מצה גזולה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אין אדם יוצא ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון של פסח במצה גזולה.הטעם לכך הוא, לפי שנאמר {{מקור|דברים טז, ג}}: "לחם עוני" ובחלה נאמר {{מקור|במדבר טו, יט}}: "והיה באכלכם מלחם הארץ", מה לחם האמור בחלה צריך להיות משלכם, שנאמר {{מקור|שם}}: "עריסותיכם", אף לחם האמור במצה צריך שיהא משלכם. ועוד, משום מצוה הבאה בעבירה.ישנן דעות הסוברות, כי אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה, כיון שקנאה בשינוי בלעיסתו<ref> ואמנם, יש מקשים על הפוסקים שאוסרים מצה גזולה מטעם "לכם", מדוע אינו קונה את המצה בשינוי מעשה על ידי הלעיסה (ראה הגהות רע"א סימן תע"ה, מקו"ח סימן תנ"ד סק"א, ישועות יעקב שם סק"א).</ref>.להלכה כתבו הפוסקים, כי אין יוצאים ידי חובה במצה גזולה, ואם אכל מצה גזולה, צריך לחזור ולאכול מצה אחרת, אך לא יברך שנית, שלענין ברכה יש לחשוש לדעות הסוברות שאדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה, כיון שקנאה בשינוי בלעיסתו.גזל חטים או קמח ועשה מהם מצה - יוצא בה ידי חובה, לפי שקנאה בשינוי, אך לא יברך עליה "המוציא" ו"על אכילת מצה", לפי שאין זה מברך אלא מנאץ. ויש אומרים, שיברך, כיון שקנאה בשינוי. ולפי שספק ברכות להקל, אין לברך "המוציא" ו"על אכילת מצה", אך מברך אחריה ברכת המזון שהיא מן התורה.יש מי שכתב, שמן הראוי שישלם אדם בעד המצות קודם הפסח, כדי שיקנה את המצות בכסף שהוא קניין מדאורייתא {{מקור|"דבר תורה מעות קונות"}}, מה שאין כן "משיכה" שאינה אלא קניין מדרבנן {{מקור|כף החיים}}.רבים האופים בתנור אחד, יאמרו: "כל מי שתגיע מצתי לידו אני נותן לו במתנה", כדי שלא יכשלו במצה גזולה. בדיעבד, אם לא אמרו, יוצאים ידי חובה במצות אלו, לפי שמן הסתם מוחלים הם זה לזה. | אין אדם יוצא ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון של פסח במצה גזולה. הטעם לכך הוא, לפי שנאמר {{מקור|דברים טז, ג|כן}}: "לחם עוני" ובחלה נאמר {{מקור|במדבר טו, יט|כן}}: "והיה באכלכם מלחם הארץ", מה לחם האמור בחלה צריך להיות משלכם, שנאמר {{מקור|שם|כן}}: "עריסותיכם", אף לחם האמור במצה צריך שיהא משלכם. ועוד, משום מצוה הבאה בעבירה. ישנן דעות הסוברות, כי אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה, כיון שקנאה בשינוי בלעיסתו<ref> ואמנם, יש מקשים על הפוסקים שאוסרים מצה גזולה מטעם "לכם", מדוע אינו קונה את המצה בשינוי מעשה על ידי הלעיסה (ראה הגהות רע"א סימן תע"ה, מקו"ח סימן תנ"ד סק"א, ישועות יעקב שם סק"א).</ref>. להלכה כתבו הפוסקים, כי אין יוצאים ידי חובה במצה גזולה, ואם אכל מצה גזולה, צריך לחזור ולאכול מצה אחרת, אך לא יברך שנית, שלענין ברכה יש לחשוש לדעות הסוברות שאדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה, כיון שקנאה בשינוי בלעיסתו.גזל חטים או קמח ועשה מהם מצה - יוצא בה ידי חובה, לפי שקנאה בשינוי, אך לא יברך עליה "המוציא" ו"על אכילת מצה", לפי שאין זה מברך אלא מנאץ. ויש אומרים, שיברך, כיון שקנאה בשינוי. ולפי שספק ברכות להקל, אין לברך "המוציא" ו"על אכילת מצה", אך מברך אחריה ברכת המזון שהיא מן התורה.יש מי שכתב, שמן הראוי שישלם אדם בעד המצות קודם הפסח, כדי שיקנה את המצות בכסף שהוא קניין מדאורייתא {{מקור|"דבר תורה מעות קונות"|כן}}, מה שאין כן "משיכה" שאינה אלא קניין מדרבנן {{מקור|כף החיים|כן}}. רבים האופים בתנור אחד, יאמרו: "כל מי שתגיע מצתי לידו אני נותן לו במתנה", כדי שלא יכשלו במצה גזולה. בדיעבד, אם לא אמרו, יוצאים ידי חובה במצות אלו, לפי שמן הסתם מוחלים הם זה לזה. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־17:40, 19 בינואר 2021
|
|
אין אדם יוצא ידי חובת אכילת מצה בלילה הראשון של פסח במצה גזולה. הטעם לכך הוא, לפי שנאמר (דברים טז, ג): "לחם עוני" ובחלה נאמר (במדבר טו, יט): "והיה באכלכם מלחם הארץ", מה לחם האמור בחלה צריך להיות משלכם, שנאמר (שם): "עריסותיכם", אף לחם האמור במצה צריך שיהא משלכם. ועוד, משום מצוה הבאה בעבירה. ישנן דעות הסוברות, כי אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה, כיון שקנאה בשינוי בלעיסתו[1]. להלכה כתבו הפוסקים, כי אין יוצאים ידי חובה במצה גזולה, ואם אכל מצה גזולה, צריך לחזור ולאכול מצה אחרת, אך לא יברך שנית, שלענין ברכה יש לחשוש לדעות הסוברות שאדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה, כיון שקנאה בשינוי בלעיסתו.גזל חטים או קמח ועשה מהם מצה - יוצא בה ידי חובה, לפי שקנאה בשינוי, אך לא יברך עליה "המוציא" ו"על אכילת מצה", לפי שאין זה מברך אלא מנאץ. ויש אומרים, שיברך, כיון שקנאה בשינוי. ולפי שספק ברכות להקל, אין לברך "המוציא" ו"על אכילת מצה", אך מברך אחריה ברכת המזון שהיא מן התורה.יש מי שכתב, שמן הראוי שישלם אדם בעד המצות קודם הפסח, כדי שיקנה את המצות בכסף שהוא קניין מדאורייתא ("דבר תורה מעות קונות"), מה שאין כן "משיכה" שאינה אלא קניין מדרבנן (כף החיים). רבים האופים בתנור אחד, יאמרו: "כל מי שתגיע מצתי לידו אני נותן לו במתנה", כדי שלא יכשלו במצה גזולה. בדיעבד, אם לא אמרו, יוצאים ידי חובה במצות אלו, לפי שמן הסתם מוחלים הם זה לזה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ואמנם, יש מקשים על הפוסקים שאוסרים מצה גזולה מטעם "לכם", מדוע אינו קונה את המצה בשינוי מעשה על ידי הלעיסה (ראה הגהות רע"א סימן תע"ה, מקו"ח סימן תנ"ד סק"א, ישועות יעקב שם סק"א).