ציבא: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[ציבא]] היה עבד לבית שאול אשר לאחר מפלת בית איש בושת עבד את [[מפיבושת בן יהונתן]]. | [[ציבא]] היה עבד לבית שאול אשר לאחר מפלת בית איש בושת עבד את [[מפיבושת בן יהונתן]]. לאחר שדוד רוצה לעשות חסד עם בית יהונתן, הוא מגלה מוצא את ציבא ובעקבות כך מוצא גם את מפיבושת ומביא אותו לאכול על שולחנו. במרד אבשלום, ציבא מרמה את דוד ואומר לו כי מפיבושת שמח על מפלתו ורוצה לשוב ולמלוך תחתיו ובעקבות מעשה זה דוד מעביר את נחלת מפיבושת לציבא. לאחר תום המרד, מפיבושת מגיע לדוד ומספר לו על רמאותו של ציבא, אך דוד קובע כי הוא מחלק את שדה מפיבושת בינו לבין ציבא למרות דבריו. | ||
==הבאת מפיבושת אל דוד== | ==הבאת מפיבושת אל דוד== | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
אמנם, באופן אחר ייתכן לפרש כי נכסי מפיבושת נלקחו על ידי ציבא עצמו לפני התערבותו של דוד. דבר זה מסביר גם את חוסר רצונו של ציבא לשתף פעולה עם דוד וכן את דברי ציבא התמוהים לדוד כי מפיבושת אוכל על שולחנו כאחד מבני המלך, כאשר ציבא רומז בכך שלמעשה הוא השליט ומפיבושת אוכל אצלו. כמו כן, לאחר שדוד מחזיר את אדמות מפיבושת מובא בפסוק כי לציבא יש חמישה עשר בנים ועשרים עבדים, דבר הרומז על המעמד שרכש לעצמו- ייתכן בעקבות ההשתלטות על אדמות בית שאול {{הערה|עיין ב"שמואל ב- מלכות דוד", הרב אמנון בזק}}. | אמנם, באופן אחר ייתכן לפרש כי נכסי מפיבושת נלקחו על ידי ציבא עצמו לפני התערבותו של דוד. דבר זה מסביר גם את חוסר רצונו של ציבא לשתף פעולה עם דוד וכן את דברי ציבא התמוהים לדוד כי מפיבושת אוכל על שולחנו כאחד מבני המלך, כאשר ציבא רומז בכך שלמעשה הוא השליט ומפיבושת אוכל אצלו. כמו כן, לאחר שדוד מחזיר את אדמות מפיבושת מובא בפסוק כי לציבא יש חמישה עשר בנים ועשרים עבדים, דבר הרומז על המעמד שרכש לעצמו- ייתכן בעקבות ההשתלטות על אדמות בית שאול {{הערה|עיין ב"שמואל ב- מלכות דוד", הרב אמנון בזק}}. | ||
==במרד אבשלום== | |||
בעיצומו של מרד אבשלום, כאשר דוד בורח מירושלים, הוא פוגש ביציאתו את ציבא ההולך לקראתו עם צידה לדרך {{ציטוטון|וְדָוִד, עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ, וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת, לִקְרָאתוֹ; וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים, וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ--וְנֵבֶל יָיִן}}. כאשר דוד את ציבא היכן נמצא מפיבושת, הוא עונה כי מפיבושת העדיף להישאר בירושלים תוך כדי שהוא מייחל כי המרד יוביל לכך שישיבו לו את מלכות ישראל תחת אביו שאול. דוד מאמין לציבא וקובע כי כל אשר למפיבושת יעבור לידי ציבא בעקבות מעשיו. | |||
חז"ל {{#makor-new:שבת נו א|בבלי-שבת|נו|א}} ביקרו את מעשהו של דוד וקבעו כי הוא קיבל לשון הרע על מפיבושת וכי לא היה לו להאמין לציבא. ניתן לראות כי דוד לא מחכה לשמוע את גרסתו של מפיבושת לפני שפוסק להעביר את ממונו לציבא וכן עצם העובדה שקיבל ממנו מתנות וצידה לדרך בשעה קשה עשויה להעיב על שיפוטו. גם טענתו של ציבא כי מפיבושת הנכה לא הגיע מרצונו ומשום שחשב שמרד אבשלום נועד להוביל אותו לכס המלוכה הייתה עשויה לגרום לדוד לחשוד בציבא- אך עדיין דוד קיבל לשון הרע זה{{הערה|ייתכן ופגיעת דוד זו בבית שאול קשורה גם בהמשך לפגיעתו בידי שמעי בן גרא מבית שאול}}. | |||
==לאחר המרד== | |||
לאחר דיכוי המרד והריגת אבשלום, דוד חוזר לירושלים ופוגש בציבא ומפיבושת הבאים לקראתו- {{ציטוטון|וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם}}{{הערה|לא מובא כי ציבא מדבר במהלך הפגישה וככל הנראה עיקר מטרת בואו הייתה לרכך את כעסו האפשרי של דוד במידה ויחשוף את שקריו על מפיבושת}}. דוד שואל את מפיבושת מדוע לא הלך עימו ביציאתו מירושלים, ומפיבושת עונה כי ציבא רימהו ולקח את החמור עליו הוא רוכב ולא איפשר לו לבוא לירושלים {{ציטוטון| יֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ}}. | |||
אבלותו של מפיבושת מהיום בו עזב דוד את ירושלים עד בואו אמנם הצדיקה את דבריו וחשפה את שקריו של ציבא, אך דוד סירב לחזור בו לחלוטין מפסיקתו הקודמת בעניין העברת נכסי מפיבושת לציבא. דוד קובע כי ציבא ומפיבושת יחלקו את שדה מפיבושת, ומפיבושת מקבל עליו את הדין ואף אומר כי הוא מסכים אף לתת את כל השדה למפיבושת וכי העיקר שדוד חזר לביתו בשלום. | |||
חז"ל {{#makor-new:שבת נו ב|בבלי-שבת|נו|ב}} ביקרו את התנהלותו של דוד וקישרו בין מעשיו לבין חלוקת הממלכה מבית דוד לאחר מכן וכן גלות עם ישראל{{ציטוטון|אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת 'אתה וציבא תחלקו את השדה', יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה...אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו.}}. | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה אחרונה מ־23:20, 8 במרץ 2021
|
|
ציבא היה עבד לבית שאול אשר לאחר מפלת בית איש בושת עבד את מפיבושת בן יהונתן. לאחר שדוד רוצה לעשות חסד עם בית יהונתן, הוא מגלה מוצא את ציבא ובעקבות כך מוצא גם את מפיבושת ומביא אותו לאכול על שולחנו. במרד אבשלום, ציבא מרמה את דוד ואומר לו כי מפיבושת שמח על מפלתו ורוצה לשוב ולמלוך תחתיו ובעקבות מעשה זה דוד מעביר את נחלת מפיבושת לציבא. לאחר תום המרד, מפיבושת מגיע לדוד ומספר לו על רמאותו של ציבא, אך דוד קובע כי הוא מחלק את שדה מפיבושת בינו לבין ציבא למרות דבריו.
הבאת מפיבושת אל דוד[עריכה]
ציבא מוזכר לראשונה כאשר דוד פונה אליו בבקשה לעשות חסד עם מפיבושת. לאחר שמלכותו של דוד התייצבה, הוא רצה לקיים את השבועה שנשבע ליהונתן בן שאול ולעשות עימו חסד. דוד פונה אל ציבא כעבד שנשאר מבית שאול ושואל אותו האם נשאר זרע ליהונתן. ציבא מוביל את דוד אל מפיבושת בן יהונתן והוא שולח שליחים להביא אותו אליו.
ניתן להבחין כי על אף שציבא עונה על שאלותיו של דוד, בפועל הוא עונה עליהם בקיצור ונראה כמתחמק, כאשר דוד נדרש בכל פעם לשאול אותו שאלה נוספת. ייתכן והסיבה לכך היא העובדה שציבא שליחי דוד הביאו אליו את מפיבושת שככל הנראה חשש שעלולים לפגוע בו[1], אך דוד מרגיע אותו ואומר לו "אַל-תִּירָא, כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ".
דוד מבטיח להשיב למפיבושת את כל שדה שאול אביו וכן מבשר לו כי הוא עתיד לאכול לחם על שולחנו תמיד. מפיבושת מודה לדוד על חסדו ואף אומר לו "מֶה עַבְדֶּךָ: כִּי פָנִיתָ, אֶל-הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי" [2]. דוד פונה אל ציבא ומצווה עליו לעבוד את אדמתו ואת מפיבושת. ציבא מקבל את דבריו דוד ואף אומר כי "כן יעשה עבדך".
השבת נכסי מפיבושת[עריכה]
המפרשים נחלקו מדוע היה צריך דוד להשיב את נכסי מפיבושת וכיצד הם אבדו מידי בית שאול. הרד"ק מפרש כי דוד ירש את נכסי בית שאול כדין מורד במלכות. לפירושו, מכיוון שאיש בושת ובית שאול מרדו בדוד לאחר שהומלך למלך, עברו כל נכסיהם לבית המלך כדין מורדים במלכות ורק לאחר מכן החזירם דוד למפיבושת כחסד ליהונתן.
מנגד, המצודות דוד פירש כי דוד ירש את בית שאול כקרוב משפחה. דוד שהיה נשוי למיכל בת שאול, ירש את נכסי שאול מכיוון שלא הכיר את מפיבושת ולכן חשב שהוא היורש הקרוב ביותר.
אמנם, באופן אחר ייתכן לפרש כי נכסי מפיבושת נלקחו על ידי ציבא עצמו לפני התערבותו של דוד. דבר זה מסביר גם את חוסר רצונו של ציבא לשתף פעולה עם דוד וכן את דברי ציבא התמוהים לדוד כי מפיבושת אוכל על שולחנו כאחד מבני המלך, כאשר ציבא רומז בכך שלמעשה הוא השליט ומפיבושת אוכל אצלו. כמו כן, לאחר שדוד מחזיר את אדמות מפיבושת מובא בפסוק כי לציבא יש חמישה עשר בנים ועשרים עבדים, דבר הרומז על המעמד שרכש לעצמו- ייתכן בעקבות ההשתלטות על אדמות בית שאול [3].
במרד אבשלום[עריכה]
בעיצומו של מרד אבשלום, כאשר דוד בורח מירושלים, הוא פוגש ביציאתו את ציבא ההולך לקראתו עם צידה לדרך "וְדָוִד, עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ, וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת, לִקְרָאתוֹ; וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים, וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ--וְנֵבֶל יָיִן". כאשר דוד את ציבא היכן נמצא מפיבושת, הוא עונה כי מפיבושת העדיף להישאר בירושלים תוך כדי שהוא מייחל כי המרד יוביל לכך שישיבו לו את מלכות ישראל תחת אביו שאול. דוד מאמין לציבא וקובע כי כל אשר למפיבושת יעבור לידי ציבא בעקבות מעשיו.
חז"ל שבת נו א ביקרו את מעשהו של דוד וקבעו כי הוא קיבל לשון הרע על מפיבושת וכי לא היה לו להאמין לציבא. ניתן לראות כי דוד לא מחכה לשמוע את גרסתו של מפיבושת לפני שפוסק להעביר את ממונו לציבא וכן עצם העובדה שקיבל ממנו מתנות וצידה לדרך בשעה קשה עשויה להעיב על שיפוטו. גם טענתו של ציבא כי מפיבושת הנכה לא הגיע מרצונו ומשום שחשב שמרד אבשלום נועד להוביל אותו לכס המלוכה הייתה עשויה לגרום לדוד לחשוד בציבא- אך עדיין דוד קיבל לשון הרע זה[4].
לאחר המרד[עריכה]
לאחר דיכוי המרד והריגת אבשלום, דוד חוזר לירושלים ופוגש בציבא ומפיבושת הבאים לקראתו- "וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם"[5]. דוד שואל את מפיבושת מדוע לא הלך עימו ביציאתו מירושלים, ומפיבושת עונה כי ציבא רימהו ולקח את החמור עליו הוא רוכב ולא איפשר לו לבוא לירושלים " יֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ".
אבלותו של מפיבושת מהיום בו עזב דוד את ירושלים עד בואו אמנם הצדיקה את דבריו וחשפה את שקריו של ציבא, אך דוד סירב לחזור בו לחלוטין מפסיקתו הקודמת בעניין העברת נכסי מפיבושת לציבא. דוד קובע כי ציבא ומפיבושת יחלקו את שדה מפיבושת, ומפיבושת מקבל עליו את הדין ואף אומר כי הוא מסכים אף לתת את כל השדה למפיבושת וכי העיקר שדוד חזר לביתו בשלום.
חז"ל שבת נו ב ביקרו את התנהלותו של דוד וקישרו בין מעשיו לבין חלוקת הממלכה מבית דוד לאחר מכן וכן גלות עם ישראל"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת 'אתה וציבא תחלקו את השדה', יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה...אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו.".
קישורים חיצוניים[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ ניתן להבחין כי דוד מספיק רק לומר את שמו "ויאמר דוד: מפיבושת" וכבר מפיבושת קורא "ויאמר הנה עבדך!"
- ↑ יש המשווים פסוק זה לדברי דוד האומר לשאול כי הוא "כלב מת" ועל כן אין צריך לרדוף אחריו
- ↑ עיין ב"שמואל ב- מלכות דוד", הרב אמנון בזק
- ↑ ייתכן ופגיעת דוד זו בבית שאול קשורה גם בהמשך לפגיעתו בידי שמעי בן גרא מבית שאול
- ↑ לא מובא כי ציבא מדבר במהלך הפגישה וככל הנראה עיקר מטרת בואו הייתה לרכך את כעסו האפשרי של דוד במידה ויחשוף את שקריו על מפיבושת