פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעג ו: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Try fix category tree) תגית: ריקון |
(Added ben shmuel book.) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רעג ו|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רעג|ו}} | |||
== סעיף ו | שומע ומשמיע == | |||
<blockquote>רבי זירא (ר"ה כה:) אמר לשמשו שיתקע בשופר ויכוון להוציא אותו ידי חובה. מכאן שצריך כוונת שומע וכוונת משמיע. אמנם בש"ץ מסתמא כוונתו על כל מי ששומע (הגמרא שם). | |||
</blockquote> | |||
סמ"ק, הגהות מימוניות ורבינו ירוחם: אם עמד בביתו מול שולחן ערוך ושמע קידוש משכנו יצא ידי חובה, כי לדידיה הוי מקום סעודה. | |||
טור: דווקא אם נתכוון שומע ומשמיע. | |||
<blockquote>☜ כך פוסק שו"ע<ref>'''בביה"ל''' דן על פי דברי '''המג"א''' בסימן ס, שבמצוות דרבנן אין צורך בכוונה לצאת, שאם כבר התפלל ערבית ויצא בזה ידי חובת קידוש מהתורה (לפי דעת המג"א) אם כך לא צריך כוונת שומע בדיעבד. אומנם לפי האחרונים ('''תוספת שבת ורע"א''') שלא יוצאים ידי חובת קידוש בתפילה כי מתכוון לצאת רק במקום הסעודה, ניחא [- לשון השו"ע שכתב 'נתכוון שומע ומשמיע']. והוסיף שעוד מוכח שהשו"ע בסימן ריג לא קיבל את חידושו של המג"א בנוגע למצוות דרבנן, וכן '''הגר"א'''.</ref>. | |||
⤶ דבר זה מותר אפילו לכתחילה<ref>אמנם '''בביה"ל''' התקשה איך דבר זה נחשב קביעות שצריך כדי להוציא את חברו (כמו שמצינו שצריך בהבדלה). ויישב בדוחק שכוונתו לצאת נחשבת לקביעות למרות שזה בבית אחר.</ref> (מג"א). | |||
</blockquote> | |||
א. אין צורך שהשולחן יהיה ערוך בדווקא, אלא גם אם אין שולחן לפניו ורק מתכנן לאכול לאלתר שם, מהני (משנ"ב). | |||
ב. אין צורך שהמקדש יתכוון בדווקא כדי להוציא לחברו, אלא כל שמקדש לאחרים, יוצאים בזה ידי חובה. בימינו לא יוצאים ידי חובה בקידוש שבבית הכנסת, אלא אם כן החזן כיוון במפורש להוציא, כיוון שזה רק משום מנהג (משנ"ב). | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | |||
גרסה אחרונה מ־20:14, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו | שומע ומשמיע[עריכה]
רבי זירא (ר"ה כה:) אמר לשמשו שיתקע בשופר ויכוון להוציא אותו ידי חובה. מכאן שצריך כוונת שומע וכוונת משמיע. אמנם בש"ץ מסתמא כוונתו על כל מי ששומע (הגמרא שם).
סמ"ק, הגהות מימוניות ורבינו ירוחם: אם עמד בביתו מול שולחן ערוך ושמע קידוש משכנו יצא ידי חובה, כי לדידיה הוי מקום סעודה.
טור: דווקא אם נתכוון שומע ומשמיע.
☜ כך פוסק שו"ע[1].
⤶ דבר זה מותר אפילו לכתחילה[2] (מג"א).
א. אין צורך שהשולחן יהיה ערוך בדווקא, אלא גם אם אין שולחן לפניו ורק מתכנן לאכול לאלתר שם, מהני (משנ"ב).
ב. אין צורך שהמקדש יתכוון בדווקא כדי להוציא לחברו, אלא כל שמקדש לאחרים, יוצאים בזה ידי חובה. בימינו לא יוצאים ידי חובה בקידוש שבבית הכנסת, אלא אם כן החזן כיוון במפורש להוציא, כיוון שזה רק משום מנהג (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בביה"ל דן על פי דברי המג"א בסימן ס, שבמצוות דרבנן אין צורך בכוונה לצאת, שאם כבר התפלל ערבית ויצא בזה ידי חובת קידוש מהתורה (לפי דעת המג"א) אם כך לא צריך כוונת שומע בדיעבד. אומנם לפי האחרונים (תוספת שבת ורע"א) שלא יוצאים ידי חובת קידוש בתפילה כי מתכוון לצאת רק במקום הסעודה, ניחא [- לשון השו"ע שכתב 'נתכוון שומע ומשמיע']. והוסיף שעוד מוכח שהשו"ע בסימן ריג לא קיבל את חידושו של המג"א בנוגע למצוות דרבנן, וכן הגר"א.
- ↑ אמנם בביה"ל התקשה איך דבר זה נחשב קביעות שצריך כדי להוציא את חברו (כמו שמצינו שצריך בהבדלה). ויישב בדוחק שכוונתו לצאת נחשבת לקביעות למרות שזה בבית אחר.