פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמט ג: הבדלים בין גרסאות בדף
Shirayhayam (שיחה | תרומות) (Added shirat haram's seif.) |
אין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
<ul> | <ul> | ||
<li><blockquote><p>וכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא<ref><p>מחבר השו"ת אפרקסתא דעניא הוא ר' דוד ב"ר ברוך קלונימוס שפרבר היה מגדולי רבני רומניה בדור הקודם. נולד בשנת ה'תרל"ה (1875). שימש כרבה של ברשוב, העיר השניה | <li><blockquote><p>וכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא<ref><p>מחבר השו"ת אפרקסתא דעניא הוא ר' דוד ב"ר ברוך קלונימוס שפרבר היה מגדולי רבני רומניה בדור הקודם. נולד בשנת ה'תרל"ה (1875). שימש כרבה של ברשוב, העיר השניה בגודלה ברומניה. אחרי השואה הפך למעשה לראש רבני רומניה, ועסק הרבה בהתרת עגונות. בשנת ה'תש"י (1950) עלה לארץ, ונפטר בה בשנת ה'תשכ"ב (1962).</p></ref> (ח"ג יו"ד סי' רכד): "מעשה שהיה באחד שמת רחמנא ליצלן בעיר פעסט, והובילוהו למקומו לקברות בתוך ארון של מתכות. ושם לקחוהו מארון הנ"ל וקברוהו בארון עץ כנהוג". והסיק שהארון מתכת <span class="underline">מותר</span> בהנאה, משום שנתנו את המת שם ע"מ לפנותו, ועוד שאין דרך לקבור בארון מתכת ולכן אין חשש שיבוא להחליף בארון אחר.</p></blockquote></li></ul> | ||
'''מתוך הספר שירת הים''' - [http://www.shirathayam.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1020020 לפרטים] | '''מתוך הספר שירת הים''' - [http://www.shirathayam.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1020020 לפרטים] | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:שירת הים]] | [[קטגוריה:שירת הים]] | ||
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]] | |||
גרסה אחרונה מ־01:33, 1 באוגוסט 2023
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג – זריקת רכוש על המת[עריכה]
הצלת כלים של המת[עריכה]
סנהדרין מח ע"א[עריכה]
ת"ש: היו אביו ואמו מזרקין בו {על המת} כלים {כדי שיקברו עם המת} – מצוה על האחרים להצילן {"להצילם וליטלן מעליו, דאין השבת אבידה גדול מזה, אלמא: הזמנה לאו מילתא היא, דאי מילתא היא - ליכא הצלה" (רש"י)}. - התם משום מררייהו {"ואין זו הזמנה" (רש"י)}, אי הכי היינו דקתני עלה אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים שלא נגעו במטה, אבל נגעו במטה אסורין {"ואי משום מררייהו למה נאסרין בנגיעת המטה?" (רש"י)}. - תרגמה עולא: במטה הנקברת עמו דמחלפי בתכריכי המת {רשב"ג אסר את הכלים שנגעו במיטה כדי שלא יבואו להתיר אף את תכריכי המת (ע"פ רש"י)}.
וכ"פ השו"ע ע"פ הראשונים: "אם היו אביו ואמו מזרקים עליו כלים – מצוה לאחרים להצילן {שיש בזה משום השבת אבידה שוודאי אח"כ יתחרטו (ש"ך ס"ק ד)}, אם לא נגעו במיטה הנקברת עמו. אבל אם נגעו בה {במיטה} – אסורים {"מדרבנן, שגזרו בהן משום דמיחלפי בתכריכי המת" (ש"ך ס"ק ו)}, אם הם של אותו שזרקן עליו, והוא שיזרקם על דעת שיקברם עימו".
כתב הרמ"א ע"פ המהר"ם: "ואם הצילן, חייב בשמירתן; ואם החזירן לאביו ולאמו, וחזרו וזרקום, ונאסרו, חייב המחזיר לשלם, דהוי כזרקן למקום גדודי חיות ולסטים".
כלים שמשמשים להולכת המת[עריכה]
אבל רבתי פרק ד הלכה ט[עריכה]
מזרקין כלים על מתים, וקולטין ומצילין מאויר עד שלא יזכה בהם המת, שכל הכלים שזוכה בהם המת אסורין בהנאה, חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבורה. האומר קברוני בטלית זו על מנת שתהא לי אין [נוטלין] אותה ממנה.
כתב הרמ"א ע"פ הרא"ש והמהרי"ל (שו"ת סי' נה): "הדף שטיהרו עליו, וכל הכלים שמוליכין המת עליהם לקבורה - לא נאסרו, דהרי לא נתנם שם ע"מ לקבור עמו".
וכתב הש"ך (סק"ח) שאם זרקו את הכלים על "המצע שמניחים על המת, או הכר וכסת שנותנים תחת מראשותיו, או סדין או טלית שפירסו על הארון, או על המטה שמוליכין בה המת לקברו - אינו נאסר".
וכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא[1] (ח"ג יו"ד סי' רכד): "מעשה שהיה באחד שמת רחמנא ליצלן בעיר פעסט, והובילוהו למקומו לקברות בתוך ארון של מתכות. ושם לקחוהו מארון הנ"ל וקברוהו בארון עץ כנהוג". והסיק שהארון מתכת מותר בהנאה, משום שנתנו את המת שם ע"מ לפנותו, ועוד שאין דרך לקבור בארון מתכת ולכן אין חשש שיבוא להחליף בארון אחר.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
מחבר השו"ת אפרקסתא דעניא הוא ר' דוד ב"ר ברוך קלונימוס שפרבר היה מגדולי רבני רומניה בדור הקודם. נולד בשנת ה'תרל"ה (1875). שימש כרבה של ברשוב, העיר השניה בגודלה ברומניה. אחרי השואה הפך למעשה לראש רבני רומניה, ועסק הרבה בהתרת עגונות. בשנת ה'תש"י (1950) עלה לארץ, ונפטר בה בשנת ה'תשכ"ב (1962).