אנציקלופדיה תלמודית:עולת העוף: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry) |
אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
ערך זה עוסק בדינים המיוחדים לעולת העוף, על הדינים המשותפים לעולת בהמה ועולת העוף ע"ע עולה. | ערך זה עוסק בדינים המיוחדים לעולת העוף, על הדינים המשותפים לעולת בהמה ועולת העוף ע"ע עולה. | ||
== | == '''מהותה, סוגיה ומצות הקרבתה''' == | ||
עולת העוף היא משני סוגי קרבנות הבאים מן העופות: עולת העוף וחטאת-העוף*<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ובהקדמת פהמ"ש לזבחים, ועי' ספורנו כוונות התורה.</ref>. | עולת העוף היא משני סוגי קרבנות הבאים מן העופות: עולת העוף וחטאת-העוף*<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ובהקדמת פהמ"ש לזבחים, ועי' ספורנו כוונות התורה.</ref>. | ||
קדשי קדשים | ==== קדשי קדשים ==== | ||
עולת העוף חשובה קדשי-קדשים<ref>עי' תוספתא תמורה פ"א; עי' רמב"ם מעה"ק פ"א הי"ז.</ref>, כעולת בהמה<ref>ע"ע עולה.</ref>. | עולת העוף חשובה קדשי-קדשים<ref>עי' תוספתא תמורה פ"א; עי' רמב"ם מעה"ק פ"א הי"ז.</ref>, כעולת בהמה<ref>ע"ע עולה.</ref>. | ||
סוגיה | ==== סוגיה ==== | ||
עולת העוף באה חובה<ref>עי' להלן.</ref>, ובאה בנדר ונדבה<ref>עי' תו"כ דבורא דנדבה פ"ג, ועוד; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א ואילך.</ref>. עולות העוף הבאות חובה כולן עולות יחיד, ואין לציבור עולת העוף<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ד והקדמת פהמ"ש לרמב"ם לזבחים, ועי' להלן.</ref>, ואלו הן עולות העוף הבאות חובה: א) עולת זב*<ref>ע"ע זב: קרבנו.</ref>. ב) עולת זבה*<ref>ע"ע זבה: קרבנה.</ref>. ג) עולת נזיר-טמא*<ref>ע"ע נזיר טמא.</ref>. ד) עולה שמביא דל המחויב בקרבן-עולה-ויורד*<ref>ע"ע קרבן עולה ויורד. ועי' ראב"ע ויקרא ה ז, שאף שעשיר המחויב קרבן עולה ויורד אינו מביא אלא חטאת בהמה, הדל מביא עולת העוף וחטאת העוף, שאותה עולה היא כנגד אימורי חטאת הבהמה, ועי' רמב"ן שם שיפה פירש.</ref>. ה) עולת יולדת* דלה<ref>ע"ע יולדת: קרבנה.</ref>. ו) עולת מצרע* דל<ref>ע"ע מצרע.</ref>. מלבד עולות אלו שנתפרשו בכתוב, גם גר* המביא קרבן להשלמת גרותו<ref>ע"ע גרות ציון 81.</ref>, יוצא ידי חובתו בשני תורים או שני בני יונה לעולת העוף<ref>ע"ע הנ"ל ציון 160 ואילך.</ref>, וכן המחויב בעולת-ראיה*, יש אומרים שדי לו בעולת העוף<ref>ע"ע עולת ראיה.</ref>. | עולת העוף באה חובה<ref>עי' להלן.</ref>, ובאה בנדר ונדבה<ref>עי' תו"כ דבורא דנדבה פ"ג, ועוד; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א ואילך.</ref>. עולות העוף הבאות חובה כולן עולות יחיד, ואין לציבור עולת העוף<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ד והקדמת פהמ"ש לרמב"ם לזבחים, ועי' להלן.</ref>, ואלו הן עולות העוף הבאות חובה: א) עולת זב*<ref>ע"ע זב: קרבנו.</ref>. ב) עולת זבה*<ref>ע"ע זבה: קרבנה.</ref>. ג) עולת נזיר-טמא*<ref>ע"ע נזיר טמא.</ref>. ד) עולה שמביא דל המחויב בקרבן-עולה-ויורד*<ref>ע"ע קרבן עולה ויורד. ועי' ראב"ע ויקרא ה ז, שאף שעשיר המחויב קרבן עולה ויורד אינו מביא אלא חטאת בהמה, הדל מביא עולת העוף וחטאת העוף, שאותה עולה היא כנגד אימורי חטאת הבהמה, ועי' רמב"ן שם שיפה פירש.</ref>. ה) עולת יולדת* דלה<ref>ע"ע יולדת: קרבנה.</ref>. ו) עולת מצרע* דל<ref>ע"ע מצרע.</ref>. מלבד עולות אלו שנתפרשו בכתוב, גם גר* המביא קרבן להשלמת גרותו<ref>ע"ע גרות ציון 81.</ref>, יוצא ידי חובתו בשני תורים או שני בני יונה לעולת העוף<ref>ע"ע הנ"ל ציון 160 ואילך.</ref>, וכן המחויב בעולת-ראיה*, יש אומרים שדי לו בעולת העוף<ref>ע"ע עולת ראיה.</ref>. | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
על האומר הרי עלי עולה, אם יוצא ידי חובתו בעולת העוף, ע"ע נדרים ונדבות. | על האומר הרי עלי עולה, אם יוצא ידי חובתו בעולת העוף, ע"ע נדרים ונדבות. | ||
העופות | ==== העופות ==== | ||
עולת העוף באה משני מיני העופות שקרבנות באים מהם: תורים ויונים<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"א ושם ה"ח. בטעם שאין קרבנות באים אלא משני מיני עופות אלו, עי' רמב"ן ורבינו בחיי ויקרא א יד.</ref>, אבל אינה באה משאר עופות, שנאמר: והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו<ref>ויקרא א יד.</ref>, אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה<ref>תו"כ דבורא דנדבה פ"ח.</ref>. על התורים והיונים הכשרים לקרבנות, ואם יש עדיפות למין אחד מהם, ע"ע תורים ובני יונה. | עולת העוף באה משני מיני העופות שקרבנות באים מהם: תורים ויונים<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"א ושם ה"ח. בטעם שאין קרבנות באים אלא משני מיני עופות אלו, עי' רמב"ן ורבינו בחיי ויקרא א יד.</ref>, אבל אינה באה משאר עופות, שנאמר: והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו<ref>ויקרא א יד.</ref>, אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה<ref>תו"כ דבורא דנדבה פ"ח.</ref>. על התורים והיונים הכשרים לקרבנות, ואם יש עדיפות למין אחד מהם, ע"ע תורים ובני יונה. | ||
מנין העופות | ==== מנין העופות ==== | ||
עולות העוף הבאות חובה שנתפרשו בתורה, באות לעולם עם חטאת, ולא מצינו בתורה מחויב קרבן שמביא פרידה אחת<ref>עי' ברייתא כריתות ט א ובספרי שלח קח וגמ' כריתות שם בביאורה.</ref>, והיינו תור אחד או בן יונה אחד<ref>עי' ציון 42.</ref>, ולפיכך גם גר המביא עולת העוף לקרבן גרותו<ref>עי' ציון 14.</ref>, מביא שתי פרידות, ושתיהן לעולה<ref>עי' ברייתא כריתות ח ב ותוספתא שקלים פ"ג.</ref>. אבל עולת העוף הבאה נדבה, מתנדב אדם ממנה אפילו פרידה אחת<ref>עי' משנה מנחות קד ב; ברייתא זבחים סה א וש"נ; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"ב. ועי' כריתות שם.</ref>, שנאמר: והקריבוֹ<ref>ויקרא א טו.</ref> - והכתוב מיותר לדרשה, שכבר נאמר בכתוב שלפניו "והקריב"<ref>רש"י זבחים שם ד"ה והקריבו. ועי' תוס' שם ד"ה והקריבו שדרשו מתוך שסמך הכתוב "והקריבו" ל"תורים ובני יונה".</ref> - אפילו פרידה אחת יביא אל המזבח<ref>ברייתא זבחים שם; תו"כ שם. ועי' מושב זקנים ויקרא שם: כלומר אם מצא קן עם שני בני יונה ואמר להביאם לקרבן ונפרדה אחת מהם והלכה לה יביא השניה לקרבן, וצ"ב, ועי' להלן.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים, שקרבן שלם של עולת העוף, שיעורו קן שלמה של שתי פרידות אף כשהוא בא בנדבה, אלא שנתחדשה תורת הבאה מיוחדת לפרידה אחת אף על פי שאין זה שיעור הקרבן השלם<ref>חי' רי"ז הלוי מעה"ק פי"ד ה"ב בד' רש"י כריתות ט א ד"ה והקריב ובד' הרמב"ם מעה"ק שם.</ref>. | עולות העוף הבאות חובה שנתפרשו בתורה, באות לעולם עם חטאת, ולא מצינו בתורה מחויב קרבן שמביא פרידה אחת<ref>עי' ברייתא כריתות ט א ובספרי שלח קח וגמ' כריתות שם בביאורה.</ref>, והיינו תור אחד או בן יונה אחד<ref>עי' ציון 42.</ref>, ולפיכך גם גר המביא עולת העוף לקרבן גרותו<ref>עי' ציון 14.</ref>, מביא שתי פרידות, ושתיהן לעולה<ref>עי' ברייתא כריתות ח ב ותוספתא שקלים פ"ג.</ref>. אבל עולת העוף הבאה נדבה, מתנדב אדם ממנה אפילו פרידה אחת<ref>עי' משנה מנחות קד ב; ברייתא זבחים סה א וש"נ; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"ב. ועי' כריתות שם.</ref>, שנאמר: והקריבוֹ<ref>ויקרא א טו.</ref> - והכתוב מיותר לדרשה, שכבר נאמר בכתוב שלפניו "והקריב"<ref>רש"י זבחים שם ד"ה והקריבו. ועי' תוס' שם ד"ה והקריבו שדרשו מתוך שסמך הכתוב "והקריבו" ל"תורים ובני יונה".</ref> - אפילו פרידה אחת יביא אל המזבח<ref>ברייתא זבחים שם; תו"כ שם. ועי' מושב זקנים ויקרא שם: כלומר אם מצא קן עם שני בני יונה ואמר להביאם לקרבן ונפרדה אחת מהם והלכה לה יביא השניה לקרבן, וצ"ב, ועי' להלן.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים, שקרבן שלם של עולת העוף, שיעורו קן שלמה של שתי פרידות אף כשהוא בא בנדבה, אלא שנתחדשה תורת הבאה מיוחדת לפרידה אחת אף על פי שאין זה שיעור הקרבן השלם<ref>חי' רי"ז הלוי מעה"ק פי"ד ה"ב בד' רש"י כריתות ט א ד"ה והקריב ובד' הרמב"ם מעה"ק שם.</ref>. | ||
זכר ונקבה | ==== זכר ונקבה ==== | ||
עולת העוף באה מן הזכרים ומן הנקבות<ref>תמורה יד א; תו"כ דלהלן; תוספתא תמורה פ"א; רמב"ם אסו"מ פ"ג ה"א ומעה"ק פ"א ה"ח.</ref> - שלא כעולת בהמה שאינה באה אלא מן הזכרים<ref>ע"ע עולה.</ref> - שנאמר: זכר בבקר בכשבים ובעזים<ref>ויקרא כב יט.</ref>, זכרות בבהמה ואין זכרות בעופות<ref>תו"כ דבורא דנדבה פרשה ו ואמור פרשה ז.</ref>. על טומטום* ואנדרוגינוס* - הפסולים בזבחים<ref>ע"ע אנדרוגינוס ציון 219 ואילך וע' טומטום ציון 777 ואילך.</ref> - אם פסולים גם בעופות, עי' ערכיהם<ref>ע' אנדוגינוס ציון 226 ואילך וע' טומטום ציון 820 ואילך.</ref>. | עולת העוף באה מן הזכרים ומן הנקבות<ref>תמורה יד א; תו"כ דלהלן; תוספתא תמורה פ"א; רמב"ם אסו"מ פ"ג ה"א ומעה"ק פ"א ה"ח.</ref> - שלא כעולת בהמה שאינה באה אלא מן הזכרים<ref>ע"ע עולה.</ref> - שנאמר: זכר בבקר בכשבים ובעזים<ref>ויקרא כב יט.</ref>, זכרות בבהמה ואין זכרות בעופות<ref>תו"כ דבורא דנדבה פרשה ו ואמור פרשה ז.</ref>. על טומטום* ואנדרוגינוס* - הפסולים בזבחים<ref>ע"ע אנדרוגינוס ציון 219 ואילך וע' טומטום ציון 777 ואילך.</ref> - אם פסולים גם בעופות, עי' ערכיהם<ref>ע' אנדוגינוס ציון 226 ואילך וע' טומטום ציון 820 ואילך.</ref>. | ||
נסכים | ==== נסכים ==== | ||
עולת העוף אינה טעונה נסכים<ref>תוספתא תמורה פ"א; ברייתא מנחות צ ב; ספרי שלח קז; רמב"ם מעה"ק פ"ב ה"ב.</ref> - שלא כעולת בהמה הטעונה נסכים<ref>ע"ע עולה.</ref> - שנאמר בנסכים: מן הבקר ומן הצאן<ref>במדבר טו ג.</ref>, למעט עולת העוף, דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר, נאמר בנסכים: זבח<ref>במדבר שם.</ref>, ועוף - שהוא נמלק ואינו נשחט<ref>עי' ציון 86 ואילך. עי' מיוחס לרשב"א מנחות שם.</ref> - אינו זבח<ref>ברייתא מנחות שם ובספרי שם. ועי' רמב"ם מעה"ק פ"א הי"ז שנ' שעופות בכלל זבחים, ועי' מעשי למלך שם.</ref>. | עולת העוף אינה טעונה נסכים<ref>תוספתא תמורה פ"א; ברייתא מנחות צ ב; ספרי שלח קז; רמב"ם מעה"ק פ"ב ה"ב.</ref> - שלא כעולת בהמה הטעונה נסכים<ref>ע"ע עולה.</ref> - שנאמר בנסכים: מן הבקר ומן הצאן<ref>במדבר טו ג.</ref>, למעט עולת העוף, דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר, נאמר בנסכים: זבח<ref>במדבר שם.</ref>, ועוף - שהוא נמלק ואינו נשחט<ref>עי' ציון 86 ואילך. עי' מיוחס לרשב"א מנחות שם.</ref> - אינו זבח<ref>ברייתא מנחות שם ובספרי שם. ועי' רמב"ם מעה"ק פ"א הי"ז שנ' שעופות בכלל זבחים, ועי' מעשי למלך שם.</ref>. | ||
שותפים | ==== שותפים ==== | ||
עולת העוף באה בנדבת שנים<ref>משנה מנחות קד ב; תו"כ דבורא דנדבה פ"ח, ועי"ש פ"ג; רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"א ופי"ד ה"ב.</ref>, או יותר משנים<ref>פהמ"ש לרמב"ם מנחות פי"ב משנה ה.</ref>, ואפילו פרידה אחת - והיינו תור אחד או בן יונה אחד<ref>רמב"ם דלהלן ובפהמ"ש שם; רע"ב שם.</ref> - באה בשותפות<ref>משנה שם; רמב"ם פי"ד שם.</ref>, שנאמר: והקריב<ref>ויקרא א יד.</ref>, מלמד שהיא באה בנדבת שנים<ref>תו"כ שם פ"ח. ועי' ר"ש שם שהכתוב מיותר ולפיכך פירשוהו והקריב בכל ענין ואפילו שותפים, ועי' ק"א שם.</ref>. רבי אומר, כל הקדשים - מלבד מנחה<ref>עי' מנחות שם ותו"כ דלהלן.</ref> - באים בשותפות, שנאמר: אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעלה<ref>ויקרא כב יט. גמ' מנחות שם; תו"כ דבורא דנדבה פ"ח. ועי' ק"א שם, שכיון שפתח הכתוב בלשון יחיד וסיים בלשון רבים דרשו ששנים מביאים את כל הקרבנות אבל ציבור אין מביאים עוף, עי' להלן.</ref>. | עולת העוף באה בנדבת שנים<ref>משנה מנחות קד ב; תו"כ דבורא דנדבה פ"ח, ועי"ש פ"ג; רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"א ופי"ד ה"ב.</ref>, או יותר משנים<ref>פהמ"ש לרמב"ם מנחות פי"ב משנה ה.</ref>, ואפילו פרידה אחת - והיינו תור אחד או בן יונה אחד<ref>רמב"ם דלהלן ובפהמ"ש שם; רע"ב שם.</ref> - באה בשותפות<ref>משנה שם; רמב"ם פי"ד שם.</ref>, שנאמר: והקריב<ref>ויקרא א יד.</ref>, מלמד שהיא באה בנדבת שנים<ref>תו"כ שם פ"ח. ועי' ר"ש שם שהכתוב מיותר ולפיכך פירשוהו והקריב בכל ענין ואפילו שותפים, ועי' ק"א שם.</ref>. רבי אומר, כל הקדשים - מלבד מנחה<ref>עי' מנחות שם ותו"כ דלהלן.</ref> - באים בשותפות, שנאמר: אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעלה<ref>ויקרא כב יט. גמ' מנחות שם; תו"כ דבורא דנדבה פ"ח. ועי' ק"א שם, שכיון שפתח הכתוב בלשון יחיד וסיים בלשון רבים דרשו ששנים מביאים את כל הקרבנות אבל ציבור אין מביאים עוף, עי' להלן.</ref>. | ||
ציבור | ==== ציבור ==== | ||
עולת העוף אינה באה בנדבת צבור*<ref>תו"כ דבורא דנדבה פרשה ו, ועי"ש פ"ג; שבועות יב ב; עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ד.</ref>, שנאמר: קרבנו<ref>ויקרא א יד.</ref>, היחיד מביא עוף ואין צבור מביא עוף<ref>תו"כ שם. ועי' רש"י שבועות יב ב ד"ה ואין, שכ' הדרשה מ"והקריב מן התורים", היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף, וצ"ב, ועי' תוס' שם ד"ה ואין, שכ' הטעם משום שנאמר בעוף "נפש", וצ"ב, שלא נאמר נפש אלא במנחה.</ref>, לפיכך עולות הבאות לקיץ-המזבח*, שהן נדבת ציבור<ref>ע"ע קיץ המזבח.</ref>, אין מביאין אותן אלא עולות בהמה ולא עולות עוף<ref>רב שימי מנהרדעא ורב נחמן בר יצחק ורב נחמן בר רב חסדא בשבועות שם; רמב"ם שקלים פ"ד ה"ט וכלי המקדש פי"ג. ועי' תוס' שבועות שם ד"ה הא, שנ' מדבריהם שרבא שחלק וסבר שמקיצים בעוף חזר בו, ועי' להלן. ועי' תוס' שם שמלבד זה יש טעם נוסף שמותרות הבאות לקיץ המזבח אין להביא מהן עופות, שכן ממדרש יהוידע למדו להביא מהן עולות שעורן לכהנים, ע"ע מותרות, ועולת העוף אין עורה לכהנים, עי' ציון 313, ועי' ריטב"א שבועות שם, ועי' חי' הגרי"ז נזיר כד א.</ref>. ומן הראשונים יש שכתבו בדעת אמוראים, שתנאים חלוקים בדבר, ומהם שסוברים שעולות הבאות לקיץ המזבח אף על פי שהן נדבת ציבור רשאים להביא אותן עולות עוף, משום שלדעתם אין דורשים מ"קרבנו" שאין ציבור מביא עוף, או משום שהם סוברים שלא דרשו מ"קרבנו" אלא למעט עופות משאר נדבות ציבור, שאינן באות מן המותרות*, אבל קיץ המזבח, שהוא בא ממותרות<ref>ע"ע מותרות וע' קיץ המזבח.</ref>, אינו בכלל הדרשה<ref>ריטב"א שבועות שם בד' רבא שם, ושכ"ד לשון שני בתמורה כ ב (ואינו לפנינו), שר' אלעזר במשנה תמורה שם מודה שמותרות באות לנדבת ציבור, אלא שלדעתו מביאים מהן אף עולת העוף, ובכך הוא חולק על ת"ק במשנה שם. ועי' תוס' נזיר כז א סוד"ה וכי ותוס' תמורה כג ב ד"ה ששה.</ref>. עולת עוף שניתותרה - כגון מי שהיה דל ומחויב עולת העוף לקרבן-עולה-ויורד*, והפריש מעות לחובתו וקנה מהן עולת העוף והעשיר, שצריך להביא לקרבן עולה ויורד חטאת בהמה בלא עולה<ref>ע"ע קרבן עולה ויורד.</ref>, ונמצאת עולתו יתירה<ref>עי' יומא מא ב.</ref> - יש ראשונים שכתבו שמביאים אותה לקיץ המזבח לנדבת ציבור - אף לדעת הסוברים שאין להביא עופות לקיץ המזבח - שלא נתמעט אלא שלא לקנות עופות לכתחילה ממעות הנדבה, אבל כשהזדמן הדבר ממילא שנותרה עולת העוף ואין מה שייעשה בה, מקריבים אותה לנדבת ציבור<ref>תוס' יומא שם ד"ה והאי בבי' ב'; עי' תוס' נזיר שם; תוס' שבועות יב ב ד"ה ואין.</ref>. ויש חולקים וסוברים שעולת העוף שניתותרה מביאים אותה לנדבת יחיד<ref>תוס' יומא שם בבי' א' וג'; עי' תוס' נזיר שם בבי' ב'.</ref>. | עולת העוף אינה באה בנדבת צבור*<ref>תו"כ דבורא דנדבה פרשה ו, ועי"ש פ"ג; שבועות יב ב; עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ד.</ref>, שנאמר: קרבנו<ref>ויקרא א יד.</ref>, היחיד מביא עוף ואין צבור מביא עוף<ref>תו"כ שם. ועי' רש"י שבועות יב ב ד"ה ואין, שכ' הדרשה מ"והקריב מן התורים", היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף, וצ"ב, ועי' תוס' שם ד"ה ואין, שכ' הטעם משום שנאמר בעוף "נפש", וצ"ב, שלא נאמר נפש אלא במנחה.</ref>, לפיכך עולות הבאות לקיץ-המזבח*, שהן נדבת ציבור<ref>ע"ע קיץ המזבח.</ref>, אין מביאין אותן אלא עולות בהמה ולא עולות עוף<ref>רב שימי מנהרדעא ורב נחמן בר יצחק ורב נחמן בר רב חסדא בשבועות שם; רמב"ם שקלים פ"ד ה"ט וכלי המקדש פי"ג. ועי' תוס' שבועות שם ד"ה הא, שנ' מדבריהם שרבא שחלק וסבר שמקיצים בעוף חזר בו, ועי' להלן. ועי' תוס' שם שמלבד זה יש טעם נוסף שמותרות הבאות לקיץ המזבח אין להביא מהן עופות, שכן ממדרש יהוידע למדו להביא מהן עולות שעורן לכהנים, ע"ע מותרות, ועולת העוף אין עורה לכהנים, עי' ציון 313, ועי' ריטב"א שבועות שם, ועי' חי' הגרי"ז נזיר כד א.</ref>. ומן הראשונים יש שכתבו בדעת אמוראים, שתנאים חלוקים בדבר, ומהם שסוברים שעולות הבאות לקיץ המזבח אף על פי שהן נדבת ציבור רשאים להביא אותן עולות עוף, משום שלדעתם אין דורשים מ"קרבנו" שאין ציבור מביא עוף, או משום שהם סוברים שלא דרשו מ"קרבנו" אלא למעט עופות משאר נדבות ציבור, שאינן באות מן המותרות*, אבל קיץ המזבח, שהוא בא ממותרות<ref>ע"ע מותרות וע' קיץ המזבח.</ref>, אינו בכלל הדרשה<ref>ריטב"א שבועות שם בד' רבא שם, ושכ"ד לשון שני בתמורה כ ב (ואינו לפנינו), שר' אלעזר במשנה תמורה שם מודה שמותרות באות לנדבת ציבור, אלא שלדעתו מביאים מהן אף עולת העוף, ובכך הוא חולק על ת"ק במשנה שם. ועי' תוס' נזיר כז א סוד"ה וכי ותוס' תמורה כג ב ד"ה ששה.</ref>. עולת עוף שניתותרה - כגון מי שהיה דל ומחויב עולת העוף לקרבן-עולה-ויורד*, והפריש מעות לחובתו וקנה מהן עולת העוף והעשיר, שצריך להביא לקרבן עולה ויורד חטאת בהמה בלא עולה<ref>ע"ע קרבן עולה ויורד.</ref>, ונמצאת עולתו יתירה<ref>עי' יומא מא ב.</ref> - יש ראשונים שכתבו שמביאים אותה לקיץ המזבח לנדבת ציבור - אף לדעת הסוברים שאין להביא עופות לקיץ המזבח - שלא נתמעט אלא שלא לקנות עופות לכתחילה ממעות הנדבה, אבל כשהזדמן הדבר ממילא שנותרה עולת העוף ואין מה שייעשה בה, מקריבים אותה לנדבת ציבור<ref>תוס' יומא שם ד"ה והאי בבי' ב'; עי' תוס' נזיר שם; תוס' שבועות יב ב ד"ה ואין.</ref>. ויש חולקים וסוברים שעולת העוף שניתותרה מביאים אותה לנדבת יחיד<ref>תוס' יומא שם בבי' א' וג'; עי' תוס' נזיר שם בבי' ב'.</ref>. | ||
ציבור שגבו והביאו | ==== ציבור שגבו והביאו ==== | ||
ציבור שרצו להפריש עולה מתחילה לנדבה, ויגבו אותה מרוב ישראל כשם שגובים את השקלים*, יש מן הראשונים שכתבו שתיחשב עולתם נדבת ציבור, ומאחר שאין עולת העוף בציבור<ref>עי' לעיל.</ref>, אין מביאים לה עולת העוף<ref>רמב"ן ויקרא א ב.</ref>. ויש שכתבו בדעת ראשונים שרק העולה הבאה מן המותרות* חשובה עולת ציבור, מאחר שהיא קריבה על ידי תנאי בית דין, שלב-בית-דין-מתנה* על המותרות שיקרבו לקיץ המזבח<ref>ע"ע לב בית דין מתנה: בקדשים. רמב"ן דלהלן.</ref>, אבל עולות שהתנדבו ציבור מתחילה - אפילו גבו אותן מכל ישראל<ref>מלחמות דלהלן.</ref> - אין זו נדבת ציבור אלא נדבת שותפים, שהם מתנדבים עוף<ref>עי' ציון 40 ואילך.</ref>, ורשאים להביא לה עוף<ref>רמב"ן שם בדעת רש"י שם: אולי. ועי' מלחמות ברכות כא א (יג א בד' הרי"ף) שם.</ref>. ויש שכתבו בדעת ראשונים שאין הציבור רשאים כלל להתנדב עולה ממעות שגבו לצורך כך, אלא הם נותנים את העולה ליחיד שהוא ראוי להביאה עבור כולם כעולת יחיד, ועולה זו שמביא יחיד עבור הציבור, אף על פי שהיא עולת יחיד<ref>ע"ע עולה.</ref>, מכל מקום אינה באה עולת העוף<ref>העמק דבר ויקרא שם בד' הרי"ף ברכות שם. ועי' הרחב דבר שם טעם הכתוב, שכיון שאין ציבור עני אין להם להביא עולת העוף אפילו כשנותנים ליחיד שיקריב עבורם.</ref>. | ציבור שרצו להפריש עולה מתחילה לנדבה, ויגבו אותה מרוב ישראל כשם שגובים את השקלים*, יש מן הראשונים שכתבו שתיחשב עולתם נדבת ציבור, ומאחר שאין עולת העוף בציבור<ref>עי' לעיל.</ref>, אין מביאים לה עולת העוף<ref>רמב"ן ויקרא א ב.</ref>. ויש שכתבו בדעת ראשונים שרק העולה הבאה מן המותרות* חשובה עולת ציבור, מאחר שהיא קריבה על ידי תנאי בית דין, שלב-בית-דין-מתנה* על המותרות שיקרבו לקיץ המזבח<ref>ע"ע לב בית דין מתנה: בקדשים. רמב"ן דלהלן.</ref>, אבל עולות שהתנדבו ציבור מתחילה - אפילו גבו אותן מכל ישראל<ref>מלחמות דלהלן.</ref> - אין זו נדבת ציבור אלא נדבת שותפים, שהם מתנדבים עוף<ref>עי' ציון 40 ואילך.</ref>, ורשאים להביא לה עוף<ref>רמב"ן שם בדעת רש"י שם: אולי. ועי' מלחמות ברכות כא א (יג א בד' הרי"ף) שם.</ref>. ויש שכתבו בדעת ראשונים שאין הציבור רשאים כלל להתנדב עולה ממעות שגבו לצורך כך, אלא הם נותנים את העולה ליחיד שהוא ראוי להביאה עבור כולם כעולת יחיד, ועולה זו שמביא יחיד עבור הציבור, אף על פי שהיא עולת יחיד<ref>ע"ע עולה.</ref>, מכל מקום אינה באה עולת העוף<ref>העמק דבר ויקרא שם בד' הרי"ף ברכות שם. ועי' הרחב דבר שם טעם הכתוב, שכיון שאין ציבור עני אין להם להביא עולת העוף אפילו כשנותנים ליחיד שיקריב עבורם.</ref>. | ||
נדבת גוי | ==== נדבת גוי ==== | ||
עולת העוף, באה בנדבת גוי - כעולת בהמה<ref>ע"ע עולה.</ref> - ואף התנאים הסוברים שאין גויים מתנדבים שאר קרבנות מלבד עולה*<ref>ע"ע גוי ציון 233.</ref>, נראה מדברי ראשונים שהם מודים שגויים מתנדבים עולת העוף<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ב; עי' מאירי שקלים פ"א. ועי' כס"מ מעה"ק שם. ועי' חזו"נ מנחות פ"ו מ"א, שר' עקיבא דורש מן הכתוב "לכל נדריהם" (עי' מנחות עג ב) לרבות עולת העוף. ועי' יצחק ירנן אבל פ"ג ה"י.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו שנראה בתלמוד שלדעת התנאים הסוברים שאין גויים מתנדבים שאר קרבנות מלבד עולה, אף עולת העוף אינם מתנדבים<ref>קרן אורה מנחות עג ב ; זבח תודה שם ד"ה מנין.</ref>. | עולת העוף, באה בנדבת גוי - כעולת בהמה<ref>ע"ע עולה.</ref> - ואף התנאים הסוברים שאין גויים מתנדבים שאר קרבנות מלבד עולה*<ref>ע"ע גוי ציון 233.</ref>, נראה מדברי ראשונים שהם מודים שגויים מתנדבים עולת העוף<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ב; עי' מאירי שקלים פ"א. ועי' כס"מ מעה"ק שם. ועי' חזו"נ מנחות פ"ו מ"א, שר' עקיבא דורש מן הכתוב "לכל נדריהם" (עי' מנחות עג ב) לרבות עולת העוף. ועי' יצחק ירנן אבל פ"ג ה"י.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו שנראה בתלמוד שלדעת התנאים הסוברים שאין גויים מתנדבים שאר קרבנות מלבד עולה, אף עולת העוף אינם מתנדבים<ref>קרן אורה מנחות עג ב ; זבח תודה שם ד"ה מנין.</ref>. | ||
מצות עשייתה | ==== מצות עשייתה ==== | ||
מצות עשייתה של עולת העוף, מנו אותה ראשונים במנין-המצוות* בכלל מצות עשיית העולה*<ref>ע"ע עולה. עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"א וה"כ; עי' סמ"ג ע' קפ; עי' החינוך מ' קטו.</ref>. ויש שמנו עשיית עולת העוף כמצוה בפני עצמה, כשם שעולת בקר ועולת צאן חשובות מצוות נפרדות לדעתם<ref>ע"ע עולה. רס"ג ע' קז-קט, ועי' רי"פ פערלא שם בדעתו.</ref>. ויש שמנו כמצוה נפרדת כל אחד ממעשי ההקרבה בעופות, המליקה, ההזאה - ובכללה המיצוי בעולת העוף - וההקטרה<ref>בה"ג בהקדמה.</ref>. | מצות עשייתה של עולת העוף, מנו אותה ראשונים במנין-המצוות* בכלל מצות עשיית העולה*<ref>ע"ע עולה. עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"א וה"כ; עי' סמ"ג ע' קפ; עי' החינוך מ' קטו.</ref>. ויש שמנו עשיית עולת העוף כמצוה בפני עצמה, כשם שעולת בקר ועולת צאן חשובות מצוות נפרדות לדעתם<ref>ע"ע עולה. רס"ג ע' קז-קט, ועי' רי"פ פערלא שם בדעתו.</ref>. ויש שמנו כמצוה נפרדת כל אחד ממעשי ההקרבה בעופות, המליקה, ההזאה - ובכללה המיצוי בעולת העוף - וההקטרה<ref>בה"ג בהקדמה.</ref>. | ||
הקדשה | == '''הקדשה ועבודותיה''' == | ||
==== הקדשה ==== | |||
=== הקדשה | |||
העוף אינו נעשה עולה אלא משהוקדש לכך<ref>עי' משנה מעילה ט א.</ref> - כעולת בהמה<ref>ע"ע עולה.</ref> - והיינו בפה<ref>עי' רש"י מעילה ח א ד"ה חטאת; מלאכ"ש מעילה פ"ב מ"ב.</ref>. על ההקדש* ע"ע. קן של עולת העוף וחטאת-העוף*, למחוייבי שתיהן, אפשר שיתקדש לצורך שני הקרבנות כאחד, ולא יתפרש איזה מן העופות לעולה ואיזה לחטאת אלא במעשה הכהן<ref>עי' יומא מא א וש"נ.</ref>, ועל כך ע"ע קנים. על הקדמת הקדשה של חטאת העוף לעולת העוף הבאה עמה, ע"ע חטאת<ref>ציון 556.</ref>, וע' חטאת העוף<ref>ציון 26 ואילך.</ref>, וערכי עולות העוף השונות<ref>עי' ציון 7 ואילך.</ref>. | העוף אינו נעשה עולה אלא משהוקדש לכך<ref>עי' משנה מעילה ט א.</ref> - כעולת בהמה<ref>ע"ע עולה.</ref> - והיינו בפה<ref>עי' רש"י מעילה ח א ד"ה חטאת; מלאכ"ש מעילה פ"ב מ"ב.</ref>. על ההקדש* ע"ע. קן של עולת העוף וחטאת-העוף*, למחוייבי שתיהן, אפשר שיתקדש לצורך שני הקרבנות כאחד, ולא יתפרש איזה מן העופות לעולה ואיזה לחטאת אלא במעשה הכהן<ref>עי' יומא מא א וש"נ.</ref>, ועל כך ע"ע קנים. על הקדמת הקדשה של חטאת העוף לעולת העוף הבאה עמה, ע"ע חטאת<ref>ציון 556.</ref>, וע' חטאת העוף<ref>ציון 26 ואילך.</ref>, וערכי עולות העוף השונות<ref>עי' ציון 7 ואילך.</ref>. | ||
סמיכה | ==== סמיכה ==== | ||
עולת העוף אינה טעונה סמיכה*<ref>תוספתא תמורה פ"א; תו"כ דלהלן; רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ז.</ref> - שלא כעולת בהמה הטעונה סמיכה<ref>ע"ע עולה.</ref> - שנאמר בסמיכה: העלה<ref>ויקרא א ד.</ref> - והיינו המבוררת שבעולות, שהיא עולת בהמה, או ש"העלה" מיעוט הוא<ref>ר"ש לתו"כ דלהלן. ועי' ק"א שם.</ref> - פרט לעולת העוף<ref>תו"כ דבורא דנדבה פ"ד.</ref>. | עולת העוף אינה טעונה סמיכה*<ref>תוספתא תמורה פ"א; תו"כ דלהלן; רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ז.</ref> - שלא כעולת בהמה הטעונה סמיכה<ref>ע"ע עולה.</ref> - שנאמר בסמיכה: העלה<ref>ויקרא א ד.</ref> - והיינו המבוררת שבעולות, שהיא עולת בהמה, או ש"העלה" מיעוט הוא<ref>ר"ש לתו"כ דלהלן. ועי' ק"א שם.</ref> - פרט לעולת העוף<ref>תו"כ דבורא דנדבה פ"ד.</ref>. | ||
מליקה | ==== מליקה ==== | ||
עולת העוף טעונה מליקה*<ref>ויקרא א יב; משנה זבחים סד ב; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.</ref>, ואם עשאה בשחיטה פסולה<ref>תוספתא חולין פ"א. ועי' מושב זקנים ויקרא א טו, הטעם שאין שחיטה בקרבנות העוף.</ref>. על מליקתה של עולת העוף, ומה שנשתנתה ממליקתה של חטאת-העוף*, ע"ע מליקה. על עולת העוף שנמלקה כמליקת חטאת העוף, ע"ע הנ"ל. | עולת העוף טעונה מליקה*<ref>ויקרא א יב; משנה זבחים סד ב; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.</ref>, ואם עשאה בשחיטה פסולה<ref>תוספתא חולין פ"א. ועי' מושב זקנים ויקרא א טו, הטעם שאין שחיטה בקרבנות העוף.</ref>. על מליקתה של עולת העוף, ומה שנשתנתה ממליקתה של חטאת-העוף*, ע"ע מליקה. על עולת העוף שנמלקה כמליקת חטאת העוף, ע"ע הנ"ל. | ||
צפון | ==== צפון ==== | ||
עולת העוף אינה טעונה צפון<ref>ברייתא דלהלן.</ref> - שלא כעולת בהמה ששחיטתה וקבלת דמה טעונות צפון<ref>ע"ע עולה וע' קדשי קדשים.</ref> - שנאמר בדין צפון בעולת צאן: ושחט אותו<ref>ויקרא א יא.</ref>, אותו בצפון ואין עוף בצפון<ref>ברייתא זבחים מח ב ומנחות נו א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ה. ועי' גמ' זבחים ומנחות שם שאין צורך בדרשה, ועי' מהרי"ט קידושין לו ב ושפ"א זבחים שם, ועי' חי' הגרי"ז מנחות שם, שלסוברים שמזבח בצפון הרי שעולת העוף הנעשית במזבח נעשית בצפון, ועי' תוס' זבחים שם ד"ה מה וקר"א שם.</ref>. | עולת העוף אינה טעונה צפון<ref>ברייתא דלהלן.</ref> - שלא כעולת בהמה ששחיטתה וקבלת דמה טעונות צפון<ref>ע"ע עולה וע' קדשי קדשים.</ref> - שנאמר בדין צפון בעולת צאן: ושחט אותו<ref>ויקרא א יא.</ref>, אותו בצפון ואין עוף בצפון<ref>ברייתא זבחים מח ב ומנחות נו א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ה. ועי' גמ' זבחים ומנחות שם שאין צורך בדרשה, ועי' מהרי"ט קידושין לו ב ושפ"א זבחים שם, ועי' חי' הגרי"ז מנחות שם, שלסוברים שמזבח בצפון הרי שעולת העוף הנעשית במזבח נעשית בצפון, ועי' תוס' זבחים שם ד"ה מה וקר"א שם.</ref>. | ||
מקום מליקתה | ==== מקום מליקתה ==== | ||
מליקת עולת העוף נעשית למעלה<ref>ברייתא זבחים סה א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז. ועי' משנה זבחים סד ב.</ref> - על גבי המזבח, ולא למטה מן המזבח<ref>ר"ש לתו"כ שם. והיינו לכאו' בכל מקום שע"ג המזבח, ועי' ציון 109. ועי' תפא"י שבציון 204 שפי' שהמליקה בראש המזבח ממש, ועי' ציון הנ"ל.</ref>, ויש מפרשים למעלה מחוט הסיקרא<ref>רש"י מנחות ב ב וחולין כט ב ד"ה עולת, ועי' רש"י זבחים סה א ד"ה בין; ראב"ד לתו"כ שם. ועי' להלן שי"ס שצריך שתיעשה למעלה מן הסובב.</ref> - שנאמר: ומלק וגו' והקטיר המזבחה<ref>ויקרא א טו.</ref>, מה הקטרה* בראש המזבח<ref>ע"ע הקטרה ציון 316.</ref>, אף מליקה בראש המזבח<ref>ברייתא זבחים שם. ועי' תוס' שם ד"ה אף, שהוא היקש.</ref>, ובתורת כהנים אמרו ש"המזבחה" האמור לבסוף מתייחס אל ההקטרה ואל המליקה, מה הקטרה למעלה אף מליקה למעלה<ref>תו"כ שם.</ref>. לסוברים שמצוי* של עולת העוף נעשה למעלה מן הסובב דוקא<ref>עי' ציון 153 ואילך.</ref> - משום שאין מקטירים על גבי הסובב, לדעתם<ref>ע"ע הקטרה ציון 318 ואילך. עי' ציון 167.</ref> - כתבו ראשונים שנראה שאף המליקה אינה כשרה אלא למעלה מן הסובב, ואם עשאה למטה מרגליו, אף שהוא למעלה מחוט הסיקרא פסולה<ref>עי' תוס' זבחים נד ב ד"ה והיא. ועי' ראב"ד ורא"ש קינים פ"א מ"א, ועי' תוס' זבחים פז ב ד"ה עולת.</ref>, ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאף לסוברים שמיצוי של עולת העוף כשר אמה אחת למטה מן הסובב<ref>עי' ציון 147.</ref> - משום שמקטירים על גבי הסובב, לדעתם<ref>ע"ע הקטרה שם. עי' ציון 157.</ref> - מודים במליקה, שאינה כשרה אלא למעלה מן הסובב<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ, ועי' חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כט בדעתו.</ref>. מליקת עולת העוף כתבו ראשונים שהיא צריכה שתיעשה במקום שיש לו קדושת מזבח, ומה שהיא כשרה למטה מרגליו, לסוברים כן<ref>עי' לעיל.</ref>, אף שהיא נעשית בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית<ref>עי' ציון 194.</ref>, שלא היה לה יסוד<ref>ע"ע מזבח החיצון.</ref>, היינו משום שהאויר שכנגד מקום היסוד - שהוא חלקו של בנימין<ref>ע"ע הנ"ל.</ref> - קדוש בקדושת מזבח, ולפיכך אפשר לעשות בו את עולת העוף<ref>עי' ר"ת בתוס' זבחים נד א ד"ה ואי וחק נתן שם, ועי' שיעורי הגרי"ד שם.</ref>. עולת העוף שנמלקה למטה פסולה<ref>עי' חולין כט ב; עי' מנחות ב ב וג א ותוס' שם ג א ד"ה חטאת ושמ"ק שם ב ב, ועי' טה"ק שם ג א; עי' תוס' זבחים סה ב ד"ה הבדיל ושמ"ק שם א; תוס' קינים כב א ד"ה עולת; רז"ה קינים שם; רמב"ם פסוה"מ פ"ז ה"ו; פי' הרא"ש קינים שם; תוי"ט זבחים פ"ז מ"א: נראה; עי' הגהה לחומר בקודש דלהלן. ועי' טה"ק שם, שלד' ר' יהודה בזבחים נט א שמקטירים על הרצפה ה"ה שמליקה למטה כשרה, ועי' מקד"ד קדשים סי' כח סוס"ק ד, שהסתפק.</ref>, ואפילו מלק סימן אחד - קנה או ושט<ref>עי' חולין כא א.</ref> - למטה וסימן אחד למעלה, פסולה<ref>חולין שם; רמב"ם שם. ועי' חולין שם הטעם, שמליקת סימן אחד היא מליקה שלמה בחטאת העוף, ועי' רשב"א חולין שם שלסוברים שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אפילו מלק מקצת סימן למטה והשאר למעלה פסולה, ועי' ראש יוסף חולין שם וקר"א זבחים ל א שתמהו על הרמב"ם שאין נ' מדבריו כן, ועי' הליכות אליהו פסוה"מ שם.</ref>, ואף על פי שמקום המליקה שהוא למעלה למדוהו מהקטרה<ref>עי' לעיל.</ref>, וההקטרה עצמה אינה מעכבת<ref>ע"ע הקטרה ציון 42.</ref>, מכל מקום כך למדו, שכשם שבהקטרה אם שינה מקומה הרי הוא כמי שלא הקטיר, כך במליקה אם שינה מקומה הרי הוא כמי שלא מלק, והמליקה מעכבת<ref>תוס' קינים שם ושמ"ק זבחים שם. ועי' תוס' זבחים שם שהניחו בקושיא.</ref>. ומן האחרונים יש מי שכתב שמליקת עולת העוף כשרה בכל מקום<ref>צ"ק מנחות ג א בתוד"ה חטאת; תפא"י חומר בקודש פ"ה אות ו ובקינים פ"א מ"א. ועי' תוי"ט זבחים שם בד' הרמב"ם.</ref>. | מליקת עולת העוף נעשית למעלה<ref>ברייתא זבחים סה א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז. ועי' משנה זבחים סד ב.</ref> - על גבי המזבח, ולא למטה מן המזבח<ref>ר"ש לתו"כ שם. והיינו לכאו' בכל מקום שע"ג המזבח, ועי' ציון 109. ועי' תפא"י שבציון 204 שפי' שהמליקה בראש המזבח ממש, ועי' ציון הנ"ל.</ref>, ויש מפרשים למעלה מחוט הסיקרא<ref>רש"י מנחות ב ב וחולין כט ב ד"ה עולת, ועי' רש"י זבחים סה א ד"ה בין; ראב"ד לתו"כ שם. ועי' להלן שי"ס שצריך שתיעשה למעלה מן הסובב.</ref> - שנאמר: ומלק וגו' והקטיר המזבחה<ref>ויקרא א טו.</ref>, מה הקטרה* בראש המזבח<ref>ע"ע הקטרה ציון 316.</ref>, אף מליקה בראש המזבח<ref>ברייתא זבחים שם. ועי' תוס' שם ד"ה אף, שהוא היקש.</ref>, ובתורת כהנים אמרו ש"המזבחה" האמור לבסוף מתייחס אל ההקטרה ואל המליקה, מה הקטרה למעלה אף מליקה למעלה<ref>תו"כ שם.</ref>. לסוברים שמצוי* של עולת העוף נעשה למעלה מן הסובב דוקא<ref>עי' ציון 153 ואילך.</ref> - משום שאין מקטירים על גבי הסובב, לדעתם<ref>ע"ע הקטרה ציון 318 ואילך. עי' ציון 167.</ref> - כתבו ראשונים שנראה שאף המליקה אינה כשרה אלא למעלה מן הסובב, ואם עשאה למטה מרגליו, אף שהוא למעלה מחוט הסיקרא פסולה<ref>עי' תוס' זבחים נד ב ד"ה והיא. ועי' ראב"ד ורא"ש קינים פ"א מ"א, ועי' תוס' זבחים פז ב ד"ה עולת.</ref>, ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאף לסוברים שמיצוי של עולת העוף כשר אמה אחת למטה מן הסובב<ref>עי' ציון 147.</ref> - משום שמקטירים על גבי הסובב, לדעתם<ref>ע"ע הקטרה שם. עי' ציון 157.</ref> - מודים במליקה, שאינה כשרה אלא למעלה מן הסובב<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ, ועי' חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כט בדעתו.</ref>. מליקת עולת העוף כתבו ראשונים שהיא צריכה שתיעשה במקום שיש לו קדושת מזבח, ומה שהיא כשרה למטה מרגליו, לסוברים כן<ref>עי' לעיל.</ref>, אף שהיא נעשית בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית<ref>עי' ציון 194.</ref>, שלא היה לה יסוד<ref>ע"ע מזבח החיצון.</ref>, היינו משום שהאויר שכנגד מקום היסוד - שהוא חלקו של בנימין<ref>ע"ע הנ"ל.</ref> - קדוש בקדושת מזבח, ולפיכך אפשר לעשות בו את עולת העוף<ref>עי' ר"ת בתוס' זבחים נד א ד"ה ואי וחק נתן שם, ועי' שיעורי הגרי"ד שם.</ref>. עולת העוף שנמלקה למטה פסולה<ref>עי' חולין כט ב; עי' מנחות ב ב וג א ותוס' שם ג א ד"ה חטאת ושמ"ק שם ב ב, ועי' טה"ק שם ג א; עי' תוס' זבחים סה ב ד"ה הבדיל ושמ"ק שם א; תוס' קינים כב א ד"ה עולת; רז"ה קינים שם; רמב"ם פסוה"מ פ"ז ה"ו; פי' הרא"ש קינים שם; תוי"ט זבחים פ"ז מ"א: נראה; עי' הגהה לחומר בקודש דלהלן. ועי' טה"ק שם, שלד' ר' יהודה בזבחים נט א שמקטירים על הרצפה ה"ה שמליקה למטה כשרה, ועי' מקד"ד קדשים סי' כח סוס"ק ד, שהסתפק.</ref>, ואפילו מלק סימן אחד - קנה או ושט<ref>עי' חולין כא א.</ref> - למטה וסימן אחד למעלה, פסולה<ref>חולין שם; רמב"ם שם. ועי' חולין שם הטעם, שמליקת סימן אחד היא מליקה שלמה בחטאת העוף, ועי' רשב"א חולין שם שלסוברים שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אפילו מלק מקצת סימן למטה והשאר למעלה פסולה, ועי' ראש יוסף חולין שם וקר"א זבחים ל א שתמהו על הרמב"ם שאין נ' מדבריו כן, ועי' הליכות אליהו פסוה"מ שם.</ref>, ואף על פי שמקום המליקה שהוא למעלה למדוהו מהקטרה<ref>עי' לעיל.</ref>, וההקטרה עצמה אינה מעכבת<ref>ע"ע הקטרה ציון 42.</ref>, מכל מקום כך למדו, שכשם שבהקטרה אם שינה מקומה הרי הוא כמי שלא הקטיר, כך במליקה אם שינה מקומה הרי הוא כמי שלא מלק, והמליקה מעכבת<ref>תוס' קינים שם ושמ"ק זבחים שם. ועי' תוס' זבחים שם שהניחו בקושיא.</ref>. ומן האחרונים יש מי שכתב שמליקת עולת העוף כשרה בכל מקום<ref>צ"ק מנחות ג א בתוד"ה חטאת; תפא"י חומר בקודש פ"ה אות ו ובקינים פ"א מ"א. ועי' תוי"ט זבחים שם בד' הרמב"ם.</ref>. | ||
מיצוי | ==== מיצוי ==== | ||
עולת העוף אין דמה טעון הזאה* - כחטאת-העוף* - אלא מצוי*<ref>עי' משנה זבחים סד ב, ועי' מנחות ב ב; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.</ref>, שנאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח<ref>ויקרא א טו. רש"י שם ד"ה עולת.</ref>. על מיצוי הדם של גוף העוף ועל מיצוי הראש, ע"ע מצוי. | עולת העוף אין דמה טעון הזאה* - כחטאת-העוף* - אלא מצוי*<ref>עי' משנה זבחים סד ב, ועי' מנחות ב ב; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.</ref>, שנאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח<ref>ויקרא א טו. רש"י שם ד"ה עולת.</ref>. על מיצוי הדם של גוף העוף ועל מיצוי הראש, ע"ע מצוי. | ||
מקום המיצוי | ==== מקום המיצוי ==== | ||
מצוי* דם עולת העוף נעשה למעלה<ref>קינים פ"א מ"א; ברייתא זבחים סה א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז. ועי' שמ"ק מנחות ב ב ממהר"פ, ומפרש קינים פ"א מ"א, סימן לדבר "עי"ן עי"ן", עולה למעלה (ו"טי"ת טי"ת", חטאת למטה).</ref> - בקיר המזבח העליון<ref>ברייתא זבחים שם ובתו"כ שם.</ref>, למעלה מחוט הסיקרא<ref>עי' ברייתא זבחים נג א ובתוספתא זבחים פ"ו; עי' להלן; ראב"ד ור"ש לתו"כ שם; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ. ועי' להלן שי"ס שדינה למעלה מן הסובב דוקא או בקרן דוקא.</ref> - שנאמר: ומלק וגו' והקטיר וגו' ונמצה וגו'<ref>ויקרא א טו.</ref>, וכי תעלה על דעתך שלאחר שהקטיר חוזר וממצה - ואף על פי שבהקטרת הראש הכתוב מדבר<ref>עי' ויקרא שם שהקטרת הגוף נאמרה לאחר מכן.</ref>, המיצוי קודם, כי הדם מתיר את הבשר למזבח<ref>ע"ע הקטרה ציון 70 ואילך וע' מצוי.</ref>, ונמצא שקודם המיצוי אי אפשר להקטיר כלום<ref>רז"ה קינים פ"א מ"א. ועי' ראב"ד לתו"כ שם ורמב"ן ויקרא שם.</ref>, ועוד שבכלל המיצוי גם מיצוי דם הראש<ref>ע"ע מצוי.</ref>, שהוא קודם בודאי להקטרתו<ref>עי' רש"י זבחים סה א ד"ה מאחר; שמ"ק זבחים שם.</ref> - אלא לומר לך, מה הקטרה* בראשו של מזבח<ref>ע"ע הקטרה ציון 316.</ref>, אף מיצוי בראשו של מזבח<ref>ברייתא זבחים סה א.</ref>, ולא במקום ההקטרה ממש<ref>עי' תוס' זבחים שם ד"ה ואם; ראב"ד ורא"ש דלהלן.</ref>, שהרי נאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח<ref>ויקרא שם.</ref>, אלא בקיר של מקום ההקטרה<ref>עי' ראב"ד ורא"ש קינים פ"א מ"א.</ref>. ובתורת כהנים אמרו: והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח<ref>ויקרא שם.</ref>, המזבח האמור לענין הקטרה הוא האמור לענין מיצוי, מה הקטרה למעלה אף מיצוי למעלה<ref>תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז.</ref>. ומן הראשונים יש שכתבו, שמאחר שנאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח, ולא הזכיר הכתוב שיימצה הדם אל היסוד, למדנו שמקום הדם למעלה<ref>פהמ"ש לרמב"ם זבחים פ"ו מ"ה ורע"ב שם, ועי' תוי"ט שם; קרי"ס מעה"ק פ"ו. ועי' ציון 173.</ref>. מיצוי הדם למעלה כשר אף שלא בגופה של קרן, ואף הסוברים בחטאת* בהמה - הנעשית למעלה<ref>עי' קינים שם, וע"ע מתן דמים.</ref> - שמתן דמה על גופה של קרן<ref>ע"ע הנ"ל.</ref>, מודים בעולת העוף שכשרה אף שלא בגוף הקרן<ref>ברייתא זבחים נג א ובתוספתא זבחים פ"ו. ועי' להלן שי"ח. ועי' תוספתא זבחים פ"ז, שאם מיצה על הקרן פסול, ושם לפנינו שהגיהו, ובחס"ד שם שעל הקרן פסול מפני שאינה בכלל קיר המזבח. עוד בתוספתא שם: עשאה ממקום שעומד למעלה אמה כשרה, ובחס"ד שם שא"א לפרשה כמות שהיא, ובחזו"י שם דהיינו תוך אמה מעל הסובב, וכשרה לסוברים שעושים מערכה על גבי הסובב, עי' להלן, ותוך אמה הוא סמוך למקום הקטרה (עי' ציון 161 ואילך), וצ"ב, שהרי הקיר העליון כולו כשר.</ref>. ויש ראשונים שכתבו שמחלוקת תנאים בדבר, ור' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב סוברים שמקום מיצוי עולת העוף אינו אלא על גופה של קרן<ref>ראב"ד ורא"ש קינים שם, בד' ר"נ וראב"י בברייתא זבחים שם ובתו"כ שם, ועי' תוס' זבחים פז ב ד"ה עולת, שגרסו כך בפירוש בדברי ר"נ וראב"י, ועי' חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כט שהגיה את דברי התוס'. ועי' ציון 154.</ref>, מהם שפירשו בדעתם, שמאחר שמקום המיצוי נלמד ממקום ההקטרה<ref>עי' לעיל.</ref>, יש לעשות את המיצוי בקיר המזבח הסמוך למקום ההקטרה, והיינו הקרן<ref>רא"ש שם. ועי' חי' ר' אריה ליב ח"ב סי' כב אות ב שכ"ד תוס' שבציון 162, ועי"ש בטעם שהקיר שתחת מקום המערכה אינו כקיר שתחת הסובב שממצים עליו לסוברים שהסובב מקום הקטרה, עי' להלן.</ref>, ומהם שפירשו בדעתם, שמאחר שאפשר להקטיר על הקרן עצמה בשעת הדחק<ref>עי' ראב"ד דלהלן, וע"ע מערכות.</ref>, חשובה הקרן מקום הקטרה, ולפיכך עושים את המיצוי עליה<ref>ראב"ד שם. ועי' חי' רי"ז הלוי ביה"ב פ"ב ה"ח בדעתו, שקיר הקרן שייך לקרן וכיון שמקטירים על הקרן חשוב גם הקיר מקום הקטרה, אבל קיר מקום המערכה אינו שייך למקום המערכה ולכן אינו חשוב מקום הקטרה.</ref>. מיצה את דם עולת העוף למטה, פסולה<ref>עי' קינים פ"א מ"א ובמפרש ורע"ב שם. ועי' משנה זבחים סו א. ועי' תוס' זבחים נב ב ד"ה תאמר, שאין ידוע מנין שבדיעבד פסולה, ועי' שמ"ק שם ממהר"פ שלמדוה מחטאת בהמה שפסולה כשנעשית למטה. ועי' ציון 173.</ref>. עשאה - שמיצה דמה<ref>עי' מנחות צז ב, ועי' רש"י זבחים סה א ד"ה אלא ואילך. ועי' ציון 101.</ref> - למטה מרגליו אמה אחת - שהוא עומד על הסובב ועשאה למטה ממנו<ref>עי' מנחות שם ורגמ"ה שם ורש"י שם ד"ה למטה; עי' פהמ"ש להרמב"ם מידות פ"ג מ"א; ר"ה וראב"ד לתו"כ דלהלן.</ref> - נחלקו תנאים: דעת תנא קמא שכשרה<ref>ברייתא זבחים סה א ובתו"כ שם; תוספתא זבחים פ"ז.</ref>, בדיעבד<ref>זבח תודה זבחים שם, שכ"מ לשון הברייתא.</ref>, ויש שנראה מדבריהם שאפילו לכתחילה<ref>זבח תודה שם, שכ"מ הרמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.</ref>, ובלבד שלא יצא מאותה אמה כחוט השערה<ref>ראב"ד לתו"כ שם.</ref>, שאמה אחת תחת הסובב למעלה מחוט הסיקרא היא<ref>ע"ע מזבח החיצון. עי' מנחות שם.</ref>, ואין קפידא אלא שיהיה המיצוי למעלה מן החוט<ref>רש"י זבחים נד א ד"ה וממצה, ועי' רש"י זבחים שם ד"ה למטה; עי' רמב"ם שם.</ref>, ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים, כל עצמה אינה נעשית אלא בראש המזבח<ref>ברייתא זבחים שם ובתו"כ שם; תוספתא שם: ר' שמעון ור' יוחנן בן ברוקה.</ref>, למעלה מן הסובב<ref>עי' רז"ה קינים פ"א מ"א. ועי' חי' ר' אריה ליב שם, שיש שפירשו לד' הרז"ה בשיטת ר"נ וראב"י שאין מיצוי אלא באמה שתחת מקום המערכה, ודחה דבריהם. ועי' ציון 139 דברי הראב"ד והרא"ש בדעת ר"נ וראב"י שאין מיצוי אלא בגופה של קרן, ועי' מהדו"ב לפי' הראב"ד קינים (מהדו' נהרדעא) שחזר בו.</ref>, כדי שיהיה המיצוי בקיר הסמוך למקום ההקטרה<ref>רש"י זבחים שם ד"ה אלא.</ref>. ואמרו בתלמוד שנחלקו אם עושים מערכה על גבי הסובב<ref>אביי ורבא בזבחים שם.</ref>, שלדעת תנא קמא מקטירים על גבי הסובב<ref>רש"י שם; ראב"ד ורא"ש קינים שם; ראב"ד לתו"כ שם; ר"ש לתו"כ שם בבי' א'.</ref> - בשעת הדחק<ref>ראב"ד קינים שם ולתו"כ שם.</ref>, ויש שנראה מדבריהם שאפילו לכתחילה<ref>רש"י שם ד"ה עושה.</ref> - ונמצא שהסובב הוא מקום הקטרה<ref>ראב"ד ורא"ש קינים שם; ר"ש שם.</ref>, הלכך מיצוי באמה שתחת הסובב הוא סמוך למקום הקטרה<ref>רש"י שם.</ref>, ואף שאינו מקום הקטרה ממש, די בכך שהוא תוך אמה אחת למקום ההקטרה שייחשב כמוה<ref>תוס' שם ד"ה ואם. ועי"ש שהוא כמו בחטאת בהמה שמתן דמה על הקרן ויש שסוברים שתוך אמה אחת לקרן כשר, ע"ע מתן דמים.</ref>, ויש מפרשים שאמה אחת תחת הסובב קרויה סובב, ולפיכך היא חשובה מקום הקטרה<ref>ר"ש לתו"כ שם. ועי"ש שהוא כמו בקרן שאמה אחת תחתיה חשובה קרן.</ref>, ויש שכתבו שכל חצי המזבח העליון שלמעלה מחוט הסיקרא דינו לענין ההקטרה כסובב, אלא שאי אפשר להקטיר באויר, ולכן לענין המיצוי, אף אמה אחת תחת הסובב, שהיא בחצי המזבח העליון<ref>ע"ע מזבח החיצון.</ref>, חשובה מקום הקטרה<ref>חי' רי"ז הלוי פסוה"מ (מו א).</ref>, ויש מפרשים שכל קיר הסמוך למקום ההקטרה כשר למיצוי, ולפיכך כשר המיצוי בקיר שתחת הסובב, אלא שלמטה מחוט הסיקרא כקיר אחר הוא<ref>תוספת העזרה לתו"כ שם; חי' ר' אריה ליב שם בד' הרז"ה שם.</ref>, ולדעת ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אין עושים מערכה על גבי הסובב<ref>ראב"ד ור"ש לתו"כ שם.</ref>, והלכך אין קיר הסמוך למקום הקטרה אלא מן הסובב ולמעלה<ref>עי' רז"ה דלעיל.</ref>. ויש שפירשו להיפך<ref>ע'י ר"ש שם.</ref>, שלדעת ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב מקטירים על גבי הסובב, ולפיכך אין לעשות את עולת העוף אלא למעלה מן הסובב שהוא מקום ההקטרה עצמו, ולדעת תנא קמא אין עושים מערכה אלא על גג המזבח, ולפיכך מקום עולת העוף מחצי המזבח ולמעלה שהוא סמוך למקום ההקטרה, ואף למטה מן הסובב<ref>עי' חי' ר' אריה ליב שם ושיעורי הגרי"ד זבחים שם.</ref>. מחלוקת התנאים במקום המיצוי, מן האחרונים יש שכתבו שאינה במקום מתן הדם במזבח, שלדברי הכל הוא מחוט הסיקרא ולמעלה - שהתורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים עליונים ותחתונים<ref>ע"ע מזבח החיצון וע' מתן דמים.</ref> - אלא נחלקו במקומו של מעשה המיצוי - וכן המליקה<ref>עי' ציון 92 ואילך. רי"ז הלוי דלהלן.</ref> - שצריך להיות במקום הקטרה, אם הוא בקיר של מקום המערכה או גם בקיר הסמוך לסובב<ref>חי' רי"ז הלוי פסוה"מ (מה א). ועי"ש כמה חילוקי דין התלויים בזה. ועי"ש שנ' שהתוס' זבחים נב ב ד"ה תאמר חולקים, ועי' רש"י זבחים סה א ד"ה מאי.</ref>. הלכה כתנא קמא, שעולת העוף כשירה כל שמיצה דמה למעלה מחוט הסיקרא<ref>רמב"ם שם. ועי' מצפה איתן זבחים סה א וחזו"א זבחים סי' יט ס"ק כט, שצידדו שהלכה כר"נ וראב"י.</ref>. | מצוי* דם עולת העוף נעשה למעלה<ref>קינים פ"א מ"א; ברייתא זבחים סה א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז. ועי' שמ"ק מנחות ב ב ממהר"פ, ומפרש קינים פ"א מ"א, סימן לדבר "עי"ן עי"ן", עולה למעלה (ו"טי"ת טי"ת", חטאת למטה).</ref> - בקיר המזבח העליון<ref>ברייתא זבחים שם ובתו"כ שם.</ref>, למעלה מחוט הסיקרא<ref>עי' ברייתא זבחים נג א ובתוספתא זבחים פ"ו; עי' להלן; ראב"ד ור"ש לתו"כ שם; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ. ועי' להלן שי"ס שדינה למעלה מן הסובב דוקא או בקרן דוקא.</ref> - שנאמר: ומלק וגו' והקטיר וגו' ונמצה וגו'<ref>ויקרא א טו.</ref>, וכי תעלה על דעתך שלאחר שהקטיר חוזר וממצה - ואף על פי שבהקטרת הראש הכתוב מדבר<ref>עי' ויקרא שם שהקטרת הגוף נאמרה לאחר מכן.</ref>, המיצוי קודם, כי הדם מתיר את הבשר למזבח<ref>ע"ע הקטרה ציון 70 ואילך וע' מצוי.</ref>, ונמצא שקודם המיצוי אי אפשר להקטיר כלום<ref>רז"ה קינים פ"א מ"א. ועי' ראב"ד לתו"כ שם ורמב"ן ויקרא שם.</ref>, ועוד שבכלל המיצוי גם מיצוי דם הראש<ref>ע"ע מצוי.</ref>, שהוא קודם בודאי להקטרתו<ref>עי' רש"י זבחים סה א ד"ה מאחר; שמ"ק זבחים שם.</ref> - אלא לומר לך, מה הקטרה* בראשו של מזבח<ref>ע"ע הקטרה ציון 316.</ref>, אף מיצוי בראשו של מזבח<ref>ברייתא זבחים סה א.</ref>, ולא במקום ההקטרה ממש<ref>עי' תוס' זבחים שם ד"ה ואם; ראב"ד ורא"ש דלהלן.</ref>, שהרי נאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח<ref>ויקרא שם.</ref>, אלא בקיר של מקום ההקטרה<ref>עי' ראב"ד ורא"ש קינים פ"א מ"א.</ref>. ובתורת כהנים אמרו: והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח<ref>ויקרא שם.</ref>, המזבח האמור לענין הקטרה הוא האמור לענין מיצוי, מה הקטרה למעלה אף מיצוי למעלה<ref>תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז.</ref>. ומן הראשונים יש שכתבו, שמאחר שנאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח, ולא הזכיר הכתוב שיימצה הדם אל היסוד, למדנו שמקום הדם למעלה<ref>פהמ"ש לרמב"ם זבחים פ"ו מ"ה ורע"ב שם, ועי' תוי"ט שם; קרי"ס מעה"ק פ"ו. ועי' ציון 173.</ref>. מיצוי הדם למעלה כשר אף שלא בגופה של קרן, ואף הסוברים בחטאת* בהמה - הנעשית למעלה<ref>עי' קינים שם, וע"ע מתן דמים.</ref> - שמתן דמה על גופה של קרן<ref>ע"ע הנ"ל.</ref>, מודים בעולת העוף שכשרה אף שלא בגוף הקרן<ref>ברייתא זבחים נג א ובתוספתא זבחים פ"ו. ועי' להלן שי"ח. ועי' תוספתא זבחים פ"ז, שאם מיצה על הקרן פסול, ושם לפנינו שהגיהו, ובחס"ד שם שעל הקרן פסול מפני שאינה בכלל קיר המזבח. עוד בתוספתא שם: עשאה ממקום שעומד למעלה אמה כשרה, ובחס"ד שם שא"א לפרשה כמות שהיא, ובחזו"י שם דהיינו תוך אמה מעל הסובב, וכשרה לסוברים שעושים מערכה על גבי הסובב, עי' להלן, ותוך אמה הוא סמוך למקום הקטרה (עי' ציון 161 ואילך), וצ"ב, שהרי הקיר העליון כולו כשר.</ref>. ויש ראשונים שכתבו שמחלוקת תנאים בדבר, ור' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב סוברים שמקום מיצוי עולת העוף אינו אלא על גופה של קרן<ref>ראב"ד ורא"ש קינים שם, בד' ר"נ וראב"י בברייתא זבחים שם ובתו"כ שם, ועי' תוס' זבחים פז ב ד"ה עולת, שגרסו כך בפירוש בדברי ר"נ וראב"י, ועי' חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כט שהגיה את דברי התוס'. ועי' ציון 154.</ref>, מהם שפירשו בדעתם, שמאחר שמקום המיצוי נלמד ממקום ההקטרה<ref>עי' לעיל.</ref>, יש לעשות את המיצוי בקיר המזבח הסמוך למקום ההקטרה, והיינו הקרן<ref>רא"ש שם. ועי' חי' ר' אריה ליב ח"ב סי' כב אות ב שכ"ד תוס' שבציון 162, ועי"ש בטעם שהקיר שתחת מקום המערכה אינו כקיר שתחת הסובב שממצים עליו לסוברים שהסובב מקום הקטרה, עי' להלן.</ref>, ומהם שפירשו בדעתם, שמאחר שאפשר להקטיר על הקרן עצמה בשעת הדחק<ref>עי' ראב"ד דלהלן, וע"ע מערכות.</ref>, חשובה הקרן מקום הקטרה, ולפיכך עושים את המיצוי עליה<ref>ראב"ד שם. ועי' חי' רי"ז הלוי ביה"ב פ"ב ה"ח בדעתו, שקיר הקרן שייך לקרן וכיון שמקטירים על הקרן חשוב גם הקיר מקום הקטרה, אבל קיר מקום המערכה אינו שייך למקום המערכה ולכן אינו חשוב מקום הקטרה.</ref>. מיצה את דם עולת העוף למטה, פסולה<ref>עי' קינים פ"א מ"א ובמפרש ורע"ב שם. ועי' משנה זבחים סו א. ועי' תוס' זבחים נב ב ד"ה תאמר, שאין ידוע מנין שבדיעבד פסולה, ועי' שמ"ק שם ממהר"פ שלמדוה מחטאת בהמה שפסולה כשנעשית למטה. ועי' ציון 173.</ref>. עשאה - שמיצה דמה<ref>עי' מנחות צז ב, ועי' רש"י זבחים סה א ד"ה אלא ואילך. ועי' ציון 101.</ref> - למטה מרגליו אמה אחת - שהוא עומד על הסובב ועשאה למטה ממנו<ref>עי' מנחות שם ורגמ"ה שם ורש"י שם ד"ה למטה; עי' פהמ"ש להרמב"ם מידות פ"ג מ"א; ר"ה וראב"ד לתו"כ דלהלן.</ref> - נחלקו תנאים: דעת תנא קמא שכשרה<ref>ברייתא זבחים סה א ובתו"כ שם; תוספתא זבחים פ"ז.</ref>, בדיעבד<ref>זבח תודה זבחים שם, שכ"מ לשון הברייתא.</ref>, ויש שנראה מדבריהם שאפילו לכתחילה<ref>זבח תודה שם, שכ"מ הרמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.</ref>, ובלבד שלא יצא מאותה אמה כחוט השערה<ref>ראב"ד לתו"כ שם.</ref>, שאמה אחת תחת הסובב למעלה מחוט הסיקרא היא<ref>ע"ע מזבח החיצון. עי' מנחות שם.</ref>, ואין קפידא אלא שיהיה המיצוי למעלה מן החוט<ref>רש"י זבחים נד א ד"ה וממצה, ועי' רש"י זבחים שם ד"ה למטה; עי' רמב"ם שם.</ref>, ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים, כל עצמה אינה נעשית אלא בראש המזבח<ref>ברייתא זבחים שם ובתו"כ שם; תוספתא שם: ר' שמעון ור' יוחנן בן ברוקה.</ref>, למעלה מן הסובב<ref>עי' רז"ה קינים פ"א מ"א. ועי' חי' ר' אריה ליב שם, שיש שפירשו לד' הרז"ה בשיטת ר"נ וראב"י שאין מיצוי אלא באמה שתחת מקום המערכה, ודחה דבריהם. ועי' ציון 139 דברי הראב"ד והרא"ש בדעת ר"נ וראב"י שאין מיצוי אלא בגופה של קרן, ועי' מהדו"ב לפי' הראב"ד קינים (מהדו' נהרדעא) שחזר בו.</ref>, כדי שיהיה המיצוי בקיר הסמוך למקום ההקטרה<ref>רש"י זבחים שם ד"ה אלא.</ref>. ואמרו בתלמוד שנחלקו אם עושים מערכה על גבי הסובב<ref>אביי ורבא בזבחים שם.</ref>, שלדעת תנא קמא מקטירים על גבי הסובב<ref>רש"י שם; ראב"ד ורא"ש קינים שם; ראב"ד לתו"כ שם; ר"ש לתו"כ שם בבי' א'.</ref> - בשעת הדחק<ref>ראב"ד קינים שם ולתו"כ שם.</ref>, ויש שנראה מדבריהם שאפילו לכתחילה<ref>רש"י שם ד"ה עושה.</ref> - ונמצא שהסובב הוא מקום הקטרה<ref>ראב"ד ורא"ש קינים שם; ר"ש שם.</ref>, הלכך מיצוי באמה שתחת הסובב הוא סמוך למקום הקטרה<ref>רש"י שם.</ref>, ואף שאינו מקום הקטרה ממש, די בכך שהוא תוך אמה אחת למקום ההקטרה שייחשב כמוה<ref>תוס' שם ד"ה ואם. ועי"ש שהוא כמו בחטאת בהמה שמתן דמה על הקרן ויש שסוברים שתוך אמה אחת לקרן כשר, ע"ע מתן דמים.</ref>, ויש מפרשים שאמה אחת תחת הסובב קרויה סובב, ולפיכך היא חשובה מקום הקטרה<ref>ר"ש לתו"כ שם. ועי"ש שהוא כמו בקרן שאמה אחת תחתיה חשובה קרן.</ref>, ויש שכתבו שכל חצי המזבח העליון שלמעלה מחוט הסיקרא דינו לענין ההקטרה כסובב, אלא שאי אפשר להקטיר באויר, ולכן לענין המיצוי, אף אמה אחת תחת הסובב, שהיא בחצי המזבח העליון<ref>ע"ע מזבח החיצון.</ref>, חשובה מקום הקטרה<ref>חי' רי"ז הלוי פסוה"מ (מו א).</ref>, ויש מפרשים שכל קיר הסמוך למקום ההקטרה כשר למיצוי, ולפיכך כשר המיצוי בקיר שתחת הסובב, אלא שלמטה מחוט הסיקרא כקיר אחר הוא<ref>תוספת העזרה לתו"כ שם; חי' ר' אריה ליב שם בד' הרז"ה שם.</ref>, ולדעת ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אין עושים מערכה על גבי הסובב<ref>ראב"ד ור"ש לתו"כ שם.</ref>, והלכך אין קיר הסמוך למקום הקטרה אלא מן הסובב ולמעלה<ref>עי' רז"ה דלעיל.</ref>. ויש שפירשו להיפך<ref>ע'י ר"ש שם.</ref>, שלדעת ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב מקטירים על גבי הסובב, ולפיכך אין לעשות את עולת העוף אלא למעלה מן הסובב שהוא מקום ההקטרה עצמו, ולדעת תנא קמא אין עושים מערכה אלא על גג המזבח, ולפיכך מקום עולת העוף מחצי המזבח ולמעלה שהוא סמוך למקום ההקטרה, ואף למטה מן הסובב<ref>עי' חי' ר' אריה ליב שם ושיעורי הגרי"ד זבחים שם.</ref>. מחלוקת התנאים במקום המיצוי, מן האחרונים יש שכתבו שאינה במקום מתן הדם במזבח, שלדברי הכל הוא מחוט הסיקרא ולמעלה - שהתורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים עליונים ותחתונים<ref>ע"ע מזבח החיצון וע' מתן דמים.</ref> - אלא נחלקו במקומו של מעשה המיצוי - וכן המליקה<ref>עי' ציון 92 ואילך. רי"ז הלוי דלהלן.</ref> - שצריך להיות במקום הקטרה, אם הוא בקיר של מקום המערכה או גם בקיר הסמוך לסובב<ref>חי' רי"ז הלוי פסוה"מ (מה א). ועי"ש כמה חילוקי דין התלויים בזה. ועי"ש שנ' שהתוס' זבחים נב ב ד"ה תאמר חולקים, ועי' רש"י זבחים סה א ד"ה מאי.</ref>. הלכה כתנא קמא, שעולת העוף כשירה כל שמיצה דמה למעלה מחוט הסיקרא<ref>רמב"ם שם. ועי' מצפה איתן זבחים סה א וחזו"א זבחים סי' יט ס"ק כט, שצידדו שהלכה כר"נ וראב"י.</ref>. | ||
התקבלות הדם במזבח | ==== התקבלות הדם במזבח ==== | ||
מיצוי דם עולת העוף שהוא כשר למטה מן הסובב, לסוברים כן<ref>עי' לעיל.</ref>, כתבו ראשונים שאף שהוא נעשה בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית<ref>עי' ציון 194.</ref>, וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד<ref>ע"ע מזבח החיצון.</ref>, מכל מקום בליטה עשו במזבח בקרן דרומית מזרחית גבוהה מן הארץ, לסוברים כן<ref>ע"ע הנ"ל.</ref>, לקבל את הדם שלא יפול מקיר המזבח לאיבוד, ואותה בליטה, אף שאין לה דין יסוד<ref>ע"ע הנ"ל. ושם שי"ח.</ref>, דין קיר המזבח יש לה, והיא מועילה לדם שיתקבל במזבח ולא יפול לארץ<ref>רש"י זבחים נד א ד"ה וממצה, ותוס' שם ד"ה ואי בביאורו. ועי' טה"ק שם שפי' באופ"א, שהדם המגיע לקיר המזבח מודה רש"י שלא איכפת לנו אם יפול לארץ, אלא שמעט דם נופל מן העוף למטה קודם המצוי, ואותו דם יש להקפיד שיגיע למקום שהוא חשוב קיר המזבח.</ref>. ויש ראשונים סוברים שאין צורך שיתקבל דם המיצוי בבליטה שבמזבח - ולא היתה שם לדעתם בליטה כלל<ref>עי' תוס' דלהלן, וע"ע הנ"ל.</ref> - כי לאחר שהגיע הדם לקיר המזבח נעשתה מצוותו, ושוב לא איכפת לנו אם יפול לאיבוד<ref>ר"ת בתוס' זבחים שם ד"ה ואי.</ref>. | מיצוי דם עולת העוף שהוא כשר למטה מן הסובב, לסוברים כן<ref>עי' לעיל.</ref>, כתבו ראשונים שאף שהוא נעשה בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית<ref>עי' ציון 194.</ref>, וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד<ref>ע"ע מזבח החיצון.</ref>, מכל מקום בליטה עשו במזבח בקרן דרומית מזרחית גבוהה מן הארץ, לסוברים כן<ref>ע"ע הנ"ל.</ref>, לקבל את הדם שלא יפול מקיר המזבח לאיבוד, ואותה בליטה, אף שאין לה דין יסוד<ref>ע"ע הנ"ל. ושם שי"ח.</ref>, דין קיר המזבח יש לה, והיא מועילה לדם שיתקבל במזבח ולא יפול לארץ<ref>רש"י זבחים נד א ד"ה וממצה, ותוס' שם ד"ה ואי בביאורו. ועי' טה"ק שם שפי' באופ"א, שהדם המגיע לקיר המזבח מודה רש"י שלא איכפת לנו אם יפול לארץ, אלא שמעט דם נופל מן העוף למטה קודם המצוי, ואותו דם יש להקפיד שיגיע למקום שהוא חשוב קיר המזבח.</ref>. ויש ראשונים סוברים שאין צורך שיתקבל דם המיצוי בבליטה שבמזבח - ולא היתה שם לדעתם בליטה כלל<ref>עי' תוס' דלהלן, וע"ע הנ"ל.</ref> - כי לאחר שהגיע הדם לקיר המזבח נעשתה מצוותו, ושוב לא איכפת לנו אם יפול לאיבוד<ref>ר"ת בתוס' זבחים שם ד"ה ואי.</ref>. | ||
קרן | ==== קרן ==== | ||
מצוי* הדם של עולת העוף, כתבו ראשונים שאינו טעון קרן - זוית - אלא בכל מקום ברוחב המזבח כשר<ref>תוס' זבחים סד א ד"ה מפני; זבח תודה זבחים נג א ד"ה והלכה, ושם שכ"מ הרמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.</ref>. ויש ראשונים שכתבו שדם עולת העוף - וכן כל מתן דמים למזבח<ref>עי' שמ"ק דלהלן.</ref> - טעון קרן - והיינו חודה של קרן ממש, או אמה אילך ואמה אילך סמוך לקרן לסוברים שאף זה בכלל קרן<ref>עי' זבחים נג א מחלוקת אמוראים לענין דם חטאת, וע"ע מתן דמים. עי' זבח תודה שם. ועי' רש"י זבחים סד א ד"ה צבר.</ref> - ולפיכך נעשית עולת העוף בקרן דרומית מזרחית או בקרן מערבית דרומית<ref>עי' ציון 194 וציון 206.</ref> - אף על פי שסמוך לכבש* הוא קרוב לבית-הדשן* יותר, ודינה להקריבה ככל האפשר לבית הדשן<ref>עי' ציון 195.</ref> - כדי שתיעשה בקרן<ref>שמ"ק זבחים שם ממהר"פ.</ref>. | מצוי* הדם של עולת העוף, כתבו ראשונים שאינו טעון קרן - זוית - אלא בכל מקום ברוחב המזבח כשר<ref>תוס' זבחים סד א ד"ה מפני; זבח תודה זבחים נג א ד"ה והלכה, ושם שכ"מ הרמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.</ref>. ויש ראשונים שכתבו שדם עולת העוף - וכן כל מתן דמים למזבח<ref>עי' שמ"ק דלהלן.</ref> - טעון קרן - והיינו חודה של קרן ממש, או אמה אילך ואמה אילך סמוך לקרן לסוברים שאף זה בכלל קרן<ref>עי' זבחים נג א מחלוקת אמוראים לענין דם חטאת, וע"ע מתן דמים. עי' זבח תודה שם. ועי' רש"י זבחים סד א ד"ה צבר.</ref> - ולפיכך נעשית עולת העוף בקרן דרומית מזרחית או בקרן מערבית דרומית<ref>עי' ציון 194 וציון 206.</ref> - אף על פי שסמוך לכבש* הוא קרוב לבית-הדשן* יותר, ודינה להקריבה ככל האפשר לבית הדשן<ref>עי' ציון 195.</ref> - כדי שתיעשה בקרן<ref>שמ"ק זבחים שם ממהר"פ.</ref>. | ||
יסוד | ==== יסוד ==== | ||
מצוי* הדם של עולת העוף אינו טעון שייעשה כנגד היסוד - ולפיכך קרן דרומית מזרחית, אף שאין תחתיה יסוד<ref>ע"ע מזבח החיצון.</ref>, כשרה לעשות בה את מיצוי עולת העוף<ref>עי' ציון 194. תוס' דלהלן. ועי' ציון 139, שכיון שלא נאמר יסוד במיצוי עולת העוף הוא נעשה למעלה.</ref> - ואף על פי שנתרבו כל הדמים הניתנים על המזבח-החיצון* - מלבד חטאת בהמה - שינתנו כנגד היסוד, לסוברים כן<ref>ע"ע זריקה ציון 151, ועי' תוס' דלהלן.</ref>, לא נתרבו אלא הנזבחים, ולא עולת העוף שהיא נמלקת<ref>עי' תוס' זבחים נא א.</ref>. | מצוי* הדם של עולת העוף אינו טעון שייעשה כנגד היסוד - ולפיכך קרן דרומית מזרחית, אף שאין תחתיה יסוד<ref>ע"ע מזבח החיצון.</ref>, כשרה לעשות בה את מיצוי עולת העוף<ref>עי' ציון 194. תוס' דלהלן. ועי' ציון 139, שכיון שלא נאמר יסוד במיצוי עולת העוף הוא נעשה למעלה.</ref> - ואף על פי שנתרבו כל הדמים הניתנים על המזבח-החיצון* - מלבד חטאת בהמה - שינתנו כנגד היסוד, לסוברים כן<ref>ע"ע זריקה ציון 151, ועי' תוס' דלהלן.</ref>, לא נתרבו אלא הנזבחים, ולא עולת העוף שהיא נמלקת<ref>עי' תוס' זבחים נא א.</ref>. | ||
מקום עשייתה | ==== מקום עשייתה ==== | ||
עולת העוף נעשית - לכתחילה<ref>עי' זבח תודה זבחים נג א ד"ה והלכה, ועי' לעיל גדרי מקום עשייתה מן הדין.</ref> - בקרן דרומית מזרחית<ref>משנה זבחים סד ב, ועי' משנה שם סג א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז.</ref>, מפני שהיא קרובה לבית-הדשן*<ref>ר' יוחנן שם סד א, ועי' גי' כת"י מינכן שם, ורש"י שם ד"ה מבית ושם סג א ד"ה ועולת ושם סד ב ד"ה ובא, ופרי"ד שם סד א, ושמ"ק כת"י שם בגי' תוס' שם ד"ה שירי. ועי' ציון 183 ואילך אם היה דינה להיעשות בקרן דוקא, ועי' תוס' זבחים שם ד"ה מפני, שתמהו לדעתם שאין צריך לעשותה בקרן, מדוע היא נעשית בקרן ולא בסמוך לכבש שהוא קרוב יותר לבית הדשן.</ref> - שהוא למזרח הכבש* ולדרומו של מזבח<ref>עי' ציון 256 וע"ע בית הדשן. רש"י שם סג א.</ref> - שהרי צריך להשליך את המוראה והנוצה ממקום עשייתה אל בית הדשן<ref>עי' ציון 242. רש"י שם סד א ושם סג א.</ref>. ויש שכתבו טעם נוסף לעשייתה בקרן דרומית מזרחית, שכל-פנות-שאתה-פונה-לא-יהו-אלא-דרך-ימין*, וכיון שצריך לפנות מן הכבש לימין<ref>ע"ע כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין: בעליה למזבח.</ref>, הרי שבקרן דרומית מזרחית הוא פוגש תחילה<ref>עי' ר"י קורקוס מעה"ק פ"ו ה"כ; ערוה"ש קדשים סי' עה ס"י.</ref>. וכיצד הוא עושה, עולה בכבש - שהרי עולת העוף נעשית למעלה<ref>עי' לעיל. רש"י זבחים סד ב ד"ה עלה.</ref> - ופונה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית<ref>משנה זבחים סד ב; תו"כ שם; רמב"ם מעה"ק שם.</ref>. וסובב שעולת העוף נעשית על גביו, הוא הסובב המקיף את המזבח מבחוץ<ref>עי' מנחות צז ב; עי' רש"י דלהלן; תפא"י חומר בקודש פ"ו בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.</ref>, והכהן פונה אליו בכבש קטן שהיה במזרח לפנות הימנו מן הכבש הגדול לסובב<ref>ע"ע מזבח החיצון. רש"י זבחים סד א ד"ה צבר ור"ש לתו"כ שם.</ref>, ומן האחרונים יש מי שכתב שעולת העוף נעשית בקרן דרומית מזרחית בראש המזבח למעלה, והסובב שהכהן פונה אליו הוא מקום הילוך הכהנים המקיף את מקום המערכה בראש המזבח<ref>ע"ע מזבח החיצון. תפא"י זבחים פ"ו מ"ה, ועי' חומר בקודש שם.</ref>. וכשעולת העוף רבה במזרח - שיש כהנים רבים בקרן דרומית מזרחית העסוקים בעולות ואין לזה מקום לעמוד על גבי הסובב<ref>רש"י זבחים סג א ד"ה ועולת.</ref> - היא נעשית בקרן דרומית מערבית<ref>משנה שם סג א; רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"י.</ref>, שאף היא סמוכה לבית הדשן משאר שתי הקרנות<ref>רש"י שם.</ref>, ועולה לקרן דרך שמאל<ref>עי' משנה זבחים סג ב ורש"י שם; עי' זבחים סד ב בבי' ברייתא שם; רמב"ם שם הי"א.</ref>, שאם יעלה דרך ימין ויקיף את המזבח שמא תמות עולת העוף שבידו בעשן המזבח<ref>ר' יוחנן זבחים סד א; רמב"ם שם. ועי' חומר בקודש שם, שאף שעשן המזבח היה עולה למעלה כעמוד, וזה מי' נסים שנעשו במקדש, עי' אבות פ"ה, מ"מ חששו שירד העשן אל הסובב שבו מקיפים את המזבח, שאין סומכים על הנס.</ref>. כשעולת העוף נעשית בקרן מערבית דרומית, כתבו ראשונים שהיא נעשית בראש המזבח למעלה ולא על הסובב, שאין כבש קטן במערב לפנות בו אל הסובב<ref>ע"ע מזבח החיצון. רש"י זבחים סד א ד"ה צבר.</ref>, ויש ראשונים חולקים וסוברים שיש כבש במערב לפנות אל הסובב<ref>ע"ע הנ"ל.</ref>, ולפיכך גם כשעולת העוף נעשית בקרן דרומית מערבית היא נעשית על הסובב<ref>תוס' זבחים שם ד"ה יותר; שמ"ק זבחים שם ממהר"פ. ועי' תוי"ט זבחים פ"ו מ"ג, שכן היתה גירסתו ברש"י זבחים סג ב ד"ה לג', ועי"ש מה שפי' בדעתו.</ref>, ומהם שכתבו שמכל מקום פעמים שהיא נעשית בקרן דרומית מערבית בראש המזבח למעלה, כשאין הכהן רוצה לירד על הסובב, או שיש שם ריבוי כהנים כל כך עד שאי אפשר לפנות לסובב<ref>שמ"ק שם.</ref>. | עולת העוף נעשית - לכתחילה<ref>עי' זבח תודה זבחים נג א ד"ה והלכה, ועי' לעיל גדרי מקום עשייתה מן הדין.</ref> - בקרן דרומית מזרחית<ref>משנה זבחים סד ב, ועי' משנה שם סג א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז.</ref>, מפני שהיא קרובה לבית-הדשן*<ref>ר' יוחנן שם סד א, ועי' גי' כת"י מינכן שם, ורש"י שם ד"ה מבית ושם סג א ד"ה ועולת ושם סד ב ד"ה ובא, ופרי"ד שם סד א, ושמ"ק כת"י שם בגי' תוס' שם ד"ה שירי. ועי' ציון 183 ואילך אם היה דינה להיעשות בקרן דוקא, ועי' תוס' זבחים שם ד"ה מפני, שתמהו לדעתם שאין צריך לעשותה בקרן, מדוע היא נעשית בקרן ולא בסמוך לכבש שהוא קרוב יותר לבית הדשן.</ref> - שהוא למזרח הכבש* ולדרומו של מזבח<ref>עי' ציון 256 וע"ע בית הדשן. רש"י שם סג א.</ref> - שהרי צריך להשליך את המוראה והנוצה ממקום עשייתה אל בית הדשן<ref>עי' ציון 242. רש"י שם סד א ושם סג א.</ref>. ויש שכתבו טעם נוסף לעשייתה בקרן דרומית מזרחית, שכל-פנות-שאתה-פונה-לא-יהו-אלא-דרך-ימין*, וכיון שצריך לפנות מן הכבש לימין<ref>ע"ע כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין: בעליה למזבח.</ref>, הרי שבקרן דרומית מזרחית הוא פוגש תחילה<ref>עי' ר"י קורקוס מעה"ק פ"ו ה"כ; ערוה"ש קדשים סי' עה ס"י.</ref>. וכיצד הוא עושה, עולה בכבש - שהרי עולת העוף נעשית למעלה<ref>עי' לעיל. רש"י זבחים סד ב ד"ה עלה.</ref> - ופונה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית<ref>משנה זבחים סד ב; תו"כ שם; רמב"ם מעה"ק שם.</ref>. וסובב שעולת העוף נעשית על גביו, הוא הסובב המקיף את המזבח מבחוץ<ref>עי' מנחות צז ב; עי' רש"י דלהלן; תפא"י חומר בקודש פ"ו בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.</ref>, והכהן פונה אליו בכבש קטן שהיה במזרח לפנות הימנו מן הכבש הגדול לסובב<ref>ע"ע מזבח החיצון. רש"י זבחים סד א ד"ה צבר ור"ש לתו"כ שם.</ref>, ומן האחרונים יש מי שכתב שעולת העוף נעשית בקרן דרומית מזרחית בראש המזבח למעלה, והסובב שהכהן פונה אליו הוא מקום הילוך הכהנים המקיף את מקום המערכה בראש המזבח<ref>ע"ע מזבח החיצון. תפא"י זבחים פ"ו מ"ה, ועי' חומר בקודש שם.</ref>. וכשעולת העוף רבה במזרח - שיש כהנים רבים בקרן דרומית מזרחית העסוקים בעולות ואין לזה מקום לעמוד על גבי הסובב<ref>רש"י זבחים סג א ד"ה ועולת.</ref> - היא נעשית בקרן דרומית מערבית<ref>משנה שם סג א; רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"י.</ref>, שאף היא סמוכה לבית הדשן משאר שתי הקרנות<ref>רש"י שם.</ref>, ועולה לקרן דרך שמאל<ref>עי' משנה זבחים סג ב ורש"י שם; עי' זבחים סד ב בבי' ברייתא שם; רמב"ם שם הי"א.</ref>, שאם יעלה דרך ימין ויקיף את המזבח שמא תמות עולת העוף שבידו בעשן המזבח<ref>ר' יוחנן זבחים סד א; רמב"ם שם. ועי' חומר בקודש שם, שאף שעשן המזבח היה עולה למעלה כעמוד, וזה מי' נסים שנעשו במקדש, עי' אבות פ"ה, מ"מ חששו שירד העשן אל הסובב שבו מקיפים את המזבח, שאין סומכים על הנס.</ref>. כשעולת העוף נעשית בקרן מערבית דרומית, כתבו ראשונים שהיא נעשית בראש המזבח למעלה ולא על הסובב, שאין כבש קטן במערב לפנות בו אל הסובב<ref>ע"ע מזבח החיצון. רש"י זבחים סד א ד"ה צבר.</ref>, ויש ראשונים חולקים וסוברים שיש כבש במערב לפנות אל הסובב<ref>ע"ע הנ"ל.</ref>, ולפיכך גם כשעולת העוף נעשית בקרן דרומית מערבית היא נעשית על הסובב<ref>תוס' זבחים שם ד"ה יותר; שמ"ק זבחים שם ממהר"פ. ועי' תוי"ט זבחים פ"ו מ"ג, שכן היתה גירסתו ברש"י זבחים סג ב ד"ה לג', ועי"ש מה שפי' בדעתו.</ref>, ומהם שכתבו שמכל מקום פעמים שהיא נעשית בקרן דרומית מערבית בראש המזבח למעלה, כשאין הכהן רוצה לירד על הסובב, או שיש שם ריבוי כהנים כל כך עד שאי אפשר לפנות לסובב<ref>שמ"ק שם.</ref>. | ||
שפיכת שיריים | ==== שפיכת שיריים ==== | ||
שפיכת שירי-הדם* ליסוד<ref>ע"ע שירי הדם.</ref>, כתבו ראשונים שאינה נוהגת בעולת העוף<ref>ר"ת בתוס' זבחים נד א ד"ה ואי, ועי"ש שאינו גורס בברייתא שם שפיכת שיריים, וכן גירסת רש"י שם; חק נתן זבחים שם בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ו שלא הזכיר שפיכת שיריים.</ref>, שלא נתרבתה עולת העוף לשפיכת שיריים<ref>ר"ת שם.</ref>, ועוד שלאחר המיצוי לא היו בה כלל שיריים<ref>שמ"ק זבחים שם בגי' בתוס'; קר"א דלהלן.</ref>, שדין המיצוי למצות את כל דם העוף, וכפי שדרשו: ונמצה דמו<ref>ויקרא א טו.</ref>, כולו<ref>ברייתא זבחים סה א. וע"ע מצוי.</ref>, ונמצא שלאחריו לא נותר בעוף דם<ref>קר"א שם; מנחת אברהם זבחים סד ב בשם הגרי"ז בד' ר"ת. ועי' ציון 222. ועי' חמדת דניאל זבחים נד א, טעם נוסף שאין שפיכת שיריים נוהגת בעולת העוף, כי הדם נותר בגוף העוף וכולו נקטר.</ref>. ויש מן הראשונים סוברים, לפי גירסתם בתלמוד, ששפיכת שיריים נוהגת בעולת העוף<ref>הר"ר חיים בתוס' שם, לפי גירסתו בברייתא שם: שירי הדם היה שופך ליסוד, וכ"ה בכ"י מינכן ועוד; עי' תוס' זבחים נב ב ד"ה תאמר.</ref>, ושופך את השיריים - הנשארים בגוף לאחר המיצוי<ref>עי' לעיל. ועי' מנחת אברהם שם בשם הגרי"ז, שלדעה זו מה שדרשו ונמצה דמו כולו, היינו לומר שייעשה המיצוי מן הגוף והראש, אבל אין צריכים למצות את כל דם העוף. ועי' ר"ת בתוס' שם, שהקשה שהוצאת השיריים מן הגוף אינה שפיכה אלא מיצוי.</ref> - אל היסוד שתחת הקרן שנעשתה בה המליקה<ref>עי' תוס' שם בבי' הגמ' שם, שכן מוכח, שהרי המליקה נעשית בקרנות הסמוכים לבית הדשן כדי להשליך משם את המוראה והנוצה לבית הדשן, עי' ציון 195, ושפיכת השיריים קודמת להשלכת מוראה ונוצה, שאם לא כן יהיה הדם כלה.</ref>, ואף על פי שעולת העוף נעשית בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית<ref>עי' ציון 194.</ref>, וקרן דרומית מזרחית אין לה יסוד<ref>ע"ע מזבח החיצון.</ref>, בליטה עשו במזבח גבוה מן הארץ - שתהיה באויר שהוא חלקו של בנימין ולא בקרקע שהיא חלקו של יהודה<ref>ע"ע הנ"ל.</ref> - ולענין שירי הדם של הקרבנות הנעשים למעלה דין יסוד לה<ref>עי' תוס' שם.</ref>, ועליה שופכים את שירי דם עולת העוף כשהיא נעשית בקרן דרומית מזרחית<ref>תוס' שם.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו שמיצוי עולת העוף עצמו, שמתמצה בו הדם כולו, כולל גם שפיכת שיריים, כי מקצת הדם הראשון די בו לקיום דין המיצוי - כמו הזאה* בחטאת-העוף*, שהיא נעשית במקצת הדם ויש מיצוי שיריים אחריה<ref>ע"ע חטאת העוף: הזאת דמה. מקד"ד דלהלן.</ref> - והמשך מיצוי הדם, וכן מיצוי דם הראש הנעשה לאחר מכן<ref>ע"ע מצוי.</ref>, הוא כדין שפיכת שיריים<ref>מקד"ד קדשים סי' ז אות ב.</ref>. | שפיכת שירי-הדם* ליסוד<ref>ע"ע שירי הדם.</ref>, כתבו ראשונים שאינה נוהגת בעולת העוף<ref>ר"ת בתוס' זבחים נד א ד"ה ואי, ועי"ש שאינו גורס בברייתא שם שפיכת שיריים, וכן גירסת רש"י שם; חק נתן זבחים שם בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ו שלא הזכיר שפיכת שיריים.</ref>, שלא נתרבתה עולת העוף לשפיכת שיריים<ref>ר"ת שם.</ref>, ועוד שלאחר המיצוי לא היו בה כלל שיריים<ref>שמ"ק זבחים שם בגי' בתוס'; קר"א דלהלן.</ref>, שדין המיצוי למצות את כל דם העוף, וכפי שדרשו: ונמצה דמו<ref>ויקרא א טו.</ref>, כולו<ref>ברייתא זבחים סה א. וע"ע מצוי.</ref>, ונמצא שלאחריו לא נותר בעוף דם<ref>קר"א שם; מנחת אברהם זבחים סד ב בשם הגרי"ז בד' ר"ת. ועי' ציון 222. ועי' חמדת דניאל זבחים נד א, טעם נוסף שאין שפיכת שיריים נוהגת בעולת העוף, כי הדם נותר בגוף העוף וכולו נקטר.</ref>. ויש מן הראשונים סוברים, לפי גירסתם בתלמוד, ששפיכת שיריים נוהגת בעולת העוף<ref>הר"ר חיים בתוס' שם, לפי גירסתו בברייתא שם: שירי הדם היה שופך ליסוד, וכ"ה בכ"י מינכן ועוד; עי' תוס' זבחים נב ב ד"ה תאמר.</ref>, ושופך את השיריים - הנשארים בגוף לאחר המיצוי<ref>עי' לעיל. ועי' מנחת אברהם שם בשם הגרי"ז, שלדעה זו מה שדרשו ונמצה דמו כולו, היינו לומר שייעשה המיצוי מן הגוף והראש, אבל אין צריכים למצות את כל דם העוף. ועי' ר"ת בתוס' שם, שהקשה שהוצאת השיריים מן הגוף אינה שפיכה אלא מיצוי.</ref> - אל היסוד שתחת הקרן שנעשתה בה המליקה<ref>עי' תוס' שם בבי' הגמ' שם, שכן מוכח, שהרי המליקה נעשית בקרנות הסמוכים לבית הדשן כדי להשליך משם את המוראה והנוצה לבית הדשן, עי' ציון 195, ושפיכת השיריים קודמת להשלכת מוראה ונוצה, שאם לא כן יהיה הדם כלה.</ref>, ואף על פי שעולת העוף נעשית בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית<ref>עי' ציון 194.</ref>, וקרן דרומית מזרחית אין לה יסוד<ref>ע"ע מזבח החיצון.</ref>, בליטה עשו במזבח גבוה מן הארץ - שתהיה באויר שהוא חלקו של בנימין ולא בקרקע שהיא חלקו של יהודה<ref>ע"ע הנ"ל.</ref> - ולענין שירי הדם של הקרבנות הנעשים למעלה דין יסוד לה<ref>עי' תוס' שם.</ref>, ועליה שופכים את שירי דם עולת העוף כשהיא נעשית בקרן דרומית מזרחית<ref>תוס' שם.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו שמיצוי עולת העוף עצמו, שמתמצה בו הדם כולו, כולל גם שפיכת שיריים, כי מקצת הדם הראשון די בו לקיום דין המיצוי - כמו הזאה* בחטאת-העוף*, שהיא נעשית במקצת הדם ויש מיצוי שיריים אחריה<ref>ע"ע חטאת העוף: הזאת דמה. מקד"ד דלהלן.</ref> - והמשך מיצוי הדם, וכן מיצוי דם הראש הנעשה לאחר מכן<ref>ע"ע מצוי.</ref>, הוא כדין שפיכת שיריים<ref>מקד"ד קדשים סי' ז אות ב.</ref>. | ||
| שורה 107: | שורה 102: | ||
על הדברים שעבודות עולת העוף צריכות להעשות לשמם, ועל המחשבות הפוסלות בעולת העוף, ע"ע מחשבה בקדשים. | על הדברים שעבודות עולת העוף צריכות להעשות לשמם, ועל המחשבות הפוסלות בעולת העוף, ע"ע מחשבה בקדשים. | ||
ההקטרה | ==== ההקטרה ==== | ||
מקטיר את הראש בפני עצמו ואת הגוף בפני עצמו<ref>ע"ע הקטרה ציון 34 ואילך. ועי' מקד"ד קדשים סי' ה אות ד, לסוברים שאין הקטרה פחות מכזית, ע"ע הקטרה: שיעורה, איך מתקיימת הקטרה בראש בן יונה שאין בו כזית.</ref>, והקטרת שניהם נעשית לאחר המצוי*<ref>עי' משנה זבחים סד ב; עי' ברייתא דלהלן ועי' ציון 125; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו הל' כ-כא.</ref> - ולא נאמרה בתורה הקטרה* קודם המיצוי אלא לדרשה<ref>עי' ברייתא זבחים סה א ובתו"כ דבורא דנדבה פרשה ז.</ref> - על ההקטרה, ואם היא נעשית בזריקה על גבי האשים כהקטרת אברי עולה, ע"ע הקטרה<ref>ציון 34 ואילך וציון 220 ואילך.</ref>. על המליחה קודם ההקטרה, ע"ע מליחת קרבנות. | מקטיר את הראש בפני עצמו ואת הגוף בפני עצמו<ref>ע"ע הקטרה ציון 34 ואילך. ועי' מקד"ד קדשים סי' ה אות ד, לסוברים שאין הקטרה פחות מכזית, ע"ע הקטרה: שיעורה, איך מתקיימת הקטרה בראש בן יונה שאין בו כזית.</ref>, והקטרת שניהם נעשית לאחר המצוי*<ref>עי' משנה זבחים סד ב; עי' ברייתא דלהלן ועי' ציון 125; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו הל' כ-כא.</ref> - ולא נאמרה בתורה הקטרה* קודם המיצוי אלא לדרשה<ref>עי' ברייתא זבחים סה א ובתו"כ דבורא דנדבה פרשה ז.</ref> - על ההקטרה, ואם היא נעשית בזריקה על גבי האשים כהקטרת אברי עולה, ע"ע הקטרה<ref>ציון 34 ואילך וציון 220 ואילך.</ref>. על המליחה קודם ההקטרה, ע"ע מליחת קרבנות. | ||
מקום עמידת הכהן בהקטרה | ==== מקום עמידת הכהן בהקטרה ==== | ||
הקטרת ראש וגוף עולת העוף, כתבו אחרונים שאינה נעשית בהשלכה מן הסובב - שהוא מקום עשיית המליקה* והמצוי*<ref>עי' ציון 201 ואילך. ועי' ציון 204 שיש מי שחולק.</ref> - אל המערכה, שאין דרך שירות כן, אלא הכהן יורד מן הסובב ועולה בכבש* אל מקום המערכה ומקטיר<ref>חזו"א קדשים סי' יז ס"ק ז. ועי"ש שהוכיח כן מתוך שלא היה מלח על הסובב אלא בראש המזבח בקרן דרומית ומזרחית, ועי' ברייתא מנחות כא ב ששם היו מולחים את עולת העוף.</ref>, ומאחר שצריך בין הקטרת הראש להקטרת הגוף להסיר מן הגוף את המוראה והנוצה ולהשליכם ממקום המליקה והמיצוי שעל הסובב אל בית הדשן<ref>עי' ציון 242 וציון 251 ואילך.</ref>, ועולת העוף נעשית בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית<ref>עי' ציון 194.</ref>, הרי שצריך הכהן לאחר המליקה והמיצוי להקיף את המזבח דרך ימין ולירד מן הסובב ולחזור ולעלות בכבש לראש המזבח ולהקטיר את הראש, ולהקיף שוב ולירד, ולחזור אל הגוף שהניח על הסובב בקרן דרומית מזרחית, ולהסיר את המוראה והנוצה ולשסע, ולהקיף שוב ולירד ולחזור ולעלות בכבש לראש המזבח ולהקטיר את הגוף, ולהקיף ולירד<ref>חזו"א שם.</ref>. ויש אחרונים חולקים וסוברים שהקטרת עולת העוף נעשית בזריקה מן הסובב על גבי האשים<ref>רש"ש סוכה מה א, בד' רש"י שם ד"ה עלה; מנחת ברוך סי' עו ענף ג, ועי"ש הוכחתו, שא"א שהשמיטה המשנה במעשה עולת העוף בזבחים סד ב שירד מן הסובב וחזר ועלה והקטיר וכו', ועוד שאם ההקטרה בראש המזבח למעלה מדוע לא נעשו גם המליקה והמיצוי שם. ועי' חס"ד מנחות פ"ו (מז טור ג).</ref>. | הקטרת ראש וגוף עולת העוף, כתבו אחרונים שאינה נעשית בהשלכה מן הסובב - שהוא מקום עשיית המליקה* והמצוי*<ref>עי' ציון 201 ואילך. ועי' ציון 204 שיש מי שחולק.</ref> - אל המערכה, שאין דרך שירות כן, אלא הכהן יורד מן הסובב ועולה בכבש* אל מקום המערכה ומקטיר<ref>חזו"א קדשים סי' יז ס"ק ז. ועי"ש שהוכיח כן מתוך שלא היה מלח על הסובב אלא בראש המזבח בקרן דרומית ומזרחית, ועי' ברייתא מנחות כא ב ששם היו מולחים את עולת העוף.</ref>, ומאחר שצריך בין הקטרת הראש להקטרת הגוף להסיר מן הגוף את המוראה והנוצה ולהשליכם ממקום המליקה והמיצוי שעל הסובב אל בית הדשן<ref>עי' ציון 242 וציון 251 ואילך.</ref>, ועולת העוף נעשית בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית<ref>עי' ציון 194.</ref>, הרי שצריך הכהן לאחר המליקה והמיצוי להקיף את המזבח דרך ימין ולירד מן הסובב ולחזור ולעלות בכבש לראש המזבח ולהקטיר את הראש, ולהקיף שוב ולירד, ולחזור אל הגוף שהניח על הסובב בקרן דרומית מזרחית, ולהסיר את המוראה והנוצה ולשסע, ולהקיף שוב ולירד ולחזור ולעלות בכבש לראש המזבח ולהקטיר את הגוף, ולהקיף ולירד<ref>חזו"א שם.</ref>. ויש אחרונים חולקים וסוברים שהקטרת עולת העוף נעשית בזריקה מן הסובב על גבי האשים<ref>רש"ש סוכה מה א, בד' רש"י שם ד"ה עלה; מנחת ברוך סי' עו ענף ג, ועי"ש הוכחתו, שא"א שהשמיטה המשנה במעשה עולת העוף בזבחים סד ב שירד מן הסובב וחזר ועלה והקטיר וכו', ועוד שאם ההקטרה בראש המזבח למעלה מדוע לא נעשו גם המליקה והמיצוי שם. ועי' חס"ד מנחות פ"ו (מז טור ג).</ref>. | ||
הסרת והשלכת מוראה ונוצה | ==== הסרת והשלכת מוראה ונוצה ==== | ||
לאחר שהקטיר את הראש, בא לו לגוף, ומסיר את המוראה והנוצה ובני המעיים היוצאים עמה ומשליכם לבית-הדשן*<ref>משנה זבחים סד ב.</ref>, שנאמר: והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה את מקום הדשן<ref>ויקרא א טז.</ref>. על המוראה והנוצה ומה שנכלל עמהן בהסרה והשלכה, ע"ע זפק: בקרבנות<ref>ציון 41 ואילך.</ref>. בטעם שאמרה תורה להשליך את המוראה והנוצה של עולת העוף, שלא כקרבי עולת בהמה שנאמר בהם: והקרב וגו' ירחץ במים וגו' והקטיר<ref>ויקרא א יג.</ref>, אמרו חכמים, בהמה שאינה אוכלת אלא מאבוס בעליה קריבה כולה, אבל עוף שאוכל מן הגזל ומן החמס, אין מקריבים את הזפק שלו שניזון מן הגזל<ref>עי' ויק"ר ג ורש"י ויקרא שם טז.</ref>. ומן הראשונים יש שכתבו שאין מקריבים את הזפק מפני שהוא מאוס ואינו ראוי אפילו לבני אדם<ref>בכור שור ויקרא שם.</ref>. | לאחר שהקטיר את הראש, בא לו לגוף, ומסיר את המוראה והנוצה ובני המעיים היוצאים עמה ומשליכם לבית-הדשן*<ref>משנה זבחים סד ב.</ref>, שנאמר: והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה את מקום הדשן<ref>ויקרא א טז.</ref>. על המוראה והנוצה ומה שנכלל עמהן בהסרה והשלכה, ע"ע זפק: בקרבנות<ref>ציון 41 ואילך.</ref>. בטעם שאמרה תורה להשליך את המוראה והנוצה של עולת העוף, שלא כקרבי עולת בהמה שנאמר בהם: והקרב וגו' ירחץ במים וגו' והקטיר<ref>ויקרא א יג.</ref>, אמרו חכמים, בהמה שאינה אוכלת אלא מאבוס בעליה קריבה כולה, אבל עוף שאוכל מן הגזל ומן החמס, אין מקריבים את הזפק שלו שניזון מן הגזל<ref>עי' ויק"ר ג ורש"י ויקרא שם טז.</ref>. ומן הראשונים יש שכתבו שאין מקריבים את הזפק מפני שהוא מאוס ואינו ראוי אפילו לבני אדם<ref>בכור שור ויקרא שם.</ref>. | ||
| שורה 121: | שורה 116: | ||
על עולת העוף פסולה, שאף על פי שאם עלתה לא תרד<ref>ע"ע פסולי המוקדשים.</ref>, אין מסירים ממנה את המוראה והנוצה, ע"ע זפק<ref>ציון 65 ואילך.</ref>. | על עולת העוף פסולה, שאף על פי שאם עלתה לא תרד<ref>ע"ע פסולי המוקדשים.</ref>, אין מסירים ממנה את המוראה והנוצה, ע"ע זפק<ref>ציון 65 ואילך.</ref>. | ||
מקום ההסרה וההשלכה | ==== מקום ההסרה וההשלכה ==== | ||
השלכת המוראה והנוצה לבית הדשן, יש ראשונים שנראה מדבריהם שצריך שתיעשה ממקום המליקה והמיצוי דוקא, שהרי אמרה תורה: והסיר וגו' והשליך<ref>עי' ויקרא א טז.</ref>, ואם הולך הולך עם העוף ממקום למקום למה משליך, יבא עד מקום הדשן ממש ויתן בנחת<ref>עי' ראב"ד קינים פ"א מ"א. ועי' חזו"א שבציון 240, שלדבריו היו המליקה והמיצוי נעשים במקום שממנו משליכים לבית הדשן אע"פ שבין המליקה והמיצוי להשלכת המוראה והנוצה היה הכהן הולך לראש המזבח להקטרת הראש וחוזר.</ref>. ויש ראשונים שנראה שחולקים וסוברים שאף על פי שיכול הכהן להשליך את המוראה והנוצה ממקום המליקה והמיצוי, מכל מקום אין חיוב שיעשה כן, אלא יכול להשליכן ממקום אחר<ref>עי' הר"ר חיים בתוס' זבחים נד א ד"ה ואי.</ref>. | השלכת המוראה והנוצה לבית הדשן, יש ראשונים שנראה מדבריהם שצריך שתיעשה ממקום המליקה והמיצוי דוקא, שהרי אמרה תורה: והסיר וגו' והשליך<ref>עי' ויקרא א טז.</ref>, ואם הולך הולך עם העוף ממקום למקום למה משליך, יבא עד מקום הדשן ממש ויתן בנחת<ref>עי' ראב"ד קינים פ"א מ"א. ועי' חזו"א שבציון 240, שלדבריו היו המליקה והמיצוי נעשים במקום שממנו משליכים לבית הדשן אע"פ שבין המליקה והמיצוי להשלכת המוראה והנוצה היה הכהן הולך לראש המזבח להקטרת הראש וחוזר.</ref>. ויש ראשונים שנראה שחולקים וסוברים שאף על פי שיכול הכהן להשליך את המוראה והנוצה ממקום המליקה והמיצוי, מכל מקום אין חיוב שיעשה כן, אלא יכול להשליכן ממקום אחר<ref>עי' הר"ר חיים בתוס' זבחים נד א ד"ה ואי.</ref>. | ||
אינה עבודה | ==== אינה עבודה ==== | ||
השלכת המוראה והנוצה - וכן הסרתן מגוף העוף<ref>כ"מ בתוס' דלהלן.</ref> - כתבו ראשונים שאינה עבודה הצריכה בגדי-כהונה*<ref>תוס' יומא נט ב סוד"ה והרי, בתי' א', הובאו במל"מ מעה"ק פ"ו הכ"א.</ref>, וכתבו אחרונים שאפילו זר* כשר לה<ref>מנ"ח מ' קטו. ועי' ציון 251 שי"ס שהסרת והשלכת מוראה ונוצה צריכות להעשות במקום המליקה והמיצוי, והיינו במזבח, ולפ"ז לכאו' צריכות כהונה, שאין זר קרב אצל המזבח, ע"ע הגשה ציון 165 וע' הדלקת הנרות ציון 170 ואילך ועוד.</ref>. | השלכת המוראה והנוצה - וכן הסרתן מגוף העוף<ref>כ"מ בתוס' דלהלן.</ref> - כתבו ראשונים שאינה עבודה הצריכה בגדי-כהונה*<ref>תוס' יומא נט ב סוד"ה והרי, בתי' א', הובאו במל"מ מעה"ק פ"ו הכ"א.</ref>, וכתבו אחרונים שאפילו זר* כשר לה<ref>מנ"ח מ' קטו. ועי' ציון 251 שי"ס שהסרת והשלכת מוראה ונוצה צריכות להעשות במקום המליקה והמיצוי, והיינו במזבח, ולפ"ז לכאו' צריכות כהונה, שאין זר קרב אצל המזבח, ע"ע הגשה ציון 165 וע' הדלקת הנרות ציון 170 ואילך ועוד.</ref>. | ||
בית הדשן | ==== בית הדשן ==== | ||
בית-הדשן* שמשליכים אליו את המוראה והנוצה הוא בית הדשן שבמזרח הכבש*, שאליו נותנים בכל יום את תרומת-הדשן*<ref>ע"ע תרומת הדשן וע' בית הדשן. עי' משנה תמיד כח ב; תו"כ דבורא דנדבה פ"ט; עי' מעילה יב א.</ref>. על קביעת המקום של בית הדשן זה ע"ע בית הדשן: בעזרה<ref>ציון 5 ואילך.</ref>. אף על פי שיש במזרח המזבח בית הדשן נוסף<ref>ע"ע בית הדשן ציון 2.</ref>, אין משליכים את המוראה והנוצה אלא לבית הדשן שאליו נותנים את תרומת הדשן, שנאמר במוראה ונוצה: והשליך אתה אצל המזבח<ref>ויקרא א טז.</ref>, ובית הדשן האחר אפשר שלא היה אצל המזבח<ref>ראב"ד דלהלן. וע"ע בית הדשן ציון 35 ואילך.</ref>, ואפילו אם היה גם בית הדשן האחר אצל המזבח, משמעות הכתוב שיש להשליך אל בית הדשן שנאמר בו "אצל המזבח", והיינו בית הדשן שנותנים אליו את תרומת הדשן שנאמר בה: ושמו אצל המזבח<ref>ויקרא ו ג. ראב"ד קינים פ"א מ"א; רז"ה שם.</ref>, ויש שכתבו שגזרה-שוה* היא "אצל" "אצל" מתרומת הדשן, ללמד שהשלכת המוראה והנוצה היא למקום שנותנים אליו תרומת הדשן<ref>רש"י מעילה שם ד"ה אם כן ותוס' שם ד"ה ואימא.</ref>, ויש ראשונים שהוסיפו, שבית הדשן שנותנים אליו את תרומת הדשן הוא היחיד שקרוב למזבח במידה שאפשר להשליך אליו את המוראה והנוצה מעל המזבח, ואף זה רק מפני שגדול כח הכהנים<ref>עי' ר' יוחנן בזבחים סד א.</ref>, אבל בית דשן אחר אי אפשר להשליך אליו אם לא במעשה נסים<ref>רז"ה שם.</ref>. | בית-הדשן* שמשליכים אליו את המוראה והנוצה הוא בית הדשן שבמזרח הכבש*, שאליו נותנים בכל יום את תרומת-הדשן*<ref>ע"ע תרומת הדשן וע' בית הדשן. עי' משנה תמיד כח ב; תו"כ דבורא דנדבה פ"ט; עי' מעילה יב א.</ref>. על קביעת המקום של בית הדשן זה ע"ע בית הדשן: בעזרה<ref>ציון 5 ואילך.</ref>. אף על פי שיש במזרח המזבח בית הדשן נוסף<ref>ע"ע בית הדשן ציון 2.</ref>, אין משליכים את המוראה והנוצה אלא לבית הדשן שאליו נותנים את תרומת הדשן, שנאמר במוראה ונוצה: והשליך אתה אצל המזבח<ref>ויקרא א טז.</ref>, ובית הדשן האחר אפשר שלא היה אצל המזבח<ref>ראב"ד דלהלן. וע"ע בית הדשן ציון 35 ואילך.</ref>, ואפילו אם היה גם בית הדשן האחר אצל המזבח, משמעות הכתוב שיש להשליך אל בית הדשן שנאמר בו "אצל המזבח", והיינו בית הדשן שנותנים אליו את תרומת הדשן שנאמר בה: ושמו אצל המזבח<ref>ויקרא ו ג. ראב"ד קינים פ"א מ"א; רז"ה שם.</ref>, ויש שכתבו שגזרה-שוה* היא "אצל" "אצל" מתרומת הדשן, ללמד שהשלכת המוראה והנוצה היא למקום שנותנים אליו תרומת הדשן<ref>רש"י מעילה שם ד"ה אם כן ותוס' שם ד"ה ואימא.</ref>, ויש ראשונים שהוסיפו, שבית הדשן שנותנים אליו את תרומת הדשן הוא היחיד שקרוב למזבח במידה שאפשר להשליך אליו את המוראה והנוצה מעל המזבח, ואף זה רק מפני שגדול כח הכהנים<ref>עי' ר' יוחנן בזבחים סד א.</ref>, אבל בית דשן אחר אי אפשר להשליך אליו אם לא במעשה נסים<ref>רז"ה שם.</ref>. | ||
מרחק ההשלכה | ==== מרחק ההשלכה ==== | ||
השלכת המוראה והנוצה, נראה מדברי ראשונים שצריך לעשותה ממרחק של לפחות עשרים אמה מבית-הדשן*, שנאמר: והשליך<ref>ויקרא א טז.</ref>, ואין השלכה פחותה מעשרים אמה<ref>עי' תוס' מעילה יא ב ד"ה דישון; עי' מפרש תמיד כח ב ד"ה צבר בשם רבו, ושם שאין השלכה פחות מכ' אמה אורך וח' אמות רוחב. ועי' מלבי"ם ויקרא א אות פו ואילת השחר למלבי"ם פמ"א אות שפד. ועי' ראב"ד קינים פ"א מ"א.</ref>. | השלכת המוראה והנוצה, נראה מדברי ראשונים שצריך לעשותה ממרחק של לפחות עשרים אמה מבית-הדשן*, שנאמר: והשליך<ref>ויקרא א טז.</ref>, ואין השלכה פחותה מעשרים אמה<ref>עי' תוס' מעילה יא ב ד"ה דישון; עי' מפרש תמיד כח ב ד"ה צבר בשם רבו, ושם שאין השלכה פחות מכ' אמה אורך וח' אמות רוחב. ועי' מלבי"ם ויקרא א אות פו ואילת השחר למלבי"ם פמ"א אות שפד. ועי' ראב"ד קינים פ"א מ"א.</ref>. | ||
שיסוע | ==== שיסוע ==== | ||
משסע את הגוף<ref>משנה זבחים סד ב; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב.</ref>, שקורעו מגבו<ref>רש"י ויקרא א יז.</ref>, בין אגפיו<ref>רש"י זבחים שם ד"ה שיסע.</ref>, כנגד כל השדרה<ref>ראב"ד לתו"כ דבורא דנדבה פ"ט; מלאכ"ש זבחים פ"ו מ"ה.</ref>, שנאמר: ושסע אתו בכנפיו<ref>ויקרא שם.</ref>. ואינו מבדיל<ref>משנה שם. ועי' להלן.</ref>, לפרק את הגוף לגמרי לשתי חתיכות<ref>רש"י ויקרא שם.</ref>, אלא נשאר מחובר מלפניו<ref>ראב"ד שם; מלאכ"ש שם.</ref>, שנאמר: לא יבדיל<ref>ויקרא שם.</ref>. השיסוע נעשה ביד<ref>ברייתא דלהלן; תוספתא זבחים פ"ז; רמב"ם שם.</ref>, ולא בסכין<ref>תוספתא שם; רמב"ם שם.</ref>, שאין שיסוע אלא ביד, וכן הוא אומר בשמשון: וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו<ref>שופטים יד ו. ברייתא זבחים מה ב, עי' רש"י שם ד"ה וכן וילקו"ש ויקרא תמז.</ref>, ובדיעבד אם שיסע בסכין כשר<ref>עי' תוספתא זבחים פ"ז וחזו"י בביאורה.</ref>. | משסע את הגוף<ref>משנה זבחים סד ב; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב.</ref>, שקורעו מגבו<ref>רש"י ויקרא א יז.</ref>, בין אגפיו<ref>רש"י זבחים שם ד"ה שיסע.</ref>, כנגד כל השדרה<ref>ראב"ד לתו"כ דבורא דנדבה פ"ט; מלאכ"ש זבחים פ"ו מ"ה.</ref>, שנאמר: ושסע אתו בכנפיו<ref>ויקרא שם.</ref>. ואינו מבדיל<ref>משנה שם. ועי' להלן.</ref>, לפרק את הגוף לגמרי לשתי חתיכות<ref>רש"י ויקרא שם.</ref>, אלא נשאר מחובר מלפניו<ref>ראב"ד שם; מלאכ"ש שם.</ref>, שנאמר: לא יבדיל<ref>ויקרא שם.</ref>. השיסוע נעשה ביד<ref>ברייתא דלהלן; תוספתא זבחים פ"ז; רמב"ם שם.</ref>, ולא בסכין<ref>תוספתא שם; רמב"ם שם.</ref>, שאין שיסוע אלא ביד, וכן הוא אומר בשמשון: וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו<ref>שופטים יד ו. ברייתא זבחים מה ב, עי' רש"י שם ד"ה וכן וילקו"ש ויקרא תמז.</ref>, ובדיעבד אם שיסע בסכין כשר<ref>עי' תוספתא זבחים פ"ז וחזו"י בביאורה.</ref>. | ||
הכנפים | ==== הכנפים ==== | ||
שיסוע "בכנפיו" שאמר הכתוב<ref>עי' ויקרא א יז.</ref>, פירשו ראשונים שהוא בעוד שהעוף עם כנפיו, והיינו נוצותיו, שאינו מורט נוצות העוף אלא מניחו בנוצותיו, ומקטירו כן<ref>רש"י ויקרא שם; מאירי שבת קח א. ועי' ת"י שפירש שהכתוב "לא יבדיל" משמעותו שלא יפריד את הכנפים. ועי' תוספתא זבחים סופ"ג ורמב"ם פסוה"מ פי"ד ה"ז, שנ' שהנוצות, וכן החרטום והצפרנים, הם כעצמות וכו', שאע"פ שמקטירים אותן אינן דבר הראוי להקטרה, ולכאו' אין מקריבים אותם אלא במחוברים ולא כשפירשו, ע"ע הקטרה ציון 11 ואילך, ועי"ש שנ' שם ביצי תורים דינן כן.</ref>, ואין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ומכל מקום אמר הכתוב להקטירם כדי שיהיה המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני<ref>ויק"ר ג, הובא ברש"י שם.</ref>, כי התור או בן היונה הוא דבר קטן, ואם ימרוט הנוצה שעליו ישאר קטן מאד, והוא גנאי לעני, לפיכך אמר הכתוב שיקטירנו יחד עם עורו ועם כנפיו<ref>ר"א מזרחי ויקרא שם.</ref>. ויש שפירשו שמה שאמר הכתוב "בכנפיו" היא קביעת מקום, שיהיה השיסוע במקום כנפיו, והיינו בגבו<ref>עי' ציון 268.</ref>, וכנפיו הם הכנפים ממש ולא הנוצות, ואמר הכתוב לשסע את העוף ביניהם<ref>עי' ראב"ד לתו"כ דבורא דנדבה פ"ט; רמב"ן ויקרא שם.</ref>. ומהם שכתבו שמכל מקום מתוך שנאמר ושסע אתו בכנפיו, ולא בין כנפיו, למדנו שיקרב העוף עם נוצותיו<ref>ראב"ד שם; ק"א שם; חק נתן זבחים סה ב; מלבי"ם ויקרא פ"א אות פט. ועי' גו"א ויקרא שם.</ref>. | שיסוע "בכנפיו" שאמר הכתוב<ref>עי' ויקרא א יז.</ref>, פירשו ראשונים שהוא בעוד שהעוף עם כנפיו, והיינו נוצותיו, שאינו מורט נוצות העוף אלא מניחו בנוצותיו, ומקטירו כן<ref>רש"י ויקרא שם; מאירי שבת קח א. ועי' ת"י שפירש שהכתוב "לא יבדיל" משמעותו שלא יפריד את הכנפים. ועי' תוספתא זבחים סופ"ג ורמב"ם פסוה"מ פי"ד ה"ז, שנ' שהנוצות, וכן החרטום והצפרנים, הם כעצמות וכו', שאע"פ שמקטירים אותן אינן דבר הראוי להקטרה, ולכאו' אין מקריבים אותם אלא במחוברים ולא כשפירשו, ע"ע הקטרה ציון 11 ואילך, ועי"ש שנ' שם ביצי תורים דינן כן.</ref>, ואין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ומכל מקום אמר הכתוב להקטירם כדי שיהיה המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני<ref>ויק"ר ג, הובא ברש"י שם.</ref>, כי התור או בן היונה הוא דבר קטן, ואם ימרוט הנוצה שעליו ישאר קטן מאד, והוא גנאי לעני, לפיכך אמר הכתוב שיקטירנו יחד עם עורו ועם כנפיו<ref>ר"א מזרחי ויקרא שם.</ref>. ויש שפירשו שמה שאמר הכתוב "בכנפיו" היא קביעת מקום, שיהיה השיסוע במקום כנפיו, והיינו בגבו<ref>עי' ציון 268.</ref>, וכנפיו הם הכנפים ממש ולא הנוצות, ואמר הכתוב לשסע את העוף ביניהם<ref>עי' ראב"ד לתו"כ דבורא דנדבה פ"ט; רמב"ן ויקרא שם.</ref>. ומהם שכתבו שמכל מקום מתוך שנאמר ושסע אתו בכנפיו, ולא בין כנפיו, למדנו שיקרב העוף עם נוצותיו<ref>ראב"ד שם; ק"א שם; חק נתן זבחים סה ב; מלבי"ם ויקרא פ"א אות פט. ועי' גו"א ויקרא שם.</ref>. | ||
איסור להבדיל | ==== איסור להבדיל ==== | ||
המבדיל בעולת העוף, אם עובר בלאו, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שאינו עובר בלאו - ואף לכתחילה מותר להבדיל לדעתם<ref>רי"פ פערלא ל"ת קצד בד' הרמב"ם דלהלן.</ref> - ומה שאמר הכתוב: לא יבדיל<ref>ויקרא א יז.</ref>, אין הכוונה לציווי, שלא יבדיל, שהרי אם הבדיל כשר<ref>עי' לעיל.</ref>, אלא כוונת הכתוב לשלילה, שאינו צריך להבדיל<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב ובסהמ"צ דלהלן.</ref>, ובא הכתוב לומר שאף שעולת בהמה טעונה ניתוח<ref>ע"ע הפשט ונתוח וע' עולה.</ref>, עולת העוף אינה כן, אלא די לה בשיסוע בלא הבדלה<ref>סהמ"צ לרמב"ם שורש ח.</ref>. ויש גאונים וראשונים סוברים שהמבדיל בעולת העוף עובר בלאו<ref>בה"ג הקדמה ל"ת סח; יראה"ש סי' שיט; חזקוני ויקרא שם, ועי"ש הטעם שציותה תורה שלא להבדיל.</ref>, ולדעתם אם הבדיל לוקה<ref>זבח תודה זבחים סד ב בשם היראים; תועפות ראם ליראים שם; שפ"א זבחים שם.</ref>. לסוברים שעובר בלאו, נמנה לאו זה במנין-המצוות<ref>בה"ג שם.</ref>. ויש שצדדו בדעת גאונים שאף על פי שעובר בלאו אין זו מצוה בפני עצמה אלא היא בכלל מצוות השיסוע<ref>רי"פ פערלא שם בד' רס"ג. ומצות שיסוע לכאו' בכלל מצות הקטרה היא.</ref>. | המבדיל בעולת העוף, אם עובר בלאו, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שאינו עובר בלאו - ואף לכתחילה מותר להבדיל לדעתם<ref>רי"פ פערלא ל"ת קצד בד' הרמב"ם דלהלן.</ref> - ומה שאמר הכתוב: לא יבדיל<ref>ויקרא א יז.</ref>, אין הכוונה לציווי, שלא יבדיל, שהרי אם הבדיל כשר<ref>עי' לעיל.</ref>, אלא כוונת הכתוב לשלילה, שאינו צריך להבדיל<ref>עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב ובסהמ"צ דלהלן.</ref>, ובא הכתוב לומר שאף שעולת בהמה טעונה ניתוח<ref>ע"ע הפשט ונתוח וע' עולה.</ref>, עולת העוף אינה כן, אלא די לה בשיסוע בלא הבדלה<ref>סהמ"צ לרמב"ם שורש ח.</ref>. ויש גאונים וראשונים סוברים שהמבדיל בעולת העוף עובר בלאו<ref>בה"ג הקדמה ל"ת סח; יראה"ש סי' שיט; חזקוני ויקרא שם, ועי"ש הטעם שציותה תורה שלא להבדיל.</ref>, ולדעתם אם הבדיל לוקה<ref>זבח תודה זבחים סד ב בשם היראים; תועפות ראם ליראים שם; שפ"א זבחים שם.</ref>. לסוברים שעובר בלאו, נמנה לאו זה במנין-המצוות<ref>בה"ג שם.</ref>. ויש שצדדו בדעת גאונים שאף על פי שעובר בלאו אין זו מצוה בפני עצמה אלא היא בכלל מצוות השיסוע<ref>רי"פ פערלא שם בד' רס"ג. ומצות שיסוע לכאו' בכלל מצות הקטרה היא.</ref>. | ||
אם הבדיל | ==== אם הבדיל ==== | ||
אם שיסע והבדיל לא פסל<ref>משנה זבחים סד ב; תו"כ דלהלן; רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב.</ref> - והעוף שהובדל כשר להקטרה<ref>שפ"א זבחים שם, שהקרבן עצמו אין חידוש שכשר שהרי ההקטרה כולה אינה מעכבת; או"ש מעה"ק שם.</ref> - שנאמר: והקטיר<ref>ויקרא א יז. תו"כ דבורא דנדבה פ"ט.</ref>, ומתוך שלא נאמר "והקטירו" שמענו שלא רק עולת העוף האמורה למעלה שלא הבדילה היא בהקטרה, אלא אף עולת העוף שהבדילה בהקטרה<ref>ר"ה לתו"כ שם; ק"א שם. ועי' מלבי"ם ויקרא פ"א אות צ, שפי' באופ"א.</ref>, שכבר נרצה הקרבן בדם<ref>עי' תו"כ שם; עי' ר"י קורקוס מעה"ק שם. ועי' ר"י קורקוס שם שלאחר גמר הקרבן והכפרה אין לפסול שום שינוי.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו, לפי גירסתם בתוספתא, שאם שיסע והבדיל הרי שכל המוסיף גורע וכאילו לא שיסע, אלא שמכל מקום העוף כשר להקטרה<ref>חס"ד לתוספתא זבחים פ"ז, לפי גירסתו: שיסע והבדיל וכו' כאילו לא שיסע. ועי' חזו"י שאינו גורס כן.</ref>. הבדיל ולא שיסע, כאילו לא שיסע<ref>תוספתא שם.</ref>. | אם שיסע והבדיל לא פסל<ref>משנה זבחים סד ב; תו"כ דלהלן; רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב.</ref> - והעוף שהובדל כשר להקטרה<ref>שפ"א זבחים שם, שהקרבן עצמו אין חידוש שכשר שהרי ההקטרה כולה אינה מעכבת; או"ש מעה"ק שם.</ref> - שנאמר: והקטיר<ref>ויקרא א יז. תו"כ דבורא דנדבה פ"ט.</ref>, ומתוך שלא נאמר "והקטירו" שמענו שלא רק עולת העוף האמורה למעלה שלא הבדילה היא בהקטרה, אלא אף עולת העוף שהבדילה בהקטרה<ref>ר"ה לתו"כ שם; ק"א שם. ועי' מלבי"ם ויקרא פ"א אות צ, שפי' באופ"א.</ref>, שכבר נרצה הקרבן בדם<ref>עי' תו"כ שם; עי' ר"י קורקוס מעה"ק שם. ועי' ר"י קורקוס שם שלאחר גמר הקרבן והכפרה אין לפסול שום שינוי.</ref>. ומן האחרונים יש שכתבו, לפי גירסתם בתוספתא, שאם שיסע והבדיל הרי שכל המוסיף גורע וכאילו לא שיסע, אלא שמכל מקום העוף כשר להקטרה<ref>חס"ד לתוספתא זבחים פ"ז, לפי גירסתו: שיסע והבדיל וכו' כאילו לא שיסע. ועי' חזו"י שאינו גורס כן.</ref>. הבדיל ולא שיסע, כאילו לא שיסע<ref>תוספתא שם.</ref>. | ||
בעולת העוף פסולה | ==== בעולת העוף פסולה ==== | ||
עולת העוף פסולה - אפילו כשאם עלתה לא תרד<ref>ע"ע פסולי המוקדשים. ק"א לתו"כ דלהלן.</ref> - אינה טעונה שיסוע, שנאמר: ושסע אתו<ref>ויקרא א יז.</ref>, כשר ולא פסול<ref>תו"כ דבורא דנדבה פ"ט.</ref>. | עולת העוף פסולה - אפילו כשאם עלתה לא תרד<ref>ע"ע פסולי המוקדשים. ק"א לתו"כ דלהלן.</ref> - אינה טעונה שיסוע, שנאמר: ושסע אתו<ref>ויקרא א יז.</ref>, כשר ולא פסול<ref>תו"כ דבורא דנדבה פ"ט.</ref>. | ||
ניתוח | ==== ניתוח ==== | ||
ניתוח - הנוהג בעולת בהמה<ref>ע"ע הפשט ונתוח וע' עולה.</ref> - אינו נוהג בעולת העוף<ref>עי' תו"כ דבורא דנדבה פ"ט.</ref>. | ניתוח - הנוהג בעולת בהמה<ref>ע"ע הפשט ונתוח וע' עולה.</ref> - אינו נוהג בעולת העוף<ref>עי' תו"כ דבורא דנדבה פ"ט.</ref>. | ||
העור | ==== העור ==== | ||
עור עולת העוף אף הוא בכלל ההקטרה - ואין עולת העוף צריכה הפשט כעולת בהמה<ref>ע"ע הפשט ונתוח וע' עולה. עי' שבת קח א, ורש"י ותוס' שם.</ref>, אף על פי שגם עור העוף חשוב עור<ref>עי' שבת שם.</ref>, ועוד שיש בו מאיסות מפני שהוא עשוי נקבים נקבים<ref>עי' שבת שם. ועי' תו"כ דלהלן.</ref> - שנאמר: בכנפיו<ref>ויקרא א יז.</ref>, להכשיר את העור<ref>ברייתא שבת שם; תו"כ דבורא דנדבה פ"ט. ועי' שבת שם ברייתא אחרת: לרבות את העור.</ref>, שאין בכנפים בשר אלא עור, ומאחר שציוה הכתוב להקטירם הרי שגם העור בכלל ההקטרה<ref>ר"ה לתו"כ שם; ק"א שם.</ref>, ויש מפרשים - לדעתם שבכלל כנפים גם הנוצות<ref>עי' ציון 286.</ref> - שכיון שציוה הכתוב להקטיר את נוצות הכנפים כל שכן את העור<ref>ראב"ד לתו"כ שם.</ref>. | עור עולת העוף אף הוא בכלל ההקטרה - ואין עולת העוף צריכה הפשט כעולת בהמה<ref>ע"ע הפשט ונתוח וע' עולה. עי' שבת קח א, ורש"י ותוס' שם.</ref>, אף על פי שגם עור העוף חשוב עור<ref>עי' שבת שם.</ref>, ועוד שיש בו מאיסות מפני שהוא עשוי נקבים נקבים<ref>עי' שבת שם. ועי' תו"כ דלהלן.</ref> - שנאמר: בכנפיו<ref>ויקרא א יז.</ref>, להכשיר את העור<ref>ברייתא שבת שם; תו"כ דבורא דנדבה פ"ט. ועי' שבת שם ברייתא אחרת: לרבות את העור.</ref>, שאין בכנפים בשר אלא עור, ומאחר שציוה הכתוב להקטירם הרי שגם העור בכלל ההקטרה<ref>ר"ה לתו"כ שם; ק"א שם.</ref>, ויש מפרשים - לדעתם שבכלל כנפים גם הנוצות<ref>עי' ציון 286.</ref> - שכיון שציוה הכתוב להקטיר את נוצות הכנפים כל שכן את העור<ref>ראב"ד לתו"כ שם.</ref>. | ||
עיכוב | ==== עיכוב ==== | ||
מאחר שאין עיכוב בקרבן אלא בעבודות הדם, וההקטרה אינה מעכבת<ref>ע"ע הקטרה ציון 42.</ref>, כל ששינה בעולת העוף לאחר המצוי* - כגון שלא הסיר מוראה ונוצה<ref>משנה דלהלן; רמב"ם דלהלן.</ref>, או שלא שיסע<ref>עי' תוספתא דלהלן.</ref>, או שלא מלח<ref>משנה דלהלן; תוספתא דלהלן; רמב"ם דלהלן.</ref> - הקרבן כשר<ref>משנה זבחים סד ב; תוספתא זבחים פ"ז; רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב. ועי' זרע אברהם סי' יז אות כה במוסגר, שדן אם לא היו המוראה והנוצה ראויות להשלכה אם מעכב.</ref>. | מאחר שאין עיכוב בקרבן אלא בעבודות הדם, וההקטרה אינה מעכבת<ref>ע"ע הקטרה ציון 42.</ref>, כל ששינה בעולת העוף לאחר המצוי* - כגון שלא הסיר מוראה ונוצה<ref>משנה דלהלן; רמב"ם דלהלן.</ref>, או שלא שיסע<ref>עי' תוספתא דלהלן.</ref>, או שלא מלח<ref>משנה דלהלן; תוספתא דלהלן; רמב"ם דלהלן.</ref> - הקרבן כשר<ref>משנה זבחים סד ב; תוספתא זבחים פ"ז; רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב. ועי' זרע אברהם סי' יז אות כה במוסגר, שדן אם לא היו המוראה והנוצה ראויות להשלכה אם מעכב.</ref>. | ||
ביום | ==== ביום ==== | ||
עבודות הדם של עולת העוף אינן נעשות אלא ביום<ref>חולין כא ב ושם כב א; עי' יומא כט א וש"נ.</ref>, ככל הקרבנות, שנאמר בהם: ביום צַוֹתו<ref>ויקרא ז לח. ע"ע עבודה וע' קרבנות. עי' חולין כב א, ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' רעו.</ref>. ויש שכתבו, לפי גירסתם בתלמוד, שעולת העוף הבאה עם חטאת-העוף* בקרבן-עולה-ויורד*, הוצרכו לדעת תנאים ללמוד שאינה נעשית אלא ביום מתוך שנאמר בה: כמשפט<ref>ויקרא ה י.</ref>, כמשפט חטאת* בהמה - שנאמרה בכתוב למעלה הימנה<ref>רש"י חולין כא א ד"ה כמשפט.</ref> - מה חטאת בהמה אינה באה אלא ביום, אף עולת העוף אינה באה אלא ביום<ref>ת"ק בברייתא חולין כא א-ב. ועי' ת"ק בתו"כ דבורא דחובה פי"ח שדרש כעי"ז מעולת בהמה. ועי' דברי השואל בשו"ת הרשב"א שם.</ref>, ואינה נלמדת מ"ביום צוותו", כי עולת העוף בקרבן עולה ויורד של דל באה במקום אימורי חטאת בהמה של עשיר<ref>עי' ראב"ע ויקרא ה ז, וע"ע קרבן עולה ויורד.</ref>, שהם קרבים בלילה<ref>ע"ע הקטרה: זמנה.</ref>, לפיכך הוצרך הכתוב ללמד שאינה נעשית אלא ביום<ref>או"ש מע"ש פ"ז ה"ג, ממילואים. ועי' הקדמת המו"ל לס' מקור ברוך (גינצבורג).</ref>. | עבודות הדם של עולת העוף אינן נעשות אלא ביום<ref>חולין כא ב ושם כב א; עי' יומא כט א וש"נ.</ref>, ככל הקרבנות, שנאמר בהם: ביום צַוֹתו<ref>ויקרא ז לח. ע"ע עבודה וע' קרבנות. עי' חולין כב א, ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' רעו.</ref>. ויש שכתבו, לפי גירסתם בתלמוד, שעולת העוף הבאה עם חטאת-העוף* בקרבן-עולה-ויורד*, הוצרכו לדעת תנאים ללמוד שאינה נעשית אלא ביום מתוך שנאמר בה: כמשפט<ref>ויקרא ה י.</ref>, כמשפט חטאת* בהמה - שנאמרה בכתוב למעלה הימנה<ref>רש"י חולין כא א ד"ה כמשפט.</ref> - מה חטאת בהמה אינה באה אלא ביום, אף עולת העוף אינה באה אלא ביום<ref>ת"ק בברייתא חולין כא א-ב. ועי' ת"ק בתו"כ דבורא דחובה פי"ח שדרש כעי"ז מעולת בהמה. ועי' דברי השואל בשו"ת הרשב"א שם.</ref>, ואינה נלמדת מ"ביום צוותו", כי עולת העוף בקרבן עולה ויורד של דל באה במקום אימורי חטאת בהמה של עשיר<ref>עי' ראב"ע ויקרא ה ז, וע"ע קרבן עולה ויורד.</ref>, שהם קרבים בלילה<ref>ע"ע הקטרה: זמנה.</ref>, לפיכך הוצרך הכתוב ללמד שאינה נעשית אלא ביום<ref>או"ש מע"ש פ"ז ה"ג, ממילואים. ועי' הקדמת המו"ל לס' מקור ברוך (גינצבורג).</ref>. | ||
הקטרה בלילה | ==== הקטרה בלילה ==== | ||
הקטרת עולת העוף כשרה בלילה - כעולת בהמה<ref>ע"ע הקטרה: זמנה.</ref> - שכן קרבו מתיריה, והיינו דמה, ביום<ref>תוספתא זבחים פ"ו. ועי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ב.</ref>. | הקטרת עולת העוף כשרה בלילה - כעולת בהמה<ref>ע"ע הקטרה: זמנה.</ref> - שכן קרבו מתיריה, והיינו דמה, ביום<ref>תוספתא זבחים פ"ו. ועי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ב.</ref>. | ||
במה | ==== במה ==== | ||
לסוברים שעולת העוף קריבה בבמה<ref>ע"ע במה ציונים 132 ואילך, 151.</ref>, נראה בתלמוד שנעשית בה מליקה*<ref>עי' זבחים סט א. ועי' מקור ברוך דלהלן.</ref>, כמו במקדש<ref>עי' לעיל.</ref>, ומן האחרונים יש שצידדו שעולת העוף הנעשית בבמה נעשית בה שחיטה, כדין עוף חולין<ref>ע"ע שחיטה. ועי' תשובת רי"י מפוניבז' דלהלן, שאף לסוברים שאין שחיטה לעוף מן התורה, ע"ע הנ"ל, מ"מ שייכת שחיטה בעוף לענין במה.</ref>, ולא מליקה<ref>תשובת רי"י מפוניבז' בשו"ת נאות יעקב (שפירא) סי' יב, הובאה במקור ברוך (גינצבורג) ח"ב סי' ח ד"ה והלום.</ref>. על המחלוקת בעולת העוף אם קריבה בבמה, ע"ע במה<ref>ציון 132 ואילך וציון 151.</ref>. | לסוברים שעולת העוף קריבה בבמה<ref>ע"ע במה ציונים 132 ואילך, 151.</ref>, נראה בתלמוד שנעשית בה מליקה*<ref>עי' זבחים סט א. ועי' מקור ברוך דלהלן.</ref>, כמו במקדש<ref>עי' לעיל.</ref>, ומן האחרונים יש שצידדו שעולת העוף הנעשית בבמה נעשית בה שחיטה, כדין עוף חולין<ref>ע"ע שחיטה. ועי' תשובת רי"י מפוניבז' דלהלן, שאף לסוברים שאין שחיטה לעוף מן התורה, ע"ע הנ"ל, מ"מ שייכת שחיטה בעוף לענין במה.</ref>, ולא מליקה<ref>תשובת רי"י מפוניבז' בשו"ת נאות יעקב (שפירא) סי' יב, הובאה במקור ברוך (גינצבורג) ח"ב סי' ח ד"ה והלום.</ref>. על המחלוקת בעולת העוף אם קריבה בבמה, ע"ע במה<ref>ציון 132 ואילך וציון 151.</ref>. | ||
על עולת העוף פסולה שעלתה לגבי מזבח, שנחלקו תנאים אם נאמר בה הדין שאם עלתה לא תרד, ע"ע פסולי המוקדשים. | על עולת העוף פסולה שעלתה לגבי מזבח, שנחלקו תנאים אם נאמר בה הדין שאם עלתה לא תרד, ע"ע פסולי המוקדשים. | ||
== | == '''מעילה בה''' == | ||
עולת העוף יש בה מעילה* משהוקדשה<ref>משנה מעילה ט א; רמב"ם מעילה פ"ב ה"ג. ועי' יתנו"א ע' ר' ינאי, שמה שאמר ר' ינאי בתמורה לב א ומעילה טו א, שעיקר מעילה בקדשי מזבח נאמרה בעולה, הוא משום שיש בה עולת העוף שאף עורה למזבח, ומוראה ונוצה כיון שייחד להן הכתוב מקום אצל המזבח כאילו אף הן למזבח.</ref>, בפה<ref>עי' רש"י מעילה ח א ד"ה חטאת; מלאכ"ש מעילה פ"ב מ"ב.</ref> - כשאר קדשי-קדשים*<ref>ע"ע מעילה וע' קדשי קדשים.</ref> - ואף לאחר מצוי* דמה יש בה מעילה - מאחר שהיא כליל<ref>רש"י מעילה שם ד"ה ומועלים.</ref>, וכעולת בהמה<ref>ע"ע עולה.</ref> - עד שתצא לבית-הדשן*<ref>משנה שם; רמב"ם שם. ועי' תוספתא מעילה פ"א ועי' ציון 348, ועי' תוס' פסחים עז ב ד"ה שאין ושו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' עט.</ref>. על פרטי הדינים וטעמיהם, ע"ע מעילה וע' עולה. | עולת העוף יש בה מעילה* משהוקדשה<ref>משנה מעילה ט א; רמב"ם מעילה פ"ב ה"ג. ועי' יתנו"א ע' ר' ינאי, שמה שאמר ר' ינאי בתמורה לב א ומעילה טו א, שעיקר מעילה בקדשי מזבח נאמרה בעולה, הוא משום שיש בה עולת העוף שאף עורה למזבח, ומוראה ונוצה כיון שייחד להן הכתוב מקום אצל המזבח כאילו אף הן למזבח.</ref>, בפה<ref>עי' רש"י מעילה ח א ד"ה חטאת; מלאכ"ש מעילה פ"ב מ"ב.</ref> - כשאר קדשי-קדשים*<ref>ע"ע מעילה וע' קדשי קדשים.</ref> - ואף לאחר מצוי* דמה יש בה מעילה - מאחר שהיא כליל<ref>רש"י מעילה שם ד"ה ומועלים.</ref>, וכעולת בהמה<ref>ע"ע עולה.</ref> - עד שתצא לבית-הדשן*<ref>משנה שם; רמב"ם שם. ועי' תוספתא מעילה פ"א ועי' ציון 348, ועי' תוס' פסחים עז ב ד"ה שאין ושו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' עט.</ref>. על פרטי הדינים וטעמיהם, ע"ע מעילה וע' עולה. | ||
מעילה בעור | ==== מעילה בעור ==== | ||
עור עולת העוף, כיון שהוא קרב למזבח<ref>עי' ציון 313.</ref> - שלא כעור עולת בהמה הניתן לכהנים<ref>ע"ע עולה.</ref> - יש בו מעילה* גם לאחר מצוי* הדם<ref>תוס' מעילה ח א ד"ה ואין, מרבינו פרץ; עי' יתנו"א ע' ר' ינאי.</ref>, ואף לאחר ההקטרה*, עד שיצא לבית-הדשן*<ref>עי' תוס' שם ומלאכ"ש מעילה פ"ב מ"א בשמם ושמ"ק ורש"ש שם. ועי' תוי"ט מעילה שם, שהביא דברי התוס' כפי שהם לפנינו, שמועלים אף לאחר שיצאה לבית הדשן, וצ"ב.</ref>. | עור עולת העוף, כיון שהוא קרב למזבח<ref>עי' ציון 313.</ref> - שלא כעור עולת בהמה הניתן לכהנים<ref>ע"ע עולה.</ref> - יש בו מעילה* גם לאחר מצוי* הדם<ref>תוס' מעילה ח א ד"ה ואין, מרבינו פרץ; עי' יתנו"א ע' ר' ינאי.</ref>, ואף לאחר ההקטרה*, עד שיצא לבית-הדשן*<ref>עי' תוס' שם ומלאכ"ש מעילה פ"ב מ"א בשמם ושמ"ק ורש"ש שם. ועי' תוי"ט מעילה שם, שהביא דברי התוס' כפי שהם לפנינו, שמועלים אף לאחר שיצאה לבית הדשן, וצ"ב.</ref>. | ||
מעילה במוראה ונוצה | ==== מעילה במוראה ונוצה ==== | ||
המוראה והנוצה של עולת העוף, משנתמצה הדם יצאו מידי מעילה*<ref>ברייתא תמורה לד א. ועי' תוספתא מעילה פ"א: מוראת העוף וכו' לא מועלים. ועי' תוספתא שבציון 359 ומה שפי' בה במנחת ביכורים וחס"ד שם, ועי' יתנו"א ע' ר' ינאי וחזו"י מעילה שם שהגיהו. ועי' עיני אברהם מעה"ק פ"ז ה"ז, שכ"מ הרמב"ם מעילה פ"ב ה"ב שאין מועלים לאחר זריקה אלא בדבר שכולו לאשים.</ref>, שאין לך דבר-שנעשית-מצותו* ויש בו מעילה<ref>ע"ע דבר שנעשית מצוותו.</ref>, ומאחר שהמוראה והנוצה אינן בהקטרה<ref>עי' לעיל.</ref> - ואף אינן בכלל שיסוע<ref>עי' לעיל.</ref>, שהרי קודם השיסוע מסירים אותן<ref>עי' לעיל. יתנו"א ע' ר' ינאי.</ref> - הרי שנעשית מצוותן במצוי* ויצאו מידי מעילה<ref>רגמ"ה תמורה שם; עי' רש"י שם ד"ה שנתמצה.</ref>. ואף על פי שהמוראה והנוצה מחוסרות השלכה לבית-הדשן*<ref>עי' ציון 242.</ref>, פירשו ראשונים שאין בהן מעילה משום כך, כי אין מעילה בדבר שלא נעשית מצוותו אלא כשהוא מחוסר עבודה הצריכה בגדי-כהונה*<ref>ע"ע דבר שנעשית מצותו ציון 17.</ref>, אבל השלכת המוראה שלא מצינו שצריכה בגדי כהונה<ref>עי' ציון 254.</ref>, אין חסרונה גורם שתהיה מעילה במוראה<ref>תוס' יומא נט ב בשם ריצב"א.</ref>, ויש שפירשו שכיון שעבודות הדם מתירות את עולת העוף, די בכך שלא לחשוב את המוראה כדבר שלא נעשית מצוותו מחמת חסרון השלכה לבית הדשן<ref>תוס' שם בשם ר"י; תוס' זבחים מו א ד"ה ולא.</ref>. ובתוספתא שנינו - כפי הנראה בגירסא שלפנינו - שמוראה ונוצה של עולת העוף יש בהן מעילה עד שיצאו לבית הדשן<ref>עי' תוספתא מעילה פ"א: עולת העוף שמצה את דמה יצא ידי מעילה הנוצה והמוראה מועלין בה עד שתצא לבית הדשן.</ref>, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהמיצוי אינו מוציא את המוראה והנוצה מידי מעילה, שעדיין מחוסרות הן השלכה לבית הדשן ולא נעשתה מצוותן, ולפיכך מועלים בהן עד שתושלכנה לבית הדשן<ref>רש"ש תמורה שם בד' הרמב"ם מעילה פ"ב ה"ו וכס"מ שם, ושהברייתא תמורה דלעיל עוסקת בחטאת העוף, ושם שכ"נ במשנה מעילה ט א שלא הזכירה שיצאו המוראה והנוצה מידי מעילה במיצוי.</ref>. | המוראה והנוצה של עולת העוף, משנתמצה הדם יצאו מידי מעילה*<ref>ברייתא תמורה לד א. ועי' תוספתא מעילה פ"א: מוראת העוף וכו' לא מועלים. ועי' תוספתא שבציון 359 ומה שפי' בה במנחת ביכורים וחס"ד שם, ועי' יתנו"א ע' ר' ינאי וחזו"י מעילה שם שהגיהו. ועי' עיני אברהם מעה"ק פ"ז ה"ז, שכ"מ הרמב"ם מעילה פ"ב ה"ב שאין מועלים לאחר זריקה אלא בדבר שכולו לאשים.</ref>, שאין לך דבר-שנעשית-מצותו* ויש בו מעילה<ref>ע"ע דבר שנעשית מצוותו.</ref>, ומאחר שהמוראה והנוצה אינן בהקטרה<ref>עי' לעיל.</ref> - ואף אינן בכלל שיסוע<ref>עי' לעיל.</ref>, שהרי קודם השיסוע מסירים אותן<ref>עי' לעיל. יתנו"א ע' ר' ינאי.</ref> - הרי שנעשית מצוותן במצוי* ויצאו מידי מעילה<ref>רגמ"ה תמורה שם; עי' רש"י שם ד"ה שנתמצה.</ref>. ואף על פי שהמוראה והנוצה מחוסרות השלכה לבית-הדשן*<ref>עי' ציון 242.</ref>, פירשו ראשונים שאין בהן מעילה משום כך, כי אין מעילה בדבר שלא נעשית מצוותו אלא כשהוא מחוסר עבודה הצריכה בגדי-כהונה*<ref>ע"ע דבר שנעשית מצותו ציון 17.</ref>, אבל השלכת המוראה שלא מצינו שצריכה בגדי כהונה<ref>עי' ציון 254.</ref>, אין חסרונה גורם שתהיה מעילה במוראה<ref>תוס' יומא נט ב בשם ריצב"א.</ref>, ויש שפירשו שכיון שעבודות הדם מתירות את עולת העוף, די בכך שלא לחשוב את המוראה כדבר שלא נעשית מצוותו מחמת חסרון השלכה לבית הדשן<ref>תוס' שם בשם ר"י; תוס' זבחים מו א ד"ה ולא.</ref>. ובתוספתא שנינו - כפי הנראה בגירסא שלפנינו - שמוראה ונוצה של עולת העוף יש בהן מעילה עד שיצאו לבית הדשן<ref>עי' תוספתא מעילה פ"א: עולת העוף שמצה את דמה יצא ידי מעילה הנוצה והמוראה מועלין בה עד שתצא לבית הדשן.</ref>, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהמיצוי אינו מוציא את המוראה והנוצה מידי מעילה, שעדיין מחוסרות הן השלכה לבית הדשן ולא נעשתה מצוותן, ולפיכך מועלים בהן עד שתושלכנה לבית הדשן<ref>רש"ש תמורה שם בד' הרמב"ם מעילה פ"ב ה"ו וכס"מ שם, ושהברייתא תמורה דלעיל עוסקת בחטאת העוף, ושם שכ"נ במשנה מעילה ט א שלא הזכירה שיצאו המוראה והנוצה מידי מעילה במיצוי.</ref>. | ||
איסור הנאה | ==== איסור הנאה ==== | ||
מוראה ונוצה של עולת העוף, אף על פי שיצאו מידי מעילה* משנתמצה הדם<ref>עי' לעיל.</ref>, אין נהנים בהן<ref>תוספתא מעילה פ"א: מוראת העוף לא נהנים, ועי' מנחת ביכורים וחס"ד שם, ועי' תקנת עזרא מעילה פ"ב ה"ו; תמורה לד א. ועי' רמב"ם מעילה פ"ב ה"ו וכס"מ שם ומשך חכמה ויקרא א טז.</ref>, כי מאחר שדינן להשליכן לבית-הדשן*<ref>עי' לעיל.</ref>, והן נבלעות שם במקומן<ref>ע"ע בית הדשן ציון 25.</ref>, בכלל "נקברים" הן<ref>עי' תמורה שם ורגמ"ה שם ורש"י שם ד"ה מוראה.</ref>, והנקברים אסורים<ref>עי' תמורה שם ועי' כס"מ שם. ומבואר שהנקברים שאפרם אסור, ע"ע אסורי הנאה ציון 146 ואילך, הוא משום שמתוך שנצטווינו לקוברם למדנו שהם אסורים לעולם, וצ"ב מה שפירשו נובי"ק יו"ד סי' צ ושאר אחרונים שלא נתחדש אלא שקבורתם או שריפתם של הנקברים אינה מתירה את איסור ההנאה שיש בהם, וע"ע אסורי הנאה שם.</ref>, ואפילו חפר ונטלן לאחר שהושלכו לבית הדשן ונבלעו במקומן באיסורן הן<ref>עי' תמורה שם ורש"י שם ד"ה ומותרין.</ref>, שקבורת הנקברים אינה מוציאה אותם מאיסורם<ref>עי' תוס' תמורה לג ב סוד"ה הנשרפין ושו"ת אב"מ סי' יט.</ref>, ומאחר שהנקברים אפרם אסור<ref>ע"ע אסורי הנאה ציון 146.</ref>, אפילו נעשו המוראה והנוצה אפר אפרן אסור<ref>מנ"ח מ' קמו. ועי"ש שתמה שהשמיט הרמב"ם דין זה.</ref>. איסור ההנאה ממוראה ונוצה לאחר המצוי*, יש אחרונים שכתבו שהוא איסור קודש - הנוהג גם בקדשים שאין בהם מעילה<ref>עי' מל"מ מעילה פ"ב ה"א וחי' הגרי"ז מנחות ד ב, וע"ע מעילה.</ref> - כי לא התיר הדם אלא את המעילה, משום שלאחר המיצוי שוב אין המוראה והנוצה בכלל "קדשי ה'", אבל איסור קודש אינו ניתר אלא בנאכלים<ref>חי' הגרי"ז תמורה שם. וה"ה שניתר איסור קודש בניתנים לכהנים, כגון עור העולה.</ref>, ויש שכתבו שאיסור נפרד הוא שהטילה תורה על המוראה והנוצה בכך שציותה להשליכן לבית הדשן<ref>חזו"י מעילה פ"א.</ref>. | מוראה ונוצה של עולת העוף, אף על פי שיצאו מידי מעילה* משנתמצה הדם<ref>עי' לעיל.</ref>, אין נהנים בהן<ref>תוספתא מעילה פ"א: מוראת העוף לא נהנים, ועי' מנחת ביכורים וחס"ד שם, ועי' תקנת עזרא מעילה פ"ב ה"ו; תמורה לד א. ועי' רמב"ם מעילה פ"ב ה"ו וכס"מ שם ומשך חכמה ויקרא א טז.</ref>, כי מאחר שדינן להשליכן לבית-הדשן*<ref>עי' לעיל.</ref>, והן נבלעות שם במקומן<ref>ע"ע בית הדשן ציון 25.</ref>, בכלל "נקברים" הן<ref>עי' תמורה שם ורגמ"ה שם ורש"י שם ד"ה מוראה.</ref>, והנקברים אסורים<ref>עי' תמורה שם ועי' כס"מ שם. ומבואר שהנקברים שאפרם אסור, ע"ע אסורי הנאה ציון 146 ואילך, הוא משום שמתוך שנצטווינו לקוברם למדנו שהם אסורים לעולם, וצ"ב מה שפירשו נובי"ק יו"ד סי' צ ושאר אחרונים שלא נתחדש אלא שקבורתם או שריפתם של הנקברים אינה מתירה את איסור ההנאה שיש בהם, וע"ע אסורי הנאה שם.</ref>, ואפילו חפר ונטלן לאחר שהושלכו לבית הדשן ונבלעו במקומן באיסורן הן<ref>עי' תמורה שם ורש"י שם ד"ה ומותרין.</ref>, שקבורת הנקברים אינה מוציאה אותם מאיסורם<ref>עי' תוס' תמורה לג ב סוד"ה הנשרפין ושו"ת אב"מ סי' יט.</ref>, ומאחר שהנקברים אפרם אסור<ref>ע"ע אסורי הנאה ציון 146.</ref>, אפילו נעשו המוראה והנוצה אפר אפרן אסור<ref>מנ"ח מ' קמו. ועי"ש שתמה שהשמיט הרמב"ם דין זה.</ref>. איסור ההנאה ממוראה ונוצה לאחר המצוי*, יש אחרונים שכתבו שהוא איסור קודש - הנוהג גם בקדשים שאין בהם מעילה<ref>עי' מל"מ מעילה פ"ב ה"א וחי' הגרי"ז מנחות ד ב, וע"ע מעילה.</ref> - כי לא התיר הדם אלא את המעילה, משום שלאחר המיצוי שוב אין המוראה והנוצה בכלל "קדשי ה'", אבל איסור קודש אינו ניתר אלא בנאכלים<ref>חי' הגרי"ז תמורה שם. וה"ה שניתר איסור קודש בניתנים לכהנים, כגון עור העולה.</ref>, ויש שכתבו שאיסור נפרד הוא שהטילה תורה על המוראה והנוצה בכך שציותה להשליכן לבית הדשן<ref>חזו"י מעילה פ"א.</ref>. | ||
מעילה בנוצות | ==== מעילה בנוצות ==== | ||
נוצות של עולת העוף, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שכיון שהן נקטרות למזבח<ref>עי' ציון 281 ואילך.</ref>, יש בהן מעילה<ref>עי' זרע אברהם סי' טז אות ד וסי' יז אות כה בד' הראב"ד שבציון 286. ועי' מלאכ"ש מעילה פ"ב מ"א.</ref>. | נוצות של עולת העוף, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שכיון שהן נקטרות למזבח<ref>עי' ציון 281 ואילך.</ref>, יש בהן מעילה<ref>עי' זרע אברהם סי' טז אות ד וסי' יז אות כה בד' הראב"ד שבציון 286. ועי' מלאכ"ש מעילה פ"ב מ"א.</ref>. | ||
מעילה בביצים | ==== מעילה בביצים ==== | ||
ביצים שלא נגמרו המעורות בתורים של עולת העוף, כתבו ראשונים שיש בהן מעילה<ref>עי' ראב"ד לתו"כ דבורא דחובה פ"כ.</ref>. על ביצים שהטילה עולת העוף, ע"ע ביצה (חומר)<ref>ציון 165 ואילך.</ref>, וע' גדולי הקדש<ref>ציון 58 ואילך.</ref>. | ביצים שלא נגמרו המעורות בתורים של עולת העוף, כתבו ראשונים שיש בהן מעילה<ref>עי' ראב"ד לתו"כ דבורא דחובה פ"כ.</ref>. על ביצים שהטילה עולת העוף, ע"ע ביצה (חומר)<ref>ציון 165 ואילך.</ref>, וע' גדולי הקדש<ref>ציון 58 ואילך.</ref>. | ||
| שורה 212: | שורה 206: | ||
==הערות שוליים== | =='''הערות שוליים'''== | ||
גרסה אחרונה מ־19:37, 6 בפברואר 2020
|
|
הגדרת הערך - קרבן עוף שכולו כליל לאשים.
ערך זה עוסק בדינים המיוחדים לעולת העוף, על הדינים המשותפים לעולת בהמה ועולת העוף ע"ע עולה.
מהותה, סוגיה ומצות הקרבתה
עולת העוף היא משני סוגי קרבנות הבאים מן העופות: עולת העוף וחטאת-העוף*[1].
קדשי קדשים
עולת העוף חשובה קדשי-קדשים[2], כעולת בהמה[3].
סוגיה
עולת העוף באה חובה[4], ובאה בנדר ונדבה[5]. עולות העוף הבאות חובה כולן עולות יחיד, ואין לציבור עולת העוף[6], ואלו הן עולות העוף הבאות חובה: א) עולת זב*[7]. ב) עולת זבה*[8]. ג) עולת נזיר-טמא*[9]. ד) עולה שמביא דל המחויב בקרבן-עולה-ויורד*[10]. ה) עולת יולדת* דלה[11]. ו) עולת מצרע* דל[12]. מלבד עולות אלו שנתפרשו בכתוב, גם גר* המביא קרבן להשלמת גרותו[13], יוצא ידי חובתו בשני תורים או שני בני יונה לעולת העוף[14], וכן המחויב בעולת-ראיה*, יש אומרים שדי לו בעולת העוף[15].
על האומר הרי עלי עולה, אם יוצא ידי חובתו בעולת העוף, ע"ע נדרים ונדבות.
העופות
עולת העוף באה משני מיני העופות שקרבנות באים מהם: תורים ויונים[16], אבל אינה באה משאר עופות, שנאמר: והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו[17], אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה[18]. על התורים והיונים הכשרים לקרבנות, ואם יש עדיפות למין אחד מהם, ע"ע תורים ובני יונה.
מנין העופות
עולות העוף הבאות חובה שנתפרשו בתורה, באות לעולם עם חטאת, ולא מצינו בתורה מחויב קרבן שמביא פרידה אחת[19], והיינו תור אחד או בן יונה אחד[20], ולפיכך גם גר המביא עולת העוף לקרבן גרותו[21], מביא שתי פרידות, ושתיהן לעולה[22]. אבל עולת העוף הבאה נדבה, מתנדב אדם ממנה אפילו פרידה אחת[23], שנאמר: והקריבוֹ[24] - והכתוב מיותר לדרשה, שכבר נאמר בכתוב שלפניו "והקריב"[25] - אפילו פרידה אחת יביא אל המזבח[26]. ומן האחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים, שקרבן שלם של עולת העוף, שיעורו קן שלמה של שתי פרידות אף כשהוא בא בנדבה, אלא שנתחדשה תורת הבאה מיוחדת לפרידה אחת אף על פי שאין זה שיעור הקרבן השלם[27].
זכר ונקבה
עולת העוף באה מן הזכרים ומן הנקבות[28] - שלא כעולת בהמה שאינה באה אלא מן הזכרים[29] - שנאמר: זכר בבקר בכשבים ובעזים[30], זכרות בבהמה ואין זכרות בעופות[31]. על טומטום* ואנדרוגינוס* - הפסולים בזבחים[32] - אם פסולים גם בעופות, עי' ערכיהם[33].
נסכים
עולת העוף אינה טעונה נסכים[34] - שלא כעולת בהמה הטעונה נסכים[35] - שנאמר בנסכים: מן הבקר ומן הצאן[36], למעט עולת העוף, דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר, נאמר בנסכים: זבח[37], ועוף - שהוא נמלק ואינו נשחט[38] - אינו זבח[39].
שותפים
עולת העוף באה בנדבת שנים[40], או יותר משנים[41], ואפילו פרידה אחת - והיינו תור אחד או בן יונה אחד[42] - באה בשותפות[43], שנאמר: והקריב[44], מלמד שהיא באה בנדבת שנים[45]. רבי אומר, כל הקדשים - מלבד מנחה[46] - באים בשותפות, שנאמר: אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעלה[47].
ציבור
עולת העוף אינה באה בנדבת צבור*[48], שנאמר: קרבנו[49], היחיד מביא עוף ואין צבור מביא עוף[50], לפיכך עולות הבאות לקיץ-המזבח*, שהן נדבת ציבור[51], אין מביאין אותן אלא עולות בהמה ולא עולות עוף[52]. ומן הראשונים יש שכתבו בדעת אמוראים, שתנאים חלוקים בדבר, ומהם שסוברים שעולות הבאות לקיץ המזבח אף על פי שהן נדבת ציבור רשאים להביא אותן עולות עוף, משום שלדעתם אין דורשים מ"קרבנו" שאין ציבור מביא עוף, או משום שהם סוברים שלא דרשו מ"קרבנו" אלא למעט עופות משאר נדבות ציבור, שאינן באות מן המותרות*, אבל קיץ המזבח, שהוא בא ממותרות[53], אינו בכלל הדרשה[54]. עולת עוף שניתותרה - כגון מי שהיה דל ומחויב עולת העוף לקרבן-עולה-ויורד*, והפריש מעות לחובתו וקנה מהן עולת העוף והעשיר, שצריך להביא לקרבן עולה ויורד חטאת בהמה בלא עולה[55], ונמצאת עולתו יתירה[56] - יש ראשונים שכתבו שמביאים אותה לקיץ המזבח לנדבת ציבור - אף לדעת הסוברים שאין להביא עופות לקיץ המזבח - שלא נתמעט אלא שלא לקנות עופות לכתחילה ממעות הנדבה, אבל כשהזדמן הדבר ממילא שנותרה עולת העוף ואין מה שייעשה בה, מקריבים אותה לנדבת ציבור[57]. ויש חולקים וסוברים שעולת העוף שניתותרה מביאים אותה לנדבת יחיד[58].
ציבור שגבו והביאו
ציבור שרצו להפריש עולה מתחילה לנדבה, ויגבו אותה מרוב ישראל כשם שגובים את השקלים*, יש מן הראשונים שכתבו שתיחשב עולתם נדבת ציבור, ומאחר שאין עולת העוף בציבור[59], אין מביאים לה עולת העוף[60]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שרק העולה הבאה מן המותרות* חשובה עולת ציבור, מאחר שהיא קריבה על ידי תנאי בית דין, שלב-בית-דין-מתנה* על המותרות שיקרבו לקיץ המזבח[61], אבל עולות שהתנדבו ציבור מתחילה - אפילו גבו אותן מכל ישראל[62] - אין זו נדבת ציבור אלא נדבת שותפים, שהם מתנדבים עוף[63], ורשאים להביא לה עוף[64]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שאין הציבור רשאים כלל להתנדב עולה ממעות שגבו לצורך כך, אלא הם נותנים את העולה ליחיד שהוא ראוי להביאה עבור כולם כעולת יחיד, ועולה זו שמביא יחיד עבור הציבור, אף על פי שהיא עולת יחיד[65], מכל מקום אינה באה עולת העוף[66].
נדבת גוי
עולת העוף, באה בנדבת גוי - כעולת בהמה[67] - ואף התנאים הסוברים שאין גויים מתנדבים שאר קרבנות מלבד עולה*[68], נראה מדברי ראשונים שהם מודים שגויים מתנדבים עולת העוף[69]. ומן האחרונים יש שכתבו שנראה בתלמוד שלדעת התנאים הסוברים שאין גויים מתנדבים שאר קרבנות מלבד עולה, אף עולת העוף אינם מתנדבים[70].
מצות עשייתה
מצות עשייתה של עולת העוף, מנו אותה ראשונים במנין-המצוות* בכלל מצות עשיית העולה*[71]. ויש שמנו עשיית עולת העוף כמצוה בפני עצמה, כשם שעולת בקר ועולת צאן חשובות מצוות נפרדות לדעתם[72]. ויש שמנו כמצוה נפרדת כל אחד ממעשי ההקרבה בעופות, המליקה, ההזאה - ובכללה המיצוי בעולת העוף - וההקטרה[73].
הקדשה ועבודותיה
הקדשה
העוף אינו נעשה עולה אלא משהוקדש לכך[74] - כעולת בהמה[75] - והיינו בפה[76]. על ההקדש* ע"ע. קן של עולת העוף וחטאת-העוף*, למחוייבי שתיהן, אפשר שיתקדש לצורך שני הקרבנות כאחד, ולא יתפרש איזה מן העופות לעולה ואיזה לחטאת אלא במעשה הכהן[77], ועל כך ע"ע קנים. על הקדמת הקדשה של חטאת העוף לעולת העוף הבאה עמה, ע"ע חטאת[78], וע' חטאת העוף[79], וערכי עולות העוף השונות[80].
סמיכה
עולת העוף אינה טעונה סמיכה*[81] - שלא כעולת בהמה הטעונה סמיכה[82] - שנאמר בסמיכה: העלה[83] - והיינו המבוררת שבעולות, שהיא עולת בהמה, או ש"העלה" מיעוט הוא[84] - פרט לעולת העוף[85].
מליקה
עולת העוף טעונה מליקה*[86], ואם עשאה בשחיטה פסולה[87]. על מליקתה של עולת העוף, ומה שנשתנתה ממליקתה של חטאת-העוף*, ע"ע מליקה. על עולת העוף שנמלקה כמליקת חטאת העוף, ע"ע הנ"ל.
צפון
עולת העוף אינה טעונה צפון[88] - שלא כעולת בהמה ששחיטתה וקבלת דמה טעונות צפון[89] - שנאמר בדין צפון בעולת צאן: ושחט אותו[90], אותו בצפון ואין עוף בצפון[91].
מקום מליקתה
מליקת עולת העוף נעשית למעלה[92] - על גבי המזבח, ולא למטה מן המזבח[93], ויש מפרשים למעלה מחוט הסיקרא[94] - שנאמר: ומלק וגו' והקטיר המזבחה[95], מה הקטרה* בראש המזבח[96], אף מליקה בראש המזבח[97], ובתורת כהנים אמרו ש"המזבחה" האמור לבסוף מתייחס אל ההקטרה ואל המליקה, מה הקטרה למעלה אף מליקה למעלה[98]. לסוברים שמצוי* של עולת העוף נעשה למעלה מן הסובב דוקא[99] - משום שאין מקטירים על גבי הסובב, לדעתם[100] - כתבו ראשונים שנראה שאף המליקה אינה כשרה אלא למעלה מן הסובב, ואם עשאה למטה מרגליו, אף שהוא למעלה מחוט הסיקרא פסולה[101], ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאף לסוברים שמיצוי של עולת העוף כשר אמה אחת למטה מן הסובב[102] - משום שמקטירים על גבי הסובב, לדעתם[103] - מודים במליקה, שאינה כשרה אלא למעלה מן הסובב[104]. מליקת עולת העוף כתבו ראשונים שהיא צריכה שתיעשה במקום שיש לו קדושת מזבח, ומה שהיא כשרה למטה מרגליו, לסוברים כן[105], אף שהיא נעשית בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית[106], שלא היה לה יסוד[107], היינו משום שהאויר שכנגד מקום היסוד - שהוא חלקו של בנימין[108] - קדוש בקדושת מזבח, ולפיכך אפשר לעשות בו את עולת העוף[109]. עולת העוף שנמלקה למטה פסולה[110], ואפילו מלק סימן אחד - קנה או ושט[111] - למטה וסימן אחד למעלה, פסולה[112], ואף על פי שמקום המליקה שהוא למעלה למדוהו מהקטרה[113], וההקטרה עצמה אינה מעכבת[114], מכל מקום כך למדו, שכשם שבהקטרה אם שינה מקומה הרי הוא כמי שלא הקטיר, כך במליקה אם שינה מקומה הרי הוא כמי שלא מלק, והמליקה מעכבת[115]. ומן האחרונים יש מי שכתב שמליקת עולת העוף כשרה בכל מקום[116].
מיצוי
עולת העוף אין דמה טעון הזאה* - כחטאת-העוף* - אלא מצוי*[117], שנאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח[118]. על מיצוי הדם של גוף העוף ועל מיצוי הראש, ע"ע מצוי.
מקום המיצוי
מצוי* דם עולת העוף נעשה למעלה[119] - בקיר המזבח העליון[120], למעלה מחוט הסיקרא[121] - שנאמר: ומלק וגו' והקטיר וגו' ונמצה וגו'[122], וכי תעלה על דעתך שלאחר שהקטיר חוזר וממצה - ואף על פי שבהקטרת הראש הכתוב מדבר[123], המיצוי קודם, כי הדם מתיר את הבשר למזבח[124], ונמצא שקודם המיצוי אי אפשר להקטיר כלום[125], ועוד שבכלל המיצוי גם מיצוי דם הראש[126], שהוא קודם בודאי להקטרתו[127] - אלא לומר לך, מה הקטרה* בראשו של מזבח[128], אף מיצוי בראשו של מזבח[129], ולא במקום ההקטרה ממש[130], שהרי נאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח[131], אלא בקיר של מקום ההקטרה[132]. ובתורת כהנים אמרו: והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח[133], המזבח האמור לענין הקטרה הוא האמור לענין מיצוי, מה הקטרה למעלה אף מיצוי למעלה[134]. ומן הראשונים יש שכתבו, שמאחר שנאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח, ולא הזכיר הכתוב שיימצה הדם אל היסוד, למדנו שמקום הדם למעלה[135]. מיצוי הדם למעלה כשר אף שלא בגופה של קרן, ואף הסוברים בחטאת* בהמה - הנעשית למעלה[136] - שמתן דמה על גופה של קרן[137], מודים בעולת העוף שכשרה אף שלא בגוף הקרן[138]. ויש ראשונים שכתבו שמחלוקת תנאים בדבר, ור' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב סוברים שמקום מיצוי עולת העוף אינו אלא על גופה של קרן[139], מהם שפירשו בדעתם, שמאחר שמקום המיצוי נלמד ממקום ההקטרה[140], יש לעשות את המיצוי בקיר המזבח הסמוך למקום ההקטרה, והיינו הקרן[141], ומהם שפירשו בדעתם, שמאחר שאפשר להקטיר על הקרן עצמה בשעת הדחק[142], חשובה הקרן מקום הקטרה, ולפיכך עושים את המיצוי עליה[143]. מיצה את דם עולת העוף למטה, פסולה[144]. עשאה - שמיצה דמה[145] - למטה מרגליו אמה אחת - שהוא עומד על הסובב ועשאה למטה ממנו[146] - נחלקו תנאים: דעת תנא קמא שכשרה[147], בדיעבד[148], ויש שנראה מדבריהם שאפילו לכתחילה[149], ובלבד שלא יצא מאותה אמה כחוט השערה[150], שאמה אחת תחת הסובב למעלה מחוט הסיקרא היא[151], ואין קפידא אלא שיהיה המיצוי למעלה מן החוט[152], ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים, כל עצמה אינה נעשית אלא בראש המזבח[153], למעלה מן הסובב[154], כדי שיהיה המיצוי בקיר הסמוך למקום ההקטרה[155]. ואמרו בתלמוד שנחלקו אם עושים מערכה על גבי הסובב[156], שלדעת תנא קמא מקטירים על גבי הסובב[157] - בשעת הדחק[158], ויש שנראה מדבריהם שאפילו לכתחילה[159] - ונמצא שהסובב הוא מקום הקטרה[160], הלכך מיצוי באמה שתחת הסובב הוא סמוך למקום הקטרה[161], ואף שאינו מקום הקטרה ממש, די בכך שהוא תוך אמה אחת למקום ההקטרה שייחשב כמוה[162], ויש מפרשים שאמה אחת תחת הסובב קרויה סובב, ולפיכך היא חשובה מקום הקטרה[163], ויש שכתבו שכל חצי המזבח העליון שלמעלה מחוט הסיקרא דינו לענין ההקטרה כסובב, אלא שאי אפשר להקטיר באויר, ולכן לענין המיצוי, אף אמה אחת תחת הסובב, שהיא בחצי המזבח העליון[164], חשובה מקום הקטרה[165], ויש מפרשים שכל קיר הסמוך למקום ההקטרה כשר למיצוי, ולפיכך כשר המיצוי בקיר שתחת הסובב, אלא שלמטה מחוט הסיקרא כקיר אחר הוא[166], ולדעת ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אין עושים מערכה על גבי הסובב[167], והלכך אין קיר הסמוך למקום הקטרה אלא מן הסובב ולמעלה[168]. ויש שפירשו להיפך[169], שלדעת ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב מקטירים על גבי הסובב, ולפיכך אין לעשות את עולת העוף אלא למעלה מן הסובב שהוא מקום ההקטרה עצמו, ולדעת תנא קמא אין עושים מערכה אלא על גג המזבח, ולפיכך מקום עולת העוף מחצי המזבח ולמעלה שהוא סמוך למקום ההקטרה, ואף למטה מן הסובב[170]. מחלוקת התנאים במקום המיצוי, מן האחרונים יש שכתבו שאינה במקום מתן הדם במזבח, שלדברי הכל הוא מחוט הסיקרא ולמעלה - שהתורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים עליונים ותחתונים[171] - אלא נחלקו במקומו של מעשה המיצוי - וכן המליקה[172] - שצריך להיות במקום הקטרה, אם הוא בקיר של מקום המערכה או גם בקיר הסמוך לסובב[173]. הלכה כתנא קמא, שעולת העוף כשירה כל שמיצה דמה למעלה מחוט הסיקרא[174].
התקבלות הדם במזבח
מיצוי דם עולת העוף שהוא כשר למטה מן הסובב, לסוברים כן[175], כתבו ראשונים שאף שהוא נעשה בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית[176], וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד[177], מכל מקום בליטה עשו במזבח בקרן דרומית מזרחית גבוהה מן הארץ, לסוברים כן[178], לקבל את הדם שלא יפול מקיר המזבח לאיבוד, ואותה בליטה, אף שאין לה דין יסוד[179], דין קיר המזבח יש לה, והיא מועילה לדם שיתקבל במזבח ולא יפול לארץ[180]. ויש ראשונים סוברים שאין צורך שיתקבל דם המיצוי בבליטה שבמזבח - ולא היתה שם לדעתם בליטה כלל[181] - כי לאחר שהגיע הדם לקיר המזבח נעשתה מצוותו, ושוב לא איכפת לנו אם יפול לאיבוד[182].
קרן
מצוי* הדם של עולת העוף, כתבו ראשונים שאינו טעון קרן - זוית - אלא בכל מקום ברוחב המזבח כשר[183]. ויש ראשונים שכתבו שדם עולת העוף - וכן כל מתן דמים למזבח[184] - טעון קרן - והיינו חודה של קרן ממש, או אמה אילך ואמה אילך סמוך לקרן לסוברים שאף זה בכלל קרן[185] - ולפיכך נעשית עולת העוף בקרן דרומית מזרחית או בקרן מערבית דרומית[186] - אף על פי שסמוך לכבש* הוא קרוב לבית-הדשן* יותר, ודינה להקריבה ככל האפשר לבית הדשן[187] - כדי שתיעשה בקרן[188].
יסוד
מצוי* הדם של עולת העוף אינו טעון שייעשה כנגד היסוד - ולפיכך קרן דרומית מזרחית, אף שאין תחתיה יסוד[189], כשרה לעשות בה את מיצוי עולת העוף[190] - ואף על פי שנתרבו כל הדמים הניתנים על המזבח-החיצון* - מלבד חטאת בהמה - שינתנו כנגד היסוד, לסוברים כן[191], לא נתרבו אלא הנזבחים, ולא עולת העוף שהיא נמלקת[192].
מקום עשייתה
עולת העוף נעשית - לכתחילה[193] - בקרן דרומית מזרחית[194], מפני שהיא קרובה לבית-הדשן*[195] - שהוא למזרח הכבש* ולדרומו של מזבח[196] - שהרי צריך להשליך את המוראה והנוצה ממקום עשייתה אל בית הדשן[197]. ויש שכתבו טעם נוסף לעשייתה בקרן דרומית מזרחית, שכל-פנות-שאתה-פונה-לא-יהו-אלא-דרך-ימין*, וכיון שצריך לפנות מן הכבש לימין[198], הרי שבקרן דרומית מזרחית הוא פוגש תחילה[199]. וכיצד הוא עושה, עולה בכבש - שהרי עולת העוף נעשית למעלה[200] - ופונה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית[201]. וסובב שעולת העוף נעשית על גביו, הוא הסובב המקיף את המזבח מבחוץ[202], והכהן פונה אליו בכבש קטן שהיה במזרח לפנות הימנו מן הכבש הגדול לסובב[203], ומן האחרונים יש מי שכתב שעולת העוף נעשית בקרן דרומית מזרחית בראש המזבח למעלה, והסובב שהכהן פונה אליו הוא מקום הילוך הכהנים המקיף את מקום המערכה בראש המזבח[204]. וכשעולת העוף רבה במזרח - שיש כהנים רבים בקרן דרומית מזרחית העסוקים בעולות ואין לזה מקום לעמוד על גבי הסובב[205] - היא נעשית בקרן דרומית מערבית[206], שאף היא סמוכה לבית הדשן משאר שתי הקרנות[207], ועולה לקרן דרך שמאל[208], שאם יעלה דרך ימין ויקיף את המזבח שמא תמות עולת העוף שבידו בעשן המזבח[209]. כשעולת העוף נעשית בקרן מערבית דרומית, כתבו ראשונים שהיא נעשית בראש המזבח למעלה ולא על הסובב, שאין כבש קטן במערב לפנות בו אל הסובב[210], ויש ראשונים חולקים וסוברים שיש כבש במערב לפנות אל הסובב[211], ולפיכך גם כשעולת העוף נעשית בקרן דרומית מערבית היא נעשית על הסובב[212], ומהם שכתבו שמכל מקום פעמים שהיא נעשית בקרן דרומית מערבית בראש המזבח למעלה, כשאין הכהן רוצה לירד על הסובב, או שיש שם ריבוי כהנים כל כך עד שאי אפשר לפנות לסובב[213].
שפיכת שיריים
שפיכת שירי-הדם* ליסוד[214], כתבו ראשונים שאינה נוהגת בעולת העוף[215], שלא נתרבתה עולת העוף לשפיכת שיריים[216], ועוד שלאחר המיצוי לא היו בה כלל שיריים[217], שדין המיצוי למצות את כל דם העוף, וכפי שדרשו: ונמצה דמו[218], כולו[219], ונמצא שלאחריו לא נותר בעוף דם[220]. ויש מן הראשונים סוברים, לפי גירסתם בתלמוד, ששפיכת שיריים נוהגת בעולת העוף[221], ושופך את השיריים - הנשארים בגוף לאחר המיצוי[222] - אל היסוד שתחת הקרן שנעשתה בה המליקה[223], ואף על פי שעולת העוף נעשית בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית[224], וקרן דרומית מזרחית אין לה יסוד[225], בליטה עשו במזבח גבוה מן הארץ - שתהיה באויר שהוא חלקו של בנימין ולא בקרקע שהיא חלקו של יהודה[226] - ולענין שירי הדם של הקרבנות הנעשים למעלה דין יסוד לה[227], ועליה שופכים את שירי דם עולת העוף כשהיא נעשית בקרן דרומית מזרחית[228]. ומן האחרונים יש שכתבו שמיצוי עולת העוף עצמו, שמתמצה בו הדם כולו, כולל גם שפיכת שיריים, כי מקצת הדם הראשון די בו לקיום דין המיצוי - כמו הזאה* בחטאת-העוף*, שהיא נעשית במקצת הדם ויש מיצוי שיריים אחריה[229] - והמשך מיצוי הדם, וכן מיצוי דם הראש הנעשה לאחר מכן[230], הוא כדין שפיכת שיריים[231].
על הדברים שעבודות עולת העוף צריכות להעשות לשמם, ועל המחשבות הפוסלות בעולת העוף, ע"ע מחשבה בקדשים.
ההקטרה
מקטיר את הראש בפני עצמו ואת הגוף בפני עצמו[232], והקטרת שניהם נעשית לאחר המצוי*[233] - ולא נאמרה בתורה הקטרה* קודם המיצוי אלא לדרשה[234] - על ההקטרה, ואם היא נעשית בזריקה על גבי האשים כהקטרת אברי עולה, ע"ע הקטרה[235]. על המליחה קודם ההקטרה, ע"ע מליחת קרבנות.
מקום עמידת הכהן בהקטרה
הקטרת ראש וגוף עולת העוף, כתבו אחרונים שאינה נעשית בהשלכה מן הסובב - שהוא מקום עשיית המליקה* והמצוי*[236] - אל המערכה, שאין דרך שירות כן, אלא הכהן יורד מן הסובב ועולה בכבש* אל מקום המערכה ומקטיר[237], ומאחר שצריך בין הקטרת הראש להקטרת הגוף להסיר מן הגוף את המוראה והנוצה ולהשליכם ממקום המליקה והמיצוי שעל הסובב אל בית הדשן[238], ועולת העוף נעשית בדרך כלל בקרן דרומית מזרחית[239], הרי שצריך הכהן לאחר המליקה והמיצוי להקיף את המזבח דרך ימין ולירד מן הסובב ולחזור ולעלות בכבש לראש המזבח ולהקטיר את הראש, ולהקיף שוב ולירד, ולחזור אל הגוף שהניח על הסובב בקרן דרומית מזרחית, ולהסיר את המוראה והנוצה ולשסע, ולהקיף שוב ולירד ולחזור ולעלות בכבש לראש המזבח ולהקטיר את הגוף, ולהקיף ולירד[240]. ויש אחרונים חולקים וסוברים שהקטרת עולת העוף נעשית בזריקה מן הסובב על גבי האשים[241].
הסרת והשלכת מוראה ונוצה
לאחר שהקטיר את הראש, בא לו לגוף, ומסיר את המוראה והנוצה ובני המעיים היוצאים עמה ומשליכם לבית-הדשן*[242], שנאמר: והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה את מקום הדשן[243]. על המוראה והנוצה ומה שנכלל עמהן בהסרה והשלכה, ע"ע זפק: בקרבנות[244]. בטעם שאמרה תורה להשליך את המוראה והנוצה של עולת העוף, שלא כקרבי עולת בהמה שנאמר בהם: והקרב וגו' ירחץ במים וגו' והקטיר[245], אמרו חכמים, בהמה שאינה אוכלת אלא מאבוס בעליה קריבה כולה, אבל עוף שאוכל מן הגזל ומן החמס, אין מקריבים את הזפק שלו שניזון מן הגזל[246]. ומן הראשונים יש שכתבו שאין מקריבים את הזפק מפני שהוא מאוס ואינו ראוי אפילו לבני אדם[247].
על עולת העוף פסולה, שאף על פי שאם עלתה לא תרד[248], אין מסירים ממנה את המוראה והנוצה, ע"ע זפק[249].
מקום ההסרה וההשלכה
השלכת המוראה והנוצה לבית הדשן, יש ראשונים שנראה מדבריהם שצריך שתיעשה ממקום המליקה והמיצוי דוקא, שהרי אמרה תורה: והסיר וגו' והשליך[250], ואם הולך הולך עם העוף ממקום למקום למה משליך, יבא עד מקום הדשן ממש ויתן בנחת[251]. ויש ראשונים שנראה שחולקים וסוברים שאף על פי שיכול הכהן להשליך את המוראה והנוצה ממקום המליקה והמיצוי, מכל מקום אין חיוב שיעשה כן, אלא יכול להשליכן ממקום אחר[252].
אינה עבודה
השלכת המוראה והנוצה - וכן הסרתן מגוף העוף[253] - כתבו ראשונים שאינה עבודה הצריכה בגדי-כהונה*[254], וכתבו אחרונים שאפילו זר* כשר לה[255].
בית הדשן
בית-הדשן* שמשליכים אליו את המוראה והנוצה הוא בית הדשן שבמזרח הכבש*, שאליו נותנים בכל יום את תרומת-הדשן*[256]. על קביעת המקום של בית הדשן זה ע"ע בית הדשן: בעזרה[257]. אף על פי שיש במזרח המזבח בית הדשן נוסף[258], אין משליכים את המוראה והנוצה אלא לבית הדשן שאליו נותנים את תרומת הדשן, שנאמר במוראה ונוצה: והשליך אתה אצל המזבח[259], ובית הדשן האחר אפשר שלא היה אצל המזבח[260], ואפילו אם היה גם בית הדשן האחר אצל המזבח, משמעות הכתוב שיש להשליך אל בית הדשן שנאמר בו "אצל המזבח", והיינו בית הדשן שנותנים אליו את תרומת הדשן שנאמר בה: ושמו אצל המזבח[261], ויש שכתבו שגזרה-שוה* היא "אצל" "אצל" מתרומת הדשן, ללמד שהשלכת המוראה והנוצה היא למקום שנותנים אליו תרומת הדשן[262], ויש ראשונים שהוסיפו, שבית הדשן שנותנים אליו את תרומת הדשן הוא היחיד שקרוב למזבח במידה שאפשר להשליך אליו את המוראה והנוצה מעל המזבח, ואף זה רק מפני שגדול כח הכהנים[263], אבל בית דשן אחר אי אפשר להשליך אליו אם לא במעשה נסים[264].
מרחק ההשלכה
השלכת המוראה והנוצה, נראה מדברי ראשונים שצריך לעשותה ממרחק של לפחות עשרים אמה מבית-הדשן*, שנאמר: והשליך[265], ואין השלכה פחותה מעשרים אמה[266].
שיסוע
משסע את הגוף[267], שקורעו מגבו[268], בין אגפיו[269], כנגד כל השדרה[270], שנאמר: ושסע אתו בכנפיו[271]. ואינו מבדיל[272], לפרק את הגוף לגמרי לשתי חתיכות[273], אלא נשאר מחובר מלפניו[274], שנאמר: לא יבדיל[275]. השיסוע נעשה ביד[276], ולא בסכין[277], שאין שיסוע אלא ביד, וכן הוא אומר בשמשון: וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו[278], ובדיעבד אם שיסע בסכין כשר[279].
הכנפים
שיסוע "בכנפיו" שאמר הכתוב[280], פירשו ראשונים שהוא בעוד שהעוף עם כנפיו, והיינו נוצותיו, שאינו מורט נוצות העוף אלא מניחו בנוצותיו, ומקטירו כן[281], ואין לך הדיוט שמריח ריח רע של כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ומכל מקום אמר הכתוב להקטירם כדי שיהיה המזבח שבע ומהודר בקרבנו של עני[282], כי התור או בן היונה הוא דבר קטן, ואם ימרוט הנוצה שעליו ישאר קטן מאד, והוא גנאי לעני, לפיכך אמר הכתוב שיקטירנו יחד עם עורו ועם כנפיו[283]. ויש שפירשו שמה שאמר הכתוב "בכנפיו" היא קביעת מקום, שיהיה השיסוע במקום כנפיו, והיינו בגבו[284], וכנפיו הם הכנפים ממש ולא הנוצות, ואמר הכתוב לשסע את העוף ביניהם[285]. ומהם שכתבו שמכל מקום מתוך שנאמר ושסע אתו בכנפיו, ולא בין כנפיו, למדנו שיקרב העוף עם נוצותיו[286].
איסור להבדיל
המבדיל בעולת העוף, אם עובר בלאו, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שאינו עובר בלאו - ואף לכתחילה מותר להבדיל לדעתם[287] - ומה שאמר הכתוב: לא יבדיל[288], אין הכוונה לציווי, שלא יבדיל, שהרי אם הבדיל כשר[289], אלא כוונת הכתוב לשלילה, שאינו צריך להבדיל[290], ובא הכתוב לומר שאף שעולת בהמה טעונה ניתוח[291], עולת העוף אינה כן, אלא די לה בשיסוע בלא הבדלה[292]. ויש גאונים וראשונים סוברים שהמבדיל בעולת העוף עובר בלאו[293], ולדעתם אם הבדיל לוקה[294]. לסוברים שעובר בלאו, נמנה לאו זה במנין-המצוות[295]. ויש שצדדו בדעת גאונים שאף על פי שעובר בלאו אין זו מצוה בפני עצמה אלא היא בכלל מצוות השיסוע[296].
אם הבדיל
אם שיסע והבדיל לא פסל[297] - והעוף שהובדל כשר להקטרה[298] - שנאמר: והקטיר[299], ומתוך שלא נאמר "והקטירו" שמענו שלא רק עולת העוף האמורה למעלה שלא הבדילה היא בהקטרה, אלא אף עולת העוף שהבדילה בהקטרה[300], שכבר נרצה הקרבן בדם[301]. ומן האחרונים יש שכתבו, לפי גירסתם בתוספתא, שאם שיסע והבדיל הרי שכל המוסיף גורע וכאילו לא שיסע, אלא שמכל מקום העוף כשר להקטרה[302]. הבדיל ולא שיסע, כאילו לא שיסע[303].
בעולת העוף פסולה
עולת העוף פסולה - אפילו כשאם עלתה לא תרד[304] - אינה טעונה שיסוע, שנאמר: ושסע אתו[305], כשר ולא פסול[306].
ניתוח
ניתוח - הנוהג בעולת בהמה[307] - אינו נוהג בעולת העוף[308].
העור
עור עולת העוף אף הוא בכלל ההקטרה - ואין עולת העוף צריכה הפשט כעולת בהמה[309], אף על פי שגם עור העוף חשוב עור[310], ועוד שיש בו מאיסות מפני שהוא עשוי נקבים נקבים[311] - שנאמר: בכנפיו[312], להכשיר את העור[313], שאין בכנפים בשר אלא עור, ומאחר שציוה הכתוב להקטירם הרי שגם העור בכלל ההקטרה[314], ויש מפרשים - לדעתם שבכלל כנפים גם הנוצות[315] - שכיון שציוה הכתוב להקטיר את נוצות הכנפים כל שכן את העור[316].
עיכוב
מאחר שאין עיכוב בקרבן אלא בעבודות הדם, וההקטרה אינה מעכבת[317], כל ששינה בעולת העוף לאחר המצוי* - כגון שלא הסיר מוראה ונוצה[318], או שלא שיסע[319], או שלא מלח[320] - הקרבן כשר[321].
ביום
עבודות הדם של עולת העוף אינן נעשות אלא ביום[322], ככל הקרבנות, שנאמר בהם: ביום צַוֹתו[323]. ויש שכתבו, לפי גירסתם בתלמוד, שעולת העוף הבאה עם חטאת-העוף* בקרבן-עולה-ויורד*, הוצרכו לדעת תנאים ללמוד שאינה נעשית אלא ביום מתוך שנאמר בה: כמשפט[324], כמשפט חטאת* בהמה - שנאמרה בכתוב למעלה הימנה[325] - מה חטאת בהמה אינה באה אלא ביום, אף עולת העוף אינה באה אלא ביום[326], ואינה נלמדת מ"ביום צוותו", כי עולת העוף בקרבן עולה ויורד של דל באה במקום אימורי חטאת בהמה של עשיר[327], שהם קרבים בלילה[328], לפיכך הוצרך הכתוב ללמד שאינה נעשית אלא ביום[329].
הקטרה בלילה
הקטרת עולת העוף כשרה בלילה - כעולת בהמה[330] - שכן קרבו מתיריה, והיינו דמה, ביום[331].
במה
לסוברים שעולת העוף קריבה בבמה[332], נראה בתלמוד שנעשית בה מליקה*[333], כמו במקדש[334], ומן האחרונים יש שצידדו שעולת העוף הנעשית בבמה נעשית בה שחיטה, כדין עוף חולין[335], ולא מליקה[336]. על המחלוקת בעולת העוף אם קריבה בבמה, ע"ע במה[337].
על עולת העוף פסולה שעלתה לגבי מזבח, שנחלקו תנאים אם נאמר בה הדין שאם עלתה לא תרד, ע"ע פסולי המוקדשים.
מעילה בה
עולת העוף יש בה מעילה* משהוקדשה[338], בפה[339] - כשאר קדשי-קדשים*[340] - ואף לאחר מצוי* דמה יש בה מעילה - מאחר שהיא כליל[341], וכעולת בהמה[342] - עד שתצא לבית-הדשן*[343]. על פרטי הדינים וטעמיהם, ע"ע מעילה וע' עולה.
מעילה בעור
עור עולת העוף, כיון שהוא קרב למזבח[344] - שלא כעור עולת בהמה הניתן לכהנים[345] - יש בו מעילה* גם לאחר מצוי* הדם[346], ואף לאחר ההקטרה*, עד שיצא לבית-הדשן*[347].
מעילה במוראה ונוצה
המוראה והנוצה של עולת העוף, משנתמצה הדם יצאו מידי מעילה*[348], שאין לך דבר-שנעשית-מצותו* ויש בו מעילה[349], ומאחר שהמוראה והנוצה אינן בהקטרה[350] - ואף אינן בכלל שיסוע[351], שהרי קודם השיסוע מסירים אותן[352] - הרי שנעשית מצוותן במצוי* ויצאו מידי מעילה[353]. ואף על פי שהמוראה והנוצה מחוסרות השלכה לבית-הדשן*[354], פירשו ראשונים שאין בהן מעילה משום כך, כי אין מעילה בדבר שלא נעשית מצוותו אלא כשהוא מחוסר עבודה הצריכה בגדי-כהונה*[355], אבל השלכת המוראה שלא מצינו שצריכה בגדי כהונה[356], אין חסרונה גורם שתהיה מעילה במוראה[357], ויש שפירשו שכיון שעבודות הדם מתירות את עולת העוף, די בכך שלא לחשוב את המוראה כדבר שלא נעשית מצוותו מחמת חסרון השלכה לבית הדשן[358]. ובתוספתא שנינו - כפי הנראה בגירסא שלפנינו - שמוראה ונוצה של עולת העוף יש בהן מעילה עד שיצאו לבית הדשן[359], וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהמיצוי אינו מוציא את המוראה והנוצה מידי מעילה, שעדיין מחוסרות הן השלכה לבית הדשן ולא נעשתה מצוותן, ולפיכך מועלים בהן עד שתושלכנה לבית הדשן[360].
איסור הנאה
מוראה ונוצה של עולת העוף, אף על פי שיצאו מידי מעילה* משנתמצה הדם[361], אין נהנים בהן[362], כי מאחר שדינן להשליכן לבית-הדשן*[363], והן נבלעות שם במקומן[364], בכלל "נקברים" הן[365], והנקברים אסורים[366], ואפילו חפר ונטלן לאחר שהושלכו לבית הדשן ונבלעו במקומן באיסורן הן[367], שקבורת הנקברים אינה מוציאה אותם מאיסורם[368], ומאחר שהנקברים אפרם אסור[369], אפילו נעשו המוראה והנוצה אפר אפרן אסור[370]. איסור ההנאה ממוראה ונוצה לאחר המצוי*, יש אחרונים שכתבו שהוא איסור קודש - הנוהג גם בקדשים שאין בהם מעילה[371] - כי לא התיר הדם אלא את המעילה, משום שלאחר המיצוי שוב אין המוראה והנוצה בכלל "קדשי ה'", אבל איסור קודש אינו ניתר אלא בנאכלים[372], ויש שכתבו שאיסור נפרד הוא שהטילה תורה על המוראה והנוצה בכך שציותה להשליכן לבית הדשן[373].
מעילה בנוצות
נוצות של עולת העוף, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שכיון שהן נקטרות למזבח[374], יש בהן מעילה[375].
מעילה בביצים
ביצים שלא נגמרו המעורות בתורים של עולת העוף, כתבו ראשונים שיש בהן מעילה[376]. על ביצים שהטילה עולת העוף, ע"ע ביצה (חומר)[377], וע' גדולי הקדש[378].
על איסור גזה-ועבודה* אם נוהג בעופות - ועולת העוף בכלל - ע"ע גזה ועבודה[379]. על כך שאין עולת העוף נפדית, לפי שאין לעוף פדיון, ע"ע פדיון הקדש. על תמורה*, שאינה נוהגת בעופות, ועולת העוף בכלל, ע"ע תמורה.
הערות שוליים
- ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ובהקדמת פהמ"ש לזבחים, ועי' ספורנו כוונות התורה.
- ↑ עי' תוספתא תמורה פ"א; עי' רמב"ם מעה"ק פ"א הי"ז.
- ↑ ע"ע עולה.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' תו"כ דבורא דנדבה פ"ג, ועוד; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"א ואילך.
- ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ד והקדמת פהמ"ש לרמב"ם לזבחים, ועי' להלן.
- ↑ ע"ע זב: קרבנו.
- ↑ ע"ע זבה: קרבנה.
- ↑ ע"ע נזיר טמא.
- ↑ ע"ע קרבן עולה ויורד. ועי' ראב"ע ויקרא ה ז, שאף שעשיר המחויב קרבן עולה ויורד אינו מביא אלא חטאת בהמה, הדל מביא עולת העוף וחטאת העוף, שאותה עולה היא כנגד אימורי חטאת הבהמה, ועי' רמב"ן שם שיפה פירש.
- ↑ ע"ע יולדת: קרבנה.
- ↑ ע"ע מצרע.
- ↑ ע"ע גרות ציון 81.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 160 ואילך.
- ↑ ע"ע עולת ראיה.
- ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"א ושם ה"ח. בטעם שאין קרבנות באים אלא משני מיני עופות אלו, עי' רמב"ן ורבינו בחיי ויקרא א יד.
- ↑ ויקרא א יד.
- ↑ תו"כ דבורא דנדבה פ"ח.
- ↑ עי' ברייתא כריתות ט א ובספרי שלח קח וגמ' כריתות שם בביאורה.
- ↑ עי' ציון 42.
- ↑ עי' ציון 14.
- ↑ עי' ברייתא כריתות ח ב ותוספתא שקלים פ"ג.
- ↑ עי' משנה מנחות קד ב; ברייתא זבחים סה א וש"נ; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז; עי' רמב"ם מעה"ק פי"ד ה"ב. ועי' כריתות שם.
- ↑ ויקרא א טו.
- ↑ רש"י זבחים שם ד"ה והקריבו. ועי' תוס' שם ד"ה והקריבו שדרשו מתוך שסמך הכתוב "והקריבו" ל"תורים ובני יונה".
- ↑ ברייתא זבחים שם; תו"כ שם. ועי' מושב זקנים ויקרא שם: כלומר אם מצא קן עם שני בני יונה ואמר להביאם לקרבן ונפרדה אחת מהם והלכה לה יביא השניה לקרבן, וצ"ב, ועי' להלן.
- ↑ חי' רי"ז הלוי מעה"ק פי"ד ה"ב בד' רש"י כריתות ט א ד"ה והקריב ובד' הרמב"ם מעה"ק שם.
- ↑ תמורה יד א; תו"כ דלהלן; תוספתא תמורה פ"א; רמב"ם אסו"מ פ"ג ה"א ומעה"ק פ"א ה"ח.
- ↑ ע"ע עולה.
- ↑ ויקרא כב יט.
- ↑ תו"כ דבורא דנדבה פרשה ו ואמור פרשה ז.
- ↑ ע"ע אנדרוגינוס ציון 219 ואילך וע' טומטום ציון 777 ואילך.
- ↑ ע' אנדוגינוס ציון 226 ואילך וע' טומטום ציון 820 ואילך.
- ↑ תוספתא תמורה פ"א; ברייתא מנחות צ ב; ספרי שלח קז; רמב"ם מעה"ק פ"ב ה"ב.
- ↑ ע"ע עולה.
- ↑ במדבר טו ג.
- ↑ במדבר שם.
- ↑ עי' ציון 86 ואילך. עי' מיוחס לרשב"א מנחות שם.
- ↑ ברייתא מנחות שם ובספרי שם. ועי' רמב"ם מעה"ק פ"א הי"ז שנ' שעופות בכלל זבחים, ועי' מעשי למלך שם.
- ↑ משנה מנחות קד ב; תו"כ דבורא דנדבה פ"ח, ועי"ש פ"ג; רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"א ופי"ד ה"ב.
- ↑ פהמ"ש לרמב"ם מנחות פי"ב משנה ה.
- ↑ רמב"ם דלהלן ובפהמ"ש שם; רע"ב שם.
- ↑ משנה שם; רמב"ם פי"ד שם.
- ↑ ויקרא א יד.
- ↑ תו"כ שם פ"ח. ועי' ר"ש שם שהכתוב מיותר ולפיכך פירשוהו והקריב בכל ענין ואפילו שותפים, ועי' ק"א שם.
- ↑ עי' מנחות שם ותו"כ דלהלן.
- ↑ ויקרא כב יט. גמ' מנחות שם; תו"כ דבורא דנדבה פ"ח. ועי' ק"א שם, שכיון שפתח הכתוב בלשון יחיד וסיים בלשון רבים דרשו ששנים מביאים את כל הקרבנות אבל ציבור אין מביאים עוף, עי' להלן.
- ↑ תו"כ דבורא דנדבה פרשה ו, ועי"ש פ"ג; שבועות יב ב; עי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ד.
- ↑ ויקרא א יד.
- ↑ תו"כ שם. ועי' רש"י שבועות יב ב ד"ה ואין, שכ' הדרשה מ"והקריב מן התורים", היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף, וצ"ב, ועי' תוס' שם ד"ה ואין, שכ' הטעם משום שנאמר בעוף "נפש", וצ"ב, שלא נאמר נפש אלא במנחה.
- ↑ ע"ע קיץ המזבח.
- ↑ רב שימי מנהרדעא ורב נחמן בר יצחק ורב נחמן בר רב חסדא בשבועות שם; רמב"ם שקלים פ"ד ה"ט וכלי המקדש פי"ג. ועי' תוס' שבועות שם ד"ה הא, שנ' מדבריהם שרבא שחלק וסבר שמקיצים בעוף חזר בו, ועי' להלן. ועי' תוס' שם שמלבד זה יש טעם נוסף שמותרות הבאות לקיץ המזבח אין להביא מהן עופות, שכן ממדרש יהוידע למדו להביא מהן עולות שעורן לכהנים, ע"ע מותרות, ועולת העוף אין עורה לכהנים, עי' ציון 313, ועי' ריטב"א שבועות שם, ועי' חי' הגרי"ז נזיר כד א.
- ↑ ע"ע מותרות וע' קיץ המזבח.
- ↑ ריטב"א שבועות שם בד' רבא שם, ושכ"ד לשון שני בתמורה כ ב (ואינו לפנינו), שר' אלעזר במשנה תמורה שם מודה שמותרות באות לנדבת ציבור, אלא שלדעתו מביאים מהן אף עולת העוף, ובכך הוא חולק על ת"ק במשנה שם. ועי' תוס' נזיר כז א סוד"ה וכי ותוס' תמורה כג ב ד"ה ששה.
- ↑ ע"ע קרבן עולה ויורד.
- ↑ עי' יומא מא ב.
- ↑ תוס' יומא שם ד"ה והאי בבי' ב'; עי' תוס' נזיר שם; תוס' שבועות יב ב ד"ה ואין.
- ↑ תוס' יומא שם בבי' א' וג'; עי' תוס' נזיר שם בבי' ב'.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ רמב"ן ויקרא א ב.
- ↑ ע"ע לב בית דין מתנה: בקדשים. רמב"ן דלהלן.
- ↑ מלחמות דלהלן.
- ↑ עי' ציון 40 ואילך.
- ↑ רמב"ן שם בדעת רש"י שם: אולי. ועי' מלחמות ברכות כא א (יג א בד' הרי"ף) שם.
- ↑ ע"ע עולה.
- ↑ העמק דבר ויקרא שם בד' הרי"ף ברכות שם. ועי' הרחב דבר שם טעם הכתוב, שכיון שאין ציבור עני אין להם להביא עולת העוף אפילו כשנותנים ליחיד שיקריב עבורם.
- ↑ ע"ע עולה.
- ↑ ע"ע גוי ציון 233.
- ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ב; עי' מאירי שקלים פ"א. ועי' כס"מ מעה"ק שם. ועי' חזו"נ מנחות פ"ו מ"א, שר' עקיבא דורש מן הכתוב "לכל נדריהם" (עי' מנחות עג ב) לרבות עולת העוף. ועי' יצחק ירנן אבל פ"ג ה"י.
- ↑ קרן אורה מנחות עג ב ; זבח תודה שם ד"ה מנין.
- ↑ ע"ע עולה. עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"א וה"כ; עי' סמ"ג ע' קפ; עי' החינוך מ' קטו.
- ↑ ע"ע עולה. רס"ג ע' קז-קט, ועי' רי"פ פערלא שם בדעתו.
- ↑ בה"ג בהקדמה.
- ↑ עי' משנה מעילה ט א.
- ↑ ע"ע עולה.
- ↑ עי' רש"י מעילה ח א ד"ה חטאת; מלאכ"ש מעילה פ"ב מ"ב.
- ↑ עי' יומא מא א וש"נ.
- ↑ ציון 556.
- ↑ ציון 26 ואילך.
- ↑ עי' ציון 7 ואילך.
- ↑ תוספתא תמורה פ"א; תו"כ דלהלן; רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ז.
- ↑ ע"ע עולה.
- ↑ ויקרא א ד.
- ↑ ר"ש לתו"כ דלהלן. ועי' ק"א שם.
- ↑ תו"כ דבורא דנדבה פ"ד.
- ↑ ויקרא א יב; משנה זבחים סד ב; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.
- ↑ תוספתא חולין פ"א. ועי' מושב זקנים ויקרא א טו, הטעם שאין שחיטה בקרבנות העוף.
- ↑ ברייתא דלהלן.
- ↑ ע"ע עולה וע' קדשי קדשים.
- ↑ ויקרא א יא.
- ↑ ברייתא זבחים מח ב ומנחות נו א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ה. ועי' גמ' זבחים ומנחות שם שאין צורך בדרשה, ועי' מהרי"ט קידושין לו ב ושפ"א זבחים שם, ועי' חי' הגרי"ז מנחות שם, שלסוברים שמזבח בצפון הרי שעולת העוף הנעשית במזבח נעשית בצפון, ועי' תוס' זבחים שם ד"ה מה וקר"א שם.
- ↑ ברייתא זבחים סה א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז. ועי' משנה זבחים סד ב.
- ↑ ר"ש לתו"כ שם. והיינו לכאו' בכל מקום שע"ג המזבח, ועי' ציון 109. ועי' תפא"י שבציון 204 שפי' שהמליקה בראש המזבח ממש, ועי' ציון הנ"ל.
- ↑ רש"י מנחות ב ב וחולין כט ב ד"ה עולת, ועי' רש"י זבחים סה א ד"ה בין; ראב"ד לתו"כ שם. ועי' להלן שי"ס שצריך שתיעשה למעלה מן הסובב.
- ↑ ויקרא א טו.
- ↑ ע"ע הקטרה ציון 316.
- ↑ ברייתא זבחים שם. ועי' תוס' שם ד"ה אף, שהוא היקש.
- ↑ תו"כ שם.
- ↑ עי' ציון 153 ואילך.
- ↑ ע"ע הקטרה ציון 318 ואילך. עי' ציון 167.
- ↑ עי' תוס' זבחים נד ב ד"ה והיא. ועי' ראב"ד ורא"ש קינים פ"א מ"א, ועי' תוס' זבחים פז ב ד"ה עולת.
- ↑ עי' ציון 147.
- ↑ ע"ע הקטרה שם. עי' ציון 157.
- ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ, ועי' חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כט בדעתו.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ עי' ציון 194.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ עי' ר"ת בתוס' זבחים נד א ד"ה ואי וחק נתן שם, ועי' שיעורי הגרי"ד שם.
- ↑ עי' חולין כט ב; עי' מנחות ב ב וג א ותוס' שם ג א ד"ה חטאת ושמ"ק שם ב ב, ועי' טה"ק שם ג א; עי' תוס' זבחים סה ב ד"ה הבדיל ושמ"ק שם א; תוס' קינים כב א ד"ה עולת; רז"ה קינים שם; רמב"ם פסוה"מ פ"ז ה"ו; פי' הרא"ש קינים שם; תוי"ט זבחים פ"ז מ"א: נראה; עי' הגהה לחומר בקודש דלהלן. ועי' טה"ק שם, שלד' ר' יהודה בזבחים נט א שמקטירים על הרצפה ה"ה שמליקה למטה כשרה, ועי' מקד"ד קדשים סי' כח סוס"ק ד, שהסתפק.
- ↑ עי' חולין כא א.
- ↑ חולין שם; רמב"ם שם. ועי' חולין שם הטעם, שמליקת סימן אחד היא מליקה שלמה בחטאת העוף, ועי' רשב"א חולין שם שלסוברים שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אפילו מלק מקצת סימן למטה והשאר למעלה פסולה, ועי' ראש יוסף חולין שם וקר"א זבחים ל א שתמהו על הרמב"ם שאין נ' מדבריו כן, ועי' הליכות אליהו פסוה"מ שם.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ ע"ע הקטרה ציון 42.
- ↑ תוס' קינים שם ושמ"ק זבחים שם. ועי' תוס' זבחים שם שהניחו בקושיא.
- ↑ צ"ק מנחות ג א בתוד"ה חטאת; תפא"י חומר בקודש פ"ה אות ו ובקינים פ"א מ"א. ועי' תוי"ט זבחים שם בד' הרמב"ם.
- ↑ עי' משנה זבחים סד ב, ועי' מנחות ב ב; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.
- ↑ ויקרא א טו. רש"י שם ד"ה עולת.
- ↑ קינים פ"א מ"א; ברייתא זבחים סה א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז. ועי' שמ"ק מנחות ב ב ממהר"פ, ומפרש קינים פ"א מ"א, סימן לדבר "עי"ן עי"ן", עולה למעלה (ו"טי"ת טי"ת", חטאת למטה).
- ↑ ברייתא זבחים שם ובתו"כ שם.
- ↑ עי' ברייתא זבחים נג א ובתוספתא זבחים פ"ו; עי' להלן; ראב"ד ור"ש לתו"כ שם; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ. ועי' להלן שי"ס שדינה למעלה מן הסובב דוקא או בקרן דוקא.
- ↑ ויקרא א טו.
- ↑ עי' ויקרא שם שהקטרת הגוף נאמרה לאחר מכן.
- ↑ ע"ע הקטרה ציון 70 ואילך וע' מצוי.
- ↑ רז"ה קינים פ"א מ"א. ועי' ראב"ד לתו"כ שם ורמב"ן ויקרא שם.
- ↑ ע"ע מצוי.
- ↑ עי' רש"י זבחים סה א ד"ה מאחר; שמ"ק זבחים שם.
- ↑ ע"ע הקטרה ציון 316.
- ↑ ברייתא זבחים סה א.
- ↑ עי' תוס' זבחים שם ד"ה ואם; ראב"ד ורא"ש דלהלן.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ עי' ראב"ד ורא"ש קינים פ"א מ"א.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז.
- ↑ פהמ"ש לרמב"ם זבחים פ"ו מ"ה ורע"ב שם, ועי' תוי"ט שם; קרי"ס מעה"ק פ"ו. ועי' ציון 173.
- ↑ עי' קינים שם, וע"ע מתן דמים.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ ברייתא זבחים נג א ובתוספתא זבחים פ"ו. ועי' להלן שי"ח. ועי' תוספתא זבחים פ"ז, שאם מיצה על הקרן פסול, ושם לפנינו שהגיהו, ובחס"ד שם שעל הקרן פסול מפני שאינה בכלל קיר המזבח. עוד בתוספתא שם: עשאה ממקום שעומד למעלה אמה כשרה, ובחס"ד שם שא"א לפרשה כמות שהיא, ובחזו"י שם דהיינו תוך אמה מעל הסובב, וכשרה לסוברים שעושים מערכה על גבי הסובב, עי' להלן, ותוך אמה הוא סמוך למקום הקטרה (עי' ציון 161 ואילך), וצ"ב, שהרי הקיר העליון כולו כשר.
- ↑ ראב"ד ורא"ש קינים שם, בד' ר"נ וראב"י בברייתא זבחים שם ובתו"כ שם, ועי' תוס' זבחים פז ב ד"ה עולת, שגרסו כך בפירוש בדברי ר"נ וראב"י, ועי' חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כט שהגיה את דברי התוס'. ועי' ציון 154.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ רא"ש שם. ועי' חי' ר' אריה ליב ח"ב סי' כב אות ב שכ"ד תוס' שבציון 162, ועי"ש בטעם שהקיר שתחת מקום המערכה אינו כקיר שתחת הסובב שממצים עליו לסוברים שהסובב מקום הקטרה, עי' להלן.
- ↑ עי' ראב"ד דלהלן, וע"ע מערכות.
- ↑ ראב"ד שם. ועי' חי' רי"ז הלוי ביה"ב פ"ב ה"ח בדעתו, שקיר הקרן שייך לקרן וכיון שמקטירים על הקרן חשוב גם הקיר מקום הקטרה, אבל קיר מקום המערכה אינו שייך למקום המערכה ולכן אינו חשוב מקום הקטרה.
- ↑ עי' קינים פ"א מ"א ובמפרש ורע"ב שם. ועי' משנה זבחים סו א. ועי' תוס' זבחים נב ב ד"ה תאמר, שאין ידוע מנין שבדיעבד פסולה, ועי' שמ"ק שם ממהר"פ שלמדוה מחטאת בהמה שפסולה כשנעשית למטה. ועי' ציון 173.
- ↑ עי' מנחות צז ב, ועי' רש"י זבחים סה א ד"ה אלא ואילך. ועי' ציון 101.
- ↑ עי' מנחות שם ורגמ"ה שם ורש"י שם ד"ה למטה; עי' פהמ"ש להרמב"ם מידות פ"ג מ"א; ר"ה וראב"ד לתו"כ דלהלן.
- ↑ ברייתא זבחים סה א ובתו"כ שם; תוספתא זבחים פ"ז.
- ↑ זבח תודה זבחים שם, שכ"מ לשון הברייתא.
- ↑ זבח תודה שם, שכ"מ הרמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.
- ↑ ראב"ד לתו"כ שם.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון. עי' מנחות שם.
- ↑ רש"י זבחים נד א ד"ה וממצה, ועי' רש"י זבחים שם ד"ה למטה; עי' רמב"ם שם.
- ↑ ברייתא זבחים שם ובתו"כ שם; תוספתא שם: ר' שמעון ור' יוחנן בן ברוקה.
- ↑ עי' רז"ה קינים פ"א מ"א. ועי' חי' ר' אריה ליב שם, שיש שפירשו לד' הרז"ה בשיטת ר"נ וראב"י שאין מיצוי אלא באמה שתחת מקום המערכה, ודחה דבריהם. ועי' ציון 139 דברי הראב"ד והרא"ש בדעת ר"נ וראב"י שאין מיצוי אלא בגופה של קרן, ועי' מהדו"ב לפי' הראב"ד קינים (מהדו' נהרדעא) שחזר בו.
- ↑ רש"י זבחים שם ד"ה אלא.
- ↑ אביי ורבא בזבחים שם.
- ↑ רש"י שם; ראב"ד ורא"ש קינים שם; ראב"ד לתו"כ שם; ר"ש לתו"כ שם בבי' א'.
- ↑ ראב"ד קינים שם ולתו"כ שם.
- ↑ רש"י שם ד"ה עושה.
- ↑ ראב"ד ורא"ש קינים שם; ר"ש שם.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ תוס' שם ד"ה ואם. ועי"ש שהוא כמו בחטאת בהמה שמתן דמה על הקרן ויש שסוברים שתוך אמה אחת לקרן כשר, ע"ע מתן דמים.
- ↑ ר"ש לתו"כ שם. ועי"ש שהוא כמו בקרן שאמה אחת תחתיה חשובה קרן.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון.
- ↑ חי' רי"ז הלוי פסוה"מ (מו א).
- ↑ תוספת העזרה לתו"כ שם; חי' ר' אריה ליב שם בד' הרז"ה שם.
- ↑ ראב"ד ור"ש לתו"כ שם.
- ↑ עי' רז"ה דלעיל.
- ↑ ע'י ר"ש שם.
- ↑ עי' חי' ר' אריה ליב שם ושיעורי הגרי"ד זבחים שם.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון וע' מתן דמים.
- ↑ עי' ציון 92 ואילך. רי"ז הלוי דלהלן.
- ↑ חי' רי"ז הלוי פסוה"מ (מה א). ועי"ש כמה חילוקי דין התלויים בזה. ועי"ש שנ' שהתוס' זבחים נב ב ד"ה תאמר חולקים, ועי' רש"י זבחים סה א ד"ה מאי.
- ↑ רמב"ם שם. ועי' מצפה איתן זבחים סה א וחזו"א זבחים סי' יט ס"ק כט, שצידדו שהלכה כר"נ וראב"י.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ עי' ציון 194.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ ע"ע הנ"ל. ושם שי"ח.
- ↑ רש"י זבחים נד א ד"ה וממצה, ותוס' שם ד"ה ואי בביאורו. ועי' טה"ק שם שפי' באופ"א, שהדם המגיע לקיר המזבח מודה רש"י שלא איכפת לנו אם יפול לארץ, אלא שמעט דם נופל מן העוף למטה קודם המצוי, ואותו דם יש להקפיד שיגיע למקום שהוא חשוב קיר המזבח.
- ↑ עי' תוס' דלהלן, וע"ע הנ"ל.
- ↑ ר"ת בתוס' זבחים שם ד"ה ואי.
- ↑ תוס' זבחים סד א ד"ה מפני; זבח תודה זבחים נג א ד"ה והלכה, ושם שכ"מ הרמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.
- ↑ עי' שמ"ק דלהלן.
- ↑ עי' זבחים נג א מחלוקת אמוראים לענין דם חטאת, וע"ע מתן דמים. עי' זבח תודה שם. ועי' רש"י זבחים סד א ד"ה צבר.
- ↑ עי' ציון 194 וציון 206.
- ↑ עי' ציון 195.
- ↑ שמ"ק זבחים שם ממהר"פ.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון.
- ↑ עי' ציון 194. תוס' דלהלן. ועי' ציון 139, שכיון שלא נאמר יסוד במיצוי עולת העוף הוא נעשה למעלה.
- ↑ ע"ע זריקה ציון 151, ועי' תוס' דלהלן.
- ↑ עי' תוס' זבחים נא א.
- ↑ עי' זבח תודה זבחים נג א ד"ה והלכה, ועי' לעיל גדרי מקום עשייתה מן הדין.
- ↑ משנה זבחים סד ב, ועי' משנה שם סג א; תו"כ דבורא דנדבה פרשה ז.
- ↑ ר' יוחנן שם סד א, ועי' גי' כת"י מינכן שם, ורש"י שם ד"ה מבית ושם סג א ד"ה ועולת ושם סד ב ד"ה ובא, ופרי"ד שם סד א, ושמ"ק כת"י שם בגי' תוס' שם ד"ה שירי. ועי' ציון 183 ואילך אם היה דינה להיעשות בקרן דוקא, ועי' תוס' זבחים שם ד"ה מפני, שתמהו לדעתם שאין צריך לעשותה בקרן, מדוע היא נעשית בקרן ולא בסמוך לכבש שהוא קרוב יותר לבית הדשן.
- ↑ עי' ציון 256 וע"ע בית הדשן. רש"י שם סג א.
- ↑ עי' ציון 242. רש"י שם סד א ושם סג א.
- ↑ ע"ע כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין: בעליה למזבח.
- ↑ עי' ר"י קורקוס מעה"ק פ"ו ה"כ; ערוה"ש קדשים סי' עה ס"י.
- ↑ עי' לעיל. רש"י זבחים סד ב ד"ה עלה.
- ↑ משנה זבחים סד ב; תו"כ שם; רמב"ם מעה"ק שם.
- ↑ עי' מנחות צז ב; עי' רש"י דלהלן; תפא"י חומר בקודש פ"ו בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון. רש"י זבחים סד א ד"ה צבר ור"ש לתו"כ שם.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון. תפא"י זבחים פ"ו מ"ה, ועי' חומר בקודש שם.
- ↑ רש"י זבחים סג א ד"ה ועולת.
- ↑ משנה שם סג א; רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"י.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ עי' משנה זבחים סג ב ורש"י שם; עי' זבחים סד ב בבי' ברייתא שם; רמב"ם שם הי"א.
- ↑ ר' יוחנן זבחים סד א; רמב"ם שם. ועי' חומר בקודש שם, שאף שעשן המזבח היה עולה למעלה כעמוד, וזה מי' נסים שנעשו במקדש, עי' אבות פ"ה, מ"מ חששו שירד העשן אל הסובב שבו מקיפים את המזבח, שאין סומכים על הנס.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון. רש"י זבחים סד א ד"ה צבר.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ תוס' זבחים שם ד"ה יותר; שמ"ק זבחים שם ממהר"פ. ועי' תוי"ט זבחים פ"ו מ"ג, שכן היתה גירסתו ברש"י זבחים סג ב ד"ה לג', ועי"ש מה שפי' בדעתו.
- ↑ שמ"ק שם.
- ↑ ע"ע שירי הדם.
- ↑ ר"ת בתוס' זבחים נד א ד"ה ואי, ועי"ש שאינו גורס בברייתא שם שפיכת שיריים, וכן גירסת רש"י שם; חק נתן זבחים שם בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ו שלא הזכיר שפיכת שיריים.
- ↑ ר"ת שם.
- ↑ שמ"ק זבחים שם בגי' בתוס'; קר"א דלהלן.
- ↑ ויקרא א טו.
- ↑ ברייתא זבחים סה א. וע"ע מצוי.
- ↑ קר"א שם; מנחת אברהם זבחים סד ב בשם הגרי"ז בד' ר"ת. ועי' ציון 222. ועי' חמדת דניאל זבחים נד א, טעם נוסף שאין שפיכת שיריים נוהגת בעולת העוף, כי הדם נותר בגוף העוף וכולו נקטר.
- ↑ הר"ר חיים בתוס' שם, לפי גירסתו בברייתא שם: שירי הדם היה שופך ליסוד, וכ"ה בכ"י מינכן ועוד; עי' תוס' זבחים נב ב ד"ה תאמר.
- ↑ עי' לעיל. ועי' מנחת אברהם שם בשם הגרי"ז, שלדעה זו מה שדרשו ונמצה דמו כולו, היינו לומר שייעשה המיצוי מן הגוף והראש, אבל אין צריכים למצות את כל דם העוף. ועי' ר"ת בתוס' שם, שהקשה שהוצאת השיריים מן הגוף אינה שפיכה אלא מיצוי.
- ↑ עי' תוס' שם בבי' הגמ' שם, שכן מוכח, שהרי המליקה נעשית בקרנות הסמוכים לבית הדשן כדי להשליך משם את המוראה והנוצה לבית הדשן, עי' ציון 195, ושפיכת השיריים קודמת להשלכת מוראה ונוצה, שאם לא כן יהיה הדם כלה.
- ↑ עי' ציון 194.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ עי' תוס' שם.
- ↑ תוס' שם.
- ↑ ע"ע חטאת העוף: הזאת דמה. מקד"ד דלהלן.
- ↑ ע"ע מצוי.
- ↑ מקד"ד קדשים סי' ז אות ב.
- ↑ ע"ע הקטרה ציון 34 ואילך. ועי' מקד"ד קדשים סי' ה אות ד, לסוברים שאין הקטרה פחות מכזית, ע"ע הקטרה: שיעורה, איך מתקיימת הקטרה בראש בן יונה שאין בו כזית.
- ↑ עי' משנה זבחים סד ב; עי' ברייתא דלהלן ועי' ציון 125; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו הל' כ-כא.
- ↑ עי' ברייתא זבחים סה א ובתו"כ דבורא דנדבה פרשה ז.
- ↑ ציון 34 ואילך וציון 220 ואילך.
- ↑ עי' ציון 201 ואילך. ועי' ציון 204 שיש מי שחולק.
- ↑ חזו"א קדשים סי' יז ס"ק ז. ועי"ש שהוכיח כן מתוך שלא היה מלח על הסובב אלא בראש המזבח בקרן דרומית ומזרחית, ועי' ברייתא מנחות כא ב ששם היו מולחים את עולת העוף.
- ↑ עי' ציון 242 וציון 251 ואילך.
- ↑ עי' ציון 194.
- ↑ חזו"א שם.
- ↑ רש"ש סוכה מה א, בד' רש"י שם ד"ה עלה; מנחת ברוך סי' עו ענף ג, ועי"ש הוכחתו, שא"א שהשמיטה המשנה במעשה עולת העוף בזבחים סד ב שירד מן הסובב וחזר ועלה והקטיר וכו', ועוד שאם ההקטרה בראש המזבח למעלה מדוע לא נעשו גם המליקה והמיצוי שם. ועי' חס"ד מנחות פ"ו (מז טור ג).
- ↑ משנה זבחים סד ב.
- ↑ ויקרא א טז.
- ↑ ציון 41 ואילך.
- ↑ ויקרא א יג.
- ↑ עי' ויק"ר ג ורש"י ויקרא שם טז.
- ↑ בכור שור ויקרא שם.
- ↑ ע"ע פסולי המוקדשים.
- ↑ ציון 65 ואילך.
- ↑ עי' ויקרא א טז.
- ↑ עי' ראב"ד קינים פ"א מ"א. ועי' חזו"א שבציון 240, שלדבריו היו המליקה והמיצוי נעשים במקום שממנו משליכים לבית הדשן אע"פ שבין המליקה והמיצוי להשלכת המוראה והנוצה היה הכהן הולך לראש המזבח להקטרת הראש וחוזר.
- ↑ עי' הר"ר חיים בתוס' זבחים נד א ד"ה ואי.
- ↑ כ"מ בתוס' דלהלן.
- ↑ תוס' יומא נט ב סוד"ה והרי, בתי' א', הובאו במל"מ מעה"ק פ"ו הכ"א.
- ↑ מנ"ח מ' קטו. ועי' ציון 251 שי"ס שהסרת והשלכת מוראה ונוצה צריכות להעשות במקום המליקה והמיצוי, והיינו במזבח, ולפ"ז לכאו' צריכות כהונה, שאין זר קרב אצל המזבח, ע"ע הגשה ציון 165 וע' הדלקת הנרות ציון 170 ואילך ועוד.
- ↑ ע"ע תרומת הדשן וע' בית הדשן. עי' משנה תמיד כח ב; תו"כ דבורא דנדבה פ"ט; עי' מעילה יב א.
- ↑ ציון 5 ואילך.
- ↑ ע"ע בית הדשן ציון 2.
- ↑ ויקרא א טז.
- ↑ ראב"ד דלהלן. וע"ע בית הדשן ציון 35 ואילך.
- ↑ ויקרא ו ג. ראב"ד קינים פ"א מ"א; רז"ה שם.
- ↑ רש"י מעילה שם ד"ה אם כן ותוס' שם ד"ה ואימא.
- ↑ עי' ר' יוחנן בזבחים סד א.
- ↑ רז"ה שם.
- ↑ ויקרא א טז.
- ↑ עי' תוס' מעילה יא ב ד"ה דישון; עי' מפרש תמיד כח ב ד"ה צבר בשם רבו, ושם שאין השלכה פחות מכ' אמה אורך וח' אמות רוחב. ועי' מלבי"ם ויקרא א אות פו ואילת השחר למלבי"ם פמ"א אות שפד. ועי' ראב"ד קינים פ"א מ"א.
- ↑ משנה זבחים סד ב; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב.
- ↑ רש"י ויקרא א יז.
- ↑ רש"י זבחים שם ד"ה שיסע.
- ↑ ראב"ד לתו"כ דבורא דנדבה פ"ט; מלאכ"ש זבחים פ"ו מ"ה.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ משנה שם. ועי' להלן.
- ↑ רש"י ויקרא שם.
- ↑ ראב"ד שם; מלאכ"ש שם.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ ברייתא דלהלן; תוספתא זבחים פ"ז; רמב"ם שם.
- ↑ תוספתא שם; רמב"ם שם.
- ↑ שופטים יד ו. ברייתא זבחים מה ב, עי' רש"י שם ד"ה וכן וילקו"ש ויקרא תמז.
- ↑ עי' תוספתא זבחים פ"ז וחזו"י בביאורה.
- ↑ עי' ויקרא א יז.
- ↑ רש"י ויקרא שם; מאירי שבת קח א. ועי' ת"י שפירש שהכתוב "לא יבדיל" משמעותו שלא יפריד את הכנפים. ועי' תוספתא זבחים סופ"ג ורמב"ם פסוה"מ פי"ד ה"ז, שנ' שהנוצות, וכן החרטום והצפרנים, הם כעצמות וכו', שאע"פ שמקטירים אותן אינן דבר הראוי להקטרה, ולכאו' אין מקריבים אותם אלא במחוברים ולא כשפירשו, ע"ע הקטרה ציון 11 ואילך, ועי"ש שנ' שם ביצי תורים דינן כן.
- ↑ ויק"ר ג, הובא ברש"י שם.
- ↑ ר"א מזרחי ויקרא שם.
- ↑ עי' ציון 268.
- ↑ עי' ראב"ד לתו"כ דבורא דנדבה פ"ט; רמב"ן ויקרא שם.
- ↑ ראב"ד שם; ק"א שם; חק נתן זבחים סה ב; מלבי"ם ויקרא פ"א אות פט. ועי' גו"א ויקרא שם.
- ↑ רי"פ פערלא ל"ת קצד בד' הרמב"ם דלהלן.
- ↑ ויקרא א יז.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב ובסהמ"צ דלהלן.
- ↑ ע"ע הפשט ונתוח וע' עולה.
- ↑ סהמ"צ לרמב"ם שורש ח.
- ↑ בה"ג הקדמה ל"ת סח; יראה"ש סי' שיט; חזקוני ויקרא שם, ועי"ש הטעם שציותה תורה שלא להבדיל.
- ↑ זבח תודה זבחים סד ב בשם היראים; תועפות ראם ליראים שם; שפ"א זבחים שם.
- ↑ בה"ג שם.
- ↑ רי"פ פערלא שם בד' רס"ג. ומצות שיסוע לכאו' בכלל מצות הקטרה היא.
- ↑ משנה זבחים סד ב; תו"כ דלהלן; רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב.
- ↑ שפ"א זבחים שם, שהקרבן עצמו אין חידוש שכשר שהרי ההקטרה כולה אינה מעכבת; או"ש מעה"ק שם.
- ↑ ויקרא א יז. תו"כ דבורא דנדבה פ"ט.
- ↑ ר"ה לתו"כ שם; ק"א שם. ועי' מלבי"ם ויקרא פ"א אות צ, שפי' באופ"א.
- ↑ עי' תו"כ שם; עי' ר"י קורקוס מעה"ק שם. ועי' ר"י קורקוס שם שלאחר גמר הקרבן והכפרה אין לפסול שום שינוי.
- ↑ חס"ד לתוספתא זבחים פ"ז, לפי גירסתו: שיסע והבדיל וכו' כאילו לא שיסע. ועי' חזו"י שאינו גורס כן.
- ↑ תוספתא שם.
- ↑ ע"ע פסולי המוקדשים. ק"א לתו"כ דלהלן.
- ↑ ויקרא א יז.
- ↑ תו"כ דבורא דנדבה פ"ט.
- ↑ ע"ע הפשט ונתוח וע' עולה.
- ↑ עי' תו"כ דבורא דנדבה פ"ט.
- ↑ ע"ע הפשט ונתוח וע' עולה. עי' שבת קח א, ורש"י ותוס' שם.
- ↑ עי' שבת שם.
- ↑ עי' שבת שם. ועי' תו"כ דלהלן.
- ↑ ויקרא א יז.
- ↑ ברייתא שבת שם; תו"כ דבורא דנדבה פ"ט. ועי' שבת שם ברייתא אחרת: לרבות את העור.
- ↑ ר"ה לתו"כ שם; ק"א שם.
- ↑ עי' ציון 286.
- ↑ ראב"ד לתו"כ שם.
- ↑ ע"ע הקטרה ציון 42.
- ↑ משנה דלהלן; רמב"ם דלהלן.
- ↑ עי' תוספתא דלהלן.
- ↑ משנה דלהלן; תוספתא דלהלן; רמב"ם דלהלן.
- ↑ משנה זבחים סד ב; תוספתא זבחים פ"ז; רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"ב. ועי' זרע אברהם סי' יז אות כה במוסגר, שדן אם לא היו המוראה והנוצה ראויות להשלכה אם מעכב.
- ↑ חולין כא ב ושם כב א; עי' יומא כט א וש"נ.
- ↑ ויקרא ז לח. ע"ע עבודה וע' קרבנות. עי' חולין כב א, ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' רעו.
- ↑ ויקרא ה י.
- ↑ רש"י חולין כא א ד"ה כמשפט.
- ↑ ת"ק בברייתא חולין כא א-ב. ועי' ת"ק בתו"כ דבורא דחובה פי"ח שדרש כעי"ז מעולת בהמה. ועי' דברי השואל בשו"ת הרשב"א שם.
- ↑ עי' ראב"ע ויקרא ה ז, וע"ע קרבן עולה ויורד.
- ↑ ע"ע הקטרה: זמנה.
- ↑ או"ש מע"ש פ"ז ה"ג, ממילואים. ועי' הקדמת המו"ל לס' מקור ברוך (גינצבורג).
- ↑ ע"ע הקטרה: זמנה.
- ↑ תוספתא זבחים פ"ו. ועי' רמב"ם מעה"ק פ"א ה"ב.
- ↑ ע"ע במה ציונים 132 ואילך, 151.
- ↑ עי' זבחים סט א. ועי' מקור ברוך דלהלן.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ ע"ע שחיטה. ועי' תשובת רי"י מפוניבז' דלהלן, שאף לסוברים שאין שחיטה לעוף מן התורה, ע"ע הנ"ל, מ"מ שייכת שחיטה בעוף לענין במה.
- ↑ תשובת רי"י מפוניבז' בשו"ת נאות יעקב (שפירא) סי' יב, הובאה במקור ברוך (גינצבורג) ח"ב סי' ח ד"ה והלום.
- ↑ ציון 132 ואילך וציון 151.
- ↑ משנה מעילה ט א; רמב"ם מעילה פ"ב ה"ג. ועי' יתנו"א ע' ר' ינאי, שמה שאמר ר' ינאי בתמורה לב א ומעילה טו א, שעיקר מעילה בקדשי מזבח נאמרה בעולה, הוא משום שיש בה עולת העוף שאף עורה למזבח, ומוראה ונוצה כיון שייחד להן הכתוב מקום אצל המזבח כאילו אף הן למזבח.
- ↑ עי' רש"י מעילה ח א ד"ה חטאת; מלאכ"ש מעילה פ"ב מ"ב.
- ↑ ע"ע מעילה וע' קדשי קדשים.
- ↑ רש"י מעילה שם ד"ה ומועלים.
- ↑ ע"ע עולה.
- ↑ משנה שם; רמב"ם שם. ועי' תוספתא מעילה פ"א ועי' ציון 348, ועי' תוס' פסחים עז ב ד"ה שאין ושו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' עט.
- ↑ עי' ציון 313.
- ↑ ע"ע עולה.
- ↑ תוס' מעילה ח א ד"ה ואין, מרבינו פרץ; עי' יתנו"א ע' ר' ינאי.
- ↑ עי' תוס' שם ומלאכ"ש מעילה פ"ב מ"א בשמם ושמ"ק ורש"ש שם. ועי' תוי"ט מעילה שם, שהביא דברי התוס' כפי שהם לפנינו, שמועלים אף לאחר שיצאה לבית הדשן, וצ"ב.
- ↑ ברייתא תמורה לד א. ועי' תוספתא מעילה פ"א: מוראת העוף וכו' לא מועלים. ועי' תוספתא שבציון 359 ומה שפי' בה במנחת ביכורים וחס"ד שם, ועי' יתנו"א ע' ר' ינאי וחזו"י מעילה שם שהגיהו. ועי' עיני אברהם מעה"ק פ"ז ה"ז, שכ"מ הרמב"ם מעילה פ"ב ה"ב שאין מועלים לאחר זריקה אלא בדבר שכולו לאשים.
- ↑ ע"ע דבר שנעשית מצוותו.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ עי' לעיל. יתנו"א ע' ר' ינאי.
- ↑ רגמ"ה תמורה שם; עי' רש"י שם ד"ה שנתמצה.
- ↑ עי' ציון 242.
- ↑ ע"ע דבר שנעשית מצותו ציון 17.
- ↑ עי' ציון 254.
- ↑ תוס' יומא נט ב בשם ריצב"א.
- ↑ תוס' שם בשם ר"י; תוס' זבחים מו א ד"ה ולא.
- ↑ עי' תוספתא מעילה פ"א: עולת העוף שמצה את דמה יצא ידי מעילה הנוצה והמוראה מועלין בה עד שתצא לבית הדשן.
- ↑ רש"ש תמורה שם בד' הרמב"ם מעילה פ"ב ה"ו וכס"מ שם, ושהברייתא תמורה דלעיל עוסקת בחטאת העוף, ושם שכ"נ במשנה מעילה ט א שלא הזכירה שיצאו המוראה והנוצה מידי מעילה במיצוי.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ תוספתא מעילה פ"א: מוראת העוף לא נהנים, ועי' מנחת ביכורים וחס"ד שם, ועי' תקנת עזרא מעילה פ"ב ה"ו; תמורה לד א. ועי' רמב"ם מעילה פ"ב ה"ו וכס"מ שם ומשך חכמה ויקרא א טז.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ ע"ע בית הדשן ציון 25.
- ↑ עי' תמורה שם ורגמ"ה שם ורש"י שם ד"ה מוראה.
- ↑ עי' תמורה שם ועי' כס"מ שם. ומבואר שהנקברים שאפרם אסור, ע"ע אסורי הנאה ציון 146 ואילך, הוא משום שמתוך שנצטווינו לקוברם למדנו שהם אסורים לעולם, וצ"ב מה שפירשו נובי"ק יו"ד סי' צ ושאר אחרונים שלא נתחדש אלא שקבורתם או שריפתם של הנקברים אינה מתירה את איסור ההנאה שיש בהם, וע"ע אסורי הנאה שם.
- ↑ עי' תמורה שם ורש"י שם ד"ה ומותרין.
- ↑ עי' תוס' תמורה לג ב סוד"ה הנשרפין ושו"ת אב"מ סי' יט.
- ↑ ע"ע אסורי הנאה ציון 146.
- ↑ מנ"ח מ' קמו. ועי"ש שתמה שהשמיט הרמב"ם דין זה.
- ↑ עי' מל"מ מעילה פ"ב ה"א וחי' הגרי"ז מנחות ד ב, וע"ע מעילה.
- ↑ חי' הגרי"ז תמורה שם. וה"ה שניתר איסור קודש בניתנים לכהנים, כגון עור העולה.
- ↑ חזו"י מעילה פ"א.
- ↑ עי' ציון 281 ואילך.
- ↑ עי' זרע אברהם סי' טז אות ד וסי' יז אות כה בד' הראב"ד שבציון 286. ועי' מלאכ"ש מעילה פ"ב מ"א.
- ↑ עי' ראב"ד לתו"כ דבורא דחובה פ"כ.
- ↑ ציון 165 ואילך.
- ↑ ציון 58 ואילך.
- ↑ ציון 14. ועי' תקנת עזרא מעילה פ"א ה"ח.