פרשני:אגרות הראיה: אגרת רטז: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (Try fix category tree) תגית: ריקון |
(Added igrut reaya.) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת רטז |אגרות הראיה-|אגרת|רטז|}} | |||
= רקע לאגרת = | |||
= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים = | |||
= נמען האגרת = | |||
=האגרת= | |||
ב"ה, ברחובות ת"ו, י' מנ"א תרס"ט. | |||
מהררי יהודה, עז וגבורה לתורה ולתעודה, לכבוד ידידי וחביבי, הרב | |||
החכם. הנעלה, אוצר תורה ויראה ד' טהורה, מר בנימין מנשה לווין שליט"א, | |||
שלי' רב וברכת ד' באהבה נאמנה. | |||
מכתבו היקר בצירוף המאמר <ref>"טללי אורות" השקפה על טעמי המצות, קובץ "תחכמוני" חוברת א.</ref> הגיעוני לשמחת לבבי. אמנם מעטים הם | |||
התיקונים אשר עלו בידי הכהה לתקן כעת, כאשר הודיע בצדק בני שי', מ"מ הנני | |||
מקוה, שאותם היחידים שקול ד' דופק בנשמתם, המתקבצים לקראת דברים היוצאים | |||
ממעמקי הנשמה הישראלית, בהיותה יונקת דוקא מטל שמים מעל, המה ימצאו | |||
להם מקום להתגדר במאמר זה, וכיוצא בו, אע"פ ש"הנקודה רבה בו על הכתב" <ref>ע' בראשית רבה פ' מח.</ref> | |||
במאמרים רבים מחלקיו. | |||
דף 267 | |||
ואשר תציג למשל את הספרות האירופית בדיקנותה ובירורה. במה שנוגע | |||
לעצמי, אוכל להודות, שאינני בעל סגנון של הסברה כראוי. מכל-מקום בכללות | |||
אומר, שאינני מקנא בבעלי הגילוי, שהם מבטאים את הכל בבירור. בהרבה מקומות | |||
ישנם ענינים גדולים כאלה, שרק אם נמעך אותם, אם נטשטש את צורתם, עד שיהיו | |||
קטנים כ"כ, כמו שקטן הוא הדיבור שלנו לעומת תעופת המחשבה, אז אנו יכולים | |||
לבטאם בבירורם. אבל כל זמן שנחדור אל פנימיות הנשמה, שבתוך הדברים, | |||
ונשתוקק לענינים בעצם גבהם, בשום אופן לא נוכל לברר את הכל, ולא נמצא | |||
בקרבנו שום נטיה לחלוק על "ה כ ו נ ה ה א ל ה י ת" <ref>מו"נ פתיחה</ref>, ששמה את הדברים | |||
הנשגבים עלומים בטבע, "עלמא מתקיימא ב ר ז א" <ref>אדרא רבה זהר נשא קכח.- הדגשת פזורי אותיות אלה- בכי"ק.</ref>. בהכרה זו של הכרח המצפון | |||
נשתוו הזוהר והמו"נ בלשונותיהם השונות, המובאים בזה בסימני-ההבאה. ולפעמים | |||
תכופות מאד נוכל להרגיש, שמי שבא לגלות את הכל נותן לנו תעודה נאמנה על | |||
עניות רוחו פנימה. ילכו נא דברינו בהדרגה. כשמתכשרת הנשמה לחוש מאליה | |||
מרמזים דקים את האצור בתוכיותם של דברים, של מעשים ושל מאמרים, אז אותו | |||
הבשרון מתהפך בקרבה לכח של חיים, לא רק לאיזו השלמה גרידתא, של איזו השכלה | |||
בעלמא. וכפי מה שכח-חיים זה מתפתח ויוצא לפעלו, מתעשר ג"כ כח הדבור, עד | |||
שיוכל לגלות חלקים גדולים מהנכמסים בתוכיותה של הנשמה. ועם דרך הגילוי | |||
בעצמו, באים תגים לאותיות, שבהם נרמזים ענינים יותר נעלים, יותר אמיצים | |||
וגדולים, שהם עומדים בעז חביונה של המחשבה, המשמרת את עושר חייה בקרבה | |||
פנימה. "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" <ref>תהלים לא כ, וע' בראשית-רבה פ"א</ref>. נעבוד יחד, יקירי נפשי, כל אלה | |||
אשר נתן ד' בקרבם רוח חיים להשכיל אל נשמת אור עולם אשר באוצר חיים של | |||
ישראל, כל אלה אשר די אונים בקרבם שלא להתבטל מפני הסרחון של הזוהמא | |||
החמרית, החפצה לגרש בעיפושה את הנשמה העדינה, הנותנת חיים לכל חי, מהעולם | |||
ומגבול ישראל. נקום יחדו, נבא לגננו ונלקוט שושניו ופרחיו, נותני ריחם הטוב, | |||
המשיבים את הנפש, נעשה את מיצם ועסיסם, ומריח בשמיו ישובו ויחיו הנשמות | |||
המעולפות, מתוך האויר המחניק הממלא את האטמוספירה של בנינו, אשר "עולפו | |||
שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר" <ref>ישעיה נא כ.</ref>. אני חפץ להציק רוח <ref>ע' שם מד ג, וע' יהושע ז כג</ref>, איך שיהיה, איני מקפיד | |||
כל כך על הקיצוע החיצוני, במקום שהדבר קשה לי. יבאו דברים חיים במחננו, | |||
דברים שנדברים בבטחה, מתוך נשמתה השלמה של האומה, אשר רוח חי העולמים | |||
חי בקרבה, בלא שום פחד וזחלנות מצד אי-הסכמה מן החוץ. אנו יודעים בבירור, | |||
שהננו בונים את כל בניננו, על הטוב והיושר, על האמת והצדק, על הנצח וההוד, | |||
אשר שורש נשמתנו עורג אליהם, כפי גבהם, טהרם וחסנם האלהי, אשר קרני אור | |||
רבים מהם נתגלו מאתנו על עברנו, על השפעתנו, על עצמנו, על אימוץ נשמתנו, | |||
כתוך כל הנדודים החשכים, ועל נשמת העולם כולו, ע"י המון צינורות טהורים וגם | |||
עכורים. עתה, אחרי תרדמה ממושכה, הגיעה לנו שעת התגלות החיים. השלג | |||
והכפור, אשר כסו את גרעיני תחייתנו, נמסו, מקוי השמש של האורה האלהית | |||
אשר שלחה את קויה, דרך ההתפתחות של התרבות הכללית. האביב קרוב לבא. | |||
דף 268 | |||
רוח אלהים חיים שבכנסת ישראל, ההולך ומתגלה באופן חרישי, אבל נשמע לכל | |||
בעלי הקשבה, הולך הוא ודופק על נימי הכינור <ref>ע' ברכות ג:</ref>, אשר לדוד מלך ישראל החי | |||
וקיים <ref>ע' ראש השנה כה.</ref>. חפץ שיבה לתחיה על ההר הטוב והלבנון הולך ומתפרץ, ועושה נתיבתו, | |||
עלינו לסלק את מסילתו, להצילו מכל רוח רעה אשר תוכל לעכב את דרכו. | |||
הנני מקצר ועולה, ודורש באה"ר את שלומך הטוב ושלו' תורתך וחכמתך, | |||
כנה"ר ידי"ע, | |||
אברהם יצחק ה"ק | |||
= אזכורים בספרים ובמאמרים = | |||
= קישורים חיצוניים = | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:אגרות הראי"ה]] |
גרסה מ־15:40, 1 ביוני 2021
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
No result
רקע לאגרת
הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים
נמען האגרת
האגרת
ב"ה, ברחובות ת"ו, י' מנ"א תרס"ט. מהררי יהודה, עז וגבורה לתורה ולתעודה, לכבוד ידידי וחביבי, הרב החכם. הנעלה, אוצר תורה ויראה ד' טהורה, מר בנימין מנשה לווין שליט"א, שלי' רב וברכת ד' באהבה נאמנה. מכתבו היקר בצירוף המאמר [1] הגיעוני לשמחת לבבי. אמנם מעטים הם התיקונים אשר עלו בידי הכהה לתקן כעת, כאשר הודיע בצדק בני שי', מ"מ הנני מקוה, שאותם היחידים שקול ד' דופק בנשמתם, המתקבצים לקראת דברים היוצאים ממעמקי הנשמה הישראלית, בהיותה יונקת דוקא מטל שמים מעל, המה ימצאו להם מקום להתגדר במאמר זה, וכיוצא בו, אע"פ ש"הנקודה רבה בו על הכתב" [2] במאמרים רבים מחלקיו. דף 267 ואשר תציג למשל את הספרות האירופית בדיקנותה ובירורה. במה שנוגע לעצמי, אוכל להודות, שאינני בעל סגנון של הסברה כראוי. מכל-מקום בכללות אומר, שאינני מקנא בבעלי הגילוי, שהם מבטאים את הכל בבירור. בהרבה מקומות ישנם ענינים גדולים כאלה, שרק אם נמעך אותם, אם נטשטש את צורתם, עד שיהיו קטנים כ"כ, כמו שקטן הוא הדיבור שלנו לעומת תעופת המחשבה, אז אנו יכולים לבטאם בבירורם. אבל כל זמן שנחדור אל פנימיות הנשמה, שבתוך הדברים, ונשתוקק לענינים בעצם גבהם, בשום אופן לא נוכל לברר את הכל, ולא נמצא בקרבנו שום נטיה לחלוק על "ה כ ו נ ה ה א ל ה י ת" [3], ששמה את הדברים הנשגבים עלומים בטבע, "עלמא מתקיימא ב ר ז א" [4]. בהכרה זו של הכרח המצפון נשתוו הזוהר והמו"נ בלשונותיהם השונות, המובאים בזה בסימני-ההבאה. ולפעמים תכופות מאד נוכל להרגיש, שמי שבא לגלות את הכל נותן לנו תעודה נאמנה על עניות רוחו פנימה. ילכו נא דברינו בהדרגה. כשמתכשרת הנשמה לחוש מאליה מרמזים דקים את האצור בתוכיותם של דברים, של מעשים ושל מאמרים, אז אותו הבשרון מתהפך בקרבה לכח של חיים, לא רק לאיזו השלמה גרידתא, של איזו השכלה בעלמא. וכפי מה שכח-חיים זה מתפתח ויוצא לפעלו, מתעשר ג"כ כח הדבור, עד שיוכל לגלות חלקים גדולים מהנכמסים בתוכיותה של הנשמה. ועם דרך הגילוי בעצמו, באים תגים לאותיות, שבהם נרמזים ענינים יותר נעלים, יותר אמיצים וגדולים, שהם עומדים בעז חביונה של המחשבה, המשמרת את עושר חייה בקרבה פנימה. "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" [5]. נעבוד יחד, יקירי נפשי, כל אלה אשר נתן ד' בקרבם רוח חיים להשכיל אל נשמת אור עולם אשר באוצר חיים של ישראל, כל אלה אשר די אונים בקרבם שלא להתבטל מפני הסרחון של הזוהמא החמרית, החפצה לגרש בעיפושה את הנשמה העדינה, הנותנת חיים לכל חי, מהעולם ומגבול ישראל. נקום יחדו, נבא לגננו ונלקוט שושניו ופרחיו, נותני ריחם הטוב, המשיבים את הנפש, נעשה את מיצם ועסיסם, ומריח בשמיו ישובו ויחיו הנשמות המעולפות, מתוך האויר המחניק הממלא את האטמוספירה של בנינו, אשר "עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר" [6]. אני חפץ להציק רוח [7], איך שיהיה, איני מקפיד כל כך על הקיצוע החיצוני, במקום שהדבר קשה לי. יבאו דברים חיים במחננו, דברים שנדברים בבטחה, מתוך נשמתה השלמה של האומה, אשר רוח חי העולמים חי בקרבה, בלא שום פחד וזחלנות מצד אי-הסכמה מן החוץ. אנו יודעים בבירור, שהננו בונים את כל בניננו, על הטוב והיושר, על האמת והצדק, על הנצח וההוד, אשר שורש נשמתנו עורג אליהם, כפי גבהם, טהרם וחסנם האלהי, אשר קרני אור רבים מהם נתגלו מאתנו על עברנו, על השפעתנו, על עצמנו, על אימוץ נשמתנו, כתוך כל הנדודים החשכים, ועל נשמת העולם כולו, ע"י המון צינורות טהורים וגם עכורים. עתה, אחרי תרדמה ממושכה, הגיעה לנו שעת התגלות החיים. השלג והכפור, אשר כסו את גרעיני תחייתנו, נמסו, מקוי השמש של האורה האלהית אשר שלחה את קויה, דרך ההתפתחות של התרבות הכללית. האביב קרוב לבא. דף 268 רוח אלהים חיים שבכנסת ישראל, ההולך ומתגלה באופן חרישי, אבל נשמע לכל בעלי הקשבה, הולך הוא ודופק על נימי הכינור [8], אשר לדוד מלך ישראל החי וקיים [9]. חפץ שיבה לתחיה על ההר הטוב והלבנון הולך ומתפרץ, ועושה נתיבתו, עלינו לסלק את מסילתו, להצילו מכל רוח רעה אשר תוכל לעכב את דרכו. הנני מקצר ועולה, ודורש באה"ר את שלומך הטוב ושלו' תורתך וחכמתך, כנה"ר ידי"ע, אברהם יצחק ה"ק