פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעו ה: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
== סעיף ה | כשהקור גדול == | == סעיף ה | כשהקור גדול == | ||
'''הקדמה קצרה''' | |||
הראשונים האשכנזים דנו האם ניתן להקל בהדלקת אש ע"י גוי כאשר הקור גדול וצריכים לחמם את הבית. וכל הדיון הוא רק אם בארצות הקרות, אבל במקומות שאין הקור גדול או בשבתות שאין בהם קור גדול לא דנו, וודאי שאסור (הראשונים). | |||
<blockquote>☜ כך פוסק | '''''◄''''' רבינו ישראל (ע"פ אביו ורבינו משולם), הגהות מימוניות ומהרי"ל (ואולי גם הרמב"ם מודה לזה): במקום שהקור גדול מותר להתחמם במדורה שהגוי הדליק עבור היהודי, כי הכל חולים אצל הקור. וכשאין הקור גדול אסור (אלא אם כן יש ילדים שמצטערים גם כשהקור אינו גדול. ומותר לגדולים להנות אז מהחום (סמ"ג ותרומה)). | ||
<blockquote>☜ כך פוסק שו"ע. | |||
</blockquote> | </blockquote> | ||
◄ '''רבינו שמחה: | '''''◄''''' רבינו שמחה: אסור, כיוון שנעשה בחפציו של היהודי. | ||
'''''◄''''' מהר"ם: מעיקר הדין הלכה כמתירים, אלא שבמקום שנהגו לאסור יש להחמיר. | |||
<ol> | |||
<li><blockquote><p>במקום שהדליקו לצורך גדול וקטן, פסק '''השו"ע''' (בסימן שכה, ו) לאסור (משנ"ב).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>מותר לומר לגוי להדליק לצורך קטן או חולה, (ולא רק להנות מהאש) (משנ"ב).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>כשהקור אינו גדול יזהר שלא לומר לגוי להדליק את האש<ref><p>ואז יצטרך לצאת מהבית לכאורה. עיין '''במשנ"ב''' על סעיף א ס"ק יג.</p></ref>, אבל אם יפסקו עם הגוי מראש (בקבלנות) שבכל זמן שיהיה בו קור הגוי יבוא ויבעיר את האש, אפשר שיחשב הדבר כעשה לצורך עצמו, ואז לא יצטרך היהודי לצאת מהבית (משנ"ב).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>אין למחות ביד מי שמקל גם כשהקור אינו גדול כי מוטב יהיו שוגגים (משנ"ב ע"פ הב"י).</p></blockquote></li></ol> | |||
| שורה 28: | שורה 26: | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | [[קטגוריה:בן שמואל]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:14, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | כשהקור גדול[עריכה]
הקדמה קצרה
הראשונים האשכנזים דנו האם ניתן להקל בהדלקת אש ע"י גוי כאשר הקור גדול וצריכים לחמם את הבית. וכל הדיון הוא רק אם בארצות הקרות, אבל במקומות שאין הקור גדול או בשבתות שאין בהם קור גדול לא דנו, וודאי שאסור (הראשונים).
◄ רבינו ישראל (ע"פ אביו ורבינו משולם), הגהות מימוניות ומהרי"ל (ואולי גם הרמב"ם מודה לזה): במקום שהקור גדול מותר להתחמם במדורה שהגוי הדליק עבור היהודי, כי הכל חולים אצל הקור. וכשאין הקור גדול אסור (אלא אם כן יש ילדים שמצטערים גם כשהקור אינו גדול. ומותר לגדולים להנות אז מהחום (סמ"ג ותרומה)).
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ רבינו שמחה: אסור, כיוון שנעשה בחפציו של היהודי.
◄ מהר"ם: מעיקר הדין הלכה כמתירים, אלא שבמקום שנהגו לאסור יש להחמיר.
במקום שהדליקו לצורך גדול וקטן, פסק השו"ע (בסימן שכה, ו) לאסור (משנ"ב).
מותר לומר לגוי להדליק לצורך קטן או חולה, (ולא רק להנות מהאש) (משנ"ב).
כשהקור אינו גדול יזהר שלא לומר לגוי להדליק את האש[1], אבל אם יפסקו עם הגוי מראש (בקבלנות) שבכל זמן שיהיה בו קור הגוי יבוא ויבעיר את האש, אפשר שיחשב הדבר כעשה לצורך עצמו, ואז לא יצטרך היהודי לצאת מהבית (משנ"ב).
אין למחות ביד מי שמקל גם כשהקור אינו גדול כי מוטב יהיו שוגגים (משנ"ב ע"פ הב"י).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
ואז יצטרך לצאת מהבית לכאורה. עיין במשנ"ב על סעיף א ס"ק יג.