פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעו ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
== סעיף ב | הדליק ליהודים וגוים יחד == | == סעיף ב | הדליק ליהודים וגוים יחד == | ||
<blockquote>הברייתא אומרת (קכב.) שגוי שהדליק נר במסיבה שיש בה גוים ויהודים, הולכים אחר הרוב. ובמחצה על מחצה אסור (כי אי אפשר לדעת בשביל מי הדליק. וי"מ שאסור כי נעשה לצורך שניהם וזה העיקר | <blockquote>הברייתא אומרת (קכב.) שגוי שהדליק נר במסיבה שיש בה גוים ויהודים, הולכים אחר הרוב. ובמחצה על מחצה אסור (כי אי אפשר לדעת בשביל מי הדליק. וי"מ שאסור כי נעשה לצורך שניהם, וזה העיקר (רש"י)). | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
נחלקו | הראשונים נחלקו כאשר יש רוב יהודים והגוי הדליק לעצמו: | ||
◄ '''רש"י: | '''''◄''''' רש"י: אסור (ורק במחצה על מחצה מותר). | ||
◄ '''הרב המגיד: | '''''◄''''' הרב המגיד: ספק אם מותר או לא. | ||
◄ '''רא"ש וטור: | '''''◄''''' רא"ש וטור: מותר. | ||
<blockquote>☜ | <blockquote>☜ שו"ע: הולכים אחר הרוב, ובמחצה על מחצה אסור כרוב יהודים. ואם מוכח שהדליק לצורך עצמו מותר גם ברוב יהודים. | ||
⤶ אם מוכח שהגוי הדליק לצורך עצמו ולצורך יהודי יש להחמיר<ref>וכן הסכימו עוד כמה אחרונים. אומנם בחזון עובדיה הוכיח מכמה ראשונים שלא כך, וכיוון שזה דין דרבנן הקל | ⤶ אם מוכח שהגוי הדליק לצורך עצמו ולצורך יהודי, יש להחמיר<ref>וכן הסכימו עוד כמה אחרונים. אומנם '''בחזון עובדיה''' (ג, עמוד תלג) הוכיח מכמה ראשונים שלא כך, וכיוון שזה דין דרבנן הקל (עיין בזה עוד לקמן).</ref> (מג"א). | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
<ol> | <ol> | ||
<li><blockquote><p>הטעם שאסור במחצה על מחצה, כתב הבית יוסף משום שיש בזה ספק, ואם כך מה שהתיר השו"ע בסעיף א, מדובר כשידוע שהגוי עשה בשביל עצמו. רש"י לעומתו סובר שהטעם הוא משום שהגוי עשה גם ליהודי ולכן אסור, אבל בספק מותר.</p></blockquote></li></ol> | <li><blockquote><p>הטעם שאסור במחצה על מחצה, כתב '''הבית יוסף''' משום שיש בזה ספק, ואם כך מה שהתיר '''השו"ע''' בסעיף א, מדובר כשידוע שהגוי עשה בשביל עצמו. '''רש"י''' לעומתו סובר שהטעם הוא משום שהגוי עשה גם ליהודי ולכן אסור, אבל בספק מותר.</p></blockquote></li></ol> | ||
☜ לדינא יש להחמיר במציאות של ספק, | ☜ לדינא יש להחמיר במציאות של ספק, אך שכשיש עוד ספק אפשר להקל (ביה"ל). | ||
'''❖ אמירה לגוי לצורך מצווה''' | '''❖ אמירה לגוי לצורך מצווה''' | ||
☜ | ☜ רמ"א (בשם בעל העיטור): מותר לומר לגוי להדליק נר לצורך מצווה (סעודת שבת ומצווה וכדומה), כי כל אמירה לגוי מותרת לצורך מצווה. ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול, כי רוב הפוסקים חולקים על זה<ref>אמנם עיין בדברי '''הר"ן על הרי"ף''' (דף נה:) שכתב שלפי דעת '''בה"ג''' המתיר לומר לגוי לחמם מים לצורך תינוק, יוצא שיהיה מותר לומר לגוי לעשות איסורי תורה לצורך מצוות, שהרי כתב '''הרמב"ם''' שמילה לאו דווקא אלא כל מצווה בכלל זה. וראיתי '''שהרשב"א''' כותב בעירובין (סח.) '''שהבה"ג''' צודק בלימוד הסוגיא שם ולא '''הרי"ף'''. ואם כך יוצא '''שלבעל העיטור''' יש שני ראשונים שהסכימו איתו להתיר. ואולי מדברי '''הר"ן''' בביצה (ט:) שהתיר לגוי להרבות בשיעורים בשבת למרות שיש בזה איסור תורה (לדעתו) יש להוכיח שגם הוא מסכים לזה.</ref>. | ||
<blockquote>⤶ '''השל"ה''' החמיר אפילו במקום צורך גדול. אמנם במקום מצווה דרבים (כגון שנקרעו חוטי העירוב ויש חשש מכשלה לרבים וכדומה) מותר לומר לגוי לתקנו, למרות שהגוי עושה איסור תורה<ref>וכן כתב בלוית חן (סימן יז), והוסיף שאם אפשר יבקש מגוי שיאמר לחברו לעשות המלאכה, משום שיש אחרונים שסוברים שזה שבות דשבות.</ref> | <blockquote>⤶ '''השל"ה''' החמיר אפילו במקום צורך גדול. אמנם במקום מצווה דרבים (כגון שנקרעו חוטי העירוב ויש חשש מכשלה לרבים וכדומה) מותר לומר לגוי לתקנו, למרות שהגוי עושה איסור תורה<ref>וכן כתב '''בלוית חן''' (סימן יז), והוסיף שאם אפשר יבקש מגוי שיאמר לחברו לעשות המלאכה, משום שיש אחרונים שסוברים שזה שבות דשבות.</ref> (חיי אדם). | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
<ol> | <ol> | ||
<li><blockquote><p>אסור לבנות בית כנסת על ידי גוי בשבת, אפילו לדעת העיטור | <li><blockquote><p>אסור לבנות בית כנסת על ידי גוי בשבת, אפילו לדעת העיטור (מג"א), משום שזו מצווה שאינה עוברת, שהרי יכול לבנות בחול (פרי מגדים). ובסימן רמד מתבאר שאפילו בקבלנות אסור, אם לא שיש חשש שיתבטל הבניין, ואפשר שאפילו בשכירות יהיה מותר במציאות כזו, אם הגוי לא מוכן בקבלנות (פרי מגדים).</p></blockquote></li></ol> | ||
❖ '''הדליק בשביל יהודי וגוי יחד''' | ❖ '''הדליק בשביל יהודי וגוי יחד''' | ||
◄'''סמ"ג ורמב"ם (ע"פ הביה"ל): | '''''◄'''''סמ"ג ורמב"ם (ע"פ הביה"ל): אם גוי עשה לצורך עצמו וגם לצורך יהודי, אסור להנות ממלאכתו. | ||
◄'''רשב"א: | '''''◄'''''רשב"א: מותר. | ||
<blockquote>☜ | <blockquote>☜ רמ"א: אם ליקט הגוי פירות עבור שניהם, אסורים. | ||
⤶ ביה"ל: המיקל בשעת הצורך וסומך על הרשב"א אין למחות בידו. | |||
</blockquote> | </blockquote> | ||
<ol> | |||
<li><blockquote><p>מג"א: אם יש ראיה שהגוי עשה לצורכו ולצורך יהודי אסור.</p></blockquote></li></ol> | |||
| שורה 48: | שורה 49: | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | [[קטגוריה:בן שמואל]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:14, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב | הדליק ליהודים וגוים יחד[עריכה]
הברייתא אומרת (קכב.) שגוי שהדליק נר במסיבה שיש בה גוים ויהודים, הולכים אחר הרוב. ובמחצה על מחצה אסור (כי אי אפשר לדעת בשביל מי הדליק. וי"מ שאסור כי נעשה לצורך שניהם, וזה העיקר (רש"י)).
הראשונים נחלקו כאשר יש רוב יהודים והגוי הדליק לעצמו:
◄ רש"י: אסור (ורק במחצה על מחצה מותר).
◄ הרב המגיד: ספק אם מותר או לא.
◄ רא"ש וטור: מותר.
☜ שו"ע: הולכים אחר הרוב, ובמחצה על מחצה אסור כרוב יהודים. ואם מוכח שהדליק לצורך עצמו מותר גם ברוב יהודים.
⤶ אם מוכח שהגוי הדליק לצורך עצמו ולצורך יהודי, יש להחמיר[1] (מג"א).
הטעם שאסור במחצה על מחצה, כתב הבית יוסף משום שיש בזה ספק, ואם כך מה שהתיר השו"ע בסעיף א, מדובר כשידוע שהגוי עשה בשביל עצמו. רש"י לעומתו סובר שהטעם הוא משום שהגוי עשה גם ליהודי ולכן אסור, אבל בספק מותר.
☜ לדינא יש להחמיר במציאות של ספק, אך שכשיש עוד ספק אפשר להקל (ביה"ל).
❖ אמירה לגוי לצורך מצווה
☜ רמ"א (בשם בעל העיטור): מותר לומר לגוי להדליק נר לצורך מצווה (סעודת שבת ומצווה וכדומה), כי כל אמירה לגוי מותרת לצורך מצווה. ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול, כי רוב הפוסקים חולקים על זה[2].
⤶ השל"ה החמיר אפילו במקום צורך גדול. אמנם במקום מצווה דרבים (כגון שנקרעו חוטי העירוב ויש חשש מכשלה לרבים וכדומה) מותר לומר לגוי לתקנו, למרות שהגוי עושה איסור תורה[3] (חיי אדם).
אסור לבנות בית כנסת על ידי גוי בשבת, אפילו לדעת העיטור (מג"א), משום שזו מצווה שאינה עוברת, שהרי יכול לבנות בחול (פרי מגדים). ובסימן רמד מתבאר שאפילו בקבלנות אסור, אם לא שיש חשש שיתבטל הבניין, ואפשר שאפילו בשכירות יהיה מותר במציאות כזו, אם הגוי לא מוכן בקבלנות (פרי מגדים).
❖ הדליק בשביל יהודי וגוי יחד
◄סמ"ג ורמב"ם (ע"פ הביה"ל): אם גוי עשה לצורך עצמו וגם לצורך יהודי, אסור להנות ממלאכתו.
◄רשב"א: מותר.
☜ רמ"א: אם ליקט הגוי פירות עבור שניהם, אסורים.
⤶ ביה"ל: המיקל בשעת הצורך וסומך על הרשב"א אין למחות בידו.
מג"א: אם יש ראיה שהגוי עשה לצורכו ולצורך יהודי אסור.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ וכן הסכימו עוד כמה אחרונים. אומנם בחזון עובדיה (ג, עמוד תלג) הוכיח מכמה ראשונים שלא כך, וכיוון שזה דין דרבנן הקל (עיין בזה עוד לקמן).
- ↑ אמנם עיין בדברי הר"ן על הרי"ף (דף נה:) שכתב שלפי דעת בה"ג המתיר לומר לגוי לחמם מים לצורך תינוק, יוצא שיהיה מותר לומר לגוי לעשות איסורי תורה לצורך מצוות, שהרי כתב הרמב"ם שמילה לאו דווקא אלא כל מצווה בכלל זה. וראיתי שהרשב"א כותב בעירובין (סח.) שהבה"ג צודק בלימוד הסוגיא שם ולא הרי"ף. ואם כך יוצא שלבעל העיטור יש שני ראשונים שהסכימו איתו להתיר. ואולי מדברי הר"ן בביצה (ט:) שהתיר לגוי להרבות בשיעורים בשבת למרות שיש בזה איסור תורה (לדעתו) יש להוכיח שגם הוא מסכים לזה.
- ↑ וכן כתב בלוית חן (סימן יז), והוסיף שאם אפשר יבקש מגוי שיאמר לחברו לעשות המלאכה, משום שיש אחרונים שסוברים שזה שבות דשבות.