רבי חיים טוויל: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי חיים מעילי הכהן טוויל רב קהילת מגן דוד, יוצאי חלב, ניו יורק, ולאחמ"כ דיין בעיה"ק ירושלים תובב"א.

מחבר ספר מצא חיים.

משפחת עילי הכהן טוויל[עריכה]

שם המשפחה מעיד על מקורה, הוא עלי הכהן הגדול. קללה גדולה רבצה על משפחה נעלית זו, ואיתא בבבלי ראש השנה יח, א ובבבלי יבמות קה, א: תנו רבנן, משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים" לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו .

במשך תקופה באמת היו נפטרים בני המשפחה צעירים, ולכך תמיד הזהירו בני המשפחה זה את זה להקפיד על שמירת התורה והמצוות ובפרט בלימוד תורה וקיום מצות גמילות חסדים שכפי שהובא לעיל מהגמ' שעי"ז יזכו להאריך ימים, ובזה יכופר להם וב"ה רוב ככל בני המשפחה בכל הדורות הלכו בדרך הישר אשר לפני ה' לא סטו ימין ושמאל מתורתנו הקדו' ועי"ז זכו לאריכות ימים.

קורות חייו[עריכה]

רבי חיים זיע"א נולד לאביו הגדול רבי עזרא טוויל, רבה של ארם צובה - חלב בשנת תר"כ.

רבי חיים למד את תורתו באר"ץ מפי רבניה, כבר בצעירותו ניכר בכשרונותיו הרבים ובמהרה נקרא לשמש כדיין בבית הדין של העיר וע"ז היה מקבל קצבה חודשית מאת הקהילה , קצבה זו היו מקבלים רבני וחכמי הקהילה אשר היו מקדישים כל עיתותם למען לימוד התורה והחזקת הקהילה ברוחניות, וזה אשר היה עושה רבנו זצ"ל, את כל עיתותיו היה מקדיש למען הקהילה ביושבו על מדין בבה"ד שבעיר.

רבי חיים חתם עם רבני אר"ץ בשנת תרס"ו בספר "דרך אמונה" בפסק נגד מחללי שבת קודש.

כמו"כ מוצאים אנו את חתימתו על הכרוז "נשיכת נחש" כנגד א' אשר ניסה לפרוץ את גדרות ההלכה, והוציא חתימות מגדולי אר"ץ במרמה, בגודל מעלת רבנו אנו רואים שחתם שני על הכרוז, וכידוע היו חותמים הרבנים לפי סדר גדולתם וכ"ז היה כבר בשנת תער"ב, יחד עם רבנו חתמו הרב אליהו חמווי, רבי רחמים בן דיין, ורבי שאול כאסכי זצ"ל, ועליהם הוסיף את חתימתו הרה"ג רבי חזקיה שבתאי אשר שימש אז כראש רבני אר"ץ ולאחמ"כ כרבה של ירושלים. רבנו לא חש ולא ירא מאף מעיז פנים כל שהוא, ולא היה נמנע מלזעוק בקול גדול על המפרים ויוצאים מתוך שורת שומרי הדת וההלכה.

לערך בשנת תרע"ג עלה ארי מבבל לעיה"ק ירושלים, ומיד נקרא אל הדגל לשמש בבית הדין אשר בירושלים עיה"ק. כמו"כ פתח את קהילת "מגן דוד" בעיה"ק ירושלים ברחוב דוד ילין, ושם קבע את מגוריו. באותו מקום פתח את תלמוד תורה "מגן דוד" עבור ילדי ישראל בני ק"ק הספרדים בעיה"ק ירושלים תובב"א. ברבות הימים השתלב הת"ת בתוך "החינוך העצמאי".

אך לא לזמן רב היתה מנוחתו בעיה"ק ירושלים תובב"א, בני הקהילה בניו יורק שיוועו למנהיג קבוע בעל שיעור רמה שיוכל להנהיג את הקהילה ביד רמה, ולכך קראו לרבנו לשמש כרב ואב"ד בקהילתם ולכך קודם מלחמת העולם הראשונה נסע לארצות הברית, והיה שם לרב ואב"ד דקהילת "מגן דוד" לעדת אר"ץ בניו יורק.

עם בואו של רבנו זיע"א לניו יורק, דאג להקים את "ועד עדת הספרדים" בניו יורק. ועד זה הקים את קהילת "מגן דוד" בבנסינהורסט אשר בברוקלין, לימים הוקמה גם קהילת "שערי ציון" ואלו הקהילות אשר מתנוססות כיום לתפארת עם ישראל בעי"ת ניו יורק, וקהילות אלו משמשות כדוגמא עד זמננו אנו לקהילות אשר הולכות לקול משמעת רבניה, תומכת בלומדי התורה ובעמליה.

בתי כנסת נוספים היו לקהילה א' מהם הוא בית הכנסת "אחיעזר" אשר בראשותו עמד אז הרה"ג רבי מרדכי מסלתון זצ"ל, ומלבד זה היה תלמוד תורה "מגן דוד" אשר התחנכו בו מאות מילדי הקהילה, כמו"כ ייסד רבנו זיע"א חברה קדישא בשם "רודפי צדק" אשר עושים את החסד עם המתים, וכן הקים את מוסד "מעוז לאביון" אשר היה עוזר ומסייע לנצרכים ובפרט באותם שנים אשר הקהילה עדיין לא התבססה כל צרכה והיה צורך לעזור ולסייע לכל המהגרים מאר"ץ להתבסס במקום.

בשנת תרפ"א (1921) הקים רבנו את תלמוד התורה ובית הספר "מגן דוד" אשר עד היום מתחנכים בו בני הקהילה, ובזאת מפני המחסור במקום לימוד לבני הקהילה אשר עד אז היו שולחים את ילדיהם לבתי הספר הממשלתיים ורק אחה"צ ובימי ראשון אשר לא היה לימודים בביה"ס היו הילדים מתאספים ללמוד תורה, אך מאותה שנה זרח השמש ובני הקהילה החלו להתחנך בבית משלהם הוא תלמוד תורה "מגן דוד" כדוגמת תלמוד התורה בירושלים עיה"ק אשר גם אותו הקים רבינו זיע"א.

חלק גדול היה לו לרבנו המחבר זיע"א בחיזוק גדרות הקהילה אשר עד היום עומדת על תילה, כאילו היום יצאו מאר"ץ ובאו לגלות ארה"ב. בשונה משאר יהודי ניו יורק אשר באו בזמן ההוא לניו יורק שאחוז ההתבוללות עבר כבר את חמישים האחוז, בקהילות בני אר"ץ לא פשה הנגע הזה כי הוא זה, וזאת בעקבות תקנת רבני הקהילה ובראשותם רבנו זיע"א שלא יתקבלו גרים כלל ועיקר, ואשר ישא גיורת איש או אשה לא יהיה לו שום זכות בקהילה, לא בבתי הכנסת ולא לבניהם בישיבות, לא יערכו להם חופות ולהבדיל לא יקברו את מתיהם וכמו כן לא יהיו זכאים בכל זכויות הקהילה. תקנה זו תוקנה בחודש אדר תרצ"ה לעת סיום כהונתו של רבנו .

בשנת תרצ"ה לערך, חזר הארי לארץ ישראל וקבע מושבו בעיה"ק ירושלים , וחזר לשמש כאב"ד בבית הדין הספרדי עד ימיו האחרונים . בבית הדין ישב יחד עם הראב"ד רבי חנניא גבריאל זצ"ל אשר מלפנים היה רק ראשי בקאהיר, ועם רבי אהרן הררי רפול זצ"ל, מזכיר בית הדין באותה העת היה רבי שלום לופס זצ"ל.

רבנו זיע"א נפטר בי"ב טבת תש"ב ונקבר בהר הזיתים מול מקום המקדש אשר יבנה בבאו"א.

מקום קבורתו נהרס ע"י הירדנים, אך לאחר חיפוש ממושך נמצא המקום, והמצבה שוקמה ע"י צאצאיו (מקום המצבה החדשה).

ציונו[עריכה]

חכם שמת, כהן שדעתו יפה, יורד לעומקה של הלכה, דן ידין בעי"ת אר"ץ ובעי"ת ניו יורק, רבים השיב מעון, ושרת ראב"ד מקודש כעשרים שנה, ובירושלים עלה ובחרוהו בבית דין הצדק, מר דיינא הרה"ג כמהר"ר, חיים מעילי הכהן טוויל זצ"ל, חיבר ספר "מצא חיים" דרושים לימות השנה, נפטר י"ב טבת שנת שב"ת.

ספרו[עריכה]

רבינו זיע"א כתב את הספר מצא חיים, עשרה דרשות ודברי מוסר למועדים ושבתות. והוציאם לאור בתוך ספרו של אביו עט סופר.

מקורות:

מכון תורת ארם צובה.

 http://www.2all.co.il/web/Sites14/tzova/

ספר לקדושים אשר בארץ.

רבי אברהם עדס.