עץ הדעת: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־15:40, 22 בפברואר 2023

עץ הדעת הנקרא גם עץ הדעת טוב ורע הוא עץ הממוקם בגן העדן שאדם הראשון הצטווה שלא לאוכלו, אך חטא בכך יחד עם חווה בחטא עץ הדעת. המפרשים נתנו הסברים שונים לטעם איסור האכילה וכן לשינוי שנגרם לאדם בעקבות החטא. בין ההסברים יש שכתבו שבעקבות האכילה התעורר באדם היצר הרע ונוצרה הבחירה החופשית ויש שכתבו שהאכילה גרמה להגברת הכוחות הגשמיים בגוף האדם ולקושי שלו לשלוט ביצרו. בעקבות החטא, עיניהם של אדם וחווה "נפקחו" והם התביישו בעירומם ולכן תפרו לעצמם חגורות. בעקבות החטא- נגזרה על אדם הראשון מיתה והוא גורש מגן עדן.

בריאת העץ והגן[עריכה]

לאחר מעשה הבריאה, נאמר בפרשת בראשית כי הקב"ה נטע גן בעדן ובתוכו גם את עץ הדעת המכונה "טוב ורע" "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע". הקב"ה שם את האדם בתוך הגן וציווה עליו לעבוד אותו ולשמור עליו.

איסור האכילה[עריכה]

ערך מורחב - חטא עץ הדעת

הקב"ה מצווה על האדם שלא לאכול מעץ הדעת וכי כאשר יאכל ממנו הוא עתיד למות "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת". על אף האיסור, הנחש מצליח להסית את חווה לאכול מפרי העץ, ולאחר שאכלה היא גם נתנה לאדם שיאכל "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל".

מהות העץ[עריכה]

הרמב"ם חלק א ב מביא שאלה ששלח לו אדם שאמר כי למעשה אדם הראשון הרוויח מחטא עץ הדעת. המקשה הסביר כי מראש כוונת הקב"ה הייתה שלאדם לא תהיה תבונה ויהיה כאחת החיות, אך לאחר שהאדם הימרה את פי ה'- הוא קיבל את הדעת שהיא השלמות הגדולה של האדם. הרמב"ם מסביר כי מראש היתה באדם תבונה- שהרי האדם נברא בצלם אלוהים כאשר צלם זה הוא שכלו ותבונתו של האדם איתם נברא. הרמב"ם גם מחזק את פירושו בכך שהאדם קיבל ציווי בעוד אין ציווי לבהמות ולמי שאין לו שכל. גם האבן עזרא הסביר כי היה לאדם דעת והוכיח זאת מכך שכבר לפני החטא האדם קרא שמות לכל החיות.

אמנם, לאחר שהמפרשים הסבירו כי הייתה דעת באדם מעת בריאתו, הם נתנו הסברים שונים לשינוי שהתרחש באדם לאחר חטא עץ הדעת:

טוב ורע מול אמת ושקר[עריכה]

הרמב"ם מפרש כי לאחר אכילת עץ הדעת האדם ירד ממדרגתו ובעוד בתחילה ידע להבחין בין אמת ושקר לאחר החטא הוא ידע רק להבחין בין טוב ורע. הוא מסביר כי ישנם ידיעות שהם ודאיות וברורות לנו מן ההיגיון (כגון שכדור הארץ עגול) והם המושכלות. מנגד, ישנם דברים שאינם נגזרים מההיגיון אלא מהצורך של בני האדם והם המפורסמות. דוגמא לדבר זה הוא ההליכה בעירום כאשר מצד ההיגיון אין לאסור דבר זה אלא רק מצורך בני האדם שנוטים אחרי תאוותיהם.

אמנם, לאחר החטא, האדם כבר לא היה מסוגל להבחין בין טוב ורע באופן ודאי על ידי שימוש בהיגיון, אלא הבחין ביניהם רק מכוח מה שמועיל לבני האדם. הרמב"ם מדייק כי לאחר אכילת עץ הדעת היו אדם וחווה "יודעי טוב ורע", כלומר יודעים להבחין בין מה שטוב לאדם ומה שרע לו אך לא ידעו כבר להבחין בין האמת והשקר כפי שידעו לפני כן להבין באופן ודאי מתוך ההיגיון מה האמת שצריך לעשותה ומהו השקר.

התגברות תאוות המשגל[עריכה]

הרד"ק‏^[1] מבאר כי אכילת פרי עץ הדעת הולידה באדם את תאוות המשגל שהיא כעץ הדעת "טוב ורע"- טובה כשהיא מותרת ורעה כשהיא אסורה. הוא מוכיח כשיטתו משמו של "עץ הדעת" כאשר "לדעת" הוא כינוי למשכב, וכן מכך שרק לאחר החטא הבחינו אדם וחווה כי הינם עירומים. לשיטתו, גם לפני החטא ידעו אדם וחווה על המשכב‏^[2] אלא שלא הייתה בהם תאווה לכך ורק לאחר האכילה התאוו לכך ולכן התבוששו מהעירום.

באופן דומה, הרש"ר הירש (בראשית ב,כה) מפרש כי לפני החטא האדם שלט ביצרו ולכן לא התבייש בגופו שניתן לו מאת הקב"ה למילוי ייעודו כפי שניתנה לו נשמתו. אמנם, לאחר שחטא והשתעבד ליצרו, גופו כבר לא היה רק למילוי ייעודו האלוהי אלא גם למילוי תאוותו ולכן הוא התבייש בגופו.

מנגד, הרמב"ן דחה את הפירוש כי מדובר בתאוות המשכב. הוא הוכיח זאת מכך שלאחר החטא הקב"ה אומר על האדם "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע". מדברי הקב"ה על החטא מובן כי אין מדובר על ידיעת המשגל אלא על ידיעה הקשורה גם לקב"ה. האברבנאל תירץ קושיא זו ופירש כי הדמיון בין האדם לבין הקב"ה הוא ביכולת ההולדה שיש בה דמיון בין האדם המוליד והקב"ה הבורא‏^[3].

יצירת הבחירה החופשית[עריכה]

הרמב"ן מפרש כי לפני החטא, האדם הראשון שמר על מצוות ה' ללא הרהור והתנהג לפי צוויו כשאר הבריאה. אמנם, לאחר האכילה מעץ הדעת האדם קיבל את הבחירה החופשית ולכן נקרא "עץ הדעת" שמכניס באדם את הדעת והרצון החופשי ולכן לאחר האכילה יכל גם שלא לשמוע לקול ה'. הרמב"ן מסביר שבעקבות שינוי זה הקב"ה גם נדרש לגרש את אדם וחווה מגן העדן על מנת שלא יאכלו את עץ החיים ולא הסתפק רק בלצוות עליהם שלא לאוכלו.

אמנם, בעל העקידת יצחק (בראשית שער שביעי) הקשה על הרמב"ן שהיכולת של האדם לבחור היא היכולת העליונה שלו ונבראה יחד איתו כמאמר חז"ל "והנה טוב מאוד"- 'טוב' זהו יצר הטוב 'מאוד' זהו יצר הרע". הוא מסביר כי היכולת של האדם להגיע לשלמות היא רק מכוח זה שיש בו יכולת בחירה והוא מצליח להתגבר על יצרו, ולא ייתכן שדבר זה ניתן לו רק לאחר החטא. כמו כן האברבנאל מקשה על דברי הרמב"ן שבמידה ואכן לא היה לאדם תאווה ויכולת לחטוא לפני החטא- איך הוא התפתה אחר תאוותו וחטא?

על מנת לענות על שאלות אלו, רבי חיים מוולוז'ין‏^[4] פירש כי גם קודם החטא היה האדם בעל בחירה חופשית- "כי זה תכלית כוונת כלל הבריאה והגם כי הרי אחר כך חטא". אמנם, הוא מסביר כי לפני החטא היה האדם בטבעו ישר ולא התפתה לחטוא מעצמו, ולכן היה צורך בנחש חיצוני שיפתה אותו. לפירושו, האדם היה בעל בחירה לחטוא כפי שיש לאדם בחירה להיכנס לתוך האש, אך הרצון לחטוא הגיע אליו מבחוץ ולא כמו לאחר החטא שיצר הרע נמצא בתוך האדם ומרגיש לאדם כמו חלק ממנו‏^[5].

מהו פרי עץ הדעת[עריכה]

בשאלה מה פריו של עץ הדעת נחלקו תנאים (בבלי ברכות מ, א, בבלי סנהדרין ע, א):

לפי רבי מאיר - גפן, שהיין מביא יללה על האדם.
לפי רבי יהודה - חיטה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.
לפי רבי נחמיה - תאנה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה".

הרב קוק‏^[6] מפרש את מחלוקת התנאים כמחלוקת לגבי הגורם העיקרי לחטאי האדם כאשר הוא מסביר כי ישנם שלוש סיבות המובילות את האדם לחטוא ושלושתם רמוזות בדברי התנאים. הסיבה הראשונה הינה הגפן- מי שחוטא מאחר שנוטה לכיוון התאווה כגון שתיית היין ומגיע מזה לבסוף להשחתה. הסיבה השנייה הינה התאנה- הנטייה לרדוף אחר ההנאות המותרות שמובילה לאחר מכן להטיית הלב לחיפוש העונג הזמני ולא את המטרה הרוחנית. הסוג השלישי הינו החיטה- הנטייה לאכילה גסה, כאשר האדם לא רוצה רק לרדוף אחרי ההנאות המותרות כמו הסוג השני, אלא מנסה לשבוע יותר מכדי יכולתו ונטייה זו עלולה להוביל אותו לבסוף להשפיל את עצמו לכל דבר שימלא את תאוותיו.

קישורים חיצוניים[עריכה]

עץ הדעת טוב ורע הרב ש.יוסף וייצן

הערות שוליים

↑ בראשית ב,יז וכן מבאר האבן עזרא בראשית ג,ז וכן האברבנאל
↑ כדברי המפרשים כי קין נולד בגן עדן
↑ אם כי גם לשיטתו- מכיוון שהיתה באדם היכולת להוליד גם קודם לכן- לא ברור מדוע לאחר החטא הוא הפך לדומה יותר לקב"ה. באופן אחר פירש האברבנאל כי דברי של הקב"ה היו בלשון תמיהה- האם האדם היה כאחד ממנו ויוכל להתנהג בגן העדן ללא חטא לאחר שכבר נכנסה בו התאווה
↑ נפש החיים א,ו
↑ באופן דומה, גם הרמח"ל (דעת תבונות,מ) הולך בכיוון זה ואומר כי האדם יכל להבין בשכלו את הרע, אך עינו הטעתה אותו לחשוב כי הוא דווקא טוב. הוא מדייק כי לא נאמר כי אדם וחווה התאוו לעץ הדעת אלא שראו כי הוא טוב למאכל, שהרי לא הייתה להם תאווה פנימית, וממילא הראייה שלהם הכשילה אותם
↑ עין איה על הגמרא בברכות מ א

[1] בראשית ב,יז וכן מבאר האבן עזרא בראשית ג,ז וכן האברבנאל

[2] כדברי המפרשים כי קין נולד בגן עדן

[3] אם כי גם לשיטתו- מכיוון שהיתה באדם היכולת להוליד גם קודם לכן- לא ברור מדוע לאחר החטא הוא הפך לדומה יותר לקב"ה. באופן אחר פירש האברבנאל כי דברי של הקב"ה היו בלשון תמיהה- האם האדם היה כאחד ממנו ויוכל להתנהג בגן העדן ללא חטא לאחר שכבר נכנסה בו התאווה

[4] נפש החיים א,ו

[5] באופן דומה, גם הרמח"ל (דעת תבונות,מ) הולך בכיוון זה ואומר כי האדם יכל להבין בשכלו את הרע, אך עינו הטעתה אותו לחשוב כי הוא דווקא טוב. הוא מדייק כי לא נאמר כי אדם וחווה התאוו לעץ הדעת אלא שראו כי הוא טוב למאכל, שהרי לא הייתה להם תאווה פנימית, וממילא הראייה שלהם הכשילה אותם

[6] עין איה על הגמרא בברכות מ א

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''עץ הדעת''' הנקרא גם '''עץ הדעת טוב ורע''' הוא עץ שלפי ציווי ה' נאסר לאכול ממנו, העץ ממוקם ב[[גן עדן]].
+[[עץ הדעת]] הנקרא גם '''עץ הדעת טוב ורע''' הוא עץ הממוקם בגן העדן שאדם הראשון הצטווה שלא לאוכלו, אך חטא בכך יחד עם חווה ב[[חטא עץ הדעת]]. המפרשים נתנו הסברים שונים לטעם איסור האכילה וכן לשינוי שנגרם לאדם בעקבות החטא. בין ההסברים יש שכתבו שבעקבות האכילה התעורר באדם היצר הרע ונוצרה הבחירה החופשית ויש שכתבו שהאכילה גרמה להגברת הכוחות הגשמיים בגוף האדם ולקושי שלו לשלוט ביצרו. בעקבות החטא, עיניהם של אדם וחווה "נפקחו" והם התביישו בעירומם ולכן תפרו לעצמם חגורות. בעקבות החטא- נגזרה על אדם הראשון מיתה והוא גורש מגן עדן.
+==בריאת העץ והגן==
+לאחר מעשה הבריאה, נאמר ב[[פרשת בראשית]] כי הקב"ה נטע גן בעדן ובתוכו גם את עץ הדעת המכונה "טוב ורע" {{ציטוטון|וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע}}. הקב"ה שם את האדם בתוך הגן וציווה עליו לעבוד אותו ולשמור עליו.
+==איסור האכילה==
+{{ערך מורחב|ערך=[[חטא עץ הדעת]]}}
+הקב"ה מצווה על האדם שלא לאכול מעץ הדעת וכי כאשר יאכל ממנו הוא עתיד למות {{ציטוטון|וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת}}. על אף האיסור, ה[[הנחש הקדמוני|נחש]] מצליח להסית את [[חווה]] לאכול מפרי העץ, ולאחר שאכלה היא גם נתנה לאדם שיאכל {{ציטוטון|וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל}}.
+==מהות העץ==
+הרמב"ם {{#makor-new:חלק א ב|מחשבה-מורה-נבוכים-חלק-ראשון|ב|null}} מביא שאלה ששלח לו אדם שאמר כי למעשה אדם הראשון הרוויח מחטא עץ הדעת. המקשה הסביר כי מראש כוונת הקב"ה הייתה שלאדם לא תהיה תבונה ויהיה כאחת החיות, אך לאחר שהאדם הימרה את פי ה'- הוא קיבל את הדעת שהיא השלמות הגדולה של האדם. הרמב"ם מסביר כי מראש היתה באדם תבונה- שהרי האדם נברא בצלם אלוהים כאשר צלם זה הוא שכלו ותבונתו של האדם איתם נברא. הרמב"ם גם מחזק את פירושו בכך שהאדם קיבל ציווי בעוד אין ציווי לבהמות ולמי שאין לו שכל. גם האבן עזרא הסביר כי היה לאדם דעת והוכיח זאת מכך שכבר לפני החטא האדם קרא שמות לכל החיות.
+אמנם, לאחר שהמפרשים הסבירו כי הייתה דעת באדם מעת בריאתו, הם נתנו הסברים שונים לשינוי שהתרחש באדם לאחר חטא עץ הדעת:
+===טוב ורע מול אמת ושקר===
+הרמב"ם מפרש כי לאחר אכילת עץ הדעת האדם ירד ממדרגתו ובעוד בתחילה ידע להבחין בין אמת ושקר לאחר החטא הוא ידע רק להבחין בין טוב ורע. הוא מסביר כי ישנם ידיעות שהם ודאיות וברורות לנו מן ההיגיון (כגון שכדור הארץ עגול) והם המושכלות. מנגד, ישנם דברים שאינם נגזרים מההיגיון אלא מהצורך של בני האדם והם המפורסמות. דוגמא לדבר זה הוא ההליכה בעירום כאשר מצד ההיגיון אין לאסור דבר זה אלא רק מצורך בני האדם שנוטים אחרי תאוותיהם.
+אמנם, לאחר החטא, האדם כבר לא היה מסוגל להבחין בין טוב ורע באופן ודאי על ידי שימוש בהיגיון, אלא הבחין ביניהם רק מכוח מה שמועיל לבני האדם. הרמב"ם מדייק כי לאחר אכילת עץ הדעת היו אדם וחווה "יודעי טוב ורע", כלומר יודעים להבחין בין מה שטוב לאדם ומה שרע לו אך לא ידעו כבר להבחין בין האמת והשקר כפי שידעו לפני כן להבין באופן ודאי מתוך ההיגיון מה האמת שצריך לעשותה ומהו השקר.
+===התגברות תאוות המשגל===
+הרד"ק{{הערה|בראשית ב,יז וכן מבאר האבן עזרא בראשית ג,ז וכן האברבנאל}} מבאר כי אכילת פרי עץ הדעת הולידה באדם את תאוות המשגל שהיא כעץ הדעת "טוב ורע"- טובה כשהיא מותרת ורעה כשהיא אסורה. הוא מוכיח כשיטתו משמו של "עץ הדעת" כאשר "לדעת" הוא כינוי למשכב, וכן מכך שרק לאחר החטא הבחינו אדם וחווה כי הינם עירומים. לשיטתו, גם לפני החטא ידעו אדם וחווה על המשכב{{הערה|כדברי המפרשים כי קין נולד בגן עדן}} אלא שלא הייתה בהם תאווה לכך ורק לאחר האכילה התאוו לכך ולכן התבוששו מהעירום.
+באופן דומה, [[הרש"ר הירש]] (בראשית ב,כה) מפרש כי לפני החטא האדם שלט ביצרו ולכן לא התבייש בגופו שניתן לו מאת הקב"ה למילוי ייעודו כפי שניתנה לו נשמתו. אמנם, לאחר שחטא והשתעבד ליצרו, גופו כבר לא היה רק למילוי ייעודו האלוהי אלא גם למילוי תאוותו ולכן הוא התבייש בגופו.
+מנגד, הרמב"ן דחה את הפירוש כי מדובר בתאוות המשכב. הוא הוכיח זאת מכך שלאחר החטא הקב"ה אומר על האדם "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע". מדברי הקב"ה על החטא מובן כי אין מדובר על ידיעת המשגל אלא על ידיעה הקשורה גם לקב"ה. ה[[אברבנאל]] תירץ קושיא זו ופירש כי הדמיון בין האדם לבין הקב"ה הוא ביכולת ההולדה שיש בה דמיון בין האדם המוליד והקב"ה הבורא{{הערה|אם כי גם לשיטתו- מכיוון שהיתה באדם היכולת להוליד גם קודם לכן- לא ברור מדוע לאחר החטא הוא הפך לדומה יותר לקב"ה. באופן אחר פירש האברבנאל כי דברי של הקב"ה היו בלשון תמיהה- האם האדם היה כאחד ממנו ויוכל להתנהג בגן העדן ללא חטא לאחר שכבר נכנסה בו התאווה}}.
+===יצירת הבחירה החופשית===
+הרמב"ן מפרש כי לפני החטא, האדם הראשון שמר על מצוות ה' ללא הרהור והתנהג לפי צוויו כשאר הבריאה. אמנם, לאחר האכילה מעץ הדעת האדם קיבל את הבחירה החופשית ולכן נקרא "עץ הדעת" שמכניס באדם את הדעת והרצון החופשי ולכן לאחר האכילה יכל גם שלא לשמוע לקול ה'. הרמב"ן מסביר שבעקבות שינוי זה הקב"ה גם נדרש לגרש את אדם וחווה מגן העדן על מנת שלא יאכלו את עץ החיים ולא הסתפק רק בלצוות עליהם שלא לאוכלו.
+אמנם, בעל העקידת יצחק (בראשית שער שביעי) הקשה על הרמב"ן שהיכולת של האדם לבחור היא היכולת העליונה שלו ונבראה יחד איתו כמאמר חז"ל "והנה טוב מאוד"- 'טוב' זהו יצר הטוב 'מאוד' זהו יצר הרע". הוא מסביר כי היכולת של האדם להגיע לשלמות היא רק מכוח זה שיש בו יכולת בחירה והוא מצליח להתגבר על יצרו, ולא ייתכן שדבר זה ניתן לו רק לאחר החטא.
+כמו כן האברבנאל מקשה על דברי הרמב"ן שבמידה ואכן לא היה לאדם תאווה ויכולת לחטוא לפני החטא- איך הוא התפתה אחר תאוותו וחטא?
+על מנת לענות על שאלות אלו, [[רבי חיים מוולוז'ין]]{{הערה|נפש החיים א,ו}} פירש כי גם קודם החטא היה האדם בעל בחירה חופשית- "כי זה תכלית כוונת כלל הבריאה והגם כי הרי אחר כך חטא". אמנם, הוא מסביר כי לפני החטא היה האדם בטבעו ישר ולא התפתה לחטוא מעצמו, ולכן היה צורך בנחש חיצוני שיפתה אותו. לפירושו, האדם היה בעל בחירה לחטוא כפי שיש לאדם בחירה להיכנס לתוך האש, אך הרצון לחטוא הגיע אליו מבחוץ ולא כמו לאחר החטא שיצר הרע נמצא בתוך האדם ומרגיש לאדם כמו חלק ממנו{{הערה|באופן דומה, גם הרמח"ל (דעת תבונות,מ) הולך בכיוון זה ואומר כי האדם יכל להבין בשכלו את הרע, אך עינו הטעתה אותו לחשוב כי הוא דווקא טוב. הוא מדייק כי לא נאמר כי אדם וחווה התאוו לעץ הדעת אלא שראו כי הוא טוב למאכל, שהרי לא הייתה להם תאווה פנימית, וממילא הראייה שלהם הכשילה אותם}}.
 ==מהו פרי עץ הדעת==
 בשאלה מה פריו של עץ הדעת נחלקו תנאים ({{מקור|בבלי:ברכות מ א$בבלי ברכות מ, א}}, {{מקור|בבלי:סנהדרין ע א$בבלי סנהדרין ע, א}}):
@@ שורה 11: / שורה 37: @@
 [[הרב קוק]]{{הערה|עין איה על הגמרא בברכות מ א}} מפרש את מחלוקת התנאים כמחלוקת לגבי הגורם העיקרי לחטאי האדם כאשר הוא מסביר כי ישנם שלוש סיבות המובילות את האדם לחטוא ושלושתם רמוזות בדברי התנאים. הסיבה הראשונה הינה הגפן- מי שחוטא מאחר שנוטה לכיוון התאווה כגון שתיית היין ומגיע מזה לבסוף להשחתה. הסיבה השנייה הינה התאנה- הנטייה לרדוף אחר ההנאות המותרות שמובילה לאחר מכן להטיית הלב לחיפוש העונג הזמני ולא את המטרה הרוחנית. הסוג השלישי הינו החיטה- הנטייה לאכילה גסה, כאשר האדם לא רוצה רק לרדוף אחרי ההנאות המותרות כמו הסוג השני, אלא מנסה לשבוע יותר מכדי יכולתו ונטייה זו עלולה להוביל אותו לבסוף להשפיל את עצמו לכל דבר שימלא את תאוותיו.
-==מהות העץ==
+==קישורים חיצוניים==
+* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/26008 עץ הדעת טוב ורע] הרב ש.יוסף וייצן
-מסביר בית הלוי על בראשית פרק ב: "ואפשר דזהו ביאור עץ הדעת טוב ורע ופירושו דהדעת סובר שהוא טוב ובאמת הוא רע. ואפשר זה העץ היה טבעו שהאוכל ממנו תשיגנו מדה זו ויבלבל שכלו בזה"
+{{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה:פרשת בראשית]]