אנציקלופדיה תלמודית:פרוכת: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 
 
(5 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרה'''
- המחיצה שבין ההיכל לקודש הקדשים


'''הגדרת הערך''' - המחיצה שבין ההיכל לקודש הקדשים


== '''מהותה וגדרה''' ==


==מהותה וגדרה==
מצוה מן התורה לעשות פרוכת ולתת אותה על עמודים תחת הקרסים<ref> עי' להלן. ועי' בגדי כהונה לרמ&quot;ל שחור אמה טרקסין ופרוכת אות י בד' הרמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ח הט&quot;ו, שמצוות עשיית הפרוכת לא נאמרה אלא במשכן ולא בביהמ&quot;ק, ועי' ציונים 234, 240, 284, 295.</ref>, שנאמר: ועשית פרכת וגו'<ref> שמות כו לא.</ref>, ונאמר: ונתת אתה על ארבעה עמדי שטים וגו'<ref> שמות שם לב.</ref>, ונאמר: ונתת את הפרכת תחת הקרסים וגו'<ref> שמות שם לג.</ref>. מוני המצוות לא מנו את עשיית הפרוכת כמצוה בפני עצמה<ref> ע&quot;ע מנין המצוות. וע&quot;ע כלי המקדש: עשייתם, שנחלקו ראשונים אם עשייתם כלולה במצות בנין בית המקדש, ולפיכך לא נמנה כל חלק מחלקי המצוה כמצוה בפ&quot;ע, ויש סוברים שעשיית כלי המקדש אינה אלא הכשר למצוות הנעשות בהם, ולפיכך לא נמנו במנין המצוות, ונראה שטעמים אלו שייכים אף בפרוכת.</ref>.


==== מהותה ====


הפרוכת משמשת כמחיצה<ref> רש&quot;י שמות כו לא; רשב&quot;ם שמות שם; רבנו מיוחס שמות שם; רלב&quot;ג שמות שם. ועי' ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שמות שם: פרגוד.</ref> המבדילה בין הקודש - היינו היכל*<ref> ע&quot;ע ציון 11.</ref> - לבין קדש-הקדשים*, כהבדלה בין המלך ובין העם<ref> רש&quot;י שם.</ref>, שכבודו של מלך שלא תתערב רשותו עם רשות העם<ref> הכתב והקבלה שמות שם.</ref>, שנאמר: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים<ref> שמות כו לג.</ref>. ומן האחרונים שכתבו, שלכן קרויה פרוכת, לשון פריכה ושבירה, לפי ששובר ומפסיק רשות אחת ומתחיל רשות אחרת<ref> הכתב והקבלה שם. ועי' רבנו מיוחס שמות שם לא, שקרויה כן ע&quot;ש שנפרכת ונגללת.</ref>. יש מן האחרונים שכתבו, שנועדה הבדלה זו כדי שלא יראה דבר מן הכפורת* והכרובים שבקודש הקדשים<ref> ע&quot;ע ארון: מקומו.</ref>, שיש איסור בראייתם<ref> ע&quot;ע ארון ציון 127, ועי&quot;ש ציון 140, שאף הכהנים מוזהרים בזה. אברבנאל שמות שם לא; עי' שלטי הגבורים פי&quot;ד (יב א), בפי' שני. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 128 ואילך, שי&quot;ס שלא נהג איסור זה אלא במדבר, ולפ&quot;ז אין טעם זה שייך בפרוכת שבמקדש. ועי&quot;ש ציונים 131, 136, שי&quot;ס שאין האיסור נוהג אלא בשעת נשיאת הכלים, ולפ&quot;ז לא נועדה הפרוכת למנוע איסור זה.</ref>. ויש שכתבו, שנועדה כדי שלא יכנסו הכהנים ההדיוטות - שאסורים ליכנס אל קודש הקדשים<ref> ע&quot;ע ביאת מקדש ציון 5.</ref> - בשגגה לקודש הקדשים<ref> שלטי הגבורים שם, בפי' ראשון. וצ&quot;ב במה שלא תלה טעם האיסור אלא בכהנים הדיוטות ולא בכהן גדול שאסור בכניסה לקה&quot;ק בשאר ימות השנה פרט ליוהכ&quot;פ, ע&quot;ע ביאת מקדש שם, וע' כהן גדול ציון 588 ואילך.</ref>. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שמלבד ההבדלה בין הקודש לקודש הקדשים שימשה הפרוכת למסך על הארון<ref> עי' ראשונים שבציון 32; עי' תוס' שבע' אמה טרקסין ציון 10, שנקרא הכותל כך לפי שסוגר על הלוחות שניתנו בסיני, וחידושים וביאורים בהל' ביה&quot;ב לרמ&quot;מ שניאורסון סי' כב אות ד בדעתם, ועי&quot;ש, שאף לראשונים שבע' הנ&quot;ל ציון 8, שנקרא כן ע&quot;ש פנים וחוץ, משמשת הפרוכת למסך, אלא שנחלקו מהו עיקר תשמישה; עי' רמב&quot;ן שמות כו לג: שיצוה אותו הכתוב שישים הפרכת תחת הקרסים כדי שיהא הארון שמה מבית לפרכת וכו'. וכ&quot;מ בכוזרי מאמר ג סי' לט, בעניין הפרוכת שבבית שני: שתלו לפניה הפרוכת בעבור שידעו כי הארון גנוז לשם. ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יח (נדפס אחר פר' פקודי), שכתב כן, ועי' ציונים 232, 234.</ref>, ומן האחרונים שכתבו, שזהו שאמר הכתוב: וסכות על הארון את הפרכת<ref> שמות מ ג.</ref>, וכן נאמר: ויסך על ארון העדות<ref> שמות שם כא. חידושים וביאורים הנ&quot;ל; תורה שלמה שם.</ref>.


מצוה מן התורה לעשות פרוכת ולתת אותה על עמודים תחת הקרסים<ref>עי' להלן. ועי' בגדי כהונה לרמ"ל שחור אמה טרקסין ופרוכת אות י בד' הרמב"ם כלי המקדש פ"ח הט"ו, שמצוות עשיית הפרוכת לא נאמרה אלא במשכן ולא בביהמ"ק, ועי' ציונים 235, 241, 282, 293.</ref>, שנאמר: ועשית פרכת וגו'<ref>שמות כו לא.</ref>, ונאמר: ונתת אתה על ארבעה עמדי שטים וגו'<ref>שמות שם לב.</ref>, ונאמר: ונתת את הפרכת תחת הקרסים וגו'<ref>שמות שם לג.</ref>. מוני המצוות לא מנו את עשיית הפרוכת כמצוה בפני עצמה<ref>ע"ע מנין המצוות. וע"ע כלי המקדש: עשייתם, שנחלקו ראשונים אם עשייתם כלולה במצות בנין בית המקדש, ולפיכך לא נמנה כל חלק מחלקי המצוה כמצוה בפ"ע, ויש סוברים שעשיית כלי המקדש אינה אלא הכשר למצוות הנעשות בהם, ולפיכך לא נמנו במנין המצוות, ונראה שטעמים אלו שייכים אף בפרוכת.</ref>.
==== כיסוי הארון ====


===מהותה===
הפרוכת שבמשכן, שימשה לכיסוי הארון בעת המסעות במדבר, שנאמר: והורדו את פרכת המסך וכסו בה את ארן העדת<ref> במדבר ד ה. ועי' ראב&quot;ע שם: שתסוך על הארון, ומשמע מלשונו שנקראת &quot;מסך&quot; ע&quot;ש שעתידה לסוכך על הארון, היינו לאחר שיכסו אותו בה.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו, שלכן נקראה: פרכת המסך<ref> שם.</ref>, שמסוככת על הארון<ref> ראב&quot;ע במדבר שם.</ref>.


הפרוכת משמשת כמחיצה<ref>רש"י שמות כו לא; רשב"ם שמות שם; רבנו מיוחס שמות שם; רלב"ג שמות שם. ועי' ר"א בן הרמב"ם שמות שם: פרגוד.</ref> המבדילה בין הקודש - היינו היכל*<ref>ע"ע ציון 11.</ref> - לבין קדש-הקדשים*, כהבדלה בין המלך ובין העם<ref>רש"י שם.</ref>, שכבודו של מלך שלא תתערב רשותו עם רשות העם<ref>הכתב והקבלה שמות שם.</ref>, שנאמר: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים<ref>שמות כו לג.</ref>. ומן האחרונים שכתבו, שלכן קרויה פרוכת, לשון פריכה ושבירה, לפי ששובר ומפסיק רשות אחת ומתחיל רשות אחרת<ref>הכתב והקבלה שם. ועי' רבנו מיוחס שמות שם לא, שקרויה כן ע"ש שנפרכת ונגללת.</ref>. יש מן האחרונים שכתבו, שנועדה הבדלה זו כדי שלא יראה דבר מן הכפורת* והכרובים שבקודש הקדשים<ref>ע"ע ארון: מקומו. </ref>, שיש איסור בראייתם<ref>ע"ע ארון ציון 127, ועי"ש ציון 140, שאף הכהנים מוזהרים בזה. אברבנאל שמות שם לא; עי' שלטי הגבורים פי"ד (יב א), בפי' שני. וע"ע הנ"ל ציון 128 ואילך, שי"ס שלא נהג איסור זה אלא במדבר, ולפ"ז אין טעם זה שייך בפרוכת שבמקדש. ועי"ש ציונים 131, 136, שי"ס שאין האיסור נוהג אלא בשעת נשיאת הכלים, ולפ"ז לא נועדה הפרוכת למנוע איסור זה. </ref>. ויש שכתבו, שנועדה כדי שלא יכנסו הכהנים ההדיוטות - שאסורים ליכנס אל קודש הקדשים<ref>ע"ע ביאת מקדש ציון 5.</ref> - בשגגה לקודש הקדשים<ref>שלטי הגבורים שם, בפי' ראשון. וצ"ב במה שלא תלה טעם האיסור אלא בכהנים הדיוטות ולא בכהן גדול שאסור בכניסה לקה"ק בשאר ימות השנה פרט ליוהכ"פ, ע"ע ביאת מקדש שם, וע' כהן גדול ציון 588 ואילך. </ref>. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שמלבד ההבדלה בין הקודש לקודש הקדשים שימשה הפרוכת למסך על הארון<ref>עי' ראשונים שבציון 29; עי' תוס' שבע' אמה טרקסין ציון 10, שנקרא הכותל כך לפי שסוגר על הלוחות שניתנו בסיני, וחידושים וביאורים בהל' ביה"ב לרמ"מ שניאורסון סי' כב אות ד בדעתם, ועי"ש, שאף לראשונים שבע' הנ"ל ציון 8, שנקרא כן ע"ש פנים וחוץ, משמשת הפרוכת למסך, אלא שנחלקו מהו עיקר תשמישה; עי' רמב"ן שמות כו לג: שיצוה אותו הכתוב שישים הפרכת תחת הקרסים כדי שיהא הארון שמה מבית לפרכת וכו'. וכ"מ בכוזרי מאמר ג סי' לט, בעניין הפרוכת שבבית שני: שתלו לפניה הפרוכת בעבור שידעו כי הארון גנוז לשם. ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יח (נדפס אחר פר' פקודי), שכתב כן, ועי' ציונים 236, 238.  </ref>, ומן האחרונים שכתבו, שזהו שאמר הכתוב: וסכות על הארון את הפרכת<ref>שמות מ ג. </ref>, וכן נאמר: ויסך על ארון העדות<ref>שמות שם כא. חידושים וביאורים הנ"ל; תורה שלמה שם.</ref>.
==== במשכן ובבתי המקדש ====


===כיסוי הארון===
הפרוכות ששימשו במשכן ובבתי המקדש חלוקות זו מזו<ref> עי' להלן.</ref>. במשכן, היתה פרוכת עשויה בד הנתונה לכל רוחב ההיכל<ref> עי' ציון 69 ואילך.</ref>, וכן בבית המקדש השני היתה פרוכת עשויה בד לכל רוחב ההיכל<ref> עי' ציון 241 ואילך.</ref>. על מחלוקת התנאים במנין הפרוכות שבבית שני, עי' להלן<ref> ציון 247 ואילך.</ref>. בבית המקדש הראשון, היה בנוי כותל בין ההיכל לקודש הקדשים<ref> עי' להלן: בבית המקדש הראשון ציון 209.</ref>, ופרוכת היתה פרוסה כנגד הפתח שבאותו כותל<ref> ציון 219 ואילך.</ref>, וכן בבית המקדש שלעתיד לבוא יהיה כותל מבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים<ref> עי' להלן: בבית המקדש שלעתיד לבוא ציון 318.</ref>, ויש סוברים שתהיה פרוסה פרוכת כנגד הפתח שבו<ref> ציון 341 ואילך.</ref>.


הפרוכת שבמשכן, שימשה לכיסוי הארון בעת המסעות במדבר, שנאמר: והורדו את פרכת המסך וכסו בה את ארן העדת<ref>במדבר ד ה. ועי' ראב"ע שם: שתסוך על הארון, ומשמע מלשונו שנקראת "מסך" ע"ש שעתידה לסוכך על הארון, היינו לאחר שיכסו אותו בה.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו, שלכן נקראה: פרכת המסך<ref>שם.</ref>, שמסוככת על הארון<ref>ראב"ע במדבר שם.</ref>.
==== שמותיה ====


===במשכן ובבתי המקדש===
הפרוכת, יש שנקראת בכתוב: פרוכת המסך<ref> שמות מ כא; במדבר ד ה.</ref>, או: מסך<ref> במדבר ג לא ורש&quot;י שם. ועי' ראב&quot;ע שם, שפי' בע&quot;א, ועי' קול מבשר שבציון 105, שהגיה בדבריו, ולדבריו מפרש כרש&quot;י.</ref>, לפי שמסוככת ומגנה על הארון בשעה שפרוסה לפניו<ref> עי' ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שמות כו לו; גו&quot;א במדבר ג שם. ועי' תר' אונקלוס ותיב&quot;ע במדבר שם: פרוכתא דפרסא, היינו בעת פריסתה. ועי' גו&quot;א שם, שאע&quot;פ שמסך הפתח מגן מבחוץ, הפרוכת מגנה בין הקדש לקה&quot;ק. ועי' ראב&quot;ע שבציון 19, שמשמע שפי' בע&quot;א.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, על שם שמגינה על קודש הקדשים שלא יבוא בו אבק מדריסת רגלי הכהנים שבהיכל<ref> הכתב והקבלה שמות שם. ועי' גו&quot;א במדבר ג שם.</ref>. ויש שנקראת: פרכת הקדש<ref> ויקרא ד ו.</ref>, היינו שמכסה את הארון שהוא הקדש<ref> עי' תו&quot;כ ויקרא דבורא דחובה פר' ג פ&quot;ג אות י ורש&quot;י ויקרא ד שם, שממילת &quot;הקדש&quot; למדים שמזה כנגד בדי הארון. משך חכמה ויקרא שם.</ref>. ויש שנקראת: פרכת העדת<ref> ויקרא כד ג.</ref>, לפי שנתונה לפני הארון* שקרוי עדות<ref> עי' שמות כה כב ושם כו לג ועוד. רש&quot;י ויקרא שם. ועי' שמות כז כא ששינה הכתוב: לפרכת אשר על העדת, ועי' משך חכמה ויקרא שם, בטעם השינוי.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שנקראת כן על שם נר המערבי שבמנורה* הסמוכה לפרוכת<ref> ע&quot;ע מנורה.</ref>, שהיה דולק בנס כל היום - עד שמת שמעון הצדיק<ref> עי' רש&quot;י שבת כב ב ד&quot;ה ובה.</ref> - והוא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל<ref> גמ' שבת ורש&quot;י שם. גו&quot;א ויקרא שם, בפי' שני, ע&quot;פ הגמ' הנ&quot;ל. ועי' רא&quot;ם ויקרא שם וגו&quot;א שם, בפי' ראשון, שפי' הגמ' שם בע&quot;א.</ref>.


הפרוכות ששימשו במשכן ובבתי המקדש חלוקות זו מזו<ref>עי' להלן. </ref>. במשכן, היתה פרוכת עשויה בד הנתונה לכל רוחב ההיכל<ref>עי' ציון 66 ואילך.</ref>, וכן בבית המקדש השני היתה פרוכת עשויה בד לכל רוחב ההיכל<ref>עי' ציון 242 ואילך.</ref>. על מחלוקת התנאים במנין הפרוכות שבבית שני, עי' להלן<ref>ציון 248 ואילך.</ref>. בבית המקדש הראשון, היה בנוי כותל בין ההיכל לקודש הקדשים<ref>עי' להלן: בבית המקדש הראשון ציון 210.</ref>, ופרוכת היתה פרוסה כנגד הפתח שבאותו כותל<ref>ציון 220 ואילך.</ref>, וכן בבית המקדש שלעתיד לבוא יהיה כותל מבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים<ref>עי' להלן: בבית המקדש שלעתיד לבוא ציון 315.</ref>, ויש סוברים שתהיה פרוסה פרוכת כנגד הפתח שבו<ref>ציון 338 ואילך.</ref>.
==== קדושת מקום הפרוכת ====


===שמותיה===
מקום הפרוכת, נחלקו תנאים וראשונים בדעתם בקדושתו: א) יש סוברים, שמקום הפרוכת הוא בכלל קדש-הקדשים*<ref> עי' להלן.</ref>, ולדעתם זהו שאמר הכתוב: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים<ref> שמות כו לג.</ref>, היינו שמתחילת עובי הפרוכת ולפנים הוא קודש הקדשים ומחוץ לה הוא הקודש<ref> תוס' יומא נא ב ד&quot;ה ועבוד.</ref>. וכן בדעת חכמים, שסוברים שהוצרכו לעשות בבית שני שתי פרוכות<ref> עי' ציון 247.</ref>, יש שכתבו, שמקום הפרוכת הוא בכלל קודש הקדשים, ולפיכך לא יכלו לעשות פרוכת אחת בעובי אמה, שלפי שנסתפקו במקום אמה-טרקסין* אם קדושתו כלפנים או כלחוץ<ref> ע&quot;ע אמה טרקסין ציון 23 ואילך.</ref>, הרי לצד הספק שהיא כלחוץ אין עובי הפרוכת בתוך קודש הקדשים<ref> תוס' שם.</ref>. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שלא היתה בבית שני אלא פרוכת אחת<ref> עי' ציון 272.</ref>, יש שכתבו, שמקום הפרוכת הוא בכלל קודש הקדשים, אלא שלדעתו מקום אמה טרקסין אין בו ספק שקדושתו כלפנים, ונמצא כל עובי הפרוכת בקודש הקדשים<ref> תוס' שם, בפי' שני, ומהרש&quot;א שם בדעתם.</ref>. ב) ויש סוברים, שמקום הפרוכת אינו בכלל קודש הקדשים<ref> עי' להלן.</ref>. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שלא היתה בבית שני אלא פרוכת אחת<ref> עי' ציון 272.</ref>, יש שכתבו, שאין הפרוכת בכלל קודש הקדשים, שלדעתו הכתוב: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים<ref> שמות שם.</ref>, פירושו שמבדילה הפרוכת בין החלל שחוצה לה שהוא מן הקודש לחלל שלפנים ממנה שהוא מקודש הקדשים<ref> תוס' יומא שם, בפי' ראשון.</ref>, ואין מקום הפרוכת לא כלפנים ולא כלחוץ<ref> טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ד, דעת ד&quot;ה שיהא.</ref>, ולפיכך יכולים היו לעשות פרוכת אחת בעובי אמה, אף לצד הספק שמקום אמה טרקסין הוא כלחוץ<ref> עי' תוס' שם.</ref>. וכן בדעת חכמים, שסוברים שהוצרכו לעשות בבית שני שתי פרוכות<ref> עי' ציון 247.</ref>, יש שנראה מדבריהם, שאין הפרוכת בכלל קודש הקדשים<ref> שלטי הגבורים שבציון 271, שהפרוכות היו נתונות מחוץ לאמה טרקסין; עי' ריטב&quot;א ותוס' הרא&quot;ש יומא שם בשם ריב&quot;א, בד' חכמים שבציון 247, שלא עשו פרוכת אחת לצד חוץ שמא יקטיר קטורת יוהכ&quot;פ במקום אמה טרקסין, ומשמע שמה שאין הפרוכת בקה&quot;ק אינו מעכב.</ref>. ולדעה זו מהם שכתבו, שלא עשו פרוכת אחת בעובי אמה מפני כובדה<ref> שלטי הגבורים הנ&quot;ל.</ref>.


הפרוכת, יש שנקראת בכתוב: פרוכת המסך<ref>שמות מ כא; במדבר ד ה. </ref>, או: מסך<ref>במדבר ג לא ורש"י שם. ועי' ראב"ע שם, שפי' בע"א, ועי' קול מבשר שבציון 107, שהגיה בדבריו, ולדבריו מפרש כרש"י.</ref>, לפי שמסוככת ומגנה על הארון בשעה שפרוסה לפניו<ref>עי' ר"א בן הרמב"ם שמות כו לו; גו"א במדבר ג שם. ועי' תר' אונקלוס ותיב"ע במדבר שם: פרוכתא דפרסא, היינו בעת פריסתה. ועי' גו"א שם, שאע"פ שמסך הפתח מגן מבחוץ, הפרוכת מגנה בין הקדש לקה"ק. ועי' ראב"ע שבציון 63, שמשמע שפי' בע"א.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, על שם שמגינה על קודש הקדשים שלא יבוא בו אבק מדריסת רגלי הכהנים שבהיכל<ref>הכתב והקבלה שמות שם. ועי' גו"א במדבר ג שם.</ref>. ויש שנקראת: פרכת הקדש<ref>ויקרא ד ו.</ref>, היינו שמכסה את הארון שהוא הקדש<ref>עי' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פר' ג פ"ג אות י ורש"י ויקרא ד שם, שממילת "הקדש" למדים שמזה כנגד בדי הארון. משך חכמה ויקרא שם.</ref>. ויש שנקראת: פרכת העדת<ref>ויקרא כד  ג.</ref>, לפי שנתונה לפני הארון* שקרוי עדות<ref>עי' שמות כה כב ושם כו לג ועוד. רש"י ויקרא שם. ועי' שמות כז כא ששינה הכתוב: לפרכת אשר על העדת, ועי' משך חכמה ויקרא שם, בטעם השינוי. </ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שנקראת כן על שם נר המערבי שבמנורה* הסמוכה לפרוכת<ref>ע"ע מנורה.</ref>, שהיה דולק בנס כל היום - עד שמת שמעון הצדיק<ref>עי' רש"י שבת כב ב ד"ה ובה.</ref> - והוא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל<ref>גמ' שבת ורש"י שם. גו"א ויקרא שם, בפי' שני, ע"פ הגמ' הנ"ל. ועי' רא"ם ויקרא שם וגו"א שם, בפי' ראשון, שפי' הגמ' שם בע"א. </ref>.
==== העבודות הנעשות בה ====


===קדושת מקום הפרוכת===
הפרוכת, מזים עליה - כנגד בין הבדים<ref> ע&quot;ע הזאה א (לכפרה) ציונים 149, 255.</ref> - מדם קרבנות מסוימים<ref> עי' להלן.</ref>: מדם חטאות-הפנימיות* - מלבד פר ושעיר של יום הכיפורים<ref> עי' להלן.</ref> - מזים על הפרוכת שבע הזאות<ref> משנה זבחים מז א; רמב&quot;ם מעשה הקרבנות פ&quot;ה הי&quot;ג.</ref>, שנאמר בפר כהן משיח: והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש<ref> ויקרא ד ו.</ref>, וכן בפר העלם דבר של צבור נאמר: והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרכת<ref> ויקרא שם יז.</ref>. וכן שעירי עבודה זרה למדים בהיקש מפר העלם דבר, שנאמר בפר: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת<ref> ויקרא שם כ.</ref>, ודרשו: החטאת, אלו שעירי עבודה זרה<ref> זבחים לט ב.</ref>. ומדם פר ושעיר של יום הכיפורים מזים על הפרוכת שמונה הזאות מכל אחד מהם אחת למעלה ושבע למטה<ref> משנה יומא נג ב; רמב&quot;ם עבודת יוהכ&quot;פ פ&quot;ד ה&quot;ב.</ref>, שנאמר: וכן יעשה לאהל מועד<ref> ויקרא טז טו.</ref>, כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל<ref> יומא נו ב.</ref>. על אופן ההזאה ופרטי דיניה, ע&quot;ע הזאה א (לכפרה): בחטאות הנשרפות, ושם: יוהכ&quot;פ בהיכל וע' עבודת יום הכיפורים.


מקום הפרוכת, נחלקו תנאים וראשונים בדעתם בקדושתו: א) יש סוברים, שמקום הפרוכת הוא בכלל קדש-הקדשים*<ref>עי' להלן.</ref>, ולדעתם זהו שאמר הכתוב: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים<ref>�שמות כו לג.</ref>, היינו שמתחילת עובי הפרוכת ולפנים הוא קודש הקדשים ומחוץ לה הוא הקודש<ref>תוס' יומא נא ב ד"ה ועבוד.</ref>. וכן בדעת חכמים, שסוברים שהוצרכו לעשות בבית שני שתי פרוכות<ref>עי' ציון 248.</ref>, יש שכתבו, שמקום הפרוכת הוא בכלל קודש הקדשים, ולפיכך לא יכלו לעשות פרוכת אחת בעובי אמה, שלפי שנסתפקו במקום אמה-טרקסין* אם קדושתו כלפנים או כלחוץ<ref>ע"ע אמה טרקסין ציון 23 ואילך.</ref>, הרי לצד הספק שהיא כלחוץ אין עובי הפרוכת בתוך קודש הקדשים<ref>תוס' שם.</ref>. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שלא היתה בבית שני אלא פרוכת אחת<ref>עי' ציון 270.</ref>, יש שכתבו, שמקום הפרוכת הוא בכלל קודש הקדשים, אלא שלדעתו מקום אמה טרקסין אין בו ספק שקדושתו כלפנים, ונמצא כל עובי הפרוכת בקודש הקדשים<ref>תוס' שם, בפי' שני, ומהרש"א שם בדעתם.</ref>. ב) ויש סוברים, שמקום הפרוכת אינו בכלל קודש הקדשים<ref>עי' להלן.</ref>. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שלא היתה בבית שני אלא פרוכת אחת<ref>עי' ציון 270.</ref>, יש שכתבו, שאין הפרוכת בכלל קודש הקדשים, שלדעתו הכתוב: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים<ref>שמות שם.</ref>, פירושו שמבדילה הפרוכת בין החלל שחוצה לה שהוא מן הקודש לחלל שלפנים ממנה שהוא מקודש הקדשים<ref>תוס' יומא שם, בפי' ראשון.</ref>, ואין מקום הפרוכת לא כלפנים ולא כלחוץ<ref>טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה שיהא.</ref>, ולפיכך יכולים היו לעשות פרוכת אחת בעובי אמה, אף לצד הספק שמקום אמה טרקסין הוא כלחוץ<ref>עי' תוס' שם. </ref>. וכן בדעת חכמים, שסוברים שהוצרכו לעשות בבית שני שתי פרוכות<ref>עי' ציון 248.</ref>, יש שנראה מדבריהם, שאין הפרוכת בכלל קודש הקדשים<ref>שלטי הגבורים שבציון 269, שהפרוכות היו נתונות מחוץ לאמה טרקסין; עי' ריטב"א ותוס' הרא"ש יומא שם בשם ריב"א, בד' חכמים שבציון 248, שלא עשו פרוכת אחת לצד חוץ שמא יקטיר קטורת יוהכ"פ במקום אמה טרקסין, ומשמע שמה שאין הפרוכת בקה"ק אינו מעכב.</ref>. ולדעה זו מהם שכתבו, שלא עשו פרוכת אחת בעובי אמה מפני כובדה<ref>שלטי הגבורים הנ"ל.</ref>.
== '''במשכן''' ==


===העבודות הנעשות בה===
==== בד הפרוכת ====


הפרוכת, מזים עליה - כנגד בין הבדים<ref>ע"ע הזאה א (לכפרה) ציונים 149, 255.</ref> - מדם קרבנות מסוימים<ref>עי' להלן.</ref>: מדם חטאות-הפנימיות* - מלבד פר ושעיר של יום הכיפורים<ref>עי' להלן.</ref> - מזים על הפרוכת שבע הזאות<ref>משנה זבחים מז א; רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ה הי"ג.</ref>, שנאמר בפר כהן משיח: והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש<ref>ויקרא ד ו.</ref>, וכן בפר העלם דבר של צבור נאמר: והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרכת<ref>ויקרא שם יז.</ref>. וכן שעירי עבודה זרה למדים בהיקש מפר העלם דבר, שנאמר בפר: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת<ref>ויקרא שם כ.</ref>, ודרשו: החטאת, אלו שעירי עבודה זרה<ref>זבחים לט ב.</ref>. ומדם פר ושעיר של יום הכיפורים מזים על הפרוכת שמונה הזאות מכל אחד מהם אחת למעלה ושבע למטה<ref>משנה יומא נג ב; רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב.</ref>, שנאמר: וכן יעשה לאהל מועד<ref>ויקרא טז טו.</ref>, כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל<ref>יומא נו ב.</ref>. על אופן ההזאה ופרטי דיניה, ע"ע הזאה א (לכפרה): בחטאות הנשרפות, ושם: יוהכ"פ בהיכל וע' עבודת יום הכיפורים.
הפרוכת שבמשכן, היתה עשויה מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, שנאמר: ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר<ref> שמות כו לא. ועי' בגדי כהונה שבציון 234, שלדבריו אינו מעכב אלא בפרוכת שבמשכן.</ref>. על מהותם וצבעם של חוטים אלו, ע&quot;ע בגדי כהונה<ref> ציון 30 ואילך.</ref> וע' משכן וע' תכלת. על חוטי התכלת שיש סוברים שהיו עבים מיתר החוטים, ע&quot;ע משכן.


==במשכן==
==== אריגתה ====


החוט שבו נארגת הפרוכת - שיש בה ארבעה מיני חוטים<ref> עי' ציון 69.</ref> - כפול עשרים וארבעה<ref> ברייתא יומא עא ב ורש&quot;י שם ד&quot;ה שמונה; עי' רש&quot;י שמות כו לא; רלב&quot;ג שמות שם.</ref> - מלבד חוט זהב, לסוברים כן<ref> עי' ציון 78.</ref> - שדבר שנאמר בו &quot;שש&quot; כל מין ומין שבו חוטו כפול ששה<ref> ברייתא שם ורש&quot;י שם ד&quot;ה חוטן.</ref>. והיתה נארגת על שבעים ושנים בתי נירים<ref> תנחומא ויקהל אות ז: נימין, ועי' ציון 289; תוספות השלם שמות שם בשם רבנו שמעיה.</ref>, שבהם מניחים את חוטי השתי<ref> עי' תפא&quot;י שבציון 290.</ref>.


==== חוט זהב ====


===בד הפרוכת===
חוטי הפרוכת שבמשכן, נחלקו תנאים אם מוסיפים בהם חוט זהב: יש סוברים, שאין מוסיפים חוט זהב<ref> ברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ד. וצ&quot;ב בדעתה, אם כן הוא אף לסוברים שביריעות המשכן מוסיפים חוט זהב, ע&quot;ע משכן, מח' תנאים.</ref>. ויש סוברים - לסוברים שביריעות המשכן מוסיפים לכל מין חוט זהב<ref> ע&quot;ע הנ&quot;ל. מעשה חושב פ&quot;ג אות ב (ד&quot;ה וחוטה כפול) ומלבי&quot;ם שמות כו לא בד' ילק&quot;ש שלהלן.</ref> - שמוסיפים חוט זהב לכל מין ומין<ref> ילק&quot;ש פקודי רמז תכד.</ref>.


הפרוכת שבמשכן, היתה עשויה מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, שנאמר: ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר<ref>שמות כו לא. ועי' בגדי כהונה שבציון 239, שלדבריו אינו מעכב אלא בפרוכת שבמשכן.</ref>. על מהותם וצבעם של חוטים אלו, ע"ע בגדי כהונה<ref>ציון 30 ואילך.</ref> וע' משכן<ref>ציון ++ (שם נתווסף שחוט הפשתן לבן)+.</ref> וע' תכלת. על חוטי התכלת שיש סוברים שהיו עבים מיתר החוטים, ע"ע משכן<ref>ציון +++.</ref>.
==== אורכה ====


===אריגתה===
אורך הפרוכת שבמשכן, עשר אמות<ref> ברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ד; רש&quot;י שמות כו לב; ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שמות כו לא. ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יט (נדפס אחר פר' פקודי), מה שהביא מס' קדמוניות היהודים.</ref>, כמידת גובה המשכן<ref> ע&quot;ע משכן. רש&quot;י שם; ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שם.</ref>. ובדעת הסוברים שראש הפרוכת היה כרוך על כלונס<ref> עי' ציון 195.</ref>, יש מן האחרונים שכתבו, שנתמעט מאורכה בכריכה ולא הגיעה עד לארץ<ref> משכיל לדוד שמות שם לא בד' רש&quot;י שם לב: ארכה לרחבו של משכן וכו', שקרוי ארכה לפי שארוך יותר מן הגובה הכרוך על הכלונס. ועי' פנים יפות שמות שם ה, שצידד כן בד' רש&quot;י הנ&quot;ל. ועי' גו&quot;א שמות שם לב ומקדש אהרן פרוכת (טו ב) אות א ואחרונים שבציון 102, שפי' דברי רש&quot;י בע&quot;א.</ref>, ויש שכתבו, שאורך הפרוכת היה יתר על עשר אמות, והוסיפו על אורך הפרוכת להשלים מה שממעטת הכריכה<ref> קול מבשר ח&quot;ב סי' לט בד' רש&quot;י שם. ועי&quot;ש, שמוכח כן לסוברים שהיתה כפופה כגג, עי' ציון 202. ועי&quot;ש, שצידד לשנות הגר' בדברי רש&quot;י, ולדבריו אורך הפרוכת אחת עשרה אמות.</ref>. ויש מן הראשונים שכתב, שאורך הפרוכת היה ארבעים אמה, והיתה נפרסת עשר אמות לגובה העמודים, ועשר אמות לאורך גג קדש הקדשים מעל לארון, ועשר אמות לגובה קרשי המערב, ועשר אמות לאורך קודש הקדשים תחת הארון<ref> עי' מאור האפלה תרומה בשם י&quot;א.</ref>, ולדעתם זהו שנאמר: וסכות על הארון<ref> שמות מ ג.</ref>, וכן: ויסך על הארון<ref> שמות שם כא.</ref>, היינו שהפרוכת פרוסה כגג לארון<ref> מאור האפלה שם. וצ&quot;ב בפירוש דברי הגמ' שבציון 202: ניכוף ביה פורתא, שמשמע שרק מקצתה היא כעין גג.</ref>.


החוט שבו נארגת הפרוכת - שיש בה ארבעה מיני חוטים<ref>עי' ציון 66.</ref> - כפול עשרים וארבעה<ref>ברייתא יומא עא ב ורש"י שם ד"ה שמונה; עי' רש"י שמות כו לא; רלב"ג שמות שם.</ref> - מלבד חוט זהב, לסוברים כן<ref>עי' ציון 77.</ref> - שדבר שנאמר בו "שש" כל מין ומין שבו חוטו כפול ששה<ref>ברייתא שם ורש"י שם ד"ה חוטן. </ref>. והיתה נארגת על שבעים ושנים בתי נירים<ref>תנחומא ויקהל אות ז: נימין, ועי' ציון 287; תוספות השלם שמות שם בשם רבנו שמעיה. </ref>, שבהם מניחים את חוטי השתי<ref>עי' תפא"י שבציון 288.</ref>.
==== רוחבה ====


===חוט זהב===
רוחב הפרוכת שבמשכן, עשר אמות<ref> ברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ד; רש&quot;י שמות כו לב; ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שמות כו לא.</ref>, כמידת רוחב המשכן<ref> ע&quot;ע משכן. רש&quot;י שם; ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים, שרוחב הפרוכת היה יותר מעשר אמות, שלדעתם היתה הפרוכת יוצאת ונכנסת בין העמודים, ומכסה אותם ברוחבם ובעוביים<ref> עי' ציון 193. פנים יפות שמות שם ה בד' הסוברים שכיסו יריעות המשכן את עמודי המסך, ע&quot;ע משכן.</ref>.


חוטי הפרוכת שבמשכן, נחלקו תנאים אם מוסיפים בהם חוט זהב: יש סוברים, שאין מוסיפים חוט זהב<ref>ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד. וצ"ב בדעתה, אם כן הוא אף לסוברים שביריעות המשכן מוסיפים חוט זהב, ע"ע משכן ציון +++, מח' תנאים.  </ref>. ויש סוברים - לסוברים שביריעות המשכן מוסיפים לכל מין חוט זהב<ref>ע"ע הנ"ל. מעשה חושב פ"ג אות ב (ד"ה וחוטה כפול) ומלבי"ם שמות כו לא בד' ילק"ש שלהלן.</ref> - שמוסיפים חוט זהב לכל מין ומין<ref>ילק"ש פקודי רמז תכד.</ref>.
==== עוביה ====


===אורכה===
עוביה של הפרוכת שבמשכן היה טפח<ref> עי' תנחומא ויקהל אות ז; עי' במדב&quot;ר פ&quot;ד אות יג; תוספות השלם שמות כו לא אות ד בשם רבינו שמעיה; רלב&quot;ג שמות כו לא; מעשה חושב פ&quot;ג אות ב ומקדש אהרן פרוכת (טו א) אות ב, ע&quot;פ שקלים פ&quot;ח מ&quot;ה, בפרוכת של בית שני, ועי' ציון 269. ועי' מקדש אהרן שם, מנין למדו כן.</ref>.


אורך הפרוכת שבמשכן, עשר אמות<ref>ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד; רש"י שמות כו לב; ר"א בן הרמב"ם שמות כו לא. ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יט (נדפס אחר פר' פקודי), מה שהביא מס' קדמוניות היהודים.</ref>, כמידת גובה המשכן<ref>ע"ע משכן ציון +++. רש"י שם; ר"א בן הרמב"ם שם.</ref>. ובדעת הסוברים שראש הפרוכת היה כרוך על כלונס<ref>עי' ציון 196.</ref>, יש מן האחרונים שכתבו, שנתמעט מאורכה בכריכה ולא הגיעה עד לארץ<ref>משכיל לדוד שמות שם לא בד' רש"י שם לב: ארכה לרחבו של משכן וכו', שקרוי ארכה לפי שארוך יותר מן הגובה הכרוך על הכלונס. ועי' פנים יפות שמות שם ה, שצידד כן בד' רש"י הנ"ל. ועי' גו"א שמות שם לב ומקדש אהרן פרוכת (טו ב) אות א ואחרונים שבציון 104, שפי' דברי רש"י בע"א.</ref>, ויש שכתבו, שאורך הפרוכת היה יתר על עשר אמות, והוסיפו על אורך הפרוכת להשלים מה שממעטת הכריכה<ref>קול מבשר ח"ב סי' לט בד' רש"י שם. ועי"ש, שמוכח כן לסוברים שהיתה כפופה כגג, עי' ציון 203. ועי"ש, שצידד לשנות הגר' בדברי רש"י, ולדבריו אורך הפרוכת אחת עשרה אמות. </ref>. ויש מן הראשונים שכתב, שאורך הפרוכת היה ארבעים אמה, והיתה נפרסת עשר אמות לגובה העמודים, ועשר אמות לאורך גג קדש הקדשים מעל לארון, ועשר אמות לגובה קרשי המערב, ועשר אמות לאורך קודש הקדשים תחת הארון<ref>עי' מאור האפלה תרומה בשם י"א.</ref>, ולדעתם זהו שנאמר: וסכות על הארון<ref>שמות מ ג.</ref>, וכן: ויסך על הארון<ref>שמות שם כא.</ref>, היינו שהפרוכת פרוסה כגג לארון<ref>מאור האפלה שם. וצ"ב בפירוש דברי הגמ' שבציון 203: ניכוף ביה פורתא, שמשמע שרק מקצתה היא כעין גג.</ref>.
==== הכרובים ====


===רוחבה===
הפרוכת, מצוירים בה &quot;כרובים&quot;<ref> עי' תר' אונקלוס שמות כו לא: צורת כרובין, וכעי&quot;ז בתיב&quot;ע שם; רש&quot;י שמות שם. וע&quot;ע משכן, שבכרובים שביריעות, י&quot;ס שהיו כמה צורות מצד אחד</ref>, שנאמר: יעשה אתה כרבים<ref> שמות שם.</ref>. יש מן הראשונים שכתבו, שהכרובים הם צורות של בריות<ref> רש&quot;י שם. ועי' תוספות השלם שמות כו א אות י בשם ר' שמעיה בד' רש&quot;י, שכרובים היינו צורת כל בריה, אלא שבכרובים שבכפורת וביריעות קבלו שהן בריות מסוימות, ומשמע שבפרוכת לא קבלו ואינו מעכב.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו, שהיו כצורת הכרובים שעל הכפורת*<ref> ע&quot;ע. עי' רבנו מיוחס שמות כו א ולא; עי' באברבנאל שמות שם לא. וע&quot;ע משכן, שי&quot;ס שביריעות היו מצוירות יותר מצורה אחת, וצ&quot;ב אם כן הוא גם בכרובים שבפרוכת.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שהיו בצורת חיה ועוף<ref> יפה מראה לירושלמי שקלים פ&quot;ח ה&quot;ב.</ref>. על מהות הכרובים, שיש סוברים שהיו בצורת חיה ועוף, ויש סוברים שהיו בצורת אדם, ע&quot;ע משכן<ref> ועי' תוספות השלם שמות כו א אות י בשם ר' שמעיה בד' רש&quot;י, שכרובים היינו צורת כל בריה, אלא שבכרובים שבכפורת וביריעות קבלו שהן בריות מסוימות, ומשמע שבפרוכת לא קבלו ואינו מעכב.</ref>. על מנין צורות הכרובים, שיש סוברים שצורה אחת היתה מצוירת מכל צד, ויש סוברים שכמה צורות מצוירות מצד אחד, ע&quot;ע משכן.


רוחב הפרוכת שבמשכן, עשר אמות<ref>ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד; רש"י שמות כו לב; ר"א בן הרמב"ם שמות כו לא.</ref>, כמידת רוחב המשכן<ref>ע"ע משכן ציון +++. רש"י שם; ר"א בן הרמב"ם שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים, שרוחב הפרוכת  היה יותר מעשר אמות, שלדעתם היתה הפרוכת יוצאת ונכנסת בין העמודים, ומכסה אותם ברוחבם ובעוביים<ref>עי' ציון 194. פנים יפות שמות שם ה בד' הסוברים שכיסו יריעות המשכן את עמודי המסך, ע"ע משכן ציון +++.</ref>.
==== עשייתם ====


===עוביה===
הכרובים היו עשויים מעשה חושב, שנאמר: מעשה חשב יעשה אתה כרבים<ref> שמות שם.</ref>. על מהות מעשה חושב, ע&quot;ע משכן. ויש מן האחרונים שכתבו, שבעשיית הכרובים שבפרוכת - שלא ככרובים שביריעות - הכרח היה לחשוב מתחילה כיצד יעשה הציור באופן שלא תהיה הפרוכת נגמרת באמצעו, ולדעתם זהו שאמר הכתוב: מעשה חשב יעשה אתה כרבים<ref> שמות כו לא.</ref>, הקדים מעשה חושב לכרובים<ref> העמק דבר שמות שם א.</ref>.


עוביה של הפרוכת שבמשכן היה טפח<ref>עי' תנחומא ויקהל אות ז; עי' במדב"ר פ"ד אות יג; תוספות השלם שמות כו לא אות ד בשם רבינו שמעיה; רלב"ג שמות כו לא; מעשה חושב פ"ג אות ב ומקדש אהרן פרוכת (טו א) אות ב, ע"פ שקלים פ"ח מ"ה, בפרוכת של בית שני, ועי' ציון 267. ועי' מקדש אהרן שם, מנין למדו כן.</ref>.
==== מקומם על הפרוכת ====


===הכרובים===
הכרובים שעל הפרוכת, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהיה אורכן לרוחב המשכן<ref> נחלת יעקב שמות כו לב ומלבי&quot;ם שם לג בד' רש&quot;י שם לב: ארכה עשר אמות לרחבו של משכן וכו', שלהילוך הצורות קורא אורך. וכעי&quot;ז בבאר בשדה (דאנון) שמות שם לא. ועי' משכיל לדוד שמות שם, שהק' לסוברים שהיא צורת אדם, שראוי שיהיה בקומה זקופה. ועי' אחרונים שבציון 83, שפי' דברי רש&quot;י בע&quot;א.</ref>. ומן האחרונים שכתבו, שהיו מצוירים כנגד מקום הכרובים שעל הארון, כדי שידעו היכן הוא מקום &quot;בין הבדים&quot; שבארון*, שכנגדו מזים על הפרוכת<ref> עי' ציון 58. משך חכמה שמות לו ח.</ref>.


הפרוכת, מצוירים בה "כרובים"<ref>עי' תר' אונקלוס שמות כו לא: צורת כרובין, וכעי"ז בתיב"ע שם; רש"י שמות שם. וע"ע משכן ציון +++, שבכרובים שביריעות, י"ס שהיו כמה צורות מצד אחד </ref>, שנאמר: יעשה אתה כרבים<ref>שמות שם.</ref>. יש מן הראשונים שכתבו, שהכרובים הם צורות של בריות<ref>רש"י שם. ועי' תוספות השלם שמות כו א אות י בשם ר' שמעיה בד' רש"י, שכרובים היינו צורת כל בריה, אלא שבכרובים שבכפורת וביריעות קבלו שהן בריות מסוימות, ומשמע שבפרוכת לא קבלו ואינו מעכב.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו, שהיו כצורת הכרובים שעל הכפורת*<ref>ע"ע. עי' רבנו מיוחס שמות כו א ולא; עי' באברבנאל שמות שם לא. וע"ע משכן ציון +++, שי"ס שביריעות היו מצוירות יותר מצורה אחת, וצ"ב אם כן הוא גם בכרובים שבפרוכת. </ref>. ויש מן האחרונים שכתבו שהיו בצורת חיה ועוף<ref>יפה מראה לירושלמי שקלים פ"ח ה"ב.</ref>. על מהות הכרובים, שיש סוברים שהיו בצורת חיה ועוף, ויש סוברים שהיו בצורת אדם, ע"ע משכן<ref>ציון +++ ואילך. ועי' תוספות השלם שמות כו א אות י בשם ר' שמעיה בד' רש"י, שכרובים היינו צורת כל בריה, אלא שבכרובים שבכפורת וביריעות קבלו שהן בריות מסוימות, ומשמע שבפרוכת לא קבלו ואינו מעכב.</ref>. על מנין צורות הכרובים, שיש סוברים שצורה אחת היתה מצוירת מכל צד, ויש סוברים שכמה צורות מצוירות מצד אחד, ע"ע משכן<ref>ציונים +++.</ref>.
==== מיתרים ====


===עשייתם===
הפרוכת שבמשכן, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם, אם היו בה מיתרים: יש סוברים, שהיו בה מיתרים כדי לקושרה<ref> עי' להלן.</ref>, ולדעתם זהו שנאמר בפרוכת: וכל עבדתו<ref> במדבר ג לא, ועי' ציון 31, שמדבר בפרוכת. קול מבשר ח&quot;ב סי' לט בד' ראב&quot;ע במדבר שם, שהגיה בדבריו: כמסך וכו', והיינו שהפרוכת היא כמסך הפתח שיש לו מיתרים. ועי' העמק דבר במדבר שם, שפי' בע&quot;א.</ref>. מהם סוברים, שהיו מחוברים בשפתה התחתונה של הפרוכת<ref> קול מבשר שם בד' ראב&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, ואף על פי שנתונה תחת היריעות ואין לחוש שתזוז על ידי הרוח, עשו לה קשירה לפי שהיא במקום נעילת דלתות במקדש שהוא דרך כבוד וצניעות<ref> קול מבשר שם. ועי&quot;ש, שנסתפק באופן קשירתם, אם היו קשורים ביתדות שכובדן מכביד את שפולי הפרוכת, או שהיו קשורים בעמודים ובאדנים.</ref>. ומהם סוברים, שהיו מחוברים בשפתה העליונה ושימשו לקושרה לעמודים ולכרוך אותה על הכלונס, לסוברים כן<ref> עי' ציון 195 ואילך. קול מבשר שם בד' רש&quot;י שבציון הנ&quot;ל. ועי&quot;ש, שמוכח כן לדעת הסוברים שהיו כופפים את הפרוכת כעין גג, עי' ציון 202, שאי אפשר לקשור בפרוכת כלפי מטה בלא מיתרים.</ref>. ויש סוברים, שלא היו בה מיתרים<ref> קול מבשר שם בד' ראב&quot;ע שם בשם רבים השתבשו; טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ד, דעת ד&quot;ה שע&quot;ג.</ref>.


הכרובים היו עשויים מעשה חושב, שנאמר: מעשה חשב יעשה אתה כרבים<ref>שמות שם.</ref>. על מהות מעשה חושב, ע"ע משכן<ref>ציונים +++.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שבעשיית הכרובים שבפרוכת - שלא ככרובים שביריעות<ref>ע"ע משכן ציון ++.</ref> - הכרח היה לחשוב מתחילה כיצד יעשה הציור באופן שלא תהיה הפרוכת נגמרת באמצעו, ולדעתם זהו שאמר הכתוב: מעשה חשב יעשה אתה כרבים<ref>שמות כו לא.</ref>, הקדים מעשה חושב לכרובים<ref>העמק דבר שמות שם א.</ref>.
==== עמודי הפרוכת ====


===מקומם על הפרוכת===
הפרוכת שבמשכן היתה תלויה על ארבעה עמודים עשויים מעצי שיטים ומצופים זהב, שנאמר: ונתתה אתה על ארבעה עמודי שטים מצפים זהב<ref> שמות כו לב. וצ&quot;ב, לסוברים שהיו שחלק מן העמודים היו סמוכים לקירות המשכן או זה לזה, עי' ציון 157 ואילך, אם היה אותו צד מצופה זהב.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים בצורתם: יש סוברים, שהיו מרובעים כצורת קרשי המשכן<ref> מעשה חושב פ&quot;ג אות א.</ref>, ויש סוברים שהיו העמודים עגולים<ref> ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שמות שם. וכ&quot;מ בפענח רזא תרומה (ד&quot;ה מבית ומחוץ).</ref>.


הכרובים שעל הפרוכת, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהיה אורכן לרוחב המשכן<ref>נחלת יעקב שמות כו לב ומלבי"ם שם לג בד' רש"י שם לב: ארכה עשר אמות לרחבו של משכן וכו', שלהילוך הצורות קורא אורך. וכעי"ז בבאר בשדה (דאנון) שמות שם לא. ועי' משכיל לדוד שמות שם, שהק' לסוברים שהיא צורת אדם, שראוי שיהיה בקומה זקופה. ועי' אחרונים שבציון 82, שפי' דברי רש"י בע"א.</ref>. ומן האחרונים שכתבו, שהיו מצוירים כנגד מקום הכרובים שעל הארון, כדי שידעו היכן הוא מקום "בין הבדים" שבארון*, שכנגדו מזים על הפרוכת<ref>עי' ציון 52. משך חכמה שמות לו ח.</ref>.
==== עוביים ====


===מיתרים===
עובי העמודים ממערב למזרח היה אמה<ref> תוספות השלם שמות כו א בשם הק' מדרוייאש; רא&quot;ם שמות כו ה; מעשה חושב פ&quot;ג אות א; טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ד, דעת ד&quot;ה שע&quot;ג, ופ&quot;ז שם ד&quot;ה וארבע. ועי' ביאורי מהרא&quot;י תרומה (ד&quot;ה מקבילות הלולאות), שצידד כן. וצ&quot;ב באורך העמודים לד' הסוברים שהיו עגולים, עי' ציון 112.</ref>. ויש שצידדו, שהיה עוביים פחות מאמה<ref> עי' להלן; חכמת המשכן (ו ב). וכעי&quot;ז בנחלת יעקב שמות שם ה.</ref>, כדי שלא ימעטו הרבה מן הקודש<ref> חכמת המשכן שם.</ref>. ומהם שצידדו, שהיה חצי אמה<ref> ביאורי מהרא&quot;י שם.</ref>.


הפרוכת שבמשכן, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם, אם היו בה מיתרים: יש סוברים, שהיו בה מיתרים כדי לקושרה<ref>עי' להלן.</ref>, ולדעתם זהו שנאמר בפרוכת: וכל עבדתו<ref>במדבר ג לא, ועי' ציון 25, שמדבר בפרוכת. קול מבשר ח"ב סי' לט בד' ראב"ע במדבר שם, שהגיה בדבריו: כמסך וכו', והיינו שהפרוכת היא כמסך הפתח שיש לו מיתרים. ועי' העמק דבר במדבר שם, שפי' בע"א. </ref>. מהם סוברים, שהיו מחוברים בשפתה התחתונה של הפרוכת<ref>קול מבשר שם בד' ראב"ע הנ"ל.</ref>, ואף על פי שנתונה תחת היריעות ואין לחוש שתזוז על ידי הרוח, עשו לה קשירה לפי שהיא במקום נעילת דלתות במקדש שהוא דרך כבוד וצניעות<ref>קול מבשר שם. ועי"ש, שנסתפק באופן קשירתם, אם היו קשורים ביתדות שכובדן מכביד את שפולי הפרוכת, או שהיו קשורים בעמודים ובאדנים.</ref>. ומהם סוברים, שהיו מחוברים בשפתה העליונה ושימשו לקושרה לעמודים ולכרוך אותה על הכלונס, לסוברים כן<ref>עי' ציון 196 ואילך. קול מבשר שם בד' רש"י שבציון הנ"ל. ועי"ש, שמוכח כן לדעת הסוברים שהיו כופפים את הפרוכת כעין גג, עי' ציון 203, שאי אפשר לקשור בפרוכת כלפי מטה בלא מיתרים.</ref>. ויש סוברים, שלא היו בה מיתרים<ref>קול מבשר שם בד' ראב"ע שם בשם רבים השתבשו; טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה שע"ג. </ref>.
==== רוחבם ====


===עמודי הפרוכת===
רוחב העמודים מצפון לדרום, נחלקו בו אחרונים: יש שכתבו - לסוברים שהעמודים עשויים כצורת הקרשים<ref> עי' ציון 111.</ref> - שרוחבם היה שלושת רבעי אמה<ref> מעשה חושב פ&quot;ג אות א; מלבי&quot;ם שמות כו לב.</ref>, כרוחב חצי קרש<ref> מעשה חושב שם.</ref>. ויש סוברים, שרוחבם היה צר מאוד כדי שיהיה ניתן להכניס את הארון* - שהוכנס אל קדש הקדשים אחרי הקמת עמודי הפרוכת<ref> עי' שמות מ יח וכא ופנים יפות שמות כו ה ומלבי&quot;ם שמות שם לב וטו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ד, דעת ד&quot;ה שע&quot;ג.</ref> - בין העמודים<ref> פנים יפות שם.</ref>. ויש סוברים שרוחבם היה אמה, כרוחב עמודי המסך<ref> טו&quot;ד שם, ועי&quot;ש, שלמד כן ממידות עמודי פתח החצר, ע&quot;ע משכן. וצ&quot;ב ברוחב העמודים לד' הסוברים שהיו עגולים, עי' ציון 112.</ref>.


הפרוכת שבמשכן היתה תלויה על ארבעה עמודים עשויים מעצי שיטים ומצופים זהב, שנאמר: ונתתה אתה על ארבעה עמודי שטים מצפים זהב<ref>שמות כו לב. וצ"ב, לסוברים שהיו שחלק מן העמודים היו סמוכים לקירות המשכן או זה לזה, עי' ציון 159 ואילך, אם היה אותו צד מצופה זהב.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים בצורתם: יש סוברים, שהיו מרובעים כצורת קרשי המשכן<ref>ע"ע משכן ציון +++. מעשה חושב פ"ג אות א.</ref>,  ויש סוברים שהיו העמודים עגולים<ref>ר"א בן הרמב"ם שמות שם. וכ"מ בפענח רזא תרומה (ד"ה מבית ומחוץ).</ref>.
==== ציפוי הזהב ====


===עוביים===
ציפוי הזהב שעל העמודים, יש מן הראשונים שכתבו, ששיעורו שני ככרות זהב לארבעת העמודים<ref> ראב&quot;ע הקצר שמות לח כו בשם גאון.</ref>. על שיעור ככר, עי' ערכו<ref> ציון 13 ואילך.</ref>. ויש חולקים<ref> ראב&quot;ע שם.</ref>.


עובי העמודים ממערב למזרח היה אמה<ref>תוספות השלם שמות כו א בשם הק' מדרוייאש; רא"ם שמות כו ה; מעשה חושב פ"ג אות א; טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה שע"ג, ופ"ז שם ד"ה וארבע. ועי' ביאורי מהרא"י תרומה (ד"ה מקבילות הלולאות), שצידד כן. וצ"ב באורך העמודים לד' הסוברים שהיו עגולים, עי' ציון 114.</ref>. ויש שצידדו, שהיה עוביים פחות מאמה<ref>עי' להלן; חכמת המשכן (ו ב). וכעי"ז בנחלת יעקב שמות שם ה.</ref>, כדי שלא ימעטו הרבה מן הקודש<ref>חכמת המשכן שם.</ref>. ומהם שצידדו, שהיה חצי אמה<ref>ביאורי מהרא"י שם.</ref>.
==== ראשי העמודים ====


===רוחבם===
ראשי העמודים, נחלקו אחרונים אם היו מצופים זהב: יש סוברים, שהיו מצופים זהב<ref> עי' העמק דבר שמות לו לח; מקדש אהרן פרוכת (טו א).</ref>. ויש סוברים, שלא היו מצופים זהב בראשם, שלדעתם היו ראשי העמודים מכוסים בפרוכת<ref> מהרי&quot;ל דיסקין ויקהל (ד&quot;ה ויעש את הפרוכת) בד' רש&quot;י שבציון 202.</ref>, ולפיכך לא הוצרכו לציפוי<ref> מהרי&quot;ל דיסקין שם.</ref>.


רוחב העמודים מצפון לדרום, נחלקו בו אחרונים: יש שכתבו - לסוברים שהעמודים עשויים כצורת הקרשים<ref>עי' ציון 113.</ref> - שרוחבם היה שלושת רבעי אמה<ref>מעשה חושב פ"ג אות א; מלבי"ם שמות כו לב. </ref>, כרוחב חצי קרש<ref>ע"ע משכן ציון +++. מעשה חושב שם.</ref>. ויש סוברים, שרוחבם היה צר מאוד כדי שיהיה ניתן להכניס את הארון* - שהוכנס אל קדש הקדשים אחרי הקמת עמודי הפרוכת<ref>עי' שמות מ יח וכא ופנים יפות שמות כו ה ומלבי"ם שמות שם לב וטו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה שע"ג.</ref> - בין העמודים<ref>פנים יפות שם.</ref>. ויש סוברים שרוחבם היה אמה, כרוחב עמודי המסך<ref>טו"ד שם, ועי"ש, שלמד כן ממידות עמודי פתח החצר, ע"ע משכן ציון +++. וצ"ב ברוחב העמודים לד' הסוברים שהיו עגולים, עי' ציון 114.</ref>.
==== רגלי העמודים ====


===ציפוי הזהב===
רגלי העמודים הנתונות באדנים<ref> עי' ציון 145 ואילך.</ref>, נחלקו ראשונים ואחרונים בצורתם: יש שכתבו - לסוברים שהיו העמודים עגולים<ref> עי' ציון 112.</ref>  - שהעמודים עצמם נכנסים לתוך האדן ואינם צריכים &quot;ידות&quot; כקרשי המשכן<ref> ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שמות כו לב. וצ&quot;ב, שלדבריו היו האדנים עודפים על העמודים והיתה הפרוכת נוטה באלכסון ולא הגיעה לארץ.</ref>. ויש שנראה מדבריהם, שהיתה חרוצה בתחתיתם כעין יד, באופן שלא יהיו האדנים בולטים חוץ לעמודים<ref> עי' מעשה חושב ומלבי&quot;ם שבציון 118, שמידות העמודים כמידות האדנים.</ref>, כדי לא תהיה הפרוכת נוטה באלכסון ולא תגיע לארץ<ref> מעשה חושב פ&quot;ג אות א; מלבי&quot;ם שמות כו לב.</ref>, שמא יביטו הכהנים בקדש הקדשים מן החרך שתחת הפרוכת<ref> מעשה חושב שם.</ref>. ויש שכתבו, שרגלי העמודים היו חדים בתחתיתם כדי להכנס באדנים<ref> אברבנאל שמות כו לא.</ref>.


ציפוי הזהב שעל העמודים, יש מן הראשונים שכתבו, ששיעורו שני ככרות זהב לארבעת העמודים<ref>ראב"ע הקצר שמות לח כו בשם גאון.</ref>. על שיעור ככר, עי' ערכו<ref>ציון 13 ואילך.</ref>. ויש חולקים<ref>ראב"ע שם.</ref>.
==== ווי העמודים ====


===ראשי העמודים===
העמודים, היו קבועים בהם - בראשם<ref> רלב&quot;ג שמות כו לא; אברבנאל שמות שם. ועי' טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ד, דעת ד&quot;ה ותולה, שנסתפק אם היו ממש בראש העמוד, או נמוכים מעט.</ref>, בצד שכלפי הפרוכת<ref> עי' ציון 140.</ref> - ווים ‏של זהב שראשם כפוף כלפי מעלה<ref> עי' ראשונים להלן; רש&quot;י שמות שם: אונקליות, וכעי&quot;ז בתר' ירושלמי שם; עי' רלב&quot;ג שם: יתדות עקומים; עי' פסי&quot;ז שמות שם; מעשה חושב פ&quot;ג אות א. ועי' רשב&quot;ם שם: כעין מזלג.</ref>, כעין אות ו* הפוכה<ref> עי' ראב&quot;ע שמות שם; ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שם.</ref>, שעל ידיהם היו תולים את הפרוכת<ref> עי' להלן ציון 195 ואילך.</ref>, שנאמר: וויהם זהב<ref> שמות כו לב.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שהווים היו עשויים כסף, ומה שנאמר בהם שהיו מזהב הוא לפי שראשיהם היו מצופים בזהב<ref> מאיר נתיבים ח&quot;א סי' עה בד' זהר פקודי (רכז א); מקדש אהרן פרוכת (טו א).</ref>.


ראשי העמודים, נחלקו אחרונים אם היו מצופים זהב: יש סוברים, שהיו מצופים זהב<ref>עי' העמק דבר שמות לו לח; מקדש אהרן פרוכת (טו א). </ref>. ויש סוברים, שלא היו מצופים זהב בראשם, שלדעתם היו ראשי העמודים מכוסים בפרוכת<ref>מהרי"ל דיסקין ויקהל (ד"ה ויעש את הפרוכת) בד' רש"י שבציון 203.</ref>, ולפיכך לא הוצרכו לציפוי<ref>מהרי"ל דיסקין שם.</ref>.
==== כדרך גדילתם ====


===רגלי העמודים===
העמודים היו עומדים כדרך גדילתם מן הקרקע<ref> ברייתא סוכה מה ב ורש&quot;י שם ד&quot;ה כל המצות.</ref>, היינו העליון למעלה והתחתון למטה<ref> עי' ר&quot;ח סוכה שם: העיקר למטה והצמח למעלה; רש&quot;י יומא וסוכה שם ד&quot;ה דרך גדילתן.</ref>.


רגלי העמודים הנתונות באדנים<ref>עי' ציון 147 ואילך.</ref>, נחלקו ראשונים ואחרונים בצורתם: יש שכתבו - לסוברים שהיו העמודים עגולים<ref>עי' ציון 114.</ref> - שהעמודים עצמם נכנסים לתוך האדן ואינם צריכים "ידות" כקרשי המשכן<ref>ר"א בן הרמב"ם שמות כו לב. וצ"ב, שלדבריו היו האדנים עודפים על העמודים והיתה הפרוכת נוטה באלכסון ולא הגיעה לארץ.  </ref>. ויש שנראה מדבריהם, שהיתה חרוצה בתחתיתם כעין יד, באופן שלא יהיו האדנים בולטים חוץ לעמודים<ref>עי' מעשה חושב ומלבי"ם שבציון 120, שמידות העמודים כמידות האדנים. </ref>, כדי לא תהיה הפרוכת נוטה באלכסון ולא תגיע לארץ<ref>מעשה חושב פ"ג אות א; מלבי"ם שמות כו לב.</ref>, שמא יביטו הכהנים בקדש הקדשים מן החרך שתחת הפרוכת<ref>מעשה חושב שם.</ref>. ויש שכתבו, שרגלי העמודים היו חדים בתחתיתם כדי להכנס באדנים<ref>אברבנאל שמות כו לא.</ref>.
==== האדנים ====


===ווי העמודים===
עמודי הפרוכת היו נתונים בתוך אדני כסף, שנאמר: על ארבעה אדני כסף<ref> שמות כו לב.</ref>, שנוצקו ממטבעות מחצית השקל אותן תרמו בני ישראל<ref> שמות ל יג.</ref>, שנאמר: וכסף פקודי העדה מאת ככר וכו' בקע לגלגלת מחצית השקל וכו' לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת<ref> שמות לח כה-כז.</ref>. ובטעם שלא נעשו האדנים מזהב או מנחושת, יש מן האחרונים שכתבו, שהכסף חזק יותר מן הזהב, ומפני כבוד המקום שהיה סמוך לקדש-הקדשים* לא נעשו מנחושת<ref> אברבנאל שמות כו לא.</ref>.


העמודים, היו קבועים בהם - בראשם<ref>רלב"ג שמות כו לא; אברבנאל שמות שם. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה ותולה, שנסתפק אם היו ממש בראש העמוד, או נמוכים מעט. </ref>, בצד שכלפי הפרוכת<ref>עי' ציון 142.</ref> - ווים ‏של זהב שראשם כפוף כלפי מעלה<ref>עי' ראשונים להלן; רש"י שמות שם: אונקליות, וכעי"ז בתר' ירושלמי שם; עי' רלב"ג שם: יתדות עקומים; עי' פסי"ז שמות שם; מעשה חושב פ"ג אות א. ועי' רשב"ם שם: כעין מזלג.  </ref>, כעין אות ו* הפוכה<ref>עי' ראב"ע שמות שם; ר"א בן הרמב"ם שם. </ref>, שעל ידיהם היו תולים את הפרוכת<ref>עי' להלן ציון 196 ואילך.</ref>, שנאמר: וויהם זהב<ref>שמות כו לב.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שהווים היו עשויים כסף, ומה שנאמר בהם שהיו מזהב הוא לפי שראשיהם היו מצופים בזהב<ref>מאיר נתיבים ח"א סי' עה בד' זהר פקודי (רכז א); מקדש אהרן פרוכת (טו א).</ref>.
==== צורתם ====


===כדרך גדילתם===
אדני העמודים, יש מן האחרונים שכתבו - לסוברים שהיו העמודים עשויים כצורת הקרשים<ref> עי' ציון 111.</ref> - שהיו שווים בצורתם לאדני הקרשים<ref> ע&quot;ע משכן. מעשה חושב פ&quot;ג אות א; עי' מלבי&quot;ם שלהלן. ועי' מעשה חושב שם, שהוכיח כן ממה שכלל הכתוב אדני הקרשים ואדני העמודים במשקל ובמנין אחד, עי' ציון 147.</ref>, אורכם אמה ורוחבם שלושת רבעי אמה<ref> ע&quot;ע משכן. מעשה חושב שם; מלבי&quot;ם שמות כו לב. וצ&quot;ב בד' הסוברים שהיו העמודים עגולים, עי' ציון 112, אם חולקים אף בצורת האדנים ובמידתם.</ref>, ומונחים כנגד אדני הקרשים שבמערב אורכם לאורך המשכן ורוחבם לרוחב המשכן<ref> מעשה חושב שם.</ref>. ומן האחרונים שכתבו, שהאדנים היו חדים בתחתיתם ונעוצים בארץ<ref> אברבנאל שם.</ref>.


העמודים היו עומדים כדרך גדילתם מן הקרקע<ref>ברייתא סוכה מה ב ורש"י שם ד"ה כל המצות.</ref>, היינו העליון למעלה והתחתון למטה<ref>עי' ר"ח סוכה שם: העיקר למטה והצמח למעלה; רש"י יומא וסוכה שם ד"ה דרך גדילתן.</ref>.
==== מקום העמודים ממזרח למערב ====


===האדנים===
מקום עמודי הפרוכת ממזרח למערב, היה במרחק עשר אמות מקיר המשכן המערבי<ref> עי' תוס' השלם שמות שם א בשם הק' מדרוייאש ופנים יפות שמות כו ה בד' הסוברים שכיסו יריעות המשכן את עמודי פתח המשכן, ע&quot;ע משכן; מעשה חושב פ&quot;ג אות א.</ref>, חוץ לקדש-הקדשים*<ref> ע&quot;ע קדש הקדשים, שאורכו עשר אמות. מעשה חושב שם; פנים יפות שם.</ref>. ויש מן הראשונים שמצדד, שהיו נתונים בתוך האמה העשירית מן הקיר המערבי<ref> חזקוני שמות שם ה. ועי' אברבנאל שבציון 171, שנסתפק.</ref>.


עמודי הפרוכת היו נתונים בתוך אדני כסף, שנאמר: על ארבעה אדני כסף<ref>שמות כו לב.</ref>, שנוצקו ממטבעות מחצית השקל אותן תרמו בני ישראל<ref>שמות ל יג.</ref>, שנאמר: וכסף פקודי העדה מאת ככר וכו' בקע לגלגלת מחצית השקל וכו' לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת<ref>שמות לח כה-כז.</ref>. ובטעם שלא נעשו האדנים מזהב או מנחושת, יש מן האחרונים שכתבו, שהכסף חזק יותר מן הזהב, ומפני כבוד המקום שהיה סמוך לקדש-הקדשים* לא נעשו מנחושת<ref>אברבנאל שמות כו לא.</ref>.
==== מקום עמודים מצפון לדרום ====


===צורתם ===
מקום העמודים מצפון לדרום, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, ‏ששני עמודים היו סמוכים לקיר המשכן הצפוני ושנים סמוכים לקיר הדרומי יחד בצפון ‏וביניהם חלל ‏פנוי<ref> ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שמות כו לב. ועי&quot;ש: ולא אכלו מן החלל הפנוי של המשכן וכו' אלא כנגד רוחב האדנים בלבד, שמשמע שהיו העמודים צמודים זה לזה ולקיר.</ref>. ב) ויש סוברים, ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן האחד בצפון והשני בדרום ושני עמודים נתונים ביניהם באופן שהיו ארבעת העמודים מרוחקים זה מזה מרחק שווה<ref> מעשה חושב פ&quot;ג אות א; פנים יפות שמות כו ה. ועי' חכמת המשכן שלהלן.</ref>, ומהם שכתבו - לסוברים שרוחב העמוד שלושת רבעי אמה<ref> עי' ציון 118.</ref>  - שהיו רחוקים זה מזה שתי אמות ושליש אמה<ref> מעשה חושב שם. ועי' חכמת המשכן (ז א), שהיה בין עמוד לעמוד רווח שלוש אמות ושליש עם רוחב העמוד, ולדבריו בין שני העמודים האמצעיים היה רווח קטן יותר. וצ&quot;ב לדעתם, כיצד הכניסו את הארון בין העמודים, עי' ציון 120.</ref>. ג) ויש סוברים,‏ ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן בצפון ובדרום, ושני עמודים סמוכים להם האחד מרוחק מעט מן העמוד שבצפון והשני מרוחק מעט מן העמוד שבדרום, כדי שיהיה ניתן להכניס את הארון* - שהוכנס אל קדש הקדשים אחרי הקמת עמודי הפרוכת<ref> עי' ציון 120.</ref> - בין העמודים האמצעיים<ref> מלבי&quot;ם שמות כו לב.</ref>. ד) ויש סוברים, ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן בצפון ובדרום, ושני עמודים היו נתונים באמצע רוחב המשכן סמוכים זה לזה כקרש אחד, וביניהם לעמודים הקיצוניים שני חללים של שלוש אמות ומחצה כדי שיוכלו להכניס הארון<ref> עי' לעיל. מקדש אהרן פרוכת (טו א).</ref>. ה) ויש סוברים, שאחד העמודים שבצדי הפרוכת סמוך לקיר המשכן ובמרחק אמה ממנו נתון עמוד נוסף, והעמוד שבצדה השני של הפרוכת היה נתון במרחק אמה מן הקיר ושם היה הפתח דרכו נכנסים לקודש הקדשים, ובמרחק אמה ממנו נתון עמוד נוסף<ref> טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ז, דעת ד&quot;ה וארבע.</ref>, ונמצא שבין שני העמודים האמצעיים – לסוברים שרוחב העמודים אמה<ref> עי' ציון 122.</ref> - היה מרחק של שלוש אמות<ref> טו&quot;ד שם. ולדבריו מיושב כיצד הכניסו הארון לקה&quot;ק אחר הקמת העמודים, עי' ציון 120.</ref>.


אדני העמודים, יש מן האחרונים שכתבו - לסוברים שהיו העמודים עשויים כצורת הקרשים<ref>עי' ציון 113.</ref> - שהיו שווים בצורתם לאדני הקרשים<ref>ע"ע משכן ציון +++. מעשה חושב פ"ג אות א; עי' מלבי"ם שלהלן. ועי' מעשה חושב שם, שהוכיח כן ממה שכלל הכתוב אדני הקרשים ואדני העמודים במשקל ובמנין אחד, עי' ציון 149. </ref>, אורכם אמה ורוחבם שלושת רבעי אמה<ref>ע"ע משכן ציון +++. מעשה חושב שם; מלבי"ם שמות כו לב. וצ"ב בד' הסוברים שהיו העמודים עגולים, עי' ציון 114, אם חולקים אף בצורת האדנים ובמידתם.</ref>, ומונחים כנגד אדני הקרשים שבמערב אורכם לאורך המשכן ורוחבם לרוחב המשכן<ref>מעשה חושב שם.</ref>. ומן האחרונים שכתבו, שהאדנים היו חדים בתחתיתם ונעוצים בארץ<ref>אברבנאל שם.</ref>.
==== מקום הפרוכת ====


===מקום העמודים ממזרח למערב===
הפרוכת שבמשכן נתונה תחת הקרסים שביריעות המכסות את המשכן<ref> ע&quot;ע משכן.</ref>, שנאמר: ונתתה את הפרכת תחת הקרסים<ref> שמות כו לג.</ref>. ונחלקו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם במקומה: א) יש סוברים, שפרוסה בשליש המשכן, ממנה ולפנים עשר אמות וממנה לחוץ עשרים אמות<ref> ברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ד; ברייתא דמ&quot;ט מידות הי&quot;ב והי&quot;ד; ילק&quot;ש תרומה רמז תכב; פסי&quot;ז שמות כו לג; רש&quot;י שמות כו ה; רשב&quot;ם שמות שם לג; ר&quot;א בן הרמב&quot;ם שמות שם לג; אברבנאל שמות שם לא; ר&quot;י בכור שור שמות שם לג; מעשה חושב פ&quot;ג אות א.</ref>, לסוברים שהעמודים נתונים באמה האחת עשרה מן המערב<ref> ציון 154.</ref>, תלויה ממערב לעמודים<ref> חזקוני שמות שם ה; מעשה חושב שם. ועי' אברבנאל שם, שנסתפק.</ref>, ולסוברים שמקומם באמה העשירית מן המערב<ref> עי' ציון 156.</ref>, תלויה ממזרח לעמודים<ref> חזקוני שם.</ref>. לסוברים שלא כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך<ref> ע&quot;ע משכן, מח' תנאים.</ref>, מה שנאמר: תחת הקרסים<ref> שמות שם לג.</ref>, היינו שנתונה הפרוכת תחת קרסי הזהב המחברים את יריעות המשכן התחתונות, שאף הם נתונים לדעתם עשר אמות מן הקיר המערבי<ref> ע&quot;ע משכן. פסי&quot;ז שם; רש&quot;י שם; אברבנאל שם; טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, בטעם, ופ&quot;ב דעת ד&quot;ה הרי ארבעים.</ref>. ולסוברים שכיסו יריעות המשכן את עמודי המסך<ref> ע&quot;ע משכן, מח' תנאים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, שמה שנאמר: תחת הקרסים<ref> שמות שם.</ref>, היינו שהקצה המזרחי של העמודים - שעוביים אמה, לסוברים כן<ref> עי' ציון 113.</ref> - נתון תחת קרסי הזהב שנתונים לדעתם אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי<ref> עי' רש&quot;י שם.</ref>, ונחשב הדבר שהפרוכת תלויה מתחת לקרסים<ref> תוס' השלם שמות כו א בשם הק' מדרוייאש.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שמה שנאמר: תחת הקרסים<ref> שמות שם לג.</ref>, היינו שנתונה הפרוכת תחת קרסי הנחושת המחברים את יריעות העיזים שהיו נתונים במרחק עשר אמות מהקיר המערבי<ref> ע&quot;ע משכן. מקדש אהרן פרוכת (טו א); ביאור ר&quot;ח קניבסקי לברייתא דמ&quot;ט מדות הי&quot;ב.</ref>. ב) ויש סוברים, שפרוסה הפרוכת במרחק אחת עשרה אמות מקיר המשכן המערבי ותלויה ממזרח לעמודים<ref> חזקוני וריב&quot;א שמות שם בשם יש מיישבים וביאורי מהרא&quot;י תרומה (ד&quot;ה מקבילות הלולאות) שמות שם ה, בתי' שני, ודברי דוד שמות שם ופנים יפות שם, בתי' שני, ומלבי&quot;ם שמות שם ו, בד' תנאים שלהלן. ועי' רא&quot;ם שמות שם, שצידד כן. ועי' גו&quot;א שמות שם, שדחה. ועי' מלבי&quot;ם, שלדבריו האמה שבין העמודים קדושה בקדושת קה&quot;ק, ועי' פנים יפות שם, שצידד שאינו קדוש בקדושת קה&quot;ק.</ref>, ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים<ref> שמות שם.</ref>, היינו תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן הרחוקים כשיעור זה מן הקיר המערבי, שלדעה זו כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך<ref> ע&quot;ע משכן, מח' תנאים. ראשונים ואחרונים הנ&quot;ל.</ref>. ג) ויש סוברים, שפרוסה הפרוכת במרחק עשר אמות ומחצה מקיר המשכן המערבי ותלויה ממזרח לעמודים<ref> ביאורי מהרא&quot;י שם, בתי' ראשון, בד' תנאים שלהלן.</ref>, ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים<ref> שמות שם.</ref>, היינו תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן הנתונים אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי, שלדעתם כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך<ref> ע&quot;ע משכן, מח' תנאים.</ref>, שלפי שהפרוכת והקרסים נתונים באותה אמה חשובה הפרוכת כנתונה תחתם<ref> ביאורי מהרא&quot;י שם.</ref>. ד) ויש סוברים, שהיתה הפרוכת תלויה ממזרח לעמודים במרחק אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי ונכנסת בין העמודים לכסות את עוביים ונמשכת עד לצידם המערבי מרחק עשר אמות מהקיר המערבי - לסוברים שעובי העמודים אמה<ref> עי' ציון 113.</ref> - ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים<ref> שמות שם.</ref>, היינו שחלקה המזרחי של הפרוכת נתון תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן, הנתונים לדעה זו אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי, שלדעתם כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך<ref> ע&quot;ע משכן, מח' תנאים. פנים יפות שמות שם ה, בתי' ראשון, בד' תנאים הנ&quot;ל. ועי' ציון 91, באורך הפרוכת לדעה זו.</ref>.


מקום עמודי הפרוכת ממזרח למערב, היה במרחק עשר אמות מקיר המשכן המערבי<ref>עי' תוס' השלם שמות שם א בשם הק' מדרוייאש ופנים יפות שמות כו ה בד' הסוברים שכיסו יריעות המשכן את עמודי פתח המשכן, ע"ע משכן ציון +++.; מעשה חושב פ"ג אות א. </ref>, חוץ לקדש-הקדשים*<ref>ע"ע קדש הקדשים, שאורכו עשר אמות. מעשה חושב שם; פנים יפות שם.</ref>. ויש מן הראשונים שמצדד, שהיו נתונים בתוך האמה העשירית מן הקיר המערבי<ref>חזקוני שמות שם ה. ועי' אברבנאל שבציון 172, שנסתפק.</ref>.
==== אופן תליית הפרוכת ====


===מקום עמודים מצפון לדרום===
הפרוכת שבמשכן, נחלקו ראשונים ואחרונים באופן תלייתה: א) יש סוברים, ‏שראש הפרוכת כרוך - על ידי מיתרים, לסוברים כן<ref> קול מבשר שבציון 108. ועי' טו&quot;ד שבציון 109, שלא היו בפרוכת מיתרים.</ref> - על כלונס<ref> רש״י שמות כו לב; עי' רבנו מיוחס שמות שם: קונטוס; עי' חזקוני שמות שם; רלב&quot;ג שמות שם לא-לה: מוט; חכמת המשכן (ו א). ועי' מעשה חושב פ&quot;ג אות ב ופי' מהרז&quot;ו לבמדב&quot;ר פ&quot;ד אות יג, שתמהו מנין שהיה שם כלונס, ועי' טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ד, דעת ד&quot;ה ותולה, שאפשר שמקורו בגמ' סוכה שבציון 202, שכפוף כעין גג, והיינו ע&quot;י הכלונס.</ref>, הנתון על גבי הווים<ref> רש&quot;י שם; רבנו מיוחס שם. ועי' באר מים חיים שמות שם בד' רש&quot;י הנ&quot;ל, שהיה הכלונס תלוי בווים ע&quot;י טבעות, וצ&quot;ב, של&quot;מ כן בל' רש&quot;י.</ref>, ולדעתם היו כופלים את הפרוכת על גבי הכלונס בארבעה מקומות הקרויים &quot;תוברים&quot; והווים היו נתונים ביניהם<ref> טו&quot;ד שם בשם הרג&quot;ן, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן שם. וכעי&quot;ז בפיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם כלים פכ&quot;ה מ&quot;א.</ref>. ומהם סוברים, שקצות הכלונס היו מונחים על הכתלים הדרומי והצפוני של המשכן<ref> חזקוני שם בשם י&quot;מ. וכעי&quot;ז בר&quot;י בכור שור שמות שם לא. ועי' חזקוני שם שהק', שלדבריהם אין צורך בעמודים כלל, ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יט (נדפס אחר פר' פקודי).</ref>. ב) ויש סוברים, שהפרוכת עצמה היתה תלויה בווי העמודים<ref> מעשה חושב שם ופי' מהרז&quot;ו שם וקול מבשר ח&quot;ב סי' לט וטו&quot;ד שם, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן שם: ותולה אותה באונקלאות, שמשמע הפרוכת עצמה; פי' מהרז&quot;ו שם, בפי' במדב&quot;ר שבציון 201; מלבי&quot;ם שמות כו לב. ועי' טו&quot;ד, שאפשר שסוברת הברייתא הנ&quot;ל כדעה שבציון 206, שדרש הכתוב שמות שם בע&quot;א.</ref>. מהם שכתבו, שהיתה תלויה על ידי לולאות הנקראות &quot;תוברים&quot;<ref> פי' מהרז&quot;ו ומלבי&quot;ם שם וקול מבשר שם, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן שם. וכעי&quot;ז בערוך ע' תבר ור&quot;ש כלים שם בשם גאון ורע&quot;ב שם. ועי' פסי&quot;ז שמות שם: שיכנס החבל בראשן של ווים וקשר אותו החבל שתולין בו הפרכת.</ref>, ומהם שכתבו, שהיתה תלויה על ידי טבעות כעין הקרסים שביריעות המשכן הנקראות &quot;קורקסים&quot;<ref> פי' מהרז&quot;ו שם, בפי' במדב&quot;ר שם: קורקסין. ועי&quot;ש, שצידד שהיו בפרוכת גם לולאות וגם קרסים.</ref>.


מקום העמודים מצפון לדרום, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, ‏ששני עמודים היו סמוכים לקיר המשכן הצפוני ושנים סמוכים לקיר הדרומי יחד בצפון ‏וביניהם חלל ‏פנוי<ref>ר"א בן הרמב"ם שמות כו לב. ועי"ש: ולא אכלו מן החלל הפנוי של המשכן וכו' אלא כנגד רוחב האדנים בלבד, שמשמע שהיו העמודים צמודים זה לזה ולקיר.</ref>. ב) ויש סוברים, ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן האחד בצפון והשני בדרום ושני עמודים נתונים ביניהם באופן שהיו ארבעת העמודים מרוחקים זה מזה מרחק שווה<ref>מעשה חושב פ"ג אות א; פנים יפות שמות כו ה. ועי' חכמת המשכן שלהלן.</ref>, ומהם שכתבו - לסוברים שרוחב העמוד שלושת רבעי אמה<ref>עי' ציון 120.</ref> - שהיו רחוקים זה מזה שתי אמות ושליש אמה<ref>מעשה חושב שם. ועי' חכמת המשכן (ז א), שהיה בין עמוד לעמוד רווח שלוש אמות ושליש עם רוחב העמוד, ולדבריו בין שני העמודים האמצעיים היה רווח קטן יותר. וצ"ב לדעתם, כיצד הכניסו את הארון בין העמודים, עי' ציון 122.</ref>. ג) ויש סוברים,‏ ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן בצפון ובדרום, ושני עמודים סמוכים להם האחד מרוחק מעט מן העמוד שבצפון והשני מרוחק מעט מן העמוד שבדרום, כדי שיהיה ניתן להכניס את הארון* - שהוכנס אל קדש הקדשים אחרי הקמת עמודי הפרוכת<ref>עי' ציון 122.</ref> - בין העמודים האמצעיים<ref>מלבי"ם שמות כו לב.</ref>. ד) ויש סוברים, ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן בצפון ובדרום, ושני עמודים היו נתונים באמצע רוחב המשכן סמוכים זה לזה כקרש אחד, וביניהם לעמודים הקיצוניים שני חללים של שלוש אמות ומחצה כדי שיוכלו להכניס הארון<ref>עי' לעיל. מקדש אהרן פרוכת (טו א). </ref>. ה) ויש סוברים, שאחד העמודים שבצדי הפרוכת סמוך לקיר המשכן ובמרחק אמה ממנו נתון עמוד נוסף, והעמוד שבצדה השני של הפרוכת היה נתון במרחק אמה מן הקיר ושם היה הפתח דרכו נכנסים לקודש הקדשים, ובמרחק אמה ממנו נתון עמוד נוסף<ref>טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ז, דעת ד"ה וארבע.</ref>, ונמצא שבין שני העמודים האמצעיים – לסוברים שרוחב העמודים אמה<ref>עי' ציון 124.</ref> - היה מרחק של שלוש אמות<ref>טו"ד שם. ולדבריו מיושב כיצד הכניסו הארון לקה"ק אחר הקמת העמודים, עי' ציון 122.</ref>.
==== כעין גג ====


===מקום הפרוכת===
ראש הפרוכת, נחלקו תנאים בצורתו: חכמים סוברים, שהפרוכת היתה כפופה מעט בראשה כעין גג<ref> ר&quot;י בר שלמיה בשם אביי סוכה ז ב: ההוא דניכוף ביה פורתא, ורש&quot;י שם ד&quot;ה ליכוף. ועי' ציון 127. ועי' קול מבשר שבציון 108. ועי' טו&quot;ד שבציון 195. ועי' ציון 88.</ref> ומסככת על הארון*<ref> תוס' ביצה יד א ד&quot;ה מפני וחולין צ ב ד&quot;ה שלש; פי' הרא&quot;ש תמיד כט ב. ועי' בגדי כהונה לרמ&quot;ל שחור אמה טרקסין ופרוכת אות ט, שצידד לסוברים שהיתה הפרוכת פרוסה ממזרח לעמודים, עי' ציונים 173, 184, 187, שכיסתה הפרוכת את אמת עובי העמודים כעין גג.</ref>, ולדעתם זהו שאמר הכתוב: וסכת על הארן את הפרכת<ref> שמות מ ג.</ref>, לשון סכך<ref> עי' סוכה שם.</ref>. ור' יאשיה ורבי סוברים, שלא היתה הפרוכת כפופה בראשה<ref> עי' סוכה שם ומנחות צח א ורש&quot;י שם ד&quot;ה פרוכת.</ref>, שלדעתם הלשון &quot;וסכת&quot; משמעו מחיצה<ref> עי' סוכה שם; רש&quot;י מנחות שם.</ref>.


הפרוכת שבמשכן נתונה תחת הקרסים שביריעות המכסות את המשכן<ref>ע"ע משכן ציון +++.</ref>, שנאמר: ונתתה את הפרכת תחת הקרסים<ref>שמות כו לג.</ref>. ונחלקו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם במקומה: א) יש סוברים, שפרוסה בשליש המשכן, ממנה ולפנים עשר אמות וממנה לחוץ עשרים אמות<ref>ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד; ברייתא דמ"ט מידות הי"ב והי"ד; ילק"ש תרומה רמז תכב; פסי"ז שמות כו לג; רש"י שמות כו ה; רשב"ם שמות שם לג; ר"א בן הרמב"ם שמות שם לג; אברבנאל שמות שם לא; ר"י בכור שור שמות שם לג; מעשה חושב פ"ג אות א.</ref>, לסוברים שהעמודים נתונים באמה האחת עשרה מן המערב<ref>ציון 156.</ref>, תלויה ממערב לעמודים<ref>חזקוני שמות שם ה; מעשה חושב שם. ועי' אברבנאל שם, שנסתפק.</ref>, ולסוברים שמקומם באמה העשירית מן המערב<ref>עי' ציון 158.</ref>, תלויה ממזרח לעמודים<ref>חזקוני שם.</ref>. לסוברים שלא כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך<ref>ע"ע משכן ציון +++, מח' תנאים.</ref>, מה שנאמר: תחת הקרסים<ref>שמות שם לג.</ref>, היינו שנתונה הפרוכת תחת קרסי הזהב המחברים את יריעות המשכן התחתונות, שאף הם נתונים לדעתם עשר אמות מן הקיר המערבי<ref>ע"ע משכן +++. פסי"ז שם; רש"י שם; אברבנאל שם; טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, בטעם, ופ"ב דעת ד"ה הרי ארבעים.</ref>. ולסוברים שכיסו יריעות המשכן את עמודי המסך<ref>ע"ע משכן ציון +++, מח' תנאים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, שמה שנאמר: תחת הקרסים<ref>שמות שם.</ref>, היינו שהקצה המזרחי של העמודים - שעוביים אמה, לסוברים כן<ref>עי' ציון 115.</ref> - נתון תחת קרסי הזהב שנתונים לדעתם אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי<ref>עי' רש"י שם.</ref>, ונחשב הדבר שהפרוכת תלויה מתחת לקרסים<ref>תוס' השלם שמות כו א בשם הק' מדרוייאש.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שמה שנאמר: תחת הקרסים<ref>שמות שם לג.</ref>, היינו שנתונה הפרוכת תחת קרסי הנחושת המחברים את יריעות העיזים שהיו נתונים במרחק עשר אמות מהקיר המערבי<ref>ע"ע משכן ציון +++. מקדש אהרן פרוכת (טו א); ביאור ר"ח קניבסקי לברייתא דמ"ט מדות הי"ב.</ref>. ב) ויש סוברים, שפרוסה הפרוכת במרחק אחת עשרה אמות מקיר המשכן המערבי ותלויה ממזרח לעמודים<ref>חזקוני וריב"א שמות שם בשם יש מיישבים וביאורי מהרא"י תרומה (ד"ה מקבילות הלולאות) שמות שם ה, בתי' שני, ודברי דוד שמות שם ופנים יפות שם, בתי' שני, ומלבי"ם שמות שם ו, בד' תנאים שלהלן. ועי' רא"ם שמות שם, שצידד כן. ועי' גו"א שמות שם, שדחה. ועי' מלבי"ם, שלדבריו האמה שבין העמודים קדושה בקדושת קה"ק, ועי' פנים יפות שם, שצידד שאינו קדוש בקדושת קה"ק.</ref>, ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים<ref>שמות שם. </ref>, היינו תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן הרחוקים כשיעור זה מן הקיר המערבי, שלדעה זו כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך<ref>ע"ע משכן ציון +++, מח' תנאים. ראשונים ואחרונים הנ"ל.</ref>. ג) ויש סוברים, שפרוסה הפרוכת במרחק עשר אמות ומחצה מקיר המשכן המערבי ותלויה ממזרח לעמודים<ref>ביאורי מהרא"י שם, בתי' ראשון, בד' תנאים שלהלן.</ref>, ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים<ref>שמות שם. </ref>, היינו תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן הנתונים אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי, שלדעתם כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך<ref>ע"ע משכן ציון +++, מח' תנאים.</ref>, שלפי שהפרוכת והקרסים נתונים באותה אמה חשובה הפרוכת כנתונה תחתם<ref>ביאורי מהרא"י שם.</ref>. ד) ויש סוברים, שהיתה הפרוכת תלויה ממזרח לעמודים במרחק אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי ונכנסת בין העמודים לכסות את עוביים ונמשכת עד לצידם המערבי מרחק עשר אמות מהקיר המערבי - לסוברים שעובי העמודים אמה<ref>עי' ציון 115.</ref> - ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים<ref>שמות שם.</ref>, היינו שחלקה המזרחי של הפרוכת נתון תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן, הנתונים לדעה זו אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי, שלדעתם כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך<ref>ע"ע משכן ציון +++, מח' תנאים. פנים יפות שמות שם ה, בתי' ראשון, בד' תנאים הנ"ל. ועי' ציון 90, באורך הפרוכת לדעה זו.</ref>.
== '''בבית המקדש הראשון''' ==


===אופן תליית הפרוכת===
בבית המקדש הראשון, היה כותל בעובי אמה מבדיל בין ההיכל* לקדש-הקדשים* - במקום הפרוכת שבמשכן<ref> ר&quot;ח יומא נא ב; רש&quot;י מנחות צח א ד&quot;ה בפרוכת.</ref> - ונקרא בלשון חכמים אמה-טרקסין*<ref> ברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ז; ילק&quot;ש שמות רמז שסו; יומא שם ורש&quot;י שם ד&quot;ה אמה; ב&quot;ב ג א; ר&quot;ח יומא שם; פסי&quot;ז ויקהל לז א; רש&quot;י מנחות שם; פיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם יומא פ&quot;ה מ&quot;א ומידות פ&quot;ד מ&quot;ז; רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ד ה&quot;ב.</ref>. על כותל זה ושמותיו, ע&quot;ע אמה טרקסין<ref> ציון 3 ואילך.</ref>. על מקומו של כותל זה, שיש סוברים שאינו בכלל מידות ההיכל ולא בכלל מידות קודש הקדשים, והיה צדו המערבי רחוק עשרים אמה מן המערב וצדו המזרחי רחוק ארבעים אמה מן המזרח, ויש סוברים שנסתפקו חכמים אם היה כותל זה מכלל מידות ההיכל והיה רחוק עשרים אמה מן המערב ושלושים ותשע אמות ממזרח, או שהיה בכלל מידות קודש הקדשים והיה רחוק תשע עשרה אמות ממערב וארבעים אמות ממזרח, ע&quot;ע הנ&quot;ל<ref> ציון 27 ואילך.</ref>. באמצעו של הכותל<ref> רש&quot;י יומא נד א ד&quot;ה ויוצאין ומנחות צח א ד&quot;ה ובולטין; תו&quot;י יומא שם; מאירי יומא שם. ועי' ציון 213, שהיה הפתח כנגד הארון, וע&quot;ע ארון ציון 26, שעמד הארון באמצע רוחב קה&quot;ק.</ref>, כנגד הארון* שבקודש הקדשים<ref> עי' ציון 221, שבדי הארון היו בולטים בפרוכת.</ref>, היה פתח ובו דלתות עץ - זית<ref> תיב&quot;ע ורש&quot;י מל&quot;א ו לא. ועי' רד&quot;ק שם כג, בטעם שאין בו משום השחתת עץ מאכל, ע&quot;ע בל תשחית. ועי' רד&quot;ק שם, בפי' שני, שצידד לפרש שהוא מין מיני הארז.</ref> - מצופות זהב<ref> עי' להלן. ועי' צל&quot;ח יומא נא ב, שמן הסתם לא היה הפתח רחב יותר מאורך הארון, שהוא שתים וחצי אמות, ע&quot;ע ארון ציון 41, ולפ&quot;ז אף הפרוכת היה רוחבה כן. לשקלל כאן עזרת כהנים שמשמע שרוחב הפתח אפשר שמגיע לעשר אמות.</ref>, שנאמר: ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן<ref> מל&quot;א שם.</ref>, וכן נאמר: ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים וכו' זהב<ref> דה&quot;י ב ד כב.</ref>, היינו שהיו עשויות עץ ומצופות זהב<ref> רד&quot;ק ומצ&quot;ד דה&quot;י שם.</ref>. נוסף לדלתות, היתה פרוסה פרוכת כנגד הפתח<ref> עי' ברייתות שבציון 221; פיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם יומא פ&quot;ה מ&quot;א ומידות פ&quot;ד מ&quot;ז; רמב&quot;ם ביה&quot;ב שם ולחם שמים ביה&quot;ב שם וברכת הזבח מנחות שם ומעשה רקח בשם רמ&quot;ע מפאנו ומעשי למלך ומשרת משה והר המוריה ביה&quot;ב שם ומרה&quot;פ לירושלמי יומא פ&quot;ה ה&quot;ב, בדעתו. ועי' כס&quot;מ ביה&quot;ב שם בד' הרמב&quot;ם שם, שמדבר בפרוכת שבמשכן, שהרי בבית ראשון לא היה אלא כותל, ועי' אחרונים הנ&quot;ל, שתמהו מברייתא וגמ' הנ&quot;ל. ועי' ברכת הזבח שם, שהק' מיומא נד א: במקדש ראשון מי הואי פרוכת, שמשמע שלא היתה פרוכת כלל, וכ&quot;ה שם נב ב: במקדש ראשון מי הוו פרוכת, ועי' פי' ר' אליקים יומא נד שם (הובא בדק&quot;ס יומא נד שם) וזי&quot;ר לילק&quot;ש שמות רמז שסו ושיח יצחק (נוניס-ואיס) יומא נד שם ופי' ענפי יהודה לס' והזהיר (צב א), מה שתי', ועי' מעשה רקח שבציון 229. ועי' ר&quot;ח שם נב ב: ולא היה בו פרוכת, ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יח (נדפס אחר פר' פקודי). ועי' בגדי כהונה לרמ&quot;ל שחור אמה טרקסין והפרוכת אות ט, שהק' כיצד הוסיפו עובי הפרוכת על אמה טרקסין ומיעטו חלל המקדש, ותי' שכיוון שמטלטלת אינה ממעטת במידות הבניין.</ref>, שנאמר: ויעש את הפרכת<ref> דברי הימים ב ג יד ורש&quot;י שם. ועי' מלבי&quot;ם דה&quot;י שם, שהעיר ממה שלא נזכר בספר מלכים.</ref>. פרוכת זו, היו ראשי בדי הארון* דוחקים ובולטים ויוצאים בה ונראים כשני דדי אשה<ref> ברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ז; ברייתא יומא נד שם; ברייתא מנחות צח א; ילק&quot;ש תרומה רמז שסז. ועי' ציון 231.</ref>, שבולטים תחת חלוקה<ref> רש&quot;י יומא שם ד&quot;ה נראין. ועי' מאירי יומא שם, שהוא כדי שיהיו ניכרים ראשי הבדים מבחוץ.</ref>, וזהו שנאמר: צרור המר דודי לי בין שדי ילין<ref> שה&quot;ש א יג. ברייתא יומא שם.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים, שפרוכת אחת היתה שם<ref> עי' להלן; פיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם יומא פ&quot;ה מ&quot;א ומידות פ&quot;ד מ&quot;ז; רמב&quot;ם ביה&quot;ב שם ואחרונים שבציון 219 בדעתו, ועבודת יוהכ&quot;פ פ&quot;ד ה&quot;א ואחרונים שבציון 344 בדעתו, ועי' ציונים הנ&quot;ל, שיש שפי' דבריו בע&quot;א; שלטי הגבורים (יא ב).</ref>, מהם שכתבו, שהיתה פרוסה על הדלתות מבחוץ<ref> רש&quot;י דה&quot;י ב ג יד; זי&quot;ר לילק&quot;ש שמות רמז שסו, ועי&quot;ש שזהו פי' הגמ' יומא שם: פרוכת דבבי.</ref>, ומהם שכתבו שהיתה פרוסה מבפנים<ref> מאירי יומא שם.</ref>, ומהם שכתבו שעובי הפרוכת היה אמה כעובי הכותל<ref> צל&quot;ח יומא נא ב.</ref>. ויש סוברים, ששתי פרוכות היו פרוסות משני צידי הפתח<ref> ברכת הזבח שם ע&quot;פ גמ' יומא נד א: שתים בדביר. ועי' צל&quot;ח שם, שצידד כן, והוסיף טעם בדבר כדי שיהיו צלעות הבית שווים.</ref>.


הפרוכת שבמשכן, נחלקו ראשונים ואחרונים באופן תלייתה: א) יש סוברים, ‏שראש הפרוכת כרוך - על ידי מיתרים, לסוברים כן<ref>קול מבשר שבציון 110. ועי' טו"ד שבציון 111, שלא היו בפרוכת מיתרים.</ref> - על כלונס<ref>רש״י שמות כו לב; עי' רבנו מיוחס שמות שם: קונטוס; עי' חזקוני שמות שם; רלב"ג שמות שם לא-לה: מוט; חכמת המשכן (ו א). ועי' מעשה חושב פ"ג אות ב ופי' מהרז"ו לבמדב"ר פ"ד אות יג, שתמהו מנין שהיה שם כלונס, ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה ותולה, שאפשר שמקורו בגמ' סוכה שבציון 203, שכפוף כעין גג, והיינו ע"י הכלונס.  </ref>, הנתון על גבי הווים<ref>רש"י שם; רבנו מיוחס שם. ועי' באר מים חיים שמות שם בד' רש"י הנ"ל, שהיה הכלונס תלוי בווים ע"י טבעות, וצ"ב, של"מ כן בל' רש"י.</ref>, ולדעתם היו כופלים את הפרוכת על גבי הכלונס בארבעה מקומות הקרויים "תוברים" והווים היו נתונים ביניהם<ref>טו"ד שם בשם הרג"ן, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן שם. וכעי"ז בפיהמ"ש לרמב"ם כלים פכ"ה מ"א.</ref>. ומהם סוברים, שקצות הכלונס היו מונחים על הכתלים הדרומי והצפוני של המשכן<ref>חזקוני שם בשם י"מ. וכעי"ז בר"י בכור שור שמות שם לא. ועי' חזקוני שם שהק', שלדבריהם אין צורך בעמודים כלל, ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יט (נדפס אחר פר' פקודי).</ref>. ב) ויש סוברים, שהפרוכת עצמה היתה תלויה בווי העמודים<ref>מעשה חושב שם ופי' מהרז"ו שם וקול מבשר ח"ב סי' לט וטו"ד שם, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן שם: ותולה אותה באונקלאות, שמשמע הפרוכת עצמה; פי' מהרז"ו שם, בפי' במדב"ר שבציון 202; מלבי"ם שמות כו לב. ועי' טו"ד, שאפשר שסוברת הברייתא הנ"ל כדעה שבציון 207, שדרש הכתוב שמות שם בע"א. </ref>. מהם שכתבו, שהיתה תלויה על ידי לולאות הנקראות "תוברים"<ref>�פי' מהרז"ו ומלבי"ם שם וקול מבשר שם, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן שם. וכעי"ז בערוך ע' תבר ור"ש כלים שם בשם גאון ורע"ב שם. ועי' פסי"ז שמות שם: שיכנס החבל בראשן של ווים וקשר אותו החבל שתולין בו הפרכת.</ref>, ומהם שכתבו, שהיתה תלויה על ידי טבעות כעין הקרסים שביריעות המשכן הנקראות "קורקסים"<ref>פי' מהרז"ו שם, בפי' במדב"ר שם: קורקסין. ועי"ש, שצידד שהיו בפרוכת גם לולאות וגם קרסים.</ref>.
==== גדרה ====


===כעין גג===
הפרוכת שבאמה טרקסין, כתבו ראשונים, שלא שימשה אלא לצניעות, שלשם מחיצה להבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שימש כותל אמה טרקסין<ref> רש&quot;י מנחות צח א ד&quot;ה בפרוכת, שלשם מחיצה המבדילה בין ההיכל לקה&quot;ק נועד הכותל, עי' ציונים 208, 209. ועי' אג&quot;מ קדשים וטהרות ח&quot;א סי' ב, שמוכח שלא שימשה הפרוכת שבבית ראשון אף למנוע מלהביט בקה&quot;ק, שלשם כך נועדו הדלתות שבפתח, ע&quot;ע אמה טרקסין ציון 12.</ref>. ולדעה זו, כתבו אחרונים, שאין לפרוכת זו דין פרוכת גמורה<ref> מעשה רקח ביה&quot;ב פ&quot;ד ה&quot;ב. וכ&quot;מ במלבי&quot;ם שמות כו א. ועי' מעשה רקח שם, שבזה מתורצת הגמ' יומא שבציון 219, שלא היתה פרוכת בבית ראשון, והיינו שאין פרוכת זו חשובה פרוכת גמורה. ועי' תורה שלמה שבציון 233. ועי' ציון 234.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו, ששימשה למחיצה, שלפי שדלתות הפתח לא היו נסגרות לעולם מפני בדי הארון* שהיו דוחקים ויוצאים<ref> עי' ציון 223. ע&quot;ע אמה טרקסין ציון 14.</ref>, הוצרך שלמה לעשות פרוכת לשם מחיצה<ref> רד&quot;ק מל&quot;א ח ח. ועי' תורה שלמה הנ&quot;ל, שצידד כן בד' זי&quot;ר שבציון 233. ועי' תורה שלמה שם בסוף דבריו, שנקט שלא היה לפרוכת הפתח דין פרוכת מצד מחיצה המבדלת, אלא מצד ששימשה כמסך לארון, עי' ציון 16, ועי' ציון 234.</ref>.


ראש הפרוכת, נחלקו תנאים בצורתו: חכמים סוברים, שהפרוכת היתה כפופה מעט בראשה כעין גג<ref>ר"י בר שלמיה בשם אביי סוכה ז ב: ההוא דניכוף ביה פורתא, ורש"י שם ד"ה ליכוף. ועי' ציון 129. ועי' קול מבשר שבציון 110. ועי' טו"ד שבציון 196. ועי' ציון 87.</ref> ומסככת על הארון*<ref>תוס' ביצה יד א ד"ה מפני וחולין צ ב ד"ה שלש; פי' הרא"ש תמיד כט ב. ועי' בגדי כהונה לרמ"ל שחור אמה טרקסין ופרוכת אות ט, שצידד לסוברים שהיתה הפרוכת פרוסה ממזרח לעמודים, עי' ציונים 174, 185, 188, שכיסתה הפרוכת את אמת עובי העמודים כעין גג.</ref>, ולדעתם זהו שאמר הכתוב: וסכת על הארן את הפרכת<ref>שמות מ ג. </ref>, לשון סכך<ref>עי' סוכה שם.</ref>. ור' יאשיה ורבי סוברים, שלא היתה הפרוכת כפופה בראשה<ref>עי' סוכה שם ומנחות צח א ורש"י שם ד"ה פרוכת.</ref>, שלדעתם הלשון "וסכת" משמעו מחיצה<ref>עי' סוכה שם; רש"י מנחות שם.</ref>.
==== דינה לעניין עבודות הנעשות בפרוכת ====


==בבית המקדש הראשון==
הפרוכת שבאמה טרקסין, יש מן האחרונים שכתבו, שעליה נעשית ההזאה מדם חטאות הפנימיות ומדם פר ושעיר של יום הכיפורים שנעשות על הפרוכת<ref> עי' ציון 59 ואילך. זי&quot;ר לילק&quot;ש שמות רמז שסו, ותורה שלמה תרומה מילואים סי' יח (נדפס אחר פר' פקודי) בדעתו. ועי' תורה שלמה שם, שלדברי רש&quot;י שבציון 229, אין הפרוכת מעכבת ויכול להזות על דלתות הכותל.</ref>.


==== בד הפרוכת ====


הפרוכת שבבית ראשון היתה עשויה מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש כפרוכת שבמשכן<ref> עי' ציון 69. ועי' בגדי כהונה שבציון 1, שאינו מעכב, שלדעתו אין פרוכת שבביהמ&quot;ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן, ועי' תורה שלמה שבציון 232, שחשובה פרוכת מצד שמשמשת מסך לארון, שלדבריו היה לה דין פרוכת גמורה לעניין החיוב לעשותה ממינים אלו, וצ&quot;ב אם מעכב לד' האחרונים שבציון 230, שאין לפרוכת זו דין פרוכת גמורה.</ref>, שנאמר: ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ<ref> דה&quot;י ב ג יד.</ref>, &quot;כרמיל&quot; היינו תולעת שני<ref> רש&quot;י ורד&quot;ק דה&quot;י ב ב ו.</ref>, ו&quot;בוץ&quot; היינו שש<ref> עי' תר' אונקלוס ותיב&quot;ע שמות כו לא.</ref>.


בבית המקדש הראשון, היה כותל בעובי אמה מבדיל בין ההיכל* לקדש-הקדשים* - במקום הפרוכת שבמשכן<ref>ר"ח יומא נא ב; רש"י מנחות צח א ד"ה בפרוכת.</ref> - ונקרא בלשון חכמים אמה-טרקסין*<ref>ברייתא דמלאכת המשכן פ"ז; ילק"ש שמות רמז שסו; יומא שם ורש"י שם ד"ה אמה; ב"ב ג א; ר"ח יומא שם; פסי"ז ויקהל לז א; רש"י מנחות שם; פיהמ"ש לרמב"ם יומא פ"ה מ"א ומידות פ"ד מ"ז; רמב"ם ביה"ב פ"ד ה"ב.</ref>. על כותל זה ושמותיו, ע"ע אמה טרקסין<ref>ציון 3 ואילך.</ref>. על מקומו של כותל זה, שיש סוברים שאינו בכלל מידות ההיכל ולא בכלל מידות קודש הקדשים, והיה צדו המערבי רחוק עשרים אמה מן המערב וצדו המזרחי רחוק ארבעים אמה מן המזרח, ויש סוברים שנסתפקו חכמים אם היה כותל זה מכלל מידות ההיכל והיה רחוק עשרים אמה מן המערב ושלושים ותשע אמות ממזרח, או שהיה בכלל מידות קודש הקדשים והיה רחוק תשע עשרה אמות ממערב וארבעים אמות ממזרח, ע"ע הנ"ל<ref>ציון 27 ואילך.</ref>. באמצעו של הכותל<ref>רש"י יומא נד א ד"ה ויוצאין ומנחות צח א ד"ה ובולטין; תו"י יומא שם; מאירי יומא שם. ועי' ציון 214, שהיה הפתח כנגד הארון, וע"ע ארון ציון 26, שעמד הארון באמצע רוחב קה"ק.</ref>, כנגד הארון* שבקודש הקדשים<ref>עי' ציון 222, שבדי הארון היו בולטים בפרוכת. </ref>, היה פתח ובו דלתות עץ - זית<ref>תיב"ע ורש"י מל"א ו לא. ועי' רד"ק שם כג, בטעם שאין בו משום השחתת עץ מאכל, ע"ע בל תשחית. ועי' רד"ק שם, בפי' שני, שצידד לפרש שהוא מין מיני הארז.</ref> - מצופות זהב<ref>עי' להלן. ועי' צל"ח יומא נא ב, שמן הסתם לא היה הפתח רחב יותר מאורך הארון, שהוא שתים וחצי אמות, ע"ע ארון ציון 41, ולפ"ז אף הפרוכת היה רוחבה כן. לשקלל כאן עזרת כהנים שמשמע שרוחב הפתח אפשר שמגיע לעשר אמות.</ref>, שנאמר: ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן<ref>מל"א שם.</ref>, וכן נאמר: ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים וכו' זהב<ref>דה"י ב ד כב.</ref>, היינו שהיו עשויות עץ ומצופות זהב<ref>רד"ק ומצ"ד דה"י שם.</ref>. נוסף לדלתות, היתה פרוסה פרוכת כנגד הפתח<ref>עי' ברייתות שבציון 222; פיהמ"ש לרמב"ם יומא פ"ה מ"א ומידות פ"ד מ"ז; רמב"ם ביה"ב שם ולחם שמים ביה"ב שם וברכת הזבח מנחות שם ומעשה רקח בשם רמ"ע מפאנו ומעשי למלך ומשרת משה והר המוריה ביה"ב שם ומרה"פ לירושלמי יומא פ"ה ה"ב, בדעתו. ועי' כס"מ ביה"ב שם בד' הרמב"ם שם, שמדבר בפרוכת שבמשכן, שהרי בבית ראשון לא היה אלא כותל, ועי' אחרונים הנ"ל, שתמהו מברייתא וגמ' הנ"ל. ועי' ברכת הזבח שם, שהק' מיומא נד א: במקדש ראשון מי הואי פרוכת, שמשמע שלא היתה פרוכת כלל, וכ"ה שם נב ב: במקדש ראשון מי הוו פרוכת, ועי' פי' ר' אליקים יומא נד שם (הובא בדק"ס יומא נד שם) וזי"ר לילק"ש שמות רמז שסו ושיח יצחק (נוניס-ואיס) יומא נד שם ופי' ענפי יהודה לס' והזהיר (צב א), מה שתי', ועי' מעשה רקח שבציון 230. ועי' ר"ח שם נב ב: ולא היה בו פרוכת, ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יח (נדפס אחר פר' פקודי). ועי' בגדי כהונה לרמ"ל שחור אמה טרקסין והפרוכת אות ט, שהק' כיצד הוסיפו עובי הפרוכת על אמה טרקסין ומיעטו חלל המקדש, ותי' שכיוון שמטלטלת אינה ממעטת במידות הבניין.</ref>, שנאמר: ויעש את הפרכת<ref>דברי הימים ב ג יד ורש"י שם. ועי' מלבי"ם דה"י שם, שהעיר ממה שלא נזכר בספר מלכים. </ref>. פרוכת זו, היו ראשי בדי הארון* דוחקים ובולטים ויוצאים בה ונראים כשני דדי אשה<ref>ברייתא דמלאכת המשכן פ"ז; ברייתא יומא נד שם; ברייתא מנחות צח א; ילק"ש תרומה רמז שסז. ועי' ציון 232.</ref>, שבולטים תחת חלוקה<ref>רש"י יומא שם ד"ה נראין. ועי' מאירי יומא שם, שהוא כדי שיהיו ניכרים ראשי הבדים מבחוץ.</ref>, וזהו שנאמר: צרור המר דודי לי בין שדי ילין<ref>שה"ש א יג. ברייתא יומא שם. </ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים, שפרוכת אחת היתה שם<ref>עי' להלן; פיהמ"ש לרמב"ם יומא פ"ה מ"א ומידות פ"ד מ"ז; רמב"ם ביה"ב שם ואחרונים שבציון 220 בדעתו, ועבודת יוהכ"פ פ"ד ה"א ואחרונים שבציון 341 בדעתו, ועי' ציונים הנ"ל, שיש שפי' דבריו בע"א; שלטי הגבורים (יא ב).</ref>, מהם שכתבו, שהיתה פרוסה על הדלתות מבחוץ<ref>רש"י דה"י ב ג יד; זי"ר לילק"ש שמות רמז שסו, ועי"ש שזהו פי' הגמ' יומא שם: פרוכת דבבי.</ref>, ומהם שכתבו שהיתה פרוסה מבפנים<ref>מאירי יומא שם. </ref>, ומהם שכתבו שעובי הפרוכת היה אמה כעובי הכותל<ref>צל"ח יומא נא ב. </ref>. ויש סוברים, ששתי פרוכות היו פרוסות משני צידי הפתח<ref>ברכת הזבח שם ע"פ גמ' יומא נד א: שתים בדביר. ועי' צל"ח שם, שצידד כן, והוסיף טעם בדבר כדי שיהיו צלעות הבית שווים.</ref>.
==== הכרובים ====


===גדרה ===
הפרוכת שבבית ראשון, היו מצוירים עליה כרובים כפרוכת שבמשכן, שנאמר: ויעש את הפרכת וכו' ויעל עליו כרובים<ref> דה&quot;י ב ג יד ורש&quot;י ורד&quot;ק שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שציורים אלו נעשו - שלא ככרובים שבפרוכת שבמשכן שהיו מעשה חושב<ref> עי' ציון 94.</ref> - מעשה רוקם<ref> מצ&quot;ד דה&quot;י שם. ועי&quot;ש, שמשמע שהוא פי' המילה: ויעל, היינו שהכרובים נתונים מעל לפרוכת והוא ע&quot;י רקמה. ועי' בגדי כהונה שבציון 1, בטעם הדבר, שאין פרוכת שבביהמ&quot;ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן, וצ&quot;ב אם כ&quot;ה לד' האחרונים שבציון 230, שאין לפרוכת זו דין פרוכת גמורה. ועי' מלבי&quot;ם שמות כו א לעניין הכרובים, שלא היתה הפרוכת בבית ראשון כדוגמת פרוכת שבמשכן, וצ&quot;ב בכוונתו.</ref>.


הפרוכת שבאמה טרקסין, כתבו ראשונים, שלא שימשה אלא לצניעות, שלשם מחיצה להבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שימש כותל אמה טרקסין<ref>רש"י מנחות צח א ד"ה בפרוכת, שלשם מחיצה המבדילה בין ההיכל לקה"ק נועד הכותל, עי' ציונים 209, 210. ועי' אג"מ קדשים וטהרות ח"א סי' ב, שמוכח שלא שימשה הפרוכת שבבית ראשון אף למנוע מלהביט בקה"ק, שלשם כך נועדו הדלתות שבפתח, ע"ע אמה טרקסין ציון 12. </ref>. ולדעה זו, כתבו אחרונים, שאין לפרוכת זו דין פרוכת גמורה<ref>מעשה רקח ביה"ב פ"ד ה"ב. וכ"מ במלבי"ם שמות כו א. ועי' מעשה רקח שם, שבזה מתורצת הגמ' יומא שבציון 220, שלא היתה פרוכת בבית ראשון, והיינו שאין פרוכת זו חשובה פרוכת גמורה. ועי' תורה שלמה שבציון 234. ועי' ציון 235.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו, ששימשה למחיצה, שלפי שדלתות הפתח לא היו נסגרות לעולם מפני בדי הארון* שהיו דוחקים ויוצאים<ref>עי' ציון 224. ע"ע אמה טרקסין ציון 14.</ref>, הוצרך שלמה לעשות פרוכת לשם מחיצה<ref>רד"ק מל"א ח ח. ועי' תורה שלמה הנ"ל, שצידד כן בד' זי"ר שבציון 234. ועי' תורה שלמה שם בסוף דבריו, שנקט שלא היה לפרוכת הפתח דין פרוכת מצד מחיצה המבדלת, אלא מצד ששימשה כמסך לארון, עי' ציון 16, ועי' ציון 238.</ref>.
== '''בבית המקדש השני''' ==


===דינה לעניין עבודות הנעשות בפרוכת===
בבית המקדש השני, הבדילה פרוכת בין ההיכל* לקדש-הקדשים*<ref> עי' משנה יומא נא ב וגמ' שם, וב&quot;ב ג א.</ref>, אורכה ארבעים אמה ורוחבה עשרים אמה<ref> שקלים פ&quot;ח מ&quot;ה, הובאה בגמ' חולין צ ב ותמיד כט ב, ורש&quot;י חולין שם ד&quot;ה ארכה והמפרש תמיד שם ותוי&quot;ט ותפא&quot;י שקלים שם ובהגר&quot;א תמיד פ&quot;ב מ&quot;א בדעתה, שהיינו פרוכת שלפני קה&quot;ק, ועי' רע&quot;ב שבציון 243; תוספתא שקלים והמפרש וחס&quot;ד בדעתה, שבציון 284; תנחומא (בובר) ויקהל אות י; רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ז הט&quot;ז.</ref>, כמידת פתח קדש-הקדשים*<ref> תפא&quot;י שקלים שם יכין אות לב. ועי' רע&quot;ב שם: כמדת פתח האולם, ותוי&quot;ט שם והר המוריה כלי המקדש שם בדעתו, שמשמע שפי' המשנה בפרוכת שבפתח ההיכל.</ref>. על עוביה של הפרוכת, עי' להלן. בטעם שלא בנו כותל בבית שני כשם שבנו בבית ראשון, ע&quot;ע אמה טרקסין<ref> ציון 15 ואילך.</ref>. ונחלקו תנאים וראשונים בדעתם: א) חכמים סוברים - וכן הלכה<ref> רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ד ה&quot;ב; רא&quot;ש סדר עבודת יוהכ&quot;פ (נא ב).</ref> - ששתי פרוכות - פרוסות מצפון לדרום זו לפנים מזו<ref> רש&quot;י יומא שם ד&quot;ה שתי.</ref> - היו מבדילות בין ההיכל לקדש הקדשים<ref> משנה יומא נא ב.</ref>, וביניהן רווח אמה<ref> משנה ורש&quot;י שם; פיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם מידות פ&quot;ז מ&quot;ז; רמב&quot;ם ביה&quot;ב שם.</ref>, כנגד עובי הכותל שהיה בבית המקדש הראשון<ref> עי' גמ' יומא שם; רמב&quot;ם שם.</ref>. וכן בדעת ר' יהודה, שסובר שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים ביום הכיפורים בין מזבח הזהב למנורה<ref> ברייתא יומא נא ב, וע&quot;ע עבודת יום הכיפורים.</ref>, כתבו ראשונים, ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לקודש הקדשים, שלדעה זו היתה הפרוכת החיצונה פרופה מדרום - לסוברים כן<ref> עי' ציון 354 ואילך.</ref> - ולכן מהלך הכהן בצד זה של ההיכל שם נתונה המנורה<ref> ראשונים שבציון 358.</ref>. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן דמים שעל קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית<ref> ברייתא יומא נח ב, וע&quot;ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם, שלדעתם היתה הפרוכת החיצונית פרופה מדרום ומשם יוצא הכהן, ולכן מתחיל מתן דמים מצד זה של המזבח בו פוגע תחילה<ref> עי' ראשונים שבציון 360.</ref>. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית<ref> משנה יומא נח ב וברייתא יומא שם, וע&quot;ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם, שלדעתם הפרוכת הפנימית פרופה מן הדרום ואילו הפרוכת החיצונה פרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון שם פוגע תחילה<ref> ראשונים שבציון 371.</ref>. וכן בדעת חנניה, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הצפוני של המזבח<ref> ברייתא יומא נט א, וע&quot;ע הזאה א (לכפרה) ציון 292.</ref>, שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום<ref> גמ' יומא שם ורש&quot;י שם ד&quot;ה חנניה.</ref>, כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם שלדעה זו היתה הפרוכת החיצונה פרופה מדרום<ref> עי' ריטב&quot;א שבציון 364.</ref>. ובטעם שהוצרכו לשתי פרוכות, אמרו בגמרא, שהסתפקו חכמים בכותל אמה טרקסין שבבית ראשון אם קדושתו כלפנים או כלחוץ<ref> יומא שם.</ref>, ולפיכך עשו שתי פרוכות כדי לקלוט ביניהן את אויר המחיצה<ref> רש&quot;י שם ד&quot;ה ועבוד.</ref>, שאם היו נותנים הפרוכת כלפי פנים עלול הכהן להיכנס לאותה אמה ושמא היא כלפנים ואסורה בכניסה<ref> ע&quot;ע קדש הקדשים.</ref>, ואם היו נותנים הפרוכת כלפי חוץ כשבא הכהן להזות בין הבדים ביום הכיפורים<ref> ע&quot;ע עבודת יום הכיפורים.</ref> עלול להזות באותה אמה ושמא היא כלחוץ ונמצא שהיזה בהיכל<ref> ריטב&quot;א ותוס' רא&quot;ש יומא שם בשם ריב&quot;א. ועי' גבו&quot;א יומא שם, מה שהק'.</ref>. במהות הספק שנסתפקו בו, ע&quot;ע אמה טרקסין<ref> ציון 27 ואילך.</ref>. יש מן הראשונים סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה נתונה בתוך שיעור האמה שבין ההיכל לקודש הקדשים, ואילו הפרוכת הפנימית היתה נתונה מחוץ לאמה זו<ref> תוס' יומא נא ב ד&quot;ה ועבוד.</ref>, שלדעתם נתונה הפרוכת כולה בתוך קודש הקדשים<ref> עי' ציון 48 ואילך.</ref>, ובנתינת שתי הפרוכות באופן זה תהיה כל אחת מהן נתונה בתחילת קודש הקדשים לצד הספק שהיא המבדילה בינו להיכל<ref> ע&quot;ע קדש הקדשים. תוס' שם. ועי' ציון 46, שזה הטעם שלא עשו פרוכת בעובי אמה, ועי' ציון 56. ועי' גבו&quot;א יומא שם, שלד' תוס' שם, אפשר גם לפרש שהפרוכת נתונה כולה מחוץ לקה&quot;ק, ולפ&quot;ז היתה הפרוכת החיצונה מחוץ לאמה טרקסין והפנימית בתוך אמה זו, ותוס' נקטו כאחד הצדדים.</ref>. ולדעה זו, יש מן האחרונים שכתבו, שהחלל שבין הפרוכות היה חמישה טפחים, שלדעתם כל אחת מן הפרוכות היה עוביה טפח<ref> עי' בהגר&quot;א תמיד שם ורש&quot;ש תמיד כט ב, בפירוש משנה שקלים שם: פרוכת עביה טפח, וכ&quot;מ במעשה חושב שבציון 92. רש&quot;ש שם בד' תוס' שם.</ref>. ויש סוברים ששתי הפרוכות נתונות היו בתוך שיעור האמה, ולדעתם עובי שתי הפרוכות יחד הוא טפח והחלל שביניהן היה חמישה טפחים, כדי שיוכל הכהן להלך ברווח שביניהן<ref> המפרש תמיד כט ב.</ref>. ויש סוברים, ששתי הפרוכות היו נתונות מחוץ לשיעור האמה וביניהן אמה שלמה<ref> עי' פיהמ&quot;ש מידות פ&quot;ד מ&quot;ז: כדי שיהא הטרקסין בין שתי פרוכות; שלטי הגבורים פי&quot;ד (יא ב). ועי' ציון 56. ועי' שלטי הגבורים שם, שלא עשו הפרוכת בעובי אמה משום כובדה, ועי' ציון 268. וצ&quot;ב לדעה זו, אם שיעור טפח של עובי הפרוכת הוא לכל אחת מן הפרוכות, או לשתיהן יחד.</ref>. ב) ור' יוסי סובר, שלא הבדילה בין ההיכל לקדש הקדשים אלא פרוכת אחת<ref> משנה יומא שם.</ref>. וכן בדעת ר' מאיר, שסובר שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים בין השלחן למזבח הזהב<ref> ברייתא יומא נא ב, וע&quot;ע עבודת יום הכיפורים.</ref>, אמרו בגמרא, שפרוכת אחת היתה מבדילה בין ההיכל לקודש הקדשים<ref> גמ' ורש&quot;י יומא שם ד&quot;ה ר' יוסי.</ref>, שלדעה זו היתה הפרוכת פרופה מצפון ולכן מהלך הכהן בצד זה של ההיכל שם נתון השולחן<ref> רש&quot;י שם.</ref>. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות המזבח ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית<ref> משנה יומא נח ב; ברייתא יומא שם. וע&quot;ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, כתבו ראשונים, שלא הבדילה אלא פרוכת אחת, שלדעה זו פרופה הפרוכת מצפון - לסוברים כן<ref> עי' ציון 376.</ref> - ומשם יוצא הכהן, ולכן מתחיל מתן דמים מצד זה של המזבח בו פוגע תחילה<ref> ראשונים שבציון 382.</ref>. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שעוביה של הפרוכת היה אמה, שלדעתו אין הפרוכת נתונה בתוך קודש הקדשים<ref> עי' ציון 56 ואילך. תוס' שם, בפי' ראשון.</ref>. ויש סוברים, שהיה עוביה פחות מאמה, שלדעתו לא היה צורך לקלוט את כל אויר המחיצה בפרוכת לפי שלא נסתפקו חכמים בקדושת הכותל שבבית ראשון<ref> עי' להלן. ועי' תוס' שם, בפי' שני, ומהרש&quot;א שם בדעתם, שלדעה זו הפרוכת צריכה להיות נתונה בתוך קה&quot;ק. וכ&quot;מ בפיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם יומא פ&quot;ה מ&quot;א, שלר' יוסי נתברר אותו ספק.</ref>. מהם שכתבו, שקדושתו כלפנים, ולדעתם היתה הפרוכת נתונה בתוך שיעור האמה בקצה המזרחי<ref> תוס' שם, בפי' שני.</ref>. ומהם שכתבו, שלא נתפרש אם קדושת הכותל כלפנים ונתונה היתה הפרוכת במזרח האמה, או כלחוץ ונתונה מחוץ לשיעור אמה למערב<ref> ריטב&quot;א יומא שם בשם ריב&quot;א; תוס' הרא&quot;ש יומא שם; מהרש&quot;א שם.</ref>, או שחציו כלפנים וחציו כלחוץ<ref> פסקי רי&quot;ד יומא שם. ונראה שלדעה זו נתונה הפרוכת באמצע האמה.</ref>.


הפרוכת שבאמה טרקסין, יש מן האחרונים שכתבו, שעליה נעשית ההזאה מדם חטאות הפנימיות ומדם פר ושעיר של יום הכיפורים שנעשות על הפרוכת<ref>עי' ציון 53 ואילך. זי"ר לילק"ש שמות רמז שסו, ותורה שלמה תרומה מילואים סי' יח (נדפס אחר פר' פקודי) בדעתו. ועי' תורה שלמה שם, שלדברי רש"י שבציון 230, אין הפרוכת מעכבת ויכול להזות על דלתות הכותל.</ref>.
==== בד הפרוכת ====


===בד הפרוכת===
הפרוכת שבבית שני, נחלקו תנאים ממה היו חוטיה עשויים: יש סוברים, שהיתה עשויה כפרוכת שבמשכן מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש<ref> עי' ציון 69. תוספתא שקלים פ&quot;ג, והמפרש תמיד כט ב וחס&quot;ד לתוספתא שם בדעתה, שהיינו פרוכת שלפני קה&quot;ק; רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ז הט&quot;ז. ועי' בגדי כהונה שבציון 1 בד' רמב&quot;ם הנ&quot;ל, שלא אמר כן כמורה הלכה, לפי שאינו מעכב, שלדעתו אין פרוכת שבביהמ&quot;ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן.</ref>. ויש סוברים, שהיו שתי הפרוכות עשויות זהב<ref> ברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ז: ושתי פרוכות של זהב, וכ&quot;ה בילק&quot;ש תרומה רמז שסז, ושלטי הגבורים פי&quot;ד (יג ב) בדעתה. וכ&quot;מ בעזרת כהנים מידות פ&quot;ד מ&quot;ז ד&quot;ה אמה טרקסין אות ד. ועי' טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, שהוא ט&quot;ס.</ref>.


הפרוכת שבבית ראשון היתה עשויה מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש כפרוכת שבמשכן<ref>עי' ציון 66. ועי' בגדי כהונה שבציון 1, שאינו מעכב, שלדעתו אין פרוכת שבביהמ"ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן, ועי' תורה שלמה שבציון 236, שחשובה פרוכת מצד שמשמשת מסך לארון, שלדבריו היה לה דין פרוכת גמורה לעניין החיוב לעשותה ממינים אלו, וצ"ב אם מעכב לד' האחרונים שבציון 231, שאין לפרוכת זו דין פרוכת גמורה.</ref>, שנאמר: ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ<ref>דה"י ב ג יד.</ref>, "כרמיל" היינו תולעת שני<ref>רש"י ורד"ק דה"י ב ב ו.</ref>, ו"בוץ" היינו שש<ref>עי' תר' אונקלוס ותיב"ע שמות כו לא.</ref>.
==== אריגתה ====


===הכרובים===
החוט שבו היו אורגים את הפרוכת שבבית שני - לסוברים שעשויה כפרוכת שבמשכן<ref> עי' ציון 284.</ref> - היה כפול עשרים וארבעה<ref> שקלים פ&quot;ח מ&quot;ה, הובאה בגמ' חולין צ ב ותמיד כט ב (וכ&quot;ה בתנחומא מהד' ורשא ויקהל אות ז ובמדב&quot;ר פ&quot;ד סי' יג); תנחומא (בובר) ויקהל אות י; רמב&quot;ם כלי המקדש פ&quot;ז הט&quot;ז.</ref>, שכל חוט מארבעת המינים שבה כפול ששה<ref> רמב&quot;ם שם; רע&quot;ב שקלים שם.</ref>. והיתה נארגת על שבעים ושנים בתי נירים<ref> עי' שקלים ותמיד שם: נימין, ותפא&quot;י שקלים שם יכין אות ל, ובחולין שם: נירים; תנחומא (בובר) שם: נירים; רמב&quot;ם שם: נירין.</ref>, שבהם מניחים את חוטי השתי<ref> תפא&quot;י שם.</ref>, ועשויה מעשה חושב<ref> עי' ציון 94. תוספתא שקלים פ&quot;ג.</ref>.


הפרוכת שבבית ראשון, היו מצוירים עליה כרובים כפרוכת שבמשכן, שנאמר: ויעש את הפרכת וכו' ויעל עליו כרובים<ref>דה"י ב ג יד ורש"י ורד"ק שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שציורים אלו נעשו - שלא ככרובים שבפרוכת שבמשכן שהיו מעשה חושב<ref>עי' ציון 93.</ref> - מעשה רוקם<ref>מצ"ד דה"י שם. ועי"ש, שמשמע שהוא פי' המילה: ויעל, היינו שהכרובים נתונים מעל לפרוכת והוא ע"י רקמה. ועי' בגדי כהונה שבציון 1, בטעם הדבר, שאין פרוכת שבביהמ"ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן, וצ"ב אם כ"ה לד' האחרונים שבציון 231, שאין לפרוכת זו דין פרוכת גמורה. ועי' מלבי"ם שמות כו א לעניין הכרובים, שלא היתה הפרוכת בבית ראשון כדוגמת פרוכת שבמשכן, וצ"ב בכוונתו.</ref>.
==== כרובים ====


==בבית המקדש השני==
הפרוכת שבבית שני, נחלקו אחרונים אם היו מצוירים עליה כרובים: יש שכתבו, שהיו מצוירים עליה כרובים<ref> משנה למלך כלי המקדש פ&quot;ח הט&quot;ו. ועי&quot;ש, שתמה על הרמב&quot;ם שם פ&quot;ז הט&quot;ז, שהשמיט דין זה.</ref>. ויש שכתבו - לסוברים ששתי פרוכות היו שם<ref> עי' ציון 247.</ref> - שלא היו מצוירים בה כרובים<ref> מלבי&quot;ם שמות כו א ובגדי כהונה שבציון 1, בד' הרמב&quot;ם שם.</ref>, לפי שלא ידעו איזו מבין הפרוכות היא העיקרית<ref> מלבי&quot;ם שם. ועי' בגדי כהונה הנ&quot;ל, טעם אחר, שאין הכרובים מעכבים כלל, שלדעתו אין פרוכת שבביהמ&quot;ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן.</ref>.


==== תלייתה ====


הפרוכת, היתה תלויה על גבי &quot;פסים&quot;<ref> ברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ז; ילק&quot;ש תרומה רמז שסז.</ref>, שהם קורות הקבועות בתקרת הבית<ref> שלטי הגבורים פי&quot;ד (יג א). ועי' עזרת כהנים מידות פ&quot;ד מ&quot;ז ד&quot;ה אמה טרקסין אות ו, בטעם שלא קראום קורות אלא פסים. ועי' שלטי הגבורים שם (יג ב), הביאו העזרת כהנים שם, שהאריך באופן תליית הפרוכת, ולדעתו שפת הפרוכת העליונה היתה נתונה בין שני טסי זהב מהם היו יוצאים קנים חלולים שעל ידם תלו הפרוכת על הפסים. ועי' טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, בטעם, שביאר שתלו הפרוכת ע&quot;י מיתרים אותם כרכו על הפסים.</ref>. ונחלקו אחרונים בדעת תנאים: א) יש שכתבו שאורך שתי הקורות עשרים אמה לרוחב הבית, ורוחבן אמה וחצי לאורך הבית, שלפי שהיו הפרוכות כבדות<ref> עי' ציון 269, שי&quot;ס שעוביין טפח, ועי' ציון 285, שי&quot;ס שהפרוכות עשויות מזהב.</ref>, הוצרכו לקורות רחבות שלא תישברנה מכובד המשא<ref> שלטי הגבורים שם, בפי' ל' הברייתא הנ&quot;ל: ואורכו של כל אחד ואחד אמה ומחצה, שהיינו רוחבו של הפס, וקרוי כן משום שנתון לאורך הבית.</ref>. קורה האחת היתה קבועה בתקרת ההיכל וחברתה היתה קבועה בתקרת קודש הקדשים ואמה-טרקסין* מבדילה ביניהן<ref> שלטי הגבורים שם. ועי&quot;ש, שביניהם רווח עשרה טפחים, ועי' עזרת כהנים, שביאר שהיינו עם עובי הפרוכת היורדת למטה.</ref>. ב) ויש שכתבו, שאורך כל אחד מן הפסים הוא אמה ומחצה, ונתונים אורכן לרוחב הבית על גבי ווים היוצאים מן הגג בצפונו ובדרומו<ref> טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, בטעם.</ref>.


בבית המקדש השני, הבדילה פרוכת בין ההיכל* לקדש-הקדשים*<ref>עי' משנה יומא נא ב וגמ' שם, וב"ב ג א. </ref>, אורכה ארבעים אמה ורוחבה עשרים אמה<ref>שקלים פ"ח מ"ה, הובאה בגמ' חולין צ ב ותמיד כט ב, ורש"י חולין שם ד"ה ארכה והמפרש תמיד שם ותוי"ט ותפא"י שקלים שם ובהגר"א תמיד פ"ב מ"א בדעתה, שהיינו פרוכת שלפני קה"ק, ועי' רע"ב שבציון 244; תוספתא שקלים והמפרש וחס"ד בדעתה, שבציון 282; תנחומא (בובר) ויקהל אות י; רמב"ם כלי המקדש פ"ז הט"ז.</ref>, כמידת פתח קדש-הקדשים*<ref>תפא"י שקלים שם יכין אות לב. ועי' רע"ב שם: כמדת פתח האולם, ותוי"ט שם והר המוריה כלי המקדש שם בדעתו, שמשמע שפי' המשנה בפרוכת שבפתח ההיכל.</ref>. על עוביה של הפרוכת, עי' להלן. בטעם שלא בנו כותל בבית שני כשם שבנו בבית ראשון, ע"ע אמה טרקסין<ref>ציון 15 ואילך.</ref>. ונחלקו תנאים וראשונים בדעתם: א) חכמים סוברים - וכן הלכה<ref>רמב"ם ביה"ב פ"ד ה"ב; רא"ש סדר עבודת יוהכ"פ (נא ב).</ref> - ששתי פרוכות - פרוסות מצפון לדרום זו לפנים מזו<ref>רש"י יומא שם ד"ה שתי.</ref> - היו מבדילות בין ההיכל לקדש הקדשים<ref>משנה יומא נא ב.</ref>, וביניהן רווח אמה<ref>משנה ורש"י שם; פיהמ"ש לרמב"ם מידות פ"ז מ"ז; רמב"ם ביה"ב שם.</ref>, כנגד עובי הכותל שהיה בבית המקדש הראשון<ref>עי' גמ' יומא שם; רמב"ם שם.</ref>. וכן בדעת ר' יהודה, שסובר שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים ביום הכיפורים בין מזבח הזהב למנורה<ref>ברייתא יומא נא ב, וע"ע עבודת יום הכיפורים.</ref>, כתבו ראשונים, ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לקודש הקדשים, שלדעה זו היתה הפרוכת החיצונה פרופה מדרום - לסוברים כן<ref>עי' ציון 351 ואילך.</ref> - ולכן מהלך הכהן בצד זה של ההיכל שם נתונה המנורה<ref>ראשונים שבציון 355.</ref>. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן דמים שעל קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית<ref>ברייתא יומא נח ב, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם, שלדעתם היתה הפרוכת החיצונית פרופה מדרום ומשם יוצא הכהן, ולכן מתחיל מתן דמים מצד זה של המזבח בו פוגע תחילה<ref>עי' ראשונים שבציון 357.</ref>. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית<ref>משנה יומא נח ב וברייתא יומא שם, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם, שלדעתם הפרוכת הפנימית פרופה מן הדרום ואילו הפרוכת החיצונה פרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון שם פוגע תחילה<ref>ראשונים שבציון 368.</ref>. וכן בדעת חנניה, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הצפוני של המזבח<ref>ברייתא יומא נט א, וע"ע הזאה א (לכפרה) ציון 292.</ref>, שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום<ref>גמ' יומא שם ורש"י שם ד"ה חנניה.</ref>, כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם שלדעה זו היתה הפרוכת החיצונה פרופה מדרום<ref>עי' ריטב"א שבציון 361.</ref>. ובטעם שהוצרכו לשתי פרוכות, אמרו בגמרא, שהסתפקו חכמים בכותל אמה טרקסין שבבית ראשון אם קדושתו כלפנים או כלחוץ<ref>יומא שם.</ref>, ולפיכך עשו שתי פרוכות כדי לקלוט ביניהן את אויר המחיצה<ref>רש"י שם ד"ה ועבוד. </ref>, שאם היו נותנים הפרוכת כלפי פנים עלול הכהן להיכנס לאותה אמה ושמא היא כלפנים ואסורה בכניסה<ref>ע"ע קדש הקדשים.</ref>, ואם היו נותנים הפרוכת כלפי חוץ כשבא הכהן להזות בין הבדים ביום הכיפורים<ref>ע"ע עבודת יום הכיפורים.</ref> עלול להזות באותה אמה ושמא היא כלחוץ ונמצא שהיזה בהיכל<ref>ריטב"א ותוס' רא"ש יומא שם בשם ריב"א. ועי' גבו"א יומא שם, מה שהק'.</ref>. במהות הספק שנסתפקו בו, ע"ע אמה טרקסין<ref>ציון 27 ואילך.</ref>. יש מן הראשונים סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה נתונה בתוך שיעור האמה שבין ההיכל לקודש הקדשים, ואילו הפרוכת הפנימית היתה נתונה מחוץ לאמה זו<ref>תוס' יומא נא ב ד"ה ועבוד.</ref>, שלדעתם נתונה הפרוכת כולה בתוך קודש הקדשים<ref>עי' ציון 42 ואילך.</ref>, ובנתינת שתי הפרוכות באופן זה תהיה כל אחת מהן נתונה בתחילת קודש הקדשים לצד הספק שהיא המבדילה בינו להיכל<ref>ע"ע קדש הקדשים. תוס' שם. ועי' ציון 40, שזה הטעם שלא עשו פרוכת בעובי אמה, ועי' ציון 50. ועי' גבו"א יומא שם, שלד' תוס' שם, אפשר גם לפרש שהפרוכת נתונה כולה מחוץ לקה"ק, ולפ"ז היתה הפרוכת החיצונה מחוץ לאמה טרקסין והפנימית בתוך אמה זו, ותוס' נקטו כאחד הצדדים.  </ref>. ולדעה זו, יש מן האחרונים שכתבו, שהחלל שבין הפרוכות היה חמישה טפחים, שלדעתם כל אחת מן הפרוכות היה עוביה טפח<ref>עי' בהגר"א תמיד שם ורש"ש תמיד כט ב, בפירוש משנה שקלים שם: פרוכת עביה טפח, וכ"מ במעשה חושב שבציון 91. רש"ש שם בד' תוס' שם.</ref>. ויש סוברים ששתי הפרוכות נתונות היו בתוך שיעור האמה, ולדעתם עובי שתי הפרוכות יחד הוא טפח והחלל שביניהן היה חמישה טפחים, כדי שיוכל הכהן להלך ברווח שביניהן<ref>המפרש תמיד כט ב. </ref>. ויש סוברים, ששתי הפרוכות היו נתונות מחוץ לשיעור האמה וביניהן אמה שלמה<ref>עי' פיהמ"ש מידות פ"ד מ"ז: כדי שיהא הטרקסין בין שתי פרוכות; שלטי הגבורים פי"ד (יא ב). ועי' ציון 50. ועי' שלטי הגבורים שם, שלא עשו הפרוכת בעובי אמה משום כובדה, ועי' ציון 266. וצ"ב לדעה זו, אם שיעור טפח של עובי הפרוכת הוא לכל אחת מן הפרוכות, או לשתיהן יחד. </ref>. ב) ור' יוסי סובר, שלא הבדילה בין ההיכל לקדש הקדשים אלא פרוכת אחת<ref>משנה יומא שם.</ref>. וכן בדעת ר' מאיר, שסובר שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים בין השלחן למזבח הזהב<ref>ברייתא יומא נא ב, וע"ע עבודת יום הכיפורים.</ref>, אמרו בגמרא, שפרוכת אחת היתה מבדילה בין ההיכל לקודש הקדשים<ref>גמ' ורש"י יומא שם ד"ה ר' יוסי.</ref>, שלדעה זו היתה הפרוכת פרופה מצפון ולכן מהלך הכהן בצד זה של ההיכל שם נתון השולחן<ref>רש"י שם.</ref>. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות המזבח ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית<ref>משנה יומא נח ב; ברייתא יומא שם. וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, כתבו ראשונים, שלא הבדילה אלא פרוכת אחת, שלדעה זו פרופה הפרוכת מצפון - לסוברים כן<ref>עי' ציון 373.</ref> - ומשם יוצא הכהן, ולכן מתחיל מתן דמים מצד זה של המזבח בו פוגע תחילה<ref>ראשונים שבציון 379.</ref>. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שעוביה של הפרוכת היה אמה, שלדעתו אין הפרוכת נתונה בתוך קודש הקדשים<ref>עי' ציון 50 ואילך. תוס' שם, בפי' ראשון.</ref>. ויש סוברים, שהיה עוביה פחות מאמה, שלדעתו לא היה צורך לקלוט את כל אויר המחיצה בפרוכת לפי שלא נסתפקו חכמים בקדושת הכותל שבבית ראשון<ref>עי' להלן. ועי' תוס' שם, בפי' שני, ומהרש"א שם בדעתם, שלדעה זו הפרוכת צריכה להיות נתונה בתוך קה"ק. וכ"מ בפיהמ"ש לרמב"ם יומא פ"ה מ"א, שלר' יוסי נתברר אותו ספק.</ref>. מהם שכתבו, שקדושתו כלפנים, ולדעתם היתה הפרוכת נתונה בתוך שיעור האמה בקצה המזרחי<ref>תוס' שם, בפי' שני.</ref>. ומהם שכתבו, שלא נתפרש אם קדושת הכותל כלפנים ונתונה היתה הפרוכת במזרח האמה, או כלחוץ ונתונה מחוץ לשיעור אמה למערב<ref>ריטב"א יומא שם בשם ריב"א; תוס' הרא"ש יומא שם; מהרש"א שם.</ref>, או שחציו כלפנים וחציו כלחוץ<ref>פסקי רי"ד יומא שם. ונראה שלדעה זו נתונה הפרוכת באמצע האמה.</ref>.
==== בעליה ====


===בד הפרוכת===
מקום קודש הקדשים שבעליית בית המקדש השני<ref> ע&quot;ע הימכל ציון 100 ואילך.</ref>, נחלקו תנאים ואמוראים בדעתם אם היתה פרוכת מבדילה בינו למקום ההיכל: א) ר' יוסי סובר, שבעליית בית המקדש היתה מבדילה פרוכת בין מקום ההיכל למקום קודש הקדשים<ref> עי' תוספתא יומא פ&quot;ב וקה&quot;ע לירושלמי יומא פ&quot;ה ה&quot;א בדעתה; ירושלמי שם וקה&quot;ע ופנ&quot;מ שם.</ref>, שלדעתו זהו שאמר הכתוב: והבדילה הפרכת לכם<ref> שמות כו לג.</ref>, ללמד שתהא הפרוכת ארוכה ושיהא ניכר ההבדל בין הקדש ובין קדש הקדשים מלמעלה כשם שמובדלים מלמטה<ref> תוספתא וירושלמי שם ופנ&quot;מ שם.</ref>. וכן בדעת חכמים, שסוברים ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים<ref> עי' ציון 247.</ref>, אמרו בגמרא, שכנגדן היו שתי פרוכות אף בעליה<ref> יומא נד א.</ref>. ואף על פי שבעליה היו ראשי פספסין שמבדילים בין הקודש לקודש הקדשים<ref> משנה מידות שבע' היכל ציון 108. ועי&quot;ש ציון 103 ואילך, מח' ראשונים במהותם.</ref>, שעל ידם נמנעו הכהנים מלהיכנס לאותו מקום<ref> עי' ציון 15.</ref>, כתבו אחרונים, שהוצרכו אף לפרוכות כדי למנוע הכהנים שעולים לעליה מלהביט בקודש הקדשים<ref> עי' ציון 13.</ref> דרך פתחי הלולים שבעליה<ref> ע&quot;ע לול (במקדש): בעליה מעל קודש הקדשים.</ref>, שלדעתם פתוחים לעולם<ref> שלטי הגבורים פי&quot;ד (יב ב). וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 49.</ref>. ב) בדעת חכמים, שסוברים ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים<ref> עי' ציון 247.</ref>, אמרו בירושלמי, שבין מקום ההיכל ומקום קדש הקדשים שבעליה לא הבדילו פרוכות, אלא ראשי פספסין בלבד<ref> ירושלמי יומא שם וקה&quot;ע שם.</ref>. וכן בדעת הסוברים שבעליה היו ראשי פספסין שמבדילים בין הקודש לקודש הקדשים<ref> עי' ציון 308.</ref>, יש מן האחרונים שכתבו, שלא היו בעליה פרוכות<ref> שלטי הגבורים שם בד' רד&quot;ק מל&quot;א ו כ, שמשנה זו חולקת על הגמ' שבציון 307.</ref>. ובטעמם, כתבו אחרונים, שלא הוצרכו לפרוכות למנוע מלהביט בקודש הקדשים, שלדעתם הלולים היו סגורים בדלתות<ref> ע&quot;ע לול ציון הנ&quot;ל. שלטי הגבורים שם (יב א).</ref>.


הפרוכת שבבית שני, נחלקו תנאים ממה היו חוטיה עשויים: יש סוברים, שהיתה עשויה כפרוכת שבמשכן מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש<ref>עי' ציון 66. תוספתא שקלים פ"ג, והמפרש תמיד כט ב וחס"ד לתוספתא שם בדעתה, שהיינו פרוכת שלפני קה"ק; רמב"ם כלי המקדש פ"ז הט"ז. ועי' בגדי כהונה שבציון 1 בד' רמב"ם הנ"ל, שלא אמר כן כמורה הלכה, לפי שאינו מעכב, שלדעתו אין פרוכת שבביהמ"ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן.</ref>. ויש סוברים, שהיו שתי הפרוכות עשויות זהב<ref>ברייתא דמלאכת המשכן פ"ז: ושתי פרוכות של זהב, וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שסז, ושלטי הגבורים פי"ד (יג ב) בדעתה. וכ"מ בעזרת כהנים מידות פ"ד מ"ז ד"ה אמה טרקסין אות ד. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, שהוא ט"ס.</ref>.
== '''בבית המקדש השלישי''' ==


===אריגתה===
בית המקדש שלעתיד לבוא, יהיה בו כותל מבדיל בין ההיכל* לקדש-הקדשים* ובו פתח ברוחב שבע אמות, שנאמר: וימד איל הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות<ref> יחזקאל מא ג ורש&quot;י שם.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שעובי הכותל יהיה שתי אמות כמידת אילי הפתח<ref> עי' רש&quot;י שם ושם יג; צורת הבית לבעל תוי&quot;ט אות נח; משכני עליון לרמח&quot;ל פ&quot;ד אות א; מלבי&quot;ם יחזקאל שם ג; בנין הבית דלעתיד לבעל מצ&quot;ד אות לג. ועי' שלטי הגבורים פי&quot;ד (י ב), שהבין בד' רש&quot;י הנ&quot;ל שאיל הפתח הוא הכותל ותמה בזה, ואפשר שכוונת רש&quot;י שעמדו אילי הפתח בהמשך צידי הכותל ונלמד עובי הכותל מעוביין, וזה שלא כאילי הפתח של אולם השער שעמדו מחוץ לפתח, עי' רש&quot;י יחזקאל מ ט. ועי' מצ&quot;ד יחזקאל שם ג, שהסתפק בעובי הכותל.</ref>, שהם כעין עמודי אבן עגולים הנתונים בצדי הפתח<ref> עי' רש&quot;י יחזקאל מ שם. ועי' בנין הבית דלעתיד שם, שהמזוזות שבפתח קה&quot;ק היו מרובעות.</ref>. ולדעתם זה שנאמר: והפתח שש אמות<ref> יחזקאל מא שם.</ref>, היינו גובהו של הפתח<ref> רש&quot;י שם מא ג; צורת הבית שם; משכני עליון שם; מצ&quot;ד שם ובנין הבית דלעתיד שם. ועי' ציונים 324, 327, 335.</ref>. ומהם שכתב, שהיינו מידת דלתות הפתח<ref> מלבי&quot;ם יחזקאל שם.</ref>. ב) ויש סוברים שעובי הכותל יהיה שש אמות, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות<ref> יחזקאל שם. רד&quot;ק יחזקאל שם; אברבנאל יחזקאל שם. ועי' ציון 322.</ref>. ג) ויש סוברים, שעובי הכותל יהיה ארבע אמות<ref> בי' הגר&quot;א על בנין הבית יחזקאל שם.</ref>, ולדעתם מה שנאמר: והפתח שש אמות<ref> יחזקאל מא שם.</ref>, היינו עובי אילי הפתח שבולטים לחוץ אל ההיכל שתי אמות יחד עם עובי הפתח<ref> בי' הגר&quot;א שם. ועי' ציון 322.</ref>.


החוט שבו היו אורגים את הפרוכת שבבית שני - לסוברים שעשויה כפרוכת שבמשכן<ref>עי' ציון 282.</ref> - היה כפול עשרים וארבעה<ref>שקלים פ"ח מ"ה, הובאה בגמ' חולין צ ב ותמיד כט ב (וכ"ה בתנחומא מהד' ורשא ויקהל אות ז ובמדב"ר פ"ד סי' יג); תנחומא (בובר) ויקהל אות י; רמב"ם כלי המקדש פ"ז הט"ז.</ref>, שכל חוט מארבעת המינים שבה כפול ששה<ref>רמב"ם שם; רע"ב שקלים שם.</ref>. והיתה נארגת על שבעים ושנים בתי נירים<ref>עי' שקלים ותמיד שם: נימין, ותפא"י שקלים שם יכין אות ל, ובחולין שם: נירים; תנחומא (בובר) שם: נירים; רמב"ם שם: נירין.</ref>, שבהם מניחים את חוטי השתי<ref>תפא"י שם.</ref>, ועשויה מעשה חושב<ref>עי' ציון 93. תוספתא שקלים פ"ג.</ref>.
==== דלתות הפתח ====


===כרובים===
פתח הכותל המבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שבבית המקדש שלעתיד לבוא, כתבו ראשונים ואחרונים, שיהיה נסגר על ידי דלתות<ref> עי' להלן; צורת הבית לבעל תוי&quot;ט אות נח; בנין הבית דלעתיד לבעל מצ&quot;ד אות לג. ועי' משכני עליון לרמח&quot;ל פ&quot;ד אות א, שלא הזכיר דלתות.</ref>, ולדעתם זהו שנאמר: ושתים דלתות להיכל ולקדש<ref> יחזקאל מא כג.</ref>, ש&quot;קדש&quot; היינו קודש הקדשים<ref> רד&quot;ק מל&quot;א ו לב ויחזקאל שם; מצ&quot;ד יחזקאל שם; מלבי&quot;ם שם. וכ&quot;מ בתיב&quot;ע יחזקאל שם: ולבית כפורי. ועי' ר&quot;ש ופי' הרא&quot;ש ותוי&quot;ט מידות פ&quot;ד מ&quot;א ותפא&quot;י מידות שם יכין אות ב ע&quot;פ משנה הנ&quot;ל, שפי' הכתוב בע&quot;א, ועי' עזרת כהנים מידות שם (ד&quot;ה שנאמר שתים), שפי' המשנה שם לשיטת רד&quot;ק וכו'. ועי' בי' הגר&quot;א על בנין הבית יחזקאל שם, וצ&quot;ב בכוונתו.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו, שארבע דלתות תהיינה קבועות בפתח, שתים בצדו החיצוני שכלפי ההיכל האחת במזוזה הצפונית וחברתה במזוזה הדרומית, ושתים בצדו הפנימי של הפתח שכלפי קודש הקדשים בשתי המזוזות<ref> עי' רד&quot;ק יחזקאל שם כד, ע&quot;פ משנה מידות הנ&quot;ל; מצ&quot;ד יחזקאל שם כג וכד; בנין הבית דלעתיד שם; בי' הגר&quot;א שם.</ref>, ולדעה זו תהיינה עשויות כדלתות ההיכל שבבית שני<ref> בנין הבית דלעתיד שם. ועי&quot;ש, שפרט מידות הדלתות ומקומן.</ref>. על דלתות ההיכל שבבית שני, שנחלקו תנאים בצורתן ובכיוון פתיחתן, ע&quot;ע היכל<ref> ציון 182.</ref>. ב) ויש שכתבו, ששתי דלתות יהיו קבועות בפתח רוחבן שש אמות, האחת בצדו החיצוני של הפתח והשניה בצדו הפנימי, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות<ref> יחזקאל מא ג.</ref>, היינו דלתות הפתח<ref> מלבי&quot;ם יחזקאל שם. ועי' ציון 322.</ref>. ולדעתם אמה אחת מרוחב הפתח אינה סתומה בדלת, בצד שכלפי ההיכל האמה הפרוצה היא בדרום הפתח ובצד שכלפי קודש הקדשים בצפונו<ref> מלבי&quot;ם שם.</ref>. ג) ויש שכתבו, שארבע דלתות יהיו קבועות בפתח משני צדיו, רוחב כל אחת מהן שלוש אמות, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות<ref> יחזקאל מא ג.</ref>, היינו רוחב שתי דלתות שמצדו האחד<ref> מעשי למלך ביה&quot;ב פ&quot;ד ה&quot;ב (ד&quot;ה והנה בבנין). ועי' ציון 322.</ref>. ולדעתם האמה האמצעית שבין שתי הדלתות אינה סתומה בדלת<ref> מעשי למלך שם.</ref>.


הפרוכת שבבית שני, נחלקו אחרונים אם היו מצוירים עליה כרובים: יש שכתבו, שהיו מצוירים עליה כרובים<ref>משנה למלך כלי המקדש פ"ח הט"ו. ועי"ש, שתמה על הרמב"ם שם פ"ז הט"ז, שהשמיט דין זה.</ref>. ויש שכתבו - לסוברים ששתי פרוכות היו שם<ref>עי' ציון 248.</ref> - שלא היו מצוירים בה כרובים<ref>מלבי"ם שמות כו א ובגדי כהונה שבציון 1, בד' הרמב"ם שם.</ref>, לפי שלא ידעו איזו מבין הפרוכות היא העיקרית<ref>מלבי"ם שם. ועי' בגדי כהונה הנ"ל, טעם אחר, שאין הכרובים מעכבים כלל, שלדעתו אין פרוכת שבביהמ"ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן.</ref>.
==== הפרוכת ====


===תלייתה===
פתח הכותל המבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שבבית המקדש שלעתיד לבוא, יש מן האחרונים שכתבו, שמכוסה - מלבד דלתות הפתח, לסוברים כן<ref> עי' ציון 328 ואילך.</ref> - בפרוכת<ref> עי' להלן. ונראה שעשויה כפרוכת שבבית ראשון, עי' ציון 234 ואילך.</ref>, מהם שכתבו בדעת ראשונים, שלא תכסה את הפתח אלא פרוכת אחת<ref> תוי&quot;ט יומא פ&quot;ה מ&quot;ה ומרה&quot;פ יומא פ&quot;ה ה&quot;ב, בד' הרמב&quot;ם עבודת יוהכ&quot;פ פ&quot;ד ה&quot;א. ועי' לח&quot;מ והר המוריה עבודת יוהכ&quot;פ שם, שפי' דברי הרמב&quot;ם בע&quot;א.</ref>, ומהם שכתבו, ששתי פרוכות תהיינה נתונות משני צדי הפתח כנגד האמה שאינה סתומה בדלת, לסוברים כן<ref> עי' ציונים 336, 339. אחרונים שבציונים הנ&quot;ל.</ref>.


הפרוכת, היתה תלויה על גבי "פסים"<ref>ברייתא דמלאכת המשכן פ"ז; ילק"ש תרומה רמז שסז.</ref>, שהם קורות הקבועות בתקרת הבית<ref>שלטי הגבורים פי"ד (יג א). ועי' עזרת כהנים מידות פ"ד מ"ז ד"ה אמה טרקסין אות ו, בטעם שלא קראום קורות אלא פסים. ועי' שלטי הגבורים שם (יג ב), הביאו העזרת כהנים שם, שהאריך באופן תליית הפרוכת, ולדעתו שפת הפרוכת העליונה היתה נתונה בין שני טסי זהב מהם היו יוצאים קנים חלולים שעל ידם תלו הפרוכת על הפסים. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, בטעם, שביאר שתלו הפרוכת ע"י מיתרים אותם כרכו על הפסים. </ref>. ונחלקו אחרונים בדעת תנאים: א) יש שכתבו שאורך שתי הקורות עשרים אמה לרוחב הבית, ורוחבן אמה וחצי לאורך הבית, שלפי שהיו הפרוכות כבדות<ref>עי' ציון 267, שי"ס שעוביין טפח, ועי' ציון 283, שי"ס שהפרוכות עשויות מזהב. </ref>, הוצרכו לקורות רחבות שלא תישברנה מכובד המשא<ref>שלטי הגבורים שם, בפי' ל' הברייתא הנ"ל: ואורכו של כל אחד ואחד אמה ומחצה, שהיינו רוחבו של הפס, וקרוי כן משום שנתון לאורך הבית. </ref>. קורה האחת היתה קבועה בתקרת ההיכל וחברתה היתה קבועה בתקרת קודש הקדשים ואמה-טרקסין* מבדילה ביניהן<ref>שלטי הגבורים שם. ועי"ש, שביניהם רווח עשרה טפחים, ועי' עזרת כהנים, שביאר שהיינו עם עובי הפרוכת היורדת למטה. </ref>. ב) ויש שכתבו, שאורך כל אחד מן הפסים הוא אמה ומחצה, ונתונים אורכן לרוחב הבית על גבי ווים היוצאים מן הגג בצפונו ובדרומו<ref>טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, בטעם.</ref>.
==== פתח הפרוכת ====


===בעליה===
הפרוכת, לא היה בה פתח אלא היתה &quot;פרופה&quot; בצד הסמוך לכותל, ודרך אותו מקום היה נכנס הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים<ref> עי' משנה יומא נב ב ותוספתא יומא פ&quot;ב, ותוס' זבחים נה ב ד&quot;ה שנים, בפרוכת שבבית שני. ועי' טו&quot;ד לברייתא דמלאכת המשכן פ&quot;ז, דעת ד&quot;ה וארבע, שאף במשכן היתה הפרוכת פרופה. ועי' מרה&quot;פ לירושלמי יומא פ&quot;ה ה&quot;ב ומעשי למלך ומשרת משה ביה&quot;ב פ&quot;ד ה&quot;ב והר המוריה עבודת יוהכ&quot;פ פ&quot;ד ה&quot;א, בד' הרמב&quot;ם עבודת יוהכ&quot;פ שם, שגם בבית ראשון היתה הפרוכת פרופה, ועי' לח&quot;מ עבודת יוהכ&quot;פ שם, שפי' דברי הרמב&quot;ם בע&quot;א. ועי' מרה&quot;פ שם, שכן יהיה גם בבית המקדש שלעתיד לבוא.</ref>. ונחלקו ראשונים: יש שפירשו, שהיה ראש הפרוכת כפול לצד חוץ ונאחז בקרס של זהב כדי שתהיה פתוחה ועומדת<ref> רש&quot;י יומא שם ד&quot;ה פרופה ושם נא ב ד&quot;ה ר' יוסי; סמ&quot;ג עשה רט; מאירי יומא מז א; פי' סדר העבודה לר&quot;י בן נחמיא&quot;ש; רע&quot;ב יומא פ&quot;ה מ&quot;א; קה&quot;ע יומא פ&quot;ה ה&quot;ב. ועי' פסקי רי&quot;ד יומא שם ותוי&quot;ט יומא שם, שקרסים בל' תרגום הוא פורפין, עי' תר' אונקלוס ותיב&quot;ע שמות כו ו. ועי' תוי&quot;ט שם, שפי' שהפרוכת היתה ארוכה יותר ויצאה לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל בקרס, ועי' רש&quot;ש יומא שם, שתמה שלפ&quot;ז אינה פתוחה.</ref>, שבשעת כניסת הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים אין ידיו פנויות להגביה את הפרוכת<ref> מאירי שם.</ref>. ולדעה זו, יש שכתבו, שלא היתה פרופה אלא ביום הכיפורים ואילו בשאר ימות השנה היתה סתומה<ref> פי' סדר העבודה שם בשם הרא&quot;ש; שלטי הגבורים פי&quot;ד (יא ב); קול מבשר ח&quot;ב סי' לט בד' הרמב&quot;ם עבדות יוהכ&quot;פ פ&quot;ד ה&quot;א: מצא הפרוכת פרופה.</ref>, כדי שלא יביטו הכהנים אל תוך קודש הקדשים<ref> פי' סדר העבודה שם. ועי&quot;ש, שאף לתוך אמה טרקסין אין להביט, שהוא ספק קה&quot;ק. ועי' מאירי שבציון 353, שמשמע שאין חשש במה שמביטים אל תוך אמה טרקסין, וצ&quot;ב אם לדבריו היתה פרופה כל השנה.</ref>. ויש שפירשו, שהיתה הפרוכת מחוברת ומהודקת עם כותלי הבית מלמעלה למטה על ידי קרסים שהיו תקועים בכותל ולולאות בשפת הפרוכת אותן היו נותנים בקרסים, מלבד מספר לולאות כשיעור כניסת הכהן שלא היו קושרים בהידוק, ובשעה שרוצה לפותחן מסלק הלולאות מן הקרסים ופותח וכשרוצה לסגור מכניס הלולאות בקרסים<ref> תוס' רי&quot;ד יומא שם. ועי' פסקי רי&quot;ד שם.</ref>.


מקום קודש הקדשים שבעליית בית המקדש השני<ref>ע"ע הימכל ציון 100 ואילך.</ref>, נחלקו תנאים ואמוראים בדעתם אם היתה פרוכת מבדילה בינו למקום ההיכל: א) ר' יוסי סובר, שבעליית בית המקדש היתה מבדילה פרוכת בין מקום ההיכל למקום קודש הקדשים<ref>עי' תוספתא יומא פ"ב וקה"ע לירושלמי יומא פ"ה ה"א בדעתה; ירושלמי שם וקה"ע ופנ"מ שם.</ref>, שלדעתו זהו שאמר הכתוב: והבדילה הפרכת לכם<ref>שמות כו לג.</ref>, ללמד שתהא הפרוכת ארוכה ושיהא ניכר ההבדל בין הקדש ובין קדש הקדשים מלמעלה כשם שמובדלים מלמטה<ref>תוספתא וירושלמי שם ופנ"מ שם.</ref>. וכן בדעת חכמים, שסוברים ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים<ref>עי' ציון 248.</ref>, אמרו בגמרא, שכנגדן היו שתי פרוכות אף בעליה<ref>יומא נד א.</ref>. ואף על פי שבעליה היו ראשי פספסין שמבדילים בין הקודש לקודש הקדשים<ref>משנה מידות שבע' היכל ציון 108. ועי"ש ציון 103 ואילך, מח' ראשונים במהותם.</ref>, שעל ידם נמנעו הכהנים מלהיכנס לאותו מקום<ref>עי' ציון 15.</ref>, כתבו אחרונים, שהוצרכו אף לפרוכות כדי למנוע הכהנים שעולים לעליה מלהביט בקודש הקדשים<ref>עי' ציון 13.</ref> דרך פתחי הלולים שבעליה<ref>ע"ע לול (במקדש): בעליה מעל קודש הקדשים.</ref>, שלדעתם פתוחים לעולם<ref>שלטי הגבורים פי"ד (יב ב). וע"ע הנ"ל ציון 49.</ref>. ב) בדעת חכמים, שסוברים ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים<ref>עי' ציון 248.</ref>, אמרו בירושלמי, שבין מקום ההיכל ומקום קדש הקדשים שבעליה לא הבדילו פרוכות, אלא ראשי פספסין בלבד<ref>ירושלמי יומא שם וקה"ע שם. </ref>. וכן בדעת הסוברים שבעליה היו ראשי פספסין שמבדילים בין הקודש לקודש הקדשים<ref>עי' ציון 305.</ref>, יש מן האחרונים שכתבו, שלא היו בעליה פרוכות<ref>שלטי הגבורים שם בד' רד"ק מל"א ו כ, שמשנה זו חולקת על הגמ' שבציון 304.</ref>. ובטעמם, כתבו אחרונים, שלא הוצרכו לפרוכות למנוע מלהביט בקודש הקדשים, שלדעתם הלולים היו סגורים בדלתות<ref>ע"ע לול ציון הנ"ל. שלטי הגבורים שם (יב א).</ref>.
==== מקום הפריפה ====


==בבית המקדש השלישי==
המקום שבו היתה הפרוכת פרופה בבית שני<ref> וצ&quot;ב במקום פריפת הפרוכת במשכן ובבית ראשון.</ref>, נחלקו בו תנאים וראשונים בדעתם: א) לסוברים ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לבין קודש הקדשים<ref> עי' ציון 247.</ref>, לא היו שתי הפרוכות פרופות מצד אחד<ref> עי' להלן.</ref>, כדי שלא יראו העומדים בהיכל את קודש הקדשים<ref> מאירי יומא מז א.</ref>. יש סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפרוכת הפנימית מן הצפון<ref> משנה יומא נב ב; תוספתא יומא פ&quot;ב; צל&quot;ח יומא נא ב, בתי' שני, ועיני אברהם מעה&quot;ק פ&quot;ה הי&quot;ד בד' הרמב&quot;ם שבציון 369. ועי' צל&quot;ח שבציון 372.</ref>. וכן בדעת ר' יהודה, שביום הכיפורים היה הכהן הגדול מהלך לקודש הקדשים בין מזבח-הזהב* למנורה*<ref> ברייתא יומא נא ב.</ref>, שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום<ref> גמ' שם.</ref>, ולכך מהלך בדרום ההיכל שם נתונה המנורה<ref> ע&quot;ע מנורה. רש&quot;י יומא שם ד&quot;ה בין.</ref>, כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם והפרוכת החיצונה היא שפרופה מדרום<ref> רש&quot;י שם פיתחא; מאירי יומא שם.</ref>. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן-דמים* על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית<ref> ברייתא יומא נח ב, וע&quot;ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם והחיצונה פרופה מדרום, ולפי שבאותו צד יוצא הכהן הגדול מקודש הקדשים מתחיל במתן דמים מדרום המזבח שם פוגע תחילה<ref> רש&quot;י יומא שם ד&quot;ה מהיכן; ריטב&quot;א יומא שם; פסקי רי&quot;ד יומא שם; צל&quot;ח יומא נא ב בד' הרמב&quot;ם שבציון 369, בתי' רביעי. ועי' צל&quot;ח שבציון 389, וצל&quot;ח יומא שם, בתי' שני ושלישי וחמישי, שפי' בע&quot;א.</ref>. וכן בדעת חנניה, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הצפוני של המזבח<ref> ברייתא יומא נט א, וע&quot;ע הזאה א (לכפרה) ציון 292.</ref>, שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום, ולכן מתחיל במתן דמים על קרנות המזבח בדרום<ref> עי' ציון 145.</ref> ומסיים בצפון, ובמקום שמסיים את מתן הדמים שם מזה על גג המזבח<ref> גמ' יומא שם ורש&quot;י שם ד&quot;ה חנניה.</ref>, כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם והפרוכת החיצונה היא שפרופה מדרום<ref> עי' ריטב&quot;א יומא שם.</ref>. ובטעם שפרופה הפרוכת הפנימית מצפון, כתבו ראשונים, שצריך הכהן להיכנס לקודש הקדשים דרך צפון כדי שתהיה ימינו כלפי הארון בכניסתו וביציאתו, שאילו היה נכנס מן הדרום היה הולך שמאלו כלפי הארון<ref> תו&quot;י וריטב&quot;א יומא נב ב בשם ריב&quot;א; תוס' הרא&quot;ש יומא שם.</ref>, ואין זה דרך כבוד<ref> תו&quot;י ותוס' הרא&quot;ש שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שלדעה זו אין ללכת לנוכח הפריפה שלא יביט אל קודש הקדשים<ref> עי' יומא נא ב: לאו אורח ארעא למיעל להדיא, וע&quot;ע עבודת יום הכיפורים.</ref>, וכדי שלא ישכח הכהן הגדול וילך לנוכח הפתח עשו הפריפה בדרום שאי אפשר לכהן ללכת שם סמוך לכותל דרום מפני שהיו בגדיו משחירים מעשן המנורה<ref> עי' יומא נב א. צל&quot;ח שם, בתי' רביעי.</ref>. ויש סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה פרופה מצפון והפנימית מדרום<ref> שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' שפח בד' הרמב&quot;ם שפסק ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לקה&quot;ק, עי' ציון 245, וכן פסק שמתחיל מתן דמים מקרן מזרחית צפונית, עי' רמב&quot;ם עבודת יוהכ&quot;פ פ&quot;ד ה&quot;ב. ועי' תוי&quot;ט יומא פ&quot;ה מ&quot;ה ואחרונים שבציון 354, שפי' דברי הרמב&quot;ם בע&quot;א.</ref>. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית<ref> משנה יומא נח ב וברייתא יומא שם, וע&quot;ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים והחיצונה פרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון שם פוגע תחילה<ref> שו&quot;ת הרשב&quot;א שם וצל&quot;ח שם, בתי' ראשון ורביעי, בד' הרמב&quot;ם הנ&quot;ל. ועי' רא&quot;ש סדר עבודת יוהכ&quot;פ (נא ב) ותפארת שמואל שם, שרמז לדעה זו. ועי' שו&quot;ת הרשב&quot;א שם, שהרמב&quot;ם לא גרס כגר' הספרים שבציון 382. ועי' ראשונים שבציון הנ&quot;ל, וצל&quot;ח שם, בתי' שני ושלישי וחמישי, שפי' בע&quot;א.</ref>. ובטעמם, יש מן האחרונים שכתבו, שצריך הכהן להיכנס לבין שתי הפרוכות דרך צפון כדי שתהיה ימינו כלפי קודש הקדשים ושמאלו להיכל, ואילו לקודש הקדשים יכול להיכנס דרך דרום שמשם יכול ללכת באלכסון לנוכח מקום הארון, שלדעתם מקום הארון הוא במערב קודש הקדשים<ref> ע&quot;ע ארון ציון 27 ואילך, מח' ראשונים. צל&quot;ח שם, בתי' ראשון, ועי&quot;ש שהמשנה שבציון 354, סוברת שמקום הארון במזרח, ע&quot;ע הנ&quot;ל שם. וצ&quot;ב בטעם שאינו נכנס אל בין הפרוכות מדרום, שהרי אף באופן זה הולך באלכסון.</ref>. ויש שכתבו טעם אחר, שלדעה זו הולך הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים לנוכח הפריפה<ref> עי' יומא נב א, וע&quot;ע עבודת יום הכיפורים.</ref>, וכדי שיוכל הכהן ללכת לאורך הכותל ולהיכנס לנוכח הפתח עשו את פתח הפרוכת החיצונה בצפון, שאילו היה הפתח בדרום לא יכול היה ללכת בסמוך לכותל לנוכח הפתח מפני שהיו בגדיו משחירים מעשן המנורה<ref> עי' יומא נב א. צל&quot;ח שם, בתי' רביעי.</ref>. ב) ולסוברים שלא הבדילה בין ההיכל לקודש הקדשים אלא פרוכת אחת<ref> עי' ציון 272.</ref>, יש סוברים, שהיתה אותה פרוכת פרופה מן הצפון<ref> גמ' יומא נא ב: ר' יוסי היא דאמר פיתחא בצפון קאי, ורש&quot;י שם; עי' גמ' יומא נט א, ורש&quot;י שם.</ref>. וכן בדעת יש אומרים, שסוברים שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים בין שולחן לכותל<ref> ברייתא יומא נא שם.</ref>, שאמרו בגמרא, שסוברים שפתח הפרוכת מצפון<ref> גמ' שם.</ref>, ולכן מהלך בצפון ההיכל שם נתון השולחן<ref> ע&quot;ע שולחן. עי' רש&quot;י שם.</ref>, כתבו ראשונים, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מצפון<ref> רש&quot;י שם ד&quot;ה ר' יוסי; ריטב&quot;א שם; מאירי שם.</ref>. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית<ref> משנה יומא נח ב וברייתא יומא שם, וע&quot;ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון המזבח שם פוגע תחילה<ref> רש&quot;י יומא שם ד&quot;ה ר' יוסי הגלילי וריטב&quot;א ופסקי רי&quot;ד יומא שם, בד' ר&quot;י הגלילי; ר&quot;י מלוניל שם בד' ת&quot;ק במשנה שם. ועי' שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' שפח, שכ&quot;ה לגר' הספרים יומא שם: סבר לה כר' יוסי דאמר פתחא בצפון, ועי' ציון 371. ועי' שו&quot;ת הרשב&quot;א וצל&quot;ח שבציון 371, שפי' בע&quot;א.</ref>. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הדרומי של המזבח<ref> ברייתא יומא נט א, וע&quot;ע הזאה א (לכפרה) ציון 292.</ref>, שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מצפון, ולכן מתחיל במתן דמים על קרנות המזבח בצפון<ref> עי' ציון 145.</ref> ומסיים בדרום, ובמקום שמסיים את מתן הדמים שם מזה על גג המזבח<ref> גמ' יומא שם ורש&quot;י שם ד&quot;ה ור' יוסי.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מצפון<ref> עי' רש&quot;י שם; ריטב&quot;א יומא שם; עי' תוס' הרא&quot;ש יומא שם.</ref>. ויש סוברים, שהיתה אותה פרוכת פרופה מן הדרום<ref> שו&quot;ת הרשב&quot;א שם.</ref>. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית<ref> ברייתא יומא נח ב, וע&quot;ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מן הדרום, ולכן מתחיל מדרום המזבח שם פוגע תחילה<ref> צל&quot;ח יומא נא ב בד' הרמב&quot;ם שבציון 369, בתי' ראשון. ועי' ראשונים וצל&quot;ח שבציון 360, שפי' בע&quot;א.</ref>.


 
== '''הערות שוליים''' ==
 
בית המקדש שלעתיד לבוא, יהיה בו כותל מבדיל בין ההיכל* לקדש-הקדשים* ובו פתח ברוחב שבע אמות, שנאמר: וימד איל הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות<ref>יחזקאל מא ג ורש"י שם.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שעובי הכותל יהיה שתי אמות כמידת אילי הפתח<ref>עי' רש"י שם ושם יג; צורת הבית לבעל תוי"ט אות נח; משכני עליון לרמח"ל פ"ד אות א; מלבי"ם יחזקאל שם ג; בנין הבית דלעתיד לבעל מצ"ד אות לג. ועי' שלטי הגבורים פי"ד (י ב), שהבין בד' רש"י הנ"ל שאיל הפתח הוא הכותל ותמה בזה, ואפשר שכוונת רש"י שעמדו אילי הפתח בהמשך צידי הכותל ונלמד עובי הכותל מעוביין, וזה שלא כאילי הפתח של אולם השער שעמדו מחוץ לפתח, עי' רש"י יחזקאל מ ט. ועי' מצ"ד יחזקאל שם ג, שהסתפק בעובי הכותל.</ref>, שהם כעין עמודי אבן עגולים הנתונים בצדי הפתח<ref>עי' רש"י יחזקאל מ שם. ועי' בנין הבית דלעתיד שם, שהמזוזות שבפתח קה"ק היו מרובעות.</ref>. ולדעתם זה שנאמר: והפתח שש אמות<ref>יחזקאל מא שם.</ref>, היינו גובהו של הפתח<ref>רש"י שם מא ג; צורת הבית שם; משכני עליון שם; מצ"ד שם ובנין הבית דלעתיד שם. ועי' ציונים 321, 324, 332. </ref>. ומהם שכתב, שהיינו מידת דלתות הפתח<ref>מלבי"ם יחזקאל שם.</ref>. ב) ויש סוברים שעובי הכותל יהיה שש אמות, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות<ref>יחזקאל שם. רד"ק יחזקאל שם; אברבנאל יחזקאל שם. ועי' ציון 319.</ref>. ג) ויש סוברים, שעובי הכותל יהיה ארבע אמות<ref>בי' הגר"א על בנין הבית יחזקאל שם.</ref>, ולדעתם מה שנאמר: והפתח שש אמות<ref>יחזקאל מא שם.</ref>, היינו עובי אילי הפתח שבולטים לחוץ אל ההיכל שתי אמות יחד עם עובי הפתח<ref>בי' הגר"א שם. ועי' ציון 319.</ref>.
 
===דלתות הפתח===
 
 
 
פתח הכותל המבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שבבית המקדש שלעתיד לבוא, כתבו ראשונים ואחרונים, שיהיה נסגר על ידי דלתות<ref>עי' להלן; צורת הבית לבעל תוי"ט אות נח; בנין הבית דלעתיד לבעל מצ"ד אות לג. ועי' משכני עליון לרמח"ל פ"ד אות א, שלא הזכיר דלתות. </ref>, ולדעתם זהו שנאמר: ושתים דלתות להיכל ולקדש<ref>יחזקאל מא כג.</ref>, ש"קדש" היינו קודש הקדשים<ref>רד"ק מל"א ו לב ויחזקאל שם; מצ"ד יחזקאל שם; מלבי"ם שם. וכ"מ בתיב"ע יחזקאל שם: ולבית כפורי. ועי' ר"ש ופי' הרא"ש ותוי"ט מידות פ"ד מ"א ותפא"י מידות שם יכין אות ב ע"פ משנה הנ"ל, שפי' הכתוב בע"א, ועי' עזרת כהנים מידות שם (ד"ה שנאמר שתים), שפי' המשנה שם לשיטת רד"ק וכו'. ועי' בי' הגר"א על בנין הבית יחזקאל שם, וצ"ב בכוונתו.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו, שארבע דלתות תהיינה קבועות בפתח, שתים בצדו החיצוני שכלפי ההיכל האחת במזוזה הצפונית וחברתה במזוזה הדרומית, ושתים בצדו הפנימי של הפתח שכלפי קודש הקדשים בשתי המזוזות<ref>עי' רד"ק יחזקאל שם כד, ע"פ משנה מידות הנ"ל; מצ"ד יחזקאל שם כג וכד; בנין הבית דלעתיד שם; בי' הגר"א שם. </ref>, ולדעה זו תהיינה עשויות כדלתות ההיכל שבבית שני<ref>בנין הבית דלעתיד שם. ועי"ש, שפרט מידות הדלתות ומקומן.</ref>. על דלתות ההיכל שבבית שני, שנחלקו תנאים בצורתן ובכיוון פתיחתן, ע"ע היכל<ref>ציון 182. </ref>. ב) ויש שכתבו, ששתי דלתות יהיו קבועות בפתח רוחבן שש אמות, האחת בצדו החיצוני של הפתח והשניה בצדו הפנימי, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות<ref>יחזקאל מא ג.</ref>, היינו דלתות הפתח<ref>מלבי"ם יחזקאל שם. ועי' ציון 319.</ref>. ולדעתם אמה אחת מרוחב הפתח אינה סתומה בדלת, בצד שכלפי ההיכל האמה הפרוצה היא בדרום הפתח ובצד שכלפי קודש הקדשים בצפונו<ref>מלבי"ם שם.</ref>. ג) ויש שכתבו, שארבע דלתות יהיו קבועות בפתח משני צדיו, רוחב כל אחת מהן שלוש אמות, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות<ref>יחזקאל מא ג.</ref>, היינו רוחב שתי דלתות שמצדו האחד<ref>מעשי למלך ביה"ב פ"ד ה"ב (ד"ה והנה בבנין). ועי' ציון 319.</ref>. ולדעתם האמה האמצעית שבין שתי הדלתות אינה סתומה בדלת<ref>מעשי למלך שם.</ref>. 
 
===הפרוכת===
 
 
 
פתח הכותל המבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שבבית המקדש שלעתיד לבוא, יש מן האחרונים שכתבו, שמכוסה - מלבד דלתות הפתח, לסוברים כן<ref>עי' ציון 325 ואילך.                                                                                                                                  </ref> - בפרוכת<ref>עי' להלן. ונראה שעשויה כפרוכת שבבית ראשון, עי' ציון 235 ואילך.</ref>, מהם שכתבו בדעת ראשונים, שלא תכסה את הפתח אלא פרוכת אחת<ref>תוי"ט יומא פ"ה מ"ה ומרה"פ יומא פ"ה ה"ב, בד' הרמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"א. ועי' לח"מ והר המוריה עבודת יוהכ"פ שם, שפי' דברי הרמב"ם בע"א.</ref>, ומהם שכתבו, ששתי פרוכות תהיינה נתונות משני צדי הפתח כנגד האמה שאינה סתומה בדלת, לסוברים כן<ref>עי' ציונים 333, 336. אחרונים שבציונים הנ"ל.</ref>.
 
===פתח הפרוכת===
 
 
 
הפרוכת, לא היה בה פתח אלא היתה "פרופה" בצד הסמוך לכותל, ודרך אותו מקום היה נכנס הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים<ref>עי' משנה יומא נב ב ותוספתא יומא פ"ב, ותוס' זבחים נה ב ד"ה שנים, בפרוכת שבבית שני. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ז, דעת ד"ה וארבע, שאף במשכן היתה הפרוכת פרופה. ועי' מרה"פ לירושלמי יומא פ"ה ה"ב ומעשי למלך ומשרת משה ביה"ב פ"ד ה"ב והר המוריה עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"א, בד' הרמב"ם עבודת יוהכ"פ שם, שגם בבית ראשון היתה הפרוכת פרופה, ועי' לח"מ עבודת יוהכ"פ שם, שפי' דברי הרמב"ם בע"א. ועי' מרה"פ שם, שכן יהיה גם בבית המקדש שלעתיד לבוא. </ref>. ונחלקו ראשונים: יש שפירשו, שהיה ראש הפרוכת כפול לצד חוץ ונאחז בקרס של זהב כדי שתהיה פתוחה ועומדת<ref>רש"י יומא שם ד"ה פרופה ושם נא ב ד"ה ר' יוסי; סמ"ג עשה רט; מאירי יומא מז א; פי' סדר העבודה לר"י בן נחמיא"ש; רע"ב יומא פ"ה מ"א; קה"ע יומא פ"ה ה"ב. ועי' פסקי רי"ד יומא שם ותוי"ט יומא שם, שקרסים בל' תרגום הוא פורפין, עי' תר' אונקלוס ותיב"ע שמות כו ו. ועי' תוי"ט שם, שפי' שהפרוכת היתה ארוכה יותר ויצאה לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל בקרס, ועי' רש"ש יומא שם, שתמה שלפ"ז אינה פתוחה.</ref>, שבשעת כניסת הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים אין ידיו פנויות להגביה את הפרוכת<ref>מאירי שם.</ref>. ולדעה זו, יש שכתבו, שלא היתה פרופה אלא ביום הכיפורים ואילו בשאר ימות השנה היתה סתומה<ref>פי' סדר העבודה שם בשם הרא"ש; שלטי הגבורים פי"ד (יא ב); קול מבשר ח"ב סי' לט בד' הרמב"ם עבדות יוהכ"פ פ"ד ה"א: מצא הפרוכת פרופה.</ref>, כדי שלא יביטו הכהנים אל תוך קודש הקדשים<ref>פי' סדר העבודה שם. ועי"ש, שאף לתוך אמה טרקסין אין להביט, שהוא ספק קה"ק. ועי' מאירי שבציון 350, שמשמע שאין חשש במה שמביטים אל תוך אמה טרקסין, וצ"ב אם לדבריו היתה פרופה כל השנה.</ref>. ויש שפירשו, שהיתה הפרוכת מחוברת ומהודקת עם כותלי הבית מלמעלה למטה על ידי קרסים שהיו תקועים בכותל ולולאות בשפת הפרוכת אותן היו נותנים בקרסים, מלבד מספר לולאות כשיעור כניסת הכהן שלא היו קושרים בהידוק, ובשעה שרוצה לפותחן מסלק הלולאות מן הקרסים ופותח וכשרוצה לסגור מכניס הלולאות בקרסים<ref>תוס' רי"ד יומא שם. ועי' פסקי רי"ד שם.</ref>.
 
===מקום הפריפה===
 
 
 
המקום שבו היתה הפרוכת פרופה בבית שני<ref>וצ"ב במקום פריפת הפרוכת במשכן ובבית ראשון.</ref>, נחלקו בו תנאים וראשונים בדעתם: א) לסוברים ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לבין קודש הקדשים<ref>עי' ציון 248. </ref>, לא היו שתי הפרוכות פרופות מצד אחד<ref>עי' להלן.</ref>, כדי שלא יראו העומדים בהיכל את קודש הקדשים<ref>מאירי יומא מז א.</ref>. יש סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפרוכת הפנימית מן הצפון<ref>משנה יומא נב ב; תוספתא יומא פ"ב; צל"ח יומא נא ב, בתי' שני, ועיני אברהם מעה"ק פ"ה הי"ד בד' הרמב"ם שבציון 366. ועי' צל"ח שבציון 369.</ref>. וכן בדעת ר' יהודה, שביום הכיפורים היה הכהן הגדול מהלך לקודש הקדשים בין מזבח-הזהב* למנורה*<ref>ברייתא יומא נא ב.</ref>, שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום<ref>גמ' שם.</ref>, ולכך מהלך בדרום ההיכל שם נתונה המנורה<ref>ע"ע מנורה +++. רש"י יומא שם ד"ה בין.</ref>, כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם והפרוכת החיצונה היא שפרופה מדרום<ref>רש"י שם פיתחא; מאירי יומא שם.</ref>. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן-דמים* על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית<ref>ברייתא יומא נח ב, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם והחיצונה פרופה מדרום, ולפי שבאותו צד יוצא הכהן הגדול מקודש הקדשים מתחיל במתן דמים מדרום המזבח שם פוגע תחילה<ref>רש"י יומא שם ד"ה מהיכן; ריטב"א יומא שם; פסקי רי"ד יומא שם; צל"ח יומא נא ב בד' הרמב"ם שבציון 366, בתי' רביעי. ועי' צל"ח שבציון 386, וצל"ח יומא שם, בתי' שני ושלישי וחמישי, שפי' בע"א.</ref>. וכן בדעת חנניה, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הצפוני של המזבח<ref>ברייתא יומא נט א, וע"ע הזאה א (לכפרה) ציון 292.</ref>, שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום, ולכן מתחיל במתן דמים על קרנות המזבח בדרום<ref>עי' ציון 145.</ref> ומסיים בצפון, ובמקום שמסיים את מתן הדמים שם מזה על גג המזבח<ref>גמ' יומא שם ורש"י שם ד"ה חנניה.</ref>, כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם והפרוכת החיצונה היא שפרופה מדרום<ref>עי' ריטב"א יומא שם.</ref>. ובטעם שפרופה הפרוכת הפנימית מצפון, כתבו ראשונים, שצריך הכהן להיכנס לקודש הקדשים דרך צפון כדי שתהיה ימינו כלפי הארון בכניסתו וביציאתו, שאילו היה נכנס מן הדרום היה הולך שמאלו כלפי הארון<ref>תו"י וריטב"א יומא נב ב בשם ריב"א; תוס' הרא"ש יומא שם. </ref>, ואין זה דרך כבוד<ref>תו"י ותוס' הרא"ש שם.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו, שלדעה זו אין ללכת לנוכח הפריפה שלא יביט אל קודש הקדשים<ref>עי' יומא נא ב: לאו אורח ארעא למיעל להדיא, וע"ע עבודת יום הכיפורים ציון +++.</ref>, וכדי שלא ישכח הכהן הגדול וילך לנוכח הפתח עשו הפריפה בדרום שאי אפשר לכהן ללכת שם סמוך לכותל דרום מפני שהיו בגדיו משחירים מעשן המנורה<ref>עי' יומא נב א. צל"ח שם, בתי' רביעי.</ref>. ויש סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה פרופה מצפון והפנימית מדרום<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סי' שפח בד' הרמב"ם שפסק ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לקה"ק, עי' ציון 246, וכן פסק שמתחיל מתן דמים מקרן מזרחית צפונית, עי' רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב. ועי' תוי"ט יומא פ"ה מ"ה ואחרונים שבציון 351, שפי' דברי הרמב"ם בע"א.</ref>. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית<ref>משנה יומא נח ב וברייתא יומא שם, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים והחיצונה פרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון שם פוגע תחילה<ref>שו"ת הרשב"א שם וצל"ח שם, בתי' ראשון ורביעי, בד' הרמב"ם הנ"ל. ועי' רא"ש סדר עבודת יוהכ"פ (נא ב) ותפארת שמואל שם, שרמז לדעה זו. ועי' שו"ת הרשב"א שם, שהרמב"ם לא גרס כגר' הספרים שבציון 379. ועי' ראשונים שבציון הנ"ל, וצל"ח שם, בתי' שני ושלישי וחמישי, שפי' בע"א.</ref>. ובטעמם, יש מן האחרונים שכתבו, שצריך הכהן להיכנס לבין שתי הפרוכות דרך צפון כדי שתהיה ימינו כלפי קודש הקדשים ושמאלו להיכל, ואילו לקודש הקדשים יכול להיכנס דרך דרום שמשם יכול ללכת באלכסון לנוכח מקום הארון, שלדעתם מקום הארון הוא במערב קודש הקדשים<ref>ע"ע ארון ציון 27 ואילך, מח' ראשונים. צל"ח שם, בתי' ראשון, ועי"ש שהמשנה שבציון 351, סוברת שמקום הארון במזרח, ע"ע הנ"ל שם. וצ"ב בטעם שאינו נכנס אל בין הפרוכות מדרום, שהרי אף באופן זה הולך באלכסון.</ref>. ויש שכתבו טעם אחר, שלדעה זו הולך הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים לנוכח הפריפה<ref>עי' יומא נב א, וע"ע עבודת יום הכיפורים ציון +++.</ref>, וכדי שיוכל הכהן ללכת לאורך הכותל ולהיכנס לנוכח הפתח עשו את פתח הפרוכת החיצונה בצפון, שאילו היה הפתח בדרום לא יכול היה ללכת בסמוך לכותל לנוכח הפתח מפני שהיו בגדיו משחירים מעשן המנורה<ref>עי' יומא נב א. צל"ח שם, בתי' רביעי. </ref>. ב) ולסוברים שלא הבדילה בין ההיכל לקודש הקדשים אלא פרוכת אחת<ref>עי' ציון 270.</ref>, יש סוברים, שהיתה אותה פרוכת פרופה מן הצפון<ref>גמ' יומא נא ב: ר' יוסי היא דאמר פיתחא בצפון קאי, ורש"י שם; עי' גמ' יומא נט א, ורש"י שם.</ref>. וכן בדעת יש אומרים, שסוברים שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים בין שולחן לכותל<ref>ברייתא יומא נא שם.</ref>, שאמרו בגמרא, שסוברים שפתח הפרוכת מצפון<ref>גמ' שם.</ref>, ולכן מהלך בצפון ההיכל שם נתון השולחן<ref>ע"ע שולחן. עי' רש"י שם.</ref>, כתבו ראשונים, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מצפון<ref>רש"י שם ד"ה ר' יוסי; ריטב"א שם; מאירי שם.</ref>. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית<ref>משנה יומא נח ב וברייתא יומא שם, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון המזבח שם פוגע תחילה<ref>רש"י יומא שם ד"ה ר' יוסי הגלילי וריטב"א ופסקי רי"ד יומא שם, בד' ר"י הגלילי; ר"י מלוניל שם בד' ת"ק במשנה שם. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' שפח, שכ"ה לגר' הספרים יומא שם: סבר לה כר' יוסי דאמר פתחא בצפון, ועי' ציון 368. ועי' שו"ת הרשב"א וצל"ח שבציון 368, שפי' בע"א.</ref>. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הדרומי של המזבח<ref>ברייתא יומא נט א, וע"ע הזאה א (לכפרה) ציון 292.</ref>, שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מצפון, ולכן מתחיל במתן דמים על קרנות המזבח בצפון<ref>עי' ציון 145.</ref> ומסיים בדרום, ובמקום שמסיים את מתן הדמים שם מזה על גג המזבח<ref>גמ' יומא שם ורש"י שם ד"ה ור' יוסי.</ref>, יש מן הראשונים שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מצפון<ref>עי' רש"י שם; ריטב"א יומא שם; עי' תוס' הרא"ש יומא שם.</ref>. ויש סוברים, שהיתה אותה פרוכת פרופה מן הדרום<ref>שו"ת הרשב"א שם.</ref>. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית<ref>ברייתא יומא נח ב, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.</ref>, יש שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מן הדרום, ולכן מתחיל מדרום המזבח שם פוגע תחילה<ref>צל"ח יומא נא ב בד' הרמב"ם שבציון 366, בתי' ראשון. ועי' ראשונים וצל"ח שבציון 357, שפי' בע"א. </ref>.
 
==הערות שוליים==
 
<references/>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
1

גרסה אחרונה מ־14:38, 14 בפברואר 2020
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg


הגדרת הערך - המחיצה שבין ההיכל לקודש הקדשים

מהותה וגדרה

מצוה מן התורה לעשות פרוכת ולתת אותה על עמודים תחת הקרסים[1], שנאמר: ועשית פרכת וגו'[2], ונאמר: ונתת אתה על ארבעה עמדי שטים וגו'[3], ונאמר: ונתת את הפרכת תחת הקרסים וגו'[4]. מוני המצוות לא מנו את עשיית הפרוכת כמצוה בפני עצמה[5].

מהותה

הפרוכת משמשת כמחיצה[6] המבדילה בין הקודש - היינו היכל*[7] - לבין קדש-הקדשים*, כהבדלה בין המלך ובין העם[8], שכבודו של מלך שלא תתערב רשותו עם רשות העם[9], שנאמר: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים[10]. ומן האחרונים שכתבו, שלכן קרויה פרוכת, לשון פריכה ושבירה, לפי ששובר ומפסיק רשות אחת ומתחיל רשות אחרת[11]. יש מן האחרונים שכתבו, שנועדה הבדלה זו כדי שלא יראה דבר מן הכפורת* והכרובים שבקודש הקדשים[12], שיש איסור בראייתם[13]. ויש שכתבו, שנועדה כדי שלא יכנסו הכהנים ההדיוטות - שאסורים ליכנס אל קודש הקדשים[14] - בשגגה לקודש הקדשים[15]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שמלבד ההבדלה בין הקודש לקודש הקדשים שימשה הפרוכת למסך על הארון[16], ומן האחרונים שכתבו, שזהו שאמר הכתוב: וסכות על הארון את הפרכת[17], וכן נאמר: ויסך על ארון העדות[18].

כיסוי הארון

הפרוכת שבמשכן, שימשה לכיסוי הארון בעת המסעות במדבר, שנאמר: והורדו את פרכת המסך וכסו בה את ארן העדת[19]. ויש מן הראשונים שכתבו, שלכן נקראה: פרכת המסך[20], שמסוככת על הארון[21].

במשכן ובבתי המקדש

הפרוכות ששימשו במשכן ובבתי המקדש חלוקות זו מזו[22]. במשכן, היתה פרוכת עשויה בד הנתונה לכל רוחב ההיכל[23], וכן בבית המקדש השני היתה פרוכת עשויה בד לכל רוחב ההיכל[24]. על מחלוקת התנאים במנין הפרוכות שבבית שני, עי' להלן[25]. בבית המקדש הראשון, היה בנוי כותל בין ההיכל לקודש הקדשים[26], ופרוכת היתה פרוסה כנגד הפתח שבאותו כותל[27], וכן בבית המקדש שלעתיד לבוא יהיה כותל מבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים[28], ויש סוברים שתהיה פרוסה פרוכת כנגד הפתח שבו[29].

שמותיה

הפרוכת, יש שנקראת בכתוב: פרוכת המסך[30], או: מסך[31], לפי שמסוככת ומגנה על הארון בשעה שפרוסה לפניו[32]. ויש מן האחרונים שכתבו, על שם שמגינה על קודש הקדשים שלא יבוא בו אבק מדריסת רגלי הכהנים שבהיכל[33]. ויש שנקראת: פרכת הקדש[34], היינו שמכסה את הארון שהוא הקדש[35]. ויש שנקראת: פרכת העדת[36], לפי שנתונה לפני הארון* שקרוי עדות[37]. ויש מן האחרונים שכתבו, שנקראת כן על שם נר המערבי שבמנורה* הסמוכה לפרוכת[38], שהיה דולק בנס כל היום - עד שמת שמעון הצדיק[39] - והוא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל[40].

קדושת מקום הפרוכת

מקום הפרוכת, נחלקו תנאים וראשונים בדעתם בקדושתו: א) יש סוברים, שמקום הפרוכת הוא בכלל קדש-הקדשים*[41], ולדעתם זהו שאמר הכתוב: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים[42], היינו שמתחילת עובי הפרוכת ולפנים הוא קודש הקדשים ומחוץ לה הוא הקודש[43]. וכן בדעת חכמים, שסוברים שהוצרכו לעשות בבית שני שתי פרוכות[44], יש שכתבו, שמקום הפרוכת הוא בכלל קודש הקדשים, ולפיכך לא יכלו לעשות פרוכת אחת בעובי אמה, שלפי שנסתפקו במקום אמה-טרקסין* אם קדושתו כלפנים או כלחוץ[45], הרי לצד הספק שהיא כלחוץ אין עובי הפרוכת בתוך קודש הקדשים[46]. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שלא היתה בבית שני אלא פרוכת אחת[47], יש שכתבו, שמקום הפרוכת הוא בכלל קודש הקדשים, אלא שלדעתו מקום אמה טרקסין אין בו ספק שקדושתו כלפנים, ונמצא כל עובי הפרוכת בקודש הקדשים[48]. ב) ויש סוברים, שמקום הפרוכת אינו בכלל קודש הקדשים[49]. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שלא היתה בבית שני אלא פרוכת אחת[50], יש שכתבו, שאין הפרוכת בכלל קודש הקדשים, שלדעתו הכתוב: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים[51], פירושו שמבדילה הפרוכת בין החלל שחוצה לה שהוא מן הקודש לחלל שלפנים ממנה שהוא מקודש הקדשים[52], ואין מקום הפרוכת לא כלפנים ולא כלחוץ[53], ולפיכך יכולים היו לעשות פרוכת אחת בעובי אמה, אף לצד הספק שמקום אמה טרקסין הוא כלחוץ[54]. וכן בדעת חכמים, שסוברים שהוצרכו לעשות בבית שני שתי פרוכות[55], יש שנראה מדבריהם, שאין הפרוכת בכלל קודש הקדשים[56]. ולדעה זו מהם שכתבו, שלא עשו פרוכת אחת בעובי אמה מפני כובדה[57].

העבודות הנעשות בה

הפרוכת, מזים עליה - כנגד בין הבדים[58] - מדם קרבנות מסוימים[59]: מדם חטאות-הפנימיות* - מלבד פר ושעיר של יום הכיפורים[60] - מזים על הפרוכת שבע הזאות[61], שנאמר בפר כהן משיח: והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש[62], וכן בפר העלם דבר של צבור נאמר: והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרכת[63]. וכן שעירי עבודה זרה למדים בהיקש מפר העלם דבר, שנאמר בפר: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת[64], ודרשו: החטאת, אלו שעירי עבודה זרה[65]. ומדם פר ושעיר של יום הכיפורים מזים על הפרוכת שמונה הזאות מכל אחד מהם אחת למעלה ושבע למטה[66], שנאמר: וכן יעשה לאהל מועד[67], כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל[68]. על אופן ההזאה ופרטי דיניה, ע"ע הזאה א (לכפרה): בחטאות הנשרפות, ושם: יוהכ"פ בהיכל וע' עבודת יום הכיפורים.

במשכן

בד הפרוכת

הפרוכת שבמשכן, היתה עשויה מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, שנאמר: ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר[69]. על מהותם וצבעם של חוטים אלו, ע"ע בגדי כהונה[70] וע' משכן וע' תכלת. על חוטי התכלת שיש סוברים שהיו עבים מיתר החוטים, ע"ע משכן.

אריגתה

החוט שבו נארגת הפרוכת - שיש בה ארבעה מיני חוטים[71] - כפול עשרים וארבעה[72] - מלבד חוט זהב, לסוברים כן[73] - שדבר שנאמר בו "שש" כל מין ומין שבו חוטו כפול ששה[74]. והיתה נארגת על שבעים ושנים בתי נירים[75], שבהם מניחים את חוטי השתי[76].

חוט זהב

חוטי הפרוכת שבמשכן, נחלקו תנאים אם מוסיפים בהם חוט זהב: יש סוברים, שאין מוסיפים חוט זהב[77]. ויש סוברים - לסוברים שביריעות המשכן מוסיפים לכל מין חוט זהב[78] - שמוסיפים חוט זהב לכל מין ומין[79].

אורכה

אורך הפרוכת שבמשכן, עשר אמות[80], כמידת גובה המשכן[81]. ובדעת הסוברים שראש הפרוכת היה כרוך על כלונס[82], יש מן האחרונים שכתבו, שנתמעט מאורכה בכריכה ולא הגיעה עד לארץ[83], ויש שכתבו, שאורך הפרוכת היה יתר על עשר אמות, והוסיפו על אורך הפרוכת להשלים מה שממעטת הכריכה[84]. ויש מן הראשונים שכתב, שאורך הפרוכת היה ארבעים אמה, והיתה נפרסת עשר אמות לגובה העמודים, ועשר אמות לאורך גג קדש הקדשים מעל לארון, ועשר אמות לגובה קרשי המערב, ועשר אמות לאורך קודש הקדשים תחת הארון[85], ולדעתם זהו שנאמר: וסכות על הארון[86], וכן: ויסך על הארון[87], היינו שהפרוכת פרוסה כגג לארון[88].

רוחבה

רוחב הפרוכת שבמשכן, עשר אמות[89], כמידת רוחב המשכן[90]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים, שרוחב הפרוכת היה יותר מעשר אמות, שלדעתם היתה הפרוכת יוצאת ונכנסת בין העמודים, ומכסה אותם ברוחבם ובעוביים[91].

עוביה

עוביה של הפרוכת שבמשכן היה טפח[92].

הכרובים

הפרוכת, מצוירים בה "כרובים"[93], שנאמר: יעשה אתה כרבים[94]. יש מן הראשונים שכתבו, שהכרובים הם צורות של בריות[95]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהיו כצורת הכרובים שעל הכפורת*[96]. ויש מן האחרונים שכתבו שהיו בצורת חיה ועוף[97]. על מהות הכרובים, שיש סוברים שהיו בצורת חיה ועוף, ויש סוברים שהיו בצורת אדם, ע"ע משכן[98]. על מנין צורות הכרובים, שיש סוברים שצורה אחת היתה מצוירת מכל צד, ויש סוברים שכמה צורות מצוירות מצד אחד, ע"ע משכן.

עשייתם

הכרובים היו עשויים מעשה חושב, שנאמר: מעשה חשב יעשה אתה כרבים[99]. על מהות מעשה חושב, ע"ע משכן. ויש מן האחרונים שכתבו, שבעשיית הכרובים שבפרוכת - שלא ככרובים שביריעות - הכרח היה לחשוב מתחילה כיצד יעשה הציור באופן שלא תהיה הפרוכת נגמרת באמצעו, ולדעתם זהו שאמר הכתוב: מעשה חשב יעשה אתה כרבים[100], הקדים מעשה חושב לכרובים[101].

מקומם על הפרוכת

הכרובים שעל הפרוכת, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שהיה אורכן לרוחב המשכן[102]. ומן האחרונים שכתבו, שהיו מצוירים כנגד מקום הכרובים שעל הארון, כדי שידעו היכן הוא מקום "בין הבדים" שבארון*, שכנגדו מזים על הפרוכת[103].

מיתרים

הפרוכת שבמשכן, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם, אם היו בה מיתרים: יש סוברים, שהיו בה מיתרים כדי לקושרה[104], ולדעתם זהו שנאמר בפרוכת: וכל עבדתו[105]. מהם סוברים, שהיו מחוברים בשפתה התחתונה של הפרוכת[106], ואף על פי שנתונה תחת היריעות ואין לחוש שתזוז על ידי הרוח, עשו לה קשירה לפי שהיא במקום נעילת דלתות במקדש שהוא דרך כבוד וצניעות[107]. ומהם סוברים, שהיו מחוברים בשפתה העליונה ושימשו לקושרה לעמודים ולכרוך אותה על הכלונס, לסוברים כן[108]. ויש סוברים, שלא היו בה מיתרים[109].

עמודי הפרוכת

הפרוכת שבמשכן היתה תלויה על ארבעה עמודים עשויים מעצי שיטים ומצופים זהב, שנאמר: ונתתה אתה על ארבעה עמודי שטים מצפים זהב[110]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בצורתם: יש סוברים, שהיו מרובעים כצורת קרשי המשכן[111], ויש סוברים שהיו העמודים עגולים[112].

עוביים

עובי העמודים ממערב למזרח היה אמה[113]. ויש שצידדו, שהיה עוביים פחות מאמה[114], כדי שלא ימעטו הרבה מן הקודש[115]. ומהם שצידדו, שהיה חצי אמה[116].

רוחבם

רוחב העמודים מצפון לדרום, נחלקו בו אחרונים: יש שכתבו - לסוברים שהעמודים עשויים כצורת הקרשים[117] - שרוחבם היה שלושת רבעי אמה[118], כרוחב חצי קרש[119]. ויש סוברים, שרוחבם היה צר מאוד כדי שיהיה ניתן להכניס את הארון* - שהוכנס אל קדש הקדשים אחרי הקמת עמודי הפרוכת[120] - בין העמודים[121]. ויש סוברים שרוחבם היה אמה, כרוחב עמודי המסך[122].

ציפוי הזהב

ציפוי הזהב שעל העמודים, יש מן הראשונים שכתבו, ששיעורו שני ככרות זהב לארבעת העמודים[123]. על שיעור ככר, עי' ערכו[124]. ויש חולקים[125].

ראשי העמודים

ראשי העמודים, נחלקו אחרונים אם היו מצופים זהב: יש סוברים, שהיו מצופים זהב[126]. ויש סוברים, שלא היו מצופים זהב בראשם, שלדעתם היו ראשי העמודים מכוסים בפרוכת[127], ולפיכך לא הוצרכו לציפוי[128].

רגלי העמודים

רגלי העמודים הנתונות באדנים[129], נחלקו ראשונים ואחרונים בצורתם: יש שכתבו - לסוברים שהיו העמודים עגולים[130] - שהעמודים עצמם נכנסים לתוך האדן ואינם צריכים "ידות" כקרשי המשכן[131]. ויש שנראה מדבריהם, שהיתה חרוצה בתחתיתם כעין יד, באופן שלא יהיו האדנים בולטים חוץ לעמודים[132], כדי לא תהיה הפרוכת נוטה באלכסון ולא תגיע לארץ[133], שמא יביטו הכהנים בקדש הקדשים מן החרך שתחת הפרוכת[134]. ויש שכתבו, שרגלי העמודים היו חדים בתחתיתם כדי להכנס באדנים[135].

ווי העמודים

העמודים, היו קבועים בהם - בראשם[136], בצד שכלפי הפרוכת[137] - ווים ‏של זהב שראשם כפוף כלפי מעלה[138], כעין אות ו* הפוכה[139], שעל ידיהם היו תולים את הפרוכת[140], שנאמר: וויהם זהב[141]. ויש מן האחרונים שכתבו, שהווים היו עשויים כסף, ומה שנאמר בהם שהיו מזהב הוא לפי שראשיהם היו מצופים בזהב[142].

כדרך גדילתם

העמודים היו עומדים כדרך גדילתם מן הקרקע[143], היינו העליון למעלה והתחתון למטה[144].

האדנים

עמודי הפרוכת היו נתונים בתוך אדני כסף, שנאמר: על ארבעה אדני כסף[145], שנוצקו ממטבעות מחצית השקל אותן תרמו בני ישראל[146], שנאמר: וכסף פקודי העדה מאת ככר וכו' בקע לגלגלת מחצית השקל וכו' לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת[147]. ובטעם שלא נעשו האדנים מזהב או מנחושת, יש מן האחרונים שכתבו, שהכסף חזק יותר מן הזהב, ומפני כבוד המקום שהיה סמוך לקדש-הקדשים* לא נעשו מנחושת[148].

צורתם

אדני העמודים, יש מן האחרונים שכתבו - לסוברים שהיו העמודים עשויים כצורת הקרשים[149] - שהיו שווים בצורתם לאדני הקרשים[150], אורכם אמה ורוחבם שלושת רבעי אמה[151], ומונחים כנגד אדני הקרשים שבמערב אורכם לאורך המשכן ורוחבם לרוחב המשכן[152]. ומן האחרונים שכתבו, שהאדנים היו חדים בתחתיתם ונעוצים בארץ[153].

מקום העמודים ממזרח למערב

מקום עמודי הפרוכת ממזרח למערב, היה במרחק עשר אמות מקיר המשכן המערבי[154], חוץ לקדש-הקדשים*[155]. ויש מן הראשונים שמצדד, שהיו נתונים בתוך האמה העשירית מן הקיר המערבי[156].

מקום עמודים מצפון לדרום

מקום העמודים מצפון לדרום, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, ‏ששני עמודים היו סמוכים לקיר המשכן הצפוני ושנים סמוכים לקיר הדרומי יחד בצפון ‏וביניהם חלל ‏פנוי[157]. ב) ויש סוברים, ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן האחד בצפון והשני בדרום ושני עמודים נתונים ביניהם באופן שהיו ארבעת העמודים מרוחקים זה מזה מרחק שווה[158], ומהם שכתבו - לסוברים שרוחב העמוד שלושת רבעי אמה[159] - שהיו רחוקים זה מזה שתי אמות ושליש אמה[160]. ג) ויש סוברים,‏ ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן בצפון ובדרום, ושני עמודים סמוכים להם האחד מרוחק מעט מן העמוד שבצפון והשני מרוחק מעט מן העמוד שבדרום, כדי שיהיה ניתן להכניס את הארון* - שהוכנס אל קדש הקדשים אחרי הקמת עמודי הפרוכת[161] - בין העמודים האמצעיים[162]. ד) ויש סוברים, ששני עמודים היו סמוכים לקירות המשכן בצפון ובדרום, ושני עמודים היו נתונים באמצע רוחב המשכן סמוכים זה לזה כקרש אחד, וביניהם לעמודים הקיצוניים שני חללים של שלוש אמות ומחצה כדי שיוכלו להכניס הארון[163]. ה) ויש סוברים, שאחד העמודים שבצדי הפרוכת סמוך לקיר המשכן ובמרחק אמה ממנו נתון עמוד נוסף, והעמוד שבצדה השני של הפרוכת היה נתון במרחק אמה מן הקיר ושם היה הפתח דרכו נכנסים לקודש הקדשים, ובמרחק אמה ממנו נתון עמוד נוסף[164], ונמצא שבין שני העמודים האמצעיים – לסוברים שרוחב העמודים אמה[165] - היה מרחק של שלוש אמות[166].

מקום הפרוכת

הפרוכת שבמשכן נתונה תחת הקרסים שביריעות המכסות את המשכן[167], שנאמר: ונתתה את הפרכת תחת הקרסים[168]. ונחלקו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם במקומה: א) יש סוברים, שפרוסה בשליש המשכן, ממנה ולפנים עשר אמות וממנה לחוץ עשרים אמות[169], לסוברים שהעמודים נתונים באמה האחת עשרה מן המערב[170], תלויה ממערב לעמודים[171], ולסוברים שמקומם באמה העשירית מן המערב[172], תלויה ממזרח לעמודים[173]. לסוברים שלא כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך[174], מה שנאמר: תחת הקרסים[175], היינו שנתונה הפרוכת תחת קרסי הזהב המחברים את יריעות המשכן התחתונות, שאף הם נתונים לדעתם עשר אמות מן הקיר המערבי[176]. ולסוברים שכיסו יריעות המשכן את עמודי המסך[177], יש מן הראשונים שכתבו, שמה שנאמר: תחת הקרסים[178], היינו שהקצה המזרחי של העמודים - שעוביים אמה, לסוברים כן[179] - נתון תחת קרסי הזהב שנתונים לדעתם אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי[180], ונחשב הדבר שהפרוכת תלויה מתחת לקרסים[181]. ויש מן האחרונים שכתבו, שמה שנאמר: תחת הקרסים[182], היינו שנתונה הפרוכת תחת קרסי הנחושת המחברים את יריעות העיזים שהיו נתונים במרחק עשר אמות מהקיר המערבי[183]. ב) ויש סוברים, שפרוסה הפרוכת במרחק אחת עשרה אמות מקיר המשכן המערבי ותלויה ממזרח לעמודים[184], ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים[185], היינו תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן הרחוקים כשיעור זה מן הקיר המערבי, שלדעה זו כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך[186]. ג) ויש סוברים, שפרוסה הפרוכת במרחק עשר אמות ומחצה מקיר המשכן המערבי ותלויה ממזרח לעמודים[187], ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים[188], היינו תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן הנתונים אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי, שלדעתם כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך[189], שלפי שהפרוכת והקרסים נתונים באותה אמה חשובה הפרוכת כנתונה תחתם[190]. ד) ויש סוברים, שהיתה הפרוכת תלויה ממזרח לעמודים במרחק אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי ונכנסת בין העמודים לכסות את עוביים ונמשכת עד לצידם המערבי מרחק עשר אמות מהקיר המערבי - לסוברים שעובי העמודים אמה[191] - ולדעתם מה שנאמר: תחת הקרסים[192], היינו שחלקה המזרחי של הפרוכת נתון תחת קרסי הזהב של יריעות המשכן, הנתונים לדעה זו אחת עשרה אמות מן הקיר המערבי, שלדעתם כיסו יריעות המשכן את עמודי המסך[193].

אופן תליית הפרוכת

הפרוכת שבמשכן, נחלקו ראשונים ואחרונים באופן תלייתה: א) יש סוברים, ‏שראש הפרוכת כרוך - על ידי מיתרים, לסוברים כן[194] - על כלונס[195], הנתון על גבי הווים[196], ולדעתם היו כופלים את הפרוכת על גבי הכלונס בארבעה מקומות הקרויים "תוברים" והווים היו נתונים ביניהם[197]. ומהם סוברים, שקצות הכלונס היו מונחים על הכתלים הדרומי והצפוני של המשכן[198]. ב) ויש סוברים, שהפרוכת עצמה היתה תלויה בווי העמודים[199]. מהם שכתבו, שהיתה תלויה על ידי לולאות הנקראות "תוברים"[200], ומהם שכתבו, שהיתה תלויה על ידי טבעות כעין הקרסים שביריעות המשכן הנקראות "קורקסים"[201].

כעין גג

ראש הפרוכת, נחלקו תנאים בצורתו: חכמים סוברים, שהפרוכת היתה כפופה מעט בראשה כעין גג[202] ומסככת על הארון*[203], ולדעתם זהו שאמר הכתוב: וסכת על הארן את הפרכת[204], לשון סכך[205]. ור' יאשיה ורבי סוברים, שלא היתה הפרוכת כפופה בראשה[206], שלדעתם הלשון "וסכת" משמעו מחיצה[207].

בבית המקדש הראשון

בבית המקדש הראשון, היה כותל בעובי אמה מבדיל בין ההיכל* לקדש-הקדשים* - במקום הפרוכת שבמשכן[208] - ונקרא בלשון חכמים אמה-טרקסין*[209]. על כותל זה ושמותיו, ע"ע אמה טרקסין[210]. על מקומו של כותל זה, שיש סוברים שאינו בכלל מידות ההיכל ולא בכלל מידות קודש הקדשים, והיה צדו המערבי רחוק עשרים אמה מן המערב וצדו המזרחי רחוק ארבעים אמה מן המזרח, ויש סוברים שנסתפקו חכמים אם היה כותל זה מכלל מידות ההיכל והיה רחוק עשרים אמה מן המערב ושלושים ותשע אמות ממזרח, או שהיה בכלל מידות קודש הקדשים והיה רחוק תשע עשרה אמות ממערב וארבעים אמות ממזרח, ע"ע הנ"ל[211]. באמצעו של הכותל[212], כנגד הארון* שבקודש הקדשים[213], היה פתח ובו דלתות עץ - זית[214] - מצופות זהב[215], שנאמר: ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן[216], וכן נאמר: ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים וכו' זהב[217], היינו שהיו עשויות עץ ומצופות זהב[218]. נוסף לדלתות, היתה פרוסה פרוכת כנגד הפתח[219], שנאמר: ויעש את הפרכת[220]. פרוכת זו, היו ראשי בדי הארון* דוחקים ובולטים ויוצאים בה ונראים כשני דדי אשה[221], שבולטים תחת חלוקה[222], וזהו שנאמר: צרור המר דודי לי בין שדי ילין[223]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים, שפרוכת אחת היתה שם[224], מהם שכתבו, שהיתה פרוסה על הדלתות מבחוץ[225], ומהם שכתבו שהיתה פרוסה מבפנים[226], ומהם שכתבו שעובי הפרוכת היה אמה כעובי הכותל[227]. ויש סוברים, ששתי פרוכות היו פרוסות משני צידי הפתח[228].

גדרה

הפרוכת שבאמה טרקסין, כתבו ראשונים, שלא שימשה אלא לצניעות, שלשם מחיצה להבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שימש כותל אמה טרקסין[229]. ולדעה זו, כתבו אחרונים, שאין לפרוכת זו דין פרוכת גמורה[230]. ויש מן הראשונים שכתבו, ששימשה למחיצה, שלפי שדלתות הפתח לא היו נסגרות לעולם מפני בדי הארון* שהיו דוחקים ויוצאים[231], הוצרך שלמה לעשות פרוכת לשם מחיצה[232].

דינה לעניין עבודות הנעשות בפרוכת

הפרוכת שבאמה טרקסין, יש מן האחרונים שכתבו, שעליה נעשית ההזאה מדם חטאות הפנימיות ומדם פר ושעיר של יום הכיפורים שנעשות על הפרוכת[233].

בד הפרוכת

הפרוכת שבבית ראשון היתה עשויה מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש כפרוכת שבמשכן[234], שנאמר: ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ[235], "כרמיל" היינו תולעת שני[236], ו"בוץ" היינו שש[237].

הכרובים

הפרוכת שבבית ראשון, היו מצוירים עליה כרובים כפרוכת שבמשכן, שנאמר: ויעש את הפרכת וכו' ויעל עליו כרובים[238]. ויש מן האחרונים שכתבו, שציורים אלו נעשו - שלא ככרובים שבפרוכת שבמשכן שהיו מעשה חושב[239] - מעשה רוקם[240].

בבית המקדש השני

בבית המקדש השני, הבדילה פרוכת בין ההיכל* לקדש-הקדשים*[241], אורכה ארבעים אמה ורוחבה עשרים אמה[242], כמידת פתח קדש-הקדשים*[243]. על עוביה של הפרוכת, עי' להלן. בטעם שלא בנו כותל בבית שני כשם שבנו בבית ראשון, ע"ע אמה טרקסין[244]. ונחלקו תנאים וראשונים בדעתם: א) חכמים סוברים - וכן הלכה[245] - ששתי פרוכות - פרוסות מצפון לדרום זו לפנים מזו[246] - היו מבדילות בין ההיכל לקדש הקדשים[247], וביניהן רווח אמה[248], כנגד עובי הכותל שהיה בבית המקדש הראשון[249]. וכן בדעת ר' יהודה, שסובר שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים ביום הכיפורים בין מזבח הזהב למנורה[250], כתבו ראשונים, ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לקודש הקדשים, שלדעה זו היתה הפרוכת החיצונה פרופה מדרום - לסוברים כן[251] - ולכן מהלך הכהן בצד זה של ההיכל שם נתונה המנורה[252]. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן דמים שעל קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית[253], יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם, שלדעתם היתה הפרוכת החיצונית פרופה מדרום ומשם יוצא הכהן, ולכן מתחיל מתן דמים מצד זה של המזבח בו פוגע תחילה[254]. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית[255], יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם, שלדעתם הפרוכת הפנימית פרופה מן הדרום ואילו הפרוכת החיצונה פרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון שם פוגע תחילה[256]. וכן בדעת חנניה, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הצפוני של המזבח[257], שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום[258], כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם שלדעה זו היתה הפרוכת החיצונה פרופה מדרום[259]. ובטעם שהוצרכו לשתי פרוכות, אמרו בגמרא, שהסתפקו חכמים בכותל אמה טרקסין שבבית ראשון אם קדושתו כלפנים או כלחוץ[260], ולפיכך עשו שתי פרוכות כדי לקלוט ביניהן את אויר המחיצה[261], שאם היו נותנים הפרוכת כלפי פנים עלול הכהן להיכנס לאותה אמה ושמא היא כלפנים ואסורה בכניסה[262], ואם היו נותנים הפרוכת כלפי חוץ כשבא הכהן להזות בין הבדים ביום הכיפורים[263] עלול להזות באותה אמה ושמא היא כלחוץ ונמצא שהיזה בהיכל[264]. במהות הספק שנסתפקו בו, ע"ע אמה טרקסין[265]. יש מן הראשונים סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה נתונה בתוך שיעור האמה שבין ההיכל לקודש הקדשים, ואילו הפרוכת הפנימית היתה נתונה מחוץ לאמה זו[266], שלדעתם נתונה הפרוכת כולה בתוך קודש הקדשים[267], ובנתינת שתי הפרוכות באופן זה תהיה כל אחת מהן נתונה בתחילת קודש הקדשים לצד הספק שהיא המבדילה בינו להיכל[268]. ולדעה זו, יש מן האחרונים שכתבו, שהחלל שבין הפרוכות היה חמישה טפחים, שלדעתם כל אחת מן הפרוכות היה עוביה טפח[269]. ויש סוברים ששתי הפרוכות נתונות היו בתוך שיעור האמה, ולדעתם עובי שתי הפרוכות יחד הוא טפח והחלל שביניהן היה חמישה טפחים, כדי שיוכל הכהן להלך ברווח שביניהן[270]. ויש סוברים, ששתי הפרוכות היו נתונות מחוץ לשיעור האמה וביניהן אמה שלמה[271]. ב) ור' יוסי סובר, שלא הבדילה בין ההיכל לקדש הקדשים אלא פרוכת אחת[272]. וכן בדעת ר' מאיר, שסובר שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים בין השלחן למזבח הזהב[273], אמרו בגמרא, שפרוכת אחת היתה מבדילה בין ההיכל לקודש הקדשים[274], שלדעה זו היתה הפרוכת פרופה מצפון ולכן מהלך הכהן בצד זה של ההיכל שם נתון השולחן[275]. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות המזבח ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית[276], כתבו ראשונים, שלא הבדילה אלא פרוכת אחת, שלדעה זו פרופה הפרוכת מצפון - לסוברים כן[277] - ומשם יוצא הכהן, ולכן מתחיל מתן דמים מצד זה של המזבח בו פוגע תחילה[278]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שעוביה של הפרוכת היה אמה, שלדעתו אין הפרוכת נתונה בתוך קודש הקדשים[279]. ויש סוברים, שהיה עוביה פחות מאמה, שלדעתו לא היה צורך לקלוט את כל אויר המחיצה בפרוכת לפי שלא נסתפקו חכמים בקדושת הכותל שבבית ראשון[280]. מהם שכתבו, שקדושתו כלפנים, ולדעתם היתה הפרוכת נתונה בתוך שיעור האמה בקצה המזרחי[281]. ומהם שכתבו, שלא נתפרש אם קדושת הכותל כלפנים ונתונה היתה הפרוכת במזרח האמה, או כלחוץ ונתונה מחוץ לשיעור אמה למערב[282], או שחציו כלפנים וחציו כלחוץ[283].

בד הפרוכת

הפרוכת שבבית שני, נחלקו תנאים ממה היו חוטיה עשויים: יש סוברים, שהיתה עשויה כפרוכת שבמשכן מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני ושש[284]. ויש סוברים, שהיו שתי הפרוכות עשויות זהב[285].

אריגתה

החוט שבו היו אורגים את הפרוכת שבבית שני - לסוברים שעשויה כפרוכת שבמשכן[286] - היה כפול עשרים וארבעה[287], שכל חוט מארבעת המינים שבה כפול ששה[288]. והיתה נארגת על שבעים ושנים בתי נירים[289], שבהם מניחים את חוטי השתי[290], ועשויה מעשה חושב[291].

כרובים

הפרוכת שבבית שני, נחלקו אחרונים אם היו מצוירים עליה כרובים: יש שכתבו, שהיו מצוירים עליה כרובים[292]. ויש שכתבו - לסוברים ששתי פרוכות היו שם[293] - שלא היו מצוירים בה כרובים[294], לפי שלא ידעו איזו מבין הפרוכות היא העיקרית[295].

תלייתה

הפרוכת, היתה תלויה על גבי "פסים"[296], שהם קורות הקבועות בתקרת הבית[297]. ונחלקו אחרונים בדעת תנאים: א) יש שכתבו שאורך שתי הקורות עשרים אמה לרוחב הבית, ורוחבן אמה וחצי לאורך הבית, שלפי שהיו הפרוכות כבדות[298], הוצרכו לקורות רחבות שלא תישברנה מכובד המשא[299]. קורה האחת היתה קבועה בתקרת ההיכל וחברתה היתה קבועה בתקרת קודש הקדשים ואמה-טרקסין* מבדילה ביניהן[300]. ב) ויש שכתבו, שאורך כל אחד מן הפסים הוא אמה ומחצה, ונתונים אורכן לרוחב הבית על גבי ווים היוצאים מן הגג בצפונו ובדרומו[301].

בעליה

מקום קודש הקדשים שבעליית בית המקדש השני[302], נחלקו תנאים ואמוראים בדעתם אם היתה פרוכת מבדילה בינו למקום ההיכל: א) ר' יוסי סובר, שבעליית בית המקדש היתה מבדילה פרוכת בין מקום ההיכל למקום קודש הקדשים[303], שלדעתו זהו שאמר הכתוב: והבדילה הפרכת לכם[304], ללמד שתהא הפרוכת ארוכה ושיהא ניכר ההבדל בין הקדש ובין קדש הקדשים מלמעלה כשם שמובדלים מלמטה[305]. וכן בדעת חכמים, שסוברים ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים[306], אמרו בגמרא, שכנגדן היו שתי פרוכות אף בעליה[307]. ואף על פי שבעליה היו ראשי פספסין שמבדילים בין הקודש לקודש הקדשים[308], שעל ידם נמנעו הכהנים מלהיכנס לאותו מקום[309], כתבו אחרונים, שהוצרכו אף לפרוכות כדי למנוע הכהנים שעולים לעליה מלהביט בקודש הקדשים[310] דרך פתחי הלולים שבעליה[311], שלדעתם פתוחים לעולם[312]. ב) בדעת חכמים, שסוברים ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים[313], אמרו בירושלמי, שבין מקום ההיכל ומקום קדש הקדשים שבעליה לא הבדילו פרוכות, אלא ראשי פספסין בלבד[314]. וכן בדעת הסוברים שבעליה היו ראשי פספסין שמבדילים בין הקודש לקודש הקדשים[315], יש מן האחרונים שכתבו, שלא היו בעליה פרוכות[316]. ובטעמם, כתבו אחרונים, שלא הוצרכו לפרוכות למנוע מלהביט בקודש הקדשים, שלדעתם הלולים היו סגורים בדלתות[317].

בבית המקדש השלישי

בית המקדש שלעתיד לבוא, יהיה בו כותל מבדיל בין ההיכל* לקדש-הקדשים* ובו פתח ברוחב שבע אמות, שנאמר: וימד איל הפתח שתים אמות והפתח שש אמות ורחב הפתח שבע אמות[318]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שעובי הכותל יהיה שתי אמות כמידת אילי הפתח[319], שהם כעין עמודי אבן עגולים הנתונים בצדי הפתח[320]. ולדעתם זה שנאמר: והפתח שש אמות[321], היינו גובהו של הפתח[322]. ומהם שכתב, שהיינו מידת דלתות הפתח[323]. ב) ויש סוברים שעובי הכותל יהיה שש אמות, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות[324]. ג) ויש סוברים, שעובי הכותל יהיה ארבע אמות[325], ולדעתם מה שנאמר: והפתח שש אמות[326], היינו עובי אילי הפתח שבולטים לחוץ אל ההיכל שתי אמות יחד עם עובי הפתח[327].

דלתות הפתח

פתח הכותל המבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שבבית המקדש שלעתיד לבוא, כתבו ראשונים ואחרונים, שיהיה נסגר על ידי דלתות[328], ולדעתם זהו שנאמר: ושתים דלתות להיכל ולקדש[329], ש"קדש" היינו קודש הקדשים[330]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו, שארבע דלתות תהיינה קבועות בפתח, שתים בצדו החיצוני שכלפי ההיכל האחת במזוזה הצפונית וחברתה במזוזה הדרומית, ושתים בצדו הפנימי של הפתח שכלפי קודש הקדשים בשתי המזוזות[331], ולדעה זו תהיינה עשויות כדלתות ההיכל שבבית שני[332]. על דלתות ההיכל שבבית שני, שנחלקו תנאים בצורתן ובכיוון פתיחתן, ע"ע היכל[333]. ב) ויש שכתבו, ששתי דלתות יהיו קבועות בפתח רוחבן שש אמות, האחת בצדו החיצוני של הפתח והשניה בצדו הפנימי, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות[334], היינו דלתות הפתח[335]. ולדעתם אמה אחת מרוחב הפתח אינה סתומה בדלת, בצד שכלפי ההיכל האמה הפרוצה היא בדרום הפתח ובצד שכלפי קודש הקדשים בצפונו[336]. ג) ויש שכתבו, שארבע דלתות יהיו קבועות בפתח משני צדיו, רוחב כל אחת מהן שלוש אמות, ולדעתם זהו שנאמר: והפתח שש אמות[337], היינו רוחב שתי דלתות שמצדו האחד[338]. ולדעתם האמה האמצעית שבין שתי הדלתות אינה סתומה בדלת[339].

הפרוכת

פתח הכותל המבדיל בין ההיכל לקודש הקדשים שבבית המקדש שלעתיד לבוא, יש מן האחרונים שכתבו, שמכוסה - מלבד דלתות הפתח, לסוברים כן[340] - בפרוכת[341], מהם שכתבו בדעת ראשונים, שלא תכסה את הפתח אלא פרוכת אחת[342], ומהם שכתבו, ששתי פרוכות תהיינה נתונות משני צדי הפתח כנגד האמה שאינה סתומה בדלת, לסוברים כן[343].

פתח הפרוכת

הפרוכת, לא היה בה פתח אלא היתה "פרופה" בצד הסמוך לכותל, ודרך אותו מקום היה נכנס הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים[344]. ונחלקו ראשונים: יש שפירשו, שהיה ראש הפרוכת כפול לצד חוץ ונאחז בקרס של זהב כדי שתהיה פתוחה ועומדת[345], שבשעת כניסת הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים אין ידיו פנויות להגביה את הפרוכת[346]. ולדעה זו, יש שכתבו, שלא היתה פרופה אלא ביום הכיפורים ואילו בשאר ימות השנה היתה סתומה[347], כדי שלא יביטו הכהנים אל תוך קודש הקדשים[348]. ויש שפירשו, שהיתה הפרוכת מחוברת ומהודקת עם כותלי הבית מלמעלה למטה על ידי קרסים שהיו תקועים בכותל ולולאות בשפת הפרוכת אותן היו נותנים בקרסים, מלבד מספר לולאות כשיעור כניסת הכהן שלא היו קושרים בהידוק, ובשעה שרוצה לפותחן מסלק הלולאות מן הקרסים ופותח וכשרוצה לסגור מכניס הלולאות בקרסים[349].

מקום הפריפה

המקום שבו היתה הפרוכת פרופה בבית שני[350], נחלקו בו תנאים וראשונים בדעתם: א) לסוברים ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לבין קודש הקדשים[351], לא היו שתי הפרוכות פרופות מצד אחד[352], כדי שלא יראו העומדים בהיכל את קודש הקדשים[353]. יש סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפרוכת הפנימית מן הצפון[354]. וכן בדעת ר' יהודה, שביום הכיפורים היה הכהן הגדול מהלך לקודש הקדשים בין מזבח-הזהב* למנורה*[355], שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום[356], ולכך מהלך בדרום ההיכל שם נתונה המנורה[357], כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם והפרוכת החיצונה היא שפרופה מדרום[358]. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן-דמים* על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית[359], יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו שם והחיצונה פרופה מדרום, ולפי שבאותו צד יוצא הכהן הגדול מקודש הקדשים מתחיל במתן דמים מדרום המזבח שם פוגע תחילה[360]. וכן בדעת חנניה, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הצפוני של המזבח[361], שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מדרום, ולכן מתחיל במתן דמים על קרנות המזבח בדרום[362] ומסיים בצפון, ובמקום שמסיים את מתן הדמים שם מזה על גג המזבח[363], כתבו ראשונים, ששתי פרוכות היו שם והפרוכת החיצונה היא שפרופה מדרום[364]. ובטעם שפרופה הפרוכת הפנימית מצפון, כתבו ראשונים, שצריך הכהן להיכנס לקודש הקדשים דרך צפון כדי שתהיה ימינו כלפי הארון בכניסתו וביציאתו, שאילו היה נכנס מן הדרום היה הולך שמאלו כלפי הארון[365], ואין זה דרך כבוד[366]. ויש מן האחרונים שכתבו, שלדעה זו אין ללכת לנוכח הפריפה שלא יביט אל קודש הקדשים[367], וכדי שלא ישכח הכהן הגדול וילך לנוכח הפתח עשו הפריפה בדרום שאי אפשר לכהן ללכת שם סמוך לכותל דרום מפני שהיו בגדיו משחירים מעשן המנורה[368]. ויש סוברים, שהפרוכת החיצונה היתה פרופה מצפון והפנימית מדרום[369]. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית[370], יש מן הראשונים שכתבו, ששתי פרוכות היו מבדילות בין ההיכל לקודש הקדשים והחיצונה פרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון שם פוגע תחילה[371]. ובטעמם, יש מן האחרונים שכתבו, שצריך הכהן להיכנס לבין שתי הפרוכות דרך צפון כדי שתהיה ימינו כלפי קודש הקדשים ושמאלו להיכל, ואילו לקודש הקדשים יכול להיכנס דרך דרום שמשם יכול ללכת באלכסון לנוכח מקום הארון, שלדעתם מקום הארון הוא במערב קודש הקדשים[372]. ויש שכתבו טעם אחר, שלדעה זו הולך הכהן הגדול אל קודש הקדשים ביום הכיפורים לנוכח הפריפה[373], וכדי שיוכל הכהן ללכת לאורך הכותל ולהיכנס לנוכח הפתח עשו את פתח הפרוכת החיצונה בצפון, שאילו היה הפתח בדרום לא יכול היה ללכת בסמוך לכותל לנוכח הפתח מפני שהיו בגדיו משחירים מעשן המנורה[374]. ב) ולסוברים שלא הבדילה בין ההיכל לקודש הקדשים אלא פרוכת אחת[375], יש סוברים, שהיתה אותה פרוכת פרופה מן הצפון[376]. וכן בדעת יש אומרים, שסוברים שהכהן הגדול היה מהלך לקודש הקדשים בין שולחן לכותל[377], שאמרו בגמרא, שסוברים שפתח הפרוכת מצפון[378], ולכן מהלך בצפון ההיכל שם נתון השולחן[379], כתבו ראשונים, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מצפון[380]. וכן בדעת תנא קמא במשנה ור' יוסי הגלילי, שסוברים שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית צפונית[381], יש מן הראשונים שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מן הצפון, ולכן מתחיל מצפון המזבח שם פוגע תחילה[382]. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר ששבע הזאות שעל מזבח הזהב ביום הכיפורים נעשות בצדו הדרומי של המזבח[383], שאמרו בגמרא, שסובר שפתח הפרוכת מצפון, ולכן מתחיל במתן דמים על קרנות המזבח בצפון[384] ומסיים בדרום, ובמקום שמסיים את מתן הדמים שם מזה על גג המזבח[385], יש מן הראשונים שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מצפון[386]. ויש סוברים, שהיתה אותה פרוכת פרופה מן הדרום[387]. וכן בדעת ר' עקיבא, שסובר שמתן דמים על קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים מתחיל מקרן מזרחית דרומית[388], יש שכתבו, שפרוכת אחת היתה שם ופרופה מן הדרום, ולכן מתחיל מדרום המזבח שם פוגע תחילה[389].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' להלן. ועי' בגדי כהונה לרמ"ל שחור אמה טרקסין ופרוכת אות י בד' הרמב"ם כלי המקדש פ"ח הט"ו, שמצוות עשיית הפרוכת לא נאמרה אלא במשכן ולא בביהמ"ק, ועי' ציונים 234, 240, 284, 295.
  2. ↑ שמות כו לא.
  3. ↑ שמות שם לב.
  4. ↑ שמות שם לג.
  5. ↑ ע"ע מנין המצוות. וע"ע כלי המקדש: עשייתם, שנחלקו ראשונים אם עשייתם כלולה במצות בנין בית המקדש, ולפיכך לא נמנה כל חלק מחלקי המצוה כמצוה בפ"ע, ויש סוברים שעשיית כלי המקדש אינה אלא הכשר למצוות הנעשות בהם, ולפיכך לא נמנו במנין המצוות, ונראה שטעמים אלו שייכים אף בפרוכת.
  6. ↑ רש"י שמות כו לא; רשב"ם שמות שם; רבנו מיוחס שמות שם; רלב"ג שמות שם. ועי' ר"א בן הרמב"ם שמות שם: פרגוד.
  7. ↑ ע"ע ציון 11.
  8. ↑ רש"י שם.
  9. ↑ הכתב והקבלה שמות שם.
  10. ↑ שמות כו לג.
  11. ↑ הכתב והקבלה שם. ועי' רבנו מיוחס שמות שם לא, שקרויה כן ע"ש שנפרכת ונגללת.
  12. ↑ ע"ע ארון: מקומו.
  13. ↑ ע"ע ארון ציון 127, ועי"ש ציון 140, שאף הכהנים מוזהרים בזה. אברבנאל שמות שם לא; עי' שלטי הגבורים פי"ד (יב א), בפי' שני. וע"ע הנ"ל ציון 128 ואילך, שי"ס שלא נהג איסור זה אלא במדבר, ולפ"ז אין טעם זה שייך בפרוכת שבמקדש. ועי"ש ציונים 131, 136, שי"ס שאין האיסור נוהג אלא בשעת נשיאת הכלים, ולפ"ז לא נועדה הפרוכת למנוע איסור זה.
  14. ↑ ע"ע ביאת מקדש ציון 5.
  15. ↑ שלטי הגבורים שם, בפי' ראשון. וצ"ב במה שלא תלה טעם האיסור אלא בכהנים הדיוטות ולא בכהן גדול שאסור בכניסה לקה"ק בשאר ימות השנה פרט ליוהכ"פ, ע"ע ביאת מקדש שם, וע' כהן גדול ציון 588 ואילך.
  16. ↑ עי' ראשונים שבציון 32; עי' תוס' שבע' אמה טרקסין ציון 10, שנקרא הכותל כך לפי שסוגר על הלוחות שניתנו בסיני, וחידושים וביאורים בהל' ביה"ב לרמ"מ שניאורסון סי' כב אות ד בדעתם, ועי"ש, שאף לראשונים שבע' הנ"ל ציון 8, שנקרא כן ע"ש פנים וחוץ, משמשת הפרוכת למסך, אלא שנחלקו מהו עיקר תשמישה; עי' רמב"ן שמות כו לג: שיצוה אותו הכתוב שישים הפרכת תחת הקרסים כדי שיהא הארון שמה מבית לפרכת וכו'. וכ"מ בכוזרי מאמר ג סי' לט, בעניין הפרוכת שבבית שני: שתלו לפניה הפרוכת בעבור שידעו כי הארון גנוז לשם. ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יח (נדפס אחר פר' פקודי), שכתב כן, ועי' ציונים 232, 234.
  17. ↑ שמות מ ג.
  18. ↑ שמות שם כא. חידושים וביאורים הנ"ל; תורה שלמה שם.
  19. ↑ במדבר ד ה. ועי' ראב"ע שם: שתסוך על הארון, ומשמע מלשונו שנקראת "מסך" ע"ש שעתידה לסוכך על הארון, היינו לאחר שיכסו אותו בה.
  20. ↑ שם.
  21. ↑ ראב"ע במדבר שם.
  22. ↑ עי' להלן.
  23. ↑ עי' ציון 69 ואילך.
  24. ↑ עי' ציון 241 ואילך.
  25. ↑ ציון 247 ואילך.
  26. ↑ עי' להלן: בבית המקדש הראשון ציון 209.
  27. ↑ ציון 219 ואילך.
  28. ↑ עי' להלן: בבית המקדש שלעתיד לבוא ציון 318.
  29. ↑ ציון 341 ואילך.
  30. ↑ שמות מ כא; במדבר ד ה.
  31. ↑ במדבר ג לא ורש"י שם. ועי' ראב"ע שם, שפי' בע"א, ועי' קול מבשר שבציון 105, שהגיה בדבריו, ולדבריו מפרש כרש"י.
  32. ↑ עי' ר"א בן הרמב"ם שמות כו לו; גו"א במדבר ג שם. ועי' תר' אונקלוס ותיב"ע במדבר שם: פרוכתא דפרסא, היינו בעת פריסתה. ועי' גו"א שם, שאע"פ שמסך הפתח מגן מבחוץ, הפרוכת מגנה בין הקדש לקה"ק. ועי' ראב"ע שבציון 19, שמשמע שפי' בע"א.
  33. ↑ הכתב והקבלה שמות שם. ועי' גו"א במדבר ג שם.
  34. ↑ ויקרא ד ו.
  35. ↑ עי' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פר' ג פ"ג אות י ורש"י ויקרא ד שם, שממילת "הקדש" למדים שמזה כנגד בדי הארון. משך חכמה ויקרא שם.
  36. ↑ ויקרא כד ג.
  37. ↑ עי' שמות כה כב ושם כו לג ועוד. רש"י ויקרא שם. ועי' שמות כז כא ששינה הכתוב: לפרכת אשר על העדת, ועי' משך חכמה ויקרא שם, בטעם השינוי.
  38. ↑ ע"ע מנורה.
  39. ↑ עי' רש"י שבת כב ב ד"ה ובה.
  40. ↑ גמ' שבת ורש"י שם. גו"א ויקרא שם, בפי' שני, ע"פ הגמ' הנ"ל. ועי' רא"ם ויקרא שם וגו"א שם, בפי' ראשון, שפי' הגמ' שם בע"א.
  41. ↑ עי' להלן.
  42. ↑ שמות כו לג.
  43. ↑ תוס' יומא נא ב ד"ה ועבוד.
  44. ↑ עי' ציון 247.
  45. ↑ ע"ע אמה טרקסין ציון 23 ואילך.
  46. ↑ תוס' שם.
  47. ↑ עי' ציון 272.
  48. ↑ תוס' שם, בפי' שני, ומהרש"א שם בדעתם.
  49. ↑ עי' להלן.
  50. ↑ עי' ציון 272.
  51. ↑ שמות שם.
  52. ↑ תוס' יומא שם, בפי' ראשון.
  53. ↑ טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה שיהא.
  54. ↑ עי' תוס' שם.
  55. ↑ עי' ציון 247.
  56. ↑ שלטי הגבורים שבציון 271, שהפרוכות היו נתונות מחוץ לאמה טרקסין; עי' ריטב"א ותוס' הרא"ש יומא שם בשם ריב"א, בד' חכמים שבציון 247, שלא עשו פרוכת אחת לצד חוץ שמא יקטיר קטורת יוהכ"פ במקום אמה טרקסין, ומשמע שמה שאין הפרוכת בקה"ק אינו מעכב.
  57. ↑ שלטי הגבורים הנ"ל.
  58. ↑ ע"ע הזאה א (לכפרה) ציונים 149, 255.
  59. ↑ עי' להלן.
  60. ↑ עי' להלן.
  61. ↑ משנה זבחים מז א; רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ה הי"ג.
  62. ↑ ויקרא ד ו.
  63. ↑ ויקרא שם יז.
  64. ↑ ויקרא שם כ.
  65. ↑ זבחים לט ב.
  66. ↑ משנה יומא נג ב; רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב.
  67. ↑ ויקרא טז טו.
  68. ↑ יומא נו ב.
  69. ↑ שמות כו לא. ועי' בגדי כהונה שבציון 234, שלדבריו אינו מעכב אלא בפרוכת שבמשכן.
  70. ↑ ציון 30 ואילך.
  71. ↑ עי' ציון 69.
  72. ↑ ברייתא יומא עא ב ורש"י שם ד"ה שמונה; עי' רש"י שמות כו לא; רלב"ג שמות שם.
  73. ↑ עי' ציון 78.
  74. ↑ ברייתא שם ורש"י שם ד"ה חוטן.
  75. ↑ תנחומא ויקהל אות ז: נימין, ועי' ציון 289; תוספות השלם שמות שם בשם רבנו שמעיה.
  76. ↑ עי' תפא"י שבציון 290.
  77. ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד. וצ"ב בדעתה, אם כן הוא אף לסוברים שביריעות המשכן מוסיפים חוט זהב, ע"ע משכן, מח' תנאים.
  78. ↑ ע"ע הנ"ל. מעשה חושב פ"ג אות ב (ד"ה וחוטה כפול) ומלבי"ם שמות כו לא בד' ילק"ש שלהלן.
  79. ↑ ילק"ש פקודי רמז תכד.
  80. ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד; רש"י שמות כו לב; ר"א בן הרמב"ם שמות כו לא. ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יט (נדפס אחר פר' פקודי), מה שהביא מס' קדמוניות היהודים.
  81. ↑ ע"ע משכן. רש"י שם; ר"א בן הרמב"ם שם.
  82. ↑ עי' ציון 195.
  83. ↑ משכיל לדוד שמות שם לא בד' רש"י שם לב: ארכה לרחבו של משכן וכו', שקרוי ארכה לפי שארוך יותר מן הגובה הכרוך על הכלונס. ועי' פנים יפות שמות שם ה, שצידד כן בד' רש"י הנ"ל. ועי' גו"א שמות שם לב ומקדש אהרן פרוכת (טו ב) אות א ואחרונים שבציון 102, שפי' דברי רש"י בע"א.
  84. ↑ קול מבשר ח"ב סי' לט בד' רש"י שם. ועי"ש, שמוכח כן לסוברים שהיתה כפופה כגג, עי' ציון 202. ועי"ש, שצידד לשנות הגר' בדברי רש"י, ולדבריו אורך הפרוכת אחת עשרה אמות.
  85. ↑ עי' מאור האפלה תרומה בשם י"א.
  86. ↑ שמות מ ג.
  87. ↑ שמות שם כא.
  88. ↑ מאור האפלה שם. וצ"ב בפירוש דברי הגמ' שבציון 202: ניכוף ביה פורתא, שמשמע שרק מקצתה היא כעין גג.
  89. ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד; רש"י שמות כו לב; ר"א בן הרמב"ם שמות כו לא.
  90. ↑ ע"ע משכן. רש"י שם; ר"א בן הרמב"ם שם.
  91. ↑ עי' ציון 193. פנים יפות שמות שם ה בד' הסוברים שכיסו יריעות המשכן את עמודי המסך, ע"ע משכן.
  92. ↑ עי' תנחומא ויקהל אות ז; עי' במדב"ר פ"ד אות יג; תוספות השלם שמות כו לא אות ד בשם רבינו שמעיה; רלב"ג שמות כו לא; מעשה חושב פ"ג אות ב ומקדש אהרן פרוכת (טו א) אות ב, ע"פ שקלים פ"ח מ"ה, בפרוכת של בית שני, ועי' ציון 269. ועי' מקדש אהרן שם, מנין למדו כן.
  93. ↑ עי' תר' אונקלוס שמות כו לא: צורת כרובין, וכעי"ז בתיב"ע שם; רש"י שמות שם. וע"ע משכן, שבכרובים שביריעות, י"ס שהיו כמה צורות מצד אחד
  94. ↑ שמות שם.
  95. ↑ רש"י שם. ועי' תוספות השלם שמות כו א אות י בשם ר' שמעיה בד' רש"י, שכרובים היינו צורת כל בריה, אלא שבכרובים שבכפורת וביריעות קבלו שהן בריות מסוימות, ומשמע שבפרוכת לא קבלו ואינו מעכב.
  96. ↑ ע"ע. עי' רבנו מיוחס שמות כו א ולא; עי' באברבנאל שמות שם לא. וע"ע משכן, שי"ס שביריעות היו מצוירות יותר מצורה אחת, וצ"ב אם כן הוא גם בכרובים שבפרוכת.
  97. ↑ יפה מראה לירושלמי שקלים פ"ח ה"ב.
  98. ↑ ועי' תוספות השלם שמות כו א אות י בשם ר' שמעיה בד' רש"י, שכרובים היינו צורת כל בריה, אלא שבכרובים שבכפורת וביריעות קבלו שהן בריות מסוימות, ומשמע שבפרוכת לא קבלו ואינו מעכב.
  99. ↑ שמות שם.
  100. ↑ שמות כו לא.
  101. ↑ העמק דבר שמות שם א.
  102. ↑ נחלת יעקב שמות כו לב ומלבי"ם שם לג בד' רש"י שם לב: ארכה עשר אמות לרחבו של משכן וכו', שלהילוך הצורות קורא אורך. וכעי"ז בבאר בשדה (דאנון) שמות שם לא. ועי' משכיל לדוד שמות שם, שהק' לסוברים שהיא צורת אדם, שראוי שיהיה בקומה זקופה. ועי' אחרונים שבציון 83, שפי' דברי רש"י בע"א.
  103. ↑ עי' ציון 58. משך חכמה שמות לו ח.
  104. ↑ עי' להלן.
  105. ↑ במדבר ג לא, ועי' ציון 31, שמדבר בפרוכת. קול מבשר ח"ב סי' לט בד' ראב"ע במדבר שם, שהגיה בדבריו: כמסך וכו', והיינו שהפרוכת היא כמסך הפתח שיש לו מיתרים. ועי' העמק דבר במדבר שם, שפי' בע"א.
  106. ↑ קול מבשר שם בד' ראב"ע הנ"ל.
  107. ↑ קול מבשר שם. ועי"ש, שנסתפק באופן קשירתם, אם היו קשורים ביתדות שכובדן מכביד את שפולי הפרוכת, או שהיו קשורים בעמודים ובאדנים.
  108. ↑ עי' ציון 195 ואילך. קול מבשר שם בד' רש"י שבציון הנ"ל. ועי"ש, שמוכח כן לדעת הסוברים שהיו כופפים את הפרוכת כעין גג, עי' ציון 202, שאי אפשר לקשור בפרוכת כלפי מטה בלא מיתרים.
  109. ↑ קול מבשר שם בד' ראב"ע שם בשם רבים השתבשו; טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה שע"ג.
  110. ↑ שמות כו לב. וצ"ב, לסוברים שהיו שחלק מן העמודים היו סמוכים לקירות המשכן או זה לזה, עי' ציון 157 ואילך, אם היה אותו צד מצופה זהב.
  111. ↑ מעשה חושב פ"ג אות א.
  112. ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות שם. וכ"מ בפענח רזא תרומה (ד"ה מבית ומחוץ).
  113. ↑ תוספות השלם שמות כו א בשם הק' מדרוייאש; רא"ם שמות כו ה; מעשה חושב פ"ג אות א; טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה שע"ג, ופ"ז שם ד"ה וארבע. ועי' ביאורי מהרא"י תרומה (ד"ה מקבילות הלולאות), שצידד כן. וצ"ב באורך העמודים לד' הסוברים שהיו עגולים, עי' ציון 112.
  114. ↑ עי' להלן; חכמת המשכן (ו ב). וכעי"ז בנחלת יעקב שמות שם ה.
  115. ↑ חכמת המשכן שם.
  116. ↑ ביאורי מהרא"י שם.
  117. ↑ עי' ציון 111.
  118. ↑ מעשה חושב פ"ג אות א; מלבי"ם שמות כו לב.
  119. ↑ מעשה חושב שם.
  120. ↑ עי' שמות מ יח וכא ופנים יפות שמות כו ה ומלבי"ם שמות שם לב וטו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה שע"ג.
  121. ↑ פנים יפות שם.
  122. ↑ טו"ד שם, ועי"ש, שלמד כן ממידות עמודי פתח החצר, ע"ע משכן. וצ"ב ברוחב העמודים לד' הסוברים שהיו עגולים, עי' ציון 112.
  123. ↑ ראב"ע הקצר שמות לח כו בשם גאון.
  124. ↑ ציון 13 ואילך.
  125. ↑ ראב"ע שם.
  126. ↑ עי' העמק דבר שמות לו לח; מקדש אהרן פרוכת (טו א).
  127. ↑ מהרי"ל דיסקין ויקהל (ד"ה ויעש את הפרוכת) בד' רש"י שבציון 202.
  128. ↑ מהרי"ל דיסקין שם.
  129. ↑ עי' ציון 145 ואילך.
  130. ↑ עי' ציון 112.
  131. ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות כו לב. וצ"ב, שלדבריו היו האדנים עודפים על העמודים והיתה הפרוכת נוטה באלכסון ולא הגיעה לארץ.
  132. ↑ עי' מעשה חושב ומלבי"ם שבציון 118, שמידות העמודים כמידות האדנים.
  133. ↑ מעשה חושב פ"ג אות א; מלבי"ם שמות כו לב.
  134. ↑ מעשה חושב שם.
  135. ↑ אברבנאל שמות כו לא.
  136. ↑ רלב"ג שמות כו לא; אברבנאל שמות שם. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה ותולה, שנסתפק אם היו ממש בראש העמוד, או נמוכים מעט.
  137. ↑ עי' ציון 140.
  138. ↑ עי' ראשונים להלן; רש"י שמות שם: אונקליות, וכעי"ז בתר' ירושלמי שם; עי' רלב"ג שם: יתדות עקומים; עי' פסי"ז שמות שם; מעשה חושב פ"ג אות א. ועי' רשב"ם שם: כעין מזלג.
  139. ↑ עי' ראב"ע שמות שם; ר"א בן הרמב"ם שם.
  140. ↑ עי' להלן ציון 195 ואילך.
  141. ↑ שמות כו לב.
  142. ↑ מאיר נתיבים ח"א סי' עה בד' זהר פקודי (רכז א); מקדש אהרן פרוכת (טו א).
  143. ↑ ברייתא סוכה מה ב ורש"י שם ד"ה כל המצות.
  144. ↑ עי' ר"ח סוכה שם: העיקר למטה והצמח למעלה; רש"י יומא וסוכה שם ד"ה דרך גדילתן.
  145. ↑ שמות כו לב.
  146. ↑ שמות ל יג.
  147. ↑ שמות לח כה-כז.
  148. ↑ אברבנאל שמות כו לא.
  149. ↑ עי' ציון 111.
  150. ↑ ע"ע משכן. מעשה חושב פ"ג אות א; עי' מלבי"ם שלהלן. ועי' מעשה חושב שם, שהוכיח כן ממה שכלל הכתוב אדני הקרשים ואדני העמודים במשקל ובמנין אחד, עי' ציון 147.
  151. ↑ ע"ע משכן. מעשה חושב שם; מלבי"ם שמות כו לב. וצ"ב בד' הסוברים שהיו העמודים עגולים, עי' ציון 112, אם חולקים אף בצורת האדנים ובמידתם.
  152. ↑ מעשה חושב שם.
  153. ↑ אברבנאל שם.
  154. ↑ עי' תוס' השלם שמות שם א בשם הק' מדרוייאש ופנים יפות שמות כו ה בד' הסוברים שכיסו יריעות המשכן את עמודי פתח המשכן, ע"ע משכן; מעשה חושב פ"ג אות א.
  155. ↑ ע"ע קדש הקדשים, שאורכו עשר אמות. מעשה חושב שם; פנים יפות שם.
  156. ↑ חזקוני שמות שם ה. ועי' אברבנאל שבציון 171, שנסתפק.
  157. ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות כו לב. ועי"ש: ולא אכלו מן החלל הפנוי של המשכן וכו' אלא כנגד רוחב האדנים בלבד, שמשמע שהיו העמודים צמודים זה לזה ולקיר.
  158. ↑ מעשה חושב פ"ג אות א; פנים יפות שמות כו ה. ועי' חכמת המשכן שלהלן.
  159. ↑ עי' ציון 118.
  160. ↑ מעשה חושב שם. ועי' חכמת המשכן (ז א), שהיה בין עמוד לעמוד רווח שלוש אמות ושליש עם רוחב העמוד, ולדבריו בין שני העמודים האמצעיים היה רווח קטן יותר. וצ"ב לדעתם, כיצד הכניסו את הארון בין העמודים, עי' ציון 120.
  161. ↑ עי' ציון 120.
  162. ↑ מלבי"ם שמות כו לב.
  163. ↑ עי' לעיל. מקדש אהרן פרוכת (טו א).
  164. ↑ טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ז, דעת ד"ה וארבע.
  165. ↑ עי' ציון 122.
  166. ↑ טו"ד שם. ולדבריו מיושב כיצד הכניסו הארון לקה"ק אחר הקמת העמודים, עי' ציון 120.
  167. ↑ ע"ע משכן.
  168. ↑ שמות כו לג.
  169. ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד; ברייתא דמ"ט מידות הי"ב והי"ד; ילק"ש תרומה רמז תכב; פסי"ז שמות כו לג; רש"י שמות כו ה; רשב"ם שמות שם לג; ר"א בן הרמב"ם שמות שם לג; אברבנאל שמות שם לא; ר"י בכור שור שמות שם לג; מעשה חושב פ"ג אות א.
  170. ↑ ציון 154.
  171. ↑ חזקוני שמות שם ה; מעשה חושב שם. ועי' אברבנאל שם, שנסתפק.
  172. ↑ עי' ציון 156.
  173. ↑ חזקוני שם.
  174. ↑ ע"ע משכן, מח' תנאים.
  175. ↑ שמות שם לג.
  176. ↑ ע"ע משכן. פסי"ז שם; רש"י שם; אברבנאל שם; טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, בטעם, ופ"ב דעת ד"ה הרי ארבעים.
  177. ↑ ע"ע משכן, מח' תנאים.
  178. ↑ שמות שם.
  179. ↑ עי' ציון 113.
  180. ↑ עי' רש"י שם.
  181. ↑ תוס' השלם שמות כו א בשם הק' מדרוייאש.
  182. ↑ שמות שם לג.
  183. ↑ ע"ע משכן. מקדש אהרן פרוכת (טו א); ביאור ר"ח קניבסקי לברייתא דמ"ט מדות הי"ב.
  184. ↑ חזקוני וריב"א שמות שם בשם יש מיישבים וביאורי מהרא"י תרומה (ד"ה מקבילות הלולאות) שמות שם ה, בתי' שני, ודברי דוד שמות שם ופנים יפות שם, בתי' שני, ומלבי"ם שמות שם ו, בד' תנאים שלהלן. ועי' רא"ם שמות שם, שצידד כן. ועי' גו"א שמות שם, שדחה. ועי' מלבי"ם, שלדבריו האמה שבין העמודים קדושה בקדושת קה"ק, ועי' פנים יפות שם, שצידד שאינו קדוש בקדושת קה"ק.
  185. ↑ שמות שם.
  186. ↑ ע"ע משכן, מח' תנאים. ראשונים ואחרונים הנ"ל.
  187. ↑ ביאורי מהרא"י שם, בתי' ראשון, בד' תנאים שלהלן.
  188. ↑ שמות שם.
  189. ↑ ע"ע משכן, מח' תנאים.
  190. ↑ ביאורי מהרא"י שם.
  191. ↑ עי' ציון 113.
  192. ↑ שמות שם.
  193. ↑ ע"ע משכן, מח' תנאים. פנים יפות שמות שם ה, בתי' ראשון, בד' תנאים הנ"ל. ועי' ציון 91, באורך הפרוכת לדעה זו.
  194. ↑ קול מבשר שבציון 108. ועי' טו"ד שבציון 109, שלא היו בפרוכת מיתרים.
  195. ↑ רש״י שמות כו לב; עי' רבנו מיוחס שמות שם: קונטוס; עי' חזקוני שמות שם; רלב"ג שמות שם לא-לה: מוט; חכמת המשכן (ו א). ועי' מעשה חושב פ"ג אות ב ופי' מהרז"ו לבמדב"ר פ"ד אות יג, שתמהו מנין שהיה שם כלונס, ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, דעת ד"ה ותולה, שאפשר שמקורו בגמ' סוכה שבציון 202, שכפוף כעין גג, והיינו ע"י הכלונס.
  196. ↑ רש"י שם; רבנו מיוחס שם. ועי' באר מים חיים שמות שם בד' רש"י הנ"ל, שהיה הכלונס תלוי בווים ע"י טבעות, וצ"ב, של"מ כן בל' רש"י.
  197. ↑ טו"ד שם בשם הרג"ן, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן שם. וכעי"ז בפיהמ"ש לרמב"ם כלים פכ"ה מ"א.
  198. ↑ חזקוני שם בשם י"מ. וכעי"ז בר"י בכור שור שמות שם לא. ועי' חזקוני שם שהק', שלדבריהם אין צורך בעמודים כלל, ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יט (נדפס אחר פר' פקודי).
  199. ↑ מעשה חושב שם ופי' מהרז"ו שם וקול מבשר ח"ב סי' לט וטו"ד שם, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן שם: ותולה אותה באונקלאות, שמשמע הפרוכת עצמה; פי' מהרז"ו שם, בפי' במדב"ר שבציון 201; מלבי"ם שמות כו לב. ועי' טו"ד, שאפשר שסוברת הברייתא הנ"ל כדעה שבציון 206, שדרש הכתוב שמות שם בע"א.
  200. ↑ פי' מהרז"ו ומלבי"ם שם וקול מבשר שם, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן שם. וכעי"ז בערוך ע' תבר ור"ש כלים שם בשם גאון ורע"ב שם. ועי' פסי"ז שמות שם: שיכנס החבל בראשן של ווים וקשר אותו החבל שתולין בו הפרכת.
  201. ↑ פי' מהרז"ו שם, בפי' במדב"ר שם: קורקסין. ועי"ש, שצידד שהיו בפרוכת גם לולאות וגם קרסים.
  202. ↑ ר"י בר שלמיה בשם אביי סוכה ז ב: ההוא דניכוף ביה פורתא, ורש"י שם ד"ה ליכוף. ועי' ציון 127. ועי' קול מבשר שבציון 108. ועי' טו"ד שבציון 195. ועי' ציון 88.
  203. ↑ תוס' ביצה יד א ד"ה מפני וחולין צ ב ד"ה שלש; פי' הרא"ש תמיד כט ב. ועי' בגדי כהונה לרמ"ל שחור אמה טרקסין ופרוכת אות ט, שצידד לסוברים שהיתה הפרוכת פרוסה ממזרח לעמודים, עי' ציונים 173, 184, 187, שכיסתה הפרוכת את אמת עובי העמודים כעין גג.
  204. ↑ שמות מ ג.
  205. ↑ עי' סוכה שם.
  206. ↑ עי' סוכה שם ומנחות צח א ורש"י שם ד"ה פרוכת.
  207. ↑ עי' סוכה שם; רש"י מנחות שם.
  208. ↑ ר"ח יומא נא ב; רש"י מנחות צח א ד"ה בפרוכת.
  209. ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ז; ילק"ש שמות רמז שסו; יומא שם ורש"י שם ד"ה אמה; ב"ב ג א; ר"ח יומא שם; פסי"ז ויקהל לז א; רש"י מנחות שם; פיהמ"ש לרמב"ם יומא פ"ה מ"א ומידות פ"ד מ"ז; רמב"ם ביה"ב פ"ד ה"ב.
  210. ↑ ציון 3 ואילך.
  211. ↑ ציון 27 ואילך.
  212. ↑ רש"י יומא נד א ד"ה ויוצאין ומנחות צח א ד"ה ובולטין; תו"י יומא שם; מאירי יומא שם. ועי' ציון 213, שהיה הפתח כנגד הארון, וע"ע ארון ציון 26, שעמד הארון באמצע רוחב קה"ק.
  213. ↑ עי' ציון 221, שבדי הארון היו בולטים בפרוכת.
  214. ↑ תיב"ע ורש"י מל"א ו לא. ועי' רד"ק שם כג, בטעם שאין בו משום השחתת עץ מאכל, ע"ע בל תשחית. ועי' רד"ק שם, בפי' שני, שצידד לפרש שהוא מין מיני הארז.
  215. ↑ עי' להלן. ועי' צל"ח יומא נא ב, שמן הסתם לא היה הפתח רחב יותר מאורך הארון, שהוא שתים וחצי אמות, ע"ע ארון ציון 41, ולפ"ז אף הפרוכת היה רוחבה כן. לשקלל כאן עזרת כהנים שמשמע שרוחב הפתח אפשר שמגיע לעשר אמות.
  216. ↑ מל"א שם.
  217. ↑ דה"י ב ד כב.
  218. ↑ רד"ק ומצ"ד דה"י שם.
  219. ↑ עי' ברייתות שבציון 221; פיהמ"ש לרמב"ם יומא פ"ה מ"א ומידות פ"ד מ"ז; רמב"ם ביה"ב שם ולחם שמים ביה"ב שם וברכת הזבח מנחות שם ומעשה רקח בשם רמ"ע מפאנו ומעשי למלך ומשרת משה והר המוריה ביה"ב שם ומרה"פ לירושלמי יומא פ"ה ה"ב, בדעתו. ועי' כס"מ ביה"ב שם בד' הרמב"ם שם, שמדבר בפרוכת שבמשכן, שהרי בבית ראשון לא היה אלא כותל, ועי' אחרונים הנ"ל, שתמהו מברייתא וגמ' הנ"ל. ועי' ברכת הזבח שם, שהק' מיומא נד א: במקדש ראשון מי הואי פרוכת, שמשמע שלא היתה פרוכת כלל, וכ"ה שם נב ב: במקדש ראשון מי הוו פרוכת, ועי' פי' ר' אליקים יומא נד שם (הובא בדק"ס יומא נד שם) וזי"ר לילק"ש שמות רמז שסו ושיח יצחק (נוניס-ואיס) יומא נד שם ופי' ענפי יהודה לס' והזהיר (צב א), מה שתי', ועי' מעשה רקח שבציון 229. ועי' ר"ח שם נב ב: ולא היה בו פרוכת, ועי' תורה שלמה תרומה מילואים סי' יח (נדפס אחר פר' פקודי). ועי' בגדי כהונה לרמ"ל שחור אמה טרקסין והפרוכת אות ט, שהק' כיצד הוסיפו עובי הפרוכת על אמה טרקסין ומיעטו חלל המקדש, ותי' שכיוון שמטלטלת אינה ממעטת במידות הבניין.
  220. ↑ דברי הימים ב ג יד ורש"י שם. ועי' מלבי"ם דה"י שם, שהעיר ממה שלא נזכר בספר מלכים.
  221. ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ז; ברייתא יומא נד שם; ברייתא מנחות צח א; ילק"ש תרומה רמז שסז. ועי' ציון 231.
  222. ↑ רש"י יומא שם ד"ה נראין. ועי' מאירי יומא שם, שהוא כדי שיהיו ניכרים ראשי הבדים מבחוץ.
  223. ↑ שה"ש א יג. ברייתא יומא שם.
  224. ↑ עי' להלן; פיהמ"ש לרמב"ם יומא פ"ה מ"א ומידות פ"ד מ"ז; רמב"ם ביה"ב שם ואחרונים שבציון 219 בדעתו, ועבודת יוהכ"פ פ"ד ה"א ואחרונים שבציון 344 בדעתו, ועי' ציונים הנ"ל, שיש שפי' דבריו בע"א; שלטי הגבורים (יא ב).
  225. ↑ רש"י דה"י ב ג יד; זי"ר לילק"ש שמות רמז שסו, ועי"ש שזהו פי' הגמ' יומא שם: פרוכת דבבי.
  226. ↑ מאירי יומא שם.
  227. ↑ צל"ח יומא נא ב.
  228. ↑ ברכת הזבח שם ע"פ גמ' יומא נד א: שתים בדביר. ועי' צל"ח שם, שצידד כן, והוסיף טעם בדבר כדי שיהיו צלעות הבית שווים.
  229. ↑ רש"י מנחות צח א ד"ה בפרוכת, שלשם מחיצה המבדילה בין ההיכל לקה"ק נועד הכותל, עי' ציונים 208, 209. ועי' אג"מ קדשים וטהרות ח"א סי' ב, שמוכח שלא שימשה הפרוכת שבבית ראשון אף למנוע מלהביט בקה"ק, שלשם כך נועדו הדלתות שבפתח, ע"ע אמה טרקסין ציון 12.
  230. ↑ מעשה רקח ביה"ב פ"ד ה"ב. וכ"מ במלבי"ם שמות כו א. ועי' מעשה רקח שם, שבזה מתורצת הגמ' יומא שבציון 219, שלא היתה פרוכת בבית ראשון, והיינו שאין פרוכת זו חשובה פרוכת גמורה. ועי' תורה שלמה שבציון 233. ועי' ציון 234.
  231. ↑ עי' ציון 223. ע"ע אמה טרקסין ציון 14.
  232. ↑ רד"ק מל"א ח ח. ועי' תורה שלמה הנ"ל, שצידד כן בד' זי"ר שבציון 233. ועי' תורה שלמה שם בסוף דבריו, שנקט שלא היה לפרוכת הפתח דין פרוכת מצד מחיצה המבדלת, אלא מצד ששימשה כמסך לארון, עי' ציון 16, ועי' ציון 234.
  233. ↑ עי' ציון 59 ואילך. זי"ר לילק"ש שמות רמז שסו, ותורה שלמה תרומה מילואים סי' יח (נדפס אחר פר' פקודי) בדעתו. ועי' תורה שלמה שם, שלדברי רש"י שבציון 229, אין הפרוכת מעכבת ויכול להזות על דלתות הכותל.
  234. ↑ עי' ציון 69. ועי' בגדי כהונה שבציון 1, שאינו מעכב, שלדעתו אין פרוכת שבביהמ"ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן, ועי' תורה שלמה שבציון 232, שחשובה פרוכת מצד שמשמשת מסך לארון, שלדבריו היה לה דין פרוכת גמורה לעניין החיוב לעשותה ממינים אלו, וצ"ב אם מעכב לד' האחרונים שבציון 230, שאין לפרוכת זו דין פרוכת גמורה.
  235. ↑ דה"י ב ג יד.
  236. ↑ רש"י ורד"ק דה"י ב ב ו.
  237. ↑ עי' תר' אונקלוס ותיב"ע שמות כו לא.
  238. ↑ דה"י ב ג יד ורש"י ורד"ק שם.
  239. ↑ עי' ציון 94.
  240. ↑ מצ"ד דה"י שם. ועי"ש, שמשמע שהוא פי' המילה: ויעל, היינו שהכרובים נתונים מעל לפרוכת והוא ע"י רקמה. ועי' בגדי כהונה שבציון 1, בטעם הדבר, שאין פרוכת שבביהמ"ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן, וצ"ב אם כ"ה לד' האחרונים שבציון 230, שאין לפרוכת זו דין פרוכת גמורה. ועי' מלבי"ם שמות כו א לעניין הכרובים, שלא היתה הפרוכת בבית ראשון כדוגמת פרוכת שבמשכן, וצ"ב בכוונתו.
  241. ↑ עי' משנה יומא נא ב וגמ' שם, וב"ב ג א.
  242. ↑ שקלים פ"ח מ"ה, הובאה בגמ' חולין צ ב ותמיד כט ב, ורש"י חולין שם ד"ה ארכה והמפרש תמיד שם ותוי"ט ותפא"י שקלים שם ובהגר"א תמיד פ"ב מ"א בדעתה, שהיינו פרוכת שלפני קה"ק, ועי' רע"ב שבציון 243; תוספתא שקלים והמפרש וחס"ד בדעתה, שבציון 284; תנחומא (בובר) ויקהל אות י; רמב"ם כלי המקדש פ"ז הט"ז.
  243. ↑ תפא"י שקלים שם יכין אות לב. ועי' רע"ב שם: כמדת פתח האולם, ותוי"ט שם והר המוריה כלי המקדש שם בדעתו, שמשמע שפי' המשנה בפרוכת שבפתח ההיכל.
  244. ↑ ציון 15 ואילך.
  245. ↑ רמב"ם ביה"ב פ"ד ה"ב; רא"ש סדר עבודת יוהכ"פ (נא ב).
  246. ↑ רש"י יומא שם ד"ה שתי.
  247. ↑ משנה יומא נא ב.
  248. ↑ משנה ורש"י שם; פיהמ"ש לרמב"ם מידות פ"ז מ"ז; רמב"ם ביה"ב שם.
  249. ↑ עי' גמ' יומא שם; רמב"ם שם.
  250. ↑ ברייתא יומא נא ב, וע"ע עבודת יום הכיפורים.
  251. ↑ עי' ציון 354 ואילך.
  252. ↑ ראשונים שבציון 358.
  253. ↑ ברייתא יומא נח ב, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.
  254. ↑ עי' ראשונים שבציון 360.
  255. ↑ משנה יומא נח ב וברייתא יומא שם, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.
  256. ↑ ראשונים שבציון 371.
  257. ↑ ברייתא יומא נט א, וע"ע הזאה א (לכפרה) ציון 292.
  258. ↑ גמ' יומא שם ורש"י שם ד"ה חנניה.
  259. ↑ עי' ריטב"א שבציון 364.
  260. ↑ יומא שם.
  261. ↑ רש"י שם ד"ה ועבוד.
  262. ↑ ע"ע קדש הקדשים.
  263. ↑ ע"ע עבודת יום הכיפורים.
  264. ↑ ריטב"א ותוס' רא"ש יומא שם בשם ריב"א. ועי' גבו"א יומא שם, מה שהק'.
  265. ↑ ציון 27 ואילך.
  266. ↑ תוס' יומא נא ב ד"ה ועבוד.
  267. ↑ עי' ציון 48 ואילך.
  268. ↑ ע"ע קדש הקדשים. תוס' שם. ועי' ציון 46, שזה הטעם שלא עשו פרוכת בעובי אמה, ועי' ציון 56. ועי' גבו"א יומא שם, שלד' תוס' שם, אפשר גם לפרש שהפרוכת נתונה כולה מחוץ לקה"ק, ולפ"ז היתה הפרוכת החיצונה מחוץ לאמה טרקסין והפנימית בתוך אמה זו, ותוס' נקטו כאחד הצדדים.
  269. ↑ עי' בהגר"א תמיד שם ורש"ש תמיד כט ב, בפירוש משנה שקלים שם: פרוכת עביה טפח, וכ"מ במעשה חושב שבציון 92. רש"ש שם בד' תוס' שם.
  270. ↑ המפרש תמיד כט ב.
  271. ↑ עי' פיהמ"ש מידות פ"ד מ"ז: כדי שיהא הטרקסין בין שתי פרוכות; שלטי הגבורים פי"ד (יא ב). ועי' ציון 56. ועי' שלטי הגבורים שם, שלא עשו הפרוכת בעובי אמה משום כובדה, ועי' ציון 268. וצ"ב לדעה זו, אם שיעור טפח של עובי הפרוכת הוא לכל אחת מן הפרוכות, או לשתיהן יחד.
  272. ↑ משנה יומא שם.
  273. ↑ ברייתא יומא נא ב, וע"ע עבודת יום הכיפורים.
  274. ↑ גמ' ורש"י יומא שם ד"ה ר' יוסי.
  275. ↑ רש"י שם.
  276. ↑ משנה יומא נח ב; ברייתא יומא שם. וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.
  277. ↑ עי' ציון 376.
  278. ↑ ראשונים שבציון 382.
  279. ↑ עי' ציון 56 ואילך. תוס' שם, בפי' ראשון.
  280. ↑ עי' להלן. ועי' תוס' שם, בפי' שני, ומהרש"א שם בדעתם, שלדעה זו הפרוכת צריכה להיות נתונה בתוך קה"ק. וכ"מ בפיהמ"ש לרמב"ם יומא פ"ה מ"א, שלר' יוסי נתברר אותו ספק.
  281. ↑ תוס' שם, בפי' שני.
  282. ↑ ריטב"א יומא שם בשם ריב"א; תוס' הרא"ש יומא שם; מהרש"א שם.
  283. ↑ פסקי רי"ד יומא שם. ונראה שלדעה זו נתונה הפרוכת באמצע האמה.
  284. ↑ עי' ציון 69. תוספתא שקלים פ"ג, והמפרש תמיד כט ב וחס"ד לתוספתא שם בדעתה, שהיינו פרוכת שלפני קה"ק; רמב"ם כלי המקדש פ"ז הט"ז. ועי' בגדי כהונה שבציון 1 בד' רמב"ם הנ"ל, שלא אמר כן כמורה הלכה, לפי שאינו מעכב, שלדעתו אין פרוכת שבביהמ"ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן.
  285. ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ז: ושתי פרוכות של זהב, וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שסז, ושלטי הגבורים פי"ד (יג ב) בדעתה. וכ"מ בעזרת כהנים מידות פ"ד מ"ז ד"ה אמה טרקסין אות ד. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, שהוא ט"ס.
  286. ↑ עי' ציון 284.
  287. ↑ שקלים פ"ח מ"ה, הובאה בגמ' חולין צ ב ותמיד כט ב (וכ"ה בתנחומא מהד' ורשא ויקהל אות ז ובמדב"ר פ"ד סי' יג); תנחומא (בובר) ויקהל אות י; רמב"ם כלי המקדש פ"ז הט"ז.
  288. ↑ רמב"ם שם; רע"ב שקלים שם.
  289. ↑ עי' שקלים ותמיד שם: נימין, ותפא"י שקלים שם יכין אות ל, ובחולין שם: נירים; תנחומא (בובר) שם: נירים; רמב"ם שם: נירין.
  290. ↑ תפא"י שם.
  291. ↑ עי' ציון 94. תוספתא שקלים פ"ג.
  292. ↑ משנה למלך כלי המקדש פ"ח הט"ו. ועי"ש, שתמה על הרמב"ם שם פ"ז הט"ז, שהשמיט דין זה.
  293. ↑ עי' ציון 247.
  294. ↑ מלבי"ם שמות כו א ובגדי כהונה שבציון 1, בד' הרמב"ם שם.
  295. ↑ מלבי"ם שם. ועי' בגדי כהונה הנ"ל, טעם אחר, שאין הכרובים מעכבים כלל, שלדעתו אין פרוכת שבביהמ"ק בכלל מצות עשיית פרוכת שבתורה ואין דיני עשייתה מעכבים אלא בפרוכת שבמשכן.
  296. ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ז; ילק"ש תרומה רמז שסז.
  297. ↑ שלטי הגבורים פי"ד (יג א). ועי' עזרת כהנים מידות פ"ד מ"ז ד"ה אמה טרקסין אות ו, בטעם שלא קראום קורות אלא פסים. ועי' שלטי הגבורים שם (יג ב), הביאו העזרת כהנים שם, שהאריך באופן תליית הפרוכת, ולדעתו שפת הפרוכת העליונה היתה נתונה בין שני טסי זהב מהם היו יוצאים קנים חלולים שעל ידם תלו הפרוכת על הפסים. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, בטעם, שביאר שתלו הפרוכת ע"י מיתרים אותם כרכו על הפסים.
  298. ↑ עי' ציון 269, שי"ס שעוביין טפח, ועי' ציון 285, שי"ס שהפרוכות עשויות מזהב.
  299. ↑ שלטי הגבורים שם, בפי' ל' הברייתא הנ"ל: ואורכו של כל אחד ואחד אמה ומחצה, שהיינו רוחבו של הפס, וקרוי כן משום שנתון לאורך הבית.
  300. ↑ שלטי הגבורים שם. ועי"ש, שביניהם רווח עשרה טפחים, ועי' עזרת כהנים, שביאר שהיינו עם עובי הפרוכת היורדת למטה.
  301. ↑ טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, בטעם.
  302. ↑ ע"ע הימכל ציון 100 ואילך.
  303. ↑ עי' תוספתא יומא פ"ב וקה"ע לירושלמי יומא פ"ה ה"א בדעתה; ירושלמי שם וקה"ע ופנ"מ שם.
  304. ↑ שמות כו לג.
  305. ↑ תוספתא וירושלמי שם ופנ"מ שם.
  306. ↑ עי' ציון 247.
  307. ↑ יומא נד א.
  308. ↑ משנה מידות שבע' היכל ציון 108. ועי"ש ציון 103 ואילך, מח' ראשונים במהותם.
  309. ↑ עי' ציון 15.
  310. ↑ עי' ציון 13.
  311. ↑ ע"ע לול (במקדש): בעליה מעל קודש הקדשים.
  312. ↑ שלטי הגבורים פי"ד (יב ב). וע"ע הנ"ל ציון 49.
  313. ↑ עי' ציון 247.
  314. ↑ ירושלמי יומא שם וקה"ע שם.
  315. ↑ עי' ציון 308.
  316. ↑ שלטי הגבורים שם בד' רד"ק מל"א ו כ, שמשנה זו חולקת על הגמ' שבציון 307.
  317. ↑ ע"ע לול ציון הנ"ל. שלטי הגבורים שם (יב א).
  318. ↑ יחזקאל מא ג ורש"י שם.
  319. ↑ עי' רש"י שם ושם יג; צורת הבית לבעל תוי"ט אות נח; משכני עליון לרמח"ל פ"ד אות א; מלבי"ם יחזקאל שם ג; בנין הבית דלעתיד לבעל מצ"ד אות לג. ועי' שלטי הגבורים פי"ד (י ב), שהבין בד' רש"י הנ"ל שאיל הפתח הוא הכותל ותמה בזה, ואפשר שכוונת רש"י שעמדו אילי הפתח בהמשך צידי הכותל ונלמד עובי הכותל מעוביין, וזה שלא כאילי הפתח של אולם השער שעמדו מחוץ לפתח, עי' רש"י יחזקאל מ ט. ועי' מצ"ד יחזקאל שם ג, שהסתפק בעובי הכותל.
  320. ↑ עי' רש"י יחזקאל מ שם. ועי' בנין הבית דלעתיד שם, שהמזוזות שבפתח קה"ק היו מרובעות.
  321. ↑ יחזקאל מא שם.
  322. ↑ רש"י שם מא ג; צורת הבית שם; משכני עליון שם; מצ"ד שם ובנין הבית דלעתיד שם. ועי' ציונים 324, 327, 335.
  323. ↑ מלבי"ם יחזקאל שם.
  324. ↑ יחזקאל שם. רד"ק יחזקאל שם; אברבנאל יחזקאל שם. ועי' ציון 322.
  325. ↑ בי' הגר"א על בנין הבית יחזקאל שם.
  326. ↑ יחזקאל מא שם.
  327. ↑ בי' הגר"א שם. ועי' ציון 322.
  328. ↑ עי' להלן; צורת הבית לבעל תוי"ט אות נח; בנין הבית דלעתיד לבעל מצ"ד אות לג. ועי' משכני עליון לרמח"ל פ"ד אות א, שלא הזכיר דלתות.
  329. ↑ יחזקאל מא כג.
  330. ↑ רד"ק מל"א ו לב ויחזקאל שם; מצ"ד יחזקאל שם; מלבי"ם שם. וכ"מ בתיב"ע יחזקאל שם: ולבית כפורי. ועי' ר"ש ופי' הרא"ש ותוי"ט מידות פ"ד מ"א ותפא"י מידות שם יכין אות ב ע"פ משנה הנ"ל, שפי' הכתוב בע"א, ועי' עזרת כהנים מידות שם (ד"ה שנאמר שתים), שפי' המשנה שם לשיטת רד"ק וכו'. ועי' בי' הגר"א על בנין הבית יחזקאל שם, וצ"ב בכוונתו.
  331. ↑ עי' רד"ק יחזקאל שם כד, ע"פ משנה מידות הנ"ל; מצ"ד יחזקאל שם כג וכד; בנין הבית דלעתיד שם; בי' הגר"א שם.
  332. ↑ בנין הבית דלעתיד שם. ועי"ש, שפרט מידות הדלתות ומקומן.
  333. ↑ ציון 182.
  334. ↑ יחזקאל מא ג.
  335. ↑ מלבי"ם יחזקאל שם. ועי' ציון 322.
  336. ↑ מלבי"ם שם.
  337. ↑ יחזקאל מא ג.
  338. ↑ מעשי למלך ביה"ב פ"ד ה"ב (ד"ה והנה בבנין). ועי' ציון 322.
  339. ↑ מעשי למלך שם.
  340. ↑ עי' ציון 328 ואילך.
  341. ↑ עי' להלן. ונראה שעשויה כפרוכת שבבית ראשון, עי' ציון 234 ואילך.
  342. ↑ תוי"ט יומא פ"ה מ"ה ומרה"פ יומא פ"ה ה"ב, בד' הרמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"א. ועי' לח"מ והר המוריה עבודת יוהכ"פ שם, שפי' דברי הרמב"ם בע"א.
  343. ↑ עי' ציונים 336, 339. אחרונים שבציונים הנ"ל.
  344. ↑ עי' משנה יומא נב ב ותוספתא יומא פ"ב, ותוס' זבחים נה ב ד"ה שנים, בפרוכת שבבית שני. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ז, דעת ד"ה וארבע, שאף במשכן היתה הפרוכת פרופה. ועי' מרה"פ לירושלמי יומא פ"ה ה"ב ומעשי למלך ומשרת משה ביה"ב פ"ד ה"ב והר המוריה עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"א, בד' הרמב"ם עבודת יוהכ"פ שם, שגם בבית ראשון היתה הפרוכת פרופה, ועי' לח"מ עבודת יוהכ"פ שם, שפי' דברי הרמב"ם בע"א. ועי' מרה"פ שם, שכן יהיה גם בבית המקדש שלעתיד לבוא.
  345. ↑ רש"י יומא שם ד"ה פרופה ושם נא ב ד"ה ר' יוסי; סמ"ג עשה רט; מאירי יומא מז א; פי' סדר העבודה לר"י בן נחמיא"ש; רע"ב יומא פ"ה מ"א; קה"ע יומא פ"ה ה"ב. ועי' פסקי רי"ד יומא שם ותוי"ט יומא שם, שקרסים בל' תרגום הוא פורפין, עי' תר' אונקלוס ותיב"ע שמות כו ו. ועי' תוי"ט שם, שפי' שהפרוכת היתה ארוכה יותר ויצאה לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל בקרס, ועי' רש"ש יומא שם, שתמה שלפ"ז אינה פתוחה.
  346. ↑ מאירי שם.
  347. ↑ פי' סדר העבודה שם בשם הרא"ש; שלטי הגבורים פי"ד (יא ב); קול מבשר ח"ב סי' לט בד' הרמב"ם עבדות יוהכ"פ פ"ד ה"א: מצא הפרוכת פרופה.
  348. ↑ פי' סדר העבודה שם. ועי"ש, שאף לתוך אמה טרקסין אין להביט, שהוא ספק קה"ק. ועי' מאירי שבציון 353, שמשמע שאין חשש במה שמביטים אל תוך אמה טרקסין, וצ"ב אם לדבריו היתה פרופה כל השנה.
  349. ↑ תוס' רי"ד יומא שם. ועי' פסקי רי"ד שם.
  350. ↑ וצ"ב במקום פריפת הפרוכת במשכן ובבית ראשון.
  351. ↑ עי' ציון 247.
  352. ↑ עי' להלן.
  353. ↑ מאירי יומא מז א.
  354. ↑ משנה יומא נב ב; תוספתא יומא פ"ב; צל"ח יומא נא ב, בתי' שני, ועיני אברהם מעה"ק פ"ה הי"ד בד' הרמב"ם שבציון 369. ועי' צל"ח שבציון 372.
  355. ↑ ברייתא יומא נא ב.
  356. ↑ גמ' שם.
  357. ↑ ע"ע מנורה. רש"י יומא שם ד"ה בין.
  358. ↑ רש"י שם פיתחא; מאירי יומא שם.
  359. ↑ ברייתא יומא נח ב, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.
  360. ↑ רש"י יומא שם ד"ה מהיכן; ריטב"א יומא שם; פסקי רי"ד יומא שם; צל"ח יומא נא ב בד' הרמב"ם שבציון 369, בתי' רביעי. ועי' צל"ח שבציון 389, וצל"ח יומא שם, בתי' שני ושלישי וחמישי, שפי' בע"א.
  361. ↑ ברייתא יומא נט א, וע"ע הזאה א (לכפרה) ציון 292.
  362. ↑ עי' ציון 145.
  363. ↑ גמ' יומא שם ורש"י שם ד"ה חנניה.
  364. ↑ עי' ריטב"א יומא שם.
  365. ↑ תו"י וריטב"א יומא נב ב בשם ריב"א; תוס' הרא"ש יומא שם.
  366. ↑ תו"י ותוס' הרא"ש שם.
  367. ↑ עי' יומא נא ב: לאו אורח ארעא למיעל להדיא, וע"ע עבודת יום הכיפורים.
  368. ↑ עי' יומא נב א. צל"ח שם, בתי' רביעי.
  369. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' שפח בד' הרמב"ם שפסק ששתי פרוכות הבדילו בין ההיכל לקה"ק, עי' ציון 245, וכן פסק שמתחיל מתן דמים מקרן מזרחית צפונית, עי' רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב. ועי' תוי"ט יומא פ"ה מ"ה ואחרונים שבציון 354, שפי' דברי הרמב"ם בע"א.
  370. ↑ משנה יומא נח ב וברייתא יומא שם, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.
  371. ↑ שו"ת הרשב"א שם וצל"ח שם, בתי' ראשון ורביעי, בד' הרמב"ם הנ"ל. ועי' רא"ש סדר עבודת יוהכ"פ (נא ב) ותפארת שמואל שם, שרמז לדעה זו. ועי' שו"ת הרשב"א שם, שהרמב"ם לא גרס כגר' הספרים שבציון 382. ועי' ראשונים שבציון הנ"ל, וצל"ח שם, בתי' שני ושלישי וחמישי, שפי' בע"א.
  372. ↑ ע"ע ארון ציון 27 ואילך, מח' ראשונים. צל"ח שם, בתי' ראשון, ועי"ש שהמשנה שבציון 354, סוברת שמקום הארון במזרח, ע"ע הנ"ל שם. וצ"ב בטעם שאינו נכנס אל בין הפרוכות מדרום, שהרי אף באופן זה הולך באלכסון.
  373. ↑ עי' יומא נב א, וע"ע עבודת יום הכיפורים.
  374. ↑ עי' יומא נב א. צל"ח שם, בתי' רביעי.
  375. ↑ עי' ציון 272.
  376. ↑ גמ' יומא נא ב: ר' יוסי היא דאמר פיתחא בצפון קאי, ורש"י שם; עי' גמ' יומא נט א, ורש"י שם.
  377. ↑ ברייתא יומא נא שם.
  378. ↑ גמ' שם.
  379. ↑ ע"ע שולחן. עי' רש"י שם.
  380. ↑ רש"י שם ד"ה ר' יוסי; ריטב"א שם; מאירי שם.
  381. ↑ משנה יומא נח ב וברייתא יומא שם, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.
  382. ↑ רש"י יומא שם ד"ה ר' יוסי הגלילי וריטב"א ופסקי רי"ד יומא שם, בד' ר"י הגלילי; ר"י מלוניל שם בד' ת"ק במשנה שם. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' שפח, שכ"ה לגר' הספרים יומא שם: סבר לה כר' יוסי דאמר פתחא בצפון, ועי' ציון 371. ועי' שו"ת הרשב"א וצל"ח שבציון 371, שפי' בע"א.
  383. ↑ ברייתא יומא נט א, וע"ע הזאה א (לכפרה) ציון 292.
  384. ↑ עי' ציון 145.
  385. ↑ גמ' יומא שם ורש"י שם ד"ה ור' יוסי.
  386. ↑ עי' רש"י שם; ריטב"א יומא שם; עי' תוס' הרא"ש יומא שם.
  387. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  388. ↑ ברייתא יומא נח ב, וע"ע מתן דמים וע' עבודת יום הכיפורים.
  389. ↑ צל"ח יומא נא ב בד' הרמב"ם שבציון 369, בתי' ראשון. ועי' ראשונים וצל"ח שבציון 360, שפי' בע"א.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:פרוכת&oldid=138076"