קידושי ביאה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
(←פרטי הדין: נשמע כאילו השליח יכול לקדש בביאתו בעצמו...) |
||
| (6 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''האיש בא על האשה וכך הוא מקדשה''' {{מקור| | '''האיש בא על האשה וכך הוא מקדשה''' {{מקור|הסוגיא בקידושין ט:|כן}}'''.''' | ||
'''בערך זה''' נדון בקידושי ביאה בפרט. בכלל דין קידושין ע"ע קידושין. | '''בערך זה''' נדון בקידושי ביאה בפרט. בכלל דין קידושין ע"ע קידושין. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מהפסוק {{מקור| | '''מקורו''' מהפסוק {{מקור|דברים כב-כב|כן}} "כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל", או מהפסוק {{מקור|דברים כד-א|כן}} "כי יקח איש אשה ובעלה" {{מקור|בבלי:קידושין ט:|כן}}. | ||
המקור שמתקדשת בביאה לבד בלי כסף הוא מהפסוק "בעולת בעל" {{מקור| | המקור שמתקדשת בביאה לבד בלי כסף הוא מהפסוק "בעולת בעל" {{מקור|שם וירושלמי ריש קידושין|כן}}. | ||
'''במהותם''' מצאנו כמה חילוקים בינם לבין קידושי כסף ושטר: | '''במהותם''' מצאנו כמה חילוקים בינם לבין קידושי כסף ושטר: | ||
@ לירושלמי {{מקור|בבלי:קידושין ב-ה|כן}} ולתוספתא {{מקור|קידושין ג-ח|כן}} תנאי לא מועיל בקידושי ביאה אע"פ שמועיל בקידושי כסף ושטר, וגם לבבלי שתנאי מועיל בביאה {{מקור|בבלי:כתובות עד.|כן}}, כתב הגרמ"א עמיאל שהוא רק משום דאתקוש הוויות להדדי {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים ה-ט ד"ה ובאמת|כן}}. | |||
@ לירושלמי {{מקור|יבמות יד-א|כן}} חרש יכול לקדש בביאה אע"פ שאינו יכול לקדש בכסף ושטר. | |||
@ בפשטות קידושי ביאה אינם מועילים ע"י שליח {{מקור|קובץ הערות עו, אמנם קובץ שיעורים כתובות רנד הביא צד שכן מועילים|כן}}, אע"פ שכסף ושטר כן מועילים. | |||
וביאר הגרמ"א עמיאל {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים ה-ט ד"ה ובאמת|כן}} שהחילוק הוא שבקידושי ביאה מספיקה רק התרצות והם חלים מכח המעשה, לעומת קידושי כסף ושטר שצריכים מחשבה והם חלים מכח האדם<ref>בחילוק בין מחשבה להתרצות ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[מחשבה והתרצות]]. בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]].</ref> {{מקור|החילוק בין מחשבה והתרצות תלוי בחילוק בין כח האדם לכח המעשה, כמו שכתב שם ה-ב|כן}}. | |||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''הכח המחיל את הקניין''' (כח האדם או כח המעשה<ref>בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]].</ref>) - כתב הגרמ"א עמיאל {{מקור| | '''הכח המחיל את הקניין''' (כח האדם או כח המעשה<ref>בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]].</ref>) - כתב הגרמ"א עמיאל {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים ה-ט ד"ה ובאמת|כן}} שהבעל רק בא על האשה והקידושין חלים ממילא (כח המעשה, כמו בשחיטה, שהאדם רק שוחט והבהמה ניתרת ממילא), ולא שע"י ביאתו הוא עצמו מחיל את הקידושין (כח האדם, כמו בקניינים, שהאדם עצמו פועל את הקניין). אך הקובץ שיעורים {{מקור|כתובות רנד|כן}} דן האם מועיל שליח בקידושי ביאה באם יאמר השליח הרי את מתקדשת לפלוני בביאתו, ובפשטות תלוי בזה, שהרי שליח מועיל רק בחלויות מכח האדם<ref>כמו שהבאנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה#החילוק]] ד"ה נפק"מ אות ב.</ref>. | ||
'''הדעת''' (מחשבה או התרצות<ref>בחילוק בין מחשבה להתרצות ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[מחשבה והתרצות.]]</ref>) - לדעת הגרמ"א עמיאל מספיקה התרצות (הסכמה, רצון, הרהור, ניחותא), ואין צריך מחשבה בפועל (כוונה, גמר בליבו) {{מקור| | '''הדעת''' (מחשבה או התרצות<ref>בחילוק בין מחשבה להתרצות ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[מחשבה והתרצות.]]</ref>) - לדעת הגרמ"א עמיאל מספיקה התרצות (הסכמה, רצון, הרהור, ניחותא), ואין צריך מחשבה בפועל (כוונה, גמר בליבו) {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים ה-ט ד"ה ובאמת|כן}}<ref>אך לכאורה דין הדעת תלוי בשאלה האם קידושי ביאה הם כח האדם או כח המעשה, כמו שהבאנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה#החילוק]] ד"ה נפק"מ אות ז. ולצד שקידושי ביאה הם כח האדם - כדלעיל בסמוך - כן צריך מחשבה בפועל.</ref>. | ||
ודנו האם הכוונה שצריך היא כוונה לקניין, או רק כוונה לביאת אישות {{מקור| | ודנו האם הכוונה שצריך היא כוונה לקניין, או רק כוונה לביאת אישות {{מקור|שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד י|כן}}. | ||
'''שליח''' - בפשטות קידושי ביאה אינם מועילים ע"י שליח {{מקור| | '''שליח''' - בפשטות קידושי ביאה אינם מועילים ע"י שליח {{מקור|קובץ הערות עו|כן}}, אך יש דעה שכן באם יאמר השליח הרי את מתקדשת לפלוני בביאתו {{מקור|קובץ שיעורים כתובות רנד הביא צד כזה|כן}}.'''תנאי''' - לבבלי מועיל תנאי בביאה {{מקור|בבלי:כתובות עד.|כן}}, אך לירושלמי {{מקור|קידושין ב-ה|כן}} ולתוספתא {{מקור|קידושין ג-ח|כן}} לא. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[יבום]] | * [[יבום]] | ||
[[קידושין]] | * [[קידושין]] | ||
| שורה 38: | שורה 35: | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה: נישואין]] | |||
גרסה אחרונה מ־00:46, 28 ביוני 2023
|
|
הגדרה[עריכה]
האיש בא על האשה וכך הוא מקדשה (הסוגיא בקידושין ט:).
בערך זה נדון בקידושי ביאה בפרט. בכלל דין קידושין ע"ע קידושין.
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מהפסוק (דברים כב-כב) "כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל", או מהפסוק (דברים כד-א) "כי יקח איש אשה ובעלה" (קידושין ט:).
המקור שמתקדשת בביאה לבד בלי כסף הוא מהפסוק "בעולת בעל" (שם וירושלמי ריש קידושין).
במהותם מצאנו כמה חילוקים בינם לבין קידושי כסף ושטר:
- לירושלמי (קידושין ב-ה) ולתוספתא (קידושין ג-ח) תנאי לא מועיל בקידושי ביאה אע"פ שמועיל בקידושי כסף ושטר, וגם לבבלי שתנאי מועיל בביאה (כתובות עד.), כתב הגרמ"א עמיאל שהוא רק משום דאתקוש הוויות להדדי (דרכי משה דרכי הקניינים ה-ט ד"ה ובאמת).
- לירושלמי (יבמות יד-א) חרש יכול לקדש בביאה אע"פ שאינו יכול לקדש בכסף ושטר.
- בפשטות קידושי ביאה אינם מועילים ע"י שליח (קובץ הערות עו, אמנם קובץ שיעורים כתובות רנד הביא צד שכן מועילים), אע"פ שכסף ושטר כן מועילים.
וביאר הגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ה-ט ד"ה ובאמת) שהחילוק הוא שבקידושי ביאה מספיקה רק התרצות והם חלים מכח המעשה, לעומת קידושי כסף ושטר שצריכים מחשבה והם חלים מכח האדם[1] (החילוק בין מחשבה והתרצות תלוי בחילוק בין כח האדם לכח המעשה, כמו שכתב שם ה-ב).
פרטי הדין[עריכה]
הכח המחיל את הקניין (כח האדם או כח המעשה[2]) - כתב הגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ה-ט ד"ה ובאמת) שהבעל רק בא על האשה והקידושין חלים ממילא (כח המעשה, כמו בשחיטה, שהאדם רק שוחט והבהמה ניתרת ממילא), ולא שע"י ביאתו הוא עצמו מחיל את הקידושין (כח האדם, כמו בקניינים, שהאדם עצמו פועל את הקניין). אך הקובץ שיעורים (כתובות רנד) דן האם מועיל שליח בקידושי ביאה באם יאמר השליח הרי את מתקדשת לפלוני בביאתו, ובפשטות תלוי בזה, שהרי שליח מועיל רק בחלויות מכח האדם[3].
הדעת (מחשבה או התרצות[4]) - לדעת הגרמ"א עמיאל מספיקה התרצות (הסכמה, רצון, הרהור, ניחותא), ואין צריך מחשבה בפועל (כוונה, גמר בליבו) (דרכי משה דרכי הקניינים ה-ט ד"ה ובאמת)[5].
ודנו האם הכוונה שצריך היא כוונה לקניין, או רק כוונה לביאת אישות (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד י).
שליח - בפשטות קידושי ביאה אינם מועילים ע"י שליח (קובץ הערות עו), אך יש דעה שכן באם יאמר השליח הרי את מתקדשת לפלוני בביאתו (קובץ שיעורים כתובות רנד הביא צד כזה).תנאי - לבבלי מועיל תנאי בביאה (כתובות עד.), אך לירושלמי (קידושין ב-ה) ולתוספתא (קידושין ג-ח) לא.
ראה גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בחילוק בין מחשבה להתרצות ובנפק"מ ביניהם דנו בערך מחשבה והתרצות. בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה.
- ↑ בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה.
- ↑ כמו שהבאנו בערך חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה#החילוק ד"ה נפק"מ אות ב.
- ↑ בחילוק בין מחשבה להתרצות ובנפק"מ ביניהם דנו בערך מחשבה והתרצות.
- ↑ אך לכאורה דין הדעת תלוי בשאלה האם קידושי ביאה הם כח האדם או כח המעשה, כמו שהבאנו בערך חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה#החילוק ד"ה נפק"מ אות ז. ולצד שקידושי ביאה הם כח האדם - כדלעיל בסמוך - כן צריך מחשבה בפועל.