ר' שבתי אטון (הראשון): הבדלים בין גרסאות בדף

הרב שבתי אטון (שבת ויום טוב של שמחת תורה כ"ב בתשרי ה'תרפ"ו, 10 באוקטובר 1925 - י"ב בשבט ה'תשס"ו, 10 בפברואר 2006) היה מרבני ישיבת פורת יוסף, היתה תקופה בה היה חבר ראשון ברשימה של מועצת חכמי התורה של שס, לאחר מכן פרש הימנה על אף הלחצים, ועד סוף חייו כיהן כראש ישיבת "ראשית חכמה" בירושלים.

ביוגרפיה[עריכה]

נולד להוריו ר' בן ציון אטון (הראשון) ואסטרייא ביום שבת החל בשמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תרפ"ו בארץ ישראל - עיר העתיקה ברובע היהודי בירושלים, ולכן נקרא שבתי על שם יום השבת שבו נולד‏^[1]. אביו ר' בן-ציון אטון‏^[2] מישראל היה מרבני ישיבת פורת יוסף. בצעירותו למד בישיבת פורת יוסף אצל חכם עזרא עטייה ראש ישיבת פורת יוסף והתבלט בכשרונותיו. למד גם מספר שנים בישיבת מרכז הרב אצל הרב צבי יהודה קוק ראש ישיבת מרכז הרב.

נשא לאשה את קלרה בתו של הרב יוסף חיים שרהבני-שראבני ונוות ביתו סול שולמית. הוא גיסו של הרב בן ציון אבא שאול ראש ישיבת פורת יוסף שגם הוא היה נשוי להדסה מסעודה בתו הגדולה והבכורה של ר' יוסף שרהבני-שראבני. לאחר נישואיו התמנה לרב שכונת מלחה בירושלים.

בשנת ה'תשי"ז מונה למנהל רוחני בישיבת פורת יוסף.

היה שולח תלמידים מהישיבה לבתי כנסיות ולהפיץ תורה‏^[3].

היה ידוע בשיחות המוסר המיוחדות שלו‏^[4].

בשנת ה'תשכ"ז נפטרה אשתו, לאחר כמה שנים נישא בשנית לנוות ביתו החשובה שטיפלה בו במסירות ואהבה חנה ברטה לבית חדד.

ר' שבתי אטון (השני)[עריכה]

ר' שבתי אטון (השני) יליד ירושלים תושב ארץ ישראל בן ר' בן ציון אטון (השני) הינו נכדו שעוסק בהרבצת תורה וממשיך את שולשלת זקינו לקרב את הבריות לתורה.

ישיבת ראשית חכמה (הראשונה)[עריכה]

הישיבה הראשונה שהוקמה בשם זה הינה ישיבתו של רבי דוד ניטו מחבר ספר הכוזרי השני ומטה דן. רבי דוד בן פנחס ניטו - חכם בקהלת הספרדים בלונדון ורופא מומחה; נולד בונציה בשנת 1654, ונפטר בלונדון ביום ז' שבט ה'תפ"ח (1728). היה דיין ודרשן, וראש ישיבת "ראשית חכמה" ורופא הקהל בליוורנו.

ישיבת ראשית חכמה (השניה)[עריכה]

באותה שנה, ייסד את ישיבת "ראשית חכמה" על שם רבי אליהו די וידאש מרבני צפת וחברון מחבר הספר ראשית חכמה, הישיבה הוקמה בשכונת מקור ברוך בירושלים‏^[5], ועמד בניהולה. הישיבה עברה לאחר מכן לשכונת סנהדריה בירושלים‏^[6], שבניהולה העמיד לבנו ר' בן ציון אטון (השני), עם השנים נפתח גם כולל אברכים ראשית חכמה בשכונת מעלות דפנה בירושלים‏^[7].

תלמידיו הגדולים מעידים^[8] כי כל מחשבתו היתה אך ורק מהו רצון ה' ולא חשב כלל מאיין יגיעו הכספים לכל מה שהקים, אכן בתחילת הדרך, עת היה ידידו, אשר אליו ואל דרכו בקודש נקשר בכל מאודו, חכם אהרן משה ב"ר ציון חכם ברוך מעלם בחיים, התייעל בו וחכם אהרן חכם ברוך מעלם שלח למענו מכתבים לתורמים למען קיומה של הישיבה ובהמשך דרכו בקודש התייעל גם בבנו ר' בן ציון אטון (השני) וגם במחותנו ר' יעקב עטייה אשר בס"ד אכן השיגו באותה תקופה למען מוסדותיו תורמים נוספים להקמת בניין הישיבה החדש והמרווח.

מחותנו ר' יעקב עטייה הינו רב העיר בת ים, ושאר בשרו ר' יצחק זעפרני רב כולל חסד לאברהם (קצין) בשכונת בית וגן ירושלים‏^[9].

נקרא לאחר הקמת ש"ס על ידי הרב שך להצטרף כחבר ראשון במועצת חכמי התורה של תנועת ש"ס עוד מראשיתה יחד עם הרב שלום כהן מירושלים ראש ישיבת פורת יוסף בהעיר העתיקה והרב שמעון בעדני מבני ברק ראש כולל תורה וחיים‏^[10], אך מכמה סיבות שראה ופירט אף בשיחותיו^[11]- החליט לצאת ממשרה זו לצמיתות על אף הלחץ הרב.

נפטר ביום שישי בשבת י"ב בשבט ה'תשס"ו, ונקבר בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

אחרי פטירתו הוברר כי בצוואתו כתוב שאין להספידו, כי אם לקרוא ליד המיטה קטע במסכת ברכות על שני גדולים שנכנסו תלמידיהם לבקרם בשעת פטירתם ומה השיבום, אך מגודל חיבתו של הראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה הרב עובדיה יוסף את ידידו זה, עת בכה עליו בכי רב, אמר עליו את המילים; "ונפשו קשורה בנפשו."

גם בכל עניני הישיבה נהג להתייעץ עם יד ימינו הר"מ הותיק בישיבתו הר"ר רפאל דב ברלין מירושלים, נין לקדוש השם מכובד הנצי"ב מוולוז'ין.

מתלמידיו (שבנוסף לבוגרי הישיבה)[עריכה]

• ר' בן ציון אטון (השני) (בנו), ממשיך דרכו בראשות ישיבת ראשית חכמה, מחבר הספר ספר מאבני המקום (השישי) (אסופה בחשיבות עיר הקודש ירושלים, נדפס ירושלים, חודש ניסן ה'תשע"ו).
• הרב עקיבא אטון (בנו) ממקימי תנועת ש"ס, ומבעלי עיתון הדרך.
• הרב שלמה חנניה (חתנו) ראש בית מדרש לרבנים עליות בית חנניה מירושלים ובית המדרש שערי נסים ברחוב שאול המלך בירושלים.
• הרב דוד אטון (אחיו הצעיר) מירושלים.
• הרב בן-ציון מוצפי - ראש ישיבת בני ציון.
• הרב שמעון זיאת (חתנו), משגיח בישיבת ראשית חכמה.
• הרב ראובן שרהבני-שראבני, ר"מ בישיבת יקירי ירושלים, גיסו (נפטר בג' באייר ה'תשע"ז).‏^[12].

כתביו[עריכה]

• ערך את כתב העת התורני משואות - קובץ תורני לחידושי תורה בהלכה ובאגדה מאברכי פורת יוסף.
• רוח חכמה - ליקוט על התנ"ך, הש"ס וסדר התפילה.(נדפס ירושלים ה'תשע"א, קיים במאגר אוצר החכמה).
• ראשית דעת - לאחר פטירתו יצאו לאור משיחותיו (נדפס בירושלים על ידי ישיבת ראשית חוכמה בי"ב בשבט ה'תשס"ט).

קישורים חיצוניים[עריכה]

• קוים לדמותו של הרב שבתי אטון מאת הרב בן-ציון מוצפי.
• משואות - קובץ תורני לחידושי תורה בהלכה ובאגדה בעריכתו, באתר היברו בוקס.

לקריאה נוספת[עריכה]

• רזא דשבתי (אטון) נלקט ונערך ממאמרים שהתפרסמו לזכרו, עם תמונות צבעוניות שנרכשו הנמצאים בסוף הספר.
• ירחון אור המאיר (צפת תשס"ו).
• חוברת היובל לישיבת ראשית חכמה.

הערות שוליים[עריכה]