פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד כו: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת קישור למקור) |
מ (Try fix category tree) |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{#makor-new:שולחן ערוך:אבן העזר ד כו|שולחן-ערוך-אבן-העזר|ד|כו}} | {{#makor-new:שולחן ערוך:אבן העזר ד כו|שולחן-ערוך-אבן-העזר|ד|כו}} | ||
סעיף כו - פנויה שהתעברה | סעיף כו - פנויה שהתעברה | ||
| שורה 25: | שורה 24: | ||
⤶ ב"ש: יש לפסוק כך רק לעניין איסורי דרבנן (בדעת השו"ע), או במקרה שהייתה מיוחדת לו (בדעת הרמ"א). | ⤶ ב"ש: יש לפסוק כך רק לעניין איסורי דרבנן (בדעת השו"ע), או במקרה שהייתה מיוחדת לו (בדעת הרמ"א). | ||
==סעיף כו== | |||
פנויה שנתעברה וילדה, אם אינה לפנינו לבדקה או שהיא שוטה או אלמת (משנה קידושין סט,א), ואפי' אם אומרת: של פלוני הוא ואנו מכירים באותו פלוני שהוא ממזר'''<sup>א</sup>''' (רמב"ם), אין זה הולד אלא ספק (משנה), אפי' אם מודה אותו פלוני שנבעלה לו, שכשם שזינתה עם זה כך זנתה עם אחר (רמב"ם). ואם אותו פלוני הוא כשר, הולד כשר'''<sup>ב</sup>''' (כאבא שאול עד,א). ומ"מ אין אנו מחזיקים אותו בבנו ודאי ליורשו, אם אינו מודה שהוא בנו (כתובות יג,ב). (ואפי' היתה מיוחדת לו, אינה נאמנת עליו) (ר"ן סוף פ' אלמנה לכ"ג). (ואפי' עד א' נאמן עליו כשמכחישו). (ג"ז שם). אבל חוששין לדבריה ואסור בקרובות אותו פלוני (רמב"ם). הגה: ודוקא פנויה. אבל אם זנתה תחת הבעל, אפי' אומרת: של פלוני הוא, והוא ממזר, אין חוששין לדבריה, דתולין רוב בעילותיה בבעל, וכשר, ומותר בקרובי אותו פלוני שאומרת עליו (פסקי מהרא"י סימן ל"ז וכן כתב בנימין זאב). | |||
שתוקי: קידושין עג,א: אמר רבא: דבר תורה שתוקי כשר; מאי טעמא? רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולין אצלה, ואי אזלי אינהו לגבה - כל דפריש מרובא פריש, מאי אמרת? דילמא אזלה איהי לגבייהו, הוה ליה קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, והתורה אמרה: לא יבא ממזר - ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא, בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא, ומה טעם אמרו שתוקי פסול?... מעלה עשו ביוחסין. | |||
<blockquote>'''ב"ש''': מבואר ב'''רמב"ם''' שהחשש שמחמירים בו משום מעלה ביוחסין הוא שמא נבעלה לממזר (אע"פ שהוא מיעוט) ולא שמא ישא אחותו מאביו או אחות אביו, ולפי"ז אם אין ממזר בעיר מותרת. נראה שדייק זאת מאיסורי ביאה טו,יא שאם אמרה לכשר נבעלתי הבן כשר, ומשמע שיכול להינשא אע"פ שלא פירטה למי נבעלה ולא חוששים שישא קרובתו. ועיין בסיכום לסע' לז שהרמב"ם והשו"ע כתבו ששתוקי שנשא אשה הריהי ספק מקודשת שמא היא קרובתו ואין קידושין תופסים בה, והב"ש שם תמה שלא חוששים לכך. עוד מבאר הב"ש (ו,סקל"א), שאע"פ שמבואר בסי' ו,יז (ע"פ כתובות יג-טו) שפנויה שראו שנבעלה נאמנת לכתחילה רק בתרי רובי לרמב"ם או ברוב אחד לרא"ש, כאן שמדובר על הכשרת הולד ואם נחשוש שנבעלה לממזר יפסל הולד מלבוא בקהל נחשב כדיעבד. ואם היא גרושה אכן יש לחשוש שבא עליה כהן והולד חלל ופסול לכהונה. | |||
</blockquote> | |||
א. אומרת שנבעלה לממזר: | |||
<blockquote>'''רמב"ם,שו"ע''': אינה נאמנת לפסול בנה אלא רק להכשיר, ואפילו אם הממזר מודה שנבעלה לו. '''המ"מ והר"ן''' נימקו שמהתורה שתוקי כשר, ולכן היא נאמנת להכשירו אך לא לפוסלו ועי"כ להתירו להינשא לממזרת. '''הב"ש''' הקשה שמהתורה שתוקי יכול להינשא גם לכשר וגם לממזר, וא"כ מדוע אינה נאמנת להתירו בממזר<ref>ואין לתרץ שמתירה אותו בשפחה, משום שלרמב"ם איסור שפחה הוא רק מדרבנן. עוד הקשה מהנאמר בגמ' שנאמנת אפילו כשיש רוב פסולים, וכאן לא שייך הטעם של הר"ן שהרי ברוב פסולים הוא ממזר ודאי מהתורה (יש להעיר שיש בכך מחלוקת גדולה באחרונים, אם כשיש רוב הוא נחשב מדאורייתא ודאי או שעדיין נחשב ספק), ועונה שהוי קבוע משום שיתכן שהיא הלכה לבועל, וא"כ הוי כספק שקול, ולפי"ז במקרה שידוע שהוא בא אליה אכן לא תהיה נאמנת.</ref>, ו'''הפרישה''' תירץ שלא ישא ממזרת וירבה ממזרים בישראל, אמנם הב"ש כתב שהוא דוחק. '''הנ"י'''<ref>יבמות כג,ב</ref> נימק שנאמנת להכשיר בגלל חזקת הגוף. | |||
</blockquote> | |||
'''נ"י,רמ"א''': וכן פילגש של ממזר (מיוחדת לו) אינה נאמנת לפסול בנה. | |||
<blockquote>'''ח"מ''': הבין של'''רמב"ם''' בפשטות לא תולים בו אפילו כשלא חשודה מעלמא (גם כשמודה שנבעלה לו), ויישבו מיבמות סט,ב (שם מבואר לגבי מאורסים שבאינה חשודה מעלמא אפי' ללישנא הראשונה תולים בו, אם ידוע שנבעלה לו<ref>ביבמות סט,ב נאמר לגבי ארוס וארוסה שבמקרה שידוע שנבעלה לארוס לפי הלישנא השניה תולים בארוס אפילו אם חשודה מעלמא, וגם לפי הלישנא הראשונה תולים בארוס עכ"פ במקרה שלא נחשדה מעלמא (אפילו כשהיא שותקת). כשממזר מודה וכ"ש בפילגש יש לדמות למקרה שידוע שנבעלה לארוס.</ref>) שכאן יש חזקה שלא נבעלה לו משום שאשה בודקת ומזנה<ref>וביבמות תולים בארוס משום שלא שייכת חזקה זו.</ref>. עוד יישב שאפשר להעמיד דבריו דוקא בחשודה מעלמא, וא"כ מיושב עם הלישנא הראשונה. יש לציין שהרמב"ם והשו"ע בסע' כח פסקו כלישנא הראשונה וכתבו שאם חשודה מעלמא לא תולים בו. | |||
ב'''רמ"א''' מוכח שלא תולים בו אפילו כשאין חזקת בודקת ומזנה<ref>שהרי בפילגש ודאי נבעלה לו כמה פעמים.</ref> למרות שמודה שנבעלה לו ואינה חשודה מעלמא, וצ"ע מהגמ' ביבמות. עוד הקשה סתירה מדברי הרמ"א בשם שו"ת הרא"ש בסי' ג,ט שכהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו הריהו כהן לכל דבר. עוד הקשה, שגם ב'''שו"ת הרא"ש''' וב'''שו"ת הרשב"א''' מפורש שכשלא נחשדה מעלמא פשוט שתולים בו<ref>כמבואר בב"ש סע' כח סקמ"ח הרא"ש והרשב"א אף פסקו כלישנא השניה וכן מבואר בח"מ סקכ"ט בשם הרא"ש, ונראה כוונתו כאן שכתבו שעכ"פ פשיטא שיש לפסוק לכל הפחות כלישנא הראשונה, אמנם למעשה הכריעו כלישנא השניה.</ref>, ומדוע השמיט הרמ"א שיטותיהם. | |||
</blockquote> | |||
'''הח"מ''' עצמו סקכ"ו פוסק <span class="underline">להלכה</span> כלישנא השניה, שאפילו בחשודה מעלמא תולים בו, אם מודה או ידוע שנבעלה לו. | |||
<blockquote>'''ב"ש''': מ'''הרמב"ם''' כאן משמע שלא תולים בו אפילו כשאינה חשודה מעלמא וכן בהל' יבום פסק שלא תולים בו, וקשה מהרמב"ם בהל' תרומות שכן תולה בו. '''הב"ח''' בהל' יבום חילק בין יבום שהוא איסור דאורייתא ולכן חוששים שזינתה מאחר לבין תרומה דרבנן. '''המהרי"ו''' חולק וסובר שאף בדרבנן חוששים. הב"ש דחה תירוץ הב"ח מסעיפנו שאין לפי הרמב"ם איסור מהתורה<ref>ללא דבריה הוא ספק ממזר ולדבריה ממזר ודאי. מהתורה שניהם מותרים בממזרים, וההבדל ההלכתי הוא רק לענין נשיאת שפחה, ולדעת הרמב"ם זהו איסור דרבנן.</ref> ובכל זאת חושש. | |||
'''הרמ"א''' עוסק כאן באינו מודה שנבעלה לו, שלא כהבנת הח"מ, אך אם מודה תולים בו אפילו כשחשודה מעלמא כלישנא השניה. הוכיח כן מהרמ"א בסי' קנו,ט שכתב שאם היא זונה המיוחדת לו תולים בו ונפטרת מיבום. בשו"ת שיבת ציון מבואר שאין כוונת הב"ש לומר שזוהי דעת הנ"י, שהרי הנ"י עוסק בפילגש ובכך ודאי מודה שנבעלה לו (והנ"י ודאי סובר כח"מ), אלא כוונתו שהרמ"א עוסק בזונה המיוחדת לו כמו בסי' קנו, ומקורו אינו מהנ"י. לגבי הסתירה מהרמ"א בסי' ג,ט יישב שאמנם הרא"ש עצמו סובר שתולים בו ולכן עסק אף במקום שהרוב ישראלים, אך הרמ"א הסובר שחוששים בדאורייתא עוסק במקום שהרוב כהנים, והביא דברי הרא"ש רק לענין שלא חוששים שזינתה עם כהן אחר ויש להשתיקו מכהונה, משום שבכך אין חשש דאורייתא. | |||
'''הב"ש''' עצמו <span class="underline">להלכה</span> מכריע להחמיר ולחשוש לדבריו בדאורייתא ולהקל בדרבנן, ובסעיפנו יש להחמיר משום שלכמה פוסקים איסור שפחה הוא מדאורייתא ואם לא נחשוש ונפסוק שהוא ממזר ודאי נבוא להתירו בשפחה. לרא"ש ולרשב"א לא חוששים אפילו באיסור דאורייתא ולרמב"ם חוששים אף בדרבנן, ולכן כך יש להכריע. לגבי שתי הלישנות, כאן הב"ש לא התייחס לכך, ובסע' כח על דברי הרמב"ם והשו"ע שפסקו דלא כלישנא השניה ציין ש'''הרא"ש והרשב"א''' פסקו כלישנא השניה. | |||
</blockquote> | |||
ב. אומרת שנבעלה לכשר: קידושין עד,א: אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. מאי בדוקי? אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי - נאמנת, כמאן? כרבן גמליאל, תנינא חדא זימנא!... דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל, דאי מהתם, ה"א התם דרוב כשרין אצלה, אבל היכא דרוב פסולין אצלה - אימא לא, צריכא. אמר רבא: הלכה כאבא שאול. עיין סימן ו,יז שלענין כהונה צריך תרי רובי להכשיר, אך כאן להתיר מממזרות נאמנת אפי' כנגד רוב פסולים. | |||
הטוענת שהולד ממנו ותובעת מזונות והוא כופר: | |||
'''ריב"ש,ב"ש''': נאמן ופטור אפילו משבועת היסת, כיוון שהתורה האמינה אותו. | |||
'''תשב"ץ''': צריך להישבע, כי התורה נתנה לו נאמנות לגבי חיוביו מהתורה כמו ירושת פי שנים אבל חיובים שעיקרם מדרבנן אינם בכלל הנאמנות. ועוד, הוא נאמן רק לגבי הבן אך לא כשיש מכך השלכות לאחרים, כמבואר ביבמות מז,א שאינו נאמן לומר שהוא ממזר כשיש בנים לבנו (נפסק בסע' כט). הו"ד ב'''רעק"א'''. | |||
נתעברה סמוך לגירושיה: '''מהרי"ו,ד"מ''': אפילו אינה לפנינו הולד כשר מכח ס"ס, ספק אם זינתה לאחר הגירושין ואף אם קודם שמא נבעלה לגוי. '''ד"מ''' – מדובר שבעלה שהה במד"ה אחרת קודם הגירושין תולים בבעלה ואינה נאמנת לפוסלו. '''ב"ש''' – ומדובר כשאין ממזר בעיר, אחרת גם לאחר הגירושין הוי ספק. | |||
<blockquote>'''ב"ש''': תלוי במחלוקת בסע' כט אם חוששים שנבעלה לגוי. המהרי"ו סובר כ'''רמב"ם''' שתולים אך לדעת '''הטושו"ע''' שלא תולים הריהו ספק ממזר. עיין שם שהב"ש פסק כשו"ע ואילו הנו"ב ורעק"א כרמב"ם. | |||
</blockquote> | |||
נפק"מ בזה"ז בין ממזר ודאי לספק: '''שיבת ציון''': א. אם כשיגדל יבוא על בת ישראל ויהיה ספק אם הולד ממנו או מאחר, אם הוא רק ספק ממזר ואסור בקהל רק מדרבנן, ספק בנו הוי ספק דרבנן ומותר לבוא בקהל. | |||
ב. ספק ממזר כשר לעדות ואילו ממזר ודאי לא. | |||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | |||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] | |||
[[קטגוריה:אבן העזר]] | |||
גרסה אחרונה מ־12:00, 5 בפברואר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כו - פנויה שהתעברה
אחד מעשרת סוגי החללים שמוזכרים בתחילת פרק רביעי בקידושין הוא שתוקי, והמשנה קידושין ד ב מבארת ששתוקי הוא אדם היודע מיהי אימו אך לא מיהו אביו. בגמרא קידושין עד א מבואר שאבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי, כי בודקים את אימו ואם אומרת שנבעלה לכשר היא נאמנת. רבא פוסק כאבא שאול.
רמב"ם וטור: פנויה שהתעברה וילדה, אם היא לא אומרת לנו ממי היא התעברה הילד ספק ממזר. אם אומרת שהתעברה מפלוני שהוא ממזר, אפילו אם גם הוא מודה בכך - הולד ספק ממזר בלבד, כי כמו שזינתה איתו כך מסתמא זינתה עם אחר, ואולי הילד מהשני. אם אומרת שנבעלה לכשר היא נאמנת, אך לא מחזיקים אותו בוודאות כבנו של אותו אדם ולכן אינו יורש אותו, ובכל זאת אסור בקרובות אותו האיש.
⤶ מגיד משנה: חכמים האמינו לאמא רק באיסור דרבנן, ולכן היא יכולה להתיר את הבן בקהל כי ספק ממזר אסור מדרבנן בלבד. היא לא יכולה לקבוע שהתינוק ממזר גמור ולהתיר אותו בממזרת, כי מדאורייתא ספק ממזר אסור בממזרת [[[חת"ס]] ובית מאיר: אמנם הגמרא מזכירה לימוד שמדאורייתא ספק ממזר מותר בממזרת, אך המגיד משנה סובר כדעת הריטב"א שהדרשה הזאת לא התקבלה להלכה, וכך נראה לדייק גם מדברי הרמב"ם עצמו] .
☜ כך פסק השו"ע. הרמ"א הוסיף שאפילו אם הייתה מיוחדת לאותו האיש, אינה נאמנת להגדיר את התינוק כבנו הוודאי. אם זינתה תחת בעלה, אפילו אם אומרת שהוולד הוא בן של ממזר מסויים, אינה נאמנת כלל והבן מותר בקרובות אותו הממזר.
⦿ כשטוענת שנבעלה לפלוני והוא מודה
◄ רמב"ם: אם גם האיש מודה שהוולד נולד ממנו, הוא יורש אותו אך עדיין ספק לעניין יבום.
☜ כך פסק בשו"ע, אך כתב שנאמן לעניין הירושה דווקא אם אמר 'בני הוא' ולא 'נבעלה לי' .
◄ רא"ש, רשב"א ומגיד משנה: אם שניהם מודים ואינה חשודה לזנות עם אחרים, הוא בנו ודאי לכל דבר.
⤶ ב"ש: יש לפסוק כך רק לעניין איסורי דרבנן (בדעת השו"ע), או במקרה שהייתה מיוחדת לו (בדעת הרמ"א).
סעיף כו[עריכה]
פנויה שנתעברה וילדה, אם אינה לפנינו לבדקה או שהיא שוטה או אלמת (משנה קידושין סט,א), ואפי' אם אומרת: של פלוני הוא ואנו מכירים באותו פלוני שהוא ממזרא (רמב"ם), אין זה הולד אלא ספק (משנה), אפי' אם מודה אותו פלוני שנבעלה לו, שכשם שזינתה עם זה כך זנתה עם אחר (רמב"ם). ואם אותו פלוני הוא כשר, הולד כשרב (כאבא שאול עד,א). ומ"מ אין אנו מחזיקים אותו בבנו ודאי ליורשו, אם אינו מודה שהוא בנו (כתובות יג,ב). (ואפי' היתה מיוחדת לו, אינה נאמנת עליו) (ר"ן סוף פ' אלמנה לכ"ג). (ואפי' עד א' נאמן עליו כשמכחישו). (ג"ז שם). אבל חוששין לדבריה ואסור בקרובות אותו פלוני (רמב"ם). הגה: ודוקא פנויה. אבל אם זנתה תחת הבעל, אפי' אומרת: של פלוני הוא, והוא ממזר, אין חוששין לדבריה, דתולין רוב בעילותיה בבעל, וכשר, ומותר בקרובי אותו פלוני שאומרת עליו (פסקי מהרא"י סימן ל"ז וכן כתב בנימין זאב).
שתוקי: קידושין עג,א: אמר רבא: דבר תורה שתוקי כשר; מאי טעמא? רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולין אצלה, ואי אזלי אינהו לגבה - כל דפריש מרובא פריש, מאי אמרת? דילמא אזלה איהי לגבייהו, הוה ליה קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, והתורה אמרה: לא יבא ממזר - ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא, בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא, ומה טעם אמרו שתוקי פסול?... מעלה עשו ביוחסין.
ב"ש: מבואר ברמב"ם שהחשש שמחמירים בו משום מעלה ביוחסין הוא שמא נבעלה לממזר (אע"פ שהוא מיעוט) ולא שמא ישא אחותו מאביו או אחות אביו, ולפי"ז אם אין ממזר בעיר מותרת. נראה שדייק זאת מאיסורי ביאה טו,יא שאם אמרה לכשר נבעלתי הבן כשר, ומשמע שיכול להינשא אע"פ שלא פירטה למי נבעלה ולא חוששים שישא קרובתו. ועיין בסיכום לסע' לז שהרמב"ם והשו"ע כתבו ששתוקי שנשא אשה הריהי ספק מקודשת שמא היא קרובתו ואין קידושין תופסים בה, והב"ש שם תמה שלא חוששים לכך. עוד מבאר הב"ש (ו,סקל"א), שאע"פ שמבואר בסי' ו,יז (ע"פ כתובות יג-טו) שפנויה שראו שנבעלה נאמנת לכתחילה רק בתרי רובי לרמב"ם או ברוב אחד לרא"ש, כאן שמדובר על הכשרת הולד ואם נחשוש שנבעלה לממזר יפסל הולד מלבוא בקהל נחשב כדיעבד. ואם היא גרושה אכן יש לחשוש שבא עליה כהן והולד חלל ופסול לכהונה.
א. אומרת שנבעלה לממזר:
רמב"ם,שו"ע: אינה נאמנת לפסול בנה אלא רק להכשיר, ואפילו אם הממזר מודה שנבעלה לו. המ"מ והר"ן נימקו שמהתורה שתוקי כשר, ולכן היא נאמנת להכשירו אך לא לפוסלו ועי"כ להתירו להינשא לממזרת. הב"ש הקשה שמהתורה שתוקי יכול להינשא גם לכשר וגם לממזר, וא"כ מדוע אינה נאמנת להתירו בממזר[1], והפרישה תירץ שלא ישא ממזרת וירבה ממזרים בישראל, אמנם הב"ש כתב שהוא דוחק. הנ"י[2] נימק שנאמנת להכשיר בגלל חזקת הגוף.
נ"י,רמ"א: וכן פילגש של ממזר (מיוחדת לו) אינה נאמנת לפסול בנה.
ח"מ: הבין שלרמב"ם בפשטות לא תולים בו אפילו כשלא חשודה מעלמא (גם כשמודה שנבעלה לו), ויישבו מיבמות סט,ב (שם מבואר לגבי מאורסים שבאינה חשודה מעלמא אפי' ללישנא הראשונה תולים בו, אם ידוע שנבעלה לו[3]) שכאן יש חזקה שלא נבעלה לו משום שאשה בודקת ומזנה[4]. עוד יישב שאפשר להעמיד דבריו דוקא בחשודה מעלמא, וא"כ מיושב עם הלישנא הראשונה. יש לציין שהרמב"ם והשו"ע בסע' כח פסקו כלישנא הראשונה וכתבו שאם חשודה מעלמא לא תולים בו.
ברמ"א מוכח שלא תולים בו אפילו כשאין חזקת בודקת ומזנה[5] למרות שמודה שנבעלה לו ואינה חשודה מעלמא, וצ"ע מהגמ' ביבמות. עוד הקשה סתירה מדברי הרמ"א בשם שו"ת הרא"ש בסי' ג,ט שכהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו הריהו כהן לכל דבר. עוד הקשה, שגם בשו"ת הרא"ש ובשו"ת הרשב"א מפורש שכשלא נחשדה מעלמא פשוט שתולים בו[6], ומדוע השמיט הרמ"א שיטותיהם.
הח"מ עצמו סקכ"ו פוסק להלכה כלישנא השניה, שאפילו בחשודה מעלמא תולים בו, אם מודה או ידוע שנבעלה לו.
ב"ש: מהרמב"ם כאן משמע שלא תולים בו אפילו כשאינה חשודה מעלמא וכן בהל' יבום פסק שלא תולים בו, וקשה מהרמב"ם בהל' תרומות שכן תולה בו. הב"ח בהל' יבום חילק בין יבום שהוא איסור דאורייתא ולכן חוששים שזינתה מאחר לבין תרומה דרבנן. המהרי"ו חולק וסובר שאף בדרבנן חוששים. הב"ש דחה תירוץ הב"ח מסעיפנו שאין לפי הרמב"ם איסור מהתורה[7] ובכל זאת חושש.
הרמ"א עוסק כאן באינו מודה שנבעלה לו, שלא כהבנת הח"מ, אך אם מודה תולים בו אפילו כשחשודה מעלמא כלישנא השניה. הוכיח כן מהרמ"א בסי' קנו,ט שכתב שאם היא זונה המיוחדת לו תולים בו ונפטרת מיבום. בשו"ת שיבת ציון מבואר שאין כוונת הב"ש לומר שזוהי דעת הנ"י, שהרי הנ"י עוסק בפילגש ובכך ודאי מודה שנבעלה לו (והנ"י ודאי סובר כח"מ), אלא כוונתו שהרמ"א עוסק בזונה המיוחדת לו כמו בסי' קנו, ומקורו אינו מהנ"י. לגבי הסתירה מהרמ"א בסי' ג,ט יישב שאמנם הרא"ש עצמו סובר שתולים בו ולכן עסק אף במקום שהרוב ישראלים, אך הרמ"א הסובר שחוששים בדאורייתא עוסק במקום שהרוב כהנים, והביא דברי הרא"ש רק לענין שלא חוששים שזינתה עם כהן אחר ויש להשתיקו מכהונה, משום שבכך אין חשש דאורייתא.
הב"ש עצמו להלכה מכריע להחמיר ולחשוש לדבריו בדאורייתא ולהקל בדרבנן, ובסעיפנו יש להחמיר משום שלכמה פוסקים איסור שפחה הוא מדאורייתא ואם לא נחשוש ונפסוק שהוא ממזר ודאי נבוא להתירו בשפחה. לרא"ש ולרשב"א לא חוששים אפילו באיסור דאורייתא ולרמב"ם חוששים אף בדרבנן, ולכן כך יש להכריע. לגבי שתי הלישנות, כאן הב"ש לא התייחס לכך, ובסע' כח על דברי הרמב"ם והשו"ע שפסקו דלא כלישנא השניה ציין שהרא"ש והרשב"א פסקו כלישנא השניה.
ב. אומרת שנבעלה לכשר: קידושין עד,א: אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. מאי בדוקי? אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי - נאמנת, כמאן? כרבן גמליאל, תנינא חדא זימנא!... דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל, דאי מהתם, ה"א התם דרוב כשרין אצלה, אבל היכא דרוב פסולין אצלה - אימא לא, צריכא. אמר רבא: הלכה כאבא שאול. עיין סימן ו,יז שלענין כהונה צריך תרי רובי להכשיר, אך כאן להתיר מממזרות נאמנת אפי' כנגד רוב פסולים.
הטוענת שהולד ממנו ותובעת מזונות והוא כופר:
ריב"ש,ב"ש: נאמן ופטור אפילו משבועת היסת, כיוון שהתורה האמינה אותו.
תשב"ץ: צריך להישבע, כי התורה נתנה לו נאמנות לגבי חיוביו מהתורה כמו ירושת פי שנים אבל חיובים שעיקרם מדרבנן אינם בכלל הנאמנות. ועוד, הוא נאמן רק לגבי הבן אך לא כשיש מכך השלכות לאחרים, כמבואר ביבמות מז,א שאינו נאמן לומר שהוא ממזר כשיש בנים לבנו (נפסק בסע' כט). הו"ד ברעק"א.
נתעברה סמוך לגירושיה: מהרי"ו,ד"מ: אפילו אינה לפנינו הולד כשר מכח ס"ס, ספק אם זינתה לאחר הגירושין ואף אם קודם שמא נבעלה לגוי. ד"מ – מדובר שבעלה שהה במד"ה אחרת קודם הגירושין תולים בבעלה ואינה נאמנת לפוסלו. ב"ש – ומדובר כשאין ממזר בעיר, אחרת גם לאחר הגירושין הוי ספק.
ב"ש: תלוי במחלוקת בסע' כט אם חוששים שנבעלה לגוי. המהרי"ו סובר כרמב"ם שתולים אך לדעת הטושו"ע שלא תולים הריהו ספק ממזר. עיין שם שהב"ש פסק כשו"ע ואילו הנו"ב ורעק"א כרמב"ם.
נפק"מ בזה"ז בין ממזר ודאי לספק: שיבת ציון: א. אם כשיגדל יבוא על בת ישראל ויהיה ספק אם הולד ממנו או מאחר, אם הוא רק ספק ממזר ואסור בקהל רק מדרבנן, ספק בנו הוי ספק דרבנן ומותר לבוא בקהל.
ב. ספק ממזר כשר לעדות ואילו ממזר ודאי לא.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ואין לתרץ שמתירה אותו בשפחה, משום שלרמב"ם איסור שפחה הוא רק מדרבנן. עוד הקשה מהנאמר בגמ' שנאמנת אפילו כשיש רוב פסולים, וכאן לא שייך הטעם של הר"ן שהרי ברוב פסולים הוא ממזר ודאי מהתורה (יש להעיר שיש בכך מחלוקת גדולה באחרונים, אם כשיש רוב הוא נחשב מדאורייתא ודאי או שעדיין נחשב ספק), ועונה שהוי קבוע משום שיתכן שהיא הלכה לבועל, וא"כ הוי כספק שקול, ולפי"ז במקרה שידוע שהוא בא אליה אכן לא תהיה נאמנת.
- ↑ יבמות כג,ב
- ↑ ביבמות סט,ב נאמר לגבי ארוס וארוסה שבמקרה שידוע שנבעלה לארוס לפי הלישנא השניה תולים בארוס אפילו אם חשודה מעלמא, וגם לפי הלישנא הראשונה תולים בארוס עכ"פ במקרה שלא נחשדה מעלמא (אפילו כשהיא שותקת). כשממזר מודה וכ"ש בפילגש יש לדמות למקרה שידוע שנבעלה לארוס.
- ↑ וביבמות תולים בארוס משום שלא שייכת חזקה זו.
- ↑ שהרי בפילגש ודאי נבעלה לו כמה פעמים.
- ↑ כמבואר בב"ש סע' כח סקמ"ח הרא"ש והרשב"א אף פסקו כלישנא השניה וכן מבואר בח"מ סקכ"ט בשם הרא"ש, ונראה כוונתו כאן שכתבו שעכ"פ פשיטא שיש לפסוק לכל הפחות כלישנא הראשונה, אמנם למעשה הכריעו כלישנא השניה.
- ↑ ללא דבריה הוא ספק ממזר ולדבריה ממזר ודאי. מהתורה שניהם מותרים בממזרים, וההבדל ההלכתי הוא רק לענין נשיאת שפחה, ולדעת הרמב"ם זהו איסור דרבנן.