יהדות מנטובה: הבדלים בין גרסאות בדף
(ביטול גרסה 158148 של 95.86.106.74 (שיחה)) תגית: ביטול |
|||
| (5 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''יהדות מנטובה''' היה לה עידן זהב | '''יהדות מנטובה''' היה לה עידן זהב ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], בתקופת שלטונה של הדוכסות לבית גונזנה (Gonzaga) ב[[מנטובה]]. מספר היהודים במנטובה הגיע ל-3,000 ומעלה - כ7% מאוכלוסיית העיר. בתקופה זו יהודים מתושבי העיר שרתו את משפחת שליטי העיר בתור [[רופא|רופאים]], [[שחקן|שחקנים]] ו[[מוזיקאי|מוזיקאים]]. עם זאת עיסוקם המרכזי היה [[בנק|בבנקאות]] ומתן הלוואת בריבית. שכן, הסיבה העיקרית לכך שהורשו לגור בעיר הייתה במטרה שיקימו מוסדות להלוואה בריבית, עיסוק שהיה אסור לנוצרים. | ||
==תולדות הקהילה== | ==תולדות הקהילה== | ||
העיר כונתה על-ידי יהודי העיר "מן-טובה" כמו שהארץ בה גרו נקראה "אי-טל-יה". הנוכחות | העיר כונתה על-ידי יהודי העיר "מן-טובה" כמו שהארץ בה גרו נקראה "אי-טל-יה". על הנוכחות של יהודים בעיר ידוע כי במאה ה-12 התיישב בה, לזמן מה, פרשן המקרא רבי [[אברהם אבן עזרא]]. בתקופת הרנסנס חי בה הרב [[משה זכות]], מראשי הקבלה הקוריאנית - אשר בצעירותו למד את השפה ה[[לטינית]]. אם כי, לאחר שעמד על דעתו צם 40 יום במטרה לשכוח את השפה הזרה. | ||
הוא כלל בסידור התפילה של [[יהדות איטליה]] את המנהגים שחודשו על ידי חכמי צפת. | |||
באותה שנה, הדוכסות עברה בירושה לענף צרפתי של המשפחה, אשר היה לו קשר הדוק [[האימפריה הרומית הקדושה]]. | בשנת 1612 חל שינוי במעמד יהודי מנטובה, הדוכס החליט כי היהודים ירוכזו באזור אחד, כאשר הכניסה והיציאה ממנו יוגבלו לארבעה שערים. באותה עת היו באזור ששה בתי כנסת, לפי העדות ולפי המשפחות. | ||
באותה שנה, הדוכסות של העיר עברה בירושה לענף צרפתי של המשפחה, אשר היה לו קשר הדוק עם [[האימפריה הרומית הקדושה]]. העיר התחוללו מלחמות. חיילות [[לאנדסקנכט]], חילות שכירים [[גרמניה|גרמנים]] הידועים באכזריותם, השתלטו על העיר, שדדו אותה עד היסוד והביא עיתם את [[דבר|מחלת הדבר]]. כמקובל ב[[ימי הביניים]] ממסד ה[[כומר|כמורה]] יחד עם שליטי העיר האשימו את היהודים בהפצת המחלה. ההוכחה בידם הייתה שאחוז התמותה אצל היהודים הוא נמוך ביותר . במרוצת המלחמות, כ-600 יהודים נסו ומצאו מקלט בנסיכות "בוצולו" (principe di Pozzolo), היום בעיר בוצולו (Bozzolo) (MN). כאלף יהודים אחרים, ניסו להימלט דרך הנהר [[פו]], ברפסודות מאולתרות, אבל נסחפו בזרמים העזים של הנהר וטבעו. | |||
במאה ה-17 החלה הירידה ההדרגתית של היהודים במנטובה ומרביתם עזבו אותה <ref>[http://www.mosaico-cem.it/comunita_mantova.php MISAICO בטאון הקהילה היהודית במילאנו]</ref>. | |||
==בעת החדשה== | ==בעת החדשה== | ||
מראשית המאה ה-18 החלו יהודים לשוב לעיר. | מראשית המאה ה-18 החלו יהודים לשוב לעיר. פליטים הגיעו לאיטליה - בעיקר הצפונית - מארצות מרכז אירופה והוקמה במנטובה קהילה [[אשכנז|אשכנזית]]. משנת 1791 הוקנו זכויות אזרחיות ליהודים בעיר. היה זה בעקבות העברת השלטון בעיר לידי [[בית הבסבורג]]. בסוף המאה ה-18 הגיע צבאו של [[נפוליאון בונפרטה]] לעיר. רב העיר, אברהם ויטה קולוניה (Abraham Vita Cologna) נבחר להשתתף ב[[הסנהדרין של פריז]]. | ||
בתהליך [[איחוד איטליה]] היו בין יהודי העיר אישים מפורסמים שנטלו חלק בהקמת [[איטליה|ממלכת איטליה]]כמו: ג'יוספה פינצי (Giuseppe Finzi) וריברולו מנטובני (Rivarolo Mantovano). לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] מספרם של יהודי העיר פחת והיום רק משפחות בודדות מצויות בעיר. | בתהליך [[איחוד איטליה]] היו בין יהודי העיר אישים מפורסמים שנטלו חלק בהקמת [[איטליה|ממלכת איטליה]]כמו: ג'יוספה פינצי (Giuseppe Finzi) וריברולו מנטובני (Rivarolo Mantovano). לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] מספרם של יהודי העיר פחת והיום רק משפחות בודדות מצויות בעיר. | ||
| שורה 18: | שורה 22: | ||
ו- piazza Sermide. הבנינים באזור שומרים על ייחודם מהעבר ולא שונו. | ו- piazza Sermide. הבנינים באזור שומרים על ייחודם מהעבר ולא שונו. | ||
בעיר יש היום שני אתרים יהודים, מלבד [[בית קברות]], שניהם במרכז הגטו ההיסטורי: בית הכנסת ובית ה[[רב]]. בית הכנסת הנוכחי הוא במבנה של שלוש קומות אשר משנת 1825 שימש כ[[בית אבות]]. בית הכנסת הוקם בשנים 1899 - 1902 והוא בקומה השנייה. | בעיר יש היום שני אתרים יהודים, מלבד [[בית קברות]], שניהם במרכז הגטו ההיסטורי: בית הכנסת ובית | ||
ה[[רב]]. בית הכנסת הנוכחי הוא במבנה של שלוש קומות אשר משנת 1825 שימש כ[[בית אבות]]. בית הכנסת הוקם בשנים 1899 - 1902 והוא בקומה השנייה. | |||
"בית הרב" הוא מבנה, שכנראה היה גר בו הרב. חזית המבנה מקושטת בקישוטים ובציורים בנוסח [[המאה ה-17]] ובפנלים עם ציורים מה[[תנ"ך]]. | "בית הרב" הוא מבנה, שכנראה היה גר בו הרב. חזית המבנה מקושטת בקישוטים ובציורים בנוסח [[המאה ה-17]] ובפנלים עם ציורים מה[[תנ"ך]]. | ||
| שורה 26: | שורה 31: | ||
ביוזמת פרופ' מאורו פירני (Mauro Perani), מרצה ליהדות באוניברסיטת בולניה, ובמימון רשויות ממשלתיות ובנקים מקומיים יצא לאור כרך ובו תיועד של של המצבות ב-14 בתי קברות יהודיים במנטובה והסביבה. | ביוזמת פרופ' מאורו פירני (Mauro Perani), מרצה ליהדות באוניברסיטת בולניה, ובמימון רשויות ממשלתיות ובנקים מקומיים יצא לאור כרך ובו תיועד של של המצבות ב-14 בתי קברות יהודיים במנטובה והסביבה. | ||
הספר כולל | הספר כולל את סיפור תולדות הקהילות ותיאור ותעתיק של 250 מצבות שנמצאות ב-14 בתי קברות בעיר ובסביבתה, בינהם בערים הבאות: בוזולו (Bozzolo), גזואולו (Gazzuolo), אוסטיאנו (Ostiano), פומפונסקו (Pomponesco), רוורה (Revere), בוצולוריוולורו מנטובנו (Boozzolorivarolo Mantovano), סביונטה (Sabbioneta ) - שם בית כנסת משוחזר המשמש מוזיאון, סרמידה (Sermida), ויאדנה (Viadana) ואדנדום (Addendum. | ||
בניגוד לבתי הקברות הנוצרית, היהודית קברו את מתיהן רחוק מהעיר. אולי בשל כך נשמרו. | |||
מהמצבות ניתן ללמוד על הפיוט והשירה העברית. טובי המשוררים מאותה תקופה חיברו קינות ופיוטים אשר נכתבו על המצבות. לדוגמא, הרב[[יהודה ממודינה]] כתב למעלה מ-150 שירים למצבות, כולל למצבה שלו... היתה זו פרנסה שכן משפחות עשירות נהגו לשלם עבור יצירות אלה. | מהמצבות ניתן ללמוד על הפיוט והשירה העברית. טובי המשוררים מאותה תקופה חיברו קינות ופיוטים אשר נכתבו על המצבות. לדוגמא, הרב [[יהודה ממודינה]] כתב למעלה מ-150 שירים למצבות, כולל למצבה שלו... היתה זו פרנסה שכן משפחות עשירות נהגו לשלם עבור יצירות אלה. | ||
רבי | רבי משה זכות שילב בדברים על המצבה מדרשי חז"ל אשר תיארו את ייסורי חיבוט הקבר, הנכללים בחיבורו [[משה זכות#"תפתה ערוך"|"תפתה ערוך"]]. | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
| שורה 50: | שורה 57: | ||
<references /> | <references /> | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:קהילות יהודיות באיטליה]] | ||
גרסה אחרונה מ־23:38, 23 בנובמבר 2022
|
|
יהדות מנטובה היה לה עידן זהב במאה ה-16, בתקופת שלטונה של הדוכסות לבית גונזנה (Gonzaga) במנטובה. מספר היהודים במנטובה הגיע ל-3,000 ומעלה - כ7% מאוכלוסיית העיר. בתקופה זו יהודים מתושבי העיר שרתו את משפחת שליטי העיר בתור רופאים, שחקנים ומוזיקאים. עם זאת עיסוקם המרכזי היה בבנקאות ומתן הלוואת בריבית. שכן, הסיבה העיקרית לכך שהורשו לגור בעיר הייתה במטרה שיקימו מוסדות להלוואה בריבית, עיסוק שהיה אסור לנוצרים.
תולדות הקהילה[עריכה]
העיר כונתה על-ידי יהודי העיר "מן-טובה" כמו שהארץ בה גרו נקראה "אי-טל-יה". על הנוכחות של יהודים בעיר ידוע כי במאה ה-12 התיישב בה, לזמן מה, פרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא. בתקופת הרנסנס חי בה הרב משה זכות, מראשי הקבלה הקוריאנית - אשר בצעירותו למד את השפה הלטינית. אם כי, לאחר שעמד על דעתו צם 40 יום במטרה לשכוח את השפה הזרה.
הוא כלל בסידור התפילה של יהדות איטליה את המנהגים שחודשו על ידי חכמי צפת.
בשנת 1612 חל שינוי במעמד יהודי מנטובה, הדוכס החליט כי היהודים ירוכזו באזור אחד, כאשר הכניסה והיציאה ממנו יוגבלו לארבעה שערים. באותה עת היו באזור ששה בתי כנסת, לפי העדות ולפי המשפחות.
באותה שנה, הדוכסות של העיר עברה בירושה לענף צרפתי של המשפחה, אשר היה לו קשר הדוק עם האימפריה הרומית הקדושה. העיר התחוללו מלחמות. חיילות לאנדסקנכט, חילות שכירים גרמנים הידועים באכזריותם, השתלטו על העיר, שדדו אותה עד היסוד והביא עיתם את מחלת הדבר. כמקובל בימי הביניים ממסד הכמורה יחד עם שליטי העיר האשימו את היהודים בהפצת המחלה. ההוכחה בידם הייתה שאחוז התמותה אצל היהודים הוא נמוך ביותר . במרוצת המלחמות, כ-600 יהודים נסו ומצאו מקלט בנסיכות "בוצולו" (principe di Pozzolo), היום בעיר בוצולו (Bozzolo) (MN). כאלף יהודים אחרים, ניסו להימלט דרך הנהר פו, ברפסודות מאולתרות, אבל נסחפו בזרמים העזים של הנהר וטבעו.
במאה ה-17 החלה הירידה ההדרגתית של היהודים במנטובה ומרביתם עזבו אותה [1].
בעת החדשה[עריכה]
מראשית המאה ה-18 החלו יהודים לשוב לעיר. פליטים הגיעו לאיטליה - בעיקר הצפונית - מארצות מרכז אירופה והוקמה במנטובה קהילה אשכנזית. משנת 1791 הוקנו זכויות אזרחיות ליהודים בעיר. היה זה בעקבות העברת השלטון בעיר לידי בית הבסבורג. בסוף המאה ה-18 הגיע צבאו של נפוליאון בונפרטה לעיר. רב העיר, אברהם ויטה קולוניה (Abraham Vita Cologna) נבחר להשתתף בהסנהדרין של פריז.
בתהליך איחוד איטליה היו בין יהודי העיר אישים מפורסמים שנטלו חלק בהקמת ממלכת איטליהכמו: ג'יוספה פינצי (Giuseppe Finzi) וריברולו מנטובני (Rivarolo Mantovano). לאחר מלחמת העולם השנייה מספרם של יהודי העיר פחת והיום רק משפחות בודדות מצויות בעיר.
ניתן להבחין בשרידי הגטו העתיק באזור הרחובות: via Governolo, piazza Bertazzoli, via Norsa ו- piazza Sermide. הבנינים באזור שומרים על ייחודם מהעבר ולא שונו.
בעיר יש היום שני אתרים יהודים, מלבד בית קברות, שניהם במרכז הגטו ההיסטורי: בית הכנסת ובית הרב. בית הכנסת הנוכחי הוא במבנה של שלוש קומות אשר משנת 1825 שימש כבית אבות. בית הכנסת הוקם בשנים 1899 - 1902 והוא בקומה השנייה.
"בית הרב" הוא מבנה, שכנראה היה גר בו הרב. חזית המבנה מקושטת בקישוטים ובציורים בנוסח המאה ה-17 ובפנלים עם ציורים מהתנ"ך.
ספר המצבות[עריכה]
ביוזמת פרופ' מאורו פירני (Mauro Perani), מרצה ליהדות באוניברסיטת בולניה, ובמימון רשויות ממשלתיות ובנקים מקומיים יצא לאור כרך ובו תיועד של של המצבות ב-14 בתי קברות יהודיים במנטובה והסביבה.
הספר כולל את סיפור תולדות הקהילות ותיאור ותעתיק של 250 מצבות שנמצאות ב-14 בתי קברות בעיר ובסביבתה, בינהם בערים הבאות: בוזולו (Bozzolo), גזואולו (Gazzuolo), אוסטיאנו (Ostiano), פומפונסקו (Pomponesco), רוורה (Revere), בוצולוריוולורו מנטובנו (Boozzolorivarolo Mantovano), סביונטה (Sabbioneta ) - שם בית כנסת משוחזר המשמש מוזיאון, סרמידה (Sermida), ויאדנה (Viadana) ואדנדום (Addendum.
בניגוד לבתי הקברות הנוצרית, היהודית קברו את מתיהן רחוק מהעיר. אולי בשל כך נשמרו.
מהמצבות ניתן ללמוד על הפיוט והשירה העברית. טובי המשוררים מאותה תקופה חיברו קינות ופיוטים אשר נכתבו על המצבות. לדוגמא, הרב יהודה ממודינה כתב למעלה מ-150 שירים למצבות, כולל למצבה שלו... היתה זו פרנסה שכן משפחות עשירות נהגו לשלם עבור יצירות אלה.
רבי משה זכות שילב בדברים על המצבה מדרשי חז"ל אשר תיארו את ייסורי חיבוט הקבר, הנכללים בחיבורו "תפתה ערוך".
לקריאה נוספת[עריכה]
- יעקב לאטס, ארכיון של אבן, מקור ראשון, 28 נובמבר 2008
Annamaria Mortari e Claudia Bonora. ,diretta da Mauro Perani IL GIARDINO DEGLI EBREI CIMITERI EBRAICI NEL MANTOVANO , Casa Editrice Giuntina di Firenze, 2008