פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רסו ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רסו ב|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רסו|ב}} | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רסו ב|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רסו|ב}} | ||
== סעיף ב | נתינה על בהמה == | == סעיף ב | נתינה על בהמה == | ||
| שורה 96: | שורה 47: | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | |||
גרסה אחרונה מ־20:10, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב | נתינה על בהמה[עריכה]
הקדמה לסעיף
אדם מצווה על שביתת בהמתו. וכן אדם מצווה שלא לחמר אחר בהמה בשבת. איסור זה שייך בין על בהמתו (שאז עובר על שתי האיסורים) ובין על בהמת אחרים (שאז עובר רק על מחמר) (משנ"ב). ואם מפקיר בהמתו, הגם שלא עובר על שביתת בהמתו, עדיין עובר על מחמר, ורק על ידי גוי אפשר להתיר (משנ"ב).
האיסור שייך רק אם הבהמה עושה מלאכה ממש, ולכן אם לא עוקרת ומניחה אין בזה איסור. (ולכן התירו חכמים לתת על בהמה באופן כזה במקום שבהול על ממונו).
איסור מחמר שייך רק אם הולכת עם משא עליה, אבל לזרז בהמה להתחיל ללכת מותר (משנ"ב).
המשנה (שם) אומרת אם אין גוי - נותן על הבהמה. הגמרא מקשה: הרי זה מחמר. ומיישבת שנותן עליה בעודה עומדת, ולפני שהיא נעמדת שוב יטול ממנה[1].
☜ וכך פוסק שו"ע.
הוא הדין אם אינו מאמין לגוי (משנ"ב).
אם יש לאדם עגלה, אינו יכול להפקיר בהמתו ואז להוליכה כיוון שעדיין יש איסור מחמר. אמנם אם קרה והוא נשאר בדרך, יכול לקרוא לגוי שיבוא לחמר את הבהמה לאחר שהיהודי יפקיר אותה, אמנם אם הוא מחוץ לתחום (שאי אפשר לקרוא לגוי שיבוא), אין לו שום עצה אם לא שהוא במקום סכנה (משנ"ב).
❖ הנהגת הבהמה בקולו
◄רמב"ם (ורשב"א חשש לדבריו): כל עוד המעות עליה אסור להנהיג את הבהמה בקולו.
☜ שו"ע מביא דבריו כיש אומרים.
◄רשב"א: כיוון שהוא מניח עליה רק בעודה הולכת, אין בזה איסור מחמר.
❖ רכוב או מהלך
הפוסקים נחלקו מה עדיף שאדם שהחשיך בדרך יעשה: האם עדיף שיילך ברגליו, או עדיף שירכב על הבהמה:
◄ מרדכי וחמיו של תרומת הדשן: עדיף לרכב[2].
◄ אביו של המרדכי, רשב"ש, תרומת הדשן: עדיף ללכת ברגליו[3].
◄ בית יוסף[4], ריב"ש ורשב"ץ: כשהוא בתוך התחום יילך ברגליו, ואם יוצא מהתחום ירכב (וכן אם הוא במקום סכנה שירכב).
☜ כך פוסק רמ"א.
קרון: גם בקרון שייך איסור תחומין (בית יוסף בשם הריטב"א), ולכן ודאי שעדיף שיילך ברגליו, כי אם יושב על הקרון יעבור על שימוש בבעלי חיים וגם על תחומין, (ואף יכול לעבור על מחמר) ובמקום סכנה הכל מותר (משנ"ב).
יש להזהר שכאשר יש עגלה ריקה ברשות הרבים רתומה לסוסים, שלא ירים את קולו ונמצא מחמר בשבת (פרי מגדים).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לרמב"ם: יטול לפני שהיא באה לעמוד. לרשב"א: לא נראה כך. ומפשט השו"ע נשמע שאפילו אחר שעומדת יכול לקחת ממנה (ביה"ל).
- ↑ כיוון שחי נושא את עצמו והאוכף בטל אליו, ואם יילך נמצא שהאוכף משא, ונמצא מחמר.
- ↑ כדי שלא יעבור על איסור חכמים לרכוב על בהמה, ויזרוק את האוכף.
- ↑ הבית יוסף כותב שיש סברא לומר שרכיבה עדיפה כיוון שחוץ ליב' מיל יש אומרים שזה איסור דאורייתא, ואם נמצא על הבהמה הרי שאולי לא עובר על איסור (כי זה ספק אם יש תחומין מעל עשרה) ואם הולך ברגליו ודאי שעובר על איסור תורה. אלא שהוא דוחה כיוון שבתוך יב מיל עובר על איסור דרבנן ממאי נפשך ולא הרוויח כלום מרכיבתו, ואולי אפילו עבר גם על איסור תחומין (שאולי יש מעל עשרה), ואז כשיוצא מיב מיל גם למ"ד אין תחומין למעלה מעשרה יש חשש לאיסור תורה כיוון שספק דאורייתא לחומרא. [ומסיים שם, שאפשר שכיוון שזה רק מחומרא עדיף שירכב ולא יילך ברגליו]. מדברי המג"א (ס"ק ז) נראה שהסכים שעדיף שיילך ברגליו גם אם צריך לצאת מהתחום וכן סתמו כמה אחרונים לדינא (כה"ח יט, חסד לאלפים, סעיף א ועוד).