פרשני:בבלי:מועד קטן כה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מועד קטן כה ב

חברותא[עריכה]

כי מטו כאשר הגיעו למקום בו הוצרכו לעבור אגישרא על גשר צר, שאין אפשרות לשני גמלים לעבור זה לצד זה אלא רק בשורה ערפית, זה לאחר זה, קמו גמלי, נעמדו הגמלים שעליהם היו המטות, ולא רצו להמשיך בדרכם אל הגשר.
אמר להו שאל אותם ההוא טייעא (סוחר ישמעאלי): מאי האי, מה אירע לגמלים אלו שאינם ממשיכים בדרכם?
אמרו ליה: הגמלים נעצרו משום רבנן, רבה בר רב הונא ורב המנונא, הנפטרים, דקא עבדי יקרא אהדדי, שמכבדים האחד את השני להקדים ולעבור את הגשר, ומשום כך מנועים הגמלים מללכת.
מר אמר: מר ניעול ברישא, ומאידך, מר אמר: מר ניעול ברישא  364*  .

 364*.  התוספות (שבת נא) כתבו, שאף על פי שאין מכבדין בדרכים (אלא בפתח שיש בו מזוזה), זהו דוקא כשנזדמנו שני אנשים דרך מקרה למקום אחד, אבל כששניהם הולכים יחד למקום מסויים, צריך ליתן להמכובד שיעבור תחילה. ולכאורה יש להוכיח כדבריהם מכאן. 364**. פירשו התוספות בשם הירושלמי, שהיה בזה רמז שמסר דמו על יחוד השם.
אמר אותו הסוחר הישמעאלי: דינא הוא, דרבה בר הונא ליעול ברישא.
חליף עבר גמליה דרבה בר הונא ראשון.
ונענש הסוחר הישמעאלי על שביזה את רב המנונא.
ולכן: נתור נשרו ככיה לחייו ושניה ושניו דההוא טייעא. פתח בדברי הספד עליה, על בואם של המטות של רבה בר רב הונא ורב המנונא, ההוא ינוקא, וכך אמר:
גזע ישישים (רבה בר רב הונא, שהוא מגזע חשוב, שהוא בנו של רב הונא, שהיה ראש הגולה, והוא אף עדיף מהנשיא שבארץ ישראל) עלה מבבל, ועמו עלה גם רב המנונא המכונה "ספר מלחמות", שהוא כינוי לספר תורה.
"קאת וקפוד" (ביטוי של קללה, לחורבה ולשממה, שמתהלכים שם רק קאת וקיפוד) הוכפלו במיתתם של רבה בר רב הונא ורב המנונא.
ועשה זאת הקב"ה כדי לראות להראות בשוד את השוד ושבר הבא משנער.
הראה הקב"ה, שקצף על עולמו, וחמס ממנו נפשות.
ושמח הקב"ה בהם, בנפשות שהוא חמס מעולמו והביאם אליו, כחתן השמח בכלה החדשה שלו.
כי הקב"ה שהוא רוכב ערבות, שש ושמח בבא אליו נפש של אדם שהוא נקי וצדיק.
כי נח נפשיה דרבינא, פתח עליה ההוא ספדנא:
אפילו עצי התמרים הניעו ראש, על צדיק שפרח כתמר.
ואילו אנו, נשים לילות כימים בהספד על רבינא שהיה משים לילות כימים, בלומדו תורה גם בלילות.
אמר ליה שאל רב אשי לבר קיפוק הספדן: ההוא יומא שאפטר מן העולם - מאי אמרת, כיצד תספידני?
אמר ליה, אמינא, אומר כך: אם בארזים נפלה שלהבת - מה יעשו איזובי קיר!?
אם לויתן בחכה הועלה - מה יעשו דגי רקק!?
אם בנחל שוטף נפלה חכה - מה יעשו מי גבים, המכונסים!?
אמר ליה בר אבין הספדן לבר קיפוק הספדן: חס ושלום ד"חכה ושלהבת" בצדיקי אמינא, לא אמרתי זאת ביחס לצדיקים.
ומאי אמרת?
אמינא כך: בכו לאבלים ולא לאבידה. לפי שהיא הולכת למנוחה, ואילו אנו נשארים לאנחה.
חלש דעתיה של רב אשי עלייהו, על אמירתם של שני הספדנים, שזה דימהו לשלהבת, וזה לאבידה, ועונש על שגרמו לחלישות דעתו של רב אשי אתהפוך כרעייהו של שני הספדנים.
וכיון שאירע להם תקלה על ידו, ההוא יומא שמת רב אשי - לא אתו שני הספדנים לאספודיה!
והיינו דאמר רב אשי: לא בר קיפוק חליץ, ולא בר אבין חליץ ליבמתו, לפי שמי שהתפכה רגלו אינו יכול לחלוץ.
רבא, כי הוה אתא לדגלת אמר ליה לבר אבין: קום אימא מילתא.
קאי בר אבין ואמר: באו רוב שלישית (עם ישראל נקרא "שלישית", ורבא חשוב כמו רוב ישראל) במים:
ע לינו:
זכור ורחם! תעינו מאחריך כאשה הסוטה מבעלה, אל תזניחנו כאות מי מרה שבודקים בהם אשה סוטה.
(חנין יוחנן זירא אבא יעקב יוסי שמואל חייא מנחם - סימן) .
רבי חנין חתניה דבי נשיאה הוה, לא קא הוו ליה בני, בעא רחמי והוו ליה. ההוא יומא דהוה ליה בן - נח נפשיה.
פתח עליה ההוא ספדנא: שמחה לתוגה נהפכה, ששון ויגון נדבקו, בעת שמחתו נאנח, בעת חנינתו לידתו של הולד, אבד חנינו, אביו.
אסיקו קראו ליה חנן, על שמיה.
כי נח נפשיה דרבי יוחנן פתח עליה רבי יצחק בן אלעזר: קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים. דכתיב (עמוס ח) "והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים".
ואמר רבי יוחנן: זה יומו של יאשיהו.
כי נח נפשיה דרבי יוחנן יתיב רבי אמי שבעה ושלשים.
אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: רבי אמי דעבד - לגרמיה הוא דעבד.
דהכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו רבו שלימדו חכמה - אינו יושב עליו אלא יום אחד.
כי נח נפשיה דרבי זירא, שנולד בבבל וגדל בארץ ישראל:
פתח עליה ההוא ספדנא: ארץ שנער הרה וילדה, את רבי זירא.
ארץ צבי ארץ ישראל גידלה שעשועיה.
אוי נא לה אמרה רקת (טבריה) כי אבדה כלי חמדתה.
כי נח נפשיה דרבי אבהו, אחיתו הורידו עמודי דקסרי מיא, דמעות.
דרבי יוסי - שפעו מרזבי דציפורי דמא (364**) .
דרבי יעקב - אתחמיאו נראו כוכבי ביממא  365  .

 365.  פירש בעץ יוסף, שכשם שאין הכוכבים נראים ביום אלא אם כן מחשיך אור היום, כך במיתתו נחשך אור היום, ועל ידי כן עלו לגדולה, תלמידים שעד עתה לא היו נחשבים כל כך.
דרבי אסי - איעקרו כל אילניא. דרבי חייא - נחיתו כיפי אבני דנורא אש מרקיעא.
דרבי מנחם ברבי סימאי - אישתעו נימוחו פרצופם של צלמנייא הצלמים, והוו למחלצייא, מעוכות, וגם הדמויות הטבועות במטבעות הכסף נעשו שטוחות.
דרבי תנחום בר חייא - איתקצצו כל אנ דרטיא.
דרבי אלישיב - איחתרו נחתרו שבעין מחתרתא בנהרדעא. כי בזכותו לא היו בחייו גנבים שם.
דרב המנונא - נחיתו כיפי דברדא אבנים מרקיעא.
דרבה ורב יוסף - נשוק כיפי דפרת אהדדי.
דאביי ורבא - נשוק כיפי כיפות הגשרים דנהר דגלת אהדדי, שנשברו ונגעו חלקי כפות הגשר זה בזה. .
כי נח נפשיה דרב משרשיא - טעון דיקלי שיצי קוצים במקום תמרים.

דרשני המקוצר[עריכה]