סימני ראש השנה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (9 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מאכלים מיוחדים שנוהגים לאכול | [[סימני ראש השנה]] הינם מאכלים מיוחדים שנוהגים לאכול בליל ראש השנה ולומר עליהם "יהי רצון" הקשור במאכל או בשמו כרמז לשנה טובה. מקור הסימנים הוא מהגמרא, שאומרת כי אכילתם בראש השנה היא סימן טוב לכל השנה. הגמרא מציינת את המאכלים קרא, רוביא, כרתי, סלקי ותמרי, המכונים בקיצור קרכס"ת, ומלבדם נהגו ברוב העדות לאכול גם תפוח בדבש (ל"שנה טובה ומתוקה") וכן ראש של דג או ראש של כבש ("שנהיה לראש ולא לזנב"). המהר"ל מבאר כי מטרת אכילת הסימנים היא לפעול פעולה מעשית שתחזק את הורדת השפע לעולם על ידי התפילה שלאחריה. | ||
[[קובץ:Pomegranate.jpeg|500px|thumb|left|נוהגים לאכול רימון בראש השנה "שירבו זכויותינו כרימון"]] | |||
==מקור המנהג== | ==מקור המנהג== | ||
הגמרא {{#makor-new:כריתות ו א|בבלי-כריתות|ו|א}} דנה בשאלה האם יש ממש בסימני מזל שמופיעים בתחילת השנה והאם הם עשויים להשפיע גם על השנה כולה. למסקנה, הגמרא קובעת כי "סימן מילתא הוא", כלומר שיש משמעות לסימנים, ומאחר וראש השנה הוא היום הראשון בשנה שבו הקב"ה בורא את השנה החדשה, ממילא כל מה שקורה ביום הראשון יש לו השלכות משמעותיות לגבי כל השנה. לאור דברים אלו הגמרא מביאה את דברי אביי שלפי שיש ממש בסימנים אלו ראוי לאכול מאכלים בעלי סימן טוב בראש השנה {{ציטוטון|אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי}}. | |||
ה[[אבודרהם]] הביא כי נהוג להוסיף גם תפילה קצרה של יהי רצון לכל מאכל המבטא את הרמז הגלום בשמו כגון "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיקראו לפניך זכויותינו ושיקרע גזר דיננו" וכן נפסק להלכה {{#makor-new:אורח חיים תקפב|טור-אורח-חיים|תקפב|null}}. יחד עם סימניו של אביי המכונים בקיצור '''קרכס"ת''' ('''ק'''רא, '''ר'''וביא, '''כ'''רתי, '''סי'''לקא, '''ת'''מרי) התווספו במהלך השנים מנהגים שונים ומאכלים נוספים בעדות שונות כאשר הבולט שבהם הוא התפוח בדבש. | |||
==הסימנים וטעמיהם== | |||
ישנם חילוקי מנהגים בזיהוי המינים שנמנו בגמרא, ונהגו בכל קהילה להוסיף עוד מינים. לפני כל אכילה נהגו לומר "יהי רצון" מיוחד המתאים לסימן. רש"י פירש כי משמעות כל הסימנים היא משום שהם צומחים מהר ויש בכך סימן שגם נכסיו יגדלו וכן הסימן של תמר לפי שהוא מתוק והוא סימן לשנה טובה ומתוקה. אמנם, לפי הגאונים, וכן המנהג המקובל, הקשר בין המאכל והסימן הטוב קשור לשם המאכל: | |||
* '''קרא''' היא דלעת. אנו אומרים יהיה רצון שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו. | |||
* '''רוביא''', ויש גורסים לוביא: לדעת רש"י רוביא היא תלתן, ויש האוכלים לוביא והיא קטנית כעין שעועית. אנו אומרים יהי רצון שירבו זכויותנו. | |||
* '''כרתי''' היא כרישה. אנו אומרים יהי רצון שיכרתו אויבנו ושונאנו. | |||
* '''סלק''' - לכאורה הכוונה לראש הסלק הוא התרד, ויש אוכלים את הירק עצמו. אנו אומרים יהי רצון שיסתלקו אויבנו ושונאנו. | |||
* '''תמרים''' - אנו אומרים יהי רצון שיתמו אויבנו ושונאינו. | |||
* ה[[טור]] גרס בגמרא גם [[אתרוג]], אבל זה איננו בגרסאות שלפנינו. | |||
==כיצד מועילים הסימנים== | |||
הראשונים הקשו כיצד ייתכן ואנו נוהגים לאכול מאכלים כרמז לשנה טובה ומה ההבדל בינם לבין איסור [[ניחוש]] בו האדם עושה לעצמו סימנים על מנת לנבא את העתיד? | |||
ה[[מהר"ל]] {{#makor-new:באר השני ג|מחשבה-באר-הגולה-באר-ב|ג|null}} מסביר כי בניגוד לאיסור [[ניחוש]] כאן אין עניין הסימנים לנחש את העתיד אלא לפעול על המציאות. בדומה לנביאים שעשו מעשים במציאות על מנת לקיים את נבואתם, כך גם אנו עושים מעשה שעתיד לפעול את הברכה כבר במציאות ובכך לחזק את קיומה, וכדבריו: {{ציטוטון|ודע כל גזירת עליונים כאשר תצא הגזירה אל פעל הדמיון תהי' הגזירה מקיימת על כל פנים... והדבר הזה הוא חכמה נפלאה לעשות לגזירה העליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפעל הטוב ותהי מקיימת הגזירה לטוב}}. מדבריו ניתן גם להבין שאכילת הסימנים מסייעת להורדת השפע לעולם ומשיכתו למטה על ידי עשיית המעשים בפועל במציאות. | |||
==סדר האכילה== | |||
אם אוכלים את הסימנים בתוך הסעודה (וכך ראוי) מברכים "המוציא" על פרוסת החלה בדבש" ואומרים את ה"יהי רצון" רק לאחר טעימה מהפרוסה כדי שלא להפסיק בין הברכה לאכילה. על כל הירקות אין לברך, מפני שאין מברכים על ירקות בתוך הסעודה, אך על הפירות צריך לברך. יש להקדים לברכה את הפרות מ[[שבעת המינים]], ובין שבעת המינים התמר קודם לרימון, לפי שהוא שני ל"ארץ" והרימון חמישי ל"ארץ". גם כאן יש להקפיד שלא להפסיק ב"יהי רצון" בין הברכה לאכילה. | |||
מנהג האר"י לברך על התפוח תחילה משום חביבותו המיוחדת בראש השנה (ע' נתיבות המערב) | |||
==אכילה או ראייה== | |||
דבריו של אביי על סימני ראש השנה מובאים בשתי מקומות בגמרא כאשר בגמרא ב{{#makor-new:כריתות ו א|בבלי-כריתות|ו|א}} נאמר כי יש לאכול את הסימנים אך בגמרא ב{{#makor-new:הוריות יב א|בבלי-הוריות|יב|א}} מובא כי יש רק לראות את הסימנים. ה[[אבודרהם]] {{הערה|סדר תפילת ראש השנה}} הביא מתשובות הגאונים כי "מנהג כל החכמים שמקריבין לפניהן בראש השנה טנא שיש בו דלועין ופול המצרי כרישין ושלקות ותמרים '''ומניחין ידיהן על כל אחד מהן''' ומוציאין משמותם סימן טוב" ומשמע מכך שלא נהגו לאכול את הסימנים אלא רק להניח עליהם את ידיהם{{הערה|אמנם בהמשך דבריו הוא אומר כי נוהגים לאכול ראש של כבש וכן ראש איל זכר לאילו של יצחק ומכך משמע שכן אוכלים ולא רק מניחים את ידיהם}}. למעשה, המנהג המקובל כיום הוא לאכול את הסימנים ולא רק לראותם וכן נפסק בשולחן ערוך {{#makor-new:אורח חיים תקפג א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|תקפג|א}}. | |||
===מנהגים נוספים=== | ===מנהגים נוספים=== | ||
מובא בטור שבאשכנז נהגו לאכול '''תפוח בדבש'''. הטעם: "יהי רצון שתחדש (או "שתתחדש") עלינו שנה טובה ומתוקה". מובא ב[[מהרי"ל]] שהתפוחים רומזים על "שדה תפוחין, הידוע על פי הקבלה". כיום נהגו גם לטבל את החלה בדבש ([[משנה ברורה]]). יש שנהגו לאכול תפוח בסוכר או לפזר סוכר על החלה, ולהרבות במתיקות בסעודה ([[רמ"א]] בשם ה[[מרדכי]]). | |||
* | * '''ראש כבש''' - ויש שנהגו בראש דג. "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". | ||
* | * '''ריאה''' - מפני שהיא קלה. | ||
* ה[[מהר"ם מרוטנבורג]] היה נוהג לאכול '''ראש איל זכר''' לזכר אילו של [[יצחק אבינו]]. | |||
* ה[[מהר"ם מרוטנבורג]] היה נוהג לאכול ראש איל זכר לזכר אילו של [[יצחק אבינו]]. | |||
* ה[[אבודרהם]] מביא מנהג לאכול '''רימון'''. "יהי רצון שנרבה זכויות כרימון". | |||
* '''דגים''' - "יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים" (מ"ב). ועוד שיש בהם רמז שעיני הדגים פתוחות תמיד, כן תהיה השגחת ה' עלינו תמיד. | |||
* '''גזר''' - "יהי רצון שתגזור עלינו שנה טובה ותקרע רוע גזר דיננו". | |||
* כחלק ממנהגי האכילה, יש נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה כי "אגוז" בגימטריא "חטא" (בלי א') {{#makor-new:אורח חיים תקפב ב|שולחן-ערוך-אורח-חיים|תקפב|ב}}. ה[[בן איש חי]] {{הערה| פרשת ניצבים}} כתב שאין לאכול מאכלים או תבשילים חמוצים בראש השנה. | |||
==תפוח בדבש== | |||
על אף שבגמרא לא מופיע התפוח כאחד מסימני ראש השנה, עם השנים הונהג לאכול גם תפוח בדבש. נחלקו הפוסקים כיצד יש לברך על סימן זה, האם העיקר הוא התפוח והדבש רק טפל לו או שהעיקר הוא דווקא בדבש. ה[[מהרי"ל]]{{הערה|הלכות ראש השנה ו}} הביא בשם המהר"י סגל כי יש לברך על התפוח שהוא העיקר ולפטור בו את הדבש הטפל וכן נפסק להלכה {{#makor-new:משנה ברורה תקפג ג|פרשנות-שו"ע-מ"ב-או"ח|תקפג|ג}}. גם מדברי החסידות שכתבו על עניינו של התפוח שהוא קשור לאהבת הקב"ה את ישראל "כתפוח בעצי היער" משמע כי הוא העיקר והדבש טפל וכדברי הגמרא "למה נמשלו ישראל כתפוח ? לומר לך מה תפוח זה פיריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה ונשמע". | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/8580 מנהג אכילת הסימנים בראש השנה] הרב חנניה מלכה | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/14349 משמעות סימני ראש השנה] הרב הלל מרצבך | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/39708 סדר ליל ראש השנה מעוצב] באתר ישיבה | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:ראש השנה]] | [[קטגוריה:ראש השנה]] | ||
[[קטגוריה:מועדים]] | [[קטגוריה:מועדים]] | ||
גרסה אחרונה מ־08:00, 9 בספטמבר 2022
|
|
סימני ראש השנה הינם מאכלים מיוחדים שנוהגים לאכול בליל ראש השנה ולומר עליהם "יהי רצון" הקשור במאכל או בשמו כרמז לשנה טובה. מקור הסימנים הוא מהגמרא, שאומרת כי אכילתם בראש השנה היא סימן טוב לכל השנה. הגמרא מציינת את המאכלים קרא, רוביא, כרתי, סלקי ותמרי, המכונים בקיצור קרכס"ת, ומלבדם נהגו ברוב העדות לאכול גם תפוח בדבש (ל"שנה טובה ומתוקה") וכן ראש של דג או ראש של כבש ("שנהיה לראש ולא לזנב"). המהר"ל מבאר כי מטרת אכילת הסימנים היא לפעול פעולה מעשית שתחזק את הורדת השפע לעולם על ידי התפילה שלאחריה.
מקור המנהג[עריכה]
הגמרא כריתות ו א דנה בשאלה האם יש ממש בסימני מזל שמופיעים בתחילת השנה והאם הם עשויים להשפיע גם על השנה כולה. למסקנה, הגמרא קובעת כי "סימן מילתא הוא", כלומר שיש משמעות לסימנים, ומאחר וראש השנה הוא היום הראשון בשנה שבו הקב"ה בורא את השנה החדשה, ממילא כל מה שקורה ביום הראשון יש לו השלכות משמעותיות לגבי כל השנה. לאור דברים אלו הגמרא מביאה את דברי אביי שלפי שיש ממש בסימנים אלו ראוי לאכול מאכלים בעלי סימן טוב בראש השנה "אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי".
האבודרהם הביא כי נהוג להוסיף גם תפילה קצרה של יהי רצון לכל מאכל המבטא את הרמז הגלום בשמו כגון "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיקראו לפניך זכויותינו ושיקרע גזר דיננו" וכן נפסק להלכה אורח חיים תקפב. יחד עם סימניו של אביי המכונים בקיצור קרכס"ת (קרא, רוביא, כרתי, סילקא, תמרי) התווספו במהלך השנים מנהגים שונים ומאכלים נוספים בעדות שונות כאשר הבולט שבהם הוא התפוח בדבש.
הסימנים וטעמיהם[עריכה]
ישנם חילוקי מנהגים בזיהוי המינים שנמנו בגמרא, ונהגו בכל קהילה להוסיף עוד מינים. לפני כל אכילה נהגו לומר "יהי רצון" מיוחד המתאים לסימן. רש"י פירש כי משמעות כל הסימנים היא משום שהם צומחים מהר ויש בכך סימן שגם נכסיו יגדלו וכן הסימן של תמר לפי שהוא מתוק והוא סימן לשנה טובה ומתוקה. אמנם, לפי הגאונים, וכן המנהג המקובל, הקשר בין המאכל והסימן הטוב קשור לשם המאכל:
- קרא היא דלעת. אנו אומרים יהיה רצון שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו.
- רוביא, ויש גורסים לוביא: לדעת רש"י רוביא היא תלתן, ויש האוכלים לוביא והיא קטנית כעין שעועית. אנו אומרים יהי רצון שירבו זכויותנו.
- כרתי היא כרישה. אנו אומרים יהי רצון שיכרתו אויבנו ושונאנו.
- סלק - לכאורה הכוונה לראש הסלק הוא התרד, ויש אוכלים את הירק עצמו. אנו אומרים יהי רצון שיסתלקו אויבנו ושונאנו.
- תמרים - אנו אומרים יהי רצון שיתמו אויבנו ושונאינו.
כיצד מועילים הסימנים[עריכה]
הראשונים הקשו כיצד ייתכן ואנו נוהגים לאכול מאכלים כרמז לשנה טובה ומה ההבדל בינם לבין איסור ניחוש בו האדם עושה לעצמו סימנים על מנת לנבא את העתיד?
המהר"ל באר השני ג מסביר כי בניגוד לאיסור ניחוש כאן אין עניין הסימנים לנחש את העתיד אלא לפעול על המציאות. בדומה לנביאים שעשו מעשים במציאות על מנת לקיים את נבואתם, כך גם אנו עושים מעשה שעתיד לפעול את הברכה כבר במציאות ובכך לחזק את קיומה, וכדבריו: "ודע כל גזירת עליונים כאשר תצא הגזירה אל פעל הדמיון תהי' הגזירה מקיימת על כל פנים... והדבר הזה הוא חכמה נפלאה לעשות לגזירה העליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפעל הטוב ותהי מקיימת הגזירה לטוב". מדבריו ניתן גם להבין שאכילת הסימנים מסייעת להורדת השפע לעולם ומשיכתו למטה על ידי עשיית המעשים בפועל במציאות.
סדר האכילה[עריכה]
אם אוכלים את הסימנים בתוך הסעודה (וכך ראוי) מברכים "המוציא" על פרוסת החלה בדבש" ואומרים את ה"יהי רצון" רק לאחר טעימה מהפרוסה כדי שלא להפסיק בין הברכה לאכילה. על כל הירקות אין לברך, מפני שאין מברכים על ירקות בתוך הסעודה, אך על הפירות צריך לברך. יש להקדים לברכה את הפרות משבעת המינים, ובין שבעת המינים התמר קודם לרימון, לפי שהוא שני ל"ארץ" והרימון חמישי ל"ארץ". גם כאן יש להקפיד שלא להפסיק ב"יהי רצון" בין הברכה לאכילה.
מנהג האר"י לברך על התפוח תחילה משום חביבותו המיוחדת בראש השנה (ע' נתיבות המערב)
אכילה או ראייה[עריכה]
דבריו של אביי על סימני ראש השנה מובאים בשתי מקומות בגמרא כאשר בגמרא בכריתות ו א נאמר כי יש לאכול את הסימנים אך בגמרא בהוריות יב א מובא כי יש רק לראות את הסימנים. האבודרהם [1] הביא מתשובות הגאונים כי "מנהג כל החכמים שמקריבין לפניהן בראש השנה טנא שיש בו דלועין ופול המצרי כרישין ושלקות ותמרים ומניחין ידיהן על כל אחד מהן ומוציאין משמותם סימן טוב" ומשמע מכך שלא נהגו לאכול את הסימנים אלא רק להניח עליהם את ידיהם[2]. למעשה, המנהג המקובל כיום הוא לאכול את הסימנים ולא רק לראותם וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים תקפג א.
מנהגים נוספים[עריכה]
מובא בטור שבאשכנז נהגו לאכול תפוח בדבש. הטעם: "יהי רצון שתחדש (או "שתתחדש") עלינו שנה טובה ומתוקה". מובא במהרי"ל שהתפוחים רומזים על "שדה תפוחין, הידוע על פי הקבלה". כיום נהגו גם לטבל את החלה בדבש (משנה ברורה). יש שנהגו לאכול תפוח בסוכר או לפזר סוכר על החלה, ולהרבות במתיקות בסעודה (רמ"א בשם המרדכי).
- ראש כבש - ויש שנהגו בראש דג. "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".
- ריאה - מפני שהיא קלה.
- המהר"ם מרוטנבורג היה נוהג לאכול ראש איל זכר לזכר אילו של יצחק אבינו.
- האבודרהם מביא מנהג לאכול רימון. "יהי רצון שנרבה זכויות כרימון".
- דגים - "יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים" (מ"ב). ועוד שיש בהם רמז שעיני הדגים פתוחות תמיד, כן תהיה השגחת ה' עלינו תמיד.
- גזר - "יהי רצון שתגזור עלינו שנה טובה ותקרע רוע גזר דיננו".
- כחלק ממנהגי האכילה, יש נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה כי "אגוז" בגימטריא "חטא" (בלי א') אורח חיים תקפב ב. הבן איש חי [3] כתב שאין לאכול מאכלים או תבשילים חמוצים בראש השנה.
תפוח בדבש[עריכה]
על אף שבגמרא לא מופיע התפוח כאחד מסימני ראש השנה, עם השנים הונהג לאכול גם תפוח בדבש. נחלקו הפוסקים כיצד יש לברך על סימן זה, האם העיקר הוא התפוח והדבש רק טפל לו או שהעיקר הוא דווקא בדבש. המהרי"ל[4] הביא בשם המהר"י סגל כי יש לברך על התפוח שהוא העיקר ולפטור בו את הדבש הטפל וכן נפסק להלכה משנה ברורה תקפג ג. גם מדברי החסידות שכתבו על עניינו של התפוח שהוא קשור לאהבת הקב"ה את ישראל "כתפוח בעצי היער" משמע כי הוא העיקר והדבש טפל וכדברי הגמרא "למה נמשלו ישראל כתפוח ? לומר לך מה תפוח זה פיריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה ונשמע".
קישורים חיצוניים[עריכה]
- מנהג אכילת הסימנים בראש השנה הרב חנניה מלכה
- משמעות סימני ראש השנה הרב הלל מרצבך
- סדר ליל ראש השנה מעוצב באתר ישיבה