אנציקלופדיה תלמודית:שתויי יין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 
אין תקציר עריכה
 
שורה 7: שורה 7:
ערך זה עוסק באיסור העבודה לכהנים. על האיסור להורות עי' ערך הוראה: שתויי יין. על דיני שתויי יין ושכור בברכת המזון ע&quot;ע<ref>ציון 497 ואילך.</ref>. על דיניו בתפילה ע&quot;ע.
ערך זה עוסק באיסור העבודה לכהנים. על האיסור להורות עי' ערך הוראה: שתויי יין. על דיני שתויי יין ושכור בברכת המזון ע&quot;ע<ref>ציון 497 ואילך.</ref>. על דיניו בתפילה ע&quot;ע.


האיסור וטעמו
== '''האיסור והנאסרים''' ==
 
==== האיסור וטעמו ====
=== האיסור והנאסרים ===


השתוי יין והשיכור<ref>עי' ציון 148 ואילך.</ref> אסור לו לעבוד במקדש, שנאמר: יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד<ref>ויקרא י ט.</ref>, ואף שילה ובית עולמים בכלל האיסור ממה שנאמר: חקת עולם<ref>תו&quot;כ שמיני פרשתא א ה&quot;ה. ועי' מלבי&quot;ם צו אות עד מפני מה צריך לרבות שילה ובית עולמים.ועי' ציון 89 ואילך לענין במה גדולה ובמה קטנה.</ref>. בטעם האיסור יש מהראשונים שכתבו שהוא מטעם שאין ראוי שיכנס שכור לפנים דבר שאף לפני מלך ב&quot;ו אין עושים<ref>תוספות יומא עו ב ד&quot;ה גמר.</ref>, או מטעם שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היוקר כמו עניני המקדש ודברי התורה רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוון בכל מעשיו<ref>חינוך שם. ועי' אברבנאל שמות כח לה וברלב&quot;ג שם שהיין ימנע ממנו הכונה לאלקים הרצויה וכעין זה ברלב&quot;ג שמואל א ב כה, ועי' בדבריו פרשת שמיני בתועלת הששי.</ref>, ויש שפרשו שאין זה מטעם חוסר כבוד, אלא שלא יתעה הכהן בשכרות היין ויבא לידי מחשבה שאינה כהוגן וימות בה<ref>רמב&quot;ן ויקרא י ט; עי' רלב&quot;ג ויקרא י ט.</ref>.
השתוי יין והשיכור<ref>עי' ציון 148 ואילך.</ref> אסור לו לעבוד במקדש, שנאמר: יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד<ref>ויקרא י ט.</ref>, ואף שילה ובית עולמים בכלל האיסור ממה שנאמר: חקת עולם<ref>תו&quot;כ שמיני פרשתא א ה&quot;ה. ועי' מלבי&quot;ם צו אות עד מפני מה צריך לרבות שילה ובית עולמים.ועי' ציון 89 ואילך לענין במה גדולה ובמה קטנה.</ref>. בטעם האיסור יש מהראשונים שכתבו שהוא מטעם שאין ראוי שיכנס שכור לפנים דבר שאף לפני מלך ב&quot;ו אין עושים<ref>תוספות יומא עו ב ד&quot;ה גמר.</ref>, או מטעם שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היוקר כמו עניני המקדש ודברי התורה רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוון בכל מעשיו<ref>חינוך שם. ועי' אברבנאל שמות כח לה וברלב&quot;ג שם שהיין ימנע ממנו הכונה לאלקים הרצויה וכעין זה ברלב&quot;ג שמואל א ב כה, ועי' בדבריו פרשת שמיני בתועלת הששי.</ref>, ויש שפרשו שאין זה מטעם חוסר כבוד, אלא שלא יתעה הכהן בשכרות היין ויבא לידי מחשבה שאינה כהוגן וימות בה<ref>רמב&quot;ן ויקרא י ט; עי' רלב&quot;ג ויקרא י ט.</ref>.


ישראלים
==== ישראלים ====


איסור שתויי יין אין נוהג בישראלים אלא בכהנים<ref>רמב&quot;ם פ&quot;א מביאת מקדש ה&quot;א.ועי' תוס' זבחים טו ב ד&quot;ה אתיא ויח א ד&quot;ה אתיא ששתויי יין נקראים זרים.</ref>, ואף בעבודות הכשירות בזר*<ref>עי' רמב&quot;ן ויקרא י ט לגבי במה שאין בה איסור כיון שאין בה עבודת כהנים, ונראה שה&quot;ה אף לכל עבודות הכשירות בזר, ועי' ציון 35 שיש סוברים שעבודות הכשירות בזר אין בהם כלל איסור שתויי יין; עי' רמב&quot;ם בסימנים בראש הלכות איסורי ביאה: שלא יכנס הכהן, ומשמע שכל האיסור הוא רק בכהנים.</ref>, ומ&quot;מ משום מורא-מקדש* אסור לכל אדם להיכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל<ref>ע&quot;ע עזרה.</ref> ולפנים<ref>עי' מנחת חינוך סוף מצוה קמט שבהר הבית מותר אף שגם שם שייך מורא מקדש. עי' או&quot;ש ביאת מקדש פ&quot;א הי&quot;ז שאף בלשכות הבניות בחול ופתוחות לקדש, כיון שאין חייבים שם משום טומאה, אף אין בהם איסור להכנס כשהוא שתוי יין, וכן הביא בשיח השדה מנחות עד ב בשם הג&quot;ר ראובן פיין (ועי' טעמא דקרא ישעיה פס&quot;ב וירמיה פל&quot;ה שביאר הפסוקים לפי&quot;ז).</ref> כשהוא שתוי יין או שכור<ref>רמב&quot;ם שם הי&quot;ז; חינוך שם: מפני כבוד הבית. ועי' כס&quot;מ שהוא מסברא ובמרכבת המשנה שיש ללמוד דבר זה ממה שאנשי משמר אסור להם להכנס כשהם מנוולים, ועי' מנחת חינוך שעובר בעשה דמורא מקדש. עי' בפי' ספירי אפרים על הספרי זוטא שדוקא שתוי יין שנשתבשה דעתו עליו.</ref>. וכן אין נוהג איסור שתויי יין בעבודת הלוים<ref>עמק הנצי&quot;ב פרשת בהעלותך פיסקא ד.</ref>. יש מהראשונים שנראה בדבריו שאנשי מעמד – כהנים לוים וישראלים העומדים על הקרבן<ref>עי' ערך מעמדות.</ref> - אסורים בשתית יין<ref>רש&quot;י תענית טו א ד&quot;ה אנשי מעמד, ועי' גבורת ארי שם שהק' על דבריו, ויתכן שאין כונת רש&quot;י מחמת איסור שתויי יין, אלא מחמת מורא מקדש.</ref>.
איסור שתויי יין אין נוהג בישראלים אלא בכהנים<ref>רמב&quot;ם פ&quot;א מביאת מקדש ה&quot;א.ועי' תוס' זבחים טו ב ד&quot;ה אתיא ויח א ד&quot;ה אתיא ששתויי יין נקראים זרים.</ref>, ואף בעבודות הכשירות בזר*<ref>עי' רמב&quot;ן ויקרא י ט לגבי במה שאין בה איסור כיון שאין בה עבודת כהנים, ונראה שה&quot;ה אף לכל עבודות הכשירות בזר, ועי' ציון 35 שיש סוברים שעבודות הכשירות בזר אין בהם כלל איסור שתויי יין; עי' רמב&quot;ם בסימנים בראש הלכות איסורי ביאה: שלא יכנס הכהן, ומשמע שכל האיסור הוא רק בכהנים.</ref>, ומ&quot;מ משום מורא-מקדש* אסור לכל אדם להיכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל<ref>ע&quot;ע עזרה.</ref> ולפנים<ref>עי' מנחת חינוך סוף מצוה קמט שבהר הבית מותר אף שגם שם שייך מורא מקדש. עי' או&quot;ש ביאת מקדש פ&quot;א הי&quot;ז שאף בלשכות הבניות בחול ופתוחות לקדש, כיון שאין חייבים שם משום טומאה, אף אין בהם איסור להכנס כשהוא שתוי יין, וכן הביא בשיח השדה מנחות עד ב בשם הג&quot;ר ראובן פיין (ועי' טעמא דקרא ישעיה פס&quot;ב וירמיה פל&quot;ה שביאר הפסוקים לפי&quot;ז).</ref> כשהוא שתוי יין או שכור<ref>רמב&quot;ם שם הי&quot;ז; חינוך שם: מפני כבוד הבית. ועי' כס&quot;מ שהוא מסברא ובמרכבת המשנה שיש ללמוד דבר זה ממה שאנשי משמר אסור להם להכנס כשהם מנוולים, ועי' מנחת חינוך שעובר בעשה דמורא מקדש. עי' בפי' ספירי אפרים על הספרי זוטא שדוקא שתוי יין שנשתבשה דעתו עליו.</ref>. וכן אין נוהג איסור שתויי יין בעבודת הלוים<ref>עמק הנצי&quot;ב פרשת בהעלותך פיסקא ד.</ref>. יש מהראשונים שנראה בדבריו שאנשי מעמד – כהנים לוים וישראלים העומדים על הקרבן<ref>עי' ערך מעמדות.</ref> - אסורים בשתית יין<ref>רש&quot;י תענית טו א ד&quot;ה אנשי מעמד, ועי' גבורת ארי שם שהק' על דבריו, ויתכן שאין כונת רש&quot;י מחמת איסור שתויי יין, אלא מחמת מורא מקדש.</ref>.


פסולים
==== פסולים ====


חללים<ref>עי' ערך חלל.</ref> ובעלי מומים<ref>עי' ערך בעל מום.</ref> התמעטו שאינם בכלל האיסור, שדרשו חכמים ממה שנאמר בפרשת שתויי יין: אתה ובניך, מה אתה כשר, אף בניך כשרים, יצאו חללים ובעלי מומים<ref>תורת כהנים שם ה&quot;ג. עי' מנ&quot;ח מצוה קנב (מהדו' מ&quot;י אות ה) שהסתפק לצד שדוקא חללים ובע&quot;מ התמעטו (עי' ציון 24), אם אף בעל מום שפוסל באדם ולא בבהמה שאין מחלל עבודה, בכלל המיעוט. עי' צפנת פענח תנינא עבודה זרה יב טו (עמ' 72) שהסתפק לצד שבעל מום מותר לו להכנס להיכל לאכול קדשים כשאין מקום בעזרה, באם יהיה שיכור האם חייב מלקות. עי' מגילת אסתר ל&quot;ת עג בדעת הרמב&quot;ם שבציון 48 שהמיעוט הוא רק ממיתה אם עבדו, ולא מאיסור כניסה שהוא במלקות.</ref>, שמי שמצווה לבא נצטווה שלא לבא שתויי יין, אך מי שלא נצטווה לבא ואין לו רשות לבא, א&quot;א לצוותו שביאתו לא תהיה באופן שהוא שתוי יין<ref>עי' תו&quot;כ אחרי מות פרשתא א ה&quot;ז, וקרבן אהרן שם אות ז; עי' ילקוט שמעוני תחילת אחרי מות (רמז תקעא). עי' מעשי למלך על הרמב&quot;ם ביאת מקדש ט יא שאיסור שתויי יין נאמר שכשירצו לעבוד, לא יעבדו שתויי יין, ולפיכך האיסור שייך רק במי שדינו לעבוד לכתחילה.</ref>, ומטעם שאין ראויים לעבודה שאם עבדו עבודתם מחוללת<ref>רמב&quot;ן בהשגות לספר המצוות שם, והוכיח מזה שיטתו שהאיסור הוא רק בשעת עבודה עי' ציון 47, ועי' מגילת אסתר שבציון 20. עי' ע' חלל ציון 154 ואילך, שנחלקו ראשונים בחלל שעבד אחר שנודע שהוא חלל, אם עבודתו מחוללת.</ref>. בשאר פסולים, נחלקו אחרונים, יש שכתבו שדוקא אלו התמעטו כיון שפסולם בגופם<ref>חשבונות של מצוה מ' קנב; עי' מנ&quot;ח שהסתפק בדעת התו&quot;כ שמא דוקא שני פסולים אלו, ושם (מהדורת מ&quot;י אות ה) שלצד שדוקא פסולים אלו, יש להסתפק במום שפוסל רק באדם ולא בבמה אם גם ממועט שאינו בכלל האיסור, ועי' מ' קמט אות ב שנראה בדבריו שדוקא בע&quot;מ וחלל התמעטו, ועי&quot;ש שכ' לחלק בין איסור כניסה לאיסור עבודה; שיירי מנחה.</ref>, ויש מהאחרונים שכ' בדעת ראשונים שאף שאר פסולים אין בהם איסור שתויי יין<ref>מנ&quot;ח מצוה קנב (מהדורת מ&quot;י אות ב) ובעזרת כהנים על התו&quot;כ שם בדעת הר&quot;מ ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א שמשמע שכל פסולים ממועטים והסתפק המנ&quot;ח בדעת התו&quot;כ; חזו&quot;א כלים סי' ב סק&quot;א. עי' בעזרת כהנים שמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים וכן פרועי ראש וקרועי בגדים כיון שבידם לתקן הרי הם בכלל האיסור, ומחוסר כיפורים אף שבידו להביא קרבן אינו נחשב שבידו לתקן כיון שתלוי בכהנים, והסתפק בדעת הרמב&quot;ן שבציון 22 אם הוא תלוי במי שמחלל עבודה אף שבידו לתקן, ועי' חזו&quot;א שם שמחוסר בגדים אינו בכלל האיסור. עי' עזרת כהנים שם שאף לדעת הרמב&quot;ם פסולים שאין מחללים עבודה הם בכלל האיסור וכן משמע בדברי המנחת סולת מ' קמט, ועי' מנ&quot;ח שכ' שמדברי הרמב&quot;ם משמע שאפי' פסולים שאין מחללים עבודה אינם בכלל האיסור, ועי' מנחת סולת שהוא תלוי במחלוקת אם חלל מחלל עבודה, עי' ערך חלל ציון 154 ואילך.</ref>. ויש מהאחרונים שהסתפק לסוברים שאף הכניסה אסורה לשתויי יין<ref>עי' ציון 37 ואילך.</ref>, אם אף באינו ראוי לעבודה דרבנן, כגון אונן* דרבנן, הוא בכלל איסור כניסה של שתויי יין<ref>מנ&quot;ח שם.</ref>. יש מהראשונים שכתב שאיסור ביאת מקדש בשכרות, לסוברים כן<ref>עיין ציון 48.</ref>, נוהג אף בנשים<ref>חינוך מ' קנב, ועי' מנ&quot;ח שתמה על כך, ובשיירי מנחה כ' שאף שדברי החינוך הם לגבי האיסור להכנס להר הבית שנאמר אף לישראלים ולא לגבי הלאו המיוחד בכהנים.</ref>.
חללים<ref>עי' ערך חלל.</ref> ובעלי מומים<ref>עי' ערך בעל מום.</ref> התמעטו שאינם בכלל האיסור, שדרשו חכמים ממה שנאמר בפרשת שתויי יין: אתה ובניך, מה אתה כשר, אף בניך כשרים, יצאו חללים ובעלי מומים<ref>תורת כהנים שם ה&quot;ג. עי' מנ&quot;ח מצוה קנב (מהדו' מ&quot;י אות ה) שהסתפק לצד שדוקא חללים ובע&quot;מ התמעטו (עי' ציון 24), אם אף בעל מום שפוסל באדם ולא בבהמה שאין מחלל עבודה, בכלל המיעוט. עי' צפנת פענח תנינא עבודה זרה יב טו (עמ' 72) שהסתפק לצד שבעל מום מותר לו להכנס להיכל לאכול קדשים כשאין מקום בעזרה, באם יהיה שיכור האם חייב מלקות. עי' מגילת אסתר ל&quot;ת עג בדעת הרמב&quot;ם שבציון 48 שהמיעוט הוא רק ממיתה אם עבדו, ולא מאיסור כניסה שהוא במלקות.</ref>, שמי שמצווה לבא נצטווה שלא לבא שתויי יין, אך מי שלא נצטווה לבא ואין לו רשות לבא, א&quot;א לצוותו שביאתו לא תהיה באופן שהוא שתוי יין<ref>עי' תו&quot;כ אחרי מות פרשתא א ה&quot;ז, וקרבן אהרן שם אות ז; עי' ילקוט שמעוני תחילת אחרי מות (רמז תקעא). עי' מעשי למלך על הרמב&quot;ם ביאת מקדש ט יא שאיסור שתויי יין נאמר שכשירצו לעבוד, לא יעבדו שתויי יין, ולפיכך האיסור שייך רק במי שדינו לעבוד לכתחילה.</ref>, ומטעם שאין ראויים לעבודה שאם עבדו עבודתם מחוללת<ref>רמב&quot;ן בהשגות לספר המצוות שם, והוכיח מזה שיטתו שהאיסור הוא רק בשעת עבודה עי' ציון 47, ועי' מגילת אסתר שבציון 20. עי' ע' חלל ציון 154 ואילך, שנחלקו ראשונים בחלל שעבד אחר שנודע שהוא חלל, אם עבודתו מחוללת.</ref>. בשאר פסולים, נחלקו אחרונים, יש שכתבו שדוקא אלו התמעטו כיון שפסולם בגופם<ref>חשבונות של מצוה מ' קנב; עי' מנ&quot;ח שהסתפק בדעת התו&quot;כ שמא דוקא שני פסולים אלו, ושם (מהדורת מ&quot;י אות ה) שלצד שדוקא פסולים אלו, יש להסתפק במום שפוסל רק באדם ולא בבמה אם גם ממועט שאינו בכלל האיסור, ועי' מ' קמט אות ב שנראה בדבריו שדוקא בע&quot;מ וחלל התמעטו, ועי&quot;ש שכ' לחלק בין איסור כניסה לאיסור עבודה; שיירי מנחה.</ref>, ויש מהאחרונים שכ' בדעת ראשונים שאף שאר פסולים אין בהם איסור שתויי יין<ref>מנ&quot;ח מצוה קנב (מהדורת מ&quot;י אות ב) ובעזרת כהנים על התו&quot;כ שם בדעת הר&quot;מ ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א שמשמע שכל פסולים ממועטים והסתפק המנ&quot;ח בדעת התו&quot;כ; חזו&quot;א כלים סי' ב סק&quot;א. עי' בעזרת כהנים שמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים וכן פרועי ראש וקרועי בגדים כיון שבידם לתקן הרי הם בכלל האיסור, ומחוסר כיפורים אף שבידו להביא קרבן אינו נחשב שבידו לתקן כיון שתלוי בכהנים, והסתפק בדעת הרמב&quot;ן שבציון 22 אם הוא תלוי במי שמחלל עבודה אף שבידו לתקן, ועי' חזו&quot;א שם שמחוסר בגדים אינו בכלל האיסור. עי' עזרת כהנים שם שאף לדעת הרמב&quot;ם פסולים שאין מחללים עבודה הם בכלל האיסור וכן משמע בדברי המנחת סולת מ' קמט, ועי' מנ&quot;ח שכ' שמדברי הרמב&quot;ם משמע שאפי' פסולים שאין מחללים עבודה אינם בכלל האיסור, ועי' מנחת סולת שהוא תלוי במחלוקת אם חלל מחלל עבודה, עי' ערך חלל ציון 154 ואילך.</ref>. ויש מהאחרונים שהסתפק לסוברים שאף הכניסה אסורה לשתויי יין<ref>עי' ציון 37 ואילך.</ref>, אם אף באינו ראוי לעבודה דרבנן, כגון אונן* דרבנן, הוא בכלל איסור כניסה של שתויי יין<ref>מנ&quot;ח שם.</ref>. יש מהראשונים שכתב שאיסור ביאת מקדש בשכרות, לסוברים כן<ref>עיין ציון 48.</ref>, נוהג אף בנשים<ref>חינוך מ' קנב, ועי' מנ&quot;ח שתמה על כך, ובשיירי מנחה כ' שאף שדברי החינוך הם לגבי האיסור להכנס להר הבית שנאמר אף לישראלים ולא לגבי הלאו המיוחד בכהנים.</ref>.


העבודה האסורה


=== האסור לשתויי יין ===
== '''האסור לשתויי יין''' ==
==== העבודה האסורה ====


איסור שתויי יין נוהג בכל עבודות הכהונה<ref>עי' זבחים יח א; מנחת חינוך מ' קנב אות ו. עי' חי' רח&quot;ה ביאת מקדש א טו שאיסור עבודה נלמד ממה שדרשו בתו&quot;כ שמיני פרשתא א ה&quot;ד שעשה מזבח כאהל מועד. עי' גאון צבי זבחים טו ב שדוקא עבודה על המזבח אסורה, ושם שעבודה תמה אסורה אף שלא על המזבח, ועי' ציון 53.</ref>. עבודות שהזר כשר בהם - כגון יציקות ובלילות<ref>עי' ערך מנחה. עי' מנחות יח א: לא יצק כהן אלא זר, ויח ב: מקמיצה ואילך מצות כהונה, ועי' ר&quot;ש על התו&quot;כ אמור פרשתא ג ה&quot;ד ורש&quot;ש ושפ&quot;א וזבח תודה שם יח א שאפי' לכתחילה כשר בזר, וכן בגליון רעק&quot;א על הרמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;ט ה&quot;ה. ועי' ציון 36.</ref> - למדו חכמים, ממה שאמרה תורה &quot;חקת עולם&quot;<ref>ויקרא י ט.</ref>, שאף הם בכלל האיסור<ref>תורת כהנים שמיני פרשתא א ה&quot;ה. ועי' בפי' הח&quot;ח לתו&quot;כ שפי' באופן אחר.</ref>. וכתבו אחרונים שנחלקו בזה ראשונים, יש הסוברים שאף עבודות הכשירות בזר*, יש בהם איסור שתויי יין לכהנים<ref>פי' רבינו הלל לתורת כהנים שם שאף חייב מיתה, ועי' בקובץ הערות (מר&quot;י הוטנר) שבסוף הספר שמשמע שהוא אף לדעת רבנן; עי' גבורת ארי תענית יז א שמשמע שהדלקת המנורה אסורה בשתויי יין, ואף שדעת הר&quot;מ ביאת מקדש פ&quot;ט ה&quot;ז שהדלקה כשירה בזר, ועי' תורת הקדש ח&quot;א סי' מז במה שדן בדברי הגבו&quot;א.</ref>, ויש שסברו שאין בזה איסור, והתו&quot;כ שריבה יציקות ובלילות הוא דעת ר&quot;ש<ref>מנחות יח ב.</ref> שסובר שעבודות אלו כשירות רק בכהנים<ref>קובץ הערות שבציון 33 בדעת הרמב&quot;ן שבציון 22, ועי' מראה כהן זבחים טז א על תוס' ד&quot;ה דלמא שרי שכ' שלדעת התוס' ששתוי יין נחשב כזר, אין איסור שתויי יין בבמה כיון שזר מותר בבמה, ולכא' ה&quot;ה כל שאר עבודות שזר כשר בהם; עזרת כהנים על התו&quot;כ אות סג. ועי' בקדשי יהושע ח&quot;ה סי' שפח שנחלק וסבר שדוקא בבמה אין איסור שתויי יין שאין שם כלל דיני כהונה, אך במקדש יש איסור אף בעבודות שהזר כשר בהם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף שאין המנחה* נפסלת ביציקה ובלילה שנעשו ע&quot;י זר*, מ&quot;מ לכתחילה צריך שיעשה ע&quot;י כהנים<ref>עי' מרכבת המשנה פסוהמ&quot;ק פי&quot;א ה&quot;ז בדעת הרמב&quot;ם והרמב&quot;ן שאף לוקה זר עליהם; עי' מנחת אברהם מנחות יח א בדעת הרמב&quot;ן שאף שכשר יציקה ובלילה בזר, מ&quot;מ כל מעשה המנחה מוטל על הכהנים.</ref>.
איסור שתויי יין נוהג בכל עבודות הכהונה<ref>עי' זבחים יח א; מנחת חינוך מ' קנב אות ו. עי' חי' רח&quot;ה ביאת מקדש א טו שאיסור עבודה נלמד ממה שדרשו בתו&quot;כ שמיני פרשתא א ה&quot;ד שעשה מזבח כאהל מועד. עי' גאון צבי זבחים טו ב שדוקא עבודה על המזבח אסורה, ושם שעבודה תמה אסורה אף שלא על המזבח, ועי' ציון 53.</ref>. עבודות שהזר כשר בהם - כגון יציקות ובלילות<ref>עי' ערך מנחה. עי' מנחות יח א: לא יצק כהן אלא זר, ויח ב: מקמיצה ואילך מצות כהונה, ועי' ר&quot;ש על התו&quot;כ אמור פרשתא ג ה&quot;ד ורש&quot;ש ושפ&quot;א וזבח תודה שם יח א שאפי' לכתחילה כשר בזר, וכן בגליון רעק&quot;א על הרמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;ט ה&quot;ה. ועי' ציון 36.</ref> - למדו חכמים, ממה שאמרה תורה &quot;חקת עולם&quot;<ref>ויקרא י ט.</ref>, שאף הם בכלל האיסור<ref>תורת כהנים שמיני פרשתא א ה&quot;ה. ועי' בפי' הח&quot;ח לתו&quot;כ שפי' באופן אחר.</ref>. וכתבו אחרונים שנחלקו בזה ראשונים, יש הסוברים שאף עבודות הכשירות בזר*, יש בהם איסור שתויי יין לכהנים<ref>פי' רבינו הלל לתורת כהנים שם שאף חייב מיתה, ועי' בקובץ הערות (מר&quot;י הוטנר) שבסוף הספר שמשמע שהוא אף לדעת רבנן; עי' גבורת ארי תענית יז א שמשמע שהדלקת המנורה אסורה בשתויי יין, ואף שדעת הר&quot;מ ביאת מקדש פ&quot;ט ה&quot;ז שהדלקה כשירה בזר, ועי' תורת הקדש ח&quot;א סי' מז במה שדן בדברי הגבו&quot;א.</ref>, ויש שסברו שאין בזה איסור, והתו&quot;כ שריבה יציקות ובלילות הוא דעת ר&quot;ש<ref>מנחות יח ב.</ref> שסובר שעבודות אלו כשירות רק בכהנים<ref>קובץ הערות שבציון 33 בדעת הרמב&quot;ן שבציון 22, ועי' מראה כהן זבחים טז א על תוס' ד&quot;ה דלמא שרי שכ' שלדעת התוס' ששתוי יין נחשב כזר, אין איסור שתויי יין בבמה כיון שזר מותר בבמה, ולכא' ה&quot;ה כל שאר עבודות שזר כשר בהם; עזרת כהנים על התו&quot;כ אות סג. ועי' בקדשי יהושע ח&quot;ה סי' שפח שנחלק וסבר שדוקא בבמה אין איסור שתויי יין שאין שם כלל דיני כהונה, אך במקדש יש איסור אף בעבודות שהזר כשר בהם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף שאין המנחה* נפסלת ביציקה ובלילה שנעשו ע&quot;י זר*, מ&quot;מ לכתחילה צריך שיעשה ע&quot;י כהנים<ref>עי' מרכבת המשנה פסוהמ&quot;ק פי&quot;א ה&quot;ז בדעת הרמב&quot;ם והרמב&quot;ן שאף לוקה זר עליהם; עי' מנחת אברהם מנחות יח א בדעת הרמב&quot;ן שאף שכשר יציקה ובלילה בזר, מ&quot;מ כל מעשה המנחה מוטל על הכהנים.</ref>.


כניסה למקדש
==== כניסה למקדש ====


שתויי יין אסורים אף בכניסה למקדש*<ref>עי' להלן.</ref>, ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעת תנאים במקומות שנאסרו. דעת ר' יוסי שאף בין-האולם-ולמזבח*<ref>המקום שנחשב בין-האולם-ולמזבח עי' להלן ציון 57 ואילך.</ref> שוה להיכל* שאין נכנסים לשם שתויי יין<ref>כלים פ&quot;א מ&quot;ט.</ref>. ובדעת ת&quot;ק שלא הזכיר שתויי יין<ref>שם.</ref>, יש שכתבו שסבר שרק להיכל* אסורים להכנס אך בין-האולם-ולמזבח* מותרים כיון שאין פסולם בגופם<ref>ר&quot;ש שם; רע&quot;ב שם. עי' תויו&quot;ט שהק' לדעת הר&quot;מ שאיסור כניסה הוא דאוריתא מנין לתנא לחלק בכך.</ref>, ויש שכתבו שאף ת&quot;ק מודה שאסורים להיכנס בין-האולם-ולמזבח*, מהם שפרשו שהטעם שלא הזכיר ת&quot;ק שתויי יין משום שאין חייבים על כך<ref>תפארת ישראל יכין שם אות ט; אליהו רבא על המשנה שם. ועי' ציון 114 שיש סוברים שלוקים על הכניסה.</ref>, ומהם שפרשו שהוא מחמת שבכל העזרה* אסורים להיכנס שתויי יין<ref>הר המוריה בית הבחירה פ&quot;ז ה&quot;כ לדעת הרמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו.</ref>, לסוברים כן<ref>עי' ציון 14.</ref>, או שתנא ושייר<ref>מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו. עי' סד&quot;ט סח א ד&quot;ה שאין שהטעם שהרמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ז ה&quot;כ לא הזכיר שאין שתויי יין נכנסים בין האולם למזבח, הוא שמשום ששכור נחשב כבעל מום, והוא בכלל מה שאין בעלי מומים נכנסים לשם.</ref>. איסור כניסה זה, נחלקו בו ראשונים. א) יש שפרשו שמן התורה נאסרו שתויי יין רק בעבודה* וכמו שדרשו בתו&quot;כ<ref>שמיני פרשתא א ה&quot;ד. עי' רמב&quot;ן שבציון הבא שמה שנאמר בפרשת שתויי יין &quot;בבאכם&quot; היינו ביאה לעבודה.</ref> ומנין שאין חייב אלא בשעת עבודה וכו', ואיסור הכניסה הוא מעלה מדרבנן<ref>רמב&quot;ן שמיני י ט ובהשגות על ספר המצוות ל&quot;ת עג; תוספות כריתות יג ב ד&quot;ה ונכנס; ר&quot;ש כלים שם; רא&quot;ש שם ובתוס' רא&quot;ש יומא מד ב; רע&quot;ב כלים שם; ערוך השולחן סי' לג ה&quot;ה בדעת הראב&quot;ד, ועי' גליונות חזו&quot;א לחי' רח&quot;ה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו ועי' ציון 56. עי' רמב&quot;ן בספר המצוות שם שאף למ&quot;ד ביומא מד ב שהמעלות הם דאוריתא, היינו לגבי חילוק קדושת המקומות אך איסור הכניסה השנוי שם הוא מעלה מדרבנן, והלב שמח ל&quot;ת קסג התקשה בדבריו, ועי' תוס' רא&quot;ש יומא שם שדברי הגמ' שם הם לגבי פרישה של יוה&quot;כ, ובאבן האזל ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו ביאר כן בדעת הרמב&quot;ן, ועי' רא&quot;ש כלים שם שקי&quot;ל כמ&quot;ד ביומא שהמעלות הם מדרבנן.</ref>. ב) ויש הסוברים שאיסור הכניסה מן המזבח ולפנים הוא מן התורה<ref>רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו. ומה שהתמעט בתו&quot;כ שלא בשעת עבודה כ' הרמב&quot;ן שלדעת הר&quot;מ המיעוט הוא לגבי זמן שאינו ראוי לעבודה, ובמגילת אסתר ובמרכבת המשנה ביאת מקדש שם כ' שהמיעוט הוא לענין חיוב מיתה. עי' מרכבת המשנה שם שהאיסור הוא מחמת שעבר כנגד המזבח כשהוא שתוי יין.</ref>, אלא שאין בו חיוב מיתה<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;א והט&quot;ו, ועי' כס&quot;מ ה&quot;א; חינוך מצוה קנב. עי' רמב&quot;ן שם שהק' מנין לרמב&quot;ם חילוק זה, ועי' מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש שם הט&quot;ו, ומעין החכמה לז א (מהדורה חדשה ל&quot;ת פח) ד&quot;ה ועל זה ובמלבי&quot;ם שמיני אות לז ובחי' רח&quot;ה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו שכתבו לבאר מקור הרמב&quot;ם, ועי' אבן האזל שם שהק' על המלבי&quot;ם ופי' באופן אחר, ועי' ציון 53. עי' משמרות כהונה כריתות יג ב שכ' בדעת ריצב&quot;א בתוספות יומא ה ב ד&quot;ה להביא שאף חייב מיתה על ביאה בלא עבודה.</ref>. ונחלקו האחרונים בשיטה זו, יש שפרשו שאיסור הכניסה הוא איסור הנוסף על איסור העבודה*<ref>עי' רדב&quot;ז שם ה&quot;א; עי' מלבי&quot;ם שם שהוזהרו אף בלא עבודה כדי שלא ימותו אם יעבדו; חי' רח&quot;ה שם.</ref>, ואם עבד אף בלא כניסה חייב<ref>רדב&quot;ז שם; עי' מרכבת המשנה סנהדרין פי&quot;ט ה&quot;ד.</ref>, ואם נכנס ועבד לוקה שתיים<ref>רדב&quot;ז שם. עי' מעין החכמה לח א (מהדורה חדשה ל&quot;ת צא) סד&quot;ה דעו להבדיל, שמבואר בדבריו שנכנס ושימש אינו לוקה שתיים.</ref>. ויש שפרשו שלשיטה זו עיקר האיסור הוא הכניסה, אלא שבאופן שאף עבד בכניסה זו, הוא חמור יותר וחייב מיתה<ref>עי' מגילת אסתר ולב שמח שם שמה שנאמר בתורה בבאכם הוא כולל שני מיני ביאה ועל הביאה בעבודה יש חיוב מיתה, ומשמע שאף אם עבד האיסור הוא בעצם הביאה; עי' קובץ הערות שבסוף רבינו הלל על התו&quot;כ שמיני פרשתא א שחיוב שתויי יין הוא על הכניסה והעבודה היא תנאי בדבר, ומחמת כן אפי' עבודה הכשירה בזר חייב עליה; שיח ערב קדשים סי' יג (והובא גם בקובץ נטעי נעמנים ג); מנחת אברהם מנחות יט א בשם הגרי&quot;ד. ועי' שיח ערב שם שמטעם כן אין חייב על עבודה הנעשית בעזרה מחוץ למקום המזבח, וכן הוא בגאון צבי שבציון 112 וכן משמע מדברי הערוך השולחן סי' לד סעי' טו ועי' ציון 29, ומהמנ&quot;ח מ' קמט אות ב משמע שאיסור עבודה הוא אף במקום שאין בו איסור כניסה, ועי' אור ליהודה סי' כ שכשעבד עבודתו מחשיבה את כניסתו אף שלא בין האולם למזבח, ועי' תורת הקדש ח&quot;א סוף סי' מז שעבודה שמקומה במקום שאין שתוי יין נכנס לשם אף כאשר נעשית בחוץ אסורה שתעשה ע&quot;י שתוי יין (ויתכן שהוא דוקא לענין פסול שאין העבודה כשירה בו, אך מ&quot;מ אינו חייב כשנעשית העבודה בלא כניסה).</ref>. ג) ויש הסוברים שאיסור כניסה הוא מן התורה<ref>עי' מרכבת המשנה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ז שהסתפק לדעה זו אם על ביאה ריקנית חייב מיתה, ומדברי האחרונים שבציון 56 משמע שהוא רק במלקות.</ref>, אך מן התורה אין איסורו אלא בהיכל*<ref>עי' מהר&quot;י קורקוס שם הט&quot;ו שלדעה זו אין איסור בקריבה למזבח, ומה שהזכיר הראב&quot;ד בהט&quot;ז מזבח הכונה לעבודה, ועי' מרכבת המשנה שם ומלבי&quot;ם שמיני אות לז שלראב&quot;ד אף אסור לקרב למזבח. עי' מאירי עירובין ב א שלגבי איסור שתויי יין לא אומרים ששוה קדושת אולם להיכל, ועי' רשב&quot;א וריטב&quot;א שם לגבי ביאה ריקנית שתלוי במחלוקת אם קדושת אולם היא כקדושת ההיכל וכן הוא במעין החכמה לז ב (מהדורה חדשה ל&quot;ת פח), ועי' תוי&quot;ט ואליהו רבא כלים פ&quot;א מ&quot;ט שהאולם שוה להיכל לגבי איסור כניסת המנויים שם.</ref>, והמשנה בכלים שאסרה מבין-האולם-למזבח*, הוא מעלה מדרבנן<ref>עי' ראב&quot;ד פ&quot;א מביאת מקדש הט&quot;ו והט&quot;ז ובפי' הרדב&quot;ז ומהר&quot;י קורקוס בדעתו, וכן הוא בחי' רח&quot;ה, וצ&quot;ע מפי' הראב&quot;ד לתו&quot;כ שאין איסור אלא כשהוא עובד, ועי' ציון 47.</ref>.
שתויי יין אסורים אף בכניסה למקדש*<ref>עי' להלן.</ref>, ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעת תנאים במקומות שנאסרו. דעת ר' יוסי שאף בין-האולם-ולמזבח*<ref>המקום שנחשב בין-האולם-ולמזבח עי' להלן ציון 57 ואילך.</ref> שוה להיכל* שאין נכנסים לשם שתויי יין<ref>כלים פ&quot;א מ&quot;ט.</ref>. ובדעת ת&quot;ק שלא הזכיר שתויי יין<ref>שם.</ref>, יש שכתבו שסבר שרק להיכל* אסורים להכנס אך בין-האולם-ולמזבח* מותרים כיון שאין פסולם בגופם<ref>ר&quot;ש שם; רע&quot;ב שם. עי' תויו&quot;ט שהק' לדעת הר&quot;מ שאיסור כניסה הוא דאוריתא מנין לתנא לחלק בכך.</ref>, ויש שכתבו שאף ת&quot;ק מודה שאסורים להיכנס בין-האולם-ולמזבח*, מהם שפרשו שהטעם שלא הזכיר ת&quot;ק שתויי יין משום שאין חייבים על כך<ref>תפארת ישראל יכין שם אות ט; אליהו רבא על המשנה שם. ועי' ציון 114 שיש סוברים שלוקים על הכניסה.</ref>, ומהם שפרשו שהוא מחמת שבכל העזרה* אסורים להיכנס שתויי יין<ref>הר המוריה בית הבחירה פ&quot;ז ה&quot;כ לדעת הרמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו.</ref>, לסוברים כן<ref>עי' ציון 14.</ref>, או שתנא ושייר<ref>מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו. עי' סד&quot;ט סח א ד&quot;ה שאין שהטעם שהרמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ז ה&quot;כ לא הזכיר שאין שתויי יין נכנסים בין האולם למזבח, הוא שמשום ששכור נחשב כבעל מום, והוא בכלל מה שאין בעלי מומים נכנסים לשם.</ref>. איסור כניסה זה, נחלקו בו ראשונים. א) יש שפרשו שמן התורה נאסרו שתויי יין רק בעבודה* וכמו שדרשו בתו&quot;כ<ref>שמיני פרשתא א ה&quot;ד. עי' רמב&quot;ן שבציון הבא שמה שנאמר בפרשת שתויי יין &quot;בבאכם&quot; היינו ביאה לעבודה.</ref> ומנין שאין חייב אלא בשעת עבודה וכו', ואיסור הכניסה הוא מעלה מדרבנן<ref>רמב&quot;ן שמיני י ט ובהשגות על ספר המצוות ל&quot;ת עג; תוספות כריתות יג ב ד&quot;ה ונכנס; ר&quot;ש כלים שם; רא&quot;ש שם ובתוס' רא&quot;ש יומא מד ב; רע&quot;ב כלים שם; ערוך השולחן סי' לג ה&quot;ה בדעת הראב&quot;ד, ועי' גליונות חזו&quot;א לחי' רח&quot;ה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו ועי' ציון 56. עי' רמב&quot;ן בספר המצוות שם שאף למ&quot;ד ביומא מד ב שהמעלות הם דאוריתא, היינו לגבי חילוק קדושת המקומות אך איסור הכניסה השנוי שם הוא מעלה מדרבנן, והלב שמח ל&quot;ת קסג התקשה בדבריו, ועי' תוס' רא&quot;ש יומא שם שדברי הגמ' שם הם לגבי פרישה של יוה&quot;כ, ובאבן האזל ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו ביאר כן בדעת הרמב&quot;ן, ועי' רא&quot;ש כלים שם שקי&quot;ל כמ&quot;ד ביומא שהמעלות הם מדרבנן.</ref>. ב) ויש הסוברים שאיסור הכניסה מן המזבח ולפנים הוא מן התורה<ref>רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו. ומה שהתמעט בתו&quot;כ שלא בשעת עבודה כ' הרמב&quot;ן שלדעת הר&quot;מ המיעוט הוא לגבי זמן שאינו ראוי לעבודה, ובמגילת אסתר ובמרכבת המשנה ביאת מקדש שם כ' שהמיעוט הוא לענין חיוב מיתה. עי' מרכבת המשנה שם שהאיסור הוא מחמת שעבר כנגד המזבח כשהוא שתוי יין.</ref>, אלא שאין בו חיוב מיתה<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;א והט&quot;ו, ועי' כס&quot;מ ה&quot;א; חינוך מצוה קנב. עי' רמב&quot;ן שם שהק' מנין לרמב&quot;ם חילוק זה, ועי' מהר&quot;י קורקוס ביאת מקדש שם הט&quot;ו, ומעין החכמה לז א (מהדורה חדשה ל&quot;ת פח) ד&quot;ה ועל זה ובמלבי&quot;ם שמיני אות לז ובחי' רח&quot;ה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו שכתבו לבאר מקור הרמב&quot;ם, ועי' אבן האזל שם שהק' על המלבי&quot;ם ופי' באופן אחר, ועי' ציון 53. עי' משמרות כהונה כריתות יג ב שכ' בדעת ריצב&quot;א בתוספות יומא ה ב ד&quot;ה להביא שאף חייב מיתה על ביאה בלא עבודה.</ref>. ונחלקו האחרונים בשיטה זו, יש שפרשו שאיסור הכניסה הוא איסור הנוסף על איסור העבודה*<ref>עי' רדב&quot;ז שם ה&quot;א; עי' מלבי&quot;ם שם שהוזהרו אף בלא עבודה כדי שלא ימותו אם יעבדו; חי' רח&quot;ה שם.</ref>, ואם עבד אף בלא כניסה חייב<ref>רדב&quot;ז שם; עי' מרכבת המשנה סנהדרין פי&quot;ט ה&quot;ד.</ref>, ואם נכנס ועבד לוקה שתיים<ref>רדב&quot;ז שם. עי' מעין החכמה לח א (מהדורה חדשה ל&quot;ת צא) סד&quot;ה דעו להבדיל, שמבואר בדבריו שנכנס ושימש אינו לוקה שתיים.</ref>. ויש שפרשו שלשיטה זו עיקר האיסור הוא הכניסה, אלא שבאופן שאף עבד בכניסה זו, הוא חמור יותר וחייב מיתה<ref>עי' מגילת אסתר ולב שמח שם שמה שנאמר בתורה בבאכם הוא כולל שני מיני ביאה ועל הביאה בעבודה יש חיוב מיתה, ומשמע שאף אם עבד האיסור הוא בעצם הביאה; עי' קובץ הערות שבסוף רבינו הלל על התו&quot;כ שמיני פרשתא א שחיוב שתויי יין הוא על הכניסה והעבודה היא תנאי בדבר, ומחמת כן אפי' עבודה הכשירה בזר חייב עליה; שיח ערב קדשים סי' יג (והובא גם בקובץ נטעי נעמנים ג); מנחת אברהם מנחות יט א בשם הגרי&quot;ד. ועי' שיח ערב שם שמטעם כן אין חייב על עבודה הנעשית בעזרה מחוץ למקום המזבח, וכן הוא בגאון צבי שבציון 112 וכן משמע מדברי הערוך השולחן סי' לד סעי' טו ועי' ציון 29, ומהמנ&quot;ח מ' קמט אות ב משמע שאיסור עבודה הוא אף במקום שאין בו איסור כניסה, ועי' אור ליהודה סי' כ שכשעבד עבודתו מחשיבה את כניסתו אף שלא בין האולם למזבח, ועי' תורת הקדש ח&quot;א סוף סי' מז שעבודה שמקומה במקום שאין שתוי יין נכנס לשם אף כאשר נעשית בחוץ אסורה שתעשה ע&quot;י שתוי יין (ויתכן שהוא דוקא לענין פסול שאין העבודה כשירה בו, אך מ&quot;מ אינו חייב כשנעשית העבודה בלא כניסה).</ref>. ג) ויש הסוברים שאיסור כניסה הוא מן התורה<ref>עי' מרכבת המשנה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ז שהסתפק לדעה זו אם על ביאה ריקנית חייב מיתה, ומדברי האחרונים שבציון 56 משמע שהוא רק במלקות.</ref>, אך מן התורה אין איסורו אלא בהיכל*<ref>עי' מהר&quot;י קורקוס שם הט&quot;ו שלדעה זו אין איסור בקריבה למזבח, ומה שהזכיר הראב&quot;ד בהט&quot;ז מזבח הכונה לעבודה, ועי' מרכבת המשנה שם ומלבי&quot;ם שמיני אות לז שלראב&quot;ד אף אסור לקרב למזבח. עי' מאירי עירובין ב א שלגבי איסור שתויי יין לא אומרים ששוה קדושת אולם להיכל, ועי' רשב&quot;א וריטב&quot;א שם לגבי ביאה ריקנית שתלוי במחלוקת אם קדושת אולם היא כקדושת ההיכל וכן הוא במעין החכמה לז ב (מהדורה חדשה ל&quot;ת פח), ועי' תוי&quot;ט ואליהו רבא כלים פ&quot;א מ&quot;ט שהאולם שוה להיכל לגבי איסור כניסת המנויים שם.</ref>, והמשנה בכלים שאסרה מבין-האולם-למזבח*, הוא מעלה מדרבנן<ref>עי' ראב&quot;ד פ&quot;א מביאת מקדש הט&quot;ו והט&quot;ז ובפי' הרדב&quot;ז ומהר&quot;י קורקוס בדעתו, וכן הוא בחי' רח&quot;ה, וצ&quot;ע מפי' הראב&quot;ד לתו&quot;כ שאין איסור אלא כשהוא עובד, ועי' ציון 47.</ref>.


המקום האסור בכניסה
==== המקום האסור בכניסה ====


בין-האולם-ולמזבח* שנאסר להכנס לשם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים. יש הסוברים שהמקום שבין-האולם-ולמזבח* - שנאסרו להכנס שם<ref>עי' ציון 39 ואילך.</ref> - הוא בכל העשרים ושתיים אמה שבין האולם ולמזבח ואף שלא כנגד המזבח<ref>עי' רמב&quot;ן בספר המצוות ל&quot;ת סט לענין בעל מום, ופי' שזה המקום של בין-האולם-ולמזבח; מגילת אסתר שם בדעת הרמב&quot;ם; מרכבת המשנה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו; עי' מנחת סולת מ' קמט לענין פרועי ראש. עי' עזרת כהנים על מדות פ&quot;ה מ&quot;א בין האולם ולמזבח אות ב שכ' שדוקא במאה אמה שכנגד האולם, ועי' מרכבת המשנה עבודת יוה&quot;כ פ&quot;ג ה&quot;ב שכל אורך הרצועה קל&quot;ה אמה נחשב בין אולם ולמזבח.</ref>, ויש סוברים שדוקא בכנגד המזבח<ref>אבן האזל ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א אות ו.</ref>. יש הסוברים שאף יש איסור כניסה למזבח<ref>עי' ספרי זוטא פרשת נשא ה ב ומדרש רבה נשא פ&quot;ז סי' ח, ושם שאף ד' אמות שסביב המזבח הם בכלל המזבח, ועי' אבן האזל שם שאף הרמב&quot;ן שבציון 58 מודה בזה, ועי' ציון 63; עי' מל&quot;מ ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א לענין איסור כניסת בע&quot;מ, ועי' מנ&quot;ח מצוה קנב שהביא דברי המל&quot;מ אף לענין שתויי יין, ועי' ציון 63; עי' אחרונים דלהלן. עי' בלשון הרמב&quot;ם המובא בספר הבתים אזהרה סט: עם כלל המזבח וההיכל נאסרה כניסתו על בע&quot;מ ופרועי ראש, ובנוסח ספר המצות שלפנינו לא הוזכר מזבח וכן בתרגום קאפח.</ref>, ונחלקו אחרונים בשיטה זו אם האיסור הוא רק במזבח<ref>מנחת סולת מ' קמט.</ref> או אף בכל רוחב העזרה שכנגד המזבח לצפונו או לדרומו<ref>מרכבת המשנה שם פ&quot;א הט&quot;ז, וכ' שהאיסור הוא קריבה למזבח, ולפיכך האיסור הוא דוקא כנגד המזבח, ומה שכ' הרמב&quot;ם שנכנס בין האולם למזבח, הוא משום שבאופן זה הרי הוא עובר את כל המקום שכנגד המזבח; מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א, ועי' ציון 65; עזרת כהנים שם, ועי&quot;ש שכ' שלדעת הרמב&quot;ם עד כותל העזרה בצפון ובדרום נחשב כנגד המזבח, ובדעת רש&quot;י הסתפק שמא רק עד מקום הננסין נחשב כנגד המזבח; עי' שם עולם ויקרא כא כג.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין איסור במזבח<ref>מנחת חינוך מ' קמט; הר המוריה ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א; מלבי&quot;ם אמור אות נח ושם עולם ויקרא כא כג בדעת הרמב&quot;ן.</ref>.
בין-האולם-ולמזבח* שנאסר להכנס לשם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים. יש הסוברים שהמקום שבין-האולם-ולמזבח* - שנאסרו להכנס שם<ref>עי' ציון 39 ואילך.</ref> - הוא בכל העשרים ושתיים אמה שבין האולם ולמזבח ואף שלא כנגד המזבח<ref>עי' רמב&quot;ן בספר המצוות ל&quot;ת סט לענין בעל מום, ופי' שזה המקום של בין-האולם-ולמזבח; מגילת אסתר שם בדעת הרמב&quot;ם; מרכבת המשנה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו; עי' מנחת סולת מ' קמט לענין פרועי ראש. עי' עזרת כהנים על מדות פ&quot;ה מ&quot;א בין האולם ולמזבח אות ב שכ' שדוקא במאה אמה שכנגד האולם, ועי' מרכבת המשנה עבודת יוה&quot;כ פ&quot;ג ה&quot;ב שכל אורך הרצועה קל&quot;ה אמה נחשב בין אולם ולמזבח.</ref>, ויש סוברים שדוקא בכנגד המזבח<ref>אבן האזל ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א אות ו.</ref>. יש הסוברים שאף יש איסור כניסה למזבח<ref>עי' ספרי זוטא פרשת נשא ה ב ומדרש רבה נשא פ&quot;ז סי' ח, ושם שאף ד' אמות שסביב המזבח הם בכלל המזבח, ועי' אבן האזל שם שאף הרמב&quot;ן שבציון 58 מודה בזה, ועי' ציון 63; עי' מל&quot;מ ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א לענין איסור כניסת בע&quot;מ, ועי' מנ&quot;ח מצוה קנב שהביא דברי המל&quot;מ אף לענין שתויי יין, ועי' ציון 63; עי' אחרונים דלהלן. עי' בלשון הרמב&quot;ם המובא בספר הבתים אזהרה סט: עם כלל המזבח וההיכל נאסרה כניסתו על בע&quot;מ ופרועי ראש, ובנוסח ספר המצות שלפנינו לא הוזכר מזבח וכן בתרגום קאפח.</ref>, ונחלקו אחרונים בשיטה זו אם האיסור הוא רק במזבח<ref>מנחת סולת מ' קמט.</ref> או אף בכל רוחב העזרה שכנגד המזבח לצפונו או לדרומו<ref>מרכבת המשנה שם פ&quot;א הט&quot;ז, וכ' שהאיסור הוא קריבה למזבח, ולפיכך האיסור הוא דוקא כנגד המזבח, ומה שכ' הרמב&quot;ם שנכנס בין האולם למזבח, הוא משום שבאופן זה הרי הוא עובר את כל המקום שכנגד המזבח; מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א, ועי' ציון 65; עזרת כהנים שם, ועי&quot;ש שכ' שלדעת הרמב&quot;ם עד כותל העזרה בצפון ובדרום נחשב כנגד המזבח, ובדעת רש&quot;י הסתפק שמא רק עד מקום הננסין נחשב כנגד המזבח; עי' שם עולם ויקרא כא כג.</ref>. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין איסור במזבח<ref>מנחת חינוך מ' קמט; הר המוריה ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א; מלבי&quot;ם אמור אות נח ושם עולם ויקרא כא כג בדעת הרמב&quot;ן.</ref>.


כניסה שלא בשעת עבודה
==== כניסה שלא בשעת עבודה ====


הסוברים שמן התורה אסור לשתויי יין להכנס למקדש*<ref>עי' ציון 48 ואילך.</ref>, אין האיסור אלא בשעה הראויה לעבודה<ref>רמב&quot;ם שם הט&quot;ו ע&quot;פ תורת כהנים שמיני פרשתא א ה&quot;ד, ועי' ציונים 46 ו48. עי' מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א שהכניסה כנגד המזבח האיסור הוא דוקא בשעת עבודה, ומבין האולם ולמזבח אסור להכנס אף שלא בשעת עבודה.</ref>, ולפיכך הנכנס שתוי יין בלילה, אין לוקה<ref>רמב&quot;ן בספר המצוות ל&quot;ת עג בדעת הרמב&quot;ם, הובא בכס&quot;מ שם; עזרת כהנים שם.</ref>. ויש מהאחרונים הסוברים שאף לילה נחשב זמן הראוי לעבודה משום הקטר חלבים ואברים הנעשה בלילה<ref>עי' ערך הקטרה:זמנה. מנ&quot;ח מ' קמט; יריעות שלמה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו, ועי' אבן האזל שם פ&quot;א הט&quot;ו ובכלי המקדש פ&quot;ח הי&quot;א שכ' לישב שלילה אינו נחשב זמן עבודה כיון שאין ראוי להתחיל בו עבודה.</ref>, ולא התמעט אלא בשעה שנפגם המזבח*<ref>ע&quot;ע מזבח החיצון. מנ&quot;ח שם, ועי' מנחת סולת מ' קמט שכ' לחלק שבית אב של אותו היום, אף בלילה נחשב זמן הקרבה, אך אם אין זה בית אב של אותו היום, אף שהוא במשמר של אותו שבוע, אין הלילה נחשב זמן הראוי לעבודה.</ref> או אחר גמר העבודה<ref>יריעות שלמה שם, ועי' ערוך לנר ערכין יג ב בתוד&quot;ה ונכנס שג&quot;כ משמע כן.</ref>. ויש מהאחרונים שחילק שכהן שהבית אב שלו עובד באותו יום אסור אף בלילה, ושאר כהנים אסורים להכנס דוקא ביום ולא בלילה<ref>מנחת סולת מ' קמט.</ref>. יש מהאחרונים שכתב שאף שמן התורה לא נאסר שלא בשעת עבודה*, מ&quot;מ משום מעלה דרבנן אסור להיכנס אף שלא בשעת עבודה<ref>אבן האזל ביאת מקדש שם.</ref>.
הסוברים שמן התורה אסור לשתויי יין להכנס למקדש*<ref>עי' ציון 48 ואילך.</ref>, אין האיסור אלא בשעה הראויה לעבודה<ref>רמב&quot;ם שם הט&quot;ו ע&quot;פ תורת כהנים שמיני פרשתא א ה&quot;ד, ועי' ציונים 46 ו48. עי' מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א שהכניסה כנגד המזבח האיסור הוא דוקא בשעת עבודה, ומבין האולם ולמזבח אסור להכנס אף שלא בשעת עבודה.</ref>, ולפיכך הנכנס שתוי יין בלילה, אין לוקה<ref>רמב&quot;ן בספר המצוות ל&quot;ת עג בדעת הרמב&quot;ם, הובא בכס&quot;מ שם; עזרת כהנים שם.</ref>. ויש מהאחרונים הסוברים שאף לילה נחשב זמן הראוי לעבודה משום הקטר חלבים ואברים הנעשה בלילה<ref>עי' ערך הקטרה:זמנה. מנ&quot;ח מ' קמט; יריעות שלמה ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ו, ועי' אבן האזל שם פ&quot;א הט&quot;ו ובכלי המקדש פ&quot;ח הי&quot;א שכ' לישב שלילה אינו נחשב זמן עבודה כיון שאין ראוי להתחיל בו עבודה.</ref>, ולא התמעט אלא בשעה שנפגם המזבח*<ref>ע&quot;ע מזבח החיצון. מנ&quot;ח שם, ועי' מנחת סולת מ' קמט שכ' לחלק שבית אב של אותו היום, אף בלילה נחשב זמן הקרבה, אך אם אין זה בית אב של אותו היום, אף שהוא במשמר של אותו שבוע, אין הלילה נחשב זמן הראוי לעבודה.</ref> או אחר גמר העבודה<ref>יריעות שלמה שם, ועי' ערוך לנר ערכין יג ב בתוד&quot;ה ונכנס שג&quot;כ משמע כן.</ref>. ויש מהאחרונים שחילק שכהן שהבית אב שלו עובד באותו יום אסור אף בלילה, ושאר כהנים אסורים להכנס דוקא ביום ולא בלילה<ref>מנחת סולת מ' קמט.</ref>. יש מהאחרונים שכתב שאף שמן התורה לא נאסר שלא בשעת עבודה*, מ&quot;מ משום מעלה דרבנן אסור להיכנס אף שלא בשעת עבודה<ref>אבן האזל ביאת מקדש שם.</ref>.


שלא בדרך כניסה
==== שלא בדרך כניסה ====


איסור שתויי יין אינו רק בנכנס כשהוא שתוי יין, אלא אף ביציאה<ref>עיין להלן.</ref>. דבר זה דרשו חכמים ממה שנאמר &quot;אתה ובניך&quot;<ref>תורת כהנים שם ה&quot;ד. עי' רבינו הלל לתו&quot;כ, כס&quot;מ שם, קרבן אהרן שם, עזרת כהנים שם אות לז ואבן האזל שם בביאור הלימוד.</ref>, דעת רבי שלומדים זאת בגז&quot;ש מרחיצת ידים ורגלים שעשה את היציאה כביאה<ref>שם. עי' רמב&quot;ן בספר המצוות שם ובפי' רבינו הלל על התו&quot;כ בביאור הלימוד ועי' בקובץ הערות שבסוף רבינו הלל מה שכתב בזה, ועי' זית רענן על הילקוט שמעוני פרשת שמיני רמז תקכט שפי' באופן אחר. עי' פי' הראב&quot;ד לתו&quot;כ שפי' שהלימוד אינו מקידוש ידים ורגלים אלא מבגדי כהונה.</ref>. נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם בביאור הדברים. א) יש מהראשונים הסוברים שהריבוי הוא שאם שתה בפנים ויצא חייב<ref>רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ז; ראב&quot;ד לתו&quot;כ שם; עי' רמב&quot;ן בספר המצוות, ולשיטתו צריך שיעבוד שם; רבינו הלל על התו&quot;כ שם.</ref>. יש הסוברים שהשתיה בפנים, היא המחייבת ואף בלא יציאה<ref>עי' להלן, ומבואר שהחיוב הוא מעשה של שתיה בפנים.</ref>, והחידוש הוא שאין צריך דוקא שיכנס כשהוא שתוי יין<ref>עי' רמב&quot;ן בספר המצוות שם; עי' רדב&quot;ז שם, ודעתו שיש חיוב על מה ששוהה בפנים כשהוא שתוי יין, ולפיכך אף אם נכנס כשהוא שתוי ואמרו לו צא מן המקום ולא יצא חייב, ואם שתה בפנים אפי' יצא מיד ולא שהה חייב; עזרת כהנים שם סד&quot;ה אלא; ערוך השולחן ביאת מקדש סי' לג ה&quot;ה; חזו&quot;א מעילה סי' לט סק&quot;ה. עי' מנחת סלת מ' קנב שחיובו דוקא אם שתה בפנים, אך אם השקוהו באונס אינו מחוייב על שהיה אלא אם עבד מתחיב על העבודה, ומשמע שאף על יציאתו אינו חייב.</ref>, או שיהיה בדרך ביאה<ref>חי' רח&quot;ה שם הט&quot;ו בדעת הרמב&quot;ם.</ref>, ואף אם שתה באופן שהוא בדרך יציאתו חייב<ref>עי' ראב&quot;ד בפי' לתו&quot;כ שם; עי' פי' רבינו הלל לתו&quot;כ שם, ועי' ציון 81; עי' מרכבת המשנה שם הט&quot;ז בדעת הראב&quot;ד.</ref>. ויש הסוברים שהתרבה שאף היציאה אסורה, מהם שפרשו שהיציאה האסורה היינו יציאה מאהל מועד* למזבח, וחיובו הוא משום ביאתו למזבח<ref>קרבן אהרן שם; זית רענן לילקוט שמעוני פרשת שמיני רמז תקכט; עי' מרכבת המשנה שם שהאיסור של דרך יציאה הוא במה שעובר כנגד מקום המזבח כשהוא שתוי, וכעין זה באבן האזל שם ועי' ציון 81.</ref>, ומהם שפרשו שעצם היציאה אסורה ככניסה<ref>קרית ספר ביאת מקדש פ&quot;א אזהרת ריא; חכמת שלמה או&quot;ח סי' קכח סעי' לח, ושם שלרמב&quot;ם הריבוי הוא שאם שתה בפנים חייב על היציאה ולראב&quot;ד הריבוי הוא שאם נכנס שתוי יין ויצא חייב שתיים; עי' ערוך לנר ערכין יג ב; אבן האזל ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א שהאיסור הוא מה שמהלך במקום האסור בכניסה כשהוא שתוי יין; קובץ הערות בסוף פי' רבינו הלל לתו&quot;כ שם.</ref>. לשיטה זו יש שכתבו בדעת ראשונים שאף אם שתה אחר שעבד ויצא חייב מיתה<ref>קובץ הערות שבסוף פי' רבינו הלל שם, בשיטת רבינו הלל.</ref>. מטעם זה יש מהאחרונים שסברו שאם ישתה בפנים ויעמוד במקומו עד שיפוג היין אינו עובר באיסור<ref>אבן האזל שם פ&quot;א הט&quot;ז. עי' מרכבת המשנה שם שאין חייב אלא על כניסתו כנגד המזבח, והוא לפי מה שכתב שם שכנגד האולם והמזבח אין איסור כניסה לשם כשהוא שתוי יין.</ref>. ב) ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שלא נאמרה כלל הלכה לגבי שתית יין בפנים<ref>עי' כס&quot;מ שם וקרבן אהרן שם בדעת הראב&quot;ד בהשגות על הרמב&quot;ם; חי' רח&quot;ה שם הט&quot;ו בדעת הראב&quot;ד והרמב&quot;ן שכיון שהחיוב הוא על העבודה אין משמעות היכן הוא שותה, ועי' גליונות החזו&quot;א. עי' חכמת שלמה שם וחזו&quot;א שם שפי' השגת הראב&quot;ד באופן אחר.</ref>.
איסור שתויי יין אינו רק בנכנס כשהוא שתוי יין, אלא אף ביציאה<ref>עיין להלן.</ref>. דבר זה דרשו חכמים ממה שנאמר &quot;אתה ובניך&quot;<ref>תורת כהנים שם ה&quot;ד. עי' רבינו הלל לתו&quot;כ, כס&quot;מ שם, קרבן אהרן שם, עזרת כהנים שם אות לז ואבן האזל שם בביאור הלימוד.</ref>, דעת רבי שלומדים זאת בגז&quot;ש מרחיצת ידים ורגלים שעשה את היציאה כביאה<ref>שם. עי' רמב&quot;ן בספר המצוות שם ובפי' רבינו הלל על התו&quot;כ בביאור הלימוד ועי' בקובץ הערות שבסוף רבינו הלל מה שכתב בזה, ועי' זית רענן על הילקוט שמעוני פרשת שמיני רמז תקכט שפי' באופן אחר. עי' פי' הראב&quot;ד לתו&quot;כ שפי' שהלימוד אינו מקידוש ידים ורגלים אלא מבגדי כהונה.</ref>. נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם בביאור הדברים. א) יש מהראשונים הסוברים שהריבוי הוא שאם שתה בפנים ויצא חייב<ref>רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א הט&quot;ז; ראב&quot;ד לתו&quot;כ שם; עי' רמב&quot;ן בספר המצוות, ולשיטתו צריך שיעבוד שם; רבינו הלל על התו&quot;כ שם.</ref>. יש הסוברים שהשתיה בפנים, היא המחייבת ואף בלא יציאה<ref>עי' להלן, ומבואר שהחיוב הוא מעשה של שתיה בפנים.</ref>, והחידוש הוא שאין צריך דוקא שיכנס כשהוא שתוי יין<ref>עי' רמב&quot;ן בספר המצוות שם; עי' רדב&quot;ז שם, ודעתו שיש חיוב על מה ששוהה בפנים כשהוא שתוי יין, ולפיכך אף אם נכנס כשהוא שתוי ואמרו לו צא מן המקום ולא יצא חייב, ואם שתה בפנים אפי' יצא מיד ולא שהה חייב; עזרת כהנים שם סד&quot;ה אלא; ערוך השולחן ביאת מקדש סי' לג ה&quot;ה; חזו&quot;א מעילה סי' לט סק&quot;ה. עי' מנחת סלת מ' קנב שחיובו דוקא אם שתה בפנים, אך אם השקוהו באונס אינו מחוייב על שהיה אלא אם עבד מתחיב על העבודה, ומשמע שאף על יציאתו אינו חייב.</ref>, או שיהיה בדרך ביאה<ref>חי' רח&quot;ה שם הט&quot;ו בדעת הרמב&quot;ם.</ref>, ואף אם שתה באופן שהוא בדרך יציאתו חייב<ref>עי' ראב&quot;ד בפי' לתו&quot;כ שם; עי' פי' רבינו הלל לתו&quot;כ שם, ועי' ציון 81; עי' מרכבת המשנה שם הט&quot;ז בדעת הראב&quot;ד.</ref>. ויש הסוברים שהתרבה שאף היציאה אסורה, מהם שפרשו שהיציאה האסורה היינו יציאה מאהל מועד* למזבח, וחיובו הוא משום ביאתו למזבח<ref>קרבן אהרן שם; זית רענן לילקוט שמעוני פרשת שמיני רמז תקכט; עי' מרכבת המשנה שם שהאיסור של דרך יציאה הוא במה שעובר כנגד מקום המזבח כשהוא שתוי, וכעין זה באבן האזל שם ועי' ציון 81.</ref>, ומהם שפרשו שעצם היציאה אסורה ככניסה<ref>קרית ספר ביאת מקדש פ&quot;א אזהרת ריא; חכמת שלמה או&quot;ח סי' קכח סעי' לח, ושם שלרמב&quot;ם הריבוי הוא שאם שתה בפנים חייב על היציאה ולראב&quot;ד הריבוי הוא שאם נכנס שתוי יין ויצא חייב שתיים; עי' ערוך לנר ערכין יג ב; אבן האזל ביאת מקדש פ&quot;ו ה&quot;א שהאיסור הוא מה שמהלך במקום האסור בכניסה כשהוא שתוי יין; קובץ הערות בסוף פי' רבינו הלל לתו&quot;כ שם.</ref>. לשיטה זו יש שכתבו בדעת ראשונים שאף אם שתה אחר שעבד ויצא חייב מיתה<ref>קובץ הערות שבסוף פי' רבינו הלל שם, בשיטת רבינו הלל.</ref>. מטעם זה יש מהאחרונים שסברו שאם ישתה בפנים ויעמוד במקומו עד שיפוג היין אינו עובר באיסור<ref>אבן האזל שם פ&quot;א הט&quot;ז. עי' מרכבת המשנה שם שאין חייב אלא על כניסתו כנגד המזבח, והוא לפי מה שכתב שם שכנגד האולם והמזבח אין איסור כניסה לשם כשהוא שתוי יין.</ref>. ב) ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שלא נאמרה כלל הלכה לגבי שתית יין בפנים<ref>עי' כס&quot;מ שם וקרבן אהרן שם בדעת הראב&quot;ד בהשגות על הרמב&quot;ם; חי' רח&quot;ה שם הט&quot;ו בדעת הראב&quot;ד והרמב&quot;ן שכיון שהחיוב הוא על העבודה אין משמעות היכן הוא שותה, ועי' גליונות החזו&quot;א. עי' חכמת שלמה שם וחזו&quot;א שם שפי' השגת הראב&quot;ד באופן אחר.</ref>.


חלוקת קדשים
==== חלוקת קדשים ====


שתויי יין מותרים לאכול בקדשים<ref>עי' תוספות זבחים טו ב ד&quot;ה אתיא; מנ&quot;ח סוף מ' ערה.</ref>, ולפיכך אף חולקים בהם, שהרי הוא בכלל מה שהתרבה לגבי בעל מום שחולק בקדשים<ref>זבחים קב א.</ref>, כיון שראוי לאכילה<ref>ליקוטי הלכות זבחים זבח תודה צט א.</ref>. ויש מהאחרונים שדייק בדעת ראשונים שאם היה שתוי יין בשעת עבודה אינו חולק בקדשים לערב כשאר פסולים<ref>מנ&quot;ח שם בדעת הרמב&quot;ם.</ref>.
שתויי יין מותרים לאכול בקדשים<ref>עי' תוספות זבחים טו ב ד&quot;ה אתיא; מנ&quot;ח סוף מ' ערה.</ref>, ולפיכך אף חולקים בהם, שהרי הוא בכלל מה שהתרבה לגבי בעל מום שחולק בקדשים<ref>זבחים קב א.</ref>, כיון שראוי לאכילה<ref>ליקוטי הלכות זבחים זבח תודה צט א.</ref>. ויש מהאחרונים שדייק בדעת ראשונים שאם היה שתוי יין בשעת עבודה אינו חולק בקדשים לערב כשאר פסולים<ref>מנ&quot;ח שם בדעת הרמב&quot;ם.</ref>.


בבמה
==== בבמה ====


במה* קטנה אין נוהג בה איסור שתויי יין<ref>רמב&quot;ן ויקרא י ט, ע&quot;פ תו&quot;כ שם ה&quot;ה; טהרת הקדש זבחים טו ב בדעת התוספות שם; תורת הקדש ח&quot;א סי' מז בדעת הרמב&quot;ם שאיסור שתויי יין הוא דוקא כיון שנכנס למקדש שתוי יין. עי' טהרת הקדש שהק' ממה שטמא אסור בבמה ואע&quot;ג שזר אינו חייב על טומאה במקדש וכ' שניתן למעט רק משום שאינו נחשב אהל מועד ובמקור ברוך ח&quot;א סי' י כ' כן אף בדעת הרמב&quot;ן, ועי' מעשי למלך ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א שכ' לחלק בין טמא לשתוי יין.</ref>, שלא נאמרה אזהרה אלא לכהנים, ובמה* קטנה אין בה כהונה<ref>משנה זבחים קיג א.</ref>. ולפיכך במה* גדולה שבנוב וגבעון – שיש בה כהונה - יש בה איסור שתויי יין<ref>עי' רבינו בחיי ויקרא שם שגרס כן בדברי התו&quot;כ, ועי' עזרת כהנים לתו&quot;כ שם שכ' שנוב וגבעון לא הוצרכו לריבוי כיון שהיה שם המשכן.</ref>.
במה* קטנה אין נוהג בה איסור שתויי יין<ref>רמב&quot;ן ויקרא י ט, ע&quot;פ תו&quot;כ שם ה&quot;ה; טהרת הקדש זבחים טו ב בדעת התוספות שם; תורת הקדש ח&quot;א סי' מז בדעת הרמב&quot;ם שאיסור שתויי יין הוא דוקא כיון שנכנס למקדש שתוי יין. עי' טהרת הקדש שהק' ממה שטמא אסור בבמה ואע&quot;ג שזר אינו חייב על טומאה במקדש וכ' שניתן למעט רק משום שאינו נחשב אהל מועד ובמקור ברוך ח&quot;א סי' י כ' כן אף בדעת הרמב&quot;ן, ועי' מעשי למלך ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א שכ' לחלק בין טמא לשתוי יין.</ref>, שלא נאמרה אזהרה אלא לכהנים, ובמה* קטנה אין בה כהונה<ref>משנה זבחים קיג א.</ref>. ולפיכך במה* גדולה שבנוב וגבעון – שיש בה כהונה - יש בה איסור שתויי יין<ref>עי' רבינו בחיי ויקרא שם שגרס כן בדברי התו&quot;כ, ועי' עזרת כהנים לתו&quot;כ שם שכ' שנוב וגבעון לא הוצרכו לריבוי כיון שהיה שם המשכן.</ref>.


בפרה
==== בפרה ====


שתוי יין בפרה-אדומה*, הסתפקו אחרונים אם פוסל בה<ref>קרן אורה זבחים יז ב; חזו&quot;א פרה סי' ח סק&quot;ח. עי' מנחת חינוך מ' שצז שמשמע ששתויי יין פסול לפרה.</ref>. ויש שכתבו בדעת ראשונים ששתוי יין כשר בפרה, שלא נאמר איסור שתויי יין אלא במקדש<ref>תורת הקדש ח&quot;א סי' מז בדעת הרמב&quot;ם.</ref>.
שתוי יין בפרה-אדומה*, הסתפקו אחרונים אם פוסל בה<ref>קרן אורה זבחים יז ב; חזו&quot;א פרה סי' ח סק&quot;ח. עי' מנחת חינוך מ' שצז שמשמע ששתויי יין פסול לפרה.</ref>. ויש שכתבו בדעת ראשונים ששתוי יין כשר בפרה, שלא נאמר איסור שתויי יין אלא במקדש<ref>תורת הקדש ח&quot;א סי' מז בדעת הרמב&quot;ם.</ref>.


איסור על המשמר ובית אב
==== איסור על המשמר ובית אב ====


אנשי משמר ואנשי בית אב, אסורים לשתות יין אף שלא בשעת העבודה<ref>תענית טו ב; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ו.</ref>, שמא יצטרכו להם לעבודה ולא יהיו ראויים<ref>רמב&quot;ם שם.</ref>, ויש הסוברים שאף בזמן הזה אסורים<ref>תענית יז א; רמב&quot;ם ה&quot;ז ובהשגות הראב&quot;ד.</ref>. בפרטי הדינים בזה ע&quot;ע בתי אבות: בשתית יין וע' משמרות כהונה.
אנשי משמר ואנשי בית אב, אסורים לשתות יין אף שלא בשעת העבודה<ref>תענית טו ב; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ו.</ref>, שמא יצטרכו להם לעבודה ולא יהיו ראויים<ref>רמב&quot;ם שם.</ref>, ויש הסוברים שאף בזמן הזה אסורים<ref>תענית יז א; רמב&quot;ם ה&quot;ז ובהשגות הראב&quot;ד.</ref>. בפרטי הדינים בזה ע&quot;ע בתי אבות: בשתית יין וע' משמרות כהונה.
שורה 61: שורה 60:
על דיני שתוי יין בנשיאת כפיים ע&quot;ע.
על דיני שתוי יין בנשיאת כפיים ע&quot;ע.


חילול עבודה
== '''שתוי שעבד''' ==
 
==== חילול עבודה  ====
=== שתוי שעבד ===
 
שתוי יין שעבד, עבודתו פסולה<ref>תורת כהנים שמיני פרשתא א ה&quot;ח; בריתא זבחים יז ב; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א.</ref> כזר* שעבד<ref>עי' תוס' זבחים טו ב ד&quot;ה אתיא ושם יח א ד&quot;ה אתיא.</ref>, ולמדו כן ממה שנאמר בפרשת שתויי יין: &quot;להבדיל בין הקדש ובין החול&quot;<ref>ויקרא פ&quot;י פ&quot;י. עי' זבחים שם, ועי' רש&quot;י תענית יז ב וסנהדרין כב ב ותוס' תענית שם ובגליון התוס', ועי' מצפה איתן סנהדרין שם ובמראה כהן זבחים טו ב על תוס' ד&quot;ה אתיא.</ref>, שאם שתה ועבד א&quot;א להבדיל בין קדש וחלל שכבר עבודתו מחוללת<ref>עי' ראב&quot;ד לתו&quot;כ שם; רא&quot;ם ויקרא י י; גור אריה שם. ועי' רש&quot;י זבחים יז ב שנראה שפי' באופן אחר.</ref>. אף עבודה שאין זר* חייב עליה מיתה – שאינה עבודה תמה<ref>ע&quot;ע זר: העבודות שחייב בהם.</ref> – אם עבד שתוי יין פסל העבודה, שהוקשו שתויי יין למחוסר בגדים שפוסל בכל העבודות<ref>זבחים יח א. ועי' ביאור הח&quot;ח לתו&quot;כ שם.</ref>.
שתוי יין שעבד, עבודתו פסולה<ref>תורת כהנים שמיני פרשתא א ה&quot;ח; בריתא זבחים יז ב; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א.</ref> כזר* שעבד<ref>עי' תוס' זבחים טו ב ד&quot;ה אתיא ושם יח א ד&quot;ה אתיא.</ref>, ולמדו כן ממה שנאמר בפרשת שתויי יין: &quot;להבדיל בין הקדש ובין החול&quot;<ref>ויקרא פ&quot;י פ&quot;י. עי' זבחים שם, ועי' רש&quot;י תענית יז ב וסנהדרין כב ב ותוס' תענית שם ובגליון התוס', ועי' מצפה איתן סנהדרין שם ובמראה כהן זבחים טו ב על תוס' ד&quot;ה אתיא.</ref>, שאם שתה ועבד א&quot;א להבדיל בין קדש וחלל שכבר עבודתו מחוללת<ref>עי' ראב&quot;ד לתו&quot;כ שם; רא&quot;ם ויקרא י י; גור אריה שם. ועי' רש&quot;י זבחים יז ב שנראה שפי' באופן אחר.</ref>. אף עבודה שאין זר* חייב עליה מיתה – שאינה עבודה תמה<ref>ע&quot;ע זר: העבודות שחייב בהם.</ref> – אם עבד שתוי יין פסל העבודה, שהוקשו שתויי יין למחוסר בגדים שפוסל בכל העבודות<ref>זבחים יח א. ועי' ביאור הח&quot;ח לתו&quot;כ שם.</ref>.


השיכור משאר משכרים לדעת ר&quot;י שריבה אף שאר משכרים כיין<ref>עי' ציון 124.</ref>, אם עבד כשהוא שיכור עבודתו פסולה<ref>עי' בכורות מה ב. ועי' הפלאה כתובת י ב בדעת הרמב&quot;ם שאף לר&quot;י עבודתו כשירה.</ref>. ולדעת ת&quot;ק ור&quot;א שלא התרבה ששאר משכרים כיין, אף שאסור לעבוד כשהוא שיכור<ref>עי' בכורות מה ב; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ב. ועי' הפלאה שם ומנחת סלת מ' קנב בדעת התוספות שאיסורו מדרבנן.</ref>, אם עבד עבודתו כשירה<ref>עי' בכורות שם; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ב, ועי' ציון 151.</ref>.
השיכור משאר משכרים לדעת ר&quot;י שריבה אף שאר משכרים כיין<ref>עי' ציון 124.</ref>, אם עבד כשהוא שיכור עבודתו פסולה<ref>עי' בכורות מה ב. ועי' הפלאה כתובת י ב בדעת הרמב&quot;ם שאף לר&quot;י עבודתו כשירה.</ref>. ולדעת ת&quot;ק ור&quot;א שלא התרבה ששאר משכרים כיין, אף שאסור לעבוד כשהוא שיכור<ref>עי' בכורות מה ב; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ב. ועי' הפלאה שם ומנחת סלת מ' קנב בדעת התוספות שאיסורו מדרבנן.</ref>, אם עבד עבודתו כשירה<ref>עי' בכורות שם; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ב, ועי' ציון 151.</ref>.


דינו בעבד
==== דינו כשעבד ====


שתוי יין שעבד לוקה<ref>רמב&quot;ם סנהדרין פי&quot;ט ה&quot;ב.</ref>, וחייב מיתה בידי שמים<ref>רמב&quot;ם ביאת מקדש שם.</ref> שנאמר ולא תמותו<ref>ויקרא י ט.</ref>. העבודה שחייבים עליה מיתה, נחלקו בה ראשונים ואחרונים, יש הסוברים שחיוב מיתה בשתויי יין הוא כחיוב זר* שעבד, שאינו חייב אלא על עבודה תמה<ref>עי' רש&quot;י זבחים יג א ד&quot;ה קבלו פסולים וד&quot;ה אין חייבין; ר&quot;ן סנהדרין פג א; עי' מל&quot;מ ביאת מקדש פ&quot;ט ה&quot;י; עי' קרן אורה ורש&quot;ש ועול&quot;ש זבחים טו ב בתוד&quot;ה אתיא; גליון רעק&quot;א לרמב&quot;ם שם; גבורת ארי תענית כו ב; ביאור הח&quot;ח לתו&quot;כ; יריעות שלמה ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א; חזו&quot;א הוריות סי' טו סקכ&quot;ג.</ref> ובשאר העבודות לוקה<ref>ע&quot;ע זר ציון 41. מנ&quot;ח מ' קנב [מהודרת מ&quot;י אות ו]; חזו&quot;א שם.</ref>, ויש הסוברים שחייבים מיתה בכל העבודות<ref>מרכבת המשנה ביאת מקדש שם בדעת הרמב&quot;ם; פנים מאירות זבחים יח א; מרומי שדה זבחים שם; מנחת סלת מ' קמט. ועי' גאון צבי זבחים טו ב בתוד&quot;ה אתיא שכ' לחלק שע&quot;ג המזבח ומהמזבח ולפנים חייב אף על עבודה שאינה תמה, ושלא ע&quot;ג המזבח דוקא עבודה תמה. ועי' ציון 33.</ref>.
שתוי יין שעבד לוקה<ref>רמב&quot;ם סנהדרין פי&quot;ט ה&quot;ב.</ref>, וחייב מיתה בידי שמים<ref>רמב&quot;ם ביאת מקדש שם.</ref> שנאמר ולא תמותו<ref>ויקרא י ט.</ref>. העבודה שחייבים עליה מיתה, נחלקו בה ראשונים ואחרונים, יש הסוברים שחיוב מיתה בשתויי יין הוא כחיוב זר* שעבד, שאינו חייב אלא על עבודה תמה<ref>עי' רש&quot;י זבחים יג א ד&quot;ה קבלו פסולים וד&quot;ה אין חייבין; ר&quot;ן סנהדרין פג א; עי' מל&quot;מ ביאת מקדש פ&quot;ט ה&quot;י; עי' קרן אורה ורש&quot;ש ועול&quot;ש זבחים טו ב בתוד&quot;ה אתיא; גליון רעק&quot;א לרמב&quot;ם שם; גבורת ארי תענית כו ב; ביאור הח&quot;ח לתו&quot;כ; יריעות שלמה ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א; חזו&quot;א הוריות סי' טו סקכ&quot;ג.</ref> ובשאר העבודות לוקה<ref>ע&quot;ע זר ציון 41. מנ&quot;ח מ' קנב [מהודרת מ&quot;י אות ו]; חזו&quot;א שם.</ref>, ויש הסוברים שחייבים מיתה בכל העבודות<ref>מרכבת המשנה ביאת מקדש שם בדעת הרמב&quot;ם; פנים מאירות זבחים יח א; מרומי שדה זבחים שם; מנחת סלת מ' קמט. ועי' גאון צבי זבחים טו ב בתוד&quot;ה אתיא שכ' לחלק שע&quot;ג המזבח ומהמזבח ולפנים חייב אף על עבודה שאינה תמה, ושלא ע&quot;ג המזבח דוקא עבודה תמה. ועי' ציון 33.</ref>.


הנכנס למקדש
==== הנכנס למקדש ====


חיוב מיתה נאמר דוקא אם עבד כשהוא שתוי יין, אך הנכנס בין-האולם-ולמזבח כשהוא שתוי –לאוסרים כן מדאוריתא<ref>עי' ציון 48 ואילך.</ref> – לוקה<ref>רמב&quot;ם שם הט&quot;ו.</ref> ואינו חייב מיתה<ref>כס&quot;מ שם ה&quot;א, ועי' ציון 48 וציון 49.</ref>, ויש מהראשונים הסובר שאף הנכנס למקדש שתוי חייב מיתה<ref>סמ&quot;ק מ' קלג.</ref>.
חיוב מיתה נאמר דוקא אם עבד כשהוא שתוי יין, אך הנכנס בין-האולם-ולמזבח כשהוא שתוי –לאוסרים כן מדאוריתא<ref>עי' ציון 48 ואילך.</ref> – לוקה<ref>רמב&quot;ם שם הט&quot;ו.</ref> ואינו חייב מיתה<ref>כס&quot;מ שם ה&quot;א, ועי' ציון 48 וציון 49.</ref>, ויש מהראשונים הסובר שאף הנכנס למקדש שתוי חייב מיתה<ref>סמ&quot;ק מ' קלג.</ref>.


השתיה האסורה
== '''השתיה והפגתה''' ==
 
==== השתיה האסורה ====
=== השתיה והפגתה ===


השתיה שמחמתה נחשבים שתויי יין, נחלקו בזה תנאים<ref>תו&quot;כ שמיני פרשתא ה&quot;א; בריתא כריתות יג ב.</ref>. א) דעת ת&quot;ק שממה שכתבה התורה &quot;שכר&quot; לומדים שאין חייב מיתה אלא בדבר המשכר, והיינו שתה רביעית*, ואפי' הפסיק בשתית הרביעית*, כל ששתה אותה בכדי אכילת-פרס*<ref>פי' הראב&quot;ד לתו&quot;כ שם; שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' שסג.</ref>, ודוקא ביין שעברו עליו מ' יום. וממה שכתבה התורה &quot;יין&quot; בא לרבות לשותה כל שהו<ref>עי' שו&quot;ת הרשב&quot;א שם בפי' השני שהוא דוקא בשיעור כזית. ועי' בהעמק שאלה שאילתא פא אות א שאף בכל שהו דוקא באופן שהיה בו רביעית ע&quot;י שמזגו, ועי' כס&quot;מ שבציון 136.</ref> או שתה יין מגתו, שהרי הוא באזהרה אך אינו חייב מיתה<ref>תו&quot;כ שם; כריתות שם.</ref>, ואין מחלל עבודה<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;א בדעת ר&quot;א, ועי' כס&quot;מ סוף ה&quot;ב שר&quot;א סבר כת&quot;ק.</ref>. יש מהאחרונים הסוברים שכיון שהוא באזהרה אף לוקים עליהם<ref>רדב&quot;ז ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א.</ref>, ויש הסוברים שאף שנאמרה אזהרה מ&quot;מ אין לוקים<ref>כס&quot;מ שם; מנ&quot;ח מ' קנב.</ref>. ב) דעת ר' יהודה שמ&quot;שכר&quot; התרבה שאף שאר משקים המשכרים ובכללם דבש וחלב<ref>בריתא כריתות שם.</ref> יש בהם איסור שתויי יין, ואף דבר הנאכל כגון דבילה קעילית<ref>שם.</ref> ותמרים<ref>כתובות י ב לענין איסור הוראה.</ref> כיון שהם משכרים הרי הם בכלל האיסור. וממה שכתבה התורה &quot;יין&quot; נלמד שדוקא על שתית יין חייבים מיתה, ושאר משקים לוקים עליהם אך אין בהם חיוב מיתה<ref>שם. עי' מנחת סלת מ' קנב שהק' שכבר מחויב מלקות משום כנסיתו כשהוא שתוי, לסוברים שיש מלקות בנכנס שתוי, ועי&quot;ש תי'.</ref>. שיעור השתיה המחיבת לדעת ר&quot;י, יש אומרים שהוא בכל שהו<ref>שו&quot;ת הרשב&quot;א שם; קרבן אהרן לתו&quot;כ שם ה&quot;ב.</ref>, וי&quot;א ברביעית* כשיעור של שתית איסור<ref>שו&quot;ת הרשב&quot;א שם בפי' השני. עי' עזרת כהנים על התו&quot;כ שם ה&quot;א תוספת העזרה ד&quot;ה יכול שאף לת&quot;ק צריך שיהיה שיעור שתיה שהוא ברביעית, ומה שמרבה אפי' כל שהו, היינו באופן שהיין הוא פחות מרביעית ומזגו במים להשלים לרביעית.</ref>. יש מהאחרונים שכתבו שלר&quot;י אף חייב על יין מגתו<ref>קרבן אהרן שם; עזרת כהנים שם ה&quot;ב תוספת העזרה ד&quot;ה על היין.</ref>. ג) דעת ר&quot;א שממה שאמרה תורה &quot;שכר&quot; יש ללמוד שאינו חייב אלא בדרך שכרות, ולפיכך הפסיק בשתית הרביעית* או שנתן ביין מים – שבאופן זה אינו משכר – אין הוא בכלל שתויי יין<ref>כריתות שם.</ref>. הלכה כר&quot;א<ref>רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעת ר&quot;א, יש הסוברים שבמזוג ובפחות מרביעית* אף אינו באזהרה<ref>עי' פי' הראב&quot;ד לתו&quot;כ שם, ועי' השגת הראב&quot;ד ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א; ערוך לנר כריתות שם; יריעות שלמה שם ה&quot;ה בדעת הרמב&quot;ם; מים קדושים כריתות שם.</ref>, ויש הסוברים שהמיעוט הוא רק לחיוב מיתה, אך מ&quot;מ אף בפחות מרביעית* ובמזוג יש איסור<ref>שטמ&quot;ק כריתות שם אות יג; כס&quot;מ שם ה&quot;ב לעניין יין מגתו ופחות מרביעית שמודה בזה לת&quot;ק. עי' מנ&quot;ח מ' קנב שהאיסור אינו מחמת חצי שיעור, ועי' ישועות יעקב סי' קכח סק&quot;א שאין איסור חצי שיעור בשתויי יין.</ref>, ומהם שהאיסור הוא מדרבנן<ref>לחם יהודה שם.</ref>. ודוקא מזוג שהיה בו מתחילה רביעית* ומזגו, אך אם היה מתחילה פחות מרביעית* ומזגו ונעשה רביעית אין נחשב בזה כשתוי יין<ref>כס&quot;מ שם ה&quot;ה בדעת הרמב&quot;ם, ועי' בהשגות הראב&quot;ד שם, ועי' ציון 119, ועי' שו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;ה ללשונות הרמב&quot;ם סי' ק (אלף תעג) שאף חילק בין אם היין היה מזוג במים לבין אם רק נתן מים ביין.</ref>.
השתיה שמחמתה נחשבים שתויי יין, נחלקו בזה תנאים<ref>תו&quot;כ שמיני פרשתא ה&quot;א; בריתא כריתות יג ב.</ref>. א) דעת ת&quot;ק שממה שכתבה התורה &quot;שכר&quot; לומדים שאין חייב מיתה אלא בדבר המשכר, והיינו שתה רביעית*, ואפי' הפסיק בשתית הרביעית*, כל ששתה אותה בכדי אכילת-פרס*<ref>פי' הראב&quot;ד לתו&quot;כ שם; שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' שסג.</ref>, ודוקא ביין שעברו עליו מ' יום. וממה שכתבה התורה &quot;יין&quot; בא לרבות לשותה כל שהו<ref>עי' שו&quot;ת הרשב&quot;א שם בפי' השני שהוא דוקא בשיעור כזית. ועי' בהעמק שאלה שאילתא פא אות א שאף בכל שהו דוקא באופן שהיה בו רביעית ע&quot;י שמזגו, ועי' כס&quot;מ שבציון 136.</ref> או שתה יין מגתו, שהרי הוא באזהרה אך אינו חייב מיתה<ref>תו&quot;כ שם; כריתות שם.</ref>, ואין מחלל עבודה<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;א בדעת ר&quot;א, ועי' כס&quot;מ סוף ה&quot;ב שר&quot;א סבר כת&quot;ק.</ref>. יש מהאחרונים הסוברים שכיון שהוא באזהרה אף לוקים עליהם<ref>רדב&quot;ז ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א.</ref>, ויש הסוברים שאף שנאמרה אזהרה מ&quot;מ אין לוקים<ref>כס&quot;מ שם; מנ&quot;ח מ' קנב.</ref>. ב) דעת ר' יהודה שמ&quot;שכר&quot; התרבה שאף שאר משקים המשכרים ובכללם דבש וחלב<ref>בריתא כריתות שם.</ref> יש בהם איסור שתויי יין, ואף דבר הנאכל כגון דבילה קעילית<ref>שם.</ref> ותמרים<ref>כתובות י ב לענין איסור הוראה.</ref> כיון שהם משכרים הרי הם בכלל האיסור. וממה שכתבה התורה &quot;יין&quot; נלמד שדוקא על שתית יין חייבים מיתה, ושאר משקים לוקים עליהם אך אין בהם חיוב מיתה<ref>שם. עי' מנחת סלת מ' קנב שהק' שכבר מחויב מלקות משום כנסיתו כשהוא שתוי, לסוברים שיש מלקות בנכנס שתוי, ועי&quot;ש תי'.</ref>. שיעור השתיה המחיבת לדעת ר&quot;י, יש אומרים שהוא בכל שהו<ref>שו&quot;ת הרשב&quot;א שם; קרבן אהרן לתו&quot;כ שם ה&quot;ב.</ref>, וי&quot;א ברביעית* כשיעור של שתית איסור<ref>שו&quot;ת הרשב&quot;א שם בפי' השני. עי' עזרת כהנים על התו&quot;כ שם ה&quot;א תוספת העזרה ד&quot;ה יכול שאף לת&quot;ק צריך שיהיה שיעור שתיה שהוא ברביעית, ומה שמרבה אפי' כל שהו, היינו באופן שהיין הוא פחות מרביעית ומזגו במים להשלים לרביעית.</ref>. יש מהאחרונים שכתבו שלר&quot;י אף חייב על יין מגתו<ref>קרבן אהרן שם; עזרת כהנים שם ה&quot;ב תוספת העזרה ד&quot;ה על היין.</ref>. ג) דעת ר&quot;א שממה שאמרה תורה &quot;שכר&quot; יש ללמוד שאינו חייב אלא בדרך שכרות, ולפיכך הפסיק בשתית הרביעית* או שנתן ביין מים – שבאופן זה אינו משכר – אין הוא בכלל שתויי יין<ref>כריתות שם.</ref>. הלכה כר&quot;א<ref>רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעת ר&quot;א, יש הסוברים שבמזוג ובפחות מרביעית* אף אינו באזהרה<ref>עי' פי' הראב&quot;ד לתו&quot;כ שם, ועי' השגת הראב&quot;ד ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א; ערוך לנר כריתות שם; יריעות שלמה שם ה&quot;ה בדעת הרמב&quot;ם; מים קדושים כריתות שם.</ref>, ויש הסוברים שהמיעוט הוא רק לחיוב מיתה, אך מ&quot;מ אף בפחות מרביעית* ובמזוג יש איסור<ref>שטמ&quot;ק כריתות שם אות יג; כס&quot;מ שם ה&quot;ב לעניין יין מגתו ופחות מרביעית שמודה בזה לת&quot;ק. עי' מנ&quot;ח מ' קנב שהאיסור אינו מחמת חצי שיעור, ועי' ישועות יעקב סי' קכח סק&quot;א שאין איסור חצי שיעור בשתויי יין.</ref>, ומהם שהאיסור הוא מדרבנן<ref>לחם יהודה שם.</ref>. ודוקא מזוג שהיה בו מתחילה רביעית* ומזגו, אך אם היה מתחילה פחות מרביעית* ומזגו ונעשה רביעית אין נחשב בזה כשתוי יין<ref>כס&quot;מ שם ה&quot;ה בדעת הרמב&quot;ם, ועי' בהשגות הראב&quot;ד שם, ועי' ציון 119, ועי' שו&quot;ת הרדב&quot;ז ח&quot;ה ללשונות הרמב&quot;ם סי' ק (אלף תעג) שאף חילק בין אם היין היה מזוג במים לבין אם רק נתן מים ביין.</ref>.


ביותר מרביעית
==== ביותר מרביעית ====


שתה יותר מרביעית אף שהיה היין מזוג<ref>כריתות שם.</ref> - כשיעור מזיגה<ref>מנ&quot;ח שם. בשיעור המזיגה עי' ע' יין ציון 471 ואילך.</ref> - או שהפסיק בשתיה אסור<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;א; רלב&quot;ג ויקרא שם; שו&quot;ע או&quot;ח קכח סעי' לח. עי' הגהת חת&quot;ס על שו&quot;ע או&quot;ח סי' צט סעי' ב שדוקא בשתה רביעית בבת אחת, מצטרף ממה שתה אח&quot;כ ליותר מרביעית.</ref>. יש מהראשונים שכתבו שאף חייב מיתה ומחלל עבודה<ref>רמב&quot;ם שם; חינוך מ' קנב.</ref>, ויש מהראשונים שכתב שהוא באזהרה ואין בו חיוב מיתה ואינו מחלל עבודה<ref>השגת הראב&quot;ד שם.</ref>. יש מהאחרונים שכתבו שמ&quot;מ צריך שיהיה כפי' שיעור צירוף שאר איסורין<ref>מנ&quot;ח מ' קנב; נר מצוה (סיד) סי' י אות כט. ועי' מנ&quot;ח שם שדוקא אם לא נשתכר, אבל שתה הרבה עד שנשתכר, אפי' הפסיק הרבה בשתיתו, נחשב כשכור משאר משקים וחייב מלקות.</ref>, ויש מהאחרונים שכתבו שאינו תלוי בשיעור זה<ref>מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א; עי' מנ&quot;ח שם בקומץ המנחה שהביא ממוצל באש שהסתפק בשיעורו.</ref>. בשיעור מה נחשב יותר מרביעית יש מהאחרונים שהסתפק אם הוא בכל שהו יותר מרביעית או דוקא במרגיש שכרותו<ref>עזרת כהנים לתו&quot;כ שם, ועי' העמק שאלה שם אות ה.</ref>. שתה יין מגתו אפילו שתה יותר מרביעית אין חייב<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;א.</ref>.
שתה יותר מרביעית אף שהיה היין מזוג<ref>כריתות שם.</ref> - כשיעור מזיגה<ref>מנ&quot;ח שם. בשיעור המזיגה עי' ע' יין ציון 471 ואילך.</ref> - או שהפסיק בשתיה אסור<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;א; רלב&quot;ג ויקרא שם; שו&quot;ע או&quot;ח קכח סעי' לח. עי' הגהת חת&quot;ס על שו&quot;ע או&quot;ח סי' צט סעי' ב שדוקא בשתה רביעית בבת אחת, מצטרף ממה שתה אח&quot;כ ליותר מרביעית.</ref>. יש מהראשונים שכתבו שאף חייב מיתה ומחלל עבודה<ref>רמב&quot;ם שם; חינוך מ' קנב.</ref>, ויש מהראשונים שכתב שהוא באזהרה ואין בו חיוב מיתה ואינו מחלל עבודה<ref>השגת הראב&quot;ד שם.</ref>. יש מהאחרונים שכתבו שמ&quot;מ צריך שיהיה כפי' שיעור צירוף שאר איסורין<ref>מנ&quot;ח מ' קנב; נר מצוה (סיד) סי' י אות כט. ועי' מנ&quot;ח שם שדוקא אם לא נשתכר, אבל שתה הרבה עד שנשתכר, אפי' הפסיק הרבה בשתיתו, נחשב כשכור משאר משקים וחייב מלקות.</ref>, ויש מהאחרונים שכתבו שאינו תלוי בשיעור זה<ref>מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א; עי' מנ&quot;ח שם בקומץ המנחה שהביא ממוצל באש שהסתפק בשיעורו.</ref>. בשיעור מה נחשב יותר מרביעית יש מהאחרונים שהסתפק אם הוא בכל שהו יותר מרביעית או דוקא במרגיש שכרותו<ref>עזרת כהנים לתו&quot;כ שם, ועי' העמק שאלה שם אות ה.</ref>. שתה יין מגתו אפילו שתה יותר מרביעית אין חייב<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;א.</ref>.


שאר משכרים
==== שאר משכרים ====


השכור משאר משקים נחלקו ראשונים בדעת ר&quot;א, יש מהראשונים הסוברים שלר&quot;א שכור בשאר משקים אינו אסור<ref>רמב&quot;ן ויקרא י ט בדעת רש&quot;י וכן דעתו.</ref>, ומהם שמ&quot;מ יש בו איסור מדרבנן<ref>עי' תוספות כריתות שם ד&quot;ה אמר רב לענין הוראה. ועי' ציון 151.</ref>. ויש מהראשונים הסוברים שאף לר&quot;א שכור משאר משקים אסורים מדאוריתא, מהם הסוברים שלר&quot;א שכור משאר משקים אף במיתה כשתוי יין<ref>שאילתות דר&quot;א גאון שאילתא פא, ועי' בהעמק שאלה שיש גרסאות אחרות; עי' פי' רי&quot;פ לרס&quot;ג עונשין נו.</ref>, ומהם הסוברים שלוקה ואינו במיתה<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;ב; תוספות כתובות י ב ד&quot;ה אמר; חינוך שם.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים בשיטה זו, יש שכתבו שאף ר&quot;א מודה לר&quot;י ששאר משקים באזהרה<ref>שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' שסג, הובא בכס&quot;מ שם; תוספת יוה&quot;כ עו א ד&quot;ה תניא, הפלאה כתובות י ב ומנחת סלת מ' קנב בדעת הרמב&quot;ם. ועי' ברשב&quot;א שנחלקו ר&quot;י ור&quot;א בשאר משכרים בשיעור השתיה.</ref>, ויש שכתבו שר&quot;א נחלק על ר&quot;י, והטעם ששכור משאר משקים לוקה, הוא משום שאינו שוה בזרעו של אהרן<ref>ע&quot;ע בעל מום ציון 53 ואילך. מרכבת המשנה ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ב; רש&quot;ש בכורות מה ב; חק נתן כריתות יג ב. ועי' ביאור מהרי&quot;פ לרס&quot;ג לאוין קפג שהטעם שנחשב שכור כבעל מום הוא רק משום שנאמר בפרשת שתויי יין שמחלל עבודה, ועי' שלחן המלך ביאת מקדש א ב שאף שפסולו מטעם בעל מום הלאו הוא משום שתויי יין.</ref>. יש מהאחרונים שסבר שאף שלר&quot;א שכור משאר משכרים אסור בעבודה, מ&quot;מ הוא דוקא בשתיה, אבל אכל דבילה קעילית והשתכר ממנה אין חייב<ref>חסדי דוד לתוספותא כריתות פ&quot;א הי&quot;ב, ועי&quot;ש שמה שכתב הרמב&quot;ם שכור מן הדבלה היינו שכר העשוי מדבלה.</ref> ומ&quot;מ יש בו איסור מדרבנן<ref>חסדי דוד שם, ופי' בזה מחלוקת ר&quot;י ור&quot;א.</ref>, ויש שנראה בדעתם שאין חילוק בדבר<ref>עי' שו&quot;ת הרשב&quot;א שם שפי' את המחלוקת באופן אחר; עי' תוספת יוה&quot;כ שם, ועי' אחרונים שבציון 151.</ref>. שתה יין מגתו או פחות מרביעית* ונשתכר מחמת כן, כתבו אחרונים שנחשב כשכור משאר משקים<ref>מנ&quot;ח שם.</ref>.
השכור משאר משקים נחלקו ראשונים בדעת ר&quot;א, יש מהראשונים הסוברים שלר&quot;א שכור בשאר משקים אינו אסור<ref>רמב&quot;ן ויקרא י ט בדעת רש&quot;י וכן דעתו.</ref>, ומהם שמ&quot;מ יש בו איסור מדרבנן<ref>עי' תוספות כריתות שם ד&quot;ה אמר רב לענין הוראה. ועי' ציון 151.</ref>. ויש מהראשונים הסוברים שאף לר&quot;א שכור משאר משקים אסורים מדאוריתא, מהם הסוברים שלר&quot;א שכור משאר משקים אף במיתה כשתוי יין<ref>שאילתות דר&quot;א גאון שאילתא פא, ועי' בהעמק שאלה שיש גרסאות אחרות; עי' פי' רי&quot;פ לרס&quot;ג עונשין נו.</ref>, ומהם הסוברים שלוקה ואינו במיתה<ref>רמב&quot;ם שם ה&quot;ב; תוספות כתובות י ב ד&quot;ה אמר; חינוך שם.</ref>. ונחלקו ראשונים ואחרונים בשיטה זו, יש שכתבו שאף ר&quot;א מודה לר&quot;י ששאר משקים באזהרה<ref>שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' שסג, הובא בכס&quot;מ שם; תוספת יוה&quot;כ עו א ד&quot;ה תניא, הפלאה כתובות י ב ומנחת סלת מ' קנב בדעת הרמב&quot;ם. ועי' ברשב&quot;א שנחלקו ר&quot;י ור&quot;א בשאר משכרים בשיעור השתיה.</ref>, ויש שכתבו שר&quot;א נחלק על ר&quot;י, והטעם ששכור משאר משקים לוקה, הוא משום שאינו שוה בזרעו של אהרן<ref>ע&quot;ע בעל מום ציון 53 ואילך. מרכבת המשנה ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ב; רש&quot;ש בכורות מה ב; חק נתן כריתות יג ב. ועי' ביאור מהרי&quot;פ לרס&quot;ג לאוין קפג שהטעם שנחשב שכור כבעל מום הוא רק משום שנאמר בפרשת שתויי יין שמחלל עבודה, ועי' שלחן המלך ביאת מקדש א ב שאף שפסולו מטעם בעל מום הלאו הוא משום שתויי יין.</ref>. יש מהאחרונים שסבר שאף שלר&quot;א שכור משאר משכרים אסור בעבודה, מ&quot;מ הוא דוקא בשתיה, אבל אכל דבילה קעילית והשתכר ממנה אין חייב<ref>חסדי דוד לתוספותא כריתות פ&quot;א הי&quot;ב, ועי&quot;ש שמה שכתב הרמב&quot;ם שכור מן הדבלה היינו שכר העשוי מדבלה.</ref> ומ&quot;מ יש בו איסור מדרבנן<ref>חסדי דוד שם, ופי' בזה מחלוקת ר&quot;י ור&quot;א.</ref>, ויש שנראה בדעתם שאין חילוק בדבר<ref>עי' שו&quot;ת הרשב&quot;א שם שפי' את המחלוקת באופן אחר; עי' תוספת יוה&quot;כ שם, ועי' אחרונים שבציון 151.</ref>. שתה יין מגתו או פחות מרביעית* ונשתכר מחמת כן, כתבו אחרונים שנחשב כשכור משאר משקים<ref>מנ&quot;ח שם.</ref>.


יין בתוך הסעודה
==== יין בתוך הסעודה ====
 
שתה רביעית* יין בתוך הסעודה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים אם הוא בכלל האיסור. יש שכתבו שבתוך הסעודה אין היין משכר<ref>סמ&quot;ק מ' קלג; ב&quot;ח יו&quot;ד רמב לענין הוראה, ושם שאם שתה הרבה כגון ביו&quot;ט אף ששתה באמצע הסעודה אסור להורות כל היום; מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א בדעת התוס' תענית יז, ושם שהרמב&quot;ם נחלק. ועי' ערוך לנר תענית שם.</ref>, ויש שכתבו שרק באיסור דרבנן מקילים בשתית יין בתוך הסעודה, אך לעבודה שהוא איסור דאוריתא אף יין בתוך הסעודה בכלל האיסור<ref>רדב&quot;ז ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ו, מנ&quot;ח שם, ושאגת אריה סי' יח בדעת התוס' שם.</ref>.
שתה רביעית* יין בתוך הסעודה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים אם הוא בכלל האיסור. יש שכתבו שבתוך הסעודה אין היין משכר<ref>סמ&quot;ק מ' קלג; ב&quot;ח יו&quot;ד רמב לענין הוראה, ושם שאם שתה הרבה כגון ביו&quot;ט אף ששתה באמצע הסעודה אסור להורות כל היום; מעשה רקח ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;א בדעת התוס' תענית יז, ושם שהרמב&quot;ם נחלק. ועי' ערוך לנר תענית שם.</ref>, ויש שכתבו שרק באיסור דרבנן מקילים בשתית יין בתוך הסעודה, אך לעבודה שהוא איסור דאוריתא אף יין בתוך הסעודה בכלל האיסור<ref>רדב&quot;ז ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ו, מנ&quot;ח שם, ושאגת אריה סי' יח בדעת התוס' שם.</ref>.


הפגת היין
==== הפגת היין ====


שתה רביעית* יין והלך מיל* או ישן מעט, עבר היין ומותר בעבודה<ref>עירובין סד ב; תענית יז ב; סנהדרין כב ב; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ה; טושו&quot;ע או&quot;ח צט סעי' ב.</ref>, וי&quot;א שאסור בעבודה אלא שאם עבד אינו חייב מיתה<ref>ראב&quot;ד ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ה.</ref>. שתה יותר מרביעית אין שינה מועטת<ref>עי' רמב&quot;ם שם, ועי' כס&quot;מ שם ששינה הרבה מפיגה את היין אף ביותר מרביעית. עי' מהרש&quot;א ותו&quot;ח ערובין שם שדרך אפי' ארוכה אין מפיגה את היין ועי' ציון 162.</ref> או הילוך מעבירים את היין אלא אדרבה מוסיפים בשכרותו<ref>עירובין שם; תענית שם; סנהדרין שם; רמב&quot;ם שם; טושו&quot;ע שם.</ref>, ויש מהאחרונים שכתב שבהילוך ג' מילין מפיג אף שתה יותר מרביעית<ref>מחצית השקל או&quot;ח צט סק&quot;ה לתי' שני בעירובין שם. עי' חוות יאיר סי' קעז שדרך מרובה מפיגה את היין אף ביותר מרביעית.</ref>. הרכוב, נאמרו בו שיטת שונות. א) בין שתה רביעית* ובין שתה יותר מרביעית, מפיג את היין בשיעור ג' מילין<ref>הגהת אשר&quot;י עירובין פ&quot;ו ס&quot;ה ע&quot;פ דברי הגמ' עירובין שם ועי' ציון 162, וכן משמע בפר&quot;ח אוח צט סק&quot;ב לתי' שני בעירובין שם. עי' ב&quot;ח או&quot;ח צט שאם שתה הרבה יותר מרביעית צריך שישהה שיעור יותר לפי מה ששתה, ועי' מחצית השקל שם סק&quot;ה בדעת הר&quot;ן על הרי&quot;ף מגילה טז א, ועי' ציון 167.</ref>. ב) רכוב כמהלך ובשתה רביעית* מפיג בשיעור מיל*, וביותר מרביעית אינו מפיג<ref>ב&quot;ח שם וא&quot;ר שם סק&quot;ד ונחלת צבי שם סק&quot;ב בדעת הרי&quot;ף ערובין יט א ורמב&quot;ם שם והרא&quot;ש ערובין פ&quot;ו ס&quot;ה שהשמיטו חילוק דבין מהלך לרוכב, ועי' פר&quot;ח שבציון הבא.</ref>. ג) רכוב קל ממהלך ובשתה רביעית* מפיג בשיעור מיל*, וביותר מרביעית בשיעור ג' מילין<ref>עי' ט&quot;ז שם סק&quot;ב בדעת הרי&quot;ף והרא&quot;ש, ומה שלא הזכירו שיעור ג' מילין הוא משום שאם שתה הרבה יותר מרביעית חמור יותר וצריך שיעור של יותר מג' מילין; עי' מ&quot;א שם סק&quot;ה בדעת הטור, ועי' מחצית השקל שביותר מרביעית הכל לפי מה שמרגיש האדם בטבעו ולפי היין, וצ&quot;ב אם אף פחות מג' מילין, ועי' ציון הבא; שו&quot;ע הרב שם ==סעיף ג==; עי' פר&quot;ח שם סק&quot;ב בדעת הפוסקים שלא חילקו בין מהלך לרכוב, ומה שלא כתבו שאף ביותר מרביעית ברכוב מפיג את היין כיון שאינו דין הכרחי ולא נפיק חורבא.</ref>, וי&quot;א שאף בפחות מג' מילין<ref>עי' סמ&quot;ג לאוין יט ודברי בה&quot;ג המובאים בטור או&quot;ח סי' צט, ועי' ב&quot;ח שם ובשו&quot;ת סי' קמ שכיון שהוא יותר מרביעית א&quot;א לתת בו שיעור כיון שהוא לפי מה ששתה וכן הוא בחוות יאיר סי' קעז ובברכי יוסף שם סק&quot;ג, ועי' א&quot;ר שם סק&quot;ד בדעת הסמ&quot;ג שאף ליותר מרביעית דרך מיל מפיגה את היין ברכוב, ודוקא יין איטלקי צריך שיעור ג' מילין, ועי' ט&quot;ז שם סק&quot;ב כסברא זו בדעת הטור לענין איסור דרבנן.</ref>. ד) רכוב חמור ממהלך ואף שתה רביעית* צריך שיעור ג' מילין כדי להפיג את היין, וביותר מרביעית אין מפיג כלל<ref>עי' ר&quot;ן על הרי&quot;ף מגילה טז א ובפמ&quot;ג א&quot;א שם בדעתו כתי' שני בעירובין שם; פר&quot;ח שם סעי' ב, ועי' ציון 163.</ref>. ה) רכוב אינו נחשב כלל כמהלך ואין הרכיבה סיבה להפגת היין, אלא הוא כמו יושב בביתו ולפיכך אין בו שיעור להפגת היין<ref>לחם יהודה הל' ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ה ובן ידיד הל' תפילה פ&quot;ד הי&quot;ז בדעת הרמב&quot;ם.</ref>.
שתה רביעית* יין והלך מיל* או ישן מעט, עבר היין ומותר בעבודה<ref>עירובין סד ב; תענית יז ב; סנהדרין כב ב; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ה; טושו&quot;ע או&quot;ח צט סעי' ב.</ref>, וי&quot;א שאסור בעבודה אלא שאם עבד אינו חייב מיתה<ref>ראב&quot;ד ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ה.</ref>. שתה יותר מרביעית אין שינה מועטת<ref>עי' רמב&quot;ם שם, ועי' כס&quot;מ שם ששינה הרבה מפיגה את היין אף ביותר מרביעית. עי' מהרש&quot;א ותו&quot;ח ערובין שם שדרך אפי' ארוכה אין מפיגה את היין ועי' ציון 162.</ref> או הילוך מעבירים את היין אלא אדרבה מוסיפים בשכרותו<ref>עירובין שם; תענית שם; סנהדרין שם; רמב&quot;ם שם; טושו&quot;ע שם.</ref>, ויש מהאחרונים שכתב שבהילוך ג' מילין מפיג אף שתה יותר מרביעית<ref>מחצית השקל או&quot;ח צט סק&quot;ה לתי' שני בעירובין שם. עי' חוות יאיר סי' קעז שדרך מרובה מפיגה את היין אף ביותר מרביעית.</ref>. הרכוב, נאמרו בו שיטת שונות. א) בין שתה רביעית* ובין שתה יותר מרביעית, מפיג את היין בשיעור ג' מילין<ref>הגהת אשר&quot;י עירובין פ&quot;ו ס&quot;ה ע&quot;פ דברי הגמ' עירובין שם ועי' ציון 162, וכן משמע בפר&quot;ח אוח צט סק&quot;ב לתי' שני בעירובין שם. עי' ב&quot;ח או&quot;ח צט שאם שתה הרבה יותר מרביעית צריך שישהה שיעור יותר לפי מה ששתה, ועי' מחצית השקל שם סק&quot;ה בדעת הר&quot;ן על הרי&quot;ף מגילה טז א, ועי' ציון 167.</ref>. ב) רכוב כמהלך ובשתה רביעית* מפיג בשיעור מיל*, וביותר מרביעית אינו מפיג<ref>ב&quot;ח שם וא&quot;ר שם סק&quot;ד ונחלת צבי שם סק&quot;ב בדעת הרי&quot;ף ערובין יט א ורמב&quot;ם שם והרא&quot;ש ערובין פ&quot;ו ס&quot;ה שהשמיטו חילוק דבין מהלך לרוכב, ועי' פר&quot;ח שבציון הבא.</ref>. ג) רכוב קל ממהלך ובשתה רביעית* מפיג בשיעור מיל*, וביותר מרביעית בשיעור ג' מילין<ref>עי' ט&quot;ז שם סק&quot;ב בדעת הרי&quot;ף והרא&quot;ש, ומה שלא הזכירו שיעור ג' מילין הוא משום שאם שתה הרבה יותר מרביעית חמור יותר וצריך שיעור של יותר מג' מילין; עי' מ&quot;א שם סק&quot;ה בדעת הטור, ועי' מחצית השקל שביותר מרביעית הכל לפי מה שמרגיש האדם בטבעו ולפי היין, וצ&quot;ב אם אף פחות מג' מילין, ועי' ציון הבא; שו&quot;ע הרב שם ==סעיף ג==; עי' פר&quot;ח שם סק&quot;ב בדעת הפוסקים שלא חילקו בין מהלך לרכוב, ומה שלא כתבו שאף ביותר מרביעית ברכוב מפיג את היין כיון שאינו דין הכרחי ולא נפיק חורבא.</ref>, וי&quot;א שאף בפחות מג' מילין<ref>עי' סמ&quot;ג לאוין יט ודברי בה&quot;ג המובאים בטור או&quot;ח סי' צט, ועי' ב&quot;ח שם ובשו&quot;ת סי' קמ שכיון שהוא יותר מרביעית א&quot;א לתת בו שיעור כיון שהוא לפי מה ששתה וכן הוא בחוות יאיר סי' קעז ובברכי יוסף שם סק&quot;ג, ועי' א&quot;ר שם סק&quot;ד בדעת הסמ&quot;ג שאף ליותר מרביעית דרך מיל מפיגה את היין ברכוב, ודוקא יין איטלקי צריך שיעור ג' מילין, ועי' ט&quot;ז שם סק&quot;ב כסברא זו בדעת הטור לענין איסור דרבנן.</ref>. ד) רכוב חמור ממהלך ואף שתה רביעית* צריך שיעור ג' מילין כדי להפיג את היין, וביותר מרביעית אין מפיג כלל<ref>עי' ר&quot;ן על הרי&quot;ף מגילה טז א ובפמ&quot;ג א&quot;א שם בדעתו כתי' שני בעירובין שם; פר&quot;ח שם סעי' ב, ועי' ציון 163.</ref>. ה) רכוב אינו נחשב כלל כמהלך ואין הרכיבה סיבה להפגת היין, אלא הוא כמו יושב בביתו ולפיכך אין בו שיעור להפגת היין<ref>לחם יהודה הל' ביאת מקדש פ&quot;א ה&quot;ה ובן ידיד הל' תפילה פ&quot;ד הי&quot;ז בדעת הרמב&quot;ם.</ref>.


השותה רביעית* מיין חזק – כגון יין האיטלקי<ref>עי' ערובין שם.</ref> – נחלקו אחרונים אם הוא שווה לשאר יינות<ref>עי' עירובין שם בתי' שני, ועי' ציון 167; ב&quot;ח שם בדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם; חוות יאיר סי' קעז .</ref>, או שמחמת חוזקו אף השותה רביעית* נחשב כמו ששתה יותר מרביעית<ref>עי' עירובין שם בתי' ראשון, ועי' ציונים 165 ו166 שפסקו כן להלכה, ועי' א&quot;ר שבציון 166 ומחצית השקל שבציון 165 שאף לתי' שני ביין האיטלקי אין די בשיעור מיל.</ref>.
השותה רביעית* מיין חזק – כגון יין האיטלקי<ref>עי' ערובין שם.</ref> – נחלקו אחרונים אם הוא שווה לשאר יינות<ref>עי' עירובין שם בתי' שני, ועי' ציון 167; ב&quot;ח שם בדעת הרי&quot;ף והרמב&quot;ם; חוות יאיר סי' קעז .</ref>, או שמחמת חוזקו אף השותה רביעית* נחשב כמו ששתה יותר מרביעית<ref>עי' עירובין שם בתי' ראשון, ועי' ציונים 165 ו166 שפסקו כן להלכה, ועי' א&quot;ר שבציון 166 ומחצית השקל שבציון 165 שאף לתי' שני ביין האיטלקי אין די בשיעור מיל.</ref>.




==הערות שוליים==
=='''הערות שוליים'''==

גרסה אחרונה מ־12:19, 2 במרץ 2020
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - איסור לכהנים לעבוד במקדש בזמן שהם שתויי יין

איסור שתויי יין נאמר בתורה לכהנים העובדים במקדש שאסורים לעבוד כשהם שתויי יין, וכן נאמר בין לכהנים ובין לישראלים איסור להורות כשהם שתויי יין. במנין המצוות נמנו שני האיסורים בלאו אחד[1], ויש שמנו אותם בשני איסורים[2].

ערך זה עוסק באיסור העבודה לכהנים. על האיסור להורות עי' ערך הוראה: שתויי יין. על דיני שתויי יין ושכור בברכת המזון ע"ע[3]. על דיניו בתפילה ע"ע.

האיסור והנאסרים

האיסור וטעמו

השתוי יין והשיכור[4] אסור לו לעבוד במקדש, שנאמר: יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד[5], ואף שילה ובית עולמים בכלל האיסור ממה שנאמר: חקת עולם[6]. בטעם האיסור יש מהראשונים שכתבו שהוא מטעם שאין ראוי שיכנס שכור לפנים דבר שאף לפני מלך ב"ו אין עושים[7], או מטעם שאין ראוי להתעסק בדברים היקרים בתכלית היוקר כמו עניני המקדש ודברי התורה רק בעת שיהיה האדם מיושב בדעתו ומכוון בכל מעשיו[8], ויש שפרשו שאין זה מטעם חוסר כבוד, אלא שלא יתעה הכהן בשכרות היין ויבא לידי מחשבה שאינה כהוגן וימות בה[9].

ישראלים

איסור שתויי יין אין נוהג בישראלים אלא בכהנים[10], ואף בעבודות הכשירות בזר*[11], ומ"מ משום מורא-מקדש* אסור לכל אדם להיכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל[12] ולפנים[13] כשהוא שתוי יין או שכור[14]. וכן אין נוהג איסור שתויי יין בעבודת הלוים[15]. יש מהראשונים שנראה בדבריו שאנשי מעמד – כהנים לוים וישראלים העומדים על הקרבן[16] - אסורים בשתית יין[17].

פסולים

חללים[18] ובעלי מומים[19] התמעטו שאינם בכלל האיסור, שדרשו חכמים ממה שנאמר בפרשת שתויי יין: אתה ובניך, מה אתה כשר, אף בניך כשרים, יצאו חללים ובעלי מומים[20], שמי שמצווה לבא נצטווה שלא לבא שתויי יין, אך מי שלא נצטווה לבא ואין לו רשות לבא, א"א לצוותו שביאתו לא תהיה באופן שהוא שתוי יין[21], ומטעם שאין ראויים לעבודה שאם עבדו עבודתם מחוללת[22]. בשאר פסולים, נחלקו אחרונים, יש שכתבו שדוקא אלו התמעטו כיון שפסולם בגופם[23], ויש מהאחרונים שכ' בדעת ראשונים שאף שאר פסולים אין בהם איסור שתויי יין[24]. ויש מהאחרונים שהסתפק לסוברים שאף הכניסה אסורה לשתויי יין[25], אם אף באינו ראוי לעבודה דרבנן, כגון אונן* דרבנן, הוא בכלל איסור כניסה של שתויי יין[26]. יש מהראשונים שכתב שאיסור ביאת מקדש בשכרות, לסוברים כן[27], נוהג אף בנשים[28].


האסור לשתויי יין

העבודה האסורה

איסור שתויי יין נוהג בכל עבודות הכהונה[29]. עבודות שהזר כשר בהם - כגון יציקות ובלילות[30] - למדו חכמים, ממה שאמרה תורה "חקת עולם"[31], שאף הם בכלל האיסור[32]. וכתבו אחרונים שנחלקו בזה ראשונים, יש הסוברים שאף עבודות הכשירות בזר*, יש בהם איסור שתויי יין לכהנים[33], ויש שסברו שאין בזה איסור, והתו"כ שריבה יציקות ובלילות הוא דעת ר"ש[34] שסובר שעבודות אלו כשירות רק בכהנים[35]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף שאין המנחה* נפסלת ביציקה ובלילה שנעשו ע"י זר*, מ"מ לכתחילה צריך שיעשה ע"י כהנים[36].

כניסה למקדש

שתויי יין אסורים אף בכניסה למקדש*[37], ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעת תנאים במקומות שנאסרו. דעת ר' יוסי שאף בין-האולם-ולמזבח*[38] שוה להיכל* שאין נכנסים לשם שתויי יין[39]. ובדעת ת"ק שלא הזכיר שתויי יין[40], יש שכתבו שסבר שרק להיכל* אסורים להכנס אך בין-האולם-ולמזבח* מותרים כיון שאין פסולם בגופם[41], ויש שכתבו שאף ת"ק מודה שאסורים להיכנס בין-האולם-ולמזבח*, מהם שפרשו שהטעם שלא הזכיר ת"ק שתויי יין משום שאין חייבים על כך[42], ומהם שפרשו שהוא מחמת שבכל העזרה* אסורים להיכנס שתויי יין[43], לסוברים כן[44], או שתנא ושייר[45]. איסור כניסה זה, נחלקו בו ראשונים. א) יש שפרשו שמן התורה נאסרו שתויי יין רק בעבודה* וכמו שדרשו בתו"כ[46] ומנין שאין חייב אלא בשעת עבודה וכו', ואיסור הכניסה הוא מעלה מדרבנן[47]. ב) ויש הסוברים שאיסור הכניסה מן המזבח ולפנים הוא מן התורה[48], אלא שאין בו חיוב מיתה[49]. ונחלקו האחרונים בשיטה זו, יש שפרשו שאיסור הכניסה הוא איסור הנוסף על איסור העבודה*[50], ואם עבד אף בלא כניסה חייב[51], ואם נכנס ועבד לוקה שתיים[52]. ויש שפרשו שלשיטה זו עיקר האיסור הוא הכניסה, אלא שבאופן שאף עבד בכניסה זו, הוא חמור יותר וחייב מיתה[53]. ג) ויש הסוברים שאיסור כניסה הוא מן התורה[54], אך מן התורה אין איסורו אלא בהיכל*[55], והמשנה בכלים שאסרה מבין-האולם-למזבח*, הוא מעלה מדרבנן[56].

המקום האסור בכניסה

בין-האולם-ולמזבח* שנאסר להכנס לשם, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים. יש הסוברים שהמקום שבין-האולם-ולמזבח* - שנאסרו להכנס שם[57] - הוא בכל העשרים ושתיים אמה שבין האולם ולמזבח ואף שלא כנגד המזבח[58], ויש סוברים שדוקא בכנגד המזבח[59]. יש הסוברים שאף יש איסור כניסה למזבח[60], ונחלקו אחרונים בשיטה זו אם האיסור הוא רק במזבח[61] או אף בכל רוחב העזרה שכנגד המזבח לצפונו או לדרומו[62]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין איסור במזבח[63].

כניסה שלא בשעת עבודה

הסוברים שמן התורה אסור לשתויי יין להכנס למקדש*[64], אין האיסור אלא בשעה הראויה לעבודה[65], ולפיכך הנכנס שתוי יין בלילה, אין לוקה[66]. ויש מהאחרונים הסוברים שאף לילה נחשב זמן הראוי לעבודה משום הקטר חלבים ואברים הנעשה בלילה[67], ולא התמעט אלא בשעה שנפגם המזבח*[68] או אחר גמר העבודה[69]. ויש מהאחרונים שחילק שכהן שהבית אב שלו עובד באותו יום אסור אף בלילה, ושאר כהנים אסורים להכנס דוקא ביום ולא בלילה[70]. יש מהאחרונים שכתב שאף שמן התורה לא נאסר שלא בשעת עבודה*, מ"מ משום מעלה דרבנן אסור להיכנס אף שלא בשעת עבודה[71].

שלא בדרך כניסה

איסור שתויי יין אינו רק בנכנס כשהוא שתוי יין, אלא אף ביציאה[72]. דבר זה דרשו חכמים ממה שנאמר "אתה ובניך"[73], דעת רבי שלומדים זאת בגז"ש מרחיצת ידים ורגלים שעשה את היציאה כביאה[74]. נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם בביאור הדברים. א) יש מהראשונים הסוברים שהריבוי הוא שאם שתה בפנים ויצא חייב[75]. יש הסוברים שהשתיה בפנים, היא המחייבת ואף בלא יציאה[76], והחידוש הוא שאין צריך דוקא שיכנס כשהוא שתוי יין[77], או שיהיה בדרך ביאה[78], ואף אם שתה באופן שהוא בדרך יציאתו חייב[79]. ויש הסוברים שהתרבה שאף היציאה אסורה, מהם שפרשו שהיציאה האסורה היינו יציאה מאהל מועד* למזבח, וחיובו הוא משום ביאתו למזבח[80], ומהם שפרשו שעצם היציאה אסורה ככניסה[81]. לשיטה זו יש שכתבו בדעת ראשונים שאף אם שתה אחר שעבד ויצא חייב מיתה[82]. מטעם זה יש מהאחרונים שסברו שאם ישתה בפנים ויעמוד במקומו עד שיפוג היין אינו עובר באיסור[83]. ב) ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שלא נאמרה כלל הלכה לגבי שתית יין בפנים[84].

חלוקת קדשים

שתויי יין מותרים לאכול בקדשים[85], ולפיכך אף חולקים בהם, שהרי הוא בכלל מה שהתרבה לגבי בעל מום שחולק בקדשים[86], כיון שראוי לאכילה[87]. ויש מהאחרונים שדייק בדעת ראשונים שאם היה שתוי יין בשעת עבודה אינו חולק בקדשים לערב כשאר פסולים[88].

בבמה

במה* קטנה אין נוהג בה איסור שתויי יין[89], שלא נאמרה אזהרה אלא לכהנים, ובמה* קטנה אין בה כהונה[90]. ולפיכך במה* גדולה שבנוב וגבעון – שיש בה כהונה - יש בה איסור שתויי יין[91].

בפרה

שתוי יין בפרה-אדומה*, הסתפקו אחרונים אם פוסל בה[92]. ויש שכתבו בדעת ראשונים ששתוי יין כשר בפרה, שלא נאמר איסור שתויי יין אלא במקדש[93].

איסור על המשמר ובית אב

אנשי משמר ואנשי בית אב, אסורים לשתות יין אף שלא בשעת העבודה[94], שמא יצטרכו להם לעבודה ולא יהיו ראויים[95], ויש הסוברים שאף בזמן הזה אסורים[96]. בפרטי הדינים בזה ע"ע בתי אבות: בשתית יין וע' משמרות כהונה.

על דיני שתוי יין בנשיאת כפיים ע"ע.

שתוי שעבד

חילול עבודה

שתוי יין שעבד, עבודתו פסולה[97] כזר* שעבד[98], ולמדו כן ממה שנאמר בפרשת שתויי יין: "להבדיל בין הקדש ובין החול"[99], שאם שתה ועבד א"א להבדיל בין קדש וחלל שכבר עבודתו מחוללת[100]. אף עבודה שאין זר* חייב עליה מיתה – שאינה עבודה תמה[101] – אם עבד שתוי יין פסל העבודה, שהוקשו שתויי יין למחוסר בגדים שפוסל בכל העבודות[102].

השיכור משאר משכרים לדעת ר"י שריבה אף שאר משכרים כיין[103], אם עבד כשהוא שיכור עבודתו פסולה[104]. ולדעת ת"ק ור"א שלא התרבה ששאר משכרים כיין, אף שאסור לעבוד כשהוא שיכור[105], אם עבד עבודתו כשירה[106].

דינו כשעבד

שתוי יין שעבד לוקה[107], וחייב מיתה בידי שמים[108] שנאמר ולא תמותו[109]. העבודה שחייבים עליה מיתה, נחלקו בה ראשונים ואחרונים, יש הסוברים שחיוב מיתה בשתויי יין הוא כחיוב זר* שעבד, שאינו חייב אלא על עבודה תמה[110] ובשאר העבודות לוקה[111], ויש הסוברים שחייבים מיתה בכל העבודות[112].

הנכנס למקדש

חיוב מיתה נאמר דוקא אם עבד כשהוא שתוי יין, אך הנכנס בין-האולם-ולמזבח כשהוא שתוי –לאוסרים כן מדאוריתא[113] – לוקה[114] ואינו חייב מיתה[115], ויש מהראשונים הסובר שאף הנכנס למקדש שתוי חייב מיתה[116].

השתיה והפגתה

השתיה האסורה

השתיה שמחמתה נחשבים שתויי יין, נחלקו בזה תנאים[117]. א) דעת ת"ק שממה שכתבה התורה "שכר" לומדים שאין חייב מיתה אלא בדבר המשכר, והיינו שתה רביעית*, ואפי' הפסיק בשתית הרביעית*, כל ששתה אותה בכדי אכילת-פרס*[118], ודוקא ביין שעברו עליו מ' יום. וממה שכתבה התורה "יין" בא לרבות לשותה כל שהו[119] או שתה יין מגתו, שהרי הוא באזהרה אך אינו חייב מיתה[120], ואין מחלל עבודה[121]. יש מהאחרונים הסוברים שכיון שהוא באזהרה אף לוקים עליהם[122], ויש הסוברים שאף שנאמרה אזהרה מ"מ אין לוקים[123]. ב) דעת ר' יהודה שמ"שכר" התרבה שאף שאר משקים המשכרים ובכללם דבש וחלב[124] יש בהם איסור שתויי יין, ואף דבר הנאכל כגון דבילה קעילית[125] ותמרים[126] כיון שהם משכרים הרי הם בכלל האיסור. וממה שכתבה התורה "יין" נלמד שדוקא על שתית יין חייבים מיתה, ושאר משקים לוקים עליהם אך אין בהם חיוב מיתה[127]. שיעור השתיה המחיבת לדעת ר"י, יש אומרים שהוא בכל שהו[128], וי"א ברביעית* כשיעור של שתית איסור[129]. יש מהאחרונים שכתבו שלר"י אף חייב על יין מגתו[130]. ג) דעת ר"א שממה שאמרה תורה "שכר" יש ללמוד שאינו חייב אלא בדרך שכרות, ולפיכך הפסיק בשתית הרביעית* או שנתן ביין מים – שבאופן זה אינו משכר – אין הוא בכלל שתויי יין[131]. הלכה כר"א[132]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעת ר"א, יש הסוברים שבמזוג ובפחות מרביעית* אף אינו באזהרה[133], ויש הסוברים שהמיעוט הוא רק לחיוב מיתה, אך מ"מ אף בפחות מרביעית* ובמזוג יש איסור[134], ומהם שהאיסור הוא מדרבנן[135]. ודוקא מזוג שהיה בו מתחילה רביעית* ומזגו, אך אם היה מתחילה פחות מרביעית* ומזגו ונעשה רביעית אין נחשב בזה כשתוי יין[136].

ביותר מרביעית

שתה יותר מרביעית אף שהיה היין מזוג[137] - כשיעור מזיגה[138] - או שהפסיק בשתיה אסור[139]. יש מהראשונים שכתבו שאף חייב מיתה ומחלל עבודה[140], ויש מהראשונים שכתב שהוא באזהרה ואין בו חיוב מיתה ואינו מחלל עבודה[141]. יש מהאחרונים שכתבו שמ"מ צריך שיהיה כפי' שיעור צירוף שאר איסורין[142], ויש מהאחרונים שכתבו שאינו תלוי בשיעור זה[143]. בשיעור מה נחשב יותר מרביעית יש מהאחרונים שהסתפק אם הוא בכל שהו יותר מרביעית או דוקא במרגיש שכרותו[144]. שתה יין מגתו אפילו שתה יותר מרביעית אין חייב[145].

שאר משכרים

השכור משאר משקים נחלקו ראשונים בדעת ר"א, יש מהראשונים הסוברים שלר"א שכור בשאר משקים אינו אסור[146], ומהם שמ"מ יש בו איסור מדרבנן[147]. ויש מהראשונים הסוברים שאף לר"א שכור משאר משקים אסורים מדאוריתא, מהם הסוברים שלר"א שכור משאר משקים אף במיתה כשתוי יין[148], ומהם הסוברים שלוקה ואינו במיתה[149]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בשיטה זו, יש שכתבו שאף ר"א מודה לר"י ששאר משקים באזהרה[150], ויש שכתבו שר"א נחלק על ר"י, והטעם ששכור משאר משקים לוקה, הוא משום שאינו שוה בזרעו של אהרן[151]. יש מהאחרונים שסבר שאף שלר"א שכור משאר משכרים אסור בעבודה, מ"מ הוא דוקא בשתיה, אבל אכל דבילה קעילית והשתכר ממנה אין חייב[152] ומ"מ יש בו איסור מדרבנן[153], ויש שנראה בדעתם שאין חילוק בדבר[154]. שתה יין מגתו או פחות מרביעית* ונשתכר מחמת כן, כתבו אחרונים שנחשב כשכור משאר משקים[155].

יין בתוך הסעודה

שתה רביעית* יין בתוך הסעודה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת ראשונים אם הוא בכלל האיסור. יש שכתבו שבתוך הסעודה אין היין משכר[156], ויש שכתבו שרק באיסור דרבנן מקילים בשתית יין בתוך הסעודה, אך לעבודה שהוא איסור דאוריתא אף יין בתוך הסעודה בכלל האיסור[157].

הפגת היין

שתה רביעית* יין והלך מיל* או ישן מעט, עבר היין ומותר בעבודה[158], וי"א שאסור בעבודה אלא שאם עבד אינו חייב מיתה[159]. שתה יותר מרביעית אין שינה מועטת[160] או הילוך מעבירים את היין אלא אדרבה מוסיפים בשכרותו[161], ויש מהאחרונים שכתב שבהילוך ג' מילין מפיג אף שתה יותר מרביעית[162]. הרכוב, נאמרו בו שיטת שונות. א) בין שתה רביעית* ובין שתה יותר מרביעית, מפיג את היין בשיעור ג' מילין[163]. ב) רכוב כמהלך ובשתה רביעית* מפיג בשיעור מיל*, וביותר מרביעית אינו מפיג[164]. ג) רכוב קל ממהלך ובשתה רביעית* מפיג בשיעור מיל*, וביותר מרביעית בשיעור ג' מילין[165], וי"א שאף בפחות מג' מילין[166]. ד) רכוב חמור ממהלך ואף שתה רביעית* צריך שיעור ג' מילין כדי להפיג את היין, וביותר מרביעית אין מפיג כלל[167]. ה) רכוב אינו נחשב כלל כמהלך ואין הרכיבה סיבה להפגת היין, אלא הוא כמו יושב בביתו ולפיכך אין בו שיעור להפגת היין[168].

השותה רביעית* מיין חזק – כגון יין האיטלקי[169] – נחלקו אחרונים אם הוא שווה לשאר יינות[170], או שמחמת חוזקו אף השותה רביעית* נחשב כמו ששתה יותר מרביעית[171].


הערות שוליים

  1. ↑ רמב"ם בספר המצוות ל"ת עג; סמ"ג לאוין ש; סמ"ק קלג; חינוך קנב.
  2. ↑ השגת הרמב"ן לספר המצוות שם ובשכחת הלאוין, ושם שאיסור הוראה הוא לאו הבא מכלל עשה. ועי' בביאור הגרי"פ לרס"ג שאיסור הוראה אינו אלא משום טעות וקרא אסמכתא, או שהוא כלול באיסור של לפני עור לא תתן מכשול, שבכלל זה אף שלא להורות שלא כהלכה.
  3. ↑ ציון 497 ואילך.
  4. ↑ עי' ציון 148 ואילך.
  5. ↑ ויקרא י ט.
  6. ↑ תו"כ שמיני פרשתא א ה"ה. ועי' מלבי"ם צו אות עד מפני מה צריך לרבות שילה ובית עולמים.ועי' ציון 89 ואילך לענין במה גדולה ובמה קטנה.
  7. ↑ תוספות יומא עו ב ד"ה גמר.
  8. ↑ חינוך שם. ועי' אברבנאל שמות כח לה וברלב"ג שם שהיין ימנע ממנו הכונה לאלקים הרצויה וכעין זה ברלב"ג שמואל א ב כה, ועי' בדבריו פרשת שמיני בתועלת הששי.
  9. ↑ רמב"ן ויקרא י ט; עי' רלב"ג ויקרא י ט.
  10. ↑ רמב"ם פ"א מביאת מקדש ה"א.ועי' תוס' זבחים טו ב ד"ה אתיא ויח א ד"ה אתיא ששתויי יין נקראים זרים.
  11. ↑ עי' רמב"ן ויקרא י ט לגבי במה שאין בה איסור כיון שאין בה עבודת כהנים, ונראה שה"ה אף לכל עבודות הכשירות בזר, ועי' ציון 35 שיש סוברים שעבודות הכשירות בזר אין בהם כלל איסור שתויי יין; עי' רמב"ם בסימנים בראש הלכות איסורי ביאה: שלא יכנס הכהן, ומשמע שכל האיסור הוא רק בכהנים.
  12. ↑ ע"ע עזרה.
  13. ↑ עי' מנחת חינוך סוף מצוה קמט שבהר הבית מותר אף שגם שם שייך מורא מקדש. עי' או"ש ביאת מקדש פ"א הי"ז שאף בלשכות הבניות בחול ופתוחות לקדש, כיון שאין חייבים שם משום טומאה, אף אין בהם איסור להכנס כשהוא שתוי יין, וכן הביא בשיח השדה מנחות עד ב בשם הג"ר ראובן פיין (ועי' טעמא דקרא ישעיה פס"ב וירמיה פל"ה שביאר הפסוקים לפי"ז).
  14. ↑ רמב"ם שם הי"ז; חינוך שם: מפני כבוד הבית. ועי' כס"מ שהוא מסברא ובמרכבת המשנה שיש ללמוד דבר זה ממה שאנשי משמר אסור להם להכנס כשהם מנוולים, ועי' מנחת חינוך שעובר בעשה דמורא מקדש. עי' בפי' ספירי אפרים על הספרי זוטא שדוקא שתוי יין שנשתבשה דעתו עליו.
  15. ↑ עמק הנצי"ב פרשת בהעלותך פיסקא ד.
  16. ↑ עי' ערך מעמדות.
  17. ↑ רש"י תענית טו א ד"ה אנשי מעמד, ועי' גבורת ארי שם שהק' על דבריו, ויתכן שאין כונת רש"י מחמת איסור שתויי יין, אלא מחמת מורא מקדש.
  18. ↑ עי' ערך חלל.
  19. ↑ עי' ערך בעל מום.
  20. ↑ תורת כהנים שם ה"ג. עי' מנ"ח מצוה קנב (מהדו' מ"י אות ה) שהסתפק לצד שדוקא חללים ובע"מ התמעטו (עי' ציון 24), אם אף בעל מום שפוסל באדם ולא בבהמה שאין מחלל עבודה, בכלל המיעוט. עי' צפנת פענח תנינא עבודה זרה יב טו (עמ' 72) שהסתפק לצד שבעל מום מותר לו להכנס להיכל לאכול קדשים כשאין מקום בעזרה, באם יהיה שיכור האם חייב מלקות. עי' מגילת אסתר ל"ת עג בדעת הרמב"ם שבציון 48 שהמיעוט הוא רק ממיתה אם עבדו, ולא מאיסור כניסה שהוא במלקות.
  21. ↑ עי' תו"כ אחרי מות פרשתא א ה"ז, וקרבן אהרן שם אות ז; עי' ילקוט שמעוני תחילת אחרי מות (רמז תקעא). עי' מעשי למלך על הרמב"ם ביאת מקדש ט יא שאיסור שתויי יין נאמר שכשירצו לעבוד, לא יעבדו שתויי יין, ולפיכך האיסור שייך רק במי שדינו לעבוד לכתחילה.
  22. ↑ רמב"ן בהשגות לספר המצוות שם, והוכיח מזה שיטתו שהאיסור הוא רק בשעת עבודה עי' ציון 47, ועי' מגילת אסתר שבציון 20. עי' ע' חלל ציון 154 ואילך, שנחלקו ראשונים בחלל שעבד אחר שנודע שהוא חלל, אם עבודתו מחוללת.
  23. ↑ חשבונות של מצוה מ' קנב; עי' מנ"ח שהסתפק בדעת התו"כ שמא דוקא שני פסולים אלו, ושם (מהדורת מ"י אות ה) שלצד שדוקא פסולים אלו, יש להסתפק במום שפוסל רק באדם ולא בבמה אם גם ממועט שאינו בכלל האיסור, ועי' מ' קמט אות ב שנראה בדבריו שדוקא בע"מ וחלל התמעטו, ועי"ש שכ' לחלק בין איסור כניסה לאיסור עבודה; שיירי מנחה.
  24. ↑ מנ"ח מצוה קנב (מהדורת מ"י אות ב) ובעזרת כהנים על התו"כ שם בדעת הר"מ ביאת מקדש פ"א ה"א שמשמע שכל פסולים ממועטים והסתפק המנ"ח בדעת התו"כ; חזו"א כלים סי' ב סק"א. עי' בעזרת כהנים שמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים וכן פרועי ראש וקרועי בגדים כיון שבידם לתקן הרי הם בכלל האיסור, ומחוסר כיפורים אף שבידו להביא קרבן אינו נחשב שבידו לתקן כיון שתלוי בכהנים, והסתפק בדעת הרמב"ן שבציון 22 אם הוא תלוי במי שמחלל עבודה אף שבידו לתקן, ועי' חזו"א שם שמחוסר בגדים אינו בכלל האיסור. עי' עזרת כהנים שם שאף לדעת הרמב"ם פסולים שאין מחללים עבודה הם בכלל האיסור וכן משמע בדברי המנחת סולת מ' קמט, ועי' מנ"ח שכ' שמדברי הרמב"ם משמע שאפי' פסולים שאין מחללים עבודה אינם בכלל האיסור, ועי' מנחת סולת שהוא תלוי במחלוקת אם חלל מחלל עבודה, עי' ערך חלל ציון 154 ואילך.
  25. ↑ עי' ציון 37 ואילך.
  26. ↑ מנ"ח שם.
  27. ↑ עיין ציון 48.
  28. ↑ חינוך מ' קנב, ועי' מנ"ח שתמה על כך, ובשיירי מנחה כ' שאף שדברי החינוך הם לגבי האיסור להכנס להר הבית שנאמר אף לישראלים ולא לגבי הלאו המיוחד בכהנים.
  29. ↑ עי' זבחים יח א; מנחת חינוך מ' קנב אות ו. עי' חי' רח"ה ביאת מקדש א טו שאיסור עבודה נלמד ממה שדרשו בתו"כ שמיני פרשתא א ה"ד שעשה מזבח כאהל מועד. עי' גאון צבי זבחים טו ב שדוקא עבודה על המזבח אסורה, ושם שעבודה תמה אסורה אף שלא על המזבח, ועי' ציון 53.
  30. ↑ עי' ערך מנחה. עי' מנחות יח א: לא יצק כהן אלא זר, ויח ב: מקמיצה ואילך מצות כהונה, ועי' ר"ש על התו"כ אמור פרשתא ג ה"ד ורש"ש ושפ"א וזבח תודה שם יח א שאפי' לכתחילה כשר בזר, וכן בגליון רעק"א על הרמב"ם ביאת מקדש פ"ט ה"ה. ועי' ציון 36.
  31. ↑ ויקרא י ט.
  32. ↑ תורת כהנים שמיני פרשתא א ה"ה. ועי' בפי' הח"ח לתו"כ שפי' באופן אחר.
  33. ↑ פי' רבינו הלל לתורת כהנים שם שאף חייב מיתה, ועי' בקובץ הערות (מר"י הוטנר) שבסוף הספר שמשמע שהוא אף לדעת רבנן; עי' גבורת ארי תענית יז א שמשמע שהדלקת המנורה אסורה בשתויי יין, ואף שדעת הר"מ ביאת מקדש פ"ט ה"ז שהדלקה כשירה בזר, ועי' תורת הקדש ח"א סי' מז במה שדן בדברי הגבו"א.
  34. ↑ מנחות יח ב.
  35. ↑ קובץ הערות שבציון 33 בדעת הרמב"ן שבציון 22, ועי' מראה כהן זבחים טז א על תוס' ד"ה דלמא שרי שכ' שלדעת התוס' ששתוי יין נחשב כזר, אין איסור שתויי יין בבמה כיון שזר מותר בבמה, ולכא' ה"ה כל שאר עבודות שזר כשר בהם; עזרת כהנים על התו"כ אות סג. ועי' בקדשי יהושע ח"ה סי' שפח שנחלק וסבר שדוקא בבמה אין איסור שתויי יין שאין שם כלל דיני כהונה, אך במקדש יש איסור אף בעבודות שהזר כשר בהם.
  36. ↑ עי' מרכבת המשנה פסוהמ"ק פי"א ה"ז בדעת הרמב"ם והרמב"ן שאף לוקה זר עליהם; עי' מנחת אברהם מנחות יח א בדעת הרמב"ן שאף שכשר יציקה ובלילה בזר, מ"מ כל מעשה המנחה מוטל על הכהנים.
  37. ↑ עי' להלן.
  38. ↑ המקום שנחשב בין-האולם-ולמזבח עי' להלן ציון 57 ואילך.
  39. ↑ כלים פ"א מ"ט.
  40. ↑ שם.
  41. ↑ ר"ש שם; רע"ב שם. עי' תויו"ט שהק' לדעת הר"מ שאיסור כניסה הוא דאוריתא מנין לתנא לחלק בכך.
  42. ↑ תפארת ישראל יכין שם אות ט; אליהו רבא על המשנה שם. ועי' ציון 114 שיש סוברים שלוקים על הכניסה.
  43. ↑ הר המוריה בית הבחירה פ"ז ה"כ לדעת הרמב"ם ביאת מקדש פ"א הט"ו.
  44. ↑ עי' ציון 14.
  45. ↑ מהר"י קורקוס ביאת מקדש פ"א הט"ו. עי' סד"ט סח א ד"ה שאין שהטעם שהרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"כ לא הזכיר שאין שתויי יין נכנסים בין האולם למזבח, הוא שמשום ששכור נחשב כבעל מום, והוא בכלל מה שאין בעלי מומים נכנסים לשם.
  46. ↑ שמיני פרשתא א ה"ד. עי' רמב"ן שבציון הבא שמה שנאמר בפרשת שתויי יין "בבאכם" היינו ביאה לעבודה.
  47. ↑ רמב"ן שמיני י ט ובהשגות על ספר המצוות ל"ת עג; תוספות כריתות יג ב ד"ה ונכנס; ר"ש כלים שם; רא"ש שם ובתוס' רא"ש יומא מד ב; רע"ב כלים שם; ערוך השולחן סי' לג ה"ה בדעת הראב"ד, ועי' גליונות חזו"א לחי' רח"ה ביאת מקדש פ"א הט"ו ועי' ציון 56. עי' רמב"ן בספר המצוות שם שאף למ"ד ביומא מד ב שהמעלות הם דאוריתא, היינו לגבי חילוק קדושת המקומות אך איסור הכניסה השנוי שם הוא מעלה מדרבנן, והלב שמח ל"ת קסג התקשה בדבריו, ועי' תוס' רא"ש יומא שם שדברי הגמ' שם הם לגבי פרישה של יוה"כ, ובאבן האזל ביאת מקדש פ"א הט"ו ביאר כן בדעת הרמב"ן, ועי' רא"ש כלים שם שקי"ל כמ"ד ביומא שהמעלות הם מדרבנן.
  48. ↑ רמב"ם ביאת מקדש פ"א הט"ו. ומה שהתמעט בתו"כ שלא בשעת עבודה כ' הרמב"ן שלדעת הר"מ המיעוט הוא לגבי זמן שאינו ראוי לעבודה, ובמגילת אסתר ובמרכבת המשנה ביאת מקדש שם כ' שהמיעוט הוא לענין חיוב מיתה. עי' מרכבת המשנה שם שהאיסור הוא מחמת שעבר כנגד המזבח כשהוא שתוי יין.
  49. ↑ רמב"ם שם ה"א והט"ו, ועי' כס"מ ה"א; חינוך מצוה קנב. עי' רמב"ן שם שהק' מנין לרמב"ם חילוק זה, ועי' מהר"י קורקוס ביאת מקדש שם הט"ו, ומעין החכמה לז א (מהדורה חדשה ל"ת פח) ד"ה ועל זה ובמלבי"ם שמיני אות לז ובחי' רח"ה ביאת מקדש פ"א הט"ו שכתבו לבאר מקור הרמב"ם, ועי' אבן האזל שם שהק' על המלבי"ם ופי' באופן אחר, ועי' ציון 53. עי' משמרות כהונה כריתות יג ב שכ' בדעת ריצב"א בתוספות יומא ה ב ד"ה להביא שאף חייב מיתה על ביאה בלא עבודה.
  50. ↑ עי' רדב"ז שם ה"א; עי' מלבי"ם שם שהוזהרו אף בלא עבודה כדי שלא ימותו אם יעבדו; חי' רח"ה שם.
  51. ↑ רדב"ז שם; עי' מרכבת המשנה סנהדרין פי"ט ה"ד.
  52. ↑ רדב"ז שם. עי' מעין החכמה לח א (מהדורה חדשה ל"ת צא) סד"ה דעו להבדיל, שמבואר בדבריו שנכנס ושימש אינו לוקה שתיים.
  53. ↑ עי' מגילת אסתר ולב שמח שם שמה שנאמר בתורה בבאכם הוא כולל שני מיני ביאה ועל הביאה בעבודה יש חיוב מיתה, ומשמע שאף אם עבד האיסור הוא בעצם הביאה; עי' קובץ הערות שבסוף רבינו הלל על התו"כ שמיני פרשתא א שחיוב שתויי יין הוא על הכניסה והעבודה היא תנאי בדבר, ומחמת כן אפי' עבודה הכשירה בזר חייב עליה; שיח ערב קדשים סי' יג (והובא גם בקובץ נטעי נעמנים ג); מנחת אברהם מנחות יט א בשם הגרי"ד. ועי' שיח ערב שם שמטעם כן אין חייב על עבודה הנעשית בעזרה מחוץ למקום המזבח, וכן הוא בגאון צבי שבציון 112 וכן משמע מדברי הערוך השולחן סי' לד סעי' טו ועי' ציון 29, ומהמנ"ח מ' קמט אות ב משמע שאיסור עבודה הוא אף במקום שאין בו איסור כניסה, ועי' אור ליהודה סי' כ שכשעבד עבודתו מחשיבה את כניסתו אף שלא בין האולם למזבח, ועי' תורת הקדש ח"א סוף סי' מז שעבודה שמקומה במקום שאין שתוי יין נכנס לשם אף כאשר נעשית בחוץ אסורה שתעשה ע"י שתוי יין (ויתכן שהוא דוקא לענין פסול שאין העבודה כשירה בו, אך מ"מ אינו חייב כשנעשית העבודה בלא כניסה).
  54. ↑ עי' מרכבת המשנה ביאת מקדש פ"א הט"ז שהסתפק לדעה זו אם על ביאה ריקנית חייב מיתה, ומדברי האחרונים שבציון 56 משמע שהוא רק במלקות.
  55. ↑ עי' מהר"י קורקוס שם הט"ו שלדעה זו אין איסור בקריבה למזבח, ומה שהזכיר הראב"ד בהט"ז מזבח הכונה לעבודה, ועי' מרכבת המשנה שם ומלבי"ם שמיני אות לז שלראב"ד אף אסור לקרב למזבח. עי' מאירי עירובין ב א שלגבי איסור שתויי יין לא אומרים ששוה קדושת אולם להיכל, ועי' רשב"א וריטב"א שם לגבי ביאה ריקנית שתלוי במחלוקת אם קדושת אולם היא כקדושת ההיכל וכן הוא במעין החכמה לז ב (מהדורה חדשה ל"ת פח), ועי' תוי"ט ואליהו רבא כלים פ"א מ"ט שהאולם שוה להיכל לגבי איסור כניסת המנויים שם.
  56. ↑ עי' ראב"ד פ"א מביאת מקדש הט"ו והט"ז ובפי' הרדב"ז ומהר"י קורקוס בדעתו, וכן הוא בחי' רח"ה, וצ"ע מפי' הראב"ד לתו"כ שאין איסור אלא כשהוא עובד, ועי' ציון 47.
  57. ↑ עי' ציון 39 ואילך.
  58. ↑ עי' רמב"ן בספר המצוות ל"ת סט לענין בעל מום, ופי' שזה המקום של בין-האולם-ולמזבח; מגילת אסתר שם בדעת הרמב"ם; מרכבת המשנה ביאת מקדש פ"א הט"ו; עי' מנחת סולת מ' קמט לענין פרועי ראש. עי' עזרת כהנים על מדות פ"ה מ"א בין האולם ולמזבח אות ב שכ' שדוקא במאה אמה שכנגד האולם, ועי' מרכבת המשנה עבודת יוה"כ פ"ג ה"ב שכל אורך הרצועה קל"ה אמה נחשב בין אולם ולמזבח.
  59. ↑ אבן האזל ביאת מקדש פ"ו ה"א אות ו.
  60. ↑ עי' ספרי זוטא פרשת נשא ה ב ומדרש רבה נשא פ"ז סי' ח, ושם שאף ד' אמות שסביב המזבח הם בכלל המזבח, ועי' אבן האזל שם שאף הרמב"ן שבציון 58 מודה בזה, ועי' ציון 63; עי' מל"מ ביאת מקדש פ"ו ה"א לענין איסור כניסת בע"מ, ועי' מנ"ח מצוה קנב שהביא דברי המל"מ אף לענין שתויי יין, ועי' ציון 63; עי' אחרונים דלהלן. עי' בלשון הרמב"ם המובא בספר הבתים אזהרה סט: עם כלל המזבח וההיכל נאסרה כניסתו על בע"מ ופרועי ראש, ובנוסח ספר המצות שלפנינו לא הוזכר מזבח וכן בתרגום קאפח.
  61. ↑ מנחת סולת מ' קמט.
  62. ↑ מרכבת המשנה שם פ"א הט"ז, וכ' שהאיסור הוא קריבה למזבח, ולפיכך האיסור הוא דוקא כנגד המזבח, ומה שכ' הרמב"ם שנכנס בין האולם למזבח, הוא משום שבאופן זה הרי הוא עובר את כל המקום שכנגד המזבח; מעשה רקח ביאת מקדש פ"ו ה"א, ועי' ציון 65; עזרת כהנים שם, ועי"ש שכ' שלדעת הרמב"ם עד כותל העזרה בצפון ובדרום נחשב כנגד המזבח, ובדעת רש"י הסתפק שמא רק עד מקום הננסין נחשב כנגד המזבח; עי' שם עולם ויקרא כא כג.
  63. ↑ מנחת חינוך מ' קמט; הר המוריה ביאת מקדש פ"ו ה"א; מלבי"ם אמור אות נח ושם עולם ויקרא כא כג בדעת הרמב"ן.
  64. ↑ עי' ציון 48 ואילך.
  65. ↑ רמב"ם שם הט"ו ע"פ תורת כהנים שמיני פרשתא א ה"ד, ועי' ציונים 46 ו48. עי' מעשה רקח ביאת מקדש פ"ו ה"א שהכניסה כנגד המזבח האיסור הוא דוקא בשעת עבודה, ומבין האולם ולמזבח אסור להכנס אף שלא בשעת עבודה.
  66. ↑ רמב"ן בספר המצוות ל"ת עג בדעת הרמב"ם, הובא בכס"מ שם; עזרת כהנים שם.
  67. ↑ עי' ערך הקטרה:זמנה. מנ"ח מ' קמט; יריעות שלמה ביאת מקדש פ"א הט"ו, ועי' אבן האזל שם פ"א הט"ו ובכלי המקדש פ"ח הי"א שכ' לישב שלילה אינו נחשב זמן עבודה כיון שאין ראוי להתחיל בו עבודה.
  68. ↑ ע"ע מזבח החיצון. מנ"ח שם, ועי' מנחת סולת מ' קמט שכ' לחלק שבית אב של אותו היום, אף בלילה נחשב זמן הקרבה, אך אם אין זה בית אב של אותו היום, אף שהוא במשמר של אותו שבוע, אין הלילה נחשב זמן הראוי לעבודה.
  69. ↑ יריעות שלמה שם, ועי' ערוך לנר ערכין יג ב בתוד"ה ונכנס שג"כ משמע כן.
  70. ↑ מנחת סולת מ' קמט.
  71. ↑ אבן האזל ביאת מקדש שם.
  72. ↑ עיין להלן.
  73. ↑ תורת כהנים שם ה"ד. עי' רבינו הלל לתו"כ, כס"מ שם, קרבן אהרן שם, עזרת כהנים שם אות לז ואבן האזל שם בביאור הלימוד.
  74. ↑ שם. עי' רמב"ן בספר המצוות שם ובפי' רבינו הלל על התו"כ בביאור הלימוד ועי' בקובץ הערות שבסוף רבינו הלל מה שכתב בזה, ועי' זית רענן על הילקוט שמעוני פרשת שמיני רמז תקכט שפי' באופן אחר. עי' פי' הראב"ד לתו"כ שפי' שהלימוד אינו מקידוש ידים ורגלים אלא מבגדי כהונה.
  75. ↑ רמב"ם ביאת מקדש פ"א הט"ז; ראב"ד לתו"כ שם; עי' רמב"ן בספר המצוות, ולשיטתו צריך שיעבוד שם; רבינו הלל על התו"כ שם.
  76. ↑ עי' להלן, ומבואר שהחיוב הוא מעשה של שתיה בפנים.
  77. ↑ עי' רמב"ן בספר המצוות שם; עי' רדב"ז שם, ודעתו שיש חיוב על מה ששוהה בפנים כשהוא שתוי יין, ולפיכך אף אם נכנס כשהוא שתוי ואמרו לו צא מן המקום ולא יצא חייב, ואם שתה בפנים אפי' יצא מיד ולא שהה חייב; עזרת כהנים שם סד"ה אלא; ערוך השולחן ביאת מקדש סי' לג ה"ה; חזו"א מעילה סי' לט סק"ה. עי' מנחת סלת מ' קנב שחיובו דוקא אם שתה בפנים, אך אם השקוהו באונס אינו מחוייב על שהיה אלא אם עבד מתחיב על העבודה, ומשמע שאף על יציאתו אינו חייב.
  78. ↑ חי' רח"ה שם הט"ו בדעת הרמב"ם.
  79. ↑ עי' ראב"ד בפי' לתו"כ שם; עי' פי' רבינו הלל לתו"כ שם, ועי' ציון 81; עי' מרכבת המשנה שם הט"ז בדעת הראב"ד.
  80. ↑ קרבן אהרן שם; זית רענן לילקוט שמעוני פרשת שמיני רמז תקכט; עי' מרכבת המשנה שם שהאיסור של דרך יציאה הוא במה שעובר כנגד מקום המזבח כשהוא שתוי, וכעין זה באבן האזל שם ועי' ציון 81.
  81. ↑ קרית ספר ביאת מקדש פ"א אזהרת ריא; חכמת שלמה או"ח סי' קכח סעי' לח, ושם שלרמב"ם הריבוי הוא שאם שתה בפנים חייב על היציאה ולראב"ד הריבוי הוא שאם נכנס שתוי יין ויצא חייב שתיים; עי' ערוך לנר ערכין יג ב; אבן האזל ביאת מקדש פ"ו ה"א שהאיסור הוא מה שמהלך במקום האסור בכניסה כשהוא שתוי יין; קובץ הערות בסוף פי' רבינו הלל לתו"כ שם.
  82. ↑ קובץ הערות שבסוף פי' רבינו הלל שם, בשיטת רבינו הלל.
  83. ↑ אבן האזל שם פ"א הט"ז. עי' מרכבת המשנה שם שאין חייב אלא על כניסתו כנגד המזבח, והוא לפי מה שכתב שם שכנגד האולם והמזבח אין איסור כניסה לשם כשהוא שתוי יין.
  84. ↑ עי' כס"מ שם וקרבן אהרן שם בדעת הראב"ד בהשגות על הרמב"ם; חי' רח"ה שם הט"ו בדעת הראב"ד והרמב"ן שכיון שהחיוב הוא על העבודה אין משמעות היכן הוא שותה, ועי' גליונות החזו"א. עי' חכמת שלמה שם וחזו"א שם שפי' השגת הראב"ד באופן אחר.
  85. ↑ עי' תוספות זבחים טו ב ד"ה אתיא; מנ"ח סוף מ' ערה.
  86. ↑ זבחים קב א.
  87. ↑ ליקוטי הלכות זבחים זבח תודה צט א.
  88. ↑ מנ"ח שם בדעת הרמב"ם.
  89. ↑ רמב"ן ויקרא י ט, ע"פ תו"כ שם ה"ה; טהרת הקדש זבחים טו ב בדעת התוספות שם; תורת הקדש ח"א סי' מז בדעת הרמב"ם שאיסור שתויי יין הוא דוקא כיון שנכנס למקדש שתוי יין. עי' טהרת הקדש שהק' ממה שטמא אסור בבמה ואע"ג שזר אינו חייב על טומאה במקדש וכ' שניתן למעט רק משום שאינו נחשב אהל מועד ובמקור ברוך ח"א סי' י כ' כן אף בדעת הרמב"ן, ועי' מעשי למלך ביאת מקדש פ"א ה"א שכ' לחלק בין טמא לשתוי יין.
  90. ↑ משנה זבחים קיג א.
  91. ↑ עי' רבינו בחיי ויקרא שם שגרס כן בדברי התו"כ, ועי' עזרת כהנים לתו"כ שם שכ' שנוב וגבעון לא הוצרכו לריבוי כיון שהיה שם המשכן.
  92. ↑ קרן אורה זבחים יז ב; חזו"א פרה סי' ח סק"ח. עי' מנחת חינוך מ' שצז שמשמע ששתויי יין פסול לפרה.
  93. ↑ תורת הקדש ח"א סי' מז בדעת הרמב"ם.
  94. ↑ תענית טו ב; רמב"ם ביאת מקדש פ"א ה"ו.
  95. ↑ רמב"ם שם.
  96. ↑ תענית יז א; רמב"ם ה"ז ובהשגות הראב"ד.
  97. ↑ תורת כהנים שמיני פרשתא א ה"ח; בריתא זבחים יז ב; רמב"ם ביאת מקדש פ"א ה"א.
  98. ↑ עי' תוס' זבחים טו ב ד"ה אתיא ושם יח א ד"ה אתיא.
  99. ↑ ויקרא פ"י פ"י. עי' זבחים שם, ועי' רש"י תענית יז ב וסנהדרין כב ב ותוס' תענית שם ובגליון התוס', ועי' מצפה איתן סנהדרין שם ובמראה כהן זבחים טו ב על תוס' ד"ה אתיא.
  100. ↑ עי' ראב"ד לתו"כ שם; רא"ם ויקרא י י; גור אריה שם. ועי' רש"י זבחים יז ב שנראה שפי' באופן אחר.
  101. ↑ ע"ע זר: העבודות שחייב בהם.
  102. ↑ זבחים יח א. ועי' ביאור הח"ח לתו"כ שם.
  103. ↑ עי' ציון 124.
  104. ↑ עי' בכורות מה ב. ועי' הפלאה כתובת י ב בדעת הרמב"ם שאף לר"י עבודתו כשירה.
  105. ↑ עי' בכורות מה ב; רמב"ם ביאת מקדש פ"א ה"ב. ועי' הפלאה שם ומנחת סלת מ' קנב בדעת התוספות שאיסורו מדרבנן.
  106. ↑ עי' בכורות שם; רמב"ם ביאת מקדש פ"א ה"ב, ועי' ציון 151.
  107. ↑ רמב"ם סנהדרין פי"ט ה"ב.
  108. ↑ רמב"ם ביאת מקדש שם.
  109. ↑ ויקרא י ט.
  110. ↑ עי' רש"י זבחים יג א ד"ה קבלו פסולים וד"ה אין חייבין; ר"ן סנהדרין פג א; עי' מל"מ ביאת מקדש פ"ט ה"י; עי' קרן אורה ורש"ש ועול"ש זבחים טו ב בתוד"ה אתיא; גליון רעק"א לרמב"ם שם; גבורת ארי תענית כו ב; ביאור הח"ח לתו"כ; יריעות שלמה ביאת מקדש פ"א ה"א; חזו"א הוריות סי' טו סקכ"ג.
  111. ↑ ע"ע זר ציון 41. מנ"ח מ' קנב [מהודרת מ"י אות ו]; חזו"א שם.
  112. ↑ מרכבת המשנה ביאת מקדש שם בדעת הרמב"ם; פנים מאירות זבחים יח א; מרומי שדה זבחים שם; מנחת סלת מ' קמט. ועי' גאון צבי זבחים טו ב בתוד"ה אתיא שכ' לחלק שע"ג המזבח ומהמזבח ולפנים חייב אף על עבודה שאינה תמה, ושלא ע"ג המזבח דוקא עבודה תמה. ועי' ציון 33.
  113. ↑ עי' ציון 48 ואילך.
  114. ↑ רמב"ם שם הט"ו.
  115. ↑ כס"מ שם ה"א, ועי' ציון 48 וציון 49.
  116. ↑ סמ"ק מ' קלג.
  117. ↑ תו"כ שמיני פרשתא ה"א; בריתא כריתות יג ב.
  118. ↑ פי' הראב"ד לתו"כ שם; שו"ת הרשב"א ח"א סי' שסג.
  119. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם בפי' השני שהוא דוקא בשיעור כזית. ועי' בהעמק שאלה שאילתא פא אות א שאף בכל שהו דוקא באופן שהיה בו רביעית ע"י שמזגו, ועי' כס"מ שבציון 136.
  120. ↑ תו"כ שם; כריתות שם.
  121. ↑ רמב"ם שם ה"א בדעת ר"א, ועי' כס"מ סוף ה"ב שר"א סבר כת"ק.
  122. ↑ רדב"ז ביאת מקדש פ"א ה"א.
  123. ↑ כס"מ שם; מנ"ח מ' קנב.
  124. ↑ בריתא כריתות שם.
  125. ↑ שם.
  126. ↑ כתובות י ב לענין איסור הוראה.
  127. ↑ שם. עי' מנחת סלת מ' קנב שהק' שכבר מחויב מלקות משום כנסיתו כשהוא שתוי, לסוברים שיש מלקות בנכנס שתוי, ועי"ש תי'.
  128. ↑ שו"ת הרשב"א שם; קרבן אהרן לתו"כ שם ה"ב.
  129. ↑ שו"ת הרשב"א שם בפי' השני. עי' עזרת כהנים על התו"כ שם ה"א תוספת העזרה ד"ה יכול שאף לת"ק צריך שיהיה שיעור שתיה שהוא ברביעית, ומה שמרבה אפי' כל שהו, היינו באופן שהיין הוא פחות מרביעית ומזגו במים להשלים לרביעית.
  130. ↑ קרבן אהרן שם; עזרת כהנים שם ה"ב תוספת העזרה ד"ה על היין.
  131. ↑ כריתות שם.
  132. ↑ רמב"ם ביאת מקדש פ"א ה"א.
  133. ↑ עי' פי' הראב"ד לתו"כ שם, ועי' השגת הראב"ד ביאת מקדש פ"א ה"א; ערוך לנר כריתות שם; יריעות שלמה שם ה"ה בדעת הרמב"ם; מים קדושים כריתות שם.
  134. ↑ שטמ"ק כריתות שם אות יג; כס"מ שם ה"ב לעניין יין מגתו ופחות מרביעית שמודה בזה לת"ק. עי' מנ"ח מ' קנב שהאיסור אינו מחמת חצי שיעור, ועי' ישועות יעקב סי' קכח סק"א שאין איסור חצי שיעור בשתויי יין.
  135. ↑ לחם יהודה שם.
  136. ↑ כס"מ שם ה"ה בדעת הרמב"ם, ועי' בהשגות הראב"ד שם, ועי' ציון 119, ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ה ללשונות הרמב"ם סי' ק (אלף תעג) שאף חילק בין אם היין היה מזוג במים לבין אם רק נתן מים ביין.
  137. ↑ כריתות שם.
  138. ↑ מנ"ח שם. בשיעור המזיגה עי' ע' יין ציון 471 ואילך.
  139. ↑ רמב"ם שם ה"א; רלב"ג ויקרא שם; שו"ע או"ח קכח סעי' לח. עי' הגהת חת"ס על שו"ע או"ח סי' צט סעי' ב שדוקא בשתה רביעית בבת אחת, מצטרף ממה שתה אח"כ ליותר מרביעית.
  140. ↑ רמב"ם שם; חינוך מ' קנב.
  141. ↑ השגת הראב"ד שם.
  142. ↑ מנ"ח מ' קנב; נר מצוה (סיד) סי' י אות כט. ועי' מנ"ח שם שדוקא אם לא נשתכר, אבל שתה הרבה עד שנשתכר, אפי' הפסיק הרבה בשתיתו, נחשב כשכור משאר משקים וחייב מלקות.
  143. ↑ מעשה רקח ביאת מקדש פ"א ה"א; עי' מנ"ח שם בקומץ המנחה שהביא ממוצל באש שהסתפק בשיעורו.
  144. ↑ עזרת כהנים לתו"כ שם, ועי' העמק שאלה שם אות ה.
  145. ↑ רמב"ם שם ה"א.
  146. ↑ רמב"ן ויקרא י ט בדעת רש"י וכן דעתו.
  147. ↑ עי' תוספות כריתות שם ד"ה אמר רב לענין הוראה. ועי' ציון 151.
  148. ↑ שאילתות דר"א גאון שאילתא פא, ועי' בהעמק שאלה שיש גרסאות אחרות; עי' פי' רי"פ לרס"ג עונשין נו.
  149. ↑ רמב"ם שם ה"ב; תוספות כתובות י ב ד"ה אמר; חינוך שם.
  150. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' שסג, הובא בכס"מ שם; תוספת יוה"כ עו א ד"ה תניא, הפלאה כתובות י ב ומנחת סלת מ' קנב בדעת הרמב"ם. ועי' ברשב"א שנחלקו ר"י ור"א בשאר משכרים בשיעור השתיה.
  151. ↑ ע"ע בעל מום ציון 53 ואילך. מרכבת המשנה ביאת מקדש פ"א ה"ב; רש"ש בכורות מה ב; חק נתן כריתות יג ב. ועי' ביאור מהרי"פ לרס"ג לאוין קפג שהטעם שנחשב שכור כבעל מום הוא רק משום שנאמר בפרשת שתויי יין שמחלל עבודה, ועי' שלחן המלך ביאת מקדש א ב שאף שפסולו מטעם בעל מום הלאו הוא משום שתויי יין.
  152. ↑ חסדי דוד לתוספותא כריתות פ"א הי"ב, ועי"ש שמה שכתב הרמב"ם שכור מן הדבלה היינו שכר העשוי מדבלה.
  153. ↑ חסדי דוד שם, ופי' בזה מחלוקת ר"י ור"א.
  154. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם שפי' את המחלוקת באופן אחר; עי' תוספת יוה"כ שם, ועי' אחרונים שבציון 151.
  155. ↑ מנ"ח שם.
  156. ↑ סמ"ק מ' קלג; ב"ח יו"ד רמב לענין הוראה, ושם שאם שתה הרבה כגון ביו"ט אף ששתה באמצע הסעודה אסור להורות כל היום; מעשה רקח ביאת מקדש פ"א ה"א בדעת התוס' תענית יז, ושם שהרמב"ם נחלק. ועי' ערוך לנר תענית שם.
  157. ↑ רדב"ז ביאת מקדש פ"א ה"ו, מנ"ח שם, ושאגת אריה סי' יח בדעת התוס' שם.
  158. ↑ עירובין סד ב; תענית יז ב; סנהדרין כב ב; רמב"ם ביאת מקדש פ"א ה"ה; טושו"ע או"ח צט סעי' ב.
  159. ↑ ראב"ד ביאת מקדש פ"א ה"ה.
  160. ↑ עי' רמב"ם שם, ועי' כס"מ שם ששינה הרבה מפיגה את היין אף ביותר מרביעית. עי' מהרש"א ותו"ח ערובין שם שדרך אפי' ארוכה אין מפיגה את היין ועי' ציון 162.
  161. ↑ עירובין שם; תענית שם; סנהדרין שם; רמב"ם שם; טושו"ע שם.
  162. ↑ מחצית השקל או"ח צט סק"ה לתי' שני בעירובין שם. עי' חוות יאיר סי' קעז שדרך מרובה מפיגה את היין אף ביותר מרביעית.
  163. ↑ הגהת אשר"י עירובין פ"ו ס"ה ע"פ דברי הגמ' עירובין שם ועי' ציון 162, וכן משמע בפר"ח אוח צט סק"ב לתי' שני בעירובין שם. עי' ב"ח או"ח צט שאם שתה הרבה יותר מרביעית צריך שישהה שיעור יותר לפי מה ששתה, ועי' מחצית השקל שם סק"ה בדעת הר"ן על הרי"ף מגילה טז א, ועי' ציון 167.
  164. ↑ ב"ח שם וא"ר שם סק"ד ונחלת צבי שם סק"ב בדעת הרי"ף ערובין יט א ורמב"ם שם והרא"ש ערובין פ"ו ס"ה שהשמיטו חילוק דבין מהלך לרוכב, ועי' פר"ח שבציון הבא.
  165. ↑ עי' ט"ז שם סק"ב בדעת הרי"ף והרא"ש, ומה שלא הזכירו שיעור ג' מילין הוא משום שאם שתה הרבה יותר מרביעית חמור יותר וצריך שיעור של יותר מג' מילין; עי' מ"א שם סק"ה בדעת הטור, ועי' מחצית השקל שביותר מרביעית הכל לפי מה שמרגיש האדם בטבעו ולפי היין, וצ"ב אם אף פחות מג' מילין, ועי' ציון הבא; שו"ע הרב שם ==סעיף ג==; עי' פר"ח שם סק"ב בדעת הפוסקים שלא חילקו בין מהלך לרכוב, ומה שלא כתבו שאף ביותר מרביעית ברכוב מפיג את היין כיון שאינו דין הכרחי ולא נפיק חורבא.
  166. ↑ עי' סמ"ג לאוין יט ודברי בה"ג המובאים בטור או"ח סי' צט, ועי' ב"ח שם ובשו"ת סי' קמ שכיון שהוא יותר מרביעית א"א לתת בו שיעור כיון שהוא לפי מה ששתה וכן הוא בחוות יאיר סי' קעז ובברכי יוסף שם סק"ג, ועי' א"ר שם סק"ד בדעת הסמ"ג שאף ליותר מרביעית דרך מיל מפיגה את היין ברכוב, ודוקא יין איטלקי צריך שיעור ג' מילין, ועי' ט"ז שם סק"ב כסברא זו בדעת הטור לענין איסור דרבנן.
  167. ↑ עי' ר"ן על הרי"ף מגילה טז א ובפמ"ג א"א שם בדעתו כתי' שני בעירובין שם; פר"ח שם סעי' ב, ועי' ציון 163.
  168. ↑ לחם יהודה הל' ביאת מקדש פ"א ה"ה ובן ידיד הל' תפילה פ"ד הי"ז בדעת הרמב"ם.
  169. ↑ עי' ערובין שם.
  170. ↑ עי' עירובין שם בתי' שני, ועי' ציון 167; ב"ח שם בדעת הרי"ף והרמב"ם; חוות יאיר סי' קעז .
  171. ↑ עי' עירובין שם בתי' ראשון, ועי' ציונים 165 ו166 שפסקו כן להלכה, ועי' א"ר שבציון 166 ומחצית השקל שבציון 165 שאף לתי' שני ביין האיטלקי אין די בשיעור מיל.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שתויי_יין&oldid=138267"