פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעז א: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רעז א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רעז|א}} | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רעז א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רעז|א}} | ||
== סעיף א | נר שאחורי הדלת == | == סעיף א | נר שאחורי הדלת == | ||
| שורה 71: | שורה 34: | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | |||
גרסה אחרונה מ־20:14, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | נר שאחורי הדלת[עריכה]
הגמרא אומרת (קכ:) שנר שאחורי הדלת מותר לפתוח ולסגור את הדלת. ורב היה מקלל את מי שהיה עושה כך כיוון שגם רבי שמעון מודה בפסיק רישה[1].
רי"ף, רא"ש ורמב"ם: הלכה כרב.
הראשונים ביארו בשלושה אופנים מה הכוונה ל'נר שאחורי הדלת':
◄ רש"י: נר המונח מאחורי הדלת, ויכול להכבות מחמת הרוח כשיפתחו את הדלת.
◄ ר"ח: נר המונח מאחורי הדלת (במקום שבו הדלת נוקשת בפתיחתה) ויכול להכבות מחמת נקישת הדלת (שתפתח הדלת על הנר).
◄ ר"י: נר שמונח על הדלת עצמה, ועל ידי סגירת הדלת השמן מתקרב ומתרחק מהלהבה, ונמצא מבעיר או מכבה[2]. (ואין בזה משום מוקצה כי הדלת לא בטלה לנרות אלא לבית ויש לה חשיבות עצמית (רבינו שמואל)).
⤶ בית יוסף: הראשונים לא חולקים אלא בפירוש נר שאחורי הדלת, אבל ודאי שכולם מודים שאסור לפתוח דלת כשיש חשש שהרוח תכבה אותה (כרש"י).
☜ טור ושו"ע: אסור בשלושת הפירושים[3].
רמ"א (על פי הב"י): מותר לסגור דלת שיש עליה נר שעווה (שאין פסיק רישה של כיבוי והבערה) (משנ"ב).
אסור לפתוח את הדלת מחשש לכיבוי הרוח, אפילו אם אין רוח כרגע בחוץ, כי בכל רגע יש רוח ואי אפשר להבחין בזה (מג"א). ויש מקילים בזה[4].
⤶ ואפשר להקל בשעת הדחק אם יפתח לאט שלא תגרום הדלת גופא לרוח לבוא (משנ"ב).
השו"ע כותב שאסור לסגור את הדלת מחמת נקישת הדלת. והאחרונים התירו לנעול כיוון שאין חשש כיבוי בכך. והפרי מגדים ביאר דוחק כוונת השו"ע, שאסר כשסוגר בחזקה, וכל הכותל מתנדנד מחמת זה ויבוא לידי הבערה או כיבוי[5]*.
נר שעל הדלת, מותר לפתוח ולנעול בנחת, שהרי אין בזה פסיק רישיה. ואם יש חשש כיבוי של הלהבה לגמרי, גם בנר שעווה אסור לנעול או לפתוח (משנ"ב).
גם פעולה שקרובה לפסיק רישה אסורה כדין פסיק רישה (ובכך מיושבת לשונו של השו"ע שכתב 'שמא יכבנו') (ביה"ל בשם מהרש"א).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ חשוב להדגיש שכל הסעיף מדבר רק על מציאות של פסיק רישיה. (ואף המג"א שאסר לקמן לפתוח דלת כשאין רוח בחוץ, כוונתו לומר שגם זה נחשב לפסיק רישיה שתבוא רוח מצויה ותכבה את הנרות ולכן אסור לפתוח את הדלת).
- ↑ ורבינו שמואל חולק וסובר שאין בזה פסיק רישיה אלא דבר שאינו מתכוון, ומותר.
- ↑ בלשון השו"ע מוזכר שאסור לפתוח כדרכו שמא הרוח תכבה את הנר. והמג"א הקשה, שאם החשש הוא מפני הרוח אז גם אם פותח בנחת צריך לאסור. ולכן כתב שזו טעות סופר. המשנ"ב הסכים לדבריו שיש לאסור גם בפתיחה בנחת. אלא שאם אין כרגע רוח בחוץ אפשר להקל בשעת דחק אם פותח לאט לאט.
- ↑
דברי המג"א הם חידוש גדול, שהרי כל האיסור הוא רק בפסיק רישיה, ולחשוש כאשר אין רוח בחוץ, שמא תבוא רוח מצויה ותכבה את הנרות ולהגדיר את זה כפסיק רישיה זה חידוש גדול. והמקילים חלקו על סברא זו וסברו שלא חוששים שמא יפתח ובדיוק תבוא רוח ותכבה את הנר (עיין ביה"ל). ובחזון עובדיה (ו, עמוד קיב) הוסיף עוד, שאם אין רוח מנשבת באותה שעה, אף אם תנשב לאחר זמן, אין בזה מעשה של האדם אלא גרמא בעלמא ושרי (והוא שיפתח בנחת, שלא יכבה הנר מפתיחת הדלת).
- ↑
* אין איסור לעבור ליד נרות או לפתוח דלת באופן כזה שהלהבות רק יזזו מהרוח (ואין פסיק רישה שהנרות יכבו). (גרש"ז וחוט השני (ב, לה ס"ק ב)).