פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר י ג: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר י ג

סעיף ג[עריכה]

המוציא את אשתו משום שם רע שיצא עליה, או מפני שהיא נדרנית (משנה גיטין מה,ב), או מפני שהיא איילונית, לא יחזיר (משנה מו,ב). וי"א דוקא בדאמר לה: מפני כך אני מוציאך, וכפל דבריו לומר: אלמלא כך לא הייתי מוציאך. אבל אם לא כפל דבריו, יכול להחזירה (מו,ב ע"פ רא"ש). וי"א שאם אמר לה: מפני כך אני מוציאך, אף ע"פ שלא כפל דבריו, אינו יכול להחזירה (רמ"ה,רי"ף). ויש מי שאומר שאפי' לא אמר לה: מפני כך אני מוציאך, לא יחזיר (רמב"ם).

חשש לקלקול ותקנה למניעת פריצות:

משנה גיטין מה,ב: המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר. רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר.

גמרא: א"ר יוסף בר מניומי אמר רב נחמן והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך, משום נדר אני מוציאך קסבר טעמא מאי משום קלקולא אי אמר לה הכי מצי מקלקל לה ואי לא לא מצי מקלקל לה איכא דאמרי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן צריך שיאמר לה הוי יודעת שמשום שם רע אני מוציאך ומשום נדר אני מוציאך קסבר טעמא מאי כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים.

משנה מו,ב: המוציא את אשתו משום אילונית, רבי יהודה אומר לא יחזיר, וחכמים אומרים יחזיר.

רי"ף,רא"ש,רמב"ן,רשב"א: פסקו כלישנא קמא, ולפי"ז אם לא אמר לה שמגרשה בגלל שהיא נדרנית וכד' רשאי להחזירה. פסקו כל"ק משום שכך מוכח מהמשנה לגבי איילונית, שהרי שם לא שייך הטעם של קלקול.

רמב"ם: אומרים לו להודיעה כדי לייסרה, ומפני מה לא יחזירה לעולם? שמא תינשא ותעשה תשובה ויאמר הראשון אילו הייתי יודע לא הייתי מגרשה, ונמצא כמגרש על תנאי ולא נתקיים, לפיכך אומרים לו גמור בליבך לגרשה שאינה חוזרת לעולם.

מ"מ,ב"י: הרמב"ם פסק כשתי הלישנות לחומרא, ולכן אפילו כשלא אמר שמוציאה משום שם רע לא יחזירה מטעם קנס כל"ב, ומצד שני כשאמר חוששים לקלקולא כל"ק ולכן צריך להודיע לו שהוא מגרשה לעולם, ולכן גם באיילונית אסור להחזירה.

שו"ע: י"א כרי"ף ויש מי שאומר כרמב"ם. עיין בסיכום ל'כפל דבריו'.

כפל דבריו: רא"ש: חוששים דוקא כשכפל דבריו. הגמ' מו,ב מקשה בין שתי המשניות, שבאיילונית דוקא ר' יהודה חושש לקלקולא וחכמים לא, ובנדרנית להפך. אביי מתרץ שר' יהודה חושש אלא שבנדרנית סובר כר' מאיר. ועל כך אומר רבא: "דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא אלא אמר רבא... מאן חכמים ר' מאיר דאמר בעינן תנאי כפול והכא במאי עסקינן בדלא כפליה לתנאיה".

ב"ש: אך לא עשה תנאי כפול, כדברי התוס', כי אם יעשה תנאי כפול הגט באמת יתבטל ולא יועיל האיסור להחזירה למנוע את הקלקול. וגם לרא"ש הסוגיא עוסקת בחשש לעז בלבד ולא בחשש לקלקול אמיתי. ואף שהרא"ש כתב "כפל התנאי" לא דק בלשונו^[1].

רי"ף,רמ"ה: אפילו אם אמר ולא כפל. הב"י מיישבם שרואים שאביי לא התקשה בסתירה שבדעת חכמים ותמוה מדוע, אלא שהגמ' העמידה את משנת נדרנית באומר לה שמוציאה משום שנודרת, ואילו כאן לא העמידה, ולפיכך דעת חכמים כאן שאין לחשוש, ואף רבא מודה לכך אלא שבא לומר שאפשר ליישב המשניות גם אם נעמיד את שתיהן באומר, ולתרץ שכאן מדובר בכפל וכאן בלא כפל. המ"מ והב"ש מיישבים שפסקו כר' יהודה. הב"י דחה שקי"ל כר"מ שצריך תנאי כפול, והב"ש הסביר שאמנם בעלמא קי"ל שצריך תנאי כפול, אך כאן לא מדובר בחשש אמיתי אלא בלעז בעלמא, ולעז יש גם בלא תנאי כפול.

רמב"ם: אפילו אם לא כפל, ומ"מ לשיטתו שחוששים לל"ב שקנסוהו לא להחזירה, יוצא להלכה שאסור להחזירה אפילו כשלא אמר כלל. ולגבי איילונית לא שייך קנס, ובכל זאת לא ציין הרמב"ם שמדובר באמר לה. המ"מ ביאר שלדעתו לא צריך אמירה באיילונית משום שהוא מום גדול וסתמו כפירושו. ואילו הב"י והב"ש כתבו שבאיילונית אכן צריך^[2]. וכן דעת הרמב"ן והרשב"א, שבאיילונית אין לומר סתמו כפירושו לפי שעדיין רשאי לקיימה, בשונה מרואה מחמת תשמיש שאכן סתמו כפירושו לפי שאינו רשאי לקיימה.

שו"ע: י"א כרא"ש דוקא כשכפל וי"א כרי"ף שאפילו אמר ולא כפל ויש מי שאומר כרמב"ם שאפילו לא אמר. לכאורה נקט כמ"מ שלפי הרמב"ם לא צריך אמירה אפילו באיילונית^[3].

ישועות יעקב: רוב הפוסקים הסכימו שאם לא אמר מותר להחזירה.

האם הוי קלקול גמור? תוס',רשב"א,מ"מ: לא, כיוון שלא התנה ממש, אלא הוי רק חשש לעז. הב"ש כתב שנראה שכן גם דעת הרא"ש וגם לשיטתו מדובר שכפל דבריו אך לא עשה תנאי כפול.

רש"י: כן.

כשחייב להוציאה מהדין אך ללא כפייה: ר"ן^[4],נו"ב,חת"ס – אסור להחזירה לכו"ע אפילו אם לא אמר כלל, שהרי אנן סהדי שגירשה בגלל שהיה חייב וכשיש אנן סהדי לא צריך תנאי כלל כדברי התוס' בקידושין מט,ב.

כשכופים להוציאה: ר"ן,חת"ס – מותר להחזירה לכו"ע אפילו אם אמר, כיוון שלא יוכל לומר אילו הייתי יודע לא הייתי מגרשך הואיל וכופים אותו לגרש. החת"ס הבין מדברי הנו"ב שגם בכך אסור להחזירה ואפילו אם לא אמר, וחלק עליו מכח הר"ן. אולם הפת"ש ביאר שהנו"ב עסק במקרה שאשתו אמרה שזינתה והאמין לה שנפסק בסי' קטו,ו שחייב לגרשה אך לא כופים על כך.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]