אנציקלופדיה תלמודית:קבר: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־11:43, 16 ביוני 2022

הגדרת הערך - מקום שאדם מת* טמון בו.

טמאתו

קבר סתום^[1], הוא אב הטומאה^[2], ומטמא מן התורה במגע ובאהל כמת, כל זמן שהטומאה בתוכו^[3], שנאמר: וכל אשר יגע וגו' או במת וגו' או בקבר יטמא שבעת ימים^[4].

על דיני טמאת-מת* ע"ע טמאת מת וע' טמא מת.

במגע

הקבר מטמא במגע מכל סביביו^[5], בין למעלה, על גגו, ובין מן הצדדים^[6].

באהל

הקבר מטמא באהל^[7], אף בלא נגיעה בו, לפי שהטומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת ממנו^[8].

המאהיל על הקבר, אף על פי שלא האהיל על המת שבתוכו, כגון שהיה המת משובר ומפורק, והמאהיל האהיל בין הפרקים, טמא, מפני שהקבר מצרף את חלקי המת^[9], ואפילו החלק הריקן שבו נעשה מטמא באהל^[10], כאילו הוא מלא טומאה^[11].

גדרו לענין טמאה

הקבר באהל ובמגע בכל סביביו הוא מבנה - סתום^[12] - שהמת נתון בתוכו^[13], בין שהוא תחת הקרקע, כגון בתוך חפירה^[14], ובין שהוא מעל הקרקע, אפילו הוא גבוה מאה אמה^[15], וכן כותל שיש בתוכו חלל ריק, ובתוכו מת^[16], או עמוד שבנוי על חלל שבתוכו מת^[17], וכן בית סתום, באופנים מסוימים^[18], וכן ערמה שיש בה מת, כגון גל של צרורות או כרי של תבואה שהמת נתון בתוכו^[19].

על גולל-ודופק*, שיש להם טמאה בפני עצמם, מהותם ודיניהם, ע"ע גולל ודופק.

קרקע עולם

קרקע עולם שהמת נתון בה, אין לה דין קבר לענין לטמא מכל צדדיו, ולפיכך בור, או חפירה בסלע, שהמת בתוכם, ומכוסה באבן, דפנות החפירה, שהם קרקע עולם, אינן מטמאות, והטומאה אינה מתפשטת אלא כנגד החלל הריק שהמת בתוכו^[20].

חפר חפירה ובנה בתוכה כתלים שבולטים אל מחוץ לקבר, הכתלים דינם כקבר בנין, שמטמא בכל צדדיו, ולא כקרקע עולם^[21].

נפש

נפש, שהיא הבנין שמעל הקבר^[22], אפילו נעשתה על קבר שהוא בקרקע עולם, שאין לו דין קבר, מטמאת כקבר מכל צדדיה^[23].

חלל טפח

קבר אינו מטמא כל סביביו במגע ובאהל אלא כשיש בו חלל טפח על טפח על רום טפח, אבל כשהוא אטום, טומאת המת בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת^[24], כנגד המת עצמו, לטמא את הנוגע והמאהיל שם^[25], אבל הנוגע בקבר מן הצדדים טהור^[26].

טפח על טפח שאמרו בקבר, יש מן הראשונים סוברים שצריך שיהיה פנוי, כלומר מלבד מקום המת עצמו, אבל אם המת ממעט חלל הטפח, דינו כקבר אטום, שאינו מטמא אלא מעליו ומתחתיו^[27]. ויש חולקים וסוברים להפך, שלא אמרו שמטמא באהל ומן הצדדים אלא כשהמת ממעט את החלל מטפח, ולדעתם שלש מדות יש: א) כשיש במקום המת טפח מרובע, והמת ממעטו, זהו קבר סתום, שמטמא באהל, ובמגע כל סביביו^[28]. ב) כשיש חלל פנוי טפח מרובע, שהטומאה אינו ממעטת אותו, אינו מטמא באהל, לפי שהחלל חוצץ^[29], אבל מטמא כל סביביו במגע^[30]. ג) כשאין כלל במקום הטומאה טפח מרובע, זו היא טומאה-רצוצה* שבוקעת ועולה, ומטמאה באהל, ואינה מטמאה במגע מצידיה^[31]. וכעין זה יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שכשיש חלל טפח מרובע והטומאה ממעטתו, זהו קבר סתום שמטמא באהל ובמגע, אבל לדעתם כשיש חלל טפח פנוי, אין הקבר מטמא כלל, לא במגע ולא באהל^[32].

ויש מן הראשונים חולקים וסוברים שאפילו אין בחלל הקבר פותח טפח כלל, יש לו דין קבר לטמא כל סביביו ולמעלה^[33].

בכלים

כלי שיש מת בתוכו, יש מן הראשונים שכתבו אין לו דין קבר להיות הטומאה בוקעת ועולה, לפי שאין מבטלים אותו^[34] שיישאר המת בתוכו לעולם^[35].

מחיצותיו

מחיצות הקבר, יש מן הראשונים שכתבו שאינן מטמאות באהל^[36].

קבר פתוח

הקבר אינו מטמא מכל סביביו אלא כשהוא סתום בכל רוחותיו, אבל קבר פתוח אין לו דין קבר, ואינו מטמא באהל^[37] ובמגע^[38], מן התורה^[39], שכן דרשו: או בקבר^[40], זה קבר סתום^[41], אתה אומר זה קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח, אמרת קל וחומר הוא, ומה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח^[42], קבר שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח^[43]. ויש מן הראשונים שכתבו שזה הטעם למה שמצינו שארון-המת* שיש בו חלל טפח אינו מטמא מן התורה את העובר מעליו^[44] – אף לסוברים שארון עץ סתום דינו כקבר^[45] – לפי שמדובר בארון שראשו פתוח, ולפיכך אין לו דין קבר^[46].

קבר פתוח, כתבו ראשונים שחכמים גזרו עליו שיטמא את המאהיל עליו^[47], כדרך שגזרו בארון פתוח שיש בו חלל טפח^[48].

פתח שנסתם

קבר שהיה בו פתח, וסתמו, וכן בית שהמת נתון בו, שסתם את פתחו, כל עוד לא פרץ את פצימיו – כלומר שלא סילק את מזוזתו ומשקופו ומפתנו של הפתח^[49] - מאחר וגילה בדעתו שלא סילק נפשו מן הפתח, וסופו לפתחו לאחר זמן^[50], עדיין דינו כקבר פתוח, שאינו מטמא^[51]. פרץ את פצימיו, דינו כקבר סתום, שמטמא כל סביביו^[52].

קבר שנתפנה

קבר שפינו ממנו את המת, מן התורה הוא טהור^[53], אלא שמאחר ואסור לפנות מתים – ע"ע פנוי מתים – פעמים שחכמים גזרו עליו טומאה^[54], ושנינו בברייתא ששלש קברות הם: קבר הנמצא, קבר הידוע וקבר המזיק את הרבים^[55], וגירסאות שונות יש בתוספתא ובבבלי ובירושלמי בדיניהם של הקברים הללו:

א) קבר הנמצא, בתוספתא ובברייתא שבבבלי שנינו שאחר שפינוהו, מקומו טהור^[56], וכן כתבו אחרונים להלכה^[57], ופרשו ראשונים שקבר הנמצא הוא קבר חדש שמצאו בעל השדה בשדהו, ויודע שלא צוה לקברו שם, ובגזילה נקבר^[58], ולפיכך לא גזרו עליו טומאה לאחר שפינוהו משם^[59]. ובירושלמי שנינו, וכן יש מן הראשונים שכתבו שקבר הנמצא, אחר שפינוהו מקומו טמא^[60], ופרשו אחרונים בדעתם שאין הכוונה שמקום הקבר טמא, אלא שהשדה שסביבותיו טמא, עד שיבדק אם יש שם קברים נוספים, לפי שחוששים שמא הוא בית-הקברות*^[61].

ב) קבר הידוע, בברייתא שבבבלי אמרו שאחר שפינוהו, מקומו טמא^[62], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה^[63], ופרשו ראשונים שקבר הידוע היינו שנקבר בו מת מדעת בעל השדה^[64], ומאחר שאסור לפנותו – ע"ע פניו מתים - גזרו עליו טומאה, כדי שלא יפנוהו^[65]. ובתוספתא ובירושלמי שנינו שקבר הידוע, אחר שפינוהו מקומו טהור^[66], וכן יש מן הראשונים שכתבו להלכה^[67], ופרשו אחרונים בדעתם שקבר הידוע הכוונה שידוע שאין קברים נוספים בסביבתו, ומקומו טהור הכוונה שסביבותיו טהור, ואין צריך לבדוק אם יש שם קברים אחרים^[68].

ג) קבר המזיק את הרבים, בברייתא שבבבלי שנינו שאחר שפינוהו, מקומו טהור^[69], ופרשו ראשונים שמדובר בקבר שנמצא במקום הלוך רבים, שהם נטמאים באהלו^[70], ומפני הנזק לא גזרו עליו אחר שפינוהו^[71], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה^[72]. ובתוספתא ובירושלמי ובמסכת שמחות שנינו, וכן יש מן הראשונים שכתבו להלכה, שקבר המזיק את הרבים, אחר שפינוהו מקומו טמא^[73], ויש מן הראשונים שפרשו שמדובר באופן שהוא אסור בהנאה אף לאחר שפינוהו^[74], ולפיכך גזרו על מקומו טומאה, כדי שלא יבואו ליהנות בו, אבל באופן שהוא מותר בהנאה^[75], אף על מקומו לא גזרו טומאה, ונראה מדבריהם שאף הבבלי מודה בחילוק זה, ואין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי^[76], ומן האחרונים יש שפרשו בירושלמי שמקומו טמא אין הכוונה מקום הקבר עצמו, אלא סביבותיו טמאות, עד שיבדק אם אין שם קברים נוספים, לפי שחוששים שמא הוא בית הקברות^[77].

קבר של גוי

קבר של גוי, לסוברים שמת גוי מטמא באהל^[78], אף קברו מטמא באהל^[79]. ולסוברים שמת גוי אינו מטמא באהל^[80], אף קברו אינו מטמא באהל^[81].

ובמגע, לסוברים שמת גוי אינו מטמא במגע^[82], אף קברו אינו מטמא במגע^[83]. ולסוברים שמת גוי מטמא במגע, ואינו מטמא באהל^[84], נחלקו ראשונים לענין קברו אם מטמא במגע: יש סוברים שמטמא^[85]. ויש סוברים שמאחר ואינו מטמא באהל, אף במגע אינו מטמא, עד שיגע בעצמה של טומאה או ישאנה^[86].

להלכה כתבו אחרונים שכהן – שאסור לו להטמא למתים^[87] - נכון שיזהר שלא ילך על קברי גוים^[88].

ארון

על ארון-המת* מעץ, כשהוא סתום ויש בו חלל טפח, אם יש לו דין קבר, ע"ע ארון המת^[89].

ארבע אמות סביבו

טומאה שגזרו חכמים בארבע-אמות* של מת*^[90], יש מן הראשונים סוברים שגזרו אותה אף בארבע אמות של קבר, כדי שעושי טהרות לא יקרבו אליו, ויאהילו עליו^[91]. ויש חולקים וסוברים שלא גזרו טומאה סביב הקבר, ודי בהרחקה כל שהיא ממנו^[92].

לסוברים שגזרו טמאה בארבע אמות שסביב הקבר, יש ראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים להלכה, שלא גזרו אלא בקבר שאין לו מחיצות, אבל קבר של בנין במחיצות מסוימות – בגובה עשרה טפחים, וכן קבר המסוים בחריץ בעומק עשרה טפחים^[93] - די בהרחקת ארבעה טפחים ממנו^[94], וכן יש מן הראשונים שכתבו לענין בית שיש בו מת, שאף באופנים שדינו כקבר^[95], מאחר ומחיצותיו ניכרות, ואין לחוש שיעלו עליו ויאהילו, לא טמאו סביבותיו ארבע אמות^[96]. ויש חולקים וסוברים שאף קבר שיש לו מחיצות, גזרו טמאה על ארבע אמותיו^[97], ואף בית סתום שדינו כקבר, שאין לחוש שמא יעלו עליו ויאהילו, יש מן הראשונים סוברים שמאחר ויש לחוש שמא יגעו בכתליו, ויטמאו במגע, גזרו טמאה אף על ארבע אמותיו^[98].

על העומד בחצר הקבר, אם הוא נטמא, ע"ע בית הקברות^[99].

חרב כחלל

כלי שנטמא בטמאת קבר, יש מן הראשונים שנסתפקו אם נאמר בו דין "חרב כחלל", ונעשה טמא כקבר עצמו^[100], כדרך שנאמר בכלים שנטמאו במת^[101].

צירוף שדרה

שדרה* - שדינה שמטמאה באהל^[102] - שנשברו רוב צלעותיה, שאין לה דין שדרה לענין טמאת אהל^[103], אם היא נמצאת בתוך קבר, הרי היא מטמאת, מפני שהקבר מצרפה^[104], ונסתפקו אחרונים בטמאתה, אם היא מדין קבר, או מדין שדרה^[105].

אזהרה לכהן

על כהן, אם הוא מוזהר על טמאת קבר, ע"ע ארון המת^[106] וע' גולל ודופק^[107] וע' טמאת כהנים^[108].

אסור הנאה

הקבר – כשהוא בנין, ולא קרקע עולם^[109] - אסור בהנאה^[110], מן התורה^[111] - ויש מן האחרונים שכתבו שאינו אלא מדרבנן^[112] - לפי שהוא בכלל תשמישי המת, שאסורים^[113].

בכלל איסור הנאה, ישיבה על גבי הקבר^[114], וכן הישענות ודריכה עליו^[115].

כלים המיוחדים לחפירת הקבר, מותרים בהנאה^[116].

בנין שעל הקבר

הנפש – בנין שעל הקבר^[117] - אסורה אף היא בהנאה^[118]. וכן אבנים שמסבבים על הקבר ומשימים במראשותיו ובמרגלותיו, או על עפר הקבר, כתבו ראשונים שכולן בכלל הקבר לענין אסור הנאה, ואסור לשבת עליהם^[119], ואף מצבה שנשברה, יש ראשונים שכתבו שאסור למכרה^[120].

ויש חולקים וסוברים שציון שנותנים על הקבר אחר הקבורה, מאחר ואינו הקבר עצמו, הוא מותר בהנאה, ולפיכך מותר לשבת על האבן שעל הקבר^[121].

קבר של נפל

קבר של נפל, אסור אף הוא בהנאה^[122].

שימוש למת אחר

שימוש בקבר לצורך מת אחר, יש מן הראשונים שכתבו שאף הוא אסור בכלל איסור הנאה, ולפיכך לדעתם אותם שקוברים הקטנים בתוך קברי הגדולים, עושים איסור^[123]. ויש חולקים וסוברים ששימוש למת אחר אינו הנאה לחי, ולפיכך קבר שפינוהו – אף באופנים שעדיין הוא אסור בהנאה^[124] - מותר לקברו בו מת אחר, וכן מצבה שפינוה מקבר, מותר להניחה על קבר אחר, ואין אסורים אלא דברים שיש בהם הנאה לחי, כגון השימוש במצבה, או מכירתה לאחר^[125].

ציון שנבנה על דעת להשתמש בו

במקום שבני משפחה נוהגים לשבת על גבי ציון הקברות, יש מן הראשונים שכתבו – שאף לסוברים שהציון הוא בכלל הקבר לענין אסור הנאה^[126] - מותר לשבת עליו, לפי שעל דעת כן בונים אותו^[127], והרי זה כאילו התנו שלא יהיה אלא לכבוד בעלמא, ולא יאסר לישיבה^[128].

קרקע עולם

הקבר אינו אסור בהנאה אלא כשהוא בבנין^[129], כלומר שהוא בנוי למעלה מן הקרקע, מדברים שהיו תלושים בתחלה, שאף על פי שלבסוף חברם, דינם עדיין כתלושים^[130], אבל עפר הקבר, שהוא קרקע עולם, מותר בהנאה^[131], שכן דרשו ממה שנאמר בעבודה-זרה*: וישלך את עפרה על קבר בני העם^[132], מקיש קבר בני העם לעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים אינה נאסרת במחובר, כלומר כשהיא קרקע עולם – ע"ע עבודה זרה - אף קבר אינו נאסר כשהוא קרקע עולם^[133].

עפר קבר שחפרוהו והחזירוהו למקומו, כגון העפר שמכסים בו את המת בקבר, יש ראשונים סוברים שאין דינו כקרקע עולם, אלא כתלוש ולבסוף חברו, ולפיכך הוא אסור בהנאה כקבר בנין^[134], ולדעתם קבר שהוא קרקע עולם, שהוא מותר בהנאה, אינו אלא כגון החופר כוך בסלע, ומכניס המת לתוכו, בלא החזרת עפר^[135]. ויש חולקים וסוברים שכל שהבנין אינו בולט מעל הארץ, אף על פי שאותו עפר כבר היה מטולטל ממקומו, כיון שהחזירו לאותו בור עצמו, הרי הוא נחשב קרקע עולם, ואינו נאסר^[136].

קבר שנתפנה

קבר האסור בהנאה, שנתפנה, פעמים שעדיין הוא אסור בהנאה^[137], ושנינו בברייתא ששלש קברות הם: קבר הנמצא, קבר הידוע וקבר המזיק את הרבים^[138], וגירסאות שונות יש בתוספתא ובבבלי ובירושלמי בדיניהם של הקברים הללו:

א) קבר הנמצא, בברייתא שבבבלי שנינו שאחר שפינוהו, הוא מותר בהנאה^[139], וכן כתבו אחרונים להלכה^[140], ופרשו ראשונים שקבר הנמצא הוא קבר חדש שמצאו בעל השדה בשדהו, ויודע שלא צוה לקברו שם, ובגזילה נקבר^[141], והוא מותר בהנאה אחר שנתפנה, לפי שאין עליו תורת קבר^[142], או משום שאין אדם אוסר דבר-שאינו-שלו*^[143]. ובתוספתא ובירושלמי ובמסכת שמחות שנינו שקבר הנמצא, אחר שפינוהו הוא אסור בהנאה^[144], וכן יש מן הראשונים שכתבו להלכה^[145].

ב) קבר הידוע, בברייתא שבבבלי ובמסכת שמחות שנינו שאחר שפינוהו, הוא אסור בהנאה^[146], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה^[147], ופרשו ראשונים שקבר הידוע היינו שנקבר בו מת מדעת בעל השדה^[148], ומאחר ויש עליו תורת קבר, כבר נאסר בהנאה, ואיסורו אינו פוקע אף אחר שפינוהו^[149]. ובתוספתא ובירושלמי שנינו שקבר הידוע, אחר שפינוהו הוא מותר בהנאה^[150], וכן יש מן הראשונים שכתבו להלכה^[151], ופרשו אחרונים בדעתם שקבר ידוע היינו שידוע שנקבר שם שלא מדעת בעל השדה, והוא מותר בהנאה לפי שזה כאילו לא היה שם קבר מעולם^[152], ויש שפרשו שכיון שידוע שלא נקבר שם אלא הוא לבדו, מן הסתם על דעת לפנותו נקבר שם, שאין לך מי שרוצה לקבור מתו לבדו בשדה אחר, ולפיכך לא היה לו שם קבר מעולם לענין איסור הנאה^[153].

ג) קבר המזיק את הרבים, בתוספתא ובברייתא שבבבלי שנינו, וכן יש ראשונים שכתבו להלכה, שאחר שפינוהו, הוא אסור בהנאה^[154], ופרשו ראשונים שמדובר בקבר שנמצא במקום הלוך רבים, שהם נטמאים באהלו^[155], ואף על פי שמחמת הנזק לרבים מותר לפנותו – ע"ע פנוי מתים – מאחר ויש לו שם קבר, הרי כבר נאסר בהנאה מן התורה, ושוב האיסור אינו פוקע^[156]. ובירושלמי מחלק, שדוקא אם הקבר קדם, הוא אסור בהנאה אחר שפינוהו, אבל אם הדרך קדמה, הקבר מותר בהנאה^[157], וכן כתבו אחרונים להלכה^[158], ופרשו ראשונים בטעם החילוק, שאם הקבר קדם, הוא נעשה בהיתר, ולפיכך נאסר, אבל אם הדרך קדמה, והקבר נעשה שלא כדין, לא חל עליו איסור הנאה^[159], לפי שאין בידו לאסור על הרבים^[160], ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף הבבלי מודה לחילוק זה, ואין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי^[161]. ומן הראשונים יש שכתבו שקבר המזיק את הרבים, אחר שפינוהו, הוא מותר בהנאה^[162].

על פרטי דיני קבר שנתפנה, אם הוא אסור דוקא כשנעשה לשם מת, שאז יש בו הזמנה ומעשה, או שנאסר אף כשעשאוהו שלא לשם מת, מחמת מעשה הקבורה לבד, ע"ע הזמנה^[163].

על איסור הנאה מבית-הקברות* ע"ע^[164].

קבר של נפל, רבן שמעון בן גמליאל סובר - שלאחר שנתפנה^[165] - הוא מותר בהנאה, לפי שאין לנפלים תפיסת הקבר^[166], בטעם הדבר כתבו ראשונים שכן דורשים מן הכתוב: לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל^[167], כל שיש לו נחלה יש לו גבול ושאין לו נחלה אין לו גבול^[168]. וחכמים חולקים וסוברים שאף קבר של נפלים אסור בהנאה לעולם^[169]. וע"ע הסגת גבול^[170].

תשמישי גנאי

קבר שנתפנה, אף באופנים שהוא מותר בהנאה^[171], לא יעשנו בית התבן, בית הבקר, בית העצים, ובית האוצרות^[172], מפני שגנאי הוא למת^[173].

קבר חדש

קבר חדש, שלא הוזמן למת, אלא חצבוהו סתם, שלכשימות מת, יקברוהו בו, או שחצבוהו לאדם חי, שלכשימות יקברוהו בו, כל עוד לא קברו בו, הוא מותר בהנאה^[174].

הזמנה

על קבר שנעשה עבור מת, אם אסור בהנאה אף קודם שקברו בו, משום הזמנה*, ע"ע הזמנה^[175].

החוצב קבר לאביו

החוצב קבר לאביו, והלך וקברו במקום אחר, אף לסוברים ש"הזמנה אינה מילתא", שלדעתם הקבר אינו אסור בהנאה מדין קבר^[176], משום כבוד אביו, הבן לא יקבר בו עולמית^[177]. ולענין לקבור שם אחר, יש מן הראשונים שכתבו שאם בא אחר לקבור אין ממחים בידו^[178], ויש חולקים וסוברים שמפני כבוד האב הקבר אסור בהנאה, ואף מת אחר לא יקבר בו עולמית^[179].

קבר שהוא קרקע עולם – שאינו נאסר באיסור הנאה מדין קבר^[180] - יש ראשונים סוברים שאף הוא נאסר משום כבוד האב, כשחצבו הבן לאביו^[181]. ויש חולקים וסוברים שמאחר והדבר ידוע שאפילו אחר שיקברו בו מת, לא יאסר באיסור הנאה של קבר, אף כשחצבו הבן לאביו אין בו משום כבוד אביו^[182].

דיניו

חציבתו

יש מן הראשונים שכתבו שאין לחצוב קבר ולהניחו פתוח אם אין נותנים בו המת מבעוד יום, ויש סכנה בדבר^[183].

על חציבת קבר לגוסס*, ע"ע גוסס^[184].

פתיחתו

על פתיחת קבר מחמת טעמים שונים, אם מותרת, ע"ע כבוד המת^[185].

קריאת כתב שעליו

קריאת כתב שעל גבי הקבר, יש סוברים בגמרא שהיא מן הדברים הקשים ללימוד^[186].

על חצר הקבר, שיעורה, וטומאת העומד בה, ע"ע בית הקברות^[187].

על טומאת שדה שאבד בה קבר או נחרש בה קבר, ע"ע בית-הפרס*.

על גולל-ודופק*, מהותם ודיני טומאתם, ע"ע גולל ודופק.

על קבר הנמצא, אם מטמא למפרע, ע"ע טמאה למפרע^[188].

על כותים*, אם נאמנים על מקום הקבר, ע"ע כותים^[189].

על נזיר*, אם מגלח על טמאת קבר, ע"ע נזיר טמא.

על קבר התהום ע"ע טמאת התהום.

על קברי צדיקים, אם מטמאים, ע"ע טמאת כהנים^[190].

על פנוי קבר, ע"ע בית הקברות^[191] וע' פנוי מתים.

על קבר שבשדה, אם הוא עולה לשעור בית רובע לענין כלאים, ע"ע כלאי זרעים^[192].

על החופר קבר, שהוא פטור מקריאת-שמע* ומן התפלה* ומן התפילין*, ע"ע עוסק במצוה.

על ציון-קברות*, מקורו ודיניו, ע"ע ציון קברות.

על מכירת ומדידת קבר ישן או חדש ע"ע בית הקברות^[193].

על ק"ש ליד קבר ע"ע בית הקברות^[194].

על קבר שיש בו בית דירה, לענין תחום העיר, ע"ע תחומים.

על ברכת הראיה על קברי ישראל ע"ע ברכות הראיה וע' בית הקברות.

על ספר-תורה* שבלה, שגונזים אותו בקבר תלמיד-חכם*, ע"ע גניזה^[195].

על האיסור לאדם למכור קברי אבותיו ע"ע הסגת גבול^[196].

על דיני דרך* הקבר, ע"ע דרך^[197].

על קבר שגוי חפר לישראל בשבת, אם מותר לקבור בו, ע"ע מעשה שבת.

על חפירת קברות במועד ע"ע חול המועד^[198].

הערות שוליים

↑ עי' ציון 37 ואילך, על מהות קבר סתום, ודינו כשאינו סתום.
↑ פיהמ"ש לרמב"ם הקדמה לסדר טהרות. וע"ע אבי אבות הטמאה ציון 18, שלראשונים שכינו את המת אבי אבות הטמאה, ע"ש ציון 1 ואילך, אף הקבר הוא בכלל אבי אבות הטמאה, וע"ע אבות הטומאות ציון 16.
↑ רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו. ועי' להלן על מקורות ופרטי דיני טומאתו. על קבר שהמת הוצא ממנו, אם מטמא, עי' ציון 54 ואילך.
↑ במדבר יט טז.
↑ אהלות פ"ז מ"א; עי' תוספתא אהלות סוף פט"ז, וברייתא ב"ב יב א לגי' שהובאה בשו"ת רשב"א ח"א סי' קלו: קבר וגו' פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, ושו"ת רשב"א שם בבאורה, שמטמא במגע בכל צדדיו, ועי' ציון 51 ואילך, גירסא אחרת בברייתא שם; ספרי זוטא במדבר יט יד: כל הבא אל האהל, מה אהל סתום, הנוגע בו מכל צדדים טמא, אף קבר סתום הנוגע בו מכל צדדים טמא.
↑ עי' ספרי במדבר סוף פיסקא קכז: מכל צדדיו, ותוס' ב"ב יב א סוף ד"ה פרץ, בבאורו; תוס' שם ק ב ד"ה ורומן; רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו; שו"ת רשב"א ח"א סי' קלו.
↑ אהלות פט"ז מ"א ומ"ב; עי' תוספתא אהלות פ"ז: עמוד שהוא בתוך הבית וגו' כקבר סתום ומטמא כל סביביו, ורמב"ם טו"מ פכ"ה ה"א וה"ב בבאורה, שמטמא באהל; עי' תוספתא שם טו: גל של צרורות וגו' כקבר סתום ומטמא מכל סביביו; עי' ברייתות שבציונים הבאים; רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו.
↑ עי' ברייתא נזיר נג ב, נד א: זה קבר סתום וגו', ומיוחס לרש"י שם ד"ה דאמר מר, ותוס' שם נג ב ד"ה חרב.
↑ ברייתא פסחים פא ב ונזיר סג ב; רמב"ם אבוה"ט פי"ח ה"ג.
↑ רש"י פסחים שם; תוס' נזיר שם ד"ה לתרומה; תוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן; עי' רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו: כולו מטמא.
↑ פי' הרא"ש נזיר נג ב; תוס' ב"ב שם.
↑ עי' ציון 37 ואילך.
↑ ערוה"ש העתיד טו"מ סי' טז סט"ו וט"ז, ע"פ תוספתא ורמב"ם שבציון 20; חזו"א שבציון הנ"ל. ועי' להלן על קבר בקרקע עולם.
↑ עי' ציון 21.
↑ רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ד.
↑ עי' אהלות פ"ז ה"א: הטומאה בכותל, ורמב"ם ורא"ש שם; עי' רמב"ם שם ה"ז.
↑ עי' תוספתא אהלות פ"ז: עמוד שהוא עומד בתוך הבית וגו', ורמב"ם טו"מ פכ"ה ה"א וה"ב.
↑ עי' ברייתא ב"ב יב א: בית סתום וגו', ורש"י שם; רמב"ם טו"מ פ"ז ה"א. ועי' ציון 51 ואילך, באלו אופנים יש לבית דין קבר.
↑ תוספתא אהלות פט"ו; רמב"ם שם ה"ה.
↑ עי' תוספתא אהלות פ"י, לגי' הר"ש שם פ"ט מט""ו, וכעי"ז רמב"ם טו"מ פ"ו ה"ח, וחס"ד לתוספתא שם ה"ז ד"ה ואולם וערוה"ש העתיד טו"מ סי' טז סט"ו וט"ז בבאורם. ועי' חזו"א אהלות סי' כג אות יג ד"ה כ' תוי"ט, ונשים סי' קמה נזיר נב א ד"ה ובקבר, שבקבר קרקע עולם, אין הקבר מטמא, אלא המת בעצמו מטמא באהל כנגד כל החלל שהוא נמצא בו. ועי' ציון 36, שיש ראשונים שסוברים שמחיצות הקבר, אף בקבר בנין אינן מטמאות באהל.
↑ ערוה"ש שם.
↑ פיהמ"ש לרמב"ם ור"ש ורא"ש אהלות פ"ז מ"א. ועי' שקלים פ"ב מ"ה, וע"ע ציון קברים.
↑ עי' אהלות פ"ז מ"א; עי' תוספתא שם פ"י, לגי' ר"ש שם פ"ט מט""ו, ורמב"ם טו"מ פ"ו ה"ח.
↑ עי' אהלות פ"ז מ"א; עי' תוספתא אהלות פ"ז, הובאה בר"ש שם פ"ו מ"ו: עמוד שהוא בתוך הבית וגו' טפח על טפח וגו'; עי' תוספתא שם פט"ו, הובאה בר"ש שם פט"ו מ"ז: גל של צרורות וכרי של תבואה וגו' טפח על טפח וגו'; רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ד וה"ה, ופכ"ה ה"ב. וע"ע טמאה רצוצה ציון 53 ואילך. ועי' שו"ת הרא"ש כלל ל סי' א, שמ' בטעם הדבר, שאין לך נפל קטן כ"כ שלא יצטרך לעשות לו קבר של טפח על טפח ולפיכך בפחות מכן אינו חשוב קבר. על גדר דין טפח על טפח בקבר עי' ציונים 27, 28.
↑ רמב"ם שם פ"ז ה"ד וה"ה. וע"ע הנ"ל שם.
↑ משנה אהלות שם; רמב"ם שם. וע"ע הנ"ל שם.
↑ פיהמ"ש לרמב"ם אהלות פ"ז מ"א, ועי' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ד, וכ"מ ומרכה"מ שם בדעתו; תוס' ברכות יט ב ד"ה רוב; תוס' נזיר נג ב ד"ה חרב. ועי' חי' ר"ח הלוי טו"מ פ"ז ה"ז, בבאור שיטה זו, שדין טומאת קבר אף לענין מגע הוא ע"י שיש בתוכו דין אהל על המת, שבל"ז אין שייכות בין הקבר למת, ולפיכך צריך שיהיה בחלל הקבר טפח פנוי, שבל"ז הטומאה רצוצה, ואין אהל, ואין דין קבר כלל, וע"ש שהוכיח כן מרמב"ם שבציון 86, ועי' ציון הבא.
↑ ראב"ד טו"מ פ"ז ה"ד. ועי' כ"מ שם, שלדעתו זהו ששנינו באהלות שם שהנפש שיש במקום הטומאה שלה טפח הנוגע בה מ"מ טמא, שמדובר כשהטפח מתמעט ע"י הטומאה, והכוונה שמלבד מה שמטמאת באהל, מטמאת אף במגע. ועי' חי' ר"ח הלוי טו"מ פ"ז ה"ז, שלדעתו הטעם שצריך טפח על טפח בקבר אינו כדי שיהיה אהל בתוכו ועי"ז מקבל שם קבר, עי' ציון 27, שהרי אהל אינו אלא בחלל פנוי טפח, אלא לדעתו הוא דין בפני עצמו בקבר, שצריך שיהיה בכולו חלל טפח מרובע.
↑ ראב"ד שם, ושם פכ"ה ה"ב, ומקורו מברכות יט ב: מדלגים היינו ע"ג ארונות של מתים וגו' אהל שיש בו חלל טפח חוצץ מפני הטומאה, שלדעתו הכוונה שקבר שיש בו טפח מרובע פנוי, אינו מטמא באהל, ועי' ציון 46, שי"מ שמטעם אחר אין שם טומאת קבר. ועי' ציון הבא.
↑ ראב"ד שם ושם, ועי' מרכה"מ שם פ"ז ה"ד, שמקורו מב"ב יב א, שבית שפרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, שלדעתו הכוונה שמטמא במגע מצדדיו, עי' ציון 52, ועי' ציון 98, שי"מ בע"א. ועי' חי' ר"ח הלוי שם, באור ד' הראב"ד בחילוק בין טמאת מגע לטמאת אהל לענין דין טפח על טפח.
↑ ע"ע טמאה רצוצה. ראב"ד שם. וע"ש ובכ"מ שם, שמקורו לענין טמאת אהל מברכות שם, לענין ארון המת: אהל שאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה.
↑ פנ"י ברכות יט ב, וערוה"ש יו"ד סי' שעב ס"ג, בד' רש"י שם ובפסחים ט א ובחולין נא א ומיוחס לרש"י בנזיר נג ב נד א, ובדעת רשב"א וראב"ד והרבה קדמונים, ע"פ ד' רבא בברכות שם: אהל, כל שיש בו חלל טפח, חוצץ בפני הטומאה. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' שמ אות ב בדעת מיוחס לרש"י נזיר שם.
↑ ר"י בתוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן, ועי' חזו"א אהלות סי' ו אות כא בבאורו. וע"ע טמאה רצוצה ציון 53.
↑ תוס' ב"ב ק ב סוף ד"ה ורומן, ע"פ אהלות פ"ד מ"ב, שמוכח שתיבת המגדל שיש בה מת אין לה דין קבר.
↑ חכמת שלמה שם.
↑ תוס' סוכה כג א סוף ד"ה ולא גולל. ועי' חזו"א אהלות פ"ז אות ז, שהק' מאהלות פ"ז מ"א, שמ' שכותל הקבר מטמא באהל. ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 20, שמ' שמחיצות הקבר מטמאות באהל.
↑ עי' להלן; עי' תוספתא אהלות פ"ה לענין מוכני של מגדל: בד"א בפרוצה, אבל במגופפת הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביה, ור"ש אהלות פ"ד סוף מ"ג בבאורה. ועי' תוס' נזיר נג ב ד"ה חרב, ושו"ת הרא"ש כלל ל סי' א, שהוכיחו שקבר הפתוח מן הצד אין לו דין קבר, מדין ביב שהוא קמור תחת הבית, ע"ע טמאת אהל ציונים 1343, 2123, ועי' תוס' ב"ב שם. וע"ע ארון המת. וע"ע טמאה רצוצה, שאם אין בחלל הקבר טפח מרובע, הטומאה בוקעת ועולה אף בלא דין קבר, עי' ציון 31.
↑ עי' תוספתא וברייתא שבציון 51, שקבר ובית פתוחים אינם מטמאים סביבותיהם, וציון 52, שראשונים פרשו לענין טמאת מגע.
↑ עי' להלן, שי"ס שמטמא מדרבנן.
↑ במדבר יט טז.
↑ ספרי במדבר חקת פיסקא קכז; ברייתא נזיר נג ב.
↑ ע"ע טמאת אהל.
↑ ספרי שם.
↑ עי' ד' רבא בברכות יט ב. וע"ע ארון המת.
↑ ע"ע ארון המת, מחלוקת.
↑ תוס' ברכות שם ד"ה רוב, ותוס' נזיר נג ב ד"ה חרב, וכעי"ז ריב"ם בתוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן; שו"ת הרא"ש כלל ל סי' א; טור יו"ד שעב.
↑ תוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן.
↑ ע"ע ארון המת ציון 28. תוס' שם. וע"ע הנ"ל שם, טעם הגזירה בארון, משום ארון שאין בחללו טפח, שאז אע"פ שהוא פתוח, הטומאה בוקעת ועולה, ע"ע טמאה רצוצה, ועי' תוס' ב"ב שם, שאף בקבר זהו טעם הגזירה, משום קבר שאין בו חלל טפח, שאז אע"פ שהוא פתוח, הטומאה בוקעת ועולה, ע"ע טמאה רצוצה, ועי' תוס' שם שלפיכך דוקא בקבר וארון גזרו, ולא בבית, לפי שאין לך בית שאין בו חלל טפח.
↑ רש"י ב"ב יא ב ד"ה שלא פרץ.
↑ רש"י שם.
↑ עי' תוספתא אהלות סוף פט"ז: קבר שסתם פתחו אינו מטמא כל סביביו, וברייתא ב"ב יב א, לגי' שלפנינו: בית סתום אינו מטמא כל סביביו, ועי' ציון 5, שי"ג אף בברייתא שם: קבר; עי' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"א; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד שעא ה.
↑ תוספתא אהלות שם וברייתא ב"ב שם; רמב"ם שם. ועי' יד רמ"ה שם, ושו"ת רשב"א ח"א סי' קלו בשם יש מי שפי', ומרכה"מ טו"מ פ"ז ה"ד בד' ראב"ד שם, שכוונת הברייתא שמטמא במגע מכל סביביו, כקבר, ועי' תוס' שם שה"ה שמטמא באהל, ועי' ציון 98, שי"מ שמדובר לענין טמאת ארבע אמות שמסביב לקבר, ועי' תוס' שם שפי' בע"א.
↑ עי' להלן; ספרי זוטא במדבר יט יד: כל הבא אל האהל, מה האהל בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנפנה משם, אף הקבר בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנתפנה משם, וכעי"ז ד' רבי עקיבא שם: מה אהל בזמן שהמת בתוכו ולא בזמן שנפנה.
↑ רש"י סנהדרין מז ב ד"ה מקומו טמא, בבאור ברייתא דלהלן. ועי' ציון 65, שי"ס בטעם הגזירה, כדי שלא יפנוהו, ועי' ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה, שהטומאה היא כדי להרחיק את האדם מן ההנאה, ועי' ציון 137 ואילך, אם קבר שנתפנה אסור בהנאה.
↑ תוספתא אהלות פט"ז; ברייתא סנהדרין מז ב; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח.
↑ תוספתא אהלות פט"ז, ועי' ראב"ד שבציון 73; סנהדרין מז ב. ועי' פנ"מ על ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג, שגרס כן אף בדעת ירושלמי שם, ועי' ציון 60, שהגי' שלפנינו הפוכה.
↑ טוש"ע יו"ד שסד ב.
↑ רש"י שם ד"ה קבר הנמצא.
↑ רש"י שם ד"ה מקומו טהור.
↑ ירושלמי שם, לגי' שלפנינו, וכ"כ בשו"ת רשב"א ח"א סי' תקלו, בד' הירושלמי, ועי' ציון 56, שי"ח בגי' הירושלמי; רמב"ם וראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשם הרמב"ם. ועי' שו"ת רשב"א שם, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהנמצא טמא, והידוע טהור, עי' ציון 66, ואי אפשר לומר כן.
↑ ב"י יו"ד שס"ד וכ"מ טו"מ שם. וע"ע בית הקברות, אימתי בודקים, וכיצד בודקים.
↑ סנהדרין מז ב.
↑ ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה; טוש"ע יו"ד שסד ב.
↑ רש"י שם ד"ה קבר הידוע.
↑ רש"י שם ד"ה מקומו טמא. ועי' ציון 54, שי"ס טעם אחר לטומאה.
↑ תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג. ועי' שו"ת רשב"א שם, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהידוע טהור, והנמצא טמא, עי' ציון 60, ואי אפשר לומר כן.
↑ רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשמו.
↑ ב"י יו"ד שסד, וכ"מ טו"מ שם. ועי' ציון 61.
↑ סנהדרין מז ב. ועי' להלן שי"ס בדעת הבבלי שפעמים שהוא טמא.
↑ רש"י שם ד"ה וקבר המזיק.
↑ רש"י שם ד"ה פינהו מקומו טהור.
↑ ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה; טוש"ע יו"ד שסד ה.
↑ תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ו. ועי' ראב"ד שם, שתמה על התוספתא, מה בין קבר המזיק לקבר הנמצא, עי' ציון 56.
↑ עי' ציון 137 ואילך.
↑ עי' ציון הנ"ל.
↑ שו"ת רשב"א ח"א סי' תקלו, וכ"מ טו"מ שם בדעתו, בבאור ד' הירושלמי שם.
↑ כ"מ טו"מ שם, וע"ע בית הקברות, אימתי בודקים, וכיצד בודקים.
↑ ע"ע טמאת מת ציון 590 ואילך.
↑ עי' תוס' ב"מ קיד ב ושו"ת הרא"ש כלל ל סי' א, בד' רשב"ג באהלות פי"ח מ"ט, שמ' מדבריו שקבר עכו"ם מטמאים באהל; תוס' יבמות סא א ד"ה קברי, וד"ה ממגע; עי' תוס' נזיר נד א ד"ה או בקבר. ועי' תוס' יבמות שם, ע"פ גמ' נזיר שם: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, שאף לדעה זו, קבר מלפני שנאמרה פרשת אדם כי ימות באהל, אפ' של ישראל, מטמא רק במגע, ולא באהל.
↑ ע"ע טמאת מת ציון 589 ואילך.
↑ עי' ציון הנ"ל שם; רשב"י ביבמות ס ב, סא א ובב"מ קיד ב; עי' נזיר נד א: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, ומיוחס לרש"י שם, שהיינו קבר של ישראל קודם מתן תורה, שדינו כקבר של גוים אף לאחר מתן תורה, ששניהם אינם מטמאים באהל; עי' רמב"ם טו"מ פ"ט ה"ד ואבל פ"ג ה"ג. ועי' נזיר סה א: דילמא עובד כוכבים הוא, וקר"א שם וכ"מ טו"מ שם בבאורה, שעכו"ם אין להם טומאת קברות.
↑ ע"ע טמאת מת ציון 591.
↑ עי' נזיר סה א: דילמא עכו"ם הוא, וקר"א שם וכ"מ טו"מ פ"ט ה"ד בבאורה, שעכו"ם אין להם טומאת קברות כלל; עי' פי' הרא"ש נזיר נד א. ועי' רא"ש שם, בבאור גמ' שם, שקבר שלפני הדיבור, אע"פ שהמתים שבו דינם כגוים, מ"מ בשונה מקבר של גוים, הוא מטמא במגע.
↑ ע"ע טמאת מת ציון 589 ואילך
↑ עי' נזיר נד א: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, ומיוחס לרש"י שם, שהיינו קבר של ישראל קודם מתן תורה, וכן קבר של גוי אף לאחר מתן תורה, ששניהם, אע"פ שאינם מטמאים באהל, מטמאים במגע; עי' ד' רבינא ביבמות סא א: נהי דמעטינהו וגו' מאהל ממגע ומשא מי מעטינהו, ותוס' נזיר שם ד"ה או בקבר ותוס' נדה ע ב ד"ה ואין נציב, בדעתו.
↑ רמב"ם טו"מ פ"ט ה"ד ואבל פ"ג ה"ג. ועי' ציון 27, הטעם שכשאין טמאת אהל אין אף טמאת מגע בקבר.
↑ ע"ע טמאת כהנים. ועי' ציון הבא.
↑ עי' טוש"ע יו"ד שעב ב. ועי' ציון 106 ואילך, שמחלוקת היא אם כהן מוזהר על טמאת קבר.
↑ ציון 30 ואילך.
↑ ע"ע טמאת כהנים ציון 160 ואילך, ושם שי"ס שאי"ז טמאה ממש אלא איסור לכהן להכנס לשם, וע"ע ארבע אמות ציון 88 וע' מת.
↑ רש"י ב"ב יב א ד"ה פרץ, ע"פ ברייתא שבציון 98; עי' תוס' עירובין לא א ד"ה היכי אזיל; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 94; עי' רדב"ז אבל פ"ג הי"ג. וע"ע ארבע אמות ציון 91.
↑ רא"ש הלק"ט הל' טומאה סי' ח בשם ר' יונתן.
↑ טוש"ע דלהלן.
↑ רא"ש הלק"ט הל' טומאה סי' ח; טוש"ע יו"ד שעא ה.
↑ עי' ציון 51 ואילך.
↑ תוס' ב"ב יב א ד"ה פרץ, בשם ר' שמשון.
↑ עי' תוס' עירובין לא א ד"ה היכי, שלא חילק בין קבר שיש לו מחיצות לקבר שאין לו; עי' רש"י דלהלן.
↑ עי' ברייתא ב"ב שם: בית סתום וגו' מטמא כל סביביו, ורש"י שם ד"ה פרץ, ותוס' שם בבאור דבריו; ב"ח יו"ד סוף סי' שעא; ש"ך שם ס"ק יט. ועי' ציון 52 שיש שפי' הברייתא בע"א.
↑ ציון 196 ואילך.
↑ מאירי שבת טז סוף ע"א: ואני חוכך.
↑ ע"ע טמאת מת ציון 100 ואילך.
↑ ע"ע אבי אבות הטמאה ציון 9, וע' שדרה.
↑ ע"ע שדרה.
↑ תוספתא אהלות פ"ב; נזיר נב א.
↑ חי' הגרי"ז נזיר שם. וע"ע הנ"ל.
↑ ציון 33.
↑ ציון 146 ואילך.
↑ ציון 152 ואילך.
↑ עי' ציון 129 ואילך.
↑ עי' להלן. עי' סנהדרין מז ב: אתו אמרו ליה לשמואל, ורש"י שם ד"ה אמרו ליה; עי' ברייתא סנהדרין שם: החוצב קבר לאביו וגו', ורש"י שם ד"ה לא יקבר, ועי' גמ' שבציון 177, שפי' את הברייתא בע"א; עי' עירובין לא א: לקנות בית באסורי הנאה, ורש"י שם; רמב"ם אבל פי"ד הי"ז; טוש"ע יו"ד שסד א.
↑ רש"י סנהדרין שם ד"ה מקומו טהור וד"ה פינהו מקומו טהור.
↑ שו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' ר. ועי' שד"ח ח"ג מערכת הקו"ף כלל לד (תרמז), שהביא אחרונים שדנו בדבריו.
↑ ע"ע אסורי הנאה ציון 31 ואילך, וע"ע תכריכים וע' מת. עי' רש"י סנהדרין שם ד"ה אמרו ליה.
↑ פסקי רי"ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד; רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב); עי' טור יו"ד שסד בשם הרא"ש.
↑ הגהות אשרי מו"ק פ"ג סי' עט.
↑ שו"ת רשב"א ח"א סי' צז; רמ"א בשו"ע יו"ד שסד א.
↑ עי' ציון 22.
↑ ברייתא סנהדרין מח א: נפש שבנאו; רמב"ם אבל פי"ד הי"ט; עי' רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב), שציון הקבר אסור בהנאה, ועי' ציון 127, שיש אופנים שמתיר.
↑ פסקי רי"ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד, ועי' הלשון שם: האבנים שמכסין בו הקבר וגו'; עי' רמ"א שם א: יש אוסרים לישב על האבן שנותנים על הקבר למצבה. ועי' להלן על עפר הקבר שחפרוהו והחזירוהו למקומו, אם נאסר.
↑ הגהות אשרי מו"ק פ"ג סי' עט.
↑ טור יו"ד שסד בשם הרא"ש; רמ"א שם א בשם יש מתירים.
↑ עי' סנהדרין מז ב, מח א, מחלוקת תנאים בקבר נפל, אם הוא אסור בהנאה, ועי' ציון 165, שהמחלוקת אינה אלא אחר שנתפנה, אבל כשהנפל בתוכו, לדברי הכל אסור; רמב"ם אבל פי"ד הי"ח; טוש"ע יו"ד שסד א.
↑ פסקי רי"ד סנדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד, ע"פ ברייתא סנהדרין שם: החוצב קבר לאביו וגו' לא יקבר בו עולמית, ועי' דרכ"מ יו"ד סי' שסד אות ב, שמ' בדעתו שאפ' קבר שפינו ממנו את המת, באופנים שעדיין הוא אסור בהנאה, אסור לקבור בו מת אחר, וחולקים על רשב"א שבציון הבא. ועי' מס' שמחות פי"ג ה"ט: ארון שפינהו וגו' של אבן יקבר ושל חרס ישבר ושל עץ ישרף, המוצא נסרים בבית הקברות לא יזיזם ממקומם, שמשמע קצת שאסור בהנאה לגמרי, ואין היתר למת אחר.
↑ עי' ציון 137 ואילך.
↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקלז. ועי' דרכ"מ שם, שהק' מרשב"א שבציון 128, שהתיר להשתמש במצבה אפ' לחי.
↑ עי' ציון 118 ואילך, ושם שי"ח.
↑ רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב).
↑ שו"ת רשב"א ח"א סי' רצו, ועי' דרכ"מ יו"ד סי' שסד אות ב שהק' מדדבריו שבציון 125, שאסור להשתמש במצבה.
↑ סנהדרין מז ב; רמב"ם אבל פי"ד הי"ז; טוש"ע יו"ד שסד א.
↑ רש"י שם ד"ה בקבר בנין.
↑ שמואל בסנהדרין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
↑ מלכים ב כג ו.
↑ שמואל בסנהדרין שם.
↑ מאירי ופסקי רי"ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד בשם ה"ר ישעיה; רמ"א בשו"ע שם א בשם י"א. ועי' שו"ת רע"א מהדו"ק סי' מה.
↑ מאירי ופסקי רי"ד שם, הובא בטור שם בשם ה"ר ישעיה.
↑ ר"י מלוניל על הרי"ף שם (טו א) בד' רי"ף שם; רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב) בשם רי"ף ורמב"ן ורא"ש; טור שם בשם הרא"ש, והסכים עמו.
↑ עי' להלן. ועי' מס' שמחות פי"ג ה"ט: כוך שפינהו אסור בהנאה וגו' ארון שפינהו אסור בהנאה.
↑ תוספתא אהלות פט"ז; ברייתא בסנהדרין מז ב; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח.
↑ סנהדרין מז ב.
↑ שו"ע יו"ד שסד ב, והטור שם השמיט.
↑ רש"י שם ד"ה קבר הנמצא.
↑ רש"י שם ד"ה מקומו טהור.
↑ פסקי רי"ד סנהדרין שם; נמוקי יוסף שם (טו א) בשם אחרים; ש"ך יו"ד סי' שסד ס"ק ה. וע"ע דבר שאינו שלו ציון 271.
↑ תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח. ועי' שו"ת רשב"א סי' תקלו, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהנמצא אסור בהנאה, והידוע מותר בהנאה, עי' ציון 150, ואי אפשר לומר כן.
↑ רמב"ם וראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשם רמב"ם.
↑ סנהדרין מז ב; מס' שמחות פי"ד ה"ח.
↑ ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה; טוש"ע יו"ד שסד ב.
↑ רש"י שם ד"ה קבר הידוע.
↑ עי' רש"י שם ד"ה מקומו טהור וד"ה פינהו מקומו טהור.
↑ תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג. ועי' שו"ת רשב"א סי' תקלו, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהידוע מותר בהנאה, והנמצא אסור בהנאה, עי' ציון 144, ואי אפשר לומר כן.
↑ רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשמו.
↑ ב"י יו"ד שסד, וכ"מ טו"מ שם.
↑ כ"מ טו"מ שם, פי' ב.
↑ תוספתא אהלות פט"ז; סנהדרין מז ב; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ו. ועי' להלן, שי"ס בד' הבבלי שפעמים שמותר בהנאה.
↑ רש"י שם ד"ה וקבר המזיק.
↑ רש"י שם ד"ה פינהו מקומו טהור.
↑ עי' ד' ר' אבא בר כהן בירושלמי נזיר פ"ט ה"ג.
↑ טוש"ע יו"ד שסד ה.
↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקלו.
↑ טור שם. ועי' ש"ך שם ס"ק יג: שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ע"ע דבר שאינו שלו ציון 273.
↑ עי' שו"ת רשב"א שם, וכ"מ טו"מ שם בדעתו.
↑ ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה. ועי' כ"מ שם בסוף דבריו, שתמה שד' הראב"ד אינם לא כגי' הבבלי ולא גי' הירושלמי ולא גי' התוספתא ולא כגי' מס' שמחות.
↑ ציון 49 ואילך.
↑ ציון 99 ואילך.
↑ עי' רש"י סנהדרין מח א ד"ה ה"ה אע"ג דלא הטיל, ויד רמ"ה שם ד"ה ת"ש קבר; ערל"נ שם ד"ה ולאפוקי מדרשב"ג.
↑ עי' ד' רשב"ג בתוספתא אהלות סוף פט"ז ובסנהדרין מח א.
↑ דברים יט יד.
↑ ר"ש אהלות פט"ז מ"ה, ועי' דרשה כעי"ז בנדה נז א. ועי' ר"ש אהלות שם שהק' שא"כ עבדים, שאף להם אין נחלה, יהא דינם שוה לנפלים, עי' נזיר סא ב.
↑ עי' סנהדרין שם: לאפוקי מדרשב"ג, ורש"י ויד רמ"ה שם.
↑ ציון 37 ואילך.
↑ עי' לעיל.
↑ מס' שמחות פי"ג ה"ט, הובאה במרדכי מו"ק רמז תתקיט; שו"ע יו"ד שסד ו.
↑ ש"ך שם ס"ק יד.
↑ ברייתא סנהדרין מז ב, ומח א, ורש"י שם מז ב ד"ה קבר חדש, ומח א ד"ה הוא הדין; עי' סנהדרין מח א: נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה, וכעי"ז מס' שמחות פי"ג ה"ט: קבר שעשאו לשם חי ימכר, אבנים שחצבו לשם חי ימכרו; עי' רמב"ם אבל פי"ד הי"ח; עי' טור יו"ד שסד. ועי' ציון 183, אם מותר לחצוב קבר סתם.
↑ ציון 45 ואילך.
↑ ע"ע הזמנה.
↑ סנהדרין מח א; רמב"ם אבל פי"ד ה"כ; טוש"ע יו"ד שסד ז. וע"ע הזמנה ציון 77 וע' מורא אב ואם ציון 229 ואילך.
↑ רמב"ן תורת האדם שער הסוף ענין הקבורה ד"ה והחוצב; טוש"ע שם.
↑ רמב"ם שם.
↑ עי' ציון 131.
↑ רמב"ן תורת האדם שער הסוף ענין הקבורה ד"ה והחוצב; עי' ש"ך יו"ד סי' שסד ס"ק טו.
↑ תוס' סנהדרין מז ב ד"ה איתיביה, ורמב"ן שם בשם חכמי הצרפתים.
↑ צואת ר' יהודה החסיד אות ב, הובא ברבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א; רמ"א בשו"ע יו"ד שלט א. ועי' ציון 174.
↑ ציון 37 ואילך.
↑ ציון 131 ואילך, 143.
↑ הוריות יג ב.
↑ ציון 195 ואילך.
↑ ציון 760 ואילך.
↑ ציון 552 ואילך.
↑ ציון 260 ואילך.
↑ ציון 225 ואילך.
↑ ציון 1116.
↑ ציון 118 ואילך.
↑ ציון 137.
↑ ציון 17.
↑ ציון 31 ואילך.
↑ ציון 111 ואילך.
↑ ציון 905 ואילך.

[1] עי' ציון 37 ואילך, על מהות קבר סתום, ודינו כשאינו סתום.

[2] פיהמ"ש לרמב"ם הקדמה לסדר טהרות. וע"ע אבי אבות הטמאה ציון 18, שלראשונים שכינו את המת אבי אבות הטמאה, ע"ש ציון 1 ואילך, אף הקבר הוא בכלל אבי אבות הטמאה, וע"ע אבות הטומאות ציון 16.

[3] רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו. ועי' להלן על מקורות ופרטי דיני טומאתו. על קבר שהמת הוצא ממנו, אם מטמא, עי' ציון 54 ואילך.

[4] במדבר יט טז.

[5] אהלות פ"ז מ"א; עי' תוספתא אהלות סוף פט"ז, וברייתא ב"ב יב א לגי' שהובאה בשו"ת רשב"א ח"א סי' קלו: קבר וגו' פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, ושו"ת רשב"א שם בבאורה, שמטמא במגע בכל צדדיו, ועי' ציון 51 ואילך, גירסא אחרת בברייתא שם; ספרי זוטא במדבר יט יד: כל הבא אל האהל, מה אהל סתום, הנוגע בו מכל צדדים טמא, אף קבר סתום הנוגע בו מכל צדדים טמא.

[6] עי' ספרי במדבר סוף פיסקא קכז: מכל צדדיו, ותוס' ב"ב יב א סוף ד"ה פרץ, בבאורו; תוס' שם ק ב ד"ה ורומן; רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו; שו"ת רשב"א ח"א סי' קלו.

[7] אהלות פט"ז מ"א ומ"ב; עי' תוספתא אהלות פ"ז: עמוד שהוא בתוך הבית וגו' כקבר סתום ומטמא כל סביביו, ורמב"ם טו"מ פכ"ה ה"א וה"ב בבאורה, שמטמא באהל; עי' תוספתא שם טו: גל של צרורות וגו' כקבר סתום ומטמא מכל סביביו; עי' ברייתות שבציונים הבאים; רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו.

[8] עי' ברייתא נזיר נג ב, נד א: זה קבר סתום וגו', ומיוחס לרש"י שם ד"ה דאמר מר, ותוס' שם נג ב ד"ה חרב.

[9] ברייתא פסחים פא ב ונזיר סג ב; רמב"ם אבוה"ט פי"ח ה"ג.

[10] רש"י פסחים שם; תוס' נזיר שם ד"ה לתרומה; תוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן; עי' רמב"ם טו"מ פ"ב הט"ו: כולו מטמא.

[11] פי' הרא"ש נזיר נג ב; תוס' ב"ב שם.

[12] עי' ציון 37 ואילך.

[13] ערוה"ש העתיד טו"מ סי' טז סט"ו וט"ז, ע"פ תוספתא ורמב"ם שבציון 20; חזו"א שבציון הנ"ל. ועי' להלן על קבר בקרקע עולם.

[14] עי' ציון 21.

[15] רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ד.

[16] עי' אהלות פ"ז ה"א: הטומאה בכותל, ורמב"ם ורא"ש שם; עי' רמב"ם שם ה"ז.

[17] עי' תוספתא אהלות פ"ז: עמוד שהוא עומד בתוך הבית וגו', ורמב"ם טו"מ פכ"ה ה"א וה"ב.

[18] עי' ברייתא ב"ב יב א: בית סתום וגו', ורש"י שם; רמב"ם טו"מ פ"ז ה"א. ועי' ציון 51 ואילך, באלו אופנים יש לבית דין קבר.

[19] תוספתא אהלות פט"ו; רמב"ם שם ה"ה.

[20] עי' תוספתא אהלות פ"י, לגי' הר"ש שם פ"ט מט""ו, וכעי"ז רמב"ם טו"מ פ"ו ה"ח, וחס"ד לתוספתא שם ה"ז ד"ה ואולם וערוה"ש העתיד טו"מ סי' טז סט"ו וט"ז בבאורם. ועי' חזו"א אהלות סי' כג אות יג ד"ה כ' תוי"ט, ונשים סי' קמה נזיר נב א ד"ה ובקבר, שבקבר קרקע עולם, אין הקבר מטמא, אלא המת בעצמו מטמא באהל כנגד כל החלל שהוא נמצא בו. ועי' ציון 36, שיש ראשונים שסוברים שמחיצות הקבר, אף בקבר בנין אינן מטמאות באהל.

[21] ערוה"ש שם.

[22] פיהמ"ש לרמב"ם ור"ש ורא"ש אהלות פ"ז מ"א. ועי' שקלים פ"ב מ"ה, וע"ע ציון קברים.

[23] עי' אהלות פ"ז מ"א; עי' תוספתא שם פ"י, לגי' ר"ש שם פ"ט מט""ו, ורמב"ם טו"מ פ"ו ה"ח.

[24] עי' אהלות פ"ז מ"א; עי' תוספתא אהלות פ"ז, הובאה בר"ש שם פ"ו מ"ו: עמוד שהוא בתוך הבית וגו' טפח על טפח וגו'; עי' תוספתא שם פט"ו, הובאה בר"ש שם פט"ו מ"ז: גל של צרורות וכרי של תבואה וגו' טפח על טפח וגו'; רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ד וה"ה, ופכ"ה ה"ב. וע"ע טמאה רצוצה ציון 53 ואילך. ועי' שו"ת הרא"ש כלל ל סי' א, שמ' בטעם הדבר, שאין לך נפל קטן כ"כ שלא יצטרך לעשות לו קבר של טפח על טפח ולפיכך בפחות מכן אינו חשוב קבר. על גדר דין טפח על טפח בקבר עי' ציונים 27, 28.

[25] רמב"ם שם פ"ז ה"ד וה"ה. וע"ע הנ"ל שם.

[26] משנה אהלות שם; רמב"ם שם. וע"ע הנ"ל שם.

[27] פיהמ"ש לרמב"ם אהלות פ"ז מ"א, ועי' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"ד, וכ"מ ומרכה"מ שם בדעתו; תוס' ברכות יט ב ד"ה רוב; תוס' נזיר נג ב ד"ה חרב. ועי' חי' ר"ח הלוי טו"מ פ"ז ה"ז, בבאור שיטה זו, שדין טומאת קבר אף לענין מגע הוא ע"י שיש בתוכו דין אהל על המת, שבל"ז אין שייכות בין הקבר למת, ולפיכך צריך שיהיה בחלל הקבר טפח פנוי, שבל"ז הטומאה רצוצה, ואין אהל, ואין דין קבר כלל, וע"ש שהוכיח כן מרמב"ם שבציון 86, ועי' ציון הבא.

[28] ראב"ד טו"מ פ"ז ה"ד. ועי' כ"מ שם, שלדעתו זהו ששנינו באהלות שם שהנפש שיש במקום הטומאה שלה טפח הנוגע בה מ"מ טמא, שמדובר כשהטפח מתמעט ע"י הטומאה, והכוונה שמלבד מה שמטמאת באהל, מטמאת אף במגע. ועי' חי' ר"ח הלוי טו"מ פ"ז ה"ז, שלדעתו הטעם שצריך טפח על טפח בקבר אינו כדי שיהיה אהל בתוכו ועי"ז מקבל שם קבר, עי' ציון 27, שהרי אהל אינו אלא בחלל פנוי טפח, אלא לדעתו הוא דין בפני עצמו בקבר, שצריך שיהיה בכולו חלל טפח מרובע.

[29] ראב"ד שם, ושם פכ"ה ה"ב, ומקורו מברכות יט ב: מדלגים היינו ע"ג ארונות של מתים וגו' אהל שיש בו חלל טפח חוצץ מפני הטומאה, שלדעתו הכוונה שקבר שיש בו טפח מרובע פנוי, אינו מטמא באהל, ועי' ציון 46, שי"מ שמטעם אחר אין שם טומאת קבר. ועי' ציון הבא.

[30] ראב"ד שם ושם, ועי' מרכה"מ שם פ"ז ה"ד, שמקורו מב"ב יב א, שבית שפרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, שלדעתו הכוונה שמטמא במגע מצדדיו, עי' ציון 52, ועי' ציון 98, שי"מ בע"א. ועי' חי' ר"ח הלוי שם, באור ד' הראב"ד בחילוק בין טמאת מגע לטמאת אהל לענין דין טפח על טפח.

[31] ע"ע טמאה רצוצה. ראב"ד שם. וע"ש ובכ"מ שם, שמקורו לענין טמאת אהל מברכות שם, לענין ארון המת: אהל שאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה.

[32] פנ"י ברכות יט ב, וערוה"ש יו"ד סי' שעב ס"ג, בד' רש"י שם ובפסחים ט א ובחולין נא א ומיוחס לרש"י בנזיר נג ב נד א, ובדעת רשב"א וראב"ד והרבה קדמונים, ע"פ ד' רבא בברכות שם: אהל, כל שיש בו חלל טפח, חוצץ בפני הטומאה. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' שמ אות ב בדעת מיוחס לרש"י נזיר שם.

[33] ר"י בתוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן, ועי' חזו"א אהלות סי' ו אות כא בבאורו. וע"ע טמאה רצוצה ציון 53.

[34] תוס' ב"ב ק ב סוף ד"ה ורומן, ע"פ אהלות פ"ד מ"ב, שמוכח שתיבת המגדל שיש בה מת אין לה דין קבר.

[35] חכמת שלמה שם.

[36] תוס' סוכה כג א סוף ד"ה ולא גולל. ועי' חזו"א אהלות פ"ז אות ז, שהק' מאהלות פ"ז מ"א, שמ' שכותל הקבר מטמא באהל. ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 20, שמ' שמחיצות הקבר מטמאות באהל.

[37] עי' להלן; עי' תוספתא אהלות פ"ה לענין מוכני של מגדל: בד"א בפרוצה, אבל במגופפת הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביה, ור"ש אהלות פ"ד סוף מ"ג בבאורה. ועי' תוס' נזיר נג ב ד"ה חרב, ושו"ת הרא"ש כלל ל סי' א, שהוכיחו שקבר הפתוח מן הצד אין לו דין קבר, מדין ביב שהוא קמור תחת הבית, ע"ע טמאת אהל ציונים 1343, 2123, ועי' תוס' ב"ב שם. וע"ע ארון המת. וע"ע טמאה רצוצה, שאם אין בחלל הקבר טפח מרובע, הטומאה בוקעת ועולה אף בלא דין קבר, עי' ציון 31.

[38] עי' תוספתא וברייתא שבציון 51, שקבר ובית פתוחים אינם מטמאים סביבותיהם, וציון 52, שראשונים פרשו לענין טמאת מגע.

[39] עי' להלן, שי"ס שמטמא מדרבנן.

[40] במדבר יט טז.

[41] ספרי במדבר חקת פיסקא קכז; ברייתא נזיר נג ב.

[42] ע"ע טמאת אהל.

[43] ספרי שם.

[44] עי' ד' רבא בברכות יט ב. וע"ע ארון המת.

[45] ע"ע ארון המת, מחלוקת.

[46] תוס' ברכות שם ד"ה רוב, ותוס' נזיר נג ב ד"ה חרב, וכעי"ז ריב"ם בתוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן; שו"ת הרא"ש כלל ל סי' א; טור יו"ד שעב.

[47] תוס' ב"ב ק ב ד"ה ורומן.

[48] ע"ע ארון המת ציון 28. תוס' שם. וע"ע הנ"ל שם, טעם הגזירה בארון, משום ארון שאין בחללו טפח, שאז אע"פ שהוא פתוח, הטומאה בוקעת ועולה, ע"ע טמאה רצוצה, ועי' תוס' ב"ב שם, שאף בקבר זהו טעם הגזירה, משום קבר שאין בו חלל טפח, שאז אע"פ שהוא פתוח, הטומאה בוקעת ועולה, ע"ע טמאה רצוצה, ועי' תוס' שם שלפיכך דוקא בקבר וארון גזרו, ולא בבית, לפי שאין לך בית שאין בו חלל טפח.

[49] רש"י ב"ב יא ב ד"ה שלא פרץ.

[50] רש"י שם.

[51] עי' תוספתא אהלות סוף פט"ז: קבר שסתם פתחו אינו מטמא כל סביביו, וברייתא ב"ב יב א, לגי' שלפנינו: בית סתום אינו מטמא כל סביביו, ועי' ציון 5, שי"ג אף בברייתא שם: קבר; עי' רמב"ם טו"מ פ"ז ה"א; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד שעא ה.

[52] תוספתא אהלות שם וברייתא ב"ב שם; רמב"ם שם. ועי' יד רמ"ה שם, ושו"ת רשב"א ח"א סי' קלו בשם יש מי שפי', ומרכה"מ טו"מ פ"ז ה"ד בד' ראב"ד שם, שכוונת הברייתא שמטמא במגע מכל סביביו, כקבר, ועי' תוס' שם שה"ה שמטמא באהל, ועי' ציון 98, שי"מ שמדובר לענין טמאת ארבע אמות שמסביב לקבר, ועי' תוס' שם שפי' בע"א.

[53] עי' להלן; ספרי זוטא במדבר יט יד: כל הבא אל האהל, מה האהל בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנפנה משם, אף הקבר בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנתפנה משם, וכעי"ז ד' רבי עקיבא שם: מה אהל בזמן שהמת בתוכו ולא בזמן שנפנה.

[54] רש"י סנהדרין מז ב ד"ה מקומו טמא, בבאור ברייתא דלהלן. ועי' ציון 65, שי"ס בטעם הגזירה, כדי שלא יפנוהו, ועי' ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה, שהטומאה היא כדי להרחיק את האדם מן ההנאה, ועי' ציון 137 ואילך, אם קבר שנתפנה אסור בהנאה.

[55] תוספתא אהלות פט"ז; ברייתא סנהדרין מז ב; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח.

[56] תוספתא אהלות פט"ז, ועי' ראב"ד שבציון 73; סנהדרין מז ב. ועי' פנ"מ על ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג, שגרס כן אף בדעת ירושלמי שם, ועי' ציון 60, שהגי' שלפנינו הפוכה.

[57] טוש"ע יו"ד שסד ב.

[58] רש"י שם ד"ה קבר הנמצא.

[59] רש"י שם ד"ה מקומו טהור.

[60] ירושלמי שם, לגי' שלפנינו, וכ"כ בשו"ת רשב"א ח"א סי' תקלו, בד' הירושלמי, ועי' ציון 56, שי"ח בגי' הירושלמי; רמב"ם וראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשם הרמב"ם. ועי' שו"ת רשב"א שם, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהנמצא טמא, והידוע טהור, עי' ציון 66, ואי אפשר לומר כן.

[61] ב"י יו"ד שס"ד וכ"מ טו"מ שם. וע"ע בית הקברות, אימתי בודקים, וכיצד בודקים.

[62] סנהדרין מז ב.

[63] ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה; טוש"ע יו"ד שסד ב.

[64] רש"י שם ד"ה קבר הידוע.

[65] רש"י שם ד"ה מקומו טמא. ועי' ציון 54, שי"ס טעם אחר לטומאה.

[66] תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג. ועי' שו"ת רשב"א שם, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהידוע טהור, והנמצא טמא, עי' ציון 60, ואי אפשר לומר כן.

[67] רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשמו.

[68] ב"י יו"ד שסד, וכ"מ טו"מ שם. ועי' ציון 61.

[69] סנהדרין מז ב. ועי' להלן שי"ס בדעת הבבלי שפעמים שהוא טמא.

[70] רש"י שם ד"ה וקבר המזיק.

[71] רש"י שם ד"ה פינהו מקומו טהור.

[72] ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה; טוש"ע יו"ד שסד ה.

[73] תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ו. ועי' ראב"ד שם, שתמה על התוספתא, מה בין קבר המזיק לקבר הנמצא, עי' ציון 56.

[74] עי' ציון 137 ואילך.

[75] עי' ציון הנ"ל.

[76] שו"ת רשב"א ח"א סי' תקלו, וכ"מ טו"מ שם בדעתו, בבאור ד' הירושלמי שם.

[77] כ"מ טו"מ שם, וע"ע בית הקברות, אימתי בודקים, וכיצד בודקים.

[78] ע"ע טמאת מת ציון 590 ואילך.

[79] עי' תוס' ב"מ קיד ב ושו"ת הרא"ש כלל ל סי' א, בד' רשב"ג באהלות פי"ח מ"ט, שמ' מדבריו שקבר עכו"ם מטמאים באהל; תוס' יבמות סא א ד"ה קברי, וד"ה ממגע; עי' תוס' נזיר נד א ד"ה או בקבר. ועי' תוס' יבמות שם, ע"פ גמ' נזיר שם: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, שאף לדעה זו, קבר מלפני שנאמרה פרשת אדם כי ימות באהל, אפ' של ישראל, מטמא רק במגע, ולא באהל.

[80] ע"ע טמאת מת ציון 589 ואילך.

[81] עי' ציון הנ"ל שם; רשב"י ביבמות ס ב, סא א ובב"מ קיד ב; עי' נזיר נד א: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, ומיוחס לרש"י שם, שהיינו קבר של ישראל קודם מתן תורה, שדינו כקבר של גוים אף לאחר מתן תורה, ששניהם אינם מטמאים באהל; עי' רמב"ם טו"מ פ"ט ה"ד ואבל פ"ג ה"ג. ועי' נזיר סה א: דילמא עובד כוכבים הוא, וקר"א שם וכ"מ טו"מ שם בבאורה, שעכו"ם אין להם טומאת קברות.

[82] ע"ע טמאת מת ציון 591.

[83] עי' נזיר סה א: דילמא עכו"ם הוא, וקר"א שם וכ"מ טו"מ פ"ט ה"ד בבאורה, שעכו"ם אין להם טומאת קברות כלל; עי' פי' הרא"ש נזיר נד א. ועי' רא"ש שם, בבאור גמ' שם, שקבר שלפני הדיבור, אע"פ שהמתים שבו דינם כגוים, מ"מ בשונה מקבר של גוים, הוא מטמא במגע.

[84] ע"ע טמאת מת ציון 589 ואילך

[85] עי' נזיר נד א: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, ומיוחס לרש"י שם, שהיינו קבר של ישראל קודם מתן תורה, וכן קבר של גוי אף לאחר מתן תורה, ששניהם, אע"פ שאינם מטמאים באהל, מטמאים במגע; עי' ד' רבינא ביבמות סא א: נהי דמעטינהו וגו' מאהל ממגע ומשא מי מעטינהו, ותוס' נזיר שם ד"ה או בקבר ותוס' נדה ע ב ד"ה ואין נציב, בדעתו.

[86] רמב"ם טו"מ פ"ט ה"ד ואבל פ"ג ה"ג. ועי' ציון 27, הטעם שכשאין טמאת אהל אין אף טמאת מגע בקבר.

[87] ע"ע טמאת כהנים. ועי' ציון הבא.

[88] עי' טוש"ע יו"ד שעב ב. ועי' ציון 106 ואילך, שמחלוקת היא אם כהן מוזהר על טמאת קבר.

[89] ציון 30 ואילך.

[90] ע"ע טמאת כהנים ציון 160 ואילך, ושם שי"ס שאי"ז טמאה ממש אלא איסור לכהן להכנס לשם, וע"ע ארבע אמות ציון 88 וע' מת.

[91] רש"י ב"ב יב א ד"ה פרץ, ע"פ ברייתא שבציון 98; עי' תוס' עירובין לא א ד"ה היכי אזיל; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 94; עי' רדב"ז אבל פ"ג הי"ג. וע"ע ארבע אמות ציון 91.

[92] רא"ש הלק"ט הל' טומאה סי' ח בשם ר' יונתן.

[93] טוש"ע דלהלן.

[94] רא"ש הלק"ט הל' טומאה סי' ח; טוש"ע יו"ד שעא ה.

[95] עי' ציון 51 ואילך.

[96] תוס' ב"ב יב א ד"ה פרץ, בשם ר' שמשון.

[97] עי' תוס' עירובין לא א ד"ה היכי, שלא חילק בין קבר שיש לו מחיצות לקבר שאין לו; עי' רש"י דלהלן.

[98] עי' ברייתא ב"ב שם: בית סתום וגו' מטמא כל סביביו, ורש"י שם ד"ה פרץ, ותוס' שם בבאור דבריו; ב"ח יו"ד סוף סי' שעא; ש"ך שם ס"ק יט. ועי' ציון 52 שיש שפי' הברייתא בע"א.

[99] ציון 196 ואילך.

[100] מאירי שבת טז סוף ע"א: ואני חוכך.

[101] ע"ע טמאת מת ציון 100 ואילך.

[102] ע"ע אבי אבות הטמאה ציון 9, וע' שדרה.

[103] ע"ע שדרה.

[104] תוספתא אהלות פ"ב; נזיר נב א.

[105] חי' הגרי"ז נזיר שם. וע"ע הנ"ל.

[106] ציון 33.

[107] ציון 146 ואילך.

[108] ציון 152 ואילך.

[109] עי' ציון 129 ואילך.

[110] עי' להלן. עי' סנהדרין מז ב: אתו אמרו ליה לשמואל, ורש"י שם ד"ה אמרו ליה; עי' ברייתא סנהדרין שם: החוצב קבר לאביו וגו', ורש"י שם ד"ה לא יקבר, ועי' גמ' שבציון 177, שפי' את הברייתא בע"א; עי' עירובין לא א: לקנות בית באסורי הנאה, ורש"י שם; רמב"ם אבל פי"ד הי"ז; טוש"ע יו"ד שסד א.

[111] רש"י סנהדרין שם ד"ה מקומו טהור וד"ה פינהו מקומו טהור.

[112] שו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' ר. ועי' שד"ח ח"ג מערכת הקו"ף כלל לד (תרמז), שהביא אחרונים שדנו בדבריו.

[113] ע"ע אסורי הנאה ציון 31 ואילך, וע"ע תכריכים וע' מת. עי' רש"י סנהדרין שם ד"ה אמרו ליה.

[114] פסקי רי"ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד; רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב); עי' טור יו"ד שסד בשם הרא"ש.

[115] הגהות אשרי מו"ק פ"ג סי' עט.

[116] שו"ת רשב"א ח"א סי' צז; רמ"א בשו"ע יו"ד שסד א.

[117] עי' ציון 22.

[118] ברייתא סנהדרין מח א: נפש שבנאו; רמב"ם אבל פי"ד הי"ט; עי' רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב), שציון הקבר אסור בהנאה, ועי' ציון 127, שיש אופנים שמתיר.

[119] פסקי רי"ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד, ועי' הלשון שם: האבנים שמכסין בו הקבר וגו'; עי' רמ"א שם א: יש אוסרים לישב על האבן שנותנים על הקבר למצבה. ועי' להלן על עפר הקבר שחפרוהו והחזירוהו למקומו, אם נאסר.

[120] הגהות אשרי מו"ק פ"ג סי' עט.

[121] טור יו"ד שסד בשם הרא"ש; רמ"א שם א בשם יש מתירים.

[122] עי' סנהדרין מז ב, מח א, מחלוקת תנאים בקבר נפל, אם הוא אסור בהנאה, ועי' ציון 165, שהמחלוקת אינה אלא אחר שנתפנה, אבל כשהנפל בתוכו, לדברי הכל אסור; רמב"ם אבל פי"ד הי"ח; טוש"ע יו"ד שסד א.

[123] פסקי רי"ד סנדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד, ע"פ ברייתא סנהדרין שם: החוצב קבר לאביו וגו' לא יקבר בו עולמית, ועי' דרכ"מ יו"ד סי' שסד אות ב, שמ' בדעתו שאפ' קבר שפינו ממנו את המת, באופנים שעדיין הוא אסור בהנאה, אסור לקבור בו מת אחר, וחולקים על רשב"א שבציון הבא. ועי' מס' שמחות פי"ג ה"ט: ארון שפינהו וגו' של אבן יקבר ושל חרס ישבר ושל עץ ישרף, המוצא נסרים בבית הקברות לא יזיזם ממקומם, שמשמע קצת שאסור בהנאה לגמרי, ואין היתר למת אחר.

[124] עי' ציון 137 ואילך.

[125] שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקלז. ועי' דרכ"מ שם, שהק' מרשב"א שבציון 128, שהתיר להשתמש במצבה אפ' לחי.

[126] עי' ציון 118 ואילך, ושם שי"ח.

[127] רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב).

[128] שו"ת רשב"א ח"א סי' רצו, ועי' דרכ"מ יו"ד סי' שסד אות ב שהק' מדדבריו שבציון 125, שאסור להשתמש במצבה.

[129] סנהדרין מז ב; רמב"ם אבל פי"ד הי"ז; טוש"ע יו"ד שסד א.

[130] רש"י שם ד"ה בקבר בנין.

[131] שמואל בסנהדרין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.

[132] מלכים ב כג ו.

[133] שמואל בסנהדרין שם.

[134] מאירי ופסקי רי"ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו"ד שסד בשם ה"ר ישעיה; רמ"א בשו"ע שם א בשם י"א. ועי' שו"ת רע"א מהדו"ק סי' מה.

[135] מאירי ופסקי רי"ד שם, הובא בטור שם בשם ה"ר ישעיה.

[136] ר"י מלוניל על הרי"ף שם (טו א) בד' רי"ף שם; רבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א (רכט ב) בשם רי"ף ורמב"ן ורא"ש; טור שם בשם הרא"ש, והסכים עמו.

[137] עי' להלן. ועי' מס' שמחות פי"ג ה"ט: כוך שפינהו אסור בהנאה וגו' ארון שפינהו אסור בהנאה.

[138] תוספתא אהלות פט"ז; ברייתא בסנהדרין מז ב; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח.

[139] סנהדרין מז ב.

[140] שו"ע יו"ד שסד ב, והטור שם השמיט.

[141] רש"י שם ד"ה קבר הנמצא.

[142] רש"י שם ד"ה מקומו טהור.

[143] פסקי רי"ד סנהדרין שם; נמוקי יוסף שם (טו א) בשם אחרים; ש"ך יו"ד סי' שסד ס"ק ה. וע"ע דבר שאינו שלו ציון 271.

[144] תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג; מס' שמחות פי"ד ה"ח. ועי' שו"ת רשב"א סי' תקלו, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהנמצא אסור בהנאה, והידוע מותר בהנאה, עי' ציון 150, ואי אפשר לומר כן.

[145] רמב"ם וראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשם רמב"ם.

[146] סנהדרין מז ב; מס' שמחות פי"ד ה"ח.

[147] ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה; טוש"ע יו"ד שסד ב.

[148] רש"י שם ד"ה קבר הידוע.

[149] עי' רש"י שם ד"ה מקומו טהור וד"ה פינהו מקומו טהור.

[150] תוספתא אהלות פט"ז; ירושלמי נזיר פ"ט ה"ג. ועי' שו"ת רשב"א סי' תקלו, שגי' הירושלמי משובשת, שכ' שהידוע מותר בהנאה, והנמצא אסור בהנאה, עי' ציון 144, ואי אפשר לומר כן.

[151] רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ה, ושו"ע שם בשמו.

[152] ב"י יו"ד שסד, וכ"מ טו"מ שם.

[153] כ"מ טו"מ שם, פי' ב.

[154] תוספתא אהלות פט"ז; סנהדרין מז ב; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ו. ועי' להלן, שי"ס בד' הבבלי שפעמים שמותר בהנאה.

[155] רש"י שם ד"ה וקבר המזיק.

[156] רש"י שם ד"ה פינהו מקומו טהור.

[157] עי' ד' ר' אבא בר כהן בירושלמי נזיר פ"ט ה"ג.

[158] טוש"ע יו"ד שסד ה.

[159] שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקלו.

[160] טור שם. ועי' ש"ך שם ס"ק יג: שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ע"ע דבר שאינו שלו ציון 273.

[161] עי' שו"ת רשב"א שם, וכ"מ טו"מ שם בדעתו.

[162] ראב"ד טו"מ פ"ח ה"ה. ועי' כ"מ שם בסוף דבריו, שתמה שד' הראב"ד אינם לא כגי' הבבלי ולא גי' הירושלמי ולא גי' התוספתא ולא כגי' מס' שמחות.

[163] ציון 49 ואילך.

[164] ציון 99 ואילך.

[165] עי' רש"י סנהדרין מח א ד"ה ה"ה אע"ג דלא הטיל, ויד רמ"ה שם ד"ה ת"ש קבר; ערל"נ שם ד"ה ולאפוקי מדרשב"ג.

[166] עי' ד' רשב"ג בתוספתא אהלות סוף פט"ז ובסנהדרין מח א.

[167] דברים יט יד.

[168] ר"ש אהלות פט"ז מ"ה, ועי' דרשה כעי"ז בנדה נז א. ועי' ר"ש אהלות שם שהק' שא"כ עבדים, שאף להם אין נחלה, יהא דינם שוה לנפלים, עי' נזיר סא ב.

[169] עי' סנהדרין שם: לאפוקי מדרשב"ג, ורש"י ויד רמ"ה שם.

[170] ציון 37 ואילך.

[171] עי' לעיל.

[172] מס' שמחות פי"ג ה"ט, הובאה במרדכי מו"ק רמז תתקיט; שו"ע יו"ד שסד ו.

[173] ש"ך שם ס"ק יד.

[174] ברייתא סנהדרין מז ב, ומח א, ורש"י שם מז ב ד"ה קבר חדש, ומח א ד"ה הוא הדין; עי' סנהדרין מח א: נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה, וכעי"ז מס' שמחות פי"ג ה"ט: קבר שעשאו לשם חי ימכר, אבנים שחצבו לשם חי ימכרו; עי' רמב"ם אבל פי"ד הי"ח; עי' טור יו"ד שסד. ועי' ציון 183, אם מותר לחצוב קבר סתם.

[175] ציון 45 ואילך.

[176] ע"ע הזמנה.

[177] סנהדרין מח א; רמב"ם אבל פי"ד ה"כ; טוש"ע יו"ד שסד ז. וע"ע הזמנה ציון 77 וע' מורא אב ואם ציון 229 ואילך.

[178] רמב"ן תורת האדם שער הסוף ענין הקבורה ד"ה והחוצב; טוש"ע שם.

[179] רמב"ם שם.

[180] עי' ציון 131.

[181] רמב"ן תורת האדם שער הסוף ענין הקבורה ד"ה והחוצב; עי' ש"ך יו"ד סי' שסד ס"ק טו.

[182] תוס' סנהדרין מז ב ד"ה איתיביה, ורמב"ן שם בשם חכמי הצרפתים.

[183] צואת ר' יהודה החסיד אות ב, הובא ברבינו ירוחם תאו"ח נכ"ח ח"א; רמ"א בשו"ע יו"ד שלט א. ועי' ציון 174.

[184] ציון 37 ואילך.

[185] ציון 131 ואילך, 143.

[186] הוריות יג ב.

[187] ציון 195 ואילך.

[188] ציון 760 ואילך.

[189] ציון 552 ואילך.

[190] ציון 260 ואילך.

[191] ציון 225 ואילך.

[192] ציון 1116.

[193] ציון 118 ואילך.

[194] ציון 137.

[195] ציון 17.

[196] ציון 31 ואילך.

[197] ציון 111 ואילך.

[198] ציון 905 ואילך.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]

[94]

[95]

[96]

[97]

[98]

[99]

[100]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 <span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - מקום שאדם מת* טמון בו.</span>
-<span dir="rtl">@א. טמאתו</span>
+== <span dir="rtl">'''טמאתו'''</span> ==
-==== <span dir="rtl">^טמאתו</span> ====
+==== <span dir="rtl">טמאתו</span> ====
 <span dir="rtl">קבר סתום</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">37 ואילך, על מהות קבר סתום, ודינו כשאינו סתום.</span></ref><span dir="rtl">, הוא אב הטומאה</span><ref><span dir="rtl">פיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם הקדמה לסדר טהרות. וע&quot;ע אבי אבות הטמאה ציון 18, שלראשונים שכינו את המת אבי אבות הטמאה, ע&quot;ש ציון 1 ואילך, אף הקבר הוא בכלל אבי אבות הטמאה, וע&quot;ע אבות הטומאות ציון 16.</span></ref><span dir="rtl">, ומטמא מן התורה במגע ובאהל כמת, כל זמן שהטומאה בתוכו</span><ref><span dir="rtl">רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ב הט&quot;ו. ועי' להלן על מקורות ופרטי דיני טומאתו. על קבר שהמת הוצא ממנו, אם מטמא, עי' ציון</span> <span dir="rtl">54 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: וכל אשר יגע וגו' או במת וגו' או בקבר יטמא שבעת ימים</span><ref><span dir="rtl">במדבר יט טז.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 <span dir="rtl">על דיני טמאת-מת* ע&quot;ע טמאת מת וע' טמא מת.</span>
-==== <span dir="rtl">^במגע</span> ====
+==== <span dir="rtl">במגע</span> ====
 <span dir="rtl">הקבר מטמא במגע מכל סביביו</span><ref><span dir="rtl"> אהלות פ&quot;ז מ&quot;א; עי' תוספתא אהלות סוף פט&quot;ז, וברייתא ב&quot;ב יב א לגי' שהובאה בשו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' קלו: קבר וגו' פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו, ושו&quot;ת רשב&quot;א שם בבאורה, שמטמא במגע בכל צדדיו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">51 ואילך, גירסא אחרת בברייתא שם; ספרי זוטא במדבר יט יד: כל הבא אל האהל, מה אהל סתום, הנוגע בו מכל צדדים טמא, אף קבר סתום הנוגע בו מכל צדדים טמא.</span></ref><span dir="rtl">, בין למעלה, על גגו, ובין מן הצדדים</span><ref><span dir="rtl">עי' ספרי במדבר סוף פיסקא קכז: מכל צדדיו, ותוס' ב&quot;ב יב א סוף ד&quot;ה פרץ, בבאורו; תוס' שם ק ב ד&quot;ה ורומן; רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ב הט&quot;ו; שו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' קלו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^באהל</span>  ====
+==== <span dir="rtl">באהל</span>  ====
 <span dir="rtl">הקבר מטמא באהל</span><ref><span dir="rtl">אהלות פט&quot;ז מ&quot;א ומ&quot;ב; עי' תוספתא אהלות פ&quot;ז: עמוד שהוא בתוך הבית וגו' כקבר סתום ומטמא כל סביביו, ורמב&quot;ם טו&quot;מ פכ&quot;ה ה&quot;א וה&quot;ב בבאורה, שמטמא באהל; עי' תוספתא שם טו: גל של צרורות וגו' כקבר סתום ומטמא מכל סביביו; עי' ברייתות שבציונים הבאים; רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ב הט&quot;ו.</span></ref><span dir="rtl">, אף בלא נגיעה בו, לפי שהטומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת ממנו</span><ref><span dir="rtl">עי' ברייתא נזיר נג ב, נד א: זה קבר סתום וגו', ומיוחס לרש&quot;י שם ד&quot;ה דאמר מר, ותוס' שם נג ב ד&quot;ה חרב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 <span dir="rtl">המאהיל על הקבר, אף על פי שלא האהיל על המת שבתוכו, כגון שהיה המת משובר ומפורק, והמאהיל האהיל בין הפרקים, טמא, מפני שהקבר מצרף את חלקי המת</span><ref><span dir="rtl">ברייתא פסחים פא ב ונזיר סג ב; רמב&quot;ם אבוה&quot;ט פי&quot;ח ה&quot;ג.</span></ref><span dir="rtl">, ואפילו החלק הריקן שבו נעשה מטמא באהל</span><ref><span dir="rtl">רש&quot;י פסחים שם; תוס' נזיר שם ד&quot;ה לתרומה; תוס' ב&quot;ב ק ב ד&quot;ה ורומן; עי' רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ב הט&quot;ו: כולו מטמא.</span></ref><span dir="rtl">, כאילו הוא מלא טומאה</span><ref><span dir="rtl">פי' הרא&quot;ש נזיר נג ב; תוס' ב&quot;ב שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^גדרו לענין טמאה</span> ====
+==== <span dir="rtl">גדרו לענין טמאה</span> ====
 <span dir="rtl">הקבר באהל ובמגע בכל סביביו הוא מבנה - סתום</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">37 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- שהמת נתון בתוכו</span><ref><span dir="rtl"> ערוה&quot;ש העתיד טו&quot;מ סי' טז סט&quot;ו וט&quot;ז, ע&quot;פ תוספתא ורמב&quot;ם שבציון</span> <span dir="rtl"></span>20<span dir="rtl">; חזו&quot;א שבציון הנ&quot;ל. ועי' להלן על קבר בקרקע עולם.</span></ref><span dir="rtl">, בין שהוא תחת הקרקע, כגון בתוך חפירה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">21.</span></ref><span dir="rtl">, ובין שהוא מעל הקרקע, אפילו הוא גבוה מאה אמה</span><ref><span dir="rtl">רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ד.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כותל שיש בתוכו חלל ריק, ובתוכו מת</span><ref><span dir="rtl">עי' אהלות פ&quot;ז ה&quot;א: הטומאה בכותל, ורמב&quot;ם ורא&quot;ש שם; עי' רמב&quot;ם שם ה&quot;ז.</span></ref><span dir="rtl">, או עמוד שבנוי על חלל שבתוכו מת</span><ref><span dir="rtl">עי' תוספתא אהלות פ&quot;ז: עמוד שהוא עומד בתוך הבית וגו', ורמב&quot;ם טו&quot;מ פכ&quot;ה ה&quot;א וה&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">, וכן בית סתום, באופנים מסוימים</span><ref><span dir="rtl">עי' ברייתא ב&quot;ב יב א: בית סתום וגו', ורש&quot;י שם; רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;א. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">51 ואילך, באלו אופנים יש לבית דין קבר.</span></ref><span dir="rtl">, וכן ערמה שיש בה מת, כגון גל של צרורות או כרי של תבואה שהמת נתון בתוכו</span><ref><span dir="rtl">תוספתא אהלות פט&quot;ו; רמב&quot;ם שם ה&quot;ה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 <span dir="rtl">על גולל-ודופק*, שיש להם טמאה בפני עצמם, מהותם ודיניהם, ע&quot;ע גולל ודופק.</span>
-==== <span dir="rtl">^קרקע עולם</span> ====
+==== <span dir="rtl">קרקע עולם</span> ====
 <span dir="rtl">קרקע עולם שהמת נתון בה, אין לה דין קבר לענין לטמא מכל צדדיו, ולפיכך בור, או חפירה בסלע, שהמת בתוכם, ומכוסה באבן, דפנות החפירה, שהם קרקע עולם, אינן מטמאות, ו</span><span dir="rtl">הטומאה אינה מתפשטת אלא כנגד החלל הריק שהמת בתוכו</span><ref><span dir="rtl">עי' תוספתא אהלות פ&quot;י, לגי' הר&quot;ש שם פ&quot;ט מט&quot;&quot;ו, וכעי&quot;ז רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ו ה&quot;ח, וחס&quot;ד לתוספתא שם ה&quot;ז ד&quot;ה ואולם וערוה&quot;ש העתיד טו&quot;מ סי' טז סט&quot;ו וט&quot;ז בבאורם. ועי' חזו&quot;א אהלות סי' כג אות יג ד&quot;ה כ' תוי&quot;ט, ונשים סי' קמה נזיר נב א ד&quot;ה ובקבר, שבקבר קרקע עולם, אין הקבר מטמא, אלא המת בעצמו מטמא באהל כנגד כל החלל שהוא נמצא בו. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">36, שיש ראשונים שסוברים שמחיצות הקבר, אף בקבר בנין אינן מטמאות באהל.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 31: / שורה 31: @@
 <span dir="rtl">חפר חפירה ובנה בתוכה כתלים שבולטים אל מחוץ לקבר, הכתלים דינם כקבר בנין, שמטמא בכל צדדיו, ולא כקרקע עולם</span><ref><span dir="rtl">ערוה&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^נפש</span> ====
+==== <span dir="rtl">נפש</span> ====
 <span dir="rtl">נפש, שהיא הבנין שמעל הקבר</span><ref><span dir="rtl">פיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם ור&quot;ש ורא&quot;ש אהלות פ&quot;ז מ&quot;א. ועי' שקלים פ&quot;ב מ&quot;ה, וע&quot;ע ציון קברים.</span></ref><span dir="rtl">, אפילו נעשתה על קבר שהוא בקרקע עולם, שאין לו דין קבר, מטמאת כקבר מכל צדדיה</span><ref><span dir="rtl">עי' אהלות פ&quot;ז מ&quot;א; עי' תוספתא שם פ&quot;י, לגי' ר&quot;ש שם פ&quot;ט מט&quot;&quot;ו, ורמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ו ה&quot;ח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^חלל טפח</span> ====
+==== <span dir="rtl">חלל טפח</span> ====
 <span dir="rtl">קבר אינו מטמא כל סביביו במגע ובאהל אלא כשיש בו חלל טפח על טפח על רום טפח, אבל כשהוא אטום, טומאת המת בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת</span><ref><span dir="rtl">עי' אהלות פ&quot;ז מ&quot;א; עי' תוספתא אהלות פ&quot;ז, הובאה בר&quot;ש שם פ&quot;ו מ&quot;ו: עמוד שהוא בתוך הבית וגו' טפח על טפח וגו'; עי' תוספתא שם פט&quot;ו, הובאה בר&quot;ש שם פט&quot;ו מ&quot;ז: גל של צרורות וכרי של תבואה וגו' טפח על טפח וגו'; רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ד וה&quot;ה, ופכ&quot;ה ה&quot;ב. וע&quot;ע טמאה רצוצה ציון 53 ואילך. ועי' שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל ל סי' א, שמ' בטעם הדבר, שאין לך נפל קטן כ&quot;כ שלא יצטרך לעשות לו קבר של טפח על טפח ולפיכך בפחות מכן אינו חשוב קבר. על גדר דין טפח על טפח בקבר עי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>27<span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">28.</span></ref><span dir="rtl">, כנגד המת עצמו, לטמא את הנוגע והמאהיל שם</span><ref><span dir="rtl">רמב&quot;ם שם פ&quot;ז ה&quot;ד וה&quot;ה. וע&quot;ע הנ&quot;ל שם.</span></ref><span dir="rtl">, אבל הנוגע בקבר מן הצדדים טהור</span><ref><span dir="rtl">משנה אהלות שם; רמב&quot;ם שם. וע&quot;ע הנ&quot;ל שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 43: / שורה 43: @@
 <span dir="rtl">ויש מן הראשונים חולקים וסוברים שאפילו אין בחלל הקבר פותח טפח כלל, יש לו דין קבר לטמא כל סביביו ולמעלה</span><ref><span dir="rtl">ר&quot;י בתוס' ב&quot;ב ק ב ד&quot;ה ורומן, ועי' חזו&quot;א אהלות סי' ו אות כא בבאורו. וע&quot;ע טמאה רצוצה ציון 53.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^בכלים</span> ====
+==== <span dir="rtl">בכלים</span> ====
 <span dir="rtl">כלי שיש מת בתוכו, יש מן הראשונים שכתבו אין לו דין קבר להיות הטומאה בוקעת ועולה, לפי שאין מבטלים אותו</span><ref><span dir="rtl">תוס' ב&quot;ב ק ב סוף ד&quot;ה ורומן, ע&quot;פ אהלות פ&quot;ד מ&quot;ב, שמוכח שתיבת המגדל שיש בה מת אין לה דין קבר.</span></ref> <span dir="rtl"> שיישאר המת בתוכו לעולם</span><ref><span dir="rtl">חכמת שלמה שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^מחיצותיו</span> ====
+==== <span dir="rtl">מחיצותיו</span> ====
 <span dir="rtl">מחיצות הקבר, יש מן הראשונים שכתבו</span> <span dir="rtl">שאינן מטמאות באהל</span><ref><span dir="rtl">תוס' סוכה כג א סוף ד&quot;ה ולא גולל. ועי' חזו&quot;א אהלות פ&quot;ז אות ז, שהק' מאהלות פ&quot;ז מ&quot;א, שמ' שכותל הקבר מטמא באהל. ועי' ראשונים ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl"></span>20<span dir="rtl">, שמ' שמחיצות הקבר מטמאות באהל.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^קבר פתוח</span> ====
+==== <span dir="rtl">קבר פתוח</span> ====
 <span dir="rtl">הקבר אינו מטמא מכל סביביו אלא כשהוא סתום בכל רוחותיו, אבל קבר פתוח אין לו דין קבר, ואינו מטמא באהל</span><ref><span dir="rtl">עי' להלן; עי' תוספתא אהלות פ&quot;ה לענין מוכני של מגדל: בד&quot;א בפרוצה, אבל במגופפת הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביה, ור&quot;ש אהלות פ&quot;ד סוף מ&quot;ג בבאורה. ועי' תוס' נזיר נג ב ד&quot;ה חרב, ושו&quot;ת הרא&quot;ש כלל ל סי' א, שהוכיחו שקבר הפתוח מן הצד אין לו דין קבר, מדין ביב שהוא קמור תחת הבית, ע&quot;ע טמאת אהל ציונים 1343, 2123, ועי' תוס' ב&quot;ב שם. וע&quot;ע ארון המת. וע&quot;ע טמאה רצוצה, שאם אין בחלל הקבר טפח מרובע, הטומאה בוקעת ועולה אף בלא דין קבר, עי' ציון</span> <span dir="rtl">31.</span></ref> <span dir="rtl">ובמגע</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוספתא וברייתא שבציון</span> <span dir="rtl">51, שקבר ובית פתוחים אינם מטמאים סביבותיהם, וציון</span> <span dir="rtl">52, שראשונים פרשו לענין טמאת מגע.</span></ref><span dir="rtl">, מן התורה</span><ref><span dir="rtl">עי' להלן, שי&quot;ס שמטמא מדרבנן.</span></ref><span dir="rtl">, שכן דרשו: או בקבר</span><ref><span dir="rtl">במדבר יט טז.</span></ref><span dir="rtl">, זה קבר סתום</span><ref><span dir="rtl">ספרי במדבר חקת פיסקא קכז; ברייתא נזיר נג ב.</span></ref><span dir="rtl">, אתה אומר זה קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח, אמרת קל וחומר הוא, ומה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע טמאת אהל.</span></ref><span dir="rtl">, קבר שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח</span><ref><span dir="rtl">ספרי שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש מן הראשונים שכתבו שזה הטעם למה שמצינו שארון-המת* שיש בו חלל טפח אינו מטמא מן התורה את העובר מעליו</span><ref><span dir="rtl">עי' ד' רבא בברכות יט ב. וע&quot;ע ארון המת.</span></ref> <span dir="rtl">– אף לסוברים שארון עץ סתום דינו כקבר</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע ארון המת, מחלוקת.</span></ref> <span dir="rtl">– לפי שמדובר בארון שראשו פתוח, ולפיכך אין לו דין קבר</span><ref><span dir="rtl">תוס' ברכות שם ד&quot;ה רוב, ותוס' נזיר נג ב ד&quot;ה חרב, וכעי&quot;ז ריב&quot;ם בתוס' ב&quot;ב ק ב ד&quot;ה ורומן; שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל ל סי' א; טור יו&quot;ד שעב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 57: / שורה 57: @@
 <span dir="rtl">קבר פתוח, כתבו ראשונים שחכמים גזרו עליו שיטמא את המאהיל עליו</span><ref><span dir="rtl">תוס' ב&quot;ב ק ב ד&quot;ה ורומן.</span></ref><span dir="rtl">, כדרך שגזרו בארון פתוח שיש בו חלל טפח</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע ארון המת ציון 28. תוס' שם. וע&quot;ע הנ&quot;ל שם, טעם הגזירה בארון, משום ארון שאין בחללו טפח, שאז אע&quot;פ שהוא פתוח, הטומאה בוקעת ועולה, ע&quot;ע טמאה רצוצה, ועי' תוס' ב&quot;ב שם, שאף בקבר זהו טעם הגזירה, משום קבר שאין בו חלל טפח, שאז אע&quot;פ שהוא פתוח, הטומאה בוקעת ועולה, ע&quot;ע טמאה רצוצה, ועי' תוס' שם שלפיכך דוקא בקבר וארון גזרו, ולא בבית, לפי שאין לך בית שאין בו חלל טפח.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^פתח שנסתם</span> ====
+==== <span dir="rtl">פתח שנסתם</span> ====
 <span dir="rtl">קבר שהיה בו פתח, וסתמו, וכן בית שהמת נתון בו, שסתם את פתחו, כל עוד לא פרץ את פצימיו – כלומר שלא סילק את מזוזתו ומשקופו ומפתנו של הפתח</span><ref><span dir="rtl">רש&quot;י ב&quot;ב יא ב ד&quot;ה שלא פרץ.</span></ref> <span dir="rtl">- מאחר וגילה בדעתו שלא סילק נפשו מן הפתח, וסופו לפתחו לאחר זמן</span><ref><span dir="rtl">רש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, עדיין דינו כקבר פתוח</span><span dir="rtl">, שאינו מטמא</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוספתא אהלות סוף פט&quot;ז: קבר שסתם פתחו אינו מטמא כל סביביו, וברייתא ב&quot;ב יב א, לגי' שלפנינו: בית סתום אינו מטמא כל סביביו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">5, שי&quot;ג אף בברייתא שם: קבר; עי' רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;א; עי' רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד שעא ה.</span></ref><span dir="rtl">. פרץ את פצימיו, דינו כקבר סתום, שמטמא כל סביביו</span><ref><span dir="rtl">תוספתא אהלות שם וברייתא ב&quot;ב שם; רמב&quot;ם שם. ועי' יד רמ&quot;ה שם, ושו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' קלו בשם יש מי שפי', ומרכה&quot;מ טו&quot;מ פ&quot;ז ה&quot;ד בד' ראב&quot;ד שם, שכוונת הברייתא שמטמא במגע מכל סביביו, כקבר, ועי' תוס' שם שה&quot;ה שמטמא באהל, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">98, שי&quot;מ שמדובר לענין טמאת ארבע אמות שמסביב לקבר, ועי' תוס' שם שפי' בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^קבר שנתפנה</span> ====
+==== <span dir="rtl">קבר שנתפנה</span> ====
 <span dir="rtl">קבר שפינו ממנו את המת, מן התורה הוא טהור</span><ref><span dir="rtl">עי' להלן; ספרי זוטא במדבר יט יד: כל הבא אל האהל, מה האהל בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנפנה משם, אף הקבר בזמן שהמת בתוכו טמא לא בזמן שנתפנה משם, וכעי&quot;ז ד' רבי עקיבא שם: מה אהל בזמן שהמת בתוכו ולא בזמן שנפנה.</span></ref><span dir="rtl">, אלא שמאחר ואסור לפנות מתים – ע&quot;ע פנוי מתים – פעמים שחכמים גזרו עליו טומאה</span><ref><span dir="rtl">רש&quot;י סנהדרין מז ב ד&quot;ה מקומו טמא, בבאור ברייתא דלהלן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">65, שי&quot;ס בטעם הגזירה, כדי שלא יפנוהו, ועי' ראב&quot;ד טו&quot;מ פ&quot;ח ה&quot;ה, שהטומאה היא כדי להרחיק את האדם מן ההנאה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">137 ואילך, אם קבר שנתפנה אסור בהנאה.</span></ref><span dir="rtl">, ושנינו בברייתא ששלש קברות הם: קבר הנמצא, קבר הידוע וקבר המזיק את הרבים</span><ref><span dir="rtl">תוספתא אהלות פט&quot;ז; ברייתא סנהדרין מז ב; ירושלמי נזיר פ&quot;ט ה&quot;ג; מס' שמחות פי&quot;ד ה&quot;ח.</span></ref><span dir="rtl">, וגירסאות שונות יש בתוספתא ובבבלי ובירושלמי בדיניהם של הקברים הללו:</span>
@@ שורה 71: / שורה 71: @@
 <span dir="rtl">ג) קבר המזיק את הרבים, בברייתא שבבבלי שנינו שאחר שפינוהו, מקומו טהור</span><ref><span dir="rtl">סנהדרין מז ב. ועי' להלן שי&quot;ס בדעת הבבלי שפעמים שהוא טמא.</span></ref><span dir="rtl">, ופרשו ראשונים שמדובר בקבר שנמצא במקום הלוך רבים, שהם נטמאים באהלו</span><ref><span dir="rtl">רש&quot;י שם ד&quot;ה וקבר המזיק.</span></ref><span dir="rtl">, ומפני הנזק לא גזרו עליו אחר שפינוהו</span><ref><span dir="rtl">רש&quot;י שם ד&quot;ה פינהו מקומו טהור.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה</span><ref><span dir="rtl">ראב&quot;ד טו&quot;מ פ&quot;ח ה&quot;ה; טוש&quot;ע יו&quot;ד שסד ה.</span></ref><span dir="rtl">. ובתוספתא ובירושלמי ובמסכת שמחות שנינו, וכן יש מן הראשונים שכתבו להלכה, שקבר המזיק את הרבים, אחר שפינוהו מקומו טמא</span><ref><span dir="rtl">תוספתא אהלות פט&quot;ז; ירושלמי נזיר פ&quot;ט ה&quot;ג; מס' שמחות פי&quot;ד ה&quot;ח; רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ח ה&quot;ו. ועי' ראב&quot;ד שם, שתמה על התוספתא, מה בין קבר המזיק לקבר הנמצא, עי' ציון</span> <span dir="rtl">56.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מן הראשונים שפרשו שמדובר באופן שהוא אסור בהנאה אף לאחר שפינוהו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">137 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך גזרו על מקומו טומאה, כדי שלא יבואו ליהנות בו, אבל באופן שהוא מותר בהנאה</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, אף על מקומו לא גזרו טומאה, ונראה מדבריהם שאף הבבלי מודה בחילוק זה, ואין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי</span><ref><span dir="rtl">שו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' תקלו, וכ&quot;מ טו&quot;מ שם בדעתו, בבאור ד' הירושלמי שם.</span></ref><span dir="rtl">, ומן האחרונים יש שפרשו בירושלמי שמקומו טמא אין הכוונה מקום הקבר עצמו, אלא סביבותיו טמאות, עד שיבדק אם אין שם קברים נוספים, לפי שחוששים שמא הוא בית הקברות</span><ref><span dir="rtl">כ&quot;מ טו&quot;מ שם, וע&quot;ע בית הקברות, אימתי בודקים, וכיצד בודקים.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^קבר של גוי</span> ====
+==== <span dir="rtl">קבר של גוי</span> ====
 <span dir="rtl">קבר של גוי, לסוברים שמת גוי מטמא באהל</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע טמאת מת ציון 590 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף קברו מטמא באהל</span><ref><span dir="rtl">עי' תוס' ב&quot;מ קיד ב ושו&quot;ת הרא&quot;ש כלל ל סי' א, בד' רשב&quot;ג באהלות פי&quot;ח מ&quot;ט, שמ' מדבריו שקבר עכו&quot;ם מטמאים באהל; תוס' יבמות סא א ד&quot;ה קברי, וד&quot;ה ממגע; עי' תוס' נזיר נד א ד&quot;ה או בקבר. ועי' תוס' יבמות שם, ע&quot;פ גמ' נזיר שם: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, שאף לדעה זו, קבר מלפני שנאמרה פרשת אדם כי ימות באהל, אפ' של ישראל, מטמא רק במגע, ולא באהל.</span></ref><span dir="rtl">. ולסוברים שמת גוי אינו מטמא באהל</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע טמאת מת ציון 589 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, אף קברו אינו מטמא באהל</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון הנ&quot;ל שם; רשב&quot;י ביבמות ס ב, סא א ובב&quot;מ קיד ב; עי' נזיר נד א: הנוגע וגו' או בקבר (במדבר יט יח) זה קבר שלפני הדיבור, ומיוחס לרש&quot;י שם, שהיינו קבר של ישראל קודם מתן תורה, שדינו כקבר של גוים אף לאחר מתן תורה, ששניהם אינם מטמאים באהל; עי' רמב&quot;ם טו&quot;מ פ&quot;ט ה&quot;ד ואבל פ&quot;ג ה&quot;ג. ועי' נזיר סה א: דילמא עובד כוכבים הוא, וקר&quot;א שם וכ&quot;מ טו&quot;מ שם בבאורה, שעכו&quot;ם אין להם טומאת קברות.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 79: / שורה 79: @@
 <span dir="rtl">להלכה כתבו אחרונים שכהן – שאסור לו להטמא למתים</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע טמאת כהנים. ועי' ציון הבא.</span></ref> <span dir="rtl">- נכון שיזהר שלא ילך על קברי גוים</span><ref><span dir="rtl">עי' טוש&quot;ע יו&quot;ד שעב ב. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">106 ואילך, שמחלוקת היא אם כהן מוזהר על טמאת קבר.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^ארון</span> ====
+==== <span dir="rtl">ארון</span> ====
 <span dir="rtl">על ארון-המת* מעץ, כשהוא סתום ויש בו חלל טפח, אם יש לו דין קבר, ע&quot;ע ארון המת</span><ref><span dir="rtl">ציון 30 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^ארבע אמות סביבו</span> ====
+==== <span dir="rtl">ארבע אמות סביבו</span> ====
 <span dir="rtl">טומאה שגזרו חכמים בארבע-אמות* של מת*</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע טמאת כהנים ציון 160 ואילך, ושם שי&quot;ס שאי&quot;ז טמאה ממש אלא איסור לכהן להכנס לשם, וע&quot;ע ארבע אמות ציון 88 וע' מת.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים סוברים שגזרו אותה אף בארבע אמות של קבר, כדי שעושי טהרות לא יקרבו אליו, ויאהילו עליו</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י ב&quot;ב יב א ד&quot;ה פרץ, ע&quot;פ ברייתא שבציון</span> <span dir="rtl">98; עי' תוס' עירובין לא א ד&quot;ה היכי אזיל; עי' ראשונים ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl">94; עי' רדב&quot;ז אבל פ&quot;ג הי&quot;ג. וע&quot;ע ארבע אמות ציון 91.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שלא גזרו טומאה סביב הקבר, ודי בהרחקה כל שהיא ממנו</span><ref><span dir="rtl">רא&quot;ש הלק&quot;ט הל' טומאה סי' ח בשם ר' יונתן.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 91: / שורה 91: @@
 <span dir="rtl"> על העומד בחצר הקבר, אם הוא נטמא, ע&quot;ע בית הקברות</span><ref><span dir="rtl">ציון 196 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^חרב כחלל</span> ====
+==== <span dir="rtl">חרב כחלל</span> ====
 <span dir="rtl">כלי שנטמא בטמאת קבר, יש מן הראשונים שנסתפקו אם נאמר בו דין &quot;חרב כחלל&quot;, ונעשה טמא כקבר עצמו</span><ref><span dir="rtl">מאירי שבת טז סוף ע&quot;א: ואני חוכך.</span></ref><span dir="rtl">, כדרך שנאמר בכלים שנטמאו במת</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע טמאת מת ציון 100 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^צירוף שדרה</span> ====
+==== <span dir="rtl">צירוף שדרה</span> ====
 <span dir="rtl">שדרה* - שדינה שמטמאה באהל</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע אבי אבות הטמאה ציון 9, וע' שדרה.</span></ref> <span dir="rtl">- שנשברו רוב צלעותיה, שאין לה דין שדרה לענין טמאת אהל</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע שדרה.</span></ref><span dir="rtl">, אם היא נמצאת בתוך קבר, הרי היא מטמאת, מפני שהקבר מצרפה</span><ref><span dir="rtl">תוספתא אהלות פ&quot;ב; נזיר נב א.</span></ref><span dir="rtl">, ונסתפקו אחרונים בטמאתה, אם היא מדין קבר, או מדין שדרה</span><ref><span dir="rtl">חי' הגרי&quot;ז נזיר שם. וע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^אזהרה לכהן</span> ====
+==== <span dir="rtl">אזהרה לכהן</span> ====
 <span dir="rtl">על כהן, אם הוא מוזהר על טמאת קבר, ע&quot;ע ארון המת</span><ref><span dir="rtl">ציון 33.</span></ref> <span dir="rtl">וע' גולל ודופק</span><ref><span dir="rtl">ציון 146 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' טמאת כהנים</span><ref><span dir="rtl">ציון 152 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 105: / שורה 105: @@
 == '''<span dir="rtl">אסור הנאה</span>''' ==
-==== <span dir="rtl">^אסור הנאה</span> ====
+==== <span dir="rtl">אסור הנאה</span> ====
 <span dir="rtl">הקבר – כשהוא בנין, ולא קרקע עולם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>129 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- אסור בהנאה</span><ref><span dir="rtl">עי' להלן. עי' סנהדרין מז ב: אתו אמרו ליה לשמואל, ורש&quot;י שם ד&quot;ה אמרו ליה; עי' ברייתא סנהדרין שם: החוצב קבר לאביו וגו', ורש&quot;י שם ד&quot;ה לא יקבר, ועי' גמ' שבציון</span> <span dir="rtl">177, שפי' את הברייתא בע&quot;א; עי' עירובין לא א: לקנות בית באסורי הנאה, ורש&quot;י שם; רמב&quot;ם אבל פי&quot;ד הי&quot;ז; טוש&quot;ע יו&quot;ד שסד א.</span></ref><span dir="rtl">, מן התורה</span><ref><span dir="rtl">רש&quot;י סנהדרין שם ד&quot;ה מקומו טהור וד&quot;ה פינהו מקומו טהור.</span></ref> <span dir="rtl">- ויש מן האחרונים שכתבו שאינו אלא מדרבנן</span><ref><span dir="rtl">שו&quot;ת מהרשד&quot;ם יו&quot;ד סי' ר. ועי' שד&quot;ח ח&quot;ג מערכת הקו&quot;ף כלל לד (תרמז), שהביא אחרונים שדנו בדבריו.</span></ref> <span dir="rtl">- לפי שהוא בכלל תשמישי המת, שאסורים</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע אסורי הנאה ציון 31 ואילך, וע&quot;ע תכריכים וע' מת. עי' רש&quot;י סנהדרין שם ד&quot;ה אמרו ליה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 113: / שורה 113: @@
 <span dir="rtl">כלים המיוחדים לחפירת הקבר, מותרים בהנאה</span><ref><span dir="rtl">שו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' צז; רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד שסד א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^בנין שעל הקבר</span> ====
+==== <span dir="rtl">בנין שעל הקבר</span> ====
 <span dir="rtl">הנפש – בנין שעל הקבר</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">22.</span></ref> <span dir="rtl">- אסורה אף היא בהנאה</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא סנהדרין מח א: נפש שבנאו; רמב&quot;ם אבל פי&quot;ד הי&quot;ט; עי' רבינו ירוחם תאו&quot;ח נכ&quot;ח ח&quot;א (רכט ב), שציון הקבר אסור בהנאה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">127, שיש אופנים שמתיר.</span></ref><span dir="rtl">. וכן אבנים שמסבבים על הקבר ומשימים במראשותיו ובמרגלותיו, או על עפר הקבר, כתבו ראשונים שכולן בכלל הקבר לענין אסור הנאה, ואסור לשבת עליהם</span><ref><span dir="rtl">פסקי רי&quot;ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו&quot;ד שסד, ועי' הלשון שם: האבנים שמכסין בו הקבר וגו'; עי' רמ&quot;א שם א: יש אוסרים לישב על האבן שנותנים על הקבר למצבה. ועי' להלן על עפר הקבר שחפרוהו והחזירוהו למקומו, אם נאסר.</span></ref><span dir="rtl">, ואף מצבה שנשברה, יש ראשונים שכתבו שאסור למכרה</span><ref><span dir="rtl">הגהות אשרי מו&quot;ק פ&quot;ג סי' עט.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 119: / שורה 119: @@
 <span dir="rtl">ויש חולקים וסוברים שציון שנותנים על הקבר אחר הקבורה, מאחר ואינו הקבר עצמו, הוא מותר בהנאה, ולפיכך מותר לשבת על האבן שעל הקבר</span><ref><span dir="rtl">טור יו&quot;ד שסד בשם הרא&quot;ש; רמ&quot;א שם א בשם יש מתירים.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^קבר של נפל</span> ====
+==== <span dir="rtl">קבר של נפל</span> ====
 <span dir="rtl">קבר של נפל, אסור אף הוא בהנאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' סנהדרין מז ב, מח א, מחלוקת תנאים בקבר נפל, אם הוא אסור בהנאה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">165, שהמחלוקת אינה אלא אחר שנתפנה, אבל כשהנפל בתוכו, לדברי הכל אסור; רמב&quot;ם אבל פי&quot;ד הי&quot;ח; טוש&quot;ע יו&quot;ד שסד א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^שימוש למת אחר</span> ====
+==== <span dir="rtl">שימוש למת אחר</span> ====
 <span dir="rtl">שימוש בקבר לצורך מת אחר, יש מן הראשונים שכתבו שאף הוא אסור בכלל איסור הנאה, ולפיכך לדעתם אותם שקוברים הקטנים בתוך קברי הגדולים, עושים איסור</span><ref><span dir="rtl">פסקי רי&quot;ד סנדרין מז ב, הובא בטור יו&quot;ד שסד, ע&quot;פ ברייתא סנהדרין שם: החוצב קבר לאביו וגו' לא יקבר בו עולמית, ועי' דרכ&quot;מ יו&quot;ד סי' שסד אות ב, שמ' בדעתו שאפ' קבר שפינו ממנו את המת, באופנים שעדיין הוא אסור בהנאה, אסור לקבור בו מת אחר, וחולקים על רשב&quot;א שבציון הבא. ועי' מס' שמחות פי&quot;ג ה&quot;ט: ארון שפינהו וגו' של אבן יקבר ושל חרס ישבר ושל עץ ישרף, המוצא נסרים בבית הקברות לא יזיזם ממקומם, שמשמע קצת שאסור בהנאה לגמרי, ואין היתר למת אחר.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים ששימוש למת אחר אינו הנאה לחי, ולפיכך קבר שפינוהו – אף באופנים שעדיין הוא אסור בהנאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">137 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">- מותר לקברו בו מת אחר, וכן מצבה שפינוה מקבר, מותר להניחה על קבר אחר, ואין אסורים אלא דברים שיש בהם הנאה לחי, כגון השימוש במצבה, או מכירתה לאחר</span><ref><span dir="rtl">שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' תקלז. ועי' דרכ&quot;מ שם, שהק' מרשב&quot;א שבציון</span> <span dir="rtl">128, שהתיר להשתמש במצבה אפ' לחי.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^ציון שנבנה על דעת להשתמש בו</span> ====
+==== <span dir="rtl">ציון שנבנה על דעת להשתמש בו</span> ====
 <span dir="rtl">במקום שבני משפחה נוהגים לשבת על גבי ציון הקברות, יש מן הראשונים שכתבו – שאף לסוברים שהציון הוא בכלל הקבר לענין אסור הנאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">118 ואילך, ושם שי&quot;ח.</span></ref> <span dir="rtl">- מותר לשבת עליו, לפי שעל דעת כן בונים אותו</span><ref><span dir="rtl">רבינו ירוחם תאו&quot;ח נכ&quot;ח ח&quot;א (רכט ב).</span></ref><span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">והרי זה כאילו התנו שלא יהיה אלא לכבוד בעלמא, ולא יאסר לישיבה</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת רשב&quot;א ח&quot;א סי' רצו, ועי' דרכ&quot;מ יו&quot;ד סי' שסד אות ב שהק' מדדבריו שבציון</span> <span dir="rtl">125, שאסור להשתמש במצבה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^קרקע עולם</span> ====
+==== <span dir="rtl">קרקע עולם</span> ====
 <span dir="rtl">הקבר אינו אסור בהנאה אלא כשהוא בבנין</span><ref><span dir="rtl">סנהדרין מז ב; רמב&quot;ם אבל פי&quot;ד הי&quot;ז; טוש&quot;ע יו&quot;ד שסד א.</span></ref><span dir="rtl">, כלומר שהוא בנוי למעלה מן הקרקע, מדברים שהיו תלושים בתחלה, שאף על פי שלבסוף חברם, דינם עדיין כתלושים</span><ref><span dir="rtl">רש&quot;י שם ד&quot;ה בקבר בנין.</span></ref><span dir="rtl">, אבל עפר הקבר, שהוא קרקע עולם, מותר בהנאה</span><ref><span dir="rtl">שמואל בסנהדרין שם; רמב&quot;ם שם; טוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, שכן דרשו ממה שנאמר בעבודה-זרה*: וישלך את עפרה על קבר בני העם</span><ref><span dir="rtl">מלכים ב כג ו.</span></ref><span dir="rtl">, מקיש קבר בני העם לעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים אינה נאסרת במחובר, כלומר כשהיא קרקע עולם – ע&quot;ע עבודה זרה - אף קבר אינו נאסר כשהוא קרקע עולם</span><ref><span dir="rtl">שמואל בסנהדרין שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 137: / שורה 137: @@
 <span dir="rtl">עפר קבר שחפרוהו והחזירוהו למקומו, כגון העפר שמכסים בו את המת בקבר, יש ראשונים סוברים שאין דינו כקרקע עולם, אלא כתלוש ולבסוף חברו, ולפיכך הוא אסור בהנאה כקבר בנין</span><ref><span dir="rtl">מאירי ופסקי רי&quot;ד סנהדרין מז ב, הובא בטור יו&quot;ד שסד בשם ה&quot;ר ישעיה; רמ&quot;א בשו&quot;ע שם א בשם י&quot;א. ועי' שו&quot;ת רע&quot;א מהדו&quot;ק סי' מה.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם קבר שהוא קרקע עולם, שהוא מותר בהנאה, אינו אלא כגון החופר כוך בסלע, ומכניס המת לתוכו, בלא החזרת עפר</span><ref><span dir="rtl">מאירי ופסקי רי&quot;ד שם, הובא בטור שם בשם ה&quot;ר ישעיה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חולקים וסוברים שכל שהבנין אינו בולט מעל הארץ, אף על פי שאותו עפר כבר היה מטולטל ממקומו, כיון שהחזירו לאותו בור עצמו, הרי הוא נחשב קרקע עולם, ואינו נאסר</span><ref><span dir="rtl">ר&quot;י מלוניל על הרי&quot;ף שם (טו א) בד' רי&quot;ף שם; רבינו ירוחם תאו&quot;ח נכ&quot;ח ח&quot;א (רכט ב) בשם רי&quot;ף ורמב&quot;ן ורא&quot;ש; טור שם בשם הרא&quot;ש, והסכים עמו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^קבר שנתפנה</span> ====
+==== <span dir="rtl">קבר שנתפנה</span> ====
 <span dir="rtl">קבר האסור בהנאה, שנתפנה, פעמים שעדיין הוא אסור בהנאה</span><ref><span dir="rtl">עי' להלן. ועי' מס' שמחות פי&quot;ג ה&quot;ט: כוך שפינהו אסור בהנאה וגו' ארון שפינהו אסור בהנאה.</span></ref><span dir="rtl">, ושנינו בברייתא ששלש קברות הם: קבר הנמצא, קבר הידוע וקבר המזיק את הרבים</span><ref><span dir="rtl">תוספתא אהלות פט&quot;ז; ברייתא בסנהדרין מז ב; ירושלמי נזיר פ&quot;ט ה&quot;ג; מס' שמחות פי&quot;ד ה&quot;ח.</span></ref><span dir="rtl">, וגירסאות שונות יש בתוספתא ובבבלי ובירושלמי בדיניהם של הקברים הללו:</span>
@@ שורה 153: / שורה 153: @@
 <span dir="rtl">קבר של נפל, רבן שמעון בן גמליאל סובר - שלאחר שנתפנה</span><ref><span dir="rtl">עי' רש&quot;י סנהדרין מח א ד&quot;ה ה&quot;ה אע&quot;ג דלא הטיל, ויד רמ&quot;ה שם ד&quot;ה ת&quot;ש קבר; ערל&quot;נ שם ד&quot;ה ולאפוקי מדרשב&quot;ג.</span></ref> <span dir="rtl">- הוא מותר בהנאה, לפי שאין לנפלים תפיסת הקבר</span><ref><span dir="rtl">עי' ד' רשב&quot;ג בתוספתא אהלות סוף פט&quot;ז ובסנהדרין מח א.</span></ref><span dir="rtl">, בטעם הדבר כתבו ראשונים שכן דורשים מן הכתוב: לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל</span><ref><span dir="rtl">דברים יט יד.</span></ref><span dir="rtl">, כל שיש לו נחלה יש לו גבול ושאין לו נחלה אין לו גבול</span><ref><span dir="rtl">ר&quot;ש אהלות פט&quot;ז מ&quot;ה, ועי' דרשה כעי&quot;ז בנדה נז א. ועי' ר&quot;ש אהלות שם שהק' שא&quot;כ עבדים, שאף להם אין נחלה, יהא דינם שוה לנפלים, עי' נזיר סא ב.</span></ref><span dir="rtl">. וחכמים חולקים וסוברים שאף קבר של נפלים אסור בהנאה לעולם</span><ref><span dir="rtl">עי' סנהדרין שם: לאפוקי מדרשב&quot;ג, ורש&quot;י ויד רמ&quot;ה שם.</span></ref><span dir="rtl">. וע&quot;ע הסגת גבול</span><ref><span dir="rtl">ציון 37 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^תשמישי גנאי</span> ====
+==== <span dir="rtl">תשמישי גנאי</span> ====
 <span dir="rtl">קבר שנתפנה, אף באופנים שהוא מותר בהנאה</span><ref><span dir="rtl">עי' לעיל.</span></ref><span dir="rtl">, לא יעשנו בית התבן, בית הבקר, בית העצים, ובית האוצרות</span><ref><span dir="rtl">מס' שמחות פי&quot;ג ה&quot;ט, הובאה במרדכי מו&quot;ק רמז תתקיט; שו&quot;ע יו&quot;ד שסד ו.</span></ref><span dir="rtl">, מפני שגנאי הוא למת</span><ref><span dir="rtl">ש&quot;ך שם ס&quot;ק יד.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^קבר חדש</span> ====
+==== <span dir="rtl">קבר חדש</span> ====
 <span dir="rtl">קבר חדש, שלא הוזמן למת, אלא חצבוהו סתם, שלכשימות מת, יקברוהו בו, או שחצבוהו לאדם חי, שלכשימות יקברוהו בו, כל עוד לא קברו בו, הוא מותר בהנאה</span><ref><span dir="rtl">ברייתא סנהדרין מז ב, ומח א, ורש&quot;י שם מז ב ד&quot;ה קבר חדש, ומח א ד&quot;ה הוא הדין; עי' סנהדרין מח א: נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה, וכעי&quot;ז מס' שמחות פי&quot;ג ה&quot;ט: קבר שעשאו לשם חי ימכר, אבנים שחצבו לשם חי ימכרו; עי' רמב&quot;ם אבל פי&quot;ד הי&quot;ח; עי' טור יו&quot;ד שסד. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>183<span dir="rtl">, אם מותר לחצוב קבר סתם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^הזמנה</span> ====
+==== <span dir="rtl">הזמנה</span> ====
 <span dir="rtl">על קבר שנעשה עבור מת, אם אסור בהנאה אף קודם שקברו בו, משום הזמנה*, ע&quot;ע הזמנה</span><ref><span dir="rtl">ציון 45 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^החוצב קבר לאביו</span> ====
+==== <span dir="rtl">החוצב קבר לאביו</span> ====
 <span dir="rtl">החוצב קבר לאביו, והלך וקברו במקום אחר, אף לסוברים ש&quot;הזמנה אינה מילתא&quot;, שלדעתם הקבר אינו אסור בהנאה מדין קבר</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע הזמנה.</span></ref><span dir="rtl">, משום כבוד אביו, הבן לא יקבר בו עולמית</span><ref><span dir="rtl">סנהדרין מח א; רמב&quot;ם אבל פי&quot;ד ה&quot;כ; טוש&quot;ע יו&quot;ד שסד ז. וע&quot;ע הזמנה ציון 77 וע' מורא אב ואם ציון 229 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ולענין לקבור שם אחר, יש מן הראשונים שכתבו שאם בא אחר לקבור אין ממחים בידו</span><ref><span dir="rtl">רמב&quot;ן תורת האדם שער הסוף ענין הקבורה ד&quot;ה והחוצב; טוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש חולקים וסוברים שמפני כבוד האב הקבר אסור בהנאה, ואף מת אחר לא יקבר בו עולמית</span><ref><span dir="rtl">רמב&quot;ם שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 173: / שורה 173: @@
 == '''<span dir="rtl">דיניו</span>''' ==
-==== <span dir="rtl">^חציבתו</span> ====
+==== <span dir="rtl">חציבתו</span> ====
 <span dir="rtl">יש מן הראשונים שכתבו שאין לחצוב קבר ולהניחו פתוח אם אין נותנים בו המת מבעוד יום, ויש סכנה בדבר</span><ref><span dir="rtl">צואת ר' יהודה החסיד אות ב, הובא ברבינו ירוחם תאו&quot;ח נכ&quot;ח ח&quot;א; רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד שלט א. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">174.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
@@ שורה 179: / שורה 179: @@
 <span dir="rtl">על חציבת קבר לגוסס*, ע&quot;ע גוסס</span><ref><span dir="rtl">ציון 37 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^פתיחתו</span> ====
+==== <span dir="rtl">פתיחתו</span> ====
 <span dir="rtl">על פתיחת קבר מחמת טעמים שונים, אם מותרת, ע&quot;ע כבוד המת</span><ref><span dir="rtl">ציון 131 ואילך, 143.</span></ref><span dir="rtl">.</span>
-==== <span dir="rtl">^קריאת כתב שעליו</span> ====
+==== <span dir="rtl">קריאת כתב שעליו</span> ====
 <span dir="rtl">קריאת כתב שעל גבי הקבר, יש סוברים בגמרא שהיא מן הדברים הקשים ללימוד</span><ref><span dir="rtl">הוריות יג ב.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

אנציקלופדיה תלמודית:קבר: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־11:43, 16 ביוני 2022

תוכן עניינים

טמאתו

טמאתו

במגע

באהל

גדרו לענין טמאה

קרקע עולם

נפש

חלל טפח

בכלים

מחיצותיו

קבר פתוח

פתח שנסתם

קבר שנתפנה

קבר של גוי

ארון

ארבע אמות סביבו

חרב כחלל

צירוף שדרה

אזהרה לכהן

אסור הנאה

אסור הנאה

בנין שעל הקבר

קבר של נפל

שימוש למת אחר

ציון שנבנה על דעת להשתמש בו

קרקע עולם

קבר שנתפנה

תשמישי גנאי

קבר חדש

הזמנה

החוצב קבר לאביו

דיניו

חציבתו

פתיחתו

קריאת כתב שעליו

הערות שוליים

תפריט ניווט

אנציקלופדיה תלמודית:קבר: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־11:43, 16 ביוני 2022

טמאתו

טמאתו

במגע

באהל

גדרו לענין טמאה

קרקע עולם

נפש

חלל טפח

בכלים

מחיצותיו

קבר פתוח

פתח שנסתם

קבר שנתפנה

קבר של גוי

ארון

ארבע אמות סביבו

חרב כחלל

צירוף שדרה

אזהרה לכהן

אסור הנאה

אסור הנאה

בנין שעל הקבר

קבר של נפל

שימוש למת אחר

ציון שנבנה על דעת להשתמש בו

קרקע עולם

קבר שנתפנה

תשמישי גנאי

קבר חדש

הזמנה

החוצב קבר לאביו

דיניו

חציבתו

פתיחתו

קריאת כתב שעליו

הערות שוליים

תפריט ניווט

חיפוש