם בד' ר' יוסי במשנה שם צד ב.
  510. ↑ יבמות שם; רמב"ם שם ה"ו; טוש"ע שם.
  511. ↑ עי' ציון 521.
  512. ↑ עי' ציון 522.
  513. ↑ יבמות שם.
  514. ↑ עי' יבמות שם. רמב"ם שם, ועי' לח"מ שם ועצי ארזים סי' טו ס"ק ח, שהוא לד' ר"ע צד ב, שחושש לקידושי טעות.
  515. ↑ ריטב"א יבמות פז ב; נימוק"י שם (כז ב); רמ"א אה"ע יז נו.
  516. ↑ ע"ע חפה: כקנין נישואין.
  517. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 156 ואילך.
  518. ↑ עי' ציון 512. עצי ארזים שם לד' הרמב"ם שם.
  519. ↑ עי' ציון 511. עצי ארזים שם לד' הרי"ף שלא כ' הטעם משום קידושי טעות.
  520. ↑ עי' ציון 499 ואילך.
  521. ↑ משנה יבמות פז ב.
  522. ↑ עי' גמ' שם פח ב וריטב"א ונימוק"י במשנה שם פז ב (כז ב) בביאורה; רמב"ם גירושין פ"י ה"ה.
  523. ↑ יבמות שם וראשונים דלהלן בביאורה; רמב"ם שם.
  524. ↑ שם פט א.
  525. ↑ נימוק"י שם פי' א.
  526. ↑ ירושלמי יבמות פ"י ה"א ורשב"א שם בביאורו; נימוק"י שם פי' ב.
  527. ↑ רי"ף שם הובא ברשב"א וריטב"א שם וברא"ש שם פ"י סי' א; מאירי בשם גדולי הפוסקים שם פח ב; קה"ע יבמות פ"י ה"א.
  528. ↑ ריטב"א שם צד ב; רא"ש שם.
  529. ↑ עי' לעיל. יבמות צא א.
  530. ↑ משנה יבמות פז ב; רמב"ם גירושין פ"י ה"ז; טוש"ע אה"ע יז נו.
  531. ↑ מאירי שם.
  532. ↑ ירושלמי יבמות פ"י ה"א הובא ברשב"א שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  533. ↑ משנה שם.
  534. ↑ ע"ע כתובה: מקורה וגדרה.
  535. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 39 ואילך.
  536. ↑ גמ' שם פט א.
  537. ↑ ע"ע הנ"ל: מקורה וגדרה.
  538. ↑ תוס' שם ד"ה מ"ט.
  539. ↑ יבמות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  540. ↑ משנה שם פז ב. ועי"ש צא א שלד' ר' הונא ר' שמעון שבציון 561 ור' אליעזר שבציונים 586 599 604 סוברים כר' יוסי.
  541. ↑ רמב"ם גירושין פ"י ה"ז; טוש"ע אה"ע יז נו.
  542. ↑ ציון 1259 ואילך.
  543. ↑ משנה יבמות פז ב וגמ' שם פט א בביאורה ורשב"א שם לענין פדיון; רמב"ם גירושין פ"י ה"ז; טוש"ע אה"ע יז נו.
  544. ↑ ע"ע תנאי כתובה. עי' ציון 531 ואילך. שם פט א. ועי' רש"י גיטין עט ב ד"ה פירות, שאינו חייב לפדותה, לפי שהם תחת פירותיה, שאין לו.
  545. ↑ שם צא א.
  546. ↑ עי' ציון 445 ואילך.
  547. ↑ רי"ף שם פט א (כח א); רמב"ם גירושין פ"י ה"ז; רשב"א שם פז ב; מאירי שם; ריטב"א שם בשם ר"י ורבותיו; טוש"ע אה"ע יז נו.
  548. ↑ רש"י שם ד"ה בלאות ורשב"א וריטב"א שם בדעתו.
  549. ↑ ע"ע עדות אשה. רשב"א וריטב"א שם.
  550. ↑ משנה יבמות פז ב; טוש"ע אה"ע יז נו.
  551. ↑ גמ' שם צא א ורש"י ד"ה פשיטא.
  552. ↑ משנה יבמות פז ב; טוש"ע אה"ע יז נו.
  553. ↑ גמ' שם צא א.
  554. ↑ משנה יבמות פז ב; טוש"ע אה"ע יז נו.
  555. ↑ גמ' שם צא א.
  556. ↑ משנה יבמות פז ב.
  557. ↑ עי' יבמות פט ב וריטב"א ונימוק"י שם במשנה פז ב; רמב"ם איסו"ב פט"ו ה"י; טוש"ע אה"ע יז נו.
  558. ↑ ע"ע ממזר. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  559. ↑ רש"י שם פט ב ד"ה לאוסרו; עצי ארזים אה"ע סי' יז ס"ק רח בד' הרי"ף שבציון 525.
  560. ↑ מ"מ גירושין פ"י ה"ז וט"ז שם סי' ד ס"ק ט בביאורו.
  561. ↑ ט"ז שם בד' הראשונים שבציון 567.
  562. ↑ עי' ציון 521. עצי ארזים שם בד' הרמב"ם שבציון הנ"ל.
  563. ↑ משנה שם פז ב. ועי"ש צא א שלד' ר' יוחנן, ר' אליעזר שבציונים 586 599 604 ור' יוסי שבציון 538 סוברים כר' שמעון.
  564. ↑ רא"ש שם פ"י סי' ג בשם י"א; שו"ע שם יז נז דעה א; שו"ת תורת אמת סי' קצו בד' הרמב"ם, שהוא כגרשה הראשון, עי' ציון 565.
  565. ↑ רא"ש שם לדעתם.
  566. ↑ רא"ש שם; טור שם; שו"ע שם דעה ב.
  567. ↑ מאירי שם פז ב; שו"ת מהרלב"ח סי' מב בד' הרמב"ם שם; שו"ת תורת אמת שם בד' הרמב"ם שם; ט"ז שם סי' ד ס"ק ט בד' המ"מ בביאור ד' הרמב"ם גירושין שם.
  568. ↑ עי' ציון 558. ט"ז שם.
  569. ↑ תוס' שם פז ב; מאירי שם בשם יש חולקים; טוש"ע אה"ע יז נו; יש"ש שם סי' ו.
  570. ↑ עי' ציון 559. ט"ז שם סי' ד ס"ק ט.
  571. ↑ יש"ש שם; ט"ז שם.
  572. ↑ ע"ע עדות אשה. ט"ז שם.
  573. ↑ רמב"ם שם; מאירי שם; נימוק"י שם; יש"ש שם; שו"ת מהרלב"ח שם בד' תוס' שם; שו"ע שם יז נו; ב"ש סי' ד ס"ק כז; פנ"מ יבמות פ"י ה"א.
  574. ↑ ב"ש שם.
  575. ↑ שו"ת מהרלב"ח שם.
  576. ↑ חלקת מחוקק שם ס"ק יז וסי' יז ס"ק קכ בד' תוס' שם מט ב ופז ב ורא"ש שם פ"ד סי' לט; פרישה אה"ע סי' ד ס"ק כ בד' הטור שם סי' יז; עצי ארזים שם ס"ק רח בד' תוס' שם.
  577. ↑ תוספתא יבמות פי"א ה"ד וחס"ד ומשנת בכורים שם בביאורה; מאירי שם פז ב בשם יש חולקין.
  578. ↑ ע"ע ציון 39 ואילך.
  579. ↑ עי' ציון 585.
  580. ↑ עי' ציון 596.
  581. ↑ חס"ד שם.
  582. ↑ תוספתא שם.
  583. ↑ רשב"א ומאירי דלהלן.
  584. ↑ תוס' יבמות פט ב; רשב"א שם פז ב; מאירי שם; ריטב"א שם; נימוק"י שם (כז ב); רמ"א אה"ע יז נו.
  585. ↑ ע"ע ציון 10 ואילך. חס"ד שם.
  586. ↑ משנה יבמות פז ב.
  587. ↑ גמ' שם צ ב.
  588. ↑ משנה שם פז ב. ועי"ש צא א, שלד' ר' הונא ר' שמעון שבציון 561 ולד' ר' יוחנן ר' יוסי שבציון 538 סוברים כר' אליעזר.
  589. ↑ גמ' שם צא א ורשב"א שם בביאורה.
  590. ↑ ציון 319 ואילך, ושם, דעת החולקים.
  591. ↑ משנה יבמות פז ב ורש"י שם פט א ד"ה תנאי כתובה בביאורה; טוש"ע אה"ע יז נו.
  592. ↑ עי' ציון 541.
  593. ↑ ע"ע בעל: פירות.
  594. ↑ רש"י שם.
  595. ↑ מאירי שם.
  596. ↑ מאירי שם.
  597. ↑ יבמות פ"י ה"א הובא ברשב"א יבמות שם; טוש"ע אה"ע יז נו.
  598. ↑ משנה יבמות פז ב.
  599. ↑ ע"ע בעל ציון 188.
  600. ↑ עי' ציון 541 ואילך. גמ' שם צ ב.
  601. ↑ משנה שם פז ב. ועי"ש צא א, שלד' ר' הונא ר' שמעון שבציון 561 ולד' ר' יוחנן ר' יוסי שבציון 538 סוברים כר' אליעזר.
  602. ↑ גמ' שם צא א ורשב"א שם בביאורה.
  603. ↑ משנה יבמות פז ב.
  604. ↑ גמ' שם צ ב ורש"י שם ד"הכדי שלא בביאורה.
  605. ↑ רשב"א שם בביאור הגמ' שם
  606. ↑ משנה שם פז ב. ועי"ש צא א, שלד' ר' הונא ר' שמעון שבציון 561 ולד' ר' יוחנן ר' יוסי שבציון 538 סוברים כר' אליעזר.
  607. ↑ גמ' שם צא א ורשב"א שם בביאורה.
  608. ↑ משנה שם; טוש"ע אה"ע יז נו.
  609. ↑ ע"ע טמאת כהנים ציון 867 ואילך. גמ' שם צ ב.
  610. ↑ משנה יבמות פז ב ד' ר' שמעון; משנה צד ב וגמ' צה ב בביאורה לגי' רש"י שם; ר' יוסי במשנה שם צד ב וגמ' שם צה ב בביאורה לגי' הרשב"א שם; רב ששת שם צא א בד' חכמים.
  611. ↑ רש"י שם ד"ה מותרת לחזור.
  612. ↑ גמ' שם צא א-ב; חכמים במשנה צד ב וגמ' שם צה ב בביאורה לגי' הרשב"א שם.
  613. ↑ עי' תוס' שם צד ב פי' ב; מאירי שם פז ב.
  614. ↑ עצי ארזים סי' טו ס"ק ח (סה א).
  615. ↑ עי' ציון 29. שו"ת שו"מ מהדות"ל ח"ב סי' קלט.
  616. ↑ שו"ת רע"א מהדו"ק סי' רו בד' הרשב"א בשו"ת ח"א סי' אלף קפט.
  617. ↑ רע"א שם בד' המהרי"ק שורש פד ובד' השו"ע אה"ע יז נח.
  618. ↑ רמב"ם גירושין פ"י ה"ה – ז; כתוב שם לראב"ד שם צד ב (ל ב); מלחמות שם; טוש"ע אה"ע יז נו.
  619. ↑ בעה"מ שם.
  620. ↑ ע"ע עריות.
  621. ↑ יבמות צא א וצד ב; רמב"ם גירושין פ"י ה"ט.
  622. ↑ ע"ע הנ"ל. עי' יבמות שם ותוס' וריטב"א שם ורשב"א שם פט א ומאירי שם פח ב בביאורה.
  623. ↑ עי' ציון 525.
  624. ↑ עי' ציון 526. ריטב"א שם צד ב; עי' רא"ש שם.
  625. ↑ ע"ע אחות אשה: האיסור והחיוב וע' עריות. ועי' רא"ש שם פ"י סי' ו, שה"ה כל עריות שע"י קידושין, אלא שלא שכיח שישאנה באיסור.
  626. ↑ ע"ע אחות אשה: שלא בחייה. ועי' ציון 623.
  627. ↑ גמ' שם צד ב, ועי' תוס' שם, שלר' אמי המשנה שם כר"ע, ועי"ש צה ב, שלד' ר' יצחק נפחא, כן היא ד' ר' יוסי במשנה שם צד ב.
  628. ↑ עי' ציון 521. רש"י שם ד"ה דאמרי אינשי. ועי' רא"ש שם פ"י סי' א.
  629. ↑ יבמות שם ורש"י ד"ה דאמרי אינשי בביאורה.
  630. ↑ שם צה ב וצו ב ותוס' שם צה ב בביאורה.
  631. ↑ יש מי שכתב ברי"ף שם (ל ב).
  632. ↑ ערול"נ שם.
  633. ↑ רמב"ם גירושין פ"י ה"ח - ט; טוש"ע אה"ע טו כז.
  634. ↑ עי' ציון 625.
  635. ↑ משל"מ גרושין פ"י ה"ט ועצי ארזים אה"ע סי' טו ס"ק ח בד' תוס' שם צד ב.
  636. ↑ רמב"ם שם ה"ח, שסתם; שו"ע אה"ע טו כז, שסתם; חוסן ישועות שם וחזו"א אה"ע סי' כ ס"ק ג בד' תוס' שם; קר"א שם.
  637. ↑ שו"ת רע"א מהדו"ק סי' רו.
  638. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפ"ט; רמ"א שם נז.
  639. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפט, הובא בב"ש סי' קעח ס"ק ד; שו"ת מהרי"ק סי' פד; רמ"א אה"ע יז נח ולא ד.
  640. ↑ עין זוכר מערכת ס אות כט בד' המהרי"ק שם.
  641. ↑ עין זוכר שם בד' הרשב"א שם; שד"ח מערכת א אות רג הובא בקובץ תשובות הגרי"ש ח"א סי' קצב.
  642. ↑ שו"ת הרשב"א שם; רמ"א שם.
  643. ↑ שו"ת שו"מ מהדות"ל ח"ב סי' קלט.
  644. ↑ ט"ז אה"ע סי' יז ס"ק עא פי' א.
  645. ↑ ט"ז שם פי' ב; שד"ח שם הובא בקובץ תשובות הגרי"ש שם בד' המהרי"ק שורש פד, ועי' אבנ"מ סי' לא ס"ק יב..
  646. ↑ אבנ"מ סי' לז ס"ק כא.
  647. ↑ רי"ו תא"ו נכ"ב ח"ב (קפד ג) הובא בח"מ אה"ע סי' לז ס"ק מ.
  648. ↑ ח"מ שם.
  649. ↑ יד המלך סוטה פ"ב ה"ד.
  650. ↑ עי' ציון 640 ואילך.
  651. ↑ אבנ"מ שם ס"ק כא.
  652. ↑ ע"ע ציון 74 ואילך.
  653. ↑ ע"ע קדושין וע' קטנה.
  654. ↑ ירושלמי יבמות פי"ד ה"א (עו א), לענין אשת חרש; רי"ף יבמות פי"ג (לח א), לענין קטנה; רמב"ם גירושין פ"י ה"ה לענין אשת חרש ופי"א ה"ו לענין קטנה; שו"ת מהר"י באסאן בד' הראב"ד לענין אשת חרש, שלא השיג על הרמב"ם בגירושין פ"י שם.
  655. ↑ עי' רמב"ם שם.
  656. ↑ ראב"ד הובא בס' הזכות יבמות שם וברא"ש שם סי' ז, לענין קטנה; רא"ש שם לענין קטנה; בית הילל אה"ע סי' מד ס"ק א.
  657. ↑ ב"ש שם בשם בית הלל, ועי' עצי ארזים שם ס"ק ד.
  658. ↑ בית הילל שם.
  659. ↑ לח"מ שם בד' הראב"ד שם; ברכ"י אה"ע סי' י ס"ק א בד' הרמב"ם שם.
  660. ↑ רי"ף שם.
  661. ↑ פסקי הלכות יד דוד הל' אישות אות קפב (סד א).
  662. ↑ ריטב"א שם קי א הובא בנימוק"י שם.
  663. ↑ ירושלמי שם; רמב"ם אישות פ"ד ה"ט.
  664. ↑ עי' ציון 506 ואילך.
  665. ↑ פסקי הלכות יד דוד שם.
  666. ↑ רי"ף שם; ראב"ד שם.
  667. ↑ בקידושין ונישואין.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:סוטה&oldid=136853"