ליל הסדר: הבדלים בין גרסאות בדף

הלילה הראשון של חג הפסח שעורכים בו את "סדר הפסח". בחוץ לארץ עורכים את "סדר פסח" לכל דיניו ומנהגיו גם בלילה השני.

"ליל הסדר" מורכב ממצוות שהן מן התורה, ממצוות שהן מדרבנן וממנהגים רבים. נציין את עיקרי מצוות הסדר:

מצות עשה לספר בליל פסח על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות. מטרת הסיפור היא להודות לה' על החסדים שעשה עם אבותינו ועמנו ולהשריש בלבנו את האמונה בה', את השגחתו הפרטית בעולם ואת בחירת ה' בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולקדש את שם ה' בעולם כולו. "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח". כדי לאפשר לכל אדם מישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה, תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"הגדה של פסח". בזוהר הקדוש מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאולתי!.

במהלך אמירת ההגדה בליל הסדר שותים ארבע כוסות יין. על כל אחת מארבע הכוסות להכיל לפחות "רביעית" יין. אם הכוס מכילה "רביעית", ישתה לכתחילה את כל היין שבכוס. בדיעבד אם שתה את רוב הכוס בלבד, יצא ידי חובה. בכוס הרביעית - האחרונה - ישתה את כל היין שבכוס, כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה ("על הגפן ועל פרי הגפן"). אם אין בדעתו לשתות הרבה יין, לא יקח כוס גדולה המכילה כמה "רביעיות", כי ישנן דעות שגם בכוס גדולה צריך לשתות את רוב הכוס. על כוס ראשונה אומרים קידוש היום, על כוס שניה קוראים את ההגדה, על כוס שלישית מברכים ברכת המזון ועל כוס רביעית גומרים את ההלל.

לאחר הקידוש נוטלים את הידיים במים, ואין מברכים את ברכת "על נטילת ידיים". מטבילים פחות מ"כזית" כרפס - או ירק אחר - במי מלח, מברכים את ברכת "בורא פרי האדמה" ואוכלים. בברכת "בורא פרי האדמה" יכוון לפטור גם את המרור שיאכל אחר כך.

לאחר אכילת הכרפס, בוצע עורך הסדר את המצה האמצעית מבין שלוש המצות ומניח את החלק הגדול לאפיקומן.

מצוה מן התורה על כל אחד ואחד לאכול בליל הסדר "כזית" מצה. למצות אכילת מצה יש לאכול מצה שמורה. רבים אוכלים בליל הסדר מצות יד לקיום מצות אכילת מצה. בעת אכילת המצה יש לכוון לצאת ידי חובת המצוה.

לפני אכילת המצה נוטלים ידיים ומברכים מלבד ברכות "על נטילת ידים" ו"המוציא לחם מן הארץ" גם את ברכת: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצה". יש לאכול "כזית" מצה בתוך פרק זמן של אכילת פרס.

אחר קיום מצות אכילת מצה, מקיימים את מצות אכילת מרור, שנתקנה זכר לעבודת הפרך, שבה מררו המצרים את חיי בני ישראל במצרים. את המרור מטבילים לפני האכילה בחרוסת ואחר כך מנערים אותו, כדי שהחרוסת לא תבטל את הטעם המר של המרור. מברכים: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור", ואוכלים את המרור בתוך פרק זמן של "אכילת פרס".

לאחר אכילת המרור, לוקחים "כזית" מהמצה התחתונה, כורכים כזית מרור עמה - ולפי מנהג הספרדים מטבילים את הכריכה בחרוסת - ואוכלים אותם יחד, זכר למקדש כהלל שהיה כורך פסח, מצה ומרור ואוכלן יחד. ענין זה נקרא "כורך".

בסיום סעודת ליל הסדר אוכלים "כזית" מצה מחלק המצה הבצועה שהניחו ל"אפיקומן". מחלקים "כזית" מצה לכל המסובים. אם מצת ה"אפיקומן" אינה מספיקה לכל המסובים מוסיפים להם ממצות אחרות.

אכילת ה"אפיקומן" הינה זכר לקרבן פסח שהקריבו בבית המקדש. קרבן הפסח היה נאכל בלילה זה, לאחר סיום אכילת שאר קרבנות החג ואף אנו אוכלים מצה זו לאחר הסעודה.

צריך להשתדל לא להיות שבעים מדי מסעודת החג, כדי שיוכלו לקיים כראוי את מצות אכילת האפיקומן.

לכתחילה טוב לאכול מהאפיקומן כמות של שני "כזיתים", זכר לקרבן פסח וזכר למצה הנאכלת עם הקרבן.

יש לסיים את אכילת האפיקומן לפני חצות הלילה. לאחר אכילת האפיקומן אין לאכול שום מאכל ולא לשתות שום משקה, מלבד מים.

אפיקומן - הוא הנזכר בסימני הסדר בשם "צפון". כלומר, הוצא עתה את המצה הטמונה, לאוכלה למצות אפיקומן. יש טומנים את האפיקומן תחת הכר או הכסת שמסב עליו, על שם הכתוב (תהלים ל"א): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".

טעם נוסף: כדי שיראו התינוקות וישאלו: מפני מה טומנים את המצה ועדיין לא אכלנו? ומתוך התשובה נבוא לספר ביציאת מצרים.

מנהגים שונים נהגו ישראל באפיקומן: יש שנהגו ליטול מקל בידיהם והמנעלים ברגליהם והיו אוכלים אותו בחיפזון, לזכר הכתוב: "וככה תאכלו אותו: מותניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם, ואכלתם אותו בחפזון, פסח הוא לה'".

בקהילות ספרד נהגו, שכשאומר "יחץ", אינו טומן את המצה לאפיקומן, אלא קושרה על כתפו של ילד, והילד יוצא מן הבית ודופק בדלת. לאחר כניסתו הוא נשאל: "מי אתה"? והוא עונה: "ישראל". - "מאין באת"? - "ממצרים". - "לאן אתה הולך"? - "לירושלים". - "ומה אתה נושא"? - "מצה". לאחר מכן הוא מביט על השולחן ושואל: "מה נשתנה" וכו'.

בגמרא מובא: "תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל התינוקות שלא יישנו". מכאן סמכו התינוקות לחטוף את האפיקומן ואינם משיבים אלא בפדיון... . יש נוהגים לשמור כל השנה קצת מהאפיקומן כסגולה לשמירה.

את מצוות הסדר: שתיית ארבע כוסות יין, אכילת המצה ועוד, מלבד אכילת המרור, מקיימים הגברים בהסיבה, כאשר הם נשענים על צד שמאל דרך חירות.

בטור (חלק אורח חיים סימן תפא) מובא: "חייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו, עד שתחטפנו שינה".