פרשני:בבלי:נדרים כא ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים כא ב

חברותא[עריכה]

אמר ליה רבינא:  מי דמי המקרה בברייתא לשאלתי?
הרי גבי שתיית טיפת צונן, שהתירה לו הברייתא, זה משום שצדיקים אומרים מעט, ועושין הרבה.
וכוונת זה שהזמינו לאכול עמו, היתה להזמינו לאכילה ושתייה מרובה, ולכן דחאו בנדר של זירוזין על טיפת מים או להכנס לביתו, כדי שלא יצטרך לסעוד אצלו, אך בודאי לא התכוון לאסור על עצמו שתיית צונן גרידא או שלא להכנס לביתו.
אבל הכא, ספיקא הוא, כי מצד אחד יש לומר דלמא זה פחות מסלע כוונתו לומר, וזה יותר על שקל קאמר, ונדרי זירוזין הוי. או דלמא דוקא קאמר, ונידרא הוי?
ומסקינן: תבעי! נשאר הדבר בספק.
אמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו, צריכין שאלה לחכם.
ואמר רב יהודה: כי אמריתא לדברי רב אסי קמיה דשמואל, תמה על דברי ואמר:
תנא תני "ארבעה נדרים התירו חכמים", ואילו את אמרת "צריכין שאלה לחכם"!?
רב יוסף מתני לה להא שמעתא - בהאי לישנא:
אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו, שהן נדרי טעות, משום שקסבר: אין פותחין בחרטה.
והיינו, מי שבא לפני חכם כדי להשאל על נדרו, מתיר לו החכם אותו רק בהסתמך על "פתח", שמוצאים סיבה שאילו היה יודע אותה בשעת נדרו הוא לא היה נודר, שזה כעין נדר בטעות, אך לא מתירים לו ("פותחים"" לו) על סמך שהוא מתחרט עתה על מה שנדר בעבר.  1  ההוא דאתא לקמיה דרב הונא, להשאל על נדרו.

 1.  בכמה מקומות מצינו שנחלקו תנאים ואמוראים אם פותחים בחרטה או אין פותחים בחרטה. והיינו, האם בכוחו של החכם להתיר את הנדר על סמך חרטה גרידא, שמתחרט עתה הנודר חרטה מעיקרא על נדרו, ואומר שמתחרט על מה שנדר, ומסביר שבשעת נדרו היא מרוגז, או לא היה מיושב לגמרי, ואילו בזמן שנדר הוא היא חושב כראוי, הוא לא היה נודר אז. יש אומרים, די בחרטה מעיקרא על שנדר אז. אך יש אומרים שאי אפשר להתיר את הנדר על סמך חרטה, אלא צריך למצוא "פתח" לנדרו, שימצא סיבה, שאילו הוא היה יודע אותה בשעת הנדר הוא לא היה נודר, והפתח גורם שיהיה הנדר כעין נדר טעות, ואז יכול החכם להתירו, אם כי אינו בגדר "נדר טעות" מוחלט, כי אם היה נדר טעות, הוא אינו צריך התרה כלל. במה דברים אמורים שמתירים בפתח, בפתח כזה שיכול האדם להעלות על דעתו בשעת הנדר לפי שהוא דבר המצוי, ולא העלה, שאז הנדר הוא בגדר טעות, שלא העלה אז על דעתו שיכולה להיות סיבה שבגללה לא כדאי לא לידור. אבל אם לאחר שנדר התחדשה סיבה לא מצויה, שאילו הוא היה יודע בשעת הנדר שהיא יכולה לקרות הוא לא היה נודר, אין כוחו של החכם להתיר את הנדר נלמד מהכתוב "לא יחל דברו", ודרשו חכמים: הוא אינו מחלל דברו, אבל אחרים מחללים לו.
אמר ליה רב הונא: לבך עלך? האם שלם אתה עם נדרך שנדרת, כי נדרת אותו בלב שלם, ואינך מתחרט על שנדרת אותו, אלא רק שעכשיו מתחרט אתה על המשך קיומו ובאת לבקש שאתיר לך אותו מכאן ואילך?
אמר ליה: לא, אין לבי שלם על שנדרתי, אלא מתחרט אני מעיקרא, ושרייה, והתיר לו רב הונא בחרטה גרידא.
ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר ליה: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה שנדרת, מי נדרת? האם היית נודר אז?
אמר ליה: לא הייתי נודר אז אלא מתפייס!
והתירו רבה בר רב הונא.  2 

 2.  לפי הר"ן מצב שכזה הוא מצב ביניים, שהוא עדיף על חרטה רגילה, לפי שהוא בנוי גם על סיבה, ולא על חרטה גרידא. אך מאידך הוא פחות מפתח, שאין הוא בנוי על סיבה גרידא כמו פתח, כי הסיבה גרידא לא התרחשה, שהרי בפועל לא באו עשרה בני אדם לפייסו עד שנחשיב זאת כפתח.
תניא, רבי יהודה אומר: אומרים לו לאדם: האם לב זה שנדרת, עדיין עליך שרוצה עתה בנדרך אלא אינך רוצה בו מכאן ולהבא?
אם אמר "לאו", אלא מתחרט על שנדר אותו מעיקרא - מתירין אותו.
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: אומרים לו לאדם: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה שנדרת, מי נדרת?
אם אמר "לאו" - מתירין אותו.
(סימן: אסי ואלעזר, יוחנן וינאי)
ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי, אמר ליה: כדו תהית? האם עתה תוהה אתה על הראשונות, על שנדרת, או שמא מרוצה אתה מכך שנדרת אלא אתה בא להתירו עתה?
אמר ליה: וכי לא תוהה אני?
דהיינו, ודאי שתוהה אני על שנדרתי! ושרייה רבי אסי על סמך חרטתו בלי שיצטרך פתח של טעות (ואין זה רב אסי, הסובר לעיל שאין פותחין בחרטה).
ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה: בעית נדור?
אמר ליה: אילו לא היו מרגזין לי בשעה שנדרתי - לא בעינן כלום לנדור.
אמר ליה: תהא כבעית, כרצונך להתירו, והנדר מותר.
ההיא איתתא דאדרתה לברתה, שהדירה את בתה הנאה ממנה.
אתאי לקמיה דרבי יוחנן להשאל על נדרה.
פתח לה רבי יוחנן פתח לנדרה ואמר לה:
אילו הוה ידעת בשעת נדרך, דאמרן מגירתיך, שמחמת נדרך ירננו שכנותייך עלה דברת, על בתך:

דרשני המקוצר[עריכה]