פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רסא ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| שורה 87: | שורה 87: | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | [[קטגוריה:בן שמואל]] | ||
[[קטגוריה:אורח חיים]] | [[קטגוריה:אורח חיים]] | ||
== סעיף ב | מצוות תוספת שבת == | |||
<blockquote>הגמרא ביומא (פא:) לומדת מפסוקים שצריך להוסיף מחול על הקודש. | |||
</blockquote> | |||
הראשונים חולקים בגדר דין זה: | |||
'''''◄''''' רי"ף, רא"ש ושא"ר (ע"פ המ"מ): מצווה להוסיף בשבת מחול על הקודש. | |||
<blockquote>☜ כך פוסק שו"ע. | |||
</blockquote> | |||
'''''◄''''' רמב"ם: רק ביו"כ יש מצווה להוסיף בעינוי<ref>לדעת '''הכסף משנה''': אין מצוות תוספות לרמב"ם כלל. לדעת '''הרב המגיד, הגר"א והביה"ל''': יש מצווה מדרבנן.</ref>. | |||
<blockquote>☜ כך פוסק גר"א. | |||
</blockquote> | |||
<ol> | |||
<li><blockquote><p>השו"ע פוסק שזמן התוספת הוא מתחילת השקיעה הראשונה עד סופה (שאז מתחיל בין השמשות לדעת ר"ת, וכל הזמן הזה נחשב ליום מבחינת ההלכה למרות ששקעה חמה). ועיין לקמן שהרבה חולקים על ר"ת ולפי זה זמן התוספת הוא לפני שקיעת החמה מעיננו (ביה"ל).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>דרך קבלת התוספת: צריך לומר בפיו, וי"א שגם קבלה בלב נחשבת לקבלה (עיין סימן תרח<ref><p>שם כותב '''רמ"א''' שקבלת תענית בלב אינה קבלה, וכותב '''המשנ"ב''' שם (ס"ק ב) שלדעת '''הב"ח והגר"א''' קבלה בלב שמה קבלה, והוסיף שאם לא קיבל אלא רק החליט שלא לאכול, לכו"ע אין זו קבלת תענית.</p></ref>) (משנ"ב).</p></blockquote></li></ol> | |||
=== ❖ כמה צריך להוסיף === | |||
רא"ש: מצווה שיוסיף מעט לפני ביה"ש. | |||
ר"ן: כל בין השמשות יכול לעשותו חול ויכול לעשותו קודש. | |||
<blockquote>☜ שו"ע: כל זמן בין השמשות יכול לקבל תוספות שבת<ref>'''השו"ע''' כותב 'מתחילת השקיעה.. עד זמן בין השמשות' ומבאר '''המשנ"ב''' שכוונתו לדעת רבינו תם שלדעתו יש שתי שקיעות, ומהשקיעה עד זמן בין השמשות אפשר לקבל תוספות שבת. ועיין בכל זה לקמן.</ref>, ויכול לעשות כולו קודש או כולו חול ובלבד שיוסיף איזה זמן מיום ודאי. | |||
</blockquote> | |||
<ol> | |||
<li><blockquote><p>לא מספיק כל שהוא ממש אלא צריך איזה זמן קטן, וזמן התוספת יחד עם ביה"ש עולה לכחצי שעה לפני צאת הכוכבים (משנ"ב).</p></blockquote></li></ol> | |||
=== ❖ זמן בין השמשות === | |||
<blockquote>בגמרא בשבת (לה.) נפסקה הלכה כדעת רבי יהודה (ע"פ ביאורו של רבה (שכמותו פסקו הרי"ף והרא"ש)) שסובר שביה"ש מתחיל מהשקיעה וממשיך כל זמן שפני המזרח מאדימין והכסיף עליון ולא תחתון, ורק כשמכסיף גם תחתון הרי זה לילה. וזה '''שלושת רבעי מיל'''<ref>יש מחלוקת כמה זמן הוא מיל: א. 18 דקות (שו"ע). ב. 22.5 דקות. (גר"א) ג. 24 דקות (מהרי"ל). ולעניין שלושת רבעי מיל: א. 13.5. ב. 16.9 ג. 18.</ref>'''.''' | |||
הגמרא בפסחים (צד.) אומרת שזמן ביה"ש הוא '''ארבע מילין'''. | |||
</blockquote> | |||
נחלקו הראשונים כיצד ליישב את סתירת הגמרות: | |||
'''''◄''''' ר"ת<ref>יש לדעת שבדברי ר"ת לא מוזכרות שתי שקיעות כמו שהזכירו הראשונים (הרמב"ן ועוד) אלא שהכל זה מהלך אחד, ולפי זה הספק שיש בבין השמשות הוא האם באמת עברו שלוש ורבע מילין או שבאמת כבר עברו ארבעה מילין, וגם מצד הכוכבים אי אפשר לדון ולומר שעברו רק שלוש ורבע מילין כי אנחנו לא בקיאים איזה כוכבים מבטאים את בואו של הלילה (אחרונים במתיבתא). (עיין תוספת בזבחים נו. ד"ה מנין, שכך כותב בפשטות את שיטת ר"ת).</ref>, רמב"ן, ר"ן (וכתב שכך איתא בירושלמי), רא"ש (בהלכות תענית), וטור (ע"פ מהרי"א): מתחילת שקיעה ראשונה עד תחילת ביה"ש יש שלושה מילין ורבע, ומתחילת שקיעה שניה ('''והוא בין השמשות''') עד צאת הכוכבים יש עוד שלושת רבעי מיל ואז מתחיל הלילה. | |||
<blockquote>☜ כך פוסקים שו"ע ומג"א. (עיין לקמן בביאור תוספת שבת לפי השו"ע). | |||
</blockquote> | |||
◄ הגאונים, (וע"פ האחרונים-) רי"ף, רא"ש, רמב"ם, מהרי"ל, רז"ה, ראב"ד, מהר"ם מרוטנבורג, רבינו יונה ועוד: ביה"ש הוא שלושת רבעי מיל אחרי השקיעה שלנו ואז מתחיל הלילה. (והגמרא בפסחים מדברת על החשכת השמים לחלוטין, אבל אין לזה כל משמעות הלכתית). | |||
<blockquote>☜ כך פוסקים הגר"א, הש"ך ומהר"ל מפראג. | |||
</blockquote> | |||
◄ היראים: בין השמשות מתחיל שלושת רבעי מיל לפני השקיעה שלנו. | |||
<blockquote>☜ הב"ח חשש לשיטתו לכתחילה, (וגם המשנ"ב כתב לחוש לדבריו לכתחילה ולהדליק חצי שעה- עשרים דקות לפני חשיכה, כדלקמן). | |||
</blockquote> | |||
<ol> | |||
<li><blockquote><p>שלושת רבעי מיל הם כרבע שעה (משנ"ב).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>לפי '''הגר"א''' יש להזהר שלא להדליק נרות אחרי השקיעה הנראית לנו, ואין לחכות לרגע האחרון אלא ידליק לכתחילה משעה שהחמה בראש האילנות. ומי שפורש ממלאכה חצי שעה או עשרים דקות על כל פנים תבוא עליו ברכה כי כך יוצא חובת כל הדעות<ref><p>כיוון שהוסיף על שמונה עשרה דקות עוד שתי דקות לתוספת שבת, הרי שיצא גם לדעת היראים. מדבריו עולה שתוספת שבת היא לפחות שתי דקות (גם למי שלא חושש לדעת היראים), וכך כותב '''האגרות משה''' (או"ח א, צו), וכן מובא בשם '''הגרש"ז והגרי"ש אלישיב''' (שבות יצחק, תוספת שבת עמ' רטו). ויש מי שכתב לקבל חמש דקות לפני ('''שבט הלוי''' ד, קלד אות ג).</p></ref> (משנ"ב, לצאת ידי היראים).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>יש לחוש לדעת הגר"א ולא לעשות מלאכה לאחר השקיעה. ובמוצאי שבת יש לחוש לדעת ר"ת שלא לעשות מלאכה עד שיצא הזמן לפי ר"ת (ביה"ל).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>כל הזמנים שנאמרו על ידי הראשונים משתנים על פי המקום ואם יש מקום שרואים כוכבים מוקדם מהזמן שהזכיר ר"ת יש לפרוש ממלאכה לפני כן, וכן במוצאי שבת יש להזהר שלא לעשות מלאכה עד שיראו שלושה כוכבים לפי אותו מקום (ביה"ל ע"פ הגר"א ומנחת כהן<ref><p>בסימן רצג '''השו"ע''' כתב ששבת יוצאת אחרי יציאת שלושה כוכבים קטנים והרי לכאורה זו סתירה לדבריו כאן שפסק כר"ת. '''הביה"ל''' כתב שם שביאור דברי השו"ע הוא כדברי '''המנחת כהן,''' ובקצרה: גם ר"ת מודה שצאת הכוכבים מתחילה ביציאת שלושה כוכבים קטנים, ושלושה ורבע מילין לפני כן זה בין השמשות ומה שלפני כן עד השלמת ד' מילין - יום גמור הוא. ומה שאמר ר"ת שיש ארבעה מילין בין צאת הכוכבים לתחילת השקיעה כוונתו לאופק ארץ ישראל ובשאר העולם יש יותר זמן או פחות. עיין בסימן רצג שהבאנו את שיטת דרך החיים.</p></ref>).</p></blockquote></li></ol> | |||
<blockquote>וגם במוצאי שבת- אם רואה שהכסיף הרקיע ונעלמה האדמומיות ויצאו כוכבים - לא צריך להמתין לזמן ר"ת לפי שעות זמניות (אלא לפי שעות קבועות). | |||
</blockquote> | |||
<ol start="5"> | |||
<li><blockquote><p>דרך מדידת השעות:</p></blockquote></li></ol> | |||
<blockquote>'''''◄''''' פרי מגדים: מודדים שעות היום כשעות קבועות ואין זה משנה בין עונות השנה, תמיד אלו שעות קבועות. | |||
'''''◄''''' מנחת כהן, מג"א וגר"א: כל השעות הן זמניות ומשתנות לפי עונות השנה<ref>'''במנחת כהן''' לא סמך על זה להקל אלא רק להחמיר כגון במוצאי שבת.</ref>. | |||
⤶ ביה"ל: בימים ארוכים לא צריך להמתין לשעה ורבע זמניות אם רואה שהכסיף העליון והשווה לתחתון ויצאו שלושה כוכבים. | |||
</blockquote> | |||
=== ❖ עד כמה אפשר להקדים תוספת שבת === | |||
☜ רמ"א: הרוצה לקבל על עצמו שבת החל מפלג המנחה הרשות בידו (וכתב שיכול לקבל אפילו שעתיים לפני השקיעה שבת). | |||
<blockquote>⤶ אבל המקבל על עצמו לפני כן - לא עשה כלום (משנ"ב). | |||
</blockquote> | |||
<ol> | |||
<li><blockquote><p>יש מחלוקת אם מודדים מהשקיעה או מצה"כ, ומי שקיבל על עצמו לפי החישוב מהשקיעה יחמיר ולא יעשה מלאכה<ref><p>'''בפנה"ל''' כתב (שבת א, ג הערה 2) שכך יש לנהוג שהרי יש דעה שאפשר לקבל שבת גם לפני זמן פלג המנחה ('''פר"ח ופרמ"ג''').</p></ref> (משנ"ב). (ועיין סימן רסג ס"ק יט במשנ"ב).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>בסימן רסג הביה"ל (ד"ה קודם) הביא דעות המתירות גם שעתיים לפני השקיעה.</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>שיעור הזמן שאפשר לקבל: לפי השו"ע (סימן תנט, ב) מודדים את זמני היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אם כך לשו"ע אפשר לקבל שעה וחומש לפני צאת הכוכבים (ארבע מילין), ולרמ"א שעה ורביע (מפלג המנחה). אם כך קשה, משום שיוצא שהרמ"א הוסיף רק שלוש דקות לפני השו"ע. הלבוש כתב שמודדים את פלג המנחה מהשקיעה השניה שהיא שלושת רבעי מיל לפני צה"כ, ואז יש הבדל של כרבע שעה בין השו"ע לרמ"א<ref><p>לפי זה אפשר לתרץ את דברי השו"ע שאצלנו כתב שזמן תוספת שבת הוא משקיעה ראשונה, ואילו בסימן רסג ורסז כתב שאפשר כבר מפלג המנחה והרי זה זמן מרובה לפני לכאורה. אלא שאם נשים לב, דעת השו"ע שאין הבדל בניהם כמעט ולכן לא דק בזה. (שמעתי מר' אריאל כהן נ"י). אמנם בזמנים בהלכה תירץ שמהשקיעה זו תוספת שבת מהתורה, ומפלג המנחה זו תוספת מדרבנן מדין נדר (וכ"כ '''בביה"ל''' בסימן שלנו בד"ה מפלג).</p> | |||
<p>יוצא שלעניין הדלקת הנר (שאסור להדליק נר לפני פלג המנחה), אסור לפי השו"ע להדליק אלא שלוש דקות לפני השקיעה שלנו. וכמובן שלא נהגו בזה כמותו.</p></ref> (ביה"ל).</p></blockquote></li></ol> | |||
==הערות שוליים== | |||
גרסה מ־17:35, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב | מצוות תוספת שבת
הגמרא ביומא (פא:) לומדת מפסוקים שצריך להוסיף מחול על הקודש.
הראשונים חולקים בגדר דין זה:
◄ רי"ף, רא"ש ושא"ר (ע"פ המ"מ): מצווה להוסיף בשבת מחול על הקודש.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ רמב"ם: רק ביו"כ יש מצווה להוסיף בעינוי[1].
☜ כך פוסק גר"א.
השו"ע פוסק שזמן התוספת הוא מתחילת השקיעה הראשונה עד סופה (שאז מתחיל בין השמשות לדעת ר"ת, וכל הזמן הזה נחשב ליום מבחינת ההלכה למרות ששקעה חמה). ועיין לקמן שהרבה חולקים על ר"ת ולפי זה זמן התוספת הוא לפני שקיעת החמה מעיננו (ביה"ל).
דרך קבלת התוספת: צריך לומר בפיו, וי"א שגם קבלה בלב נחשבת לקבלה (עיין סימן תרח[2]) (משנ"ב).
❖ כמה צריך להוסיף
הראשונים כותבים באיזה שלב של היום אפשר לקבל תוספת שבת וכמה זמן התוספת צריכה להיות:
רא"ש: מצווה שיוסיף מעט לפני ביה"ש.
ר"ן: כל בין השמשות יכול לעשותו חול ויכול לעשותו קודש.
☜ שו"ע: כל זמן בין השמשות יכול לקבל תוספות שבת[3], ויכול לעשות כולו קודש או כולו חול ובלבד שיוסיף איזה זמן מיום ודאי.
לא מספיק כל שהוא ממש אלא צריך איזה זמן קטן, וזמן התוספת יחד עם ביה"ש עולה לכחצי שעה לפני צאת הכוכבים (משנ"ב).
❖ זמן בין השמשות
בגמרא בשבת (לה.) נפסקה הלכה כדעת רבי יהודה (ע"פ ביאורו של רבה שכמותו פסקו הרי"ף והרא"ש) שסובר שביה"ש מתחיל מהשקיעה וממשיך כל זמן שפני המזרח מאדימין והכסיף עליון ולא תחתון, ורק כשמכסיף גם תחתון הרי זה לילה. וזה שלושת רבעי מיל[4].
הגמרא בפסחים (צד.) אומרת שזמן ביה"ש הוא ארבע מילין.
נחלקו הראשונים כיצד ליישב את סתירת הגמרות:
◄ ר"ת[5], רמב"ן, ר"ן (וכתב שכך איתא בירושלמי), רא"ש (בהלכות תענית), וטור (ע"פ מהרי"א): מתחילת שקיעה ראשונה עד תחילת ביה"ש יש שלושה מילין ורבע, ומתחילת שקיעה שניה (והוא בין השמשות) עד צאת הכוכבים יש עוד שלושת רבעי מיל ואז מתחיל הלילה.
☜ כך פוסקים שו"ע ומג"א. (עיין לקמן בביאור תוספת שבת לשו"ע).
◄ הגאונים, (וע"פ האחרונים-) רי"ף, רא"ש, רמב"ם, מהרי"ל, רז"ה, ראב"ד, מהר"ם מרוטנבורג, רבינו יונה ועוד: ביה"ש הוא שלושת רבעי מיל אחרי השקיעה שלנו ואז מתחיל הלילה. והגמרא בפסחים מדברת על החשכת השמים לחלוטין, אבל אין לזה כל משמעות הלכתית.
☜ כך פוסקים הגר"א, הש"ך ומהר"ל מפראג.
◄ היראים: בין השמשות מתחיל שלושת רבעי מיל לפני השקיעה שלנו.
☜ הב"ח חשש לשיטתו לכתחילה, (וגם המשנ"ב כתב לחוש לדבריו לכתחילה ולהדליק חצי שעה- עשרים דקות לפני חשיכה, כדלקמן).
שלושת רבעי מיל הם כרבע שעה (משנ"ב).
לפי הגר"א יש להזהר שלא להדליק נרות אחרי השקיעה הנראית לנו, ואין לחכות לרגע האחרון אלא ידליק לכתחילה משעה שהחמה בראש האילנות. ומי שפורש ממלאכה חצי שעה או עשרים דקות על כל פנים תבוא עליו ברכה כי כך יוצא חובת כל הדעות[6] (משנ"ב, לצאת ידי היראים).
יש לחוש לדעת הגר"א ולא לעשות מלאכה אחרי השקיעה. ובמוצאי שבת יש לחוש לדעת ר"ת שלא לעשות מלאכה עד שיצא הזמן לפי ר"ת. (ביה"ל).
כל הזמנים שנאמרו על ידי הראשונים משתנים על פי המקום ואם יש מקום שרואים כוכבים מוקדם מהזמן שהזכיר ר"ת יש לפרוש ממלאכה לפני כן, וכן במוצאי שבת יש להזהר שלא לעשות מלאכה עד שיראו שלושה כוכבים לפי אותו מקום (ביה"ל ע"פ הגר"א ומנחת כהן[7]).
וגם במוצאי שבת- אם רואה שהכסיף הרקיע ונעלמה האדמומיות ויצאו כוכבים- לא צריך להמתין לזמן ר"ת לפי שעות זמניות (אלא לפי שעות קבועות).
דרך מדידת השעות:
◄ פרי מגדים: מודדים שעות היום כשעות קבועות ואין זה משנה בין עונות השנה, תמיד אלו שעות קבועות.
◄ מנחת כהן, מג"א וגר"א: כל השעות הן זמניות ומשתנות לפי עונות השנה[8].
⤶ ביה"ל: בימים ארוכים לא צריך להמתין לשעה ורבע זמניות אם רואה שהכסיף העליון והשווה לתחתון ויצאו שלושה כוכבים.
❖ עד כמה אפשר להקדים תוספת שבת
☜ רמ"א: הרוצה לקבל על עצמו שבת החל מפלג המנחה הרשות בידו (וכתב שיכול לקבל אפילו שעתיים לפני השקיעה שבת).
⤶ אבל המקבל על עצמו לפני כן - לא עשה כלום (משנ"ב).
יש מחלוקת אם מודדים מהשקיעה או מצה"כ, ומי שקיבל על עצמו לפי החישוב מהשקיעה יחמיר ולא יעשה מלאכה[9] (משנ"ב). (ועיין סימן רסג ס"ק יט במשנ"ב).
בסימן רסג בביה"ל (ד"ה קודם) שהביא דעות שמתירות גם שעתיים לפני השקיעה.
שיעור הזמן שאפשר לקבל: לפי השו"ע (סימן תנט, ב) מודדים את זמני היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אם כך לשו"ע אפשר לקבל שעה וחומש לפני צאת הכוכבים (ארבע מילין), ולרמ"א שעה ורביע (מפלג המנחה). אם כך קשה, משום שיוצא שהרמ"א הוסיף רק שלוש דקות לפני השו"ע. הלבוש כתב שמודדים את פלג המנחה מהשקיעה השניה שהיא שלושת רבעי מיל לפני צה"כ, ואז יש הבדל של כרבע שעה בין השו"ע לרמ"א[10] (ביה"ל).
הערות שוליים
סעיף ב | מצוות תוספת שבת
הגמרא ביומא (פא:) לומדת מפסוקים שצריך להוסיף מחול על הקודש.
הראשונים חולקים בגדר דין זה:
◄ רי"ף, רא"ש ושא"ר (ע"פ המ"מ): מצווה להוסיף בשבת מחול על הקודש.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ רמב"ם: רק ביו"כ יש מצווה להוסיף בעינוי[11].
☜ כך פוסק גר"א.
השו"ע פוסק שזמן התוספת הוא מתחילת השקיעה הראשונה עד סופה (שאז מתחיל בין השמשות לדעת ר"ת, וכל הזמן הזה נחשב ליום מבחינת ההלכה למרות ששקעה חמה). ועיין לקמן שהרבה חולקים על ר"ת ולפי זה זמן התוספת הוא לפני שקיעת החמה מעיננו (ביה"ל).
דרך קבלת התוספת: צריך לומר בפיו, וי"א שגם קבלה בלב נחשבת לקבלה (עיין סימן תרח[12]) (משנ"ב).
❖ כמה צריך להוסיף
רא"ש: מצווה שיוסיף מעט לפני ביה"ש.
ר"ן: כל בין השמשות יכול לעשותו חול ויכול לעשותו קודש.
☜ שו"ע: כל זמן בין השמשות יכול לקבל תוספות שבת[13], ויכול לעשות כולו קודש או כולו חול ובלבד שיוסיף איזה זמן מיום ודאי.
לא מספיק כל שהוא ממש אלא צריך איזה זמן קטן, וזמן התוספת יחד עם ביה"ש עולה לכחצי שעה לפני צאת הכוכבים (משנ"ב).
❖ זמן בין השמשות
בגמרא בשבת (לה.) נפסקה הלכה כדעת רבי יהודה (ע"פ ביאורו של רבה (שכמותו פסקו הרי"ף והרא"ש)) שסובר שביה"ש מתחיל מהשקיעה וממשיך כל זמן שפני המזרח מאדימין והכסיף עליון ולא תחתון, ורק כשמכסיף גם תחתון הרי זה לילה. וזה שלושת רבעי מיל[14].
הגמרא בפסחים (צד.) אומרת שזמן ביה"ש הוא ארבע מילין.
נחלקו הראשונים כיצד ליישב את סתירת הגמרות:
◄ ר"ת[15], רמב"ן, ר"ן (וכתב שכך איתא בירושלמי), רא"ש (בהלכות תענית), וטור (ע"פ מהרי"א): מתחילת שקיעה ראשונה עד תחילת ביה"ש יש שלושה מילין ורבע, ומתחילת שקיעה שניה (והוא בין השמשות) עד צאת הכוכבים יש עוד שלושת רבעי מיל ואז מתחיל הלילה.
☜ כך פוסקים שו"ע ומג"א. (עיין לקמן בביאור תוספת שבת לפי השו"ע).
◄ הגאונים, (וע"פ האחרונים-) רי"ף, רא"ש, רמב"ם, מהרי"ל, רז"ה, ראב"ד, מהר"ם מרוטנבורג, רבינו יונה ועוד: ביה"ש הוא שלושת רבעי מיל אחרי השקיעה שלנו ואז מתחיל הלילה. (והגמרא בפסחים מדברת על החשכת השמים לחלוטין, אבל אין לזה כל משמעות הלכתית).
☜ כך פוסקים הגר"א, הש"ך ומהר"ל מפראג.
◄ היראים: בין השמשות מתחיל שלושת רבעי מיל לפני השקיעה שלנו.
☜ הב"ח חשש לשיטתו לכתחילה, (וגם המשנ"ב כתב לחוש לדבריו לכתחילה ולהדליק חצי שעה- עשרים דקות לפני חשיכה, כדלקמן).
שלושת רבעי מיל הם כרבע שעה (משנ"ב).
לפי הגר"א יש להזהר שלא להדליק נרות אחרי השקיעה הנראית לנו, ואין לחכות לרגע האחרון אלא ידליק לכתחילה משעה שהחמה בראש האילנות. ומי שפורש ממלאכה חצי שעה או עשרים דקות על כל פנים תבוא עליו ברכה כי כך יוצא חובת כל הדעות[16] (משנ"ב, לצאת ידי היראים).
יש לחוש לדעת הגר"א ולא לעשות מלאכה לאחר השקיעה. ובמוצאי שבת יש לחוש לדעת ר"ת שלא לעשות מלאכה עד שיצא הזמן לפי ר"ת (ביה"ל).
כל הזמנים שנאמרו על ידי הראשונים משתנים על פי המקום ואם יש מקום שרואים כוכבים מוקדם מהזמן שהזכיר ר"ת יש לפרוש ממלאכה לפני כן, וכן במוצאי שבת יש להזהר שלא לעשות מלאכה עד שיראו שלושה כוכבים לפי אותו מקום (ביה"ל ע"פ הגר"א ומנחת כהן[17]).
וגם במוצאי שבת- אם רואה שהכסיף הרקיע ונעלמה האדמומיות ויצאו כוכבים - לא צריך להמתין לזמן ר"ת לפי שעות זמניות (אלא לפי שעות קבועות).
דרך מדידת השעות:
◄ פרי מגדים: מודדים שעות היום כשעות קבועות ואין זה משנה בין עונות השנה, תמיד אלו שעות קבועות.
◄ מנחת כהן, מג"א וגר"א: כל השעות הן זמניות ומשתנות לפי עונות השנה[18].
⤶ ביה"ל: בימים ארוכים לא צריך להמתין לשעה ורבע זמניות אם רואה שהכסיף העליון והשווה לתחתון ויצאו שלושה כוכבים.
❖ עד כמה אפשר להקדים תוספת שבת
☜ רמ"א: הרוצה לקבל על עצמו שבת החל מפלג המנחה הרשות בידו (וכתב שיכול לקבל אפילו שעתיים לפני השקיעה שבת).
⤶ אבל המקבל על עצמו לפני כן - לא עשה כלום (משנ"ב).
יש מחלוקת אם מודדים מהשקיעה או מצה"כ, ומי שקיבל על עצמו לפי החישוב מהשקיעה יחמיר ולא יעשה מלאכה[19] (משנ"ב). (ועיין סימן רסג ס"ק יט במשנ"ב).
בסימן רסג הביה"ל (ד"ה קודם) הביא דעות המתירות גם שעתיים לפני השקיעה.
שיעור הזמן שאפשר לקבל: לפי השו"ע (סימן תנט, ב) מודדים את זמני היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אם כך לשו"ע אפשר לקבל שעה וחומש לפני צאת הכוכבים (ארבע מילין), ולרמ"א שעה ורביע (מפלג המנחה). אם כך קשה, משום שיוצא שהרמ"א הוסיף רק שלוש דקות לפני השו"ע. הלבוש כתב שמודדים את פלג המנחה מהשקיעה השניה שהיא שלושת רבעי מיל לפני צה"כ, ואז יש הבדל של כרבע שעה בין השו"ע לרמ"א[20] (ביה"ל).
הערות שוליים
- ↑ לדעת הכסף משנה: אין מצוות תוספות לרמב"ם כלל. לדעת הרב המגיד, הגר"א והביה"ל: יש מצווה מדרבנן.
- ↑
שם כותבה רמ"א שקבלת תענית בלב אינה קבלה, וכותב המשנ"ב שם (ס"ק ב) שלדעת הב"ח והגר"א קבלה בלב שמה קבלה, והוסיף שאם לא קיבל אלא רק החליט שלא לאכול, לכו"ע אין זו קבלת תענית.
- ↑ השו"ע כותב 'מתחילת השקיעה.. עד זמן בין השמשות' ומבאר המשנ"ב שכוונתו לדעת רבינו תם שלדעתו יש שתי שקיעות, ומהשקיעה עד זמן בין השמשות אפשר לקבל תוספות שבת. ועיין בכל זה לקמן.
- ↑ יש מחלוקת כמה זמן הוא מיל: א. 18 דקות (שו"ע). ב. 22.5 דקות. (גר"א) ג. 24 דקות (מהרי"ל). ולעניין שלושת רבעי מיל: א. 13.5. ב. 16.9 ג. 18.
- ↑ יש לדעת שבדברי ר"ת לא מוזכרות שתי שקיעות כמו שהזכירו הראשונים (הרמב"ן ועוד) אלא שהכל זה מהלך אחד, ולפי זה הספק שיש בבין השמשות הוא האם באמת עברו שלוש ורבע מילין או שבאמת כבר עברו ארבעה מילין, וגם מצד הכוכבים אי אפשר לדון ולומר שעברו רק שלוש ורבע מילין כי אנחנו לא בקיאים איזה כוכבים מבטאים את בואו של הלילה (אחרונים במתיבתא). (עיין תוספת בזבחים נו. ד"ה מנין, שכך כותב בפשטות את שיטת ר"ת).
- ↑
כיוון שהוסיף על שמונה עשרה דקות עוד שתי דקות לתוספת שבת, הרי שיצא גם לדעת היראים. מדבריו עולה שתוספת שבת היא לפחות שתי דקות (גם למי שלא חושש לדעת היראים), וכך כותב האגרות משה (או"ח א, צו), וכן מבוא בשם הגרש"ז והגרי"ש אלישיב (שבות יצחק, תוספת שבת עמ' רטו). ויש מי שכתב לקבל חמש דקות לפני (שבט הלוי ד, קלד אות ג).
- ↑
בסימן רצג השו"ע כתב ששבת יוצאת אחרי יציאת שלושה כוכבים קטנים והרי לכאורה זו סתירה לדבריו כאן שפסק כר"ת. הביה"ל כתב שם שביאור דברי השו"ע הוא כדברי המנחת כהן, ובקצרה: גם ר"ת מודה שצאת הכוכבים מתחילה ביציאת שלושה כוכבים קטנים, ושלושה ורבע מילין לפני כן זה בין השמשות ומה שלפני כן עד השלמת ד' מילין - יום גמור הוא. ומה שאמר ר"ת שיש ארבעה מילין בין צאת הכוכבים לתחילת השקיעה כוונתו לאופק ארץ ישראל ובשאר העולם יש יותר זמן או פחות. עיין בסימן רצג שהבאנו את שיטת דרך החיים.
- ↑ במנחת כהן לא סמך על זה להקל אלא רק להחמיר כגון במוצאי שבת.
- ↑
בפנה"ל כתב (שבת א, ג הערה 2) שכך יש לנהוג שהרי יש דעה שאפשר לקבל שבת גם לפני זמן פלג המנחה (פר"ח ופרמ"ג).
- ↑
לפי זה אפשר לתרץ את דברי השו"ע שאצלנו כתב שזמן תוספת שבת הוא משקיעה ראשונה, ואילו בסימן רסג ורסז כתב שאפשר כבר מפלג המנחה והרי זה זמן מרובה לפני לכאורה. אלא שאם נשים לב, דעת השו"ע שאין הבדל בניהם כמעט ולכן לא דק בזה. (שמעתי מר' אריאל כהן נ"י). אמנם בזמנים בהלכה תירץ שמהשקיעה זו תוספת שבת מהתורה, ומפלג המנחה זו תוספת מדרבנן מדין נדר (וכ"כ בביה"ל בסימן שלנו בד"ה מפלג).
יוצא שלעניין הדלקת הנר (שאסור להדליק נר לפני פלג המנחה), אסור לפי השו"ע להדליק אלא שלוש דקות לפני השקיעה שלנו. וכמובן שלא נהגו בזה כמותו.
- ↑ לדעת הכסף משנה: אין מצוות תוספות לרמב"ם כלל. לדעת הרב המגיד, הגר"א והביה"ל: יש מצווה מדרבנן.
- ↑
שם כותב רמ"א שקבלת תענית בלב אינה קבלה, וכותב המשנ"ב שם (ס"ק ב) שלדעת הב"ח והגר"א קבלה בלב שמה קבלה, והוסיף שאם לא קיבל אלא רק החליט שלא לאכול, לכו"ע אין זו קבלת תענית.
- ↑ השו"ע כותב 'מתחילת השקיעה.. עד זמן בין השמשות' ומבאר המשנ"ב שכוונתו לדעת רבינו תם שלדעתו יש שתי שקיעות, ומהשקיעה עד זמן בין השמשות אפשר לקבל תוספות שבת. ועיין בכל זה לקמן.
- ↑ יש מחלוקת כמה זמן הוא מיל: א. 18 דקות (שו"ע). ב. 22.5 דקות. (גר"א) ג. 24 דקות (מהרי"ל). ולעניין שלושת רבעי מיל: א. 13.5. ב. 16.9 ג. 18.
- ↑ יש לדעת שבדברי ר"ת לא מוזכרות שתי שקיעות כמו שהזכירו הראשונים (הרמב"ן ועוד) אלא שהכל זה מהלך אחד, ולפי זה הספק שיש בבין השמשות הוא האם באמת עברו שלוש ורבע מילין או שבאמת כבר עברו ארבעה מילין, וגם מצד הכוכבים אי אפשר לדון ולומר שעברו רק שלוש ורבע מילין כי אנחנו לא בקיאים איזה כוכבים מבטאים את בואו של הלילה (אחרונים במתיבתא). (עיין תוספת בזבחים נו. ד"ה מנין, שכך כותב בפשטות את שיטת ר"ת).
- ↑
כיוון שהוסיף על שמונה עשרה דקות עוד שתי דקות לתוספת שבת, הרי שיצא גם לדעת היראים. מדבריו עולה שתוספת שבת היא לפחות שתי דקות (גם למי שלא חושש לדעת היראים), וכך כותב האגרות משה (או"ח א, צו), וכן מובא בשם הגרש"ז והגרי"ש אלישיב (שבות יצחק, תוספת שבת עמ' רטו). ויש מי שכתב לקבל חמש דקות לפני (שבט הלוי ד, קלד אות ג).
- ↑
בסימן רצג השו"ע כתב ששבת יוצאת אחרי יציאת שלושה כוכבים קטנים והרי לכאורה זו סתירה לדבריו כאן שפסק כר"ת. הביה"ל כתב שם שביאור דברי השו"ע הוא כדברי המנחת כהן, ובקצרה: גם ר"ת מודה שצאת הכוכבים מתחילה ביציאת שלושה כוכבים קטנים, ושלושה ורבע מילין לפני כן זה בין השמשות ומה שלפני כן עד השלמת ד' מילין - יום גמור הוא. ומה שאמר ר"ת שיש ארבעה מילין בין צאת הכוכבים לתחילת השקיעה כוונתו לאופק ארץ ישראל ובשאר העולם יש יותר זמן או פחות. עיין בסימן רצג שהבאנו את שיטת דרך החיים.
- ↑ במנחת כהן לא סמך על זה להקל אלא רק להחמיר כגון במוצאי שבת.
- ↑
בפנה"ל כתב (שבת א, ג הערה 2) שכך יש לנהוג שהרי יש דעה שאפשר לקבל שבת גם לפני זמן פלג המנחה (פר"ח ופרמ"ג).
- ↑
לפי זה אפשר לתרץ את דברי השו"ע שאצלנו כתב שזמן תוספת שבת הוא משקיעה ראשונה, ואילו בסימן רסג ורסז כתב שאפשר כבר מפלג המנחה והרי זה זמן מרובה לפני לכאורה. אלא שאם נשים לב, דעת השו"ע שאין הבדל בניהם כמעט ולכן לא דק בזה. (שמעתי מר' אריאל כהן נ"י). אמנם בזמנים בהלכה תירץ שמהשקיעה זו תוספת שבת מהתורה, ומפלג המנחה זו תוספת מדרבנן מדין נדר (וכ"כ בביה"ל בסימן שלנו בד"ה מפלג).
יוצא שלעניין הדלקת הנר (שאסור להדליק נר לפני פלג המנחה), אסור לפי השו"ע להדליק אלא שלוש דקות לפני השקיעה שלנו. וכמובן שלא נהגו בזה כמותו.