מנורה: הבדלים בין גרסאות בדף
אלישע זהבי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אלישע זהבי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אחד מכלי המשכן | אחד מכלי המשכן וה[[מקדש]], עשויה זהב טהור, בעלת שבעה קנים. | ||
[[תמונה:menora.jpg|left|thumb|250px|מנורת הזהב שהוכנה | [[תמונה:menora.jpg|left|thumb|250px|מנורת הזהב שהוכנה ב[[מכון המקדש]] ומוצבת לעיני כל ב[[רובע היהודי]] בירושלים]] | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
הקב"ה ציווה את משה בתורה "ועשית מנורת זהב טהור..." | הקב"ה ציווה את [[משה]] בתורה "ועשית מנורת זהב טהור..." | ||
המנורה נעשתה מכיכר זהב טהור, מגוש אחד וללא חיבורים כלשהם. גובה המנורה היה 18 טפחים (כמטר וחצי) מרצפת | המנורה נעשתה מכיכר זהב טהור, מגוש אחד וללא חיבורים כלשהם. גובה המנורה היה 18 טפחים (כמטר וחצי) מרצפת ה[[היכל]], ולמרגלותיה היתה מונחת אבן עם שלוש מדרגות. | ||
ששת הקנים הצדדיים מחוברים לקנה האמצעי, ובראש כל אחד משבעת הקנים היה נר, דהיינו כלי קיבול קטן שמחובר למנורה, ובו היו נותנים שמן ופתילה להדלקה. | ששת הקנים הצדדיים מחוברים לקנה האמצעי, ובראש כל אחד משבעת הקנים היה נר, דהיינו כלי קיבול קטן שמחובר למנורה, ובו היו נותנים שמן ופתילה להדלקה. | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
בכל נקודת חיבור בין שני קנים לקנה האמצעי היה כפתור, שהוא כדור זהב בגודל ביצה. בבסיס כל נר היה פרח זהב ולאורך כל קנה היו מפותחים שלשה גביעי זהב. | בכל נקודת חיבור בין שני קנים לקנה האמצעי היה כפתור, שהוא כדור זהב בגודל ביצה. בבסיס כל נר היה פרח זהב ולאורך כל קנה היו מפותחים שלשה גביעי זהב. | ||
אפשר לעשות את המנורה גם ממיני מתכות שונים ולאו דווקא מזהב, ולפי אחת משיטות | אפשר לעשות את המנורה גם ממיני מתכות שונים ולאו דווקא מזהב, ולפי אחת משיטות ה[[תנאים]] - אפשר גם מחמרים שאינם מתכת כגון עץ, ובלבד שתיעשה מחומר שאינו בזוי ומאוס (כחרס). | ||
כאשר המנורה נעשית לא מזהב - אין צורך להקפיד על משקלה המדוייק (כיכר), ולא על מספר הגביעים הפרחים והכפתורים. כמו כן - אין צורך לעשותה מקשה אחת. | כאשר המנורה נעשית לא מזהב - אין צורך להקפיד על משקלה המדוייק (כיכר), ולא על מספר הגביעים הפרחים והכפתורים. כמו כן - אין צורך לעשותה מקשה אחת. | ||
המנורה היתה מוצבת בדרום ההיכל כנגד שולחן לחם הפנים. | המנורה היתה מוצבת בדרום ההיכל כנגד [[שולחן לחם הפנים]]. ב[[גמרא]] מובאת מחלוקת האם היתה המנורה מקבילה לקיר הדרומי או מאונכת אליו. | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
הכהן היה נכנס מדי בוקר עם כלי בשם 'כוּז' שבו היה נותן את שאריות השמן והפתילות, ובעזרת מלקחי זהב היה מוציא מהנרות את שאריות הפתילות. את שארית השמן היה מקנח במטלית ומניח הכל בכוז. | הכהן היה נכנס מדי בוקר עם כלי בשם 'כוּז' שבו היה נותן את שאריות השמן והפתילות, ובעזרת מלקחי זהב היה מוציא מהנרות את שאריות הפתילות. את שארית השמן היה מקנח במטלית ומניח הכל בכוז. | ||
אחר כך היה ממלא את המנורה בחצי לוג (כ-175 סמ"ק) שמן זית זך לכל נר, ותוחב פתילות חדשות שעשויות מחמרים שמותר להדליק מהם נרות שבת (שלא מסכסכים את האש ומושכים שמן היטב, כמבואר בפרק שני | אחר כך היה ממלא את המנורה בחצי לוג (כ-175 סמ"ק) שמן זית זך לכל נר, ותוחב פתילות חדשות שעשויות מחמרים שמותר להדליק מהם [[נרות שבת]] (שלא מסכסכים את האש ומושכים שמן היטב, כמבואר בפרק שני ב[[מסכת שבת]]). | ||
הפתילה של הנר האמצעי היתה פונה מערבה לעבר קודש הקדשים, ושאר הנרות פונים לעבר הנר האמצעי. | הפתילה של הנר האמצעי היתה פונה מערבה לעבר [[קודש הקדשים]], ושאר הנרות פונים לעבר הנר האמצעי. | ||
הכהן היה משאיר את המנורה כבויה עד הערב, אך לפי דברי חכמינו ז"ל - | הכהן היה משאיר את המנורה כבויה עד הערב, אך לפי דברי חכמינו ז"ל - ה[[נר המערבי]] (האמצעי, שפונה מערבה) היה נשאר דלוק בדרך נס. נס זה הצביע גם על מצבו הרוחני של עם ישראל, כי כאשר ישראל לא היו עושים את רצון ה' - הנר היה כבה. | ||
בערב היה מגיע הכהן ומדליק את הנרות. אם הנר המערבי היה דלוק - היה מושך את הפתילה מהנרות הסמוכים לו ומדליקם, וכך היה ממשיך ומדליק. אם כבה הנר המערבי - היה מדליקו מאש שהביא מעל | בערב היה מגיע הכהן ומדליק את הנרות. אם הנר המערבי היה דלוק - היה מושך את הפתילה מהנרות הסמוכים לו ומדליקם, וכך היה ממשיך ומדליק. אם כבה הנר המערבי - היה מדליקו מאש שהביא מעל ה[[מזבח]] החיצון. | ||
אסור להדליק את נרות המנורה זה מזה בעזרת קיסם, אלא רק פתילה מפתילה משום בזיון מצוה. | אסור להדליק את נרות המנורה זה מזה בעזרת קיסם, אלא רק פתילה מפתילה משום בזיון מצוה. | ||
הדלקת המנורה והטבתה דוחות את השבת ואת הטומאה ככל | הדלקת המנורה והטבתה דוחות את השבת ואת הטומאה ככל ה[[חובות שקבוע להן זמן]]. | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
במשך הדורות הפכה המנורה למוטיב יהודי מובהק שליווה את עם ישראל לאורך תקופות ארוכות. | במשך הדורות הפכה המנורה למוטיב יהודי מובהק שליווה את [[עם ישראל]] לאורך תקופות ארוכות. | ||
צורת המנורה הוטבעה בחותמות ובמטבעות כמו שהועתק למטבע של 10 האגורות המוכר. [[תמונה:10.gif|left|thumb|250px|עשר אגורות]] | צורת המנורה הוטבעה בחותמות ובמטבעות כמו שהועתק למטבע של 10 האגורות המוכר. [[תמונה:10.gif|left|thumb|250px|עשר אגורות]] | ||
| שורה 54: | שורה 54: | ||
בשער טיטוס חקוק תבליט שמתאר את ניצחון | בשער טיטוס חקוק תבליט שמתאר את ניצחון ה[[רומאים]] ואת תהלוכת השלל שלהם. בין הפריטים שמוצגים שם לראווה - מופיעה מנורה בעלת שבעה קנים, שיש הטוענים שהיא המנורה מבית המקדש. אף על פי שרבו החולקים על זיהוי זה - בחרה מדינת ישראל את צורת המנורה משער טיטוס לסמל המדינה כשהיא משולבת בשני ענפי זית כמו שמתואר בספר [[זכריה]] פרק ג. | ||
[[תמונה:Titus-gate-1-.jpg|left|thumb|250px|התבליט משער טיטוס]] | [[תמונה:Titus-gate-1-.jpg|left|thumb|250px|התבליט משער טיטוס]] | ||
| שורה 60: | שורה 60: | ||
[[תמונה:Semelmedina-1-.jpg|left|thumb|250px|סמל המדינה]] | [[תמונה:Semelmedina-1-.jpg|left|thumb|250px|סמל המדינה]] | ||
ה[[חנוכייה]] (בעלת שמונת הקנים + שמש) שמדליקים היהודים בחג ה[[חנוכה]] זכר ל[[נס פך השמן]] שנעשה בימי ה[[חשמונאים]] - דומה בצורתה למנורה מבית המקדש, אולי כדי להזכיר ולפרסם את הנס. | |||
לאחר הגירוש | לאחר הגירוש מ[[גוש קטיף]] - הפכה המנורה לסמל הגירוש בעקבות המנורה שהיתה על גג בית הכנסת בנצרים. | ||
[[תמונה:nzarim.jpg|left|thumb|250px|המנורה מגג בית הכנסת בנצרים ביום פינוי היישוב]] | [[תמונה:nzarim.jpg|left|thumb|250px|המנורה מגג בית הכנסת בנצרים ביום פינוי היישוב]] | ||
[[קטגוריה:מקדש וקרבנות]] | [[קטגוריה:מקדש וקרבנות]] | ||
גרסה מ־21:30, 9 בדצמבר 2008
|
|
אחד מכלי המשכן והמקדש, עשויה זהב טהור, בעלת שבעה קנים.
מעשה המנורה
הקב"ה ציווה את משה בתורה "ועשית מנורת זהב טהור..."
המנורה נעשתה מכיכר זהב טהור, מגוש אחד וללא חיבורים כלשהם. גובה המנורה היה 18 טפחים (כמטר וחצי) מרצפת ההיכל, ולמרגלותיה היתה מונחת אבן עם שלוש מדרגות.
ששת הקנים הצדדיים מחוברים לקנה האמצעי, ובראש כל אחד משבעת הקנים היה נר, דהיינו כלי קיבול קטן שמחובר למנורה, ובו היו נותנים שמן ופתילה להדלקה.
בכל נקודת חיבור בין שני קנים לקנה האמצעי היה כפתור, שהוא כדור זהב בגודל ביצה. בבסיס כל נר היה פרח זהב ולאורך כל קנה היו מפותחים שלשה גביעי זהב.
אפשר לעשות את המנורה גם ממיני מתכות שונים ולאו דווקא מזהב, ולפי אחת משיטות התנאים - אפשר גם מחמרים שאינם מתכת כגון עץ, ובלבד שתיעשה מחומר שאינו בזוי ומאוס (כחרס).
כאשר המנורה נעשית לא מזהב - אין צורך להקפיד על משקלה המדוייק (כיכר), ולא על מספר הגביעים הפרחים והכפתורים. כמו כן - אין צורך לעשותה מקשה אחת.
המנורה היתה מוצבת בדרום ההיכל כנגד שולחן לחם הפנים. בגמרא מובאת מחלוקת האם היתה המנורה מקבילה לקיר הדרומי או מאונכת אליו.
השימוש במנורה
את המנורה מיטיבים בבוקר ומדליקים לפנות ערב.
הכהן היה נכנס מדי בוקר עם כלי בשם 'כוּז' שבו היה נותן את שאריות השמן והפתילות, ובעזרת מלקחי זהב היה מוציא מהנרות את שאריות הפתילות. את שארית השמן היה מקנח במטלית ומניח הכל בכוז. אחר כך היה ממלא את המנורה בחצי לוג (כ-175 סמ"ק) שמן זית זך לכל נר, ותוחב פתילות חדשות שעשויות מחמרים שמותר להדליק מהם נרות שבת (שלא מסכסכים את האש ומושכים שמן היטב, כמבואר בפרק שני במסכת שבת).
הפתילה של הנר האמצעי היתה פונה מערבה לעבר קודש הקדשים, ושאר הנרות פונים לעבר הנר האמצעי. הכהן היה משאיר את המנורה כבויה עד הערב, אך לפי דברי חכמינו ז"ל - הנר המערבי (האמצעי, שפונה מערבה) היה נשאר דלוק בדרך נס. נס זה הצביע גם על מצבו הרוחני של עם ישראל, כי כאשר ישראל לא היו עושים את רצון ה' - הנר היה כבה.
בערב היה מגיע הכהן ומדליק את הנרות. אם הנר המערבי היה דלוק - היה מושך את הפתילה מהנרות הסמוכים לו ומדליקם, וכך היה ממשיך ומדליק. אם כבה הנר המערבי - היה מדליקו מאש שהביא מעל המזבח החיצון.
אסור להדליק את נרות המנורה זה מזה בעזרת קיסם, אלא רק פתילה מפתילה משום בזיון מצוה.
הדלקת המנורה והטבתה דוחות את השבת ואת הטומאה ככל החובות שקבוע להן זמן.
המנורה כסמל
במשך הדורות הפכה המנורה למוטיב יהודי מובהק שליווה את עם ישראל לאורך תקופות ארוכות.
צורת המנורה הוטבעה בחותמות ובמטבעות כמו שהועתק למטבע של 10 האגורות המוכר.
בשער טיטוס חקוק תבליט שמתאר את ניצחון הרומאים ואת תהלוכת השלל שלהם. בין הפריטים שמוצגים שם לראווה - מופיעה מנורה בעלת שבעה קנים, שיש הטוענים שהיא המנורה מבית המקדש. אף על פי שרבו החולקים על זיהוי זה - בחרה מדינת ישראל את צורת המנורה משער טיטוס לסמל המדינה כשהיא משולבת בשני ענפי זית כמו שמתואר בספר זכריה פרק ג.
החנוכייה (בעלת שמונת הקנים + שמש) שמדליקים היהודים בחג החנוכה זכר לנס פך השמן שנעשה בימי החשמונאים - דומה בצורתה למנורה מבית המקדש, אולי כדי להזכיר ולפרסם את הנס.
לאחר הגירוש מגוש קטיף - הפכה המנורה לסמל הגירוש בעקבות המנורה שהיתה על גג בית הכנסת בנצרים.
