פאה נכרית/שיטות הפוסקים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(←דעת המתירים, שמעדיפים פאה על כיסויים אחרים: השמטת תארים, מספור וסידור) |
איש חכם ונבון (שיחה | תרומות) (לאחר עיון במאמר, אני מתנגד להכניסו לערך. הכותב הכניס פוסקים מכל הבא בידו ללא שמץ ראיה, ואין מקומו כאן) |
||
| (40 גרסאות ביניים של 13 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
*וזה לשון הגאון רבי [[יצחק אבולעפיא]] זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (חלק ו' אה"ע סי' ו'), שמוכח מדבריו שלא ראה את הרמ"א בסי' ש"ג (כמו שנעלמו ממנו דברי האחרונים המיישבים את דברי שלטי הגיבורים), וכתב אחד מהצירופים לא למחות ביד הלובשים פאה נכרית, על סמך דברי הרמ"א בסי' ע"ה: "ורואה אנכי דלא הרב [[שלטי הגיבורים]] לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי' ע"ה קאי כוותיה, דעל מש"כ מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן, סיים עלה מור"ם ז"ל: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. עכ"ל." | *וזה לשון הגאון רבי [[יצחק אבולעפיא]] זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (חלק ו' אה"ע סי' ו'), שמוכח מדבריו שלא ראה את הרמ"א בסי' ש"ג (כמו שנעלמו ממנו דברי האחרונים המיישבים את דברי שלטי הגיבורים), וכתב אחד מהצירופים לא למחות ביד הלובשים פאה נכרית, על סמך דברי הרמ"א בסי' ע"ה: "ורואה אנכי דלא הרב [[שלטי הגיבורים]] לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי' ע"ה קאי כוותיה, דעל מש"כ מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן, סיים עלה מור"ם ז"ל: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. עכ"ל." | ||
*גם | *גם יש אומרים שהגאון רבי [[בן ציון אבא שאול]] זצ"ל, בשו"ת "אור לציון"<ref>חלק א' סי' י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז</ref>, פסק להתיר פאה נכרית ע"פ דברי הרמ"א באו"ח סי' ע"ה, וזה לשונו: "מרן בשו"ע (סי' ע"ה סעיף ב') כתב וזה לשונו, "שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות (קריאת שמע) כנגדו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר". וכתב ע"ז הרמ"א בהג"ה שם, "וכל שכן שיער נכרית (דמותר) אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים". ע"כ. וכ"כ גם בדרכי משה... ומקורו מדברי שלטי הגבורים... ומשמע מדברי הרמ"א שמתיר לצאת בפאה נכרית אפי' לרשות הרבים במקום שרגילות בכך, וכ"כ הפרי מגדים (אשל אברהם אות ה') בדעת המגן אברהם (שם ס"ק ה), שביאר דברי הרמ"א הנ"ל... והנה הגאון באר שבע (סי' י"ח) האריך לדחות דברי הש"ג מההלכה... ונראה לענ"ד ליישב בס"ד דברי הרמ"א... דהוא ז"ל לומד מדברי שלטי הגבורים דיוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית לא חשיב פרועת ראש מהתורה, אבל לענין דת יהודית לא למד ממנו, אלא סמך על שיטתו ושיטת הרמב"ם ומרן בזה, שהדבר תלוי במנהג המקומות, וא"כ כיון שנהגו לילך כך גם ברשות הרבים, שוב לית בה אפי' דת יהודית". | ||
ויש אומרים שלא כך הדבר באתר כתר מלכות צויין " ודברי האור לציון נסתיימו במילים: "ולפי"ז זכינו לדין, שאלמנה אינה צריכה לכסות ראשה ברדיד, אפילו במקום שנהגו כך הנשואות.] ולא כתב אם כן יוצא לנו דין שמותר לנשואות ללכת בפאה נכרית, וש"מ דכל דבריו לא היו אלא בדרך לימוד, והמעיין בדבריו ימצא כי דבריו אלו בביאור דברי הרמ"א הינם לחיזוק טענתו בנידון רדיד לגרושה ואלמנה ולמרות הכל לא התיר הדבר אלא ע"י ד' סניפים לקולא ובינהם הבנה בדברי הרמ"א הנ"ל וש"מ דלא ס"ל דהיא חזקה מספיק מצד עצמה. וגם כן אחרי הכל ניתן לדחות הדברים שכן הגאון בעל האור לציון חיזק דבריו בסעיף הנ"ל ע"י ההבנה כי הש"ג והרמ"א התירו ברה"ר אבל היא גופא מנ"ל דהם אכן התירו ברה"ר, בזה לא נגע כלל, וזה בנידון לדעת החוות יאיר הגליון מהרש"א ועוד פוסקים שהבינו את דברי הש"ג לעניין חצר, וכ"ש דברי הרמ"א דרבים כתבו דכל דבריו אינם אלא לעניין גילוי פאה נכרית בבית ובחצר, ונמצא העיקר חסר מן הספר והוא מנ"ל דכל הני אכן התירו לרה"ר, אלא שמ"מ אין זה משנה אחר ובאמת בעל האור לציון לא דן אלא לעניין גרושה ואלמנה וכמו שחתם את דבריו באותו הפסק". | |||
והעידו תלמידיו כהגרב"צ מוצפי שליט"א, והרב ברוך שרגא שליט"א ועוד, שלא התיר. | |||
=== [[הגר"א]] === | |||
בשנות אליהו על שבת פ"ו מ"ה פירש שהפאה נכרית מכוסה בכיסוי, וכתב רבי נפתלי הירץ הלוי שכוונתו לשלול את ראייתו של "שלטי הגיבורים", להתיר פאה נכרית. ומכאן למדו כמה מחכמי זמנינו{{הערה|1=הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' ה) וב[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductsImages/%D7%A4%D7%90%D7%94%20%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA/%D7%94%D7%A8%D7%91%20%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%94%20%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/%D7%A4%D7%90%D7%94%20%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA%202.htm uf וידאו משיחה (באתר פרידמן ספרים)] והרב מאיר מאזוז בהסכמתו לספר עבד לעבדי ה'. וכן הרב יעקב ששון ב[http://www.kikarhashabat.co.il/3585.html מאמר באתר כיכר השבת], וכ"ה ב[http://www.shofar.tv/uploads/files/%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%A8%20%D7%95%D7%94%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%935.pdf קונטרס הכתר והכבוד (כנגד הפאות הנכריות)].}} שכתבו שדעת הגר"א לאסור פאה נכרית. | |||
אך בביאור הגר"א על השו"ע {{מקור|ביאור הגר"א או"ח עה ב$או"ח סי' עה סעיף ב; נדפס בשנת תקס"ג|כן}} כתב מקור לדעת הרמ"א להתיר יציאה בפאה נכרית, מדין "חוטי שיער" שמותר לצאת בהם לרשות הרבים בשבת, ומכך שראה הגר"א את דברי הרמ"א והמג"א המפורשים בהיתר פאה נכרית, ולא חלק עליהם ולא העיר עליהם, אלא חזר על המקור שהביא המג"א, הבינו כמה מחכמי זמנינו (הרב שלום משאש, הרב משה פיינשטיין והרב משה שטרנבוך) שהוא סובר כמותם, כי דבר זה ידוע בכללי ביאור הגר"א, שכאשר הוא מביא מקור לשו"ע ולרמ"א ולמג"א ואינו חולק עליהם, הרי כן דעתו להלכה ולמעשה. לשיטתם, אין סתירה בין פירוש הגר"א למשניות לבין ביאורו לשו"ע, וגם ביאורו לשו"ע הוא העיקר להלכה{{הערה| ספר "הלכות הגר"א ומנהגיו" (סי' ע"ט) לרבי משה שטרנבוך: {{ציטוטון|בביאורו מייתי רבינו זצ"ל הוכחה מהאי דאיתא בפרק ו' דשבת דאשה יוצאה בפאה נכרית, ומשמע דמסכים דשרי. ויותר מזה מבואר בדברי רבינו, שהרי הרמ"א [בסי' ע"ה] מיירי רק לענין איסור ערוה, דלא הוי ערוה לענין ק"ש, ורבינו מייתי הראיה מעצם מאי דיוצאה בפאה נכרית, וממילא לא הוי ערוה לק"ש. ואף שבביאורו למשנה בפרק ו' דשבת דחה הראיה וביאר דמיירי שיוצאה עם כיסוי, דבריו בביאורו כתב אח"כ והם עיקר טפי, כיון שנכתבו ע"י עצמו ולדינא, משא"כ ביאורו למשנה הוא מתלמידים. וכך מקובלים אנו מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו שהתירו... ועל סמך זה נהגו בפאה נכרית בליטא ורוסיה ופולין}}.}}. | |||
== רשימת אוסרים/מתירים == | == רשימת אוסרים/מתירים == | ||
===המתירים=== | ===המתירים=== | ||
להלן רשימה של רבים מהפוסקים שהתירו את הפאה הנכרית: | |||
להלן רשימה של רבים מהפוסקים שהתירו את הפאה הנכרית{{הערה|חלק מהמתירים מציינים שזה לא לכתחילה אלא בדיעבד.}}: | |||
@ רבי משה אסרליש ([[הרמ"א]]) זצ"ל, גדול פוסקי אשכנז, בספרו "דרכי משה" (אורח חיים סי' ש"ג ס"ק ו') (ראו [[פאה נכרית/שיטות הפוסקים#הרמ"א|לעיל]]). | |||
@ רבי אברהם אבלי זצ"ל, בספרו "מגן אברהם" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ה'). | |||
@ רבי יהושע בועז ברוך זצ"ל, בעל "עין משפט" על הש"ס, בספרו "[[שלטי הגיבורים]]" על ה[[רי"ף]] (שבת כ"ט ע"ב מדפי הרי"ף). | @ רבי יהושע בועז ברוך זצ"ל, בעל "עין משפט" על הש"ס, בספרו "[[שלטי הגיבורים]]" על ה[[רי"ף]] (שבת כ"ט ע"ב מדפי הרי"ף). | ||
@ רבי [[מרדכי יפה]] זצ"ל, תלמידו המובהק של הרמ"א, בספרו "לבוש התכלת" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'). ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר. | |||
@ רבי [[מרדכי יפה]] זצ"ל, תלמידו המובהק של הרמ"א, בספרו "לבוש התכלת" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'). | |||
@ רבי [[יהושע וולף כ"ץ]] זצ"ל, בספרו "פרישה" (על הטור או"ח סי' ש"ג){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4306&catId=446 ציטוט דברי הפרישה]}}. | @ רבי [[יהושע וולף כ"ץ]] זצ"ל, בספרו "פרישה" (על הטור או"ח סי' ש"ג){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4306&catId=446 ציטוט דברי הפרישה]}}. | ||
ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר | |||
@ רבי יום טוב ליפמן העליר זצ"ל, בעל תוספות יו"ט, בספרו "דברי חמודות" (על הרא"ש ברכות כד. אות קי"ט)){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4308&catId=452 ציטוט דברי התוספות יום טוב].}}. | @ רבי יום טוב ליפמן העליר זצ"ל, בעל תוספות יו"ט, בספרו "דברי חמודות" (על הרא"ש ברכות כד. אות קי"ט)){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4308&catId=452 ציטוט דברי התוספות יום טוב].}}. ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר | ||
@ רבי מנחם מנדל אויערבאך זצ"ל, בספרו "עטרת זקנים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ג'){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4309&catId=446 ציטוט דברי העטרת זקנים]}}. | @ רבי מנחם מנדל אויערבאך זצ"ל, בספרו "עטרת זקנים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ג'){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4309&catId=446 ציטוט דברי העטרת זקנים]}}.ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר | ||
@ רבי שמואל ב"ר יוסף זצ"ל, דיין בעיר קראקא, בספרו "[[עולת תמיד]]" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45925&st=&pgnum=43&hilite= ס"ק ד']. נדפס בשנת תמ"א). | @ רבי שמואל ב"ר יוסף זצ"ל, דיין בעיר קראקא, בספרו "[[עולת תמיד]]" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45925&st=&pgnum=43&hilite= ס"ק ד']. נדפס בשנת תמ"א). | ||
@ רבי יהודה ליב פוחוביצר זצ"ל, בספרו "דברי חכמים - מקור חכמה" הקדמון (על השו"ע או"ח סימן ע"ה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42553&st=&pgnum=166 סעיף א']. נדפס בשנת תנ"ב). | @ רבי יהודה ליב פוחוביצר זצ"ל, בספרו "דברי חכמים - מקור חכמה" הקדמון (על השו"ע או"ח סימן ע"ה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42553&st=&pgnum=166 סעיף א']. נדפס בשנת תנ"ב). | ||
| שורה 57: | שורה 68: | ||
@ רבי ברוך פרנקל תאומים זצ"ל, אב"ד לייפניק, בעל "ברוך טעם", בהגהותיו לשו"ע (או"ח סי' ע"ה). | @ רבי ברוך פרנקל תאומים זצ"ל, אב"ד לייפניק, בעל "ברוך טעם", בהגהותיו לשו"ע (או"ח סי' ע"ה). | ||
@ רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספרו "יד אהרן" (נדפס בשנת תקכ"ו)){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4322&catId=446 ציטוט דברי הרב אלפנדרי]}}. | @ רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספרו "יד אהרן" (נדפס בשנת תקכ"ו)){{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4322&catId=446 ציטוט דברי הרב אלפנדרי]}}. | ||
@ רבי שלמה זלמן מירקש זצ"ל, אב"ד ק"ק מיר | @ רבי שלמה זלמן מירקש זצ"ל, אב"ד ק"ק מיר �ליטא, בספרו "שולחן שלמה" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תקל"א). | ||
@ רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] זצ"ל, בעל ה"תניא", ב"[[שו"ע הרב]]" (או"ח סי' ע"ה סעיף ד'. הובא לדפוס בשנת תק"ע). | @ רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] זצ"ל, בעל ה"תניא", ב"[[שו"ע הרב]]" (או"ח סי' ע"ה סעיף ד'. הובא לדפוס בשנת תק"ע). | ||
@ רבי אליעזר חזן זצ"ל מאיזמיר, מחכמי ישיבת בית אל, בספרו "עמודי ארזים" (פירוש על [[ספר יראים|ספר היראים]], חלק א' סי' י"ב [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22392&st=&pgnum=88 ס"ק ז']. נכתב בשנת תק"ע לערך). | @ רבי אליעזר חזן זצ"ל מאיזמיר, מחכמי ישיבת בית אל, בספרו "עמודי ארזים" (פירוש על [[ספר יראים|ספר היראים]], חלק א' סי' י"ב [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22392&st=&pgnum=88 ס"ק ז']. נכתב בשנת תק"ע לערך). ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר. | ||
@ רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "[[שאגת אריה]]", בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל', וחלק "באר שבע" למסכת שבת [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=10104&hilite=89cb1007-3c79-4bc6-a992-78d4168753bf&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=178 דף ס"ד]. נדפס בשנת תקע"ט). | @ רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "[[שאגת אריה]]", בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל', וחלק "באר שבע" למסכת שבת [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=10104&hilite=89cb1007-3c79-4bc6-a992-78d4168753bf&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=178 דף ס"ד]. נדפס בשנת תקע"ט). | ||
@ רבי [[ברוך ייטלס]] זצ"ל, בעל ספר "טעם המלך", הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה (חלק א' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19543&hilite=b0f748aa-eb20-4b44-bf43-7db32ac866de&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=72 סי' מ"ז]. נדפס בשנת תקפ"ו). | @ רבי [[ברוך ייטלס]] זצ"ל, בעל ספר "טעם המלך", הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה (חלק א' [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19543&hilite=b0f748aa-eb20-4b44-bf43-7db32ac866de&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=72 סי' מ"ז]. נדפס בשנת תקפ"ו). | ||
@ רבי [[יוסף שאול נתנזון]] זצ"ל, אב"ד לבוב והגליל, בעל שו"ת שואל ומשיב, בספר "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תקפ"ט). | @ רבי [[יוסף שאול נתנזון]] זצ"ל, אב"ד לבוב והגליל, בעל שו"ת שואל ומשיב, בספר "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תקפ"ט). | ||
@ רבי מרדכי זאב סגל אנטינגא זצ"ל, בעל "מאמר מרדכי", בספר מגן גיבורים הנ"ל שכתב עם גיסו הגאון ר"י נתנזון. | @ רבי מרדכי זאב סגל אנטינגא זצ"ל, בעל "מאמר מרדכי", בספר מגן גיבורים הנ"ל שכתב עם גיסו הגאון ר"י נתנזון. | ||
@ רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל, אב"ד גריידיץ, מח"ס שו"ת "אדרת אליהו", בהגהותיו למסכת ברכות (כד.) שנדפסו בסוף המסכת. | @ רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל, אב"ד גריידיץ, מח"ס שו"ת "אדרת אליהו", בהגהותיו למסכת ברכות (כד.) שנדפסו בסוף המסכת. ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר | ||
@ רבי חיים בנימין פונטרימולי זצ"ל מאזמיר, בספרו "פתח הדביר" (או"ח סי' ע"ה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7974&st=&pgnum=181 סעיף א']. נדפס בשנת תקצ"ח). | @ רבי חיים בנימין פונטרימולי זצ"ל מאזמיר, בספרו "פתח הדביר" (או"ח סי' ע"ה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7974&st=&pgnum=181 סעיף א']. נדפס בשנת תקצ"ח). | ||
@ רבי שלמה הס זצ"ל, אב"ד ור"מ דק"ק דרעזניץ, מגדולי הונגריה בזמן הכת"ס, בשו"ת "כרם שלמה" (או"ח סי' ע"ה) ובחלק אה"ע (סי' צ"א, נדפס בשנת תר"ו). | @ רבי שלמה הס זצ"ל, אב"ד ור"מ דק"ק דרעזניץ, מגדולי הונגריה בזמן הכת"ס, בשו"ת "כרם שלמה" (או"ח סי' ע"ה) ובחלק אה"ע (סי' צ"א, נדפס בשנת תר"ו).ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר | ||
@ רבי משה כרייף זצ"ל מתוניס, בספרו "באר משה" על מסכת נזיר (דף כ"ח ע"א. נדפס בשנת תרי"ב). | @ רבי משה כרייף זצ"ל מתוניס, בספרו "באר משה" על מסכת נזיר (דף כ"ח ע"א. נדפס בשנת תרי"ב).ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר | ||
@ רבי יהושע שלמה ארדיט זצ"ל, ר"מ דק"ק איזמיר, בספרו "חינא וחיסדא" (למסכת כתובות [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6886&hilite=9d908c4b-27de-4104-9822-23244f94d3ad&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=257 ס"ו ע"ב]. נדפס בשנת תרי"ט). | @ רבי יהושע שלמה ארדיט זצ"ל, ר"מ דק"ק איזמיר, בספרו "חינא וחיסדא" (למסכת כתובות [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6886&hilite=9d908c4b-27de-4104-9822-23244f94d3ad&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=257 ס"ו ע"ב]. נדפס בשנת תרי"ט). | ||
@ רבי יהודה שמואל אשכנזי זצ"ל, בסידור "בית עובד" (סדר תפילה כמנהג ק"ק ספרדים, נדפס בליוורנו בשנת תרכ"ב). | @ רבי יהודה שמואל אשכנזי זצ"ל, בסידור "בית עובד" (סדר תפילה כמנהג ק"ק ספרדים, נדפס בליוורנו בשנת תרכ"ב).ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר | ||
@ רבי ישראל מרדכי טונקלאנג זצ"ל, דיין ומו"צ דק"ק ווארשא, בספרו "שולחן המערכה" (חלק א' סי' ט"ו [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=9257&st=%u05E0%u05DB%u05E8%u05D9%u05EA אות מ'] סעיף ג', ובביאורים "היכל התשובה" ס"ק ה' שם. נדפס בשנת תרמ"א). | @ רבי ישראל מרדכי טונקלאנג זצ"ל, דיין ומו"צ דק"ק ווארשא, בספרו "שולחן המערכה" (חלק א' סי' ט"ו [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=9257&st=%u05E0%u05DB%u05E8%u05D9%u05EA אות מ'] סעיף ג', ובביאורים "היכל התשובה" ס"ק ה' שם. נדפס בשנת תרמ"א). | ||
@ רבי יעקב צבי זצ"ל, מח"ס תפארת יעקב על המשניות, בספרו "טהרת השולחן" המובא בסוף ספר "פתחי עולם" (על השו"ע סי' ע"ה. נדפס בשנת תרמ"ט). | @ רבי יעקב צבי זצ"ל, מח"ס תפארת יעקב על המשניות, בספרו "טהרת השולחן" המובא בסוף ספר "פתחי עולם" (על השו"ע סי' ע"ה. נדפס בשנת תרמ"ט). | ||
@הגאון רבי יעקב לוברבוים זצ"ל מליסא, בעל "חוות דעת", ו"נתיבות המשפט", בשו"ע הקצר שחיבר בהלכות תפילה, הנקרא "דרך החיים" (סי' כ"ו סעיף ל"ב. נדפס בשנת תרנ"א). | @הגאון רבי יעקב לוברבוים זצ"ל מליסא, בעל "חוות דעת", ו"נתיבות המשפט", בשו"ע הקצר שחיבר בהלכות תפילה, הנקרא "דרך החיים" (סי' כ"ו סעיף ל"ב. נדפס בשנת תרנ"א). | ||
@רבי ישכר דובעריש בספרו "עבודת היום" | @רבי ישכר דובעריש בספרו "עבודת היום" | ||
@ רבי יהושע טרייטיל זצ"ל, בספרו "חדוות יהושע" (סי' ע"ה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=9352&st=%u05E0%u05DB%u05E8%u05D9%u05EA סעיף ב']. נדפס בשנת תרנ"ד). | @ רבי יהושע טרייטיל זצ"ל, בספרו "חדוות יהושע" (סי' ע"ה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=9352&st=%u05E0%u05DB%u05E8%u05D9%u05EA סעיף ב']. נדפס בשנת תרנ"ד). | ||
| שורה 89: | שורה 100: | ||
@ רבי יעקב אשר הלוי גראייבסקי זצ"ל, מחכמי ירושלים{{הערה|[[רבי שמואל סלאנט]] כתב על ספרו{{דרוש מקור}}, כי הוא החיבור הראשון מ[[תורת ארץ ישראל]] שנתחבר מראשית היישוב האשכנזי בירושלים.}}, בספרו "ברית עולם - שבט הלוי" (יבמות מח. ד"ה וגלחה). | @ רבי יעקב אשר הלוי גראייבסקי זצ"ל, מחכמי ירושלים{{הערה|[[רבי שמואל סלאנט]] כתב על ספרו{{דרוש מקור}}, כי הוא החיבור הראשון מ[[תורת ארץ ישראל]] שנתחבר מראשית היישוב האשכנזי בירושלים.}}, בספרו "ברית עולם - שבט הלוי" (יבמות מח. ד"ה וגלחה). | ||
@ רבי מנחם מענדל קירשבוים זצ"ל, רב דק"ק פרנקפורט, בשו"ת "מנחם משיב" ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=282&hilite=e23fb6ff-b59f-4485-aef3-ad6ccf3c4a48&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=143 סי' כ"ו]. נכתב בשנת תרע"ד). | @ רבי מנחם מענדל קירשבוים זצ"ל, רב דק"ק פרנקפורט, בשו"ת "מנחם משיב" ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=282&hilite=e23fb6ff-b59f-4485-aef3-ad6ccf3c4a48&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=143 סי' כ"ו]. נכתב בשנת תרע"ד). | ||
@ רבי שמואל סלנט זצ"ל, רבה של ירושלים, אמר שמעיקר הדין פאה נכרית מותרת, ורק תקנה היתה בירושלים באותו הזמן, שלא ללבוש פאה נכרית. כן העיד [[רבי חיים קניבסקי]] בשם אביו, [[רבי ישראל יעקב קניבסקי]], כמובא בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ב). | @ רבי שמואל סלנט זצ"ל, רבה של ירושלים, אמר שמעיקר הדין פאה נכרית מותרת, ורק תקנה היתה בירושלים באותו הזמן, שלא ללבוש פאה נכרית. כן העיד [[רבי חיים קניבסקי]] בשם אביו, [[רבי ישראל יעקב קניבסקי]], כמובא בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ב). | ||
@ רבי יצחק בלאזר זצ"ל, הידוע בשם רבי איצלה פטרבורגר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט, רבה של פטרבורג, ואביה הרוחני של ישיבת "קלם" לאחר פטירתו של ה"סבא מקלם", עמד על כך שאשתו תלבש פאה נכרית, נגד מנהג ירושלים בזמן ההוא. כן העיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו בספר הנ"ל, וכן העיד הגרי"ש אלישיב שליט"א (ראה דבריו לקמן). | @ רבי יצחק בלאזר זצ"ל, הידוע בשם רבי איצלה פטרבורגר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט, רבה של פטרבורג, ואביה הרוחני של ישיבת "קלם" לאחר פטירתו של ה"סבא מקלם", עמד על כך שאשתו תלבש פאה נכרית, נגד מנהג ירושלים בזמן ההוא. כן העיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו בספר הנ"ל, וכן העיד הגרי"ש אלישיב שליט"א (ראה דבריו לקמן). | ||
@ רבי משה צבי לנדא זצ"ל, אב"ד ק"ק קליינווארדיין, בספרו "שולחן מלכים" (על קיצור שו"ע סי' ה' סעיף ט"ז, "הלכה למשה" ס"ק קמ"ז. נדפס בשנת תרצ"א). | @ רבי משה צבי לנדא זצ"ל, אב"ד ק"ק קליינווארדיין, בספרו "שולחן מלכים" (על קיצור שו"ע סי' ה' סעיף ט"ז, "הלכה למשה" ס"ק קמ"ז. נדפס בשנת תרצ"א). | ||
| שורה 97: | שורה 108: | ||
===האוסרים=== | ===האוסרים=== | ||
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה= חוסר דיוק; חוסר אחידות והקבלה לרשימת האוסרים מבחינת תיאור הדמויות; ועוד}} | {{לשכתב|פסקה=כן|סיבה= חוסר דיוק; חוסר אחידות והקבלה לרשימת האוסרים מבחינת תיאור הדמויות; ועוד}} | ||
רבים מהפוסקים הכריעו לאסור את השימוש בפאה הנכרית, מתוך טעמים שונים, ומהם: | |||
@ רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן בן רבי מאיר מפאדווא{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4198&catId=445 ציטוט דברי הרב קצנלנבוגן]}} | @ רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן בן רבי מאיר מפאדווא{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4198&catId=445 ציטוט דברי הרב קצנלנבוגן]}} | ||
@ שו"ת {{מקור|באר שבע יח$באר שבע (סי' יח)}}{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4198&catId=445 ציטוט דברי הבאר שבע]}} | @ שו"ת {{מקור|באר שבע יח$באר שבע (סי' יח)}}{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4198&catId=445 ציטוט דברי הבאר שבע]}} | ||
| שורה 141: | שורה 153: | ||
@ המהרש"ם בדעת תורה, ע"ה, סעיף ב. | @ המהרש"ם בדעת תורה, ע"ה, סעיף ב. | ||
@ שו"ת תשורת ש"י (סימן תקע). | @ שו"ת תשורת ש"י (סימן תקע). | ||
@ בית אהרן | @ רבי אהרן קריספין, בספרו בית אהרן ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7617&st=&pgnum=201 אהע"ז מערכת הפ' אות א]). | ||
@ שו"ת משיב דבר (ח"ב מערכת פ). | @ שו"ת משיב דבר (ח"ב מערכת פ). | ||
@ רבי אברהם פונטרימולי (מחבר הספר אשר לאברהם בן מחבר ספר פתח הדביר ר' חיים בנימין פונטרימולי) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30707&st=&pgnum=353 בסוף ספר תוכחת חיים עה"ת] מרבי חיים פלאג'י ז״ל (והביא ממנו בשדי חמד באסיפת דינים מערכת ד'). | |||
@ האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם זצ"ל בדברי יחזקאל על התורה (דרוש לשבועות. וע"ע בדברי יחזקאל החדש ליקוטים עמ' קכ, מקור החיים רסב). | @ האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם זצ"ל בדברי יחזקאל על התורה (דרוש לשבועות. וע"ע בדברי יחזקאל החדש ליקוטים עמ' קכ, מקור החיים רסב). | ||
@ בעל מלאה קטרת זצ"ל בדבריו שנדפסו בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה. | @ בעל מלאה קטרת זצ"ל בדבריו שנדפסו בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה. | ||
| שורה 148: | שורה 161: | ||
@ האדמו"ר יקותיאל יהודה טייטלבוים זצ"ל בייטב לב (תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור אות כח). | @ האדמו"ר יקותיאל יהודה טייטלבוים זצ"ל בייטב לב (תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור אות כח). | ||
@ הגאון ממונקאטש זצ"ל בנמוקי אור חיים (סימן עה). | @ הגאון ממונקאטש זצ"ל בנמוקי אור חיים (סימן עה). | ||
@ בשו"ת פני יצחק הנ"ל לאחר הסכמת חכמי ארם צובא, נכתב שכבר נחלקו בשאלה זו - של פאה נכרית - מהר"א שמעא ומהר"א סתהון זצ"ל. ואחד מהם אסר בכל אופן. | |||
@ רבי צבי הירש אב"ד פראקנפורט בנו של בעל ההפלאה בלחמי תודה דף י"ט ע"ב. | @ רבי צבי הירש אב"ד פראקנפורט בנו של בעל ההפלאה בלחמי תודה דף י"ט ע"ב. | ||
@מהר"י ברלין זצ"ל בספר יש סדר למשנה (שבת פ"ו מ"ה) | @ מהר"י ברלין זצ"ל בספר יש סדר למשנה (שבת פ"ו מ"ה) ובהגה"ה בעין משפט נזיר כח: [https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=17&daf=28b&format=pdf בש"ס ווילנא] | ||
@ האדמו"ר מספינקא זצ"ל בחקל יצחק סימן פ"א. | @ האדמו"ר מספינקא זצ"ל בחקל יצחק סימן פ"א. | ||
@ רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל בשו"ת הסבא קדישא (ח"א סימן א). | @ רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל בשו"ת הסבא קדישא (ח"א סימן א). | ||
@ האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל בדברי יואל פרשת בראשית עמ' לב. | @ האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל בדברי יואל פרשת בראשית עמ' לב. | ||
@ רבי יוסף רייזין אב"ד טעלז בספרו עדות ביהוסף סי' כ"ט [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1465&hilite=ccbb0c4d-ae7a-4323-a6a9-363e32ef5045&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=183 ענף ג'] {{מקור|משום מראית עין}}. | |||
@ רבי יחיאל מיכל היבנר ב[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4238&catId=445 שו"ת משכנות הרועים ח"ש קונטרס עת שלום דף י"ב] כתב שזה איסור גמור ואין היתר משום מראית עין וגם משום לפני עיוור. | |||
@ רבי ישראל ליפשיץ בעל תפארת ישראל על משניות פ"ו דשבת מ"ה {{מקור|משום מראית עין}}. | |||
@ רבי יוסף בן עזרא בעל עצמות יוסף על קידושין בספרו משא מלך [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44277&st=&pgnum=113 בחלק ז' חקירה ט'] | |||
===פוסקים שנקטו דעה אמצעית או שנחלקו בדעתם=== | ===פוסקים שנקטו דעה אמצעית או שנחלקו בדעתם=== | ||
{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=חוסר סדר מובנה; דרוש שיפור בניסוח ובהחלטה מה יקבל [[תבנית:מקור]] ומה לא.}} | {{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=חוסר סדר מובנה; דרוש שיפור בניסוח ובהחלטה מה יקבל [[תבנית:מקור]] ומה לא.}} | ||
* הגאון [[רבי אליהו מווילנא]], '''הגר"א''', | |||
*רבי יוסף תאומים, אב"ד פרנקפורט, בספרו "פרי מגדים" (על המג"א [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=41247&st=%u05e0%u05db%u05e8%u05d9%u05ea או"ח סי' עה, אשל אברהם ס"ק ה] {{מקור|שם כותב שמ"מ במקומות שנהגו יש להן על מי לסמוך, והבינו הרבה אחרונים}}{{דרוש מקור}} {{מקור|שדעתו להתיר לגמרי במקומות שנהגו, אמנם עיין מה שהביאו}} [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49693&hilite=66052354-b4fa-475b-8a2e-c5b6c3e6ba54&st=%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA&pgnum=27 בשם המנחת אלעזר] {{מקור|שהבין שאין דעת הפמ"ג להתיר כלל אלא בשערות שאינן נראות כפאה נכרית}}, וסי' שג, משבצות זהב ס"ק ט. {{מקור|כותב שהוי בגדר ספק דרבנן ולענין ק"ש מסתפק דמשא חשיב ספקא דאורייתא, ונוטה להכריע שהולכים אחרי מקור הספק}} נדפס בשנת תקמ"ו). | * הגאון [[רבי אליהו מווילנא]], '''הגר"א''', ראה [[פאה נכרית/שיטות הפוסקים#הגר"א|למעלה]]. | ||
*רבי יוסף תאומים, אב"ד פרנקפורט, בספרו "פרי מגדים" (על המג"א [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=41247&st=%u05e0%u05db%u05e8%u05d9%u05ea או"ח סי' עה, אשל אברהם ס"ק ה] {{מקור|שם כותב שמ"מ במקומות שנהגו יש להן על מי לסמוך, והבינו הרבה אחרונים}}{{דרוש מקור}} {{מקור|שדעתו להתיר לגמרי במקומות שנהגו, אמנם עיין מה שהביאו}} [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49693&hilite=66052354-b4fa-475b-8a2e-c5b6c3e6ba54&st=%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA&pgnum=27 בשם המנחת אלעזר] {{מקור|שהבין שאין דעת הפמ"ג להתיר כלל אלא בשערות שאינן נראות כפאה נכרית}}, וסי' שג, משבצות זהב ס"ק ט. {{מקור|כותב שהוי בגדר ספק דרבנן ולענין ק"ש מסתפק דמשא חשיב ספקא דאורייתא, ונוטה להכריע שהולכים אחרי מקור הספק}} נדפס בשנת תקמ"ו). וגם מה שהתיר בפרי מגדים (שנדפס באמצע שנת תקמ"ז) חזר בו בספרו [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH000064556/NLI אם לבינה כתב יד] וכתב (בערך כתובה) "נראה לי איסור גמור וכ"ש מאמרם ז"ל רבי בקעה מצא וגדר גדר כ"ש במקום שמקילין דברים המותרים ואחרים נהגו איסור א"א רשאי להתירם כ"ש שיש איסור גמור מכמה טעמים דכתיבנא ומה הנאה להם ומה טעם בזה ולהשומעים תבוא אליהם ועליהם ברכת טוב וכל אשה יראת ה' ובעלה תלמיד חכם מצווה להוכיחה ולפייסה לציית לבעלה ודי בהערה זו כתבתי זה יום א' י"ב אלול התקמ"ז פפד"א יע"א וחתמתי שמי יוסף מלמד כעת חונה בכאן ה' ישלח לנו משיח צדקינו ב"ב אמן." | |||
*שו"ת פני יצחק [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1510&hilite=fab30acc-5341-493c-a40a-a260eecd2618&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=25 אה"ע ח"ו ס"ו] {{מקור|כותב צירוף של שני לימודי זכות, א' מפני שכן המנהג וגם יש להם על מי שיסמוכו, השלטי הגבורים והרמ"א והעט"ז והבאר היטב, וב' דיש ללמד עליהן זכות להניחן במנהגן מפני שמוטב יהיו שוגגות ואל יהיו מזידות, אך מסיק שבאופן שהן היו הולכות שכשיצאו לרה"ר התכסו ברדיד גדול על הפאה וכל הגוף ודאי שיש להתיר להן}}. | *שו"ת פני יצחק [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1510&hilite=fab30acc-5341-493c-a40a-a260eecd2618&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=25 אה"ע ח"ו ס"ו] {{מקור|כותב צירוף של שני לימודי זכות, א' מפני שכן המנהג וגם יש להם על מי שיסמוכו, השלטי הגבורים והרמ"א והעט"ז והבאר היטב, וב' דיש ללמד עליהן זכות להניחן במנהגן מפני שמוטב יהיו שוגגות ואל יהיו מזידות, אך מסיק שבאופן שהן היו הולכות שכשיצאו לרה"ר התכסו ברדיד גדול על הפאה וכל הגוף ודאי שיש להתיר להן}}. | ||
* אל פסקו הנ"ל של הפני יצחק הצטרפו: רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל. | * אל פסקו הנ"ל של הפני יצחק הצטרפו: רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל. | ||
* וכן רבי משה הררי זצ"ל, מדייני בית הדין הנ"ל. | * וכן רבי משה הררי זצ"ל, מדייני בית הדין הנ"ל. | ||
* וכן רבי יצחק לבטון זצ"ל, מדייני בית הדין ורבה של ארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל. | * וכן רבי יצחק לבטון זצ"ל, מדייני בית הדין ורבה של ארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל. | ||
* בשו"ת פני יצחק הנ"ל לאחר הסכמת חכמי ארם צובא, נכתב שכבר נחלקו | * בשו"ת פני יצחק הנ"ל לאחר הסכמת חכמי ארם צובא, נכתב שכבר נחלקו בשאלה זו - של פאה נכרית - מהר"א שמעא ומהר"א סתהון זצ"ל. ויתכן שמחלוקתם היה רק באופן הנ"ל שמכוסה ברדיד. ועם זה אחד מהם אסר. | ||
* רבי מיכאל זאב זאבאצקי זצ"ל, אב"ד דק"ק פראשאוויץ, בספרו "מתנה טובה" ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20694&hilite=426df7ea-30a1-45dc-9d8a-a322d8916c91&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=86 שבת ס"ד ע"ב]. נדפס בשנת תרס"ח). {{מקור|מכריע כדעת הש"ג ודוחה דעת היעב"ץ אך סובר שגם המתירים לא התירו אלא מעל השבכה}}. | * רבי מיכאל זאב זאבאצקי זצ"ל, אב"ד דק"ק פראשאוויץ, בספרו "מתנה טובה" ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20694&hilite=426df7ea-30a1-45dc-9d8a-a322d8916c91&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=86 שבת ס"ד ע"ב]. נדפס בשנת תרס"ח). {{מקור|מכריע כדעת הש"ג ודוחה דעת היעב"ץ אך סובר שגם המתירים לא התירו אלא מעל השבכה}}. | ||
* רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל מראדין (ה"חפץ חיים"), בספרו "משנה ברורה" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק ט"ו. נדפס בשנת תרס"ז). {{מקור|מכריע שבמקומות שנהגו יש לסמוך על המתירים ובמקומות שאוסרים אין להתיר להם}}{{הערה|1=וכ"כ [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50532&hilite=6780d90f-20ab-4d91-8a2f-281f5a92520d&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=173 בבירור הלכה סי' ע"ה] שהמ"ב לא הכריע}}. | * רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל מראדין (ה"חפץ חיים"), בספרו "משנה ברורה" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק ט"ו. נדפס בשנת תרס"ז). {{מקור|מכריע שבמקומות שנהגו יש לסמוך על המתירים ובמקומות שאוסרים אין להתיר להם}}{{הערה|1=וכ"כ [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50532&hilite=6780d90f-20ab-4d91-8a2f-281f5a92520d&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=173 בבירור הלכה סי' ע"ה] שהמ"ב לא הכריע}}. | ||
| שורה 174: | שורה 194: | ||
* רבי רפאל זילבער, אב"ד פריימאן, בספרו "מרפא לנפש" (חלק ב' סי' כ"ח. נדפס בשנת תש"י) {{מקור|מביא את דברי הפמ"ג שהמקל יש לו על מי לסמוך, אבל כותב שבאופן שאין היכר כלל אם הוא פאה נכרית או לא, ודאי יש איסור מראית עין}}. | * רבי רפאל זילבער, אב"ד פריימאן, בספרו "מרפא לנפש" (חלק ב' סי' כ"ח. נדפס בשנת תש"י) {{מקור|מביא את דברי הפמ"ג שהמקל יש לו על מי לסמוך, אבל כותב שבאופן שאין היכר כלל אם הוא פאה נכרית או לא, ודאי יש איסור מראית עין}}. | ||
* רבי יעקב בן רבי דוד פארדו בספרו אפי זוטרי על שו"ע אה"ע סי' כ"א {{מקור|משמע שבעיקר אוסר מפני מראית עין ומתיר אם יש מטפחת על הפיאה}}. | * רבי יעקב בן רבי דוד פארדו בספרו אפי זוטרי על שו"ע אה"ע סי' כ"א {{מקור|משמע שבעיקר אוסר מפני מראית עין ומתיר אם יש מטפחת על הפיאה}}. | ||
*רבי חיים בנבנישתי זצ"ל, בספרו "כנסת הגדולה" (נדפס בשנת תרכ"א), [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9273&st=&pgnum=50 באה"ע סי' כ"א] הוא מביא את שני הדיעות ומסיים שה"ש | *רבי חיים בנבנישתי זצ"ל, בספרו "כנסת הגדולה" (נדפס בשנת תרכ"א), [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9273&st=&pgnum=50 באה"ע סי' כ"א] הוא מביא את שני הדיעות ומסיים שה"ש הפריך את דברי הש"ג והעלה לאיסור, אמנם באה"ע [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9273&hilite=5fa685d1-836f-4075-b70a-8e9f15673e83&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=126 סי' קט"ו], משמע שמתיר, וכן באו"ח סי' ש"ג, ובספר "שיירי כנה"ג" [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41295&st=&pgnum=26&hilite= או"ח סי' ע"ה] (שהוא משנה אחרונה, ונכתב לאחר ספר כנה"ג על או"ח) לענין ק"ש מתיר {{מקור|אבל אין מכאן ראיה ברורה לענין חבישת פאה נכרית}} {{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4200&catId=441 ראה כאן ליקוט דברי הכנסת הגדולה]}}. | ||
* רבי יעקב דידאווסקי בספרו מחניך קדוש [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49693&hilite=66052354-b4fa-475b-8a2e-c5b6c3e6ba54&st=%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA&pgnum=28 סי' ז'], {{מקור|אוסר במקומות שנהגו לאסור ואם נראה כשערות ראשה אסור לכו"ע משוםן מראית עין}}. | * רבי יעקב דידאווסקי בספרו מחניך קדוש [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49693&hilite=66052354-b4fa-475b-8a2e-c5b6c3e6ba54&st=%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA&pgnum=28 סי' ז'], {{מקור|אוסר במקומות שנהגו לאסור ואם נראה כשערות ראשה אסור לכו"ע משוםן מראית עין}}. | ||
*רבי ישכר דובעריש בספרו עבודת היום [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34340&hilite=5287b4fa-25b7-44db-beca-bb9d40d3e134&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=174 סימן ע"ה] מכריע לנהוג בכל מקום כפי מנהגו. | *רבי ישכר דובעריש בספרו עבודת היום [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34340&hilite=5287b4fa-25b7-44db-beca-bb9d40d3e134&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=174 סימן ע"ה] מכריע לנהוג בכל מקום כפי מנהגו. | ||
*רבי חיים פלאג'י בספרו רוח חיים חלק אה"ע סימן כ"א כותב שמי | *רבי חיים פלאג'י בספרו רוח חיים חלק אה"ע סימן כ"א כותב שמי שבאה ממקום שדרכן לכסות חייבת לכסות אפילו בפאה נכרית. | ||
=== האוסרים משום מראית עין === | === האוסרים משום מראית עין === | ||
{{להשלים|סיבה=ברשימת האוסרים מובאים פוסקים רבים האוסרים משום מראית עין שלא הובאו כאן}} | |||
יש מהפוסקים שאסרו לצאת פאה נכרית לרשות הרבים משום מראית עין. להלן רשימה חלקית: | יש מהפוסקים שאסרו לצאת פאה נכרית לרשות הרבים משום מראית עין. להלן רשימה חלקית: | ||
# רבי יוסף רייזין אב"ד טעלז בספרו עדות ביהוסף סי' כ"ט [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1465&hilite=ccbb0c4d-ae7a-4323-a6a9-363e32ef5045&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=183 ענף ג'] {{מקור|משום מראית עין}}. | # רבי יוסף רייזין אב"ד טעלז בספרו עדות ביהוסף סי' כ"ט [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1465&hilite=ccbb0c4d-ae7a-4323-a6a9-363e32ef5045&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=183 ענף ג'] {{מקור|משום מראית עין}}. | ||
# רבי יחיאל מיכל היבנר | # רבי יחיאל מיכל היבנר ב[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4238&catId=445 שו"ת משכנות הרועים ח"ש קונטרס עת שלום דף י"ב] כתב שזה איסור גמור ואין היתר משום מראית עין וגם משום לפני עיוור. | ||
# רבי ישראל ליפשיץ בעל תפארת ישראל על משניות פ"ו דשבת מ"ה {{מקור|משום מראית עין}}. | # רבי ישראל ליפשיץ בעל תפארת ישראל על משניות פ"ו דשבת מ"ה {{מקור|משום מראית עין}}. | ||
# רבי יוסף בן עזרא בעל משא מלך, אוסר ללכת אם אין ניכר שהוא פאה נכרית{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4199&catId=445 ציטוט דברי המשא מלך]}}. | # רבי יוסף בן עזרא בעל משא מלך, אוסר ללכת אם אין ניכר שהוא פאה נכרית{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4199&catId=445 ציטוט דברי המשא מלך]}}. | ||
| שורה 194: | שורה 217: | ||
@ רבי אשר אנשיל כץ, אב"ד סערדאהעלי. בשו"ת "ולאשר אמר", בהקדמת בן המחבר (בעל "ויאמר יהושע"). | @ רבי אשר אנשיל כץ, אב"ד סערדאהעלי. בשו"ת "ולאשר אמר", בהקדמת בן המחבר (בעל "ויאמר יהושע"). | ||
@ רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו (הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ב, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגש"פ, ובספר "מים רבים"). | @ רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו (הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ב, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגש"פ, ובספר "מים רבים"). | ||
@ רבי אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש", אמר{{הערה|וכן אמר [[רבי יששכר מאיר]]{{דרוש מקור}}, ראש ישיבת הנגב, במעמד כמה מתלמידיו, שהחזון איש התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה. (ולגבי פאה נכרית אמר כי היתר השלטי גיבורים ברור, ואי אפשר לחלוק עליו מסברת הכרס בדבר שאינו מפורש לאיסור בגמרא ובראשונים). וכמו כן אמר רבי יעקב פרידמן{{דרוש מקור}} ראש ישיבת תושיה, שהחזון איש החשיב מאוד את המנהג ללבוש פאה נכרית, ועל כן נוהגות בנות משפחתו (של הרב יעקב פרידמן) לכסות ראשן רק בפאה. וכן אמר בשמו רבי חיים גריינמן{{דרוש מקור}}. וכן כתב רבי חיים קניבסקי{{דרוש מקור}}. וראה עוד בספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב).}} כי יש יתרון לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את השערות היטב, ובמטפחת אין זה תמיד מכוסה {{מקור| | @ רבי אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש", אמר{{הערה|וכן אמר [[רבי יששכר מאיר]]{{דרוש מקור}}, ראש ישיבת הנגב, במעמד כמה מתלמידיו, שהחזון איש התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה. (ולגבי פאה נכרית אמר כי היתר השלטי גיבורים ברור, ואי אפשר לחלוק עליו מסברת הכרס בדבר שאינו מפורש לאיסור בגמרא ובראשונים). וכמו כן אמר רבי יעקב פרידמן{{דרוש מקור}} ראש ישיבת תושיה, שהחזון איש החשיב מאוד את המנהג ללבוש פאה נכרית, ועל כן נוהגות בנות משפחתו (של הרב יעקב פרידמן) לכסות ראשן רק בפאה. וכן אמר בשמו רבי חיים גריינמן{{דרוש מקור}}. וכן כתב רבי חיים קניבסקי{{דרוש מקור}}. וראה עוד בספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב).}} כי יש יתרון לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את השערות היטב, ובמטפחת אין זה תמיד מכוסה {{מקור|דינים והנהגות מהחזון איש, ח"ב פ"ח אות ט'|כן}}. | ||
@ רבי דב בעריש ווידנפלד, הגאון מטשעבין, בשו"ת "דובב מישרים" (חלק א' סי' קכ"ד). | @ רבי דב בעריש ווידנפלד, הגאון מטשעבין, בשו"ת "דובב מישרים" (חלק א' סי' קכ"ד). | ||
@ [[רבי צבי פסח פראנק]], רבה של ירושלים, בשו"ת "הר צבי" (אה"ע ח"א סי' פ"ט). | @ [[רבי צבי פסח פראנק]], רבה של ירושלים, בשו"ת "הר צבי" (אה"ע ח"א סי' פ"ט). | ||
@ [[רבי עובדיה הדאיה]], חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים וראש ישיבת המקובלים בית אל, בשו"ת "ישכיל עבדי" (חלק ז', [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=965&hilite=478aa422-4b84-4bf6-9605-3fb6ff49492c&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=226 אה"ע סי' ט"ז]). כותב להתיר במקומות שנהגו, אבל מסיים שבמקומות שלא נהגו אין להתיר להם בלכתחילה. | @ [[רבי עובדיה הדאיה]], חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים וראש ישיבת המקובלים בית אל, בשו"ת "ישכיל עבדי" (חלק ז', [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=965&hilite=478aa422-4b84-4bf6-9605-3fb6ff49492c&st=%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=226 אה"ע סי' ט"ז]). כותב להתיר במקומות שנהגו, אבל מסיים שבמקומות שלא נהגו אין להתיר להם בלכתחילה. | ||
| שורה 234: | שורה 257: | ||
==== האוסרים ==== | ==== האוסרים ==== | ||
# [[רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים]], האדמו"ר מצאנז'-קלויזנבורג, בשו"ת דברי יציב יו"ד ח"א [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15081&hilite=c9578656-7263-44ff-a2a9-98a5acdd7300&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=130 סימן נו] | # [[רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים]], האדמו"ר מצאנז'-קלויזנבורג, בשו"ת דברי יציב יו"ד ח"א [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15081&hilite=c9578656-7263-44ff-a2a9-98a5acdd7300&st=%D7%A4%D7%90%D7%94+%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA&pgnum=130 סימן נו] | ||
# [[רבי משה אריה פריינד]], גאב"ד העדה החרדית בירושלים וראש ישיבת 'ייטב לב' סאטמר, ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147827&&page=6 במכתב למחברי הספר דת משה וישראל]. | # [[רבי משה אריה פריינד]], גאב"ד העדה החרדית בירושלים וראש ישיבת 'ייטב לב' סאטמר, ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147827&&page=6 במכתב למחברי הספר דת משה וישראל]. | ||
| שורה 239: | שורה 263: | ||
# [[רבי אברהם דוד הורוויץ]], בשו"ת קניין תורה (ח"א סי' יא, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22065&st=&pgnum=37 עמ' לו]; וח"ד סימן קכט). | # [[רבי אברהם דוד הורוויץ]], בשו"ת קניין תורה (ח"א סי' יא, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22065&st=&pgnum=37 עמ' לו]; וח"ד סימן קכט). | ||
# הרב יחזקאל שרגא הלברשטאם, האדמו"ר מסטראפקוב ודיין בבד"ץ העדה החרדית בירושלים, ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?15297&&page=7 הסכמתו לספר דת משה וישראל]. | # הרב יחזקאל שרגא הלברשטאם, האדמו"ר מסטראפקוב ודיין בבד"ץ העדה החרדית בירושלים, ב[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?15297&&page=7 הסכמתו לספר דת משה וישראל]. | ||
# [[הרב עובדיה יוסף]], הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר, אסר פאה לנשואה {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה|כן}}, והתיר ל[[גרושה]] ו[[אלמנה]] {{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$שם ח"ד אה"ע סי' ג|כן}}. | # [[הרב עובדיה יוסף]], הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר, אסר פאה לנשואה {{מקור|יביע אומר ה אה"ע ה$יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה|כן}}, ופסק שדינה של ההולכת בפאה נכרית כהולכת בראש מגולה{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductsImages/%D7%A4%D7%90%D7%94%20%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA/%D7%94%D7%A8%D7%91%20%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%94%20%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/%D7%A4%D7%90%D7%94%20%D7%A0%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%AA%202.htm השמעת דבריו] באתר פרידמן ספרים].}}, והתיר ל[[גרושה]] ו[[אלמנה]] {{מקור|יביע אומר ד אה"ע ג$שם ח"ד אה"ע סי' ג|כן}}. | ||
# [[הרב מאיר מאזוז]], ראש ישיבת כסא רחמים, בירחון "קול תורה" ניסן תשמ"ו סימן עב. והוא כדעת אביו הגאון מצליח מאזוז זצ"ל בשו"ת איש מצליח ח"א או"ח סימן כד שכתב לאסור. | # [[הרב מאיר מאזוז]], ראש ישיבת כסא רחמים, בירחון "קול תורה" ניסן תשמ"ו סימן עב. והוא כדעת אביו הגאון מצליח מאזוז זצ"ל בשו"ת איש מצליח ח"א או"ח סימן כד שכתב לאסור. | ||
# [[הרב משה לוי]], בספרו מנוחת אהבה ח"ב פי"א סע' ה' הערה 16. | # [[הרב משה לוי]], בספרו מנוחת אהבה ח"ב פי"א סע' ה' הערה 16. | ||
| שורה 252: | שורה 276: | ||
====פוסקי זמננו שנקטו דרך אמצעית, או שנחלקו בדעתם==== | ====פוסקי זמננו שנקטו דרך אמצעית, או שנחלקו בדעתם==== | ||
* [[רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק]], הרב מבריסק, אמר "על דבר פאה נכרית: ההיתר קלוש, אבל הנח להם לישראל וכו'" {{מקור|עובדות והנהגות לבית בריסק, הרב ש.י. מלר, ירושלים תשנ"ט, ח"ב עמ' מז|כן}}. | |||
* רבי יהודה צדקה, ע"פ השמועה, לא אסר לבישת פאה, אבל אמר שאין רוח חכמים נוחה מכך{{דרוש מקור}}. | * רבי יהודה צדקה, ע"פ השמועה, לא אסר לבישת פאה, אבל אמר שאין רוח חכמים נוחה מכך{{דרוש מקור}}. | ||
* רבי ישראל אבוחצירא, הבאבא סאלי, ע"פ עדות חתנו הרב יהודיוף (בספר סידנא בבא סאלי), אסר לבנות משפחתו ללבוש פאה. אך מאידך, ע"פ עדות שני חתניו, הרב יהודה הראל שליט"א והרב ישר אדרעי שליט"א, העלים עיניו משלושת בנותיו שלבשו פאה בחייו, למרות שידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא אסר פאה<ref>הרב ישר אדרעי, ראש מוסדות "בית ישראל" בנתיבות, כתב: "מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית. וכמו כן בתו, אשתי שתחי', וכן חמותי הרבנית אשת הצדיק, אמרו שלא שמעו אותו מעולם מדבר נגד לבישת פאה נכרית. ואדרבה, עובדה היא ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית בצעירותן, וכן אשתי, בתו שתחי', לבשה פאה נכרית בחייו במשך קרוב לעשר שנים, והגם שידע מזה, לא אמר לה מעולם דבר כנגד זה". | * רבי ישראל אבוחצירא, הבאבא סאלי, ע"פ עדות חתנו הרב יהודיוף (בספר סידנא בבא סאלי), אסר לבנות משפחתו ללבוש פאה. אך מאידך, ע"פ עדות שני חתניו, הרב יהודה הראל שליט"א והרב ישר אדרעי שליט"א, העלים עיניו משלושת בנותיו שלבשו פאה בחייו, למרות שידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא אסר פאה<ref>הרב ישר אדרעי, ראש מוסדות "בית ישראל" בנתיבות, כתב: "מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית. וכמו כן בתו, אשתי שתחי', וכן חמותי הרבנית אשת הצדיק, אמרו שלא שמעו אותו מעולם מדבר נגד לבישת פאה נכרית. ואדרבה, עובדה היא ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית בצעירותן, וכן אשתי, בתו שתחי', לבשה פאה נכרית בחייו במשך קרוב לעשר שנים, והגם שידע מזה, לא אמר לה מעולם דבר כנגד זה". | ||
וחתנו השני, הרב יהודה הראל, ר"מ ישיבת קול יעקב ומח"ס "פאר ישראל" (על בבא סאלי), כתב{{דרוש מקור}}: "לפי שמפרסמים שכאילו כינס את בנות המשפחה, ועורר על האיסור החמור בלבישת פאה, ועוד יותר, שכאילו אמר בכינוס זה שהלובשת פאה מכינה חומר בעירה לשריפתה בגיהנם, רצוני להבהיר שבכל שנות היכרותי עמו לא היה כינוס כזה, ואשתי שתחי' לא זוכרת אסיפה כזו גם שנים רבות לפני כן. יתרה מכך, בנותיו היותר צעירות לבשו פאה כשירה (בארץ ובחו"ל), והוא ידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא העיר להן בחריפות על כך... הוא הבין שיש שינויים, וירידת הדורות, ושאי אפשר לדרוש מבנות ימינו את החומרות הנ"ל, ועל כן העלים עין בהנהגה בענין הפאה, וכך ישנן כיום מבנותיו, כלותיו ונכדותיו, שהולכות עם פאות צנועות, וכמנהגן של רוב בנות דורינו הצנועות. והאמת והשלום אהבו".</ref>. | וחתנו השני, הרב יהודה הראל, ר"מ ישיבת קול יעקב ומח"ס "פאר ישראל" (על בבא סאלי), כתב{{דרוש מקור}}: "לפי שמפרסמים שכאילו כינס את בנות המשפחה, ועורר על האיסור החמור בלבישת פאה, ועוד יותר, שכאילו אמר בכינוס זה שהלובשת פאה מכינה חומר בעירה לשריפתה בגיהנם, רצוני להבהיר שבכל שנות היכרותי עמו לא היה כינוס כזה, ואשתי שתחי' לא זוכרת אסיפה כזו גם שנים רבות לפני כן. יתרה מכך, בנותיו היותר צעירות לבשו פאה כשירה (בארץ ובחו"ל), והוא ידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא העיר להן בחריפות על כך... הוא הבין שיש שינויים, וירידת הדורות, ושאי אפשר לדרוש מבנות ימינו את החומרות הנ"ל, ועל כן העלים עין בהנהגה בענין הפאה, וכך ישנן כיום מבנותיו, כלותיו ונכדותיו, שהולכות עם פאות צנועות, וכמנהגן של רוב בנות דורינו הצנועות. והאמת והשלום אהבו".</ref>. | ||
* [[רבי שלמה זלמן אויערבאך]], ראש ישיבת "קול תורה", בספר "שולחן שלמה" ( | * [[רבי שלמה זלמן אויערבאך]], ראש ישיבת "קול תורה", בספר "שולחן שלמה" (שבת ח"א סי' שג אות יב), בספר "ועלהו לא יבול" (ח"א עמ' שיד) ובספר "הליכות שלמה" (תפילה, עמ' רמ-רמא).{{הערה|1=וראה בספר 'סוד הנישואין' {{מקור|להרב יוסף אליהו, ח"א עמ' ריז, סוף הערה כ|כן}} שכתב: "ואגב עניין זה, אזכיר מה שאמר לי אחד מרבותיי, ששמע במפורש ממו"ר '''הגרש"ז אויערבך''' זצ"ל, שהוא מתנגד ליציאת אשה מביתה עם פאה". יש לציין שבסיום הקדמת הכרך השני של 'סוד הנישואין' {{מקור|עמ' ה|כן}} כותב המחבר: "ממורי ורבי הגאון '''הרב אביגדֹר נבנצל''' שליט"א, קיבלתי את הנוסחה הבסיסית שתורגמה לַספר 'סוד הנישואין', והסכימה דעתו הרחבה לכל הכתוב בו (הוא "'''אחד''' מרבותיי" המוזכר בו רבות)".{{ש}}[[הרב שמואל אוירבך]] כותב [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?164974&&page=5 בהסכמתו לספר דבר ה']: "והנני מעיד בזה, כי כן היה דעתו ורצונו של גאון ישראל אאמו"ר ז"ל {{מקור|[- הרב שלמה זלמן אוירבך]}} שנשי ישראל יכסו ראשן במטפחת. וגם ראיתי את צערו הגדול של אאמו"ר ז"ל על הפאה הנכרית שנתפשטה בקרב שלומי אמוני ישראל, ה' ירחם".{{ש}}וא"כ לפנינו שמועות מוסמכות בשם הגרשז"א שהסתייג מהפאה נכרית.}} | ||
* [[הרב מרדכי אליהו]], הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הייתה דעתו שיש להעדיף מטפחת ולא פאה, אך במקרה והאשה אינה מכסה את כל ראשה במטפחת, עדיף לה ללבוש פאה<ref> [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4271&catId=442 תשובה בשם הגר"מ אליהו]</ref>. | * [[הרב מרדכי אליהו]], הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הייתה דעתו שיש להעדיף מטפחת ולא פאה, אך במקרה והאשה אינה מכסה את כל ראשה במטפחת, עדיף לה ללבוש פאה<ref> [http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4271&catId=442 תשובה בשם הגר"מ אליהו]</ref>. | ||
* הרב יצחק ראצבי בספרו שו"ע המקוצר<ref>ח"ו, סימן רב, הלכה ב'.</ref>כתב לאסור, ומאידך בספרו "מעיל קטן" למהרי"ץ זצ"ל, הערות לספר הנקראים "שולי המעיל" (סי' ו' הערה רכ"ח), משמע שדעתו להתיר<ref>במענה לשאלה מה דין נשות עולי תימן בפאה נכרית, אחר שנהגו בתימן בשנים ושלושה כיסויים, כתב: "אם חז"ל אמרו שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה, בזמננו הן מתקנאות גם בפאת ראשה של חברתן, ואי אפשר לקבוע איסור גמור ומוחלט בדבר, כי חכמי הדור חלוקים בדעותיהם אלו מתירים ואלו אוסרים, ורוב הנשים לא תשמענה לאוסרים אלא אם כן יחליטו כן כולם או רובם ככולם... והרבה פעמים יגרום ענין זה הפרת שלום הבית, כי קשה מאוד להיות שונה מחברותיה ושכנותיה. ואין לדון בזה מצד מנהגי הקהילות, כי בלאו הכי נשתנו כל מנהגי המלבושים וכיוצא בהם. ואין זה מחלוקת בין אשכנזים לספרדים, כי גם מהאשכנזים יש אוסרים, וגם מהספרדים יש מתירים"</ref>. | * הרב יצחק ראצבי בספרו שו"ע המקוצר<ref>ח"ו, סימן רב, הלכה ב'.</ref>כתב לאסור, ומאידך בספרו "מעיל קטן" למהרי"ץ זצ"ל, הערות לספר הנקראים "שולי המעיל" (סי' ו' הערה רכ"ח), משמע שדעתו להתיר<ref>במענה לשאלה מה דין נשות עולי תימן בפאה נכרית, אחר שנהגו בתימן בשנים ושלושה כיסויים, כתב: "אם חז"ל אמרו שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה, בזמננו הן מתקנאות גם בפאת ראשה של חברתן, ואי אפשר לקבוע איסור גמור ומוחלט בדבר, כי חכמי הדור חלוקים בדעותיהם אלו מתירים ואלו אוסרים, ורוב הנשים לא תשמענה לאוסרים אלא אם כן יחליטו כן כולם או רובם ככולם... והרבה פעמים יגרום ענין זה הפרת שלום הבית, כי קשה מאוד להיות שונה מחברותיה ושכנותיה. ואין לדון בזה מצד מנהגי הקהילות, כי בלאו הכי נשתנו כל מנהגי המלבושים וכיוצא בהם. ואין זה מחלוקת בין אשכנזים לספרדים, כי גם מהאשכנזים יש אוסרים, וגם מהספרדים יש מתירים"</ref>. | ||
* הרב שמואל הלוי וואזנר, ראב"ד זכרון מאיר בבני ברק, כתב להתיר פאה שניכר שהיא גוף זר על ראשה ולא שיער עצמה, ועם זאת כתב שהפאות המודרניות אסורות{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4050&catId=435 ציטוט והשמעת דברי הרב וואזנר על פאות מודרניות]}} | * הרב שמואל הלוי וואזנר, ראב"ד זכרון מאיר בבני ברק, כתב להתיר פאה שניכר שהיא גוף זר על ראשה ולא שיער עצמה, ועם זאת כתב שהפאות המודרניות אסורות{{הערה|1=[http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=4050&catId=435 ציטוט והשמעת דברי הרב וואזנר על פאות מודרניות]}} | ||
* רבי בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף, מגדולי הפוסקים בדורנו, בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סי' י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז). ומאידך הרב בן ציון מוצפי מעיד שהוא אסר בכל תוקף. | * [[רבי בן ציון אבא שאול]], ראש ישיבת פורת יוסף, מגדולי הפוסקים בדורנו, בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סי' י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז) כתב נימוקים להיתר פאה נכרית. ומאידך [[הרב בן ציון מוצפי]] [http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=106061 מעיד] שהוא אסר בכל תוקף, וגם עוד רבים מתלמידיו מעידים כך. | ||
* רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, בדברי יואל פרשת בראשית עמ' לב, כתב נגד לבישת פאה נכרית, אך מאידך כתב רבי גבריאל ציננער {{הערה|1=בקובץ אור ישראל ל"ז}} ש"כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל לא אסר בהחלט על הציבור לילך בפאה, רק גילה דעתו שרצונו לילך שלא בפאה נכרית", וכן הובא במחזור "ויואל משה" ליו"כ, הנהגת שבת שובה, שהאדמו"ר מסאטמר אסר פאה נכרית רק לאנשי שלומו והתיר לקהילת האשכנזים. | * רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, בדברי יואל פרשת בראשית עמ' לב, כתב נגד לבישת פאה נכרית, אך מאידך כתב רבי גבריאל ציננער {{הערה|1=בקובץ אור ישראל ל"ז}} ש"כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל לא אסר בהחלט על הציבור לילך בפאה, רק גילה דעתו שרצונו לילך שלא בפאה נכרית", וכן הובא במחזור "ויואל משה" ליו"כ, הנהגת שבת שובה, שהאדמו"ר מסאטמר אסר פאה נכרית רק לאנשי שלומו והתיר לקהילת האשכנזים. | ||
* [[הרב אליהו בקשי דורון]] ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=3&hilite= בהסכמתו לספר חן וכבוד]) כתב שבעניין זה כתבו ראשונים ואחרונים - יש מחמירים ויש מתירים, ולא לנו שנכריע בדבר. ועל כגון דא נאמר: המיקל יש לו על מה לסמוך והמחמיר תבוא עליו ברכה. | * [[הרב אליהו בקשי דורון]] ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47238&st=&pgnum=3&hilite= בהסכמתו לספר חן וכבוד]) כתב שבעניין זה כתבו ראשונים ואחרונים - יש מחמירים ויש מתירים, ולא לנו שנכריע בדבר. ועל כגון דא נאמר: המיקל יש לו על מה לסמוך והמחמיר תבוא עליו ברכה. | ||
==== דעת המתירים | ==== דעת המתירים המעדיפים פאה על כיסויים אחרים ==== | ||
@ [[החזון איש]], סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה{{הערה|הובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). וכן רבי חיים קניבסקי, השיב במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד).}}: {{ציטוטון|בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר}}. | @ [[החזון איש]], סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה{{הערה|הובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). וכן רבי חיים קניבסקי, השיב במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד).}}: {{ציטוטון|בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר}}. | ||
@ רבי בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים: מטפחת עדיף להלכה, אבל מכיוון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת למעשה עדיף פאה נכרית{{הערה|בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות" (עיין בשו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, שם התיר במפורש). ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בקונטרס הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו'. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף. ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים". | @ יש שטוענים שיש שהעידו בשם רבי בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים: מטפחת עדיף להלכה, אבל מכיוון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת למעשה עדיף פאה נכרית אבל רבים מתלמידיו אומרים שאף לא התיר פאה נכרית, וגם מלשונו שיש שטוענים שהתיר נכתב רק שבמקום שנהגו, אם כך גם לפי זה פאה גרועה ממטפחת ודאי. {{הערה|בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות" (עיין בשו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, שם התיר במפורש). ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בקונטרס הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו'. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף. ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים". יעויין בשו"ת אור לציון חלק א' סימן י"א, שם כתב להתיר פאה, וחזר על זה בחלק ב' (פרק מ"ה הלכה ט"ז - קונטרס אחרון, פסקי הלכות בקצרה) ושם כתב: {{ציטוטון|ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע}} אך דברי האור לציון נסתיימו במילים: "ולפי"ז זכינו לדין, שאלמנה אינה צריכה לכסות ראשה ברדיד, אפילו במקום שנהגו כך הנשואות.] ולא כתב אם כן יוצא לנו דין שמותר לנשואות ללכת בפאה נכרית, וש"מ דכל דבריו לא היו אלא בדרך לימוד, והמעיין בדבריו ימצא כי דבריו אלו בביאור דברי הרמ"א הינם לחיזוק טענתו בנידון רדיד לגרושה ואלמנה ולמרות הכל לא התיר הדבר אלא ע"י ד' סניפים לקולא ובינהם הבנה בדברי הרמ"א הנ"ל וש"מ דלא ס"ל דהיא חזקה מספיק מצד עצמה. וגם כן אחרי הכל ניתן לדחות הדברים שכן הגאון בעל האור לציון חיזק דבריו בסעיף הנ"ל ע"י ההבנה כי הש"ג והרמ"א התירו ברה"ר אבל היא גופא מנ"ל דהם אכן התירו ברה"ר, בזה לא נגע כלל, וזה בנידון לדעת החוות יאיר הגליון מהרש"א ועוד פוסקים שהבינו את דברי הש"ג לעניין חצר, וכ"ש דברי הרמ"א דרבים כתבו דכל דבריו אינם אלא לעניין גילוי פאה נכרית בבית ובחצר, ונמצא העיקר חסר מן הספר והוא מנ"ל דכל הני אכן התירו לרה"ר, אלא שמ"מ אין זה משנה אחר ובאמת בעל האור לציון לא דן אלא לעניין גרושה ואלמנה וכמו שחתם את דבריו באותו הפסק. | ||
ולגבי דעת תלמידיו, תלמידו הגר"ב שרגא שליט"א כתב בשמו שלא שמע ממנו היתר, ועל זה חתמו גם הגאונים הרב יעקב יוסף, הרב יוסף פלאבני, הרב יצחק ברכה, והרב דוד פנירי שליט"א. וכן העידו תלמידיו, הרבנים הגאונים, הרב דוד בן יצחק, הרב אבנר אליסון, הרב נתן בן סניור, הרב דוד בן יצחק שליט"א ועוד. }} | |||
@ רבי משה פיינשטיין: "פאה נכרית יותר טוב ממטפחת"!{{הערה|רבי יצחק עבאדי, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דברי רבי משה פיינשטיין: "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}} | @ רבי משה פיינשטיין: "פאה נכרית יותר טוב ממטפחת"!{{הערה|רבי יצחק עבאדי, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דברי רבי משה פיינשטיין: "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}} | ||
@ [[רבי שלום משאש]], ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז): {{ציטוטון|אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה}}{{הערה|ועוד כתב: "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש". ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}. | @ [[רבי שלום משאש]], ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז): {{ציטוטון|אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה}}{{הערה|ועוד כתב: "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש". ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}. | ||
@ רבי יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר'{{הערה|"פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית"וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא"}}. | @ רבי יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר'{{הערה|"פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית"וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא"}}. | ||
@ הרבי מליובאוויטש זצ"ל | @ הרבי מליובאוויטש זצ"ל{{הערה|1=וזה לשונו: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" {{מקור|אגרות קודש להרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה|כן}}. וראה ב[http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/4.pdf מאמר הסוקר את שיטתו בעניין, עם עמדות עוד מגדולי הדור] (המצדדים בגישה דומה, לטענת המסדר).}} אמר: כל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל, צריכות ללבוש פאה!{{הערה|וזה לשונו המליאה: "מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" {{מקור|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים|כן}}.}} אשה צריכה לשכנע את חברותיה ללבוש פאה!{{הערה|וזה לשונו במלואה: "במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" {{מקור|אגרות קודש ח"ח איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'|כן}}.}} וגם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה!{{הערה|והוסיף הסבר: "ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" {{מקור|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג|כן}}.}}. יש לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת!{{הערה|וזה לשונו: "יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" {{מקור|שם|כן}}.}} | ||
@ רבי [[בנימין זילבר]] זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ב סי' מ"א): "גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפי' אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו'. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר "דאפילו וכו' שערה אחת מראשה".}}. | @ רבי [[בנימין זילבר]] זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ב סי' מ"א): "גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפי' אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו'. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר "דאפילו וכו' שערה אחת מראשה".}}. | ||
@ רבי מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים{{הערה|במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט: בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין. הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה. ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים. אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל}}. | @ רבי מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים{{הערה|במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט: בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין. הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה. ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים. אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל}}. | ||
גרסה אחרונה מ־14:36, 8 בפברואר 2023
|
|
| יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: הרשימה לא מדוייקת; חלק מרשימת המתירים/האוסרים - דעתם שנויה במחלוקת; שימוש בתארים; ציונים לא נוחים; ערבוב בין רשימת האחרונים לרשימת חכמי זמנינו; ועוד כמה סיבות, ראה בהרחבה בדף השיחה של הערך פאה נכרית. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
שימו לב! הנכתב בויקישיבה הינו להרחבת ידע בלבד ואינו בא לפסוק הלכה.
אין לפסוק למעשה על פי הנאמר באתר ויקישיבה מבלי להיוועץ במורה הוראה מוסמך!
אין לפסוק למעשה על פי הנאמר באתר ויקישיבה מבלי להיוועץ במורה הוראה מוסמך!
שיטות הפוסקים[עריכה]
שיטת הרמ"א[עריכה]
הרמ"א (או"ח סי' עה סע' ב) כתב שמותר לקרוא קריאת שמע מול אשה הלובשת פאה נכרית, והוסיף, אע"פ שדרכה לכסותה. בפירושו "דרכי משה" על הטור שם, הוא ציין ל"דרכי משה" בסי' ש"ג, שם כתב במפורש שמותר לאשה נשואה ללבוש פאה נכרית.
המחלוקת בביאור שיטתו[עריכה]
היעב"ץ בספרו "מור וקציעה"[1] כתב "שאפשר לומר" שהרמ"א התיר פאה נכרית רק לק"ש ולא ברה"ר, וחלק בזה על הפרישה והמג"א ורוב האחרונים, שפירשו כוונת הרמ"א אף ברה"ר. והוסיף וכתב ראיה לכך, תדע דהא לא מייתי לה באה"ע, לא בסי' כ"א ולא בסי' קט"ו. ורק בדרכי משה הביא דין הש"ג שהתיר אף ברה"ר, ולא בשו"ע.
כל הגדולים שלפני היעב"ץ (שחי כמאתיים שנה אחר הרמ"א) הבינו שלא כדברי היעב"ץ ופירשו דברי הרמ"א שמתיר אף ברה"ר, וכגון המג"א, המקור חיים, עטרת זקנים, באר היטב[2], מחצית השקל, פרי מגדים, הגר"א (שהביא ראיה לרמ"א ממתני' דשבת, ולענין שיער באשה ערוה אין שום ראיה משם), כולם הבינו בפשטות ברמ"א אף ברה"ר. גם בשדי חמד הביא שה"כפי אהרן" תמה על היעב"ץ וכתב שפירושו ברמ"א דחוק.
ראיות שהרמ"א התיר לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים[עריכה]
והובאו(דרוש מקור) כמה וכמה נימוקים בדברי האחרונים לכך שפירוש היעב"ץ הוא דוחק גדול:
א. כמו שהקשה ב"בית אהרן"[3], שהרי בדרכי משה סי' ש"ג ודאי התיר אף לצאת לרה"ר, שהרי איירי שם במה אשה יוצאה. והביא שם בפשיטות את דין הש"ג, וא"כ לא מסתבר שיפסוק כוותיה בדרכי משה, ויחזור בו ברמ"א. ובכלל, הרבה הלכות מביא בדרכי משה ולא בשו"ע, ומעולם לא שמענו שכיון שלא הביא בשו"ע הרי זו ראיה שחזר בו. והטעם שלא הביאו בשו"ע סי' ש"ג, כיון שכבר הביאו בסי' ע"ה בשו"ע ולא הוצרך להביאו שוב בסי' ש"ג, שכלל לא איירי בענין הלכות פאה נכרית, לא לענין ק"ש ולא לענין אחר. אבל כיון שהביאו בסי' ע"ה וסמך ידו על סברת הש"ג, פשוט שכוונתו לכל מילי לפסוק כוותיה.
ב. ועוד, שהרמ"א בעצמו בסי' ע"ה ציין לדבריו בסי' ש"ג, ושם איירי בענין יציאה לרה"ר ללא קשר לדין קריאת שמע.
ג. גם בסוף ההגה בשו"ע כתב הרמ"א את המקור לדבריו, "הגהות אלפסי החדשים", והרי הש"ג כתב להדיא את דבריו לא רק לענין קריאת שמע, ודוחק גדול לומר שכוונתו לפסוק כש"ג רק לענין ק"ש ותו לא.
ד. והרי לשון הרמ"א בסי' ע"ה סעיף ב', "הגה: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן, וכל שכן שיער נכרית, אפי' דרכה לכסות". והיינו אחר שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד שיער היוצא מצמתן, שזה מותר אף ברה"ר, כתב "וכל שכן" שיער נכרית, היינו שזה יותר פשוט להיתר משיער היוצא מצמתן, וא"כ כמו ששיער היוצא חוץ לצמתן מותר אף ברה"ר, מותר פאה ברה"ר מכל שכן.
ה. גם מלשונו "אפי' דרכה לכסות", משמע שכ"ש אם אין דרכה לכסות, א"כ להדיא שמותר "לא לכסות" ולא רק לענין ק"ש מותר (וראה להלן את הביאור בדבריו במש"כ "דרכה לכסות"). ולכן המג"א ושו"ע הרב והמשנ"ב נקטו בפירוש להלכה דלא כיעב"ץ, והיה פשוט להם שהרמ"א התיר גם לענין פריעת ראש ולא רק לענין ק"ש.
- ולגבי שאלת היעב"ץ אמאי לא הביאו הרמ"א באה"ע, באמת יש לשאול שאלה זו גם על דין "שיער היוצא חוץ לצמתן" שבזה ודאי התיר הרמ"א אף לצאת לרה"ר, ואמאי לא הביאו הרמ"א באה"ע. והביאור הפשוט בזה, שהרי דין זה של פאה נכרית אינו גמ' או רמב"ם שיש להקשות למה השמיטו, אלא הוא חידוש של הש"ג שהיה בן דורו של הרמ"א, (ואפי' אם הרמ"א לא היה מביאו כלל, עדיין לא היה זה ראיה שלא סבירא ליה כוותיה, שהרי היו הרבה שותי"ם שהרמ"א ראה, ולא הכל הביא בחיבורו), ואין הרמ"א מלקט את כל החידושים שיש בהלכה, ועכ"פ ודאי סגי במה שהביאו כבר באורח חיים. ובוודאי חידוש של בן דורו אין לרמ"א לחזור ולהביאו כמה פעמים שוב ושוב בכל מקום שיש לו שייכות לזה, שאין זה גמ' או ראשונים שכ"כ חשוב לחזור עליהם.
- ואכן הרמ"א העתיק דברי ה"שלטי גיבורים" דוקא על ענין "חוטי שיער"[4], ומשמע שפסק כמותו, דמותר לאשה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, ואע"פ שהוא קישוט ותכשיט, וכמו דמותר לה לצאת בשאר תכשיטים, ודומיא ד"חוטי שיער". ובעקבותיו הלכו גם גדולי מפרשי השו"ע: הלבוש והפרישה בסי' ע"ה, שהביאו דבריו, המג"א שם, שפסק כמותו ודחה בתוקף את דברי האוסר, העט"ז (שכתב "ובדרכי משה סי' ש"ג כתב מורנו הרמ"א בהדיא דמותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא עשויה משערותיה או משיער חברתה"), והפמ"ג שם, שכתב "פאה נכרית אפי' משערותיה התלושים אין הרהור, ויוצאה לרשות הרבים כך אפי' בשבת, ועיין עטרת זקנים (ס"ק ג').. במדינות שיוצאין בפאה נכרית מגולה, יש להם לסמוך על השו"ע", וכן בסי' ש"ג, שכתב "בדרכי משה אות ז' בשם הגהות אלפסי החדשים, מותר לנשואה לצאת בפאה נכרית מגולה לרה"ר בחול, דאין שיער באשה ערוה כי אם אלא המדובקים לבשרה. ואע"ג דעבדה לקישוט שתהא נראית כבעלת שיער". והסיק להתיר מטעם ספיקא דרבנן לקולא במחלוקת האחרונים (וראה ביאור שיטת הפמ"ג באופן נפלא ומקיף, בספר "בירור הלכה" [5] להרה"ג רבי יחיאל אברהם זילבר זצ"ל).
- והגאון בעל "טעם המלך", הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה [6], כתב: "מי יכול לדון את מי שהתקיף ממנו בעל מגן אברהם ז"ל ודעימיה. וגם רבינו מורנו הרמ"א פה בסי' ע"ה, ויותר מזה בדרכי משה סי' ש"ג, כתב בפירוש שמותר לצאת אשה בשערות גלויות בין אם שערות עצמה בין של חברתה. וגם הגאון בעל הלבושים פה בסי' ע"ה מסכים עם הרמ"א שמותר לצאת לאשה בשערות גלויות פאה נכרית אלא שמחלק בין שערות עצמה אחר שנתלשו לשערות חברתה. וא"כ לפ"ז יש לסמוך עליהם כעל יתד התקוע, כי מבארם אנו שואבים ומפיהם אנו חיים ועיני כל העדה עליהם, והם המה עמודי הוראה".
- וכל המפרשים החונים על השו"ע שם, שדנו בהיתר גילוי שערות חוץ לצמתן ברה"ר, ודנו בהיתר יציאה בפאה נכרית לרה"ר, והבינו מהרמ"א בפשטות שכל מה שהתיר לקרוא כנגדו, הרי זה גם מותר ברה"ר. וחלק מהפוסקים כתבו להתיר פאה רק ע"פ דברי הרמ"א בסי' ע"ה, וכן כתב הפמ"ג, מרכבת המשנה, שולחן שלמה, הגר"א, מאורי אור, בעל טעם המלך, פני יצחק, משנה ברורה, אפיקי מגינים, ועוד. שלא הזכירו כלל את דבריו בסי' ש"ג.
- וזה לשון הגאון רבי יצחק אבולעפיא זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (חלק ו' אה"ע סי' ו'), שמוכח מדבריו שלא ראה את הרמ"א בסי' ש"ג (כמו שנעלמו ממנו דברי האחרונים המיישבים את דברי שלטי הגיבורים), וכתב אחד מהצירופים לא למחות ביד הלובשים פאה נכרית, על סמך דברי הרמ"א בסי' ע"ה: "ורואה אנכי דלא הרב שלטי הגיבורים לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי' ע"ה קאי כוותיה, דעל מש"כ מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן, סיים עלה מור"ם ז"ל: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. עכ"ל."
- גם יש אומרים שהגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, בשו"ת "אור לציון"[7], פסק להתיר פאה נכרית ע"פ דברי הרמ"א באו"ח סי' ע"ה, וזה לשונו: "מרן בשו"ע (סי' ע"ה סעיף ב') כתב וזה לשונו, "שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות (קריאת שמע) כנגדו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר". וכתב ע"ז הרמ"א בהג"ה שם, "וכל שכן שיער נכרית (דמותר) אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים". ע"כ. וכ"כ גם בדרכי משה... ומקורו מדברי שלטי הגבורים... ומשמע מדברי הרמ"א שמתיר לצאת בפאה נכרית אפי' לרשות הרבים במקום שרגילות בכך, וכ"כ הפרי מגדים (אשל אברהם אות ה') בדעת המגן אברהם (שם ס"ק ה), שביאר דברי הרמ"א הנ"ל... והנה הגאון באר שבע (סי' י"ח) האריך לדחות דברי הש"ג מההלכה... ונראה לענ"ד ליישב בס"ד דברי הרמ"א... דהוא ז"ל לומד מדברי שלטי הגבורים דיוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית לא חשיב פרועת ראש מהתורה, אבל לענין דת יהודית לא למד ממנו, אלא סמך על שיטתו ושיטת הרמב"ם ומרן בזה, שהדבר תלוי במנהג המקומות, וא"כ כיון שנהגו לילך כך גם ברשות הרבים, שוב לית בה אפי' דת יהודית".
ויש אומרים שלא כך הדבר באתר כתר מלכות צויין " ודברי האור לציון נסתיימו במילים: "ולפי"ז זכינו לדין, שאלמנה אינה צריכה לכסות ראשה ברדיד, אפילו במקום שנהגו כך הנשואות.] ולא כתב אם כן יוצא לנו דין שמותר לנשואות ללכת בפאה נכרית, וש"מ דכל דבריו לא היו אלא בדרך לימוד, והמעיין בדבריו ימצא כי דבריו אלו בביאור דברי הרמ"א הינם לחיזוק טענתו בנידון רדיד לגרושה ואלמנה ולמרות הכל לא התיר הדבר אלא ע"י ד' סניפים לקולא ובינהם הבנה בדברי הרמ"א הנ"ל וש"מ דלא ס"ל דהיא חזקה מספיק מצד עצמה. וגם כן אחרי הכל ניתן לדחות הדברים שכן הגאון בעל האור לציון חיזק דבריו בסעיף הנ"ל ע"י ההבנה כי הש"ג והרמ"א התירו ברה"ר אבל היא גופא מנ"ל דהם אכן התירו ברה"ר, בזה לא נגע כלל, וזה בנידון לדעת החוות יאיר הגליון מהרש"א ועוד פוסקים שהבינו את דברי הש"ג לעניין חצר, וכ"ש דברי הרמ"א דרבים כתבו דכל דבריו אינם אלא לעניין גילוי פאה נכרית בבית ובחצר, ונמצא העיקר חסר מן הספר והוא מנ"ל דכל הני אכן התירו לרה"ר, אלא שמ"מ אין זה משנה אחר ובאמת בעל האור לציון לא דן אלא לעניין גרושה ואלמנה וכמו שחתם את דבריו באותו הפסק". והעידו תלמידיו כהגרב"צ מוצפי שליט"א, והרב ברוך שרגא שליט"א ועוד, שלא התיר.
הגר"א[עריכה]
בשנות אליהו על שבת פ"ו מ"ה פירש שהפאה נכרית מכוסה בכיסוי, וכתב רבי נפתלי הירץ הלוי שכוונתו לשלול את ראייתו של "שלטי הגיבורים", להתיר פאה נכרית. ומכאן למדו כמה מחכמי זמנינו[8] שכתבו שדעת הגר"א לאסור פאה נכרית.
אך בביאור הגר"א על השו"ע (או"ח סי' עה סעיף ב; נדפס בשנת תקס"ג) כתב מקור לדעת הרמ"א להתיר יציאה בפאה נכרית, מדין "חוטי שיער" שמותר לצאת בהם לרשות הרבים בשבת, ומכך שראה הגר"א את דברי הרמ"א והמג"א המפורשים בהיתר פאה נכרית, ולא חלק עליהם ולא העיר עליהם, אלא חזר על המקור שהביא המג"א, הבינו כמה מחכמי זמנינו (הרב שלום משאש, הרב משה פיינשטיין והרב משה שטרנבוך) שהוא סובר כמותם, כי דבר זה ידוע בכללי ביאור הגר"א, שכאשר הוא מביא מקור לשו"ע ולרמ"א ולמג"א ואינו חולק עליהם, הרי כן דעתו להלכה ולמעשה. לשיטתם, אין סתירה בין פירוש הגר"א למשניות לבין ביאורו לשו"ע, וגם ביאורו לשו"ע הוא העיקר להלכה[9].
רשימת אוסרים/מתירים[עריכה]
המתירים[עריכה]
להלן רשימה של רבים מהפוסקים שהתירו את הפאה הנכרית[10]:
- רבי משה אסרליש (הרמ"א) זצ"ל, גדול פוסקי אשכנז, בספרו "דרכי משה" (אורח חיים סי' ש"ג ס"ק ו') (ראו לעיל).
- רבי אברהם אבלי זצ"ל, בספרו "מגן אברהם" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ה').
- רבי יהושע בועז ברוך זצ"ל, בעל "עין משפט" על הש"ס, בספרו "שלטי הגיבורים" על הרי"ף (שבת כ"ט ע"ב מדפי הרי"ף).
- רבי מרדכי יפה זצ"ל, תלמידו המובהק של הרמ"א, בספרו "לבוש התכלת" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'). ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר.
- רבי יהושע וולף כ"ץ זצ"ל, בספרו "פרישה" (על הטור או"ח סי' ש"ג)[11].
ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר
- רבי יום טוב ליפמן העליר זצ"ל, בעל תוספות יו"ט, בספרו "דברי חמודות" (על הרא"ש ברכות כד. אות קי"ט))[12]. ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר
- רבי מנחם מנדל אויערבאך זצ"ל, בספרו "עטרת זקנים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ג')[13].ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר
- רבי שמואל ב"ר יוסף זצ"ל, דיין בעיר קראקא, בספרו "עולת תמיד" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ד'. נדפס בשנת תמ"א).
- רבי יהודה ליב פוחוביצר זצ"ל, בספרו "דברי חכמים - מקור חכמה" הקדמון (על השו"ע או"ח סימן ע"ה סעיף א'. נדפס בשנת תנ"ב).
- רבי אליהו שפירא זצ"ל, בספרו "אליה רבה" (על הלבוש או"ח סי' ש"ג ס"ק י"ח)[14].
- רבי ישראל ישעיה ב"ר אברהם זצ"ל, נכד הט"ז, בספרו "באר היטב" הקדמון (על השו"ע או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תס"ח)[15].
- רבי פנחס אויערבאך זצ"ל, מגדולי דייני קראקא, בספרו "הלכה ברורה" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק ב'. נדפס בשנת תע"ז)
- רבי יהודה אשכנזי זצ"ל, בספרו "באר היטב" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ח'. נדפס בשנת תק"ב) ובפירושו לאה"ע (סי' קט"ו ס"ק י', הלכות פריעת ראש).
- רבי שמואל הלוי קעלין זצ"ל, בספרו "מחצית השקל" (על המג"א סי' ע"ה ס"ק ה').
- רבי שלמה חלמא זצ"ל, בעל "מרכבת המשנה" על הרמב"ם, בספרו "שולחן תמיד" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה).
- רבי ברוך פרנקל תאומים זצ"ל, אב"ד לייפניק, בעל "ברוך טעם", בהגהותיו לשו"ע (או"ח סי' ע"ה).
- רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספרו "יד אהרן" (נדפס בשנת תקכ"ו))[16].
- רבי שלמה זלמן מירקש זצ"ל, אב"ד ק"ק מיר �ליטא, בספרו "שולחן שלמה" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תקל"א).
- רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל, בעל ה"תניא", ב"שו"ע הרב" (או"ח סי' ע"ה סעיף ד'. הובא לדפוס בשנת תק"ע).
- רבי אליעזר חזן זצ"ל מאיזמיר, מחכמי ישיבת בית אל, בספרו "עמודי ארזים" (פירוש על ספר היראים, חלק א' סי' י"ב ס"ק ז'. נכתב בשנת תק"ע לערך). ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר.
- רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "שאגת אריה", בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל', וחלק "באר שבע" למסכת שבת דף ס"ד. נדפס בשנת תקע"ט).
- רבי ברוך ייטלס זצ"ל, בעל ספר "טעם המלך", הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה (חלק א' סי' מ"ז. נדפס בשנת תקפ"ו).
- רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל, אב"ד לבוב והגליל, בעל שו"ת שואל ומשיב, בספר "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תקפ"ט).
- רבי מרדכי זאב סגל אנטינגא זצ"ל, בעל "מאמר מרדכי", בספר מגן גיבורים הנ"ל שכתב עם גיסו הגאון ר"י נתנזון.
- רבי אליהו גוטמאכר זצ"ל, אב"ד גריידיץ, מח"ס שו"ת "אדרת אליהו", בהגהותיו למסכת ברכות (כד.) שנדפסו בסוף המסכת. ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר
- רבי חיים בנימין פונטרימולי זצ"ל מאזמיר, בספרו "פתח הדביר" (או"ח סי' ע"ה סעיף א'. נדפס בשנת תקצ"ח).
- רבי שלמה הס זצ"ל, אב"ד ור"מ דק"ק דרעזניץ, מגדולי הונגריה בזמן הכת"ס, בשו"ת "כרם שלמה" (או"ח סי' ע"ה) ובחלק אה"ע (סי' צ"א, נדפס בשנת תר"ו).ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר
- רבי משה כרייף זצ"ל מתוניס, בספרו "באר משה" על מסכת נזיר (דף כ"ח ע"א. נדפס בשנת תרי"ב).ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר
- רבי יהושע שלמה ארדיט זצ"ל, ר"מ דק"ק איזמיר, בספרו "חינא וחיסדא" (למסכת כתובות ס"ו ע"ב. נדפס בשנת תרי"ט).
- רבי יהודה שמואל אשכנזי זצ"ל, בסידור "בית עובד" (סדר תפילה כמנהג ק"ק ספרדים, נדפס בליוורנו בשנת תרכ"ב).ובאתר כתר מלכות הראו שאין ראיה שהתיר
- רבי ישראל מרדכי טונקלאנג זצ"ל, דיין ומו"צ דק"ק ווארשא, בספרו "שולחן המערכה" (חלק א' סי' ט"ו אות מ' סעיף ג', ובביאורים "היכל התשובה" ס"ק ה' שם. נדפס בשנת תרמ"א).
- רבי יעקב צבי זצ"ל, מח"ס תפארת יעקב על המשניות, בספרו "טהרת השולחן" המובא בסוף ספר "פתחי עולם" (על השו"ע סי' ע"ה. נדפס בשנת תרמ"ט).
- הגאון רבי יעקב לוברבוים זצ"ל מליסא, בעל "חוות דעת", ו"נתיבות המשפט", בשו"ע הקצר שחיבר בהלכות תפילה, הנקרא "דרך החיים" (סי' כ"ו סעיף ל"ב. נדפס בשנת תרנ"א).
- רבי ישכר דובעריש בספרו "עבודת היום"
- רבי יהושע טרייטיל זצ"ל, בספרו "חדוות יהושע" (סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תרנ"ד).
- רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, אב"ד דק"ק פראנקפורט, בספרו "חורב" (פרק פ"א סי' תקל"ט. נדפס בשנת תרנ"ג).
- רבי שלמה הכהן קליין זצ"ל, אב"ד דק"ק זענטא, בספרו "ליקוטי שלמה" (או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נדפס בשנת תרנ"ד).
- רבי דוד משרקי (מזרחי) זצ"ל, ר"מ ומו"צ בעיר צנעא, מגדולי פוסקי תימן, בספרו "שתילי זיתים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ה'. נדפס בשנת תרנ"ה).
- רבי יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל, רב העיר נובהרדוק, חמיו של הנצי"ב מוולווז'ין בזיווג שני, בספרו "ערוך השולחן" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ו'. נדפס בשנת תרנ"א), ובסי' ש"ג (ס"ק י"ז) פירש שחוטי שער הכוונה לפאה נכרית.
- רבי שמואל הכהן בורשטיין זצ"ל, אב"ד שיטאווא, בספרו "מנחת שבת" (על קיצור שו"ע, הלכות שבת סי' פ"ד ס"ק ס"ב. נדפס בשנת תרנ"ז).
- רבי יעקב שלום סופר זצ"ל (בנו של ה"מחנה חיים"), דיין ומו"צ בעיר פעסט, בספרו "תורת חיים" על השו"ע (סי' ע"ה ס"ק ז'. נדפס בשנת תרנ"ז). כותב שההלכה כהמג"א אבל יש להחמיר כהבאר שבע
- רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, רב דק"ק ברלין וראש בית המדרש לרבנים בגרמניה, תלמידו המובהק של בעל ה"ערוך לנר", בשו"ת רבי עזריאל (חלק ב', אה"ע סי' ל"ו, נדפס בשנת תרנ"ט).
- רבי אליהו סלימאן מני זצ"ל, ראב"ד חברון, בספרו "שיח יצחק" (דיני ק"ש סעיף ע'. נדפס בשנת תרס"ב), וכן בספר זכרונות אליהו (חלק א' מערכת פ' אות ג').
- רבי יעקב חיים סופר זצ"ל, מחכמי המקובלים בישיבת "בית אל", המאסף לכל הפוסקים הספרדים, בספרו "כף החיים" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק י"ט וס"ק כ'. נדפס בשנת תרס"ה), ובסי' ש"ג (ס"ק נ"ה וס"ק נ"ח).
- רבי חיים יעקב הלוי קרוייזר זצ"ל, רב דק"ק דאלינא, בספרו "באר יעקב" על שולחן ערוך (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב'. נכתב בשנת תרס"ו).
- רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל, האדמו"ר השישי מליובאוויטש, ב"ספר התולדות" (פרק י"א - איגרות קודש דף רכ"ז, וכן בספר "איגרות קודש" להריי"צ, איגרת א'תתנ"ג).
- רבי שבתי פיינבערג זצ"ל, רב במיכיילישאק (וילנא), בספרו "אפיקי מגינים" (על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב' ס"ק י"ב. נדפס בשנת תרס"ט).
- רבי יעקב אשר הלוי גראייבסקי זצ"ל, מחכמי ירושלים[17], בספרו "ברית עולם - שבט הלוי" (יבמות מח. ד"ה וגלחה).
- רבי מנחם מענדל קירשבוים זצ"ל, רב דק"ק פרנקפורט, בשו"ת "מנחם משיב" (סי' כ"ו. נכתב בשנת תרע"ד).
- רבי שמואל סלנט זצ"ל, רבה של ירושלים, אמר שמעיקר הדין פאה נכרית מותרת, ורק תקנה היתה בירושלים באותו הזמן, שלא ללבוש פאה נכרית. כן העיד רבי חיים קניבסקי בשם אביו, רבי ישראל יעקב קניבסקי, כמובא בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ב).
- רבי יצחק בלאזר זצ"ל, הידוע בשם רבי איצלה פטרבורגר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט, רבה של פטרבורג, ואביה הרוחני של ישיבת "קלם" לאחר פטירתו של ה"סבא מקלם", עמד על כך שאשתו תלבש פאה נכרית, נגד מנהג ירושלים בזמן ההוא. כן העיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו בספר הנ"ל, וכן העיד הגרי"ש אלישיב שליט"א (ראה דבריו לקמן).
- רבי משה צבי לנדא זצ"ל, אב"ד ק"ק קליינווארדיין, בספרו "שולחן מלכים" (על קיצור שו"ע סי' ה' סעיף ט"ז, "הלכה למשה" ס"ק קמ"ז. נדפס בשנת תרצ"א).
- רבי סיני שיפפער זצ"ל, רב ואב"ד דקהל יראים קרלסרווה, בשו"ת "סתרי ומגיני" (חלק ב' סי' מ"ד, נדפס בשנת תרצ"ב).
- רבי חיים זלמן צבי שרל זצ"ל, אב"ד אייזפוטע, בספרו "דברי חיים" (חלק א' על מסכת עבודה זרה, ענין מראית העין אות ב'. נדפס בשנת תרצ"ו).
- רבי יצחק מאיר פצינר זצ"ל, רבה של פתח תקוה וחתנו של הגרא"ז מלצר זצ"ל, בספרו "פרשת המלך" (על הרמב"ם הלכות אישות, פרק י"ג הלכה י"א בהערה. נדפס בשנת תרח"צ).
האוסרים[עריכה]
פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: חוסר דיוק; חוסר אחידות והקבלה לרשימת האוסרים מבחינת תיאור הדמויות; ועוד.
רבים מהפוסקים הכריעו לאסור את השימוש בפאה הנכרית, מתוך טעמים שונים, ומהם:
- רבי שמואל יהודה קצנלנבוגן בן רבי מאיר מפאדווא[18]
- שו"ת באר שבע (סי' יח)[19]
- בעל ההפלאה זצ"ל (הובא בספר לחמי תודה דף ד)
- הרב היעב"ץ במור וקציעה (או"ח סי' עה)
- רבי חיים מצאנז זצ"ל בשו"ת דברי חיים (ח"א יו"ד סי' ל וח"ב יו"ד סימן נט)[20]
- תורת שבת (או"ח סימן ש"ג)
- רבי שלמה קלוגר בספר קנאת סופרים (דף כד ע"ב תשובה ע"ב). וע"ע בספרו שו"ת שנות חיים (סימן שט"ז)
- רבי יצחק לאמפורנטי זצ"ל (רבו של הרמח"ל) בספר פחד יצחק (אות פ)
- רבי רפאל מילדולה זצ"ל בשו"ת מים רבים (חאהע"ז סי' ל)[21]
- רבי ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל בקהלת יעקב (מענה לשון ח"ג, אות רמ)
- רבי יהודה אסאד בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' שס"ו משום ובחוקותיהם לא תלכו.
- ישועות יעקב (או"ח סימן עה)
- בישועות יעקב באה"ע מובאת תשובה ארוכה של נכדו - בעל ברכת רצה, לאסור פאה נכרית.
- שו"ת יהודה יעלה (חיו"ד סימן שס"ו)
- פרדס הבינה (חלק מטעי משה, דף עג)
- מהרז"ך זצ"ל הובא שער הזקנים ח"א דף מג'
- רבי אברהם פאלג'י זצ"ל, בספר ברך את אברהם (סדר בחוקותי דרוש ב)
- בשו"ת פני יצחק אה"ע ח"ו ס"ו מביא שנחלקו בזה מהר"א סתהון ומהר"א שמעון, וא"כ אחד מהם אוסר בכל אופן (אפילו באופן שנהגו שם ללבוש עם פאה המכוסה ברדיד).
- רבי אלעזר בעל שמן רוקח זצ"ל בצוואתו (נדפסה בספרו יבין שמועה על התורה קרקא תרס"ד)
- רבי מתתיה אברהם צורמאני זצ"ל, אב"ד בוקרשט, הביא דבריו בשו"ת "וישב יוסף" (יורה דעה סי' ב'. נדפס בשנת תרס"ה).
- רבי דוד חיים קורניאלדי בספרו בית דוד על שבת פ"ו מ"ב. סובר שלא יתכן שהגמ' בשבת "שתראה כבעלת שער" מדובר בנשואה שהרי אין לה לרצות להראות ראשה פרוע
- רבי יעקב ב"ר שמואל בשו"ת בית יעקב סי' קנ"ב.
- החתם סופר גדול רבני הונגריה והמפורסם שבהם, בהגהותיו על שו"ע סימן ע"ה.
- רבי נח חיים צבי אב"ד אה"ו בספרו עצי ארזים על אה"ע סי' כ"א סק"ב.
- רבי משולם זלמן הכהן אב"ד פיורדא בעל שו"ת בגדי כהונה (תלמידו של התומים), מבואר בדברי תלמידו.
- רבי וואלף המבורג ר"מ בפיורדא בספר שער הזקנים ח"א סי' מ"ג.
- רבי יעקב וייל נכד הקרבן נתנאל בספר תורת שבת על סי' ש"ג סק"י.
- מהר"ץ חיות בשו"ת מהר"ץ חיות סי' נ"ג.
- רבי אריה לייביש הלוי איש הורוויץ בעל שו"ת הרי בשמים מהדו"ק סי' ל"ו.
- רבי אהרן קריספין בבית אהרן מערכת אבן העזר מערכת הפ' את א'.
- רבי הלל ליכטנשטיין אב"ד קאלמייא אבקת רוכל פ"ב כלל ב' פרט א'
- רבי אברהם תאומים אב"ד בוטשאטש, בשו"ת חסד לאברהם מהד"ת אהע"ז סימן פ"ז.
- רבי עקיבא יוסף שליזנגר לב העברי (ח"א דף פא) סובר שגם המתירים התירו רק בקצת מהפאה יוצאת מתחת לשבכה, והוא עצמו מכריע כדעת האוסרים
- רבי יצחק שמלעקיש בספרו שו"ת בית יצחק או"ח סי' ט"ו. כותב שיש לחוש לדעת האוסרים שהם גדולי האחרונים והמורים
- החיד"א בספרו ברכי יוסף או"ח סימן ש"ג סק"ב.
- רבי שלום מרדכי הכהן אב"ד בערזאן בדעת תורה סי' ע"ה ס"ב.
- רבי שלום יהודה מסיגעט בעל ערך שי מהדו"ק סי תק"ע.
- רבי יצחק צבי לעבאוויטש אב"ד טשאפ בשלחן העזר ח"ב סי' ט אות י'.
- שו"ת יד הלוי (סימן קכד)
- המהרש"ם בדעת תורה, ע"ה, סעיף ב.
- שו"ת תשורת ש"י (סימן תקע).
- רבי אהרן קריספין, בספרו בית אהרן (אהע"ז מערכת הפ' אות א).
- שו"ת משיב דבר (ח"ב מערכת פ).
- רבי אברהם פונטרימולי (מחבר הספר אשר לאברהם בן מחבר ספר פתח הדביר ר' חיים בנימין פונטרימולי) בסוף ספר תוכחת חיים עה"ת מרבי חיים פלאג'י ז״ל (והביא ממנו בשדי חמד באסיפת דינים מערכת ד').
- האדמו"ר רבי יחזקאל הלברשטאם זצ"ל בדברי יחזקאל על התורה (דרוש לשבועות. וע"ע בדברי יחזקאל החדש ליקוטים עמ' קכ, מקור החיים רסב).
- בעל מלאה קטרת זצ"ל בדבריו שנדפסו בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה.
- האדמו"ר רבי יששכר דב רוקח מבעלזא זצ"ל בדרשה שנדפסה ב"קונטרס דיבורים קדושים.
- האדמו"ר יקותיאל יהודה טייטלבוים זצ"ל בייטב לב (תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור אות כח).
- הגאון ממונקאטש זצ"ל בנמוקי אור חיים (סימן עה).
- בשו"ת פני יצחק הנ"ל לאחר הסכמת חכמי ארם צובא, נכתב שכבר נחלקו בשאלה זו - של פאה נכרית - מהר"א שמעא ומהר"א סתהון זצ"ל. ואחד מהם אסר בכל אופן.
- רבי צבי הירש אב"ד פראקנפורט בנו של בעל ההפלאה בלחמי תודה דף י"ט ע"ב.
- מהר"י ברלין זצ"ל בספר יש סדר למשנה (שבת פ"ו מ"ה) ובהגה"ה בעין משפט נזיר כח: בש"ס ווילנא
- האדמו"ר מספינקא זצ"ל בחקל יצחק סימן פ"א.
- רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל בשו"ת הסבא קדישא (ח"א סימן א).
- האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל בדברי יואל פרשת בראשית עמ' לב.
- רבי יוסף רייזין אב"ד טעלז בספרו עדות ביהוסף סי' כ"ט ענף ג' משום מראית עין.
- רבי יחיאל מיכל היבנר בשו"ת משכנות הרועים ח"ש קונטרס עת שלום דף י"ב כתב שזה איסור גמור ואין היתר משום מראית עין וגם משום לפני עיוור.
- רבי ישראל ליפשיץ בעל תפארת ישראל על משניות פ"ו דשבת מ"ה משום מראית עין.
- רבי יוסף בן עזרא בעל עצמות יוסף על קידושין בספרו משא מלך בחלק ז' חקירה ט'
פוסקים שנקטו דעה אמצעית או שנחלקו בדעתם[עריכה]
פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: חוסר סדר מובנה; דרוש שיפור בניסוח ובהחלטה מה יקבל תבנית:מקור ומה לא..
- הגאון רבי אליהו מווילנא, הגר"א, ראה למעלה.
- רבי יוסף תאומים, אב"ד פרנקפורט, בספרו "פרי מגדים" (על המג"א או"ח סי' עה, אשל אברהם ס"ק ה שם כותב שמ"מ במקומות שנהגו יש להן על מי לסמוך, והבינו הרבה אחרונים(דרוש מקור) שדעתו להתיר לגמרי במקומות שנהגו, אמנם עיין מה שהביאו בשם המנחת אלעזר שהבין שאין דעת הפמ"ג להתיר כלל אלא בשערות שאינן נראות כפאה נכרית, וסי' שג, משבצות זהב ס"ק ט. כותב שהוי בגדר ספק דרבנן ולענין ק"ש מסתפק דמשא חשיב ספקא דאורייתא, ונוטה להכריע שהולכים אחרי מקור הספק נדפס בשנת תקמ"ו). וגם מה שהתיר בפרי מגדים (שנדפס באמצע שנת תקמ"ז) חזר בו בספרו אם לבינה כתב יד וכתב (בערך כתובה) "נראה לי איסור גמור וכ"ש מאמרם ז"ל רבי בקעה מצא וגדר גדר כ"ש במקום שמקילין דברים המותרים ואחרים נהגו איסור א"א רשאי להתירם כ"ש שיש איסור גמור מכמה טעמים דכתיבנא ומה הנאה להם ומה טעם בזה ולהשומעים תבוא אליהם ועליהם ברכת טוב וכל אשה יראת ה' ובעלה תלמיד חכם מצווה להוכיחה ולפייסה לציית לבעלה ודי בהערה זו כתבתי זה יום א' י"ב אלול התקמ"ז פפד"א יע"א וחתמתי שמי יוסף מלמד כעת חונה בכאן ה' ישלח לנו משיח צדקינו ב"ב אמן."
- שו"ת פני יצחק אה"ע ח"ו ס"ו כותב צירוף של שני לימודי זכות, א' מפני שכן המנהג וגם יש להם על מי שיסמוכו, השלטי הגבורים והרמ"א והעט"ז והבאר היטב, וב' דיש ללמד עליהן זכות להניחן במנהגן מפני שמוטב יהיו שוגגות ואל יהיו מזידות, אך מסיק שבאופן שהן היו הולכות שכשיצאו לרה"ר התכסו ברדיד גדול על הפאה וכל הגוף ודאי שיש להתיר להן.
- אל פסקו הנ"ל של הפני יצחק הצטרפו: רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל.
- וכן רבי משה הררי זצ"ל, מדייני בית הדין הנ"ל.
- וכן רבי יצחק לבטון זצ"ל, מדייני בית הדין ורבה של ארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל.
- בשו"ת פני יצחק הנ"ל לאחר הסכמת חכמי ארם צובא, נכתב שכבר נחלקו בשאלה זו - של פאה נכרית - מהר"א שמעא ומהר"א סתהון זצ"ל. ויתכן שמחלוקתם היה רק באופן הנ"ל שמכוסה ברדיד. ועם זה אחד מהם אסר.
- רבי מיכאל זאב זאבאצקי זצ"ל, אב"ד דק"ק פראשאוויץ, בספרו "מתנה טובה" (שבת ס"ד ע"ב. נדפס בשנת תרס"ח). מכריע כדעת הש"ג ודוחה דעת היעב"ץ אך סובר שגם המתירים לא התירו אלא מעל השבכה.
- רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל מראדין (ה"חפץ חיים"), בספרו "משנה ברורה" (על השו"ע סי' ע"ה ס"ק ט"ו. נדפס בשנת תרס"ז). מכריע שבמקומות שנהגו יש לסמוך על המתירים ובמקומות שאוסרים אין להתיר להם[22].
- רבי אברהם צבי קליין זצ"ל, אב"ד סילאש, בשו"ת "בארות אברהם" (חלק ב' סי' י'. נכתב בשנת תרצ"ב). מביא את שני הדיעות וכותב שממילא המקיל יש לו על מה לסמוך, ובדורינו שיש חשש שילכו בשערות שלהן ודאי מותר.
- רבי מאיר הלוי זצ"ל, בספרו "שמן המאור" (על המג"א או"ח סי' ע"ה. נדפס בשנת תרס"ה), מסתימת דבריו הסיקו המתירים כדבריהם
- רבי אליהו מרדכי הלוי וואלקובסקי זצ"ל, בספרו "שולחן הטהור" על מסכת ברכות (דף כ"ד ע"א, מערכת השולחן ס"ק כ"ב. נדפס בשנת תרע"א). מסתימת דבריו שפירש דברי הרמ"א "שער נכרית" היינו פאה נכרית הסיקו המתירים להתיר.
- תשובה מאהבה (ח"א סימן מח), סובר שהרמ"א ואחריו המגן אברהם והפמ"ג מתירים רק בפאה נכרית שניכר שאינה הולכת כפרועת ראש[23]
- רבי דוד לייב זילברשטיין בשו"ת שבילי דוד או"ח סי' ב' סק"ב. אוסר ללכת רק במקומות שלא נהגו מטעם "דלא מדרכי הצניעות הוא"
- רבי גרשון ליטש ראזנבוים בספרו משיב דברים ח"ב סי' קכ"ז. כותב שההיתר ללכת בפאה נכרית הוא רק כאשר רוב הפאה מכוסה ורק יוצאות קצת שערות מהפאה.
- רבי משה יהודה לייב דיסקין, רב ואב"ד בריסק וגאב"ד העדה החרדית בירושלים, בשו"ת מהרי"ל דיסקין בקונ"א סי' ר"ג מקשה על השלטי הגבורים דראייתו אינו מוכרח, ומסיק כי אם אינו ניכר לכל שהוא שער נכרית ודאי אסור משום מראית עין.
- רבי רפאל זילבער, אב"ד פריימאן, בספרו "מרפא לנפש" (חלק ב' סי' כ"ח. נדפס בשנת תש"י) מביא את דברי הפמ"ג שהמקל יש לו על מי לסמוך, אבל כותב שבאופן שאין היכר כלל אם הוא פאה נכרית או לא, ודאי יש איסור מראית עין.
- רבי יעקב בן רבי דוד פארדו בספרו אפי זוטרי על שו"ע אה"ע סי' כ"א משמע שבעיקר אוסר מפני מראית עין ומתיר אם יש מטפחת על הפיאה.
- רבי חיים בנבנישתי זצ"ל, בספרו "כנסת הגדולה" (נדפס בשנת תרכ"א), באה"ע סי' כ"א הוא מביא את שני הדיעות ומסיים שה"ש הפריך את דברי הש"ג והעלה לאיסור, אמנם באה"ע סי' קט"ו, משמע שמתיר, וכן באו"ח סי' ש"ג, ובספר "שיירי כנה"ג" או"ח סי' ע"ה (שהוא משנה אחרונה, ונכתב לאחר ספר כנה"ג על או"ח) לענין ק"ש מתיר אבל אין מכאן ראיה ברורה לענין חבישת פאה נכרית [24].
- רבי יעקב דידאווסקי בספרו מחניך קדוש סי' ז', אוסר במקומות שנהגו לאסור ואם נראה כשערות ראשה אסור לכו"ע משוםן מראית עין.
- רבי ישכר דובעריש בספרו עבודת היום סימן ע"ה מכריע לנהוג בכל מקום כפי מנהגו.
- רבי חיים פלאג'י בספרו רוח חיים חלק אה"ע סימן כ"א כותב שמי שבאה ממקום שדרכן לכסות חייבת לכסות אפילו בפאה נכרית.
האוסרים משום מראית עין[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: ברשימת האוסרים מובאים פוסקים רבים האוסרים משום מראית עין שלא הובאו כאן.
יש מהפוסקים שאסרו לצאת פאה נכרית לרשות הרבים משום מראית עין. להלן רשימה חלקית:
- רבי יוסף רייזין אב"ד טעלז בספרו עדות ביהוסף סי' כ"ט ענף ג' משום מראית עין.
- רבי יחיאל מיכל היבנר בשו"ת משכנות הרועים ח"ש קונטרס עת שלום דף י"ב כתב שזה איסור גמור ואין היתר משום מראית עין וגם משום לפני עיוור.
- רבי ישראל ליפשיץ בעל תפארת ישראל על משניות פ"ו דשבת מ"ה משום מראית עין.
- רבי יוסף בן עזרא בעל משא מלך, אוסר ללכת אם אין ניכר שהוא פאה נכרית[25].
- רבי יוסף בן עזרא בעל עצמות יוסף על קידושין בספרו משא מלך ח"ז חקירה י' (מובא בכהנה"ג לאהע"ז סי' כ"א) וטעמו משום מראית עין.
דעת פוסקי זמנינו[עריכה]
המתירים[עריכה]
רבים מפוסקי זמננו התירו לבישת פאה, ומהם:
- הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הראשון לציון והרב הראשי לישראל, בשו"ת "משפטי עוזיאל" (חלק ז', אה"ע סי' צ"ד).
- רבי יעקב צבי כ"ץ, אב"ד דק"ק הידוסובוסלו והגלילות, בספרו "לקט הקמח החדש" (סי' ע"ה ס"ק י"ט - כ"ב).
- רבי אשר אנשיל כץ, אב"ד סערדאהעלי. בשו"ת "ולאשר אמר", בהקדמת בן המחבר (בעל "ויאמר יהושע").
- רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו (הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ב, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגש"פ, ובספר "מים רבים").
- רבי אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש", אמר[26] כי יש יתרון לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את השערות היטב, ובמטפחת אין זה תמיד מכוסה (דינים והנהגות מהחזון איש, ח"ב פ"ח אות ט').
- רבי דב בעריש ווידנפלד, הגאון מטשעבין, בשו"ת "דובב מישרים" (חלק א' סי' קכ"ד).
- רבי צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים, בשו"ת "הר צבי" (אה"ע ח"א סי' פ"ט).
- רבי עובדיה הדאיה, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים וראש ישיבת המקובלים בית אל, בשו"ת "ישכיל עבדי" (חלק ז', אה"ע סי' ט"ז). כותב להתיר במקומות שנהגו, אבל מסיים שבמקומות שלא נהגו אין להתיר להם בלכתחילה.
- רבי רפאל ברוך טולדנו, רב ראשי ואב"ד בעיר מקנאס במרוקו, בספרו קיצור שולחן ערוך חלק א' (או"ח סי' קע"א סעיף ב').
- הרב יוסף משאש, אב"ד במרוקו ורבה של חיפה, בספרו "אוצר המכתבים" חלק ג' (מכתב א'תשצ"ח), כתב להתיר פאה נכרית (ועיין עוד בדבריו שם סי' א'תתפ"ד, ובשו"ת "מים חיים").
- רבי יצחק אבוחצירא (אחיו של רבי ישראל אבוחצירא), המכונה "בבא חאקי", רבה של רמלה ולוד, וממנהיגי יהדות מרוקו, במכתב כת"י מיום כ' בתמוז תשכ"ו, הובא בספר "סידנא בבא חאקי" המספר על תולדות חייו (עמ' שפ"א), לשאלת השואל האם מותר לאשה לצאת בפאה נכרית, כתב: "בקשר לצניעות בנשים... דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שיש לסמוך עליהם.
- הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לישראל, בשו"ת "שבט מיהודה" (חלק ב', אה"ע סי' ל"ה).
- רבי משה פיינשטיין, גדול הפוסקים בארה"ב, ראש ישיבת תפארת ירושלים וראש מועצת גדולי התורה בארה"ב, בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ב סי' יב).
- רבי שמואל דוד הכהן מונק, רב הקהילה החרדית בחיפה וראש בית המדרש להוראה שם, במכתב שפורסם בקובץ "אהלי שם" (קובץ ט'), ובשו"ת "פאת שדך" (חלק ג' סי' ל"ד).
- רבי מנחם מענדל שניאורסאהן, האדמו"ר מליובאוויטש, הובאו דבריו בספר "שערי הלכה ומנהג" (אה"ע סי' נ'), וכן בספרים תורת מנחם, ליקוטי שיחות, אגרות קודש (אגרות קודש חלק י"ט איגרת ז'תכ"ה, חלק ט"ו איגרת ה'תקי"ג ועוד עשרות מקומות).
- רבי חיים כסאר, מגדולי חכמי תימן בדורנו, בשו"ת "החיים והשלום" (אבן העזר סי' ג').
- רבי שלום משאש, רבה של יהדות מרוקו בדורנו ורב העיר ירושלים, בשו"ת "תבואות שמש" (חלק אה"ע סי' קל"ז-קל"ח) ושו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו-י"ז, וחלק ד' אה"ע סי' צ"ג).
- רבי ישראל יעקב פיעקארסקי, רב ואב"ד דק"ק בית יעקב בארה"ב, בהסכמה לספר "כבודה בת מלך".
- הגאון רבי זלמן רוטנברג זצ"ל, ראש ישיבת בית מאיר, בהסכמה לספר "כפתור ופרח".
- רבי בנימין יהושע זילבר, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"א סי' נ', חלק י' סי' כ"ח, חלק י"ב סי' מ"א, חלק י"ג סי' נ"ה - נ"ו, וחלק י"ד סי' מ"ח).
- רבי אליהו כ"ץ, ראב"ד באר שבע, בשו"ת "באר אליהו" (אה"ע סי' כ"ב), בתשובה שהשיב להרב אליהו לבנון ויספיש שליט"א (מח"ס "כדת וכדין" בהיתר לבישת פאה).
- רבי מאיר זאב גאלדבערגער, אב"ד דק"ק פעלעדיהאזא בהונגריה (ואח"כ בברוקלין), בספרו "אמרי המז"ג" על ששה סדרי משנה (שבת פ"ו).
- רבי משה ווינער, חבר אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה, בספרו "כבודה בת מלך" (עמ' ס"ד).
- רבי משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א').
- רבי אפרים גרינבלט, רב ואב"ד במעפיס ארה"ב, בשו"ת "רבבות אפרים" (חלק ו' סי' ת"ס ענף ז', וחלק ז' סי' רמ"ג וסי' תכ"ט).
- רבי חיים ישעיה קעניג, אב"ד ור"מ דק"ק יאקע בברוקלין ניו יורק, הובאו דבריו בשו"ת "רבבות אפרים" הנ"ל.
- רבי יוסף שלום אלישיב בוידאו שפורסם בתקשורת(דרוש מקור) מפגישתו עם כמה ת"ח, אמר שפאה היא כיסוי ראש לכתחילה ולא בדיעבד[27].
- רבי חיים קניבסקי, מגדולי דורנו, בספרו "שונה הלכות" (חלק א', סי' ע"ה ס"ק כ"ב), ובספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ג), ובמענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד), ענה הרב: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות". ויש מי שכתב בשמו שלנוהגים במנהגי ספרד - אסור (ספר 'מאיר עוז', הרב מאיר ז. ערבה, ח"ג, סי' עה סעיף ב אות ב, עמ' תתכט).
- רבי ניסים קרליץ, ראב"ד בבני ברק וראש כולל חזון איש, בספרו "חוט שני" (חלק ג', בקונטרס על שו"ע אה"ע סי' כ"א הנדפס בסוף הספר).
- הרב יצחק עבאדי, ראש כולל אוהל תורה, מתלמידי החזון איש והרב אהרן קוטלר, בשו"ת "אור יצחק" (אה"ע סי' ג').
- רבי יהודה סילמן, רב 'קהל חסידים' רמת אלחנן ודיין בבית דינו של הרב ניסים קרליץ, בהסכמה לספר "כפתור ופרח".
- רבי יעקב פוזן, רב בזכרון יעקב ודיין ומו"צ בבית דינו של הרב ניסים קרליץ, במכתב פרטי שכתב לאדם ששלח לו מאמר לאסור פאה נכרית, והתפרסם בציבור(דרוש מקור).
- רבי יהודה טשזנר, אב"ד ומו"צ באופקים ומחבר ספר 'שיח תפילה' ועוד ספרים, בספרו "שערי תורת הבית" (פרק ה' עמ' שי"ד).
- רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה).
- רבי שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב, הובאו דבריו בספר "שיחות מוהרא"ש" (חלק ט' וחלק י"ג), בספרו "אשר בנחל" (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד), ובחלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה, ובקונטרס "אשה צנועה".
- רבי חיים הלוי פרדס, אב"ד בתל אביב, בספרו "תורתך שעשועי" (פרשת נשא).
- רבי מרדכי גרוס, אב"ד חניכי הישיבות בני ברק, בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד) ובספר "והיה מחניך קדוש" (שיעורים בהלכות צניעות - דף י"ז).
- רבי מרדכי שמואל אשכנזי, רבו של כפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם לנשות כפר חב"ד(דרוש מקור).
- רבי חיים דב אלטוסקי, מראשי ישיבת "תורה אור" וחתן הרב חיים פנחס שיינברג, בספרו "חידושי בתרא" על מסכת שבת והפוסקים (דף סד:), ועל משנה ברורה (הלכות ק"ש).
- רבי גבריאל ציננער, רב ומו"צ בבורו פארק ומחבר סדרת הספרים 'נטעי גבריאל', בקובץ "אור ישראל" ל"ו, ובקובץ אור ישראל ל"ז.
- רבי מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, מגדולי דורנו, הובאו דבריו בקובץ בית הלל (קובץ י"ט).
האוסרים[עריכה]
- רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים, האדמו"ר מצאנז'-קלויזנבורג, בשו"ת דברי יציב יו"ד ח"א סימן נו
- רבי משה אריה פריינד, גאב"ד העדה החרדית בירושלים וראש ישיבת 'ייטב לב' סאטמר, בבמכתב למחברי הספר דת משה וישראל.
- רבי בנימין רבינוביץ, ראב"ד העדה החרדית בירושלים, בהסכמתו לספר דת משה וישראל.
- רבי אברהם דוד הורוויץ, בשו"ת קניין תורה (ח"א סי' יא, עמ' לו; וח"ד סימן קכט).
- הרב יחזקאל שרגא הלברשטאם, האדמו"ר מסטראפקוב ודיין בבד"ץ העדה החרדית בירושלים, בהסכמתו לספר דת משה וישראל.
- הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר, אסר פאה לנשואה (יביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה), ופסק שדינה של ההולכת בפאה נכרית כהולכת בראש מגולה[28], והתיר לגרושה ואלמנה (שם ח"ד אה"ע סי' ג).
- הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים, בירחון "קול תורה" ניסן תשמ"ו סימן עב. והוא כדעת אביו הגאון מצליח מאזוז זצ"ל בשו"ת איש מצליח ח"א או"ח סימן כד שכתב לאסור.
- הרב משה לוי, בספרו מנוחת אהבה ח"ב פי"א סע' ה' הערה 16.
- הרב בן ציון מוצפי, בתשובות קצרות שנתן באתר 'דורש ציון'.
- הרב שלום מדרכי הכהן שבדרון, מגיד מישרים בירושלים, בהסכמתו לספר דת משה וישראל.
- הרב משה הלברשטאם, דיין בבד"צ העדה החרדית בירושלים ומחבר שו"ת דברי משה, במכתבו-הסכמתו לשיטת מחברי 'דת משה וישראל'
- הרב משה מלכה, רבה של פתח תקוה (שו"ת "והשיב משה" סי' ל"ה).
- הרב חיים דוד הלוי, רבה של תל אביב ("מקור חיים" פרק א, סעיף ו).
- הרב יצחק ברדא (שו"ת יצחק ירנן)
- הרב יהושע ממן (שו"ת עמק יהושע ח"ו או"ח סי' כט אות ו עמ' לא)
- הרב דב ליאור, רבה של קרית ארבע בתשובה באתר ישיבת בית אל.
פוסקי זמננו שנקטו דרך אמצעית, או שנחלקו בדעתם[עריכה]
- רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, הרב מבריסק, אמר "על דבר פאה נכרית: ההיתר קלוש, אבל הנח להם לישראל וכו'" (עובדות והנהגות לבית בריסק, הרב ש.י. מלר, ירושלים תשנ"ט, ח"ב עמ' מז).
- רבי יהודה צדקה, ע"פ השמועה, לא אסר לבישת פאה, אבל אמר שאין רוח חכמים נוחה מכך(דרוש מקור).
- רבי ישראל אבוחצירא, הבאבא סאלי, ע"פ עדות חתנו הרב יהודיוף (בספר סידנא בבא סאלי), אסר לבנות משפחתו ללבוש פאה. אך מאידך, ע"פ עדות שני חתניו, הרב יהודה הראל שליט"א והרב ישר אדרעי שליט"א, העלים עיניו משלושת בנותיו שלבשו פאה בחייו, למרות שידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא אסר פאה[29].
- רבי שלמה זלמן אויערבאך, ראש ישיבת "קול תורה", בספר "שולחן שלמה" (שבת ח"א סי' שג אות יב), בספר "ועלהו לא יבול" (ח"א עמ' שיד) ובספר "הליכות שלמה" (תפילה, עמ' רמ-רמא).[30]
- הרב מרדכי אליהו, הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הייתה דעתו שיש להעדיף מטפחת ולא פאה, אך במקרה והאשה אינה מכסה את כל ראשה במטפחת, עדיף לה ללבוש פאה[31].
- הרב יצחק ראצבי בספרו שו"ע המקוצר[32]כתב לאסור, ומאידך בספרו "מעיל קטן" למהרי"ץ זצ"ל, הערות לספר הנקראים "שולי המעיל" (סי' ו' הערה רכ"ח), משמע שדעתו להתיר[33].
- הרב שמואל הלוי וואזנר, ראב"ד זכרון מאיר בבני ברק, כתב להתיר פאה שניכר שהיא גוף זר על ראשה ולא שיער עצמה, ועם זאת כתב שהפאות המודרניות אסורות[34]
- רבי בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף, מגדולי הפוסקים בדורנו, בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סי' י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז) כתב נימוקים להיתר פאה נכרית. ומאידך הרב בן ציון מוצפי מעיד שהוא אסר בכל תוקף, וגם עוד רבים מתלמידיו מעידים כך.
- רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, בדברי יואל פרשת בראשית עמ' לב, כתב נגד לבישת פאה נכרית, אך מאידך כתב רבי גבריאל ציננער [35] ש"כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל לא אסר בהחלט על הציבור לילך בפאה, רק גילה דעתו שרצונו לילך שלא בפאה נכרית", וכן הובא במחזור "ויואל משה" ליו"כ, הנהגת שבת שובה, שהאדמו"ר מסאטמר אסר פאה נכרית רק לאנשי שלומו והתיר לקהילת האשכנזים.
- הרב אליהו בקשי דורון (בהסכמתו לספר חן וכבוד) כתב שבעניין זה כתבו ראשונים ואחרונים - יש מחמירים ויש מתירים, ולא לנו שנכריע בדבר. ועל כגון דא נאמר: המיקל יש לו על מה לסמוך והמחמיר תבוא עליו ברכה.
דעת המתירים המעדיפים פאה על כיסויים אחרים[עריכה]
- החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה[36]: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר".
- יש שטוענים שיש שהעידו בשם רבי בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים: מטפחת עדיף להלכה, אבל מכיוון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת למעשה עדיף פאה נכרית אבל רבים מתלמידיו אומרים שאף לא התיר פאה נכרית, וגם מלשונו שיש שטוענים שהתיר נכתב רק שבמקום שנהגו, אם כך גם לפי זה פאה גרועה ממטפחת ודאי. [37]
- רבי משה פיינשטיין: "פאה נכרית יותר טוב ממטפחת"![38]
- רבי שלום משאש, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז): "אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה"[39].
- רבי יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר'[40].
- הרבי מליובאוויטש זצ"ל[41] אמר: כל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל, צריכות ללבוש פאה![42] אשה צריכה לשכנע את חברותיה ללבוש פאה![43] וגם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה![44]. יש לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת![45]
- רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה[46].
- רבי מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים[47].
- הרב חיים קניבסקי[48].
- רבי משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א[49]).
- רבי שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט[50]
- רבי מרדכי גרוס, אב"ד חניכי הישיבות בבני ברק, בספר "והיה מחניך קדוש", וסובר שפאה נכרית עדיף אף בבית[51]
- הרב יצחק עבאדי הסכים לדברי רבי משה פיינשטיין הנ"ל[52].
- רבי יהודה טשזנר, אב"ד ומו"צ באופקים, כתב בספרו שערי תורת הבית שפאה נכרית הוא עניין של הידור מצווה[53]
- רבי גבריאל ציננער, רב ומו"צ בבורו פארק ומחבר "נטעי גבריאל"[54].
הערות שוליים
- ↑ על השו"ע סי' ע"ה
- ↑ או"ח סי' ע"ה ואה"ע סי' קט"ו
- ↑ קריספין, אה"ע ד' ל"ט
- ↑ ציטוט דברי הרמ"א.
- ↑ חלק ו' על או"ח סי' ע"ה
- ↑ חלק א' סי' מ"ז. נדפס בשנת תקפ"ו
- ↑ חלק א' סי' י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז
- ↑ הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ה אה"ע סי' ה) ובuf וידאו משיחה (באתר פרידמן ספרים) והרב מאיר מאזוז בהסכמתו לספר עבד לעבדי ה'. וכן הרב יעקב ששון במאמר באתר כיכר השבת, וכ"ה בקונטרס הכתר והכבוד (כנגד הפאות הנכריות).
- ↑ ספר "הלכות הגר"א ומנהגיו" (סי' ע"ט) לרבי משה שטרנבוך: "בביאורו מייתי רבינו זצ"ל הוכחה מהאי דאיתא בפרק ו' דשבת דאשה יוצאה בפאה נכרית, ומשמע דמסכים דשרי. ויותר מזה מבואר בדברי רבינו, שהרי הרמ"א [בסי' ע"ה] מיירי רק לענין איסור ערוה, דלא הוי ערוה לענין ק"ש, ורבינו מייתי הראיה מעצם מאי דיוצאה בפאה נכרית, וממילא לא הוי ערוה לק"ש. ואף שבביאורו למשנה בפרק ו' דשבת דחה הראיה וביאר דמיירי שיוצאה עם כיסוי, דבריו בביאורו כתב אח"כ והם עיקר טפי, כיון שנכתבו ע"י עצמו ולדינא, משא"כ ביאורו למשנה הוא מתלמידים. וכך מקובלים אנו מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו שהתירו... ועל סמך זה נהגו בפאה נכרית בליטא ורוסיה ופולין".
- ↑ חלק מהמתירים מציינים שזה לא לכתחילה אלא בדיעבד.
- ↑ ציטוט דברי הפרישה
- ↑ ציטוט דברי התוספות יום טוב.
- ↑ ציטוט דברי העטרת זקנים
- ↑ ציטוט דברי האליה רבה
- ↑ ציטוט דברי הבאר היטב
- ↑ ציטוט דברי הרב אלפנדרי
- ↑ רבי שמואל סלאנט כתב על ספרו(דרוש מקור), כי הוא החיבור הראשון מתורת ארץ ישראל שנתחבר מראשית היישוב האשכנזי בירושלים.
- ↑ ציטוט דברי הרב קצנלנבוגן
- ↑ ציטוט דברי הבאר שבע
- ↑ ראה ציטוט הדברי חיים והתייחסות לדבריו.
- ↑ ציטוט דבריו.
- ↑ וכ"כ בבירור הלכה סי' ע"ה שהמ"ב לא הכריע
- ↑ ציטוט דברי התשובה מאהבה.
- ↑ ראה כאן ליקוט דברי הכנסת הגדולה
- ↑ ציטוט דברי המשא מלך
- ↑ וכן אמר רבי יששכר מאיר(דרוש מקור), ראש ישיבת הנגב, במעמד כמה מתלמידיו, שהחזון איש התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה. (ולגבי פאה נכרית אמר כי היתר השלטי גיבורים ברור, ואי אפשר לחלוק עליו מסברת הכרס בדבר שאינו מפורש לאיסור בגמרא ובראשונים). וכמו כן אמר רבי יעקב פרידמן(דרוש מקור) ראש ישיבת תושיה, שהחזון איש החשיב מאוד את המנהג ללבוש פאה נכרית, ועל כן נוהגות בנות משפחתו (של הרב יעקב פרידמן) לכסות ראשן רק בפאה. וכן אמר בשמו רבי חיים גריינמן(דרוש מקור). וכן כתב רבי חיים קניבסקי(דרוש מקור). וראה עוד בספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב).
- ↑ להלן ציטוט הדברים. לשאלת השואל: "רוב בנות ישראל הכשרות נוהגות בפאה. זה בסדר גמור או לא?" ענה הרב "יש פאה שהיא כשרה, ויש שהיא לא כשרה". ושוב הקשה השואל: "זה בסדר גמור או לא? זה לכתחילה או לא?" ונענה: "היה פעם גדול הדור... כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו: 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? אבל הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין".
- ↑ השמעת דבריו באתר פרידמן ספרים].
- ↑ הרב ישר אדרעי, ראש מוסדות "בית ישראל" בנתיבות, כתב: "מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית. וכמו כן בתו, אשתי שתחי', וכן חמותי הרבנית אשת הצדיק, אמרו שלא שמעו אותו מעולם מדבר נגד לבישת פאה נכרית. ואדרבה, עובדה היא ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית בצעירותן, וכן אשתי, בתו שתחי', לבשה פאה נכרית בחייו במשך קרוב לעשר שנים, והגם שידע מזה, לא אמר לה מעולם דבר כנגד זה". וחתנו השני, הרב יהודה הראל, ר"מ ישיבת קול יעקב ומח"ס "פאר ישראל" (על בבא סאלי), כתב(דרוש מקור): "לפי שמפרסמים שכאילו כינס את בנות המשפחה, ועורר על האיסור החמור בלבישת פאה, ועוד יותר, שכאילו אמר בכינוס זה שהלובשת פאה מכינה חומר בעירה לשריפתה בגיהנם, רצוני להבהיר שבכל שנות היכרותי עמו לא היה כינוס כזה, ואשתי שתחי' לא זוכרת אסיפה כזו גם שנים רבות לפני כן. יתרה מכך, בנותיו היותר צעירות לבשו פאה כשירה (בארץ ובחו"ל), והוא ידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא העיר להן בחריפות על כך... הוא הבין שיש שינויים, וירידת הדורות, ושאי אפשר לדרוש מבנות ימינו את החומרות הנ"ל, ועל כן העלים עין בהנהגה בענין הפאה, וכך ישנן כיום מבנותיו, כלותיו ונכדותיו, שהולכות עם פאות צנועות, וכמנהגן של רוב בנות דורינו הצנועות. והאמת והשלום אהבו".
- ↑ וראה בספר 'סוד הנישואין' (להרב יוסף אליהו, ח"א עמ' ריז, סוף הערה כ) שכתב: "ואגב עניין זה, אזכיר מה שאמר לי אחד מרבותיי, ששמע במפורש ממו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שהוא מתנגד ליציאת אשה מביתה עם פאה". יש לציין שבסיום הקדמת הכרך השני של 'סוד הנישואין' (עמ' ה) כותב המחבר: "ממורי ורבי הגאון הרב אביגדֹר נבנצל שליט"א, קיבלתי את הנוסחה הבסיסית שתורגמה לַספר 'סוד הנישואין', והסכימה דעתו הרחבה לכל הכתוב בו (הוא "אחד מרבותיי" המוזכר בו רבות)".
הרב שמואל אוירבך כותב בהסכמתו לספר דבר ה': "והנני מעיד בזה, כי כן היה דעתו ורצונו של גאון ישראל אאמו"ר ז"ל [- הרב שלמה זלמן אוירבך] שנשי ישראל יכסו ראשן במטפחת. וגם ראיתי את צערו הגדול של אאמו"ר ז"ל על הפאה הנכרית שנתפשטה בקרב שלומי אמוני ישראל, ה' ירחם".
וא"כ לפנינו שמועות מוסמכות בשם הגרשז"א שהסתייג מהפאה נכרית. - ↑ תשובה בשם הגר"מ אליהו
- ↑ ח"ו, סימן רב, הלכה ב'.
- ↑ במענה לשאלה מה דין נשות עולי תימן בפאה נכרית, אחר שנהגו בתימן בשנים ושלושה כיסויים, כתב: "אם חז"ל אמרו שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה, בזמננו הן מתקנאות גם בפאת ראשה של חברתן, ואי אפשר לקבוע איסור גמור ומוחלט בדבר, כי חכמי הדור חלוקים בדעותיהם אלו מתירים ואלו אוסרים, ורוב הנשים לא תשמענה לאוסרים אלא אם כן יחליטו כן כולם או רובם ככולם... והרבה פעמים יגרום ענין זה הפרת שלום הבית, כי קשה מאוד להיות שונה מחברותיה ושכנותיה. ואין לדון בזה מצד מנהגי הקהילות, כי בלאו הכי נשתנו כל מנהגי המלבושים וכיוצא בהם. ואין זה מחלוקת בין אשכנזים לספרדים, כי גם מהאשכנזים יש אוסרים, וגם מהספרדים יש מתירים"
- ↑ ציטוט והשמעת דברי הרב וואזנר על פאות מודרניות
- ↑ בקובץ אור ישראל ל"ז
- ↑ הובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). וכן רבי חיים קניבסקי, השיב במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד).
- ↑ בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות" (עיין בשו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, שם התיר במפורש). ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בקונטרס הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו'. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף. ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים". יעויין בשו"ת אור לציון חלק א' סימן י"א, שם כתב להתיר פאה, וחזר על זה בחלק ב' (פרק מ"ה הלכה ט"ז - קונטרס אחרון, פסקי הלכות בקצרה) ושם כתב: "ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע" אך דברי האור לציון נסתיימו במילים: "ולפי"ז זכינו לדין, שאלמנה אינה צריכה לכסות ראשה ברדיד, אפילו במקום שנהגו כך הנשואות.] ולא כתב אם כן יוצא לנו דין שמותר לנשואות ללכת בפאה נכרית, וש"מ דכל דבריו לא היו אלא בדרך לימוד, והמעיין בדבריו ימצא כי דבריו אלו בביאור דברי הרמ"א הינם לחיזוק טענתו בנידון רדיד לגרושה ואלמנה ולמרות הכל לא התיר הדבר אלא ע"י ד' סניפים לקולא ובינהם הבנה בדברי הרמ"א הנ"ל וש"מ דלא ס"ל דהיא חזקה מספיק מצד עצמה. וגם כן אחרי הכל ניתן לדחות הדברים שכן הגאון בעל האור לציון חיזק דבריו בסעיף הנ"ל ע"י ההבנה כי הש"ג והרמ"א התירו ברה"ר אבל היא גופא מנ"ל דהם אכן התירו ברה"ר, בזה לא נגע כלל, וזה בנידון לדעת החוות יאיר הגליון מהרש"א ועוד פוסקים שהבינו את דברי הש"ג לעניין חצר, וכ"ש דברי הרמ"א דרבים כתבו דכל דבריו אינם אלא לעניין גילוי פאה נכרית בבית ובחצר, ונמצא העיקר חסר מן הספר והוא מנ"ל דכל הני אכן התירו לרה"ר, אלא שמ"מ אין זה משנה אחר ובאמת בעל האור לציון לא דן אלא לעניין גרושה ואלמנה וכמו שחתם את דבריו באותו הפסק. ולגבי דעת תלמידיו, תלמידו הגר"ב שרגא שליט"א כתב בשמו שלא שמע ממנו היתר, ועל זה חתמו גם הגאונים הרב יעקב יוסף, הרב יוסף פלאבני, הרב יצחק ברכה, והרב דוד פנירי שליט"א. וכן העידו תלמידיו, הרבנים הגאונים, הרב דוד בן יצחק, הרב אבנר אליסון, הרב נתן בן סניור, הרב דוד בן יצחק שליט"א ועוד.
- ↑ רבי יצחק עבאדי, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דברי רבי משה פיינשטיין: "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".
- ↑ ועוד כתב: "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש". ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".
- ↑ "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית"וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא"
- ↑ וזה לשונו: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש להרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה). וראה במאמר הסוקר את שיטתו בעניין, עם עמדות עוד מגדולי הדור (המצדדים בגישה דומה, לטענת המסדר).
- ↑ וזה לשונו המליאה: "מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).
- ↑ וזה לשונו במלואה: "במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש ח"ח איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').
- ↑ והוסיף הסבר: "ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).
- ↑ וזה לשונו: "יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (שם).
- ↑ בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ב סי' מ"א): "גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפי' אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו'. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר "דאפילו וכו' שערה אחת מראשה".
- ↑ במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט: בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין. הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה. ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים. אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל
- ↑ ראה המובא לעיל מדבריו.
- ↑ וזה לשונו: וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".
- ↑ "אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ". ובספר שיחות מוהרא"ש חלק י"ג: "בקרב הספרדים נוהגות רוב הנשים לילך רק בצעיף משי על השיער (מטפחת), והסכנה בזה, שהצעיף מחליק מהשיער, ואז נתגלות השערות. ואז טוב יותר לילך בפאה". ובספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "כפי שהיום הולכות הנשים עם שערותיהן בלי תגלחת, ואזי חצי ראש בחוץ בגילוי שיער, בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד".
- ↑ וזה לשונו: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".
- ↑ וזה לשונו: "ופוק חזי שדבריו צודקים".
- ↑ וזה לשונו: "חובה על כל אשה נשואה לכסות ראשה. והרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה. כי לכסות עם מטפחת הוא יותר צנוע מלבישת פאה, אכן הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה. על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, עדיף ללבוש פאה. ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".
- ↑ בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז): "יש מעלה בחבישת הפאה שאין השער מגולה אף פעם "ולאחרונה שכשנודע החשש על הפאות שהם מע"ז הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית". ועוד כתב: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה". ועוד כתב: "והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות". ועוד כתב: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".