פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ו א: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת קישור למקור) |
מ (Try fix category tree) |
||
| (5 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{#makor-new:שולחן ערוך:אבן העזר ו א|שולחן-ערוך-אבן-העזר|ו|א}} | {{#makor-new:שולחן ערוך:אבן העזר ו א|שולחן-ערוך-אבן-העזר|ו|א}} | ||
סעיף א - [[גרושה]] ל[[כהן]] | סעיף א - [[גרושה]] ל[[כהן]] | ||
מפורש בפסוקים ש[[גרושה]], [[חללה]] ו[[זונה]] אסורה ל[[כהן]] הדיוט, ול[[כהן גדול]] גם [[אלמנה]] אסורה. מהתורה כהן מותר בחלוצה, אך | מפורש בפסוקים ש[[גרושה]], [[חללה]] ו[[זונה]] אסורה ל[[כהן]] הדיוט, ול[[כהן גדול]] גם [[אלמנה]] אסורה. מהתורה כהן מותר בחלוצה, אך בגמרא במסכת יבמות {{#makor-new:יבמות כד א|בבלי-יבמות|כד|א}} מובא שחכמים אסרו [[חלוצה]] ל[[כהן]]. עם זאת, הגמרא שם אומרת שלא גזרו לכהן בספק חלוצה וחלוצה מדרבנן. | ||
במסכת יבמות {{#makor-new:יבמות צד א|בבלי-יבמות|צד|א}} הגמרא אומרת שאפילו ריח [[גט]] פוסל בכהונה, כלומר אשה אסורה לכהן אפילו אם התגרשה בצורה שאינה מועילה והגירושין לא תפסו (גם אם אחר כך התאלמנה), בגלל ריח הגט. אם התגרשה על תנאי והתנאי לא התקיים, היא מותרת לכהן (דעת בית הלל שהתקבלה להלכה בגמרא במסכת גיטין {{#makor-new:גיטין פא א|בבלי-גיטין|פא|א}}). | במסכת יבמות {{#makor-new:יבמות צד א|בבלי-יבמות|צד|א}} הגמרא אומרת שאפילו ריח [[גט]] פוסל בכהונה, כלומר אשה אסורה לכהן אפילו אם התגרשה בצורה שאינה מועילה והגירושין לא תפסו (גם אם אחר כך התאלמנה), בגלל ריח הגט. אם התגרשה על תנאי והתנאי לא התקיים, היא מותרת לכהן (דעת בית הלל שהתקבלה להלכה בגמרא במסכת גיטין {{#makor-new:גיטין פא א|בבלי-גיטין|פא|א}}). | ||
| שורה 60: | שורה 59: | ||
⤶ [[ברכי יוסף]]: לומדים איסור לאשה מהכפילות בפסוק, ולא מהכלל שאשה שווה לאיש . | ⤶ [[ברכי יוסף]]: לומדים איסור לאשה מהכפילות בפסוק, ולא מהכלל שאשה שווה לאיש . | ||
==סעיף א== | |||
כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן. לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, אין צריך להוציא'''<sup>א</sup>''' (יבמות כד,א). אבל גרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא (רמב"ם) בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין (כד,א). ואפילו ריח גט פוסל בכהונה (צד,א) וכופין אותו להוציא (ריב"ש). והיכי דמי ריח גט, כגון שאמר לה: הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, ואע"פ שלא הותרה בזה הגט, נפסלה לכהונה (צד,א). (ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אע"פ שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה'''<sup>ב</sup>'''). (תשובת הרשב"א סימן תק"נ). אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי, אינו כלום ואינו פוסל (כב"ה גיטין פא,א). ורשאי הכהן לכתחלה לגרש על תנאי (שו"ת רא"ש). | |||
א. ספק חלוצה: '''ח"מ''' – משמע שלכתחילה אסור, וכן משמע מ'''רש"י'''. | |||
כהן בזה"ז בחלוצה: '''מהרשד"ם'''<ref>המהרשד"ם לא עסק בחלוצה אלא בשבויה שגם היא אסורה רק מדרבנן, והסתמך על הריב"ש שכתב שבזה"ז אין לכהנים כתב יחס אלא רק חזקה.</ref>''',שבות יעקב''': אם נישאו לא כופים להוציא משום שבזה"ז הכהנים נחשבים ספק כהנים והוי ספק דרבנן. אמנם כתב השבו"י שאם רצה לגרש זכור לטוב כיוון שבניו ידחו מכהונה ממ"נ, אך לא כופים בשוטים. | |||
<blockquote>'''מהרי"ט,חוט השני,כנסת יחזקאל,ברכ"י''': כופים להוציא. הכנסת יחזקאל כתב שחלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזה"ז ושיהיו כל הבכורים בלתי פדויים. | |||
</blockquote> | |||
ספק שבויה: '''ר"י הלוי''': אם נישאת לא תצא. | |||
<blockquote>'''שעה"מ''': תצא. ספק דרבנן לקולא רק כשעיקר איסורו מדרבנן ולא כשגזרו משום חשש שיש כאן איסור דאורייתא, וכן אין להתיר מטעם ס"ס, ספק שבויה ספק בא עליה גוי, כי בגלל שחכמים גזרו ששבויה אסורה שמא בא עליה גוי נחשב כודאי בא<ref>כדברי הפר"ח בכללי ס"ס בשם האו"ה שאסר גבינות ישראל שהיו בבית גוי וספק אם נתחלפו, לפי שחכמים גזרו על גבינות הגויים ושוב אינו נחשב עוד ספק. נתקשיתי מסימן ז,ט שמותר לדור עם שבויה באותה חצר לפי שהיא רק ספק, משמע שאינה נחשבת כודאי. לגבי ההוכחה מינאי כוונתו לנאמר בקידושין סו,א שאם היו תרי ותרי אם נשבתה אימו היה נאסר הואיל ולולד אין חזקת כשרות.</ref>. וכן מוכח מקידושין סו,א לגבי ינאי המלך. | |||
</blockquote> | |||
ב. גירשה משום קול: | |||
<blockquote>'''שו"ת רשב"א''' תקנ: אלמנה שיצא עליה קול שנתקדשה לראובן והלכו אוהביה אצל ראובן וקבלו גט ממנו ואותו ראובן נשבע לאחר נתינת הגט שאותו קול היה שקר ושלא קדשה מעולם, נראה לי פשוט שהיא אסורה בקרוביו והוא אסור בקרובותיה. '''רמ"א''' – ופסולה לכהונה. בסי' טו,כו הביא דברי הרשב"א שנאסר בקרובותיה, ומדבריו כאן שנפסלת לכהונה משמע שסובר גם להפך שהיא נאסרת בקרוביו, שלא כסברת ההגמ"ר. | |||
</blockquote> | |||
'''רש"ל''': דוקא במשודכת יש לחוש לקול כזה. | |||
<blockquote>'''שו"ת רשב"א''' ח"ד,כד: דוקא אם בי"ד הצריכו לתת את הגט, אך אם נתן מעצמו אין לחוש<ref>'''הב"ש''' מדייק כן גם מה'''מיוחסות''' '''לרמב"ן''' סי' קלב: "אין לך יוצאה בגט שאינה צריכה להמתין שלושה חודשים, ואע"פ שאין קדושיה קידושין גמורים... וכל שכן זו שיצא עליה קול והצרכת' אותה גט יאמרו קמו רבנן בקידושין וקידושי מעליא הוו ואפילו הכי לא אצריכוה לאמתוני". '''הח"מ''' הקשה בין תשובה זו ברשב"א ממנה משמע שלא הוי גט כלל ומותרת לכהונה לתשובה תקנ שנפסקה ברמ"א כאן, וענה שיש לחלק. בב"ש כאן מבואר שמחלק בין חששו בי"ד והצריכוהו לתת גט לנתן מעצמו בלי שהיה צריך כלל.</ref>. לענין חודשי הבחנה, שאם בי"ד חשש לפסול בגט הראשון והצריכה גט שני עליה למנות מהגט השני. הו"ד בב"י תחילת סי' יג. ראה סיכום לסי' יג,ט. | |||
'''ב"ש''': הקשה שבשו"ת הרשב"א סי' תקנ מדובר שגירש מעצמו ולא היה צריך לגרש ע"פ בי"ד, ותירץ ששם יש לחשוש שיתברר שאכן קידש, משא"כ בתשובת הרשב"א הנוספת שהובאה בב"י ששם מת אחד העדים ואין עוד חשש ולכן אין צריך גט כלל. | |||
'''הגמ"ר,רמ"א''' מח,ו: בעל שנאלץ לתת בעקבות דבריה נאסר בקרובותיה אך להפך היא לא נאסרת. משום שהבעל נותן הגט והריהו כמודה שהיתה נשואה לו, משא"כ האשה שנתנו לה הגט. | |||
</blockquote> | |||
'''ח"מ,ב"ש''' מח: צ"ע על הסתירה ברמ"א. | |||
בדיעבד: '''ב"ח''': אם נישאה לכהן לא תצא. | |||
'''ט"ז''': תצא. '''הב"ש''' הביא שתי הדעות. | |||
הוחזק ככהן וחזר וערער: '''חוט השני''' – אחד הוחזק לכהן ט"ו שנה לישא כפיו ולעלות לתורה ראשון וכו' וכעת קידש גרושה וטוען שאינו כהן ורק אמר שהוא כהן כי רצה ליטול גדולה, הוא לא נאמן כיוון שהוחזק ואפילו שלושים יום הוי חזקה, ואע"פ שנותן אמתלא אין זו אמתלא טובה אפילו למ"ד ביו"ד סי' קפה שאמתלא מועילה גם במקום ש<span class="underline">עשה מעשה</span>, משום שכאן עשה המעשה <span class="underline">זמן רב</span> ועוד <span class="underline">בגלוי לעיני כל</span>, וכן עשה <span class="underline">מעשים רבים</span> (נשיאת כפיים, עלייה ראשון ועוד), ועוד שאמתלא לא מועילה כשנמצא לפיה שעשה <span class="underline">מעשה איסור</span>, ועוד שאמתלא טובה רק כשטוען שרצה להינצל מהיזק ולא כשטוען שרצה <span class="underline">להרויח תועלת</span><ref>עיין בסימן קטו,ו שלדעת '''הח"מ''' יכולה אשה לטעון ששיקרה וטענה שזינתה בגלל שנתנה עיניה באחר, והפת"ש שם מביא דברי '''חוט השני''' שחולק וסובר שמועיל לטעון דוקא שרצתה שיגרשה משום שמצער אותה משום שזוהי אמתלא להינצל מהיזק אך לטעון שנתנה עיניה באחר זוהי אמתלא להשיג רווח ואינה מועילה.</ref>. עיין עוד בסיכום לסימן יט,ב לגבי אמתלא לאחר ל' יום. | |||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | |||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] | |||
[[קטגוריה:אבן העזר]] | |||
גרסה אחרונה מ־12:01, 5 בפברואר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
מפורש בפסוקים שגרושה, חללה וזונה אסורה לכהן הדיוט, ולכהן גדול גם אלמנה אסורה. מהתורה כהן מותר בחלוצה, אך בגמרא במסכת יבמות יבמות כד א מובא שחכמים אסרו חלוצה לכהן. עם זאת, הגמרא שם אומרת שלא גזרו לכהן בספק חלוצה וחלוצה מדרבנן.
במסכת יבמות יבמות צד א הגמרא אומרת שאפילו ריח גט פוסל בכהונה, כלומר אשה אסורה לכהן אפילו אם התגרשה בצורה שאינה מועילה והגירושין לא תפסו (גם אם אחר כך התאלמנה), בגלל ריח הגט. אם התגרשה על תנאי והתנאי לא התקיים, היא מותרת לכהן (דעת בית הלל שהתקבלה להלכה בגמרא במסכת גיטין גיטין פא א).
טור: כהן אסור בגרושה, בחללה ובזונה. בחלוצה אסור מדרבנן, ולכן בספק חלוצה אם נשא אין צריך להוציא. בגרושה חייב להוציא אפילו אם עבר ונשא, גם אם התגרשה מהאירוסין ואפילו אם התגרשה מספק (וכן ספק זונה או ספק חללה). ריח הגט פוסל בכהונה, אך גט על תנאי כשלא התקיים התנאי לא פוסל.
☜ כך פסק השו"ע, והוסיף שכהן רשאי לכתחילה לתת גט על תנאי (על פי תשובת הרא"ש).
◄ הגהות מרדכי ותשובה ברשב"א: אם בית דין לא הצריך לתת גט בספק קידושין והאיש נתן לחומרא בגלל קול בעלמא, מותרת לכהן.
◄ רשב"א בתשובה אחרת: גם במקרה כזה האשה אסורה לכהן .
☜ כך פסק הרמ"א.
⤶ האם כשהתגרשה מחמת קול ונישאה לכהן צריכה לצאת?
◄ ב"ח: לא.
⦿ אשה שהייתה נשואה בנישואין אזרחיים והתגרשה (בהיכל שלמה)
בסימן כו מוזכר שרוב האחרונים סוברים שמעיקר הדין אין צריך גט בנישואין אזרחיים, ויש המצריכים גט לחומרא במקום שאפשר. לפי פסיקת הרמ"א כאן, גם גט כזה אוסר את האשה לכהן, אך היביע אומר הקל בזה כי דייק מהב"י שחולק על הרמ"א כאן וסובר שגט כזה לא אוסר.
֎ כהן שנשא גרושה וטוען שאינו כהן
פת"ש בשם חוט השני: אינו יכול להכחיש את חזקת הכהן שלו, וחייב להוציא אותה. אמנם יש מקומות שאדם יכול לתת אמתלה לדבריו וכך לבטל חזקה - אך כאן אינו יכול מכמה טעמים (כי האמתלה אינה מבוררת, כי חזקה של שנים לא מתבטלת באמתלה שכזאת, החזקה על הכהונה היא דבר משמעותי במיוחד ועוד).
⦿ האם יש איסור על כהן לקדש גרושה (בלי לשאת אותה. בפת"ש)
במסכת קידושין קידושין סח א אביי סובר שכהן המקדש גרושה לוקה אפילו אם לא בעל אותה. רבא חולק וסובר שרק אם בעל לוקה. הלכה כרבא. תוס' שם הסתפק האם גם רבא מסכים שעל כל פנים חכמים אסרו את הקידושין, כדי שלא יבוא לבעול.
◄ מנחת עני: חכמים לא אסרו על כהן לקדש גרושה. לכן אם עבר וקידש אינו צריך כפרה.
◄ בית מאיר: מדרבנן אסור לכהן לקדש גרושה, אפילו אם לא נושא אותה. לכן אם קידש צריך כפרה.
⦿ האם האיסור חל גם על הגרושה (בפת"ש)
במסכתיבמות יבמות פד א רבא לומד שהאשה מוזהרת כמו האיש, מהכפילות בפסוק "אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאשה לא יקחו".
הגמרא שואלת למה לא לומדים מהכלל שאשה שווה לאיש בכל העונשים שבתורה, ומתרצת שהלאו כאן אינו שייך לכולם אלא לכהנים בלבד, ולכן היה צורך בלימוד מיוחד.
רמב"ם: כל מקום שהכהן לוקה, גם האשה לוקה.
⤶ רדב"ז: בכל העונשים שבתורה האשה שווה לאיש, וכמו שהכהן עובר כאן כך גם הגרושה עוברת.
⤶ ברכי יוסף: לומדים איסור לאשה מהכפילות בפסוק, ולא מהכלל שאשה שווה לאיש .
סעיף א[עריכה]
כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן. לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, אין צריך להוציאא (יבמות כד,א). אבל גרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא (רמב"ם) בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין (כד,א). ואפילו ריח גט פוסל בכהונה (צד,א) וכופין אותו להוציא (ריב"ש). והיכי דמי ריח גט, כגון שאמר לה: הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, ואע"פ שלא הותרה בזה הגט, נפסלה לכהונה (צד,א). (ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אע"פ שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונהב). (תשובת הרשב"א סימן תק"נ). אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי, אינו כלום ואינו פוסל (כב"ה גיטין פא,א). ורשאי הכהן לכתחלה לגרש על תנאי (שו"ת רא"ש).
א. ספק חלוצה: ח"מ – משמע שלכתחילה אסור, וכן משמע מרש"י.
כהן בזה"ז בחלוצה: מהרשד"ם[1],שבות יעקב: אם נישאו לא כופים להוציא משום שבזה"ז הכהנים נחשבים ספק כהנים והוי ספק דרבנן. אמנם כתב השבו"י שאם רצה לגרש זכור לטוב כיוון שבניו ידחו מכהונה ממ"נ, אך לא כופים בשוטים.
מהרי"ט,חוט השני,כנסת יחזקאל,ברכ"י: כופים להוציא. הכנסת יחזקאל כתב שחלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזה"ז ושיהיו כל הבכורים בלתי פדויים.
ספק שבויה: ר"י הלוי: אם נישאת לא תצא.
שעה"מ: תצא. ספק דרבנן לקולא רק כשעיקר איסורו מדרבנן ולא כשגזרו משום חשש שיש כאן איסור דאורייתא, וכן אין להתיר מטעם ס"ס, ספק שבויה ספק בא עליה גוי, כי בגלל שחכמים גזרו ששבויה אסורה שמא בא עליה גוי נחשב כודאי בא[2]. וכן מוכח מקידושין סו,א לגבי ינאי המלך.
ב. גירשה משום קול:
שו"ת רשב"א תקנ: אלמנה שיצא עליה קול שנתקדשה לראובן והלכו אוהביה אצל ראובן וקבלו גט ממנו ואותו ראובן נשבע לאחר נתינת הגט שאותו קול היה שקר ושלא קדשה מעולם, נראה לי פשוט שהיא אסורה בקרוביו והוא אסור בקרובותיה. רמ"א – ופסולה לכהונה. בסי' טו,כו הביא דברי הרשב"א שנאסר בקרובותיה, ומדבריו כאן שנפסלת לכהונה משמע שסובר גם להפך שהיא נאסרת בקרוביו, שלא כסברת ההגמ"ר.
רש"ל: דוקא במשודכת יש לחוש לקול כזה.
שו"ת רשב"א ח"ד,כד: דוקא אם בי"ד הצריכו לתת את הגט, אך אם נתן מעצמו אין לחוש[3]. לענין חודשי הבחנה, שאם בי"ד חשש לפסול בגט הראשון והצריכה גט שני עליה למנות מהגט השני. הו"ד בב"י תחילת סי' יג. ראה סיכום לסי' יג,ט.
ב"ש: הקשה שבשו"ת הרשב"א סי' תקנ מדובר שגירש מעצמו ולא היה צריך לגרש ע"פ בי"ד, ותירץ ששם יש לחשוש שיתברר שאכן קידש, משא"כ בתשובת הרשב"א הנוספת שהובאה בב"י ששם מת אחד העדים ואין עוד חשש ולכן אין צריך גט כלל.
הגמ"ר,רמ"א מח,ו: בעל שנאלץ לתת בעקבות דבריה נאסר בקרובותיה אך להפך היא לא נאסרת. משום שהבעל נותן הגט והריהו כמודה שהיתה נשואה לו, משא"כ האשה שנתנו לה הגט.
ח"מ,ב"ש מח: צ"ע על הסתירה ברמ"א.
בדיעבד: ב"ח: אם נישאה לכהן לא תצא.
ט"ז: תצא. הב"ש הביא שתי הדעות.
הוחזק ככהן וחזר וערער: חוט השני – אחד הוחזק לכהן ט"ו שנה לישא כפיו ולעלות לתורה ראשון וכו' וכעת קידש גרושה וטוען שאינו כהן ורק אמר שהוא כהן כי רצה ליטול גדולה, הוא לא נאמן כיוון שהוחזק ואפילו שלושים יום הוי חזקה, ואע"פ שנותן אמתלא אין זו אמתלא טובה אפילו למ"ד ביו"ד סי' קפה שאמתלא מועילה גם במקום שעשה מעשה, משום שכאן עשה המעשה זמן רב ועוד בגלוי לעיני כל, וכן עשה מעשים רבים (נשיאת כפיים, עלייה ראשון ועוד), ועוד שאמתלא לא מועילה כשנמצא לפיה שעשה מעשה איסור, ועוד שאמתלא טובה רק כשטוען שרצה להינצל מהיזק ולא כשטוען שרצה להרויח תועלת[4]. עיין עוד בסיכום לסימן יט,ב לגבי אמתלא לאחר ל' יום.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ המהרשד"ם לא עסק בחלוצה אלא בשבויה שגם היא אסורה רק מדרבנן, והסתמך על הריב"ש שכתב שבזה"ז אין לכהנים כתב יחס אלא רק חזקה.
- ↑ כדברי הפר"ח בכללי ס"ס בשם האו"ה שאסר גבינות ישראל שהיו בבית גוי וספק אם נתחלפו, לפי שחכמים גזרו על גבינות הגויים ושוב אינו נחשב עוד ספק. נתקשיתי מסימן ז,ט שמותר לדור עם שבויה באותה חצר לפי שהיא רק ספק, משמע שאינה נחשבת כודאי. לגבי ההוכחה מינאי כוונתו לנאמר בקידושין סו,א שאם היו תרי ותרי אם נשבתה אימו היה נאסר הואיל ולולד אין חזקת כשרות.
- ↑ הב"ש מדייק כן גם מהמיוחסות לרמב"ן סי' קלב: "אין לך יוצאה בגט שאינה צריכה להמתין שלושה חודשים, ואע"פ שאין קדושיה קידושין גמורים... וכל שכן זו שיצא עליה קול והצרכת' אותה גט יאמרו קמו רבנן בקידושין וקידושי מעליא הוו ואפילו הכי לא אצריכוה לאמתוני". הח"מ הקשה בין תשובה זו ברשב"א ממנה משמע שלא הוי גט כלל ומותרת לכהונה לתשובה תקנ שנפסקה ברמ"א כאן, וענה שיש לחלק. בב"ש כאן מבואר שמחלק בין חששו בי"ד והצריכוהו לתת גט לנתן מעצמו בלי שהיה צריך כלל.
- ↑ עיין בסימן קטו,ו שלדעת הח"מ יכולה אשה לטעון ששיקרה וטענה שזינתה בגלל שנתנה עיניה באחר, והפת"ש שם מביא דברי חוט השני שחולק וסובר שמועיל לטעון דוקא שרצתה שיגרשה משום שמצער אותה משום שזוהי אמתלא להינצל מהיזק אך לטעון שנתנה עיניה באחר זוהי אמתלא להשיג רווח ואינה מועילה.