אנציקלופדיה תלמודית:פילגש: הבדלים בין גרסאות בדף

{{אנציקלופדיה_תלמודית}}

פילגש, היא אשה המיוחדת לאיש אבל בלא חופה ונשואין<ref>שו&quot;ת הריב&quot;ש סי' שצח.</ref>, ולכך הכונס אשה לביתו לחיות עמה בקביעות, צריך לייחדה לעצמו כדי שתצא מכלל קדשה*<ref>שו&quot;ת המיוחסות לרמב&quot;ן סי' רפד (עי' בית יוסף בפתיחתו, שכל התשובות המיוחסות לרמב&quot;ן הם באמת מהרשב&quot;א, מלבד סי' רפ&quot;ג ורפ&quot;ד שהן מהרמב&quot;ן), הובאה באבודרהם סדר ברכות אירוסין ונשואין. אמנם עי' יש&quot;ש יבמות פ&quot;ב סי' יא, שהעתיק התשובה, וכתב &quot;לשם פילגשו&quot;. ועי' רש&quot;י יחזקאל כג כ.</ref>, וכשייחדה לעצמו, אינה קדשה אלא פילגש<ref>רמב&quot;ן בהשגות לס' המצוות שורש ה.</ref>.

כיצד נקנית הפילגש? יש שכתבו שהיא נקנית בביאה<ref>שו&quot;ת חיים שאל ח&quot;א סי' פט אות ב.</ref>, ויש שכתבו שנקנית בייחוד שמייחדה אליו<ref>מרכבת המשנה ח&quot;א הל' מלכים פ&quot;ג ה&quot;ב.</ref>. ויש מהראשונים שכתב, שהפילגש אינה קנויה לו, ולכך לדעתם אינה אסורה על אחרים<ref>עי' להלן: אישותה. שו&quot;ת המיוחסות לרמב&quot;ן סי' רפד.</ref>.

בחילוק שבין אשה לפילגש, אמר רב יהודה אמר רב, אשה היא על ידי קידושין*, וכותבים לה כתובה*, ופילגש היא בלא קידושין ובלא כתובה<ref>סנהדרין כא א, לגי' רוב הראשונים, עי' רמב&quot;ם מלכים פ&quot;ד ה&quot;ד ונו&quot;כ שם בדעתו (מלבד המ&quot;מ), ועי' רמב&quot;ן בראשית כה ו, ובתשובות המיוחסות לו סי' רפד, ועי' כתבי רמב&quot;ן ח&quot;ב עמ' שפא – שפב, ועי' רד&quot;ק בראשית כה ו, ועי' רדב&quot;ז ח&quot;ז הל' קידושין סי' לג שכן גירסת רוב הראשונים ורוב הספרים ושכן מצא בכל הספרים הישנים שבדק, וכן הגי' בעוד מקומות רבים. ועי' כנה&quot;ג אהע&quot;ז סי' כו בהגב&quot;י שהוכיח שכן היא הגירסה הנכונה.</ref>. ויש סוברים על פי גירסתם בדבריו, שאף פילגש היא בקידושין, וההבדל בין פילגש לאשה הוא שאשה יש לה כתובה ופילגש אין לה כתובה<ref>עי' מ&quot;מ שם בדעת הרמב&quot;ם שם, שגרס בגמ' פילגשים קידושין בלא כתובה, ועי' כעין גי' זו ברש&quot;י בראשית כה ו, ובראב&quot;ד אישות פ&quot;א ה&quot;ד, ועי' רבינו בחיי בראשית שם, ועי' בהגר&quot;א אהע&quot;ז כו ס&quot;ק ז. ועי' ר&quot;א מזרחי שם, שגרס בע&quot;א, אבל גם לפי גירסתו הדין כדיעה זו.</ref>, אמנם יש מהראשונים שכתבו שהבדל זה הוא רק בבני-נח*<ref>רמב&quot;ן בראשית שם, וע&quot;ש שבהכרח פילגש האמורה בתורה היא בלא קידושין, שהרי הכתובה היא מתקנת חכמים, ע&quot;ע כתובה, ושם שי&quot;ח וסוברים שכתובה מדרבנן.</ref>. ויש מהראשונים שסוברים ששני מיני פילגש הן, יש פילגש בקידושין בלא כתובה ויש פילגש בלא כתובה ובלא קידושין<ref>עי' שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל לב סי' א ורא&quot;ש כתובות פ&quot;א סי' יב, שמ' שפילגש היא בלא קידושין, ועי' שם בשו&quot;ת כלל לה סימן י, שיש קידושין לשם פילגש; מהר&quot;ם פאדווא סי' יט.</ref>.

הבדלים נוספים מצינו בין אשה לפילגש, שאשה עומדת לפריה ורביה, ופילגש אינה עומדת אלא לשכיבה בלבד<ref>רא&quot;ם בראשית כה ו.</ref>; וכן מצינו שכשכונסים אשה היו מכניסים לחופה ועושים משתה, מה שאין כן בפילגש<ref>שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;ז סי' לג. ועי' מלבי&quot;ם ש&quot;ב ה יג.</ref>.

אדם – שאינו מלך<ref>על מלך עי' להלן: פילגש של מלך.</ref> - הרוצה לקחת פילגש, נחלקו הפוסקים אם מותר בכך, יש שכתבו שאסור בכך<ref>רמב&quot;ם מלכים פ&quot;ד ה&quot;ד; שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;ד סי' שיד; רמ&quot;א אהע&quot;ז כו סא בדעת הטור והרא&quot;ש; שערי תשובה לרבינו יונה סי' צד.</ref>, לפי שאסורה לו מדין קדשה*<ref>כ&quot;מ ולח&quot;מ שם.</ref>, ולדעתם לוקה עליה<ref>ח&quot;מ וב&quot;ש שם.</ref>. ויש סוברים שאסורה משום לאו-הבא-מכלל-עשה* שמבטל מצות כי יקח איש אשה<ref>מרכבת המשנה מלכים פ&quot;ד ה&quot;ד; המקנה בקו&quot;א שם; ישועות יעקב שם; מהרי&quot;ט על הרי&quot;ף ריש קידושין.</ref>, שמצוה על הרוצה לשאת אשה לקחתה בקידושין<ref>המקנה שם.</ref>, ולשיטתם אינו לוקה עליה<ref>ח&quot;מ וב&quot;ש שם. ועי' ישועות יעקב שכיון שהוא לאו הבא מכלל עשה, לפיכך בן הפילגש אינו ממזר, ע&quot;ע.</ref>. ויש סוברים שאסורה ממה שנאמר לא תחלל את בתך להזנותה<ref>ויקרא יט כט.</ref>, ופירשו בתורת כהנים שזה המוסר בתו פנויה או המוסרת עצמה שלא לשם אישות<ref>תו&quot;כ שם פיסקה עז א, ועי' סנהדרין עו א. ערוה&quot;ש אהע&quot;ז סי' כו ס&quot;ט.</ref>. ויש סוברים שאסורה מדרבנן<ref>יד רמה סנהדרין כא א; לב שמח על ס' המצות שורש ה, ושם שמצא כן ברד&quot;ק.</ref>, לפי שמאכילתו איסור, שבושה מלטבול<ref>ערוה&quot;ש אהע&quot;ז סי' כו ס&quot;ט. שו&quot;ת בנימין זאב סי' קיב.</ref>. מהם שכתבו שאיסור זה כלול בגזירת דוד ובית דינו שגזרו על הפנויה<ref>שו&quot;ת הריב&quot;ש סי' שצה וסי' שצח; שו&quot;ת הרדב&quot;ז חלק ז סי' לג.</ref>. ויש חולקים וסוברים שהפילגש מותרת<ref>ראב&quot;ד אישות שם; שו&quot;ת רמב&quot;ן סי' רפד; רמ&quot;א שם; שו&quot;ת רשד&quot;ם אהע&quot;ז סי' רלג בדעת הרא&quot;ש והטור; שאילת יעבץ ח&quot;ב סי' טו; המקנה קונ' אחרון שם.</ref>. בדעת חלק המתירים, יש שכתבו שאין כוונתם שמותר לשאת פילגש, אלא כוונתם שאין בה לאו ומלקות, אבל הכל מודים שהפילגש אסורה מאיסור עשה או מדרבנן<ref>שו&quot;ת הריב&quot;ש סי' שצח ורדב&quot;ז ח&quot;ז סי' לג בדעת הראב&quot;ד שם. אמנם הרמב&quot;ן כתב בפירוש שמותרת.</ref>.

לדעת המתירים פילגש, יש שפירשו הטעם שאין שייך בה הדין של &quot;כל הפוחת לבתולה ממאתיים הרי זו בעילת זנות&quot;<ref>ע&quot;ע כתובה.</ref>, לפי שדין זה נאמר רק במי שמקדש אשה, שכל המקדש על דעת חכמים הוא מקדש, מה שאין כן בפילגש שהיא בלא קידושין<ref>שאילת יעב&quot;ץ ח&quot;ב סי' טו.</ref>; וכן יש שפירשו הטעם שאין בה איסור &quot;כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה&quot;<ref>ע&quot;ע ברכת חתנים.</ref>, שלא נאמר איסור זה אלא בלוקח אשה גמורה, שצריך לכנסה כתקנת חכמים, אבל פילגש אינה אצלו לפי תקנת חכמים אלא כפי מה שסיכמו ביניהם<ref>יעב&quot;ץ שם. ועי' שו&quot;ת רמב&quot;ן סי' רפד.</ref>.

הפילגש מותרת למלך מן התורה<ref>רמב&quot;ם מלכים פ&quot;ד ה&quot;ד; שערי תשובה לרבינו יונה סי' צד; סמ&quot;ג לאוין רכב.</ref>, ויכול המלך לקחת לו מכל גבול ישראל נשים ופילגשים<ref>רמב&quot;ם שם; רד&quot;ק שמואל א ח טו.</ref>, ויש לו רשות לעשות הפילגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות, שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות<ref>שמואל שם יג. רמב&quot;ם שם. ועי' בשו&quot;ת חיים שאל ח&quot;א סי' צ אות א.</ref>.

לדעת הסוברים שהדיוט אסור בפילגש ולא הותרה אלא למלך<ref>עי' ציון 62.</ref>, יש מהראשונים שכתבו שאסורה גם לשופט הממונה על כל ישראל, ואף על פי שיש לו שררה על כל העם<ref>שו&quot;ת המיוחסות להרמב&quot;ן סי' רפד.</ref>. ויש שנראה מדבריהם שחולקים, שכתבו שנשיא הוא כמלך ומותר בפילגש<ref>שו&quot;ת רדב&quot;ז סי' אלף רצו וח&quot;ז סי' לג.</ref>. ויש שכתבו שאף לתלמיד חכם מותרת, שהרי הטעם שהותרה למלך ולא להדיוט הוא משום שפילגש של מלך משתמרת יותר, ואם כן הוא הדין בתלמיד חכם שפילגשו משתמרת<ref>שאילת יעב&quot;ץ ח&quot;ב סי' טו.</ref>.

==== פילגש שזינתה ====

פילגש אביו, יש סוברים שמותרת<ref>עי' תוס' יומא סו ב; עי' שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל לב סי' א; בשמים ראש סי' ל; שו&quot;ת מהר&quot;ם פאדווא סי' ל; פרשת דרכים דרוש א; דרשות חתם סופר עמ' 136.</ref>, וכן פילגש אחי אביו מותרת<ref>רא&quot;ש שם; בשמים ראש שם.</ref>, וכן פילגש חמיו<ref>או&quot;ש מלכים פ&quot;ב ה&quot;א; ישועות יעקב אהע&quot;ז סי' טו ס&quot;ק ג וסי' כו סק&quot;א.</ref>. ויש סוברים שפילגש אביו אסורה<ref>כנה&quot;ג בלשונות הרמב&quot;ם מלכים פ&quot;ד.</ref>, וכן פילגש חמיו<ref>קרבן נתנאל על הרא&quot;ש יבמות פ&quot;ב ס&quot;ק ד ע&quot;פ כנה&quot;ג הנ&quot;ל.</ref>.

==== פילגש חבירו ====

פילגש חבירו של בן נח, יש שכתבו שאפשר שמותרת לו, לפי שלא נאסר בן נח אלא באשת חבירו, ולא בפילגש חבירו<ref>שו&quot;ת הריב&quot;ש סי' שצח.</ref>. ויש סוברים שאין לחלק בזה בין אשה לפילגש, ולכך בן נח הבא על פילגש נהרג כמו בן נח הבא על אשת חבירו<ref>רבינו חסדאי ב&quot;ר שלמה הובא בשו&quot;ת ריב&quot;ש סי' שצה ושצח; פרשת דרכים דרוש א. ועי' שו&quot;ת צמח צדק אהע&quot;ז סי' קלח אות ה.</ref>, והוא הדין שחייב על פילגש אביו משום אשת אב אפילו לסוברים שישראל מותר בפילגש אביו<ref>עי' ציון 102. שו&quot;ת אבני נזר אהע&quot;ז סי' קכא אותיות כו-כט ע&quot;פ ר' חסדאי הנ&quot;ל. ועי' אב&quot;נ שם שתלה במח' התנאים אם אשת אב אסורה לבן נח משום ערוה, ע&quot;ע אשת אב: בבן נח.</ref>.

==== בעילת זנות ====

הבא על הפילגש, יש מהראשונים שכתבו שהיה המנהג שהבא על אשתו היה מייחד לה את המיטה הכבודה, ואל הפילגש היה בא על הארץ<ref>רמב&quot;ן שמות כא ט.</ref>.

אף על פי שמצד הדין מותר לשאת פילגש, כתבו ראשונים שמכל מקום יש להזהיר את העם מן הפילגש, לפי שאם ידעו מההיתר יזונו ויפרוצו ויבואו עליהן בנידותן<ref>שו&quot;ת המיוחסות לרמב&quot;ן סי' רפד; יש&quot;ש יבמות פ&quot;ב סי' יא.</ref>, ובשל כך יש שסוברים שבזמן הזה כל פילגש אסורה לכל אדם, ואפילו לגדול שבישראל, בין על ידי קידושין בין שלא על ידי קידושין, ואין ראוי להורות להם היתר אפילו בדבר המותר, כדי לתת גדר וסייג לתורה<ref>שו&quot;ת רדב&quot;ז סי' אלף רצו, ושם ח&quot;ז הל' קידושין סי' לג, והובא בכנה&quot;ג אהע&quot;ז סי' כו הגב&quot;י.</ref>. ויתר על כן כתבו, שבזמן הזה אם אינו רוצה להוציאה מנדין אותו עד שיוציאנה או עד שישא אותה כדת משה וישראל בקידושין וחופה ושבע ברכות וכתובה<ref>שו&quot;ת הרדב&quot;ז שם.</ref>. אבל יש סוברים שאין חילוק בין הזמנים, ומנהג ישראל היה בשנים קדמוניות לקחת פילגש, והיתר זה לא נשתנה לעולם<ref>שאילת יעבץ ח&quot;ב סי' טו.</ref>, ואפילו בזמן שגזרו על הפנויה<ref>ע&quot;ע פנויה וע' קדשה.</ref>, לא אסרו אלא כשלא ייחדה בקביעות, אבל המיוחדת לו מותרת<ref>שאילת יעב&quot;ץ שם.</ref>, ולדעתם אדרבה, כל המקומות הפרוצים בעריות הרי זה מחמת שנעלו דלת ההיתר מפניהם, ואילו היתה פילגש מפורסמת להיתר לא היו נכשלים בחמורות, על כן כדי להצילם מאשת איש, נדה, בנות אל נכר והוצאת זרע לבטלה יש לדרוש ברבים שהפילגש מותרת<ref>שאילת יעב&quot;ץ שם, וע&quot;ש שאעפ&quot;כ מי שרוצה לסמוך על הוראה זו לא יעשה עד שימלך ברב ומורה לעדתו, וייחד לה חדר בביתו, ויזהירנה מייחוד שאר כל אדם, ואם ימצא שעברה על זה ישלחנה מיד מביתו, וכן יצוונה שתטבול בזמנה.</ref>, וכעין זה מצינו מהראשונים שהעידו שנהגו בימיהם בספרד לקחת פילגש בפרהסיא<ref>שו&quot;ת ריב&quot;ש סי' שצה.</ref>. ויש סוברים שמעיקר הדין פילגש מותרת, אבל יותר נכון שיקחנה כמנהג הכשרים<ref>שו&quot;ת מהר&quot;ם פאדווא סי' יט, ועי' עצמות יוסף בפתיחה לקידושין בשיטתו.</ref>.