שלושת ימי הגבלה: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[שלושת ימי ההגבלה]] הוא כינוי לשלושת הימים שלפני [[חג שבועות]] (ג'-ה' בסיוון). מקור השם הוא בציווי הקב"ה לבני ישראל לפני מעמד הר סיני "והיו נכונים ליום השלישי... והגבלת את העם סביב". ימים אלו הם ימי הכנה לחג השבועות, כשם שבני ישראל הכינו את עצמם שלושה ימים לפני מתן תורה. | |||
שלושת הימים שלפני [[חג | ==מקור== | ||
לפני מעמד קבלת התורה בהר סיני מצווה הקב"ה את בני ישראל להתקדש ולהכין את עצמם שלושת ימים למעמד. כחלק מההכנה, העם מצטווה להתקדש ולכבס את בגדיהם וגם לא להתקרב אל אישה שלושת ימים: {{ציטוטון|ויֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ, כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה, אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה}}. | |||
==הוספת יום מדעתו של משה== | |||
הגמרא {{#makor-new:שבת פז א|בבלי-שבת|פז|א}} מביאה מחלוקת בין [[רבי יוסי]] וחכמים לגבי תאריך מתן תורה. לפי חכמים [[לוחות הברית]] ניתנו בו' סיוון ואילו רבי יוסי מסביר כי הם ניתנו בז' סיוון. לשיטת רבי יוסי, הקב"ה ציווה על משה להכין את העם לשלושת ימים, כאשר העם יקבל את התורה ביום השלישי, אך משה דרש את דבריו של הקב"ה ו"הוסיף עוד יום מדעתו" ואמר לישראל שקבלת התורה תהיה לאחר היום השלישי- והסכים הקב"ה עימו. | |||
לפי רבי יוסי, משה דרש את ציווי הקב"ה "היום ומחר"- כ"היום כמחר" כלומר כשם שמחר כולל גם את היום וגם את הלילה, כך גם היום הראשון צריך לכלול את היום והלילה- כלומר שצריך להוסיף עוד יום למספר שלושת הימים. הרמב"ן בפירושו לגמרא מסביר כי הקב"ה נתן למשה את האפשרות לדרוש הוספת יום זה על ידי שדיבר בצורה שניתנת להבנה בשני פנים, אך לא הייתה חובה בכך. לאחר שמשה דרש את דברי הקב"ה והוסיף יום אחד מדעתו- הסכים עימו הקב"ה על פרשנות זו לדבריו. | |||
כך שלשיטת חכמים היו שני ימי הגבלה והתורה ניתנה ביום השלישי, בעוד לשיטת רבי יוסי היו שלושת ימי הגבלה והתורה ניתנה ביום הרביעי. | |||
==הלכה== | |||
בימי שלושת ימי ההגבלה אין נוהגים מנהגי האבלות של ספירת העומר, גם לנוהגים להמשיך את מנהגי האבלות עד לחג שבועות, ומותר להתחתן בימים אלו. | |||
== [[ | בימי ההגבלה אין אומרים [[תחנון]]. | ||
בימים אלו | |||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
* [[סיון]] | * [[סיון]] | ||
| שורה 18: | שורה 15: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
[[קטגוריה:שבועות]] | [[קטגוריה:שבועות]] | ||
גרסה מ־08:31, 25 במאי 2020
|
|
שלושת ימי ההגבלה הוא כינוי לשלושת הימים שלפני חג שבועות (ג'-ה' בסיוון). מקור השם הוא בציווי הקב"ה לבני ישראל לפני מעמד הר סיני "והיו נכונים ליום השלישי... והגבלת את העם סביב". ימים אלו הם ימי הכנה לחג השבועות, כשם שבני ישראל הכינו את עצמם שלושה ימים לפני מתן תורה.
מקור
לפני מעמד קבלת התורה בהר סיני מצווה הקב"ה את בני ישראל להתקדש ולהכין את עצמם שלושת ימים למעמד. כחלק מההכנה, העם מצטווה להתקדש ולכבס את בגדיהם וגם לא להתקרב אל אישה שלושת ימים: "ויֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ, כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה, אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה".
הוספת יום מדעתו של משה
הגמרא שבת פז א מביאה מחלוקת בין רבי יוסי וחכמים לגבי תאריך מתן תורה. לפי חכמים לוחות הברית ניתנו בו' סיוון ואילו רבי יוסי מסביר כי הם ניתנו בז' סיוון. לשיטת רבי יוסי, הקב"ה ציווה על משה להכין את העם לשלושת ימים, כאשר העם יקבל את התורה ביום השלישי, אך משה דרש את דבריו של הקב"ה ו"הוסיף עוד יום מדעתו" ואמר לישראל שקבלת התורה תהיה לאחר היום השלישי- והסכים הקב"ה עימו. לפי רבי יוסי, משה דרש את ציווי הקב"ה "היום ומחר"- כ"היום כמחר" כלומר כשם שמחר כולל גם את היום וגם את הלילה, כך גם היום הראשון צריך לכלול את היום והלילה- כלומר שצריך להוסיף עוד יום למספר שלושת הימים. הרמב"ן בפירושו לגמרא מסביר כי הקב"ה נתן למשה את האפשרות לדרוש הוספת יום זה על ידי שדיבר בצורה שניתנת להבנה בשני פנים, אך לא הייתה חובה בכך. לאחר שמשה דרש את דברי הקב"ה והוסיף יום אחד מדעתו- הסכים עימו הקב"ה על פרשנות זו לדבריו. כך שלשיטת חכמים היו שני ימי הגבלה והתורה ניתנה ביום השלישי, בעוד לשיטת רבי יוסי היו שלושת ימי הגבלה והתורה ניתנה ביום הרביעי.
הלכה
בימי שלושת ימי ההגבלה אין נוהגים מנהגי האבלות של ספירת העומר, גם לנוהגים להמשיך את מנהגי האבלות עד לחג שבועות, ומותר להתחתן בימים אלו. בימי ההגבלה אין אומרים תחנון.