פרשני:בבלי:עבודה זרה עב ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה עב ב

חברותא[עריכה]

וחזר ומדד יין לתוך צלוחיתו של ישראל,  אם יש בו עכבת יין אסור".
מדייקת הגמרא: הא עכבת יין (אותה עכבת יין שנשארה במשפך) במאי קא מתסרא (במה נאסרה) , הרי המשפך לא נגע בתוך היין נסך? לאו בנצוק (האם לא נאסרה על ידי זרם היין שחיבר בינה לבין יין הנסך) ?! אם כן, שמע מינה, שנצוק מהווה חיבור ביין נסך!
אומרת הגמרא: תני רבי חייא (רבי חייא הוסיף במשנתו) , "שפחסתו צלוחיתו". דהינו, היהודי מילא לגוי את הכלי עד גדותיו, ונגע היין שבכלי בתוך המשפך. נמצא שאותה עכבת יין נאסרה על ידי מגע ישיר בינה ליין נסך.  247 

 247.  והחידוש, שגם אם לא נשאר מיין הנסך במשפך, אסור. תוספות.
מקשה הגמרא: אבל לא פחסתו צלוחיתו מאי? לא?! אם כן, על כל פנים תפשוט מדברי רבי חייא דנצוק אינו חיבור?
ודחינן: לא! פחסתו צלוחיתו תפשוט לך דאסור. אך נצוק תיבעי.
ראיה נוספת: תא שמע, שנינו במשנה: "המערה מכלי לכלי, את שמערה ממנו מ ותר". הגמרא הבינה, שמדובר ביהודי המערה יין לכלי של גוי. ומדייקת הגמרא, רק היין שבכלי העליון מותר, הא דביני ביני, היין שבנצוק שבין שני הכלים אסור.
שמע מינה נצוק חיבור!
מקשה הגמרא, אי נצוק חיבור, אפילו דגויה דמנא (היין שבכלי העליון) נמי ליתסר?
מתרצת הגמרא: הא לא קשיא, דקא מקטיף קטופי. כלומר, נפסק הקילוח מהכלי העליון לפני שהניצוק נגע בכלי התחתון. אך מכל מקום, אם היה נצוק, הוי חיבור.
הגמרא דוחה את הראיה: ולטעמיך, אם כדבריך, שדייקת "הא דביני ביני אסור", אימא סיפא, (איך תפרש את הסיפא), "את שעירה לתוכו אסור", משמע, רק את שעירה לתוכו הוא דאסיר, הא דביני ביני שרי?
אלא מהא ליכא למשמע מינה.
ראיה נוספת: תא שמע, שנינו בברייתא: "המערה יין מחבית לבור, קילוח היורד משפת חבית למטה אסור". ולכאורה, טעם האיסור הוא משום "ניצוק".
דוחה הגמרא: תרגמה רב ששת (רב ששת מבאר את הברייתא) , מדובר בעובד כוכבים המערה, והניצוק אסור משום דאתי מכחו. אך אין להוכיח מכאן לישראל המערה יין מהחבית לבור שהניצוק אסור.
מקשה הגמרא: אי מדובר בעובד כוכבים המערה, אפילו גוא דחביתא (מה שבתוך החבית) נמי מתסר? מתרצת הגמרא: כח דעובד כוכבים מדרבנן הוא דאסיר.
ולכן, ההוא דנפק לבראי (היין שיצא מכחו החוצה) גזרו ביה רבנן, ההוא דלגואי לא גזרו ביה רבנן.
אמר להו רב חסדא להנהו סביתא (מוכרי יין) , כי כייליתו חמרא (כשתמזגו יין) לכלי עובדי כוכבים, קטפי קטופי. אי נמי, נפצי נפוצי. על מנת שלא יהיה ניצוק המחבר בין הכלים.
וכן אמר להו רבא להנהו שפוכאי (פועלים יהודים השופכים יין מכלי לכלי) , כי שפכיתו חמרא, לא ליקרב עובד כוכבים לסייע בהדייכו (אל תתנו לגוי להתקרב ולסייע לכם) , דלמא משתליתו ושדיתו ליה עליה (שמא תתעיפו ותפילו את החבית עליו) , וקאתי מכחו, ואסיר.
מעשה בההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא (העביר יין מכלי לכלי על ידי "גישתא", דהיינו שני קנים המחוברים זה לזה בראשם בשיפוע, ומוצץ מצד אחד עד שעולה היין, ועובר מחבית לבית מעצמו) . אתא עובד כוכבים, אנח ידיה אגישתא (נגע בראש הקנה המקלח יין) . אסריה רבא לכוליה חמרא (אסר רבא את כל היין) .
אמר ליה רב פפא לרבא, ואמרי לה רב אדא בר מתנה לרבא, ואמרי לה רבינא לרבא, במאי (מדוע רבא אסר את היין) ? בנצוק. שמעת מינה נצוק חיבור.
דוחה הגמרא: שאני התם, דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר. כיון שהיין נופל מעצמו על ידי ה"גישתא", הוי הכל כחבית אריכתא. אך אין להוכיח מכאן לניצוק בעלמא.
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן, קנישקנין (כלי שיש לו כמה קנים היוצאים מצדיו, וכמה בני אדם יכולים לשתות ממנו בבת אחת) שרי. מותר לישראל ולגוי לתות ביחד מאותו כלי. כיון שכל זמן שזה מוצץ אין היין אין היין שבפיו חוזר למטה).
והני מילי דקדים פסק ישראל (רק אם היהודי גומר לשתות לפני הגוי מותר) , אבל קדם פסק עובד כוכבים, לא. כיון שבעת שגמר לשתות חזר מפיו יין לתוך הכלי.
רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, שרא להו למשתא בקנישקנין.

דרשני המקוצר[עריכה]